שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה כל כך מזעזע בציור גרניקה של פיקאסו?
הציור גֶרְנִיקָה של פבלו פיקאסו, ציור ענקי בשחור-לבן שצויר בשנת 1937, היה לאחת היצירות המפורסמות של האמן ושל תולדות הציור המודרני בכלל. הציור צויר כתגובה להפצצת עיירת הבאסקים הספרדית "גרניקה" בשנת 1937 על ידי הנאצים, בזמן מלחמת האזרחים בספרד.
ההפצצה הרגה 1,600 מתושבי העיר. אלפי פצועים נוספים יצאו ממנה והעיר נפגעה באופן קשה. פיקאסו, שגדל בברצלונה ובילה פעמיים בצעירותו בכפר, אצל חבר ילדות בשם מנואל פאיירס, קרא על ההפצצה בעיתון וראה מספר תמונות בשחור לבן.
הוא הכין למעלה מ-60 רישומים לפני שהחל לצייר את הציור עצמו. מיד לאחר מכן, בתוך מספר שבועות, הוא צייר את היצירה הענקית הזו, 7.5 על 3.5 מטרים ממדיה.
בציור מופיעים אנשים פשוטים הנפגעים במלחמה ולא כלי טיס או פצצות. יש בו הרבה סממנים של פחד, זעקה וכאב וגופים מפורקים והם נועדו ליצור את תחושת האימה והסבל שחשים הנפגעים.
הציור צויר בשחור-לבן וגווני אפור, מכיוון שהאמן רצה שייראה באותם הצבעים של תצלומי העיתונות שתיעדו את הפצצת העיר גרניקה. בכך הוא היטיב להקנות לציור אמינות, שבאותה תקופה אומרת שבדיוק כך קרו הדברים.
האגדה מספרת שעם כיבוש פריז על ידי הגרמנים הצביע אחד מקציני הגסטפו שנפגשו עם פיקאסו על הציור ושאל אותו אם הוא עשה אותו. הצייר הגדול השיב בסרקזם אופייני " לא, את זה אתם עשיתם..."
כיום, גרניקה הוא מהציורים החשובים הממחישים את מוראות המלחמה והפך לסמל של ההרס והאובדן של המלחמה. ניתן לראותו במוזיאון ריינה סופיה במדריד.
הנה סיפורו של הציור המפורסם של פיקאסו (מתורגם):
https://youtu.be/DJnH5CPCImY
על הציור האימתני של אימת המלחמה ותוצאותיה:
https://youtu.be/l_VSixma864
צילומים מהעיר גרניקה ששימשו השראה לציור:
http://youtu.be/Hmvddlp79aw
סרטון בתלת מימד שמציג את ציור הגרניקה של פיקאסו:
http://youtu.be/jc1Nfx4c5LQ
והסבר מעמיק על היצירה:
https://youtu.be/qJLH7JAsBHA?long=yes
מה מיוחד בציור וואם! של רוי ליכטנשטיין?
הציור "וואם!" (Whaam!) של הצייר האמריקאי רוי ליכטנשטיין הוא אחת העבודות הראשונות והידועות בסגנון הפופ ארט. "וואם!" משנת 1963 הייתה לעבודתו המפורסמת ביותר של ליכטנשטיין. העבודה הענקית, דיפטיכון (שני משטחים מחוברים) ברוחב של 4 מטרים, מציגה הגדלה מסוגננת של שילוב קטעים ששלף האמן מחוברת קומיקס אמיתית (לפי וויקיפדיה, הוא לקוח מגיליון 1962 של חברת DC קומיקס). יש בה מצג של מטוס קרב היורה טיל על מטוס אויב. הפיצוץ צבוע בצבעי צהוב ואדום חזקים, כמו ברוב עבודות "הקומיקס" המפורסמות של האמן.
היצירה מתבססת על חוויות מלחמת העולם השנייה של החייל האמריקני ליכטנשטיין, מי שעבר אימוני טיסה בצבא ואף החל ללמוד טיסה והפסיק. היא אחת מכמה יצירות שלו בנושא.
בצירוף האותיות "Whaam!" (וואם!" ובעברית "בום!"), טקסט הקומיקס של הציור, משתמש ליכטנשטיין באונומטופיה, מילה שנשמעת כמו הצליל שהיא מתארת. האמן מציג גם את ההתרחשות האופיינית לסיפורי הקומיקס: "לחצתי על ההדק... ולנגד עיני טילים חרכו את השמיים..." אבל את המשמעות של הציור השאיר האמן לצופה לנסח ולהחליט עליה.
הנה הציור "ואם!" של רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/JzOvFuSigvM
הציור בתוך כלל יצירתו של האמן:
https://youtu.be/pFi0F5w2nkw
ופרסומת לתערוכה בהשראת ואם!:
https://youtu.be/aMTSrp_S1H4
איך לעג של ילדים הוליד את זרם הפופ ארט?
"תראה מיקי" (Look mickey), הציור של רוי ליכטנשטיין משנת 1961, הוא הציור שבישר את זרם הפופ ארט באמנות. אולי קשה להאמין, אבל הכל התחיל מאילוץ של אב נבוך וילדו המתמודד עם ביקורת או ירידות של חבריו...
נחזור לשלהי שנות ה-40 של המאה העשרים. בתקופה זו עובד האמן הצעיר ליכטנשטיין, בקליבלנד שבאוהיו. הוא מפרנס את עצמו ואת המשפחה הצעירה שאך הקים, בעבודות חלקיות, של עיצוב חלונות ראווה, עיצוב רהיטים ושרטוט תעשייתי.
לקראת סוף שנות ה-50 ליכטנשטיין מתחיל ליצור באמנות מופשטת, אבסטרקטית. במהלך ההתנסות הזו, הוא יוצר עבודות מופשטות בצבע ומשתמש בין השאר בטלאים של פסים.
מיטשל, ילדו של ליכטנשטיין, התלונן באותה תקופה שחבריו בבית הספר לועגים לו. מסתבר לאב שהילדים מעליבים את בנו שאביו, כלומר הוא, אינו צייר טוב. זאת כי הוא מצייר רק אמנות מופשטת, או בשפה של הילדים "לא ברור מה רואים בשרבוטים הלא מובנים שלו".
רוי ליכטנשטיין מכיר את הדעות הללו על אמנות מופשטת, אבל הוא מחליט לסייע לבנו ולהוכיח לחבריו הלועגים שאביו יכול בהחלט לצייר, ודאי לא רק ליצור כתמי צבע ושרבוטים.
