שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה זה באלט?
הבאלט, או בלט (ballet), הוא סגנון מחול עדין וקלאסי שהתפתח לראשונה בצרפת, בחצר המלך לואי ה-14. במשך כ-500 השנים שלאחר מכן הוצג הבאלט כליווי לאופרות ולקונצרטים של מוסיקה קלאסית.
את הבלט מלווה עד היום מוסיקה קלאסית, לרוב בליווי תזמורת שלמה.
רק בתחילת המאה ה-19 החלו מלחינים לכתוב יצירות מחול לבלט, כולל יצירות מעולות וחשובות כמו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי והמחול "ציפור האש" של סטרווינסקי.
כך התפתח הבאלט והפך לסגנון אמנותי מוביל בתרבות המערבית. כיום קיימות להקות באלט חשובות בעולם כולו, כמו להקת "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".
הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):
https://youtu.be/OEekFTj5PvU
ריקוד באלט קלאסי מתוך "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי:
http://youtu.be/ILIaLxpgAOY
סיום "אגם הברבורים" היפה:
http://youtu.be/SXJawzOLS3k
מעט מהחזרות על ריקוד בלט שכזה:
http://youtu.be/VTmGlaJABNA?t=8s
ופירוט של מגוון תנועות הבאלט:
https://youtu.be/-ySi-8HVRZc?long=yes
מה הפך את ג'יזל לבלט מסעיר?
הבלט ג'יזל (Giselle) הוא אחד מהאהובים בעולם הבלט. זהו בלט מסוף המאה ה-19 שמכיל איכרים ואצילים, נימפות ורוחות של נערות צעירות שנזנחות על ידי אהוביהן. סיפורו הקשה עוסק באהבה בלתי-אפשרית שסופה מוות. מחול של רוחות נשים צעירות שמצויות בנופים חלומיים של יער, מבלי שזכו לממש את אהבתן.
אלא שבלט זה הוא בעל משמעות חברתית עמוקה הרבה יותר. זאת משום שג'יזל היא בת איכרים שפותתה בידי אלברכט ואותו אהבה. כדי לפתותה התחזה אלברכט לאיכר, אבל הוא בעצם אציל המאורס לבת מעמדו.
כשג'יזל מגלה את בגידתו, היא מתה ומצטרפת לוויליס, אלה הן רוחות הרפאים של הנערות שאהוביהן זנחו אותן. אלה מחוללות בשעות שבין חצות הליל לעלות השחר ומתנקמות בכל גבר שנקלע למקום, על ידי כך שהן רוקדות עימו עד שהוא מותש ומת.
אבל ג'יזל עצמה מתעלה על יצר הנקם ונמנעת מלהתיש את אלברכט, שבא אל קברה שבלב היער. היא רוקדת איתו אבל נמנעת מלהתיש אותו עד מוות, חוזרת אל קיברה ומשוחררת לעולמים מהשפעתן של הוויליס. הא עמדה במבחן אהבת האמת ואלברכט נותר לבד בצערו ובבדידותו מאהובתו המתה.
חוץ מביטוי לאהבה גדולה, יש בבלט הזה ביקורת גלויה על החברה המעמדית של התקופה, שלא מאפשרת לשתי הדמויות הראשיות לממש את אהבתן. הביקורת היא גם על היחסים הלא-שוויוניים שיוצרים תלות של האישה בגבר.
הנה היא ג'יזל (עם סקירה)
http://youtu.be/3TLSrI_hXEw
ריקוד זוגי מתוך "ג'יזל":
http://youtu.be/ql3o-1eSdbQ
והנה היער המכושף?:
http://youtu.be/C4jl-Uf8A84
מהי ההיסטוריה של ריקוד הבאלט?
ההגדרה של מחול היא כל ריקוד המיועד לביצוע מול קהל, כולל על מסך כלשהו, כמו טלוויזיה וקולנוע. מכאן שהמחול הוא אמנות. והבלט (ballet), או באלט, נחשב לצורת המחול הוותיקה ביותר של התרבות המערבית.
תולדות הבלט מתחילים בתקופת הרנסאנס, באיטלקיה של המאה ה-15. לאחר מכן אימצו אותו בחצר של המלכה קטרינה דה מדיצ'י והבלט, שעדיין לא נקרא כך, התפשט באיטליה.
