שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה אהבו אמנים באזור פרובאנס?
אזור חבל פרובאנס (Provence) הוא מהאזורים היפים והאהובים בצרפת ובאירופה כולה. כמו חבל טוסקנה היפה שבאיטליה, פרובאנס התברכה באווירה שלווה ושקטה של כפרים ציוריים ושדות פורחים בשלל צבעים.
עם בתי ספר לאמנות בערים מרכזיות בדרום צרפת, כמו אביניון, ניס ואקס-אן-פרובאנס, האמנות באזור פרובאנס לא הפסיקה לשגשג מאז המאה ה-14.
במאה ה-19 התגלה חבל פרובאנס במיטבו לאמנים רבים שזיהו בו את האור המיוחד, השמיים והנופים הייחודיים והאופן זבו ניתן לציירם בטבע, באמצעות החידוש המלהיב שהכניסו האימפרסיוניסטים לאמנות כשהוציאו את כן הציור שלהם מהסטודיו והחלו לצייר בטבע.
כך הגיעו אל פרובאנס מי שנמנים כיום על גדולי הציור של המאות ה-19 וה-20, ביניהם וינסנט ואן גוך, פיקאסו, סזאן, מאטיס, בראק, מירו, לג'ר ומארק שאגאל.
בפרובאנס התפתחה גם תעשיית בשמים עתיקה, שהפכה את צרפת למעצמת בשמים. העיירה גראס שנמצאת כאן, זכתה לכינוי "עיר הבשמים". בה הופכים, כבר מאות שנים, את תמציות הבשמים המופקות כאן ובמקומות אחרים לבשמי היוקרה שהפכו לאגדה. מוזיאון הבשמים של גראס נמצא בארמון פרגונרד ומראה כיצד הפכו יצרני הבשמים של פרובאנס לעשירים מופלגים.
השילוב בין הנוף הצבעוני והיופי הכפרי, לבין האנשים והמבנים, הוא שמשך אל פרובאנס בעבר אמנים וציירים. הללו התיישבו באזור וציירו שלל ציורים שהפכו את חבל הארץ הזה לאחד המצוירים בעולם.
במלחמת העולם השנייה התמקמה בפרובאנס ובדרום צרפת בכלל, "צרפת החופשית". זה היה אזור שלא נשלט על ידי הנאצים וממנו התקיימה התנגדות לכיבוש הגרמני.
כיום זורמים לפרובנס תיירים מכל העולם - חלקם הכירו אותה לראשונה מציוריהם של ואן גוך, סזאן, מאטיס או שאגאל ובאים היום לחוות את המקום ואת הטעמים והריחות הידועים שבו, את האתרים ההיסטוריים, הבשמים והיינות המובחרים שמיוצרים בו ובכרמים הרבים שבחבל הארץ הקסום הזה.
הכירו את הציירים שבאו לכאן בתגית "אמני פרובאנס".
ואן גוך המחיש היטב את המשיכה של האמנים לפרובאנס:
https://youtu.be/hd7pt9k1vuA
סזאן שנולד וחי בפרובאנס אהב לצייר בכפר הדייגים ל'אסטאק (L’Estaque) והתמקד בתפיסת עצמים במרחב:
https://youtu.be/ybwIurmbLmg
סיפורו של חבל פרובאנס:
https://youtu.be/W9KTeUO88Z4
סרטון קצר שמציג קמצוץ מהיופי של פרובאנס:
http://youtu.be/Er_juPrnBb0
צייר מודרני שנהנה לצייר בעקבות ון גוך:
https://youtu.be/ewnNmcbz5iY
את שדות הלוונדר של פרובאנס ציירו גדולי הציירים:
https://youtu.be/-EfK8OhRElI
אי אפשר שלא לצייר אותם:
https://youtu.be/gqVPYHRC6go
קניון ורדון שבפרובאנס:
http://youtu.be/u0RlYxgXWos
ומצגת וידאו על חבל פרובנס שבצרפת:
http://youtu.be/2f1CjAs1hmg?t=13s
מי היה וינסנט ואן גוך?
כיום ידוע וינסנט ואן גוך (Vincent Van Gogh) כאחד מגדולי הציירים בכל הזמנים. אבל בחייו סבל ואן גוך מעוני ומקשיים רבים בנפשו וביחסיו עם אחרים. עני, מסוכסך, כושל, בודד ובעל אופי קשה - הוא ראה את עצמו כמו שאחרים נטו לתפוס אותו - הלוזר המושלם והאמן הלא מובן ולא מוצלח.
בלתי נתפס לחשוב שאלה היו חייו ושזה היה הדימוי של מי שנחשב היום לאחד האמנים החשובים והמפורסמים ביותר בתולדות האמנות - וינסנט ואן גוך.
כצייר הוא היה ידוע בשימוש עז ומלא הבעה שעשה בצבעים. כיום הוא נחשב לפוסט-אימפרסיוניסט וממבשרי סגנון האקספרסיוניזם. הוא נגע אפילו בציור מופשט, הרבה לפני אחרים. אבל הוא כתב במכתב פעם, שסגנונו החדשני לא נבע מרצון להפשטה, אלא כי כך הוא יכול היה להכניס יותר רגשות לציוריו, או בלשונו שלו "יותר דרמה, כעס, כאב, אהבה ודמות".
בצעירותו החליף ואן גוך סגנונות ציור לא פעם והושפע מאד מהציור היפאני. את ציוריו הגדולים ומלאי האור והגוונים הבהירים הוא יצר בשנים האחרונות לחייו. את השנים הללו הוא עשה בדרום צרפת. במקביל החל ואן גוך לאבד את שפיותו ועשה מעשים מוזרים, שהעידו על מצוקה נפשית לא פשוטה.
המפורסם בין המעשים הללו הוא השמועה על חיתוך אוזנו, לפי השמועה כדי לתת אותה במתנה לאישה שאהב, אבל במציאות זה קרה אחרי ריב קשה עם חברו, הצייר פול גוגן, שבא לבקרו בדרום צרפת, מהבירה פאריס.
בחייו מכר וינסנט ואן גוך רק ציור אחד, בשם "הכרם האדום". את עצמו הוא הרבה מאד לצייר והותיר אחריו המון פורטרטים עצמיים, דיוקנאות של עצמו שצייר.
חסרון הכיס שלו הובילו בלית ברירה לצייר על מפות שולחן ומגבות שלקח מהמוסד לחולי נפש שבו אושפז בעיירה ארל.
מוכשר כמו שד, אבל ללא שמץ של הערכה מסביבתו, מבולבל ובעיקר בודד, הוא סבל מדיכאון קשה. היום אפשר לטפל בדיכאון בקלות, אבל ואן גוך לא חי היום. בגיל 37 הוא ירה בעצמו בשדה ומת. בשנת 1960 מצאו במקרה את האקדח בשדה.
כיום ציוריו שווים מיליוני דולרים כל אחד ונחשבים לנכס הגדול ביותר שאדם יכול להחזיק בביתו, אבל הוא עצמו סבל בחייו ממחסור קשה וצייר על מפיות נייר.
ההכרה בגאונתו הגיעה כמה שנים לאחר מותו. אז הוצגו ציוריו בפאריז וזכו להערכה גורפת. צבעיו העזים והשימוש שלו בצבע, תנועות המברשת הדינמיות והמנעד הרגשי שלו השפיעו על אמנים רבים ומיצבו אותו כאחד מהחלוצים הבולטים של האמנות המודרנית.
מאז הפכו גם ציוריו לחשובים ביותר בתולדות האמנות והם נמכרים כיום במחירי שיא.
על גדולתו של וינסנט ואן גוך:
https://youtu.be/vxz8NA9gMYc
קדימון לסרט על ואן גוך (מתורגם):
https://youtu.be/fv1yg3IU-Jc
כמה עובדות על האמן המשפיע בתולדות הציור:
https://youtu.be/H4_pk6fOUVA
חלקים מסרט שנעשה על חייו של ון גוך:
https://youtu.be/09ZYlutmaPI
סיפור חייו של גאון הציור:
http://youtu.be/qv8TANh8djI?t=28s
יצירותיו הגדולות כשברקע שיר שנכתב עליו:
http://youtu.be/nkvLq0TYiwI
דיוקנאות עצמיים שצייר:
http://youtu.be/O5tKG39G6Qk
סרטון שיצר אמן וידאו שהחליט להעיר רבים מציוריו המוכרים של ון גוך לחיים:
http://youtu.be/MPQSN3fNLF4
תכנית חינוכית על וינסנט ואן גוך (עברית):
https://youtu.be/VN-Nyji8nNI?long=yes
ואמן צעיר שמחליט ליצור חודש כמו ון גוך:
https://youtu.be/CtofW108JDE?long=yes
מי היה הצייר פול סזאן ובמה הוא ידוע?
