האשליה שמוצגת בניסוי הבא מאפשרת לגרום לחבר לאשליה שיש לו אף ארוך במיוחד, כמו לפינוקיו. נסו את זה עם חברים ותראו כמה שזה מגניב..


הנה סרטון שמציג את האשליה המוחית הזו:

http://youtu.be/X9VdyS7Oxso?t=16s

הניסוי הבא משלה אתכם ומאפשר לכם להרגיש שלידיים שלכם אין משקל ושהן ממש מרחפות כלפי מעלה.


הנה סרטון הניסוי:

http://youtu.be/asX-svqD26U

אשליות אופטיות (Optical illusion) הן אשליות ראיה, או תעתועי ראיה. אלה הן תמונות או דברים שבנויים כך שהם "ירמו" את העין האנושית. כל אימת שקיים ניגוד, בין מה שאנו חושבים שאנו רואים לבין מה שהוא באמת, אנו חוזים באשליה אופטית, בתעתוע חזותי.

אשליה אופטית יכולה לבלבל את המוח בצורות שונות. יש כאלה שמציגות תמונה, שבה למעשה נסתרים מרכיבים נוספים, ההולכים ומתגלים במבט בוחן. אחרות מבלבלות את העין והמוח בהצגת דברים שלא קיימים, על ידי ניצול של חולשות המוח האנושי.

יש אשליות גודל, אשליות של תנועה, של עומק, אשליות המשלבות מראות, כאלה שיוצרות בלבול בין תלת ממד לדו-ממד של התמונה, כאלה שמבט בוחן יגלה שמסתתרות בה דמויות שמרכיבות את המראה הראשוני שראינו וכך הלאה.

כבר שנים רבות שאמנים מייצרים אשליות אופטיות, אם למטרות בידור ואם למטרות חינוכיות, מחקריות וכדומה. למעשה, התגלתה האשליה האופטית כבר ביוון העתיקה. האמנים פרהסיוס וזאוקסיס היו מהראשונים לחקור את הרעיון של אמנות שמטעה את חושינו והם התחרו ביניהם על יצירת אשליות ויזואליות מעולות.

העדות הכתובה מספרת על אחד מהם שצייר ענבים באופן כה נאמן למציאות עד שגרמו לציפורים לנסות ולנקרם... השני הזמין את רעו והראה לו ציור מכוסה בווילון. משניסה החבר להרים את הוילון, גילה שהווילון הוא בעצם וילון מצוייר. כך הוא הודה בניצחון יריבו שהצליח להטעות לא רק את הציפורים אלה גם אותו כאמן.


הנה עולם האשליות האופטיות (עברית):

https://youtu.be/vi9Opd8LS5I


עוד הסבר על אשליות אופטיות, כולל כאלה שמזיקות לנו (מתורגם):

https://youtu.be/rfdJyDfIHIc


כמה מהאשליות האופטיות המרתקות ביותר:

https://youtu.be/-IWk5NkxQF8


הסבר של מבחר אשליות כמו חדר איימס המפורסמת, בה אנשים רגילים נראים ענקים וגמדים:

https://youtu.be/uTCJuwZpimk


עוד דוגמה?

https://youtu.be/EPkJd67HmPk


צלם שמסביר איך הוא יוצר אשליות אופטיות (מתורגם):

https://youtu.be/mc0vhSseGk4


והרצאת טד שמסבירה איך העין מטעה כל כך (מתורגם):

https://youtu.be/mf5otGNbkuc?long=yes

הסרטים התלת-ממדיים (3D films) מתבססים על רעיון עתיק, שלפיו ניתן לייצר אשלייה של עומק, אם נציג תמונות זהות, בהסטה קלה בין אחת לשנייה. הרעיון הוא להציג תמונות כפולות, שמציגות את המצולם בזווית זהה לזו שבה רואות שתי העיניים האנושיות את המציאות וכך יוצרות לנו תחושה של ראייה תלת-ממדית.

אם בתמונות זה עבד מצוין ואיפשר להציג בתמונת סטילס, תמונה קפואה של מצלמה, אשלייה של תלת-ממד, הרי שבסרטים זה לא פחות טוב. אם מקרינים סרט שצולם על ידי שתי מצלמות, שצילמו כשהן במרחק דומה למרחק של עיניים אנושיות, ניתן לייצר תחושה אמיתית ומציאותית, יותר מכל סרט דו-ממדי רגיל.

