שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה כל כך מגניב במוזיאוני אשליות?
הומור, הפתעות ותעלולים - כולנו אוהבים את אלה, לא משנה הגיל וזה בעיקר הסיפור.
במוזיאון אשליות (Illusion Museum), אותו מוזיאון ש"משחק לנו בראש", מוצגות לא מעט ואף בדרך כלל בעיקר אשליות אופטיות, תופעה שבה העיניים מטעות את המתבונן, כי המוח מתבלבל מהמידע שזורם מהן.
במילים אחרות, העיניים במוזיאון אשליות מתעתעות במוח. המבקרים חושבים שהם רואים משהו, אבל בעצם מדובר בדבר אחר.
אבל למה שאנשים ירצו שהעיניים יטעו להם את המוח, אתם שואלים. אז ראשית, זה בדיוק כמו שאנחנו משלמים לא מעט בלונה פארקים או בפארקי מים, כדי שיפחידו אותנו במגלשות מטורפות, רכבות הרים או מתחמי אימה.
או בחדר בריחה, בו אנו נסגרים מרצוננו ובתשלום של מיטב הכסף שלנו, כדי לנסות לברוח ממקום שמלכתחילה לא היינו אמורים להיכלא בו.
אלא שאנחנו רוצים בחוויות כאלה ובאותו אופן אנו משלמים כדי שישלו ויבלבלו אותנו במוזיאוני אשליות. כשהמבקרים חושבים שהם רואים משהו, בעצם מדובר בדבר אחר. משהו מבלבל אותם לרגע ובדרך כלל זה מסתיים כשחיוך גדול עולה על הפנים ואנו צוחקים ומשועשעים מהאשליה שלרגע בלבלה או הטעתה אותנו.
משום כך, אנשים גם אוהבים לראות קוסמים שעושים קסמים ואגב, לא לחינם הרבה קוסמים הפכו עם השנים לאנשים המעידים על עצמם ביושר שהם עוסקים ביצירת אשליות והעדיפו שיקראו להם ממש "אמני אשליות". גם הם "משחקים לנו בראש".
אם נוסיף לזה את העובדה שכולנו היום מצלמים המון ובואו נודה - מרבית התמונות שלנו די משעממות, הרי שכמה תמונות מהסוג המתעתע לא מזיקות לאף אחד ברזומה המצולם שלנו.
ואלה רק חלק מסוד המשיכה של אנשים לתעתועים ואשליות מהסוג הזה. התיירות המודרנית מתבססת על הנאות והאשליות הללו שהמוזיאון מספק הן בדיוק מה שסוגר את הפינה למחייכים.
הנה אשליות במוזיאון האשליות של טורונטו:
https://youtu.be/HHiGcYHBDuk
סוגי אשליות במוזיאונים כאלה:
https://youtu.be/zSxW4qM28cY
כשהעין מבלבלת את המוח:
https://youtu.be/pjdVLRyTrZw
לפעמים אפילו סיבוב של החדר מספיק:
https://youtu.be/fP4VrKTRQZY
ומוזיאון האשליות בפילדלפיה:
https://youtu.be/icrCTE2WXkM
מהו הפיתום שמדבר מהבטן?
פִּיתוֹם הוא אמן או אמנית במה ש"מדברת מהבטן". לפיתומים יש שליטה גבוהה בקולם והם יכולים להזיז לדבר מבלי להזיז את השפתיים. הפיתום המקצועי מופיע לרוב עם בובה שאותה מפעילים על ידי הנעת שפתיה באמצעות הידיים.
האשליה של הפיתום נוצרת כשהקהל מייחס את מקור הקול שהוא שומע לבובה, במקום לפיתום עצמו.
הנה פיתום ישראלי עם כמה טיפוסים אופייניים (עברית):
https://youtu.be/_M-2mKCoUts
מה הקסם של מוזיאוני האשליות?
מוזיאון אשליות (Illusion Museum) הוא מוזיאון מטעה, שמשחק למבקריו בראש ובעיניים ומבהיר את השוני ביניהם. העין רואה משהו אבל אז המוח משנה את התפיסה ומבהיר במה מדובר בעצם.
ולא פעם הוא טועה...
כי זה העניין עם כל האשליות האופטיות. העיניים שלנו מעבירות מידע למוח והוא מפרש אותו לפי ההבנה שלו ממקרי עבר. אם אנו רואים אדם העומד נטוי, אנו בטוחים שהוא ייפול, כי חוויות העבר שלנו לימדו אותנו שזה מה שקורה לאדם שלא עומד ישר. אבל מדובר בתעלולים של עין ומחשבה ובלבול העובדות בטעויות של העין.
וכשהמבקרים חושבים שהם רואים משהו, אבל בעצם מדובר בדבר אחר, זה מבלבל אותם לרגע ואז הם צוחקים. בדרך כלל.
עוד דוגמה? - כשאנו משנים את זווית המשטח שעליו עומד האדם, נגרום לעין להיות בטוחה שהוא נטוי, בעוד שהאדם עצמו ניצב לכדור הארץ, מה שאומר שהוא אולי נראה נטוי, אבל הוא עומד ישר לחלוטין.
זה גם סוד המשיכה של אנשים לתעתועים ואשליות מהסוג הזה. משום כך אנשים גם אוהבים לראות קוסמים עושים קסמים. לא לחינם קוסמים רבים הפכו עם השנים ל"אמן אשליות" והעדיפו שיקראו להם כך.
כך גם באשליות עם מראות. המראה המעוותת או חדר המראות יכולים להיות כל כך מבלבלים שהעיניים שלנו מאבדות את זה לא פעם. במוזיאוני אשליות נוכל למצוא את עצמנו משחקים קלפים נגד הרבה עותקים של עצמנו, נראה את הראש של חבר מונח על השולחן ללא גוף, תמונות שמשתנות מזוויות ונקודות מבט שונות ועוד שלל עיוותי ומשחקי מוח-עין דומים.
אז באמת, ממש תודה למוח שמסדר את הדברים בצורה שונה מהצפוי ומשעשע אותנו בבלבול אופטי שכמעט תמיד יהיה בו משהו שיעלה חיוך והנאה וצילומים מצחיקים להראות לנכדים.
הכל התחיל ממוזיאון האשליות הראשון בקרואטיה:
חוויות אופייניות למוזיאון אשליות:
https://youtu.be/hWiTTyLrBqI
בואו למוזיאון האשליות בדובאי:
https://youtu.be/Eggmh0RFm20
ביקור במוזיאון כזה באורלנדו:
https://youtu.be/xfG-7CAfNUw
ולמוזיאון האשליות בניו יורק:
https://youtu.be/Zznvspkj-EQ
מהן התמונות המטעות?
מדי פעם כל האינטרנט והרשתות החברתיות מוצפים בשיתופים של עוד תמונה כזו, תמונה עם טריק, עם משהו שלא הגיוני בה או יותר "חמור" - משהו שאנו רואים ולא קיים או עיוות שאין לו בסיס במציאות.
מדובר בתמונות מטעות, המבוססות על אשליות אופטיות (Optical illusion). התמונות הללו נוצרו כך שהן "יבלבלו" את העין האנושית. הן מצליחות לחולל שינוי בתפיסה הוויזואלית שלנו, בשל הפער שבין מה שהמוח שלנו חושב שהוא רואה ובין מה שהוא רואה באמת.
יש מהתמונות הללו כאלה שמבלבלות את העין והמוח שלנו, על ידי יצירת אשליה שאנו רואים דברים שלא קיימים, אחרות מנצלות את חולשות המוח שלנו, בכדי שלא יראה דברים שמופיעים בה ורק במבט בוחן, ניתן להתחיל ולזהותם. יש מהן שיוצרות אשליות של תנועה, של גודל, של עומק, כאלה שמבלבלות אותנו בין תלת-ממד לדו-ממד ועוד ועוד.
הנה הסבר קצר על תמונות האשליות האופטיות (עברית):
https://youtu.be/mszKg7ezd98?t=8s&end=4m21s
תמונות שמייצרות אנימציה בהזזת דף:
https://youtu.be/lvvcRdwNhGM
כך למשל נייצר תמונה הנראית כאילו יש בה תנועה:
https://youtu.be/4v8605UpmbI
ועוד תמונות שמטעות את העין והמוח:
https://youtu.be/0FywFsT0R58
מהי האשליה של מדרגות פוטיומקין?
סרגיי איינשטיין הוא מהבימאים הגדולים בתולדות הקולנוע. גאון קולנוע מוקדם, יהודי רוסי שעשה סרטים מתקדמים לתקופתם, הסתבך עם סטלין, השלים איתו ופגש שוב ושוב את ההיסטוריה - גם בסרטיו וגם בחייו שלו.
את מדרגות פוטיומקין (Potemkin Stairs) שבעיר אודסה מכירים רבים מחובבי הקולנוע, בזכות "אוניית הקרב פוטיומקין" - סרטו האילם של סרגיי אייזנשטיין מ-1925.
בסצנה המפורסמת ביותר מהסרט מתרחש על גבי המדרגות הללו טבח, בידי חיילי הצאר שטובחים באזרחים, נשים וילדים, בירי רובים - תוך ירידה במדרגות בשורות מסודרות ודורסניות.
אבל יש במדרגות הללו משהו נוסף ומעניין לא פחות. מדובר באשליה אופטית, שבה מטעה מבנה המדרגות את העין של מי שעומד ממש למרגלות המדרגות. האדם שלמטה רואה גרם מדרגות אחיד ובלי משטחי המנוחה, הפודסטים שחוצצים בין כל קבוצת מדרגות. יש 10 פודסטים שכאלה ופשוט לא רואים אותם מלמטה.
