צייר, פסל, מוזיקאי, שחקן או צלם - אלה הם חלק מסוגי האמנים הקיימים. האמן הוא מישהו שיוצר יצירה אמנותית.

האמן הוא בעל כישרון אבל אמנים בדרך כלל לומדים כיצד ליצור בתחום האמנותי שבו הם מתעניינים ויוצרים. יש מעטים שמתגלים כגאונים בתחום האמנותי, אותו לא למדו מעולם ובכל זאת הצליחו ומצליחים, אבל הם היוצאים מן הכלל.

בדרך כלל הכישרון אינו מספיק כדי להצליח, כי צריך להכיר את האמנות שבה רוצים ליצור, טכניקות שונות שבה ניתן ליצור, סגנונות וז'אנרים בתחום, דרכים מעניינות שבה יצרו ויוצרים אמנים גדולים בתחום האמנותי ועוד.

החשיפה לאמנות נעשית בדרך כלל בגיל צעיר. היא מתרחשת או נכון יותר לומר - ראוי שתתרחש, בבית הספר, בחוגים לאמנות, בביקורים במוזיאון, תיאטרון, מופעי מחול או קונצרטים וכדומה. רק כך יכול להיווצר הקליק שבין הילד והאמנות שמרתקת, מלהיבה ומושכת אליה.



שאלות קטנות:
=========
יש לך חלום להיות אמן? באיזה תחום? האם ידוע לך מה צריך ללמוד כדי לעסוק בזה?


הנה אמנים שונים עושים ביחד אמנות ברחוב (עברית):

http://youtu.be/W67luKdwCTc


לארי, אמן אוטיסט שמצא במחשב אפשרות לבטא את עצמו ובציור נחמה למצבו:

http://youtu.be/_ECrXMfHffM


רקדן שהחל לרקוד לאחר תאונה שגרמה להתפוצצות של צינור מים בתל אביב:

http://youtu.be/RXqsJ8awNQk


דוגמה למוסד בו לומדים אמנות (עברית):

https://youtu.be/gVNJmbni-uE


בחיוך שנון - למה ואיפה לא ללמוד אמנות? (עברית)

https://youtu.be/1fav5hVMi0I


ויש גם אמנים מעטים, שהם בכלל אנשי טכנולוגיה ומאוד מיוחדים - שיחת טלוויזיה על אחד כזה (מתורגם):

https://youtu.be/N0Xv3yPdG5o?long=yes

נתן אלתרמן (1970-1910), משורר ומחזאי, הוא אחד מגדולי המשוררים העבריים, אם לא החשוב שבהם. המשורר נחשב למשורר החשוב בדורו, דור התקומה, דור מלחמת העצמאות ומדינת ישראל הצעירה. בעצם הוא היה נביא התחייה העברית.

בצעירותו נמנה אלתרמן על קבוצת משוררים צעירים שמרדה בממסד הספרותי הבוגר, בראשות המשורר חיים נחמן ביאליק. "כוכבים בחוץ", ספר שיריו הראשון, יצא כשהיה בן 28.

אלתרמן למד חקלאות בפריז והפך לאגרונום מוסמך. אך כצעיר מוכשר וקל כתיבה הוא היה המוביל של קבוצה שהפכה את השירה העברית לשיקית ופופולרית מאי-פעם.

במלחמת העצמאות הוא התגייס, אך יצחק שדה, שחשש לגורלו של משורר כה חשוב, הורה לשחררו. חשיבותו למורל הציבור היהודי ולוחמיו הייתה בעיניו משמעותית הרבה יותר מהנשק שאוחז אלתרמן בידיו.

ב-19 בדצמבר 1947 פרסם את השיר העברי הנודע "מגש הכסף", שפורסם במדורו "הטור השביעי" שבעיתון "דבר". הוא נחשב היום כשיר העברי החשוב ביותר של תקופת מלחמת העצמאות להקמת המדינה. אלתרמן התכתב בו עם מילותיו של חיים ויצמן, לימים נשיא המדינה הראשון, שבנאומו אמר את המשפט המכונן "שום מדינה אינה ניתנת על מגש של כסף..." - השיר הזה, שהיה עם הזמן למטבע לשון, היטיב לתאר את גבורת הלוחמים במלחמת העצמאות ותרומתה להקמת המדינה.

