פנטומימה (Pantomime) היא מופע במה, הצגה ללא מילים המייצרת סוג של תאטרון המתנהל בשתיקה. הדגש בו הוא על בלעדיות של התנועה בהעברת המסר האמנותי.

הפנטומימה מתבססת בעיקר על מחוות, תנועות גוף ומימיקה, כלומר הבעות פנים. בפנטומימה המסורתית יש שפת מחוות, עם משמעות לכל תנועה, לכל מחווה ולכל הבעת פנים. פירוש המחוות הללו משתנה אמנם בין תרבויות ומקומות בעולם, אך כוחה של אמנות הפנטומימה הוא בהיותה מובנת בכל העולם ולא תלויה בשפת הדיבור של הקהלים בכל ארץ וארץ.

הפנטומימאים משתמשים גם בתלבושות, אביזרים ומסכות. מטרתם של אלו היא הרחבה של הביטוי האמנותי וסיוע לצופים להבין את התנועות והתיאורים של האמן על הבמה.

הפירוש של "פנטומימה" הוא הבעות גוף, כשמקור המילה הוא בשפה היוונית, בה "מימוס" הוא "חקיין", ו"פנטוס" הוא "הכול". מכאן שפנטומימה היא "אדם שמחקה הכול".


הנה עולם הפנטומימה (עברית):

https://youtu.be/p_7cVocUCm0


מרסל מרסו הפנטומימאי הנודע:

https://youtu.be/XEsfpRrfXf4


פנטומימאים בפעילות:

https://youtu.be/LDN0fxGByko


מחוות זעירות ותנועות קלות מייצרות הומור (ללא מילים):

https://youtu.be/SLLXRoXKmIM


שיעור פנטומימה למתחילים (עברית):

https://youtu.be/fu_Gqdj95b0


ומרצה שמתחיל הרצאה בצורה מיוחדת:

https://youtu.be/nVRco_eLjdc?long=yes

הבאלט הוא סגנון מחול עדין וקלאסי שהתפתח לראשונה בצרפת, בחצר המלך לואי ה-14. במשך כ-500 השנים שלאחר מכן הוצג הבאלט כליווי לאופרות ולקונצרטים של מוסיקה קלאסית. רק בתחילת המאה ה-19 החלו מלחינים לכתוב יצירות מחול לבאלט, כולל יצירות מעולות וחשובות, כמו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי והמחול "ציפור האש" של סטרווינסקי.

כך התפתח הבאלט והפך לסגנון אמנותי מוביל בתרבות המערבית. כיום קיימות להקות באלט חשובות בעולם כולו, כמו להקת "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".


הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):

https://youtu.be/OEekFTj5PvU


ריקוד באלט קלאסי מתוך "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי:

http://youtu.be/ILIaLxpgAOY


סיום "אגם הברבורים" היפה:

http://youtu.be/SXJawzOLS3k


ומעט מהחזרות על ריקוד בלט שכזה:

http://youtu.be/VTmGlaJABNA?t=8s

מקהלה היא קבוצת זמרים, ששרה יחד מוסיקה קולית. בין סוגי המקהלות בעולם ניתן למצוא את מקהלות הנערים, מקהלות נשים, השרות בשני קולות ומקהלות של נשים וגברים, השרות ב-4 קולות שונים.

שורשי המקהלה הם עתיקים וכבר בתקופה הקלאסית, של יוון העתיקה ורומי, היו המקהלות אמצעי בידור אהוד מאד. בימינו גם בבתי ספר רבים יש מקהלה ובה מבצעים הילדים שירים שהותאמו למקהלת ילדים.

מקהלות הן קבוצות של קולות ולא סולנים או יחידים המפליאים לשיר. צריך לזכור זאת כשמשתתפים במקהלה כזו. סולנים או בעלי קולות ייחודיים לא בהכרח מתאימים למקהלות. פול מקרטני, חבר הביטלס המצליח ביותר וללא ספק אחד משני הקולות הטובים בלהקה המעולה הזו, לא התקבל למקהלת בית הספר בו למד בליברפול. אגב, ממש כמוהו לא זכה להתקבל למקהלת בית הספר שלו מישהו שהתפרסם כאלביס פרסלי, כנראה הזמר הסולן המפורסם ביותר במאה העשרים...


