שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מתי נולד ספורט האיגרוף?
ספורט האיגרוף (Boxing) הוא ענף ספורט עתיק יומין. כבר בימי קדם נהגו אנשים להתמודד ביניהם על הניצחון בקרב אגרופים. הפיכתם לספורטאים מהשורה הייתה רק עניין של זמן.
העדות הראשונה לאיגרוף מופיעה בתחריט שׁוּמֵרי מהאלף ה-3 לפני הספירה. עדויות של ממש לקיומן של תחרויות איגרוף ספורטיבי נרשמו מהאלף ה-2 לפני הספירה. תולדות האיגרוף כספורט מתועד מתחילים באמצע האלף ה-1 ביוון העתיקה.
אבל היה זה באולימפיאדה ה-23, בשנת 668 לפני הספירה, כשהפך ספורט האיגרוף לחלק בלתי נפרד מהמשחקים האולימפיים של אותם ימים.
בתקופת ימי הביניים, עידן החושך והשקיעה של התרבות, היה האיגרוף ספורט של עניים ושל בני המעמד הנמוך. בתור שכזה, לא היה לו משקל ספורטיבי או תרבותי של ממש.
לאחר עידן ארוך של שקיעה, זכה האיגרוף במאה ה-18 לתחייה של ממש. מרכז העניינים הוא עתה באנגליה, בה מונהגות אליפויות איגרוף מסודרות, שגם זוכות לפופולאריות בקרב הציבור.
בשנת 1865-7 הוגדרו באנגליה חוקי האיגרוף המודרניים. הם קיבלו את השם "חוקי קווינסברי", על שם המרקיז האנגלי שנתן חסות לעניין. בין השאר הם קבעו את דקת ההפסקה בין הסיבובים בני 3 הדקות. כמו כן נקבע אז שהקרב בין המתמודדים יוכרע בכך שאחד מהם יצליח להכות את יריבו עד עילפון, או בשפה מקצועית "נוק-אאוט".
אז הוכרזו 12 עד 15 הסיבובים המקובלים בתחרויות איגרוף מקצועני והצורך בהכרעה בין המתאגרפים. הוגדרו גם קטגוריות משקל שהלכו והתחדדו במהלך השנים. הקטגוריות שונות בין האיגרוף החובבני ואיגרוף מקצועי. במשחקים האולימפיים למשל, שבהם התחרויות הן של איגרוף חובבני, הוגדרו 10 קטגוריות משקל, מ"זבוב קל" ועד "סופר כבד".
כך גם הוכרזה זירת האיגרוף, עם הפינות, הפינה הכחולה והפינה האדומה - כל אחת מיועדת למתאגרף מהשניים. עם השנים הובדל האיגרוף החובבני מהמקצועני. החובבים עוטים עליהם קסדה ולובשים גופיות, בעוד המתאגרפים המקצוענים מתחרים בפלג גוף עליון חשוף וללא קסדות.
האיגרוף זכה לכינוי "המדע המתוק", The Sweet science, שם שדייק את היותו ספורט אלים אך לא פעם יפה והוא במידה רבה גם אמנות.
בארצות הברית הפך האיגרוף לאחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר. היו בו אלופים מעוררי השראה. מג'ו לואיס, שהיה לאלוף העולם השחור בתקופת השפל הגדול באמריקה, דרך רוקי מרציאנו, דמפסי, שוגר ריי רובינסון הרוקד בזירה, ליסטון וכמובן מוחמד עלי, הפה הגדול והשחצני של הענף ומי שנחשב עד היום לגדול הספורטאים בכל הזמנים.
אפילו המפיונרים, שזיהמו את האיגרוף בשנות ה-50, קנו תחרויות והיטו את הקרבות למען ההימורים, אפילו הם לא הצליחו להשמיד את האהבה לאיגרוף באמריקה.
