ממש לא. באמסטרדם, עיר הבירה של הולנד, יש בתים עתיקים ויפים מאד. זוהי עיר תעלות מקסימה, המכונה "ונציה של הצפון" ובנויה על תעלות מים, שגשרים קטנים בנויים מעליהן.

אבל גם אם באמסטרדם יש את אזור התעלות, על בתי הסירה המקסימים והגשרים החמודים שמעליהן, ליד אלה מתקיימת עיר מודרנית, שוקקת חיים ועסקים, מבני עסקים גדולים ומגדלים גבוהים של המאה ה-21.

זהו מטרופולין מלא אדם וקצב עכשווי, שלצד עיר התעלות העתיקה, הציורית והפסטורלית, פועם בקצב של האלף החדש ולצד אדריכלות שלא השתנתה מאז תקופת הרנסאנס, מתפתח לאדריכלות מודרנית ומרתקת לא פחות.


הנה אמסטרדם היפה:

https://youtu.be/IpytNrNdkFo

לא ברור אם יש בה הכי הרבה אופניים בעולם, אבל ללא ספק אמסטרדם היא מהערים הידידותיות ביותר בעולם לרוכבי אופניים.

בממוצע ,לכל תושב בעיר הזו יש זוג אופניים משלו. בעיר, המונה כ-750,000 תושבים, יש לא פחות מ-800,00 זוגות אופניים!


הנה המחשה מצולמת לכמה האופניים פופולאריות באמסטרדאם:

http://youtu.be/9OdPU_XfZYQ


ושעת השיא של התנועה באמסטרדם. כדאי לשים לב כמה אופניים יש בתמונה וכמה מכוניות:

http://youtu.be/fQdwlNkirKg

באמסטרדם בירת הולנד יש בניין מרשים ובעל חזות מרשימה, שזכה לכינוי "הנעל". הכינוי שניתן לו בשל צורתו הייחודית, מאכלס את משרדי תאגיד הבנקאות ההולנדי המפורסם בעולם כולו ING.

התאגיד שרצה לשדר אופי מודרני ומתקדם עם הזמן, קיים תחרות בין ארכיטקטים שהציעו איך צריך להיראות המבנה של הנהלתו ובחר בתכנית של משרד האדריכלים שהציע את המבנה הזה, של בניין בתנועה.

"בנין הנעל", שחלקו העיקרי מורם בעזרת עמודים מעל פני הקרקע, נראה לא סתם כנעל, אלא כנעל הפוסעת קדימה. יש המכנים אותו גם "החללית" ובכל מקרה הוא הפך לאחד המבנים האייקוניים באמסטרדם.


הנה מבנה הנעל באמסטרדם:

https://youtu.be/pNyNn1gOGk4

אמנם אמסטרדם אינה ונציה, אך נראה שהתעלות הן עורקי החיים של העיר. הרבה מאד תנועה ניתן למצוא ב-75 הקילומטרים של התעלות שבעיר, עם מאות הגשרונים המיועדים להולכי רגל ולרוכבי אופניים.

סירות מסחר, דייגים, קיאקים פרטיים וסירות תיירים - כולן שטות בנחת על מימי התעלות, שלשחות דווקא לא מומלץ בהם.

למעשה בנויה אמסטרדם על גבי איים קטנים. בכך היא מזכירה את העיר האיטלקית ונציה. היא גם זכתה לכינוי "ונציה של הצפון".


הנה שיט בתעלות באמסטרדם:

http://youtu.be/kwWFNx_Fyjc


סיפורו של משיט סירות בתעלות של אמסטרדם:

http://youtu.be/ahFUGL-ZslE?t=23s


יש מקצוע ייחודי לאמסטרדם - שולי האופניים והפסולת מהתעלות:

http://youtu.be/hWmAIhz43S4


ומקומות נוספים באמסטרדם שכדאי לראות:

http://youtu.be/5G-lqrzTv-U

ובכן, לא ממש. אבל הדבר הכי קרוב לזה הוא ריכוז האופניים הגדול בעולם שנמצא בעיר אמסטרדאם בהולנד.