מדובר בתחילת שנות ה-60 והאמן מוצא בספר ילדים ציור קומיקס משעשע של דונלד דק שקורא לעבר מיקי מאוס בבועת דיבור "ראה מיקי, חיברתי אחד גדול!" ומיקי מצחקק, כי הוא רואה שדונלד שסבור שהוא לכד דג ענק, אך למעשה הוא תפס את הז'קט של עצמו...
זה הרגע שבו צץ לאמן הרעיון לגבי אסתטיקה, שבדיעבד תגדיר אותו כמבשר של זרם ה"פופ-ארט". כי כאן נולד הרעיון ליצירה שתזמין ותגלה את הפופ ארט לעולם האמנות.
כשהוא לוקח השראה ואפילו קצת מעתיק מתמונת הקומיקס הזו, רוי ליכטנשטיין יוצר את הציור שלו על בד קנבס ענקי. אבל בציור שלו הוא משתמש בצבעי יסוד בלבד, בצירוף שחור ולבן.
הציור הזה, לכשיושלם, יהפוך ליצירה מדוברת. ליכטנשטיין מוציא את דמויות הקומיקס מעולם של שעשוע ובידור לילדים ומביא אותם היישר אל קירות המוזיאון ומשם אל תולדות האמנות.
מכאן כבר מתחיל הכל להמריא. הילדים ככל הנראה נרגעים מהלעג ומיטשל יכול לחזור לשעשועים ולמשחקים. רוי ליכטנשטיין, ביחד עם אנדי וורהול, הופך די מהר לאחד ממובילי תנועת הפופ ארט, זרם שיהפוך את האמנות המודרנית של שנות ה-60 ואילך לצבעונית ומחייכת הרבה יותר, מזמינה בעיני הציבור יותר מאמנות מופשטת ואפילו מייצרת פרנסה טובה לאמנים שיוצרים בה.
הנה סיפורו של הציור "מיקי, תראה!" של רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/mXZHfKlsxRc
הציור שהתחיל את השינוי בכלל יצירתו של האמן ובסגנון הפופ ארט כולו:
https://youtu.be/L-DkXjG_Q_M
והשינוי בתפיסת האמן והפופ-ארט שיתרחש בהמשך:
https://youtu.be/6jowA-pH-Y8
מהי הבנאליות של הבנאליות של הרוע?
הסופרלטיבים שקשרו כולם באמן המפורסם ביותר בעולם, שהוא גם הכי חברתי ואולי האמן האנונימי ביותר בהיסטוריה אינם סבירים. האיש נערץ כול כך, מוחמא כל כך וקשה להפריז בחשיבות של מה שהוא עושה והיצירתיות שבה הוא עושה את זה.
אבל לא כולם יודעים על טוב ליבו של האיש והמכחול. ביום ה-29 של מבצע ניו יורק של בנקסי הותיר האמן האנונימי הנודע תמונה מטורפת של חייל נאצי היושב על ספסל ומתבונן בנוף רגוע ושליו.
לעבודה הזו הוא קרא באתר שלו "הבנאליות של הבנאליות של הרוע" (The banality of the banality of evil). בכך הוא כיוון למושג "הבנאליות של הרוע", בו התייחסה חנה ארנדט (Hannah Arendt) לכך שגם מפלצות אדם חיות חיים של אנשים רגילים. בסוף יום העבודה הזוועתי שלהם, אמרה חנה ארנדט, מדובר בבני אדם כמונו, שמתרגשים מאמנות, טבע ויופי ומשחקים עם הילדים שלהם באהבה. תוכלו לקרוא על זה בתגית "הבנאליות של הרוע".
הסיפור העוד יותר מעניין שמאחורי הציור הוא שבנקסי עשה פה תרגיל נפלא בטוב לב. הוא קנה בגרושים ציור ראליסטי. מקום הקנייה היה חנות צדקה שמוכרת דברים שנתרמו לה מיד שנייה. זו חנות יד שניה, אחת מרשת חנויות כאלה בעיר, שהקים ארגון למאבק באיידס (HIV) לחסרי בית. בנקסי שמע שלרשת הזו יש צרות כלכליות והיא עלולה להיסגר.
במעשה שנחשב מבחינת בנקסי בתור ונדליזם אמנותי, הוא הוסיף על הציור שרכש את דמותו המצויירת של קצין אס אס נאצי רגוע ויצר את היצירה המעניינת והמרגיזה הזו. האיש עם הג'וב השטני יושב ומתמלא מהנוף הנפלא שמולו.
בנקסי אלוף בצייר דברים מרגיזים. אבל יש בהם תמיד שנינות ותחכום שמוגשים בפשטות שובת לב.
בכל מקרה, את הציור הוא תרם בחזרה לחנות שבה קנה אותה. מנהלי החנות העבירו אותו למכירה פומבית. הוא נמכר במחיר של 615 אלף דולר והכסף נתרם לטובת פעילות העזרה להומלסים ניו יורקרים שחולים באיידס.
אז זהו ציור שמאחוריו גם סיפור נהדר של טוב הלב של האמן. אפשר היה לקרוא לו "הבנאליות של הטוב לב", אבל זה כבר בנאלי להמשיך ולהתעסק במילה הזו כאן ועדיף פשוט למחוא כפיים לאמן שהוא גם וכנראה לפני הכל בן אדם.
הנה סיפורו של הציור על הנאצי מול הנוף השליו:
https://youtu.be/bXc4XGmlSiU?t=127s
הציור מוצג בחנות בערב היום ה-29:
https://youtu.be/yXzGRZn2Wx8
מכתבי סגנו של היטלר לאשתו הם דוגמה מצוינת לבנאליות של הרוע (מתורגם):
https://youtu.be/8A1A-U8ZZVo
ןעל ארנדט, שרעיון הבנאליות של הרוע שלה גרם בשעתו לסערה (מתורגם):
https://youtu.be/Fp9fWfoY0Gw
מה מראה המחזה "אויב העם"?
המחזה "אויב העם" (Enemy of the people) מאת הנריק איבסן מספר על עיירה צפונית שבה מתגלים מי מרפא. בתוך זמן קצר הופכת העיירה למצליחה והאנשים בה מתעשרים, בזכות המוני החולים הנוהרים אליה כדי לרחוץ במים.
