שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי אמריקה, היבשת של העולם החדש?
אמריקה התגלתה רק לפני 500 שנה והספיקה מאז לשנות את העולם. יש שרואים אותה כיבשת אחת ואחרים רואים בה שתי יבשות שונות - אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית. במאה האחרונה היא עלתה בחשיבותה מאד, במיוחד בזכות ארצות הברית שהפכה עם הזמן ל"שוטר העולם", המעצמה החשובה והחזקה בו.
באמריקה הדרומית נמצאים יער האמזונס, יער הגשם הגדול בעולם. נמצא בה גם רכס הרי האנדים, שאורכו 7000 קילומטרים ושהוא מהגדולים בעולם. מרבית האנשים במדינות אמריקה הדרומית הם דוברי ספרדית, זכר לכיבוש הספרדי ביבשת. רק בברזיל שנשלטה בעבר על ידי פורטוגל, מדברים פורטוגזית.
אמריקה הצפונית כוללת את ארצות הברית ואת קנדה הענקיות. דוברים בה בעיקר אנגלית ומעט צרפתית (בקנדה). באמריקה הצפונית נמצא אגם סופריור, אגם המים המתוקים הגדול ביותר בעולם וגם מפלי הניאגרה המרשימים. ביבשת זו גדלים העצים הגבוהים בעולם - עצי הסוקויה הענקיים.
הנה אמריקה הדרומית:
https://youtu.be/4fNAUqM0Ygo
מהמראות של ארצות הברית שבאמריקה הצפונית:
https://youtu.be/1R-MFwjUhtU
אמריקה הצפונית:
https://youtu.be/RUfFc9CLpuo
והטבע של צפון אמריקה:
https://youtu.be/FBwREc6xdjE
כיצד שחרר סימון בוליבר את דרום אמריקה ומת עצוב?
דמיינו אדם אחד שהוא גם משחרר, גם מורד וגם בוגד, אדם מושמץ אך נערץ, מי שמנצח שוב ושוב, הופך לגיבור של יבשת שלמה ובכל זאת מת מובס ומושפל, רק כדי להפוך לגיבור היסטורי על-זמני.
וזה לא נפוליאון אלא סימון בוליבר (Simon Bolivar), המכונה "המשחרר" (El Libertador), מי שהיה מגדולי המצביאים של אמריקה הדרומית ובראשית המאה ה-19 הוביל בה לעצמאות של מדינות רבות.
בוליבר היה יליד ונצואלה ובן למשפחת אצולה עשירה ממוצא ספרדי. הוריו מתו בילדותו, ובמותם הוא יורש הון גדול. הוא גדל בהשגחת דודו ובבגרותו יוצא לספרד להשלמת לימודיו.
אחד ממוריו, סיימון רודריגז, היה תלמידו של ז'אן ז'אק רוסו והציג את בוליבר למחשבה הליברלית של המאה ה-18. הרעיונות הללו ישפיעו על בוליבר הצעיר באופן עמוק ומתמשך.
בבגרותו הוא נושא לאישה את בתו של אציל ספרדי, אך פחות משנה לאחר נישואיהם מתה הכלה הצעירה מקדחת צהובה. לבוליבר היה ברור בהמשך חייו שמותה הטרגי של רעייתו הצעירה הוא שדחף אותו לקריירה פוליטית בגיל צעיר.
כשהוא חוזר לוונצואלה בשנת 1807 מתייצב בוליבר הצעיר בראש קבוצת רדיקלית של קריאולים שהציבה לה למטרה למגר את השלטון הספרדי, בדרך לאיחוד של כל יבשת אמריקה הדרומית.
כשנפוליאון בונפרטה ישתלט באירופה על ספרד, הוא הוביל את המושבות של אמריקה הספרדית למרד. עד אז הן היו מושבות כנועות ורגועות.
בשנת 1810 מצליחה הקבוצה להפיל את השלטון הספרדי ולהקים את הממשלה הראשונה בדרום אמריקה שנבחרה בבחירות חופשיות. אך המאבק בין אנשי בוליבר לשלטון הספרדי ובני בריתו ביבשת לא פסק וממשיך עד שנת 1824, בה שוחררה בוליביה, אחרונת המושבות הספרדיות באמריקה הדרומית.
במשך 19 שנים בוליבר מוביל את המאבק לשחרור צפון דרום אמריקה. הוא עומד בראש כוחות קטנים עם ציוד מוגבל ביותר אך מביא אותם ללא מעט ניצחונות מדהימים, לצד תבוסות קשות. המצביא נע שוב ושוב בין מי שנמלט אל מקומות גלות ובין גיבור שמנצח וכובש שטחי ענק מהספרדים. בין השנים 1825 ל-1828, הוא בשיא כוחו ושולט כנשיא ומגן של "גראן קולומביה", שכוללת את קולומביה, פנמה ונצואלה, אקוודור של ימינו, פרו ובוליביה שנולדה זמן קצר לפני כן.
עכשיו הוא כבר דמות על-היסטורית ברמה של ג'ורג' וושינגטון ונפוליאון בונפרטה. מגנרל מחונן ופוליטיקאי כריזמטי, הוא הפך למנהיג הגדול והבלתי מעורער של התנועה לעצמאות של אמריקה הלטינית משאריות האימפריה הספרדית.
בוליבר שגירש את הספרדים מצפון דרום אמריקה תפס מקום מרכזי ביסוד הרפובליקות החדשות של אמריקה הלטינית ושלט בהן. קולומביה הגדולה הייתה המהלך הראשון שלו והוא חלם ליצור ממנה מדינה חזקה ומאוחדת בכל אמריקה הדרומית. אבל הפוליטיקאים האחרים ולא מעט מנהיגים מקומיים התנגדו לתכניות הללו.
וכך, בשנת 1830 יתפטר בוליבר המאוכזב מהנשיאות. חצי שנה אחר כך, בסוף אותה שנה, הוא יילך לעולמו, כנראה משחפת - בבית חברו בסנטה מרתה, קולומביה.
הוא אמנם ייזכר כ"ליברטדור", מי שישחרר מהשלטון הספרדי אבל באיחוד דרום אמריקה הוא נכשל. בשנותיו המאוחרות ייראה החזון הגדול של מי שכונה בשיאו "ג'ורג' וושינגטון של דרום אמריקה" ככישלון מוחלט. אבל מורשתו היא הרבה מעבר לצבאי ומדינית.
כי שנים לפני הביטול הרשמי של העבדות בוונצואלה, בוליבר שחרר את העבדים שלו. הוא היה היה אמנם פטריוט מוחלט, אך לצד זאת גם נהג באדיקות בערכי החירות, השוויון והמחשבה הליברלית של ז'אן ז'אק רוסו והמאה ה-18.
