שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו הג'אז החופשי שיצר אורנט קולמן?
בסוף שנות ה-50 היה זה הסקסופוניסט ומלחין הג'אז האמריקני אורנט קולמן (Ornette Coleman) שיצר או ניסה ליצור את המהפכה הגדולה ביותר מאז נולד סגנון הביבופ באמצע העשור שלפני. כששמעו את המוסיקה שלו הג'אזיסטים התחלקו לאלה שהתפעלו, לאלה ששנאו אותה וחששו שהיא תהרוס יותר משתצמיח ולאלה שניבאו שהיא לא תשנה דבר. למהפכה קראו "Free Jazz", הג'אז החופשי ובמבט לאחור היא הייתה חשובה ומשפיעה, גם אם בתוך הג'אז קצת פחות ממה שרצתה להיות.
אבל נתחיל מהתחלה. מי שייחשב לימים לאחד המהפכנים הגדולים בתולדות הג'אז נולד ב-1930 בפורט וורת' שבטקסס (Fort Worth, Texas). הוא גדל בעוני, אך בגיל 14 הוא שם את ידו על סקסופון אלט ולא הרפה ממנו עד יום מותו ב-2015. הרגע שלו ב-1959 יגיע אבל הצעיר הנמרץ בונה את הקריירה שלו בהדרגה.
מחסור אמיתי הוביל את קולמן לנגן שנים רבות על סקסופון עשוי פלסטיק (plastic saxophone), הוא לא יכול היה להרשות לעצמו כלי מתכת. המוסיקאים המסורתיים לעגו לו על זה, אבל קולמן סימן את מי שהוא יהיה והמשיך לנגן.
ב-1959 הוא מוציא את האלבום "The Shape of Jazz to Come", שם שצניעות יתרה לא הייתה אפילו בבחירתו. ואכן, האלבום סימן מהפכה של ממש. קולמן נוטש את הקריטריונים של הג'אז הסטנדרטי ומבטל את הכללים שלו: מביטול הסולם הקבוע, ביטול הקצב המחייב ואפילו ביטול הצורך שכולם יגיעו ל"אותו מקום" בסיום הביצוע של היצירה. בשיטה שהוא פיתח וקרא לה "הרמולודיקה" (Harmolodics), קיבלו ההרמוניה, המלודיה והקצב את החופש המלא - מקום שווה ועצמאי. הוא גם גילה התעלמות משמעותית ומופגנת מהדומיננטיות של אלתור על תבניות אקורדים קבועות.
זה סוף שנות ה-50 ומי שייחשב לימים לחלוץ ז'אנר הג'אז החופשי עדיין סובל ממחסור כספי ומגיע ללוס אנג'לס (Los Angeles), כדי לעבוד כמפעיל מעלית. אורנט מגדל זקן ושיער ארוך, הרבה לפני שאלו יהפכו לטרנד של ביטניקים והיפים. בראשו הסתובבו רעיונות שגרמו לאנשי ג'אז מנוסים לתדהמה. אבל בהדרגה מתחברים לרעיונותיו כמה מוסיקאים צעירים ומצוינים והופכים ל"קוורטט" שלו - להקתו.
הלהקה מוצאת מחסן נטוש ובמשך יומיים רצופים הם מנגנים ללא הפסקה, משייפים, מבססים ומממשים את רעיונותיו של אורנט קולמן. ברור לכולם שהם קוראים תיגר על היסודות המרכזיים של הג'אז, שהפך בעשורים האחרונים לז'אנר מוביל בתרבות האמריקאית ובעולם.
ב-1959 אורנט קולמן מתחיל להופיע עם להקתו לראשונה במרכז העולמי של הג'אז -ניו יורק. זה קורה באיסט ווילג' של מנהטן, במועדון הג'אז "Five Spot Cafe" שידוע כמקום שנותן במה למוסיקאים הרפתקניים במיוחד. מיילס דיוויס (Miles Davis) שומע אותו שם ואומר עליו שהוא לא יודע אם קולמן הוא משוגע או גאון. עוד הערה מרושעת תרם רוי אלדריג' שאמר אז שגם כשהוא הקשיב לקולמן שיכור וגם כשהיה פיכח, הוא לא הצליח להבין אותו. הסיבה היא כמובן סגנונו הרדיקלי של קולמן שעורר מהרגע הראשון מחלוקת עזה בין המעריצים למבקרים.
