שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי אמפורה?
אמפורה (Amphora) ביוונית הוא כד גדול ומעוטר, בעל שתי ידיות. האמפורה עוטרה בציורים שצויירו במכחול ואז הוכנסה לשריפה בתנור, כדי שהציורים יישארו לתמיד.
אמפורות הן אחד המקורות החשובים להבנת תרבות יוון העתיקה, מכיוון שציורים מיוון העתיקה, שלימדו את הארכאולוגים וההיסטוריונים רבות על התרבות הזו, נשארו רק על אמפורות. האמפורות היו נפוצות ביוון העתיקה ובסביבתה ואחר כך ברומא, השימוש בהם החל מהמאה השישית לפנה"ס והמשיך עד למאה השביעית לספירה. החל ממאה זו נראה שהאמפורות הוחלפו בכלים העשויים מעץ או מעור.
יש אמפורות שחורות דמויות, שבהן הדמויות מצוירות בשחור על רקע אדמומיות החרס ויש אדומות-דמויות, שדווקא הרקע בהן הוא שחור והאדום של החרס הוא צבע הדמויות והפרטים שעל הכד.
האמפורות שימשו בעיקר לאכסון ולהובלה של נוזלים ומצרכי מזון דוגמת: יין, שמן, ענבים, זיתים, ודגנים. אך נעשה בהם גם שימושים נוספים, הם שימשו ככלי לקבורה אפר המתים והם ניתנו במתנה למנצחים באולימפיאדה של יוון העתיקה שזכו באמפורות גדולות ומלאות בשמן זית זך ויקר.
בתחום הארכיאולוגיה הימית אמפורות מסייעות מאד ללמוד על מזון ותזונה בעולם העתיק ובמיוחד ביוון העתיקה, שכן פעמים רבות הם שומרים על המזון שהיה בהם בעת שהאניה טבעה.
הנה סיפור באנימציה על האמפורות היווניות:
http://youtu.be/eSTdFrGY1UU
אמפורה שמתארת בציור את אחד מסיפורי האודיסאה:
http://youtu.be/BDo3L3vqE6M
אחת עם סיפור אכילס:
http://youtu.be/k2fdtepbkz8
אמפורת קבורה ענקית:
http://youtu.be/Uwpdiq9mYME
וכך יוצרים אמפורה יוונית:
http://youtu.be/Jcx2gJZXQ44
מהי אמנות דקורטיבית או האמנות הקישוטית?
אמנות קישוטית, או אמנות דקורטיבית (Decorative art), היא אמנות עתיקה של קישוט כלים וחפצים שונים. אמנות זו אפשרה לקשט כדים, תכשיטים, כלי חרס, סירים, רהיטים ועוד.
אמנות דקורטיבית היוותה את אחת מצורות האמנות והאסתטיקה הראשונות והנפוצות בעת העתיקה.
ביוון העתיקה נהגו לקשט כדים וכלי חרס בציורי אלים וגיבורים, בגווני אדום ושחור. היוונים והרומאים הפכו את עיטור העמודים לשיטה אמנותית משוכללת.
דורות אחר-כך הגיעו המוסלמים, שהדת אוסרת עליהם לצייר במסגדים, לרמה גבוהה מאד של קישוט ועיטור בנייני הפאר ומסגדי התפילה שלהם, בצורות גאומטריות ועיטורי פרחים.
במאה ה-20 תחזור האמנות הזו בדמות סגנון ה'אר-דקו' (Art-Deco), האמנות העיטורית החדשה והמרשימה.
הנה אמנות הקישוט של האמפורות ביוון העתיקה:
https://youtu.be/WU1AGu_C6bQ
כך יצרו את האמפורות וקשטו אותן:
https://youtu.be/FpLPx_Akl7Y
העיקר והמרכז של האמנות האסלאמית הם העיטור והתבניות המחזוריות:
https://youtu.be/8ZaujMJjpHE
ודוגמאות לאמנות איסלאמית:
https://youtu.be/pUm5k56zBHs
מהם מיוחד בענבים?
ענבים (Grapes) הם מהפירות העתיקים והמשפיעים בתולדות האנושות. הם שייכים לסוג Vitis ובתוכו המין הנפוץ ביותר הוא Vitis vinifera, שמקורו באזור הקווקז ובמזרח הקרוב.
הענב גדל על גפן מטפסת, ומתכנס לאשכולות הכוללים עשרות פירות קטנים ועגולים יחדיו. צבעם נע בין ירוק בהיר, אדום לסגול כהה וכמעט שחור, בהתאם לזן הענבים.
עד היום מוכרים יותר מ-10,000 זני ענבים ברחבי העולם, אם כי בייצור יין מסחרי משמשים רק כ-1,300 מהם.
קטיף הענבים נקרא בציר. מרבית ענבי המאכל הם זנים ללא גרעינים הנוחים לאכילה.