מאז מותו, בוליבר הוא גיבור לאומי במדינות אמריקה הדרומית, אותן מדינות שהוא שחרר משלטון ספרד: בוליביה הקרויה על שמו, ונצואלה, פנמה, קולומביה, אקוודור ופרו.
מאז ועד היום ממצבים את עצמם פוליטיקאים במדינות אלה כממשיכי דרכו של בוליבר. המוני פסלים וכיכרות, בכל רחבי דרום וצפון אמריקה, נושאים את דמותו ושמו של המנהיג הגדול ביותר בתולדות אמריקה הדרומית.
הנה קיצור חייו של המשחרר של דרום אמריקה:
https://youtu.be/9FIC_vihEpw
סיפורו של גיבור דרום אמריקה ומי שבגד בספרד:
https://youtu.be/kQ8a4W_hDbE
עוד על סימון בוליבר:
https://youtu.be/wxuxFg_8nkI
בחייו ראו בו דיקטטור, אחרי מותו קראו לו המשחרר:
https://youtu.be/p1bmJGX0md8?long=yes
התיאור של דמותו המרשימה ומטיל אימה:
https://youtu.be/lRKSU57klrw?long=yes
הרצאה על "ג'ורג' וושינגטון של אמריקה הדרומית":
https://youtu.be/reFr06PGB3c?long=yes
ופודקסט של הפרופסור הרסגור המיתולוגי על בוליבר (עברית):
https://youtu.be/rC9n1hMlbLk?long=yes
מהו רכס האנדים שהוא הרכס הארוך בעולם?
מארגנטינה שבדרום ועד קולומביה בצפון, לאורך 8,000 קילומטרים באזור החוף המערבי של אמריקה הדרומית, משתרע לו רכס הרי האנדים (Andes), רכס ההרים הארוך ביותר בעולם.
משמעותו ומקור שמו של הרכס, "אנדס", הם "פסגה גבוהה" בשפת הקצ'ואה. בגובה של 6,964 מטרים, הר אקונקגווה הוא הפסגה הגבוהה ביותר ברכס האנדים.
רכס הרי האנדים חוצה 7 מדינות בדרום אמריקה: קולומביה, ונצואלה, אקוודור, פרו, בוליביה, צ'ילה וארגנטינה. מדינות אלה זכו לשם "מדינות האנדים". לכל אורכו הוא מספק נופים עוצרי נשימה ונוף אנושי מרתק ומלהיב לא פחות.
הרי האנדים מהווים את לב הכלכלה של מדינות האנדים. ההרים הללו, על מורדותיהם ועל העמקים שביניהם, הם שופעים ומלאי תנובה.
בסביבות 10,000 עד 11,000 לפני הספירה, הגיעו אל הרי האנדים ציידים-לקטים מאמריקה הצפונית והיו למתיישבים הראשונים בהם.
על ההרים הללו מלחכים עד היום סוסי האינקה והפרדות האינדיאניות את משטחי הסֶחָס, העשב הדוקרני שגדל באפרי הגבהים.
חוקרים מעריכים שבאנדים בויתו, לראשונה באמריקה, בהמות כמו האלפקה והלמה המצויה. כאן בוית גם תפוח האדמה, בשלב כלשהו לפני האלף השביעי לספירה.
השפע הגאולוגי והביולוגי שבמרומי האנדים אפשר בהם התפתחות של אימפריות אינדיאניות משגשגות ומפותחות, אשר הצליחו מאוד.
שרידי העיר צ'אווין דה ואנטאר באנדים מעידים על כך שככל הנראה בסביבות המאה ה-9 לפנה"ס מופיעה בהם תרבות מפותחת לראשונה.
מבט אל רכס הרי האנדים והר הקשת שבו:
https://youtu.be/dlyzSKna38o
מראות טיול להרי האנדים:
https://youtu.be/VQ46CLbf7p0
ומוזיקה אופיינית למדינות האנדים:
https://youtu.be/fnVDlzgfCMA
מהם האיים המלאכותיים של שבט האורו?
אגם טיטיקקה שוכן ברכס הרי האנדים, בין פרו לבוליביה. זהו אגם המים המתוקים הגדול ביותר בדרום אמריקה.
אחת התופעות התרבותיות המיוחדות שבאגם החשוב הזה הם "איי האוּרוֹ" (Uros islands). אלו מספר איים מלאכותיים שבנו בני שבט האורו על האגם, בסמוך לעיר פונו שבפרו, כבר משנת 800 לספירה. האיים הם למעשה רפסודות ענק, שעליהן חיים בני השבט. במקור נבנו האיים כדי להגן על השבט מהתקפות של שבטים אויבים, כמו שבט האינקה המיתולוגי. אחד היתרונות שלהם הוא היכולת להזיזם בשעת הצורך על פני האגם.
האיים שורדים כ-30 שנה ואז חייבים בני השבט להוסיף שכבות חדשות, כדי לחזקם, או לבנות אותם מחדש. לבנייה משמש צמח מים הדומה לקנה סוף בשם "טוטורה", שלאחר ייבוש מקבל מראה שדומה לקש.
מרבית בני שבט האורו לא שרדו את הרעב הגדול שפקד את האזור במאה הקודמת. הנותרים המעטים ששרדו, בצירוף בני שבט האיימארה האינדיאני, משמרים את אורח החיים של בני האורו ומתפרנסים כיום בעיקר מהתיירים הרבים הפוקדים את האיים,
משימת חיפוש
==========
מצאו את איי האורו באגם טיטיקקה הענקי. התקרבו במפת "ביקור וירטואלי" וחפשו עד שתמצאו שורה של איים מלאכותיים מקש.
הנה האיים של בני שבט האורו שעל אגם טיטיקקה:
http://youtu.be/2729LQajLiE
עוד על האיים הצפים של בני שבט האורו:
http://youtu.be/XcnWc93c5pw
ובני האורו המציגים את אורח חייהם על האיים המלאכותיים שיצרו על הטיטיקקה:
http://youtu.be/H9sV2r7PsFo
מהו אינטי ראימי, טקס אל השמש של פרו?
דומה שאין הרבה דוגמאות לנוכחות של מסורת האינקה בחיי פרו של המאה ה-21, מאשר טקס השמש השנתי, הנקרא "אינטי ריימי".