הבעיה מתחילה כשדוקטור שטוקמן, רופא המרחצאות, מגלה שמי המרפא במרחצאות הם מזוהמים ומסוכנים לבריאות. תושבי העיר ובמיוחד אחיו המסית, ראש העיר פיטר שטוקמן, רודפים אותו ואת המסע שלו לחשיפת האמת על מי המרפא המסוכנים. אפילו העיתונות, שהוא חשב שתסייע לו בחשיפת האמת, לא מתגייסת. נראה שהיא עצמה מהווה חלק בלתי נפרד מקשר השתיקה וההשתקה.
כשדוקטור שטוקמן זוכה לכינוי "אויב העם", הוא לא רק מתעמת עם אנשי עירו ובשלטון שמיוצג בידי אחיו ראש העיר. הוא משמש כמשל לכל האנשים הנאבקים על האמת שלהם בגבורה ופועלים לבדם אל מול שלטון ציני והמון מוסת. המחזה חושף את תופעת העדר ושלטונו המוחלט של הרוב, עד כדי החרמת מי שחושבים אחרת ואף להכרזתם כבוגדים ופגיעה ההם.
הנה סרטון על הדרמה "אויב העם":
http://youtu.be/1QU07KuL6Ew
והנה כל ההצגה "אויב העם" בעברית:
http://youtu.be/7nApHtXDyCI?long=yes
מה הרעיון ביצירות אמנות מזבל?
אמנות זבל, אמנות שעוסקת במיחזור של חפצים ומרכיבים ישנים או חסרי שימוש, היא אמנות מסקרנת וסביבתית, התורמת לקיימות שלנו, כלומר להמשיך לחיות בכדור הארץ בהווה, מבלי לפגוע ביכולת של הדורות הבאים לספק את צורכיהם ולחיות עליו גם הם.
מדהים לגלות שוב ושוב כמה דברים יפים ומרתקים יכולים ליצור אנשים מזבל. יש לכם רהיט שנשבר? מצאתם כסא ישן וצינור מיזוג מפורק? נשארו לכם דיסקים שאינכם צריכים? - במקום להשמיד ולשרוף אותם, תוך גרימת נזק לסביבה ומבלי לקבל מהפסולת הזו שום דבר טוב - כל אלה הם חומרים שיכולים להיות הבסיס ליצירה ואמנות מרתקים ונפלאים, שיאפשרו שימוש חוזר ועיצוב חסכוני ואסתטי במיוחד!
הנה עבודות של ויק מוניז, אמן הזבל הברזילאי שהופך זבל מהמזבלה לאמנות מבוקשת:
http://youtu.be/tp7LgQHe3Hg?t=7s
עבודה של האמן ברנרד פראס שיוצר דיוקנאות ענק של אישים מזבל:
http://youtu.be/s3x5fwv0UdU
דיוקנאות רבים של ברנרד פראס שיצר מזבל:
http://youtu.be/LeQEebcNvrU
היצירה "אנשי האשפה" של האמן הגרמני הא שולץ שהוצגה בארץ:
http://youtu.be/9slkErMJOWs
דוגמאות רבות ליצירות שאפשר לעשות מדיסקים ישנים:
http://youtu.be/zaHeEknwoAc
ואמן ישראלי שמצייר על זבל ברחוב וחותם ארטזאכן:
https://youtu.be/qC29qrnqimc
מיהו בנקסי?
אפילו בעולם העמוס באמנים מודרניים, מקוריים, נועזים ומעוררי עניין, השם בנקסי (Banksy) כבר מזמן הפך לאגדה.
כי מזמן רב שבנקסי הוא אמן המעורר עניין חריג. העניין בו הוא לא רק כאמן הגרפיטי המפורסם בעולם, אלא בשל העובדה הפשוטה שאיש לא יודע מיהו והוא מצליח זמן רב לשמור על אנונימיות מוחלטת. בעולם של מצלמות בכל מקום ואובדן הפרטיות, מדובר בהישג יוצא דופן לידוען בינלאומי כה מסקרן ומפורסם.
האמן המצליח התפרסם בזכות ציורי הרחוב היצירתיים והמושקעים שהוא מותיר בין לילה על קירות מקריים ברחבי העולם. אבל העובדה שציורי הקיר שהוא מותיר הופכים מיידית לבעלי ערך כספי עצום, הופכת את האמנות שלו למתנה לכל מי שהאמן הנעלם צייר על הקיר שלו. וכך הפך האמן, שמבהיר דרך אמנותו את דעותיו בנושאים חברתיים ופוליטיים, למי שמצייר על קירות שהם לא רק מעוררי עניין, אלא גם תורמים לבעלי הקיר תרומה כספית חשובה.
בנקסי מציג אמנות דעתנית, רצופת ביקורת חברתית-אנושית. את חיציו הוא נוהג לכוון אל העולם השבע, החזק והמסואב, שמעודד תרבות צריכה מטורפת ויוצר קיטוב חברתי קשה. כך הוא נוהג לצייר על קירות בעלי משמעות חברתית, ממוסדות סעד ורווחה, כמו בתי יתומים וסוכנויות לעזרה לנזקקים, ועד מוקדי מחלוקת בעלי משמעות פוליטית, כמו חומת ההפרדה בין ישראל לשטחי יהודה ושומרון או קירות של חורבות והריסות בעזה. כל קיר כזה הופך מיד לבעל ערך עצום ולרוב נמכר לגלריות שמציגות ומוכרות לבעלי הון המעוניינים ב"בנקסי בבית". צדק חברתי או רובין הוד בגרסת האמנים.
לאחרונה הועלתה הסברה שבנקסי הוא רוברט דל נג'ה, חבר בלהקת "מאסיב אטאק". עיתונאי בריטי בחן את העובדות ושם לב שעבודות של בנקסי צצו פעמים רבות בערים ובזמנים שבהן הופיעה הלהקה בהן.
הנה בנקסי:
https://youtu.be/Xoe3Nn5vuBg
סיפורו של האמן החמקמק:
http://youtu.be/WKXcsg3uRkw
כמה מהעבודות הידועות שלו:
https://youtu.be/ntSAJhsY4g8
כך הוא צולם בעבודה:
http://youtu.be/UgdHeac4bsM
וממה הוא עושה את הכסף הגדול שלו?
https://youtu.be/8QS-HN1Wfyg?long=yes
מהם ריקודי רחוב?
