» «

אי שוויון

אי שוויון
איך מודדים אי-שוויון בכלכלה?



יש כמובן דרכים ונתונים שונים שמודדים את אי השוויון. אחת הפופולריות למדידת אי שוויון היא בדיקה של כמה מהכסף במדינה נמצא בידיו של המאיון העליון, כלומר של האחוז או המאית הכי עשירה של האנשים בחברה.

בישראל אי-השוויון הוא 15%. כלומר המיון העליון מחזיק ב-15 אחוזים מהעושר במדינה. בצרפת זה רק 10% ובארצות הברית 25%. מצבנו בתחום אי השוויון, לפיכך, טוב משל ארה"ב וגרוע מאי השוויון בצרפת.

עוד נתון? - בתחום השכר, למשל, ינסו לא פעם בעלי האמצעים, או עושי דברם מהפוליטיקאים, לבלבל אותנו. הם יציינו שעל פי השכר הממוצע במשק מצבנו מצוין. אל תאמינו לנתון הזה! - ממוצע הוא מדד שמושפע מהקצוות. אם יש מיליארדרים שמקבלים שכר עצום מהחברות שבבעלותם, הם מושכים את השכר הממוצע במשק כלפי מעלה וכך נראה לנו שהכל טוב. אבל זה שקר, שלא פעם נועד כדי להסתיר את רמת אי השוויון, אחרת תתרחש כאן מהפכה, כמו בצרפת של סוף המאה ה-18.

אז מה מודדים? - הנתון האמיתי הוא החציון. בודקים מה שכרו של האדם האמצעי מתוך האוכלוסיה כולה. אם יש 6 מיליון אזרחים והם מסודרים לפי הכנסתם, נבדוק את שכרו של האזרח (או האזרחית) ה-3 מיליון. שכרו הוא השכר החציוני במשק והוא יספר לנו את הסיפור האמיתי על מצבנו הכלכלי בתחום השכר. הוא לא מושפע מהקצוות וגם לבדוק את החציון זו לא בעיה. זה לא שעושים טור ארוך של כל תושבי המדינה, לפי שכרם. מחשב יכול להנפיק את השכר החציוני במשק על פי הסטטיסטיקה.


כך אי-השוויון בעולם הולך וגדל (עברית):

https://youtu.be/_wfcxeYdeno


וסיפורו של אי השוויון בעולם:

https://youtu.be/FXmsj4dh-RI
גלובליזציה
מהי הגלובליזציה המחברת את כל העולם?



הגלובליזציה (Globalization), בעברית "עולמיות", משמעותה הפיכת העולם לאיזור אחד, כשהפעילות הכלכלית של כל המדינות פועלת בקשרים חזקים ומשפיעים מאד.

בגלובליזציה התחושה היא שהגבולות והמחסומים שהיו בעבר בין המדינות הולכים ונעלמים. אנשים ממקום אחד יכולים להיות בעלי מפעלים ועסקים בכל מקום אחר בעולם, רוב המוצרים מיוצרים במזרח ומשווקים במערב, עובדים עוברים לעבוד במדינות אחרות ועוד.

את תהליך הגלובליזציה עודדו וקידמו החידושים בתקשורת ובאינטרנט, ארגונים וחברות מסחריות רב-לאומיות, הסחר העולמי ההולך וגדל, התיירות והגירת עובדים ממדינות מתפתחות אל מדינות מפותחות ועשירות.

התהליך הזה גרם בעשורים האחרונים לעולם עם שפע אדיר של מוצרים, במחירים זולים ובאיכות שווה, אך במקביל הוא הגדיל בצורה מסוכנת את אי השוויון בעולם.

מפעלים רבים נסגרו בארצות רבות והותירו המוני מובטלים בארצות רבות, לטובת ייצור זול במדינות המזרח הרחוק ובמיוחד בסין.

בעלי ההון, שמעבירים את המפעלים שבבעלותם לסין ולמזרח הרחוק, נעשים עשירים יותר משנה לשנה. במקביל, עובדים רבים מפוטרים או יורדים בשכרם, בשל תחרות במחירים הזולים של הייצור הסיני ושל שאר המדינות עם כוח העבודה הזול.

סין עצמה נהנתה מהגלובליזציה מאד והפכה לכוח הכלכלי החזק בעולם. היא מסבסדת את הייצור ולמעשה "קונה" את השווקים שאליהם היא מייצאת את מוצריה ואת אמצעי הייצור שעוברים בהמוניהם אליה.

אבל בהמשך לכך הפכו מאות מליוני אנשים בהמון מדינות אחרות למובטלים או ששכרם צנח ומצבם הכלכלי הלך וירד. התוצאה היא שההמונים הללו התמרדו. יותר ויותר מנהיגים פופוליסטיים נבחרו במדינות הללו, על מנת שיחזירו את המצב לקדמותו, כפי שהבטיחו.

אותם מנהיגים, כצפוי, לא הצליחו לעשות זאת. אבל הפופוליזם שלהם הפך לטרנד עולמי מטריד, שהעלה מנהיגים פופוליסטיים המאתגרים את הדמוקרטיה בכל מקום ומאיימים על הסדר הקיים של מדינות המערב.