בכל שנה חוגגים בפרו את "אינטי ריימי" (Inti Raymi), חג השמש של תרבות האינקה העתיקה. את החגיגה נהגו אנשי האינקה לחגוג, כבר לפני יותר מ-500 שנה, כדי לחלוק כבוד והכרת תודה לאל האינקה הנערץ "אינטי".
עבר חצי אלף מאז נכבשה אימפריית האינקה של פרו. אבל גם בימינו מתגאים עדיין הפרואנים, במוצאם ובתרבות האינקה שאיננה עוד אבל חיה בליבם. ישנם חגים מאותם ימים שהם עדיין חוגגים, עד היום.
ואכן, בסקסאיהומן שבעיר קוסקו מתקיים בכל שנה פסטיבל השמש, המכבד את אלוהי האינקה. בפסטיבל מתקיימים בין השאר תהלוכה מרשימה ומופעי ריקודים, עם מאות משתתפים הלבושים בלבוש מסורתי. הפסטיבל נותן ביטוי לזיכרון האגדי ולמורשת הגדולה של תרבות האינקה.
לפסטיבל ה"אינטי" שם עולמי והוא לא דומה לשום פסטיבל אחר בפרו. כל האורחים בפרו ובמיוחד בעיר הפרואנית קוסקו, שמחים לחזות בו ולא מעט מגיעים אליו במיוחד. ממש כמו הקרנבל בברזיל או יום המתים במקסיקו, זהו מחזה ססגוני ותרבותי, ממנו נהנים אלפי מקומיים ומטיילים מכל רחבי העולם.
הטקס עצמו מלא בצבעוניות, להט ופאר וממשיך את המסורת שבה הודו בני האינקה לאליליהם באמצעות חגיגות שונות. כך שמרה התרבות המפוארת ההיא על האיזון עם הטבע, שעד היום שומרים עליו תושבי האנדים וממשיכים בכך לכבד את מורשתם.
אינטי ריימי היא חגיגה של זהות והיסטוריה של אזור האנדים. מקורות הפסטיבל באים מחג השמש הקדום של תרבות האינקה והפסטיבל חופף תמיד את היפוך החורף וזמן הקציר.
הנה סיפורו של טקס ההודיה לאל השמש:
https://youtu.be/5lBZj0tjed4
הסבר ושחזור מפורט יותר על טקס האינטי ריימי של פרו:
https://youtu.be/cFQUndZ0ZAw
ריקודים ופולחן עתיקים שלקוח מאנשי האינקה:
https://youtu.be/4OShU3lQaGs
מצעד בחג:
https://youtu.be/HUewU1iM2gA
בכפרים:
https://youtu.be/IXHuah6wOSw
הסבר ומקורותיו של פסטיבל השמש, המבוסס על חג השמש הקדום:
https://youtu.be/lxXSddsNAQY?long=yes
מה מקור שמה של הפסיפלורה?
הפסיפלורה (Passiflora), אותו צמח בעל פרחים בצורת חוגה של שעון ופרי חמצמץ-מתוק, הוא אחד הצמחים עם הפירות הטעימים ביותר.
שמו העברי של הצמח, שעונית נאכלת, בא לו מהפריחה הנהדרת שלו, עם הפרחים הסגולים-לבנים ויפהפיים, המזכירים את לוח השעות של שעון המחוגים.
לגבי השם הלועזי, פסיפלורה, רבים סבורים שהוא בא מהיותו של פרי הצמח הזה פרי תאווה (Passion Fruit) ופירוש שמו הוא בעצם "פרח התשוקה" (Passion flower). בתקופות ומקומות שונים הוא אפילו תואר כמעורר תאווה וייחסו לו תכונות של אפרודיזיאק טבעי.
ובכן, מסתבר שלא תשוקה ולא עוררות יש לצמח התאווה הזה. בעצם, הפרי הזה איננו פרי התאווה או התשוקה, אלא פרי הייסורים. כל שיבוש העניינים הזה מקורו בטעות לשונית היסטורית והפרי הצנוע והטעים הזה מעולם לא התקשר לתאווה מינית או אחרת.
איך זה קרה?
יש טענות שונות לדמיון שמצאו בו הנזירים הנוצריים והמיסיונרים, שגילו אותו בברזיל, לסיפורו של ישוע הנוצרי. אומרים שבתחילה הוא כונה בספרדית “פרח חמשת הפצעים” על שום הצורה הייחודית שלו. רק בהמשך קיבל את השם "פסיון", שמו של מסע הייסורים של ישו אל מותו. טענה אחרת היא שקוציו המיובשים של פרח הפסיפלורה הזכירו להם את כתר הקוצים של הצלוב. ואולי היה זה סידור העלים שלו שעזר להם להמחיש את הצלב שעליו הוא נצלב.
לא ברור מה בדיוק קשר את הפרי לישו.
אז רבים בעולם ובמיוחד אצלנו לא יודעים שמקור המילה "פסיון" הוא במשמעות הדתית שפירושה סבל. רק בהמשך ההיסטוריה ובהשפעת הספרות, התגלגלה המילה פסיון, באנגלית Passion, להקשר של תשוקה ואהבה. אז גם הגיע התרגום השגור והמוטעה לפסיפלורה, פרי הפסיון, בתור פרי התאווה ולא פרי הסבל.
מכאן שהם נתנו לצמח החדש שמולם את השם "פרי הפסיון" (Passion Fruit). אבל המילה "פסיון" באה במקור לא במובן של "תשוקה" אלא דווקא במובן הנוצרי של "סבל". רבים מכירים את הפסיונים שנכתבו על ידי מלחינים רבים לטקסים הקתוליים לזכר ישו, כשהבולטים שבהם הם "מתיאוס פסיון" ו"יוהנס פסיון" של גדול מלחיני תקופת הבארוק יוהן סבסטיאן באך.
כך או כך ויהיה אשר יהיה הדמיון לדרכו האחרונה של ישו אל הצלב, הצמח הזה סייע למיסיונרים להדגים לילידים את הצליבה. לכן, מהיום אימרו "פרי הסבל והייסורים" ולא "פרי התשוקה".
ועדיין, הטעם שלו נפלא. יש להניח שאפילו ישו היה נהנה ממנו ואוכל אותו בתאווה לא מוסתרת.
הנה פירוט ההמחשות שמצאו המיסיונרים הנוצרים בצמח כדי להעביר את רעיון הצליבה של ישו וקרבתו למען המאמינים הנוצרים שלו:
https://youtu.be/M2vmQFqePLU
והשעונית הנאכלת ופרחיה:
http://youtu.be/7EkcvDXzNvE
מהם מפלי איגואסו?