העומדות למעלה, אגב, ממש במרומי המדרגות, רואות בדיוק ההיפך. מלמעלה נראים רק הפודסטים, ללא אף מדרגה רגילה.
אגב, לאשליה מצטרפות גם שגיאות אופטיות לעיני העומדים מלמטה, שכל המדרגות הן אחידות בעומק שלהן, בעוד שלמעשה המדרגות התחתונות עמוקות מהעליונות. בנוסף, גרם המדרגות נראה מלמטה הרבה יותר ארוך מאורכו האמיתי שהוא 142 מטרים בלבד.
הנה מדרגות פוטיומקין והאשלייה שבהן:
https://youtu.be/kQImr5LolLE
המדרגות המפורסמות מהאוויר:
https://youtu.be/MW7GlW3a3X8
והסצנה שפרסמה את המדרגות הללו - נפילת העגלה במדרגות, מתוך הסרט "אוניית הקרב פוטיומקין":
https://youtu.be/s71vmKc6HkE
מהן אשליות אופטיות?
אשליות אופטיות (Optical illusion) הן אשליות ראיה, או תעתועי ראיה. אלה הן תמונות או דברים שבנויים כך שהם "ירמו" את העין האנושית. כל אימת שקיים ניגוד, בין מה שאנו חושבים שאנו רואים לבין מה שהוא באמת, אנו חוזים באשליה אופטית, בתעתוע חזותי.
אשליה אופטית יכולה לבלבל את המוח בצורות שונות. יש כאלה שמציגות תמונה, שבה למעשה נסתרים מרכיבים נוספים, ההולכים ומתגלים במבט בוחן. אחרות מבלבלות את העין והמוח בהצגת דברים שלא קיימים, על ידי ניצול של חולשות המוח האנושי.
יש אשליות גודל, אשליות של תנועה, של עומק, אשליות המשלבות מראות, כאלה שיוצרות בלבול בין תלת ממד לדו-ממד של התמונה, כאלה שמבט בוחן יגלה שמסתתרות בה דמויות שמרכיבות את המראה הראשוני שראינו וכך הלאה.
כבר שנים רבות שאמנים מייצרים אשליות אופטיות, אם למטרות בידור ואם למטרות חינוכיות, מחקריות וכדומה. למעשה, התגלתה האשליה האופטית כבר ביוון העתיקה. האמנים פרהסיוס וזאוקסיס היו מהראשונים לחקור את הרעיון של אמנות שמטעה את חושינו והם התחרו ביניהם על יצירת אשליות ויזואליות מעולות.
העדות הכתובה מספרת על אחד מהם שצייר ענבים באופן כה נאמן למציאות עד שגרמו לציפורים לנסות ולנקרם... השני הזמין את רעו והראה לו ציור מכוסה בווילון. משניסה החבר להרים את הוילון, גילה שהווילון הוא בעצם וילון מצוייר. כך הוא הודה בניצחון יריבו שהצליח להטעות לא רק את הציפורים אלה גם אותו כאמן.
הנה עולם האשליות האופטיות (עברית):
https://youtu.be/vi9Opd8LS5I
עוד הסבר על אשליות אופטיות, כולל כאלה שמזיקות לנו (מתורגם):
https://youtu.be/rfdJyDfIHIc
כמה מהאשליות האופטיות המרתקות ביותר:
https://youtu.be/-IWk5NkxQF8
הסבר של מבחר אשליות כמו חדר איימס המפורסמת, בה אנשים רגילים נראים ענקים וגמדים:
https://youtu.be/uTCJuwZpimk
עוד דוגמה?
https://youtu.be/EPkJd67HmPk
צלם שמסביר איך הוא יוצר אשליות אופטיות (מתורגם):
https://youtu.be/mc0vhSseGk4
והרצאת טד שמסבירה איך העין מטעה כל כך (מתורגם):
https://youtu.be/mf5otGNbkuc?long=yes
איך יוצר אמן האשליות ג'ון פיו?
ג'ון פיו (John Pugh) הוא צייר שמצייר על בניינים ציורי אשליה תלת ממדיים. בציוריו ניתן למצוא אשליות כמו אקווריום ענקי, מבנים שנהרסו ברעידת אדמה, גלים ענקיים ועוד.
פיו מגדיר את עצמו כאמן אשליות שמחבר בציורי הקיר שלו בין אמנות לאדריכלות ובין מציאות ואשליה.
הנה עבודותיו של ג'ון פיו:
http://youtu.be/3J5mkLalhc0
ציורי תלת ממד שלו:
https://youtu.be/nfWxEjCy9NQ
עוד מעבודותיו:
http://youtu.be/eYl2CGZzK8o
וכך ג'ון פיו מסביר את רעיונותיו ושיטתו:
https://youtu.be/24wDmYL9ESM?long=yes
מהם סטריאו ומונו?
מאז ומתמיד שאפה האוזן האנושית לשמוע מוסיקה מוקלטת מכיוונים שונים בצורה המזכירה את השמיעה הטבעית שבה אנו מקבלים "תמונת צליל מרחבית".
המצאת ההקלטה המקורית יצרה את הקלטת ה"מונו", שפירושה הקלטה בערוץ אחד. זה היה הישג אדיר, אך חוויית ההאזנה להקלטות מונו הייתה פשוטה למדי ונשמעה לא-טבעית מספיק.
טכנולוגיית הסטריאו (Stereo) אפשרה להקליט ולהשמיע צלילים בשני ערוצים נפרדים. בניגוד להקלטת מונו בערוץ אחד, נעשתה הקלטת הסטריאו בעזרת שני מיקרופונים המרוחקים זה מזה ומקליטים ממש כמו ששומעות אוזניו של אדם.
בכך מאפשרת הקלטת סטריאו להשמיע את המוסיקה בשני רמקולים ולאפשר חווייה מציאותית יותר, שמאפשרת למאזין לחוש כאילו הוא נמצא במקום שבו המוסיקה מנוגנת. בכך שהמוסיקה מוקלטת ומושמעת בשני ערוצים, ערוץ ימין (R) וערוץ שמאל (L), מצליחה טכנולוגיית הסטריאו לחקות את חוש השמיעה אצל האדם, כאילו הוא שומע את הדבר עצמו ולא הקלטה שלו.
הקלטת סטריאו הייתה שלב חשוב בהתאמת טכנולוגיית ההקלטה כך שתתאים למנגנון השמיעה האנושי, שבמרכזו שתי אוזניים. כל אוזן מקבלת "תמונת צליל" שונה מהשנייה והמוח משלב ביניהן ויוצר עומק. כך הפכה הקלטת הסטריאו את המוסיקה המושמעת לעשירה ומציאותית מאי-פעם. כך למשל הושמעו כלי הנגינה של תזמורת או להקה בדיוק כפי שהאוזן רגילה לשמוע בקונצרט או הופעה חיה - על פי מקומו של כל נגן וכלי על הבמה.
היסטורית, הטכנולוגיה של ההקלטה הסטריאופונית פותחה כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת. אבל רק בשנות ה-50 היא הוכנסה לשימוש בתעשיית המוסיקה. המפתחים, אלן דוואר בלומליין מחברת התקליטים EMI וארתור קלר מחברת מעבדות בל, שיפרו אותה לטכנולוגיה בשלה למכשירים מסחריים.
לפיכך, כשפותחה טכנולוגיית ההקלטה וההשמעה הסטראופונית (Stereophonic) המתקדמת יותר, בשנת 1957, היא הפכה לטכנולוגיה השלטת.
עם השנים פותחו גם ההקלטה הקוודרופונית, שהיא הקלטה ב-4 כיוונים והקלטה היקפית הנקראת 'סראונד', המזוהה בסימון 5.1 או 7.1, לפי מספר הערוצים - 6 או 8 בהתאמה.
הנה שיר של הביטלס שבו הגיטרה מתחילה באוזן אחת והבאס מוקלט לאוזן השניה:
https://youtu.be/usNsCeOV4GM
הסבר של הסטריאו משנות ה-50:
https://youtu.be/JBAArsCJGx0
הדגמה של הסטריאו בסרטון לבדיקת רמקולים:
https://youtu.be/6TWJaFD6R2s
האזינו למטוס שפותח את השיר "Back In The USSR" של הביטלס:
https://youtu.be/nS5_EQgbuLc
הדגמה של הסטריאו "החדשני" לציבור:
https://youtu.be/rqaMiDqE6QQ
חוויית הסטריאו הייתה מהממת. הקשיבו לה:
https://youtu.be/ZZYpPlpD3ow
מהן האשליות של האמן ויקטור וסרלי?
ויקטור וסרלי (Victor Vasarely) הוא אמן שנודע בציורים הגיאומטריים המופשטים שלו, בצבע ובשחור-לבן, שמשתמשים באשליות אופטיות בכדי לעניין את המתבונן.
למעשה, וסרלי הוא מראשוני וממוביליה החשובים של תנועת ה"אופ-ארט" - סגנון אמנות העוסק באומנות אופטית, סוג של אמנות חזותית, בעיקר בתחום הציור, העושה שימוש באשליות אופטיות. בציוריו הוא יצר אפקטים מרתקים כמו תחושת תנועה שנוצרה כתוצאה מאשליות אופטיות שיצר, או צורות שמתקדמות ונסוגות, בזכות צבעים וצורות מחושבים היטב.