תוך שהוא שובר את המוסכמות המסורתיות בג'אז ומבטל את ההיררכיה בין הנגנים לטובת החופש היצירתי שאליו הוא מכוון, אורנט קולמן מושך אליו אש ופרחים גם יחד. במקום להזיז לג'אז את הגבולות, הוא פשוט מסיר אותם ויוצא עם אוהדיו לחופשי. המבקרים ורבים מחובבי הג'אז רואים ב"פרי ג'אז" שלו "אנרכיה מוסיקלית", אבל זו לא כוונתו. קולמן רואה בשחרור הג'אז לחופש שיח מוסיקלי שמשחרר כל נגן בהרכב לנגן, להגיב ולהקשיב, כשהכל קורה בו-זמנית ומבלי שמישהו או משהו "יכתיב" את הכיוון או יגביל אותו.
ב-1960 קולמן מוציא אלבום בשם "Free Jazz: A Collective Improvisation" ובו מנגנים יחד שני "קוורטטים" (quartets), שתי רביעיות נגנים שהוקלטו יחד בסטריאו כפול, כל רביעייה בערוץ נפרד. האלבום הזה הציע בסביבות 37 דקות של אילתור טהור והאלבום הזה הוא שייתן לז'אנר כולו את השם "ג'אז חופשי".
לימים, קולמן המהפכן ייחשב לחלוץ תרבותי אמריקאי ולאייקון עולמי. הסגנון שברא וקידם בסצנת הג'אז של שנות ה-60 ישפיע כבר אז על זרמים רחבים לא רק בג'אז אלא במוסיקה בכלל - מהג'אז החופשי, דרך מוסיקת הרוק ועד למוסיקה הפופולרית שהושפעה ממנו לא מעט.
כמוסיקאי, הוגה דעות ופילוסוף שנוי במחלוקת, עם רעיונות אוונגרדים שמותחים את גבולות הג'אז למחוזות חדשים, קולמן ולהקתו מוציאים, בנוסף לשני האלבומים שצויינו קודם, את "This Is Our Music” ו-"The Change Of The Century" - כולם מהאלבומים הגדולים והחשובים בתולדות הג'אז.
לאורך השנים הוא יזכה להכרה בינלאומית ולפרסים יוקרתיים, יוכיח שהגישה החדשנית שלו, גם אם לא הפכה פופולרית כמו הביבופ של צ'ארלי פארקר ודיזי גילספי, או הפיוז'ן של מבקרו הגדול מיילס דיוויס, הייתה חיונית להתפתחות הג'אז ולעומק שלו. רעיונותיו השפיעו לא רק על הרוק והפופ, אלא גם על המוסיקה הקלאסית העכשווית ועל האמנות המודרנית בכלל. מורשתו של קולמן הביאה דורות של מוסיקאים להבין שמוסיקה אמיתית לא חייבת לשחק לפי כללים קבועים ויצאה אל מחוץ לרפרטואר האמריקני ולעולם כולו.
לא עוד סטנדרטים וקלישאות - על הערב בו הוכרזה המהפכה (מסך מלא):
https://youtu.be/3n9AgWu80PU
הקדימון של "מוסיקה אש" - הסרט התיעודי על הג'אז החופשי של קולמן:
https://youtu.be/pVxRL9HAvCI
קדימון הסרט "אורנט: תוצרת אמריקה" על האמן שגדל בטקסס המופרדת ובבגרותו שב כאמן חדשני ופורץ דרך:
https://youtu.be/gvwwPJM74F0
ראיון עם אורנט קולמן - בקולו:
https://youtu.be/8CoPGDfMWFc
מי היה אורנט קולמן - שרלטן או גאון?
