שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי הפנטומימה המשתמשת רק בתנועות גוף ללא קולות?
פנטומימה (Pantomime) היא מופע במה, הצגה ללא מילים המייצרת סוג של תאטרון המתנהל בשתיקה. הדגש בו הוא על בלעדיות של התנועה בהעברת המסר האמנותי.
הפנטומימה מתבססת בעיקר על מחוות, תנועות גוף ומימיקה, כלומר הבעות פנים. בפנטומימה המסורתית יש שפת מחוות, עם משמעות לכל תנועה, לכל מחווה ולכל הבעת פנים. פירוש המחוות הללו משתנה אמנם בין תרבויות ומקומות בעולם, אך כוחה של אמנות הפנטומימה הוא בהיותה מובנת בכל העולם ולא תלויה בשפת הדיבור של הקהלים בכל ארץ וארץ.
הפנטומימאים משתמשים גם בתלבושות, אביזרים ומסכות. מטרתם של אלו היא הרחבה של הביטוי האמנותי וסיוע לצופים להבין את התנועות והתיאורים של האמן על הבמה.
הפירוש של "פנטומימה" הוא הבעות גוף, כשמקור המילה הוא בשפה היוונית, בה "מימוס" הוא "חקיין", ו"פנטוס" הוא "הכול". מכאן שפנטומימה היא "אדם שמחקה הכול".
הנה עולם הפנטומימה (עברית):
https://youtu.be/p_7cVocUCm0
מרסל מרסו הפנטומימאי הנודע:
https://youtu.be/XEsfpRrfXf4
פנטומימאים בפעילות:
https://youtu.be/LDN0fxGByko
מחוות זעירות ותנועות קלות מייצרות הומור (ללא מילים):
https://youtu.be/SLLXRoXKmIM
שיעור פנטומימה למתחילים (עברית):
https://youtu.be/fu_Gqdj95b0
ומרצה שמתחיל הרצאה בצורה מיוחדת:
https://youtu.be/nVRco_eLjdc?long=yes
מהי אמנות התיאטרון?
אמנות התאטרון (Theatre) היא אמנות של הצגת סיפורים בפני קהל, באמצעות כלי תקשורת מגוונים בין אנשים, כמו דיבור, שירה, תנועה, שפת גוף ועוד.
כל אלו מוצגים בליווי של אמצעים כמו תפאורה, מוסיקה, סאונד, הגברת קול, תאורה ופרופס, שהם אביזרי במה שונים. לעתים משולבים במחזה גם מיצגים חזותיים, תמונות מוקרנות על מסך או סרטוני וידאו ארט.
התיאטרון מציע צורת ביטוי ייחודית שמתקיימת ונוצרת ברגע, על הבמה, מול קהל חי. בניגוד לקולנוע, התיאטרון מתרחש כאן ועכשיו, ללא עריכה או אפשרות לחזור על טייק. זהו מפגש אנושי ישיר בין השחקנים לקהל.
#משחק
ההופעה על בימת התיאטרון נקראת משחק, אבל היא לא משחק ילדים. מדובר במרכיב האמנותי המרכזי באמנות התיאטרון. באמצעות משחק חי, מול הקהל ובזמן אמת, השחקנים מגלמים את הדמויות מהמחזה. "כלי העבודה" העיקרי שלהם הם הקול והשפה, המשמשים בדיאלוגים, אותן שיחות שמנהלות הדמויות במחזה. לצידם משתמש השחקן בשפת הגוף שלו, בהבעות פנים ובתנועה על הבמה.
שחקנים מוכשרים יכולים להפוך את הבמה למציאות אלטרנטיבית משכנעת ולגרום לצופה להיכנס לעולם הסיפור והדמיון. שחקנית טובה (גם שחקן כמובן) תצליח להעביר מגוון רחב של רגשות ולגרום לקהל לחוות אותם יחד איתה.
#בימוי
גם הבימוי בתיאטרון הוא אמנות - הבמאי הוא שקובע את סגנון המשחק, מנחה את תנועת השחקנים על הבמה, התאורה והאפקטים הקוליים. הוא אחראי ליצור את האווירה הכללית ואת הפרשנות האמנותית לטקסט של המחזה. הבמאי יכול להדגיש היבטים שונים באותו מחזה על ידי בחירותיו האמנותיות והם יהיו שונים בתכלית מאלו של במאי או בימאית אחרים.
התיאטרון מאפשר חוויה אמנותית ייחודית ובלתי אמצעית, כאשר קהל חי נמצא באינטראקציה עם המתרחש על הבמה וחווה את הרגע, ממש ביחד עם השחקנים שמגלמים את הדמויות השונות.
התאטרון כאן כדי להשאר. זוהי אמנות רגעית וחיה, השורדת מאות שנים. ממש כמו בימי הביניים, מצליחה אמנות התיאטרון, גם בימינו עמוסי המסכים, לרתק קהל ולהביאו אל התיאטרון. ואגב, זה גם שמו של המקום בו מועלות ההצגות בפני קהל. אז שווה לזכור תמיד שתיאטרון עושים בתיאטרון.
הכל מתחיל מהתיאטרון היווני:
https://youtu.be/lQhmnv30wuk
התיאטרון בימי הביניים, בהם הוא העבירו את סיפורי התנ"ך, המיסתורין, הניסים ומחזות המוסר למאמינים הבורים (מתורגם):
https://youtu.be/Yzcxd8tsJ3Q
תיאטרון בימינו:
https://youtu.be/5Fq8_1e5a7A
שיר נחמד של שמעון ישראלי על לידת התיאטרון (עברית):
https://youtu.be/g8je2ctE4Zw
וסרטון תיעודי על כל תולדות התיאטרון:
https://youtu.be/7NmD2TGKnY8?long=yes
מה מצחיק בחיקויים?
החיקוי היא פעולה קדמונית ביותר אצל בני אדם והיא תכונה שבעלי חיים חולקים אותה. גם ילדים משתמשים בחיקוי כדי ללמוד תנועות שונות, התנהגויות בחברה, דיבור בשפה וכדומה.
אבל חיקויים על הבמה הם צורה של בידור. בצורה זו האמן משחזר את התנהגותו של אדם מפורסם, בעל חיים ועוד ומנסה להידמות להם ככל האפשר.
הסיבה שחיקוי הוא כל כך מצחיק היא חוסר הטבעיות שבו אנו חוזים בהתנהגותו של אדם אחד, כשהיא לרוב מוגזמת ומוקצנת ואפילו מצחיקה, בידי אדם אחר - האמן.
עובדה היא שאמנים שיודעים לחקות הם לרוב אמנים מאד אהובים ומצחיקים. לרוב, נוספים ליכולת החיקוי המקצועי גם איפור ותלבושת מתאימים ואז הדמות הופכת יותר ויותר דומה, אם כי יותר ויותר מגוחכת ומשעשעת.
הנה שרשרת חיקויים של מיקי גבע את זמרי ישראל (עברית):
http://youtu.be/3anPWbQ6Fmw
כתבה על זמרת שמסוגלת לחקות ברצף כל זמרת אפשרית (עברית):
https://youtu.be/sXi1fJySgSo
חיקוי צלילי האופנועים של המותגים המובילים:
https://youtu.be/mwpKwowBuro
האמנים של פעם בחיקוי בימתי (עברית):
https://youtu.be/EbSe-QfQxaQ
חיקוי מבטאים הוא משעשע אבל נחשב להומור ירוד יחסית (עברית):
https://youtu.be/wqBuIgmusd4
גדול החקיינים של הפוליטיקה הישראלית, טוביה צפיר, בחיקוי מנהיגים פוליטיים משנות ה-80:
https://youtu.be/gg9t-ecsp9w
בחורה מפינלנד, ששרה ומחקה לא פחות מ-14 סגנונות שירה שונים במוסיקה:
http://youtu.be/sQLkJJpAIcU
וכשחיקוי מתחבר לטקסט מצחיק, אנימציה נהדרת ואקטואליה צינית, הוא ממש מצחיק (עברית):
https://youtu.be/r_ApFtBQiqc
מה העבודה של הזמרים?
המקצוע של הזמרים (Singers) הוא שירה. אלו אנשים שיודעים לשיר באופן שאנשים נהנים ממנו ולרוב מתפרנסים מזמרה.
זמרים שרים לפני קהל בהופעות, מקליטים שירים באולפן ההקלטות וחלקם מחברים ומלחינים את שיריהם ומכונים אז "זמר יוצר", או באנגלית "סינגר סונגרייטר".
את הזמרים אנו יכולים לראות בקליפים שמשודרים בטלוויזיה ובאינטרנט, או בהופעה חיה, מולנו על הבמה.
זמרים צעירים ולא מוכרים מנסים לא פעם "להתגלות" בתכניות ריאליטי בטלוויזיה. לא פעם זמרים מצוינים מפוספסים כך ומודחים, כי האיכות הקולית לא תמיד מספיקה.
זה קורה בזמן שזמרים אחרים, עם סיפור קורע לב או כריזמה שלא תמיד קשורה באיכות השירה שלהם דווקא, מתקדמים למעלה והופכים לכוכבים. זה שוק הבידור וזו המלאכה - גם של הזמרים.
הנה זמרת מצוינת בתכנית ריאליטי - היא לא ניצחה ומאוד חבל:
https://youtu.be/Bj7ccRTzdQI
זמרים שנפטרו לפני שנים וקולם שוחזר באמצעות בינה מלאכותית (עברית):
https://youtu.be/7ND1Pw6QD_0
קליפ של זמרת בעבודה (עברית):
http://youtu.be/7UAnc7lqJjM
וזמר ששר ומלווה את עצמו בפסנתר (עברית):
http://youtu.be/igH9ZecAYUI
מה זה באלט?
הבאלט הוא סגנון מחול עדין וקלאסי שהתפתח לראשונה בצרפת, בחצר המלך לואי ה-14. במשך כ-500 השנים שלאחר מכן הוצג הבאלט כליווי לאופרות ולקונצרטים של מוסיקה קלאסית.
את הבלט מלווה עד היום מוסיקה קלאסית, לרוב בליווי תזמורת שלמה.
רק בתחילת המאה ה-19 החלו מלחינים לכתוב יצירות מחול לבאלט, כולל יצירות מעולות וחשובות, כמו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי והמחול "ציפור האש" של סטרווינסקי.
כך התפתח הבאלט והפך לסגנון אמנותי מוביל בתרבות המערבית. כיום קיימות להקות באלט חשובות בעולם כולו, כמו להקת "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".
הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):
https://youtu.be/OEekFTj5PvU
ריקוד באלט קלאסי מתוך "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי:
http://youtu.be/ILIaLxpgAOY
סיום "אגם הברבורים" היפה:
http://youtu.be/SXJawzOLS3k
ומעט מהחזרות על ריקוד בלט שכזה:
http://youtu.be/VTmGlaJABNA?t=8s
מהי אמנות הסטנדאפ קומדי ומה ההבדל בינה לבין בדרנות?
פעם קראו להם בדרנים, אחר כך חקיינים והיום הם סטנדאפיסטים. סטנדאפ קומדי (Standup comedy) היא אמנות במה משעשעת, המבוססת על אמן יחיד ומצחיק המופיע על הבמה אל מול הקהל.
הסטנדאפ כולל בדרך כלל שילוב של דיאלוג שנון של הסטנדאפיסט עם הקהל ומונולוג קומי על תכנים שונים מחייו ומשגרת היום יום של החברה שמסביב.
