שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהן התצפיות ככלי מחקר במחקר המדעי?
תצפית (Observation) היא אחד הכלים הוותיקים והחשובים במדע, כלי מחקרי חשוב ומהדרכים לאיסוף של ראיות, במיוחד במדעי החברה ובמדעי החיים.
כבר לפני אלפי שנים, אסטרונומים בבבל עקבו אחר תנועות הכוכבים בשמים ורשמו את ממצאיהם בדייקנות מפתיעה, מבלי שהייתה להם תיאוריה מסבירה. הם פשוט הסתכלו, שוב ושוב, ורשמו מה הם רואים.
תצפית מדעית היא תהליך מובנה של איסוף מידע על תופעה טבעית, מבלי להתערב בה. היא מהווה את השלב הראשון בשיטה המדעית (Scientific Method): לפני שאפשר להציע הסבר לכל דבר, צריך קודם לאסוף ראיות.
טענה שאין לה ראיות תומכות נחשבת בעיני המדע לספקולציה (Speculation). היא אולי נכונה, אולי לא, אבל אין דרך לדעת. בניגוד לניסוי, שבו החוקר מפעיל תנאים מבוקרים ומשנה את המשתנים בצורה מכוונת, בתצפית הוא נשאר בצד ומתעד את מה שקורה מאליו. ההבדל חשוב: תצפית מראה שתי תופעות קורות יחד, אבל לא בהכרח מוכיחה שאחת מהן גורמת לשנייה.
כלים של תצפית יכולים להיות פשוטים כמו עין אנושית ומחברת לתיעוד, או מורכבים כמו טלסקופ החלל האבל (Hubble Space Telescope) ורשתות חיישנים אוטומטיות. בתחומים כמו כימיה, פיזיקה וביולוגיה, ראיות נאספות לעתים קרובות באמצעות ניסויי מעבדה.
באסטרונומיה, שבה האובייקטים הנחקרים נמצאים במרחקים עצומים, מרבית הראיות מגיעות דרך אור או קרינה אלקטרומגנטית (Electromagnetic Radiation). הרעיון הבסיסי זהה: לאסוף נתונים על העולם כפי שהוא, לא כפי שנרצה שיהיה.
אחד השימושים הקלאסיים לתצפית הוא ביולוגיית שדה. קונרד לורנץ (Konrad Lorenz), חוקר האתולוגיה (Ethology) הנודע וזוכה פרס נובל לרפואה, בילה שנים בצפייה באווזי בר ובסוגי ציפורים שונים מטווח קרוב.
פעם אחת, בשעת טעות מחקרית מוצלחת, גוזלי אווז טריים עברו "הטבעה" אליו, אל לורנץ עצמו, כלומר - תפסו אותו כ"אמא" שלהם והלכו אחריו לכל מקום. כך, הוא גזר מתצפיותיו תובנות יסודיות על מנגנון הקשר הרגשי של גוזלים לאימם, תופעה שכינה "הטבעה" (Imprinting). הוא לא שינה שום דבר בסביבה. הוא רק התבונן.
תצפית שיטתית תהיה חיונית במיוחד כשאי אפשר לבצע ניסוי, מסיבות אתיות או מעשיות. לא ניתן לבדוק ניסויית את השפעת העישון על בני אדם על ידי כך שמכריחים חצי מהנחקרים לעשן 20 שנה. במקום זאת, חוקרים עוקבים אחר אוכלוסיות גדולות לאורך זמן, רושמים מי עישן ומי לא, בודקים את שיעורי המחלות בכל קבוצה. זו הדרך שבה התבסס הקשר בין עישון לסרטן ריאות, עשורים לפני שהתגלה המנגנון הביולוגי המדויק.
גם מדעי החברה נשענים על תצפית באופן עמוק. האנתרופולוגית מרגרט מיד (Margaret Mead) בילתה חודשים ארוכים בקרב שבטים בפפואה גינאה החדשה (Papua New Guinea). היא צפתה בחיי היומיום, בטקסים ובדפוסי גידול הילדים שלהם, מבלי להתערב. תצפיותיה שינו את הדרך שבה המדע הבין את השפעת התרבות על התנהגות אנושית.
