שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איך שלגיה הפכה לסרט האנימציה המלא הראשון בהיסטוריה?
הסרט "שלגיה ושבעת הגמדים" (Halloween) מ-1937 היה סרט האנימציה הראשון שנוצר באורך מלא, כסרט קולנוע לכל דבר.
בתקופתו זה היה פלא קולנועי חסר תקדים, שהכיל מיליון וחצי איורים שצוירו ביד והפכו ל-350 אלף פריימים. אלה יצרו את הסרט באורך של שעה ועשרים דקות, שלא נראה כמוהו עד אז ויצר את עולם סרטי האנימציה באורך מלא.
אבל הסיפור מתחיל בחלום, שהופך לחזון ואז לאובססיה וממנה לתהילה.
תחילתו ביזם והמאייר וולט דיסני. הוא חלם להפיק סרט אנימציה ארוך שיתבסס על האגדה האירופית שהעלו על הכתב האחים גרים בשנת 1812. הם העלו אותה כמעשייה לילדים, על בסיס סיפור אגדה ידוע באירופה של המאות הקודמות.
עד "שלגיה" עשו תאגיד דיסני והמתחרים שקמו לו עם השנים רק סרטי אנימציה קצרים. לעשות סרט מצויר באורך מלא? - איש לא חשב על כך, שלא לומר, איש לא העז לעשות זאת. כשדיסני החל לגלגל אותו בראשו הוא שיתף את מקורביו בדבר. רבים מהם ראו ברעיון היומרני עניין מסוכן, חזו לו שיתגלה ככישלון חרוץ ואף ניסו להניא את וולט דיסני מללכת על זה.
אבל דיסני כבר עבר את השלב של ההחלטה. הוא לא חלם לוותר. להיפך, האיש מיהר למשכן את ביתו, כלומר לקבל כסף שאם יפסיד, יילקח ביתו ממנו. הוא הימר על כל הקופה בכדי לממן את הפרת הסרט.
גם מקצועית, ההימור היה עצום. עד "שלגייה ושבעת הגמדים", הפיקה החברה שהקים וולט דיסני סרטי אנימציה קצרים בלבד. אבל לאיש שהמציא את הסרטים המצוירים לא היה ספק שהם יכולים להפוך גם לסרטים באורך מלא.
הוא נלחם כדי לממש את החזון שלו, משכן את ביתו הפרטי כדי להשיג כסף ולהפיק את הסרט היקר וחסר התקדים ואז הוכיח לכולם שהוא צדק.
כי הסרט המצויר הראשון באורך מלא ובצבע מלא, הפך הצלחה שלא תאומן. לצד הקהל המשולהב מהיופי שניבט לו מהבד, הסרט שהפך מהפופולריים ביותר בתולדות הקולנוע הביא למעשה את תעשיית הקולנוע למקום חדש. אחריו נולדו אינספור סרטים מצוירים באורך מלא, רבים מהם של אולפני דיסני עצמם.
ועם הכנסות של כמעט 8 מיליון דולר בהקרנות המקוריות שלו, הסרט גם הפך להצלחה קופתית ענקית. שלא לדבר על מרצ'נדייז, כלומר מוצרים עם דמויות הגיבורים שהחלו לצאת בכמויות.
ומה שלא פחות מעניין הוא שהסרט "שלגייה ושבעת הגמדים" גם היה הצלחה בקרב המבקרים. ברור שהוא לא היה מושלם, אבל ההערכה שזכה לה "שלגייה ושבעת הגמדים" הייתה עצומה.
יותר מזה - ההצלחה וההערכה בזמן אמת לא הייתה הכל. לאורך השנים שעברו מאז שהוא יצא לאקרנים, קיבל הסרט אינספור אותות הוקרה ותוארי כבוד.
על בסיס המשפט המפורסם של מהטמה גאנדי, אפשר לומר שדיסני למד אז ש"בהתחלה הם יתנגדו לך, אחרי כן הם ינסו להניא אותך ולבסוף הם ירצו להשתתף בספירת הכסף..."
וכך, הסרט שהוא מהפופולריים בהיסטוריה של הקולנוע וסרט האנימציה האמריקאי הגדול ביותר של כל הזמנים, גם זיכה את שלגיה בכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד והיה לאחד מ-100 הסרטים האמריקאים הגדולים של כל הזמנים.
הנה סיפורו של הסרט המצויר הראשון באורך מלא שיצר את תעשיית סרטי האנימציה:
https://youtu.be/RZBsA3XdPAM
קטע מ"שלגיה ושבעת הגמדים" של דיסני:
https://youtu.be/0EANjbUzU_w
אדריאנה קאסלוטי מספרת כיצד זכתה לדבב את שלגיה בסרט:
https://youtu.be/XCFcvphYFTc
וולט דיסני עצמו מספר על ההימור הגדול שלו:
https://youtu.be/N7ZkWfD0ELE
וסיפורו המלא של הסרט ששינה את עולם הקולנוע והפך את דיסני לענק:
https://youtu.be/a7X8u-EjADw?long=yes
מה היה סרט האנימציה הראשון בהיסטוריה?
זה היה ב-28 לאוקטובר 1892, כשהציג אמיל רנו או ריינו לראשונה את הסרטון "Pauvre Pierrot" ("פיירו המסכן"). זה היה הראשון ממפגני התמונה הנעה שהוקרנו אז והציגו את מה שנקרא בקולנוע של היום "סרטוני אנימציה".
