שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו מטרופוליס, סרט העתיד הפסימי הראשון?
סרטים בדיוניים נעשו כבר בשנים הראשונות של הראינוע. אבל סרטים בדיוניים פסימיים, שהציגו תחזית אכזרית ורעה לעתיד, הגיעו רק מאוחר יותר. מטרופוליס, הראשון שבהם, יצירתו של פריץ לאנג, יצא בשנת 1926. "מטרופוליס", עיר תחתית ביוונית עתיקה, היה סרט קודר ומדכא, שאפילו שביב התקווה שבו, לאהבה אנושית וזכה, נרמס בידי אנשים חזקים וציניים, עד הסוף המפתיע.
הסרט סיפר על עיר עתידנית בשנת 2026. הוא ניבא עולם תעשייתי מנוכר ואכזרי שבו יחיו מייסדי העיר העשירים בתפנוקים ובחיים טובים, כשמתחתיהם, בעיר התחתית האפילה, עובדים אנשים אומללים, חסרי חיים וחסרי חופש. הסיפור מתפתח למרד של פועלים אומללים ומנוצלים בקפיטליסטים הנצלנים. במרכזו סיפור האהבה בין בנו של מייסד העיר למנהיגת הפועלים מריה, בת המעמד העובד, שדורשת עתיד טוב יותר למסכנים שבעיר התחתית.
מבחינה אסתטית הסרט היה אחד הסרטים המשפיעים בתולדות הקולנוע המוקדם והושפע מהפוטוריזם האיטלקי, זרם שתאר את החיים המודרניים, על האדריכלות, התעשייה והמכונות שבהם.
באמצעות צילומי מראה של דגמי בניינים זעירים, נברא בסרט עולם עתידני, עיר ענק מודרנית וגבוהה. מטוסים קטנים טסים בין בנייני הענק, כמו המכוניות המעטות שנסעו ברחובות הערים בתקופה שבה נעשה הסרט. עבודת תאורה ומשחקי אור וצל אקספרסיוניסטיים יצרו אווירה מדכאת ומתאימה לסיפור ולניגוד בין עניים שחיים באפילה ועשירים, המבלים את זמנם בגנים מלאי אור ושמש.
בדיעבד, השפיע הסרט "מטרופוליס" על עולם האדריכלות שאחריו.
הנה הסרט הבדיוני הפסימי הראשון "מטרופוליס":
https://youtu.be/vLxe92EgT9Y
קדימון הסרט "מטרופוליס":
http://youtu.be/vHPCXuTP0DY?t=8s
ההליכה למפעל של העובדים השחורים:
http://youtu.be/4x_37i79QGg
יש ערים בימינו שנראות כמו העיר העתידנית של מטרופוליס:
https://youtu.be/BLlBehsauR4
רמיקס של קליפ מלהקת קווין משנות ה-80 שהשתמש במראות של מטרופוליס:
http://youtu.be/txd03YZz65s
והיו עוד רעיונות בקשר לעיר העתיד, למשל בשנות ה-50:
https://youtu.be/Yf0yy3gVXnc
מהו אקספרסיוניזם ומה זה אקספרסיוניזם גרמני?
אקספרסיוניזם (Expressionism) הוא סגנון באמנות שמתמחה בהבעה של רגשות האמן ומצבים נפשיים.
אמנים בסגנון זה, בעיקר ציירים, מדגישים את הביטוי העצמי והפיוט האמנותי, לעתים אפילו בצורה מוגזמת, במקום את המציאותי. במילים אחרות - במקום לתאר את מה שקיים בטבע, אקספרסיוניסט מתאר את הלכי רוחו ותחושותיו של האמן, לנוכח הדברים.
כי אקספרסיוניזם, בהבעת רגשות האמן, הוא ההיפך מהריאליזם, שמתאר את המציאותי בהקפדה על דיוק וכמעט משכפל את המציאות והוא גם שונה מהאימפרסיוניזם שמתרשם מהמציאות.
גם בצורה יש שוני. האקספרסיוניזם, עם קווי היצירה הגסים, הכמעט אלימים, זועקים יותר מכל סגנון שהיה לפניו, גם הפוך מהעדינות והקווים המעודנים של האימפרסיוניזם.
כי הסגנון הזה לרוב מבליט את רגשותיו השליליים של האמן, עם כאביו, יאושו, זעקתו ודכאונו. בסגנון האקספריוניסטי מערב האמן את הצופה ברגשותיו ותחושותיו הפנימיים ביותר, דרך הדמויות והנושאים המתוארים ביצירה.
הזרם הזה לא התיימר להיות משקיף על העולם אלא לתאר את רגשותיו ואף להבליטן באמנות שלו.