בסוציולוגיה, חוקרים משתמשים לעתים ב"תצפית משתתפת" (Participant Observation), שבה החוקר מצטרף לקבוצה הנחקרת ומתעד אותה מבפנים.
מנגד, החולשה של תצפית כשיטת מחקר היא שאי אפשר לקבוע ממנה לבד קשר של סיבה ותוצאה. שתי תופעות שנצפות יחד עשויות להיות קשורות לגורם שלישי נסתר ולאו דווקא בהשפעתה של תופעה אחת על השנייה. לכן, בדרך כלל, תצפיות הן נקודת הפתיחה של מחקר ולא נקודת הסיום. במקום לספק מסקנות, הן מולידות שאלות, מציעות השערות ומזמינות את הניסויים הבאים.
על התצפית במדע:
https://youtu.be/sJ1RyaNm6IU
כשיטה מדעית:
https://youtu.be/RvmF9OWrXWA
דימוי של תצפית בזואולוגיה (עברית):
https://youtu.be/NNZxpk2dbR8
והסבר מקיף על התצפית (עברית):
https://youtu.be/JE_SSMIEb-c
מהן התצפיות שגילו את מחלת הפרקינסון?
מחלת פרקינסון היא אחת ממחלות המוח הידועות והקשות הידועות לנו. זו מחלה ניוונית הפוגעת במערכת העצבים ומאופיינת בהפרעות מוטוריות שבראשן הרעידות, אותן רעידות הן שנתנו לה את שמה העברי שאיש לא משתמש בו, אך הוא אומר הכל: רטטת.
מעניין הסיפור על איך הגיע ג'יימס פרקינסון (James Parkinson) לתצפיותיו, שגילו ואבחנו, לראשונה, את המחלה שלימים תיקרא על שמו.
זה קרה ממש ברחוב. השנה היא 1817, כשפרקינסון שימש כרופא. האיש נהג לערוך הליכות ארוכות ברחובות לונדון, עירו. במהלך טיוליו היומיומיים, הוא שם לב לאנשים מסוימים שצעדו בצורה מאוד ייחודית - הם נטו להישען קדימה בזמן ההליכה, ידיהם רעדו גם כשהם עמדו במקום, והתנועה שלהם הייתה איטית ומוגבלת.
במקום להזמין אותם למרפאה שלו, ג'יימס בחר בגישה מעניינת - הוא עקב אחריהם ברחובות לונדון, בסודיות של סטוקרים, תוך שהוא מתעד את התנהגותם. דרך התצפיות הללו, הוא זיהה שישה אנשים שסבלו ממה שהוא כינה "שיתוק רועד" (Shaking Palsy). מה שמעניין הוא שהוא מעולם לא בדק אותם באופן רשמי - כל התובנות שלו הגיעו מהתצפיות הללו ברחוב.
הגישה הזו של פרקינסון - להיות מעין סטוקר מדעי ולהתבונן באנשים בסביבתם הטבעית במקום במרפאה - הייתה מאוד חדשנית לתקופתו. היא אפשרה לו לראות איך המחלה משפיעה על חיי היומיום של האנשים, ולא רק על הסימפטומים הרפואיים שלהם. זו הייתה דוגמה מוקדמת למה שהיום היינו מכנים מחקר אתנוגרפי בתחום הרפואה.
מעניין שלמרות שהתצפיות שלו היו מדויקות להפליא, לקח כמעט 60 שנה עד שהקהילה הרפואית התחילה להתייחס ברצינות לתיאור שלו את המחלה. רק כשהנוירולוג הצרפתי המפורסם ז'אן-מרטן שארקו (Jean-Martin Charcot) קרא למחלה על שמו של פרקינסון, היא התחילה לקבל את ההכרה המדעית שהגיעה לה.
קראו על הרטטת בתגית "מחלת פרקינסון".
הנה סיפורו של פרקינסון:
https://youtu.be/HMe2Xw4Vk-8?