ריקודי רחוב הם ריקודים שהתפתחו ברחוב ובמועדוני ריקודים ומשמשים בדרך כלל להופעה ברחוב. תחילת האמנות הזו בתרבות של בני נוער אפרו-אמריקניים מהשוליים. בשנות ה-70 הם החלו לרקוד ריקודי ברייק דאנס ברחובות ניו יורק ולהפליא את הצופים בשליטה גופנית מדהימה. אמני הברייקדאנס היו חלק מתרבות ההיפ-הופ, שכוללת גם שירת ראפ, ציור גרפיטי ועוד.
סגנונות נוספים של ריקוד רחוב הם האלקטרו-דאנס, ריקוד על מוסיקת האוס ומוסיקה אלקטרונית שהתפתח במועדוני פאריס צרפת וריקוד הקריפ-ווק, שנולד בלוס אנג'לס ארה"ב.
הנה סרטון עם מיקס של ריקודי רחוב בכרמיאל:
http://youtu.be/aCib1cbf9BY
ריקוד בגשם של צעירים מוכשרים:
http://youtu.be/JQRRnAhmB58
ורקדן רחוב מדהים בפאריס:
http://youtu.be/ivzh2PDT298
מה בין אמנות רחוב לגרפיטי?
נתחיל בתיקון של שגיאה נפוצה. הגרפיטי (Graffiti) הם לא ציורי הקיר המדהימים שמתנוססים על קירות בערים גדולות, אלא הכתובות והסיסמאות שנכתבות ללא הסכמת בעלי הרכוש שעליו יופיעו.
שמם של ציורי הקיר המצויירים ברחובות הערים, על ידי צעירים מוכשרים, נקראים אמנות רחוב ובאנגלית murals. גם אלה מצוירים במרבית המקרים ללא הסכמת הבעלים או הרשויות. הם מופיעים לרוב על קירות בתים, חומות ובניינים שונים, בערים רבות בעולם.
לעיתים הגרפיטי משולב באמנות רחוב ולעיתים מדובר בכתובות שנועדו רק להביע דעה או להעביר מסרים חברתיים, פעמים רבות של מחאה והתנגדות לסדר הקיים.
עד לפני שנים מספר הגרפיטי נחשב לעבירה על החוק ונהגו לראות בו ונדליזם. עם הזמן הוא החל לקבל מקום של כבוד גם באמנות וכאמנות.
על אף שהסובלנות כלפי השחתת רכוש ציבורי או פרטי שגורמים אמני הרחוב והגרפיטי לא גדלה, חלק מהאמנים המציירים גרפיטי הפכו לכוכבים בתחום האמנות ויצירותיהם מתחילות לקבל מקום של כבוד גם בגלריות ובתערוכות מכובדות המוקדשות להם ולאמנותם.
פירוש המילה "גרפיטי" בא משפות שונות ומקורה הראשוני הוא המילה היוונית "גרפאין" שמשמעותה "לכתוב". כדאי לציין שהגרפיטי הוא עניין עתיק יומין וכתובות וציורים הופיעו כבר על קירות המערות של האדם הקדמון, דרך ציורים על קירות בערי האימפריה הרומית ועד לכתובות של חיילים צרפתים מצבא נפוליאון, המופיעות באתרי הפרעונים מתקופת מצרים העתיקה.
פעם גרפיטי נחשב ונדליזם (מתורגם):
https://youtu.be/4GNoUYZhrT0
חבורת אמני רחוב נודדת (עברית):
https://youtu.be/DD97ct6bxzc
ציירי גרפיטי ניו-יורקיים בעבודה:
https://youtu.be/vNs8Z6OfE_A
על תולדות הגרפיטי:
http://youtu.be/4Ul4mhho03M
האם גרפיטי הוא אמנות או ונדליזם?
https://youtu.be/azolNnTCnMI
כך או כך, הגרפיטי הולך ונכנס למוזיאונים:
https://youtu.be/k2Eu2na_diY
ועדיין יש ויכוח אם גרפיטי היא אמנות או ונדליזם:
https://youtu.be/azolNnTCnMI
גאון אמנות הרחוב האנגלי והמסתורי בנקסי מפתיע כל הזמן (מתורגם):
https://youtu.be/0B3SsnXlabY
קבוצת גרפיטי ישראלית שמציירת על קירות בערים הגדולות:
http://youtu.be/cXY9UNGsKaw
וסרטון שמציג איך מציירים על קיר שלם בהזמנה:
https://youtu.be/FUUG0IIRpHI?long=yes
הציור גֶרְנִיקָה של פבלו פיקאסו, ציור ענקי בשחור-לבן שצויר בשנת 1937, היה לאחת היצירות המפורסמות של האמן ושל תולדות הציור המודרני בכלל. הציור צויר כתגובה להפצצת עיירת הבאסקים הספרדית "גרניקה" בשנת 1937 על ידי הנאצים, בזמן מלחמת האזרחים בספרד.
ההפצצה הרגה 1,600 מתושבי העיר. אלפי פצועים נוספים יצאו ממנה והעיר נפגעה באופן קשה. פיקאסו, שגדל בברצלונה ובילה פעמיים בצעירותו בכפר, אצל חבר ילדות בשם מנואל פאיירס, קרא על ההפצצה בעיתון וראה מספר תמונות בשחור לבן.
הוא הכין למעלה מ-60 רישומים לפני שהחל לצייר את הציור עצמו. מיד לאחר מכן, בתוך מספר שבועות, הוא צייר את היצירה הענקית הזו, 7.5 על 3.5 מטרים ממדיה.
בציור מופיעים אנשים פשוטים הנפגעים במלחמה ולא כלי טיס או פצצות. יש בו הרבה סממנים של פחד, זעקה וכאב וגופים מפורקים והם נועדו ליצור את תחושת האימה והסבל שחשים הנפגעים.
הציור צויר בשחור-לבן וגווני אפור, מכיוון שהאמן רצה שייראה באותם הצבעים של תצלומי העיתונות שתיעדו את הפצצת העיר גרניקה. בכך הוא היטיב להקנות לציור אמינות, שבאותה תקופה אומרת שבדיוק כך קרו הדברים.
האגדה מספרת שעם כיבוש פריז על ידי הגרמנים הצביע אחד מקציני הגסטפו שנפגשו עם פיקאסו על הציור ושאל אותו אם הוא עשה אותו. הצייר הגדול השיב בסרקזם אופייני " לא, את זה אתם עשיתם..."