מאפייני הזרם האקספרסיוניסטי בציור הם צבעים מנוגדים (כמו אדום מול כחול, צהוב מול שחור וכדומה) ועכורים ומשיכות מכחול מהירות ודרמטיות.
האקספרסיוניזם כזרם נולד בתחילת המאה ה-20, במיוחד בגרמניה והארצות דוברות הגרמנית שמסביבה, כמו אוסטריה, שווייץ ואחרות.
בציור היו אמנים כמו ואן-גוך וגוגן ממבשרי הזרם. רבים רואים בצייר ואן גוֹך את אבי האקספרסיוניזם, אבל גוסטאב קלימט, אוסקר קוקושקה ובמיוחד אדוורד מונק, עם היצירה האקספרסיוניסטית החשובה "הצעקה", היו מהבולטים שבאקספרסיוניזם עצמו.
בקולנוע היו המאפיינים של האקספרסיוניזם תחושות של חרדה ומועקה, משחקי אור וצל רבים, דמויות הזויות או פליליות, תפאורה מעוותת ומוזרה ונקודת המבט האישית שממנה יוצא הסרט. דוגמה מצוינת היא הסרט "מטרופוליס" של פריץ לאנג משנת 1926 והסרט "הקבינט של ד"ר קליגרי" משנת 1919.
הנה מאמר וידאו על האקספרסיוניזם הגרמני:
https://youtu.be/ecuQdkBx1ic
הצייר אדוורד מונק ידוע בציוריו האקספרסיוניסטיים (עברית):
https://youtu.be/QgQDwLNGQOY
עבודות אקספריוניסטיות מגרמניה של שנות ה-20 במאה הקודמת:
http://youtu.be/fsyqEX-DlaA
ציור אקספרסיוניסטי מהשנים האחרונות:
https://youtu.be/fDxYS8GGR3E
בקולנוע נחשב הסרט האקספרסיוניסטי החשוב ביותר "הקבינט של ד"ר קליגרי":
https://youtu.be/IAtpxqajFak
מעט מתוך קדימון הסרט הזה:
https://youtu.be/gkPdvRontMc
וסרט תיעודי על המורשת של האקספרסיוניזם הגרמני:
https://youtu.be/EHGla_N7LDE?long=yes
מי המציאה את אנימציות הצלליות?
לוטה רייניגר (Lotte Reiniger) הייתה חלוצה קולנועית, יוצרת גרמנייה של סרטי אנימציית צלליות. היא נודעה ביצירת מגוון גדול של סרטי אנימציה קצרים שעשתה בסגנון זה, אך בשנת 1926 היא גם הייתה הראשונה ליצור את סרט האנימציה הראשון באורך מלא - "הרפתקאות הנסיך אחמד" (The Adventures of Prince Achmed).
כבר בילדותה התעניינה רייניגר בתיאטרון בובות ובנתה לעצמה תיאטרון בובות קטן. במקביל היא גם התאהבה בעולם הקולנוע הצעיר ובמיוחד אהבה את סרטיו מלאי הקסם וההמצאה של חלוץ הסרט הבידיוני ז'ורז' מלייס.
בבגרותה היא החלה ליצור אנימציית צלליות, בהשראת מסורת תיאטרון הצלליות של סין ואינדונזיה. בסגנון זה גוזרים דמויות כהות מנייר, דמויות המזכירות צלליות. כשמצלמים אותן נעות, ניתן ליצור סרטוני אנימציה מרתקים.
רייניגר המוכשרת התחברה אל האקספרסיוניסט הגרמני הגדול פול ווגנר, מי שייצר את "הגולם" ובעקבותיו היא הפכה לאמנית אנימציה ברפובליקת ווימאר. כך החלה רייניגר ליצור את הצלליות במו ידיה והסריטה גרסאות צלליות לאגדות וסיפורי עם מגוונים.
בין עבודותיה המפורסמות ניתן למצוא את סינדרלה שיצרה ב-1922 ואת "הנסיך אחמד" המפורסם. לאחר שהיטלר עלה לשלטון, היא ברחה עם בעלה מגרמניה (שניהם היו אנשי שמאל) והם התיישבו בלונדון. בין העבודות הרבות שיצרה בשנות ה-50, ידועים במיוחד סרטי אנימציית צלליות כמו "היפהפייה הנרדמת" ו"שלגייה" ועוד רבים, שעסקו בסיפוריהם של אלאדין, הנזל וגרטל, החתול במגפיים וג'ק והאפונים.
