מסעדות "בשר ושלוש" (Meat and Three) הוא סוג של מסעדות אמריקאיות, שמגישות מנות הנקראות כך. אלו מסעדות עממיות, גם בטעם המקומי וגם במחיר העממי, שזוכות להצלחה רבה אצל האמריקאים מהמקומות הקטנים. מקורן של מסעדות ה"בשר ושלוש" הוא ככל הנראה בעיר נאשוויל, בירת מדינת טנסי.

מנות הבשר והשלוש הללו נקראות כך מכיוון שהן מכילות תמיד מנת בשר ו-3 תוספות. הן מוגשות על צלחת גדולה אחת, שהסועד מקבל אל השולחן, ללא תוספות אחרות. מנות אלה נפוצות בעיקר במסעדות הדיינר העממיות של דרום ארצות הברית, מסעדות הדרכים האמריקאיות שאין אמריקאי שלא אכל בהן.

את הבשר למנות הללו ניתן לבחור מתוך מבחר גדול, שיכול להגיע לעשרות סוגי בשרים שונים. את שלושת התוספות שבאות עימו ניתן לבחור מתוך כ-10 סוגים של תוספות. ביניהן יהיו כמעט תמיד תפוחי אדמה, ירקות, מקרוני, גבינה, תירס, שעועית וספגטי.


הנה מסעדה אופיינית עם מנות ה"בשר ושלוש":

https://youtu.be/20dEgta53fc


ודיינר עם מנות "הבשר והשלוש":

https://youtu.be/ZNwyyWrPbe4

פאד תאי (Pad Thai), שרבים בישראל מכנים "פטאי", הוא מאכל רחוב תאילנדי פופולארי במיוחד, שנמכר בגרושים. כמעט בכל רחוב במדינה הזו ישנם דוכנים עם המנה המסורתית, עתירת איטריות האורז המטוגנות, מעורבבות בירקות, ביצים, צ'ילי, נבטים, רוטב דגים או רוטב סויה ושבבי בוטנים מלמעלה. לא פעם הפאד תאי מכיל גם חסילונים, בשר עוף או טופו לצמחונים.

אגב, כמו כל מאכלי האטריות המוקפצות מהמזרח, גם הפאד תאי נוצר בהשפעה של הנודלס הסיני. הוא מרגיש כמו הנודלס אבל בניחוח קצת שונה וגם הוא מבוסס על אטריות מוקפצות עם ירקות ותוספות ברוטב אסייתי מדהים.

פירוש השם פאד-תאי הוא בתרגום חופשי "טיגון תאי".


כך מכינים פאד תאי בבנגקוק:

https://youtu.be/hIE7Jx1cjM8


יש גם צמחוני (עברית):

https://youtu.be/3xBqqSfQ3UI


ופאד תאי איכותי במיוחד:

https://youtu.be/SjcRva7HCjM?long=yes

צלחת הטאלי (Thali) ההודית היא חוויה קולינרית ותרבותית מדהימה. ייחודית למדינת הענק הזו, הטאלי מציעה דרך נפלאה לחוות בארוחה אחת, על צלחת מחולקת, את העושר האדיר של המטבח ההודי.

כל רכיב בטאלי נבחר בקפידה, במטרה ליצור ארוחה מאוזנת ומזינה, המשקפת את הפילוסופיה ההודית של הרמוניה תזונתית וערך תזונתי מעולה.

כשמדברים על טאלי מדברים על ארוחה שלמה. על צלחת מחולקת אחת היא כוללת מגוון מרשים של טעמים וטקסטורות. כל אלה מוגשים היום על מגש עגול וגדול, בדרך כלל עשוי מתכת.

ההודים העניים נהגו ועד היום מגישים אותו על עלה גדול ואוכלים אותו ביד. האכילה בידיים, לרוב ביד ימין, היא חלק מהחוויה האותנטית של הודו.

הטאלי מציגה בדרך כלל אורז, במרכז הצלחת, כשהוא מוקף מסביב במבחר תבשילים קטנים המייצגים את כל מגוון הטעמים של האוכל ההודי הנהדר - מתוק, חמוץ, מלוח, מר וכמובן - חריף.

בדרך כלל נכללים בטאלי תבשיל ירקות שנקרא "סאבג'י", מגוון סוגי קארי, תבשיל עדשים שנקרא אצלם "דאל", צ'אטני, יוגורט "קֶארד" או ראיטה לוויסות החריפות וצ'פאטי (פיתה דקיקה שנאפית מעל האש, או נאן שהם מיני לחם הודי.

מרקם מעניין מוסיף לארוחת הטאלי הפפאד, שהוא מעין קרקר מקומי פריך וקראנצ'י.

גורם מעניין מאוד בטאלי הוא המקומיות שלה. מדובר במגוון שמשתנה לפי האזור. המבנה הבסיסי שלה תמיד דומה, אך התכולה משתנה בהודו מאזור לאזור. בהשוואה בין צלחות טאלי באזורי הודו השונים, ניכרים הטעמים והמסורות הייחודיים של כל אזור ומקום.