כיום, גרניקה הוא מהציורים החשובים הממחישים את מוראות המלחמה והפך לסמל של ההרס והאובדן של המלחמה. ניתן לראותו במוזיאון ריינה סופיה במדריד.
הנה סיפורו של הציור המפורסם של פיקאסו (מתורגם):
https://youtu.be/DJnH5CPCImY
על הציור האימתני של אימת המלחמה ותוצאותיה:
https://youtu.be/l_VSixma864
צילומים מהעיר גרניקה ששימשו השראה לציור:
http://youtu.be/Hmvddlp79aw
סרטון בתלת מימד שמציג את ציור הגרניקה של פיקאסו:
http://youtu.be/jc1Nfx4c5LQ
והסבר מעמיק על היצירה:
https://youtu.be/qJLH7JAsBHA?long=yes
הציור "וואם!" (Whaam!) של הצייר האמריקאי רוי ליכטנשטיין הוא אחת העבודות הראשונות והידועות בסגנון הפופ ארט. "וואם!" משנת 1963 הייתה לעבודתו המפורסמת ביותר של ליכטנשטיין. העבודה הענקית, דיפטיכון (שני משטחים מחוברים) ברוחב של 4 מטרים, מציגה הגדלה מסוגננת של שילוב קטעים ששלף האמן מחוברת קומיקס אמיתית (לפי וויקיפדיה, הוא לקוח מגיליון 1962 של חברת DC קומיקס). יש בה מצג של מטוס קרב היורה טיל על מטוס אויב. הפיצוץ צבוע בצבעי צהוב ואדום חזקים, כמו ברוב עבודות "הקומיקס" המפורסמות של האמן.
היצירה מתבססת על חוויות מלחמת העולם השנייה של החייל האמריקני ליכטנשטיין, מי שעבר אימוני טיסה בצבא ואף החל ללמוד טיסה והפסיק. היא אחת מכמה יצירות שלו בנושא.
בצירוף האותיות "Whaam!" (וואם!" ובעברית "בום!"), טקסט הקומיקס של הציור, משתמש ליכטנשטיין באונומטופיה, מילה שנשמעת כמו הצליל שהיא מתארת. האמן מציג גם את ההתרחשות האופיינית לסיפורי הקומיקס: "לחצתי על ההדק... ולנגד עיני טילים חרכו את השמיים..." אבל את המשמעות של הציור השאיר האמן לצופה לנסח ולהחליט עליה.
הנה הציור "ואם!" של רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/JzOvFuSigvM
הציור בתוך כלל יצירתו של האמן:
https://youtu.be/pFi0F5w2nkw
ופרסומת לתערוכה בהשראת ואם!:
https://youtu.be/aMTSrp_S1H4
"תראה מיקי" (Look mickey), הציור של רוי ליכטנשטיין משנת 1961, הוא הציור שבישר את זרם הפופ ארט באמנות. אולי קשה להאמין, אבל הכל התחיל מאילוץ של אב נבוך וילדו המתמודד עם ביקורת או ירידות של חבריו...
נחזור לשלהי שנות ה-40 של המאה העשרים. בתקופה זו עובד האמן הצעיר ליכטנשטיין, בקליבלנד שבאוהיו. הוא מפרנס את עצמו ואת המשפחה הצעירה שאך הקים, בעבודות חלקיות, של עיצוב חלונות ראווה, עיצוב רהיטים ושרטוט תעשייתי.
לקראת סוף שנות ה-50 ליכטנשטיין מתחיל ליצור באמנות מופשטת, אבסטרקטית. במהלך ההתנסות הזו, הוא יוצר עבודות מופשטות בצבע ומשתמש בין השאר בטלאים של פסים.
מיטשל, ילדו של ליכטנשטיין, התלונן באותה תקופה שחבריו בבית הספר לועגים לו. מסתבר לאב שהילדים מעליבים את בנו שאביו, כלומר הוא, אינו צייר טוב. זאת כי הוא מצייר רק אמנות מופשטת, או בשפה של הילדים "לא ברור מה רואים בשרבוטים הלא מובנים שלו".
רוי ליכטנשטיין מכיר את הדעות הללו על אמנות מופשטת, אבל הוא מחליט לסייע לבנו ולהוכיח לחבריו הלועגים שאביו יכול בהחלט לצייר, ודאי לא רק ליצור כתמי צבע ושרבוטים.
מדובר בתחילת שנות ה-60 והאמן מוצא בספר ילדים ציור קומיקס משעשע של דונלד דק שקורא לעבר מיקי מאוס בבועת דיבור "ראה מיקי, חיברתי אחד גדול!" ומיקי מצחקק, כי הוא רואה שדונלד שסבור שהוא לכד דג ענק, אך למעשה הוא תפס את הז'קט של עצמו...
זה הרגע שבו צץ לאמן הרעיון לגבי אסתטיקה, שבדיעבד תגדיר אותו כמבשר של זרם ה"פופ-ארט". כי כאן נולד הרעיון ליצירה שתזמין ותגלה את הפופ ארט לעולם האמנות.
כשהוא לוקח השראה ואפילו קצת מעתיק מתמונת הקומיקס הזו, רוי ליכטנשטיין יוצר את הציור שלו על בד קנבס ענקי. אבל בציור שלו הוא משתמש בצבעי יסוד בלבד, בצירוף שחור ולבן.
הציור הזה, לכשיושלם, יהפוך ליצירה מדוברת. ליכטנשטיין מוציא את דמויות הקומיקס מעולם של שעשוע ובידור לילדים ומביא אותם היישר אל קירות המוזיאון ומשם אל תולדות האמנות.
מכאן כבר מתחיל הכל להמריא. הילדים ככל הנראה נרגעים מהלעג ומיטשל יכול לחזור לשעשועים ולמשחקים. רוי ליכטנשטיין, ביחד עם אנדי וורהול, הופך די מהר לאחד ממובילי תנועת הפופ ארט, זרם שיהפוך את האמנות המודרנית של שנות ה-60 ואילך לצבעונית ומחייכת הרבה יותר, מזמינה בעיני הציבור יותר מאמנות מופשטת ואפילו מייצרת פרנסה טובה לאמנים שיוצרים בה.