המחלה, גורמיה, מאפייניה וכמה היא נפוצה (עברית):
https://youtu.be/6dvRVHQs9SQ
על סימנים וסימפטומים של פרקינסון, שיכולים להופיע עשרות שנים לפני שחולים בה (עברית):
https://youtu.be/y1ldOUE9l_w
תכנית על מחלת הפרקינסון (עברית):
https://youtu.be/4PiVYR58108?long=yes
והחוקר מהתגלית והאבחון של הפרקינסון:
https://youtu.be/YLeSNtt7-h4?long=yes
מהם סקרים ומה הבעיה בהם?
שמעון פרס אמר עליהם פעם ש"סקרים הם כמו בושם. אפשר להריח אותם אבל לא כדאי לשתות...". מי כמוהו חווה את כשלון הסוקרים, שמסתמכים על מדגמי ענק אך לא מצליחים לזהות את המגמות האמיתיות בבחירות.
סקר (Poll) הוא מדידה של משהו במדגם, חלק קטן באוכלוסיה, ושימוש באמצעים סטיטסטיים כדי להכליל על האוכלוסייה כולה. התחזיות של סקרים פוליטיים, למשל, מתבססות על מדגם קטן של קלפיות, שבו מתבקשים אנשים להצביע בקלפי המדגם, כמו שהצביעו בקלפי האמיתית. על המדגם להיות לא "מוטה", כלומר שיהיה בו ייצוג שווה של קבוצות שונות באוכלוסייה.
בשנים האחרונות הולכים הסקרים ומאבדים את היכולת לחזות מגמות פוליטיות. זו מגמה שהולכת ומתבררת בהרבה מאד מקומות. מישראל של בחירות 2015, בהן ניצח ראש הממשלה, בניגוד לכל הסקרים שחזו את נפילתו, דרך סקרים שהכזיבו בגדול בעולם כולו.
דוגמאות לכישלונות של סקרים לא חסרות. המפורסמים שביניהם הם תוצאות המהפך בבחירות בישראל ב-1977, ההפתעה המדהימה של הברקזיט במשאל העם האנגלי שהביא להיפרדות מגוש היורו והניצחון הבלתי צפוי של דונלד טראמפ בקמפיין הראשון שלו לנשיאות ארצות הברית.
אז מה הבעיה בסקרים?
מזה שנים מצביעים מומחים על הדרך שבה מתקבלות ומפוענחות לא נכון תוצאות המדגמים. הן מצביעות על נצחון של מי שלבסוף יתגלה כמובס במערכת הבחירות. שוב ושוב טופחות תוצאות האמת על פניהם של הסוקרים ומצליחה לערער את אמינותם.
מצד שני, לא פעם משפיעות תוצאות הסקרים על תוצאות הבחירות עצמן. זאת מכיוון שהבוחרים מחליטים למי להצביע בהתאם למה שהסקרים מראים. כך לדוגמה, אם הם קוראים בסקר שהליכוד עומד לנחול תבוסה בבחירות ובשל כך הם "חוזרים הביתה", להצביע לו ולהביא לניצחונו.
מצד אחד, הסקר הוא הכלי האובייקטיבי ביותר שעומד לרשות הפוליטיקאים. בעזרתו הם מנסים לנבא את התנהגות הבוחרים והעמדות שלהם.
מצד שני הניסיון כבר הוכיח עד כמה חשוב להתייחס אל הסקרים בזהירות. אם משתמשים בהם בלי להיות מודעים לחולשות ולבעיות שבהם - נוהגים בחוסר אחריות ובטפשות של ממש.
למשל, ההתעלמות מכך שבתנאים של קרבה לתיקו בהצבעה, המשמעות הפוליטית של הסטייה הסטטיסטית, סטייה שתמיד תהיה שם והיא נסבלת בכל סיטואציה אחרת, היא עצומה. במילים פשוטות, אם טראמפ והילרי מתחרים בצמידות, או שמתנגדי הברקזיט מתחלקים כמעט 50-50, הרי שהסקר לא יוכל לומר מי ינצח. כל סטייה קטנה תמליך צד אחר.
יש גם בעיות אחרות, כמו העובדה שתוצאות הסקר, גם אם נקבל אותן כמו שהן, נכונות רק ליום הסקר. בקמפיין פוליטי הופך כל יום לסיפור חדש והשינויים הללו הם כל כך משמעותיים, במיוחד במירוץ צמוד, שהסקר של שלשום שווה לניחוש פשוט.