בסוף, הטאלי היא לא רק ארוחה, אלא ייצוג נפלא של המגוון והעושר שבתרבות ההודית. אין כמעט פועל בתת-היבשת ההודית שארוחת טאלי אינה הארוחה היומית שלו.

זו ארוחה עם אמירה תרבותית עממית, שמדגישה את חשיבות האיזון בחיים ואת האהבה העמוקה לאוכל טוב ורב צדדים וטעמים.


הנה הסבר על הטאלי של הודו (עברית):

https://youtu.be/K-GuoPd2OP0


הטאלי זה אוכל רחוב מוביל בהודו:

https://youtu.be/ZK7rF23rW-U


כך אוכלים אותו:

https://youtu.be/RXp1ndWek_M


מנת ענק של טאלי:

https://youtu.be/kASNJiWuvDY?long=yes


ופרק טלוויזיה על אוכל רחוב במומבאי שבהודו (מתורגם):

https://youtu.be/GDpGxEeJdvo?long=yes

על אף שאיננו ישראלי, הוא המלך של שבת בבוקר ואוכלים אותו כמעט כולם בישראל. יש רשתות מזון מהיר שמפיצות אותו במיוחד וכל פיצוציה בגוש דן חייבת שיהיה לה סיר שלו, בבוקר יום שבת, לטובת הבליינים שסיימו לילה שלם וחייבים משהו לאכול, בדרך הביתה.

זהו הג'חנון (Jachnun), מאכל תימני מסורתי, עשיר ושמנוני, המבוסס על בצק, וטעמו נע בין מתוק למלוח.

פירוש השם ג'חנון בערבית תימנית הוא "בצק קטן". בתימן הכינו אותו מקמח מלא, בהיות הקמח הלבן נדיר יחסית. מסורתית השאירו את הכנת הג'חנון לקראת ערב שבת, הוא היה אז מאכל מתוק שהוכנס לתנור ומאפה על אש קטנה, לאורך כל הלילה.

מקור הג'חנון הוא ביהודי העיר עדן שבתימן. אצלם נהגו להכין אותו בטעם מתקתק יחסית, ולאכול אותו עם סוכר או חלבה מתוקים... להכנתו השתמשו אז בסאמנה, מעין חמאה מזוקקת בטעמים מעושנים.

יש סברה שהג'חנון לא נולד בעדן, אלא הגיע אליה, כמאפה טורקי עות'מני עם בשר ותפוחי אדמה, שנקרא "גול". יש עוד מקורות אפשריים לג'חנון, כמו מאכלים הודי וספרדי כלשהם אבל באמת שזה לא ממש חשוב. נראה שבהיותה עיר נמל עם נגיעות בינלאומיות, עדן נחשפה ללא מעט מאכלים. אם הגול הטורקי תפס בה הוא עבר אצל היהודים התאמה, כשבדרך מהגול אל הג'חנון נשאר רק הבצק... בתחילה הוצא ממנו הבשר, אולי מסיבות של כשרות. את תפוחי האדמה שהוצאו גם הם אל הסיר ובהמשך ירדו לגמרי, החליפו דווקא ביצים. אלה הונחו לידו בסיר והבישול הארוך הופך אותן לביצים חומות וטעימות להפליא. אם כבר טורקיה אז רק נזכיר שגם הביצים של הבורקס הטורקי נאפות באותה צורה ובאותו טעם אלוהי.

העגבניות המרוסקות הוצמדו לג'חנון הרבה יותר מאוחר, ביחד עם הביצה הקשה והסחוג החריף, שהחליף ממתקים וריבות שהוגשו לידו בתימן. זה היה כנראה כשהוא הפך למאכל של שבת בבוקר וזה ודאי תודות למטבח הישראלי שיצר מיזוג מופלא של טעמים מעדות שונות.

בישראל נוהגים לאכול את הג'חנון בשבת בבוקר, לאחר שהוא התבשל לאיטו, במשך לילה שלם בתנור. מרבית התימנים, אלה שאינם מהעיר עדן, כלל לא הכירו את הג'חנון עד שעלו לארץ. בכל אזור בתימן אכלו היהודים מאכל אחר בשבת בבוקר. מכירים קובנה, לחוח?

כיום נוהגים להגיש את הג'חנון, כשלצידו סחוג, רסק עגבניות וביצה קשה, עדיף חומה - לאחר שבושלה בסיר, עם הג'חנון.

הכנתו של הג'חנון די פשוטה. כל העניין מסתכם בהכנת הבצק, כמה קיפולים שלו, שיוצרים בצק עלים, גלגול לקוטר של כמה סנטימטרים ואפייה איטית בתנור, ביחד עם הביצים, בטמפרטורה נמוכה - של פחות מ-100 מעלות צלזיוס, למשך הלילה.