מדובר במקום שמרכז מעל 10,000 זוגות אופניים שהוחרמו בשל חנייה בלתי חוקית. רק רבע מהם נתבעים על ידי הבעלים, שמשלמים גם קנס. השאר נשארים שם עד שהם נמכרים במכירות פומביות או נגרסים למתכת למיחזור.


הנה סרטון של בית הקברות של אמסטרדאם לאופניים:

http://youtu.be/Wwji1CpWO9E

ציור "אוכלי הבולבוסים" (The Potato Eaters), או "אוכלי תפוחי האדמה", הוא אחד הציורים המעניינים והמוכרים של הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך. זהו ציור מדכא, חשוך וכהה. יש לכך סיבות.

את "אוכלי הבולבוסים" צייר ואן גוך באפריל 1885 בעיר נינן (Nuenen) שבהולנד. הוא צייר את הדמויות כגסות וכעורות, גם מתוך תחושותיו באותה תקופה, בשל חוויות של חוסר הערכה לאמנותו ומצבו הנפשי המעורער, אך גם מתוך החלטה אמנותית לייצג כך את בני המעמד הנמוך.

הסיבה היא שוינסנט ואן גוך רצה לתאר איכרים אמיתיים, שאוכלים באותן ידיים שבהן עבדו את האדמה ואספו את תפוחי האדמה. לדבריו אלה אנשים ש"הרוויחו את מזונם ביושר". בציור הם אוכלים תפוחי אדמה לאור מנורת הנפט, בקומפוזיציה סוגרת ואף מאיימת. את התחושה הזו הקנה ואן גוך ליצירה ובכך גם העביר, אולי ללא כוונה, גם את הדיכאון וחוסר התקווה שחש באותה תקופה ושעברו בציורים נוספים שצייר אז.

הציור מוצג כיום במוזיאון ואן גוך באמסטרדם.


הנה ציור "אוכלי הבולבוסים":

https://youtu.be/psqgWqzHGPg


כך יצר הצייר ליתוגרפיה של הציור:

https://youtu.be/dl7zfMitWPA


קדימון מסרט על ואן גוך שמראה אותו מצייר את אוכלי הבולבוסים:

https://youtu.be/uhsDLib8Ni4


ניתוח של הציור הזה:

https://youtu.be/bsILo0a3gtA


וסרטון שמדגים בתלת ממד את התנועה שבציור:

https://youtu.be/wpp9_e4cluo

המכולות מוכרות לנו מהובלת סחורות באוניות. לא רבים יודעים שהן יכולות לשמש גם למגורים. לצעירים רבים בעולם, שהיכולת לקנות דירה לא קיימת אצלם וגם עלויות השכירות טסות למעלה, הן יכולות להיות פתרון מגורים מצוין ונגיש הרבה יותר, מבחינה כלכלית.

בשנת 2006 נבנתה עיר המכולות הגדולה בעולם בקיטוונן (Keetwonen) שבאמסטרדם. בקומפלקס המגורים העצום שנבנה בקיטוונן מתגוררים כאלף סטודנטים. מדובר בפתרון מבריק בעיר צפופה שהמגורים בה יקרים כל כך.

המגורים בעיר המכולות מבוקשים מאד אצל צעירי העיר והפרויקט הוא הצלחה עצומה גם במקומות אחרים בעולם, כמו באנגליה, קנדה וברזיל. הלקוחות הנלהבים ביותר של מגורי המכולות הם צעירי מדור ה-Y, אותם מילניאלס שחלק לא קטן מהם נחנק משכר דירה מטורף, או נאלץ לגור עם ההורים, עד גיל מאוחר.

בנוסף לפתרון המגורים הזול לצעירים זהו גם פתרון סביבתי, כיוון שבכל שנה מאות אלפי מכולות מושלכות כחפץ שאין בו שימוש. כך הן הופכות מאשפה למקומות מגורים נחשקים ולכולם טוב.