בזכות הישגיו החלוציים של וסרלי, במיוחד בשילוב אשליות אופטיות באמנות, הפכו אותו לאחד האמנים המובילים והמוכרים במאה ה-20.
כבר בשנות ה-30 עסק ויקטור וסרלי, אמן הונגרי שהיגר אז לצרפת, בציור גאומטרי. זאת בהשפעת האמנים קזימיר מלביץ' ופייט מונדריאן - החשובים בזרם המודרני של הציור המופשט גאומטרי. בסדרת הציורים "הרלקינים וזברות" שצייר אז בשחור לבן בלבד, הוא צמצם את הצורות לדגמים שחוזרים על עצמם ובכך יוצרים אשליה של תנועה.
עד שנות ה-50, הבשילו רעיונותיו והוא התמקד ברעיון ליצור אמנות דמוקרטית יותר. החזון שלו היה להפוך את האובייקט האמנותי לדמוקרטי ונגיש לכולם, שכן וסרלי סרב להשאיר את ההנאה מאמנות רק למבינים ולמומחים וגרס שגם להמונים יש זכות ליהנות מאמנות. הוא פרסם אז גילוי דעת, שזכה לשם "המניפסט הצהוב", שבו הציג את האמנות האופטית שלו כ"אמנות חדשה של צורות וצבעים מכניסטיים, שנגזרו על פי סטנדרטים קבועים".
במניפסט הוא הטעים במילים "האמנות של מחר תהיה אוצר לכולם או שתחדל להתקיים." בהמשך הוסיף "זה עצוב לעזוב ערכים ישנים לטובת חדשים מהם. אבל מצבנו השתנה והאתיקה שלנו, כמו גם האסתטיקה, זקוקות לשינוי. המיתוס של היחיד תם והגיע הזמן לשכפול ולהתרחבות".
מעבודותיו של וסרלי:
https://youtu.be/6AkiLQb7eQY
בואו לתערוכה שלו בציריך:
https://youtu.be/PpLTAG9IOQE
האמן משחזר את העבודה המפורסמת שלו "בו 1879":
https://youtu.be/TbNVeBqrayk
עבודות אופ ארט מפורסמות של ויקטור וסרלי ואחרים:
https://youtu.be/Lk2j7lJcGCU
עבודות אנימציה שנעשו על ידי בנו על יצירותיו של וסרלי:
https://youtu.be/ny1C-O37PCY
וסרט תיעודי קצר על הקשר בין סגנונות הפופ ארט והאופ ארט:
https://youtu.be/KV-z4chw7i4?long=yes
הומור, הפתעות ותעלולים - כולנו אוהבים את אלה, לא משנה הגיל וזה בעיקר הסיפור.
במוזיאון אשליות (Illusion Museum), אותו מוזיאון ש"משחק לנו בראש", מוצגות לא מעט ואף בדרך כלל בעיקר אשליות אופטיות, תופעה שבה העיניים מטעות את המתבונן, כי המוח מתבלבל מהמידע שזורם מהן.
במילים אחרות, העיניים במוזיאון אשליות מתעתעות במוח. המבקרים חושבים שהם רואים משהו, אבל בעצם מדובר בדבר אחר.
אבל למה שאנשים ירצו שהעיניים יטעו להם את המוח, אתם שואלים. אז ראשית, זה בדיוק כמו שאנחנו משלמים לא מעט בלונה פארקים או בפארקי מים, כדי שיפחידו אותנו במגלשות מטורפות, רכבות הרים או מתחמי אימה.
או בחדר בריחה, בו אנו נסגרים מרצוננו ובתשלום של מיטב הכסף שלנו, כדי לנסות לברוח ממקום שמלכתחילה לא היינו אמורים להיכלא בו.
אלא שאנחנו רוצים בחוויות כאלה ובאותו אופן אנו משלמים כדי שישלו ויבלבלו אותנו במוזיאוני אשליות. כשהמבקרים חושבים שהם רואים משהו, בעצם מדובר בדבר אחר. משהו מבלבל אותם לרגע ובדרך כלל זה מסתיים כשחיוך גדול עולה על הפנים ואנו צוחקים ומשועשעים מהאשליה שלרגע בלבלה או הטעתה אותנו.
משום כך, אנשים גם אוהבים לראות קוסמים שעושים קסמים ואגב, לא לחינם הרבה קוסמים הפכו עם השנים לאנשים המעידים על עצמם ביושר שהם עוסקים ביצירת אשליות והעדיפו שיקראו להם ממש "אמני אשליות". גם הם "משחקים לנו בראש".
אם נוסיף לזה את העובדה שכולנו היום מצלמים המון ובואו נודה - מרבית התמונות שלנו די משעממות, הרי שכמה תמונות מהסוג המתעתע לא מזיקות לאף אחד ברזומה המצולם שלנו.
ואלה רק חלק מסוד המשיכה של אנשים לתעתועים ואשליות מהסוג הזה. התיירות המודרנית מתבססת על הנאות והאשליות הללו שהמוזיאון מספק הן בדיוק מה שסוגר את הפינה למחייכים.
הנה אשליות במוזיאון האשליות של טורונטו:
https://youtu.be/HHiGcYHBDuk
סוגי אשליות במוזיאונים כאלה:
https://youtu.be/zSxW4qM28cY
כשהעין מבלבלת את המוח:
https://youtu.be/pjdVLRyTrZw
לפעמים אפילו סיבוב של החדר מספיק:
https://youtu.be/fP4VrKTRQZY
ומוזיאון האשליות בפילדלפיה:
https://youtu.be/icrCTE2WXkM
פִּיתוֹם הוא אמן או אמנית במה ש"מדברת מהבטן". לפיתומים יש שליטה גבוהה בקולם והם יכולים להזיז לדבר מבלי להזיז את השפתיים. הפיתום המקצועי מופיע לרוב עם בובה שאותה מפעילים על ידי הנעת שפתיה באמצעות הידיים.
האשליה של הפיתום נוצרת כשהקהל מייחס את מקור הקול שהוא שומע לבובה, במקום לפיתום עצמו.
הנה פיתום ישראלי עם כמה טיפוסים אופייניים (עברית):
https://youtu.be/_M-2mKCoUts
מוזיאון אשליות (Illusion Museum) הוא מוזיאון מטעה, שמשחק למבקריו בראש ובעיניים ומבהיר את השוני ביניהם. העין רואה משהו אבל אז המוח משנה את התפיסה ומבהיר במה מדובר בעצם.
ולא פעם הוא טועה...
כי זה העניין עם כל האשליות האופטיות. העיניים שלנו מעבירות מידע למוח והוא מפרש אותו לפי ההבנה שלו ממקרי עבר. אם אנו רואים אדם העומד נטוי, אנו בטוחים שהוא ייפול, כי חוויות העבר שלנו לימדו אותנו שזה מה שקורה לאדם שלא עומד ישר. אבל מדובר בתעלולים של עין ומחשבה ובלבול העובדות בטעויות של העין.
וכשהמבקרים חושבים שהם רואים משהו, אבל בעצם מדובר בדבר אחר, זה מבלבל אותם לרגע ואז הם צוחקים. בדרך כלל.
עוד דוגמה? - כשאנו משנים את זווית המשטח שעליו עומד האדם, נגרום לעין להיות בטוחה שהוא נטוי, בעוד שהאדם עצמו ניצב לכדור הארץ, מה שאומר שהוא אולי נראה נטוי, אבל הוא עומד ישר לחלוטין.
זה גם סוד המשיכה של אנשים לתעתועים ואשליות מהסוג הזה. משום כך אנשים גם אוהבים לראות קוסמים עושים קסמים. לא לחינם קוסמים רבים הפכו עם השנים ל"אמן אשליות" והעדיפו שיקראו להם כך.
כך גם באשליות עם מראות. המראה המעוותת או חדר המראות יכולים להיות כל כך מבלבלים שהעיניים שלנו מאבדות את זה לא פעם. במוזיאוני אשליות נוכל למצוא את עצמנו משחקים קלפים נגד הרבה עותקים של עצמנו, נראה את הראש של חבר מונח על השולחן ללא גוף, תמונות שמשתנות מזוויות ונקודות מבט שונות ועוד שלל עיוותי ומשחקי מוח-עין דומים.
אז באמת, ממש תודה למוח שמסדר את הדברים בצורה שונה מהצפוי ומשעשע אותנו בבלבול אופטי שכמעט תמיד יהיה בו משהו שיעלה חיוך והנאה וצילומים מצחיקים להראות לנכדים.
הכל התחיל ממוזיאון האשליות הראשון בקרואטיה:
חוויות אופייניות למוזיאון אשליות:
https://youtu.be/hWiTTyLrBqI
בואו למוזיאון האשליות בדובאי:
https://youtu.be/Eggmh0RFm20
ביקור במוזיאון כזה באורלנדו:
https://youtu.be/xfG-7CAfNUw
ולמוזיאון האשליות בניו יורק:
https://youtu.be/Zznvspkj-EQ
מדי פעם כל האינטרנט והרשתות החברתיות מוצפים בשיתופים של עוד תמונה כזו, תמונה עם טריק, עם משהו שלא הגיוני בה או יותר "חמור" - משהו שאנו רואים ולא קיים או עיוות שאין לו בסיס במציאות.