הוא היה החיבור בין האימפרסיוניזם לקוביזם, אהב לצייר תפוחים ונשים רוחצות ולא זכה בחייו להבין עד כמה תפקידו יהיה משמעותי בעתיד של אמנות הציור בה עסק.
הצייר הפוסט אימפרסיוניסטי פול סזאן (Paul Cézanne) נולד ב-1839 בעיר אקס-אן-פרובאנס, עיר קטנה ושלווה בדרום צרפת שתישאר קשורה אליו לכל חייו. סזאן נולד למשפחה בורגנית מבוססת ואב בנקאי.
בילדותו, אגב, הוא פוגש את אמיל זולא, הם מתחברים וביחד עם חבר נוסף אפילו מקימים הרכב מוסיקלי ששמו "הבליינים העליזים".
בניגוד לרבים מעמיתיו הציירים ותודות לעסקי הבנקאות המשפחתיים, סזאן לא נאלץ להתמודד עם עוני, מה שלא ממש הקל עליו את הדרך לאמנות. אביו רצה שיהיה עורך דין והוא אף למד משפטים. אך בשנת 1861 מובילה אותו אהבתו לציור להפסיק את לימודיו והוא פונה לקריירה אמנותית.
בשנות השישים של המאה ה-19 מגיע סזאן לפריז, המקום שבו נולדו התנועות החדשות באמנות. הוא מכיר את האמפרסיוניסטים כמו קלוד מונה (Claude Monet) וקמיל פיסארו (Camille Pissarro) ואף השתתף בכמה מהתערוכות שלהם. בתחילה הוא מאמץ את הטכניקות שלהם, ציור באור טבעי ותיעוד של רגשות פנימיים ורשמים ויזואליים שמתקבלים מהתבוננות באובייקט המצויר.
אבל סזאן חיפש משהו אחר, משהו יותר מוצק ועמוק מהתרשמות הרגעית.
האמפרסיוניסטים התרכזו בלכידת האור והתנועה, אך סזאן רוצה לחזור למשמעות הפנימית של הצורות. הוא פיתח שיטה חדשנית שבה פירק את הטבע לצורות גיאומטריות בסיסיות. גלילים, חרוטים וכדורים הפכו לאבני הבניין של ציוריו ובמקום לחקות את המציאות, הוא בונה אותה מחדש על הקנבס.
סמל של האמנות שלו הפכו התפוחים. סזאן צייר אותם בלי לספור, לא רק מפני שהם לא נרקבו מהר כמו פירות אחרים, אלא כי הצורה הכמעט מושלמת שלהם איפשרה לו לחקור את הקשר בין צבע לצורה. כל גוון אדום או צהוב לא היה רק צבע אלא גם אמצעי ליצירת עומק ונפח. הוא הבין שצבע יכול לעצב צורה בלי קווי מתאר מסורתיים.
המהפכה האמיתית של סזאן הייתה ביחס שלו לפרספקטיבה. במקום לעקוב אחר הכללים הקלאסיים של נקודת מבט אחת, הוא צייר אובייקטים מכמה זוויות בו זמנית. שולחן יכול היה להיראות אצלו כאילו הוא מתנדנד, אגרטל נוטה לצד, פירות מתגלגלים. זה לא היה חוסר יכולת טכנית אלא בחירה מודעת לתאר את המציאות כפי שהעין והמוח חווים אותה באמת.
הנושא האהוב ביותר על סזאן בשנותיו האחרונות היה ציור של מתרחצות ומתרחצים. הרעיון לסדרה זו נבע מזכרונות ילדותו בפרובאנס, כשהוא התרחץ עם חבריו בנהרות המקומיים. אבל בעוד שאת הגברים הוא צייר בקבוצות פתוחות וחופשיות, את הנשים הוא סידר בקומפוזיציה משולשת, סגורה ומוגנת, מה שמשקף את עמדתו החברתית השמרנית כלפי נשים.
במשך 10 שנים, עד יום מותו, סזאן עובד על 3 ציורים גדולים של מתרחצות.
ההשפעה של סזאן על האמנות המודרנית הייתה עצומה. פיקאסו (Pablo Picasso) ובראק (Georges Braque) יאמצו את הגישה הגיאומטרית שלו והולידו את הקוביזם. מאטיס (Henri Matisse) לומד ממנו על כוח הצבע הטהור. דורות של ציירים ימשיכו לחקור את הרעיונות שהוא היה הראשון להציג.
אבל סזאן לא זכה להכרה הראויה בחייו. הוא המשיך ליצור בבדידות באקס-אן-פרובאנס, מקדיש את עצמו לחקירת ההר הקדוש שלו - מון סן-ויקטואר (Montagne Sainte-Victoire). את ההר הזה שיהווה לו כל כך הרבה השראה הוא מצייר עשרות פעמים, מזוויות שונות ובתאורות שונות. המון סן ויקטואר יהפוך לאחד הנושאים המפורסמים ביותר באמנות המודרנית.
במרבית חייו לא יזכה סזאן לראות הערכה ציבורית לציוריו. לא הקהל ולא המבקרים מזכים אותו בכבוד או אהבה. אך בתחילת המאה ה-20 מצב זה השתנה. בשנותיו האחרונות החלה לבוא ההכרה בחשיבותו כאמן גדול, אף שזה היה כבר מאוחר מדי.
פול סזאן מת ב-1906, בדיוק כשהאמנות החדשה שהוא עזר ליצור החלה לפרוח. אנרי מאטיס אמר עליו פעם ש"סזאן הוא אבי כולנו. כל אחד מאיתנו ממשיך ומפתח דבר שהוא גילה בציוריו. אבל כל דבר שעשינו כבר מצוי אצלו, כך או אחרת".
קראו בתגית "שחקני הקלפים" על היצירה היקרה ביותר שלו.
# סגנונו המשתנה
לאורך כל חייו הרבה סזאן לצייר דיוקנים, ציורי-נוף וטבע דומם. ציוריו המוקדמים מנבאים את חידושי הזרמים הפוביסטי והאקספרסיוניסטי.
קשריו עם האימפרסיוניסטים, ובעיקר עם קאמי פיסארו, בתחילת שנות השבעים של המאה ה-19 מובילים לשינוי עמוק בסגנונו של סזאן. בהשפעת ציורי הנוף של אובר, פונטואז ומדאן הוא פונה ממשיכות מכחול סמיכות לעדינות ומצבעים כהים לבהירים.
סזאן משתתף ומציג מציוריו בתערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה (1874) והשלישית (1877), אבל הם לא זוכים לאהדה רבה.
במהלך שנות השמונים של המאה ה-19 מגבש סזאן את הסגנון שיאפיין את יצירתו המאוחרת. בניגוד לשיטה היותר מקובלת בתקופתו, שיטת האור-צל, בציוריו מתקופה זו הוא מנתח באופן קפדני את הצבע, כאמצעי ליצירת פרספקטיבה. הוא מצייר אז את סדרת ציורי הנוף בכפר ל'אסטק".
בשנות חייו המאוחרות סזאן מעמיק את חקר הקומפוזיציה ומעמיד מספר יצירות שלימים יהפכו למכוננות בתולדות האמנות. ביניהן בולטים סדרת הציורים המתארים את הר סנט-ויקטואר (1898–1902) "נער עם וסט אדום" (1890–1899), וסדרת "המתרחצות" (1898–1905) הידועה שלו.
סגנונו המאוחר של סזאן שואף לייצג את מהותם של מושאי הציור, ובניגוד לאימפרסיוניסטים, מבכר אותה על פני רשמים ויזואליים שמתקבלים מהתבוננות באובייקט המצויר.
