עבדל חלים חאפז כונה "נער הזהב של הקולנוע המצרי". הוא היה גדול הזמרים של תקופתו והופעותיו היו הגדולות ביותר והתרחשו כמעט תמיד באיצטדיונים ואולמות גדולים.

כבר בילדותו נהג "הזמיר השחום", כמו שכינו אותו, להופיע בחפלות, שמחות שהתקיימו בבתים פרטיים, ובבתי קפה בקהיר.

חאפז הצעיר היה מעריץ נלהב של המלחין הנודע וענק הזמר המצרי מוחמד עבד אל-ווהאב. האחרון זיהה את קולו ואישיותו המוסיקלית והפך אותו לבן טיפוחיו. הוא גם הלחין לו כמה שירים, שהפכו את הצעיר המוכשר לזמר נודע בעצמו.

לחאפז היו מעל 250 שירים, ביניהם "סוואח" ("הנודד"), "אהוואק" ("אוהב אותך") ו"ג'אנה אל האווה" ("אהבה בואי אלינו"). במקביל הוא שיחק בסרטים גדולים שונים, ביניהם הסרט המצרי הצבעוני הראשון משנת 1956 "דלילה" והסרט "החטאים", עם השחקנית הצעירה והיפהפיה מכולן נאדיה לוטפי. אותה, אגב, ההשתתפות בסרט הזה הפכה לכוכבת-על מובילה בשלהי "עידן הזהב" של הקולנוע המצרי.

כשעבד אל חלים מת, הוכה העולם הערבי בהלם. לא רק משום גילו הצעיר, אלא גם ובעיקר בשל תדמיתו הצעירה והיותו מושא החלומות של דור שלם. עם היוודע דבר מותו של עבד אל־חלים חאפז, לקחו את חייהן צעירות ערביות רבות, מעריצות נאמנות שסרבו להיפרד מ"הזמיר השחרחר" שלהן במותו.


הנה השיר "גאנה אל האווה" ("אהבה בואי אלינו") מסרט בו כיכב עבד אל חלים חאפז:

https://youtu.be/Dy8d_bg88ZY


בהופעה חיה - השיר "אהוואק" ("אוהב אותך"):

https://youtu.be/klvHqkr53UA


והשיר "לא טאלומני" ("אל תאשימי אותי"):

https://youtu.be/Gnfvc4cr9uk

אמנות קישוטית, או אמנות דקורטיבית (Decorative art), היא אמנות עתיקה של קישוט כלים וחפצים שונים. אמנות זו אפשרה לקשט כדים, תכשיטים, כלי חרס, סירים, רהיטים ועוד.

אמנות דקורטיבית היוותה את אחת מצורות האמנות והאסתטיקה הראשונות והנפוצות בעת העתיקה.

ביוון העתיקה נהגו לקשט כדים וכלי חרס בציורי אלים וגיבורים, בגווני אדום ושחור. היוונים והרומאים הפכו את עיטור העמודים לשיטה אמנותית משוכללת.

דורות אחר-כך הגיעו המוסלמים, שהדת אוסרת עליהם לצייר במסגדים, לרמה גבוהה מאד של קישוט ועיטור בנייני הפאר ומסגדי התפילה שלהם, בצורות גאומטריות ועיטורי פרחים.

במאה ה-20 תחזור האמנות הזו בדמות סגנון ה'אר-דקו' (Art-Deco), האמנות העיטורית החדשה והמרשימה.


הנה אמנות הקישוט של האמפורות ביוון העתיקה:

https://youtu.be/WU1AGu_C6bQ


כך יצרו את האמפורות וקשטו אותן:

https://youtu.be/FpLPx_Akl7Y


העיקר והמרכז של האמנות האסלאמית הם העיטור והתבניות המחזוריות:

https://youtu.be/8ZaujMJjpHE


ודוגמאות לאמנות איסלאמית:

https://youtu.be/pUm5k56zBHs

כבר מאות שנים שסמרקנד (Samarqand) היא אחת הערים היפות בעולם. בזכות מיקומה על דרך המשי היא היתה עיר חשובה מאד בהיסטוריה של האזור.