מדובר בתמונות מטעות, המבוססות על אשליות אופטיות (Optical illusion). התמונות הללו נוצרו כך שהן "יבלבלו" את העין האנושית. הן מצליחות לחולל שינוי בתפיסה הוויזואלית שלנו, בשל הפער שבין מה שהמוח שלנו חושב שהוא רואה ובין מה שהוא רואה באמת.
יש מהתמונות הללו כאלה שמבלבלות את העין והמוח שלנו, על ידי יצירת אשליה שאנו רואים דברים שלא קיימים, אחרות מנצלות את חולשות המוח שלנו, בכדי שלא יראה דברים שמופיעים בה ורק במבט בוחן, ניתן להתחיל ולזהותם. יש מהן שיוצרות אשליות של תנועה, של גודל, של עומק, כאלה שמבלבלות אותנו בין תלת-ממד לדו-ממד ועוד ועוד.
הנה הסבר קצר על תמונות האשליות האופטיות (עברית):
https://youtu.be/mszKg7ezd98?t=8s&end=4m21s
תמונות שמייצרות אנימציה בהזזת דף:
https://youtu.be/lvvcRdwNhGM
כך למשל נייצר תמונה הנראית כאילו יש בה תנועה:
https://youtu.be/4v8605UpmbI
ועוד תמונות שמטעות את העין והמוח:
https://youtu.be/0FywFsT0R58
אשליות
סרגיי איינשטיין הוא מהבימאים הגדולים בתולדות הקולנוע. גאון קולנוע מוקדם, יהודי רוסי שעשה סרטים מתקדמים לתקופתם, הסתבך עם סטלין, השלים איתו ופגש שוב ושוב את ההיסטוריה - גם בסרטיו וגם בחייו שלו.
את מדרגות פוטיומקין (Potemkin Stairs) שבעיר אודסה מכירים רבים מחובבי הקולנוע, בזכות "אוניית הקרב פוטיומקין" - סרטו האילם של סרגיי אייזנשטיין מ-1925.
בסצנה המפורסמת ביותר מהסרט מתרחש על גבי המדרגות הללו טבח, בידי חיילי הצאר שטובחים באזרחים, נשים וילדים, בירי רובים - תוך ירידה במדרגות בשורות מסודרות ודורסניות.
אבל יש במדרגות הללו משהו נוסף ומעניין לא פחות. מדובר באשליה אופטית, שבה מטעה מבנה המדרגות את העין של מי שעומד ממש למרגלות המדרגות. האדם שלמטה רואה גרם מדרגות אחיד ובלי משטחי המנוחה, הפודסטים שחוצצים בין כל קבוצת מדרגות. יש 10 פודסטים שכאלה ופשוט לא רואים אותם מלמטה.
העומדות למעלה, אגב, ממש במרומי המדרגות, רואות בדיוק ההיפך. מלמעלה נראים רק הפודסטים, ללא אף מדרגה רגילה.
אגב, לאשליה מצטרפות גם שגיאות אופטיות לעיני העומדים מלמטה, שכל המדרגות הן אחידות בעומק שלהן, בעוד שלמעשה המדרגות התחתונות עמוקות מהעליונות. בנוסף, גרם המדרגות נראה מלמטה הרבה יותר ארוך מאורכו האמיתי שהוא 142 מטרים בלבד.
הנה מדרגות פוטיומקין והאשלייה שבהן:
https://youtu.be/kQImr5LolLE
המדרגות המפורסמות מהאוויר:
https://youtu.be/MW7GlW3a3X8
והסצנה שפרסמה את המדרגות הללו - נפילת העגלה במדרגות, מתוך הסרט "אוניית הקרב פוטיומקין":
https://youtu.be/s71vmKc6HkE
אשליות אופטיות (Optical illusion) הן אשליות ראיה, או תעתועי ראיה. אלה הן תמונות או דברים שבנויים כך שהם "ירמו" את העין האנושית. כל אימת שקיים ניגוד, בין מה שאנו חושבים שאנו רואים לבין מה שהוא באמת, אנו חוזים באשליה אופטית, בתעתוע חזותי.
אשליה אופטית יכולה לבלבל את המוח בצורות שונות. יש כאלה שמציגות תמונה, שבה למעשה נסתרים מרכיבים נוספים, ההולכים ומתגלים במבט בוחן. אחרות מבלבלות את העין והמוח בהצגת דברים שלא קיימים, על ידי ניצול של חולשות המוח האנושי.
יש אשליות גודל, אשליות של תנועה, של עומק, אשליות המשלבות מראות, כאלה שיוצרות בלבול בין תלת ממד לדו-ממד של התמונה, כאלה שמבט בוחן יגלה שמסתתרות בה דמויות שמרכיבות את המראה הראשוני שראינו וכך הלאה.
כבר שנים רבות שאמנים מייצרים אשליות אופטיות, אם למטרות בידור ואם למטרות חינוכיות, מחקריות וכדומה. למעשה, התגלתה האשליה האופטית כבר ביוון העתיקה. האמנים פרהסיוס וזאוקסיס היו מהראשונים לחקור את הרעיון של אמנות שמטעה את חושינו והם התחרו ביניהם על יצירת אשליות ויזואליות מעולות.
העדות הכתובה מספרת על אחד מהם שצייר ענבים באופן כה נאמן למציאות עד שגרמו לציפורים לנסות ולנקרם... השני הזמין את רעו והראה לו ציור מכוסה בווילון. משניסה החבר להרים את הוילון, גילה שהווילון הוא בעצם וילון מצוייר. כך הוא הודה בניצחון יריבו שהצליח להטעות לא רק את הציפורים אלה גם אותו כאמן.
הנה עולם האשליות האופטיות (עברית):
https://youtu.be/vi9Opd8LS5I
עוד הסבר על אשליות אופטיות, כולל כאלה שמזיקות לנו (מתורגם):
https://youtu.be/rfdJyDfIHIc
כמה מהאשליות האופטיות המרתקות ביותר:
https://youtu.be/-IWk5NkxQF8
הסבר של מבחר אשליות כמו חדר איימס המפורסמת, בה אנשים רגילים נראים ענקים וגמדים:
https://youtu.be/uTCJuwZpimk
עוד דוגמה?
https://youtu.be/EPkJd67HmPk
צלם שמסביר איך הוא יוצר אשליות אופטיות (מתורגם):
https://youtu.be/mc0vhSseGk4
והרצאת טד שמסבירה איך העין מטעה כל כך (מתורגם):
https://youtu.be/mf5otGNbkuc?long=yes
ג'ון פיו (John Pugh) הוא צייר שמצייר על בניינים ציורי אשליה תלת ממדיים. בציוריו ניתן למצוא אשליות כמו אקווריום ענקי, מבנים שנהרסו ברעידת אדמה, גלים ענקיים ועוד.
פיו מגדיר את עצמו כאמן אשליות שמחבר בציורי הקיר שלו בין אמנות לאדריכלות ובין מציאות ואשליה.
הנה עבודותיו של ג'ון פיו:
http://youtu.be/3J5mkLalhc0
ציורי תלת ממד שלו:
https://youtu.be/nfWxEjCy9NQ
עוד מעבודותיו:
http://youtu.be/eYl2CGZzK8o
וכך ג'ון פיו מסביר את רעיונותיו ושיטתו:
https://youtu.be/24wDmYL9ESM?long=yes
מאז ומתמיד שאפה האוזן האנושית לשמוע מוסיקה מוקלטת מכיוונים שונים בצורה המזכירה את השמיעה הטבעית שבה אנו מקבלים "תמונת צליל מרחבית".
המצאת ההקלטה המקורית יצרה את הקלטת ה"מונו", שפירושה הקלטה בערוץ אחד. זה היה הישג אדיר, אך חוויית ההאזנה להקלטות מונו הייתה פשוטה למדי ונשמעה לא-טבעית מספיק.
טכנולוגיית הסטריאו (Stereo) אפשרה להקליט ולהשמיע צלילים בשני ערוצים נפרדים. בניגוד להקלטת מונו בערוץ אחד, נעשתה הקלטת הסטריאו בעזרת שני מיקרופונים המרוחקים זה מזה ומקליטים ממש כמו ששומעות אוזניו של אדם.
בכך מאפשרת הקלטת סטריאו להשמיע את המוסיקה בשני רמקולים ולאפשר חווייה מציאותית יותר, שמאפשרת למאזין לחוש כאילו הוא נמצא במקום שבו המוסיקה מנוגנת. בכך שהמוסיקה מוקלטת ומושמעת בשני ערוצים, ערוץ ימין (R) וערוץ שמאל (L), מצליחה טכנולוגיית הסטריאו לחקות את חוש השמיעה אצל האדם, כאילו הוא שומע את הדבר עצמו ולא הקלטה שלו.
הקלטת סטריאו הייתה שלב חשוב בהתאמת טכנולוגיית ההקלטה כך שתתאים למנגנון השמיעה האנושי, שבמרכזו שתי אוזניים. כל אוזן מקבלת "תמונת צליל" שונה מהשנייה והמוח משלב ביניהן ויוצר עומק. כך הפכה הקלטת הסטריאו את המוסיקה המושמעת לעשירה ומציאותית מאי-פעם. כך למשל הושמעו כלי הנגינה של תזמורת או להקה בדיוק כפי שהאוזן רגילה לשמוע בקונצרט או הופעה חיה - על פי מקומו של כל נגן וכלי על הבמה.
היסטורית, הטכנולוגיה של ההקלטה הסטריאופונית פותחה כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת. אבל רק בשנות ה-50 היא הוכנסה לשימוש בתעשיית המוסיקה. המפתחים, אלן דוואר בלומליין מחברת התקליטים EMI וארתור קלר מחברת מעבדות בל, שיפרו אותה לטכנולוגיה בשלה למכשירים מסחריים.
