שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי ההחמצה של איימי בל?
מבין אגדות הרוקנרול לדורותיהן, הסיפור על הפספוס של איימי בל (Amy Belle) הוא אולי העצוב ביותר, שלא לומר הבלתי נתפס, על החמצה שלא הייתה אמורה להתרחש בעולם המוסיקה הפופולארית. יש דברים, יהיה מי שיאמר, שפשוט לא צריכים לקרות.
האמנם? - שמעו סיפור.
זה היה ב-2004, כשהזמר הסקוטי האלמותי רוד סטיוארט, נתן הופעה חד-פעמית בבית המקדש של הרוק הבריטי, "הרויאל אלברט הול". במופע הוא ביצע את כל להיטיו הגדולים והקהל נמרח מהאיש הצעיר נצחי הזה, שלא איבד כהוא זה מהקול הצרוד שלו, מאז שנות ה-70.
כאילו שקול צרוד אמור להיעלם, אתם אומרים ודאי. אז כן - הצרידות של סטיוארט היא משהו מיוחד, לא מהעולם הזה, אבל זה כבר סיפור לערך אחר.
כך או כך, כשהגיע ללהיט האלמותי שלו, קאבר שהקליט לשיר הפולק-רוק שפרסמו ה"קרייזי הורס", בשם "I don't wanna talk about it", הוא הזמין אל הבמה זמרת לא מוכרת. הקהל לא ידע מי הבחורה האלמונית, צעירה מאד, תמירה, דקיקה ויפה, שעלתה אל הבמה והוצגה בשם איימי בל.
סטיוארט פתח במילים הסתמיות "אוקיי, הנה זה" והחל לשיר את הבית הראשון. איימי בל עמדה בצד, קצת אבודה על הבמה שבה הופיעו כל גדולי הזמר של המאה האחרונה. היא הייתה יפה להפליא אבל נבוכה, במיוחד שסטיוארט שר לה את השורה "אני יכול לומר לפי עינייך שבכית המון".
ואז הגיע הפזמון. בל פתחה את הפה וכמו בל מ"היפה והחיה" לקחה את ההזדמנות הראשונה שלה בפריים טיים ותקתקה את אחד הפזמונים המרגשים בתולדות המוסיקה הפופולארית. גם בשני היא הדהימה את הקהל בקול הבשל, בגזרה המושלמת ובחיוך היפה והנבוך להפליא שלה ואז הקהל לקח את הפזמון השלישי ושר אותו בעצמו.
ניכר שבל הייתה בעננים וכך גם הקהל, שבסוף השיר הזדקף לסטנדינג אוביישן, עמידת התרועה של קהל, שמאז ימי האימפריה הרומית נוהגים להביע באמצעותה הערכה יוצאת דופן לאמנים, אקט מרגש, במיוחד לאמן חדש, כמו שכולנו כבר יודעים מהריאליטיז של הזמרה.
רוד היה מאושר. איימי הייתה בעננים והקהל התפוצץ מעונג.
ועכשיו, ואנחנו דווקא כן רוצים לדבר על זה, נדבר על היום שאחרי. מה שקרה מאז הוא פשוט לא יאמן.
אבל קודם כל העובדות - רוד סטיוארט לא סתם עשה מעשה יפה ולקח זמרת צעירה לדואט בשיר המרגש הזה. מדובר בחוב מוסרי ישן שהוא חב לאלוהי הרוק ולצדיק בשם לונג ג'ון בולדרי, שמצא אותו בצעירותו כשהוא שר ברחוב והביא אותו לאולפן, כדי להשיק את אחת הקריירות המדהימות של המאה.
את החוב הוא החזיר כשחבר של רוד סיפר לו על איימי בל, לאחר שראה אותה מופיעה ברחוב. סטיוארט הזמין אותה לפגישה, שמע אותה ונדהם מהקול, מהאישיות וכן, גם מהיופי. סטיוארט תמיד אהב נשים יפות...