מפלי איגואסו (Iguazu Falls), מפלאי עולם הטבע, הם המפלים הרחבים בעולם ובין הגדולים והמרשימים שבמפלי העולם. בין יערות גשם עבותים ואלפי ציפורים מסוגים שונים, יש בהם כ-275 מפלים גועשים, שצורתם היא צורת פרסה רחבה. בתוכם שווה להכיר את "לוע השטן". זהו מפל דמוי פרסה שרוחבו כ-700 מ' וגובהו 82 מטרים והוא המרשים והגבוה מבין המפלים של איגואסו.
אורך המפלים הללו הוא בן 4 קילומטרים וגובהם הוא עד 82 מטרים. פירוש שמם של המפלים הוא "מים גדולים", בשפת הגוארנה המקומית.
מקומם של מפלי האיגואסו על הגבול שבין ארגנטינה לברזיל ובסמוך להצטלבות עם גבול פרגוואי, מבטיח את היותם אטרקציה תיירותית.
האגדה מספרת שמפלי האיגואסו נוצרו כשטרובה, לוחם אינדיאני קדום, נמלט מהנהר עם אהובתו נאיפי בסירת קאנו, שהוקרבה לאל הנהר. אל הנהר הכועס החליט לנקום את נקמתו בהם ומוטט את קרקעית הנהר שבו שטו השניים והם נפלו ללוע הסדוק וטבעו. יש המספרים שמאז הפכה הנערה לסלע ואהובה הפך לעץ ושמאז ועד היום הוא משקיף אל אהובתו ואל הנהר השוצף מכעסו הקדמון אל הנהר.
הנה מפלי איגואסו:
https://youtu.be/MtCBSx7TX_M
מבט ממעוף הציפור על המפלים:
http://youtu.be/9lfMb20QLXg
מצגת וידאו עם הסברים:
http://youtu.be/w_BCLwtadEs
מבט מהליקופטר על מפלי איגואסו מהאוויר:
http://youtu.be/1A50zBSt8rU
וסרטון רטוב של "לוע השטן" במפלי איגואסו:
http://youtu.be/pg4WA20wbFc
מהו המפל הכי גבוה בעולם?
המפל הגבוה בעולם הוא מפל אנחל (Angel Falls) שבונצואלה, דרום אמריקה. מפלי אנחל או אנג'ל גבוהים בערך פי 19 ממפלי הניאגרה המפורסמים שבין קנדה לארצות הברית, באמריקה הצפונית. גובהו של מפל אנחל הגבוה בעולם הוא 979 מטרים וגובה המדרגה הגבוהה שלו 807 מטרים!
מפלי אנחל זכו לפרסום עולמי רק בשנת 1933, כשטייס אמריקאי בשם ג'ימי אנג'ל חלף מעליהם במטוסו והבחין בהם. הוא גילה לעולם המודרני את עובדת קיומם והמפל הגבוה קיבל את שמו בהגייה הספרדית, מפל אנחל. במקומות אחרים קוראים להם לא פעם מפלי אנג'ל.
אגב, שליטים בוונצואלה שלא אהבו את השם האמריקאי של המפל, ניסו להשיב את השם העתיק שניתן לו על ידי הילידים קרפקופאי מרו (Kerepakupai Meru) אבל נכשלו. הפעם האחרונה הייתה כשהחליט נשיא ונצואלה להשיב לו את השם שנתנו לו בעבר הילידים.
הנה מפל אנחל - המפל הגבוה בעולם:
https://youtu.be/8z-OeMHxTP0
עוד ממפל אנחל הגבוה והמרשים כל כך:
https://www.youtube.com/watch?v=7q4YTpa3Bwg
יש מי שמטפסים עליו:
https://youtu.be/C_s-MNZAVjs
בואו לסייר כאן ב-360 מעלות:
https://youtu.be/8rUwdtERUOM?qr=yes
מהו הר ויניקונקה הצבעוני בפרו?
הר ויניקונקה (Vinicunca), או הר צבעי הקשת (Rainbow Mountain), הוא הר יפהפה וצבעוני להפליא, המהווה חלק מרכס הרי האנדים, נמצא באזור קוסקו שבדרום פרו ומכיל כמעט את כל צבעי הקשת.
ההר, המתנשא לגובה של 5,200 מטר, הוא הר מסולע ומאוד עתיק מבחינה גאולוגית. שכבות הסלע הצבעוניות שבו הן כמעט אנכיות ויש בהן גם סוגי סלע ייחודיים.
ההר, שבעומק רכס ההרים המרשים של האנדים הפרואנים, מזכיר לרבים את החול הצבעוני שממלא את בקבוקוני הזכוכית הססגוניים לתיירים. אך בניגוד לחול המלאכותי שממלא אותם כיום (במקור היה זה אכן חול צבעוני טבעי), כאן כל הגוונים הפסטליים שמעטרים את ההר הם פאר היצירה של הטבע עצמו.
הר הריינבואו, כלומר "הר הקשת", כמו שמכנים את הר ויניקונקה, הוא רק שם אחד. יש גם את "הר שבעת הצבעים", רמז לעושר הצבעים שלו.
בנוסף להר ויניקונקה יש עוד הרים צבעוניים בקוסקו. הבולט שבהם הוא הר הקשת פאלקויו, שמבקרים בו הרבה פחות מכ-1000 המבקרים ביום של הר ויניקונקה, אך הוא יפה לא פחות. הר פאלקויו הרבה פחות ידוע אבל מי שמגיעים,
המדהים הוא ש"הר הקשת", המתפאר בסקלת צבעים נדירה שקשה למצוא כמותה בעולם, מהווה אטרקציה תיירותית ייחודית, שהתגלתה לתיירים רק בשנת 2015. לאנשי האזור, לעומת זאת, הוא היה מוכר מאז ומתמיד - ובעיקר לתושבי הכפרים הקטנים שבסביבה.
האוכלוסייה המקומית, שפוגשים בסמוך להר, מורכבת, רובה ככולה, מרועי צאן ובעיקר לאמות ואלפקות. נדיר למצוא כיום בעולם קהילות כאלה, המתקיימות מרעיית צאן בלבד.
בכדי לקבל מוצרי מזון בתמורה לתוצרים השונים שהם מפיקים מהאלפקות והצאן, מקיימים תושבי המקום סחר חליפין עם קהילות חקלאיות השוכנות באזור הנמוך יותר בהרים.