מהי הגלובליזציה (עברית):

https://youtu.be/Ils9iHJ7OcY


הסבר נוסף (עברית):

http://youtu.be/5Pxg_KnBxkY


דוגמאות לגלובליזציה ביום יום שלנו (עברית):

http://youtu.be/eTCmihKppX4


ומצגת וידאו שמסבירה את מושג הגלובליזציה (עברית):

http://youtu.be/c7KnQnjNKo8
קפיטליזם ושלום
האם הקפיטליזם ניצח את המלחמות?



האם אנו חיים בעידן שבו ניצח הקפיטליזם את הלאומנות והמיליטריזם, שפירושו "לוחמנות".

בעידן המודרני נוהגים לומר ש"מעולם לא פרצה מלחמה בין שתי מדינות שיש בהן מקדונלדס", כהוכחה לכך שכלכלות בריאות מייצרות רוגע מדיני ופייסנות בין אומות.

מהמשפט הזה נולדה "תאוריית הקשתות המוזהבות" (Golden Arches Theory), שאומרת בדיוק את זה. והיא אכן משקפת את המצב שבו כלכלות במצב טוב תואמות כמעט תמיד להנהגה בריאה.

מה הקשר? - גופים עסקיים בינלאומיים, כמו חברת מקדונלד'ס למשל, נוטים להשקיע ולהיכנס לשווקים במדינות רציונליות ובעלות כלכלה חופשית, שלא לומר ליברלית, או כלכלת שוק חופשי. רק בתנאים כאלה יכולה רשת בינלאומית לראות את עצמה "עושה כסף טוב" וקל יחסית.

צריך לזכור עדיין שגם מדינות המונהגות על ידי מנהיגים רציונליות יכולות להיקלע לסכסוכים בינלאומיים שיהפכו למלחמות, אם כי הסיכויים לכך במקרים של הנהגה בריאה קטנים משמעותית.

דוגמאות? - כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הבטיח מאמר המערכת של העיתון הכלכלי "אקונומיסט" לקוראיו, ש"בעולם תרבותי הפכה המלחמה לבלתי־אפשרית". ואז פרצה המלחמה הגדולה ביותר בהיסטוריה של עד אז.

ועדיין, בדרך כלל יש קשר מובהק וברור בין השניים - קפיטליזם מפחית את הסיכוי ללוחמנות ובין שתי מדינות קפיטליסטיות יקטנו הסיכויים למלחמה מאד.

כמובן שזה לא הטעם של קציצת ההמבורגר או המדים הזוהרים של דמות רונלד המחויך, שהופכים את האווירה בין אומות כאלה לשלווה כל כך. מדובר באינטרסים, שכיום הצטברה מספיק היסטוריה בכדי להבין.

הפסדי המלחמה, גם כזו המסתיימת בניצחון, יהיו במרבית המקרים גדולים בהרבה - אפילו עם הרווחים שהמנצח אולי יגזור. פעם הייתה ההנחה שביזת האויב המובס תשלים את החסר וכך תצמח הכלכלה בחזרה.

אבל כיום, ההיסטוריה לימדה את העולם לגבי הלקח של חוזה ורסאי, אותו חוזה כניעה דרקוני במלחמת העולם הראשונה, שהביא את גרמניה לפשיטת רגל ולחובות עצומים לאומות שניצחו אותה. ההסכם הזה הצמיח את היטלר ואת הנאציזם והגיע עד ליצירת מלחמת עולם גרועה פי כמה.

כיום, בכל אופן, ברור שהאינטרס המיידי של מנהיגות שפויה הוא שלום. פשוט שלום.

כך שבאופן כלשהו הקשתות הזהובות של מקדונלד'ס או רשתות גלובליות אחרות, מחברות את האומות השפויות, לפחות מטאפורית, ושומרות אותן שוחרות שלום ופשרה, במקום הרס ומלחמה.

העיתונאי האמריקאי תום פרידמן כינה זאת "דוקטרינת הקשתות הזהובות של מקדונלד'ס" או בתרגום הארוך והמפורט יותר "תיאוריית מניעת הקונפליקט של הקשתות המוזהבות" (Golden Arches Theory of Conflict Prevention).

אגב, הטענה שמעולם לא נלחמו זו בזו שתי מדינות שיש בהן "מקדונלד’ס" היא לא מדויקת, בעיקר מפני שישראל עצמה הייתה במלחמה עם לבנון, בזמן שבשתיהן היו סניפי מקדונלד'ס בכל פינה. ועדיין, יתכן שפרידמן היה מתעקש שמדובר במלחמה נגד הצבא הלאומי וכזו גם בלבנון לא הייתה.


הנה דוקטרינת הקשתות הזהובות:

https://youtu.be/C9NFjtqf-xU


מקדונלד’ס:

https://youtu.be/SV0-1kmEeMs


והגלובליזציה (עברית):

https://youtu.be/Ils9iHJ7OcY
פופוליזם
מהו פופוליזם?



