אז האם טרויה הייתה אכן קיימת? - התשובה היא כן. האם כל התיאור של הומרוס באיליאדה מדויק? - כנראה שלא, אבל זה בעיקר מכיוון שבתקופתו לא ממש כתבו היסטוריה אלא סיפרו סיפורים. התיעוד ההיסטורי המדעי והמפורט, המחויב לדיוק קפדני של תיעוד, זה שאנו מכירים בימינו, הוא עניין צעיר הרבה יותר.

מכל מקום, עד לסיומה של המאה ה-19, רבים האמינו שטרויה ומלחמת טרויה היו סיפור טוב, פרי דמיונו של הומרוס. למעשה, זו הייתה הדעה המקובלת.

היינריך שלימן היה סוחר גרמני, פיקח, ערמומי ומי שראה בעצמו ארכיאולוג, אך לכל היותר היה חובב ארכיאולוגיה, ניסה בשלהי אותה מאה לבחון אם טרויה אכן היתה קיימת.

מי שגדל בבית עני וכבר בגיל 14 הפך לשוליה של חנווני, שימש בחייו הצעירים גם מלח באונייה באוקיינוס האטלנטי, נער שליח ובהמשך מנהל חשבונות באמסטרדם. אך את עיקר הונו הוא עשה ברוסיה, בספסרות בלתי חוקית לתעשיית המלחמה של רוסיה במלחמת קרים.

נחזור לטרויה.

שלימן, בעל כשרון מופלא לשפות, קרא בקפדנות את ה"איליאדה", האפוס הארוך והמרהיב שכתב הומרוס על המלחמה בה. הוא האמין שהתיאורים באיליאדה אפשרו לו לשחזר את מיקומה המשוער של העיר, בה נערכה המלחמה המתוארת בכתביו של הומרוס.

עם יוזמה רבה, לא מעט מזל והרבה שכל והגיון בריא, שלימן הצליח לחפור ולגלות במקום לא פחות מ-9 שכבות של טרויה. זו הייתה ללא ספק טרויה. כל שכבה בה הייתה מתקופה אחרת בתולדות העיר.

באחת מהשכבות, זו שהייתה קרוב לוודאי מתקופת מלחמת טרויה, הוא מצא אוצר ענקי, מאגר מוטמן, עתיר זהב ותכשיטים, כמעט חסר תקדים בתולדות הארכיאולוגיה עד אותם ימים.

החפירות המוצלחות של שלימן בטרויה היו לתגלית דרמטית שזכתה לפרסום אדיר. שלימן פרסם בעיתונות שלל סיפורים מהמבצע. לא פעם הוא תיבל את האמת בלא מעט גוזמה, בדיות ועלילות מדמיונו העשיר. אבל אלה לא זו בלבד שלא הפריעו, אלא הלהיבו את הקוראים ברחבי אירופה והקסימו אותם.

כך הפך שלימן את התגלית שלו לנושא שיחה מרכזי באותם ימים. בקרב הציבור השתוו חשיפת טרויה וגילוי האוצר לפחות לחשיפתה של העיר פומפיי. יש אומרים שגילוי טרויה האפיל אפילו על גילוי קבר תות אנך אמון במצרים, עם האוצרות שבו.

כי בואו נזכור שטרויה נקשרה עם מלחמה מפורסמת ועתירת דמיון, המערבת רומנטיקה, יצרים וגבורה - על הלנה היפה, על אכילס ועל סוס העץ המפורסם. תוכלו לקרוא עליה בתגית "מלחמת טרויה".

אגב, לסקרנות הציבורית סביב גילויי טרויה והפרסומים הרבים בעיתונות האירופית, תרמו גם צילומים של סופיה שלימן, אשתו היפהפיה הרוסית של שלימן, כשהיא עוטה את מה שהוא מיתג בתור "תכשיטי הלנה היפה".

אז היה שם אוצר והייתה טרויה והיה גרמני שמצא אותם. לאחר שקיבל אזרחות כבוד של בירת גרמניה, העביר שלימן את האוצר למוזיאון ברלין והוא הוצג בו כחצי מאה.

מכל מקום, את המוזיאון הציפו מאז מבקרים רבים. לא רק סיפורם של גיבורי מלחמת טרויה, אכילס, הקטור והלנה היפה, נגע לליבם. הם הוקסמו לא מעט גם מהסיפורים של שלימן, אמן המילים והפרסום העצמי ומהעובדה שגרמני חדור אמונה, הצליח לפצח תעלומה בת אלפי שנים ולהגיע אל העיר האבודה מהאגדות.