הנה סיפורו של הר ויניקונקה:
https://youtu.be/1T9dBNkiTvw
הר ריינבואו מהאוויר:
https://youtu.be/1I81pjE3o4c
הסבר לצבעי ההר:
https://youtu.be/eSfDLNaPL2U
מצגת וידאו של ויניקונקה והר נוסף מבין ההרים הצבעוניים של קוסקו:
https://youtu.be/bEu2OA5_qOY
וההר הוא רק הפנינה של אזור מרהיב:
https://youtu.be/gNfthVQGin4
אמריקה התגלתה רק לפני 500 שנה והספיקה מאז לשנות את העולם. יש שרואים אותה כיבשת אחת ואחרים רואים בה שתי יבשות שונות - אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית. במאה האחרונה היא עלתה בחשיבותה מאד, במיוחד בזכות ארצות הברית שהפכה עם הזמן ל"שוטר העולם", המעצמה החשובה והחזקה בו.
באמריקה הדרומית נמצאים יער האמזונס, יער הגשם הגדול בעולם. נמצא בה גם רכס הרי האנדים, שאורכו 7000 קילומטרים ושהוא מהגדולים בעולם. מרבית האנשים במדינות אמריקה הדרומית הם דוברי ספרדית, זכר לכיבוש הספרדי ביבשת. רק בברזיל שנשלטה בעבר על ידי פורטוגל, מדברים פורטוגזית.
אמריקה הצפונית כוללת את ארצות הברית ואת קנדה הענקיות. דוברים בה בעיקר אנגלית ומעט צרפתית (בקנדה). באמריקה הצפונית נמצא אגם סופריור, אגם המים המתוקים הגדול ביותר בעולם וגם מפלי הניאגרה המרשימים. ביבשת זו גדלים העצים הגבוהים בעולם - עצי הסוקויה הענקיים.
הנה אמריקה הדרומית:
https://youtu.be/4fNAUqM0Ygo
מהמראות של ארצות הברית שבאמריקה הצפונית:
https://youtu.be/1R-MFwjUhtU
אמריקה הצפונית:
https://youtu.be/RUfFc9CLpuo
והטבע של צפון אמריקה:
https://youtu.be/FBwREc6xdjE
דמיינו אדם אחד שהוא גם משחרר, גם מורד וגם בוגד, אדם מושמץ אך נערץ, מי שמנצח שוב ושוב, הופך לגיבור של יבשת שלמה ובכל זאת מת מובס ומושפל, רק כדי להפוך לגיבור היסטורי על-זמני.
וזה לא נפוליאון אלא סימון בוליבר (Simon Bolivar), המכונה "המשחרר" (El Libertador), מי שהיה מגדולי המצביאים של אמריקה הדרומית ובראשית המאה ה-19 הוביל בה לעצמאות של מדינות רבות.
בוליבר היה יליד ונצואלה ובן למשפחת אצולה עשירה ממוצא ספרדי. הוריו מתו בילדותו, ובמותם הוא יורש הון גדול. הוא גדל בהשגחת דודו ובבגרותו יוצא לספרד להשלמת לימודיו.
אחד ממוריו, סיימון רודריגז, היה תלמידו של ז'אן ז'אק רוסו והציג את בוליבר למחשבה הליברלית של המאה ה-18. הרעיונות הללו ישפיעו על בוליבר הצעיר באופן עמוק ומתמשך.
בבגרותו הוא נושא לאישה את בתו של אציל ספרדי, אך פחות משנה לאחר נישואיהם מתה הכלה הצעירה מקדחת צהובה. לבוליבר היה ברור בהמשך חייו שמותה הטרגי של רעייתו הצעירה הוא שדחף אותו לקריירה פוליטית בגיל צעיר.
כשהוא חוזר לוונצואלה בשנת 1807 מתייצב בוליבר הצעיר בראש קבוצת רדיקלית של קריאולים שהציבה לה למטרה למגר את השלטון הספרדי, בדרך לאיחוד של כל יבשת אמריקה הדרומית.
כשנפוליאון בונפרטה ישתלט באירופה על ספרד, הוא הוביל את המושבות של אמריקה הספרדית למרד. עד אז הן היו מושבות כנועות ורגועות.
בשנת 1810 מצליחה הקבוצה להפיל את השלטון הספרדי ולהקים את הממשלה הראשונה בדרום אמריקה שנבחרה בבחירות חופשיות. אך המאבק בין אנשי בוליבר לשלטון הספרדי ובני בריתו ביבשת לא פסק וממשיך עד שנת 1824, בה שוחררה בוליביה, אחרונת המושבות הספרדיות באמריקה הדרומית.
במשך 19 שנים בוליבר מוביל את המאבק לשחרור צפון דרום אמריקה. הוא עומד בראש כוחות קטנים עם ציוד מוגבל ביותר אך מביא אותם ללא מעט ניצחונות מדהימים, לצד תבוסות קשות. המצביא נע שוב ושוב בין מי שנמלט אל מקומות גלות ובין גיבור שמנצח וכובש שטחי ענק מהספרדים. בין השנים 1825 ל-1828, הוא בשיא כוחו ושולט כנשיא ומגן של "גראן קולומביה", שכוללת את קולומביה, פנמה ונצואלה, אקוודור של ימינו, פרו ובוליביה שנולדה זמן קצר לפני כן.
עכשיו הוא כבר דמות על-היסטורית ברמה של ג'ורג' וושינגטון ונפוליאון בונפרטה. מגנרל מחונן ופוליטיקאי כריזמטי, הוא הפך למנהיג הגדול והבלתי מעורער של התנועה לעצמאות של אמריקה הלטינית משאריות האימפריה הספרדית.
בוליבר שגירש את הספרדים מצפון דרום אמריקה תפס מקום מרכזי ביסוד הרפובליקות החדשות של אמריקה הלטינית ושלט בהן. קולומביה הגדולה הייתה המהלך הראשון שלו והוא חלם ליצור ממנה מדינה חזקה ומאוחדת בכל אמריקה הדרומית. אבל הפוליטיקאים האחרים ולא מעט מנהיגים מקומיים התנגדו לתכניות הללו.
וכך, בשנת 1830 יתפטר בוליבר המאוכזב מהנשיאות. חצי שנה אחר כך, בסוף אותה שנה, הוא יילך לעולמו, כנראה משחפת - בבית חברו בסנטה מרתה, קולומביה.
הוא אמנם ייזכר כ"ליברטדור", מי שישחרר מהשלטון הספרדי אבל באיחוד דרום אמריקה הוא נכשל. בשנותיו המאוחרות ייראה החזון הגדול של מי שכונה בשיאו "ג'ורג' וושינגטון של דרום אמריקה" ככישלון מוחלט. אבל מורשתו היא הרבה מעבר לצבאי ומדינית.