הנה מקהלה ששרה את "הללויה" של הנדל:

https://youtu.be/VI6dsMeABpU


מקהלה בליווי תזמורת מבצעת את הקנטטה מספר 147 של באך "ישו, שמחתי לעד":

https://youtu.be/WUo7tQOvapE


מקהלת ילדים מרגשת:

https://youtu.be/nomxXk6Q1rk


מקהלה שרה חלק מהיצירה "כרמינה בורנה" של קרל אורף:

https://youtu.be/EJC-_j3SnXk


ובימי סגר הקורונה - מקהלה ותזמורת התלמידים של תלמה ילין:

https://youtu.be/wq-YwxRBIQ8

המקצוע של הזמר הוא שירה. זמרים שרים לפני קהל בהופעות, מקליטים שירים באולפן ההקלטות וחלקם מחברים ומלחינים את שיריהם. אנחנו יכולים לראותם גם בקליפים שמשודרים בטלוויזיה ובאינטרנט.


הנה קליפ של הזמרת אפרת גוש (עברית):

http://youtu.be/7UAnc7lqJjM


והזמר עברי לידר שר בליווי הפסנתר שלו (עברית):

http://youtu.be/igH9ZecAYUI

הקרקס (Circus) הוא מופע בידור נודד, שמגיע לכל עיר ובונה בה אוהל גדול. חבורת בדרנים ולוליינים עורכים באוהל את מופע הקרקס ומשעשעים את הקהל במופעי אומץ וצחוק.

ליצנים, קוסמים ולהטוטנים עורכים בקרקס מופעים שהקהל, במיוחד הילדים שבו, אוהב מאד.

המרכיבים של הקרקס היו תמיד הומור, שעשוע, השתאות מדברים מדהימים ובידור להמונים. עד לכניסת הטלוויזיה לבתינו היה הקרקס אחת מחוויות הבידור הפופולריות ביותר.

כשהקרקס מסיים את ההופעות במקום, מקפלים העובדים את כל הציוד וממשיכים בדרכם. הם מובילים את החיות, הציוד והאוהלים המקופלים, במשאיות וטנדרים, היישר אל היעד הבא להופעות.

רבים רואים בשימוש בחיות בקרקס מעשה אכזרי ולא ראוי, בשל היחס שמגלים הקרקסים הללו לחיות הפרא במהלך האילוף. בעבר הציגו בקרקסים מופעים רבים המשלבים חיות ותרגילים מדהימים שבעלי החיים יכולים לעשות, אבל כיום ההופעות הללו הולכות ונעלמות ובארצות רבות בעולם, הדבר איננו חוקי יותר.


הנה קרקס מדהים:

https://youtu.be/n6w1N3E_QlU


עוד הופעות קרקס גדולות מהחיים:

https://youtu.be/ZUwZ4UZ_uO0


ובמסגרת ה"פריק שואו" שהציע בעבר הקרקס הוצגו בו תופעות ואנשים חריגים:

https://youtu.be/OQBukXJTfWo

המיוזיקל (Musical) הוא מחזה מוסיקלי, מחזמר. המושג התפרסם בעיקר בז'אנר של הסרט ה מוסיקלי (Musical film), סרטים שבהם משולבים שירים וריקודים.

מדובר בז'אנר של סרטים שלאורך העלילה בהם השחקנים שרים שירים ורוקדים. במיוזיקל השירים בדרך כלל משמשים לאפיון הדמויות, לחשיפת של העולם הפנימי, התת-מודע, התשוקות או החלומות שלהם, או לקידום ולתיאור של התפתחות העלילה.

אמנם לשונית ומילולית נהוג לזהות את המיוזיקל והמחזמר כמושג אחד, אבל תרבותית המיוזיקל נתפס בקרב דוברי עברית רבים, או מי שאינם דוברי אנגלית, בצורה מעט שונה מהמחזמר. המחזמר, לפי האבחנה הזו, הוא בעצם המדיום התאטרלי (Musical theatre), בעוד שבעולם הקולנוע מדברים על המיוזיקל (Musical film), אחיו הקולנועי, המפורסם והעשיר יותר באפשרויות התפאורה שבו.