לפיכך, כשפותחה טכנולוגיית ההקלטה וההשמעה הסטראופונית (Stereophonic) המתקדמת יותר, בשנת 1957, היא הפכה לטכנולוגיה השלטת.
עם השנים פותחו גם ההקלטה הקוודרופונית, שהיא הקלטה ב-4 כיוונים והקלטה היקפית הנקראת 'סראונד', המזוהה בסימון 5.1 או 7.1, לפי מספר הערוצים - 6 או 8 בהתאמה.
הנה שיר של הביטלס שבו הגיטרה מתחילה באוזן אחת והבאס מוקלט לאוזן השניה:
https://youtu.be/usNsCeOV4GM
הסבר של הסטריאו משנות ה-50:
https://youtu.be/JBAArsCJGx0
הדגמה של הסטריאו בסרטון לבדיקת רמקולים:
https://youtu.be/6TWJaFD6R2s
האזינו למטוס שפותח את השיר "Back In The USSR" של הביטלס:
https://youtu.be/nS5_EQgbuLc
הדגמה של הסטריאו "החדשני" לציבור:
https://youtu.be/rqaMiDqE6QQ
חוויית הסטריאו הייתה מהממת. הקשיבו לה:
https://youtu.be/ZZYpPlpD3ow
ויקטור וסרלי (Victor Vasarely) הוא אמן שנודע בציורים הגיאומטריים המופשטים שלו, בצבע ובשחור-לבן, שמשתמשים באשליות אופטיות בכדי לעניין את המתבונן.
למעשה, וסרלי הוא מראשוני וממוביליה החשובים של תנועת ה"אופ-ארט" - סגנון אמנות העוסק באומנות אופטית, סוג של אמנות חזותית, בעיקר בתחום הציור, העושה שימוש באשליות אופטיות. בציוריו הוא יצר אפקטים מרתקים כמו תחושת תנועה שנוצרה כתוצאה מאשליות אופטיות שיצר, או צורות שמתקדמות ונסוגות, בזכות צבעים וצורות מחושבים היטב.
בזכות הישגיו החלוציים של וסרלי, במיוחד בשילוב אשליות אופטיות באמנות, הפכו אותו לאחד האמנים המובילים והמוכרים במאה ה-20.
כבר בשנות ה-30 עסק ויקטור וסרלי, אמן הונגרי שהיגר אז לצרפת, בציור גאומטרי. זאת בהשפעת האמנים קזימיר מלביץ' ופייט מונדריאן - החשובים בזרם המודרני של הציור המופשט גאומטרי. בסדרת הציורים "הרלקינים וזברות" שצייר אז בשחור לבן בלבד, הוא צמצם את הצורות לדגמים שחוזרים על עצמם ובכך יוצרים אשליה של תנועה.
עד שנות ה-50, הבשילו רעיונותיו והוא התמקד ברעיון ליצור אמנות דמוקרטית יותר. החזון שלו היה להפוך את האובייקט האמנותי לדמוקרטי ונגיש לכולם, שכן וסרלי סרב להשאיר את ההנאה מאמנות רק למבינים ולמומחים וגרס שגם להמונים יש זכות ליהנות מאמנות. הוא פרסם אז גילוי דעת, שזכה לשם "המניפסט הצהוב", שבו הציג את האמנות האופטית שלו כ"אמנות חדשה של צורות וצבעים מכניסטיים, שנגזרו על פי סטנדרטים קבועים".
במניפסט הוא הטעים במילים "האמנות של מחר תהיה אוצר לכולם או שתחדל להתקיים." בהמשך הוסיף "זה עצוב לעזוב ערכים ישנים לטובת חדשים מהם. אבל מצבנו השתנה והאתיקה שלנו, כמו גם האסתטיקה, זקוקות לשינוי. המיתוס של היחיד תם והגיע הזמן לשכפול ולהתרחבות".
מעבודותיו של וסרלי:
https://youtu.be/6AkiLQb7eQY
בואו לתערוכה שלו בציריך:
https://youtu.be/PpLTAG9IOQE
האמן משחזר את העבודה המפורסמת שלו "בו 1879":
https://youtu.be/TbNVeBqrayk
עבודות אופ ארט מפורסמות של ויקטור וסרלי ואחרים:
https://youtu.be/Lk2j7lJcGCU
עבודות אנימציה שנעשו על ידי בנו על יצירותיו של וסרלי:
https://youtu.be/ny1C-O37PCY
וסרט תיעודי קצר על הקשר בין סגנונות הפופ ארט והאופ ארט:
https://youtu.be/KV-z4chw7i4?long=yes
מהו כאב רפאים או כאב פנטום?
כאב הפנטום, או כאב רפאים, הוא כאב שחשים קטועי איברים בחלק של איבר שנקטע. זוהי תופעה מוזרה שכן האדם חש בה כאב באיבר שאינו קיים יותר. כאבי הפנטום הם תופעה כה נפוצה בקרב קטועי איברים, עד שהחוקרים מעריכים שמעל 70 אחוזים מקטועי האיברים חשים בכאבי פנטום בעוצמות שונות.
ברוב המקרים כאבי הפנטום הם תחושות ללא כאב. הופעת כאבי פנטום גם לא תלוייה באופן שבו איבד האדם את האיבר הקטוע. חלק מהאנשים חשים את האיבר במקום שבו היה בגוף וחלקם יכולים לחוש טבעת, צמיד, או אביזר אחר שהיה על האיבר הקטוע.
כאבי פנטום נגרמים בשל שינויים במערכת העצבים שבאו בעקבות הקטיעה. שינויים אלו מטעים את המוח וגורמים לו לפרש את האותות העצביים באופן שגוי. האדם חווה את התחושות כאילו קיים או כואב לו האיבר שכבר אינו קיים.
הטיפול בכאב פנטום הוא בתרופות משככות כאבים ובשיטה טיפולית הנקראת "שיטת המראה".
הנה סרטון שמדבר על תופעת כאב הפנטום:
http://youtu.be/o4FZtE-Lz2U?t=1m11s
התמודדות רפואית עם כאב פנטום ברגל קטועה, בעזרת "שיטת המראה", בה רואה המטופל רגל מדומה במראה. הזזת הגפה הבריאה, מסבירה למוח שהאיבר אינו קיים עוד:
http://youtu.be/YL_6OMPywnQ
וכתבת טלוויזיה על כאב הפנטום (עברית):
https://youtu.be/KD7ilIRTYgc?long=yes
כאב הפנטום, או כאב רפאים, הוא כאב שחשים קטועי איברים בחלק של איבר שנקטע. זוהי תופעה מוזרה שכן האדם חש בה כאב באיבר שאינו קיים יותר. כאבי הפנטום הם תופעה כה נפוצה בקרב קטועי איברים, עד שהחוקרים מעריכים שמעל 70 אחוזים מקטועי האיברים חשים בכאבי פנטום בעוצמות שונות.
ברוב המקרים כאבי הפנטום הם תחושות ללא כאב. הופעת כאבי פנטום גם לא תלוייה באופן שבו איבד האדם את האיבר הקטוע. חלק מהאנשים חשים את האיבר במקום שבו היה בגוף וחלקם יכולים לחוש טבעת, צמיד, או אביזר אחר שהיה על האיבר הקטוע.
כאבי פנטום נגרמים בשל שינויים במערכת העצבים שבאו בעקבות הקטיעה. שינויים אלו מטעים את המוח וגורמים לו לפרש את האותות העצביים באופן שגוי. האדם חווה את התחושות כאילו קיים או כואב לו האיבר שכבר אינו קיים.
הטיפול בכאב פנטום הוא בתרופות משככות כאבים ובשיטה טיפולית הנקראת "שיטת המראה".
הנה סרטון שמדבר על תופעת כאב הפנטום:
http://youtu.be/o4FZtE-Lz2U?t=1m11s
התמודדות רפואית עם כאב פנטום ברגל קטועה, בעזרת "שיטת המראה", בה רואה המטופל רגל מדומה במראה. הזזת הגפה הבריאה, מסבירה למוח שהאיבר אינו קיים עוד:
http://youtu.be/YL_6OMPywnQ
וכתבת טלוויזיה על כאב הפנטום (עברית):
https://youtu.be/KD7ilIRTYgc?long=yes
איך התפתחה אמנות האופ ארט?
המחצית השנייה של המאה העשרים היא בסיס ההתפתחות ה"אופ ארט" (Op art), אמנות ציור ויזואלית ודינמית, המאופיינת בשימוש בצורות גיאומטריות, קווים ותבניות שלא פעם יוצרים אשליה של תנועה, עומק או תלת מימד.
אמנות ה-Op art, קיצור של Optical Art, התפתחה כתנועת אמנות שעושה שימוש באשליות אופטיות ובהפשטה גאומטרית. מקור האופ-ארט בשיטות של הבאוהאוס, הנקראות קונסטרוקטיביסטיות.
האופ ארט עושה זאת באמצעות אפקטים אופטיים, תוך שימוש בתבניות וקווים. שימוש בדגמים חוזרים כמו מעגלים, בשחור לבן, גווני אפור או צבעים קרים וחמים, או לחילופין צורות בעלות "קצוות חדים" ומוגדרים היטב. כל אלה כמו מרצדים אל מול עיני המתבונן ויוצרים דגמים חוזרים הניבטים אל מול עיני הצופה.