כי שנים לפני הביטול הרשמי של העבדות בוונצואלה, בוליבר שחרר את העבדים שלו. הוא היה היה אמנם פטריוט מוחלט, אך לצד זאת גם נהג באדיקות בערכי החירות, השוויון והמחשבה הליברלית של ז'אן ז'אק רוסו והמאה ה-18.
מאז מותו, בוליבר הוא גיבור לאומי במדינות אמריקה הדרומית, אותן מדינות שהוא שחרר משלטון ספרד: בוליביה הקרויה על שמו, ונצואלה, פנמה, קולומביה, אקוודור ופרו.
מאז ועד היום ממצבים את עצמם פוליטיקאים במדינות אלה כממשיכי דרכו של בוליבר. המוני פסלים וכיכרות, בכל רחבי דרום וצפון אמריקה, נושאים את דמותו ושמו של המנהיג הגדול ביותר בתולדות אמריקה הדרומית.
הנה קיצור חייו של המשחרר של דרום אמריקה:
https://youtu.be/9FIC_vihEpw
סיפורו של גיבור דרום אמריקה ומי שבגד בספרד:
https://youtu.be/kQ8a4W_hDbE
עוד על סימון בוליבר:
https://youtu.be/wxuxFg_8nkI
בחייו ראו בו דיקטטור, אחרי מותו קראו לו המשחרר:
https://youtu.be/p1bmJGX0md8?long=yes
התיאור של דמותו המרשימה ומטיל אימה:
https://youtu.be/lRKSU57klrw?long=yes
הרצאה על "ג'ורג' וושינגטון של אמריקה הדרומית":
https://youtu.be/reFr06PGB3c?long=yes
ופודקסט של הפרופסור הרסגור המיתולוגי על בוליבר (עברית):
https://youtu.be/rC9n1hMlbLk?long=yes
מארגנטינה שבדרום ועד קולומביה בצפון, לאורך 8,000 קילומטרים באזור החוף המערבי של אמריקה הדרומית, משתרע לו רכס הרי האנדים (Andes), רכס ההרים הארוך ביותר בעולם.
משמעותו ומקור שמו של הרכס, "אנדס", הם "פסגה גבוהה" בשפת הקצ'ואה. בגובה של 6,964 מטרים, הר אקונקגווה הוא הפסגה הגבוהה ביותר ברכס האנדים.
רכס הרי האנדים חוצה 7 מדינות בדרום אמריקה: קולומביה, ונצואלה, אקוודור, פרו, בוליביה, צ'ילה וארגנטינה. מדינות אלה זכו לשם "מדינות האנדים". לכל אורכו הוא מספק נופים עוצרי נשימה ונוף אנושי מרתק ומלהיב לא פחות.
הרי האנדים מהווים את לב הכלכלה של מדינות האנדים. ההרים הללו, על מורדותיהם ועל העמקים שביניהם, הם שופעים ומלאי תנובה.
בסביבות 10,000 עד 11,000 לפני הספירה, הגיעו אל הרי האנדים ציידים-לקטים מאמריקה הצפונית והיו למתיישבים הראשונים בהם.
על ההרים הללו מלחכים עד היום סוסי האינקה והפרדות האינדיאניות את משטחי הסֶחָס, העשב הדוקרני שגדל באפרי הגבהים.
חוקרים מעריכים שבאנדים בויתו, לראשונה באמריקה, בהמות כמו האלפקה והלמה המצויה. כאן בוית גם תפוח האדמה, בשלב כלשהו לפני האלף השביעי לספירה.
השפע הגאולוגי והביולוגי שבמרומי האנדים אפשר בהם התפתחות של אימפריות אינדיאניות משגשגות ומפותחות, אשר הצליחו מאוד.
שרידי העיר צ'אווין דה ואנטאר באנדים מעידים על כך שככל הנראה בסביבות המאה ה-9 לפנה"ס מופיעה בהם תרבות מפותחת לראשונה.
מבט אל רכס הרי האנדים והר הקשת שבו:
https://youtu.be/dlyzSKna38o
מראות טיול להרי האנדים:
https://youtu.be/VQ46CLbf7p0
ומוזיקה אופיינית למדינות האנדים:
https://youtu.be/fnVDlzgfCMA
אגם טיטיקקה שוכן ברכס הרי האנדים, בין פרו לבוליביה. זהו אגם המים המתוקים הגדול ביותר בדרום אמריקה.
אחת התופעות התרבותיות המיוחדות שבאגם החשוב הזה הם "איי האוּרוֹ" (Uros islands). אלו מספר איים מלאכותיים שבנו בני שבט האורו על האגם, בסמוך לעיר פונו שבפרו, כבר משנת 800 לספירה. האיים הם למעשה רפסודות ענק, שעליהן חיים בני השבט. במקור נבנו האיים כדי להגן על השבט מהתקפות של שבטים אויבים, כמו שבט האינקה המיתולוגי. אחד היתרונות שלהם הוא היכולת להזיזם בשעת הצורך על פני האגם.
האיים שורדים כ-30 שנה ואז חייבים בני השבט להוסיף שכבות חדשות, כדי לחזקם, או לבנות אותם מחדש. לבנייה משמש צמח מים הדומה לקנה סוף בשם "טוטורה", שלאחר ייבוש מקבל מראה שדומה לקש.
מרבית בני שבט האורו לא שרדו את הרעב הגדול שפקד את האזור במאה הקודמת. הנותרים המעטים ששרדו, בצירוף בני שבט האיימארה האינדיאני, משמרים את אורח החיים של בני האורו ומתפרנסים כיום בעיקר מהתיירים הרבים הפוקדים את האיים,
משימת חיפוש
==========
מצאו את איי האורו באגם טיטיקקה הענקי. התקרבו במפת "ביקור וירטואלי" וחפשו עד שתמצאו שורה של איים מלאכותיים מקש.
הנה האיים של בני שבט האורו שעל אגם טיטיקקה:
http://youtu.be/2729LQajLiE
עוד על האיים הצפים של בני שבט האורו:
http://youtu.be/XcnWc93c5pw
ובני האורו המציגים את אורח חייהם על האיים המלאכותיים שיצרו על הטיטיקקה:
http://youtu.be/H9sV2r7PsFo
אמריקה הדרומית
דומה שאין הרבה דוגמאות לנוכחות של מסורת האינקה בחיי פרו של המאה ה-21, מאשר טקס השמש השנתי, הנקרא "אינטי ריימי".
בכל שנה חוגגים בפרו את "אינטי ריימי" (Inti Raymi), חג השמש של תרבות האינקה העתיקה. את החגיגה נהגו אנשי האינקה לחגוג, כבר לפני יותר מ-500 שנה, כדי לחלוק כבוד והכרת תודה לאל האינקה הנערץ "אינטי".