בתחילת ההתפתחות של הסרט המדבר, הוליווד החלה לאבד את הקהל שלה בעולם. בעוד הסרטים האילמים דיברו לכולם, בכל מקום, הסרט המדבר היה לפתע מנוכר לכל מי שלא דיבר אנגלית.

מי שהצילו אז את הוליווד היו המיוזיקלס, מחזות הזמר הקולנועיים. באותה תקופה נוצרו בקולנוע המיוזיקלס הצבעוניים ומלאי הריקודים והמוסיקה, שהכניסו הון לאולפנים שיצרו אותם. הם חשפו כוכבים חדשים, שמטבע הדברים התאימו לעולם של ה"טוקיז", הסרטים המדברים ובמקרה הזה גם מזמרים.


הנה עולם המיוזיקל, הסרט הקולנועי:

https://youtu.be/Y58MBY7Jqp8


גדול הכוריאוגרפים של המיוזיקל היה באזבי ברקלי:

https://youtu.be/K6xsBD4ZmOU


שניים מהגדולים - פרד אסטייר וג'ינג'ר רוג'רס

https://youtu.be/mxPgplMujzQ


אחד המיוזיקלס המצליחים ביותר בתולדות הקולנוע - גריז:

https://youtu.be/7JW05NMUBHs


מחווה ל-25 מהמיוזיקלס הגדולים

https://youtu.be/vdapEFiyTdY


ומתוך Across the Universe מחזמר מודרני בקולנוע, המבוסס על שירי הביטלס:

https://youtu.be/SSnw1JaL2uA

א-קפלה (A-Cappella) היא ביצוע קולי של שיר או מוסיקה, ללא ליווי כלי. המושג בא מאיטלקית שבה הפירוש הוא "כמו בקפלה" (של כנסייה) או "בנוסח קפלה".

שירת א קפלה הפכה מקובלת כבר מימי הביניים, כולל במוסיקה הכנסייתית של הקתולים, בשל האיסורים או ההגבלות שהוטלו בתקופות הקדומות הללו על נגינה בתוך כנסיות.

כיום השירה הזו היא בעיקר אמנותית, עם הרבה הרכבים בעולם המתמחים בביצועי א-קפלה מעולים, כולל כאלה שמשלבים שירה עם חיקוי ווקאלי של כלי הנגינה ותפקידי הליווי שלהם, המלווים בהרכב את השירה.


הנה שירת א-קפלה:

http://youtu.be/OOGAm0M9xSM


סוזן וגה שרה א-קפלה בשיר הידוע שלה Tom’s Diner:

https://youtu.be/DkYPge6ZKSQ?t=1m25s


א-קפלה מקצועית בחיוך:

https://youtu.be/0M8XIsJ3QYI


ג'אזית נהדרת של מנצח מקהלות ישראלי, שללא זמריו שר לבדו, בבידוד בימי קורונה:

https://youtu.be/Qy4wnMKWa-w


מצגת וידאו שמציגה את המושג א-קפלה:

https://youtu.be/yE5rW-2MthY


אקפלה בערוצים של המון זמרים:

https://youtu.be/CMNDdnYOjWw


א-קפלה לשיר ג'אז ידוע מאד:

https://youtu.be/eN7I6dJmAGo


מישהו שהקליט כך את כל נעימת הפתיחה של משפחת סימפסון:

https://youtu.be/hZwJ3BZ6gig


אפליקציה לטלפון חכם, שמאפשרת להקליט קטעים בקולות א-קפלה:

https://youtu.be/_STHaA2iHfg


אחת מפתיעה שהופכת לפלאש מוב מצחיק:

http://youtu.be/Y2q8sbJDLEw


והצעת נישואין שכולה א-קפלה מרגשת:

http://youtu.be/0jk8hnZTDhU

השחקנים (Actors) מופיעים בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע. שחקנים רבים זוכים להצלחה גדולה והקהל נהנה לראותם בסרטים, הצגות וסדרות בטלוויזיה. אחרים משמשים במקצוע הזה, על אף הקשיים וחוסר הביטחון שבו, כי הם אוהבים את אמנות הבמה המיוחדת הזו.