מדובר באחת הערים המיושבות העתיקות ביותר בעולם. במאה ה-14 הפך אותה המצביא המונגולי טימור לנג לבירת האימפריה שלו.

במרכז העיר העתיקה של סמרקנד נמצא האזור היפה והמפורסם שלה. זהו מצבור בניינים עם 3 מדרסות מעוטרות ומסוגננות, מהחשובות והמסוגננות בארכיטקטורה האיסלאמית העתיקה.

בעיר העתיקה והמיוחדת הזו נמצאים גם מאוזילאום גור אמיר, בו נקבר טימור לנג המונגולי ומכיל את אבן הג'ייד הגדולה בעולם.

עוד נמצא בסמרקנד שאהי זינדה - בית קברות ענקי שחלק מהקברים בו מעוטרים באריחי קרמיקה מרהיבים ביופיים. ברבים מהם קבורים בני שושלתו של טימור לנג.


הנה העיר סמרקנד (עברית):

https://youtu.be/jrUA1SeZoFY


הזמנה לטיול באוזבקיסטן שסמרקנד היא בירתה (עברית):

https://youtu.be/aSJlWMG7Uaw


מטייל מספר (עברית):

https://youtu.be/jUGbSCqyOwY?long=yes


וממראות סמרקנד המרהיבה:

https://youtu.be/1feAEm1EnSI?long=yes

אדריכלות איסלאמית (Islamic architecture) היא סגנון התכנון והעיצוב הייחודי של המוסלמים. מדובר בסגנון שהאסתטיקה שלו שונה מאד מזו הנוצרית, למשל, המתבססת על הרבה יצירות אמנות שמציגות קדושים אנושיים, בציור, בפסל ובמסכה.

דת האסלאם הגבילה את המאמינים בעיצוב מסגדים שאוסר מאז ומתמיד על פסל ותמונה. כך התפתחה האדריכלות האסלאמית, כסגנון שנמנע ממרכיבים שכאלה והשתמש דווקא בקישוטים ועיטורים במבנים, שהתבססו על צורות גאומטריות וצורות מהטבע.

במקום תמונות ופסלים, משתמשים באדריכלות האיסלאמית במרכיבים קישוטיים רבים במבנה. ביניהם ניתן למצוא מרכיבים כמו כיפות, קשתות, משרביות, מעקות מגולפים, קרניזים וכדומה. כך מספקים את הרצון לקשט את המבנה, באמצעות פריטים אדריכליים שונים, שאינם מנוגדים לאיסורי הדת.


הנה האדריכלות האיסלאמית והגאומטריה שמככבת בה (מתורגם):

https://youtu.be/pg1NpMmPv48


כך אדריכלות משקפת מאבקי כוח על שליטה באיסלאם (עברית):

https://youtu.be/QGL7Iy7PqA8


וליד האדריכלות יש גם את ההנדסה והצד הכספי של המבנים המפוארים הללו (עברית):

https://youtu.be/Q_zGNzcMGEs

במשך שנים רבות הוא היה האלוויס פרסלי של העולם הערבי. הוא זכה למיליוני מעריצים ותקליטיו נמכרו בהמוניהם. הוא פרט על העוד בצורה גאונית וקולו הרומנטי, ספק הבוכה, היה לסמל של הצעיר הערבי הרומנטי והמרגש.

פריד אל אטרש (Farid Al Atrash), צעיר דרוזי מסוריה, שהיגר למצרים עם אימו ואחותו בילדות, למד ועבד כעוזר אצל גדול המוסיקאים סונבטי. רק אחרי שהשכיל מספיק הוא פרץ את דרכו לקריירה משלו. מעריציו בעולם הערבי היו רבים וגם בישראל הוא זכה להמוני מעריצים. אלף איש שבאו לצפות בסרטו בקולנוע אדיסון בירושלים השתוללו והרסו את המקום, מפני שגילו שהסרט והשירים קוצרו בהקרנה הישראלית...

לכאורה היו לו את כל הסיבות להיות מאושר. אך בגיל 66, עשיר, נערץ ומחוזר מתמיד, זמן קצר לפני נישואיו בפעם הראשונה, מת פריד אל אטרש במפתיע מדום לב. אבל כבד ירד על העולם הערבי כולו ובמועדוני המעריצים שלו במדינת ישראל.