מכאן הגיע המחול המסוגנן והעדין לצרפת, בה גם זכה בשם הזה. המעניין הוא שהמילה בצרפתית "בלט" מקורה במילה האיטלקית "balleto" שמשמעותה ריקוד קטן, או הקטנה של המילה "ballo", בלטינית "לרקוד".
אחרי איטליה וצרפת יצא ריקוד הבלט והפך לפופולרי בכל אירופה. הוא הגיע גם לרוסיה, בה הוא התקבל בהתלהבות אמנותית רבה והתפתח לרמות גבוהות במיוחד של איכות והשקעה. בימינו מדברים על להקות הבלט הרוסיות בתור להקות בלט אולי הטובות ביותר בעולם.
אם עד אז שימש הבלט בעיקר כליווי לקונצרטים של מוזיקה קלאסית או אופרה, בתחילת המאה ה-19 החלו לכתוב מחזות שהבלט עמד במרכזם, כאמנות עיקרית ועצמאית. אז גם גדל מספר הרקדנים בהתמדה והבלט התפתח יותר ויותר.
ובתקופה הרומנטית הפכה רוסיה לפעילה מאוד בעולם הבלט. הוקמו בה אז לא מעט להקות בלט ונוצרו כוראוגרפיות מעולות ליצירות מוזיקליות שכתבו מלחינים רוסיים, בעיקר צ'ייקובסקי.
בין היצירות שנכתבו לבלט היו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי.
לאופנה החדשה מצטרפים גם מלחינים בצרפת, כמו ליאו דליב, המתחילים באותה תקופה לכתוב גם הם מוסיקה לבלט. אליהם יצטרפו גם ראוול, דביסי וקלוד סאטי הצרפתים.
בתחילת מאה ה-20 יכתוב מוסיקה חדשנית לבלט גם המלחין הרוסי איגור סטרווינסקי. חשובה במיוחד המוסיקה שכתב למחולות של דיאגילב "ציפור האש" ו"פולחן האביב" שלו. המוסיקה שלו עוררה הרבה מחלוקת אך בהמשך יצרה שינוי במוסיקה כולה והייתה הבסיס למוסיקה המודרנית.
במהלך אמצע המאה ה-20 הפך הבלט בהדרגה מאמנות שממנה נהנים בעיקר בני המעמד הגבוה, לכזו הנפתחת בהדרגה לקהל הרחב.
במהלך המאה הזו תרמה התפתחות הבלט להפיכתו לסגנון אמנותי מהמרכזיים בתרבות המערבית. בין להקות הבלט המובילות כיום בעולם נמצאות להקות "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".
הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):
https://youtu.be/OEekFTj5PvU
מצגת על תולדות הבאלט:
https://youtu.be/5aJheLRReE8
וסקירה היסטורית של ההיסטוריה של הבאלט:
https://youtu.be/2GwEY7TWm7Y
איך הפך קטע מאגם הברבורים ללהיט פופ?
צ'ייקובסקי לוהט. המלחין הרוסי רומנטי הנהדר זוכה להערכה אצל יוצרים בעולם הפופ ולא פעם אחת.
עם סקציית מיתרים ענקית וחלילים, הלהיט הענקי Daydream של להקת Wallace collection הבלגית, הוא שיר משנת 1969 שנחשב לקלאסיקה גם הוא - אבל קלאסיקה בסגנון הפופ רוק הסימפוני (כלומר בביצוע תזמורת מלאה).
זה לא הקשר היחידי של השיר הזה עם קלאסיקה. מה שהופך אותו עוד לכזה הוא העובדה שאל הפזמון המקסים שלו הוכנס קטע מוכר מהז'אנר של המוסיקה הקלאסית. ולא סתם קלאסית... חדי האוזן יזהו את הקטע הזה מתוך מופעי באלט שראו אולי בחייהם. מדובר בקטע העשירי, מתוך המערכה השנייה בבלט "אגם הברבורים" מאת צ'ייקובסקי.
אבל זו לא ההבלחה הקלאסית היחידה בשיר הנפלא הזה. השיר, שאגב לא זכה להצלחה דווקא במדינות דוברות אנגלית, על אף שמילותיו באנגלית מכיל בתוכו פנינה נוספת ומיוחדת לא פחות. מסתבר שבחלק אחר בשיר עושים היוצרים מהלהקה שימוש בנושא השני מתוך הפרק האיטי (פרק 2), מתוך הרביעיה מספר 1 של צ'ייקובסקי.
