אחד מתוארי הכבוד הלא רשמיים שזכו להם לוחמים ביחידות קרביות בצה"ל הוא "שאקל". המחמאה הזו ניתנה רק ללוחמים מעולים ובעלי יכולת ומנהיגות יוצאת דופן. לא רבים יודעים שיתכן שהכינוי מגיע משמו של מנהיג אגדי של משלחות לקוטב הדרומי, שעשה שוב ושוב את הלא-יאומן והציל את אנשיו בתנאים לא אנושיים.

הישרדות צוותו של ארנסט שקלטון במסע לחציית אנטארקטיקה היא מבצע ההישרדות המדהים ביותר בהיסטוריה. הדבר היחיד שעמד לטובת אנשי המשלחת שלו במאבקם במוות היה המנהיגות יוצאת הדופן של שקלטון, ראש המשלחת, והתושיה שלו, שהצליחה להצילם ממוות כמעט ודאי. למזלו של שקלטון, הוא צרף למסע צלם בשם הרלי, שתעד את ההיסטוריה הזו על לוחות זכוכית ושמר עליהם, גם במחיר של ויתור על מזון. הצילומים של הרלי סייעו לספר את הסיפור המופלא של השאקל האירי.

השנה היא 1914. זה החל בניסיון לכיבוש הקוטב הדרומי, היעד האחרון בכדור הארץ שלא נכבש. אבל בהמשך ניסו שקלטון ומשלחתו להיות הראשונים שיחצו את אנטרקטיקה מחוף אל חוף. ספינתם נלכדת בשדה קרח ובמשך כשנה חי הצוות כולו על הספינה התקועה בקרח. כשהקרח מוחץ את הספינה, הם נוטשים אותה ועוברים ל-3 סירות הצלה וציוד הכרחי בלבד. חורף שלם וקפוא הם צפו על קרחון ללא שליטה וכשהקרח מפשיר באביב, הם עברו סופית לסירות ונטשו עוד ציוד שלא יכלו לשאת איתם. חברי המשלחת מצאו אז את "אי הפילים" השטוח ועתיר הרוחות וחיו עליו, כשהם מתגוררים מתחת לסירותיהם ההפוכות.

כדי להציל את אנשיו, יצא שקלטון למסע של 1300 קילומטרים, עם 5 מאנשיו בים סוער וללא אמצעי ניווט. פניו כוונו אל האי ג'ורג'יה הדרומית, כדי לארגן חילוץ. המסע המסוכן והבלתי אפשרי מסתיים בצדו הנטוש של האי והחמישה חצו את ההרים הקפואים של האי במסע שנחשב קשה גם למי שמצויד במיטב ציוד הטיפוס. כשהגיעו אל מושבה של ציידי לוויתנים, עמל שקלטון במשך 3 חודשים כדי לארגן ספינה שתחלץ את אנשיו מאי הפילים. עם הספינה שארגן, לאחר שיט בים סוער, הצליח המפקד האגדי להציל את כל אנשיו ולהחזירם הביתה.

היכולת להציל את כל אנשיו ולהביאם כאיש אחד בחזרה לאנגליה הייתה דוגמא נדירה למנהיגות בתנאי קושי קיצוני ובלתי נתפס. שקלטון היה לדוגמה היסטורית של השאקלים והיה לאגדה של הישרדות ומנהיגות בתנאים בלתי אפשריים.


הנה סרטון על שקלטון שהפך לאגדה:

http://youtu.be/z0Ptr5dZBe4


תיאור המסע בקצרה:

http://youtu.be/mLMjoVqoTWU?t=10s


מבצע מודרני שמשחזר את המסע של שקלטון ואנשיו מאי הפילים לג'ורג'יה הדרומית:

http://youtu.be/QZ2oKdS6KSs


והצוות המקורי של שקלטון במסע אל הקוטב הדרומי:

http://youtu.be/JBWTnrLByNA

אנטרקטיקה (Antarctica), אותו מדבר קרח קר, יבש וספוח רוחות ביותר בעולם שבדרום כדור הארץ, היא מקום קשה למחייה. כל כך קשה שכמעט כל מין וסוג של בעלי חיים על פני כדור הארץ לא היו שורדים בו יותר מכמה שעות.