המונח "סְטֵנְד-אָפּ קוֹמֵדִי", בעברית "מִצְחָק", בא מהשפה האנגלית, בה Stand-up comedy, "קומדיה בעמידה", היא מופע של קומיקאי הניצב מול קהל, עומד בזמן המופע.
זיכרון מעולה, יכולת תגובה בימתית מהירה, אירוניה עצמית, יכולת להסתכל בעיניים חוקרות על נורמות, מנהגים ודברים שכל כך התרגלנו אליהם בחברה, להציץ לחיינו ולהציג באופן קומי את הנישואין, המשפחה, הילדים או ההורים שאנחנו, לשאול "מי פה מראשון?", להיתמם ולשאול על הדברים הכל כך רגילים ולמצוא בהם את החיוך והקסם.
הנה המצליח שבהם - הסטנדאפיסט שחר חסון (עברית):
https://youtu.be/4tPztG4JqAs
אמן הסטנדאפ אורי חזקיה בהופעה (עברית):
http://youtu.be/pX-A8SrA_R0
וסטנד אפ על ספורט של אחד שהוא לא - עפר שכטר (עברית):
http://youtu.be/id2YxtDYL6Q
מהן תחרויות הפואטרי סלאם?
פּוֹאֵטְרִי סְלֵאם (Poetry slam) הוא ז'אנר אמנותי, כינוי לאירוע בידורי בו משוררים קוראים או מדקלמים יצירות פרי עטם, בסגנון של "שירה מדוברת" או "שירת רחוב", כשהם מעמידים את הביצוע לשיפוט של נציגים אקראיים מהקהל.
זו סצינה צעירה שדי החזירה את שמחת החריזה לדור הצעיר ומצליחה להניב הברקות שירה ויצירות ליריות לא שגרתיות.
פואטרי סלאם קשורה באמנות בסגנון ה"ספוקן וורד", "שירה מדוברת", או "מילה מדוברת". סלאם פירושו "הטחה" ו"פואטרי סלאם" משמעותה "הטחת שירה".
נחזור לאירועי ה"פואטרי סלאם", בהם עולים משוררים על הבמה בתורם, עם קטעי ספוקן וורד, חלקם מונולוגים סרקסטיים, או נבואות זעם ומונולוגים פואטיים אחרים.
הקהל הוא שקובע מי הצליחו ויעלו לבצע עוד שיר פרי עטו. זה קורה על ידי שיטה נחמדה - במופעי הפואטרי סלאם יושבים בקהל מי שזכו להיות אנש"לטים, אנשי השלט האקראיים אך משמעותיים דווקא משום כך.
אלה אנשים שנבחרים בתחילת הערב, לגמרי אקראית. כל אחד מקבל לידיו שלט מחיק, שעליו ירשום את הדירוג לאיכות הכתיבה והביצוע של כל קטע בין 1 ל-10. אגב, לא נדיר שאנשל"ט יביע הערכה לשיר, באמצעות כתיבה על הלוח של דירוג כמו 1,000,005 וכאלה. הרעיון הוא שיהיו הבדלי דירוג משמעותיים מספיק, כדי לדעת מי הצליחו ומי פחות.
בתום הערב, כאמור, מוכרזים מנצחים, מי שיזכו לא רק בכבוד אלא גם יעלו ויתנו עוד קטע משלהם. ב"סלאם הגדול" שסוגר כל שנה, מעניקים למי שזכו בו הכי הרבה בערבי אותה שנה את "מיקרופון הזהב" השנתי.
הנה פואטרי סלאם לדוגמה:
https://youtu.be/10yGaNnNMa8
לוסי איוב שמתוודה בערב פואטרי סלאם:
https://youtu.be/6z7NL4Saasg
חוויות מהמרכז - של יונתן בלומנפלד:
https://youtu.be/r9fwfEHLhz0
ספוקן וורד על שירה בפואטרי סלאם:
https://youtu.be/FO34SszvOFo
והפואטרי סלאם פוגש את המציאות הישראלית (עברית):
https://youtu.be/w4W0sRUa_jY
מתי החלו בני האדם לרקוד ואיך יודעים זאת?
למעשה האדם תמיד רקד, אפילו לפני שהיה אדם. את הריקודים (Dances) אפשר הרי לראות גם אצל בעלי חיים, בטקסי החיזור שלהם. אצל האדם הם חלק בלתי נפרד מאירועי הפולחן והתרבות השונים.
הריקוד הוא אחת מצורות האמנות והבידור העתיקות ביותר של המין האנושי. ציורי מערות מראות שהאדם רקד עוד מימי האדם הקדמון. מקצבים ושירה כמו גם הריקוד שהתלווה אליהם, היו אהובים מאד במערות וביערות שבהם התגורר אז האדם.
פעמים רבות נהגו בני האדם הקדמון לרקוד לפני היציאה לציד או לקרב, כחלק מהחגיגות, האמונה בכוחות עליונים ולצרכים החברתיים של גיבוש והתכוננות לסכנה.
משם התפתחו הריקודים לצורת תרבות ובילוי מקובלת בכל תרבות אנושית שהיא. הריקודים שרתו צרכים רבים, מפולחן, חיזור, חגיגות ושמחות ועד לשימור המסורת והתרבות של הקהילות, מהעולם העתיק ועד כל התרבויות והארצות של היום.
הנה ריקוד משוער ממצרים העתיקה ששוחזר אחרי מחקר מעמיק:
https://youtu.be/k2CJew86cOg
ריקוד ההאקה של המאורים, ככל הנראה קרוב לריקודים קדומים:
https://youtu.be/BI851yJUQQw
ריקוד וודו בהאיטי:
https://youtu.be/afOZMwJox3w
ריקוד מסין העתיקה:
https://youtu.be/yJcNbkA1jvc
הריקוד הוא מרכיב חשוב במיוזיקל:
https://youtu.be/lM9H1eYz-lc
היום כולם רוקדים - האמנות בלי שפה או גבול:
https://youtu.be/jLRJKKHNueI
וההיסטוריה העתיקה של הריקוד:
https://youtu.be/wTKKnhmNMu0?long=yes
מהי מקהלה?
מקהלה היא קבוצת זמרים, ששרה יחד מוסיקה קולית. בין סוגי המקהלות בעולם ניתן למצוא את מקהלות הנערים, מקהלות נשים, השרות בשני קולות ומקהלות של נשים וגברים, השרות ב-4 קולות שונים.
שורשי המקהלה הם עתיקים וכבר בתקופה הקלאסית, של יוון העתיקה ורומי, היו המקהלות אמצעי בידור אהוד מאד. בימינו גם בבתי ספר רבים יש מקהלה ובה מבצעים הילדים שירים שהותאמו למקהלת ילדים.
מקהלות הן קבוצות של קולות ולא סולנים או יחידים המפליאים לשיר. צריך לזכור זאת כשמשתתפים במקהלה כזו. סולנים או בעלי קולות ייחודיים לא בהכרח מתאימים למקהלות.
פול מקרטני, חבר הביטלס המצליח ביותר וללא ספק אחד משני הקולות הטובים בלהקה המעולה הזו, לא התקבל למקהלת בית הספר בו למד בליברפול. אגב, בדיוק כמוהו לא זכה להתקבל למקהלת בית הספר שלו מי שהתפרסם בבגרותו כנהג המשאית שהקליט שיר לאימו, הלהיב את הטכנאי והתפרסם בכל העולם. קראו לו אלביס פרסלי והוא כנראה הזמר הסולן המפורסם ביותר במאה ה-20.
הנה מקהלת נערות מדרום אפריקה:
https://youtu.be/HBZWXlCDMo4
מקהלת בני נוער מרגשת:
https://youtu.be/nomxXk6Q1rk
מקהלה בליווי תזמורת מבצעת את הקנטטה מספר 147 של באך "ישו, שמחתי לעד":
https://youtu.be/WUo7tQOvapE
מקהלת ילדים:
https://youtu.be/0ysNcfFmELA
מקהלת נערים מטקסס בשיר של יוהן סבסטיאן באך:
https://youtu.be/IR02YZosUqU
מקהלה שרה חלק מהיצירה "כרמינה בורנה" של קרל אורף:
https://youtu.be/EJC-_j3SnXk
מקהלה מלווה את כוכבת הפופ דואה ליפה:
https://youtu.be/3DcoC8p9az8
ובימי סגר הקורונה - המקהלה והתזמורת התלמידים של תיכון תלמה ילין:
https://youtu.be/wq-YwxRBIQ8?long=yes
פנטומימה (Pantomime) היא מופע במה, הצגה ללא מילים המייצרת סוג של תאטרון המתנהל בשתיקה. הדגש בו הוא על בלעדיות של התנועה בהעברת המסר האמנותי.
הפנטומימה מתבססת בעיקר על מחוות, תנועות גוף ומימיקה, כלומר הבעות פנים. בפנטומימה המסורתית יש שפת מחוות, עם משמעות לכל תנועה, לכל מחווה ולכל הבעת פנים. פירוש המחוות הללו משתנה אמנם בין תרבויות ומקומות בעולם, אך כוחה של אמנות הפנטומימה הוא בהיותה מובנת בכל העולם ולא תלויה בשפת הדיבור של הקהלים בכל ארץ וארץ.
הפנטומימאים משתמשים גם בתלבושות, אביזרים ומסכות. מטרתם של אלו היא הרחבה של הביטוי האמנותי וסיוע לצופים להבין את התנועות והתיאורים של האמן על הבמה.
הפירוש של "פנטומימה" הוא הבעות גוף, כשמקור המילה הוא בשפה היוונית, בה "מימוס" הוא "חקיין", ו"פנטוס" הוא "הכול". מכאן שפנטומימה היא "אדם שמחקה הכול".
הנה עולם הפנטומימה (עברית):
https://youtu.be/p_7cVocUCm0
מרסל מרסו הפנטומימאי הנודע:
https://youtu.be/XEsfpRrfXf4
פנטומימאים בפעילות:
https://youtu.be/LDN0fxGByko
מחוות זעירות ותנועות קלות מייצרות הומור (ללא מילים):
https://youtu.be/SLLXRoXKmIM
שיעור פנטומימה למתחילים (עברית):
https://youtu.be/fu_Gqdj95b0
ומרצה שמתחיל הרצאה בצורה מיוחדת:
https://youtu.be/nVRco_eLjdc?long=yes
אמנות התאטרון (Theatre) היא אמנות של הצגת סיפורים בפני קהל, באמצעות כלי תקשורת מגוונים בין אנשים, כמו דיבור, שירה, תנועה, שפת גוף ועוד.
כל אלו מוצגים בליווי של אמצעים כמו תפאורה, מוסיקה, סאונד, הגברת קול, תאורה ופרופס, שהם אביזרי במה שונים. לעתים משולבים במחזה גם מיצגים חזותיים, תמונות מוקרנות על מסך או סרטוני וידאו ארט.
התיאטרון מציע צורת ביטוי ייחודית שמתקיימת ונוצרת ברגע, על הבמה, מול קהל חי. בניגוד לקולנוע, התיאטרון מתרחש כאן ועכשיו, ללא עריכה או אפשרות לחזור על טייק. זהו מפגש אנושי ישיר בין השחקנים לקהל.