הסרט החלוצי הזה הוקרן במוזיאון גרבין בפריז, בחדר אחד ובפני קהל גדול. רנו הציג את מה שיכונה אז "התיאטרון האופטי" שאותו הוא המציא ויצר, כשצייר והנפיש בעצמו.
באותה הקרנת בכורה שימש רנו בעצמו כמקרין שמסובב את גלגלי הסרטים בעצמו ומפעיל את פנס הקסם המסתובב שהוא פיתח וקרא לו פרקסינוסקופ (Praxinoscope). הוא עשה זאת במהלך כרבע שעה שהורכבה מ-3 סרטי אנימציה שכל אחד מהם הורכב מעד 600 ציורים שונים.
את הקרנת הסרטים הללו ליווה אז פסקול חי שניגן פסנתרן במקביל לסרטים המוקרנים על הבד.
היסטוריונים רבים של קולנוע רואים באותה הקרנה של התיאטרון האופטי של אמיל ריינו את לידתו ותחילת הדרך של עולם הקולנוע כולו. הקרנה זו ב-1892 הקדימה ב-3 שנים את ההקרנה המפורסמת משנת 1895 של הסרט שנחשב ליצירה הקולנועית הראשונה, "הרכבת נכנסת לתחנה" של האחים לומייר.
הקרנת התיאטרון האופטי שהקדימה ב-3 שנים את האחים לומייר הציגה סרטים שהיו ארוכים משמעותית מאלו של האחים לומייר. אבל יתרונם הברור היה גם בעומק הסיפורי שלהם, בניגוד לסרטיהם הראשונים של האחים לומייר וחלוצי הקולנוע המצולם האחרים שהתמקדו בשנים הראשונות בתיעוד של המציאות ולא בסיפורים עם עלילה.
הצלחת התיאטרון האופטי הייתה אדירה ומתמשכת. כחצי מיליון צופים חוו במשך 8 שנים ברציפות את הקרנות שלושת סרטיו של רנו.
ההצלחה הזו הייתה תחילת דרכה של אמנות האנימציה, אך גם של החוויה הקולנועית כולה. מעבר לקהל שקונה כרטיסים וצופה אל המסך שבאולם, נכללו בהם מהרגע הראשון כל המרכיבים של סרטי האנימציה שאנו מכירים עד היום - מאותו רצף פריימים ארוך שמרכיב את הסיפור שעל המסך, דרך הפסקול המוסיקלי שמלווה אותו (באותם ימים בביצוע חי) ועד החוויה הקולנועית שחווה הקהל, בהתבוננות בדמויות, עם רקע, מקום, אווירה ובעיקר סיפור.
הנה "פיירו המסכן", סרטו הראשון של רנו שהוקרן לציבור:
https://youtu.be/426mqlB-kAY
וכך פיתח אמיל רנו את התיאטרון האופטי:
https://youtu.be/pM1K8h8xtb4?end=5m4s
איך צוללת צהובה הפך את הביטלס למצוירים?
בשנת 1968, בשיא הצלחתם, עשו חברי הלהקה המפורסמת בעולם, הביטלס, את "צוללת צהובה" (Yellow Submarine). זה היה סרט אנימציה מצויר שנוצר בהשראת שיר בשם זה, שהוקלט לראשונה באלבום "Revolver" של הלהקה.
הסרט התבסס על שירי "הביטלס", בו כיכבו הדמויות המאוירות של חבריה. לקראת סופו של הסרט, בידיעה שזה מה שיביא את המעריצים בהמוניהם לבתי הקולנוע, הוצגה גם סצנה אחת מצולמת ולא מאוירת, של הלהקה בהופעה. הסרט הציג אנימציות מרתקות ואפילו חדשניות לזמנן והיה צבעוני ומעט פסיכדלי אפילו, בהתאם לרוח התקופה.
במקביל לסרט יצא גם אלבום בשם זה, עם פסקול הסרט. הם הוסיפו לו 4 שירים נוספים, שלא נכללו בסרט. בצידו השני של התקליט נכללה גם המוסיקה מהסרט, שנכתבה ותוזמרה על ידי ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי האגדי של החיפושיות.
הנה קדימון הסרט "צוללת צהובה":
https://youtu.be/vefJAtG-ZKI
שיר הנושא צוללת צהובה עם האנימציה המקורית והנפלאה:
https://youtu.be/m2uTFF_3MaA
וניסיון משעשע בתמימותו המעריצה (עברית):
https://youtu.be/BfNhlz29GWM
איך השתנה מיקי מאוס לאורך השנים?
לא רבים יודעים שמיקי העכבר, בשבילכם "מיקי מאוס" (Mickey Mouse), כמעט ולא נקרא מיקי. לדמות האנימציה הכי מפורסמת שלו וולט דיסני (Walt Disney) רצה לקרוא "מורטימר מאוס" (Mortimer Mouse), אך אשתו ליליאן שכנעה אותו שהשם נשמע יהיר מדי ומיקי ניצל מהתנשאות וכישלון במכנס קצר.
הדמות הופיעה לראשונה בהקרנת ניסיון פרטית ב-1928 בסרטון "פלאן קרייזי" (Plane Crazy), אך פרצה לתודעה הציבורית עם "סטימבוט וילי" (Steamboat Willie), שהוקרן ב-18 בנובמבר 1928 בניו יורק והיה הסרטון הראשון בכיכובו של מיקי העכבר שיצא לקהל הרחב עם סאונד מסונכרן.
