נתחיל בשאלה "מהי אמת?" - הפילוסופים יטענו (לפחות חלקם, כי פילוסופים לעולם לא יסכימו כולם על דבר אחד) שאמת היא התאמה בין טענות של אנשים לבין העובדות האובייקטיביות שבמציאות.

פרנץ קפקא היטיב להעיד על בעיית האמת, כשכתב פעם "קשה לומר את האמת, כי אף שקיימת רק אחת, היא משנה פניה תדיר". הוא צדק. להבחין באמת היא משימה שהעולם נאלץ להתמודד איתה שוב ושוב ובעידן המודרני, עידן האינטרנט והרשתות החברתיות, המשימה הזו הפכה קשה מתמיד.

כי האינטרנט, כמו כל מקום שיש בו אנשים, מכיל גם אמת וגם שקרים ותרמיות. ישנם אנשים שמנצלים את מקור הידע המוביל כיום בעולם, כדי לרמות ולשקר ולגרום לאנשים אחרים לחשוב שמה שהם כותבים, מצלמים או מציגים - הוא האמת.

ובאינטרנט קל מאוד להדהד שקרים ומניפולציות. אלה מתפשטים במהירות אדירה בקרב קהלים אדירים. ב-MIT, חקר מה שנחשב הטכניון של אמריקה 126 אלף ציוצים כוזבים ומאומתים שהתפרסמו בטוויטר. הם מצאו שההתפשטות של ציוצי כזב היא מהירה פי כמה וזוכה לתפוצה רחבה יותר מאלו של ציוצים של מידע אמיתי.

מסקנות המחקר, בשורה התחתונה, התמצו בכך שלציוץ שקרי יש סיכוי גבוה ב-70% להפוך ויראלי, בהשוואה לציוץ אמיתי. מה שאגב מחזק את הציטוט הידוע שמיוחס לצ'רצ'יל "השקר מספיק לעבור חצי עולם בזמן שהאמת בקושי מספיקה ללבוש מכנסיים".

אז איך להבחין בין עובדה לשקר באינטרנט?

לרוב, אפשר לראות לפי מקור הדברים, אם הם אמתיים או שהם עלולים להיות שקריים. נסו להבחין האם האתר שבו כתובים הדברים הוא אתר שמוכר לכם או להוריכם כאתר אמין.

נסו לבדוק מי פרסם את המידע והאם מדובר במישהו שנחשב אמין, או שיש סימנים עת כך שהוא אמין. בסטיפס למשל, הרשת החברתית שלנו לבני נוער, ניתן לראות לפי מספר הפרחים, התפקיד והמומחיות של הכותב האם סביר שהוא אמין ותורם באתר או שהוא מישהו שאינו יותר מדי מוכר ומוערך באתר.

ראו בסרטונים שלמטה דוגמה קטנה של שני סרטונים. אחד אינו אמין והוא זיוף מוחלט. השני הוא אמיתי. האם הייתם מבחינים ביניהם מי הוא מי?


הנה המלצות כיצד לצרוך חדשות בעידן הנוכחי ואיך לא לצרוך אותן (מתורגם):

https://youtu.be/q-Y-z6HmRgI


סרטון מזויף של מטוס הפוגע בים:

http://youtu.be/Tz1kjyE6kVg


והדיווח המעגלי, שהוא טכניקה יעילה להפצת שקרים וחדשות כזב באינטרנט ואף למדיה (מתורגם):

https://youtu.be/cSKGa_7XJkg

מהו מבחן הגחלים של ההודים?
למה השתמשו ההודים במבחן הגחלים?


מבחן הגחלים הלוהטות שהיה נהוג שנים רבות בהודו, נועד לאפשר את גילוי האמת. ההודים נהגו להכניס גחלים לוחשות לפיהם של חשודים. אם פי החשוד נכווה, היו יודעים ששיקר. אם פיו לא נכווה - הסיקו שדיבר אמת.