הנה סיפורו של סזאן ששינה את עולם האמנות:
https://youtu.be/p-5pLKTh3xY
השיטות האופטיות המיוחדות שלו:
https://youtu.be/V9VRKHi9IKQ
סוד האמנות של פול סזאן:
https://youtu.be/Ocs7EaDzMyY
הקשר המיוחד של סזאן לפיקאסו הצעיר:
https://youtu.be/AQDIq3M_KzY
הציור "הרוחצות הגדולות" שלו:
https://youtu.be/z68CQkD7mz4
"משחקי הקלפים" של פול סזאן:
http://youtu.be/x8FwNEnrcM8
מצגת וידאו עם כמה מיצירות סזאן:
https://youtu.be/UraUefGBISo
ב"אני גיטרה" התייחסה נעמי שמר לסזאן (עברית):
https://youtu.be/mw9uiMMvFGk
תכנית חינוכית על פול סזאן (עברית):
https://youtu.be/reN3W2v1jPs?long=yes
מי היה האמן וגדול הצבע אנרי מאטיס?
הצייר והפסל הצרפתי אַנְרִי מָאטִיס (Henry Matisse) הוא אחד מגדולי האמנים של המאה ה-20. ביחד עם פאבלו פיקאסו הוא אולי הצייר המשמעותי והמשפיע ביותר באמנות של מאה זו.
מי שבצעירותו למד משפטים ואף עבד תקופה במשרד עורכי-דין, חלה במחלה קשה בגיל 21. כשהוא מרותק למיטתו וכדי שלא ישתעמם, קנתה לו אימו קופסת צבעים. כך הוא נפגש לראשונה עם הציור ועם הצבע והתאהב.
כשהחלים, החליט מאטיס להתמסר לציור. הוא נסע לפריס, בה למד בבית ספר לאמנות. ב-1917, כשהוא בשיא חגיגת הצבע שלו, הוא החל לבלות ולצייר לאורך מרבית זמנו בפרובאנס ובריביירה הצרפתית, שבדרום צרפת. בציורים שיצר שם הוא הצליח לשקף את החושניות הצבעונית של האזור ולצייר כמה מציוריו המרגשים ביותר.
מכאן הפך אנרי מאטיס לצייר משמעותי, במיוחד בזרם ה"פוביזם", סגנון ציור שהוא עצמו הוביל והירבה להשתמש בו בחוכמה וביצירתיות בצבע. כי בניגוד לאמנים רבים בתקופתו, מאטיס יצר ציורים נעימים, מזמינים, מוארים וצבעוניים מאוד.
בשלב מסוים עובר אנרי מאטיס לפולינזיה וחווית השהייה שם ממלאת אותו ברעיונות, בשמחה ובביטחון, אף שייקח זמן עד שהשפעתה עליו תקבל ביטוי באמנותו. רק ב-1935, חמש שנים לאחר שובו לצרפת, הוא יסיים את התמונה הפולינזית הראשונה שלו, "חלון בטהיטי".
ב"חלון בטהיטי" הוא יתגלה במיטבו סולם הצבעים החדש שלו, שהבשיל בשנים שעברו ופרץ החוצה באמנותו. מכאן ובעיקר בזכות המשך השימוש הבולט שלו בצבע, יזכה מאטיס לפרסומו הרב ויהפוך לאחד האמנים המרכזיים בעולם האמנות.
לואי אראגון יאמר על השנים הללו ש"בלי טהיטי, מאטיס לא היה מאטיס". ואכן, עד יום מותו, תשחזרנה מרבית יצירותיו את האור והצורות הפולינזיים, במחוות ואזכורים חוזרים ונשנים של זכרונותיו משם.
ב1941 מאובחן מאטיס כחולה סרטן והוא מרותק לכסא גלגלים. הוא אינו יכול לעמוד על רגליו ולצייר. בחולשתו הוא מגלה את מגזרות הנייר ופוצח באמנות חדשה. הוא חורט על הנייר, גוזר אותו במספריים ומדביק את הגזירים על הקנבס, בד הציור. עבודותיו מאותה תקופה, דוגמת "מפלצות הים", "איקארוס" ו"מזחלת השלג", פותחות לו עולם חדש.
ארבע שנים לפני מותו, בתחילת שנות ה-50, מתחיל האמן החולה לגזור צמחים ויצורים ימיים, ממגזרות נייר שנצבעו מראש בצבעי גואש וחתוכים לצורות יסוד של מלבנים וריבועים. על הנייר הוא מדביק אותן, תוך יצירת תחושה של סיבוביות ומבנה מעגלי המזכירים את קונכיית השבלול. ראו בתגית "קאט אאוט".
גם בזקנתו ולמרות מחלתו הקשה, מאטיס לא חדל ליצור. בגיל 81 הוא עדיין מתכנן בדרום צרפת את הקפלה הדומניקנית בעיירה ואנס שבה הוא מתגורר. הוא מעצב בה כמעט הכל, החל מהוויטראז'ים, המזבח, ציורי הקיר ומושבי המתפללים ועד לגלימות של אנשי הדת.
גם בסוף ימיו מאטיס המשיך ליצור ולהתנסות בז'אנרים שהסעירו אותו, ביצירת קולאז'ים ובסגנונות כמו קוביזם, סוריאליזם וציור מופשט. הוא גם המשיך, ממש עד מותו, בניסויים חדשים ובלתי פוסקים של ציור.
הנה תערוכה של ציוריו וסיפורו של אנרי מאטיס (עברית):
https://youtu.be/WzsuKqIpNvQ
על האמן הנודע:
https://youtu.be/hy4DUpsC22c
מאטיס בחייו - מצייר ומדבר:
https://youtu.be/MiEIeitUNFs
אמנות הקאט אאוט שימציא ויגזור בסוף חייו:
https://youtu.be/Od5JYdsvBgk
סרטון אמיתי של מאטיס גוזר עבודת קאט אאוט:
https://youtu.be/GN0okOq8Hyc
דברים שהייתם רוצים לדעת עליו:
https://youtu.be/gWFzKdegq-0
והסבר על זרם הפוביזם שמאטיס נחשב למנהיג ולמוביל בו:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
מי היה הצייר פבלו פיקאסו?
כמי ששמו המלא היה "פבלו דיאגו ג'וזה פרנסיסקו דה פאולה חואן נפומוסנו מריה דל לוס רמדיוס סיפריאנו דה לה סנטיסימה טרינידד רואיס יא פיקאסו", היה הצייר והפסל הספרדי פבלו פיקאסו, אחד מהאמנים המהפכניים בתולדות האמנות וללא ספק אחד מנותני הטון המרכזיים של האמנית במאה ה-20.
פיקאסו היה ילד פלא שהפך לאמן מרתק ונערץ. הוא לא הפסיק לחקור את האפשרויות האמנותיות שלו, ניסה וניסח חוקים חדשים ובעיקר עשה מהפכות באופן יצירתו.
היו לו תקופות שונות ביצירתו ובכל תקופה הוא צייר בסגנון שונה מהאחרות. בין התקופות ביצירתו: התקופה הכחולה, הוורודה, הקוביזם הפיסולי, הקוביזם האנליטי ועוד.
בין לבין הוא כנראה האמן הפורה בהיסטוריה, עם הערכות של מומחים שבחייו הוא יצר כ-50 אלף עבודות אמנות. חלק מהעבודות הללו, אגב, נוצרו ושורבטו על מפיות בבתי קפה, שכיום שוות הון.
פבלו פיקאסו היה אמן מהפכן, פורץ דרך ומייסד זרם הקוביזם באמנות המודרנית ומי שרבים מחשיבים כאמן החשוב ביותר באמנות המודרנית של המאה ה-20. המדהים הוא שבניגוד לאמנים שעשו מהפכות, איכויותיו והמהפכנות של פיקאסו לא פגעו בו אלא הפכו אותו לאהוב ההמונים.
כמו מידאס האגדי, שכל מה שנגע בו הפך לזהב, כך פיקאסו. ציוריו ופסליו נחשבים כיום מהיקרים ביותר בעולם. עובדה מעניינת היא שהאיש שכל עבודה שלו יכולה לפרנס בעושר משפחה לכל חייה, היה קומוניסט פעיל ומעורב פוליטית, שבחייו נאסרה בשל כך כניסתו לארצות הברית.