הנה Wallace collection בלהיט Daydream:
https://youtu.be/Y9I_p8K6ZPg
אגם הברבורים של צ'ייקןבסקי שעליו מבוסס השיר:
https://youtu.be/KXmPeWYi1WY
והפרק השני מהרביעיה מספר 1 לכלי מיתר של צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/gjNZya54_7I
מדוע הירבה דֵגָה לצייר מחול?
הצייר פסל האימפרסיוניסט הצרפתי אדגר דֵגָה (Edgar Degas) התעניין מאד בתנועה החולפת ונודע כמי שהדמות האנושית היא הנושא העיקרי של ציוריו.
הוא הירבה לצייר פעילויות אמנותיות וספורטיביות שבמרכזן התנועה, כגון קונצרטים של מוסיקה, מרוצי סוסים, נשים עובדות או רוחצות באמבטיה ובמיוחד - רקדניות באלט, נושא שהיה חביב עליו מאד והוא היה הראשון והבולט המתעדים שלו.
דגה, שצייר את הרקדניות על הבמה, מאחורי הקלעים ובמהלך החזרות, הצליח להעביר היטב את האסתטיקה והיופי בבלט וגם את קשיי הרקדנים (ובעיקר הרקדניות) בתרגול ולימוד הבלט.
אבל אדגר דגה לא בילה את זמנו בציור בזמן אמת של שיעורי הבלט והחזרות למופעים בפריז. הוא נהג לצלם אותם ואז צייר בסטודיו שלו, מה שהיה שימוש חדשני בטכנולוגיה זו, מכיוון שהצילום היה די חדשני בתקופתו.
דגה חידש בציוריו לעולם האמנות גם בעיקרון נוסף, שהיה לא פחות ממהפכה באמנות הציור - הוא הראשון שאיפשר לדמויות ולעצמים להיחתך על ידי מסגרת התמונה ולא ראה חובה לצייר את כל הדמות. עד אז נהגו לפי מסורת הציור, לצייר את הדברים החשובים בשלמותם. כלומר, הגישה הזו שלו הייתה גישה מהפכנית וחדשנית בצורה לא רגילה, שהיום אמנים מתייחסים אליה כמובנת מאליה.
#האימפרסיוניסט השונה
בשונה מציירים אחרים בתנועה האימפרסיוניסטית, דגה זלזל בנטייה של אימפרסיוניסטים אחרים לצייר באוויר הפתוח (Plain air).
הוא גם פחות נטה לציור באופן ספונטני, כמוהם. כך כמעט כל פסליו נוצרו על ידו כמודלים לצורך הציור ורק בזכות חברו ששמר תבניות שלהם הם שוחזרו לפסלי ברונזה מרהיבים.
דגה גם לא מיהר לאמץ את כתם הצבע האופייני לאימפרסיוניסטים וציוריו הרבה יותר מוחשיים וריאליסטיים משל האחרים.
הנה אמנותו של אדגר דגה בווידאו:
https://youtu.be/odmsHcU5F9c
סרטון אנימציה בהשראת האמנות של אדגר דגה:
http://youtu.be/2610ggGN2-M
ציורי המחול של אדגר דגה:
https://youtu.be/En4ds6Pc8Us
עוד מציורי הבאלט של דגה:
https://youtu.be/EFI0LSEIvcQ
סרטון נדיר וקצר שבו רואים את דגה הזקן פוסע ברחובות פאריס ב-1915:
https://youtu.be/KET94NlM7Ys
תערוכת וידאו של מאות מציוריו:
https://youtu.be/7XNSLN77-Rs?long=yes
ותכנית חינוכית על אדגר דגה (עברית):
https://youtu.be/KU48vSOlQMU?long=yes
איך רקדנים מסתובבים כל כך מהר?
ראיתם פעם גולשים על הקרח מסתובבים במהירות עצומה במקום? צפיתם ברקדנית מצליחה להסתחרר במהירות בלתי אפשרית? - ודאי התפלאתם כיצד הם מסתובבים כל כך מהר. אז יש לזה הסבר והוא אפילו לא מסובך..
הסחרור או הסיבוב המהיר נעוץ במשקל שלהם. ככל שהמשקל פונה הצידה, רחוק יותר מנקודת הסיבוב, נעשה הסיבוב איטי. שימו לב שבהדרגה הם מצמידים את הרגל השניה, זו שאינם עומדים עליה, אל מרכז הגוף. ככל שהמשקל שלהם קרוב למרכז הסיבוב, כך הם מצליחים להסתובב מהר יותר.