עבר חצי אלף מאז נכבשה אימפריית האינקה של פרו. אבל גם בימינו מתגאים עדיין הפרואנים, במוצאם ובתרבות האינקה שאיננה עוד אבל חיה בליבם. ישנם חגים מאותם ימים שהם עדיין חוגגים, עד היום.
ואכן, בסקסאיהומן שבעיר קוסקו מתקיים בכל שנה פסטיבל השמש, המכבד את אלוהי האינקה. בפסטיבל מתקיימים בין השאר תהלוכה מרשימה ומופעי ריקודים, עם מאות משתתפים הלבושים בלבוש מסורתי. הפסטיבל נותן ביטוי לזיכרון האגדי ולמורשת הגדולה של תרבות האינקה.
לפסטיבל ה"אינטי" שם עולמי והוא לא דומה לשום פסטיבל אחר בפרו. כל האורחים בפרו ובמיוחד בעיר הפרואנית קוסקו, שמחים לחזות בו ולא מעט מגיעים אליו במיוחד. ממש כמו הקרנבל בברזיל או יום המתים במקסיקו, זהו מחזה ססגוני ותרבותי, ממנו נהנים אלפי מקומיים ומטיילים מכל רחבי העולם.
הטקס עצמו מלא בצבעוניות, להט ופאר וממשיך את המסורת שבה הודו בני האינקה לאליליהם באמצעות חגיגות שונות. כך שמרה התרבות המפוארת ההיא על האיזון עם הטבע, שעד היום שומרים עליו תושבי האנדים וממשיכים בכך לכבד את מורשתם.
אינטי ריימי היא חגיגה של זהות והיסטוריה של אזור האנדים. מקורות הפסטיבל באים מחג השמש הקדום של תרבות האינקה והפסטיבל חופף תמיד את היפוך החורף וזמן הקציר.
הנה סיפורו של טקס ההודיה לאל השמש:
https://youtu.be/5lBZj0tjed4
הסבר ושחזור מפורט יותר על טקס האינטי ריימי של פרו:
https://youtu.be/cFQUndZ0ZAw
ריקודים ופולחן עתיקים שלקוח מאנשי האינקה:
https://youtu.be/4OShU3lQaGs
מצעד בחג:
https://youtu.be/HUewU1iM2gA
בכפרים:
https://youtu.be/IXHuah6wOSw
הסבר ומקורותיו של פסטיבל השמש, המבוסס על חג השמש הקדום:
https://youtu.be/lxXSddsNAQY?long=yes
הפסיפלורה (Passiflora), אותו צמח בעל פרחים בצורת חוגה של שעון ופרי חמצמץ-מתוק, הוא אחד הצמחים עם הפירות הטעימים ביותר.
שמו העברי של הצמח, שעונית נאכלת, בא לו מהפריחה הנהדרת שלו, עם הפרחים הסגולים-לבנים ויפהפיים, המזכירים את לוח השעות של שעון המחוגים.
לגבי השם הלועזי, פסיפלורה, רבים סבורים שהוא בא מהיותו של פרי הצמח הזה פרי תאווה (Passion Fruit) ופירוש שמו הוא בעצם "פרח התשוקה" (Passion flower). בתקופות ומקומות שונים הוא אפילו תואר כמעורר תאווה וייחסו לו תכונות של אפרודיזיאק טבעי.
ובכן, מסתבר שלא תשוקה ולא עוררות יש לצמח התאווה הזה. בעצם, הפרי הזה איננו פרי התאווה או התשוקה, אלא פרי הייסורים. כל שיבוש העניינים הזה מקורו בטעות לשונית היסטורית והפרי הצנוע והטעים הזה מעולם לא התקשר לתאווה מינית או אחרת.
איך זה קרה?
יש טענות שונות לדמיון שמצאו בו הנזירים הנוצריים והמיסיונרים, שגילו אותו בברזיל, לסיפורו של ישוע הנוצרי. אומרים שבתחילה הוא כונה בספרדית “פרח חמשת הפצעים” על שום הצורה הייחודית שלו. רק בהמשך קיבל את השם "פסיון", שמו של מסע הייסורים של ישו אל מותו. טענה אחרת היא שקוציו המיובשים של פרח הפסיפלורה הזכירו להם את כתר הקוצים של הצלוב. ואולי היה זה סידור העלים שלו שעזר להם להמחיש את הצלב שעליו הוא נצלב.
לא ברור מה בדיוק קשר את הפרי לישו.
אז רבים בעולם ובמיוחד אצלנו לא יודעים שמקור המילה "פסיון" הוא במשמעות הדתית שפירושה סבל. רק בהמשך ההיסטוריה ובהשפעת הספרות, התגלגלה המילה פסיון, באנגלית Passion, להקשר של תשוקה ואהבה. אז גם הגיע התרגום השגור והמוטעה לפסיפלורה, פרי הפסיון, בתור פרי התאווה ולא פרי הסבל.
מכאן שהם נתנו לצמח החדש שמולם את השם "פרי הפסיון" (Passion Fruit). אבל המילה "פסיון" באה במקור לא במובן של "תשוקה" אלא דווקא במובן הנוצרי של "סבל". רבים מכירים את הפסיונים שנכתבו על ידי מלחינים רבים לטקסים הקתוליים לזכר ישו, כשהבולטים שבהם הם "מתיאוס פסיון" ו"יוהנס פסיון" של גדול מלחיני תקופת הבארוק יוהן סבסטיאן באך.
כך או כך ויהיה אשר יהיה הדמיון לדרכו האחרונה של ישו אל הצלב, הצמח הזה סייע למיסיונרים להדגים לילידים את הצליבה. לכן, מהיום אימרו "פרי הסבל והייסורים" ולא "פרי התשוקה".
ועדיין, הטעם שלו נפלא. יש להניח שאפילו ישו היה נהנה ממנו ואוכל אותו בתאווה לא מוסתרת.
הנה פירוט ההמחשות שמצאו המיסיונרים הנוצרים בצמח כדי להעביר את רעיון הצליבה של ישו וקרבתו למען המאמינים הנוצרים שלו:
https://youtu.be/M2vmQFqePLU
והשעונית הנאכלת ופרחיה:
http://youtu.be/7EkcvDXzNvE
מפלי איגואסו (Iguazu Falls), מפלאי עולם הטבע, הם המפלים הרחבים בעולם ובין הגדולים והמרשימים שבמפלי העולם. בין יערות גשם עבותים ואלפי ציפורים מסוגים שונים, יש בהם כ-275 מפלים גועשים, שצורתם היא צורת פרסה רחבה. בתוכם שווה להכיר את "לוע השטן". זהו מפל דמוי פרסה שרוחבו כ-700 מ' וגובהו 82 מטרים והוא המרשים והגבוה מבין המפלים של איגואסו.