כך ניתן להבין את הציורים של פיקאסו:
https://youtu.be/_HGW1DQO1xQ
פיקאסו מצייר:
http://youtu.be/ExCQZ940Rbw
כמה מיצירותיו הגדולות של פיקאסו:
https://youtu.be/ziJOYOeG1yc
על הקוביזם - הזרם שהוא הוליד עם בראק:
https://youtu.be/V6ZT1705Slw
פיקאסו בעבודה:
http://youtu.be/CkRS3wDg1xU
רגע, יצירה! - כך תציירו כמו פיקסו:
https://youtu.be/9Jcs0VB5ZUk
סרט תיעודי על פיקאסו - המהפכן של האמנות המודרנית:
https://youtu.be/ANqi-LuH5j8?long=yes
כיצד ציוריו ה"פשוטים" הם בעצם יצירות מופת:
https://youtu.be/FjqQgEyokjs?long=yes
ותכנית טלוויזיה חינוכית על פיקאסו (עברית):
https://youtu.be/Nwq8iDTAZVo?long=yes
במה נודע הצייר חואן מירו?
אם אתם רואים ציורים הכוללים כתמים ושירבוטים, לא פעם כאלה המזכירים שרבוטי ילדים, בקווים חזקים ובולטים ולצידם עיגולים, סביר שאתם רואים ציור של מירו.
הצייר הקטלוני מספרד חואן מירו (Caravaggio) היה מהחשובים והבולטים באמני המאה ה-20. הוא היה צייר, פסל וקדר שזכה בפרסים ותארים מכובדים וחשובים על יצירותיו.
מירו הוא מגדולי הסוריאליסטים, בסגנון שמוגדר כ"מופשט סוריאליסטי". הגישה שלו לצבע גם היא מיוחדת ושונה מציירים אחרים במאה העשרים. צבעיו עזים וחודרים היישר ללבו של המתבונן. מככבים בהם צבעי היסוד, כמו אדום, צהוב, לעתים ירוק או כחול וגם שחור.
יש ביצירות של מירו אלמנטים חוזרים כמו, כמו התרנגול, החוזר בהם שוב ושוב, או הסולם, המזכיר לא פעם את סולם יעקב המקראי.לא מעט השראה הוא קיבל מגדולי הציור המיסטי משהו, הירונימוס בוש וויליאם בלייק.
עוד "עוגנים" שכיחים ומאפיינים בולטים בסגנונו הייחודי של מירו וביצירותיו היו דמויות של בעלי חיים, נשים וגורמי שמיים.
לצד ציוריו הרבים, יצר האמן הסוריאליסטי המופשט גם לא מעט פסלים מרשימים. עוד נכללו לצידם גם יצירות קרמיקה וציורי חלון על זככית. את יצירות הפיסול שלו ניתן לראות כיום ברחבי ערים כמו ברצלונה, מדריד וסן פרנסיסקו - בספרד ובארצות אחרות.
מי שעל-פי ההגייה הספרדית נקרא ז'ואן מירו אי פרה חואן, נולד בשנת 1893בברצלונה, שבקטלוניה, בספרד. את ילדותו בילה בכפר מונט רואיג, שנמצא לא רחוק מברצלונה.
כאמן הוא פעל בחייו בפריז, ניו-יורק וברצלונה. בשלוש ערים אלו מוצגות כיום רבות מיצירותיו הידועות ביותר.
הנה מצגת על האמן הספרדי המיוחד מירו:
https://youtu.be/9QYnDjCaTgE
30 מעבודותיו הנודעות:
https://youtu.be/77eSGRcojtg
עוד על חייו של מירו:
https://youtu.be/O9rAdb_ULp0
פרטים ממציוריו הנודעים:
https://youtu.be/yH_YB7fIsLw
ללמוד לצייר כמו מירו:
https://youtu.be/qmGbV3ar2wA
אנימציה שנותנת חיים לציור "הגן" שלו:
https://youtu.be/yDWPOkrJ0B8
אפשר ליצור מובייל שהופך את האסתטיקה שלו לקינטית:
https://youtu.be/v1zGVD6gwrk
וסרטון תיעודי על הצייר ויצירותיו:
https://youtu.be/N2mrK33gCYE?long=yes
למה אהב גוגן לצייר את נשות טהיטי?
כשפול גוגן (Paul gauguin) מת מעגבת בגיל 55, הרחק באיי פולינזיה, הוא לא הספיק לקבל את המכתב ששלח לו סוכנו מפאריס: "כולם רואים בך בימים אלה אמן גדול ויוצא דופן... נכנסת זה מכבר לספרי ההיסטוריה". לפתע, אחרי שנים של אכזבות, הפך איש הבורסה לשעבר, שעזב את מנעמי החיים והכסף הגדול לטובת האמנות, שפשט רגל ונטש את משפחתו, לאמן דגול.
הצייר הצרפתי פול גוגן לא עזב רק את הכסף למען האמנות. הוא עזב את פאריס כדי לחפש את העולם הטבעי, לצייר נשים מקומיות ואקזוטיות בטהיטי, על רקע הצמחיה והנופים המיוחדים של איי הים הדרומי. האמן היהיר והבוטה שהוא היה, לעיתים אפילו אלים, מצא שלווה באיים הרגועים של פולינזיה. שוב ושוב הוא יישא נערות צעירות לנשים ויצייר אותן בלהט ותשוקה. הציורים הללו יהפכו נערצים באירופה והוא יהפוך בתולדות האמנות למתאר המובהק של העולם הפרימיטיבי.
עוד לפני שהוא יפתח את סגנונו ה'פרימיטיבי' ידחה גוגן את האימפרסיוניזם שמתאר את ההתרשמות מהטבע והעדיף לצייר מכוח דמיונו. את חיקוי המציאות הוא העדיף להשאיר לצילום, שזה עתה נולד. את הציור הוא ראה כ"אחיה של המוסיקה" וכבנוי מצבעים וצורות, כמו צלילים ואקורדים מוסיקליים.
כבר אז היו מבקרים שראו בו את אחד החשובים מאמני האמנות המודרנית. כמו חברו הטוב וינסנט ואן גוך, גם הוא צייר באקספרסיביות ולהט עמוקים, וביטא בהבעה פראית נושאים שהסעירו את נפשו. כמו ואן גוך, גם ציוריו התאפיינו בפשטות ועוצמה. וכמוהו גם הוא היה ממבשרי זרם האקספרסיוניזם.
הנה סיפורו של פול גוגן לפי התפתחות ציוריו במהלך השנים:
http://youtu.be/0VzXPIMMGNo
קטע מדרמה על יחסיהם של ון גוך וגוגן:
http://youtu.be/8XncnXI9WZk
גוגן בתכנית אירוח חינוכית (עברית):
http://youtu.be/b_iolg_0Aeg?long=yes
ותערוכת וידאו של מאות מציוריו:
https://youtu.be/IdDvbLV5v70?long=yes
מה מצויר בציור "אני והכפר" של מארק שאגאל?
הציור "אני והכפר" של הצייר היהודי מארק שאגאל צויר בשנת 1911. בציור מתוארת העיר ויטבסק, כמו שזכר אותה שאגאל מרוסיה. הוא צייר אותו לאחר שעבר להתגורר בפריז.
במרכז היצירה מתוארות שתי דמויות המביטות זו בזו. בצד ימין דיוקן עצמי של שאגאל בפנים ירוקות וכובע. בצד שמאל ראש של עז או כבשה. לשתיהן שרשרות דומות, עם צלב במרכזן. מרחוק דמויות של חקלאי פוסע ואישה חולבת פרה.
השילוב ביצירה הוא בין השיחה של שתי הדמויות הגדולות (יש עיגול החוצה אותן) ומרכיבים של תנועה בחיי הכפר. בתים צבעוניים, חלקם הפוכים, באווירה סוריאליסטית משהו, שהשפיעה על סוריאליסטים רבים.
הציור משלב את סגנון הקוביזם עם ציור באווירה עממית רוסית ויהודית. הוא אינו מוסדר ומנומק כמו הקוביזם ולא מצויר בפרספקטיבה, כאילו הרעיון העממי הוא המקבל את המקום המרכזי ולא השיטה האמנותית. הצירוף של זכרונות וחלומות שנראה שהוא משופע בו השפיע מאד על הזרם הסוריאליסטי באמנות.