בהמשך חייו כתב אלתרמן פזמונים רבים ומצליחים. את חלק משיריו הגדולים, שלא נכתבו במקור לזמרה, הלחינו מוזיקאים רבים בישראל, כשהמובהק מביניהם היה יאיר רוזנבלום, שהלחין כמה מהיפים בשירי אלתרמן. כל אלה היו לחלק מהקנון של השירה והזמר העברי ומהמצליחים בשירי המשוררים העבריים שהולחנו והוקלטו כאן.

לאחר שהתווכח עם העורך שוקן, עזב אלתרמן את עיתון "הארץ" וקיבל טור שבועי בשם "הטור השביעי" בעיתון "דבר". בטור הוא פירסם במשך 24 שנים, שיר שבועי, במעין טור מחורז כמו שירה, בענייני היום האקטואליים. רבים מהטורים שפרסם נחשבים לשירה של ממש. עם השנים יצאו לאור גם ספרים שאיגדו את החשובים שבהם.

היו שהאשימו אותו כמשורר "מגויס", המשרת את השלטון ותומך בדעתו, אבל לא פעם ידע גם לפרסם שירים עם ביקורת וכשעשה זאת לא חסך בה. כמו מרבית הציבור, גם מנהיגי האומה אהבו והעריצו את דירתו, אבל הוא ידע לחרוז גם דברים חריפים.

אלתרמן מת צעיר, בגיל 59 וכתוצאה מסיבוך בהרדמה במהלך ניתוח. אבל בחייו, גם אם קצרים, הוא הספיק לכתוב כל כך הרבה וכל כך טוב שהמורשת הפואטית שלו היא מהעשירות שהותיר משורר ישראלי.

מבקרים שונים רואים בו את המשורר החשוב בשמי השירה העברית. דוגמה לכך הוא מבקר השירה מנחם בן, שכתב עליו: "בשנים המכריעות של צמיחת המדינה הוא היה המצפון המוסרי של האומה".

אלתרמן היה משורר תל אביבי בנשמתו, צנוע ולא חומרני, ידוע בנדיבותו, כותב רציני ושקדן אך גם בוהמיין נצחי. הוא אהב לשתות ולעשן מקטרת. עם חבריו המשוררים הוא נהג לשבת בקפה כסית ולבלות עם השחקנים והבוהמיינים האחרים.

במותו ביקש אלתרמן שלא להיקבר בחלקת הסופרים בבית העלמין טרומפלדור, אלא בבית העלמין קרית שאול, "כאחד העם".


משימה קטנה:
==========
סעו לתל אביב ומצאו את דירתו של אלתרמן ברחוב נורדאו 35 קומה ג'. עמדו מול הבניין והקריאו שיר שלו. נכון כיף?


האזינו לאחד משיריו הנהדרים של נתן אלתרמן שהלחין יאיר רוזנבלום (עברית):

http://youtu.be/Z9tJhHV3Pnw


שיר שנכתב כשירה לאשתו והולחן שנים אחר-כך בידי נחום היימן שגם שר (עברית):

https://youtu.be/bPL_Fw3npnI


תל אביב, כמו שאהב אותה אלתרמן, בשיר (עברית):

https://youtu.be/aD4OP9NaqBo


חנה'לה התבלבלה - שיר שאלתרמן כתב ללחן עממי (עברית):

https://youtu.be/Dsv6dNdctpk


שיר נסתר שלו בסרטון מפעם (עברית):

http://youtu.be/pQqw8js9RaI?t=15s


כאב חייו - על בתו המתה, המשוררת בזכות עצמה תרצה אתר (עברית):

https://youtu.be/palDdGlvcb4?long=yes


ורעייתו, השחקנית רחל מרקוס, שנותרה לבדה (עברית):

https://youtu.be/E0teibTyRW8?long=yes

אחד הסיפורים שהורישה לנו תרבות יוון העתיקה הוא על זאוקסיס ופרהסיוס, שני ציירים שהתחרו ביניהם על יצירת הציור המושלם.