הוא החליט להכיר את ההומלסית הצעירה לקהל, באמצעות אותו דואט ב"אלברט הול". הקהל אכן התפעל. העתיד נראה של בל ולמחרת הוא אכן החל. היא הקליטה המון וניסתה לפרוץ, מאמינה שהדרכון שקיבלה אל האושר יסייע לה להגיע ולהמשיך לפלס את דרכה למעלה.
אבל הקסם, אותו קסם שהיה שם על הבמה באלברט הול, לא הצליח לעבוד. איימי בל, מסתבר, זכתה רק באותן 15 דקות של תהילה. עוד ניסיון ועוד אחד והיא נאלצה בהדרגה לשוב אל מופעי הרחוב, בעיקר כדי להתפרנס אבל גם כדי שיקשיבו לה. תעשיית המוסיקה לא פינתה לה מקום.
אותו קליפ עם סטיוארט, אגב, כבר נושק בזמן הכתיבה ל-25 מיליון צפיות, אבל הקריירה של בל זוכה בקושי לכמה עשרות צפיות בכל הופעה ברחוב. אז כן, סוף סוף אפשר לדעת למה נשבר הלב במילים של השיר ההוא. אותו לב נשבר כי בעולם של כל כך הרבה זמרי אינסטנט, בינוניים וחסרי השראה, באה בחורה מהרחוב, לוקחת את האלברט הול ולא מצליחה לעשות את זה שוב, אפילו לא באולמות קטנים. עצוב.
הנה איימי בל מתארחת אצל רוד סטיוארט:
https://youtu.be/w46bWxS9IjY
כנראה איימי בל בימים שלפני - בתחנת המטרו:
https://youtu.be/ueW6gDMv7JE
שרה סולו עם גיטרה:
https://youtu.be/aEG4jO8ZZb8
קליפ סולו שהוציאה ולא התרומם:
https://youtu.be/luzY53Btmc0
גרסת הסולו שהוציאה לשיר ההוא לא עזרה גם היא:
https://youtu.be/owXb8Pqc0tE
הנה הגרסה המקורית לשיר הנפלא הזה:
https://youtu.be/AR3Al4hPKYs
ושלמה ארצי, שעשה מחווה דומה לעטרה:
https://youtu.be/7E2R2YQA_1I
מה זה סטנדינג אוביישן?
סטנדינג אוביישן (Standing ovation), עמידת התרועה של קהל, היא סימן לכבוד קיצוני שרוחש הקהל לאדם ולהערכה רבה על מעשיו, על אמנותו או הישגיו.
לא רבים יודעים שהעמידה הזו נהוגה בתרבות העולמית כבר אלפי שנים. עוד מימי האימפריה הרומית מזהים את הנוהג להביע הערכה יוצאת דופן כזו לאמנים וספורטאים. מאז מפגינים באמצעותו הערכה יוצאת דופן לאמנים, בסיום של ביצוע אמנותי מרגש ולספורטאים - על הישג יוצא דופן.
ככלל טקסי, אקט הקימה לכבודו של אדם שמור מאז העולם העתיק, כדרך של הפגנת כבוד לתפקיד או לתואר גבוה. בעבר נהגו לקום כשנכנסה אישיות רמת-מעלה לאולם, כמו מלך, שליט או מנהיג. אבל רגע - הידעתם שעד לפני עשורים בודדים נהגו לקום, אפילו בארצנו, כשנכנסו המורים לכיתות?
הנה סטנדינג למרק קנופלר, אמן גדול שממשיך לרגש גם כשהוא כבר לא באצטדיונים:
https://youtu.be/EMRJT2ebvAk
זמרת הרחוב איימי בל זכתה לעמידת תרועה כזו כבר בהופעה הגדולה הראשונה שלה, עם רוד סטיוארט:
https://youtu.be/w46bWxS9IjY
הסטנדינג אוביישן הספונטני של הקהל באצטדיון ווימבלדון למפתחת חיסון האסטרה זניקה נגד הקורונה:
https://youtu.be/zbkZ-t55O6U
ולצ'ארלי צ'פלין הקשיש בפרס האוסקר על מפעל חיים:
https://youtu.be/J3Pl-qvA1X8
איימי בל
מבין אגדות הרוקנרול לדורותיהן, הסיפור על הפספוס של איימי בל (Amy Belle) הוא אולי העצוב ביותר, שלא לומר הבלתי נתפס, על החמצה שלא הייתה אמורה להתרחש בעולם המוסיקה הפופולארית. יש דברים, יהיה מי שיאמר, שפשוט לא צריכים לקרות.