היה זה אנימטור בשם אוב איוורקס (Ub Iwerks) שצייר בעצמו כמעט כל פריים בסרטון, הישג מדהים לפי כל קנה מידה. לא מעט בזכות השימוש החדשני שלו בסנכרון תמונה, אפקטים קוליים ומוסיקה היה הסרט הראשון הזה להצלחה ענקית ומיידית.
המדבב של מיקי היה כבר אז ולמשך עשורים רבים וולט דיסני בעצמו. הוא נהג לספר תמיד שאת האימפריה שלו הוא התחיל עם עכבר...
הגרסה המקורית של מיקי הייתה חדה ועוקצנית בהרבה מהדמות העגולה שאנו מכירים היום: היה לו גוף דק וזווייתי, אף ארוך, עיניים גדולות עם מתאר שחור ואישון עגול והתנהגות פרועה שלא פעם גבלה בנכלוליות גמורה. באותו סרטון ראשון, אגב, הוא מענה בעלי חיים בשמחה כדי לנגן בהם מוסיקה.
את הכפפות הלבנות שלו קיבל מיקי שנה אחרי לידת דמותו ומסיבות פרקטיות (מעשיות). זה היה בשל הצורך להבדיל בסרטי ה"שחור-לבן" של התקופה, בין הגוף לידיים. בעקבות מיקי, אגב, "הולבשו" כפפות מבדילות גם לדמויות מצוירות כמו דונלד דאק, גופי, באגס באני, מיני מאוס ואפילו האחים מריו שכבר לא נזקקו להן בעידן הסרט הצבעוני אבל יוצרם החליט שהמעמד מחייב כפפות.
מכאן יעבור מיקי העכבר אבולוציה איטית אך ברורה, גם במראה שלו וגם באופיו. זה היה בשנות ה-30 וה-40 של המאה, כשדיסני שאף לבסס את מיקי כסמל של חברת "וולט דיסני". אז החל תהליך מכוון של "התמתנות" למיקי. פיו הארוך קוצר, האוזניים עוגלו לעיגול מושלם מכל זווית ועיניו הפכו לעיגולים לבנים גדולים עם אישונים קטנים המבטאים רגשות.
אגב, לקח זמן עד שהתקבע המראה הקבוע של עיניו של מיקי. לפני כן היו תקופות בהן הוא צויד בעיני כפתור שחורות וקטנות, בעוד שבסרטונים אחרים עיניו היו לבנות והאישונים שחורים. הגבות של מיקי היו עוד יותר חמקניות - לעתים הן נעלמו לגמרי ובסרטונים אחרים הן חזרו לסירוגין.
ב-1979 ניתח הפלאונטולוג סטיבן ג'יי גולד (Stephen Jay Gould) את השינויים במאמר מפורסם וקבע שמיקי עבר תהליך של ניאוטניה (neoteny), כלומר הפך דומה יותר ויותר לתינוק אנושי. ראש גדול יותר ביחס לגוף, עיניים גדולות יותר, מצח מורחב, רגליים קצרות ומגושמות יותר.
גולד החוקר טען במאמר, בהסתמך על עבודתו של חוקר ההתנהגות קונרד לורנץ (Konrad Lorenz), שתכונות תינוקיות כאלה מעוררות חיבה אוטומטית אצל בני אדם (ראו בתגית "חמידות") ושדיסני גילה זאת, במודע או שלא במודע, עוד לפני שהמדע הכיר בכך.
וכך הפך מיקי בשנות ה-50 לחבר משפחה מנומס ואוהב. זה התרחש ובא לידי ביטוי בעלייתו של "מועדון מיקי מאוס" (Mickey Mouse Club) בטלוויזיה. המאבקים של מיקי הפכו לחיוכים והדמות נעשתה יותר ויותר צפויה.
מאז שנות ה-80 כמעט ולא השתנה המראה שלו, מלבד עדכונים טכניים לצרכי אנימציה ממוחשבת.
הפרדוקס הגדול בהתפתחות של מיקי נעוץ בהיותו אחת הדמויות המוכרות ביותר בהיסטוריה, אך גם אחת הסטריליות שבהן. מסתבר שכדי להיות כל כך פופולרי מיקי איבד ברוב הפורמטים את הניצוץ החתרני שכל כך אפיין אותו בתחילת דרכו.
#אופי
גם אופיו של מיקי העכבר השתנה לחלוטין עם השנים. אם במקור הוא היה עקשן, חצוף ואפילו אלים, בשנות ה-20 התגלה לו אויבו המושבע לרבע המאה הבאה - חתול גדול ששמו פיט והצליח בקביעות לעצבן אותו.
כבר בסרט "פנטסיה", מההופעות המוקדמות והידועות שלו, מיקי כשוליית הקוסם לא ממש אוהב לעבוד ולהתאמץ ובמקום זאת מכשף מטאטא (היום הוא היה מתכנת אותו) שיעבוד בשבילו, מה שמסתיים בכישלון חרוץ.
עם השנים מיקי הפך לחביב הילדים הקטנים ואמריקאי להדהים. מככב בסדרות אנימציה לפעוטות ומככב על בגדים וצעצועים לילדים.
מיקי של העשורים האחרונים מותג מחדש כדמות אנושית יותר, ידידותית יותר לילדים וקצת חוזרת ומחוברת לשורשים המרדניים והמגניבים שלו. עם השנים הוא הפך לקמע הרשמי והסחי משהו של תאגיד דיסני, מתקשר לאופי המותג והתדמית המתוקה שלו.