#משחק
ההופעה על בימת התיאטרון נקראת משחק, אבל היא לא משחק ילדים. מדובר במרכיב האמנותי המרכזי באמנות התיאטרון. באמצעות משחק חי, מול הקהל ובזמן אמת, השחקנים מגלמים את הדמויות מהמחזה. "כלי העבודה" העיקרי שלהם הם הקול והשפה, המשמשים בדיאלוגים, אותן שיחות שמנהלות הדמויות במחזה. לצידם משתמש השחקן בשפת הגוף שלו, בהבעות פנים ובתנועה על הבמה.
שחקנים מוכשרים יכולים להפוך את הבמה למציאות אלטרנטיבית משכנעת ולגרום לצופה להיכנס לעולם הסיפור והדמיון. שחקנית טובה (גם שחקן כמובן) תצליח להעביר מגוון רחב של רגשות ולגרום לקהל לחוות אותם יחד איתה.
#בימוי
גם הבימוי בתיאטרון הוא אמנות - הבמאי הוא שקובע את סגנון המשחק, מנחה את תנועת השחקנים על הבמה, התאורה והאפקטים הקוליים. הוא אחראי ליצור את האווירה הכללית ואת הפרשנות האמנותית לטקסט של המחזה. הבמאי יכול להדגיש היבטים שונים באותו מחזה על ידי בחירותיו האמנותיות והם יהיו שונים בתכלית מאלו של במאי או בימאית אחרים.
התיאטרון מאפשר חוויה אמנותית ייחודית ובלתי אמצעית, כאשר קהל חי נמצא באינטראקציה עם המתרחש על הבמה וחווה את הרגע, ממש ביחד עם השחקנים שמגלמים את הדמויות השונות.
התאטרון כאן כדי להשאר. זוהי אמנות רגעית וחיה, השורדת מאות שנים. ממש כמו בימי הביניים, מצליחה אמנות התיאטרון, גם בימינו עמוסי המסכים, לרתק קהל ולהביאו אל התיאטרון. ואגב, זה גם שמו של המקום בו מועלות ההצגות בפני קהל. אז שווה לזכור תמיד שתיאטרון עושים בתיאטרון.
הכל מתחיל מהתיאטרון היווני:
https://youtu.be/lQhmnv30wuk
התיאטרון בימי הביניים, בהם הוא העבירו את סיפורי התנ"ך, המיסתורין, הניסים ומחזות המוסר למאמינים הבורים (מתורגם):
https://youtu.be/Yzcxd8tsJ3Q
תיאטרון בימינו:
https://youtu.be/5Fq8_1e5a7A
שיר נחמד של שמעון ישראלי על לידת התיאטרון (עברית):
https://youtu.be/g8je2ctE4Zw
וסרטון תיעודי על כל תולדות התיאטרון:
https://youtu.be/7NmD2TGKnY8?long=yes
החיקוי היא פעולה קדמונית ביותר אצל בני אדם והיא תכונה שבעלי חיים חולקים אותה. גם ילדים משתמשים בחיקוי כדי ללמוד תנועות שונות, התנהגויות בחברה, דיבור בשפה וכדומה.
אבל חיקויים על הבמה הם צורה של בידור. בצורה זו האמן משחזר את התנהגותו של אדם מפורסם, בעל חיים ועוד ומנסה להידמות להם ככל האפשר.
הסיבה שחיקוי הוא כל כך מצחיק היא חוסר הטבעיות שבו אנו חוזים בהתנהגותו של אדם אחד, כשהיא לרוב מוגזמת ומוקצנת ואפילו מצחיקה, בידי אדם אחר - האמן.
עובדה היא שאמנים שיודעים לחקות הם לרוב אמנים מאד אהובים ומצחיקים. לרוב, נוספים ליכולת החיקוי המקצועי גם איפור ותלבושת מתאימים ואז הדמות הופכת יותר ויותר דומה, אם כי יותר ויותר מגוחכת ומשעשעת.
הנה שרשרת חיקויים של מיקי גבע את זמרי ישראל (עברית):
http://youtu.be/3anPWbQ6Fmw
כתבה על זמרת שמסוגלת לחקות ברצף כל זמרת אפשרית (עברית):
https://youtu.be/sXi1fJySgSo
חיקוי צלילי האופנועים של המותגים המובילים:
https://youtu.be/mwpKwowBuro
האמנים של פעם בחיקוי בימתי (עברית):
https://youtu.be/EbSe-QfQxaQ
חיקוי מבטאים הוא משעשע אבל נחשב להומור ירוד יחסית (עברית):
https://youtu.be/wqBuIgmusd4
גדול החקיינים של הפוליטיקה הישראלית, טוביה צפיר, בחיקוי מנהיגים פוליטיים משנות ה-80:
https://youtu.be/gg9t-ecsp9w
בחורה מפינלנד, ששרה ומחקה לא פחות מ-14 סגנונות שירה שונים במוסיקה:
http://youtu.be/sQLkJJpAIcU
וכשחיקוי מתחבר לטקסט מצחיק, אנימציה נהדרת ואקטואליה צינית, הוא ממש מצחיק (עברית):
https://youtu.be/r_ApFtBQiqc
המקצוע של הזמרים (Singers) הוא שירה. אלו אנשים שיודעים לשיר באופן שאנשים נהנים ממנו ולרוב מתפרנסים מזמרה.
זמרים שרים לפני קהל בהופעות, מקליטים שירים באולפן ההקלטות וחלקם מחברים ומלחינים את שיריהם ומכונים אז "זמר יוצר", או באנגלית "סינגר סונגרייטר".
את הזמרים אנו יכולים לראות בקליפים שמשודרים בטלוויזיה ובאינטרנט, או בהופעה חיה, מולנו על הבמה.
זמרים צעירים ולא מוכרים מנסים לא פעם "להתגלות" בתכניות ריאליטי בטלוויזיה. לא פעם זמרים מצוינים מפוספסים כך ומודחים, כי האיכות הקולית לא תמיד מספיקה.
זה קורה בזמן שזמרים אחרים, עם סיפור קורע לב או כריזמה שלא תמיד קשורה באיכות השירה שלהם דווקא, מתקדמים למעלה והופכים לכוכבים. זה שוק הבידור וזו המלאכה - גם של הזמרים.
הנה זמרת מצוינת בתכנית ריאליטי - היא לא ניצחה ומאוד חבל:
https://youtu.be/Bj7ccRTzdQI
זמרים שנפטרו לפני שנים וקולם שוחזר באמצעות בינה מלאכותית (עברית):
https://youtu.be/7ND1Pw6QD_0
קליפ של זמרת בעבודה (עברית):
http://youtu.be/7UAnc7lqJjM
וזמר ששר ומלווה את עצמו בפסנתר (עברית):
http://youtu.be/igH9ZecAYUI
אמנויות הבמה
הבאלט הוא סגנון מחול עדין וקלאסי שהתפתח לראשונה בצרפת, בחצר המלך לואי ה-14. במשך כ-500 השנים שלאחר מכן הוצג הבאלט כליווי לאופרות ולקונצרטים של מוסיקה קלאסית.
את הבלט מלווה עד היום מוסיקה קלאסית, לרוב בליווי תזמורת שלמה.
רק בתחילת המאה ה-19 החלו מלחינים לכתוב יצירות מחול לבאלט, כולל יצירות מעולות וחשובות, כמו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי והמחול "ציפור האש" של סטרווינסקי.
כך התפתח הבאלט והפך לסגנון אמנותי מוביל בתרבות המערבית. כיום קיימות להקות באלט חשובות בעולם כולו, כמו להקת "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".
הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):
https://youtu.be/OEekFTj5PvU
ריקוד באלט קלאסי מתוך "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי:
http://youtu.be/ILIaLxpgAOY
סיום "אגם הברבורים" היפה:
http://youtu.be/SXJawzOLS3k
ומעט מהחזרות על ריקוד בלט שכזה:
http://youtu.be/VTmGlaJABNA?t=8s
פעם קראו להם בדרנים, אחר כך חקיינים והיום הם סטנדאפיסטים. סטנדאפ קומדי (Standup comedy) היא אמנות במה משעשעת, המבוססת על אמן יחיד ומצחיק המופיע על הבמה אל מול הקהל.
הסטנדאפ כולל בדרך כלל שילוב של דיאלוג שנון של הסטנדאפיסט עם הקהל ומונולוג קומי על תכנים שונים מחייו ומשגרת היום יום של החברה שמסביב.
המונח "סְטֵנְד-אָפּ קוֹמֵדִי", בעברית "מִצְחָק", בא מהשפה האנגלית, בה Stand-up comedy, "קומדיה בעמידה", היא מופע של קומיקאי הניצב מול קהל, עומד בזמן המופע.
זיכרון מעולה, יכולת תגובה בימתית מהירה, אירוניה עצמית, יכולת להסתכל בעיניים חוקרות על נורמות, מנהגים ודברים שכל כך התרגלנו אליהם בחברה, להציץ לחיינו ולהציג באופן קומי את הנישואין, המשפחה, הילדים או ההורים שאנחנו, לשאול "מי פה מראשון?", להיתמם ולשאול על הדברים הכל כך רגילים ולמצוא בהם את החיוך והקסם.
הנה המצליח שבהם - הסטנדאפיסט שחר חסון (עברית):
https://youtu.be/4tPztG4JqAs
אמן הסטנדאפ אורי חזקיה בהופעה (עברית):
http://youtu.be/pX-A8SrA_R0
וסטנד אפ על ספורט של אחד שהוא לא - עפר שכטר (עברית):
http://youtu.be/id2YxtDYL6Q
פּוֹאֵטְרִי סְלֵאם (Poetry slam) הוא ז'אנר אמנותי, כינוי לאירוע בידורי בו משוררים קוראים או מדקלמים יצירות פרי עטם, בסגנון של "שירה מדוברת" או "שירת רחוב", כשהם מעמידים את הביצוע לשיפוט של נציגים אקראיים מהקהל.
זו סצינה צעירה שדי החזירה את שמחת החריזה לדור הצעיר ומצליחה להניב הברקות שירה ויצירות ליריות לא שגרתיות.
פואטרי סלאם קשורה באמנות בסגנון ה"ספוקן וורד", "שירה מדוברת", או "מילה מדוברת". סלאם פירושו "הטחה" ו"פואטרי סלאם" משמעותה "הטחת שירה".
נחזור לאירועי ה"פואטרי סלאם", בהם עולים משוררים על הבמה בתורם, עם קטעי ספוקן וורד, חלקם מונולוגים סרקסטיים, או נבואות זעם ומונולוגים פואטיים אחרים.
הקהל הוא שקובע מי הצליחו ויעלו לבצע עוד שיר פרי עטו. זה קורה על ידי שיטה נחמדה - במופעי הפואטרי סלאם יושבים בקהל מי שזכו להיות אנש"לטים, אנשי השלט האקראיים אך משמעותיים דווקא משום כך.
אלה אנשים שנבחרים בתחילת הערב, לגמרי אקראית. כל אחד מקבל לידיו שלט מחיק, שעליו ירשום את הדירוג לאיכות הכתיבה והביצוע של כל קטע בין 1 ל-10. אגב, לא נדיר שאנשל"ט יביע הערכה לשיר, באמצעות כתיבה על הלוח של דירוג כמו 1,000,005 וכאלה. הרעיון הוא שיהיו הבדלי דירוג משמעותיים מספיק, כדי לדעת מי הצליחו ומי פחות.