הנה היצירה "אני והכפר" במוזיאון לאמנות חדישה בניו יורק:
https://youtu.be/hg24zE5hSJc
והנה עיירה יהודית לפני מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/RRnMrGy9LYk
אזור חבל פרובאנס (Provence) הוא מהאזורים היפים והאהובים בצרפת ובאירופה כולה. כמו חבל טוסקנה היפה שבאיטליה, פרובאנס התברכה באווירה שלווה ושקטה של כפרים ציוריים ושדות פורחים בשלל צבעים.
עם בתי ספר לאמנות בערים מרכזיות בדרום צרפת, כמו אביניון, ניס ואקס-אן-פרובאנס, האמנות באזור פרובאנס לא הפסיקה לשגשג מאז המאה ה-14.
במאה ה-19 התגלה חבל פרובאנס במיטבו לאמנים רבים שזיהו בו את האור המיוחד, השמיים והנופים הייחודיים והאופן זבו ניתן לציירם בטבע, באמצעות החידוש המלהיב שהכניסו האימפרסיוניסטים לאמנות כשהוציאו את כן הציור שלהם מהסטודיו והחלו לצייר בטבע.
כך הגיעו אל פרובאנס מי שנמנים כיום על גדולי הציור של המאות ה-19 וה-20, ביניהם וינסנט ואן גוך, פיקאסו, סזאן, מאטיס, בראק, מירו, לג'ר ומארק שאגאל.
בפרובאנס התפתחה גם תעשיית בשמים עתיקה, שהפכה את צרפת למעצמת בשמים. העיירה גראס שנמצאת כאן, זכתה לכינוי "עיר הבשמים". בה הופכים, כבר מאות שנים, את תמציות הבשמים המופקות כאן ובמקומות אחרים לבשמי היוקרה שהפכו לאגדה. מוזיאון הבשמים של גראס נמצא בארמון פרגונרד ומראה כיצד הפכו יצרני הבשמים של פרובאנס לעשירים מופלגים.
השילוב בין הנוף הצבעוני והיופי הכפרי, לבין האנשים והמבנים, הוא שמשך אל פרובאנס בעבר אמנים וציירים. הללו התיישבו באזור וציירו שלל ציורים שהפכו את חבל הארץ הזה לאחד המצוירים בעולם.
במלחמת העולם השנייה התמקמה בפרובאנס ובדרום צרפת בכלל, "צרפת החופשית". זה היה אזור שלא נשלט על ידי הנאצים וממנו התקיימה התנגדות לכיבוש הגרמני.
כיום זורמים לפרובנס תיירים מכל העולם - חלקם הכירו אותה לראשונה מציוריהם של ואן גוך, סזאן, מאטיס או שאגאל ובאים היום לחוות את המקום ואת הטעמים והריחות הידועים שבו, את האתרים ההיסטוריים, הבשמים והיינות המובחרים שמיוצרים בו ובכרמים הרבים שבחבל הארץ הקסום הזה.
הכירו את הציירים שבאו לכאן בתגית "אמני פרובאנס".
ואן גוך המחיש היטב את המשיכה של האמנים לפרובאנס:
https://youtu.be/hd7pt9k1vuA
סזאן שנולד וחי בפרובאנס אהב לצייר בכפר הדייגים ל'אסטאק (L’Estaque) והתמקד בתפיסת עצמים במרחב:
https://youtu.be/ybwIurmbLmg
סיפורו של חבל פרובאנס:
https://youtu.be/W9KTeUO88Z4
סרטון קצר שמציג קמצוץ מהיופי של פרובאנס:
http://youtu.be/Er_juPrnBb0
צייר מודרני שנהנה לצייר בעקבות ון גוך:
https://youtu.be/ewnNmcbz5iY
את שדות הלוונדר של פרובאנס ציירו גדולי הציירים:
https://youtu.be/-EfK8OhRElI
אי אפשר שלא לצייר אותם:
https://youtu.be/gqVPYHRC6go
קניון ורדון שבפרובאנס:
http://youtu.be/u0RlYxgXWos
ומצגת וידאו על חבל פרובנס שבצרפת:
http://youtu.be/2f1CjAs1hmg?t=13s
כיום ידוע וינסנט ואן גוך (Vincent Van Gogh) כאחד מגדולי הציירים בכל הזמנים. אבל בחייו סבל ואן גוך מעוני ומקשיים רבים בנפשו וביחסיו עם אחרים. עני, מסוכסך, כושל, בודד ובעל אופי קשה - הוא ראה את עצמו כמו שאחרים נטו לתפוס אותו - הלוזר המושלם והאמן הלא מובן ולא מוצלח.
בלתי נתפס לחשוב שאלה היו חייו ושזה היה הדימוי של מי שנחשב היום לאחד האמנים החשובים והמפורסמים ביותר בתולדות האמנות - וינסנט ואן גוך.
כצייר הוא היה ידוע בשימוש עז ומלא הבעה שעשה בצבעים. כיום הוא נחשב לפוסט-אימפרסיוניסט וממבשרי סגנון האקספרסיוניזם. הוא נגע אפילו בציור מופשט, הרבה לפני אחרים. אבל הוא כתב במכתב פעם, שסגנונו החדשני לא נבע מרצון להפשטה, אלא כי כך הוא יכול היה להכניס יותר רגשות לציוריו, או בלשונו שלו "יותר דרמה, כעס, כאב, אהבה ודמות".
בצעירותו החליף ואן גוך סגנונות ציור לא פעם והושפע מאד מהציור היפאני. את ציוריו הגדולים ומלאי האור והגוונים הבהירים הוא יצר בשנים האחרונות לחייו. את השנים הללו הוא עשה בדרום צרפת. במקביל החל ואן גוך לאבד את שפיותו ועשה מעשים מוזרים, שהעידו על מצוקה נפשית לא פשוטה.
המפורסם בין המעשים הללו הוא השמועה על חיתוך אוזנו, לפי השמועה כדי לתת אותה במתנה לאישה שאהב, אבל במציאות זה קרה אחרי ריב קשה עם חברו, הצייר פול גוגן, שבא לבקרו בדרום צרפת, מהבירה פאריס.
בחייו מכר וינסנט ואן גוך רק ציור אחד, בשם "הכרם האדום". את עצמו הוא הרבה מאד לצייר והותיר אחריו המון פורטרטים עצמיים, דיוקנאות של עצמו שצייר.
חסרון הכיס שלו הובילו בלית ברירה לצייר על מפות שולחן ומגבות שלקח מהמוסד לחולי נפש שבו אושפז בעיירה ארל.
מוכשר כמו שד, אבל ללא שמץ של הערכה מסביבתו, מבולבל ובעיקר בודד, הוא סבל מדיכאון קשה. היום אפשר לטפל בדיכאון בקלות, אבל ואן גוך לא חי היום. בגיל 37 הוא ירה בעצמו בשדה ומת. בשנת 1960 מצאו במקרה את האקדח בשדה.
כיום ציוריו שווים מיליוני דולרים כל אחד ונחשבים לנכס הגדול ביותר שאדם יכול להחזיק בביתו, אבל הוא עצמו סבל בחייו ממחסור קשה וצייר על מפיות נייר.
ההכרה בגאונתו הגיעה כמה שנים לאחר מותו. אז הוצגו ציוריו בפאריז וזכו להערכה גורפת. צבעיו העזים והשימוש שלו בצבע, תנועות המברשת הדינמיות והמנעד הרגשי שלו השפיעו על אמנים רבים ומיצבו אותו כאחד מהחלוצים הבולטים של האמנות המודרנית.
מאז הפכו גם ציוריו לחשובים ביותר בתולדות האמנות והם נמכרים כיום במחירי שיא.