הנה סיפורו של הציור "מיקי, תראה!" של רוי ליכטנשטיין:
https://youtu.be/mXZHfKlsxRc
הציור שהתחיל את השינוי בכלל יצירתו של האמן ובסגנון הפופ ארט כולו:
https://youtu.be/L-DkXjG_Q_M
והשינוי בתפיסת האמן והפופ-ארט שיתרחש בהמשך:
https://youtu.be/6jowA-pH-Y8
הסופרלטיבים שקשרו כולם באמן המפורסם ביותר בעולם, שהוא גם הכי חברתי ואולי האמן האנונימי ביותר בהיסטוריה אינם סבירים. האיש נערץ כול כך, מוחמא כל כך וקשה להפריז בחשיבות של מה שהוא עושה והיצירתיות שבה הוא עושה את זה.
אבל לא כולם יודעים על טוב ליבו של האיש והמכחול. ביום ה-29 של מבצע ניו יורק של בנקסי הותיר האמן האנונימי הנודע תמונה מטורפת של חייל נאצי היושב על ספסל ומתבונן בנוף רגוע ושליו.
לעבודה הזו הוא קרא באתר שלו "הבנאליות של הבנאליות של הרוע" (The banality of the banality of evil). בכך הוא כיוון למושג "הבנאליות של הרוע", בו התייחסה חנה ארנדט (Hannah Arendt) לכך שגם מפלצות אדם חיות חיים של אנשים רגילים. בסוף יום העבודה הזוועתי שלהם, אמרה חנה ארנדט, מדובר בבני אדם כמונו, שמתרגשים מאמנות, טבע ויופי ומשחקים עם הילדים שלהם באהבה. תוכלו לקרוא על זה בתגית "הבנאליות של הרוע".
הסיפור העוד יותר מעניין שמאחורי הציור הוא שבנקסי עשה פה תרגיל נפלא בטוב לב. הוא קנה בגרושים ציור ראליסטי. מקום הקנייה היה חנות צדקה שמוכרת דברים שנתרמו לה מיד שנייה. זו חנות יד שניה, אחת מרשת חנויות כאלה בעיר, שהקים ארגון למאבק באיידס (HIV) לחסרי בית. בנקסי שמע שלרשת הזו יש צרות כלכליות והיא עלולה להיסגר.
במעשה שנחשב מבחינת בנקסי בתור ונדליזם אמנותי, הוא הוסיף על הציור שרכש את דמותו המצויירת של קצין אס אס נאצי רגוע ויצר את היצירה המעניינת והמרגיזה הזו. האיש עם הג'וב השטני יושב ומתמלא מהנוף הנפלא שמולו.
בנקסי אלוף בצייר דברים מרגיזים. אבל יש בהם תמיד שנינות ותחכום שמוגשים בפשטות שובת לב.
בכל מקרה, את הציור הוא תרם בחזרה לחנות שבה קנה אותה. מנהלי החנות העבירו אותו למכירה פומבית. הוא נמכר במחיר של 615 אלף דולר והכסף נתרם לטובת פעילות העזרה להומלסים ניו יורקרים שחולים באיידס.
אז זהו ציור שמאחוריו גם סיפור נהדר של טוב הלב של האמן. אפשר היה לקרוא לו "הבנאליות של הטוב לב", אבל זה כבר בנאלי להמשיך ולהתעסק במילה הזו כאן ועדיף פשוט למחוא כפיים לאמן שהוא גם וכנראה לפני הכל בן אדם.
הנה סיפורו של הציור על הנאצי מול הנוף השליו:
https://youtu.be/bXc4XGmlSiU?t=127s
הציור מוצג בחנות בערב היום ה-29:
https://youtu.be/yXzGRZn2Wx8
מכתבי סגנו של היטלר לאשתו הם דוגמה מצוינת לבנאליות של הרוע (מתורגם):
https://youtu.be/8A1A-U8ZZVo
ןעל ארנדט, שרעיון הבנאליות של הרוע שלה גרם בשעתו לסערה (מתורגם):
https://youtu.be/Fp9fWfoY0Gw
אמנות פוליטית
המחזה "אויב העם" (Enemy of the people) מאת הנריק איבסן מספר על עיירה צפונית שבה מתגלים מי מרפא. בתוך זמן קצר הופכת העיירה למצליחה והאנשים בה מתעשרים, בזכות המוני החולים הנוהרים אליה כדי לרחוץ במים.
הבעיה מתחילה כשדוקטור שטוקמן, רופא המרחצאות, מגלה שמי המרפא במרחצאות הם מזוהמים ומסוכנים לבריאות. תושבי העיר ובמיוחד אחיו המסית, ראש העיר פיטר שטוקמן, רודפים אותו ואת המסע שלו לחשיפת האמת על מי המרפא המסוכנים. אפילו העיתונות, שהוא חשב שתסייע לו בחשיפת האמת, לא מתגייסת. נראה שהיא עצמה מהווה חלק בלתי נפרד מקשר השתיקה וההשתקה.
כשדוקטור שטוקמן זוכה לכינוי "אויב העם", הוא לא רק מתעמת עם אנשי עירו ובשלטון שמיוצג בידי אחיו ראש העיר. הוא משמש כמשל לכל האנשים הנאבקים על האמת שלהם בגבורה ופועלים לבדם אל מול שלטון ציני והמון מוסת. המחזה חושף את תופעת העדר ושלטונו המוחלט של הרוב, עד כדי החרמת מי שחושבים אחרת ואף להכרזתם כבוגדים ופגיעה ההם.
הנה סרטון על הדרמה "אויב העם":
http://youtu.be/1QU07KuL6Ew
והנה כל ההצגה "אויב העם" בעברית:
http://youtu.be/7nApHtXDyCI?long=yes
אמנות זבל, אמנות שעוסקת במיחזור של חפצים ומרכיבים ישנים או חסרי שימוש, היא אמנות מסקרנת וסביבתית, התורמת לקיימות שלנו, כלומר להמשיך לחיות בכדור הארץ בהווה, מבלי לפגוע ביכולת של הדורות הבאים לספק את צורכיהם ולחיות עליו גם הם.
מדהים לגלות שוב ושוב כמה דברים יפים ומרתקים יכולים ליצור אנשים מזבל. יש לכם רהיט שנשבר? מצאתם כסא ישן וצינור מיזוג מפורק? נשארו לכם דיסקים שאינכם צריכים? - במקום להשמיד ולשרוף אותם, תוך גרימת נזק לסביבה ומבלי לקבל מהפסולת הזו שום דבר טוב - כל אלה הם חומרים שיכולים להיות הבסיס ליצירה ואמנות מרתקים ונפלאים, שיאפשרו שימוש חוזר ועיצוב חסכוני ואסתטי במיוחד!
