סיגלית לנדאו היא אמנית פיסול, וידאו ארט ומיצב. היא עוסקת ביצירתה האמנותית בפנים שונות של החברה הישראלית. סיגלית לנדאו משתמשת בדימויים, בהומור עוקצני וברעיונות נועזים. מיצגי הווידאו ארט שלה מחוללים לא פעם סערה והיא משתמשת גם בגופה שלה, כדי להעביר רעיונות אמנותיים ביצירותיה.

בשנים האחרונות היא עשתה עבודות ייחודיות, בין השאר בפיסול בעזרת מלח. למעשה, היא הפכה את ים המלח לסטודיו שלה. היא משקעת חפצים שונים בעומק ים המלח ונותנת לים לעטוף אותם במלח במשך שנים. כשהיא מוציאה אותם - יש בידיה פסלי מלח מרתקים.

לנדאו נחשבת האמנית הבולטת של דורה. התערוכות שלה, הן בישראל והן בעולם, מושכות קהל רב ופעמים רבות גם קהל שאינו חובב אמנות מודרנית.


כך מתארת סיגלית לנדאו את עבודתה האמנותית:

https://youtu.be/xDnHYxb6TIE


לנדאו ויצירות המלח, בטכניקת הפיסול במלח שהיא פיתחה:

https://youtu.be/2rTfDzsusSc


דפדוף בספר על יצירותיה בים המלח:

https://youtu.be/-AXz-QxsdR8


מיצב שלה עם חפצים ובלים ית מדיח כלים בקיבוץ:

https://youtu.be/lwfdrzKVBj4


ושיר הערצה? - קליפ עם חומרים של לנדאו:

https://youtu.be/cNeKB4cYHdk

אריק איינשטיין היה גדול זמרי ישראל. הוא ליווה את הציבור הישראלי במשך מעל 50 שנה והיה לאגדה מהלכת בחייו. איינשטיין נחשב כמי שהעביר את המוסיקה הישראלית מעידן השירים הרוסיים לסגנונות של המוסיקה הקלה המודרנית והרוק הבינלאומי. בצד אלה, הוא גם טיפח את האהבה לשירים הישנים והטובים, בשרשרת אלבומים שיצר של "שירי ארץ ישראל הישנה והטובה".

חייו המוסיקליים של אריק איינשטיין החלו בלהקת הנח"ל ובתוך שנים אחדות הוא היה לזמר הנערץ בישראל. בהמשך השנים הוא היה גם לשחקן אהוד. בשיתוף הפעולה שלו עם אורי זוהר, במסגרות כמו "לול" ובמספר סרטי קולנוע פופולאריים וחדשניים, הוא היה לאגדה. אבל ככל שהפך אריק לפסקול של החיים בישראל וככל שמעמדו הפך בלתי נתפס, הוא הלך והסתגר, סרב להופיע, מיעט בראיונות והסתגר בביתו. על אף צניעותו וחוסר שיתוף הפעולה שלו עם התקשורת, אלבומיו הצליחו לאורך השנים מאד, בין השאר כיוון ששיתף פעולה עם מוסיקאים מצוינים, שתמיד ידע לזהות.

בשנים האחרונות לחייו הפך אריק איינשטיין מסוגר עוד יותר ואף סרב להגיע לקבל את פרס ישראל, בתואנה שהוא מעדיף להישאר בבית..

אריק איינשטיין היה סמל לכישרון ואיכות מהרמה הראשונה, בצד ענווה ודרך ארץ נדירים.


הנה סיפורו של אריק איינשטיין (עברית):

https://youtu.be/UTNhHfGaR80


חייו של אריק (עברית):

http://youtu.be/ONMMl2wMNTA


גדול הגעגוע לאיש (עברית):

https://youtu.be/6HhfYUNjVns


קליפ עם אנימציה של אריק (עברית):

http://youtu.be/UfbW4JI4JAk


הופעות בטלוויזיה עם ליפסינק בלבד (עברית):

https://youtu.be/mLTzwrK1VyE


איינשטיין מבקר בטקסטים חדים את העיתונאים הלא אחראיים (עברית):

https://youtu.be/kU2bMx5RRYs


ראיון עם הכנות וחוש ההומור המדהים של איינשטיין על חרדת ההופעות שלו (עברית):

https://youtu.be/DX6xmKBChuA


ומפגין את הכישרון הקומי הנפלא שלו (עברית):

https://youtu.be/Zw1p213qb0M

שמו הרשמי של הצילום הידוע ביותר של האמן עדי נס הוא "ללא כותרת", אבל כולם מכירים אותו בתור "הסעודה האחרונה". מוצגת בו קבוצת חיילים בישיבה לשולחן האוכל הצה"לי. החיילים מבויימים בצורה שמזכירה את "הסעודה האחרונה" - הציור המפורסם של לאונרדו דה וינצ'י.