הנה להיטו "יא עואזל פאלפלו" של פריד אל אטרש:

http://youtu.be/ziLFMs0GIF8


סיפורו של הרומנטיקן הערבי הגדול ביותר (עברית):

https://youtu.be/MHCZnO_vpPI?t=01s&end=11m07s?long=yes

פריד, וירטואוז העוד, בנגינת היצירה "אסטוריאס" של איסק אלבניז הספרדי, ביחד עם תזמורת גדולה:


ופריד אל אטרש בשיר מאחד מסרטיו:

https://youtu.be/j1XruKyAiXs?long=yes

האמונה האיסלאמית אוסרת על ציור דיוקנאות, פורטרטים של בני אדם. לכן נמנעו האמנים ומאמיני האיסלאם לעטר את המסגדים שלהם בתמונות וציורים אנושיים. הדבר הוביל למסורת של עיטור שמתבסס על תבניות חוזרות. בעיטור הזה השתמשו ומשתמשים עד היום אמני האיסלאם. העיטור המגולף הזה נקרא "ערבסקה" (Arabesque). הוא נפוץ בעיטור מבני ציבור דתיים, בתי קודש וכתבי קודש מוסלמיים.

הערבסקות הן צורות או מוטיבים עיטוריים מופשטים שהאמנות המוסלמית מרבה להשתמש בהם. הן נולדו כשהאמנים המוסלמים יצרו עם הזמן משטחים מעוטרים בקווים ובצורות שיוצרים דגמים החוזרים על עצמם. הערבסקות כללו בדרך כלל עיטורים חוזרים כמו עלים, גבעולים שזורים ותבניות גאומטריות שונות.

יש חוקרי תולדות האמנות שרואים בערבסקה המוסלמית שילוב של מסתורין ורוחניות. אחרים רואים בה פשוט אסתטיקה שנולדה מתוך האילוץ שיצר האיסור הדתי.

מקורות ההשראה של הערבסקות לא ברורים לחלוטין. צורות הערבסקה משתמשות במרכיבים מעולם הצומח, כמו שריגים וצורות עלים. על שימוש מופשט במרכיבים כאלה אין איסור דתי. גם טקסטים מהקוראן, הספר הקדוש למוסלמים, משמשים לאמני הערבסקה, השוזרים אותם ויוצרים דגמים מופשטים שהדת מתירה להם ליצור.

הערבסקות היו לצורה הנפוצה והשכיחה באמנות המוסלמית ואמני הגילוף של ערבסקות היו מבוקשים מאד. גם הקליגרפיה המוסלמית הושפעה והשפיעה על אמנות הערבסק. במאה ה-20 הושפעה מהן האמנות המודרנית והרבתה להשתמש בערבסקות המופשטות בתחומי האמנות השונים. הערבסקה האקזוטית מהמזרח מצאה את דרכה לאמנות הציור של ציירים מודרניים כמו אנרי מאטיס, למחול, למוסיקה ולאדריכלות העולמית המודרנית שחיפשה צורות מופשטות בתרבויות העולם ולעיטור רהיטים, במיוחד בזרם האר-נובו.


זוהי הערבסקה באמנות האסלאם ותפקידה המרכזי כל כך באדריכלות ובאמנות הזו (עברית):

https://youtu.be/0NGGDXBanhs


הנה הערבסקות המצוירות:

http://youtu.be/z-NFKNd6VNg


ערבסקות יפהפיות בסרטון של אמנות איסלמית:

https://youtu.be/yGp29FIirI8


פעמים רבות מדובר בגאומטריה או בעיטור בודד החוזר על עצמו (מתורגם):

http://youtu.be/pg1NpMmPv48


ערבסקות בתקרה של מסגד:

http://youtu.be/BPwJDnHggps


ערבסקה בכיתוב על מבנים איסלמיים:

http://youtu.be/yGp29FIirI8


אמנות הערבסקה תרמה רבות לקליגרפיה האיסלאמית:

http://youtu.be/DO9I6TAzkPI


גילוף ערבסקות:

http://youtu.be/J7Rxbu4FY4Q

הזמרת הכי גדולה בתולדות האומה הערבית הייתה ללא ספק אום כולת'ום. כולת'ום בעלת הקול העמוק שהוכתרה בעבר ונחשבת עד היום כ"קולה של מצרים", הייתה זמרת מצרייה שלא הייתה חשובה ואהובה ממנה.