החיים באנטרקטיקה קרים במיוחד. בעלי חיים מתקשים מאוד לחיות ביבשת הזו. הַמְעֲטים שמצליחים לחיות כאן, חיים בים או באוויר. בולטים בהם הפינגווינים, כלבי ים וְלווייתנים.

הצלחתם של בעלי החיים הללו לשרוד ולחיות באנטרקטיקה היא גם בזכות התזונה שלהם, המבוססת על דגים ויצורים זעירים שגדלים בים ונקראים פלנקטון. אבל מה שמאפשר להם חיים ביבשת הקפואה הזו הוא בראש ובראשונה שכבת השומן העבה במיוחד שלהם, השומרת על חום גופם.



הנה בעלי החיים ששורדים באנטרקטיקה:

https://youtu.be/zxVR-jP63GI


יש גם חיים מתחת לקרח:

https://youtu.be/L6EsroRPZ4c


יערות קדומים שהיו בעבר באנטרקטיקה:

https://youtu.be/XSjWaz3XQc8


ומעט על היבשת ללא מדינות - אנטרקטיקה (עברית):

https://youtu.be/25PiR9roRLE?t=6m

אנטרקטיקה היא יבשת ענקית שגודלה הוא יותר מפעם וחצי מהגודל של ארצות הברית. כ-99% מקרקע היבשת מכוסים במצבורי קרח ענקיים. מתחת לקרח מצויים הרים גבוהים, עמקים וגאיות ועולם גאולוגי שלם שלא נוכל לחקור לעולם.

באנטרקטיקה נמצאים 90% מהמים הקפואים שבכדור הארץ ואם מחפשים את המים המתוקים של כדור הארץ, ניתן למצוא בה כ-70% מהמים המתוקים בעולם. אגב, הפשרת הקרח העד של היבשת תגרום לעליית פני הים ביותר מ-60 מטרים!

אבל מדינות אין ביבשת הגדולה הזו. אפילו מדינה אחת אין בה. אין בה ממשלה ואיש לא שולט בה. הסיבה לכך שאין מדינה שהתיישבה בקוטב הדרומי, אנטרקטיקה, היא שיש הסכמה בינלאומית, בין מדינות העולם שהיבשת הזו היא מחוץ לתחום המדיני, בעיקר כדי לשמור עליה.


הנה היבשת ללא מדינות - אנטרקטיקה (עברית):

https://youtu.be/25PiR9roRLE?t=6m


מה שמטיל גם מגבלות חמורות על מחקר בה:

https://youtu.be/P0N6aMczu78


סקירה על אנטרקטיקה באנגלית:

https://youtu.be/mOOVu22iPVE


וסרט תיעודי על היבשת הקרה שבתחתית העולם:

https://youtu.be/PXDUQd1l_h8?long=yes


בואו לשייט באנטארקטיקה:

https://youtu.be/XPhmpfiWEEw?qr=yes

באנטרקטיקה, יבשת שגודלה עצום, אין ערים ויישובים של ממש. היחידים שמאכלסים את יבשת הענק מלאת הקרח הזו הם בסיסי מחקר של מדינות שונות.

באנטארקטיקה הוצבה בשנים האחרונות "האלי 6" (Halley 6 research station‬). זוהי מעין עיר קטנה וניידת, שהוקמה לזכר משלחת המחקר המפורסמת שהגיעה ליבשת הקפואה 100 שנה לפני כן.

העיר המלאכותית הזו בנוייה משבעה חללים שמחוברים ביניהם כמו רכבת. יש בה מעבדות מחקר, חדרי שינה, אזורי מפגש, גינת ירקות ועוד. למבנה כולו יש רגליים הידראוליות שניצבות על מגלשי סקי. אלה מאפשרים להזיז את המתקן הענקי ממקום למקום, על פני השלג.