הפּוֹפּוּליזם (Populism) הוא תופעה ותיקה בפוליטיקה. זהו סגנון פוליטי, שפונה אל ה"עמך", הציבור הרחב, באמצעות מסרים פשוטים וקליטים, בכדי לגייס את תמיכתו הפוליטית ואת אהדתו. בתמורה הוא מבטיח להעביר את השליטה מהאליטה אל העם.

הפופוליזם, שאינו מוגבל לימין או לשמאל דווקא, חי היטב הן בדמוקרטיות, כשמועמדים משתמשים בו בכדי לקדם את עצמם, והן בדיקטטורות, בהן הוא מחזק את התמיכה בדיקטטור ויוצר לו תדמית של מי שנלחם באליטה שהובסה וצריך למנוע ממנה מלשוב אל השלטון ולהחליש את אחיזתה במוסדות המדינה.

מסרים פופוליסטיים קלסיים יהיו "לנצח את התאגידים", "לשבור את האליטה", "לדאוג לעם", או "להעמיד בראש סדר העדיפויות את הציבור".

כמעט תמיד יהיה שם "אנחנו" מול "הם". קל לגרום להמונים לתסיסה ואם מוסיפים לה קורטוב של תסכול, על אליטה שרוצה להשאיר את האזרחים הפשוטים חלשים ומזלזל בהם ובהבנתם הפוליטית, הפופוליזם, או בעברית הֲמוֹנָאוּת, לוקח בקלות.

פתרונות פופוליסטיים יהיו בדרך כלל פתרונות לטווח קצר, רעיונות קאצ'יים, שנקלטים בקלות אבל בדרך כלל לא יטפלו בבעיות מהשורש.

לא מעט מנהיגים בעולם מצליחים כבר שנים רבות להעביר מסרים שינעמו לאוזני הציבור ולזכות בשיטה זו בפופולריות עצומה. לא פעם הם מגלים כמה קשה ליישם את הרעיונות הפשטניים שהציעו לבוחר בקמפיין ואז מתחילים, כמנהיגים, להסית כנגד האליטה החתרנית שמפריעה להם לדאוג לעם.

בעידן הפוסט מודרני שבו אנו חיים, קל לפופוליזם הרבה יותר. הרשתות החברתיות והטכנולוגיה המהירה והנרחבת של האינטרנט מייצרים כלי חזק ביותר, המאפשר להדהד מסרים פוליטיים כאלו. באמצעות המדיה החברתית, הפופוליזם רוכב טוב יותר מהאמת ומהעובדות.

הגלובליזציה מייצרת הזדמנות פז לפוליטיקאים פופוליסטים. הרשתות החברתיות מהדהדות היטב את המסרים שלהם. כמובן שכאן מדובר במסרים פוליטיים גלויים, שנאמרים ונכתבים באופן מפורש. למסרים שאינם בהכרח כאלה יש עולם נפרד, אם כי פורח לא פחות. תוכלו לקרוא עליהם בתגית "פוסט אמת" או בתגית "תיאוריות קונספירציה" הוותיקה הרבה יותר.

בין המנהיגים הפופוליסטים בהיסטוריה מונים דמויות היסטוריות כמו העבד המורד ספרטקוס, שהצליח להנהיג מרד עבדים בלתי נתפס בהצלחתו כנגד האימפריה הרומית, או את חואן פרון בארגנטינה. מנהיגים חדשים כאלו הם ארדואן בטורקיה, טראמפ בארצות הברית, אורבן ההונגרי ודומיהם. דיקטטורים שעלו ושלטו בזכותו לא חסרים גם הם, כשהבולטים שבהם הם מוסוליני והיטלר.

אגב, בשל הדימוי הירוד של המסרים הפופוליסטיים, פוליטיקאים דמוקרטיים המשתמשים במסרים כאלו ובפופוליזם לא ממש אוהבים שמדברים עליהם כפופוליסטים. האליטה, הם יאמרו, מגדירה זאת כך כדי לתייג ולהקטין אותם ואת בוחריהם.


#אז איך נזהה פופוליסט?
אם אתם שומעים מסרים קצרים שחוזרים על עצמם שוב ושוב, בכל נאום, בכל פרסום, בכל מסיבת עיתונאים, כנראה שמישהו כאן מיומן בפופוליזם.

אם מישהו כל הזמן מאשים אליטה כלשהי ומתיימר לדבר בשם "העם", הוא משתמש בכלים פופוליסטיים.

אם פוליטיקאי מוצא כל הזמן חתרנות במוסדות השלטון וניסיון לעצור את "רצון העם" - זהו פופוליזם.


על הפופוליזם הלאומני החדש, בו השלטון עצמו הוא שמערער את הדמוקרטיה (עברית):

https://youtu.be/hmzj3Vz0UJk


סכנת פופוליזם נגד הרשות המחוקקת (עברית):

https://youtu.be/PCHCYYDt77c


כתבת טלוויזיה על הפופוליזם המודרני (עברית):

https://youtu.be/P0sb9sF2MSo?long=yes


ושיחה עם העיתונאית הנודעת כריסטיאן אמנפור על הכחשת המדע בחסות הפייק ניוז (מתורגם):

https://youtu.be/iU1bhHeCkoU?long=yes


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.