בעיה נוספת היא אמינות הנסקרים. יותר ויותר אנשים נלחצים מלהודות בעובדות שונות שקשורות בתמיכה במועמד או בנושא שנוי במחלוקת. קשה להם להציב את עצמם בקבוצה הנרדפת על ידי דעת הקהל והתקשורת הדומיננטית והם מספרים לסוקר דבר אחד, בזמן שבקלפי הם עושים דבר הפוך.
בישראל למשל, יש טענה קבועה שיש מגזרים באוכלוסיה, שאינם משתפים פעולה. גם שינויים טכנולוגיים, במיוחד כניסת האינטרנט, הרשתות החברתיות, החדשות שכבר לא מתקבלות מכלי התקשורת הגדולים דווקא - כל אלו הפכו את הסקרים ויכולת הניבוי שלהם לבעייתיים מאד.
מצד שני, הסקרים, במיוחד הכמותיים שבהם, מהווים עדיין את כלי העבודה העיקרי של הפוליטיקאים ויועציהם. גורלות נחרצים על פיהם ובאין כלי אחר, מתקבלות על פי הסקרים (לרוב סקרי עומק) החלטות פוליטיות חשובות מאד, לפחות בתקופת מערכת בחירות, על פי תוצאות הסקרים הללו.
בתנאים כאלה, עיבוד הנתונים ופירושם על ידי הסוקרים ובאופן כללי המקצועיות שלהם, הופכים למרכיב הקובע ביכולת להתגבר על מגוון הבעיות שבשיטת הסקר.
מה הבעיה עם הסקרים של הבחירות? (עברית)
https://youtu.be/am0Bz86egv8
הסבר "לילדים" (עברית):
https://youtu.be/Us8pVTrmN6I
עולם הסקרים הפוליטיים (מתורגם):
https://youtu.be/ubR8rEgSZSU
ובארץ יש מי שמנסים לבדוק אותו (עברית):
https://youtu.be/c1odMcMrcpo
איסוף ראיות
תצפית (Observation) היא אחד הכלים הוותיקים והחשובים במדע, כלי מחקרי חשוב ומהדרכים לאיסוף של ראיות, במיוחד במדעי החברה ובמדעי החיים.
כבר לפני אלפי שנים, אסטרונומים בבבל עקבו אחר תנועות הכוכבים בשמים ורשמו את ממצאיהם בדייקנות מפתיעה, מבלי שהייתה להם תיאוריה מסבירה. הם פשוט הסתכלו, שוב ושוב, ורשמו מה הם רואים.
תצפית מדעית היא תהליך מובנה של איסוף מידע על תופעה טבעית, מבלי להתערב בה. היא מהווה את השלב הראשון בשיטה המדעית (Scientific Method): לפני שאפשר להציע הסבר לכל דבר, צריך קודם לאסוף ראיות.
טענה שאין לה ראיות תומכות נחשבת בעיני המדע לספקולציה (Speculation). היא אולי נכונה, אולי לא, אבל אין דרך לדעת. בניגוד לניסוי, שבו החוקר מפעיל תנאים מבוקרים ומשנה את המשתנים בצורה מכוונת, בתצפית הוא נשאר בצד ומתעד את מה שקורה מאליו. ההבדל חשוב: תצפית מראה שתי תופעות קורות יחד, אבל לא בהכרח מוכיחה שאחת מהן גורמת לשנייה.
כלים של תצפית יכולים להיות פשוטים כמו עין אנושית ומחברת לתיעוד, או מורכבים כמו טלסקופ החלל האבל (Hubble Space Telescope) ורשתות חיישנים אוטומטיות. בתחומים כמו כימיה, פיזיקה וביולוגיה, ראיות נאספות לעתים קרובות באמצעות ניסויי מעבדה.
באסטרונומיה, שבה האובייקטים הנחקרים נמצאים במרחקים עצומים, מרבית הראיות מגיעות דרך אור או קרינה אלקטרומגנטית (Electromagnetic Radiation). הרעיון הבסיסי זהה: לאסוף נתונים על העולם כפי שהוא, לא כפי שנרצה שיהיה.