הנה עבודות של ויק מוניז, אמן הזבל הברזילאי שהופך זבל מהמזבלה לאמנות מבוקשת:
http://youtu.be/tp7LgQHe3Hg?t=7s
עבודה של האמן ברנרד פראס שיוצר דיוקנאות ענק של אישים מזבל:
http://youtu.be/s3x5fwv0UdU
דיוקנאות רבים של ברנרד פראס שיצר מזבל:
http://youtu.be/LeQEebcNvrU
היצירה "אנשי האשפה" של האמן הגרמני הא שולץ שהוצגה בארץ:
http://youtu.be/9slkErMJOWs
דוגמאות רבות ליצירות שאפשר לעשות מדיסקים ישנים:
http://youtu.be/zaHeEknwoAc
ואמן ישראלי שמצייר על זבל ברחוב וחותם ארטזאכן:
https://youtu.be/qC29qrnqimc
אפילו בעולם העמוס באמנים מודרניים, מקוריים, נועזים ומעוררי עניין, השם בנקסי (Banksy) כבר מזמן הפך לאגדה.
כי מזמן רב שבנקסי הוא אמן המעורר עניין חריג. העניין בו הוא לא רק כאמן הגרפיטי המפורסם בעולם, אלא בשל העובדה הפשוטה שאיש לא יודע מיהו והוא מצליח זמן רב לשמור על אנונימיות מוחלטת. בעולם של מצלמות בכל מקום ואובדן הפרטיות, מדובר בהישג יוצא דופן לידוען בינלאומי כה מסקרן ומפורסם.
האמן המצליח התפרסם בזכות ציורי הרחוב היצירתיים והמושקעים שהוא מותיר בין לילה על קירות מקריים ברחבי העולם. אבל העובדה שציורי הקיר שהוא מותיר הופכים מיידית לבעלי ערך כספי עצום, הופכת את האמנות שלו למתנה לכל מי שהאמן הנעלם צייר על הקיר שלו. וכך הפך האמן, שמבהיר דרך אמנותו את דעותיו בנושאים חברתיים ופוליטיים, למי שמצייר על קירות שהם לא רק מעוררי עניין, אלא גם תורמים לבעלי הקיר תרומה כספית חשובה.
בנקסי מציג אמנות דעתנית, רצופת ביקורת חברתית-אנושית. את חיציו הוא נוהג לכוון אל העולם השבע, החזק והמסואב, שמעודד תרבות צריכה מטורפת ויוצר קיטוב חברתי קשה. כך הוא נוהג לצייר על קירות בעלי משמעות חברתית, ממוסדות סעד ורווחה, כמו בתי יתומים וסוכנויות לעזרה לנזקקים, ועד מוקדי מחלוקת בעלי משמעות פוליטית, כמו חומת ההפרדה בין ישראל לשטחי יהודה ושומרון או קירות של חורבות והריסות בעזה. כל קיר כזה הופך מיד לבעל ערך עצום ולרוב נמכר לגלריות שמציגות ומוכרות לבעלי הון המעוניינים ב"בנקסי בבית". צדק חברתי או רובין הוד בגרסת האמנים.
לאחרונה הועלתה הסברה שבנקסי הוא רוברט דל נג'ה, חבר בלהקת "מאסיב אטאק". עיתונאי בריטי בחן את העובדות ושם לב שעבודות של בנקסי צצו פעמים רבות בערים ובזמנים שבהן הופיעה הלהקה בהן.
הנה בנקסי:
https://youtu.be/Xoe3Nn5vuBg
סיפורו של האמן החמקמק:
http://youtu.be/WKXcsg3uRkw
כמה מהעבודות הידועות שלו:
https://youtu.be/ntSAJhsY4g8
כך הוא צולם בעבודה:
http://youtu.be/UgdHeac4bsM
וממה הוא עושה את הכסף הגדול שלו?
https://youtu.be/8QS-HN1Wfyg?long=yes
ריקודי רחוב הם ריקודים שהתפתחו ברחוב ובמועדוני ריקודים ומשמשים בדרך כלל להופעה ברחוב. תחילת האמנות הזו בתרבות של בני נוער אפרו-אמריקניים מהשוליים. בשנות ה-70 הם החלו לרקוד ריקודי ברייק דאנס ברחובות ניו יורק ולהפליא את הצופים בשליטה גופנית מדהימה. אמני הברייקדאנס היו חלק מתרבות ההיפ-הופ, שכוללת גם שירת ראפ, ציור גרפיטי ועוד.
סגנונות נוספים של ריקוד רחוב הם האלקטרו-דאנס, ריקוד על מוסיקת האוס ומוסיקה אלקטרונית שהתפתח במועדוני פאריס צרפת וריקוד הקריפ-ווק, שנולד בלוס אנג'לס ארה"ב.
הנה סרטון עם מיקס של ריקודי רחוב בכרמיאל:
http://youtu.be/aCib1cbf9BY
ריקוד בגשם של צעירים מוכשרים:
http://youtu.be/JQRRnAhmB58
ורקדן רחוב מדהים בפאריס:
http://youtu.be/ivzh2PDT298
נתחיל בתיקון של שגיאה נפוצה. הגרפיטי (Graffiti) הם לא ציורי הקיר המדהימים שמתנוססים על קירות בערים גדולות, אלא הכתובות והסיסמאות שנכתבות ללא הסכמת בעלי הרכוש שעליו יופיעו.
שמם של ציורי הקיר המצויירים ברחובות הערים, על ידי צעירים מוכשרים, נקראים אמנות רחוב ובאנגלית murals. גם אלה מצוירים במרבית המקרים ללא הסכמת הבעלים או הרשויות. הם מופיעים לרוב על קירות בתים, חומות ובניינים שונים, בערים רבות בעולם.
לעיתים הגרפיטי משולב באמנות רחוב ולעיתים מדובר בכתובות שנועדו רק להביע דעה או להעביר מסרים חברתיים, פעמים רבות של מחאה והתנגדות לסדר הקיים.
עד לפני שנים מספר הגרפיטי נחשב לעבירה על החוק ונהגו לראות בו ונדליזם. עם הזמן הוא החל לקבל מקום של כבוד גם באמנות וכאמנות.
על אף שהסובלנות כלפי השחתת רכוש ציבורי או פרטי שגורמים אמני הרחוב והגרפיטי לא גדלה, חלק מהאמנים המציירים גרפיטי הפכו לכוכבים בתחום האמנות ויצירותיהם מתחילות לקבל מקום של כבוד גם בגלריות ובתערוכות מכובדות המוקדשות להם ולאמנותם.