התנועה נולדת באירופה של אמצע שנות ה-50. היא חקרה את השימוש באשליות אופטיות ליצירת יצירות אמנות מופשטות ולעתים קרובות מהפנטות.
התנועה, שצמחה באירופה ובצפון אמריקה וצברה פופולריות בשנות ה-60, הייתה לזרם באמנות האמריקנית המופשטת. היא הושפעה רבות מההתפתחויות בתחומי המדע, המתמטיקה והטכנולוגיה. האמנים שיצרו בסגנון זה התנסו בטכניקות וחומרים שונים, כולל צבע, פיסול ואפילו אור.
בין אמני האופ הבולטים נכללים ויקטור וסרלי, ברידג'ט ריילי וג'וזף אלברס. כולם חקרו את השפעות הצבע, הקו והצורה על העין והתפיסה האנושית.
את השפעתה של תנועת האופ ארט ניתן לראות עד היום באמנות ובעיצוב העכשוויים של היום.
הנה ההיסטוריה של אמנות האופ ארט:
https://youtu.be/gUf38YJLp3I
סקירה על העבודות בסגנון זה:
https://youtu.be/Sc7jYj39_LY
המחצית השנייה של המאה העשרים היא בסיס ההתפתחות ה"אופ ארט" (Op art), אמנות ציור ויזואלית ודינמית, המאופיינת בשימוש בצורות גיאומטריות, קווים ותבניות שלא פעם יוצרים אשליה של תנועה, עומק או תלת מימד.
אמנות ה-Op art, קיצור של Optical Art, התפתחה כתנועת אמנות שעושה שימוש באשליות אופטיות ובהפשטה גאומטרית. מקור האופ-ארט בשיטות של הבאוהאוס, הנקראות קונסטרוקטיביסטיות.
האופ ארט עושה זאת באמצעות אפקטים אופטיים, תוך שימוש בתבניות וקווים. שימוש בדגמים חוזרים כמו מעגלים, בשחור לבן, גווני אפור או צבעים קרים וחמים, או לחילופין צורות בעלות "קצוות חדים" ומוגדרים היטב. כל אלה כמו מרצדים אל מול עיני המתבונן ויוצרים דגמים חוזרים הניבטים אל מול עיני הצופה.
התנועה נולדת באירופה של אמצע שנות ה-50. היא חקרה את השימוש באשליות אופטיות ליצירת יצירות אמנות מופשטות ולעתים קרובות מהפנטות.
התנועה, שצמחה באירופה ובצפון אמריקה וצברה פופולריות בשנות ה-60, הייתה לזרם באמנות האמריקנית המופשטת. היא הושפעה רבות מההתפתחויות בתחומי המדע, המתמטיקה והטכנולוגיה. האמנים שיצרו בסגנון זה התנסו בטכניקות וחומרים שונים, כולל צבע, פיסול ואפילו אור.
בין אמני האופ הבולטים נכללים ויקטור וסרלי, ברידג'ט ריילי וג'וזף אלברס. כולם חקרו את השפעות הצבע, הקו והצורה על העין והתפיסה האנושית.
את השפעתה של תנועת האופ ארט ניתן לראות עד היום באמנות ובעיצוב העכשוויים של היום.
הנה ההיסטוריה של אמנות האופ ארט:
https://youtu.be/gUf38YJLp3I
סקירה על העבודות בסגנון זה:
https://youtu.be/Sc7jYj39_LY
מהי הפנטומימה המשתמשת רק בתנועות גוף ללא קולות?
פנטומימה (Pantomime) היא מופע במה, הצגה ללא מילים המייצרת סוג של תאטרון המתנהל בשתיקה. הדגש בו הוא על בלעדיות של התנועה בהעברת המסר האמנותי.
הפנטומימה מתבססת בעיקר על מחוות, תנועות גוף ומימיקה, כלומר הבעות פנים. בפנטומימה המסורתית יש שפת מחוות, עם משמעות לכל תנועה, לכל מחווה ולכל הבעת פנים. פירוש המחוות הללו משתנה אמנם בין תרבויות ומקומות בעולם, אך כוחה של אמנות הפנטומימה הוא בהיותה מובנת בכל העולם ולא תלויה בשפת הדיבור של הקהלים בכל ארץ וארץ.
הפנטומימאים משתמשים גם בתלבושות, אביזרים ומסכות. מטרתם של אלו היא הרחבה של הביטוי האמנותי וסיוע לצופים להבין את התנועות והתיאורים של האמן על הבמה.
הפירוש של "פנטומימה" הוא הבעות גוף, כשמקור המילה הוא בשפה היוונית, בה "מימוס" הוא "חקיין", ו"פנטוס" הוא "הכול". מכאן שפנטומימה היא "אדם שמחקה הכול".
הנה עולם הפנטומימה (עברית):
https://youtu.be/p_7cVocUCm0
מרסל מרסו הפנטומימאי הנודע:
https://youtu.be/XEsfpRrfXf4
פנטומימאים בפעילות:
https://youtu.be/LDN0fxGByko
מחוות זעירות ותנועות קלות מייצרות הומור (ללא מילים):
https://youtu.be/SLLXRoXKmIM
שיעור פנטומימה למתחילים (עברית):
https://youtu.be/fu_Gqdj95b0
ומרצה שמתחיל הרצאה בצורה מיוחדת:
https://youtu.be/nVRco_eLjdc?long=yes
פנטומימה (Pantomime) היא מופע במה, הצגה ללא מילים המייצרת סוג של תאטרון המתנהל בשתיקה. הדגש בו הוא על בלעדיות של התנועה בהעברת המסר האמנותי.
הפנטומימה מתבססת בעיקר על מחוות, תנועות גוף ומימיקה, כלומר הבעות פנים. בפנטומימה המסורתית יש שפת מחוות, עם משמעות לכל תנועה, לכל מחווה ולכל הבעת פנים. פירוש המחוות הללו משתנה אמנם בין תרבויות ומקומות בעולם, אך כוחה של אמנות הפנטומימה הוא בהיותה מובנת בכל העולם ולא תלויה בשפת הדיבור של הקהלים בכל ארץ וארץ.
הפנטומימאים משתמשים גם בתלבושות, אביזרים ומסכות. מטרתם של אלו היא הרחבה של הביטוי האמנותי וסיוע לצופים להבין את התנועות והתיאורים של האמן על הבמה.
הפירוש של "פנטומימה" הוא הבעות גוף, כשמקור המילה הוא בשפה היוונית, בה "מימוס" הוא "חקיין", ו"פנטוס" הוא "הכול". מכאן שפנטומימה היא "אדם שמחקה הכול".
הנה עולם הפנטומימה (עברית):
https://youtu.be/p_7cVocUCm0
מרסל מרסו הפנטומימאי הנודע:
https://youtu.be/XEsfpRrfXf4
פנטומימאים בפעילות:
https://youtu.be/LDN0fxGByko
מחוות זעירות ותנועות קלות מייצרות הומור (ללא מילים):
https://youtu.be/SLLXRoXKmIM
שיעור פנטומימה למתחילים (עברית):
https://youtu.be/fu_Gqdj95b0
ומרצה שמתחיל הרצאה בצורה מיוחדת:
https://youtu.be/nVRco_eLjdc?long=yes
מהי אמנות האופ ארט?
אופ ארט (Op art), ז'רגון לועזי ל"אמנות אופטית", היא סוג של אמנות בציור, שמשתמשת באשליות אופטיות ובהפשטה המתבססת על גאומטריה ונקראת "הפשטה גאומטרית".
זוהי אמנות ויזואלית שיוצרת אפקטים שונים, על ידי שימוש בתבניות ובקווים. יש בה סתירה, מתח וניגוד בין יחסי הצורה והרקע וזה חלק מהקסם שבה, שעובד גם למי שאינם בהכרח חובבי אמנות מתוחכמים.
האופ-ארט יוצרת אצל הצופים חוויה יחודית באופן שבו הם תופסים את הציור, חוויה המתבססת על הדרך שבה פועלת הראייה האנושית. לא פעם היא מתבססת דווקא על מגבלות הראייה שלנו והאשליות שהיא יוצרת.
למשל, כשאנו רואים קווים בשחור ולבן או בגווני אפור ולעינינו נראה שמתלווים אליהם צבעים מסוימים, שאינם שם באמת. זה נובע מעיוות או מגבלה באופן שבו רשתית העין שלנו מעבדת את האור הנקלט. אמני אופ-ארט משתמשים במגבלה הזו, כדי ליצור אמנות דינמית, מסקרנת ולעיתים גם משעשעת.
מבחינה סגנונית, מרבית עבודות האופ-ארט הן מופשטות וחלקן הגדול גם מינימליסטיות. רבות מהן מצוירות בצבעי שחור ולבן בלבד והצבעים נוצרים מאשליות ויזואליות, כמו תבניות, תנועה, רעידות, הבזקי אור, מראות חבויים, אשליות נפח או עיוותי ראייה.
הנה עבודות אופ ארט מפורסמות:
https://youtu.be/Lk2j7lJcGCU
עבודות אנימציה שנעשו על יצירותיו של אמן האופ-ארט ויקטור וסרלי:
https://youtu.be/ny1C-O37PCY
סקירה על העבודות שבהן מתכתבת האמנית בריג'ט ריילי עם יצירות מפורסמות:
https://youtu.be/Z1lQCTunGxg
נסו לצייר יד בולטת מהדף במדריך הוידאו הבא:
https://youtu.be/AhUbtH01mAY
וסרט תיעודי קצר על הקשר בין סגנונות הפופ ארט והאופ ארט:
https://youtu.be/KV-z4chw7i4?long=yes
אופ ארט (Op art), ז'רגון לועזי ל"אמנות אופטית", היא סוג של אמנות בציור, שמשתמשת באשליות אופטיות ובהפשטה המתבססת על גאומטריה ונקראת "הפשטה גאומטרית".