ההגיון בשיטה קדומה זו היה דומה ל"מבחן האורז" של הסינים ולשיטה הבדואית של "מבחן החרב המלובנת" - בכל השיטות הללו ניסו לבדוק אם בפיו של הנבדק יש יובש שיעיד שבלוטות הרוק שלו לא מייצרות רוק, תופעה פיזיולוגית ידועה אצל מי שאמר דבר שקר.


לא מצאנו סרטון על מבחן הגחלים.

השקר (Lie) הוא דיבור מטעה, או אמירה שאינה נכונה והפוכה מהאמת הידועה לדובר.

מעצם הגדרתו ככזה, שקר נאמר על ידי מי שרצונו להסתיר מאחרים את האמת או להשתמש בו בכדי להציג דבר מה שאינו אמיתי, או לפחות מוגזם לעומת האמת הפשוטה.

תצפיות של מדענים הראו שבטקטיקות מטעות או מניפולציות חברתיות שונות משתמשים גם מינים אחרים בטבע, במיוחד קופי אדם. ועדיין, האדם הוא ללא ספק וכצפוי השקרן המתוחכם ביותר מבין המינים ובמרחק אדיר מכל מין אחר, נבון ככל שיהיה.

במהלך הדורות הושקעו מאמצים רבים בפיתוח של כלים לזיהוי של שקרים, במטרה למנוע נוכלויות ותרמיות. כמה מהשיטות והמכשירים לאיתור האמת והשקר תמצאו בתגית "גילוי שקרים".

בעידן הנוכחי הפך השקר, שבעבר היה אישי או מתואם בקבוצות קטנות יחסית, גם לתופעה בתקשורת ההמונים. בראש ובראשונה מדובר על ההתפשטות המהירה של שקרים באמצעות חדשות מזויפות המופצות באינטרנט וברשתות החברתיות וקרויות בלעז "פייק ניוז" (Fake news).

השקרים הדמגוגיים של פוליטיקאים ומנהיגים נכלוליים אינם חדשים, אבל דומה שבשנים האחרונות הגיעו לשיאים חדשים, אפילו במשטרים דמוקרטיים. די אם נזכיר את המחקר היסודי שערך עיתון ה"ניו יורק איימס", העיתון הנחשב לטוב בתבל. במחקר נמצא שב-4 שנות נשיאותו השמיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לא פחות מ-20 אלף שקרים.

תחומים שונים כוללים שקרים ככלי עבודה. אי אפשר לדמיין תחומים כמו תעמולה, לוחמה פסיכולוגית, פולחן אישיות ואפילו נוכלות שמשתמשת בשקר ככלי עבודה מוביל (פרטים על כל אלה בתגית "שקרים").

ועדיין, שקרים יכולים לבוא לפעמים ממניעים שאינם רעים. בין אם מדובר בשקרים מוחלטים או בהצהרות נכונות בחלקן, לא פעם שקרים הם שקרים אבל למטרה של הגנה על אדם, הקטנת הפגיעה בו וכדומה. במקרים כאלו מצמידים להם בדיעבד את ההגדרה של "שקר לבן".


הנה סיפורו של השקר, השפה של השקר וכיצד לזהות שקרים (מתורגם):

https://youtu.be/H0-WkpmTPrM


על הצד המוסרי בשקרים למען טוב ואושר (מתורגם):

https://youtu.be/OI-G23HF6Sw


סרטון ארוך מעט יותר - על ילדים שלומדים לשקר ואיך לגלות אותם (מתורגם):

https://youtu.be/6diqpGKOvic?long=yes


והרצאת טד על שקרים ואיך לזהות שקרנים (מתורגם):

https://youtu.be/P_6vDLq64gE?long=yes

גם בהתנהלות האישית כדאי ומומלץ לנהוג בכנות ולהיות אתם. מלך השנינות אוסקר וויילד אמר פעם: "הייה עצמך. כל השאר כבר תפוסים..."