לתמונות התלת-ממדיות של פעם קראו תמונות סטריאוסקופיות. בסרטי התלת-ממד המודרניים מציגים, על פי אותו עיקרון בדיוק, סרטים שצולמו בשתי מצלמות צמודות, שהמרחק ביניהן זהה למרחק שבין העיניים שלנו. כך ניתן להקרינם ביחד, על גבי אותו מסך. ההפרדה ביניהם מתבצעת על ידי המשקפיים המיוחדות, בהן כל עין מצוידת בפילטר בצבע שונה, שגורם לה לראות את אחד משני הסרטים - את מה שצילמה המצלמה שהייתה בצד העין הזה. כך קולטות העיניים אך מה שהיו קולטות העיניים שלנו במבט אמיתי ומציאותי.

גאוני! - המשקפיים המיוחדים לתלת-ממד מאפשרים לכל עין לראות רק סרט אחד משני הסרטים שצולמו וכך נוצרת אצל הצופה תחושת העומק, או הקירבה, שאנו חווים בצפייה בסרטי התלת-ממד.


הנה סרטי תלת-ממד:

https://youtu.be/aZQYqgQxxwI


האופטיקה שלהם:

https://youtu.be/qIKzPgo2rNw


כך נוצרת האשליה של תפיסת העומק, בסרטי התלת ממד:

https://youtu.be/IYm3BmnyVrg


העיקרון הוא עתיק ועשו בו שימוש כבר במצלמות סטריאוסקופיות של תחילת המאה ה-20:

https://youtu.be/AN34QUEayzQ


כך הובילו התמונות התלת ממדיות לסרט התלת ממדי:

https://youtu.be/v6QjRHwursw


וכך נוצרו סרטי התלת מימד:

https://youtu.be/BtVeUIy0GyA

מאז ומתמיד שאפה האוזן האנושית לשמוע מוסיקה מוקלטת מכיוונים שונים בצורה המזכירה את השמיעה הטבעית שבה אנו מקבלים "תמונת צליל מרחבית".

המצאת ההקלטה המקורית יצרה את הקלטת ה"מונו", שפירושה הקלטה בערוץ אחד. זה היה הישג אדיר, אך חוויית ההאזנה להקלטות מונו הייתה פשוטה למדי ונשמעה לא-טבעית מספיק.

טכנולוגיית הסטריאו (Stereo) אפשרה להקליט ולהשמיע צלילים בשני ערוצים נפרדים. בניגוד להקלטת מונו בערוץ אחד, נעשתה הקלטת הסטריאו בעזרת שני מיקרופונים המרוחקים זה מזה ומקליטים ממש כמו ששומעות אוזניו של אדם.

בכך מאפשרת הקלטת סטריאו להשמיע את המוסיקה בשני רמקולים ולאפשר חווייה מציאותית יותר, שמאפשרת למאזין לחוש כאילו הוא נמצא במקום שבו המוסיקה מנוגנת. בכך שהמוסיקה מוקלטת ומושמעת בשני ערוצים, ערוץ ימין (R) וערוץ שמאל (L), מצליחה טכנולוגיית הסטריאו לחקות את חוש השמיעה אצל האדם, כאילו הוא שומע את הדבר עצמו ולא הקלטה שלו.

הקלטת סטריאו הייתה שלב חשוב בהתאמת טכנולוגיית ההקלטה כך שתתאים למנגנון השמיעה האנושי, שבמרכזו שתי אוזניים. כל אוזן מקבלת "תמונת צליל" שונה מהשנייה והמוח משלב ביניהן ויוצר עומק. כך הפכה הקלטת הסטריאו את המוסיקה המושמעת לעשירה ומציאותית מאי-פעם. כך למשל הושמעו כלי הנגינה של תזמורת או להקה בדיוק כפי שהאוזן רגילה לשמוע בקונצרט או הופעה חיה - על פי מקומו של כל נגן וכלי על הבמה.

היסטורית, הטכנולוגיה של ההקלטה הסטריאופונית פותחה כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת. אבל רק בשנות ה-50 היא הוכנסה לשימוש בתעשיית המוסיקה. המפתחים, אלן דוואר בלומליין מחברת התקליטים EMI וארתור קלר מחברת מעבדות בל, שיפרו אותה לטכנולוגיה בשלה למכשירים מסחריים.

לפיכך, כשפותחה טכנולוגיית ההקלטה וההשמעה הסטראופונית (Stereophonic) המתקדמת יותר, בשנת 1957, היא הפכה לטכנולוגיה השלטת.

עם השנים פותחו גם ההקלטה הקוודרופונית, שהיא הקלטה ב-4 כיוונים והקלטה היקפית הנקראת 'סראונד', המזוהה בסימון 5.1 או 7.1, לפי מספר הערוצים - 6 או 8 בהתאמה.