אז אולי גם בישראל יפתרו כך חלק מבעיית הדיור לצעירים?


כך נראית עיר מכולות בהולנד לאחר שהסתיימה בנייתה:

https://youtu.be/LeGLb5Fww-M


עיר המכולות של לונדון:

http://youtu.be/Fa2p_ux8ER0


פרוייקט מגורים בשכירות שנבנה ממכולות (מתורגם):

http://youtu.be/-Ym_dydJ-M4?t=4s


ודוגמאות של מבנים מיוחדים שנבנו ממכולות:

http://www.youtube.com/watch?v=sCKmUKi80OY#t=69

הציור של רמברנדט שנקרא "משמר הלילה", או "משמרת הלילה" כמו שלפעמים כותבים את שמו, הוא עבודת מופת של הצייר ההולנדי רמברנדט ואן ריין. הציור הזה נחשב לציור המפורסם ביותר של האמן וכנראה עבודת האמנות הכי חשובה של הולנד.

הציור הושלם בשנת 1642 ומתאר את הכוח האזרחי של קפטן קוך (לבוש בשחור ואדום) וסגנו וילם ואן רויטנבורך, בצירוף חיילי המחלקה שלהם.

אגב, השם הזה אינו שמו האמיתי של הציור. מדובר בכינוי קליט שתפס ומאז הפך לשם המוכר שלו. הכינוי "משמר הלילה" ניתן לה על אף שלא מדובר בתמונה לילית, כיוון שהיא צופתה בלכה כהה שמקנה לצופה את התחושה שמדובר בלילה.

ההיסטוריה של האמנות יודעת לספר שהעובדה שלא כל חברי המשמר צוירו עם פניהם בצורה ברורה ולחלקם הוסתרו הפנים, גרמה לכך שהתמונה נדחתה על ידי המזמינים והיא נתלתה בבניין העיריה של אמסטרדם. היא גם נחתכה בשוליה, כדי לתלות אותה על קיר קטן מדי. התמונה המלאה נותרה כיום רק בהעתק מוקטן של התמונה המקורית.

"משמר הלילה" נמצא היום במוזיאון "רייקסמוזיאום" המפורסם באמסטרדם.


הנה סיפורו של "משמר הלילה", שזה כלל אינו שמו:

https://youtu.be/BvkUZlNedC0


הציור הזה פותח וסוגר את הצגת עבודותיו של רמברנדט במוזיאון רייקסמוזיאום:

http://youtu.be/5SBun3S52xA


ניתוח של היצירה:

https://youtu.be/0D_rc92g27w


ומבט מעמיק על חשיבות היצירה הזו:

https://youtu.be/5E8f64yj1Jk?long=yes

שביתת "מיטת השלום" היא חלק מהמיתולוגיה של ג'ון לנון ויוקו אונו.

אחד הדברים שקשרו בין ג'ון לנון ויוקו אונו הייתה העמדה הפוליטית הדומה שלהם. שניהם היו אנטי-ממסדיים ובעלי רעיונות ודעות חברתיים ופוליטיים. אבל מה שבלט במיוחד אז היה ההתנגדות המשותפת שלהם למלחמת וייטנאם. בתוך זמן קצר היו השניים לפעילי שלום מרכזיים ובמידה רבה למשפיעים ביותר בתנועת השלום של הסיקסטיז.

יוזמות השלום וההתנגדות שלהם למלחמה רדפו אחת את השניה, אבל דומה שהיוזמה הגדולה של השניים הייתה "מיטת השלום".

היוזמה הושקה קצת אחרי שג'ון ויוקו נישאו. זה היה ב-24 במרץ 1969 כשהזמין הזוג הטרי את התקשורת אל קמפיין השלום החדש שלו. הקמפיין נערך בסוויטה הנשיאותית של מלון הילטון בעיר אמסטרדם, המקום בו בילו את ירח הדבש שלהם. העיתונאים הגיעו בהמוניהם לחדר 902, ובמקום שערוריה או מידע סנסציוני בנוסח שהזוג סיפק תמיד, הם קיבלו את קמפיין "מחאה במיטה".