כמעט כל סקר שעורכים על התכונות הרצויות בבני זוג מעיד על הענות כתוספת מקום גבוה מאוד, בציפיות למערכת יחסים זוגית וטובה.

אבל האם כנות היא הכרחית תמיד? האם להיות מנומס או לתת מחמאה גם כשהיא לא עובדה חד משמעית זה חוסר כנות? - מסתבר שהחברה האנושית לא תמיד אוהבת כנות יתר. חלקה נתפס כחוסר טקט, לעתים חוסר נימוס ולפעמים פוגענות של ממש.


הנה דוגמה יפה לכנות וליחס שבינה לבין טקט, נימוס או נורמות חברתיות:

https://youtu.be/lc30qf6OXeg


קבלו את סיפור וושינגטון ועץ הדובדבנים, על יושר וכנות:

http://youtu.be/lLHNHu3sGSQ


ובחיוך - העולם יפה יותר כשלגמרי כנים (עברית):

https://youtu.be/D_v0muZj9p8

בתקופות קדומות ניסו בני תרבויות רבות למצוא דרכים לגלות מתי אנשים שיקרו. אם המלך שלמה ידע לעשות זאת באמצעות השכל ופסק דין מבריק, ברור היה שלא תמיד ניתן ליצור פסק דין שיחשוף את השקרן כמו ב"משפט שלמה".

הסינים הניחו שגילוי שקר יכול להתבסס על הידע שלאחר שאדם משקר, לשונו מתייבשת. כדי לגלות האם שיקר החשוד, היו נוהגים הסינים להכניס לפיו כמה גרגרי אורז. לאחר ששאלו אותו אם ביצע את הפשע שבו נחשד והוא היה משיב, הורו לו ללעוס את האורז. אם לא הצליח ללעוס את גרגרי האורז, ידעו הסינים שהאדם שיקר, כיוון שבלוטות הרוק שלו לא הצליחו לייצר רוק שחיוני ללעיסה. מצד שני, גרגרים לעוסים העידו שדיבר אמת.

השיטה הזו אינה מדויקת לחלוטין, אבל גם היא וגם שיטות דומות כמו "מבחן החרב המלובנת" שימשו כגלאי אמת במהלך תקופות ארוכות בהיסטוריה.


לא מצאנו סרטון על מבחן האורז העתיק, אך הנה סרטון על התפתחות מגלה השקרים המודרני:

http://youtu.be/IyUWGXVxCCk

מבחן החרב המלובנת הוא מבחן אמת קדום. בעבר השתמשו בו הבדואים לבירור האמת. במבחן חרב מלובנת התייצב האדם החשוד בשקר ולאחר שאמר את האמת כפי שראה אותה, הונחה על לשונו חרב מלובנת שהייתה קודם באש. אם בלשונו נגרמה כוויה קשה, הסיקו ששיקר.

מקור מבחן החרב המלובנת בא מהידע הקדום שלשונו של מי שאומר שקר מתייבשת לאחר אמירת השקר. מבחן החרב המלובנת נועד לגלות האם לשונו של הנבדק יבשה, מה שאומר שהוא שיקר, או לא.

רבים מהנבדקים, אגב, התוודו עוד לפני שהונחה החרב על לשונם. החשש שגם ייתפסו וגם יסבלו לפני כן, גרם להם לוותר על החלק הכואב.


אין כרגע סרטון על מבחן החרב המלובנת.

פוליגרף, גלאי שקר (Lie Detector) או מכונת אמת, הם שמות למכשיר שמסייע למומחים לאבחן שקרים אצל הנבדקים. בעזרת מכשיר הפוליגרף, שאליו מחובר הנבדק, נקלטות תגובות פיזיולוגיות מגוף הנבדק ומתוגרמות לרישומים גרפיים. מומחה פוליגרף יכול לאבחן ברישומים תגובות של הנבדק שיכולות להעיד על אמירת שקר.