הנה תולדות הג'חנון (עברית):

https://youtu.be/s-W1UbFY9Vs


הסבר ג'חנונך לתייר:

https://youtu.be/zADFcgUEavs


כך מכינים את הג'חנון התימני:

https://youtu.be/gfzmBYD-yYg


באזורים אחרים בתימן הכינו לחוח (עברית):

https://youtu.be/LuNRsoJeGY0


או קובנה (עברית):

https://youtu.be/cFpYztBwjQU


ותחרות של ג'חנונים? - אתם רציניים עכשיו? (עברית):

https://youtu.be/cqWsXrgQudA

הפיתה (Pitta) היא אחת ההמצאות העתיקות והמוצלחות של המטבח המזרחי, מטבח שלא חסרים בו מאכלים מצוינים.

הפיתה מאוד פופולרית במזרח התיכון. למעשה, היא הבסיס לסוג של סנדביץ' מזרחי עתיק, אולי אף יותר קדום גם מהסנדוויץ' המוכר בעולם, זה שהומצא באנגליה, על פי האגדה בידי הלורד סנדוויץ', ומבוסס על הרעיון לפיו תוחבים דברי מאכל שונים, אל בין פרוסות לחם.

ועדיין - רבים לא מודעים לחוכמת ההמצאה ואפילו הגאונות שבפיתה. כי איפה שהוא בימי קדם, מישהו מבחין שבזמן האפיה ב"טאבון", אותו תנור הפחמים המשמש במזרח התיכון לאפייה כבר אלפי שנים, פיסות בצק נוטות להתנפח.

מכאן קצרה הדרך לרעיון מהפכני. אם בתוך הבצק האפוי נפער חלל אוויר שכזה, הבה נתייחס אליו כמעין "כיס" וננסה לדחוף לתוכו כמה מרכיבי מזון משלימים.

לחתוך, לדחוף ולהגיש.

ההצלחה הייתה אז מן הסתם מסחררת. אם עד אז שימשה הפיתה לבציעת חתיכות ממנה, שבאמצעותן לכדו בקיפול חתיכות מזון, או ל"ניגוב" של מאכלים כגון החימצה, אותו מאכל שאנו מכירים בתור "חומוס", עכשו הוסיפו הטבח או הטבחית האלמוניים את האפשרות להפוך את הפיתה ל"כיס אוכל".

כיס אוכל נייד, רך, לא דולף (כמעט) וטעים להפליא.

וכך, ניכר היתרון העצום של הפיתה העתיקה על פני שיטות אחרות. למעשה, עד ימינו לא מצאו פתרון טוב ממנה, שיאפשר להכניס בו מיקס של דברי מאכל, המשלימים זה את זה ויוצרים ארוחה ניידת, מספקת וטעימה. עם השנים נוצרו אמנם רעיונות ושיטות חדשות לשימוש בה, כמו הגלגול של פיתה ל"לאפה" או הפיתה שהופכת לפיצה על ידי הוספת מרכיבים מעל הבצק והכנסתו לטאבון, אבל עדיין - שיטת כיס המזון היא הגדולה האמיתית של הפיתה המזרחית.


הנה השימוש הקלאסי בפיתה (עברית):

https://youtu.be/u1_8ll0-4QU


הפיתה מאחסנת כמה מהמעדנים של המזרח, כמו הסביח (עברית):

https://youtu.be/hF_IymZCmxs


אחד המאכלים הנפוצים בתוכה - המיקס של ה"פיתה פלאפל" (עברית):

https://youtu.be/O5nwvhiCvfk

ולשם שינוי מאכל שהוא לא בתוך הפיתה אלא עליה - ה"פיצה פיתה":

https://youtu.be/_WWnKYTT7Eo


וממשרד החיוך - מה קורה כשמרשים לך להביא פיתה מהבית (עברית):

https://youtu.be/3z-xOz16kwY

מקורותיו ההיסטוריים של המאכל הכי יצרי במזרח התיכון אינם ברורים לחלוטין. החימצה היא סוג של קטניה, שקיבלה את שמה על שום נטייתה המהירה להחמיץ וישנן עדויות שכבר באלף החמישי לפנה"ס, במצרים העתיקה, הכינו המצרים מאכלים מגרגרי חימצה.

גם היהודים ידעו דבר או שניים על החימצה, במיוחד כשבספר רות מציע בועז לרות המואביה "וטבלת פיתך בחומץ". היות וחומץ אינו דבר מאכל די מובן סביר שמדובר בחומוס מסוג כלשהו.

עם זאת, העדות הממשית הראשונה לאכילה של חומוס, היא מהתקופה הצלבנית.

כיום נפוץ החומוס שאנו מכירים בכל מדינות המזרח התיכון - במיוחד בעולם הערבי ומעט גם בחלק ממדינות הבלקן, כמו תורכיה, קפריסין ויוון.

בשנים האחרונות ובעיקר תודות להתלהבות ממזון בריא וטבעוני, הולך החומוס ותופס מקום של כבוד גם על המדפים ברשתות השיווק ובמסעדות נחשבות באירופה ובצפון אמריקה.

ואפילו לחלל החומוס כבר הגיע. זה היה כשנשלחו גרגרי חומוס אל תחנת החלל הבינלאומית והונבטו בה, כחלק מניסוי שעורכים בישראל, לגבי גידול והנבטה של מזונות חקלאיים בחלל.