האמנם? - שמעו סיפור.
זה היה ב-2004, כשהזמר הסקוטי האלמותי רוד סטיוארט, נתן הופעה חד-פעמית בבית המקדש של הרוק הבריטי, "הרויאל אלברט הול". במופע הוא ביצע את כל להיטיו הגדולים והקהל נמרח מהאיש הצעיר נצחי הזה, שלא איבד כהוא זה מהקול הצרוד שלו, מאז שנות ה-70.
כאילו שקול צרוד אמור להיעלם, אתם אומרים ודאי. אז כן - הצרידות של סטיוארט היא משהו מיוחד, לא מהעולם הזה, אבל זה כבר סיפור לערך אחר.
כך או כך, כשהגיע ללהיט האלמותי שלו, קאבר שהקליט לשיר הפולק-רוק שפרסמו ה"קרייזי הורס", בשם "I don't wanna talk about it", הוא הזמין אל הבמה זמרת לא מוכרת. הקהל לא ידע מי הבחורה האלמונית, צעירה מאד, תמירה, דקיקה ויפה, שעלתה אל הבמה והוצגה בשם איימי בל.
סטיוארט פתח במילים הסתמיות "אוקיי, הנה זה" והחל לשיר את הבית הראשון. איימי בל עמדה בצד, קצת אבודה על הבמה שבה הופיעו כל גדולי הזמר של המאה האחרונה. היא הייתה יפה להפליא אבל נבוכה, במיוחד שסטיוארט שר לה את השורה "אני יכול לומר לפי עינייך שבכית המון".
ואז הגיע הפזמון. בל פתחה את הפה וכמו בל מ"היפה והחיה" לקחה את ההזדמנות הראשונה שלה בפריים טיים ותקתקה את אחד הפזמונים המרגשים בתולדות המוסיקה הפופולארית. גם בשני היא הדהימה את הקהל בקול הבשל, בגזרה המושלמת ובחיוך היפה והנבוך להפליא שלה ואז הקהל לקח את הפזמון השלישי ושר אותו בעצמו.
ניכר שבל הייתה בעננים וכך גם הקהל, שבסוף השיר הזדקף לסטנדינג אוביישן, עמידת התרועה של קהל, שמאז ימי האימפריה הרומית נוהגים להביע באמצעותה הערכה יוצאת דופן לאמנים, אקט מרגש, במיוחד לאמן חדש, כמו שכולנו כבר יודעים מהריאליטיז של הזמרה.
רוד היה מאושר. איימי הייתה בעננים והקהל התפוצץ מעונג.
ועכשיו, ואנחנו דווקא כן רוצים לדבר על זה, נדבר על היום שאחרי. מה שקרה מאז הוא פשוט לא יאמן.
אבל קודם כל העובדות - רוד סטיוארט לא סתם עשה מעשה יפה ולקח זמרת צעירה לדואט בשיר המרגש הזה. מדובר בחוב מוסרי ישן שהוא חב לאלוהי הרוק ולצדיק בשם לונג ג'ון בולדרי, שמצא אותו בצעירותו כשהוא שר ברחוב והביא אותו לאולפן, כדי להשיק את אחת הקריירות המדהימות של המאה.
את החוב הוא החזיר כשחבר של רוד סיפר לו על איימי בל, לאחר שראה אותה מופיעה ברחוב. סטיוארט הזמין אותה לפגישה, שמע אותה ונדהם מהקול, מהאישיות וכן, גם מהיופי. סטיוארט תמיד אהב נשים יפות...