הנה תולדות האיגרוף:
https://youtu.be/uV-C054FUgc
מי הגדול ביותר מביניהם?
https://youtu.be/a39uP_hbrv8
מצגת וידאו של 10 מגדולי המתאגרפים:
https://youtu.be/8gFukEo4Lxg?long=yes
וסרט תיעודי על המתאגרפים הגדולים בהיסטוריה:
https://youtu.be/zIW8xcWqN-Y?long=yes
מיהם היפנים בחיתולים שנאבקים זה בזה בסומו?
סוּמוֹ (Sumo) הוא ספורט שבו מנהלים שני מתאבקים גדולי גוף קרב מגע בתוך זירה עגולה. מטרתם להצמיד איבר אחר לרצפה, שאינו הרגליים, או להוציא את היריב מהזירה. לשם כך משתמשים המתאבקים בַּזרוֹעוֹתיהם בכדי לנסות ולדחוף את היריב אֶל מִחוּץ לְזירה הקטנה, שבה מתקיימות התחרויות שלהם.
להיאבקות הסומו לבושים המתאבקים בלבוש האבקות סומו מסורתי, שקצת מזכיר חיתולים של תינוקות. ואגב, כשהם מופיעים בציבור ולא בתחרות סומו, לובשים מתאבקי הסומו המקצועיים את הקימונו היפני, הבגד היפני המסורתי שהם מחויבים ללבוש באירועים רשמיים ושכיום לובשים בעיקר מבוגרים מאוד ביפן ונשים.
אבל נשוב להיאבקות הסומו ולשורשיה.
מקור הסומו יפאני והוא נקשר בתרבות היפנית לטקסים רוחניים רבים. מסורת הסומו היא רבת שנים. סביב התחרויות הבידוריות שנערכות כיום ביפן ובעולם נערכים טקסים רבים שמקורם בדת השינטו מהתקופה שבה היה הסומו חלק ממנה.
גם בנים שלומדים היאבקות סומו וגם מתאבקי הסומו המקצועיים זוכים לתזונה מיוחדת ועתירת אוכל. הכל כדי לטפח את גופם עצום המידות.
חשוב לומר שבאופן מסוים הם משלמים מחיר בריאותי כבד, על ההשמנה הגדולה, הדרושה לאורח החיים שמנהל מתאבק סומו מקצועי.
במקור היפאני לא היתה חלוקה לקבוצות משקל ומתמודדים מצאו עצמם נאבקים ביריבים הכפולים מהם במשקלם, אך בהפיכת הסומו לספורט נפוץ ואולי אף אולימפי, חולקו התחרויות ל-4 קבוצות משקל: עד 85 ק"ג, עד 115 ק"ג, מעל 115 ק"ג, ומשקל חופשי.
הנה הסומו היפני:
http://youtu.be/UxhKb-zZoWE
אליפות העולם בסומו, לגברים ולנשים:
http://youtu.be/76gdqjraMoE
זה מה שקורה כשאנשים רגילים מתאבקים עם מקצוען:
https://youtu.be/VugtWhufJhI
קרב סומו שלם ודי קצר:
http://youtu.be/DXhVbxfmrYM
יום בחיים של מתאבקי הסומו (עברית):
https://youtu.be/OGC7AqTBoQg?long=yes
ותכנית חינוכית על סומו (עברית):
https://youtu.be/qyoIhB6u1_s?long=yes
מהו הקרב הארוך בתולדות האולימפיאדה?
תחרות היאבקות שנמשכה כמעט 12 שעות היא ללא ספק קרב ההיאבקות הארוך בהיסטוריה והקרב האולימפי הכי ארוך בתולדות האולימפיאדה.
זה היה באולימפיאדת סטוקהולם בשנת 1912. המתאבק האסטוני מרטין קליין (Martin Klein) התחרה במסגרת המשלחת הרוסית. חוץ ממנו התחרו עוד 11 ספורטאים אסטונים במשלחת הרוסית, אך מי זוכר אותם...