זוהי אמנות ויזואלית שיוצרת אפקטים שונים, על ידי שימוש בתבניות ובקווים. יש בה סתירה, מתח וניגוד בין יחסי הצורה והרקע וזה חלק מהקסם שבה, שעובד גם למי שאינם בהכרח חובבי אמנות מתוחכמים.
האופ-ארט יוצרת אצל הצופים חוויה יחודית באופן שבו הם תופסים את הציור, חוויה המתבססת על הדרך שבה פועלת הראייה האנושית. לא פעם היא מתבססת דווקא על מגבלות הראייה שלנו והאשליות שהיא יוצרת.
למשל, כשאנו רואים קווים בשחור ולבן או בגווני אפור ולעינינו נראה שמתלווים אליהם צבעים מסוימים, שאינם שם באמת. זה נובע מעיוות או מגבלה באופן שבו רשתית העין שלנו מעבדת את האור הנקלט. אמני אופ-ארט משתמשים במגבלה הזו, כדי ליצור אמנות דינמית, מסקרנת ולעיתים גם משעשעת.
מבחינה סגנונית, מרבית עבודות האופ-ארט הן מופשטות וחלקן הגדול גם מינימליסטיות. רבות מהן מצוירות בצבעי שחור ולבן בלבד והצבעים נוצרים מאשליות ויזואליות, כמו תבניות, תנועה, רעידות, הבזקי אור, מראות חבויים, אשליות נפח או עיוותי ראייה.
הנה עבודות אופ ארט מפורסמות:
https://youtu.be/Lk2j7lJcGCU
עבודות אנימציה שנעשו על יצירותיו של אמן האופ-ארט ויקטור וסרלי:
https://youtu.be/ny1C-O37PCY
סקירה על העבודות שבהן מתכתבת האמנית בריג'ט ריילי עם יצירות מפורסמות:
https://youtu.be/Z1lQCTunGxg
נסו לצייר יד בולטת מהדף במדריך הוידאו הבא:
https://youtu.be/AhUbtH01mAY
וסרט תיעודי קצר על הקשר בין סגנונות הפופ ארט והאופ ארט:
https://youtu.be/KV-z4chw7i4?long=yes
איך התפתחה אמנות הפנטומימה?
מקורות הפנטומימה (Mime) הם בעולם הקדום, לפחות במאה ה-4 לפני הספירה, כשהפנטומימה שימשה לצורכי פולחן וביטוי של אמונה ופחד מאלילים קדומים. החיקויים שעשו אז הקדמונים בעזרתה היו של בעלי חיים וכוחות טבע שונים.
הירוגליפים מצריים, אותן כתובות בכתב חרטומים שהותירו אנשי מצרים העתיקה, מעידים על מופעי פנטומימה שהתקיימו בתרבות המצרית הקדומה.
התרבות הרומית הותירה גם היא עדויות על מופעי פנטומימה שנקראו "מימוס" (ביוונית "חיקוי" או "חקיין"). כמו בתאטרון היווני והרומי, גם במופעי הפנטומימה הללו שלבו הרומאים שלל מסכות ותפאורה. פריצת מחסום השפה אצל קהל הצופים, בני הלאומים השונים, הפך את הצגות המימוס הרומיות למצליחות ביותר ברחבי האימפריה הרומית.
גם בתאטרון הדתי של ימי הבינים המשיכה אמנות הפנטומימה להצליח מאוד. שחקנים הרבו להופיע אז בדמויות של שדים ורוחות רעות. הפנטומימה תפסה חלק גם בהצגות ה"קומדיה דל ארטה", שהתפתחה בהמשך באיטליה.
בשנות העשרים של המאה ה-20, הכניס אטיין דקרו, עוד ענק פנטומימה, את האשליות הפיזיות ללקסיקון של הפנטומימה. הוא תרם לאמנות הזו את מה שיהפכו לקלישאות פנטומימה, דוגמת "משיכת החבל", ה"הליכה נגד הרוח" ו"קיר". אשליות אלה הומצאו על ידו במקור כתרגילי שליטה בגוף, עבור שחקנים ופנטומימאים מתחילים. עם השנים פיתחו אותם דקרו ופנטומימאי דגול נוסף בשם ז'אן-לואי בארו, לכדי מה שייחשב לאמנות הפנטומימה המודרנית.
בהמשך המאה ה-20 הביא הפנטומימאי מרסל מרסו את הפנטומימה הקלאסית לפופולרית ומצליחה מאוד. הקריירה שלו כפנטומימאי זינקה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהוא הצטרף לקבוצה של ז'אן לואי בארו וזכה בתפקיד ארלקינו במופע הפנטומימה "בפטיסט". הופעתו של מרסו זיכתה אותו בכל כך הרבה שבחים עד שיצא לקריירה משלו וזכה עם השנים להיחשב כגדול הפנטומימאים במאה ה-20.
מרסו, חבר אישי של צ'ארלי צ'פלין ומי שהעריץ אותו מילדות, הקים את בית הספר היוקרתי לפנטומימה (International School of Mimodrama of Paris) והפך אותו למוביל בכל העולם. הוא היה עם הזמן גם להשראה לכוכב הפופ מייקל ג'קסון ולאחד ממוריו. ג'קסון, מי שנחשב בסוף המילניום ל"מלך הפופ", סיפר פעם שאת ההשראה להליכת הירח המפורסמת שלו הוא קיבל ממרסו.
הנה תולדות הפנטומימה:
https://youtu.be/HK8d3RPqweY
הפנטומימאי הנודע מרסל מרסו עמד בגבורה מול הנאצים:
https://youtu.be/MrFW5FwwkfI
ולא להתבלבל עם תולדות הפנטומימה האנגלית, שהיא ממש לא בשתיקה:
https://youtu.be/FmiA0a-4zy8
וסיפור האמנות הזו של האנגלים:
https://youtu.be/CnRi3exkrZE
מקורות הפנטומימה (Mime) הם בעולם הקדום, לפחות במאה ה-4 לפני הספירה, כשהפנטומימה שימשה לצורכי פולחן וביטוי של אמונה ופחד מאלילים קדומים. החיקויים שעשו אז הקדמונים בעזרתה היו של בעלי חיים וכוחות טבע שונים.
הירוגליפים מצריים, אותן כתובות בכתב חרטומים שהותירו אנשי מצרים העתיקה, מעידים על מופעי פנטומימה שהתקיימו בתרבות המצרית הקדומה.
התרבות הרומית הותירה גם היא עדויות על מופעי פנטומימה שנקראו "מימוס" (ביוונית "חיקוי" או "חקיין"). כמו בתאטרון היווני והרומי, גם במופעי הפנטומימה הללו שלבו הרומאים שלל מסכות ותפאורה. פריצת מחסום השפה אצל קהל הצופים, בני הלאומים השונים, הפך את הצגות המימוס הרומיות למצליחות ביותר ברחבי האימפריה הרומית.
גם בתאטרון הדתי של ימי הבינים המשיכה אמנות הפנטומימה להצליח מאוד. שחקנים הרבו להופיע אז בדמויות של שדים ורוחות רעות. הפנטומימה תפסה חלק גם בהצגות ה"קומדיה דל ארטה", שהתפתחה בהמשך באיטליה.
בשנות העשרים של המאה ה-20, הכניס אטיין דקרו, עוד ענק פנטומימה, את האשליות הפיזיות ללקסיקון של הפנטומימה. הוא תרם לאמנות הזו את מה שיהפכו לקלישאות פנטומימה, דוגמת "משיכת החבל", ה"הליכה נגד הרוח" ו"קיר". אשליות אלה הומצאו על ידו במקור כתרגילי שליטה בגוף, עבור שחקנים ופנטומימאים מתחילים. עם השנים פיתחו אותם דקרו ופנטומימאי דגול נוסף בשם ז'אן-לואי בארו, לכדי מה שייחשב לאמנות הפנטומימה המודרנית.
בהמשך המאה ה-20 הביא הפנטומימאי מרסל מרסו את הפנטומימה הקלאסית לפופולרית ומצליחה מאוד. הקריירה שלו כפנטומימאי זינקה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהוא הצטרף לקבוצה של ז'אן לואי בארו וזכה בתפקיד ארלקינו במופע הפנטומימה "בפטיסט". הופעתו של מרסו זיכתה אותו בכל כך הרבה שבחים עד שיצא לקריירה משלו וזכה עם השנים להיחשב כגדול הפנטומימאים במאה ה-20.
מרסו, חבר אישי של צ'ארלי צ'פלין ומי שהעריץ אותו מילדות, הקים את בית הספר היוקרתי לפנטומימה (International School of Mimodrama of Paris) והפך אותו למוביל בכל העולם. הוא היה עם הזמן גם להשראה לכוכב הפופ מייקל ג'קסון ולאחד ממוריו. ג'קסון, מי שנחשב בסוף המילניום ל"מלך הפופ", סיפר פעם שאת ההשראה להליכת הירח המפורסמת שלו הוא קיבל ממרסו.