לא כל נבדק מתאים לעבור בדיקה של פוליגרף והמומחים נוהגים לבדוק, קודם להחלטה על בדיקה כזו, את מצבו הבריאותי והנפשי. בתי המשפט לא מקבלים את קביעת מכונת האמת במשפטים פליליים, של פשע. במשפט שאינו פלילי מגיעים לא פעם הצדדים להסכמה שבדיקת הפוליגרף תהיה אמצעי בדיקה ששניהם יקבלו.

הפוליגרף הוא גם כלי לאבחון אישיות של מועמדים לעבודה. על אף שהוכח מדעית שוב ושוב שהפוליגרף הוא כלי בעייתי ואף לקוי לניתוחי אישיות, ממשיכים מעסיקים רבים להסתמך עליו כדי לבחון מועמדים למשרות. הם עושים זאת, אף שהיכולת להטות תוצאות ולשלוט בתגובות מצד הנבדקים, מעמידה בספק את היעילות של הכלי והאם הוא אכן מסייע לבחירת המועמדים הטובים.


הנה סרטון שמסביר מהו הפוליגרף, מכונת האמת (עברית):

http://youtu.be/LXMOcAt4EZE


ההגיון במכונה שמזהה סימני שקר:

http://youtu.be/t4SP_mYh4wQ


על הצד המשפטי של מכונת האמת (עברית):

http://youtu.be/o_IXBPAs3VU


והאם ניתן לנצח את מכונת האמת:

https://youtu.be/JcDr7O-Wmuk

אבי מדע הקרימינולוגיה הוא האיטלקי צ'זארה לומברוזו (Cesare Lombroso). הוא חקר פושעים ועבריינים רבים ואת תכונותיהם ואת מבנה העצמות והגולגולת של פושעים.

לומברוזו טען שמבנה המוח של פושעים הוא שונה משל בני אדם הגונים ונתן סימנים שמאפשרים לזהותם. הוא פיתח תיאוריה מדעית לה הוא קרא "אטאביזם" (Atavism).

רוב טענותיו וממצאיו הופרכו על ידי המדע המודרני. ועדיין, עצם המחקרים שלו והשימוש בשיטות המחקר שהפעיל, הפכו אותו לאבי מדע הקרימינולוגיה וחוקר הפשע הראשון שהשתמש בכלים מדעיים.

בנוסף לטענותיו לגבי התכונות המולדות של הפושע, לומברוזו הירבה לבדוק לחץ דם וקצב דופק לב של פושעים וחשודים פליליים. הוא מצא שהיו שינויים שניתן לחזות, הן בלחץ הדם והן בקצב הלב, על פי דברי הנאשמים ומידת האמת בהם. היו הבדלים שהראו אם הנאשמים אמרו אמת או שקר. בכך הוא גם אחראי לתכלית שיצרה את התפתחות בדיקת האמת, במה שבעתיד ייקרא "מכונת אמת", או פוליגרף.


הנה סרטון על מחקריו של לומברוזו לגבי תכונותיו הפיזיות של הפושע:

https://youtu.be/y-HFI7zUqDI


פרופסור מתאר את מחקריו:

https://youtu.be/HmdAYqqc8gc


חוקרת בתחום מתארת את מדע הקרימינולוגיה שהוא נחשב לאביו (עברית):

https://youtu.be/pgiiPr12SdM


ויש מומחים שאפילו עורכים סיורי פשע, תחום שמסקרן מאוד את הציבור (עברית):

https://youtu.be/PObQMHQyLcw

הפוליגרף המודרני, מכונת אמת חשמלית, הומצא בשנת 1921 על ידי ג'ון לארסון. הוא היה שוטר שהפך לסטודנט אמריקאי לרפואה באוניברסיטת פרינסטון. בעזרת הפוליגרף ניתן היה לראשונה לקבוע את מידת האמת שבדברי הנחקר.