הנה סיפורה של האלי 6 - עיר קטנה וסגורה בארץ קפואה:

https://youtu.be/dhR-JZLtzvQ


ובניית העיר הניידת באנטארקטיקה:

https://youtu.be/_gWG7CQ7RTo

קרחון וטנה-יוקול (Vatnajokull) הענקי שבאיסלנד הוא כיפת הקרח הגדולה באירופה והשלישית בגודלה בעולם, לאחר אנטרקטיקה וגרינלנד.

למרגלות הקרחון העצום פזורים אגמי קרחונים ולגונות עתירות גושי קרח ענקיים שמשייטים להם לכיוון האוקיאנוס הצפוני, לאחר שניתקו מהקרחון האדיר.


הנה כיפת הקרח של קרחון וטנה-יוקול:

http://youtu.be/v-ANuiKY_1I


טיולים בה:

http://youtu.be/A-Bc9Zmq9Hg


ומצגת וידאו ממערות הקרח שבקרחון:

http://youtu.be/Ib_H6h2eXzQ

מרתון הקרח הוא אחת התחרויות הקשות בעולם הריצה. לא זו בלבד שהריצה הזו קרה להפליא, היא גם נידחת ביותר - מרתון הקרח באנטרקטיקה מתקיים ביבשת הדרומית והקפואה מכולן. הרצים נדרשים לכוח סבל ועמידות כמעט בלתי נתפסים. עם זיעה שקופאת אם רק עוצרים את הריצה וקור של מינוס 20 מעלות בחוץ, רוחות מקפיאות במהירויות עצומות של עד 50 קילומטרים לשעה - צריך להיות באמת נחוש כדי להשלים את הריצה הזו.

מי שממש רוצה להתאכזר אל עצמו יכול לא להסתפק ב-42.2 הקילומטרים המקובלים בריצות המרתון הרגילות ולהמשיך למסלול המיוחד של 100 קילומטרים!

ואגב, גם אם אתם ממש אוהבים את הרעיון, כדאי לדעת שהמחיר די יקר - כמעט 10,800 יורו להשתתפות במרתון הקררר הזה...


הנה סרטון על מרתון אנטרקטיקה:

http://youtu.be/NYTaVTU4wo4?t=5s


עוד סרטון:

http://youtu.be/HZeoz5GRxMw?t=2m30s


והמרתון של 2018:

https://youtu.be/g5Z2hmwTR4w

בספריית ארמון טופקאפי שבאיסטנבול מצויה מפה עתיקה של העולם, מתחילת המאה ה-16, שאינה מוצגת לציבור אך מופיעה על שטרי-כסף מודרניים בתורכיה.

המפה המסתורית, שנחשבת כיום לאוצר לאומי בתורכיה, מפגינה מבחינת התורכים את העליונות הטכנולוגית של האימפריה העות'מאנית, שאינה קיימת עוד.

את 'מפת פירי רייס' (Piri Reis Map), ששורטטה בשנת 1513, מסר לסולטן התורכי הכרטוגרף והאדמירל העות'מאני פירי רייס, הגאון התורכי ששרטט אותה.

במהלך השנים נקשרו במפה הקטנה הזו שלל תיאוריות ורעיונות מוזרים ומסתוריים. המסתורין הגדול במפת העולם של רייס הוא שלא ברור כיצד ידע הכרטוגרף התורכי עובדות שאיש בתקופתו לא ידע. לא מובן מהיכן שאב נתונים מדויקים על אזורים שונים בעולם, שהוצגו במפה המסתורית. מרבית הנתונים הללו עתידים היו להתגלות רק מאות שנים לאחר שרטוטה.

נקודה נוספת שמביאה למסתורין של מפת פירי היא רמת הדיוק של חצי מעלה, שאליה הגיע משרטט המפות המוכשר. שום מפה בת-זמנו של רייס לא התקרבה לרמה כזו של דיוק.