אגב, במהלך מלחמת העולם השנייה נעלם האוצר. כיום הוא נמצא במוזיאון סנט פטרבורג ברוסיה. נחשו מי לקחו אותו לשם? - כי מאז ומתמיד רוסיה טענה שאוצרות טרויה שייכים לה. הנימוק הרוסי מעניין - בזכות האזרחות הלאומית שנתנה לשלימן בשהותו בה, עת נישא ובנה בה משפחה, עם אשתו הרוסיה ושלושת ילדיו.


כך גילה היינריך שלימן את טרויה העתיקה, שאכן נכבשה ונשרפה (מתורגם):

https://youtu.be/gQbZX9JEQsQ


סיפור החפירות שלו בטרויה ומפעל חייו:

https://youtu.be/4kMQs2ALA94


המסכה של אגממון - מתגליותיו הגדולות:

https://youtu.be/1PKOiYY9SPA


מלחמת טרויה שהתרחשה בה ושממצאיו של שלימן חיזקו:

https://youtu.be/DtzNby7PB9k


והסיפור המלא של טרויה ושלימן:

https://youtu.be/j8BxPJLE5RA?long=yes

מרי ליקי היתה ארכיאולוגית בריטית, בת למשפחת ארכיאולוגים ואנתרופולוגית. היא החלה להתעניין בפרה-היסטוריה עוד בילדותה, כשגרה עם משפחתה בדרום צרפת ובכפר הצרפתי קבררט, שבו אהבה לסייר במערות פש מרל, שיש בהן ציורי קיר פרה-היסטוריים של חיות.

בבגרותה היא פגשה את הארכיאולוג לואיס ליקי. לאחר גירושיו, הם התחתנו והחלו לעבוד יחד בחפירות רבות. בשנת 1959 מרי ליקי גילתה מאובן שהקנה לה תהילת עולם: לסת של אדם קדמון מסוג אוסטרלופיתקוס בויסיי.

מכאן תהפוך החוקרת חסרת ההשכלה האקדמית בתחום, לאחת החוקרות החשובות בארכיאולוגיה הפרהיסטורית. בעוד בעלה, החוקר המוסמך והמעוטר, מנהל חיים קלילים, של רדיפת נשים ומחקר גם יחד, מחקר מעט פזיז ופחות אחראי משלה, היא מתמסרת למדע והופכת לחוקרת טובה, זהירה וקפדנית ממנו. נראה שאוטודידקטיות היא לא בהכרח מגרעת ושלימודים אקדמיים אינם מבטיחים אופי או רצינות דווקא...

בכל מקרה, ב-1976 היא גילתה עקבות רבות של בעלי חיים שהתאבנו באפר של הר געש, מה שמהווה עוד פריצת דרך. היא מתיישבת שם עם צוות שלם של חוקרים תחתיה, למחקר ארוך וחשוב, שגם בו הצליחה לאתר ממצאים חשובים.

אבל התגלית הגדולה ביותר שלה היתה ב-1978: טביעות רגליים שהשאירו הומנידים מסוג אוסטרלופיתקוס אפרנסיס, הולכים על שתיים.

אף שמעולם לא השלימה את התואר האקדמי, הצליחה ליקי להיות מדענית מובילה בעולם בתחומה, גם אחרי מות בעלה. היא זכתה בתארים ופרסים אין-ספור ונחשבת כיום חשובה ופורצת דרך ממנו וממרבית החוקרים בתחומה.


הנה סרט אנימציה על חייה ותגליותיה של מרי ליקי:

https://youtu.be/IEZh-gZgvrY


ניסיון להכחיש את התגליות של מרי ליקי, מסיבות דתיות (מתורגם):

http://youtu.be/4D0lfenJJd0


והעקבות שגילתה מרי ליקי בטנזניה:

http://youtu.be/FxstM6lQmaA

זו אנגליה של המאה ה-6. בעוד הבריטונים התנצרו כבר, הסקסונים (Saxons) ממשיכים לעבוד את האלילים שלהם. אותם סקסונים היו חקלאים חרוצים ומוכשרים ועיבדו את האדמות בשפלה הבריטית בהצלחה מרובה.

אבל איך הם הגיעו לאי של הבריטונים?