הכל על החומוס והמחלוקות (עברית):

https://youtu.be/YBJPO9561qo


מקורות החומוס התנ"כיים:

http://youtu.be/4lg0DUWOPJY


כך מכינים הערבים את החומוס המצוין שלהם:

https://youtu.be/NP8ZYYp43oc


כך בישראל (עברית):

https://youtu.be/BwmetkENxIs


הכינו חומוס מעולה בבית:

https://youtu.be/_ahfNz2EnN8


חומוס בסגנון ירושלמי:

https://youtu.be/ChXyNTA_DkE


קבלו את החומוס והאוכל הערבי בכלל (עברית):

https://youtu.be/gYtinC-ThQ4?long=yes


וסרטון תיעודי על גידול החומוס:

https://youtu.be/_EL8DL1N-lQ?long=yes

סושי (Sushi) הוא המאכל היפאני הפופולרי ביותר בעולם. השפים היפאניים והטבחים מכינים סושי מצוין כבר מאות שנים, אך בעשרים השנים האחרונות המאכל הזה שטף את העולם המערבי.

יש כמה סיבות לפופולאריות של הסושי וביניהן היותו אוכל בריא ולא שומני, מרוכז ולכן משביע יחסית לגודלו, קל יחסית להכנה, היותו מזון קל ולא מכביד על הגוף, הגשתו יפה מאד, הוא נמכר במחיר סביר ועוד.

הסושי הצליח כיוון שהוא המאכל המתאים ביותר לכל מה שאופנתי ונכון בעולם המערבי המודרני. הוא מינימליסטי משהו ויש לו גם את האקזוטיות של תרבות רחוקה ומרתקת, עם טעמים מיוחדים ולא מוכרים.

גם האורז של הסושי, על אף שבבסיסו הוא מוצר מוכר לכולנו, הוא מיוחד. זהו אורז עגלגל, קצר ודביק, שבלועזית מכנים אותו "סטיקי רייס". כי בזכות היותו דביק הוא שומר על צורתו ולא מתפרק אחרי הבישול, מה שמאפשר לסושי להיראות טוב גם באכילה במקלות אכילה סיניים - הצ'ופסטיקס.

גם לאוהבי טופו וצמחונים, יש סושי מתאים. אינאריסושי מורכב מחתיכות טופו שטוגנו והושרו בחומץ אורז. לאחר מכן מבשלים אותן ברוטב סויה וסוכר.


הנה סיפורו של הסושי:

https://youtu.be/HSxzqCrxQDM


כך מכינים סושי ולא סתם סושי אלא מלך היופי:

https://youtu.be/4wRBtGelDgg


הסושי בגלילאו ומדריך לילדים להכנתו (עברית):

https://youtu.be/m_Pc5_HK6xk?t=1m06s&end=10m35s


מצגת וידאו על המאכל המוצלח והאהוב הזה (עברית):

https://youtu.be/RpiTYwNxD2A


הכנת סושי מקצועי (עברית):

http://youtu.be/0p5bSi2Bjfo


איך הפך הסושי כל כך פופולרי בעולם?

https://youtu.be/MvZuDXaZCVs?long=yes


ומדריך מלא להכנת כל סוגי הסושי:

https://youtu.be/ZzLPUoetSHw?long=yes

איך לדעתם נוצר הנודלס המוכן (Instant Noodles), זה המשווק באריזות לחימום מהיר? - ראשית מכינים את הבצק של הנודלס, שממנו יכינו את הנודלס עצמם.

בצק הנודלס מועלה במסוע לעבר מכונה שמכינה ממנו את האטריות המעורבבות של הנודלס.

האטריות הללו מתבשלות במתקנים מיוחדים ואז נחתכות לריבועים של נודלס יבש. לאחר מכן מיובש הנודלס המוכן בתנור, כדי שניתן יהיה לשמר אותו לזמן רב ומשם הוא מועבר למכונות האריזה.

מהאריזה ייארז הנודלס המיובש בתוך ארגזים, שיישלחו לשיווק לחנויות.


הנה ייצור הנודלס המהיר:

https://youtu.be/riO5p_Qi8Vc


סרטון על הפקת הנודלס המהיר במפעל בסין:

http://youtu.be/ZdZXjuyzyZc


ומפעל גדול להכנת נודלס מהיר:

https://youtu.be/-8XVrQZegEw?long=yes

פונדו (Fondue) הוא שמו של מאכל שווייצרי מסורתי, שעומד כבר שנים רבות במרכזה של כל ארוחה השוויצרית טיפוסית.

הארוחה הזו היא ארוחה שיתופית, מעין "ביחדנס" שווייצרי נעים, שמתאים לימי החורף הקרים. במרכז השולחן ניצב לו סיר ובו צירוף של גבינות מותכות בחום ובצירוף יינות, ביניהן גבינת גרוייר (Gruyere) השווייצרית והמשובחת, שבאה מעיירה בשם... נכון, גרוייר.