הנה תולדותיו של מיקי מאוס:
http://youtu.be/r7C9DJmRjBE
המיקי מאוס הראשון משנת 1928:
http://youtu.be/H6c_WgxTsMo
חלק מאי פעם - מיקי מאוס 2022 (עברית):
https://youtu.be/H7TIsy8D4Iw
סיפורו של מיקי העכבר:
https://youtu.be/KGdLkl1Alpc
ולמה בעצם הוא תמיד עם כפפות?
https://youtu.be/3R3cvbLsbAk
מי היה חלוץ האנימציה אמיל רנו?
האמן הצרפתי אמיל רנו, או ריינו (Emile Reynaud) היה חלוץ סרטי האנימציה. זה קרה בשנת 1892, שנים ספורות לפני שנוצרו סרטי הראינוע הראשונים של האחים לומייר. אמיל רנו יצר אז סרטים עלילתיים מורכבים וסיפוריים מאד. הוא הציג אותם בעזרת פנס קסם מסתובב שפיתח ונקרא פרקסינוסקופ (Praxinoscope).
בעזרת הפרקסינוסקופ הצליח אמיל רנו להקרין על מסך סרטונים מצוירים שיצר. הצלחתו ליצור אשליה של תנועה הייתה מידית והצופים השתאו לראות תנועה מכנית למול עיניהם. אלה היו מראשוני "סרטי ההנפשה", שמם העברי של סרטי האנימציה. אמיל רנו הפך לקוסם בידורי של ממש.
אך 3 שנים לאחר מכן, משהתפרסמה טכנולוגיית הסרט המצולם של האחים לומייר, השתנה במהירות טעמו של הקהל. הקהל העדיף את הסרטים שרואים בהם אנשים ומקומות של ממש והעניין בסרטים המצויירים של אמיל רנו פחת במהירות.
עצוב ומפסיד, הרגיש חלוץ האנימציה הגאון, שחרב עליו עולמו. הוא התכנס בתוך עצמו והשמיד את סיפוריו המצוירים. לסרטי האנימציה צפוי עתיד מזהיר, אבל הוא, החלוץ ומי שהוליד את העולם המצויר והקסום הזה, לא ייהנה ממנו ולא יהיה לו חלק בו.
הנה המצאותיו והאמנות של אמיל רנו:
https://youtu.be/pM1K8h8xtb4?end=5m4s
כך נראה מכשיר הפרקסינוסקופ שהמציא אמיל רנו:
https://youtu.be/ChRD0UG0txw
אחד מהסרטונים שאמיל רנו לא הצליח להשמיד בייאושו:
http://youtu.be/A5MXcxaRXNc
"פיירו מסכן", עוד סרטון אנימציה של אמיל רנו משנת 1892:
http://youtu.be/6awj6b9aQ8U
ולהשוואה, האנימציה של העידן המודרני:
http://youtu.be/ezKtQ7LjErw
מה היה התאטרון האופטי של אמיל רנו?
"התאטרון האופטי" (Theatre Optique) היה צורת הבידור המוקדמת ביותר של סרטים מצוירים שהוקרנו לקהל הרחב והפעם הראשונה שבה סופר סיפור של ממש על גבי מסך. זה היה הראינוע המוקדם, מבוסס טכנולוגיה ואנימציה שכולן מעשה ידיו של האנימטור הראשון והממציא אמיל רנו (Emile Reynaud).
"התאטרון האופטי" התבסס על מכונה גדולה ופורצת דרך, שיצר רנו. זה היה פיתוח טכנולוגי משולב של סרטון אנימציה מצויר, שהוקרן לראשונה על מסך לבן, בשילוב עם תמונת רקע שלא זזה והוקרנה על ידי פנס קסם נוסף. הוא היה כמו תיאטרון אמיתי, עם תפאורה סטטית מאחור, אבל את השחקנים החליפה התרחשות מצוירת, אופטית, שנעה על המסך באנימציה, על פני הרקע הסטטי.
מכונת "התיאטרון האופטי" הגדולה הורכבה מגלגל בקוטר של מטר וממערכת של פנסים, עדשות ומראות. היא הקרינה סרטי אנימציה קצרים, בעזרת פרקסינוסקופ שיצר רנו. המכונה הזו הייתה הראשונה שאיפשרה להקרין רצף בן מאות פריימים ולספר סיפור. לראשונה יכול היה הקהל לחזות בסרט שלם על גבי מסך, באופן שדומה להקרנות הקולנוע של ימינו.
סרטון האנימציה הראשון שהקרין רנו לפני קהל גדול שישב וצפה בו מעל גבי מסך, היה הסרטון העלילתי "פיירו המסכן" (Pauvre Pierrot). במסגרתו הקרין רנו סרטונים נעים על ידי הפרקסינוסקופ, על גבי התמונה הקבועה של הרקע. בתור ליווי הוא השמיע פסקול מוזיקלי. בכך הוא ניבא בדייקנות את הראינוע, אך עדיין ללא סרט מצולם, מה שיעשו לראשונה האחים לומייר, כמה שנים אחר כך.
כך פיתח אמיל ריינו את התיאטרון האופטי:
https://youtu.be/pM1K8h8xtb4?end=5m4s
"פיירו המסכן" סרטון האנימציה הראשון שהוקרן על מסך בפני קהל "Pauvre Pierrot":
https://youtu.be/426mqlB-kAY
סרטו של אמיל ריינו מ-1895 - "Autour d'une cabine":
https://youtu.be/A5MXcxaRXNc
וסרט תיעודי קצר על סיפורו של התאטרון האופטי של אמיל רנו:
https://youtu.be/TAUA6pg_EXk?long=yes
הסרט "שלגיה ושבעת הגמדים" (Halloween) מ-1937 היה סרט האנימציה הראשון שנוצר באורך מלא, כסרט קולנוע לכל דבר.