הנה שיר של הביטלס שבו הגיטרה מתחילה באוזן אחת והבאס מוקלט לאוזן השניה:

https://youtu.be/usNsCeOV4GM


הסבר של הסטריאו משנות ה-50:

https://youtu.be/JBAArsCJGx0


הדגמה של הסטריאו בסרטון לבדיקת רמקולים:

https://youtu.be/6TWJaFD6R2s


האזינו למטוס שפותח את השיר "Back In The USSR" של הביטלס:

https://youtu.be/nS5_EQgbuLc


הדגמה של הסטריאו "החדשני" לציבור:

https://youtu.be/rqaMiDqE6QQ


חוויית הסטריאו הייתה מהממת. הקשיבו לה:

https://youtu.be/ZZYpPlpD3ow

ציורי תלת-ממד על המדרכות העירוניות הם אמנות לטווח קצר. הרי תוך ימים אחדים תימחק העבודה כולה וירדו לטמיון מאמצים רבים והשקעה אדירה של מאמץ וכישרון.. אז מדוע משקיעים אמנים מוכשרים כל כך הרבה מאמץ בציורי המדרכות הללו בתלת-מימד?

דומה שהתשובה היא שאמני רחוב, כמו ציירי גראפיטי ונגני רחוב, מוצאים את המקום הטבעי ליצירתם ברחוב. רובם לא עושים זאת בלית-ברירה אלא מאהבה אמיתית של רחובות הערים שבהן הם פועלים. להמיר את ציורי הענק בתלת ממד הם הרי לא יוכלו בציורים על בד... לכן, כמו בעיסוקים נוספים באמנות, ציורי המדרכות הם אמנות של הרגע, שכל המשמעות שלה היא בהווה של האמן ושל הצופים בעבודתו.

מצד שני, לא פעם העניין בתלת ממד הוא הצללית או הצל שמטילים גופים שמצוירים. הצל יוצר תחושה של מרחק מהמשטח שעליו מציירים. אם זה מעניין אתכם - בסוף יש מדריכים קצרים לתרגול מתחילים של הציור בתלת-ממד.


הנה חלק מהציורים הכי יצירתיים בציורי הרחוב בתלת-מימד:

https://youtu.be/qtmp2lgjr5o


הציורים הללו עובדים הכי טוב כשצופים בהם מנקודה מסוימת (עם תרגום):

https://youtu.be/wujEE3PRVUo


כך מציירים ציור רחוב בתלת-מימד:

http://youtu.be/3SNYtd0Ayt0


ועוד אוסף ציורי רחוב תלת מימדיים:

http://youtu.be/KtcoUNlaO4s


#פעילויות אאוריקה
הנה מדריכים פשוטים לתרגול ראשוני של ציור בתלת-ממד.

רוצים ללמוד איך לצייר בתלת מימד? - התחילו כך:

https://youtu.be/Ah-lB4bM7Ug


והמשיכו בזה:

https://youtu.be/t4MT1yvLBkc

ג'ון פיו (John Pugh) הוא צייר שמצייר על בניינים ציורי אשליה תלת ממדיים. בציוריו ניתן למצוא אשליות כמו אקווריום ענקי, מבנים שנהרסו ברעידת אדמה, גלים ענקיים ועוד.

פיו מגדיר את עצמו כאמן אשליות שמחבר בציורי הקיר שלו בין אמנות לאדריכלות ובין מציאות ואשליה.


הנה עבודותיו של ג'ון פיו:

http://youtu.be/3J5mkLalhc0


ציורי תלת ממד שלו:

https://youtu.be/nfWxEjCy9NQ


עוד מעבודותיו:

http://youtu.be/eYl2CGZzK8o


וכך ג'ון פיו מסביר את רעיונותיו ושיטתו:

https://youtu.be/24wDmYL9ESM?long=yes

מקורות הפנטומימה (Mime) הם בעולם הקדום, לפחות במאה ה-4 לפני הספירה, כשהפנטומימה שימשה לצורכי פולחן וביטוי של אמונה ופחד מאלילים קדומים. החיקויים שעשו אז הקדמונים בעזרתה היו של בעלי חיים וכוחות טבע שונים.

הירוגליפים מצריים, אותן כתובות בכתב חרטומים שהותירו אנשי מצרים העתיקה, מעידים על מופעי פנטומימה שהתקיימו בתרבות המצרית הקדומה.