שיריה הם נכסי צאן ברזל במוסיקה הערבית וגם רבים מהיהודים והעולים ממדינות ערב מעריצים אותה, כשגם ילדיהם ונכדיהם מאזינים וממשיכים להצטרף לשיריה.

בארץ רבים מכירים ואוהבים את שירה הידוע ביותר של אום כולתום "אינתה עומרי" (אתה חיי) - שיר שנמשך חצי שעה. השיר הוא יצירת פאר של לחן, עיבוד ותזמור גאוניים, שכתב לה גדול המוסיקאים של העולם הערבי, מוחמד עבד אל-וואהב. "אינת עומרי" היה לשיר הנמכר ביותר בתולדות המוסיקה הערבית וזכה לביצועים אינספור, מפי כל גדולי המוסיקה הערבית לדורותיהם.

אום כלת'ום עצמה, מי שתזכה להיקרא "כוכב המזרח", גדלה בכפר קטן בדלתא של הנילוס. היא הייתה בת למשפחת "פלאחים", איכרים עניים מהמעמד הנמוך במצרים. לאורך כל הקריירה המפוארת שלה היא לא שכחה מהיכן באה והקפידה לקרוא לעצמה בגאווה "פלאחית" - גם כשהייתה כבר הזמרת הערבייה המפורסמת ביותר בעולם הערבי ובכלל.

מי שהפכה להיות האייקון של המוסיקה הערבית ודמות מכובדת בכל העולם החלה את דרכה ב"חפלות", מסיבות עממיות לאוכלוסיה הכפרית של האזור. בתור ילדה, היא עשתה זאת כשהיא מחופשת לבן. עם השנים הילדה הפכה לנערה ובגיל צעיר היא התפרסמה בכל הכפרים.

כשהתגלתה על ידי מוסיקאים בכירים, עברה משפחתה לקהיר. די מהר היא הייתה לסמל של מצרים החופשית וכונתה בגאווה "הפירמידה הרביעית".

מבחינה מוסיקלית היא הצליחה לחולל שינויים של ממש בהרגלי ההאזנה של המצרים ולגרום להם להאזין ללחנים בסגנון העתיק, ביחד עם שירים פופולאריים שכתבו לה גדולי המלחינים.

אפילו גדול המוסיקאים הערביים, מוחמד עבד אל-וואהב, שהיה היריב העיקרי שלה, נפל בקסמה וכתב לה כמה משיריה הגדולים.


הנה סיפורה של אום כלת'ום (עברית):

https://youtu.be/bzZdGticqoA


גדול שיריה "אתה חיי" ("אינת עומרי"):

https://youtu.be/0na36yCrfXA


על המוסיקה של אום כלת'ום והמלחין מוחמד עבד אל וואהב שאומצה לפיוטים יהודיים:

http://youtu.be/nkNdSKtPnd0


קליפ מרהיב לעיבוד נפלא בסגנון של שירי אום כלת'ום (עברית):

https://youtu.be/avq9_dhd3hs


חלק משיר של אום כולתום (מתורגם):

https://youtu.be/3R5WC0Zsfqk


וכתבה על הקסם שלה שעדיין פועל על מי שעלו לארץ ממדינות ערב (עברית):

https://youtu.be/AXH-8MmFpuo?long=yes

האדריכלות המורית (Moorish architecture) היא גרסה עתיקה של ארכיטקטורה מוסלמית, מבית הכובשים המוסלמים של ספרד בימי הביניים, אלו שבאו מצפון אפריקה, כבשו ושלטו ביד רמה, בספרד של ימי הביניים. עם הכיבוש הזה של ספרד, הם הותירו השפעות רבות על סגנונה ועל האדריכלות של הממלכה הספרדית.