הקשר בין הענב לייצור של יין הוא עתיק כמעט כמו החקלאות עצמה. בתהליך של תסיסה הופכים הסוכרים הטבעיים של הפרי לאלכוהול.
#תוצרי הענבים
לא רק יין יוצא מהענב. ענבים ניתן לאכול בצורה של צימוקים, ריבות, חומץ, דבשה וג'לי או ממתקים מסורתיים כמו הצ'ורצ'חלה הגאורגי.
הצימוק (Raisin), למשל, הוא ענב מיובש, מזון מרוכז שנשאו חיילים ועולי רגל במשך אלפי שנים. חומץ יין (Wine Vinegar) נוצר כשחיידקים מחמצנים את האלכוהול לחומצה אצטית, בעוד מיץ ענבים שימש כממתיק טרם עידן הסוכר.
אפילו לחרצנים שימוש חשוב, מתמצית זרעי ענבים ועד שמן גרעיני ענבים (Grape Seed Oil) הנחשב לשמן בריאות ומשמש לבישול, עיסוי ורפואה.
עלי הגפן נאכלים בבישול המזרח תיכוני כבר מאות שנים. ענבי שולחן, כלומר ענבים המיועדים לאכילה ישירה, מהווים ענף חקלאי ענק בפני עצמו.
#בריאות
מבחינה תזונתית, הענב עשיר בסוכרים פשוטים, ויטמין C, ויטמין K ואשלגן. הקליפה הכהה מכילה רזברטרול (Resveratrol), נוגד חמצון שעניין את מדעני הרפואה בשל תפקידו האפשרי בהגנה על הלב. חשוב לציין שהמחקר בנושא עדיין מתפתח ואין קונצנזוס מדעי מלא לגבי ההשפעות הבריאותיות שלו.
#תולדות הענבים
ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על כך שבני אדם החלו לגדל ענבים לפני כ-8,000 שנה ואולי אף קודם לכן, באזורים במרכז אסיה שהיום הם חלק מגיאורגיה, ארמניה ואיראן. שם גם נולד המשקה האלכוהולי שנקרא "יין".
המצרים הקדמונים, היוונים והרומאים שילבו את היין בחיי הדת, המסחר והרפואה שלהם. הירוגליפים שנוצרו במצרים העתיקה מציגים את מלאכת עיבוד הענבים הסגולים, מה שיתפשטו לכל אירופה, יהפוך את היין למרכזי בעת העתיקה ולחלק מתרבות היוונים, הפיניקים והרומאים.
למעשה, בתקופת האימפריה הרומית (Roman Empire) היו הייצור והסחר ביין למניעים כלכליים מרכזיים. עדויות לכך נמצאו בצנצנות יין (Amphora) בכל קצוות הים התיכון.
באזור בורגונדי (Burgundy) שבצרפת, נהגו נזירים בימי הביניים לטעום את האדמה עצמה. הם עשו זאת כדי לזהות הבדלים עדינים בין חלקות שדה שונות, ניחוש שהפך מאוחר יותר לעיקרון המוכר בעולם היין כטרואר (Terroir), כלומר ההשפעה של קרקע, אקלים וסביבה על טעם הפרי.
עם גילוי יבשת אמריקה יתפשטו הענבים גם ל"עולם החדש" (כינויה של אמריקה). חשוב לדעת שבאמריקה היו קיימים עוד קודם זני גפן ילידיים שמקורם בענבים אחרים ובעלי מאפיינים שונים במקצת מהגפן האירופאי והאסייתי.
כיום, ספרד, צרפת, איטליה, סין וארצות הברית הן המדינות המובילות בגידול ענבים בעולם, בעוד יצואניות הענבים המרכזיות בעולם הן פרו וצ'ילה.
בעשורים האחרונים עולה עניין גדול בזני ענבים עתיקים שכמעט נעלמו, כמו אסירטיקו (Assyrtiko) מיוון ורקציטלי (Rkatsiteli) מגיאורגיה. חלק מהיקבים בחרו לחזור לשיטות ייצור עתיקות כמו התססה בכדי חרס קבורים באדמה, שיטה שנשמרה בגיאורגיה ברצף של אלפי שנים ומוכרת שם כ-Qvevri.
הגפן, הענב והיין הפכו עם הזמן מצמח טבעי ונושא פירות לסמל תרבות, לנושא אמנות ולחומר גלם כלכלי וחברתי המוביל בפער על הפירות האחרים בחדירה אל עומק התרבות האנושית.