בתום הערב, כאמור, מוכרזים מנצחים, מי שיזכו לא רק בכבוד אלא גם יעלו ויתנו עוד קטע משלהם. ב"סלאם הגדול" שסוגר כל שנה, מעניקים למי שזכו בו הכי הרבה בערבי אותה שנה את "מיקרופון הזהב" השנתי.
הנה פואטרי סלאם לדוגמה:
https://youtu.be/10yGaNnNMa8
לוסי איוב שמתוודה בערב פואטרי סלאם:
https://youtu.be/6z7NL4Saasg
חוויות מהמרכז - של יונתן בלומנפלד:
https://youtu.be/r9fwfEHLhz0
ספוקן וורד על שירה בפואטרי סלאם:
https://youtu.be/FO34SszvOFo
והפואטרי סלאם פוגש את המציאות הישראלית (עברית):
https://youtu.be/w4W0sRUa_jY
למעשה האדם תמיד רקד, אפילו לפני שהיה אדם. את הריקודים (Dances) אפשר הרי לראות גם אצל בעלי חיים, בטקסי החיזור שלהם. אצל האדם הם חלק בלתי נפרד מאירועי הפולחן והתרבות השונים.
הריקוד הוא אחת מצורות האמנות והבידור העתיקות ביותר של המין האנושי. ציורי מערות מראות שהאדם רקד עוד מימי האדם הקדמון. מקצבים ושירה כמו גם הריקוד שהתלווה אליהם, היו אהובים מאד במערות וביערות שבהם התגורר אז האדם.
פעמים רבות נהגו בני האדם הקדמון לרקוד לפני היציאה לציד או לקרב, כחלק מהחגיגות, האמונה בכוחות עליונים ולצרכים החברתיים של גיבוש והתכוננות לסכנה.
משם התפתחו הריקודים לצורת תרבות ובילוי מקובלת בכל תרבות אנושית שהיא. הריקודים שרתו צרכים רבים, מפולחן, חיזור, חגיגות ושמחות ועד לשימור המסורת והתרבות של הקהילות, מהעולם העתיק ועד כל התרבויות והארצות של היום.
הנה ריקוד משוער ממצרים העתיקה ששוחזר אחרי מחקר מעמיק:
https://youtu.be/k2CJew86cOg
ריקוד ההאקה של המאורים, ככל הנראה קרוב לריקודים קדומים:
https://youtu.be/BI851yJUQQw
ריקוד וודו בהאיטי:
https://youtu.be/afOZMwJox3w
ריקוד מסין העתיקה:
https://youtu.be/yJcNbkA1jvc
הריקוד הוא מרכיב חשוב במיוזיקל:
https://youtu.be/lM9H1eYz-lc
היום כולם רוקדים - האמנות בלי שפה או גבול:
https://youtu.be/jLRJKKHNueI
וההיסטוריה העתיקה של הריקוד:
https://youtu.be/wTKKnhmNMu0?long=yes
מקהלה היא קבוצת זמרים, ששרה יחד מוסיקה קולית. בין סוגי המקהלות בעולם ניתן למצוא את מקהלות הנערים, מקהלות נשים, השרות בשני קולות ומקהלות של נשים וגברים, השרות ב-4 קולות שונים.
שורשי המקהלה הם עתיקים וכבר בתקופה הקלאסית, של יוון העתיקה ורומי, היו המקהלות אמצעי בידור אהוד מאד. בימינו גם בבתי ספר רבים יש מקהלה ובה מבצעים הילדים שירים שהותאמו למקהלת ילדים.
מקהלות הן קבוצות של קולות ולא סולנים או יחידים המפליאים לשיר. צריך לזכור זאת כשמשתתפים במקהלה כזו. סולנים או בעלי קולות ייחודיים לא בהכרח מתאימים למקהלות.
פול מקרטני, חבר הביטלס המצליח ביותר וללא ספק אחד משני הקולות הטובים בלהקה המעולה הזו, לא התקבל למקהלת בית הספר בו למד בליברפול. אגב, בדיוק כמוהו לא זכה להתקבל למקהלת בית הספר שלו מי שהתפרסם בבגרותו כנהג המשאית שהקליט שיר לאימו, הלהיב את הטכנאי והתפרסם בכל העולם. קראו לו אלביס פרסלי והוא כנראה הזמר הסולן המפורסם ביותר במאה ה-20.
הנה מקהלת נערות מדרום אפריקה:
https://youtu.be/HBZWXlCDMo4
מקהלת בני נוער מרגשת:
https://youtu.be/nomxXk6Q1rk
מקהלה בליווי תזמורת מבצעת את הקנטטה מספר 147 של באך "ישו, שמחתי לעד":
https://youtu.be/WUo7tQOvapE
מקהלת ילדים:
https://youtu.be/0ysNcfFmELA
מקהלת נערים מטקסס בשיר של יוהן סבסטיאן באך:
https://youtu.be/IR02YZosUqU
מקהלה שרה חלק מהיצירה "כרמינה בורנה" של קרל אורף:
https://youtu.be/EJC-_j3SnXk
מקהלה מלווה את כוכבת הפופ דואה ליפה:
https://youtu.be/3DcoC8p9az8
ובימי סגר הקורונה - המקהלה והתזמורת התלמידים של תיכון תלמה ילין:
https://youtu.be/wq-YwxRBIQ8?long=yes
מיהם הליצנים ואיך התפתח המקצוע הזה?
ליצן (Clown) הוא אחד המקצועות הוותיקים בעולם הבידור. מדובר בבדרנים שעוטים על פניהם מסכות או איפור כבד בצורות שונות, כשאלו נועדו לשעשע ולהקנות להם מראה עליז.
איפורם המודגש והכבד של הליצנים מחליף את המסכה. זה נעשה על ידי מחיקת והעלמת תווי פניהם ויצירה של קלסתרים חדשים ומוכרים היטב.
חברתית, הליצנים נעים בטווח העצום שבין הליצן הרפואי, המצחיקן שמשפר את מצב רוחם ואת בריאותם של החולים, ועד לליצן הרוצח - אותה תופעה חולנית של אנשים המשתמשים בתחפושת הליצן בכדי לפגוע באחרים.
הם אגב, לא ליצנים כלל ולשמחתנו הם גם מעטים הרבה יותר מההדהוד התקשורתי והתרבותי המוגזם לו הם זוכים בעשורים האחרונים.
בתולדות האנושות מקובלת דמות הליצן במשך מאות שנים. בדרך כלל היא בעלת סממני התנהגות המציגים דמות פורצת גבולות, המגלה את האמת החברתית, לא פעם כזו המנוגדת למוסכמות החברתיות ומשתמשת בהומור כדי למלא חיים באי-סדר ובכאוס החברתי.
#תולדות הליצנות
בצורה זו או אחרת, הליצן נולד כבר בחברות פרימיטיביות שהן נחלת העבר הרחוק. בימי קדם ובעיקר בימי הביניים נהגו לא מעט מלכים להחזיק בארמון ג'וקר,שהוא סוג של ליצן חצר. תפקידו של הג'וקר היה לשעשע ולבדר את המלך ואת סביבתו ובכך להפיג מעט את המתח וכובד האחריות שעל כתפי המלך ויועציו הקרובים.
ליצן החצר, למרות שמעמדו היה נחות, כמעמד כל שאר המשרתים ובעלי התפקידים בחצר המלכותית, היה מהאנשים הקרובים ביותר למלך.
בהמשך ההיסטוריה נולדו הקרקסים ובהם החלו ליצנים לשעשע את ההמונים. מקומם של הליצנים בהופעות הקרקס הפך מרכזי יותר ויותר, במיוחד בשלב בו האילוף והשימוש בבעלי חיים בקרקס החל להתפס כהתעללות. ככל שהחלו מדינות לחוקק חוקים האוסרים על שימוש בבעלי חיים בקרקס, כך השעשוע וההומור של הליצנים הלך וקיבל מקום גדול יותר בקרקס.
החל משנות ה-80 של המאה ה-20 החל טרנד של פחד מליצנים, תופעה שבקצה שלה קיבלה את השם "קולרופוביה". התופעה הקיצונית כוללת את המילה "פוביה" ומתארת פחד חריג וקיצוני מליצנים, אבל היא איננה מונח מעולם הפסיכולוגיה. זו יותר תופעה תרבותית, שנולדה בסדרות טלוויזיה, סרטים וסדרות, שכללו דמויות של ליצנים מפחידים ומרושעים. תוכלו לקרוא על התופעה בתגית "הליצנים הרוצחים".
הנה תולדות הליצנים שהביאו גם קצת לפחד (עברית):
https://youtu.be/ZfWcyrPD6z0
ההיסטוריה של הליצנות באנימציה:
https://youtu.be/cIb7tnP755Q
ו"מי הליצן?" - מהשירים הידועים בעולם התיאטרון (עברית):
https://youtu.be/xgVNryCQxj0
ליצן (Clown) הוא אחד המקצועות הוותיקים בעולם הבידור. מדובר בבדרנים שעוטים על פניהם מסכות או איפור כבד בצורות שונות, כשאלו נועדו לשעשע ולהקנות להם מראה עליז.
איפורם המודגש והכבד של הליצנים מחליף את המסכה. זה נעשה על ידי מחיקת והעלמת תווי פניהם ויצירה של קלסתרים חדשים ומוכרים היטב.
חברתית, הליצנים נעים בטווח העצום שבין הליצן הרפואי, המצחיקן שמשפר את מצב רוחם ואת בריאותם של החולים, ועד לליצן הרוצח - אותה תופעה חולנית של אנשים המשתמשים בתחפושת הליצן בכדי לפגוע באחרים.
הם אגב, לא ליצנים כלל ולשמחתנו הם גם מעטים הרבה יותר מההדהוד התקשורתי והתרבותי המוגזם לו הם זוכים בעשורים האחרונים.
בתולדות האנושות מקובלת דמות הליצן במשך מאות שנים. בדרך כלל היא בעלת סממני התנהגות המציגים דמות פורצת גבולות, המגלה את האמת החברתית, לא פעם כזו המנוגדת למוסכמות החברתיות ומשתמשת בהומור כדי למלא חיים באי-סדר ובכאוס החברתי.
#תולדות הליצנות
בצורה זו או אחרת, הליצן נולד כבר בחברות פרימיטיביות שהן נחלת העבר הרחוק. בימי קדם ובעיקר בימי הביניים נהגו לא מעט מלכים להחזיק בארמון ג'וקר,שהוא סוג של ליצן חצר. תפקידו של הג'וקר היה לשעשע ולבדר את המלך ואת סביבתו ובכך להפיג מעט את המתח וכובד האחריות שעל כתפי המלך ויועציו הקרובים.
ליצן החצר, למרות שמעמדו היה נחות, כמעמד כל שאר המשרתים ובעלי התפקידים בחצר המלכותית, היה מהאנשים הקרובים ביותר למלך.
בהמשך ההיסטוריה נולדו הקרקסים ובהם החלו ליצנים לשעשע את ההמונים. מקומם של הליצנים בהופעות הקרקס הפך מרכזי יותר ויותר, במיוחד בשלב בו האילוף והשימוש בבעלי חיים בקרקס החל להתפס כהתעללות. ככל שהחלו מדינות לחוקק חוקים האוסרים על שימוש בבעלי חיים בקרקס, כך השעשוע וההומור של הליצנים הלך וקיבל מקום גדול יותר בקרקס.