מאפייני האדריכלות המורית באים, בין היתר, לידי ביטוי בכיפות גדולות, קשתות מחודדות, קשתות פרסה, שימוש בסימטריה ובצורות גיאומטריות וצבעים עזים. יש בבנייה הזו גם לא מעט חצרות גדולות, שלא פעם מעוצבות בצורה של גן מוסלמי, הכולל תעלות מים, מזרקות וקולונדות עמודים מסביבן.

באירופה בולטת הארכיטקטורה האיסלאמית המורית, במיוחד בערים ספרדיות מהעת העתיקה. אחת מהן היא גרנדה, שם נבנו ארמון אלהמברה המורי. אדריכלות מורית בולטת גם בעיר קורדובה, זו שהייתה בירת אנדלוסיה המוסלמית בשנים 1036-751.

אותו מתחם האלהמברה שבעיר גרנדה, הוא מתחם שנבנה על אחת הגבעות שמקיפות את גרנדה. הוא כולל ארמונות ומבצרים מהמאות ה-13 וה-14 והוא מורכב ממבוכי פטיו, גנים יפים להפליא, שלל כיפות וקשתות המעוטרות באריחים ססגוניים ועוד.


דוגמאות לאדריכלות של המורים באי מלטה:

https://youtu.be/Wqor7zgsFN8


במרוקו:

https://youtu.be/0kkMpRcR4VU


כך הביאו המורים את האדריכלות שלהם לאנדלוסיה ולאירופה:

https://youtu.be/rYEMexhrBdI


ארמון אלהמברה בגרנדה שבדרום ספרד בנוי באדריכלות מורית:

https://youtu.be/bPccCA1BvhU


על יופיו והאדריכלות המופלאה שלו (מתורגם):

https://youtu.be/sxVUJ38XmdM


גני הארמון המורי המרשים ביותר בעולם:

https://youtu.be/r3fbDWxbzfk


ודוגמאות מרתקות לאדריכלות מורית במיטבה:

https://youtu.be/-ocAbCYAwL4?long=yes

אלהמברה הוא מתחם ארמונות ומבצרים קדום, שבעיני רבים נחשב המקום היפה ביותר באירופה. הארמונות נבנו בתקופת שלטון המוּרִים בעיר גרנדה שבדרום ספרד, בימי הביניים, במאה ה-14.

המתחם המפואר והיפה של ארמון אלהמברה הוקם על גבי גבעה על יד העיר גרנדה בתקופה שהייתה בירת הממלכה המוסלמית האחרונה שהיתה בספרד.

ארמון האלהמברה מדגים את האדריכלות האיסלאמית בשיאה. הוא מורכב משלושה חלקים מרשימים: הארמון המלכותי המורי, ארמון החנרליפה שהיה מעון הקיץ של הסולטנים עם הגנים שלו וה"אלקסבה" - המצודה.

מקור השם הוא כנראה מערבית: "אל-חמרא" שפירושו "האדום", רמז למבצר האדום.


הנה סרטון הסבר על ארמון אלהמברה:

http://youtu.be/iEseJViidy8


הנה היופי המדהים של אלהמברה, ארמון המורים בגרנדה:

http://youtu.be/Mfm9RsEYCsk

מימאר סינאן (Mimar Sinan), האדריכל האגדי של האימפריה העות'מנית, הוא ללא ספק אחד מגדולי האדריכלים בתולדות העולם העתיק, אולי הגדול שבהם.

קחו ילד נוצרי (לא ברור אם ממוצא יווני, אלבני או ארמני), שגויס והפך יניצ'ר, חייל בחיל הרגלים המובחר של הסולטן העות'מני (ראו בתגית "יניצ'רים"). במהלך שירותו הצבאי, בעיקר במסעות המלחמה באירופה, הוא התרשם ממבנים עתיקים, בדגש על כנסיות נוצריות ומפוארות, שנזכיר שהן עוצבו מראש כדי להמם את המאמין, תוך המחשת אפסותו של האדם - אל מול גדולת האל.