זהו אחד התצלומים המפורסמים ביותר באמנות הישראלית המודרנית. הוא נמנה על סדרת "החיילים", של האמן. עדי נס נוהג לצלם תצלומים מבויימים ומומחזים בקפידה, העוסקים לא מעט בגבריות ישראלית. יש לו גם סדרה של "סיפורי התנך" ועוד.

צילום הסעודה האחרונה של נס הוא גם הצילום הישראלי היקר ביותר שנמכר אי-פעם. הוא מוצג במוזיאון ישראל בירושלים.


דפדוף בספר צילומים של עדי נס:

https://youtu.be/YWSGF3CN_8o


ספר מצילומיו:

https://youtu.be/2W90WddZlEI


מצגת וידאו על עבודתו האמנותית של עדי נס:

http://youtu.be/GoKajmd7uDI


וסרט תיעודי עליו (עברית):

https://youtu.be/83MAkYjvvEQ?long=yes

חיים נחמן בְּיאליק נולד בשנת 1873 ונפטר בשנת 1934. ביאליק היה מגדולי המשוררים העבריים בכל הזמנים ומי שנחשב החשוב במשוררי ישראל בעת החדשה. בזכות כך הוא זכה לתואר "המשורר הלאומי".

בנוסף לשירה שכתב היה ביאליק גם סופר, מתרגם ועורך חשוב. בין שיריו המפורסמים של ביאליק נמצאים "הכניסיני תחת כנפך", "קומי צאי", "בין נהר פרת ונהר חידקל" ו"תרזה יפה". רבים משירי הילדים שכתב הפכו לפסקול הילדות של כל ילד בישראל, ביניהם "קן ציפור", "שתי בנות" (צילי וגילי), "מקהלת נוגנים" (יוסי בכינור), "פרש" (רוץ בן סוסי), "נדנדה" ועוד רבים.

ביאליק התגורר בתל אביב והיה לאחד מחשוביה. הוא בנה בה בית מקורי ומיוחד, שבנייתו ואחזקתו היו יקרים להחריד. הבית כמעט ורושש אותו. עדויות היסטוריות מתארות את ביאליק כאדם שלא ממש אהב את הבית שבנה ושהיום מזוהה עימו. הוא מצא את עצמו חי בתוך מבנה שהוא מעין ארמון ים-תיכוני, אבל כזה ששאב ממנו אנרגיות רבות. רק אחרי מותו הפך הבית לבית הנצחה ולמקום שאליו עולים לרגל חובבי שירה והיסטוריה.


הנה סקירה מהירה עליו (עברית):

https://youtu.be/bcV9gZKT_Mw


סרטון על ח. נ. ביאליק (עברית):

http://youtu.be/_yzXEvCFbwE


על שנות חייו האחרונות של ח. נ. ביאליק, בתל אביב (עברית):

http://youtu.be/fU6swjDIlhk


סרטון מהלווייתו של המשורר חיים נחמן ביאליק (עברית):

http://youtu.be/rq_DVArJMmI


מעט על בית ביאליק ועל המשורר (עברית):

http://youtu.be/kcKMsLozSmM


סרט תיעודי על ביאליק וחייו (עברית):

https://youtu.be/UK32fMg3oGs?long=yes


ותכנית היסטורית חינוכית (עברית):

https://youtu.be/o-qBDupo9XQ?long=yes

בזמן הכתיבה נחשבת המשוררת העבריה לאה גולדברג (Leah Goldberg) למשוררת הכי מולחנת בעולם.

היא נולדה ברוסיה, ב-1911. הייתה משוררת, סופרת (בעיקר לילדים) ומתרגמת עברית. לאה גולדברג למדה בנעוריה בגמנסיה העברית בקובנה, עיר הולדתה.

היא עלתה ארצה ב-1935 והצטרפה לחבורת היוצרים החדשנית, בראשות המשורר אברהם שלונסקי. הקבוצה הזו יצרה דרכי ביטוי חדשניות ופנתה עורף לסגנונו השולט של ביאליק בארץ.