כשזאוקסיס הציג את הציור שלו נראה היה שהציור בו ראו ענבים הצליח להטעות בקלות אפילו ציפורים, שהוטעו לחשוב שהענבים אמיתיים. אבל דווקא פרהסיוס הוא שניצח, כשהציג ציור של וילון שהיה כה ממשי, עד שזאוקסיס ביקש ממנו לראות את הציור עצמו, זה שמסתתר מאחורי הווילון...

ואכן, הציירים (Painters) הם אמנים שמציירים ציורים, כמקצוע או כתחביב. הם מציירים בסטודיו, בטבע או ברחוב, מרישום ועד ציור בצבעי שמן, צבעי מים או בצבעים אקריליים.

מרבית הציירים זוכים להציג בתערוכות והמקצועיים שבהם גם מוכרים ציורים או מציירים בהזמנה, עבור מוסדות או אספנים עשירים. המצליחים שבציירים זוכים עוד בחייהם למכור ציורים במחירי עתק. הפחות מצליחים, כמו ואן גוך או מודליאני, זוכים לעתים בהצלחה עצומה, אבל רק לאחר מותם.

כבר במצרים העתיקה רואים את הציור המפותח, באינספור קברים עתיקים ופירמידות שקירות רבים בהם מכוסים בציורים מרהיבים. משם התפתחה האמנות הזו ובתקופת הרנסנס, היא הפכה לאמנות הנפוצה ביותר. מדיוקנאות של עשירים ועד נושאים תנכיים ודתיים, על בד ציור או על קירות של כנסיות וטירות האצילים, הציורים הפכו לאמנות פופולרית ולסמל מעמד ועושר.

העיסוק בציור הוא בן אלפי שנים, אבל תפיסה שלו כעיסוק בפני עצמו היא צעירה הרבה יותר. בעת העתיקה ציירים היו גם פסלים וקליגרפים והרבו לעבוד בצוות. בימי הביניים למשל, "נדדו" צוותים של אמנים ממקום למקום, בעקבות פרויקטים עבור הכנסייה או לארמונות של מלכים, שהזמינו עבודות אמנות בתשלום.

במאות האחרונות התרחק הציור מעט מהחזון של שני היוונים מהסיפור בו פתחנו. הם הרי ניסו לצייר את הציור הכי מציאותי שניתן ובעצם התחרו על ציור ראליסטי, כזה שמנציח בצורה הכי מדויקת את המציאות. הציור באמנות המודרנית פונה יותר ויותר אל הציור המופשט, בו אין נסיון להציג תמונה של מציאות, אלא רעיון, מושג או רגש שהאמן חש ורוצה להעביר לצופה בציור.


הנה צייר חדור תשוקה שמצייר על זבל ברחוב (עברית):

https://youtu.be/qC29qrnqimc


סיפורה של הציירת ג'ורג'יה אוקיף (מתורגם):

https://youtu.be/4KQeu_mTYTQ


ציירת מודרנית בעבודה בסטודיו שלה:

https://youtu.be/93V-NwGbL2E


יש מי שמציירים בעזרת חול:

https://youtu.be/l5dQlJdMlVI


יש ציירים המציירים על מבנים וקירות:

https://youtu.be/vo_4TktK2FE


ומאיירים, כמו זה שמספר על עבודתו:

https://youtu.be/06rYXkIhBtY


על הציור המופשט של המאה העשרים (עברית):

https://youtu.be/h5dBfzCp84k


ופיקאסו, מגדולי הציירים של המאה ה-20 בעבודה:

https://youtu.be/Nxes8pyHkJc

סיפור חייו הקצרים של הצייר היהודי מאוריצי גוטליב הוא סיפור של בחור מוכשר ביותר, שלמד אמנות מגיל 15 בווינה וכשמת בגיל 23 השאיר אחריו מעל 300 ציורים רבי-כישרון. עולה על כולם ציורו האחרון "יום הכיפורים", או בשמו המלא "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים", משנת 1878.