הנה הענבים ויתרונותיהם:
https://youtu.be/FLaou__OoGQ
ההיסטוריה של הענבים:
https://youtu.be/A4ZZBYkD7iE
על ביות הענבים:
https://youtu.be/ZRBEkiA8Hec
ומשל השועל והענבים:
https://youtu.be/hvTFenNBgiU
אמפורה
אמפורה (Amphora) ביוונית הוא כד גדול ומעוטר, בעל שתי ידיות. האמפורה עוטרה בציורים שצויירו במכחול ואז הוכנסה לשריפה בתנור, כדי שהציורים יישארו לתמיד.
אמפורות הן אחד המקורות החשובים להבנת תרבות יוון העתיקה, מכיוון שציורים מיוון העתיקה, שלימדו את הארכאולוגים וההיסטוריונים רבות על התרבות הזו, נשארו רק על אמפורות. האמפורות היו נפוצות ביוון העתיקה ובסביבתה ואחר כך ברומא, השימוש בהם החל מהמאה השישית לפנה"ס והמשיך עד למאה השביעית לספירה. החל ממאה זו נראה שהאמפורות הוחלפו בכלים העשויים מעץ או מעור.
יש אמפורות שחורות דמויות, שבהן הדמויות מצוירות בשחור על רקע אדמומיות החרס ויש אדומות-דמויות, שדווקא הרקע בהן הוא שחור והאדום של החרס הוא צבע הדמויות והפרטים שעל הכד.
האמפורות שימשו בעיקר לאכסון ולהובלה של נוזלים ומצרכי מזון דוגמת: יין, שמן, ענבים, זיתים, ודגנים. אך נעשה בהם גם שימושים נוספים, הם שימשו ככלי לקבורה אפר המתים והם ניתנו במתנה למנצחים באולימפיאדה של יוון העתיקה שזכו באמפורות גדולות ומלאות בשמן זית זך ויקר.
בתחום הארכיאולוגיה הימית אמפורות מסייעות מאד ללמוד על מזון ותזונה בעולם העתיק ובמיוחד ביוון העתיקה, שכן פעמים רבות הם שומרים על המזון שהיה בהם בעת שהאניה טבעה.
הנה סיפור באנימציה על האמפורות היווניות:
http://youtu.be/eSTdFrGY1UU
אמפורה שמתארת בציור את אחד מסיפורי האודיסאה:
http://youtu.be/BDo3L3vqE6M
אחת עם סיפור אכילס:
http://youtu.be/k2fdtepbkz8
אמפורת קבורה ענקית:
http://youtu.be/Uwpdiq9mYME
וכך יוצרים אמפורה יוונית:
http://youtu.be/Jcx2gJZXQ44
אמנות קישוטית, או אמנות דקורטיבית (Decorative art), היא אמנות עתיקה של קישוט כלים וחפצים שונים. אמנות זו אפשרה לקשט כדים, תכשיטים, כלי חרס, סירים, רהיטים ועוד.
אמנות דקורטיבית היוותה את אחת מצורות האמנות והאסתטיקה הראשונות והנפוצות בעת העתיקה.
ביוון העתיקה נהגו לקשט כדים וכלי חרס בציורי אלים וגיבורים, בגווני אדום ושחור. היוונים והרומאים הפכו את עיטור העמודים לשיטה אמנותית משוכללת.
דורות אחר-כך הגיעו המוסלמים, שהדת אוסרת עליהם לצייר במסגדים, לרמה גבוהה מאד של קישוט ועיטור בנייני הפאר ומסגדי התפילה שלהם, בצורות גאומטריות ועיטורי פרחים.
במאה ה-20 תחזור האמנות הזו בדמות סגנון ה'אר-דקו' (Art-Deco), האמנות העיטורית החדשה והמרשימה.
הנה אמנות הקישוט של האמפורות ביוון העתיקה:
https://youtu.be/WU1AGu_C6bQ
כך יצרו את האמפורות וקשטו אותן:
https://youtu.be/FpLPx_Akl7Y
העיקר והמרכז של האמנות האסלאמית הם העיטור והתבניות המחזוריות:
https://youtu.be/8ZaujMJjpHE
ודוגמאות לאמנות איסלאמית:
https://youtu.be/pUm5k56zBHs
ענבים (Grapes) הם מהפירות העתיקים והמשפיעים בתולדות האנושות. הם שייכים לסוג Vitis ובתוכו המין הנפוץ ביותר הוא Vitis vinifera, שמקורו באזור הקווקז ובמזרח הקרוב.
הענב גדל על גפן מטפסת, ומתכנס לאשכולות הכוללים עשרות פירות קטנים ועגולים יחדיו. צבעם נע בין ירוק בהיר, אדום לסגול כהה וכמעט שחור, בהתאם לזן הענבים.
עד היום מוכרים יותר מ-10,000 זני ענבים ברחבי העולם, אם כי בייצור יין מסחרי משמשים רק כ-1,300 מהם.
קטיף הענבים נקרא בציר. מרבית ענבי המאכל הם זנים ללא גרעינים הנוחים לאכילה.