מהמפה המפורסמת של פירי, ששורטטה על קלף עור צבי, שרד עד ימינו רק שליש. מעיון בו מסתבר שפירי צייר בה בצורה מדויקת מאד אזורים רבים, כולל האזורים של חופי מערב אירופה, צפון אפריקה וחופי ברזיל.

במפה מוצגים איים באוקיינוס האטלנטי, כולל האיים הכנריים ואולי גם איי יפאן שבאוקיינוס השקט. אבל מה שעוד מעניין במפת פירי רייס היא יבשת דרומית גדולה שמשורטטת בה והחוקרים סבורים שהיא ככל הנראה אנטרקטיקה (על אף שפירי טען שהיא יבשת חמה ושבמפה זו היא מוצגת במרחק של מאות קילומטרים ממקומה האמיתי).

רייס עצמו כתב שהוא שאב את המידע לציור המפה שלו ממפות עתיקות, שכפי הנראה הגיעו עד לזמנו של הכובש אלכסנדר הגדול, הכובש היווני ששלט באזורים נרחבים ביותר בעולם העתיק.

בין המפות האחרות שעליהן הסתמך פירי היו מפות ערביות והודיות עתיקות ויתכן שאפילו על "המפות האבודות" של קולומבוס.

טענות על ידע לא-טבעי, שנקשרו במפת פירי רייס, חזרו שוב ושוב במהלך השנים. רבים בחשו בהשערות לגבי המפה, ללא הבנה של ממש בכרטוגרפיה. מארכיאולוג חובב בשם ארלינגטון מלרי שטען שידע על-אנושי היה כרוך בהכנתה, דרך ספר בשם "מפות מלכי הים העתיק", בו העלה הכותב באמצע שנות ה-60 תאוריות על תרבות מפותחת ועתיקה שסייעה לפירי בהכנתה.

וזה נמשך עד לגרמני אריך פון דניקן, מחבר הספרים המפורסמים בסגנון של "החייזרים יצרו בעולם כמעט כל דבר לא מוסבר", שנעזר בה להוכחת המעורבות של בני כוכבים אחרים בענייני התרבות האנושית.


הנה סיפורה של מפת פירי רייס:

https://youtu.be/JRUgTod33vo


מומחה מפות מסביר את המפה של פירי רייס:

https://youtu.be/Qt2GYyGTXTs


על התיאור המדהים של אנטארקטיקה במפה של פירי רייס:

http://youtu.be/TS4eDmhkj8M


סרט על פירי ריס והישגי המפות שלו:

https://youtu.be/3SSlxLZ7x80


ומצגת וידאו על המפות השונות שלו:

https://youtu.be/T1xGccxK1x4

פינגווינים קיסריים באנטארקטיקה שורדים על ידי התגודדות משותפת, שמקטינה את אובדן החום מגופם ומאפשרת להם לשרוד. ההיצמדות זה לזה מקטינה את שטח המגע של גופם עם הקור העז ומחממת אותם. כך גם שומרים הזכרים המתגודדים בין רגליהם, על הביצים והפינגווינים הצעירים שבוקעים מהן.

למעשה הפינגווין הקיסרי הוא בעל החיים היחידי הנשאר לחיות באנטרטיקה גם בחורף הקפוא. הטמפרטורות בחורף באנטרטיקה נמוכות ביותר ויכולות לרדת עד למינוס 50 מעלות צלזיוס. למרות הקור העז מצליחים הפינגווינים הקיסריים לשמור על חום גופם סביב 37 מעלות צלזיוס באמצעות שיטת ההתגודדות המשותפת. החורף הוא תקופת הרבייה של הפינגווינים הקיסריים, והעובדה שאין עוד בעלי חיים סביבם בתקופה זו, מהווה עבורם יתרון הישרדותי, ומאפשרת להם להתרבות בסביבה נטולת טורפים.