אחד השימושים הקלאסיים לתצפית הוא ביולוגיית שדה. קונרד לורנץ (Konrad Lorenz), חוקר האתולוגיה (Ethology) הנודע וזוכה פרס נובל לרפואה, בילה שנים בצפייה באווזי בר ובסוגי ציפורים שונים מטווח קרוב.
פעם אחת, בשעת טעות מחקרית מוצלחת, גוזלי אווז טריים עברו "הטבעה" אליו, אל לורנץ עצמו, כלומר - תפסו אותו כ"אמא" שלהם והלכו אחריו לכל מקום. כך, הוא גזר מתצפיותיו תובנות יסודיות על מנגנון הקשר הרגשי של גוזלים לאימם, תופעה שכינה "הטבעה" (Imprinting). הוא לא שינה שום דבר בסביבה. הוא רק התבונן.
תצפית שיטתית תהיה חיונית במיוחד כשאי אפשר לבצע ניסוי, מסיבות אתיות או מעשיות. לא ניתן לבדוק ניסויית את השפעת העישון על בני אדם על ידי כך שמכריחים חצי מהנחקרים לעשן 20 שנה. במקום זאת, חוקרים עוקבים אחר אוכלוסיות גדולות לאורך זמן, רושמים מי עישן ומי לא, בודקים את שיעורי המחלות בכל קבוצה. זו הדרך שבה התבסס הקשר בין עישון לסרטן ריאות, עשורים לפני שהתגלה המנגנון הביולוגי המדויק.
גם מדעי החברה נשענים על תצפית באופן עמוק. האנתרופולוגית מרגרט מיד (Margaret Mead) בילתה חודשים ארוכים בקרב שבטים בפפואה גינאה החדשה (Papua New Guinea). היא צפתה בחיי היומיום, בטקסים ובדפוסי גידול הילדים שלהם, מבלי להתערב. תצפיותיה שינו את הדרך שבה המדע הבין את השפעת התרבות על התנהגות אנושית.
בסוציולוגיה, חוקרים משתמשים לעתים ב"תצפית משתתפת" (Participant Observation), שבה החוקר מצטרף לקבוצה הנחקרת ומתעד אותה מבפנים.
מנגד, החולשה של תצפית כשיטת מחקר היא שאי אפשר לקבוע ממנה לבד קשר של סיבה ותוצאה. שתי תופעות שנצפות יחד עשויות להיות קשורות לגורם שלישי נסתר ולאו דווקא בהשפעתה של תופעה אחת על השנייה. לכן, בדרך כלל, תצפיות הן נקודת הפתיחה של מחקר ולא נקודת הסיום. במקום לספק מסקנות, הן מולידות שאלות, מציעות השערות ומזמינות את הניסויים הבאים.
על התצפית במדע:
https://youtu.be/sJ1RyaNm6IU
כשיטה מדעית:
https://youtu.be/RvmF9OWrXWA
דימוי של תצפית בזואולוגיה (עברית):
https://youtu.be/NNZxpk2dbR8
והסבר מקיף על התצפית (עברית):
https://youtu.be/JE_SSMIEb-c
מחלת פרקינסון היא אחת ממחלות המוח הידועות והקשות הידועות לנו. זו מחלה ניוונית הפוגעת במערכת העצבים ומאופיינת בהפרעות מוטוריות שבראשן הרעידות, אותן רעידות הן שנתנו לה את שמה העברי שאיש לא משתמש בו, אך הוא אומר הכל: רטטת.
מעניין הסיפור על איך הגיע ג'יימס פרקינסון (James Parkinson) לתצפיותיו, שגילו ואבחנו, לראשונה, את המחלה שלימים תיקרא על שמו.
זה קרה ממש ברחוב. השנה היא 1817, כשפרקינסון שימש כרופא. האיש נהג לערוך הליכות ארוכות ברחובות לונדון, עירו. במהלך טיוליו היומיומיים, הוא שם לב לאנשים מסוימים שצעדו בצורה מאוד ייחודית - הם נטו להישען קדימה בזמן ההליכה, ידיהם רעדו גם כשהם עמדו במקום, והתנועה שלהם הייתה איטית ומוגבלת.