התרבות הרומית הותירה גם היא עדויות על מופעי פנטומימה שנקראו "מימוס" (ביוונית "חיקוי" או "חקיין"). כמו בתאטרון היווני והרומי, גם במופעי הפנטומימה הללו שלבו הרומאים שלל מסכות ותפאורה. פריצת מחסום השפה אצל קהל הצופים, בני הלאומים השונים, הפך את הצגות המימוס הרומיות למצליחות ביותר ברחבי האימפריה הרומית.

גם בתאטרון הדתי של ימי הבינים המשיכה אמנות הפנטומימה להצליח מאוד. שחקנים הרבו להופיע אז בדמויות של שדים ורוחות רעות. הפנטומימה תפסה חלק גם בהצגות ה"קומדיה דל ארטה", שהתפתחה בהמשך באיטליה.

בשנות העשרים של המאה ה-20, הכניס אטיין דקרו, עוד ענק פנטומימה, את האשליות הפיזיות ללקסיקון של הפנטומימה. הוא תרם לאמנות הזו את מה שיהפכו לקלישאות פנטומימה, דוגמת "משיכת החבל", ה"הליכה נגד הרוח" ו"קיר". אשליות אלה הומצאו על ידו במקור כתרגילי שליטה בגוף, עבור שחקנים ופנטומימאים מתחילים. עם השנים פיתחו אותם דקרו ופנטומימאי דגול נוסף בשם ז'אן-לואי בארו, לכדי מה שייחשב לאמנות הפנטומימה המודרנית.

בהמשך המאה ה-20 הביא הפנטומימאי מרסל מרסו את הפנטומימה הקלאסית לפופולרית ומצליחה מאוד. הקריירה שלו כפנטומימאי זינקה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהוא הצטרף לקבוצה של ז'אן לואי בארו וזכה בתפקיד ארלקינו במופע הפנטומימה "בפטיסט". הופעתו של מרסו זיכתה אותו בכל כך הרבה שבחים עד שיצא לקריירה משלו וזכה עם השנים להיחשב כגדול הפנטומימאים במאה ה-20.

מרסו, חבר אישי של צ'ארלי צ'פלין ומי שהעריץ אותו מילדות, הקים את בית הספר היוקרתי לפנטומימה (International School of Mimodrama of Paris) והפך אותו למוביל בכל העולם. הוא היה עם הזמן גם להשראה לכוכב הפופ מייקל ג'קסון ולאחד ממוריו. ג'קסון, מי שנחשב בסוף המילניום ל"מלך הפופ", סיפר פעם שאת ההשראה להליכת הירח המפורסמת שלו הוא קיבל ממרסו.


הנה תולדות הפנטומימה:

https://youtu.be/HK8d3RPqweY


הפנטומימאי הנודע מרסל מרסו עמד בגבורה מול הנאצים:

https://youtu.be/MrFW5FwwkfI


ולא להתבלבל עם תולדות הפנטומימה האנגלית, שהיא ממש לא בשתיקה:

https://youtu.be/FmiA0a-4zy8


וסיפור האמנות הזו של האנגלים:

https://youtu.be/CnRi3exkrZE

קוראים לו אורן לביא. הוא הציג וידאו קליפ שצולם באנמציית סטופ מושן על גבי מיטה, מלמעלה. הדמויות נראות בו כשהן מהלכות ונעות, כאילו צולמו מהצד. זה עבד נהדר וזכה למחמאות מכל כיוון. הקליפ הזה הוא אחד המוצלחים בתולדות הווידאו קליפים.

גם אמני במה עושים זאת לעתים, על ידי הקרנה של סרט על הבמה ותנועה מעליה. זה נראה נהדר אם התנועה מדויקת ומדמה גם היא מבט מהצד.

גם אמנים משתמשים לעתים בנקודת המבט, או בזווית הראיה, כדי ליצור יצירות מרתקות, שמזוויות אחרות נראות כמו בלגן מוחלט, אבל בנקודה הנכונה, הדברים ברורים ומהפנטים מרוב דיוק.