וכך, כאוטודידקט, מי שלומד באופן עצמאי, סינאן למד על אדריכלות. כעילוי הנדסי הוא התגלה לראשונה, בעת שהצבא הגיע בקרואטיה לנהר שעצר את התקדמותו. כדי לנצח היה על הכוחות לצלוח את הנהר במהירות. סינאן הציע והצליח לבנות גשר בתוך שבועיים והניצחון הושג.

מחייל עות'מני הפך סינאן לארכיטקט צבאי בצבא האימפריה. אבל די מהר קורא לו הסולטן, ששמע על המתכנן המבריק של הגשר, כדי להכיר את סינאן. הסולטן הופך את האדריכל הצבאי הצעיר לאדריכל האימפריה, מי שיהיה למתכנן הרשמי של הסולטנות ואדריכלו הפרטי של הסולטן.

בחייו תכנן ובנה האדריכל הגאוני כ-450 מבני ענק מרשימים. לפחות 150 מהם שרדו עד ימינו. מעבר לפאר הרב שאפיין את תכנוניו של סינאן, הוא גם נהג ליצור מרחבים פנימיים גדולים במיוחד ועדיין מאוחדים. לזכותו גם חשוב לציין את הדקדוק הגיאומטרי והצורני של שאפיין את המבנים שעליהם הוא חתום.

מימאר סינאן הופך בחייו לאגדה ולאחד מגדולי האדריכלים. הוא זוכה לשלל כינויים מעריצים, כמו "מלך הכיפות", על שום הכיפות המושלמות שהוא יוצר למסגדים הרבים והמופלאים שהוא מתכנן. למעשה, הוא מחדש את תכנון הכיפה, כשבמקום הכיפה העתיקה שהייתה נהוגה אלפי שנים על גבי מבנה מרובע, הוא בונה כיפות כחלק מהמבנה המרכזי. אבל סביב הכיפה המרכזית, הראשית, הוא מציב כיפות משניות, כך שהן יתמכו ויחזקו אותה. בכך הוא יצר במסגדים שלו שני חללים, הראשי והמשני - והם בעצם חלל אחד.

מסגד באניה באשי (Banya Bashi Mosque) המרהיב, למשל, הוא מסגד עות'מני חום וצבעוני, הנחשב לאחד המסגדים היפים ביותר באירופה. סינאן מיקם בו קשתות אבן מגולפות ונהדרות, לצד עיטורי קיר מפוארים.

אבל אולי פסגת יצירתו של סינאן היא מסגד סולימאניה (Mosque of Suleyman), המסגד הגדול ביותר באיסטנבול (עם מקום ל-25 אלף מתפללים בו-זמנית) ואחד הסמלים המפורסמים של העיר. אחרי 7 שנים של בנייה, נפתח המסגד העצום, שעד היום קשה שלא להתפעל מהגאוניות של מתכננו. רבים רואים בו המבנה היפה ביותר של האדריכלות העות'מנית.

הטורקים רואים בסולימאניה את המסגד המרשים בין אינספור המסגדים של בירת טורקיה. אבל זה לא רק גודלו העצום של המסגד שיכול להכיל 25 אלף מתפללים בו-זמנית - סולימאניה נחשב בעיני רבים למבנה היפה ביותר של האדריכלות העות'מנית.

באופן נדיר מאוד לתקופתו, חי סינאן עד גיל 98. הוא התגורר במתחם מסגד סולימניה. עם מותו הוא נקבר בו, בתוך מאוזוליאום שהוא תכנן בחייו עבור עצמו. קברו של האדריכל הגאון ממוקם בסמוך לחומות של המסגד הנהדר ופסגת יצירתו, בפינה הצפון מערבית של חצר המסגד המרהיב.

עם אדריכלות מיומנת, יצירתית, מושקעת וקפדנית עד הפרטים הקטנים, נתנו סינאן ואומנותו הייחודית השראה לעולם האדריכלות, בדגש על הממלכות המוסלמיות. אפילו הטאג' מהאל שבעיר ההודית אגרא, המבנה היפה ביותר בעולם בעיני רבים, תוכנן ונבנה בהשראתו, עבור השאה ג'אהאן המוסלמי.