החל משנות ה-80 של המאה ה-20 החל טרנד של פחד מליצנים, תופעה שבקצה שלה קיבלה את השם "קולרופוביה". התופעה הקיצונית כוללת את המילה "פוביה" ומתארת פחד חריג וקיצוני מליצנים, אבל היא איננה מונח מעולם הפסיכולוגיה. זו יותר תופעה תרבותית, שנולדה בסדרות טלוויזיה, סרטים וסדרות, שכללו דמויות של ליצנים מפחידים ומרושעים. תוכלו לקרוא על התופעה בתגית "הליצנים הרוצחים".
הנה תולדות הליצנים שהביאו גם קצת לפחד (עברית):
https://youtu.be/ZfWcyrPD6z0
ההיסטוריה של הליצנות באנימציה:
https://youtu.be/cIb7tnP755Q
ו"מי הליצן?" - מהשירים הידועים בעולם התיאטרון (עברית):
https://youtu.be/xgVNryCQxj0
מהי שירת א-קפלה?
א-קפלה (A-Cappella) היא ביצוע קולי של שיר או מוסיקה, ללא ליווי כלי. המושג בא מאיטלקית שבה הפירוש הוא "כמו בקפלה" (של כנסייה) או "בנוסח קפלה".
שירת א קפלה הפכה מקובלת כבר מימי הביניים, כולל במוסיקה הכנסייתית של הקתולים, בשל האיסורים או ההגבלות שהוטלו בתקופות הקדומות הללו על נגינה בתוך כנסיות.
כיום השירה הזו היא בעיקר אמנותית, עם הרבה הרכבים בעולם המתמחים בביצועי א-קפלה מעולים, כולל כאלה שמשלבים שירה עם חיקוי ווקאלי של כלי הנגינה ותפקידי הליווי שלהם, המלווים בהרכב את השירה.
אנה ריד, סולנית להקת האינדי-רוק לונדון גראמר פותחת סולו בשירת א-קפלה ואז מצטרפים הכלים:
https://youtu.be/jqhgXAGP4Ho
שירת א-קפלה קבוצתית:
http://youtu.be/OOGAm0M9xSM
סוזן וגה שרה א-קפלה בשיר הידוע שלה Tom’s Diner:
https://youtu.be/DkYPge6ZKSQ?t=1m25s
א-קפלה מקצועית בחיוך:
https://youtu.be/0M8XIsJ3QYI
ג'אזית נהדרת של מנצח מקהלות ישראלי, שללא זמריו שר לבדו, בבידוד בימי קורונה:
https://youtu.be/Qy4wnMKWa-w
מצגת וידאו שמציגה את המושג א-קפלה:
https://youtu.be/yE5rW-2MthY
אקפלה בערוצים של המון זמרים:
https://youtu.be/CMNDdnYOjWw
א-קפלה לשיר ג'אז ידוע מאד:
https://youtu.be/eN7I6dJmAGo
מישהו שהקליט כך את כל נעימת הפתיחה של משפחת סימפסון:
https://youtu.be/hZwJ3BZ6gig
אפליקציה לטלפון חכם, שמאפשרת להקליט קטעים בקולות א-קפלה:
https://youtu.be/_STHaA2iHfg
אחת מפתיעה שהופכת לפלאש מוב מצחיק:
http://youtu.be/Y2q8sbJDLEw
והצעת נישואין שכולה א-קפלה מרגשת:
http://youtu.be/0jk8hnZTDhU
א-קפלה (A-Cappella) היא ביצוע קולי של שיר או מוסיקה, ללא ליווי כלי. המושג בא מאיטלקית שבה הפירוש הוא "כמו בקפלה" (של כנסייה) או "בנוסח קפלה".
שירת א קפלה הפכה מקובלת כבר מימי הביניים, כולל במוסיקה הכנסייתית של הקתולים, בשל האיסורים או ההגבלות שהוטלו בתקופות הקדומות הללו על נגינה בתוך כנסיות.
כיום השירה הזו היא בעיקר אמנותית, עם הרבה הרכבים בעולם המתמחים בביצועי א-קפלה מעולים, כולל כאלה שמשלבים שירה עם חיקוי ווקאלי של כלי הנגינה ותפקידי הליווי שלהם, המלווים בהרכב את השירה.
אנה ריד, סולנית להקת האינדי-רוק לונדון גראמר פותחת סולו בשירת א-קפלה ואז מצטרפים הכלים:
https://youtu.be/jqhgXAGP4Ho
שירת א-קפלה קבוצתית:
http://youtu.be/OOGAm0M9xSM
סוזן וגה שרה א-קפלה בשיר הידוע שלה Tom’s Diner:
https://youtu.be/DkYPge6ZKSQ?t=1m25s
א-קפלה מקצועית בחיוך:
https://youtu.be/0M8XIsJ3QYI
ג'אזית נהדרת של מנצח מקהלות ישראלי, שללא זמריו שר לבדו, בבידוד בימי קורונה:
https://youtu.be/Qy4wnMKWa-w
מצגת וידאו שמציגה את המושג א-קפלה:
https://youtu.be/yE5rW-2MthY
אקפלה בערוצים של המון זמרים:
https://youtu.be/CMNDdnYOjWw
א-קפלה לשיר ג'אז ידוע מאד:
https://youtu.be/eN7I6dJmAGo
מישהו שהקליט כך את כל נעימת הפתיחה של משפחת סימפסון:
https://youtu.be/hZwJ3BZ6gig
אפליקציה לטלפון חכם, שמאפשרת להקליט קטעים בקולות א-קפלה:
https://youtu.be/_STHaA2iHfg
אחת מפתיעה שהופכת לפלאש מוב מצחיק:
http://youtu.be/Y2q8sbJDLEw
והצעת נישואין שכולה א-קפלה מרגשת:
http://youtu.be/0jk8hnZTDhU
מה מניע את השחקנים?
השחקנים (Actors) מופיעים בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע. שחקנים רבים זוכים להצלחה גדולה והקהל נהנה לראותם בסרטים, הצגות וסדרות בטלוויזיה. אחרים משמשים במקצוע הזה, על אף הקשיים וחוסר הביטחון שבו, כי הם אוהבים את אמנות הבמה המיוחדת הזו.
המיומנות של השחקנים היא לגלם דמויות של אנשים שונים, במצבים שונים ובהקשרים עלילתיים המשתנים במהלך הדרמה. זו מיומנות מורכבת, הדורשת גם כישרון, אך גם עבודה מאומצת של לימוד, תחקיר ו"כניסה לדמות".
השחקנים מגלמים את הדמויות תוך שימוש בטכניקות שונות של משחק. הם מונחים בידי הבמאי, שמדריך אותם כיצד להעביר את הרגש והאווירה שהוא רוצה ליצור.
שחקנית שמגלמת דמות, למשל, תלמד אותה היטב, תשאל שאלות לגבי מיהי, מה הרקע שלה, מה מניע אותה,מה היא רוצה,ממה היא חוששת וכדומה. התשובות לכל השאלות הללו הן שמייצרות את האמינות שבה תגולם אותה דמות על ידה.
גם בקולנוע המשחק מהווה מרכיב מרכזי ואמנותי. משחק טוב יכול לגרום לצופה להתחבר ולהאמין בעולם המוצג על המסך. ההנאה מהצפייה בסרט קולנוע טוב נובעת מהאופן המיומן והאמנותי שבו המשחק של השחקנים משתלב ביחד כל רכיביו האחרים, כולל הבימוי, הצילום, העלילה, המוסיקה והאפקטים.
על אף שבעברית אומרים שהשחקן "משחק", המשחק בתיאטרון ובקולנוע אינו קל. זוהי עבודה שדורשת גם כישרון, אך גם לימוד מעמיק ותחקיר. שחקן יכול למצוא את עצמו לא פעם עושה תחקיר מורכב, מבלה תקופה במקום לא רגיל ואפילו קיצוני, כמו בית חולים לחולי נפש או יחידה צבאית לוחמת, רק כדי להבין טוב יותר את אורח חייה וחוויותיה של הדמות שהוא עתיד לגלם.
השחקנים משננים תפקידים ארוכים ומסובכים וזוכרים אותם בעל פה. גם זו מיומנות טכנית לא פשוטה, כששחקני תיאטרון לא פעם מופיעים במקביל, ערב אחרי ערב, בשתי הצגות שונות ואף יותר.
הנה שחקן בצילומים של סרט קולנוע (עברית):
http://youtu.be/q3psty6CLGg
השחקנית יובל שרף במונולוג - קטע אישי לשחקן אחד (עברית):
http://youtu.be/7YDPtVRp-Xg
ושחקנים בהצגת תיאטרון (עברית):
http://youtu.be/lQ_b4z1xjwg
השחקנים (Actors) מופיעים בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע. שחקנים רבים זוכים להצלחה גדולה והקהל נהנה לראותם בסרטים, הצגות וסדרות בטלוויזיה. אחרים משמשים במקצוע הזה, על אף הקשיים וחוסר הביטחון שבו, כי הם אוהבים את אמנות הבמה המיוחדת הזו.
המיומנות של השחקנים היא לגלם דמויות של אנשים שונים, במצבים שונים ובהקשרים עלילתיים המשתנים במהלך הדרמה. זו מיומנות מורכבת, הדורשת גם כישרון, אך גם עבודה מאומצת של לימוד, תחקיר ו"כניסה לדמות".
השחקנים מגלמים את הדמויות תוך שימוש בטכניקות שונות של משחק. הם מונחים בידי הבמאי, שמדריך אותם כיצד להעביר את הרגש והאווירה שהוא רוצה ליצור.
שחקנית שמגלמת דמות, למשל, תלמד אותה היטב, תשאל שאלות לגבי מיהי, מה הרקע שלה, מה מניע אותה,מה היא רוצה,ממה היא חוששת וכדומה. התשובות לכל השאלות הללו הן שמייצרות את האמינות שבה תגולם אותה דמות על ידה.
גם בקולנוע המשחק מהווה מרכיב מרכזי ואמנותי. משחק טוב יכול לגרום לצופה להתחבר ולהאמין בעולם המוצג על המסך. ההנאה מהצפייה בסרט קולנוע טוב נובעת מהאופן המיומן והאמנותי שבו המשחק של השחקנים משתלב ביחד כל רכיביו האחרים, כולל הבימוי, הצילום, העלילה, המוסיקה והאפקטים.
על אף שבעברית אומרים שהשחקן "משחק", המשחק בתיאטרון ובקולנוע אינו קל. זוהי עבודה שדורשת גם כישרון, אך גם לימוד מעמיק ותחקיר. שחקן יכול למצוא את עצמו לא פעם עושה תחקיר מורכב, מבלה תקופה במקום לא רגיל ואפילו קיצוני, כמו בית חולים לחולי נפש או יחידה צבאית לוחמת, רק כדי להבין טוב יותר את אורח חייה וחוויותיה של הדמות שהוא עתיד לגלם.
השחקנים משננים תפקידים ארוכים ומסובכים וזוכרים אותם בעל פה. גם זו מיומנות טכנית לא פשוטה, כששחקני תיאטרון לא פעם מופיעים במקביל, ערב אחרי ערב, בשתי הצגות שונות ואף יותר.