אז הנה הנה סטופ מושן שמשתמש בצילום מלמעלה שמדמה תנועה בממד אחר:

https://youtu.be/2_HXUhShhmY


הכוריאוגרף הנודע באסבי ברקלי השתמש בזוויות צילום יצירתיות כמו צילום עילי או צילום מתוך מעגל כמו כאן בסרט Dames:

https://youtu.be/9bVJol3-XLo


העין קולטת גם צבעים בצורה מבלבלת:

https://youtu.be/_jRiV7pJO1E


ויש אמנים שבונים פסלים ויצירות שניתן להבינם רק מנקודת מבט אחת:

https://youtu.be/BorcaCtjmog

מערכת סטריאו (Stereo system) היא מכשיר משולב, או צירוף של כמה מכשירים להשמעת מוזיקה, כמו פטיפון, טייפ קלטות, טיונר רדיו, נגן תקליטורים וכדומה). כל אלה מוגברים על ידי מגבר סטריאופוני, שמגביר את עוצמת הקול שלהם ומעביר את הצליל לשני רמקולים או יותר, המשמיעים צליל סטריאופוני, כשהמוסיקה מושמעת בהם משני ערוצים, ערוץ ימין (R) וערוץ שמאל (L), כלומר בסטריאו.

מערכות הסטריאו היו בשיאן בשנות ה-70 וה-80. החידוש בהן היה שהצלילים נשמעו לראשונה מכיוונים שונים והמאזינים יכולים היו לפתע לחוש כאילו הם נמצאים אל מול הנגנים עצמם. כלומר מערכות הסטריאו התהדרו אז ביכולת להאזין בבית למוסיקה סטראופונית (Stereophonic), באמצעות השמעת צליל בשני ערוצים נפרדים. אפשרות זו מחקה את השמיעה הפנורמית של האדם, כשהוא מאזין למוסיקה חיה. ראו בתגית "סטריאו".

בסוף שנות ה-70 יגיע הווקמן ויכניס את החידוש המסעיר הזה למכשיר קטן ונייד, שישנה את תרבות ההאזנה למוסיקה. אבל מערכות הסטריאו ישרדו עוד עשור שלם ולאיטן יתחילו להיעלם בשנות ה-90.

מאוחר יותר הן ישובו, מצוידות בחידושים שונים. שכן מערכות הסטריאו של ימינו יכולות להכיל גם כניסת AUX לערוצי שמע נוספים, כניסת מיקרופון, כניסת USB להשמעת מוסיקה בפורמט MP3 ופורמטים אחרים מדיסק און קי, אפשרות להתחברות ב-Bluetooth ועוד.


הנה פרסומת אמריקאית משנות ה-70:

https://youtu.be/oNk4IHdiGgA


מערכת סטריאו מודרנית בסגנון שנות ה-70:

https://youtu.be/Le3MJhNmvJg


מערכת סטריאו מודרנית עם טאבלט כמקור המוסיקה:

https://youtu.be/QhKybxM9ZSs


ומערכות משנות ה-70 שהתהדרו גם ב"נאמנות גבוהה" לסאונד המקורי - הנה פרסומת ל-High Fidelity:

https://youtu.be/7Y8j2TiIwag

פנטומימה (Pantomime) היא מופע במה, הצגה ללא מילים המייצרת סוג של תאטרון המתנהל בשתיקה. הדגש בו הוא על בלעדיות של התנועה בהעברת המסר האמנותי.

הפנטומימה מתבססת בעיקר על מחוות, תנועות גוף ומימיקה, כלומר הבעות פנים. בפנטומימה המסורתית יש שפת מחוות, עם משמעות לכל תנועה, לכל מחווה ולכל הבעת פנים. פירוש המחוות הללו משתנה אמנם בין תרבויות ומקומות בעולם, אך כוחה של אמנות הפנטומימה הוא בהיותה מובנת בכל העולם ולא תלויה בשפת הדיבור של הקהלים בכל ארץ וארץ.

הפנטומימאים משתמשים גם בתלבושות, אביזרים ומסכות. מטרתם של אלו היא הרחבה של הביטוי האמנותי וסיוע לצופים להבין את התנועות והתיאורים של האמן על הבמה.

הפירוש של "פנטומימה" הוא הבעות גוף, כשמקור המילה הוא בשפה היוונית, בה "מימוס" הוא "חקיין", ו"פנטוס" הוא "הכול". מכאן שפנטומימה היא "אדם שמחקה הכול".


הנה עולם הפנטומימה (עברית):

https://youtu.be/p_7cVocUCm0


מרסל מרסו הפנטומימאי הנודע:

https://youtu.be/XEsfpRrfXf4


פנטומימאים בפעילות:

https://youtu.be/LDN0fxGByko


מחוות זעירות ותנועות קלות מייצרות הומור (ללא מילים):

https://youtu.be/SLLXRoXKmIM


שיעור פנטומימה למתחילים (עברית):

https://youtu.be/fu_Gqdj95b0


ומרצה שמתחיל הרצאה בצורה מיוחדת:

https://youtu.be/nVRco_eLjdc?long=yes