לקראת כל ביס נועצים הסועדים במזלגות ארוכים פרוסות לחם קטנות וטובלים אותן בתערובת גבינת הגרוייר המותכת, לבדה או ביחד עם הגבינות האחרות. כך מורכבת הסעודה מפיסות לחם טבול בגבינה חמה וטעימה.

אז נכון שמדובר בארוחה עם שפע של קלוריות והמון כולסטרול, בטח לא מהסוגים הבריאים, אבל מדובר גם בחוויה נעימה ומקרבת וגם במאכל טעים באופן קיצוני.

בתיאבון!


הנה הפונדו השווייצרי (עברית):

https://youtu.be/Jw1msjTyA8o


כך מכינים פונדו שווייצרי:

https://youtu.be/HNSlPxAEkPc


ארוחת פונדו:

https://youtu.be/39Q_a0kSP78


ובקטע בריא - יש מי שבכלל עושים פונדו עם ירקות:

https://youtu.be/zAcKh1x_0Hk

במדינות המזרח הרחוק אי-אפשר להימנע מדוכני הרחוב הרבים שבהם מוכרים את הנודלס (Noodles). זהו סוג של אטריות אורז שמקורם בסין. הנודלס הן רצועות בצק דקיקות שעשויות מקמח, ביצים ומים. הטבחים הסיניים נוהגים להכין אותו כשהוא מוקפץ במחשבת הווק העמוקה. דוכני הנודלס בסין הם פופולאריים מאד. גם במסעדות ובארוחות איכותיות הוא מוגש כשהוא מלווה מאכלים יקרים ונחשבים הרבה יותר.

אבל הנודלס הפשוט הוא גם טעים להפליא. הסינים נוהגים לשלב אותו עם ירקות, סוגי בשר שונים ועוד. הם גם מכינים מרק עם נודלס רחבים יותר.

מנולדס עשוי גם המאכל הלוהט של תאילנד - פאד תאי (Pad Thai). הוא נולד ממהגרים שהגיעו מדרום סין שהביאו את מסורת הכנת הנודלס לתאילנד. דוכני הרחוב הרבים מציעים בתאילנד את המנה התאילנדית המסורתית הזו. מכינים בהם איטריות אורז מטוגנות בשילוב עם ביצים, ירקות, צ'ילי, רוטב סויה ושבבי בוטנים מלמעלה.


הנודלס נולד בסין:

https://youtu.be/cBmhnmD47I8


כך מכינים נודלס בסין:

https://youtu.be/UEkbRb2vCNQ


נודלס הוא מאכל הרחוב הסיני:

https://youtu.be/7AhOlaNIlec


כך מכינים את הנודלס במסעדה:

https://youtu.be/PHoQN9vQwHE


הבן של הנודלס ועשוי מנודלס הוא הפאד תאי של תאילנד:

https://youtu.be/uLT6oCr2a38


תולדות הפאד-תאי שנולד מהנודלס:

https://youtu.be/I1ajv_Yt7Tg


ומישהי שמחליטה לבדוק כל מיני סוגי נודלס מוזרים יותר ופחות:

https://youtu.be/5H_oHVm3WC0

שקשוקה (Shakshouka) היא אחד המאכלים הטעימים והמעניינים במטבח הישראלי המסורתי ולמרבה ההתלהבות גם מהפשוטים שבהם. מדובר במאכל שמוגש בדרך כלת לארוחת בוקר או ארוחת הערב ורבים מחשיבים אותו לאחת המנות הטעימות שיש. בבסיס ההרכב הפשוט להפליא של השקשוקה עומדים שלושת אבני היסוד - עגבניות, שום וביצים המטוגנים עם תבלינים ומוגשים עם כיכר לחם טרי.

יש מאכלים רבים שברור היכן נולדו, על פי עדויות כתובות וסימנים אחרים. ההיסטוריה של השקשוקה היא מעט מסתורית יותר. מכיוון שלארץ הגיעה השקשוקה מעדות המזרח של צפון אפריקה, במיוחד מהטריפוליטאים של לוב ומהעדה הטוניסאית, משערים שבאזור זה היא נולדה.

חיזוק לכך נותן תבשיל מדרום איטליה שדומה מאוד לשקשוקה. הוא מכונה "ביצים בגיהינום" (Uovaall'inferno) ומכינים אותו מביצים מבושלות ברוטב עגבניות פיקנטי מתובל בבזיליקום. מסערים שהמורים שכבשו את סיציליה, הם שהביאו אותו לשם, ביחד עם מאכלים רבים אחרים, כמו הקוסקוס והסוכר.

את השקשוקה, הנחשבת במסעדות ישראליות מהמנות המבוקשות ביותר, מכינים בשלל סגנונות ותוספות. יש המוסיפים לה חצילים, פטריות, או גבינת פטה, אחרים מערבבים בה נקניקיות מרגז' חריפות, יש המגישים אותה על מצע של חומוס, במנה שזכתה לשם "חמשוקה", בעוד אחרים מניחים מעליה הר של טחינה.