אורך המפלים הללו הוא בן 4 קילומטרים וגובהם הוא עד 82 מטרים. פירוש שמם של המפלים הוא "מים גדולים", בשפת הגוארנה המקומית.
מקומם של מפלי האיגואסו על הגבול שבין ארגנטינה לברזיל ובסמוך להצטלבות עם גבול פרגוואי, מבטיח את היותם אטרקציה תיירותית.
האגדה מספרת שמפלי האיגואסו נוצרו כשטרובה, לוחם אינדיאני קדום, נמלט מהנהר עם אהובתו נאיפי בסירת קאנו, שהוקרבה לאל הנהר. אל הנהר הכועס החליט לנקום את נקמתו בהם ומוטט את קרקעית הנהר שבו שטו השניים והם נפלו ללוע הסדוק וטבעו. יש המספרים שמאז הפכה הנערה לסלע ואהובה הפך לעץ ושמאז ועד היום הוא משקיף אל אהובתו ואל הנהר השוצף מכעסו הקדמון אל הנהר.
הנה מפלי איגואסו:
https://youtu.be/MtCBSx7TX_M
מבט ממעוף הציפור על המפלים:
http://youtu.be/9lfMb20QLXg
מצגת וידאו עם הסברים:
http://youtu.be/w_BCLwtadEs
מבט מהליקופטר על מפלי איגואסו מהאוויר:
http://youtu.be/1A50zBSt8rU
וסרטון רטוב של "לוע השטן" במפלי איגואסו:
http://youtu.be/pg4WA20wbFc
המפל הגבוה בעולם הוא מפל אנחל (Angel Falls) שבונצואלה, דרום אמריקה. מפלי אנחל או אנג'ל גבוהים בערך פי 19 ממפלי הניאגרה המפורסמים שבין קנדה לארצות הברית, באמריקה הצפונית. גובהו של מפל אנחל הגבוה בעולם הוא 979 מטרים וגובה המדרגה הגבוהה שלו 807 מטרים!
מפלי אנחל זכו לפרסום עולמי רק בשנת 1933, כשטייס אמריקאי בשם ג'ימי אנג'ל חלף מעליהם במטוסו והבחין בהם. הוא גילה לעולם המודרני את עובדת קיומם והמפל הגבוה קיבל את שמו בהגייה הספרדית, מפל אנחל. במקומות אחרים קוראים להם לא פעם מפלי אנג'ל.
אגב, שליטים בוונצואלה שלא אהבו את השם האמריקאי של המפל, ניסו להשיב את השם העתיק שניתן לו על ידי הילידים קרפקופאי מרו (Kerepakupai Meru) אבל נכשלו. הפעם האחרונה הייתה כשהחליט נשיא ונצואלה להשיב לו את השם שנתנו לו בעבר הילידים.
הנה מפל אנחל - המפל הגבוה בעולם:
https://youtu.be/8z-OeMHxTP0
עוד ממפל אנחל הגבוה והמרשים כל כך:
https://www.youtube.com/watch?v=7q4YTpa3Bwg
יש מי שמטפסים עליו:
https://youtu.be/C_s-MNZAVjs
בואו לסייר כאן ב-360 מעלות:
https://youtu.be/8rUwdtERUOM?qr=yes
הר ויניקונקה (Vinicunca), או הר צבעי הקשת (Rainbow Mountain), הוא הר יפהפה וצבעוני להפליא, המהווה חלק מרכס הרי האנדים, נמצא באזור קוסקו שבדרום פרו ומכיל כמעט את כל צבעי הקשת.
ההר, המתנשא לגובה של 5,200 מטר, הוא הר מסולע ומאוד עתיק מבחינה גאולוגית. שכבות הסלע הצבעוניות שבו הן כמעט אנכיות ויש בהן גם סוגי סלע ייחודיים.
ההר, שבעומק רכס ההרים המרשים של האנדים הפרואנים, מזכיר לרבים את החול הצבעוני שממלא את בקבוקוני הזכוכית הססגוניים לתיירים. אך בניגוד לחול המלאכותי שממלא אותם כיום (במקור היה זה אכן חול צבעוני טבעי), כאן כל הגוונים הפסטליים שמעטרים את ההר הם פאר היצירה של הטבע עצמו.
הר הריינבואו, כלומר "הר הקשת", כמו שמכנים את הר ויניקונקה, הוא רק שם אחד. יש גם את "הר שבעת הצבעים", רמז לעושר הצבעים שלו.
בנוסף להר ויניקונקה יש עוד הרים צבעוניים בקוסקו. הבולט שבהם הוא הר הקשת פאלקויו, שמבקרים בו הרבה פחות מכ-1000 המבקרים ביום של הר ויניקונקה, אך הוא יפה לא פחות. הר פאלקויו הרבה פחות ידוע אבל מי שמגיעים,
המדהים הוא ש"הר הקשת", המתפאר בסקלת צבעים נדירה שקשה למצוא כמותה בעולם, מהווה אטרקציה תיירותית ייחודית, שהתגלתה לתיירים רק בשנת 2015. לאנשי האזור, לעומת זאת, הוא היה מוכר מאז ומתמיד - ובעיקר לתושבי הכפרים הקטנים שבסביבה.
האוכלוסייה המקומית, שפוגשים בסמוך להר, מורכבת, רובה ככולה, מרועי צאן ובעיקר לאמות ואלפקות. נדיר למצוא כיום בעולם קהילות כאלה, המתקיימות מרעיית צאן בלבד.
בכדי לקבל מוצרי מזון בתמורה לתוצרים השונים שהם מפיקים מהאלפקות והצאן, מקיימים תושבי המקום סחר חליפין עם קהילות חקלאיות השוכנות באזור הנמוך יותר בהרים.
הנה סיפורו של הר ויניקונקה:
https://youtu.be/1T9dBNkiTvw
הר ריינבואו מהאוויר:
https://youtu.be/1I81pjE3o4c
הסבר לצבעי ההר:
https://youtu.be/eSfDLNaPL2U
מצגת וידאו של ויניקונקה והר נוסף מבין ההרים הצבעוניים של קוסקו:
https://youtu.be/bEu2OA5_qOY
וההר הוא רק הפנינה של אזור מרהיב:
https://youtu.be/gNfthVQGin4