הנה הפינגווינים המתגודדים ונצמדים בקור:

http://youtu.be/MfstYSUscBc


הביצים שבוקעות:

http://youtu.be/RYvachfdpPI


וכך הם מתאחדים עם האמהות ששבות לאחר הקור הגדול:

http://youtu.be/EiQzls8YQcw

הפינגוין הקיסרי (Emperor penguins), הגדול בפינגוינים בעולם, חי בקוטב הדרומי, הידוע בשמו אנטרקטיקה.

הפינגווין הקיסרי הזכר מקבל את הביצה להשגחתו, מיד לאחר שהנקבה הטילה אותה. משלב זה, נושא הפינגוין הקיסרי את הביצה בין כפות רגליו.

הוא עושה זאת גם לאחר שהביצה בוקעת והצאצא בוקע ממנה. גם אחרי-כן הפינגוין הזכר ממשיך לגדל בין רגליו את צאצאו, עד שהוא גדל.


הנה זכר הפינגווין הקיסרי מקבל את הביצה מהאם ושומר עליה:

http://youtu.be/RYvachfdpPI


וכך חוזרות הנקבות בקיץ:

http://youtu.be/MfstYSUscBc

צעדת הפינגווינים הקיסריים היא המסעות החוזרים אל הים, מסע שאותו עוברות נקבות הפינגווין הקיסרי לאחר ההזדווגות והטלת הביצים. במהלך החורף שומרים הזכרים על הביצים, בתוך פלומה חמה שבגופם, עד שהן בוקעות. באותו הזמן הנקבות שהגיעו אל הים "מבלות" באכילת דגים וצבירת כוח.

לאחר החורף שבות האמהות, כדי לשחרר את הזכרים שדגרו על הביצים שבקעו במהלך החורף. המסע מתוזמן בדיוק מופלא, שכן אם יאחרו האמהות ביותר מ-48 שעות, לא ישרדו הגוזלים הרכים שזה עתה בקעו מהביצים וימותו מחוסר מזון.

משהוחלפו על ידי הנקבות, יהיו הזכרים חופשיים לצעוד את הצעדה שלהם בחזרה לים. הם יוכלו לאכול, אחרי חודשים של רעב וחורף קשה. בסוף הקיץ ישובו הם עם מזון לצאצאים והגלגל יתחיל מחדש, כשהנקבות תצאנה שוב לחופשה..

כל המסעות הללו צופנים בחובם סכנה לקיסריים, הן מהסופות האדירות של הקוטב, והן מטורפים מסוכנים.


הנה ההחלפות והעברת הגוזלים מהאב לאם:

http://youtu.be/6AiCIZ9wM1o


פינגווינים קיסריים צעירים קופצים במסעם באנטרקטיקה מגובה רב של קרחון אל המים:

https://youtu.be/4PwDFddpo4c?t=27s


עוד על צעדת הפינגוון הקיסרי:

http://youtu.be/5qyKGGPjxt0


וההתארגנות המופלאה של הזכרים, כדי לשמור על החום בקור הנורא של החורף הקוטבי:

http://youtu.be/OL7O5O7U4Gs

הוויקינגים האמינו שהאור הירוק שבשמיים הם רוחות הלוחמים המתים שלהם, העושים את דרכם אל הנצח. אבל האמת היא הרבה יותר מופלאה מזה. הזוהר הצפוני הוא מראה מרהיב שבו מדברות קרני השמש עם האטמוספירה.

בקוטב הצפוני ניתן לראות לא פעם, בשעות החשיכה, את הזוהר הצפוני - אורות הצפון (Northern lights) הידועים בתור תופעת ה"אורורה בוראליס" (Aurora Borealis).

הזוהר הזה, הבוהק הצפוני, נוצר בשכבה החיצונית של האטמוספירה, שנקראת היונוספירה, ורוח סולרית היא שמניעה אותו.

אנו מצליחים לראות את האורורה הזו רק בקטבים, תודות לשעות החשיכה הרבות ולשדה המגנטי ששם. אך תיאורטית ניתן היה לחזות בה גם ממקומות אחרים בעולם. בקוטב השמש אינה זורחת כלל בחורף ובקיץ היא זורחת לאורך כל היממה ואינה שוקעת כלל.