עד מותה בגיל קרוב ל-60, מחוץ לכתיבת השירים הנפלאה שלה, גולדברג כיהנה גם כפרופסור לספרות באוניברסיטה העברית והייתה ראש החוג לספרות השוואתית באוניברסיטת תל אביב.


כך מקריאה לאה גולדברג את "משירי ארץ אהבתי" שכולם מכירים בתור "מכורה שלי" (עברית):

http://youtu.be/mUGDhkwZlVI


ואותו שיר בלחן שמושר על ידי חוה אלברשטיין (עברית):

https://youtu.be/i2Era-99yS0


עוד ביצוע מרגש (עברית):

http://youtu.be/aCYnlxLaY_M


האמנם - עוד שיר נפלא בביצוע יפה במיוחד (עברית):

https://youtu.be/ENVDrSao8hk


היום היא כבר דמות עם עצה לכולנו - בסדרה לנוער (עברית):

https://youtu.be/e3wf5vhbQlA


שיר נוסף שהיא מקריאה בקולה (עברית):

https://youtu.be/R7JYq_3Bfrk


סרט תיעודי על לאה גולדברג (עברית):

https://youtu.be/4sjtuQYOmWY?long=yes


ותכנית רצינית שעוסקת באישה ויצירתה (עברית):

https://youtu.be/gFf-hphhyCc?long=yes

מנשה קדישמן היה צייר ופסל ישראלי, שזוהה בציבור בישראל במיוחד בציורי הכבשים שיצר. לכבשים המפורסמות שלו קדישמן הגיע כששירת בנח"ל, בקיבוץ מעיין ברוך שבאצבע הגליל. בתפקידו בקיבוץ כרועה צאן, הוא צייר רישומים רבים של הכבשים שרעה, בעיפרון ופחם. החל משנת 1978 הוא החל לצייר ולפסל כבשים וכך יצא שהוא התפרסם במיוחד באלפי דיוקנאות הכבשים הצבעוניים שצייר.

אבל לצד ציורי הכבשים הוא עשה לו שם גם בציורים אחרים ובפסלים שהוא יצר, רובם בסגנון מופשט, שהיה בו שימוש מרובה בצורות גאומטריות חדות. בין פסליו המפורסמים ניתן למצוא את פסלי "עקידת יצחק" שנמצאים באוניברסיטת ת"א וברחבת מוזיאון תל אביב (שניהם עם כבשים), את "התרוממות", פסל שלושת העיגולים שבכיכר הבימה ואת "מתח" שבמוזיאון ישראל בירושלים.

פסל מרגש ומיוחד במינו הוא "שלכת", שקדישמן פיסל והציב במוזיאון היהודי בברלין. הוא מורכב מאלפי פנים זועקים ממתכת, שמונחים על הרצפה. הם מעין סמל דומם ליהודי אירופה שנספו בשואה. בניגוד לעלי שלכת, הם לא משמיעים קול זעקה כשהמבקרים נאלצים לדרוך עליהם. נשמע רק שקשוק המתכת, שמזכיר יותר את שקשוק המתכת של הרכבות ההן מהשואה.


הנה סרטון על הכבשים של קדישמן וההשראה שהם נותנים לילדים ליצור אמנות:

http://youtu.be/myEerPmEOfc


המיצב "שלכת" של קדישמן שבברלין:

http://youtu.be/3I9MHuI0lU4


הפסל "התרוממות" שבכיכר הבימה, שהפך לאימוג'ים ענקיים לכבוד פורים:

https://youtu.be/GY59ZOMJhqg


סקירה על האמנות המעניינת של מנשה קדישמן לאורך השנים (עברית):

http://youtu.be/464X2D8wHIg?t=28s


ותכנית חינוכית על קדישמן (עברית):

https://youtu.be/5V32aEjxBkA?long=yes

נתן אלתרמן (1970-1910), משורר ומחזאי, הוא אחד מגדולי המשוררים העבריים, אם לא החשוב שבהם. המשורר נחשב למשורר החשוב בדורו, דור התקומה, דור מלחמת העצמאות ומדינת ישראל הצעירה. בעצם הוא היה נביא התחייה העברית.

בצעירותו נמנה אלתרמן על קבוצת משוררים צעירים שמרדה בממסד הספרותי הבוגר, בראשות המשורר חיים נחמן ביאליק. "כוכבים בחוץ", ספר שיריו הראשון, יצא כשהיה בן 28.