את קליין, לעומת זאת, יזכרו לעד. בקרב היאבקות בלתי נשכח על חצי הגמר, נאבק המתאבק האסטוני הנמרץ במשך 11 שעות ו-40 דקות, באלוף העולם אלפרד אסיקיינן. הקרב נערך ביום שמש ומתחת לכיפת השמיים.
היה חם, אך שניהם לא ויתרו והתגוששו במרץ רב. הזמן עשה את שלו וכשנקפו השעות הם הלכו ונחלשו. העייפות הגדולה והשמש הקופחת עשו גם הם את שלהם ולעיתים נראו השניים כאילו הם רוצים בעיקר לישון.
כשהשעון התקרב לשעה ה-12 הצליח קליין להכניע את האלוף ולנצח את הקרב. בסיום הקרב היה מרטין קליין כה תשוש שהוא לא הצליח לגייס את הכוחות להשתתף בקרב הגמר. כך זכה מן ההפקר במדליית הזהב השוודי קלאס יוהנסון, בעוד קליין המתאושש נאלץ הסתפק במדליית הכסף, המדליה הראשונה שבה זכה אסטוני.
המצער הוא שהמדליה לא נזקפה לזכות אסטוניה, עדיין לא מדינה עצמאית באותה תקופה, אלא לטובת הרוסים.
נצחונו של מרטין קליין מעולם לא תועד אבל כך נראו קרבות היאבקות באותה תקופה:
https://youtu.be/pzXvTQIr6kQ
ותכנית חינוכית על ההיאבקות:
https://youtu.be/o-_Rl3lIYiU?long=yes
מהי אתלטיקה ומהם ענפיה?
היא מכונה "מלכת הספורט" וידועה גם בתור "אתלטיקה קלה", אתלטיקה (Athletics) היא מקבץ של אירועי ספורט, ביניהם ריצה, קפיצה, זריקה והליכה. מדחבר בסוגי ספורט פופולריים, הדורשים שילוב של כוח, סיבולת, זריזות ומהירות.
מתחרויות מקומיות בבתי ספר ועד למשחקים האולימפיים, האתלטיקה היא ספורט אישי ותחרותי, שכספורט תחרותי הוא סופר תחרותי, עם מתחרים בכל הרמות.
הכינוי אתלטיקה קלה נועד להבדיל אותה מאתלטיקה כבדה, הכוללת את ענפי ההיאבקות, האגרוף והרמת משקולות.
#ענפים וסוגים
שני סוגים עיקריים של אירועים מרכיבים את האתלטיקה הקלה:
אירועי מסלול - מרוצים שמתקיימים על מסלול ריצה במרחקים שנעים בין 100 ל-10,000 מטר. הריצה היא בנפרד או כחלק ממרוץ שליחים.
אירועי שטח - תחרויות המתקיימות במגרש או באצטדיון. נכללים בהם אירועי קפיצות (לרוחק, משולשת), זריקה למרחק (כדור ברזל, דיסקוס או כידון) והליכה למרחקים ארוכים תוך שמירה על קצב הליכה מהיר.
יש גם שילוב בין סוגי הספורט הללו בצורה שנקראת "קרב רב".
ראו את ענפי האתלטיקה השונים בתגית "אתלטיקה".
#אתלטיקה לאדם הפשוט
גם למי שאינם ספורטאים תחרותיים ורק מעוניינים לשמור על כושר, מתאימה האתלטיקה. כי בנוסף להיותה ספורט תחרותי, אתלטיקה היא גם מהצורות הפופולריות של פעילות גופנית וכושר. ריצה, במיוחד, אבל גם הליכה הן דרכים מצוינות להישאר בריאים ולשפר את הכושר. אם מדובר בספורט המשולב בפעילות חברתית, כמו קבוצות הליכה או מועדוני ריצה, אז אתלטיקה וספורט בכלל, שווים זהב.