הנה השקשוקה (עברית):

https://youtu.be/vGXs60sXP70


כך מכין אותה דוקטור שקשוקה (עברית):

https://youtu.be/JOAumKQH6e0


שקשוקה מהירה (עברית):

https://youtu.be/Trl7IY6g3Zs


ככה הסעודים מכינים את השקשוקה שלהם:

https://youtu.be/Ff8jgnUH3hw

ובישראל השקשוקה היא גם אוכל רחוב בפיתה (עברית):

https://youtu.be/eIKov_XltIk

פנקייק (Pancake), בעברית "חֲבִיתִית", הוא מאכל שמכינים במחבת, סוג של עוגה שמכינים מבלילה מטוגנת, המערבת קמח עם חלב, ביצים, סוכר ואבקת אפייה. הבלילה מטוגנת בשמן או בחמאה.

הפנקייק נולד כבר בעת העתיקה, אבל רק באנגליה של המאה ה-15 מצאו לנכון להעלותו בבפעם הראשונה על הכתב ולשמר את המתכון העתיק לחביתית הזו.

כיום, החביתיות נפוצות במדינות שונות, מגרמניה, הולנד, פולין והונגריה ועד ארצות הברית ורוסיה. גם במצרים של ימינו אוהבים אותו ויתכן שהוא הגיע עם חיילי נפוליאון, שהביאו אל מצרים את ה"קרפ", הפנקייק הצרפתי.

בכלל, שמו של הפנקייק משתנה ממדינה למדינה. בגרמניה הוא נקרא פְּפָאנקוכן, בהולנד - פּאנֶקוּק, בהונגריה פלצ'ינטה ובפולין מכנים אותו נַלֵשְׁנִיקִי. יש עוד שמות אבל זה לא מוסיף כלום לערך הזה...

מקור השם פנקייק הוא בחיבור של שתי מילים "פאן", שפירושה "מחבת" ו"קייק", שהיא עוגה. פנקייק הוא אם כן, "עוגת מחבת".


הנה הפנקייק המעוצב - פנקייק ארט:

https://youtu.be/r_G0177KXA0


איך להכין פנקייק בבית? (עברית):

https://youtu.be/Hsuz4I7IgEc


שיר הפנקייק ברחוב סומסטם:

https://youtu.be/XDSDaFhOuo4


כך מכינים אותו:

https://youtu.be/wiWB46xiIwU


וכך מצחיק צ'ארלי צ'פלין עם פנקייקס בסרט "הנער":

https://youtu.be/V_M3Jw3zoPY

טוֹסְט, בעברית קָלִי, הוא פרוסת לחם שנחשפה לחום גבוה וכך הושחמה מצדדיה. זאת בעוד תוכה נשאר רך. הטוסט אהוב על רבים בזכות טעמו אחרי שנקלה, לצד הפריכות המפורסמת שלו, זו שעושה לנו תיאבון, עם צליל הלעיסה המוכר.

היתרון הנוסף של הטוסט הוא שניתן להכינו גם עם לחם שאינו טרי וכך לאכול בכיף גם מזון שאחרת היינו מתקשים ליהנות ממנו. מריחה של ממרחים שונים היא קלה יותר על טוסט, מה שהופך אותו לאוכל טעים בארוחות הבוקר והערב ובהגשת תה של מנחה.

אומנות קליית לחם היא מנהג עתיק יומין. הייתה זו תגלית משמעותית של המין האנושי, אי-שם בתרבות קדומה, בה הבינו הקדמונים שניתן להניח לחם על אש גלויה ובכך לשמר אותו ולמנוע צמיחה של עובש.

ממצאים מראים שהטוסט נולד כנראה במצרים העתיקה, בה הלחם התייבש במהירות. המצרים הקדמונים מצאו שהחריכה של הלחם מול האש היא דרך מצוינת לשפר את טעמו של הלחם היבש. בתחילה קלו את הלחם על אבן לוהטת, מול האש.

בשנת 500 לפני הספירה מפתחים הרומאים באימפריה הרומית את הרעיון המצרי והטוסט הופך פופולארי גם אצלם. כאן גם תיכנס המילה הרומית-לטינית "טוסטום", שפירושה לשרוף, לחרוך או לצרוב וממנה יקבל הלחם הקלוי את השם "טוסט".

בסוף המאה ה-19 וביתר שאת בתחילת המאה ה-20, יפותחו המכשירים הראשונים - טוסטרים מודרניים של ממש (ראו את העניין בתגית "טוסטר"). הם יפתרו וישפרו בעיות טכניות שונות, יפיצו את הטוסטים למטבחים הפרטיים. בכך תהפוך ארוחת הבוקר לחוויה מהנה עוד יותר והטוסט יהיה לאחד המאכלים האהובים והנפוצים בעולם.