https://youtu.be/9ubvdXQKKAk?long=yes
אורנט קולמן ולהקתו בהופעה חיה:
https://youtu.be/0fiLUR7LSsg?long=yes
וכיצד שנת 1959 שינתה את מוסיקת הג'אז גם בזכות אורנט קולמן ואלבומו "The Shape of Jazz to Come":
https://youtu.be/dou3aSZmEg0?long=yes
אורנט קולמן
בסוף שנות ה-50 היה זה הסקסופוניסט ומלחין הג'אז האמריקני אורנט קולמן (Ornette Coleman) שיצר או ניסה ליצור את המהפכה הגדולה ביותר מאז נולד סגנון הביבופ באמצע העשור שלפני. כששמעו את המוסיקה שלו הג'אזיסטים התחלקו לאלה שהתפעלו, לאלה ששנאו אותה וחששו שהיא תהרוס יותר משתצמיח ולאלה שניבאו שהיא לא תשנה דבר. למהפכה קראו "Free Jazz", הג'אז החופשי ובמבט לאחור היא הייתה חשובה ומשפיעה, גם אם בתוך הג'אז קצת פחות ממה שרצתה להיות.
אבל נתחיל מהתחלה. מי שייחשב לימים לאחד המהפכנים הגדולים בתולדות הג'אז נולד ב-1930 בפורט וורת' שבטקסס (Fort Worth, Texas). הוא גדל בעוני, אך בגיל 14 הוא שם את ידו על סקסופון אלט ולא הרפה ממנו עד יום מותו ב-2015. הרגע שלו ב-1959 יגיע אבל הצעיר הנמרץ בונה את הקריירה שלו בהדרגה.
מחסור אמיתי הוביל את קולמן לנגן שנים רבות על סקסופון עשוי פלסטיק (plastic saxophone), הוא לא יכול היה להרשות לעצמו כלי מתכת. המוסיקאים המסורתיים לעגו לו על זה, אבל קולמן סימן את מי שהוא יהיה והמשיך לנגן.
ב-1959 הוא מוציא את האלבום "The Shape of Jazz to Come", שם שצניעות יתרה לא הייתה אפילו בבחירתו. ואכן, האלבום סימן מהפכה של ממש. קולמן נוטש את הקריטריונים של הג'אז הסטנדרטי ומבטל את הכללים שלו: מביטול הסולם הקבוע, ביטול הקצב המחייב ואפילו ביטול הצורך שכולם יגיעו ל"אותו מקום" בסיום הביצוע של היצירה. בשיטה שהוא פיתח וקרא לה "הרמולודיקה" (Harmolodics), קיבלו ההרמוניה, המלודיה והקצב את החופש המלא - מקום שווה ועצמאי. הוא גם גילה התעלמות משמעותית ומופגנת מהדומיננטיות של אלתור על תבניות אקורדים קבועות.
זה סוף שנות ה-50 ומי שייחשב לימים לחלוץ ז'אנר הג'אז החופשי עדיין סובל ממחסור כספי ומגיע ללוס אנג'לס (Los Angeles), כדי לעבוד כמפעיל מעלית. אורנט מגדל זקן ושיער ארוך, הרבה לפני שאלו יהפכו לטרנד של ביטניקים והיפים. בראשו הסתובבו רעיונות שגרמו לאנשי ג'אז מנוסים לתדהמה. אבל בהדרגה מתחברים לרעיונותיו כמה מוסיקאים צעירים ומצוינים והופכים ל"קוורטט" שלו - להקתו.
הלהקה מוצאת מחסן נטוש ובמשך יומיים רצופים הם מנגנים ללא הפסקה, משייפים, מבססים ומממשים את רעיונותיו של אורנט קולמן. ברור לכולם שהם קוראים תיגר על היסודות המרכזיים של הג'אז, שהפך בעשורים האחרונים לז'אנר מוביל בתרבות האמריקאית ובעולם.
ב-1959 אורנט קולמן מתחיל להופיע עם להקתו לראשונה במרכז העולמי של הג'אז -ניו יורק. זה קורה באיסט ווילג' של מנהטן, במועדון הג'אז "Five Spot Cafe" שידוע כמקום שנותן במה למוסיקאים הרפתקניים במיוחד. מיילס דיוויס (Miles Davis) שומע אותו שם ואומר עליו שהוא לא יודע אם קולמן הוא משוגע או גאון. עוד הערה מרושעת תרם רוי אלדריג' שאמר אז שגם כשהוא הקשיב לקולמן שיכור וגם כשהיה פיכח, הוא לא הצליח להבין אותו. הסיבה היא כמובן סגנונו הרדיקלי של קולמן שעורר מהרגע הראשון מחלוקת עזה בין המעריצים למבקרים.