זוהי האתלטיקה:
https://youtu.be/8tboaYXAwog
כל מרכיבי או כמו שהם נקראים אירועי האתלטיקה:
https://youtu.be/97iKteyVj1A
והסבר ארוך יותר של עולם האתלטיקה:
https://youtu.be/lTlB1z4N5hI?long=yes
אתלטיקה כבדה
ספורט האיגרוף (Boxing) הוא ענף ספורט עתיק יומין. כבר בימי קדם נהגו אנשים להתמודד ביניהם על הניצחון בקרב אגרופים. הפיכתם לספורטאים מהשורה הייתה רק עניין של זמן.
העדות הראשונה לאיגרוף מופיעה בתחריט שׁוּמֵרי מהאלף ה-3 לפני הספירה. עדויות של ממש לקיומן של תחרויות איגרוף ספורטיבי נרשמו מהאלף ה-2 לפני הספירה. תולדות האיגרוף כספורט מתועד מתחילים באמצע האלף ה-1 ביוון העתיקה.
אבל היה זה באולימפיאדה ה-23, בשנת 668 לפני הספירה, כשהפך ספורט האיגרוף לחלק בלתי נפרד מהמשחקים האולימפיים של אותם ימים.
בתקופת ימי הביניים, עידן החושך והשקיעה של התרבות, היה האיגרוף ספורט של עניים ושל בני המעמד הנמוך. בתור שכזה, לא היה לו משקל ספורטיבי או תרבותי של ממש.
לאחר עידן ארוך של שקיעה, זכה האיגרוף במאה ה-18 לתחייה של ממש. מרכז העניינים הוא עתה באנגליה, בה מונהגות אליפויות איגרוף מסודרות, שגם זוכות לפופולאריות בקרב הציבור.
בשנת 1865-7 הוגדרו באנגליה חוקי האיגרוף המודרניים. הם קיבלו את השם "חוקי קווינסברי", על שם המרקיז האנגלי שנתן חסות לעניין. בין השאר הם קבעו את דקת ההפסקה בין הסיבובים בני 3 הדקות. כמו כן נקבע אז שהקרב בין המתמודדים יוכרע בכך שאחד מהם יצליח להכות את יריבו עד עילפון, או בשפה מקצועית "נוק-אאוט".
אז הוכרזו 12 עד 15 הסיבובים המקובלים בתחרויות איגרוף מקצועני והצורך בהכרעה בין המתאגרפים. הוגדרו גם קטגוריות משקל שהלכו והתחדדו במהלך השנים. הקטגוריות שונות בין האיגרוף החובבני ואיגרוף מקצועי. במשחקים האולימפיים למשל, שבהם התחרויות הן של איגרוף חובבני, הוגדרו 10 קטגוריות משקל, מ"זבוב קל" ועד "סופר כבד".
כך גם הוכרזה זירת האיגרוף, עם הפינות, הפינה הכחולה והפינה האדומה - כל אחת מיועדת למתאגרף מהשניים. עם השנים הובדל האיגרוף החובבני מהמקצועני. החובבים עוטים עליהם קסדה ולובשים גופיות, בעוד המתאגרפים המקצוענים מתחרים בפלג גוף עליון חשוף וללא קסדות.
האיגרוף זכה לכינוי "המדע המתוק", The Sweet science, שם שדייק את היותו ספורט אלים אך לא פעם יפה והוא במידה רבה גם אמנות.
בארצות הברית הפך האיגרוף לאחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר. היו בו אלופים מעוררי השראה. מג'ו לואיס, שהיה לאלוף העולם השחור בתקופת השפל הגדול באמריקה, דרך רוקי מרציאנו, דמפסי, שוגר ריי רובינסון הרוקד בזירה, ליסטון וכמובן מוחמד עלי, הפה הגדול והשחצני של הענף ומי שנחשב עד היום לגדול הספורטאים בכל הזמנים.
אפילו המפיונרים, שזיהמו את האיגרוף בשנות ה-50, קנו תחרויות והיטו את הקרבות למען ההימורים, אפילו הם לא הצליחו להשמיד את האהבה לאיגרוף באמריקה.