על גדולתו של וינסנט ואן גוך:
https://youtu.be/vxz8NA9gMYc
קדימון לסרט על ואן גוך (מתורגם):
https://youtu.be/fv1yg3IU-Jc
כמה עובדות על האמן המשפיע בתולדות הציור:
https://youtu.be/H4_pk6fOUVA
חלקים מסרט שנעשה על חייו של ון גוך:
https://youtu.be/09ZYlutmaPI
סיפור חייו של גאון הציור:
http://youtu.be/qv8TANh8djI?t=28s
יצירותיו הגדולות כשברקע שיר שנכתב עליו:
http://youtu.be/nkvLq0TYiwI
דיוקנאות עצמיים שצייר:
http://youtu.be/O5tKG39G6Qk
סרטון שיצר אמן וידאו שהחליט להעיר רבים מציוריו המוכרים של ון גוך לחיים:
http://youtu.be/MPQSN3fNLF4
תכנית חינוכית על וינסנט ואן גוך (עברית):
https://youtu.be/VN-Nyji8nNI?long=yes
ואמן צעיר שמחליט ליצור חודש כמו ון גוך:
https://youtu.be/CtofW108JDE?long=yes
הוא היה החיבור בין האימפרסיוניזם לקוביזם, אהב לצייר תפוחים ונשים רוחצות ולא זכה בחייו להבין עד כמה תפקידו יהיה משמעותי בעתיד של אמנות הציור בה עסק.
הצייר הפוסט אימפרסיוניסטי פול סזאן (Paul Cézanne) נולד ב-1839 בעיר אקס-אן-פרובאנס, עיר קטנה ושלווה בדרום צרפת שתישאר קשורה אליו לכל חייו. סזאן נולד למשפחה בורגנית מבוססת ואב בנקאי.
בילדותו, אגב, הוא פוגש את אמיל זולא, הם מתחברים וביחד עם חבר נוסף אפילו מקימים הרכב מוסיקלי ששמו "הבליינים העליזים".
בניגוד לרבים מעמיתיו הציירים ותודות לעסקי הבנקאות המשפחתיים, סזאן לא נאלץ להתמודד עם עוני, מה שלא ממש הקל עליו את הדרך לאמנות. אביו רצה שיהיה עורך דין והוא אף למד משפטים. אך בשנת 1861 מובילה אותו אהבתו לציור להפסיק את לימודיו והוא פונה לקריירה אמנותית.
בשנות השישים של המאה ה-19 מגיע סזאן לפריז, המקום שבו נולדו התנועות החדשות באמנות. הוא מכיר את האמפרסיוניסטים כמו קלוד מונה (Claude Monet) וקמיל פיסארו (Camille Pissarro) ואף השתתף בכמה מהתערוכות שלהם. בתחילה הוא מאמץ את הטכניקות שלהם, ציור באור טבעי ותיעוד של רגשות פנימיים ורשמים ויזואליים שמתקבלים מהתבוננות באובייקט המצויר.
אבל סזאן חיפש משהו אחר, משהו יותר מוצק ועמוק מהתרשמות הרגעית.
האמפרסיוניסטים התרכזו בלכידת האור והתנועה, אך סזאן רוצה לחזור למשמעות הפנימית של הצורות. הוא פיתח שיטה חדשנית שבה פירק את הטבע לצורות גיאומטריות בסיסיות. גלילים, חרוטים וכדורים הפכו לאבני הבניין של ציוריו ובמקום לחקות את המציאות, הוא בונה אותה מחדש על הקנבס.
סמל של האמנות שלו הפכו התפוחים. סזאן צייר אותם בלי לספור, לא רק מפני שהם לא נרקבו מהר כמו פירות אחרים, אלא כי הצורה הכמעט מושלמת שלהם איפשרה לו לחקור את הקשר בין צבע לצורה. כל גוון אדום או צהוב לא היה רק צבע אלא גם אמצעי ליצירת עומק ונפח. הוא הבין שצבע יכול לעצב צורה בלי קווי מתאר מסורתיים.
המהפכה האמיתית של סזאן הייתה ביחס שלו לפרספקטיבה. במקום לעקוב אחר הכללים הקלאסיים של נקודת מבט אחת, הוא צייר אובייקטים מכמה זוויות בו זמנית. שולחן יכול היה להיראות אצלו כאילו הוא מתנדנד, אגרטל נוטה לצד, פירות מתגלגלים. זה לא היה חוסר יכולת טכנית אלא בחירה מודעת לתאר את המציאות כפי שהעין והמוח חווים אותה באמת.
הנושא האהוב ביותר על סזאן בשנותיו האחרונות היה ציור של מתרחצות ומתרחצים. הרעיון לסדרה זו נבע מזכרונות ילדותו בפרובאנס, כשהוא התרחץ עם חבריו בנהרות המקומיים. אבל בעוד שאת הגברים הוא צייר בקבוצות פתוחות וחופשיות, את הנשים הוא סידר בקומפוזיציה משולשת, סגורה ומוגנת, מה שמשקף את עמדתו החברתית השמרנית כלפי נשים.
במשך 10 שנים, עד יום מותו, סזאן עובד על 3 ציורים גדולים של מתרחצות.
ההשפעה של סזאן על האמנות המודרנית הייתה עצומה. פיקאסו (Pablo Picasso) ובראק (Georges Braque) יאמצו את הגישה הגיאומטרית שלו והולידו את הקוביזם. מאטיס (Henri Matisse) לומד ממנו על כוח הצבע הטהור. דורות של ציירים ימשיכו לחקור את הרעיונות שהוא היה הראשון להציג.
אבל סזאן לא זכה להכרה הראויה בחייו. הוא המשיך ליצור בבדידות באקס-אן-פרובאנס, מקדיש את עצמו לחקירת ההר הקדוש שלו - מון סן-ויקטואר (Montagne Sainte-Victoire). את ההר הזה שיהווה לו כל כך הרבה השראה הוא מצייר עשרות פעמים, מזוויות שונות ובתאורות שונות. המון סן ויקטואר יהפוך לאחד הנושאים המפורסמים ביותר באמנות המודרנית.
במרבית חייו לא יזכה סזאן לראות הערכה ציבורית לציוריו. לא הקהל ולא המבקרים מזכים אותו בכבוד או אהבה. אך בתחילת המאה ה-20 מצב זה השתנה. בשנותיו האחרונות החלה לבוא ההכרה בחשיבותו כאמן גדול, אף שזה היה כבר מאוחר מדי.
פול סזאן מת ב-1906, בדיוק כשהאמנות החדשה שהוא עזר ליצור החלה לפרוח. אנרי מאטיס אמר עליו פעם ש"סזאן הוא אבי כולנו. כל אחד מאיתנו ממשיך ומפתח דבר שהוא גילה בציוריו. אבל כל דבר שעשינו כבר מצוי אצלו, כך או אחרת".
קראו בתגית "שחקני הקלפים" על היצירה היקרה ביותר שלו.
# סגנונו המשתנה
לאורך כל חייו הרבה סזאן לצייר דיוקנים, ציורי-נוף וטבע דומם. ציוריו המוקדמים מנבאים את חידושי הזרמים הפוביסטי והאקספרסיוניסטי.
קשריו עם האימפרסיוניסטים, ובעיקר עם קאמי פיסארו, בתחילת שנות השבעים של המאה ה-19 מובילים לשינוי עמוק בסגנונו של סזאן. בהשפעת ציורי הנוף של אובר, פונטואז ומדאן הוא פונה ממשיכות מכחול סמיכות לעדינות ומצבעים כהים לבהירים.
סזאן משתתף ומציג מציוריו בתערוכה האימפרסיוניסטית הראשונה (1874) והשלישית (1877), אבל הם לא זוכים לאהדה רבה.
במהלך שנות השמונים של המאה ה-19 מגבש סזאן את הסגנון שיאפיין את יצירתו המאוחרת. בניגוד לשיטה היותר מקובלת בתקופתו, שיטת האור-צל, בציוריו מתקופה זו הוא מנתח באופן קפדני את הצבע, כאמצעי ליצירת פרספקטיבה. הוא מצייר אז את סדרת ציורי הנוף בכפר ל'אסטק".
בשנות חייו המאוחרות סזאן מעמיק את חקר הקומפוזיציה ומעמיד מספר יצירות שלימים יהפכו למכוננות בתולדות האמנות. ביניהן בולטים סדרת הציורים המתארים את הר סנט-ויקטואר (1898–1902) "נער עם וסט אדום" (1890–1899), וסדרת "המתרחצות" (1898–1905) הידועה שלו.
סגנונו המאוחר של סזאן שואף לייצג את מהותם של מושאי הציור, ובניגוד לאימפרסיוניסטים, מבכר אותה על פני רשמים ויזואליים שמתקבלים מהתבוננות באובייקט המצויר.