את הזוהר הצפוני ה-"אורורה בוריאליס" ניתן לראות במקומות הנמצאים באזור הקוטב הצפוני: באלסקה, בצפון קנדה, בחצי הדרומי של גרינלנד, באיסלנד, בצפון נורווגיה, בשוודיה בפינלנד ובחצי המערבי של צפון רוסיה. זאת בעוד שבקוטב הדרומי ניתן לראות את הזוהר הדרומי ה-"אורורה אוסטרליס" רק במקומות גבוהים ביבשת אנטרקטיקה וקצת מהפסגות של דרום אמריקה ואוסטרליה.


נפתח במראות הזוהר הצפוני מגרינלנד ואיסלנד:

https://youtu.be/UNg9gQsck1c


סיפורו של הזוהר הצפוני (מתורגם):

https://youtu.be/pfpnXgLvVUQ


הסבר של הזוהר הצפוני (מתורגם):

https://youtu.be/czMh3BnHFHQ?t=13s


על אירוע קרינגטון שחשף לאדם את הזוהר שיוצרות סערות סולאריות בשמיים (מתורגם):

https://youtu.be/8PCHd5banhE


האורורה, היא הזוהר הצפוני:

http://youtu.be/-n3V_ov2HXk


הסבר מדעי לזוהר הצפוני:

https://youtu.be/KGupd3dOr_M


הצד המדעי של הזוהר הצפוני (מתורגם):

http://youtu.be/hufbE8APHlY


מצגת תמונות של הזוהר הצפוני:

http://youtu.be/-bejSc3ldUQ


כתבה על זוהר הקוטב הצפוני וכיצד הוא נוצר (עברית):

http://youtu.be/_I72_ZYJYEU?long=yes

קשה אולי להאמין אבל לא תמיד ניתן היה למצוא בעולמנו, כלומר על פני כדור הארץ, את החמצן (Oxygen), הגז שאנו נושמים וחייבים "כמו אוויר לנשימה".

מעניין יהיה לדעת שחיידק, אורגניזם חד-תאי זעיר הוא ששינה את העולם, בכך ששחרר את מולקולת החמצן הבודדת הראשונה לאטמוספרה. בכך הוא אפשר חיים תלויי-חמצן, סלל את הדרך להתהוות חיים מורכבים על פני כדור הארץ ואת היווצרות שכבת האוזון באטמוספרה.

ובו בזמן החיידק הזה כמעט וחיסל את בעלי החיים כאן לגמרי. כיצד זה קרה?

הציאנובקטריה (Cyanobacteria) היא חיידק חד-תאי, שאין לו גרעין או אברון כלשהו. היצור הזה הוא בעל תפקיד קריטי בסיפור החיים שהתפתחו בכדור הארץ.

מדובר בכדור ארץ אחר ממה שאנחנו מכירים. לפני 3.5 מיליארד שנים היה הרכב האטמוספרה מורכב ברובו מחנקן, מפחמן דו-חמצני ומגז מתאן. החמצן באותו עידן היה כלוא כמעט כולו בתוך מולקולת מים בעיקר ובאוויר לא היה חמצן כמעט בכלל.

כמובן שגם חיים לא היו כאן.

השינוי מגיע לפני מאות מיליוני שנים. מה שקרה אז הוא שיצור זעיר שבזעירים, מיקרוב פרהיסטורי כלשהו, בלע ככל הנראה ציאנובקטריה שלמה.

כולה חיידק שנבלע כאן. כן, אבל המיקרוב הזעיר הזה היה אב הטיפוס של הצמחים. כי כתוצאה מהתהליך של בליעת הציאנובקטריה, שנקרא אנדוסימביוזה, רכש המיקרוב הקדום הזה לעצמו מעין מכונה טבעית לביצוע פוטוסינתזה. והרי האבולוציה לא מפסיקה לעבוד לרגע. מאותו מיקרוב יתפתחו תאי הצמח. הציאנובקטריה הפכה לכלורופלסט, שהוא האברון שמבצע את הפוטוסינתזה בצמחים ונותן חיים לעולם (ראו בתגית "פוטוסינתזה").