הנה שחקן בצילומים של סרט קולנוע (עברית):
http://youtu.be/q3psty6CLGg
השחקנית יובל שרף במונולוג - קטע אישי לשחקן אחד (עברית):
http://youtu.be/7YDPtVRp-Xg
ושחקנים בהצגת תיאטרון (עברית):
http://youtu.be/lQ_b4z1xjwg
מה עושה הקוסם והאם זה מקצוע או אמנות?
אמני אשליות, מאחזי עיניים או קוסמים (Magicians), הם שמות שונים לאחד המקצועות הכי מרתקים שיש. שמות נוספים נוטים להתמקד בפעילויות מסוימות, כמו אמן אשליות, למשל.
קוסם יכול להיחשב לבעל מקצוע מיומן או לאמן. הוא יכול להיות בדרן, מי שיש לו מיומנות להצגה של מופעי אחיזת עיניים, להטים וזריזות ידיים, או להציג את עצמו כמי שעוסק בקסמים ומבצע מעשים שהם כביכול על-טבעיים, באמצעות אשליות ויכולות נסתרות מעיני הקהל.
העיסוק בקסמים ובכשפים נולד עוד משחר ההיסטוריה. אז היה הקוסם גורם מיסטי. כשהמכשפים והקוסמים סייעו לבני אדם לקבל תמיכה מכוחות עליונים ומיסטיים, הם כביכול רתמו את העל-טבעי לטובת האדם.
בתורה מסופר על הקוסמים של פרעה, שהפכו מטה, מעין מקל, לנחש. בימי הביניים נחשב העיסוק בקסמים כסוג של כישוף, ורבים ראו בו חטא. אבל בצורה כזו או אחרת, הוא תמיד היה קיים.
קוסמים בימינו לא משחקים במגרש של מיסטיקה, הבטחות לגילוי העתיד, או פיענוח של דברים עליונים. כיום יש הפרדה ביניהם, שלא מתיימרים להיות בעלי כישורים על טבעיים או יכולות כישוף, ובין מיסטיקנים, קוראים בקפה, מרפאים אקזוטיים, אסטרולוגים ויועצים אחרים, שאליהם פונים רבים שמאמינים במיסטיקה ובתורת הנסתר.
מטרת הקוסם בעידן שלנו היא עשיית קסמים לצרכי בידור, על מנת להדהים ולרגש קהל, לעורר לו את הדמיון ולגרות את הסקרנות.
יצירת הקסמים והאשליות אינה פשוטה ודורשת מיומנות ותרגול רבים. אצל קוסמים ברמה גבוהה היא מגיעה לרמה של אמנות, יצירתית ומתוחכמת, ביחד עם הכנה של כל קסם, כזו שמחייבת לא פעם תכנון מפורט, הכנה מדוקדקת, הבנה מעמיקה במדע וטכנולוגיה, יכולת המצאה, הנדסה, חשיבה, זריזות פעולה ועוד.
הנה הבחירות שלנו בקסמים שלמעשה נשלטות על ידי הקוסם (מתורגם):
https://youtu.be/6YvyjLMfWJs
קוסם חושף קסמים מדהימים מהעולם (עברית):
https://youtu.be/-0Cu9ozwxBI
קסמים מדהימים בתכנית ריאליטי (עברית):
https://youtu.be/dZh52V6jk10
היום יש קוסמים או לפחות אמנים שמשלבים טכנולוגיה בצורה נהדרת (מתורגם):
https://youtu.be/fumsXEuiLyk
קוסמים בסרטים - סצנת הקלף החבוי הנהדרת מהסרט "האשליה 2":
https://youtu.be/VMYqjAfFiMU
בחיוך - קסם שריפת הקוסם בתיבה (עברית):
https://youtu.be/8yYjxw6RJyI
והרצאת טד על המוח שלנו, שמשטה בנו (מתורגם):
https://youtu.be/GigYWy2UmOY?long=yes
אמני אשליות, מאחזי עיניים או קוסמים (Magicians), הם שמות שונים לאחד המקצועות הכי מרתקים שיש. שמות נוספים נוטים להתמקד בפעילויות מסוימות, כמו אמן אשליות, למשל.
קוסם יכול להיחשב לבעל מקצוע מיומן או לאמן. הוא יכול להיות בדרן, מי שיש לו מיומנות להצגה של מופעי אחיזת עיניים, להטים וזריזות ידיים, או להציג את עצמו כמי שעוסק בקסמים ומבצע מעשים שהם כביכול על-טבעיים, באמצעות אשליות ויכולות נסתרות מעיני הקהל.
העיסוק בקסמים ובכשפים נולד עוד משחר ההיסטוריה. אז היה הקוסם גורם מיסטי. כשהמכשפים והקוסמים סייעו לבני אדם לקבל תמיכה מכוחות עליונים ומיסטיים, הם כביכול רתמו את העל-טבעי לטובת האדם.
בתורה מסופר על הקוסמים של פרעה, שהפכו מטה, מעין מקל, לנחש. בימי הביניים נחשב העיסוק בקסמים כסוג של כישוף, ורבים ראו בו חטא. אבל בצורה כזו או אחרת, הוא תמיד היה קיים.
קוסמים בימינו לא משחקים במגרש של מיסטיקה, הבטחות לגילוי העתיד, או פיענוח של דברים עליונים. כיום יש הפרדה ביניהם, שלא מתיימרים להיות בעלי כישורים על טבעיים או יכולות כישוף, ובין מיסטיקנים, קוראים בקפה, מרפאים אקזוטיים, אסטרולוגים ויועצים אחרים, שאליהם פונים רבים שמאמינים במיסטיקה ובתורת הנסתר.
מטרת הקוסם בעידן שלנו היא עשיית קסמים לצרכי בידור, על מנת להדהים ולרגש קהל, לעורר לו את הדמיון ולגרות את הסקרנות.
יצירת הקסמים והאשליות אינה פשוטה ודורשת מיומנות ותרגול רבים. אצל קוסמים ברמה גבוהה היא מגיעה לרמה של אמנות, יצירתית ומתוחכמת, ביחד עם הכנה של כל קסם, כזו שמחייבת לא פעם תכנון מפורט, הכנה מדוקדקת, הבנה מעמיקה במדע וטכנולוגיה, יכולת המצאה, הנדסה, חשיבה, זריזות פעולה ועוד.
הנה הבחירות שלנו בקסמים שלמעשה נשלטות על ידי הקוסם (מתורגם):
https://youtu.be/6YvyjLMfWJs
קוסם חושף קסמים מדהימים מהעולם (עברית):
https://youtu.be/-0Cu9ozwxBI
קסמים מדהימים בתכנית ריאליטי (עברית):
https://youtu.be/dZh52V6jk10
היום יש קוסמים או לפחות אמנים שמשלבים טכנולוגיה בצורה נהדרת (מתורגם):
https://youtu.be/fumsXEuiLyk
קוסמים בסרטים - סצנת הקלף החבוי הנהדרת מהסרט "האשליה 2":
https://youtu.be/VMYqjAfFiMU
בחיוך - קסם שריפת הקוסם בתיבה (עברית):
https://youtu.be/8yYjxw6RJyI
והרצאת טד על המוח שלנו, שמשטה בנו (מתורגם):
https://youtu.be/GigYWy2UmOY?long=yes
מהו הקרקס ומה סוד הצלחותיו בעבר?
הקרקס (Circus) הוא מופע בידור נודד, שמגיע לכל עיר ובונה בה אוהל גדול. חבורת בדרנים ולוליינים עורכים באוהל את מופע הקרקס ומשעשעים את הקהל במופעי אומץ וצחוק.
ליצנים, קוסמים ולהטוטנים עורכים בקרקס מופעים שהקהל, במיוחד הילדים שבו, אוהב מאד.
המרכיבים של הקרקס היו תמיד הומור, שעשוע, השתאות מדברים מדהימים ובידור להמונים. עד לכניסת הטלוויזיה לבתינו היה הקרקס אחת מחוויות הבידור הפופולריות ביותר.
כשהקרקס מסיים את ההופעות במקום, מקפלים העובדים את כל הציוד וממשיכים בדרכם. הם מובילים את החיות, הציוד והאוהלים המקופלים, במשאיות וטנדרים, היישר אל היעד הבא להופעות.
רבים רואים בשימוש בחיות בקרקס מעשה אכזרי ולא ראוי, בשל היחס שמגלים הקרקסים הללו לחיות הפרא במהלך האילוף. בעבר הציגו בקרקסים מופעים רבים המשלבים חיות ותרגילים מדהימים שבעלי החיים יכולים לעשות, אבל כיום ההופעות הללו הולכות ונעלמות ובארצות רבות בעולם, הדבר איננו חוקי יותר.
בימינו הולך עולם הקרקסים ודועך. אחת הסיבות היא המגבלות שמטילים עליהם. מנגד משפיעה גם הירידה בפופולריות של הקרקס, בעיקר בשל ריגושים מודרניים שבמאה ה-21 הולכים ומחליפים אותו.
הנה קרקס מדהים:
https://youtu.be/n6w1N3E_QlU
עוד הופעות קרקס גדולות מהחיים:
https://youtu.be/ZUwZ4UZ_uO0
ובמסגרת ה"פריק שואו" שהציע בעבר הקרקס הוצגו בו תופעות ואנשים חריגים:
https://youtu.be/OQBukXJTfWo
הקרקס (Circus) הוא מופע בידור נודד, שמגיע לכל עיר ובונה בה אוהל גדול. חבורת בדרנים ולוליינים עורכים באוהל את מופע הקרקס ומשעשעים את הקהל במופעי אומץ וצחוק.
ליצנים, קוסמים ולהטוטנים עורכים בקרקס מופעים שהקהל, במיוחד הילדים שבו, אוהב מאד.
המרכיבים של הקרקס היו תמיד הומור, שעשוע, השתאות מדברים מדהימים ובידור להמונים. עד לכניסת הטלוויזיה לבתינו היה הקרקס אחת מחוויות הבידור הפופולריות ביותר.
כשהקרקס מסיים את ההופעות במקום, מקפלים העובדים את כל הציוד וממשיכים בדרכם. הם מובילים את החיות, הציוד והאוהלים המקופלים, במשאיות וטנדרים, היישר אל היעד הבא להופעות.
רבים רואים בשימוש בחיות בקרקס מעשה אכזרי ולא ראוי, בשל היחס שמגלים הקרקסים הללו לחיות הפרא במהלך האילוף. בעבר הציגו בקרקסים מופעים רבים המשלבים חיות ותרגילים מדהימים שבעלי החיים יכולים לעשות, אבל כיום ההופעות הללו הולכות ונעלמות ובארצות רבות בעולם, הדבר איננו חוקי יותר.
בימינו הולך עולם הקרקסים ודועך. אחת הסיבות היא המגבלות שמטילים עליהם. מנגד משפיעה גם הירידה בפופולריות של הקרקס, בעיקר בשל ריגושים מודרניים שבמאה ה-21 הולכים ומחליפים אותו.
הנה קרקס מדהים:
https://youtu.be/n6w1N3E_QlU
עוד הופעות קרקס גדולות מהחיים:
https://youtu.be/ZUwZ4UZ_uO0
ובמסגרת ה"פריק שואו" שהציע בעבר הקרקס הוצגו בו תופעות ואנשים חריגים:
https://youtu.be/OQBukXJTfWo
מה מיוחד באופרה?