אלתרמן למד חקלאות בפריז והפך לאגרונום מוסמך. אך כצעיר מוכשר וקל כתיבה הוא היה המוביל של קבוצה שהפכה את השירה העברית לשיקית ופופולרית מאי-פעם.

במלחמת העצמאות הוא התגייס, אך יצחק שדה, שחשש לגורלו של משורר כה חשוב, הורה לשחררו. חשיבותו למורל הציבור היהודי ולוחמיו הייתה בעיניו משמעותית הרבה יותר מהנשק שאוחז אלתרמן בידיו.

ב-19 בדצמבר 1947 פרסם את השיר העברי הנודע "מגש הכסף", שפורסם במדורו "הטור השביעי" שבעיתון "דבר". הוא נחשב היום כשיר העברי החשוב ביותר של תקופת מלחמת העצמאות להקמת המדינה. אלתרמן התכתב בו עם מילותיו של חיים ויצמן, לימים נשיא המדינה הראשון, שבנאומו אמר את המשפט המכונן "שום מדינה אינה ניתנת על מגש של כסף..." - השיר הזה, שהיה עם הזמן למטבע לשון, היטיב לתאר את גבורת הלוחמים במלחמת העצמאות ותרומתה להקמת המדינה.

בהמשך חייו כתב אלתרמן פזמונים רבים ומצליחים. את חלק משיריו הגדולים, שלא נכתבו במקור לזמרה, הלחינו מוזיקאים רבים בישראל, כשהמובהק מביניהם היה יאיר רוזנבלום, שהלחין כמה מהיפים בשירי אלתרמן. כל אלה היו לחלק מהקנון של השירה והזמר העברי ומהמצליחים בשירי המשוררים העבריים שהולחנו והוקלטו כאן.

לאחר שהתווכח עם העורך שוקן, עזב אלתרמן את עיתון "הארץ" וקיבל טור שבועי בשם "הטור השביעי" בעיתון "דבר". בטור הוא פירסם במשך 24 שנים, שיר שבועי, במעין טור מחורז כמו שירה, בענייני היום האקטואליים. רבים מהטורים שפרסם נחשבים לשירה של ממש. עם השנים יצאו לאור גם ספרים שאיגדו את החשובים שבהם.

היו שהאשימו אותו כמשורר "מגויס", המשרת את השלטון ותומך בדעתו, אבל לא פעם ידע גם לפרסם שירים עם ביקורת וכשעשה זאת לא חסך בה. כמו מרבית הציבור, גם מנהיגי האומה אהבו והעריצו את דירתו, אבל הוא ידע לחרוז גם דברים חריפים.

אלתרמן מת צעיר, בגיל 59 וכתוצאה מסיבוך בהרדמה במהלך ניתוח. אבל בחייו, גם אם קצרים, הוא הספיק לכתוב כל כך הרבה וכל כך טוב שהמורשת הפואטית שלו היא מהעשירות שהותיר משורר ישראלי.

מבקרים שונים רואים בו את המשורר החשוב בשמי השירה העברית. דוגמה לכך הוא מבקר השירה מנחם בן, שכתב עליו: "בשנים המכריעות של צמיחת המדינה הוא היה המצפון המוסרי של האומה".

אלתרמן היה משורר תל אביבי בנשמתו, צנוע ולא חומרני, ידוע בנדיבותו, כותב רציני ושקדן אך גם בוהמיין נצחי. הוא אהב לשתות ולעשן מקטרת. עם חבריו המשוררים הוא נהג לשבת בקפה כסית ולבלות עם השחקנים והבוהמיינים האחרים.

במותו ביקש אלתרמן שלא להיקבר בחלקת הסופרים בבית העלמין טרומפלדור, אלא בבית העלמין קרית שאול, "כאחד העם".


משימה קטנה:
==========
סעו לתל אביב ומצאו את דירתו של אלתרמן ברחוב נורדאו 35 קומה ג'. עמדו מול הבניין והקריאו שיר שלו. נכון כיף?