הנה תולדות האיגרוף:
https://youtu.be/uV-C054FUgc
מי הגדול ביותר מביניהם?
https://youtu.be/a39uP_hbrv8
מצגת וידאו של 10 מגדולי המתאגרפים:
https://youtu.be/8gFukEo4Lxg?long=yes
וסרט תיעודי על המתאגרפים הגדולים בהיסטוריה:
https://youtu.be/zIW8xcWqN-Y?long=yes
סוּמוֹ (Sumo) הוא ספורט שבו מנהלים שני מתאבקים גדולי גוף קרב מגע בתוך זירה עגולה. מטרתם להצמיד איבר אחר לרצפה, שאינו הרגליים, או להוציא את היריב מהזירה. לשם כך משתמשים המתאבקים בַּזרוֹעוֹתיהם בכדי לנסות ולדחוף את היריב אֶל מִחוּץ לְזירה הקטנה, שבה מתקיימות התחרויות שלהם.
להיאבקות הסומו לבושים המתאבקים בלבוש האבקות סומו מסורתי, שקצת מזכיר חיתולים של תינוקות. ואגב, כשהם מופיעים בציבור ולא בתחרות סומו, לובשים מתאבקי הסומו המקצועיים את הקימונו היפני, הבגד היפני המסורתי שהם מחויבים ללבוש באירועים רשמיים ושכיום לובשים בעיקר מבוגרים מאוד ביפן ונשים.
אבל נשוב להיאבקות הסומו ולשורשיה.
מקור הסומו יפאני והוא נקשר בתרבות היפנית לטקסים רוחניים רבים. מסורת הסומו היא רבת שנים. סביב התחרויות הבידוריות שנערכות כיום ביפן ובעולם נערכים טקסים רבים שמקורם בדת השינטו מהתקופה שבה היה הסומו חלק ממנה.
גם בנים שלומדים היאבקות סומו וגם מתאבקי הסומו המקצועיים זוכים לתזונה מיוחדת ועתירת אוכל. הכל כדי לטפח את גופם עצום המידות.
חשוב לומר שבאופן מסוים הם משלמים מחיר בריאותי כבד, על ההשמנה הגדולה, הדרושה לאורח החיים שמנהל מתאבק סומו מקצועי.
במקור היפאני לא היתה חלוקה לקבוצות משקל ומתמודדים מצאו עצמם נאבקים ביריבים הכפולים מהם במשקלם, אך בהפיכת הסומו לספורט נפוץ ואולי אף אולימפי, חולקו התחרויות ל-4 קבוצות משקל: עד 85 ק"ג, עד 115 ק"ג, מעל 115 ק"ג, ומשקל חופשי.
הנה הסומו היפני:
http://youtu.be/UxhKb-zZoWE
אליפות העולם בסומו, לגברים ולנשים:
http://youtu.be/76gdqjraMoE
זה מה שקורה כשאנשים רגילים מתאבקים עם מקצוען:
https://youtu.be/VugtWhufJhI
קרב סומו שלם ודי קצר:
http://youtu.be/DXhVbxfmrYM
יום בחיים של מתאבקי הסומו (עברית):
https://youtu.be/OGC7AqTBoQg?long=yes
ותכנית חינוכית על סומו (עברית):
https://youtu.be/qyoIhB6u1_s?long=yes
תחרות היאבקות שנמשכה כמעט 12 שעות היא ללא ספק קרב ההיאבקות הארוך בהיסטוריה והקרב האולימפי הכי ארוך בתולדות האולימפיאדה.
זה היה באולימפיאדת סטוקהולם בשנת 1912. המתאבק האסטוני מרטין קליין (Martin Klein) התחרה במסגרת המשלחת הרוסית. חוץ ממנו התחרו עוד 11 ספורטאים אסטונים במשלחת הרוסית, אך מי זוכר אותם...
את קליין, לעומת זאת, יזכרו לעד. בקרב היאבקות בלתי נשכח על חצי הגמר, נאבק המתאבק האסטוני הנמרץ במשך 11 שעות ו-40 דקות, באלוף העולם אלפרד אסיקיינן. הקרב נערך ביום שמש ומתחת לכיפת השמיים.
