הציור הנאיבי הוא ציור עם אופי תמים, שנראה כאילו צויר על ידי ילד מוכשר או מישהו מבוגר שאינו צייר מקצועי. זהו סגנון ציור חם, עז הבעה וצבעוני מאד. חוץ מהצורות והצבעים שמזכירים בה את הציור הילדותי, בולט בה הציור הדו-ממדי, ללא עומק ופרספקטיבה ומלא בפשטות כמעט מוגזמת שבו.

האמנות הנאיבית, התמימה, או "אמנות פרימיטיבית" כמו שלעיתים קראו לה, הייתה בדרך כלל בתחום הציור וגם מעט בפיסול. סימניה הם הפשטות והקסם שבה. יש בה מרכיבים הנראים "פשוטים" במכוון והיא מזכירה אמנות פרהיסטורית או פרימיטיבית, שאינה דומה לאמנות המערבית המתקדמת.

מפורסמים במיוחד בציור הנאיבי הם ציוריו של אנרי רוסו שהרבה לצייר ג'ונגלים אקזוטיים וצמחייה של ג'ונגל. בלט בזרם הנאיבי גם בן תקופתו פול גוגן, שצייר בטהיטי נשים מקומיות ויפות, על רקע הנוף המיוחד והצמחיה של איי הים הדרומי.


הנה האמנות הנאיבית:

http://youtu.be/8pmBJasutGY


וציוריו בסגנון זה של אנרי רוסו:

http://youtu.be/nZUfdcgkKRQ

אנרי רוסו (Henri Rousseau) מוכר בעולם כאחד מגדולי הציור ומי שמייצג את סגנון "הציור הנאיבי", או מה שנקרא בלשון המקצועית "האמנות הנאיבית- פנטסטית". זהו סגנון ציור תמים, שמזכיר ציורי ילדים, אך הוא עשיר בדימיון וצבע בכל גווני הקשת וביצורים קסומים שנולדו מדימיונו היצירתי.

לא רבים יודעים שהצייר המפורסם החל את דרכו האמנותית בגיל מאוחר מאד. את כל ימיו הוא בילה בעבודה פקידותית אפורה של גובה מכס בפאריס. בעולם האמנות עתידים לכנותו "רוסו המוכס". רק בגיל 40 החליט אנרי רוסו לצייר. הוא קנה צבעים ובדי ציור והחל לצייר במרץ. ציוריו הנאיביים היו מאד שונים מהסגנון המקובל בתקופתו. כשהוא החליט להציגם בתערוכה, הוא נדחה מלהציג את ציוריו בתערוכת האמנים של פאריס. רוסו המבוגר לא מוחל על כבודו ומחליט להציג אותם בתערוכה העצמאית, זו של האמנים הלא-נחשבים. גם שם קוטלים אותם מבקרי האמנות ולועגים לו.

שנה אחר שנה הוא ממשיך להציג את ציוריו בתערוכה כזו ובכל שנה חזרה הביקורת ללעוג לו. ציוריו כמו "ההפתעה" ו"החלום" ו"נוף אקזוטי" היו דימיוניים ועוררו אצלם גיחוך. המבקרים כתבו עליו דברים כמו "אם אתם רוצים לצחוק - לכו לתערוכה של אנרי רוסו"...

חשוב לספר שרוסו, שראה בדימיונו יערות ועצי דקל וביניהם חיות טרף דימיוניות המסתתרות ומגיחות בשלל צבעים, מעולם לא היה ביערות כאלו ולא ראה בעלי חיים כאלו. את התמונות הצבעוניות של הארצות הרחוקות הוא צייר ממוחו ויצר אותן ביצירתיות תמימה של ילד. הוא בחן מודעות וחוברות פרסום, ציורים וצילומים שנקרו על דרכו ולמד איך נראים המקומות שעליהם חלם. הציור, שבו עסק בזמנו הפנוי שלאחר שעות העבודה, מילא את כל עולמו.

חדור באהבה לציור שהתגלה לו בגיל כה מבוגר, הוא התעלם מהלעג והבוז של כל מי שראו בו סתם צייר והמשיך לפתח את ציוריו. בהדרגה החלו אמנים צעירים להתחבר לציוריו של הזקן היצירתי רוסו. הוא, שמעולם לא למד לצייר אצל מורה או אמן, לימד את עצמו לבד ואז לימד אותם. פיקאסו, מי שיהפוך לאחד מגדולי האמנים במאה ה-20 ולגדול המהפכנים של הציור המודרני, היה אחד מאותם צעירים ראשונים שהעריצו אותו וראו בו מורה.

כך הפך בהדרגה שמו של רוסו למוכר בפאריס. עם ציורים גדולים כמו "הצועניה הישנה" הוא לפתע נראה כאמן של ממש. לפתע בגיל מאוחר הוא שמח לגלות שהתקבל להציג בסלון הפאריזאי - המסגרת היוקרתית ביותר לאמנים של התקופה. זה היה השלב שבו הוא הפך סוף סוף לאמן מוערך.

סוף דבר - אנרי רוסו היה לאחד מהציירים המפורסמים שיהיו סוללי הדרך לאמנות המודרנית. יחד עם ואן גוך, סזאן ומונה, הוא היה לאחד מיוצרי הסגנון המודרני בציור.


הנה סיפורו של הצייר הנאיבי אנרי רוסו (עברית):

https://youtu.be/73TN7kzISvM


באנגלית:

https://youtu.be/lSUffeCL1HE


הנמר בג'ונגל או "הפתעה" של אנרי רוסו:

https://youtu.be/JQYrBWnJW4s


סיפורו במצגת וידאו:

https://youtu.be/h9VHjJvRcFw


ובאווירה קומית - הנה תכנית טלוויזיה עם אנרי רוסו (עברית):

https://youtu.be/_jqicfxxlYU?long=yes