הנה סיפורו של מלך האדריכלות במזרח:

https://youtu.be/NoYoUQKtp28


גדולתו:

https://youtu.be/v2nykz5vo28


חייו לילדים:

https://youtu.be/_KiKD6a6AyY


"המאסטר של הגאומטריה":

https://youtu.be/liiD4BwujMU


המסגד הראשון שלו:

https://youtu.be/6Tmxt4sMMoE


מסגד סולימאניה המרהיב באיסטנבול

https://youtu.be/X-8YfvDIaQE


מסגד "בניה באשי" שבבירת בולגריה העיר סופיה:

https://youtu.be/tUnaHiQvlrM


מסגד אל-אקצא בירושלים, עוד יצירה אדריכלית מדהימה:

https://youtu.be/GtD0LNjtMmw?t=12s


סרטון ארוך על האדריכל הדגול של האיסלאם:

https://youtu.be/EbOEf4OHQ5w?long=yes


וסרט תיעודי על גדול אדריכלי האימפריה העות'מנית:

https://youtu.be/f2aokZU3Rqk?long=yes

קליגרפיה (Calligraphy), או כתיבה תמה, היא אמנות הכתיבה ובדרך כלל היא מתייחסת לכתיבה מסוגננת. זוהי אמנות הכתיבה הקישוטית.

מקורה של אמנות הקליגרפיה הוא באמנות קדומה של סין ומזרח אסיה במאה ה-4 לספירה. משם היא התפתחה והתפשטה לפרס ולארצות האיסלאם, שבה תופס הכתב המסוגנן מקום מקודש והתפתחה מסורת קליגרפית עשירה. גם ביהדות התייחסו לסופרי הסת"ם, מי שכתבו את ספרי התורה, בכבוד רב. בצד מעמדם הדתי, הם נחשבו גם בעלי סגנון אישי ואמנותי.

גם בעולם המערבי התפתחה הקליגרפיה, בתוך המעבר מאותיות יווניות לאותיות לטיניות וכתיבה של כתבי-דת לטיניים מעוטרים ומאוירים. בימי הביניים פותחו סגנונות כתיבה, כמו האותיות האוּנקִייליוֹת שהיו נהוגות באי האנגלי, המינוסקול הקרולינגי והכתב הגותי שפותחו בגרמניה והכתב הנטוי שפותח באיטליה.

במאה ה-19, לאחר שמאז המצאת הדפוס ירדה קרנה של הקליגרפיה, חזרו אמני קליגרפיה לפעול. במאה ה-20 חזרה הקליגרפיה לפרוח בציורי גרפיטי ובעולם המחשבים. זה קרה בעיקר מאז המצאת המחשב האישי ומעבדי התמלילים, על מגוון הגופנים (פונטים) שפותחו בשבילם.

דמות מרכזית בקידום הנושא היה סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל האגדי, שבצעירותו קיבל קורס קליגרפיה באוניברסיטה והושפע מהיופי של עולם האותיות והעיצוב. כשפיתח ג'ובס את מחשב המקינטוש, הוא הפך אותו למחשב גרפי שגופנים מעוצבים ומעוררי השראה ויופי תפסו בו מקום מרכזי.

קליגרפיה נקראת לעיתים בעברית "כתיבה תמה". מקור המילה בשפה היוונית: המלה "קאלוס" פירושה ביוונית "יופי" ו"גראפוס" היא ביוונית "כתיבה".


הנה הקליגרפיה הסינית הקדומה:

https://youtu.be/ppZWIwZsRdU


על קליגרף סיני שעשה לו שם בעולם (עברית):

https://youtu.be/d68TIY2_4H4


אוסף קליגרפיות מרהיבות:

https://youtu.be/zg7QLW0KrQw


מדריך מהיר לקליגרפיה מעשית:

https://youtu.be/Rnlha-GLL5s


קליגרפיה במחשב המקינטוש - הראשון שהעמיד במרכז את העיצוב הגרפי והקליגרפיה:

http://youtu.be/2B-XwPjn9YY?t=1m15s


יופייה של הקליגרפיה ביפאן (עברית):

http://youtu.be/cUI9PPeUCmI


והדגמה של הקליגרפיה היפנית (עברית):

http://youtu.be/geQtLi66W-A