במקום להזמין אותם למרפאה שלו, ג'יימס בחר בגישה מעניינת - הוא עקב אחריהם ברחובות לונדון, בסודיות של סטוקרים, תוך שהוא מתעד את התנהגותם. דרך התצפיות הללו, הוא זיהה שישה אנשים שסבלו ממה שהוא כינה "שיתוק רועד" (Shaking Palsy). מה שמעניין הוא שהוא מעולם לא בדק אותם באופן רשמי - כל התובנות שלו הגיעו מהתצפיות הללו ברחוב.
הגישה הזו של פרקינסון - להיות מעין סטוקר מדעי ולהתבונן באנשים בסביבתם הטבעית במקום במרפאה - הייתה מאוד חדשנית לתקופתו. היא אפשרה לו לראות איך המחלה משפיעה על חיי היומיום של האנשים, ולא רק על הסימפטומים הרפואיים שלהם. זו הייתה דוגמה מוקדמת למה שהיום היינו מכנים מחקר אתנוגרפי בתחום הרפואה.
מעניין שלמרות שהתצפיות שלו היו מדויקות להפליא, לקח כמעט 60 שנה עד שהקהילה הרפואית התחילה להתייחס ברצינות לתיאור שלו את המחלה. רק כשהנוירולוג הצרפתי המפורסם ז'אן-מרטן שארקו (Jean-Martin Charcot) קרא למחלה על שמו של פרקינסון, היא התחילה לקבל את ההכרה המדעית שהגיעה לה.
קראו על הרטטת בתגית "מחלת פרקינסון".
הנה סיפורו של פרקינסון:
https://youtu.be/HMe2Xw4Vk-8?
המחלה, גורמיה, מאפייניה וכמה היא נפוצה (עברית):
https://youtu.be/6dvRVHQs9SQ
על סימנים וסימפטומים של פרקינסון, שיכולים להופיע עשרות שנים לפני שחולים בה (עברית):
https://youtu.be/y1ldOUE9l_w
תכנית על מחלת הפרקינסון (עברית):
https://youtu.be/4PiVYR58108?long=yes
והחוקר מהתגלית והאבחון של הפרקינסון:
https://youtu.be/YLeSNtt7-h4?long=yes
שמעון פרס אמר עליהם פעם ש"סקרים הם כמו בושם. אפשר להריח אותם אבל לא כדאי לשתות...". מי כמוהו חווה את כשלון הסוקרים, שמסתמכים על מדגמי ענק אך לא מצליחים לזהות את המגמות האמיתיות בבחירות.
סקר (Poll) הוא מדידה של משהו במדגם, חלק קטן באוכלוסיה, ושימוש באמצעים סטיטסטיים כדי להכליל על האוכלוסייה כולה. התחזיות של סקרים פוליטיים, למשל, מתבססות על מדגם קטן של קלפיות, שבו מתבקשים אנשים להצביע בקלפי המדגם, כמו שהצביעו בקלפי האמיתית. על המדגם להיות לא "מוטה", כלומר שיהיה בו ייצוג שווה של קבוצות שונות באוכלוסייה.
בשנים האחרונות הולכים הסקרים ומאבדים את היכולת לחזות מגמות פוליטיות. זו מגמה שהולכת ומתבררת בהרבה מאד מקומות. מישראל של בחירות 2015, בהן ניצח ראש הממשלה, בניגוד לכל הסקרים שחזו את נפילתו, דרך סקרים שהכזיבו בגדול בעולם כולו.
דוגמאות לכישלונות של סקרים לא חסרות. המפורסמים שביניהם הם תוצאות המהפך בבחירות בישראל ב-1977, ההפתעה המדהימה של הברקזיט במשאל העם האנגלי שהביא להיפרדות מגוש היורו והניצחון הבלתי צפוי של דונלד טראמפ בקמפיין הראשון שלו לנשיאות ארצות הברית.
אז מה הבעיה בסקרים?