פירוש המילה "גרפיטי" בא משפות שונות ומקורה הראשוני הוא המילה היוונית "גרפאין" שמשמעותה "לכתוב". כדאי לציין שהגרפיטי הוא עניין עתיק יומין וכתובות וציורים הופיעו כבר על קירות המערות של האדם הקדמון, דרך ציורים על קירות בערי האימפריה הרומית ועד לכתובות של חיילים צרפתים מצבא נפוליאון, המופיעות באתרי הפרעונים מתקופת מצרים העתיקה.
פעם גרפיטי נחשב ונדליזם (מתורגם):
https://youtu.be/4GNoUYZhrT0
חבורת אמני רחוב נודדת (עברית):
https://youtu.be/DD97ct6bxzc
ציירי גרפיטי ניו-יורקיים בעבודה:
https://youtu.be/vNs8Z6OfE_A
על תולדות הגרפיטי:
http://youtu.be/4Ul4mhho03M
האם גרפיטי הוא אמנות או ונדליזם?
https://youtu.be/azolNnTCnMI
כך או כך, הגרפיטי הולך ונכנס למוזיאונים:
https://youtu.be/k2Eu2na_diY
ועדיין יש ויכוח אם גרפיטי היא אמנות או ונדליזם:
https://youtu.be/azolNnTCnMI
גאון אמנות הרחוב האנגלי והמסתורי בנקסי מפתיע כל הזמן (מתורגם):
https://youtu.be/0B3SsnXlabY
קבוצת גרפיטי ישראלית שמציירת על קירות בערים הגדולות:
http://youtu.be/cXY9UNGsKaw
וסרטון שמציג איך מציירים על קיר שלם בהזמנה:
https://youtu.be/FUUG0IIRpHI?long=yes
כיצד הפכה ג'ואן באאז לכוהנת השלום של הפולק?
מלכת הפולק של הסיקסטיז. היא הייתה שם, במוקד של אחת התקופות המרגשות בתולדות אמריקה. מי שנתנה את קולה לאירגוני זכויות אזרח ותנועות אנטי-מלחמתיות בשנות ה-60, השתתפה גם בפסטיבל וודסטוק, כנראה היחידה במופיעים שלא הייתה זמרת רוק.
זמרת שירי העם ג'ון באאז (Joan Baez) היא אחת מהדמויות החשובות בשירת המחאה של שנות ה-60. דמותה, כשהיא שרה את השיר "אנו נתגבר" (We Shall Overcome) ליד מרטין לותר קינג, הפכה לסמל ההתגייסות של הצעירים למאבק לזכויות האזרח, למען השלום והאהבה של אמריקה לעולם טוב יותר ולערכים הנעלים שבהם בחרו.
שנים אחר כך היא כתבה על בוב דילן, בן הזוג שלה בשנות ה-60, את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust). באאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא עצמה שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה ואהבתה כראוי. בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא מעולם לא החזיר לה טובה ולא נהג אפילו להזמין אותה לשלו.
באאז מעולם לא נחה בתרומתה למאבקים למען השלום, נגד המלחמה ולמען כל מטרה נשגבת. ב-2005 היא עוד הופיעה מול מפגינים נגד המלחמה בעיראק, בסמוך לחווה של הנשיא בוש בטקסס.
הנה ג'ון באאז בשנות ה-60:
https://youtu.be/nM39QUiAsoM
ג'ואן באאז, שרה את השיר "אנו נתגבר" בסיום המצעד לוושינגטון:
https://youtu.be/7akuOFp-ET8
בהשראתו של מרטין לותר קינג, מנהיג התנועה לזכויות האזרח:
https://youtu.be/dJoWrLQWrEc
הופעה עם הזמרת הגדולה מרצדס סוסה:
https://youtu.be/wze9r6JvXEY
ועל בוב דילן, אהובה לשעבר, היא כתבה שיר מלא כאב, על שזלזל בה ובכשרונה:
https://youtu.be/dcaZi_G3xVs
מלכת הפולק של הסיקסטיז. היא הייתה שם, במוקד של אחת התקופות המרגשות בתולדות אמריקה. מי שנתנה את קולה לאירגוני זכויות אזרח ותנועות אנטי-מלחמתיות בשנות ה-60, השתתפה גם בפסטיבל וודסטוק, כנראה היחידה במופיעים שלא הייתה זמרת רוק.
זמרת שירי העם ג'ון באאז (Joan Baez) היא אחת מהדמויות החשובות בשירת המחאה של שנות ה-60. דמותה, כשהיא שרה את השיר "אנו נתגבר" (We Shall Overcome) ליד מרטין לותר קינג, הפכה לסמל ההתגייסות של הצעירים למאבק לזכויות האזרח, למען השלום והאהבה של אמריקה לעולם טוב יותר ולערכים הנעלים שבהם בחרו.
שנים אחר כך היא כתבה על בוב דילן, בן הזוג שלה בשנות ה-60, את "יהלומים וחלודה" (Diamonds and Rust). באאז חשה תסכול על שהאייקון שהיא עצמה שרה וחידשה רבים משיריו, מעולם לא העריך את כתיבתה ואהבתה כראוי. בעוד שהיא שיתפה את דילן בהופעותיה, הוא מעולם לא החזיר לה טובה ולא נהג אפילו להזמין אותה לשלו.
באאז מעולם לא נחה בתרומתה למאבקים למען השלום, נגד המלחמה ולמען כל מטרה נשגבת. ב-2005 היא עוד הופיעה מול מפגינים נגד המלחמה בעיראק, בסמוך לחווה של הנשיא בוש בטקסס.
הנה ג'ון באאז בשנות ה-60:
https://youtu.be/nM39QUiAsoM
ג'ואן באאז, שרה את השיר "אנו נתגבר" בסיום המצעד לוושינגטון:
https://youtu.be/7akuOFp-ET8
בהשראתו של מרטין לותר קינג, מנהיג התנועה לזכויות האזרח:
https://youtu.be/dJoWrLQWrEc
הופעה עם הזמרת הגדולה מרצדס סוסה:
https://youtu.be/wze9r6JvXEY
ועל בוב דילן, אהובה לשעבר, היא כתבה שיר מלא כאב, על שזלזל בה ובכשרונה:
https://youtu.be/dcaZi_G3xVs