האזינו לאחד משיריו הנהדרים של נתן אלתרמן שהלחין יאיר רוזנבלום (עברית):

http://youtu.be/Z9tJhHV3Pnw


שיר שנכתב כשירה לאשתו והולחן שנים אחר-כך בידי נחום היימן שגם שר (עברית):

https://youtu.be/bPL_Fw3npnI


תל אביב, כמו שאהב אותה אלתרמן, בשיר (עברית):

https://youtu.be/aD4OP9NaqBo


חנה'לה התבלבלה - שיר שאלתרמן כתב ללחן עממי (עברית):

https://youtu.be/Dsv6dNdctpk


שיר נסתר שלו בסרטון מפעם (עברית):

http://youtu.be/pQqw8js9RaI?t=15s


כאב חייו - על בתו המתה, המשוררת בזכות עצמה תרצה אתר (עברית):

https://youtu.be/palDdGlvcb4?long=yes


ורעייתו, השחקנית רחל מרקוס, שנותרה לבדה (עברית):

https://youtu.be/E0teibTyRW8?long=yes

הכוריאוגרפית יסמין גודר היא מהחשובים והבולטים שבכוריאוגרפים בישראל. היא מצליחה שוב ושוב לייצר יצירות מחול מעניינות ומפתיעות וזכתה לפרסים רבים ומוצדקים בכל רחבי העולם. רבים רואים בה את היורשת העתידית של אוהד נהרין במחול הישראלי והיא גם מהכוריאוגרפים היחידים שפיתחו שפה עצמאית, שאינה מושפעת מסגנונו של נהרין. היא פיתחה שפה פוסט-מודרנית מעניינת שמדלגת בין גבוה לעממי ואפילו אוונגרד ועבודותיה נחשבות לעבודות מרתקות וחדשניות.

עבודותיה של גודר הוצגו במסגרות חשובות מאד בעולם כולו, כולל בפסטיבל לינקולן-סנטר בניו-יורק, הפסטיבל הבינלאומי של טוקיו, פסטיבל אנזימי ברומא ועוד רבים אחרים. כיום גודר פועלת בסטודיו שלה ביפו. בין עבודותיה המעניינות בעבר היא עשתה את "הקיר של אלינה", "אני רעה אני", "פתאום ציפורים", העבודה "i feel funny today", "שתייים שעשוע ורוד" המצליחה ו"ראה אותה משתנה".


הנה יצירת המחול של גודר "ראה אותה משתנה":

http://youtu.be/Qb7bnUlhUiQ


והמחול "שתייים שעשוע ורוד" של יסמין גודר מ-2003:

http://youtu.be/9R1YGdghUi4

כבר שנים רבות אוהד נהרין הוא הכוריאוגרף הראשי של להקת בת-שבע. הוא נחשב לאחד מיוצרי המחול המוערכים בעולם. בשנות ה-90 הוא זכה להגדרה "אחד מחמשת הכוריאוגרפים המובילים בעולם", על ידי העיתון החשוב "הניו יורק טיימס". הוא גם זכה במגוון של פרסים ותארים, כולל פרס ישראל ודוקטור כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

אוהד פיתח שפת תנועה בשם "גאגא". בשיטה זו עובדים רקדניו של אוהד לחלוטין ללא מראות, בניגוד למקובל בעולם המחול, על גופם שלהם. נהרין טוען שהשיטה מתאימה, כדרך עבודה גופנית, לכל אחד. בשיטה זו אחד הרעיונות הוא עבודה על גוף הרקדן, כדרך לחזק, להגמיש ולייעל את הגוף ואת הדמיון והחושים של הרוקד. רקדנים רבים מתארים אותה כגישה שמעניקה חוויית חופש והנאה רבה לרקדן.


הנה דבריו של אוהד נהרין על תנועת הגאגא:

http://youtu.be/OGPG1QL1vJc?t=6s


הסבר לעבודה בשיטת הגאגא:

http://youtu.be/ZzXhcNFXwYM


פרומו לריקוד "סשן" של להקת בת-שבע:

http://youtu.be/UcMiuOTpKNs


קטעים מהמחול "החור" של נהרין:

http://youtu.be/zOMl5l6kEg8


ודברים של אוהד נהרין על אהבת הריקוד (עברית):

http://youtu.be/yh5WFiK0obk

דוד טרטקובר הוא מעצב גרפי ישראלי ואמן. טרטקובר הוא אספן של פריטי נוסטלגיה משנותיה הראשונות של המדינה. במהלך הקריירה שלו הוא עיצב כרזות מפורסמות, לוגואים (בעברית: סמלילים), אריזות ועטיפות לספרים, תקליטים ועוד. השפעתו הגדולה על תרבות העיצוב הישראלית היקנתה לו את פרס ישראל. בין השאר הוא יצר את הסטיקר הישראלי הראשון, לתנועת "שלום עכשיו" ואת פוסטר 30 שנה למדינת ישראל, מהטובים בפוסטרים שנוצרו לימי העצמאות.