הוא החליט להכיר את ההומלסית הצעירה לקהל, באמצעות אותו דואט ב"אלברט הול". הקהל אכן התפעל. העתיד נראה של בל ולמחרת הוא אכן החל. היא הקליטה המון וניסתה לפרוץ, מאמינה שהדרכון שקיבלה אל האושר יסייע לה להגיע ולהמשיך לפלס את דרכה למעלה.
אבל הקסם, אותו קסם שהיה שם על הבמה באלברט הול, לא הצליח לעבוד. איימי בל, מסתבר, זכתה רק באותן 15 דקות של תהילה. עוד ניסיון ועוד אחד והיא נאלצה בהדרגה לשוב אל מופעי הרחוב, בעיקר כדי להתפרנס אבל גם כדי שיקשיבו לה. תעשיית המוסיקה לא פינתה לה מקום.
אותו קליפ עם סטיוארט, אגב, כבר נושק בזמן הכתיבה ל-25 מיליון צפיות, אבל הקריירה של בל זוכה בקושי לכמה עשרות צפיות בכל הופעה ברחוב. אז כן, סוף סוף אפשר לדעת למה נשבר הלב במילים של השיר ההוא. אותו לב נשבר כי בעולם של כל כך הרבה זמרי אינסטנט, בינוניים וחסרי השראה, באה בחורה מהרחוב, לוקחת את האלברט הול ולא מצליחה לעשות את זה שוב, אפילו לא באולמות קטנים. עצוב.
הנה איימי בל מתארחת אצל רוד סטיוארט:
https://youtu.be/w46bWxS9IjY
כנראה איימי בל בימים שלפני - בתחנת המטרו:
https://youtu.be/ueW6gDMv7JE
שרה סולו עם גיטרה:
https://youtu.be/aEG4jO8ZZb8
קליפ סולו שהוציאה ולא התרומם:
https://youtu.be/luzY53Btmc0
גרסת הסולו שהוציאה לשיר ההוא לא עזרה גם היא:
https://youtu.be/owXb8Pqc0tE
הנה הגרסה המקורית לשיר הנפלא הזה:
https://youtu.be/AR3Al4hPKYs
ושלמה ארצי, שעשה מחווה דומה לעטרה:
https://youtu.be/7E2R2YQA_1I
סטנדינג אוביישן (Standing ovation), עמידת התרועה של קהל, היא סימן לכבוד קיצוני שרוחש הקהל לאדם ולהערכה רבה על מעשיו, על אמנותו או הישגיו.
לא רבים יודעים שהעמידה הזו נהוגה בתרבות העולמית כבר אלפי שנים. עוד מימי האימפריה הרומית מזהים את הנוהג להביע הערכה יוצאת דופן כזו לאמנים וספורטאים. מאז מפגינים באמצעותו הערכה יוצאת דופן לאמנים, בסיום של ביצוע אמנותי מרגש ולספורטאים - על הישג יוצא דופן.
ככלל טקסי, אקט הקימה לכבודו של אדם שמור מאז העולם העתיק, כדרך של הפגנת כבוד לתפקיד או לתואר גבוה. בעבר נהגו לקום כשנכנסה אישיות רמת-מעלה לאולם, כמו מלך, שליט או מנהיג. אבל רגע - הידעתם שעד לפני עשורים בודדים נהגו לקום, אפילו בארצנו, כשנכנסו המורים לכיתות?
הנה סטנדינג למרק קנופלר, אמן גדול שממשיך לרגש גם כשהוא כבר לא באצטדיונים:
https://youtu.be/EMRJT2ebvAk
זמרת הרחוב איימי בל זכתה לעמידת תרועה כזו כבר בהופעה הגדולה הראשונה שלה, עם רוד סטיוארט:
https://youtu.be/w46bWxS9IjY
הסטנדינג אוביישן הספונטני של הקהל באצטדיון ווימבלדון למפתחת חיסון האסטרה זניקה נגד הקורונה:
https://youtu.be/zbkZ-t55O6U
ולצ'ארלי צ'פלין הקשיש בפרס האוסקר על מפעל חיים:
https://youtu.be/J3Pl-qvA1X8