הנה סיפורה של לוטה רייניגר באנימציית צלליות:
https://youtu.be/c3yUyGOBhtg
קטעים מתוך "הרפתקאות הנסיך אחמד":
https://youtu.be/eXG71sTbRgE
כך הכינו את הדודל שלה למנוע החיפוש גוגל:
https://youtu.be/MK1P6RGs6U4
וסרט תיעודי קצר על חייה:
https://youtu.be/LvU55CUw5Ck?long=yes
אקספרסיוניזם גרמני
סרטים בדיוניים נעשו כבר בשנים הראשונות של הראינוע. אבל סרטים בדיוניים פסימיים, שהציגו תחזית אכזרית ורעה לעתיד, הגיעו רק מאוחר יותר. מטרופוליס, הראשון שבהם, יצירתו של פריץ לאנג, יצא בשנת 1926. "מטרופוליס", עיר תחתית ביוונית עתיקה, היה סרט קודר ומדכא, שאפילו שביב התקווה שבו, לאהבה אנושית וזכה, נרמס בידי אנשים חזקים וציניים, עד הסוף המפתיע.
הסרט סיפר על עיר עתידנית בשנת 2026. הוא ניבא עולם תעשייתי מנוכר ואכזרי שבו יחיו מייסדי העיר העשירים בתפנוקים ובחיים טובים, כשמתחתיהם, בעיר התחתית האפילה, עובדים אנשים אומללים, חסרי חיים וחסרי חופש. הסיפור מתפתח למרד של פועלים אומללים ומנוצלים בקפיטליסטים הנצלנים. במרכזו סיפור האהבה בין בנו של מייסד העיר למנהיגת הפועלים מריה, בת המעמד העובד, שדורשת עתיד טוב יותר למסכנים שבעיר התחתית.
מבחינה אסתטית הסרט היה אחד הסרטים המשפיעים בתולדות הקולנוע המוקדם והושפע מהפוטוריזם האיטלקי, זרם שתאר את החיים המודרניים, על האדריכלות, התעשייה והמכונות שבהם.
באמצעות צילומי מראה של דגמי בניינים זעירים, נברא בסרט עולם עתידני, עיר ענק מודרנית וגבוהה. מטוסים קטנים טסים בין בנייני הענק, כמו המכוניות המעטות שנסעו ברחובות הערים בתקופה שבה נעשה הסרט. עבודת תאורה ומשחקי אור וצל אקספרסיוניסטיים יצרו אווירה מדכאת ומתאימה לסיפור ולניגוד בין עניים שחיים באפילה ועשירים, המבלים את זמנם בגנים מלאי אור ושמש.
בדיעבד, השפיע הסרט "מטרופוליס" על עולם האדריכלות שאחריו.
הנה הסרט הבדיוני הפסימי הראשון "מטרופוליס":
https://youtu.be/vLxe92EgT9Y
קדימון הסרט "מטרופוליס":
http://youtu.be/vHPCXuTP0DY?t=8s
ההליכה למפעל של העובדים השחורים:
http://youtu.be/4x_37i79QGg
יש ערים בימינו שנראות כמו העיר העתידנית של מטרופוליס:
https://youtu.be/BLlBehsauR4
רמיקס של קליפ מלהקת קווין משנות ה-80 שהשתמש במראות של מטרופוליס:
http://youtu.be/txd03YZz65s
והיו עוד רעיונות בקשר לעיר העתיד, למשל בשנות ה-50:
https://youtu.be/Yf0yy3gVXnc
אקספרסיוניזם (Expressionism) הוא סגנון באמנות שמתמחה בהבעה של רגשות האמן ומצבים נפשיים.
אמנים בסגנון זה, בעיקר ציירים, מדגישים את הביטוי העצמי והפיוט האמנותי, לעתים אפילו בצורה מוגזמת, במקום את המציאותי. במילים אחרות - במקום לתאר את מה שקיים בטבע, אקספרסיוניסט מתאר את הלכי רוחו ותחושותיו של האמן, לנוכח הדברים.
כי אקספרסיוניזם, בהבעת רגשות האמן, הוא ההיפך מהריאליזם, שמתאר את המציאותי בהקפדה על דיוק וכמעט משכפל את המציאות והוא גם שונה מהאימפרסיוניזם שמתרשם מהמציאות.
גם בצורה יש שוני. האקספרסיוניזם, עם קווי היצירה הגסים, הכמעט אלימים, זועקים יותר מכל סגנון שהיה לפניו, גם הפוך מהעדינות והקווים המעודנים של האימפרסיוניזם.
כי הסגנון הזה לרוב מבליט את רגשותיו השליליים של האמן, עם כאביו, יאושו, זעקתו ודכאונו. בסגנון האקספריוניסטי מערב האמן את הצופה ברגשותיו ותחושותיו הפנימיים ביותר, דרך הדמויות והנושאים המתוארים ביצירה.
הזרם הזה לא התיימר להיות משקיף על העולם אלא לתאר את רגשותיו ואף להבליטן באמנות שלו.
מאפייני הזרם האקספרסיוניסטי בציור הם צבעים מנוגדים (כמו אדום מול כחול, צהוב מול שחור וכדומה) ועכורים ומשיכות מכחול מהירות ודרמטיות.