הנה ההיסטוריה של הטוסט:

https://youtu.be/8UZO5QNwCXM


ברנש שגילה שאפשר לעשות כסף ממכירת טוסטר שחורך את דמותו של המשיח על הטוסטים:

http://youtu.be/S1MvPe8thJ0


כך מכינים את הטוסט השווייצרי (עברית):

https://youtu.be/a2OS_97pC_s


והפרנץ' טוסט:

https://youtu.be/MeXNoC8zIfA

פול מדאמס (Ful medames), הוא מאכל מצרי שמכינים מקטניית הפול. זהו מאכל רחוב זול ופופולארי במיוחד בארץ העתיקה הזו והמצרים מרבים לאכול אותו לארוחת הבוקר ברחוב, בדרך לעבודה או בעבודה.

את הפול המצרי, פול מדאמס, מכינים בדרכים שונות. בעלי הדוכנים שברחוב עושים אותו מפול והרבה מים, שמתבשלים על הלהבה במשך 14 שעות, ללא שום תוספת.

המוכרים המצרים נוהגים להגישו ללקוחות כבר מוקדם בבוקר, עם כמה פיתות ליד. הם שמים אותו בצלחת, כשמעליו תיבול של שמן זית, פלפל חריף, מלח, פלפל והרבה לימון ולידו צלחת עם המון עלי רוקט ללעיסה ולא פעם תוספת של ביצים ועגבניות.


הנה הפול מדאמס, מאכל הרחוב הנפוץ במצרים:

https://youtu.be/BY3k-Lhztls


אוכל הרחוב הזול הזה מהווה את ארוחת הבוקר היומית של מרבית עניי קהיר:

https://youtu.be/POkFzrcJUjA


כך תכינו פול מדאמס בבית:

https://youtu.be/KctIJ276Y7w


פול מדאמס הוא בכיר מאכלי הרחוב המצריים:

https://youtu.be/LlQSmN2O6rE


האלוף הישראלי דווקא מכין אותו בסגנון עיראקי אבל טעים לא פחות (עברית):

https://youtu.be/LWuvuCsHAtI


וסרט ארוך על הכנת פול מדאמאס מקצועית:

https://youtu.be/UviMoQ8B2DE?long=yes

היא אחד מהמאכלים האהובים בעולם כולו. הפיצה (Pizza) נולדה באיטליה של ימי הביניים, אבל יש לה שורשים עתיקים הרבה יותר. היסטוריונים סבורים שכבר במאה ה-6 לפני הספירה השתמשו היוונים ואולי הפרסים במאפי בצק כבסיסים להגשה של מאכלים.

אפילו המילה "פיצה" באה מהמילה היוונית "פקטוס" (pektos), שפירושה מוצק.

מאז רווח המנהג ברחבי אגן הים התיכון ובמהלך השנים הוא הגיע עד התרבויות הערביות שבצפון אפריקה. כולם גילו את הטעם המצוין של בצק מרודד מקמח ועם השנים גם מבצק שמרים, שנאפה על גבי האבן החמה. בהמשך נולד הטאבון, תנור האפייה מאבן. הבצקים המרודדים החלו נאפים בעוד ועוד מקומות, כשבהם מגולגלים או מונחים מעליהם מאכלים שונים.

במאה ה-10 לספירה, כשכבשו המורים, מוסלמים מצפון אפריקה, חלקים מדרום איטליה, הם הביאו עימם את הפיתה. לא לחינם יש דמיון בין המילים פיתה ופיצה - המילה "פיצה" נולדה בנאפולי, העיר שבה הוקמה אז הפיצריה הראשונה בעולם.

האיטלקים ירשו אמנם מהאימפריה הרומית את המנהג להכין מאפים מרודדים, אבל המפגש עם הפיתה הערבית המלאה בכל-טוב הצית את הדמיון האיטלקי והם שכללו מאז את מאפה הפיצה, עד לדרגת אמנות.

ההבדל הוא שהאיטלקים לא מלאו את הפיתה במאכלים כמו הערבים, או גלגלו אותם בתוכה כמו הגירוס או הסופלקי היווני, אלא הניחו מעל הבצק את התוספות וכך אפו אותם ביחד.

רעיון נהדר. יום הולדת שמח! הפיצה נולדה!

הפיצות הראשונות החלו לכלול ירקות וגבינות מגוונים. על ה"פיצה ביאנקה", הפיצה הלבנה, בצק בלבד, החלו להניח את שני המרכיבים שיהפכו אותה לסנסציית שולחן כה פופולארית - רוטב שנעשה מהעגבניות, אותו ירק שהגיע לא מזמן מאמריקה, המכונה אז "העולם החדש". השני הוא גבינת המוצרלה, שהגיעה לאיטליה מהודו, שם היא הוכנה מחלב הבאפלו, התאו. כך נולדה בנאפולי פיצת ה"נאפוליטנה" - הפיצה הנפוצה בעולם.

ועדיין, הפיצה נחשבה אז למאכל עממי שהאצילים לא נהגו לאכול. השינוי הגיע במאה ה-18, כשמלכת נאפולי, מריה קרולינה, התאהבה בפיצה. היא החלה להגיש פיצות לאורחיה ובהדרגה החלו גם בני המעמד העליון באיטליה "להתמכר" לטעם של הפיצה הנאפוליטנית.