הנה תולדות הפנטומימה:
https://youtu.be/HK8d3RPqweY
הפנטומימאי הנודע מרסל מרסו עמד בגבורה מול הנאצים:
https://youtu.be/MrFW5FwwkfI
ולא להתבלבל עם תולדות הפנטומימה האנגלית, שהיא ממש לא בשתיקה:
https://youtu.be/FmiA0a-4zy8
וסיפור האמנות הזו של האנגלים:
https://youtu.be/CnRi3exkrZE
מהם סרטי התלת-ממד?
הסרטים התלת-ממדיים (3D films) מתבססים על רעיון עתיק, שלפיו ניתן לייצר אשלייה של עומק, אם נציג תמונות זהות, בהסטה קלה בין אחת לשנייה. הרעיון הוא להציג תמונות כפולות, שמציגות את המצולם בזווית זהה לזו שבה רואות שתי העיניים האנושיות את המציאות וכך יוצרות לנו תחושה של ראייה תלת-ממדית.
אם בתמונות זה עבד מצוין ואיפשר להציג בתמונת סטילס, תמונה קפואה של מצלמה, אשלייה של תלת-ממד, הרי שבסרטים זה לא פחות טוב. אם מקרינים סרט שצולם על ידי שתי מצלמות, שצילמו כשהן במרחק דומה למרחק של עיניים אנושיות, ניתן לייצר תחושה אמיתית ומציאותית, יותר מכל סרט דו-ממדי רגיל.
לתמונות התלת-ממדיות של פעם קראו תמונות סטריאוסקופיות. בסרטי התלת-ממד המודרניים מציגים, על פי אותו עיקרון בדיוק, סרטים שצולמו בשתי מצלמות צמודות, שהמרחק ביניהן זהה למרחק שבין העיניים שלנו. כך ניתן להקרינם ביחד, על גבי אותו מסך. ההפרדה ביניהם מתבצעת על ידי המשקפיים המיוחדות, בהן כל עין מצוידת בפילטר בצבע שונה, שגורם לה לראות את אחד משני הסרטים - את מה שצילמה המצלמה שהייתה בצד העין הזה. כך קולטות העיניים אך מה שהיו קולטות העיניים שלנו במבט אמיתי ומציאותי.
גאוני! - המשקפיים המיוחדים לתלת-ממד מאפשרים לכל עין לראות רק סרט אחד משני הסרטים שצולמו וכך נוצרת אצל הצופה תחושת העומק, או הקירבה, שאנו חווים בצפייה בסרטי התלת-ממד.
הנה סרטי תלת-ממד:
https://youtu.be/aZQYqgQxxwI
האופטיקה שלהם:
https://youtu.be/qIKzPgo2rNw
כך נוצרת האשליה של תפיסת העומק, בסרטי התלת ממד:
https://youtu.be/IYm3BmnyVrg
העיקרון הוא עתיק ועשו בו שימוש כבר במצלמות סטריאוסקופיות של תחילת המאה ה-20:
https://youtu.be/AN34QUEayzQ
כך הובילו התמונות התלת ממדיות לסרט התלת ממדי:
https://youtu.be/v6QjRHwursw
וכך נוצרו סרטי התלת מימד:
https://youtu.be/BtVeUIy0GyA
הסרטים התלת-ממדיים (3D films) מתבססים על רעיון עתיק, שלפיו ניתן לייצר אשלייה של עומק, אם נציג תמונות זהות, בהסטה קלה בין אחת לשנייה. הרעיון הוא להציג תמונות כפולות, שמציגות את המצולם בזווית זהה לזו שבה רואות שתי העיניים האנושיות את המציאות וכך יוצרות לנו תחושה של ראייה תלת-ממדית.
אם בתמונות זה עבד מצוין ואיפשר להציג בתמונת סטילס, תמונה קפואה של מצלמה, אשלייה של תלת-ממד, הרי שבסרטים זה לא פחות טוב. אם מקרינים סרט שצולם על ידי שתי מצלמות, שצילמו כשהן במרחק דומה למרחק של עיניים אנושיות, ניתן לייצר תחושה אמיתית ומציאותית, יותר מכל סרט דו-ממדי רגיל.
לתמונות התלת-ממדיות של פעם קראו תמונות סטריאוסקופיות. בסרטי התלת-ממד המודרניים מציגים, על פי אותו עיקרון בדיוק, סרטים שצולמו בשתי מצלמות צמודות, שהמרחק ביניהן זהה למרחק שבין העיניים שלנו. כך ניתן להקרינם ביחד, על גבי אותו מסך. ההפרדה ביניהם מתבצעת על ידי המשקפיים המיוחדות, בהן כל עין מצוידת בפילטר בצבע שונה, שגורם לה לראות את אחד משני הסרטים - את מה שצילמה המצלמה שהייתה בצד העין הזה. כך קולטות העיניים אך מה שהיו קולטות העיניים שלנו במבט אמיתי ומציאותי.
גאוני! - המשקפיים המיוחדים לתלת-ממד מאפשרים לכל עין לראות רק סרט אחד משני הסרטים שצולמו וכך נוצרת אצל הצופה תחושת העומק, או הקירבה, שאנו חווים בצפייה בסרטי התלת-ממד.
הנה סרטי תלת-ממד:
https://youtu.be/aZQYqgQxxwI
האופטיקה שלהם:
https://youtu.be/qIKzPgo2rNw
כך נוצרת האשליה של תפיסת העומק, בסרטי התלת ממד:
https://youtu.be/IYm3BmnyVrg
העיקרון הוא עתיק ועשו בו שימוש כבר במצלמות סטריאוסקופיות של תחילת המאה ה-20:
https://youtu.be/AN34QUEayzQ
כך הובילו התמונות התלת ממדיות לסרט התלת ממדי:
https://youtu.be/v6QjRHwursw
וכך נוצרו סרטי התלת מימד:
https://youtu.be/BtVeUIy0GyA
איך העין מטעה מזווית צילום שונה?
קוראים לו אורן לביא. הוא הציג וידאו קליפ שצולם באנמציית סטופ מושן על גבי מיטה, מלמעלה. הדמויות נראות בו כשהן מהלכות ונעות, כאילו צולמו מהצד. זה עבד נהדר וזכה למחמאות מכל כיוון. הקליפ הזה הוא אחד המוצלחים בתולדות הווידאו קליפים.
גם אמני במה עושים זאת לעתים, על ידי הקרנה של סרט על הבמה ותנועה מעליה. זה נראה נהדר אם התנועה מדויקת ומדמה גם היא מבט מהצד.
גם אמנים משתמשים לעתים בנקודת המבט, או בזווית הראיה, כדי ליצור יצירות מרתקות, שמזוויות אחרות נראות כמו בלגן מוחלט, אבל בנקודה הנכונה, הדברים ברורים ומהפנטים מרוב דיוק.
אז הנה הנה סטופ מושן שמשתמש בצילום מלמעלה שמדמה תנועה בממד אחר:
https://youtu.be/2_HXUhShhmY
הכוריאוגרף הנודע באסבי ברקלי השתמש בזוויות צילום יצירתיות כמו צילום עילי או צילום מתוך מעגל כמו כאן בסרט Dames:
https://youtu.be/9bVJol3-XLo
העין קולטת גם צבעים בצורה מבלבלת:
https://youtu.be/_jRiV7pJO1E
ויש אמנים שבונים פסלים ויצירות שניתן להבינם רק מנקודת מבט אחת:
https://youtu.be/BorcaCtjmog
קוראים לו אורן לביא. הוא הציג וידאו קליפ שצולם באנמציית סטופ מושן על גבי מיטה, מלמעלה. הדמויות נראות בו כשהן מהלכות ונעות, כאילו צולמו מהצד. זה עבד נהדר וזכה למחמאות מכל כיוון. הקליפ הזה הוא אחד המוצלחים בתולדות הווידאו קליפים.
גם אמני במה עושים זאת לעתים, על ידי הקרנה של סרט על הבמה ותנועה מעליה. זה נראה נהדר אם התנועה מדויקת ומדמה גם היא מבט מהצד.
גם אמנים משתמשים לעתים בנקודת המבט, או בזווית הראיה, כדי ליצור יצירות מרתקות, שמזוויות אחרות נראות כמו בלגן מוחלט, אבל בנקודה הנכונה, הדברים ברורים ומהפנטים מרוב דיוק.
אז הנה הנה סטופ מושן שמשתמש בצילום מלמעלה שמדמה תנועה בממד אחר:
https://youtu.be/2_HXUhShhmY
הכוריאוגרף הנודע באסבי ברקלי השתמש בזוויות צילום יצירתיות כמו צילום עילי או צילום מתוך מעגל כמו כאן בסרט Dames:
https://youtu.be/9bVJol3-XLo
העין קולטת גם צבעים בצורה מבלבלת:
https://youtu.be/_jRiV7pJO1E
ויש אמנים שבונים פסלים ויצירות שניתן להבינם רק מנקודת מבט אחת:
https://youtu.be/BorcaCtjmog
איך גורמים להרגשה שהידיים חסרות משקל?
הניסוי הבא משלה אתכם ומאפשר לכם להרגיש שלידיים שלכם אין משקל ושהן ממש מרחפות כלפי מעלה.
הנה סרטון הניסוי:
http://youtu.be/asX-svqD26U
הניסוי הבא משלה אתכם ומאפשר לכם להרגיש שלידיים שלכם אין משקל ושהן ממש מרחפות כלפי מעלה.
הנה סרטון הניסוי:
http://youtu.be/asX-svqD26U