התוצאה - גם היום ניתן למצוא את הציאנובקטריות כמעט בכל סביבה על פני כדור הארץ. ניתן לאתר אותן באגמים או ימות, באוקיינוסים, על פני האדמה, בסלעים של אנטרקטיקה ואפילו על פרוות בעלי החיים השונים.

כמובן שהציאנובקטריות פולטות את החמצן לאטמוספרה ובו בזמן גם קולטות חנקן שמספק דשן לצמחים שהתפתחו בעזרתן. כך שניתן לומר שבזכות הציאנובקטריה מתאפשרים החיים על הכוכב שלנו.

אגב, לא פחות מעניין הוא שמיליוני שנים רבות אחרי יצירת החיים על פני כדור הארץ, כמעט והביאה הציאנובקטריה לחיסול גמור של החיים הכוכב שלנו. זה קרה כמה מאות מיליוני שנים אחרי שהציאנובקטריה החלה לייצר חמצן וזו ראשונת ההכחדות שהיו בכדור הארץ.

הסיפור מתחיל בערך לפני 2.5 מיליון שנים, כשקצב ייצור החמצן שהציאנובקטריה חוללה בכדור הארץ היה מהיר מקצב ספיגת החמצן ביצורים החיים שנשמו אותו. התוצאה הייתה שבאטמוספירה החל להצטבר המון חמצן, מה שיצר על פני הכוכב ריכוז חמצן קטלני לאורגניזמים השונים. האוויר העשיר בחמצן הרעיל אותם בהמוניהם והביא להשמדה ההמונית הראשונה בתולדות העולם. זו ההשמדה שהגאולוגים מכנים "אירוע החימצון הגדול".

וכך, מיליוני שנים רבות אחרי התפתחות הציאנובקטריה, היא הביאה להכחדה של מרבית בעלי החיים הזעירים בעולם. לאחר ההכחדה הזו וכמעט בלי קשר אליה, הפך כדור הארץ בהדרגה לכדור שלג ענקי. זה היה מה שקרוי "עידן הקרח ההורוני", עידן הקרח הראשון וככל הנראה הארוך בתולדות הכוכב.

אך לאורך עידן הקרח הזה ובהדרגה ממש, התפתחו אורגניזמים רבים וסיגלו את עצמם אבולוציונית לשינוי שחוללה אותה שואת החמצן על פני כדור הארץ. עוד ועוד אורגניזמים אירובים החלו לצרוך חלק מעודפי החמצן שבאטמוספרה ולייצר ממנו אנרגיה.

בתום תהליך הדרגתי וגלי, תוך עליות וירידות בריכוז החמצן באטמוספרה, הוא הגיע לריכוז הנוכחי של כ-21%. כאן כבר נוצרת אצל בעלי החיים היכולת להשתמש באנרגיה הכימית שבחמצן. היא זו שתאפשר מעתה את התפתחות מגוון האורגניזמים ואת האבולוציה המדהימה שתביא להופעתן של צורות חיים מורכבות, כולל בעלי החיים שאנו מכירים בעולם, כמו היונקים, העופות והדגים וכמובן - המין האנושי.


הנה סיפורה של הציאנו-בקטריה שיצרה את החמצן (מתורגם):

https://youtu.be/dO2xx-aeZ4w


מה יקרה אם היא נפגעת (עברית):

https://youtu.be/pDy7bpafHDg


הסיפור של החמצן שכמעט 30 אחוז ממנו בעולם בא מהעצים:

https://youtu.be/7xfdGkbX4jU


על אגם נדיר שמרתק את המדענים בעניין החמצן (מתורגם):

https://youtu.be/KF6rClLH4n4


והאם יש סכנה שייגמר החמצן באוקיינוסים? (עברית)

https://youtu.be/ovl_XbgmCbw