האקספרסיוניזם כזרם נולד בתחילת המאה ה-20, במיוחד בגרמניה והארצות דוברות הגרמנית שמסביבה, כמו אוסטריה, שווייץ ואחרות.
בציור היו אמנים כמו ואן-גוך וגוגן ממבשרי הזרם. רבים רואים בצייר ואן גוֹך את אבי האקספרסיוניזם, אבל גוסטאב קלימט, אוסקר קוקושקה ובמיוחד אדוורד מונק, עם היצירה האקספרסיוניסטית החשובה "הצעקה", היו מהבולטים שבאקספרסיוניזם עצמו.
בקולנוע היו המאפיינים של האקספרסיוניזם תחושות של חרדה ומועקה, משחקי אור וצל רבים, דמויות הזויות או פליליות, תפאורה מעוותת ומוזרה ונקודת המבט האישית שממנה יוצא הסרט. דוגמה מצוינת היא הסרט "מטרופוליס" של פריץ לאנג משנת 1926 והסרט "הקבינט של ד"ר קליגרי" משנת 1919.
הנה מאמר וידאו על האקספרסיוניזם הגרמני:
https://youtu.be/ecuQdkBx1ic
הצייר אדוורד מונק ידוע בציוריו האקספרסיוניסטיים (עברית):
https://youtu.be/QgQDwLNGQOY
עבודות אקספריוניסטיות מגרמניה של שנות ה-20 במאה הקודמת:
http://youtu.be/fsyqEX-DlaA
ציור אקספרסיוניסטי מהשנים האחרונות:
https://youtu.be/fDxYS8GGR3E
בקולנוע נחשב הסרט האקספרסיוניסטי החשוב ביותר "הקבינט של ד"ר קליגרי":
https://youtu.be/IAtpxqajFak
מעט מתוך קדימון הסרט הזה:
https://youtu.be/gkPdvRontMc
וסרט תיעודי על המורשת של האקספרסיוניזם הגרמני:
https://youtu.be/EHGla_N7LDE?long=yes
לוטה רייניגר (Lotte Reiniger) הייתה חלוצה קולנועית, יוצרת גרמנייה של סרטי אנימציית צלליות. היא נודעה ביצירת מגוון גדול של סרטי אנימציה קצרים שעשתה בסגנון זה, אך בשנת 1926 היא גם הייתה הראשונה ליצור את סרט האנימציה הראשון באורך מלא - "הרפתקאות הנסיך אחמד" (The Adventures of Prince Achmed).
כבר בילדותה התעניינה רייניגר בתיאטרון בובות ובנתה לעצמה תיאטרון בובות קטן. במקביל היא גם התאהבה בעולם הקולנוע הצעיר ובמיוחד אהבה את סרטיו מלאי הקסם וההמצאה של חלוץ הסרט הבידיוני ז'ורז' מלייס.
בבגרותה היא החלה ליצור אנימציית צלליות, בהשראת מסורת תיאטרון הצלליות של סין ואינדונזיה. בסגנון זה גוזרים דמויות כהות מנייר, דמויות המזכירות צלליות. כשמצלמים אותן נעות, ניתן ליצור סרטוני אנימציה מרתקים.
רייניגר המוכשרת התחברה אל האקספרסיוניסט הגרמני הגדול פול ווגנר, מי שייצר את "הגולם" ובעקבותיו היא הפכה לאמנית אנימציה ברפובליקת ווימאר. כך החלה רייניגר ליצור את הצלליות במו ידיה והסריטה גרסאות צלליות לאגדות וסיפורי עם מגוונים.
בין עבודותיה המפורסמות ניתן למצוא את סינדרלה שיצרה ב-1922 ואת "הנסיך אחמד" המפורסם. לאחר שהיטלר עלה לשלטון, היא ברחה עם בעלה מגרמניה (שניהם היו אנשי שמאל) והם התיישבו בלונדון. בין העבודות הרבות שיצרה בשנות ה-50, ידועים במיוחד סרטי אנימציית צלליות כמו "היפהפייה הנרדמת" ו"שלגייה" ועוד רבים, שעסקו בסיפוריהם של אלאדין, הנזל וגרטל, החתול במגפיים וג'ק והאפונים.
הנה סיפורה של לוטה רייניגר באנימציית צלליות:
https://youtu.be/c3yUyGOBhtg
קטעים מתוך "הרפתקאות הנסיך אחמד":
https://youtu.be/eXG71sTbRgE
כך הכינו את הדודל שלה למנוע החיפוש גוגל:
https://youtu.be/MK1P6RGs6U4
וסרט תיעודי קצר על חייה:
https://youtu.be/LvU55CUw5Ck?long=yes