הנה סיפורו של סזאן ששינה את עולם האמנות:
https://youtu.be/p-5pLKTh3xY
השיטות האופטיות המיוחדות שלו:
https://youtu.be/V9VRKHi9IKQ
סוד האמנות של פול סזאן:
https://youtu.be/Ocs7EaDzMyY
הקשר המיוחד של סזאן לפיקאסו הצעיר:
https://youtu.be/AQDIq3M_KzY
הציור "הרוחצות הגדולות" שלו:
https://youtu.be/z68CQkD7mz4
"משחקי הקלפים" של פול סזאן:
http://youtu.be/x8FwNEnrcM8
מצגת וידאו עם כמה מיצירות סזאן:
https://youtu.be/UraUefGBISo
ב"אני גיטרה" התייחסה נעמי שמר לסזאן (עברית):
https://youtu.be/mw9uiMMvFGk
תכנית חינוכית על פול סזאן (עברית):
https://youtu.be/reN3W2v1jPs?long=yes
הצייר והפסל הצרפתי אַנְרִי מָאטִיס (Henry Matisse) הוא אחד מגדולי האמנים של המאה ה-20. ביחד עם פאבלו פיקאסו הוא אולי הצייר המשמעותי והמשפיע ביותר באמנות של מאה זו.
מי שבצעירותו למד משפטים ואף עבד תקופה במשרד עורכי-דין, חלה במחלה קשה בגיל 21. כשהוא מרותק למיטתו וכדי שלא ישתעמם, קנתה לו אימו קופסת צבעים. כך הוא נפגש לראשונה עם הציור ועם הצבע והתאהב.
כשהחלים, החליט מאטיס להתמסר לציור. הוא נסע לפריס, בה למד בבית ספר לאמנות. ב-1917, כשהוא בשיא חגיגת הצבע שלו, הוא החל לבלות ולצייר לאורך מרבית זמנו בפרובאנס ובריביירה הצרפתית, שבדרום צרפת. בציורים שיצר שם הוא הצליח לשקף את החושניות הצבעונית של האזור ולצייר כמה מציוריו המרגשים ביותר.
מכאן הפך אנרי מאטיס לצייר משמעותי, במיוחד בזרם ה"פוביזם", סגנון ציור שהוא עצמו הוביל והירבה להשתמש בו בחוכמה וביצירתיות בצבע. כי בניגוד לאמנים רבים בתקופתו, מאטיס יצר ציורים נעימים, מזמינים, מוארים וצבעוניים מאוד.
בשלב מסוים עובר אנרי מאטיס לפולינזיה וחווית השהייה שם ממלאת אותו ברעיונות, בשמחה ובביטחון, אף שייקח זמן עד שהשפעתה עליו תקבל ביטוי באמנותו. רק ב-1935, חמש שנים לאחר שובו לצרפת, הוא יסיים את התמונה הפולינזית הראשונה שלו, "חלון בטהיטי".
ב"חלון בטהיטי" הוא יתגלה במיטבו סולם הצבעים החדש שלו, שהבשיל בשנים שעברו ופרץ החוצה באמנותו. מכאן ובעיקר בזכות המשך השימוש הבולט שלו בצבע, יזכה מאטיס לפרסומו הרב ויהפוך לאחד האמנים המרכזיים בעולם האמנות.
לואי אראגון יאמר על השנים הללו ש"בלי טהיטי, מאטיס לא היה מאטיס". ואכן, עד יום מותו, תשחזרנה מרבית יצירותיו את האור והצורות הפולינזיים, במחוות ואזכורים חוזרים ונשנים של זכרונותיו משם.
ב1941 מאובחן מאטיס כחולה סרטן והוא מרותק לכסא גלגלים. הוא אינו יכול לעמוד על רגליו ולצייר. בחולשתו הוא מגלה את מגזרות הנייר ופוצח באמנות חדשה. הוא חורט על הנייר, גוזר אותו במספריים ומדביק את הגזירים על הקנבס, בד הציור. עבודותיו מאותה תקופה, דוגמת "מפלצות הים", "איקארוס" ו"מזחלת השלג", פותחות לו עולם חדש.
ארבע שנים לפני מותו, בתחילת שנות ה-50, מתחיל האמן החולה לגזור צמחים ויצורים ימיים, ממגזרות נייר שנצבעו מראש בצבעי גואש וחתוכים לצורות יסוד של מלבנים וריבועים. על הנייר הוא מדביק אותן, תוך יצירת תחושה של סיבוביות ומבנה מעגלי המזכירים את קונכיית השבלול. ראו בתגית "קאט אאוט".
גם בזקנתו ולמרות מחלתו הקשה, מאטיס לא חדל ליצור. בגיל 81 הוא עדיין מתכנן בדרום צרפת את הקפלה הדומניקנית בעיירה ואנס שבה הוא מתגורר. הוא מעצב בה כמעט הכל, החל מהוויטראז'ים, המזבח, ציורי הקיר ומושבי המתפללים ועד לגלימות של אנשי הדת.
גם בסוף ימיו מאטיס המשיך ליצור ולהתנסות בז'אנרים שהסעירו אותו, ביצירת קולאז'ים ובסגנונות כמו קוביזם, סוריאליזם וציור מופשט. הוא גם המשיך, ממש עד מותו, בניסויים חדשים ובלתי פוסקים של ציור.
הנה תערוכה של ציוריו וסיפורו של אנרי מאטיס (עברית):
https://youtu.be/WzsuKqIpNvQ
על האמן הנודע:
https://youtu.be/hy4DUpsC22c
מאטיס בחייו - מצייר ומדבר:
https://youtu.be/MiEIeitUNFs
אמנות הקאט אאוט שימציא ויגזור בסוף חייו:
https://youtu.be/Od5JYdsvBgk
סרטון אמיתי של מאטיס גוזר עבודת קאט אאוט:
https://youtu.be/GN0okOq8Hyc
דברים שהייתם רוצים לדעת עליו:
https://youtu.be/gWFzKdegq-0
והסבר על זרם הפוביזם שמאטיס נחשב למנהיג ולמוביל בו:
https://youtu.be/tcjJEOapNKY
אמני פרובאנס
כמי ששמו המלא היה "פבלו דיאגו ג'וזה פרנסיסקו דה פאולה חואן נפומוסנו מריה דל לוס רמדיוס סיפריאנו דה לה סנטיסימה טרינידד רואיס יא פיקאסו", היה הצייר והפסל הספרדי פבלו פיקאסו, אחד מהאמנים המהפכניים בתולדות האמנות וללא ספק אחד מנותני הטון המרכזיים של האמנית במאה ה-20.
פיקאסו היה ילד פלא שהפך לאמן מרתק ונערץ. הוא לא הפסיק לחקור את האפשרויות האמנותיות שלו, ניסה וניסח חוקים חדשים ובעיקר עשה מהפכות באופן יצירתו.
היו לו תקופות שונות ביצירתו ובכל תקופה הוא צייר בסגנון שונה מהאחרות. בין התקופות ביצירתו: התקופה הכחולה, הוורודה, הקוביזם הפיסולי, הקוביזם האנליטי ועוד.
בין לבין הוא כנראה האמן הפורה בהיסטוריה, עם הערכות של מומחים שבחייו הוא יצר כ-50 אלף עבודות אמנות. חלק מהעבודות הללו, אגב, נוצרו ושורבטו על מפיות בבתי קפה, שכיום שוות הון.
פבלו פיקאסו היה אמן מהפכן, פורץ דרך ומייסד זרם הקוביזם באמנות המודרנית ומי שרבים מחשיבים כאמן החשוב ביותר באמנות המודרנית של המאה ה-20. המדהים הוא שבניגוד לאמנים שעשו מהפכות, איכויותיו והמהפכנות של פיקאסו לא פגעו בו אלא הפכו אותו לאהוב ההמונים.
כמו מידאס האגדי, שכל מה שנגע בו הפך לזהב, כך פיקאסו. ציוריו ופסליו נחשבים כיום מהיקרים ביותר בעולם. עובדה מעניינת היא שהאיש שכל עבודה שלו יכולה לפרנס בעושר משפחה לכל חייה, היה קומוניסט פעיל ומעורב פוליטית, שבחייו נאסרה בשל כך כניסתו לארצות הברית.