המיומנות של השחקנים היא לגלם דמויות של אנשים שונים, במצבים שונים ובהקשרים עלילתיים המשתנים במהלך הדרמה. זו מיומנות מורכבת, הדורשת גם כישרון, אך גם עבודה מאומצת של לימוד, תחקיר ו"כניסה לדמות".

שחקנית שמגלמת דמות, למשל, תלמד אותה היטב, תשאל שאלות לגבי מיהי, מה הרקע שלה, מה מניע אותה,מה היא רוצה,ממה היא חוששת וכדומה. התשובות לכל השאלות הללו הן שמייצרות את האמינות שבה תגולם אותה דמות על ידה.

על אף שבעברית אומרים שהשחקן "משחק", המשחק בתיאטרון ובקולנוע אינו קל. זוהי עבודה שדורשת גם כישרון, אך גם לימוד מעמיק ותחקיר. שחקן יכול למצוא את עצמו לא פעם עושה תחקיר מורכב, מבלה תקופה במקום לא רגיל ואפילו קיצוני, כמו בית חולים לחולי נפש או יחידה צבאית לוחמת, רק כדי להבין טוב יותר את אורח חייה וחוויותיה של הדמות שהוא עתיד לגלם.

השחקנים משננים תפקידים ארוכים ומסובכים וזוכרים אותם בעל פה. גם זו מיומנות טכנית לא פשוטה, כששחקני תיאטרון לא פעם מופיעים במקביל, ערב אחרי ערב, בשתי הצגות שונות ואף יותר.


הנה שחקן בצילומים של סרט קולנוע (עברית):

http://youtu.be/q3psty6CLGg


השחקנית יובל שרף במונולוג - קטע אישי לשחקן אחד (עברית):

http://youtu.be/7YDPtVRp-Xg


ושחקנים בהצגת תיאטרון (עברית):

http://youtu.be/lQ_b4z1xjwg

החיקוי היא פעולה קדמונית ביותר אצל בני אדם והיא תכונה שבעלי חיים חולקים אותה. גם ילדים משתמשים בחיקוי כדי ללמוד תנועות שונות, התנהגויות בחברה, דיבור בשפה וכדומה.

אבל חיקויים על הבמה הם צורה של בידור. בצורה זו האמן משחזר את התנהגותו של אדם מפורסם, בעל חיים ועוד ומנסה להידמות להם ככל האפשר.

הסיבה שחיקוי הוא כל כך מצחיק היא חוסר הטבעיות שבו אנו חוזים בהתנהגותו של אדם אחד, כשהיא לרוב מוגזמת ומוקצנת ואפילו מצחיקה, בידי אדם אחר - האמן. העובדה היא שאמנים שיודעים לחקות הם לרוב אמנים מאד אהובים ומצחיקים. לרוב, נוספים ליכולת החיקוי גם איפור ותלבושת מתאימים ואז הדמות הופכת יותר ויותר דומה, אם כי יותר ויותר מגוחכת ומשעשעת.


הנה שרשרת חיקויים של מיקי גבע את זמרי ישראל:

http://youtu.be/3anPWbQ6Fmw


חיקוי של מבטא ומבטאים הוא משעשע אבל נחשב להומור ירוד יחסית (עברית):

https://youtu.be/A3RPm9eaSmw


גדול החקיינים של הפוליטיקה הישראלית, טוביה צפיר, בחיקוי מנהיגים פוליטיים משנות ה-80:

https://youtu.be/gg9t-ecsp9w


ובחורה מפינלנד, ששרה ומחקה לא פחות מ-14 סגנונות שירה שונים במוסיקה:

http://youtu.be/sQLkJJpAIcU

מקורות הפנטומימה (Mime) הם בעולם הקדום, לפחות במאה ה-4 לפני הספירה, כשהפנטומימה שימשה לצורכי פולחן וביטוי של אמונה ופחד מאלילים קדומים. החיקויים שעשו אז הקדמונים בעזרתה היו של בעלי חיים וכוחות טבע שונים.