תוך שהוא שובר את המוסכמות המסורתיות בג'אז ומבטל את ההיררכיה בין הנגנים לטובת החופש היצירתי שאליו הוא מכוון, אורנט קולמן מושך אליו אש ופרחים גם יחד. במקום להזיז לג'אז את הגבולות, הוא פשוט מסיר אותם ויוצא עם אוהדיו לחופשי. המבקרים ורבים מחובבי הג'אז רואים ב"פרי ג'אז" שלו "אנרכיה מוסיקלית", אבל זו לא כוונתו. קולמן רואה בשחרור הג'אז לחופש שיח מוסיקלי שמשחרר כל נגן בהרכב לנגן, להגיב ולהקשיב, כשהכל קורה בו-זמנית ומבלי שמישהו או משהו "יכתיב" את הכיוון או יגביל אותו.
ב-1960 קולמן מוציא אלבום בשם "Free Jazz: A Collective Improvisation" ובו מנגנים יחד שני "קוורטטים" (quartets), שתי רביעיות נגנים שהוקלטו יחד בסטריאו כפול, כל רביעייה בערוץ נפרד. האלבום הזה הציע בסביבות 37 דקות של אילתור טהור והאלבום הזה הוא שייתן לז'אנר כולו את השם "ג'אז חופשי".
לימים, קולמן המהפכן ייחשב לחלוץ תרבותי אמריקאי ולאייקון עולמי. הסגנון שברא וקידם בסצנת הג'אז של שנות ה-60 ישפיע כבר אז על זרמים רחבים לא רק בג'אז אלא במוסיקה בכלל - מהג'אז החופשי, דרך מוסיקת הרוק ועד למוסיקה הפופולרית שהושפעה ממנו לא מעט.
כמוסיקאי, הוגה דעות ופילוסוף שנוי במחלוקת, עם רעיונות אוונגרדים שמותחים את גבולות הג'אז למחוזות חדשים, קולמן ולהקתו מוציאים, בנוסף לשני האלבומים שצויינו קודם, את "This Is Our Music” ו-"The Change Of The Century" - כולם מהאלבומים הגדולים והחשובים בתולדות הג'אז.
לאורך השנים הוא יזכה להכרה בינלאומית ולפרסים יוקרתיים, יוכיח שהגישה החדשנית שלו, גם אם לא הפכה פופולרית כמו הביבופ של צ'ארלי פארקר ודיזי גילספי, או הפיוז'ן של מבקרו הגדול מיילס דיוויס, הייתה חיונית להתפתחות הג'אז ולעומק שלו. רעיונותיו השפיעו לא רק על הרוק והפופ, אלא גם על המוסיקה הקלאסית העכשווית ועל האמנות המודרנית בכלל. מורשתו של קולמן הביאה דורות של מוסיקאים להבין שמוסיקה אמיתית לא חייבת לשחק לפי כללים קבועים ויצאה אל מחוץ לרפרטואר האמריקני ולעולם כולו.
לא עוד סטנדרטים וקלישאות - על הערב בו הוכרזה המהפכה (מסך מלא):
https://youtu.be/3n9AgWu80PU
הקדימון של "מוסיקה אש" - הסרט התיעודי על הג'אז החופשי של קולמן:
https://youtu.be/pVxRL9HAvCI
קדימון הסרט "אורנט: תוצרת אמריקה" על האמן שגדל בטקסס המופרדת ובבגרותו שב כאמן חדשני ופורץ דרך:
https://youtu.be/gvwwPJM74F0
ראיון עם אורנט קולמן - בקולו:
https://youtu.be/8CoPGDfMWFc
מי היה אורנט קולמן - שרלטן או גאון?
https://youtu.be/9ubvdXQKKAk?long=yes
אורנט קולמן ולהקתו בהופעה חיה:
https://youtu.be/0fiLUR7LSsg?long=yes
וכיצד שנת 1959 שינתה את מוסיקת הג'אז גם בזכות אורנט קולמן ואלבומו "The Shape of Jazz to Come":
https://youtu.be/dou3aSZmEg0?long=yes