בתקופתו זה היה פלא קולנועי חסר תקדים, שהכיל מיליון וחצי איורים שצוירו ביד והפכו ל-350 אלף פריימים. אלה יצרו את הסרט באורך של שעה ועשרים דקות, שלא נראה כמוהו עד אז ויצר את עולם סרטי האנימציה באורך מלא.
אבל הסיפור מתחיל בחלום, שהופך לחזון ואז לאובססיה וממנה לתהילה.
תחילתו ביזם והמאייר וולט דיסני. הוא חלם להפיק סרט אנימציה ארוך שיתבסס על האגדה האירופית שהעלו על הכתב האחים גרים בשנת 1812. הם העלו אותה כמעשייה לילדים, על בסיס סיפור אגדה ידוע באירופה של המאות הקודמות.
עד "שלגיה" עשו תאגיד דיסני והמתחרים שקמו לו עם השנים רק סרטי אנימציה קצרים. לעשות סרט מצויר באורך מלא? - איש לא חשב על כך, שלא לומר, איש לא העז לעשות זאת. כשדיסני החל לגלגל אותו בראשו הוא שיתף את מקורביו בדבר. רבים מהם ראו ברעיון היומרני עניין מסוכן, חזו לו שיתגלה ככישלון חרוץ ואף ניסו להניא את וולט דיסני מללכת על זה.
אבל דיסני כבר עבר את השלב של ההחלטה. הוא לא חלם לוותר. להיפך, האיש מיהר למשכן את ביתו, כלומר לקבל כסף שאם יפסיד, יילקח ביתו ממנו. הוא הימר על כל הקופה בכדי לממן את הפרת הסרט.
גם מקצועית, ההימור היה עצום. עד "שלגייה ושבעת הגמדים", הפיקה החברה שהקים וולט דיסני סרטי אנימציה קצרים בלבד. אבל לאיש שהמציא את הסרטים המצוירים לא היה ספק שהם יכולים להפוך גם לסרטים באורך מלא.
הוא נלחם כדי לממש את החזון שלו, משכן את ביתו הפרטי כדי להשיג כסף ולהפיק את הסרט היקר וחסר התקדים ואז הוכיח לכולם שהוא צדק.
כי הסרט המצויר הראשון באורך מלא ובצבע מלא, הפך הצלחה שלא תאומן. לצד הקהל המשולהב מהיופי שניבט לו מהבד, הסרט שהפך מהפופולריים ביותר בתולדות הקולנוע הביא למעשה את תעשיית הקולנוע למקום חדש. אחריו נולדו אינספור סרטים מצוירים באורך מלא, רבים מהם של אולפני דיסני עצמם.
ועם הכנסות של כמעט 8 מיליון דולר בהקרנות המקוריות שלו, הסרט גם הפך להצלחה קופתית ענקית. שלא לדבר על מרצ'נדייז, כלומר מוצרים עם דמויות הגיבורים שהחלו לצאת בכמויות.
ומה שלא פחות מעניין הוא שהסרט "שלגייה ושבעת הגמדים" גם היה הצלחה בקרב המבקרים. ברור שהוא לא היה מושלם, אבל ההערכה שזכה לה "שלגייה ושבעת הגמדים" הייתה עצומה.
יותר מזה - ההצלחה וההערכה בזמן אמת לא הייתה הכל. לאורך השנים שעברו מאז שהוא יצא לאקרנים, קיבל הסרט אינספור אותות הוקרה ותוארי כבוד.
על בסיס המשפט המפורסם של מהטמה גאנדי, אפשר לומר שדיסני למד אז ש"בהתחלה הם יתנגדו לך, אחרי כן הם ינסו להניא אותך ולבסוף הם ירצו להשתתף בספירת הכסף..."
וכך, הסרט שהוא מהפופולריים בהיסטוריה של הקולנוע וסרט האנימציה האמריקאי הגדול ביותר של כל הזמנים, גם זיכה את שלגיה בכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד והיה לאחד מ-100 הסרטים האמריקאים הגדולים של כל הזמנים.
הנה סיפורו של הסרט המצויר הראשון באורך מלא שיצר את תעשיית סרטי האנימציה:
https://youtu.be/RZBsA3XdPAM
קטע מ"שלגיה ושבעת הגמדים" של דיסני:
https://youtu.be/0EANjbUzU_w
אדריאנה קאסלוטי מספרת כיצד זכתה לדבב את שלגיה בסרט:
https://youtu.be/XCFcvphYFTc
וולט דיסני עצמו מספר על ההימור הגדול שלו:
https://youtu.be/N7ZkWfD0ELE
וסיפורו המלא של הסרט ששינה את עולם הקולנוע והפך את דיסני לענק:
https://youtu.be/a7X8u-EjADw?long=yes
זה היה ב-28 לאוקטובר 1892, כשהציג אמיל רנו או ריינו לראשונה את הסרטון "Pauvre Pierrot" ("פיירו המסכן"). זה היה הראשון ממפגני התמונה הנעה שהוקרנו אז והציגו את מה שנקרא בקולנוע של היום "סרטוני אנימציה".