מזה שנים מצביעים מומחים על הדרך שבה מתקבלות ומפוענחות לא נכון תוצאות המדגמים. הן מצביעות על נצחון של מי שלבסוף יתגלה כמובס במערכת הבחירות. שוב ושוב טופחות תוצאות האמת על פניהם של הסוקרים ומצליחה לערער את אמינותם.
מצד שני, לא פעם משפיעות תוצאות הסקרים על תוצאות הבחירות עצמן. זאת מכיוון שהבוחרים מחליטים למי להצביע בהתאם למה שהסקרים מראים. כך לדוגמה, אם הם קוראים בסקר שהליכוד עומד לנחול תבוסה בבחירות ובשל כך הם "חוזרים הביתה", להצביע לו ולהביא לניצחונו.
מצד אחד, הסקר הוא הכלי האובייקטיבי ביותר שעומד לרשות הפוליטיקאים. בעזרתו הם מנסים לנבא את התנהגות הבוחרים והעמדות שלהם.
מצד שני הניסיון כבר הוכיח עד כמה חשוב להתייחס אל הסקרים בזהירות. אם משתמשים בהם בלי להיות מודעים לחולשות ולבעיות שבהם - נוהגים בחוסר אחריות ובטפשות של ממש.
למשל, ההתעלמות מכך שבתנאים של קרבה לתיקו בהצבעה, המשמעות הפוליטית של הסטייה הסטטיסטית, סטייה שתמיד תהיה שם והיא נסבלת בכל סיטואציה אחרת, היא עצומה. במילים פשוטות, אם טראמפ והילרי מתחרים בצמידות, או שמתנגדי הברקזיט מתחלקים כמעט 50-50, הרי שהסקר לא יוכל לומר מי ינצח. כל סטייה קטנה תמליך צד אחר.
יש גם בעיות אחרות, כמו העובדה שתוצאות הסקר, גם אם נקבל אותן כמו שהן, נכונות רק ליום הסקר. בקמפיין פוליטי הופך כל יום לסיפור חדש והשינויים הללו הם כל כך משמעותיים, במיוחד במירוץ צמוד, שהסקר של שלשום שווה לניחוש פשוט.
בעיה נוספת היא אמינות הנסקרים. יותר ויותר אנשים נלחצים מלהודות בעובדות שונות שקשורות בתמיכה במועמד או בנושא שנוי במחלוקת. קשה להם להציב את עצמם בקבוצה הנרדפת על ידי דעת הקהל והתקשורת הדומיננטית והם מספרים לסוקר דבר אחד, בזמן שבקלפי הם עושים דבר הפוך.
בישראל למשל, יש טענה קבועה שיש מגזרים באוכלוסיה, שאינם משתפים פעולה. גם שינויים טכנולוגיים, במיוחד כניסת האינטרנט, הרשתות החברתיות, החדשות שכבר לא מתקבלות מכלי התקשורת הגדולים דווקא - כל אלו הפכו את הסקרים ויכולת הניבוי שלהם לבעייתיים מאד.
מצד שני, הסקרים, במיוחד הכמותיים שבהם, מהווים עדיין את כלי העבודה העיקרי של הפוליטיקאים ויועציהם. גורלות נחרצים על פיהם ובאין כלי אחר, מתקבלות על פי הסקרים (לרוב סקרי עומק) החלטות פוליטיות חשובות מאד, לפחות בתקופת מערכת בחירות, על פי תוצאות הסקרים הללו.
בתנאים כאלה, עיבוד הנתונים ופירושם על ידי הסוקרים ובאופן כללי המקצועיות שלהם, הופכים למרכיב הקובע ביכולת להתגבר על מגוון הבעיות שבשיטת הסקר.
מה הבעיה עם הסקרים של הבחירות? (עברית)
https://youtu.be/am0Bz86egv8
הסבר "לילדים" (עברית):
https://youtu.be/Us8pVTrmN6I
עולם הסקרים הפוליטיים (מתורגם):
https://youtu.be/ubR8rEgSZSU
ובארץ יש מי שמנסים לבדוק אותו (עברית):
https://youtu.be/c1odMcMrcpo