הנה סרטון על יצירתו של טרטקובר בקיר המייסדים בשכונת נווה צדק:

http://youtu.be/0EMNA4Npyl8



דבריו של טרטקובר על ילדותו, ירושלים ופוליטיקה (עברית):

https://youtu.be/k2OXLytytkA


ותכנית חינוכית על האמן הישראלי הנודע (עברית):

https://youtu.be/GkBxTWEZukk

מכנים אותו "צייר חפצים" כי במקום צבעים ומכחולים, הוא משתמש בחפצים כדי לצייר דיוקנאות של אנשים מפורסמים. זה משעשע, חכם ומעורר הפתעה וזה בדיוק מה שאנו מחפשים באמנות מודרנית.

כשמרכיב האמן חנוך פּיבֵן דיוקנאות ודמויות באמצעות קולאז' מחומרים וחפצים מוכרים מחיי היומיום, הוא שואב השראה מאמנות הדאדא. יש כאן את ההומור של הדאדא ואת השימוש בחפצים שונים שמוגדרים כאמנות.

היופי באמנות שלו נובע מסגנון הקריקטורה שהוא יוצר באמצעות בחירה של החפצים שמהם תורכב הדמות. כך, הוא מעביר את המסר לגבי הדמות הציבורית שהוא יוצר, בין השאר על ידי הבחירה בחפצים ובחומרים המייצגים אמירה מסוימת לגביה.

פיבן הוא דוגמה לאמן שלא התקבל ללימודים באקדמיה לאמנות "בצלאל" והיה צריך ללמוד עיצוב גרפי בניו יורק ורק אז זכה להערכה רבה כאמן, אחד המיוחדים והמקוריים שיוצרים כיום בישראל.


הנה הציור בחפצים (עברית):

https://youtu.be/-eaCIRUmfRo


חנוך פיבן מסביר איך מעבירים אופי של בן אדם בציורי חפצים שלו (עברית):

http://youtu.be/Nj1z9OjSxiM?t=18s


על האמן היוצר דיוקן משפחתי ממשפחות שונות, חנוך פיבן (עברית):

http://youtu.be/x2OYf0LyfkA?t=18s


כך יוצר חנוך פיבן את דיוקנו של אלברט איינשטיין מחפצים שונים (עברית):

http://youtu.be/3FEPSl5B8b8?t=18s


נשיא ארה"ב ברק אובמה מחפצים (עברית):

https://youtu.be/EFkeCMDFWTk?t=18s


ותכנית חינוכית על האמנות של פיבן (עברית):

https://youtu.be/y_Emks4mQqg?long=yes

יונה וולך היתה משוררת ישראלית, אחת היוצרות העבריות החשובות במאה ה-20. היא נולדה בכפר אונו, שיהפוך ברבות הזמן לקריית אונו. כאשר היתה בת ארבע, נהרג אביה של יונה בקרבות מלחמת העצמאות והרחוב שבו גדלה נקרא על שמו.

היא החלה כותבת שירה מגיל צעיר ובגיל 20 פרסמה את השירים הראשונים שלה בכתב העת "עכשיו" לשירה. בהמשך היא עצמה תהיה ממייסדי כתב העת פשיטא שבו עשו מאמץ להכניס אל השירה העברית את השפה היומיומית.

בגיל 21 התאשפזה וולך מרצון בבית חולים פסיכיאטרי וטופלה בין השאר בסמים הפסיכדליים דוגמת LSD, כשהיא מקפידה לתאר את החוויות משם בשיריה מאותו הזמן.

בהמשך חייה היא זכתה להצלחה רבה, שיריה זכו ללחנים מצוינים וספריה זכו בפרסים מחמיאים. היא עצמה המשיכה לכתוב שירה נועזת ולעורר מחלוקת בהופעתה החיצונית ובעצמאותה.

אבל בגיל 41 היא נפטרה מסרטן, בבית אימה שנפטרה כמה שבועות לפניה, ברחוב הקרוי על שם אביה שמת בילדותה במלחמה.


הנה סרטון על יונה וולך (עברית):

http://youtu.be/xoIq9518iGQ


השיר "יונתן" שיונה וולך מקריאה בקולה (עברית):

http://youtu.be/RIpOXw2BpQU


וולך מדברת (עברית):

https://youtu.be/tDmKrpvIHQ0


וסרט תיעודי על יונה וולך וחייה (עברית):

https://youtu.be/JWKd84JHkR8?long=yes