הסקסונים היו בני שבט גרמאני קדום שנולד בסביבות המאה ה-2 לספירה. לאחר נפילת האימפריה הרומית, ששלטה בו מאות שנים, הם ניצלו את ההזדמנות ופלשו במאה ה-5 לספירה לאי הבריטי, לאחר שהביסו את יושביו החלשים.

הסכסונים, אפשר לכתוב גם כך את שמם, הגיעו לבריטניה מצפון אירופה, איפה שהוא בין גרמניה לשוודיה של ימינו. הם התיישבו בחופי הים הצפוני במאות הראשונות לספירה. כדי למצוא מזון התפשטו הסכסונים לאזורים נוספים באירופה דרך הים, כולל האי הבריטי.

הם דיברו בשפה הסקסונית המערב-גרמאנית, שתוליד בהמשך את האנגלית העתיקה והאנגלית המודרנית. זה קרה במהלך הדורות, כשהלכו הסקסונים והתמזגו עם יושבי האי ועם שבטים נוספים שפלשו לבריטניה וכולם הפכו לקבוצה שנקראת כיום 'אנגלו-סקסים'.

האנגלו-סקסים שלטו באי עד לפלישת הנורמנים.

במהלך השנים הסקסונים הצמיחו מנהיגים דגולים, ביניהם אלפרד הגדול, שניצח את הדנים שתקפו את בריטניה.

כמו שמותיהם של שבטים גרמאנים אחרים, גם שמם של הסקסונים נגזר משמות כלי הנשק שלהם, שהיו כלי נשק דוקרים מסוגים שונים.

הרבה מהידע על האנגלו-סקסונים נולד מהתגלית המדהימה של "קבר הספינה", קבר שנראה שבו נקבר המלך ראדוולד, מלך-העל האנגלו-סקסונית. הקבר נמצא באתר סאטון הו (The Sutton Hoo Ship Burial), באחוזה פרטית במזרח-אנגליה.

ממצאי קבר זה התגלו בזכות עבודתו של ארכיאולוג מקומי אוטודידקט בשם בזיל בראון, שהוזמן לחפור בסאטון הו ביוזמת האלמנה, בעלת האחוזה שחלמה שיש בו ספינה עתיקה והסתבר שצדקה.

הממצאים מסאטון הו הפכו בדיעבד לממצא הארכיאולוגי החשוב ביותר בתולדות אנגליה. הם לימדו את החוקרים שלאנגלו-סקסונים הייתה במאה ה-6 תרבות עשירה ומפותחת, הרבה יותר מהעידן החשוך שסברו לפני כן ששרר באנגליה של אותה תקופה.


הנה קיצור ההיסטוריה של האנגלו-סקסונים והממצאים מקבר הספינה בסאטון הו:

http://youtu.be/Vzxiz3Kw9eI


הסבר על נסיבות הפלישה הסקסונית לאי האנגלי:

http://youtu.be/8fu0O60muUs


קדימון הסרט "החפירה" (The digg) על תגלית סאטון הו (מתורגם):

https://youtu.be/fTGgyLnoIBU


סרט תיעודי המסביר על התרבות האנגלו-סקסונית:

https://youtu.be/jT2WMRV2iQ4?long=yes

וסרט על ההיסטוריה של הפלישה של הסכסונים לאי הבריטי:

https://youtu.be/b0-N05K_MKY?long=yes

לעתים אתה מתכוון לעשות משהו אחד, אבל המציאות מגלגלת את הדברים כך שמה שקורה הוא דווקא ההפך המוחלט...

כך למשל סיפורו של תות ענח' אמון, מלך פרעוני שעלה על כס המלכות בגיל 9 ומת ממחלה בגיל 19. בשלטונו הוא אמנם ניסה, בעצת יועציו, להכניס תיקונים בדת המצרית ולהשיב את הפולחן הקודם שהיה נהוג שנים רבות ונזנח, אבל לא הספיק לעשות הרבה כמלך ובשושלת הפרעונית המפוארת הוא לא נחשב משמעותי מדי.