הסרט החלוצי הזה הוקרן במוזיאון גרבין בפריז, בחדר אחד ובפני קהל גדול. רנו הציג את מה שיכונה אז "התיאטרון האופטי" שאותו הוא המציא ויצר, כשצייר והנפיש בעצמו.
באותה הקרנת בכורה שימש רנו בעצמו כמקרין שמסובב את גלגלי הסרטים בעצמו ומפעיל את פנס הקסם המסתובב שהוא פיתח וקרא לו פרקסינוסקופ (Praxinoscope). הוא עשה זאת במהלך כרבע שעה שהורכבה מ-3 סרטי אנימציה שכל אחד מהם הורכב מעד 600 ציורים שונים.
את הקרנת הסרטים הללו ליווה אז פסקול חי שניגן פסנתרן במקביל לסרטים המוקרנים על הבד.
היסטוריונים רבים של קולנוע רואים באותה הקרנה של התיאטרון האופטי של אמיל ריינו את לידתו ותחילת הדרך של עולם הקולנוע כולו. הקרנה זו ב-1892 הקדימה ב-3 שנים את ההקרנה המפורסמת משנת 1895 של הסרט שנחשב ליצירה הקולנועית הראשונה, "הרכבת נכנסת לתחנה" של האחים לומייר.
הקרנת התיאטרון האופטי שהקדימה ב-3 שנים את האחים לומייר הציגה סרטים שהיו ארוכים משמעותית מאלו של האחים לומייר. אבל יתרונם הברור היה גם בעומק הסיפורי שלהם, בניגוד לסרטיהם הראשונים של האחים לומייר וחלוצי הקולנוע המצולם האחרים שהתמקדו בשנים הראשונות בתיעוד של המציאות ולא בסיפורים עם עלילה.
הצלחת התיאטרון האופטי הייתה אדירה ומתמשכת. כחצי מיליון צופים חוו במשך 8 שנים ברציפות את הקרנות שלושת סרטיו של רנו.
ההצלחה הזו הייתה תחילת דרכה של אמנות האנימציה, אך גם של החוויה הקולנועית כולה. מעבר לקהל שקונה כרטיסים וצופה אל המסך שבאולם, נכללו בהם מהרגע הראשון כל המרכיבים של סרטי האנימציה שאנו מכירים עד היום - מאותו רצף פריימים ארוך שמרכיב את הסיפור שעל המסך, דרך הפסקול המוסיקלי שמלווה אותו (באותם ימים בביצוע חי) ועד החוויה הקולנועית שחווה הקהל, בהתבוננות בדמויות, עם רקע, מקום, אווירה ובעיקר סיפור.
הנה "פיירו המסכן", סרטו הראשון של רנו שהוקרן לציבור:
https://youtu.be/426mqlB-kAY
וכך פיתח אמיל רנו את התיאטרון האופטי:
https://youtu.be/pM1K8h8xtb4?end=5m4s
בשנת 1968, בשיא הצלחתם, עשו חברי הלהקה המפורסמת בעולם, הביטלס, את "צוללת צהובה" (Yellow Submarine). זה היה סרט אנימציה מצויר שנוצר בהשראת שיר בשם זה, שהוקלט לראשונה באלבום "Revolver" של הלהקה.
הסרט התבסס על שירי "הביטלס", בו כיכבו הדמויות המאוירות של חבריה. לקראת סופו של הסרט, בידיעה שזה מה שיביא את המעריצים בהמוניהם לבתי הקולנוע, הוצגה גם סצנה אחת מצולמת ולא מאוירת, של הלהקה בהופעה. הסרט הציג אנימציות מרתקות ואפילו חדשניות לזמנן והיה צבעוני ומעט פסיכדלי אפילו, בהתאם לרוח התקופה.
במקביל לסרט יצא גם אלבום בשם זה, עם פסקול הסרט. הם הוסיפו לו 4 שירים נוספים, שלא נכללו בסרט. בצידו השני של התקליט נכללה גם המוסיקה מהסרט, שנכתבה ותוזמרה על ידי ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי האגדי של החיפושיות.
הנה קדימון הסרט "צוללת צהובה":
https://youtu.be/vefJAtG-ZKI
שיר הנושא צוללת צהובה עם האנימציה המקורית והנפלאה:
https://youtu.be/m2uTFF_3MaA
וניסיון משעשע בתמימותו המעריצה (עברית):
https://youtu.be/BfNhlz29GWM
לא רבים יודעים שמיקי העכבר, בשבילכם "מיקי מאוס" (Mickey Mouse), כמעט ולא נקרא מיקי. לדמות האנימציה הכי מפורסמת שלו וולט דיסני (Walt Disney) רצה לקרוא "מורטימר מאוס" (Mortimer Mouse), אך אשתו ליליאן שכנעה אותו שהשם נשמע יהיר מדי ומיקי ניצל מהתנשאות וכישלון במכנס קצר.
הדמות הופיעה לראשונה בהקרנת ניסיון פרטית ב-1928 בסרטון "פלאן קרייזי" (Plane Crazy), אך פרצה לתודעה הציבורית עם "סטימבוט וילי" (Steamboat Willie), שהוקרן ב-18 בנובמבר 1928 בניו יורק והיה הסרטון הראשון בכיכובו של מיקי העכבר שיצא לקהל הרחב עם סאונד מסונכרן.