אופרה (Opera) היא דרמה מוזיקלית המספרת סיפור באמצעות שילוב של שירה ומוזיקה עם משחק תיאטרלי.
מלווה לרוב בתזמורת, יש בה שילוב של כל אמנויות הבמה כולל התפאורה, התלבושות והאיפור המלא. האופרה היא שילוב מוזיקלי של תרבות שירה מפותחת עם כתיבה תזמורתית משובחת.
הפורמט של האופרה הומצא בסוף המאה ה-16, כחלק מהרנסנס של התרבויות הרומיות והיווניות ועם שורשים בתיאטרון היווני העתיק. האופרה הידועה הראשונה בהיסטוריה הייתה "דפנה" והיא הוצגה לראשונה בעיר פירנצה, בשנת 1598. את המוזיקה הלחין ג'קופו פרי.
במהלך ההיסטוריה של האופרה מתקיימת תחרות מתמדת ומרתקת בין דרמה למוזיקה, כשיוצרים שונים מדגישים את אחד המרכיבים כחשובים יותר מהאחר, אך שניהם הם מרכיבים מרכזיים באופרה שלמה.
מונטוורדי, גלוק וראמו היו ממלחיני האופרות החשובים של תקופת הבארוק. מוצרט, עם "נישואי פיגארו", "דון ג'ובאני", "חליל הקסם" ואופרות רבות אחרות היה הבולט בתקופה הקלאסית. רוסיני ("הספר מסיביליה") ופוצ'יני ("טוסקה" ו"לה בוהם") וכמובן גדול האופרה האיטלקי ורדי, עם אופרות בלתי נשכחות כמו "נבוכדנצר", "ריגולטו", "אאידה" ו"La Traviata". תוך שימוש באמצעים מגוונים ונושאים כמו אהבה, הרפתקאות ועד קומדיה ושברון לב, הפכו כולם את האופרה לשילוב רומנטי מושלם של דרמה גדולה עם מוזיקה נפלאה.
וגנר הגרמני ("דמדומי האלים", "טריסטן ואיזולדה") בדרמות המוזיקליות הגדולות שלו, פיתח את שיטת "מוטיב הנושא" של וובר, שבה כל דמות מוצגת עם מוטיב מוזיקלי שחוזר על עצמו בכל פעם שהוא מוזכר או מופיע. וגנר פנה למיתוסים גרמניים והיסטוריים. סוף המאה ה-19 הביא את כותבי האופרות לעסוק בנושאים ריאליסטיים מבעבר (verissimo) והם החלו לכתוב על חייהם של האנשים הפשוטים של אז, דוגמת "כרמן" ו"מאדאם בטרפליי".
זמרי האופרה הגדולים תמיד זכו להערצת הקהל. היו אפילו תקופות (במאה ה-17) שהערצתם הפכה אותם לכוכבי האופרה והמלחינים של התקופה כתבו אופרות שיאפשרו לזמרים להפגין את יכולתם המדהימה. גם במאה שלנו, ולמרות שהאופרה הפכה יותר דרמטית ופחות ראוותנית מאז גלוק, היו זמרים כמו מריה קאלאס ה"אלוהית" והטנור האיטלקי אנריקו קארוסו, מהחשובים בתולדות זמרי האופרה וכאלה שנודעו בביצועים מרטיטים לאריות גדולות מתוך אופרות שונות.
בין זמרי האופרה הבולטים במאה ה-20 ניתן למנות את זמרי הטנור לוצ'יאנו פברוטי ופלסידו דומינגו, שהופיעו בבתי האופרה החשובים בעולם, מהמטרופוליטן בניו יורק ועד לאלה שבווינה ובמילאנו.
האופרה, לדעת רבים, היא שלמות אמנותית, הנובעת הן מכמות האמנויות שלוקחות בה חלק ומהאיכות הנובעת משילובן. ניתן כיום לצפות בה גם בטלוויזיה או באינטרנט, אבל צפייה באופרה חיה היא חוויה מדהימה ומרגשת הרבה יותר.
הנה הפיזיקה של הקול האופראי והאנושי (מתורגם):
https://youtu.be/PKengo7y28U
תחילת תולדות האופרה:
https://youtu.be/Fl4GaldTu_Q
הקסם של האופרה:
https://youtu.be/wRxG0sAz7vc
טבחים שהם בעצם זמרי אופרה המפתיעים ילדי בית ספר בארוחת הצהריים:
https://youtu.be/JNgCM7zp30M
קדימון לסרט קולנוע על מישהי שחולמת להיות זמרת אופרה (מתורגם):
https://youtu.be/bjtIfrKQd-o
האריה היפהפיה "נסון דורמה" מהאופרה "טורנדוט":
https://youtu.be/suj-2sbSFKs
בחיוך - איך מגיבים אנשי חבורת לול כשהאופרה באה? (עברית)
https://youtu.be/RWVPu1SThQA
האופרות היפות ביותר להיכרות עם עולם האופרה:
https://youtu.be/xSQ7rRlNvH0?long=yes
וכך עושים אופרה:
https://youtu.be/6fbBjRnZ0j0?long=yes
אופרה (Opera) היא דרמה מוזיקלית המספרת סיפור באמצעות שילוב של שירה ומוזיקה עם משחק תיאטרלי.
מלווה לרוב בתזמורת, יש בה שילוב של כל אמנויות הבמה כולל התפאורה, התלבושות והאיפור המלא. האופרה היא שילוב מוזיקלי של תרבות שירה מפותחת עם כתיבה תזמורתית משובחת.
הפורמט של האופרה הומצא בסוף המאה ה-16, כחלק מהרנסנס של התרבויות הרומיות והיווניות ועם שורשים בתיאטרון היווני העתיק. האופרה הידועה הראשונה בהיסטוריה הייתה "דפנה" והיא הוצגה לראשונה בעיר פירנצה, בשנת 1598. את המוזיקה הלחין ג'קופו פרי.
במהלך ההיסטוריה של האופרה מתקיימת תחרות מתמדת ומרתקת בין דרמה למוזיקה, כשיוצרים שונים מדגישים את אחד המרכיבים כחשובים יותר מהאחר, אך שניהם הם מרכיבים מרכזיים באופרה שלמה.
מונטוורדי, גלוק וראמו היו ממלחיני האופרות החשובים של תקופת הבארוק. מוצרט, עם "נישואי פיגארו", "דון ג'ובאני", "חליל הקסם" ואופרות רבות אחרות היה הבולט בתקופה הקלאסית. רוסיני ("הספר מסיביליה") ופוצ'יני ("טוסקה" ו"לה בוהם") וכמובן גדול האופרה האיטלקי ורדי, עם אופרות בלתי נשכחות כמו "נבוכדנצר", "ריגולטו", "אאידה" ו"La Traviata". תוך שימוש באמצעים מגוונים ונושאים כמו אהבה, הרפתקאות ועד קומדיה ושברון לב, הפכו כולם את האופרה לשילוב רומנטי מושלם של דרמה גדולה עם מוזיקה נפלאה.
וגנר הגרמני ("דמדומי האלים", "טריסטן ואיזולדה") בדרמות המוזיקליות הגדולות שלו, פיתח את שיטת "מוטיב הנושא" של וובר, שבה כל דמות מוצגת עם מוטיב מוזיקלי שחוזר על עצמו בכל פעם שהוא מוזכר או מופיע. וגנר פנה למיתוסים גרמניים והיסטוריים. סוף המאה ה-19 הביא את כותבי האופרות לעסוק בנושאים ריאליסטיים מבעבר (verissimo) והם החלו לכתוב על חייהם של האנשים הפשוטים של אז, דוגמת "כרמן" ו"מאדאם בטרפליי".
זמרי האופרה הגדולים תמיד זכו להערצת הקהל. היו אפילו תקופות (במאה ה-17) שהערצתם הפכה אותם לכוכבי האופרה והמלחינים של התקופה כתבו אופרות שיאפשרו לזמרים להפגין את יכולתם המדהימה. גם במאה שלנו, ולמרות שהאופרה הפכה יותר דרמטית ופחות ראוותנית מאז גלוק, היו זמרים כמו מריה קאלאס ה"אלוהית" והטנור האיטלקי אנריקו קארוסו, מהחשובים בתולדות זמרי האופרה וכאלה שנודעו בביצועים מרטיטים לאריות גדולות מתוך אופרות שונות.
בין זמרי האופרה הבולטים במאה ה-20 ניתן למנות את זמרי הטנור לוצ'יאנו פברוטי ופלסידו דומינגו, שהופיעו בבתי האופרה החשובים בעולם, מהמטרופוליטן בניו יורק ועד לאלה שבווינה ובמילאנו.
האופרה, לדעת רבים, היא שלמות אמנותית, הנובעת הן מכמות האמנויות שלוקחות בה חלק ומהאיכות הנובעת משילובן. ניתן כיום לצפות בה גם בטלוויזיה או באינטרנט, אבל צפייה באופרה חיה היא חוויה מדהימה ומרגשת הרבה יותר.
הנה הפיזיקה של הקול האופראי והאנושי (מתורגם):
https://youtu.be/PKengo7y28U
תחילת תולדות האופרה:
https://youtu.be/Fl4GaldTu_Q
הקסם של האופרה:
https://youtu.be/wRxG0sAz7vc
טבחים שהם בעצם זמרי אופרה המפתיעים ילדי בית ספר בארוחת הצהריים:
https://youtu.be/JNgCM7zp30M
קדימון לסרט קולנוע על מישהי שחולמת להיות זמרת אופרה (מתורגם):
https://youtu.be/bjtIfrKQd-o
האריה היפהפיה "נסון דורמה" מהאופרה "טורנדוט":
https://youtu.be/suj-2sbSFKs
בחיוך - איך מגיבים אנשי חבורת לול כשהאופרה באה? (עברית)
https://youtu.be/RWVPu1SThQA
האופרות היפות ביותר להיכרות עם עולם האופרה:
https://youtu.be/xSQ7rRlNvH0?long=yes
וכך עושים אופרה:
https://youtu.be/6fbBjRnZ0j0?long=yes
איך התפתח המיוזיקל?
המיוזיקל (Musical) הוא מחזה מוסיקלי, מחזמר. המושג התפרסם בעיקר בז'אנר של הסרט ה מוסיקלי (Musical film), סרטים שבהם משולבים שירים וריקודים.
מדובר בז'אנר של סרטים שלאורך העלילה בהם השחקנים שרים שירים ורוקדים. במיוזיקל השירים בדרך כלל משמשים לאפיון הדמויות, לחשיפת של העולם הפנימי, התת-מודע, התשוקות או החלומות שלהם, או לקידום ולתיאור של התפתחות העלילה.
אמנם לשונית ומילולית נהוג לזהות את המיוזיקל והמחזמר כמושג אחד, אבל תרבותית המיוזיקל נתפס בקרב דוברי עברית רבים, או מי שאינם דוברי אנגלית, בצורה מעט שונה מהמחזמר. המחזמר, לפי האבחנה הזו, הוא בעצם המדיום התאטרלי (Musical theatre), בעוד שבעולם הקולנוע מדברים על המיוזיקל (Musical film), אחיו הקולנועי, המפורסם והעשיר יותר באפשרויות התפאורה שבו.