במשך שבוע שלם השניים פשוט ישבו במיטה, מכוסים בשמיכת פוך, מוקפים בשלטים עם מסרים של שלום ואהבה והרצו את רעיונות השלום שלהם לציבור ולעולם. כך הם העבירו מסרים של תקווה לשלום והתנגדות למלחמת וייטנאם.

לאחר שארצות הברית סירבה לאפשר להם להמשיך את הקמפיין בשטחה, בעיקר בשל מה שכונה "עבירות סמים", הם עברו למלון "המלכה אליזבת" שבמונטריאול בקנדה והמשיכו גם שם לארח עיתונאים למשך שבוע נוסף. שם גם הקליטו את אחד משירי השלום החשובים אי-פעם והשיר שיהפוך להמנון מתנגדי מלחמת וייטנאם "תנו צ'אנס לשלום" ("Give Peace a Chance").


הנה שביתת המיטה המפורסמת שלהם:

https://youtu.be/acb15JsCGSk


וג'ון ויוקו שרים במיטה "תנו צ'אנס לשלום" ומתייצבים בראש "מחנה השלום":

https://youtu.be/RUHdhxwyjjU

מלחמת העולם השנייה והילדה היהודיה אנה פרנק מוצאת את עצמה מסתתרת במשך שנים בעליית גג נסתרת, ביחד עם משפחתה, מפני הנאצים.

במהלך התקופה הזו, זמן כל כך קשה לה ולמשפחתה, אנה פרנק כותבת יומן מרגש ואישי, על כל מה שעובר עליה, על משפחתה ועל המשפחה המסתתרת איתם, על מחשבותיה, אהבתה לנער מהמשפחה השנייה ועל רגשותיה כנערה מתבגרת בצל האימה הגדולה.

יום אחד, אחרי שנתפסו בידי הנאצים הועברו המסתתרים למחנות הריכוז. אנה פרנק נספתה בשואה, לאחר שחלתה בטיפוס במחנה הריכוז ברגן בלזן, בחודש מרץ 1945.

כשחזר אביה בתום המלחמה, לאחר ששרד אותה, אל הבית שבו הסתתרו הוא ומשפחתו, הוא מצא בין החפצים הזרוקים על הארץ את יומנה של אנה. הוא פרסם אותו ו"היומן של אנה פרנק" הפך לאחד הספרים האהובים והמיוחדים בעולם, עדות נבונה ובוגרת של חוויות היהודים המסתתרים בשואה מהזווית האישית של נערה צעירה ומלאת חיים.

כך הפך יומנה של הנערה היהודיה והאלמונית מאמסטרדם בירת הולנד, למסמך המפורסם והנקרא ביותר מתקופת השואה.

טכנית, אנה פרנק הספיקה לכתוב רק ספר אחד (שהיה בכלל יומן) ולכן ניתן להחשיב ככותבת ולא סופרת. אבל כישרונה הברור מעיד שאילולא מותה בשואה סביר שהייתה הופכת לסופרת של ממש. לכן מבחינתנו ניתן לקרוא לה "הסופרת אנה פרנק".


הנה תולדות חייה ומותה של אנה פרנק (עברית):

https://youtu.be/r2h4xobj-yw


הסיפור שלה (מתורגם):

http://youtu.be/m4GslaaqYjg


על יומנה של אנה פרנק (עברית):

https://youtu.be/Iqk7-HiQXyE


סרטון נדיר בו נראית אנה פרנק עצמה, בסרטון חתונה של שכנים, כשהיא מנופפת לשלום מהחלון:

http://youtu.be/4hvtXuO5GzU


סרטון נוסף וארוך יותר, בו רואים את אנה פרנק לפני המלחמה:

http://youtu.be/HPUxjgo5LPE


וסיפורה של אנה פרנק, באנימציה קצרה באנגלית:

http://youtu.be/yLSvdEUA2wI