היה זה אנימטור בשם אוב איוורקס (Ub Iwerks) שצייר בעצמו כמעט כל פריים בסרטון, הישג מדהים לפי כל קנה מידה. לא מעט בזכות השימוש החדשני שלו בסנכרון תמונה, אפקטים קוליים ומוסיקה היה הסרט הראשון הזה להצלחה ענקית ומיידית.
המדבב של מיקי היה כבר אז ולמשך עשורים רבים וולט דיסני בעצמו. הוא נהג לספר תמיד שאת האימפריה שלו הוא התחיל עם עכבר...
הגרסה המקורית של מיקי הייתה חדה ועוקצנית בהרבה מהדמות העגולה שאנו מכירים היום: היה לו גוף דק וזווייתי, אף ארוך, עיניים גדולות עם מתאר שחור ואישון עגול והתנהגות פרועה שלא פעם גבלה בנכלוליות גמורה. באותו סרטון ראשון, אגב, הוא מענה בעלי חיים בשמחה כדי לנגן בהם מוסיקה.
את הכפפות הלבנות שלו קיבל מיקי שנה אחרי לידת דמותו ומסיבות פרקטיות (מעשיות). זה היה בשל הצורך להבדיל בסרטי ה"שחור-לבן" של התקופה, בין הגוף לידיים. בעקבות מיקי, אגב, "הולבשו" כפפות מבדילות גם לדמויות מצוירות כמו דונלד דאק, גופי, באגס באני, מיני מאוס ואפילו האחים מריו שכבר לא נזקקו להן בעידן הסרט הצבעוני אבל יוצרם החליט שהמעמד מחייב כפפות.
מכאן יעבור מיקי העכבר אבולוציה איטית אך ברורה, גם במראה שלו וגם באופיו. זה היה בשנות ה-30 וה-40 של המאה, כשדיסני שאף לבסס את מיקי כסמל של חברת "וולט דיסני". אז החל תהליך מכוון של "התמתנות" למיקי. פיו הארוך קוצר, האוזניים עוגלו לעיגול מושלם מכל זווית ועיניו הפכו לעיגולים לבנים גדולים עם אישונים קטנים המבטאים רגשות.
אגב, לקח זמן עד שהתקבע המראה הקבוע של עיניו של מיקי. לפני כן היו תקופות בהן הוא צויד בעיני כפתור שחורות וקטנות, בעוד שבסרטונים אחרים עיניו היו לבנות והאישונים שחורים. הגבות של מיקי היו עוד יותר חמקניות - לעתים הן נעלמו לגמרי ובסרטונים אחרים הן חזרו לסירוגין.
ב-1979 ניתח הפלאונטולוג סטיבן ג'יי גולד (Stephen Jay Gould) את השינויים במאמר מפורסם וקבע שמיקי עבר תהליך של ניאוטניה (neoteny), כלומר הפך דומה יותר ויותר לתינוק אנושי. ראש גדול יותר ביחס לגוף, עיניים גדולות יותר, מצח מורחב, רגליים קצרות ומגושמות יותר.
גולד החוקר טען במאמר, בהסתמך על עבודתו של חוקר ההתנהגות קונרד לורנץ (Konrad Lorenz), שתכונות תינוקיות כאלה מעוררות חיבה אוטומטית אצל בני אדם (ראו בתגית "חמידות") ושדיסני גילה זאת, במודע או שלא במודע, עוד לפני שהמדע הכיר בכך.
וכך הפך מיקי בשנות ה-50 לחבר משפחה מנומס ואוהב. זה התרחש ובא לידי ביטוי בעלייתו של "מועדון מיקי מאוס" (Mickey Mouse Club) בטלוויזיה. המאבקים של מיקי הפכו לחיוכים והדמות נעשתה יותר ויותר צפויה.
מאז שנות ה-80 כמעט ולא השתנה המראה שלו, מלבד עדכונים טכניים לצרכי אנימציה ממוחשבת.
הפרדוקס הגדול בהתפתחות של מיקי נעוץ בהיותו אחת הדמויות המוכרות ביותר בהיסטוריה, אך גם אחת הסטריליות שבהן. מסתבר שכדי להיות כל כך פופולרי מיקי איבד ברוב הפורמטים את הניצוץ החתרני שכל כך אפיין אותו בתחילת דרכו.
#אופי
גם אופיו של מיקי העכבר השתנה לחלוטין עם השנים. אם במקור הוא היה עקשן, חצוף ואפילו אלים, בשנות ה-20 התגלה לו אויבו המושבע לרבע המאה הבאה - חתול גדול ששמו פיט והצליח בקביעות לעצבן אותו.
כבר בסרט "פנטסיה", מההופעות המוקדמות והידועות שלו, מיקי כשוליית הקוסם לא ממש אוהב לעבוד ולהתאמץ ובמקום זאת מכשף מטאטא (היום הוא היה מתכנת אותו) שיעבוד בשבילו, מה שמסתיים בכישלון חרוץ.
עם השנים מיקי הפך לחביב הילדים הקטנים ואמריקאי להדהים. מככב בסדרות אנימציה לפעוטות ומככב על בגדים וצעצועים לילדים.
מיקי של העשורים האחרונים מותג מחדש כדמות אנושית יותר, ידידותית יותר לילדים וקצת חוזרת ומחוברת לשורשים המרדניים והמגניבים שלו. עם השנים הוא הפך לקמע הרשמי והסחי משהו של תאגיד דיסני, מתקשר לאופי המותג והתדמית המתוקה שלו.