בתחילת ההתפתחות של הסרט המדבר, הוליווד החלה לאבד את הקהל שלה בעולם. בעוד הסרטים האילמים דיברו לכולם, בכל מקום, הסרט המדבר היה לפתע מנוכר לכל מי שלא דיבר אנגלית.
מי שהצילו אז את הוליווד היו המיוזיקלס, מחזות הזמר הקולנועיים. באותה תקופה נוצרו בקולנוע המיוזיקלס הצבעוניים ומלאי הריקודים והמוסיקה, שהכניסו הון לאולפנים שיצרו אותם. הם חשפו כוכבים חדשים, שמטבע הדברים התאימו לעולם של ה"טוקיז", הסרטים המדברים ובמקרה הזה גם מזמרים.
הנה עולם המיוזיקל, הסרט הקולנועי:
https://youtu.be/Y58MBY7Jqp8
גדול הכוריאוגרפים של המיוזיקל היה באזבי ברקלי:
https://youtu.be/K6xsBD4ZmOU
שניים מהגדולים - פרד אסטייר וג'ינג'ר רוג'רס
https://youtu.be/mxPgplMujzQ
אחד המיוזיקלס המצליחים ביותר בתולדות הקולנוע - גריז:
https://youtu.be/7JW05NMUBHs
מחווה ל-25 מהמיוזיקלס הגדולים
https://youtu.be/vdapEFiyTdY
ומתוך Across the Universe, מחזמר מודרני בקולנוע, המבוסס על שירי הביטלס:
https://youtu.be/SSnw1JaL2uA
המיוזיקל (Musical) הוא מחזה מוסיקלי, מחזמר. המושג התפרסם בעיקר בז'אנר של הסרט ה מוסיקלי (Musical film), סרטים שבהם משולבים שירים וריקודים.
מדובר בז'אנר של סרטים שלאורך העלילה בהם השחקנים שרים שירים ורוקדים. במיוזיקל השירים בדרך כלל משמשים לאפיון הדמויות, לחשיפת של העולם הפנימי, התת-מודע, התשוקות או החלומות שלהם, או לקידום ולתיאור של התפתחות העלילה.
אמנם לשונית ומילולית נהוג לזהות את המיוזיקל והמחזמר כמושג אחד, אבל תרבותית המיוזיקל נתפס בקרב דוברי עברית רבים, או מי שאינם דוברי אנגלית, בצורה מעט שונה מהמחזמר. המחזמר, לפי האבחנה הזו, הוא בעצם המדיום התאטרלי (Musical theatre), בעוד שבעולם הקולנוע מדברים על המיוזיקל (Musical film), אחיו הקולנועי, המפורסם והעשיר יותר באפשרויות התפאורה שבו.
בתחילת ההתפתחות של הסרט המדבר, הוליווד החלה לאבד את הקהל שלה בעולם. בעוד הסרטים האילמים דיברו לכולם, בכל מקום, הסרט המדבר היה לפתע מנוכר לכל מי שלא דיבר אנגלית.
מי שהצילו אז את הוליווד היו המיוזיקלס, מחזות הזמר הקולנועיים. באותה תקופה נוצרו בקולנוע המיוזיקלס הצבעוניים ומלאי הריקודים והמוסיקה, שהכניסו הון לאולפנים שיצרו אותם. הם חשפו כוכבים חדשים, שמטבע הדברים התאימו לעולם של ה"טוקיז", הסרטים המדברים ובמקרה הזה גם מזמרים.
הנה עולם המיוזיקל, הסרט הקולנועי:
https://youtu.be/Y58MBY7Jqp8
גדול הכוריאוגרפים של המיוזיקל היה באזבי ברקלי:
https://youtu.be/K6xsBD4ZmOU
שניים מהגדולים - פרד אסטייר וג'ינג'ר רוג'רס
https://youtu.be/mxPgplMujzQ
אחד המיוזיקלס המצליחים ביותר בתולדות הקולנוע - גריז:
https://youtu.be/7JW05NMUBHs
מחווה ל-25 מהמיוזיקלס הגדולים
https://youtu.be/vdapEFiyTdY
ומתוך Across the Universe, מחזמר מודרני בקולנוע, המבוסס על שירי הביטלס:
https://youtu.be/SSnw1JaL2uA
איך התפתחה אמנות הפנטומימה?
מקורות הפנטומימה (Mime) הם בעולם הקדום, לפחות במאה ה-4 לפני הספירה, כשהפנטומימה שימשה לצורכי פולחן וביטוי של אמונה ופחד מאלילים קדומים. החיקויים שעשו אז הקדמונים בעזרתה היו של בעלי חיים וכוחות טבע שונים.
הירוגליפים מצריים, אותן כתובות בכתב חרטומים שהותירו אנשי מצרים העתיקה, מעידים על מופעי פנטומימה שהתקיימו בתרבות המצרית הקדומה.
התרבות הרומית הותירה גם היא עדויות על מופעי פנטומימה שנקראו "מימוס" (ביוונית "חיקוי" או "חקיין"). כמו בתאטרון היווני והרומי, גם במופעי הפנטומימה הללו שלבו הרומאים שלל מסכות ותפאורה. פריצת מחסום השפה אצל קהל הצופים, בני הלאומים השונים, הפך את הצגות המימוס הרומיות למצליחות ביותר ברחבי האימפריה הרומית.
גם בתאטרון הדתי של ימי הבינים המשיכה אמנות הפנטומימה להצליח מאוד. שחקנים הרבו להופיע אז בדמויות של שדים ורוחות רעות. הפנטומימה תפסה חלק גם בהצגות ה"קומדיה דל ארטה", שהתפתחה בהמשך באיטליה.
בשנות העשרים של המאה ה-20, הכניס אטיין דקרו, עוד ענק פנטומימה, את האשליות הפיזיות ללקסיקון של הפנטומימה. הוא תרם לאמנות הזו את מה שיהפכו לקלישאות פנטומימה, דוגמת "משיכת החבל", ה"הליכה נגד הרוח" ו"קיר". אשליות אלה הומצאו על ידו במקור כתרגילי שליטה בגוף, עבור שחקנים ופנטומימאים מתחילים. עם השנים פיתחו אותם דקרו ופנטומימאי דגול נוסף בשם ז'אן-לואי בארו, לכדי מה שייחשב לאמנות הפנטומימה המודרנית.
בהמשך המאה ה-20 הביא הפנטומימאי מרסל מרסו את הפנטומימה הקלאסית לפופולרית ומצליחה מאוד. הקריירה שלו כפנטומימאי זינקה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהוא הצטרף לקבוצה של ז'אן לואי בארו וזכה בתפקיד ארלקינו במופע הפנטומימה "בפטיסט". הופעתו של מרסו זיכתה אותו בכל כך הרבה שבחים עד שיצא לקריירה משלו וזכה עם השנים להיחשב כגדול הפנטומימאים במאה ה-20.
מרסו, חבר אישי של צ'ארלי צ'פלין ומי שהעריץ אותו מילדות, הקים את בית הספר היוקרתי לפנטומימה (International School of Mimodrama of Paris) והפך אותו למוביל בכל העולם. הוא היה עם הזמן גם להשראה לכוכב הפופ מייקל ג'קסון ולאחד ממוריו. ג'קסון, מי שנחשב בסוף המילניום ל"מלך הפופ", סיפר פעם שאת ההשראה להליכת הירח המפורסמת שלו הוא קיבל ממרסו.
הנה תולדות הפנטומימה:
https://youtu.be/HK8d3RPqweY
הפנטומימאי הנודע מרסל מרסו עמד בגבורה מול הנאצים:
https://youtu.be/MrFW5FwwkfI
ולא להתבלבל עם תולדות הפנטומימה האנגלית, שהיא ממש לא בשתיקה:
https://youtu.be/FmiA0a-4zy8
וסיפור האמנות הזו של האנגלים:
https://youtu.be/CnRi3exkrZE
מקורות הפנטומימה (Mime) הם בעולם הקדום, לפחות במאה ה-4 לפני הספירה, כשהפנטומימה שימשה לצורכי פולחן וביטוי של אמונה ופחד מאלילים קדומים. החיקויים שעשו אז הקדמונים בעזרתה היו של בעלי חיים וכוחות טבע שונים.
הירוגליפים מצריים, אותן כתובות בכתב חרטומים שהותירו אנשי מצרים העתיקה, מעידים על מופעי פנטומימה שהתקיימו בתרבות המצרית הקדומה.
התרבות הרומית הותירה גם היא עדויות על מופעי פנטומימה שנקראו "מימוס" (ביוונית "חיקוי" או "חקיין"). כמו בתאטרון היווני והרומי, גם במופעי הפנטומימה הללו שלבו הרומאים שלל מסכות ותפאורה. פריצת מחסום השפה אצל קהל הצופים, בני הלאומים השונים, הפך את הצגות המימוס הרומיות למצליחות ביותר ברחבי האימפריה הרומית.
גם בתאטרון הדתי של ימי הבינים המשיכה אמנות הפנטומימה להצליח מאוד. שחקנים הרבו להופיע אז בדמויות של שדים ורוחות רעות. הפנטומימה תפסה חלק גם בהצגות ה"קומדיה דל ארטה", שהתפתחה בהמשך באיטליה.
בשנות העשרים של המאה ה-20, הכניס אטיין דקרו, עוד ענק פנטומימה, את האשליות הפיזיות ללקסיקון של הפנטומימה. הוא תרם לאמנות הזו את מה שיהפכו לקלישאות פנטומימה, דוגמת "משיכת החבל", ה"הליכה נגד הרוח" ו"קיר". אשליות אלה הומצאו על ידו במקור כתרגילי שליטה בגוף, עבור שחקנים ופנטומימאים מתחילים. עם השנים פיתחו אותם דקרו ופנטומימאי דגול נוסף בשם ז'אן-לואי בארו, לכדי מה שייחשב לאמנות הפנטומימה המודרנית.
בהמשך המאה ה-20 הביא הפנטומימאי מרסל מרסו את הפנטומימה הקלאסית לפופולרית ומצליחה מאוד. הקריירה שלו כפנטומימאי זינקה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהוא הצטרף לקבוצה של ז'אן לואי בארו וזכה בתפקיד ארלקינו במופע הפנטומימה "בפטיסט". הופעתו של מרסו זיכתה אותו בכל כך הרבה שבחים עד שיצא לקריירה משלו וזכה עם השנים להיחשב כגדול הפנטומימאים במאה ה-20.
מרסו, חבר אישי של צ'ארלי צ'פלין ומי שהעריץ אותו מילדות, הקים את בית הספר היוקרתי לפנטומימה (International School of Mimodrama of Paris) והפך אותו למוביל בכל העולם. הוא היה עם הזמן גם להשראה לכוכב הפופ מייקל ג'קסון ולאחד ממוריו. ג'קסון, מי שנחשב בסוף המילניום ל"מלך הפופ", סיפר פעם שאת ההשראה להליכת הירח המפורסמת שלו הוא קיבל ממרסו.
הנה תולדות הפנטומימה:
https://youtu.be/HK8d3RPqweY
הפנטומימאי הנודע מרסל מרסו עמד בגבורה מול הנאצים:
https://youtu.be/MrFW5FwwkfI
ולא להתבלבל עם תולדות הפנטומימה האנגלית, שהיא ממש לא בשתיקה:
https://youtu.be/FmiA0a-4zy8
וסיפור האמנות הזו של האנגלים:
https://youtu.be/CnRi3exkrZE