כך ניתן להבין את הציורים של פיקאסו:
https://youtu.be/_HGW1DQO1xQ
פיקאסו מצייר:
http://youtu.be/ExCQZ940Rbw
כמה מיצירותיו הגדולות של פיקאסו:
https://youtu.be/ziJOYOeG1yc
על הקוביזם - הזרם שהוא הוליד עם בראק:
https://youtu.be/V6ZT1705Slw
פיקאסו בעבודה:
http://youtu.be/CkRS3wDg1xU
רגע, יצירה! - כך תציירו כמו פיקסו:
https://youtu.be/9Jcs0VB5ZUk
סרט תיעודי על פיקאסו - המהפכן של האמנות המודרנית:
https://youtu.be/ANqi-LuH5j8?long=yes
כיצד ציוריו ה"פשוטים" הם בעצם יצירות מופת:
https://youtu.be/FjqQgEyokjs?long=yes
ותכנית טלוויזיה חינוכית על פיקאסו (עברית):
https://youtu.be/Nwq8iDTAZVo?long=yes
אם אתם רואים ציורים הכוללים כתמים ושירבוטים, לא פעם כאלה המזכירים שרבוטי ילדים, בקווים חזקים ובולטים ולצידם עיגולים, סביר שאתם רואים ציור של מירו.
הצייר הקטלוני מספרד חואן מירו (Caravaggio) היה מהחשובים והבולטים באמני המאה ה-20. הוא היה צייר, פסל וקדר שזכה בפרסים ותארים מכובדים וחשובים על יצירותיו.
מירו הוא מגדולי הסוריאליסטים, בסגנון שמוגדר כ"מופשט סוריאליסטי". הגישה שלו לצבע גם היא מיוחדת ושונה מציירים אחרים במאה העשרים. צבעיו עזים וחודרים היישר ללבו של המתבונן. מככבים בהם צבעי היסוד, כמו אדום, צהוב, לעתים ירוק או כחול וגם שחור.
יש ביצירות של מירו אלמנטים חוזרים כמו, כמו התרנגול, החוזר בהם שוב ושוב, או הסולם, המזכיר לא פעם את סולם יעקב המקראי.לא מעט השראה הוא קיבל מגדולי הציור המיסטי משהו, הירונימוס בוש וויליאם בלייק.
עוד "עוגנים" שכיחים ומאפיינים בולטים בסגנונו הייחודי של מירו וביצירותיו היו דמויות של בעלי חיים, נשים וגורמי שמיים.
לצד ציוריו הרבים, יצר האמן הסוריאליסטי המופשט גם לא מעט פסלים מרשימים. עוד נכללו לצידם גם יצירות קרמיקה וציורי חלון על זככית. את יצירות הפיסול שלו ניתן לראות כיום ברחבי ערים כמו ברצלונה, מדריד וסן פרנסיסקו - בספרד ובארצות אחרות.
מי שעל-פי ההגייה הספרדית נקרא ז'ואן מירו אי פרה חואן, נולד בשנת 1893בברצלונה, שבקטלוניה, בספרד. את ילדותו בילה בכפר מונט רואיג, שנמצא לא רחוק מברצלונה.
כאמן הוא פעל בחייו בפריז, ניו-יורק וברצלונה. בשלוש ערים אלו מוצגות כיום רבות מיצירותיו הידועות ביותר.
הנה מצגת על האמן הספרדי המיוחד מירו:
https://youtu.be/9QYnDjCaTgE
30 מעבודותיו הנודעות:
https://youtu.be/77eSGRcojtg
עוד על חייו של מירו:
https://youtu.be/O9rAdb_ULp0
פרטים ממציוריו הנודעים:
https://youtu.be/yH_YB7fIsLw
ללמוד לצייר כמו מירו:
https://youtu.be/qmGbV3ar2wA
אנימציה שנותנת חיים לציור "הגן" שלו:
https://youtu.be/yDWPOkrJ0B8
אפשר ליצור מובייל שהופך את האסתטיקה שלו לקינטית:
https://youtu.be/v1zGVD6gwrk
וסרטון תיעודי על הצייר ויצירותיו:
https://youtu.be/N2mrK33gCYE?long=yes
כשפול גוגן (Paul gauguin) מת מעגבת בגיל 55, הרחק באיי פולינזיה, הוא לא הספיק לקבל את המכתב ששלח לו סוכנו מפאריס: "כולם רואים בך בימים אלה אמן גדול ויוצא דופן... נכנסת זה מכבר לספרי ההיסטוריה". לפתע, אחרי שנים של אכזבות, הפך איש הבורסה לשעבר, שעזב את מנעמי החיים והכסף הגדול לטובת האמנות, שפשט רגל ונטש את משפחתו, לאמן דגול.
הצייר הצרפתי פול גוגן לא עזב רק את הכסף למען האמנות. הוא עזב את פאריס כדי לחפש את העולם הטבעי, לצייר נשים מקומיות ואקזוטיות בטהיטי, על רקע הצמחיה והנופים המיוחדים של איי הים הדרומי. האמן היהיר והבוטה שהוא היה, לעיתים אפילו אלים, מצא שלווה באיים הרגועים של פולינזיה. שוב ושוב הוא יישא נערות צעירות לנשים ויצייר אותן בלהט ותשוקה. הציורים הללו יהפכו נערצים באירופה והוא יהפוך בתולדות האמנות למתאר המובהק של העולם הפרימיטיבי.
עוד לפני שהוא יפתח את סגנונו ה'פרימיטיבי' ידחה גוגן את האימפרסיוניזם שמתאר את ההתרשמות מהטבע והעדיף לצייר מכוח דמיונו. את חיקוי המציאות הוא העדיף להשאיר לצילום, שזה עתה נולד. את הציור הוא ראה כ"אחיה של המוסיקה" וכבנוי מצבעים וצורות, כמו צלילים ואקורדים מוסיקליים.
כבר אז היו מבקרים שראו בו את אחד החשובים מאמני האמנות המודרנית. כמו חברו הטוב וינסנט ואן גוך, גם הוא צייר באקספרסיביות ולהט עמוקים, וביטא בהבעה פראית נושאים שהסעירו את נפשו. כמו ואן גוך, גם ציוריו התאפיינו בפשטות ועוצמה. וכמוהו גם הוא היה ממבשרי זרם האקספרסיוניזם.
הנה סיפורו של פול גוגן לפי התפתחות ציוריו במהלך השנים:
http://youtu.be/0VzXPIMMGNo
קטע מדרמה על יחסיהם של ון גוך וגוגן:
http://youtu.be/8XncnXI9WZk
גוגן בתכנית אירוח חינוכית (עברית):
http://youtu.be/b_iolg_0Aeg?long=yes
ותערוכת וידאו של מאות מציוריו:
https://youtu.be/IdDvbLV5v70?long=yes
הציור "אני והכפר" של הצייר היהודי מארק שאגאל צויר בשנת 1911. בציור מתוארת העיר ויטבסק, כמו שזכר אותה שאגאל מרוסיה. הוא צייר אותו לאחר שעבר להתגורר בפריז.
במרכז היצירה מתוארות שתי דמויות המביטות זו בזו. בצד ימין דיוקן עצמי של שאגאל בפנים ירוקות וכובע. בצד שמאל ראש של עז או כבשה. לשתיהן שרשרות דומות, עם צלב במרכזן. מרחוק דמויות של חקלאי פוסע ואישה חולבת פרה.
השילוב ביצירה הוא בין השיחה של שתי הדמויות הגדולות (יש עיגול החוצה אותן) ומרכיבים של תנועה בחיי הכפר. בתים צבעוניים, חלקם הפוכים, באווירה סוריאליסטית משהו, שהשפיעה על סוריאליסטים רבים.
הציור משלב את סגנון הקוביזם עם ציור באווירה עממית רוסית ויהודית. הוא אינו מוסדר ומנומק כמו הקוביזם ולא מצויר בפרספקטיבה, כאילו הרעיון העממי הוא המקבל את המקום המרכזי ולא השיטה האמנותית. הצירוף של זכרונות וחלומות שנראה שהוא משופע בו השפיע מאד על הזרם הסוריאליסטי באמנות.
הנה היצירה "אני והכפר" במוזיאון לאמנות חדישה בניו יורק:
https://youtu.be/hg24zE5hSJc
והנה עיירה יהודית לפני מלחמת העולם השנייה:
https://youtu.be/RRnMrGy9LYk