אך המזל שלא היה לו בחייו, עזר לו דווקא במותו המוקדם. המלכים ששלטו אחריו בקשו למחוק את זכרו ואת זכרה של כל שושלת אחנתון, שהוא היה אחרון מלכיה. כך השתכח מקום קבורתו של המלך הצעיר ולא נשדד, כמו שקרה עם מרבית קברי הפרעונים, שהיו עמוסים כל טוב. אבל דווקא משום שהשכיחו אותו ולא העבירו מדור לדור את סיפור מלוכתו וקברו, דווקא משום כך לא ידעו השודדים על מקום הקבורה שלו והוא זכה להתגלות ולהתפרסם ולזכות בתהילת עולם.

כי בשנת 1922 גילה צוות ארכאולוגים, בראשות הארכאולוג הבריטי הווארד קרטר, את חדר הקבורה של תות אנך-אמון. קברו של תות אנך-אמון היה הקבר הפרעוני היחידי שנמצא שלם ומעולם לא נשדד. הוא היה לתגלית הארכאולוגית המסעירה ביותר שנמצאה במצרים אי-פעם.

בקבר התגלתה גופת המלך החנוטה והשלמה, ביחד עם מסכת הקבורה המוזהבת שלו ותיבות מלאות אוצרות זהב וחפצי אומנות רבים. כל אלה הפכו לתגלית המאה. הם הפכו את המלך הצעיר והלא מאד משמעותי מבין הפרעונים, למפורסם ומוכר בכל העולם. דמות פניו הפכה לאייקון תרבותי מהמוכרים בתבל. מדענים הצליחו אפילו לשחזר את מראה פניו האמיתי (ראו בגלריית התמונות שלמעלה).

מציאת הקבר הציתה שגעון של ממש לתרבות מצרים העתיקה ועולם הארכיאולוגיה נהר למצרים, כדי לחפור ולגלות ממצאים נוספים מהתרבות המדהימה שתות היה חלק זעיר ממנה. אבל כך או כך, תות אנך אמון היה למלך המפורסם ביותר ממלכים פרעוניים חשובים ממנו בהרבה, שאיש לא ניסה להשכיחם.


הנה סיפורו של המלך המצרי הצעיר תות:

https://youtu.be/zeqQUhR5Mmc


מציאת קברו של המלך-הנער תות ענח-אמון ועליו:

http://youtu.be/MKSx0kRyYyo


תערוכה מהממצאים של תות:

http://youtu.be/TMovf5MAtm4?t=24s


ממצאים מדעיים לגבי סיבת מותו של המלך:

http://youtu.be/KGGRn8pMVvM


ודיווח על גילוי פני המומיה של תות לקהל הרחב:

http://youtu.be/Z8WcfoT6JvY?t=9s

מאצ'ו פיצ'ו היא מהערים החשובות של אימפריית האינקה. משמעות שמה של העיר בעברית היא "הפסגה העתיקה" והיא נמצאת על רכס הרים מעל עמק אורובמבה בפרו, במרחק של כ-70 ק"מ מהעיר קוסקו.

העיר הזו הייתה מיושבת בשיא תקופה הפריחה של תרבות האינקה. אחרי שקיעת האינקה וירידתה מבית ההיסטוריה, נעלמה העיר, עד שבשנת 1911 היא התגלתה על ידי ההיסטוריון הבריטי בינגהם.

בין המבנים שבעיר נמצאים בין השאר אתרי פולחן לשמש ולגשם, אחוזת קבר ומקדש גדול. העיר היא עדות לגדולתה של ציוויליזציית האינקה.

מאצ'ו פיצ'ו הוא מהאתרים שנבחרו לרשימת שבעת פלאי עולם החדשים.


הנה סקירה קצרה על העיר מאצ'ו פיצ'ו (עברית):

http://youtu.be/c7gEnUKDVh4


סיפורה באנגלית של מאצ'ו פיצ'ו בירת האינקה:

https://youtu.be/cnMa-Sm9H4k


מבט מקרוב:

https://youtu.be/lNIEZ61PyG0


עוד קצת על העיר המופלאה והחרבה:

https://youtu.be/5cVSWA37xiI


המראות של מאצ'ו פיצ'ו:

https://youtu.be/Zk9J5xnTVMA


בואו נסייר קצת במאצ'ו פיצ'ו:

http://youtu.be/6jJW7aSNCzU


כך נבנו הטרסות שהיקנו לעיר יציבות בת מאות שנים ומנעו ממנה חורבן בשל הגשמים העזים:

https://youtu.be/kB3TT2ciSCc


וסרט תיעודי על מאצ'ו פיצ'ו ותרבות האינקה:

https://youtu.be/xR7of1Lkef0?long=yes