הירוגליפים מצריים, אותן כתובות בכתב חרטומים שהותירו אנשי מצרים העתיקה, מעידים על מופעי פנטומימה שהתקיימו בתרבות המצרית הקדומה.

התרבות הרומית הותירה גם היא עדויות על מופעי פנטומימה שנקראו "מימוס" (ביוונית "חיקוי" או "חקיין"). כמו בתאטרון היווני והרומי, גם במופעי הפנטומימה הללו שלבו הרומאים שלל מסכות ותפאורה. פריצת מחסום השפה אצל קהל הצופים, בני הלאומים השונים, הפך את הצגות המימוס הרומיות למצליחות ביותר ברחבי האימפריה הרומית.

גם בתאטרון הדתי של ימי הבינים המשיכה אמנות הפנטומימה להצליח מאוד. שחקנים הרבו להופיע אז בדמויות של שדים ורוחות רעות. הפנטומימה תפסה חלק גם בהצגות ה"קומדיה דל ארטה", שהתפתחה בהמשך באיטליה.

בשנות העשרים של המאה ה-20, הכניס אטיין דקרו, עוד ענק פנטומימה, את האשליות הפיזיות ללקסיקון של הפנטומימה. הוא תרם לאמנות הזו את מה שיהפכו לקלישאות פנטומימה, דוגמת "משיכת החבל", ה"הליכה נגד הרוח" ו"קיר". אשליות אלה הומצאו על ידו במקור כתרגילי שליטה בגוף, עבור שחקנים ופנטומימאים מתחילים. עם השנים פיתחו אותם דקרו ופנטומימאי דגול נוסף בשם ז'אן-לואי בארו, לכדי מה שייחשב לאמנות הפנטומימה המודרנית.

בהמשך המאה ה-20 הביא הפנטומימאי מרסל מרסו את הפנטומימה הקלאסית לפופולרית ומצליחה מאוד. הקריירה שלו כפנטומימאי זינקה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהוא הצטרף לקבוצה של ז'אן לואי בארו וזכה בתפקיד ארלקינו במופע הפנטומימה "בפטיסט". הופעתו של מרסו זיכתה אותו בכל כך הרבה שבחים עד שיצא לקריירה משלו וזכה עם השנים להיחשב כגדול הפנטומימאים במאה ה-20.

מרסו, חבר אישי של צ'ארלי צ'פלין ומי שהעריץ אותו מילדות, הקים את בית הספר היוקרתי לפנטומימה (International School of Mimodrama of Paris) והפך אותו למוביל בכל העולם. הוא היה עם הזמן גם להשראה לכוכב הפופ מייקל ג'קסון ולאחד ממוריו. ג'קסון, מי שנחשב בסוף המילניום ל"מלך הפופ", סיפר פעם שאת ההשראה להליכת הירח המפורסמת שלו הוא קיבל ממרסו.


הנה תולדות הפנטומימה:

https://youtu.be/HK8d3RPqweY


הפנטומימאי הנודע מרסל מרסו עמד בגבורה מול הנאצים:

https://youtu.be/MrFW5FwwkfI


ולא להתבלבל עם תולדות הפנטומימה האנגלית, שהיא ממש לא בשתיקה:

https://youtu.be/FmiA0a-4zy8


וסיפור האמנות הזו של האנגלים:

https://youtu.be/CnRi3exkrZE

ליצן (Clown) הוא אחד המקצועות הוותיקים בעולם הבידור. מדובר בבדרנים שעוטים על פניהם מסכות או איפור כבד בצורות שונות, כשאלו נועדו לשעשע ולהקנות להם מראה עליז.

איפורם המודגש והכבד של הליצנים מחליף את המסכה. זה נעשה על ידי מחיקת והעלמת תווי פניהם ויצירה של קלסתרים חדשים ומוכרים היטב.

חברתית, הליצנים נעים בטווח העצום שבין הליצן הרפואי, המצחיקן שמשפר את מצב רוחם ואת בריאותם של החולים, ועד לליצן הרוצח - אותה תופעה חולנית של אנשים המשתמשים בתחפושת הליצן בכדי לפגוע באחרים.