זיהוי השקרנים בדרכים העתיקות, כמו מבחן החרב המלובנת של הבדואים, "מבחן הגחלים" של ההודים, או "מבחן האורז" הסיני, סייעו רבות לאיתור הסימנים הפיזיים לשקר. חשוב היה גם ספרו משנת 1895 של אבי הקרימינולוגיה צ'זארה לומברוזו, שהציג את ניסוייו במכונת אמת פרימיטיבית שפיתח, באמצעותה זיהה ארועים פיזיולוגיים שהעידו על שקרים.

במאה ה-20 נוספו לפוליגרף גורמים נוספים לזיהוי האמת. נפח הנשימה והמוליכות החשמלית של העור נמצאו כחשובים גם הם לבדיקת דברי אמת ושקר.

עם הזמן הפכו מכשירי הפוליגרף המודרניים אמינים הרבה יותר ותוצאותיהם מקובלות כיום על רבים. בתי המשפט אינם מקבלים ממצאים של מכשירי פוליגרף כהוכחה במשפטים פליליים, כיוון שאינם מדויקים תמיד. במשפטים אזרחיים, על ממון ומחלוקות עיסקיות, פעמים רבות מאשר בית המשפט ממצאים של פוליגרף, אם הסכימו הצדדים על בדיקה כזו.

לצערנו, אין סרטונים על ג'ון לארסון.


כך עובד הפוליגרף:

https://youtu.be/po_DCBGExP4


סרטון משעשע של ילד שנבדק בפוליגרף:

http://youtu.be/Wath1RCtTc4


כך מביסים את מכונת האמת:

https://youtu.be/JcDr7O-Wmuk


ושיטה לזיהוי שקרים ללא מכונת אמת, שפיתח מומחה:

http://youtu.be/lrZOF6YqOQ4

אם תהיתם פעם למה המדונה בציורים הנוצריים צוירה פעם כשיש בה הסתרה של יופייה או אפילו עיוות גופני כלשהו, דעו לכם שיש סיבות היסטוריות של ממש לכך.

בימי הביניים נהגו לצייר גם את הילדים בצורה מכוערת, שמזכירה יותר אנשים מבוגרים ולא יפים, מאשר ילדים חמודים.

לגבי דמויות דתיות, זה בא מרעיון שנקרא בלטינית Homunculus, או "איש קטן" ולפיו ישו ומריה נולדו בדיוק כשם שייראו בעתיד ולא כילדים. לכן תוארו הילדים הקדושים עם פנים של מבוגרים.

ובכלל, הרעיון של יופי באמנות לא כל כך התקיים בימי הביניים. לא הייתה אז אמנות לעצמה אלא בעיקר אמנות ששירתה מטרות דתיות. אמנים אז לא חתמו בשמם על יצירות ומבקרי אמנות היה מושג שלא הומצא עדיין. תנאי החיים היו אז קשים וברוב המקרים אנשים עסקו בהישרדות פיזית והתמודדות עם העוני והדלות שחוו רובם.

רק בתקופת הרנסאנס, כשאנשים החלו להאמין בהומניזם, באדם הפרטי ובעולמו הרוחני, החלו לצייר את הקדושים כבני אדם וחשבו כיצד להפוך אותם ליפים. אחרים, כמו העשירים שהחלו להתעשר ולהזמין ציורים של ילדיהם, ביקשו לראות אותם יפים וחמודים.

באופן מעניין החזיר בהמשך הצייר הנודע ג'וטו די בונדונה, את הכיעור האנושי אל האמנות וכך הפך את הציור לטבעי יותר. אבל זה כבר סיפור אחר...


זו ההיסטוריה שהביאה להסתרת היופי ולהכנסת עיוותים מכוונים בציורים הנוצריים של המדונה (מתורגם):

https://youtu.be/ReM-G9V5VrY


וסיפורם של הילדים שצוירו בימי הביניים כאנשים קטנים ומכוערים:

https://youtu.be/xFcF_qfLHeQ