מאה אחר כך, לקראת סוף המאה ה-19, התענגו אומברטו הראשון ומשפחתו, מלכי איטליה הראשונים, על הפיצות שהכין לבני הארמון רפאל אספוזיטו, אופה הפיצות הגדול של התקופה. על הפיצה שהייתה חביבה במיוחד על מלכת איטליה, מרגריטה דה סבויה, נהג רפאל להניח עגבניות, גבינת מוצרלה ובזיליקום (ריחן). הוא קרא לפיצה "פיצה מרגריטה", על שמה של המלכה. כיאה לעידן הלאומיות, הפיצה הזו הייתה פיצה לאומית - עם הלבן של הגבינה, האדום של העגבנייה והירוק של הבזיליקום, היא "נצבעה" כולה בצבעי הדגל האיטלקי.

כשבסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, היגרו רבים מהאיטלקים לאמריקה, הפכה הפיצה למאכל פופולרי גם שם. מהגרים איטלקים החלו לפתוח פיצריות זולות ומשביעות והמאכל הפך למאכל רחוב אמריקאי מוביל.

בשנות ה-40 יתחילו להכין שם את הפיצות דמויות הפאי - פיצות עם בצק עבה. אמנם הטעם הנפלא והמאוזן של הפיצה האיטלקית הדקיקה נעדר מהן, אבל הפיצות עבות הבצק נמכרו היטב, היו משביעות מאד וזולות להפליא ומשום כך הן התאימו לתקופה. כיום חלק גדול מהפיצות שנמכרות ברחבי העולם הן פיצות אמריקניות בסגנון זה, במיוחד ברשתות הפיצה העולמיות שמשווקות אותן בהצלחה.


הנה תולדות הפיצה:

https://youtu.be/yzS4YQ45EyQ


מהמאה ה-18 הפכה הפיצה למאכל הנפוץ בעולם:

https://youtu.be/mxR3aGGBXt0


מפרקים את התפתחות הפיצה לפרטים:

https://youtu.be/PRn5iONxSQQ


סרטון אנימציה עם ההיסטוריה של הפיצה:

https://youtu.be/DtkG_Md6Ykk


השינויים שחלו בפיצה במהלך אלפי שנים:

https://youtu.be/XVX0tKmjQN8


והעיר האיטלקית נאפולי הטוענת כנראה בצדק לבכורה על הפיצה:

https://youtu.be/JZoruOm3_5w

נהוג לומר שארוחת הבוקר (Breakfast) היא הארוחה החשובה ביותר שלנו. כשאנו קמים בבוקר, הגוף שלנו עייף וצריך אנרגיה. ארוחת הבוקר נותנת לנו כוח וחיזוק, לקראת היום שמתחיל.

זאת בתנאי שהיא בריאה, כמובן. דגנים, למשל, ובמיוחד דגנים מלאים, הם מצויינים לארוחת בוקר שמטעינה את הגוף באנרגיה.

בארוחת הבוקר לא כדאי לאכול הרבה מתוק. במקומות שונים בעולם מתחילים את היום בארוחת בוקר מלאה סוכר, במאפים עתירי סוכר ופחמימות ו מעדנים רוויי מתיקות. איש לא ימליץ על ארוחת בוקר כזו וגם לא יעודד את האוכלים בשר מטוגן בארוחת הבוקר שלהם, מה שוודאי לא מזמין בריאות.

ודווקא מהים התיכון יצאה הבשורה לעולם. עם מרכיבים מנצחים מבחינה בריאותית, כמו ירקות טריים, שמן זית, גבינה, יוגורט, טחינה, לא פעם קטניות כמו פול או חומוס, טונה, הרבה לימון, פחות שומן רווי או בשר אדום וקינוח או מיץ עשויים מפירות טריים - ארוחת הבוקר במדינות הים התיכון נחשבות לבריאות ביותר בעולם. דיאטנים רבים ממליצים על מאכלים ים תיכוניים כאלה לאנשים המעוניינים בדיאטת בריאות.


על חשיבות ארוחת הבוקר:

https://youtu.be/vQ3XNgoa8U8


ארוחת הבוקר הים-תיכונית על שלל סגנונותיה נחשבת לבריאה ביותר ואפילו דיאטטית:

https://youtu.be/PPuj05ZQyc8


הצעות לארוחת בוקר בריאה? (עברית)

https://youtu.be/_zoMWdyopYQ


ועדיין - יש לא מעט הפתעות בארוחת בוקר כזו (עברית):

https://youtu.be/w8g6xWinrkk


בצפון אפריקה המציאו את השקשוקה:

https://youtu.be/618QsMaVXp8


השוואה בין מרכיבי ארוחת הבוקר במדינות שונות בעולם:

https://youtu.be/ry1E1uzPSU0


למה ארוחת הבוקר של אמריקאים רבים היא מתוקה?

https://youtu.be/YvbgE2eCgDY


גם בארגנטינה היא כזו (מתורגם):

https://youtu.be/-5Q9cKUWgAM


והאם ולמי ארוחת בוקר אנגלית היא טעימה?

https://youtu.be/3HL9TLH0uEM