הקשר בין הענב לייצור של יין הוא עתיק כמעט כמו החקלאות עצמה. בתהליך של תסיסה הופכים הסוכרים הטבעיים של הפרי לאלכוהול.
#תוצרי הענבים
לא רק יין יוצא מהענב. ענבים ניתן לאכול בצורה של צימוקים, ריבות, חומץ, דבשה וג'לי או ממתקים מסורתיים כמו הצ'ורצ'חלה הגאורגי.
הצימוק (Raisin), למשל, הוא ענב מיובש, מזון מרוכז שנשאו חיילים ועולי רגל במשך אלפי שנים. חומץ יין (Wine Vinegar) נוצר כשחיידקים מחמצנים את האלכוהול לחומצה אצטית, בעוד מיץ ענבים שימש כממתיק טרם עידן הסוכר.
אפילו לחרצנים שימוש חשוב, מתמצית זרעי ענבים ועד שמן גרעיני ענבים (Grape Seed Oil) הנחשב לשמן בריאות ומשמש לבישול, עיסוי ורפואה.
עלי הגפן נאכלים בבישול המזרח תיכוני כבר מאות שנים. ענבי שולחן, כלומר ענבים המיועדים לאכילה ישירה, מהווים ענף חקלאי ענק בפני עצמו.
#בריאות
מבחינה תזונתית, הענב עשיר בסוכרים פשוטים, ויטמין C, ויטמין K ואשלגן. הקליפה הכהה מכילה רזברטרול (Resveratrol), נוגד חמצון שעניין את מדעני הרפואה בשל תפקידו האפשרי בהגנה על הלב. חשוב לציין שהמחקר בנושא עדיין מתפתח ואין קונצנזוס מדעי מלא לגבי ההשפעות הבריאותיות שלו.
#תולדות הענבים
ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על כך שבני אדם החלו לגדל ענבים לפני כ-8,000 שנה ואולי אף קודם לכן, באזורים במרכז אסיה שהיום הם חלק מגיאורגיה, ארמניה ואיראן. שם גם נולד המשקה האלכוהולי שנקרא "יין".
המצרים הקדמונים, היוונים והרומאים שילבו את היין בחיי הדת, המסחר והרפואה שלהם. הירוגליפים שנוצרו במצרים העתיקה מציגים את מלאכת עיבוד הענבים הסגולים, מה שיתפשטו לכל אירופה, יהפוך את היין למרכזי בעת העתיקה ולחלק מתרבות היוונים, הפיניקים והרומאים.
למעשה, בתקופת האימפריה הרומית (Roman Empire) היו הייצור והסחר ביין למניעים כלכליים מרכזיים. עדויות לכך נמצאו בצנצנות יין (Amphora) בכל קצוות הים התיכון.
באזור בורגונדי (Burgundy) שבצרפת, נהגו נזירים בימי הביניים לטעום את האדמה עצמה. הם עשו זאת כדי לזהות הבדלים עדינים בין חלקות שדה שונות, ניחוש שהפך מאוחר יותר לעיקרון המוכר בעולם היין כטרואר (Terroir), כלומר ההשפעה של קרקע, אקלים וסביבה על טעם הפרי.
עם גילוי יבשת אמריקה יתפשטו הענבים גם ל"עולם החדש" (כינויה של אמריקה). חשוב לדעת שבאמריקה היו קיימים עוד קודם זני גפן ילידיים שמקורם בענבים אחרים ובעלי מאפיינים שונים במקצת מהגפן האירופאי והאסייתי.
כיום, ספרד, צרפת, איטליה, סין וארצות הברית הן המדינות המובילות בגידול ענבים בעולם, בעוד יצואניות הענבים המרכזיות בעולם הן פרו וצ'ילה.
בעשורים האחרונים עולה עניין גדול בזני ענבים עתיקים שכמעט נעלמו, כמו אסירטיקו (Assyrtiko) מיוון ורקציטלי (Rkatsiteli) מגיאורגיה. חלק מהיקבים בחרו לחזור לשיטות ייצור עתיקות כמו התססה בכדי חרס קבורים באדמה, שיטה שנשמרה בגיאורגיה ברצף של אלפי שנים ומוכרת שם כ-Qvevri.
הגפן, הענב והיין הפכו עם הזמן מצמח טבעי ונושא פירות לסמל תרבות, לנושא אמנות ולחומר גלם כלכלי וחברתי המוביל בפער על הפירות האחרים בחדירה אל עומק התרבות האנושית.
הנה הענבים ויתרונותיהם:
https://youtu.be/FLaou__OoGQ
ההיסטוריה של הענבים:
https://youtu.be/A4ZZBYkD7iE
על ביות הענבים:
https://youtu.be/ZRBEkiA8Hec
ומשל השועל והענבים:
https://youtu.be/hvTFenNBgiU