הנה תולדותיו של מיקי מאוס:
http://youtu.be/r7C9DJmRjBE
המיקי מאוס הראשון משנת 1928:
http://youtu.be/H6c_WgxTsMo
חלק מאי פעם - מיקי מאוס 2022 (עברית):
https://youtu.be/H7TIsy8D4Iw
סיפורו של מיקי העכבר:
https://youtu.be/KGdLkl1Alpc
ולמה בעצם הוא תמיד עם כפפות?
https://youtu.be/3R3cvbLsbAk
אנימציה בקולנוע
האמן הצרפתי אמיל רנו, או ריינו (Emile Reynaud) היה חלוץ סרטי האנימציה. זה קרה בשנת 1892, שנים ספורות לפני שנוצרו סרטי הראינוע הראשונים של האחים לומייר. אמיל רנו יצר אז סרטים עלילתיים מורכבים וסיפוריים מאד. הוא הציג אותם בעזרת פנס קסם מסתובב שפיתח ונקרא פרקסינוסקופ (Praxinoscope).
בעזרת הפרקסינוסקופ הצליח אמיל רנו להקרין על מסך סרטונים מצוירים שיצר. הצלחתו ליצור אשליה של תנועה הייתה מידית והצופים השתאו לראות תנועה מכנית למול עיניהם. אלה היו מראשוני "סרטי ההנפשה", שמם העברי של סרטי האנימציה. אמיל רנו הפך לקוסם בידורי של ממש.
אך 3 שנים לאחר מכן, משהתפרסמה טכנולוגיית הסרט המצולם של האחים לומייר, השתנה במהירות טעמו של הקהל. הקהל העדיף את הסרטים שרואים בהם אנשים ומקומות של ממש והעניין בסרטים המצויירים של אמיל רנו פחת במהירות.
עצוב ומפסיד, הרגיש חלוץ האנימציה הגאון, שחרב עליו עולמו. הוא התכנס בתוך עצמו והשמיד את סיפוריו המצוירים. לסרטי האנימציה צפוי עתיד מזהיר, אבל הוא, החלוץ ומי שהוליד את העולם המצויר והקסום הזה, לא ייהנה ממנו ולא יהיה לו חלק בו.
הנה המצאותיו והאמנות של אמיל רנו:
https://youtu.be/pM1K8h8xtb4?end=5m4s
כך נראה מכשיר הפרקסינוסקופ שהמציא אמיל רנו:
https://youtu.be/ChRD0UG0txw
אחד מהסרטונים שאמיל רנו לא הצליח להשמיד בייאושו:
http://youtu.be/A5MXcxaRXNc
"פיירו מסכן", עוד סרטון אנימציה של אמיל רנו משנת 1892:
http://youtu.be/6awj6b9aQ8U
ולהשוואה, האנימציה של העידן המודרני:
http://youtu.be/ezKtQ7LjErw
"התאטרון האופטי" (Theatre Optique) היה צורת הבידור המוקדמת ביותר של סרטים מצוירים שהוקרנו לקהל הרחב והפעם הראשונה שבה סופר סיפור של ממש על גבי מסך. זה היה הראינוע המוקדם, מבוסס טכנולוגיה ואנימציה שכולן מעשה ידיו של האנימטור הראשון והממציא אמיל רנו (Emile Reynaud).
"התאטרון האופטי" התבסס על מכונה גדולה ופורצת דרך, שיצר רנו. זה היה פיתוח טכנולוגי משולב של סרטון אנימציה מצויר, שהוקרן לראשונה על מסך לבן, בשילוב עם תמונת רקע שלא זזה והוקרנה על ידי פנס קסם נוסף. הוא היה כמו תיאטרון אמיתי, עם תפאורה סטטית מאחור, אבל את השחקנים החליפה התרחשות מצוירת, אופטית, שנעה על המסך באנימציה, על פני הרקע הסטטי.
מכונת "התיאטרון האופטי" הגדולה הורכבה מגלגל בקוטר של מטר וממערכת של פנסים, עדשות ומראות. היא הקרינה סרטי אנימציה קצרים, בעזרת פרקסינוסקופ שיצר רנו. המכונה הזו הייתה הראשונה שאיפשרה להקרין רצף בן מאות פריימים ולספר סיפור. לראשונה יכול היה הקהל לחזות בסרט שלם על גבי מסך, באופן שדומה להקרנות הקולנוע של ימינו.
סרטון האנימציה הראשון שהקרין רנו לפני קהל גדול שישב וצפה בו מעל גבי מסך, היה הסרטון העלילתי "פיירו המסכן" (Pauvre Pierrot). במסגרתו הקרין רנו סרטונים נעים על ידי הפרקסינוסקופ, על גבי התמונה הקבועה של הרקע. בתור ליווי הוא השמיע פסקול מוזיקלי. בכך הוא ניבא בדייקנות את הראינוע, אך עדיין ללא סרט מצולם, מה שיעשו לראשונה האחים לומייר, כמה שנים אחר כך.
כך פיתח אמיל ריינו את התיאטרון האופטי:
https://youtu.be/pM1K8h8xtb4?end=5m4s
"פיירו המסכן" סרטון האנימציה הראשון שהוקרן על מסך בפני קהל "Pauvre Pierrot":
https://youtu.be/426mqlB-kAY
סרטו של אמיל ריינו מ-1895 - "Autour d'une cabine":
https://youtu.be/A5MXcxaRXNc
וסרט תיעודי קצר על סיפורו של התאטרון האופטי של אמיל רנו:
https://youtu.be/TAUA6pg_EXk?long=yes