היה חם, אך שניהם לא ויתרו והתגוששו במרץ רב. הזמן עשה את שלו וכשנקפו השעות הם הלכו ונחלשו. העייפות הגדולה והשמש הקופחת עשו גם הם את שלהם ולעיתים נראו השניים כאילו הם רוצים בעיקר לישון.
כשהשעון התקרב לשעה ה-12 הצליח קליין להכניע את האלוף ולנצח את הקרב. בסיום הקרב היה מרטין קליין כה תשוש שהוא לא הצליח לגייס את הכוחות להשתתף בקרב הגמר. כך זכה מן ההפקר במדליית הזהב השוודי קלאס יוהנסון, בעוד קליין המתאושש נאלץ הסתפק במדליית הכסף, המדליה הראשונה שבה זכה אסטוני.
המצער הוא שהמדליה לא נזקפה לזכות אסטוניה, עדיין לא מדינה עצמאית באותה תקופה, אלא לטובת הרוסים.
נצחונו של מרטין קליין מעולם לא תועד אבל כך נראו קרבות היאבקות באותה תקופה:
https://youtu.be/pzXvTQIr6kQ
ותכנית חינוכית על ההיאבקות:
https://youtu.be/o-_Rl3lIYiU?long=yes
היא מכונה "מלכת הספורט" וידועה גם בתור "אתלטיקה קלה", אתלטיקה (Athletics) היא מקבץ של אירועי ספורט, ביניהם ריצה, קפיצה, זריקה והליכה. מדחבר בסוגי ספורט פופולריים, הדורשים שילוב של כוח, סיבולת, זריזות ומהירות.
מתחרויות מקומיות בבתי ספר ועד למשחקים האולימפיים, האתלטיקה היא ספורט אישי ותחרותי, שכספורט תחרותי הוא סופר תחרותי, עם מתחרים בכל הרמות.
הכינוי אתלטיקה קלה נועד להבדיל אותה מאתלטיקה כבדה, הכוללת את ענפי ההיאבקות, האגרוף והרמת משקולות.
#ענפים וסוגים
שני סוגים עיקריים של אירועים מרכיבים את האתלטיקה הקלה:
אירועי מסלול - מרוצים שמתקיימים על מסלול ריצה במרחקים שנעים בין 100 ל-10,000 מטר. הריצה היא בנפרד או כחלק ממרוץ שליחים.
אירועי שטח - תחרויות המתקיימות במגרש או באצטדיון. נכללים בהם אירועי קפיצות (לרוחק, משולשת), זריקה למרחק (כדור ברזל, דיסקוס או כידון) והליכה למרחקים ארוכים תוך שמירה על קצב הליכה מהיר.
יש גם שילוב בין סוגי הספורט הללו בצורה שנקראת "קרב רב".
ראו את ענפי האתלטיקה השונים בתגית "אתלטיקה".
#אתלטיקה לאדם הפשוט
גם למי שאינם ספורטאים תחרותיים ורק מעוניינים לשמור על כושר, מתאימה האתלטיקה. כי בנוסף להיותה ספורט תחרותי, אתלטיקה היא גם מהצורות הפופולריות של פעילות גופנית וכושר. ריצה, במיוחד, אבל גם הליכה הן דרכים מצוינות להישאר בריאים ולשפר את הכושר. אם מדובר בספורט המשולב בפעילות חברתית, כמו קבוצות הליכה או מועדוני ריצה, אז אתלטיקה וספורט בכלל, שווים זהב.
זוהי האתלטיקה:
https://youtu.be/8tboaYXAwog
כל מרכיבי או כמו שהם נקראים אירועי האתלטיקה:
https://youtu.be/97iKteyVj1A
והסבר ארוך יותר של עולם האתלטיקה:
https://youtu.be/lTlB1z4N5hI?long=yes