את הציור, שהפך לציור היהודי המפורסם ביותר בעולם, הוא צייר בשנתו האחרונה. בציור מתואר בית הכנסת של ילדותו. חוץ מהתיאור המדויק והנאמן שבציור, הנציח הצייר גם את עצמו בציור. ציירים שמציירים את עצמם אינם תופעה נדירה ורבים עשו זאת לפניו, אבל צייר המשלב את עצמו 3 פעמים בציור אחד - זו תופעה מעניינת.

גוטליב צייר את עצמו במתפללים, פעם כעלם שמימין לספר התורה, פעם כילד שבתחתית הציור משמאל, ופעם כנער בבר מצווה שמימין.

קשה שלא לחשוב שמאוריצי הצעיר הנציח עצמו, רגע לפני שמת, מבלי שידע שהוא עומד למות. הוא גם הקיף את עצמו באהוביו בציור. גם אביו ואמו וגם ארוסתו לשעבר - כולם מונצחים בו. יש שם אפילו רמז למותו המתקרב, בכיתוב שעל גבי ספר התורה: "לעילוי נשמת משה גוטליב" (שמו האמצעי).

זמן קצר לאחר השלמת הציור, גוטליב נפטר משפעת קשה והוא בן 23 בלבד. את הציור המקורי והנבואי ניתן לראות במוזיאון תל אביב לאמנות.


הנה סרטון על צלם שהחליט לשחזר את ציורו של גוטליב בצילום:

http://youtu.be/8Chklj3bKQ8

חיים נחמן בְּיאליק נולד בשנת 1873 ונפטר בשנת 1934. ביאליק היה מגדולי המשוררים העבריים בכל הזמנים ומי שנחשב החשוב במשוררי ישראל בעת החדשה. בזכות כך הוא זכה לתואר "המשורר הלאומי".

בנוסף לשירה שכתב היה ביאליק גם סופר, מתרגם ועורך חשוב. בין שיריו המפורסמים של ביאליק נמצאים "הכניסיני תחת כנפך", "קומי צאי", "בין נהר פרת ונהר חידקל" ו"תרזה יפה". רבים משירי הילדים שכתב הפכו לפסקול הילדות של כל ילד בישראל, ביניהם "קן ציפור", "שתי בנות" (צילי וגילי), "מקהלת נוגנים" (יוסי בכינור), "פרש" (רוץ בן סוסי), "נדנדה" ועוד רבים.

ביאליק התגורר בתל אביב והיה לאחד מחשוביה. הוא בנה בה בית מקורי ומיוחד, שבנייתו ואחזקתו היו יקרים להחריד. הבית כמעט ורושש אותו. עדויות היסטוריות מתארות את ביאליק כאדם שלא ממש אהב את הבית שבנה ושהיום מזוהה עימו. הוא מצא את עצמו חי בתוך מבנה שהוא מעין ארמון ים-תיכוני, אבל כזה ששאב ממנו אנרגיות רבות. רק אחרי מותו הפך הבית לבית הנצחה ולמקום שאליו עולים לרגל חובבי שירה והיסטוריה.


הנה סקירה מהירה עליו (עברית):

https://youtu.be/bcV9gZKT_Mw


סרטון על ח. נ. ביאליק (עברית):

http://youtu.be/_yzXEvCFbwE


על שנות חייו האחרונות של ח. נ. ביאליק, בתל אביב (עברית):

http://youtu.be/fU6swjDIlhk


סרטון מהלווייתו של המשורר חיים נחמן ביאליק (עברית):

http://youtu.be/rq_DVArJMmI


מעט על בית ביאליק ועל המשורר (עברית):

http://youtu.be/kcKMsLozSmM


סרט תיעודי על ביאליק וחייו (עברית):

https://youtu.be/UK32fMg3oGs?long=yes


ותכנית היסטורית חינוכית (עברית):

https://youtu.be/o-qBDupo9XQ?long=yes