הם אגב, לא ליצנים כלל ולשמחתנו הם גם מעטים הרבה יותר מההדהוד התקשורתי והתרבותי המוגזם לו הם זוכים בעשורים האחרונים.

בתולדות האנושות מקובלת דמות הליצן במשך מאות שנים. בדרך כלל היא בעלת סממני התנהגות המציגים דמות פורצת גבולות, המגלה את האמת החברתית, לא פעם כזו המנוגדת למוסכמות החברתיות ומשתמשת בהומור כדי למלא חיים באי-סדר ובכאוס החברתי.


#תולדות הליצנות
בצורה זו או אחרת, הליצן נולד כבר בחברות פרימיטיביות שהן נחלת העבר הרחוק. בימי קדם ובעיקר בימי הביניים נהגו לא מעט מלכים להחזיק בארמון ג'וקר,שהוא סוג של ליצן חצר. תפקידו של הג'וקר היה לשעשע ולבדר את המלך ואת סביבתו ובכך להפיג מעט את המתח וכובד האחריות שעל כתפי המלך ויועציו הקרובים.

ליצן החצר, למרות שמעמדו היה נחות, כמעמד כל שאר המשרתים ובעלי התפקידים בחצר המלכותית, היה מהאנשים הקרובים ביותר למלך.

בהמשך ההיסטוריה נולדו הקרקסים ובהם החלו ליצנים לשעשע את ההמונים. מקומם של הליצנים בהופעות הקרקס הפך מרכזי יותר ויותר, במיוחד בשלב בו האילוף והשימוש בבעלי חיים בקרקס החל להתפס כהתעללות. ככל שהחלו מדינות לחוקק חוקים האוסרים על שימוש בבעלי חיים בקרקס, כך השעשוע וההומור של הליצנים הלך וקיבל מקום גדול יותר בקרקס.

החל משנות ה-80 של המאה ה-20 החל טרנד של פחד מליצנים, תופעה שבקצה שלה קיבלה את השם "קולרופוביה". התופעה הקיצונית כוללת את המילה "פוביה" ומתארת פחד חריג וקיצוני מליצנים, אבל היא איננה מונח מעולם הפסיכולוגיה. זו יותר תופעה תרבותית, שנולדה בסדרות טלוויזיה, סרטים וסדרות, שכללו דמויות של ליצנים מפחידים ומרושעים. תוכלו לקרוא על התופעה בתגית "הליצנים הרוצחים".


הנה תולדות הליצנים שהביאו גם קצת לפחד:

https://youtu.be/ZfWcyrPD6z0


ההיסטוריה של הליצנות באנימציה:

https://youtu.be/cIb7tnP755Q


ו"מי הליצן?" - מהשירים הידועים בעולם התיאטרון:

https://youtu.be/xgVNryCQxj0

אומנות הביטבוקסינג היא מיומנות שבה הזמר מייצר קצב ומוסיקה באמצעות פיו וחלל הפה. זמרי ביטבוקס יכולים לבצע לבדם קטעים שנשמעים כאילו בוצעו בכמה קולות. יש כאלה שמוסיפים גם נגינה בכלי נשיפה, תוך כדי ביצוע מקצבי הביטבוקס שמחקים את כלי ההקשה.

המונח "ביטבוקס" לקוח מהביט-בוקס, מכונות התופים הראשונות של שנות ה-80 שאפשרו לתכנת מקצבים, אותם מקצבים שהיוו את ההשראה למקצבי הקול ושנשמעו דומים להם.

ביטבוקסינג היא אחד היסודות החשובים בתרבות ההיפ הופ, ביחד עם הראפ, הגרפיטי, הברייקדאנס ועוד.


הנה הדגמה מוסברת, מדהימה ומתורגמת של אחד הטובים בביט בוקס:

https://youtu.be/yyjuY9Yw5FM


שירת הביט בוקס:

http://youtu.be/g0_2vmkTmf0


הנה יורי ליין שמנגן במפוחית תוך כדי הוספת ליווי בביטבוקס:

http://youtu.be/7tda6i_bdlA


והנה תותח ביט בוקס מדהים:

http://youtu.be/jLN63bRcY5I


ועוד אחד:

http://youtu.be/rzfbaMnNXOI