גם בבאלט קיים ה"פירואט" (בצרפתית "סביבון"), אותו סחרור מהיר להפליא שמבצעות הרקדניות על קצה הבוהן, בתנועה סיבובית שכזו.
כך נראה סחרור על הקרח, שהולך ומתכנס למרכז וכך הופך מהיר:
http://youtu.be/wDqyipDB-nc
הסיבוב המהיר של המחליקים על הקרח:
https://youtu.be/NtEnEeEyw_s
רקדנים מסתובבים:
http://youtu.be/5lCK4jkqQxA
רקדנית מתרגלת סיבובי באלט מהירים:
http://youtu.be/wxT5gnXs4Ug
ונערה שהמציאה סיבוב משלה:
http://youtu.be/XJk1TryI5QU
מהו סיבוב הפירואט בבלט?
הפִּירוּאֶט (Pirouette) הוא אחד הסיבובים המרהיבים ביותר בבאלט. רקדן או רקדנית מסתובבים על רגל אחת, לעיתים מבצעים מספר סיבובים רצופים שנראים כמעט בלתי אפשריים מבחינה פיזית. המילה פירואט מגיעה מהצרפתית והיא מתארת תנועה שבה הגוף מסתובב במלואו סביב ציר אנכי, כשרגל אחת משמשת כנקודת עיגון והשנייה מורמת למיקום קבוע.
רקדנים מתחילים לומדים תחילה את הפירואט הבסיסי, שמבוצע בדרך כלל בתנוחת רְטִירֶה (Retiré). בתנוחה זו הרגל המורמת מתקפלת כך שכף הרגל נוגעת בברך של רגל התמיכה. זה הפירואט הראשוני שמתרגלים במשך חודשים ולעיתים שנים לפני שעוברים לווריאציות מורכבות יותר. הקושי הגדול ביותר בפירואט הבסיסי הוא שמירה על היציבות והאיזון תוך כדי סיבוב, כשהגוף צריך להישאר ממורכז מעל רגל אחת.
גְרָאן פִּירוּאֶט (Grand Pirouette) הוא פירואט מתקדם שמבוצע כשהרגל המורמת נמצאת בגובה גבוה יותר ובתנוחה מושטת. זה יכול להיות בעמידה אַ לַה סְקוֹנְד (À la Seconde), כשהרגל פרושה לצד בגובה 90 מעלות או יותר, או בעמידה אַרַבֶּסְק (Arabesque), כשהרגל מושטת לאחור. גראן פירואט דורשים כוח רב בשרירי הליבה, שליטה מושלמת באיזון, וטכניקה מדויקת של ספוטינג (Spotting), שזו השמירה על מבט קבוע בנקודה אחת כדי למנוע סחרחורת.
תהליך האימון על פירואטים הוא הדרגתי וממושך. רקדנים מתאמנים תחילה על סיבוב יחיד, חוזרים על התנועה עשרות פעמים בכל שיעור עד שהגוף זוכר אותה באופן אוטומטי. רק לאחר שליטה מושלמת בסיבוב יחיד עוברים לסיבוב כפול, ואז משולש ומעלה. חלק מהתרגול מתבצע ליד המוט, שם יש תמיכה נוספת, וחלק במרכז האולם ללא כל עזרה חיצונית.
השלבים הטכניים של הכנה לפירואט הם מדויקים ביותר. התנועה מתחילה בְּאַן פָאס (En Face), כלומר עמידה מול הקהל בתנוחה פתוחה. משם יורדים לְדֶמִי פְּלִיֶּה (Demi-Plié), שזו כפיפה חלקית של הברכיים, תנוחה שמאפשרת לרקדן לצבור תנופה ואנרגיה לסיבוב. הכפיפה צריכה להיות שקטה ומבוקרת, עם שמירה על הגב ישר והכתפיים למטה.
מהדמי פליה הרקדן עולה בתנועה אחת חלקה לתנוחת רְטִירֶה (Retiré), כשהרגל העובדת מתקפלת ועולה לברך של רגל התמיכה. בו זמנית מתבצע הסיבוב עצמו, כשהראש הוא האחרון שעוזב את הכיוון המקורי והראשון שמגיע לכיוון החדש. טכניקת הספוטינג הזו היא שמונעת סחרחורת ומאפשרת לרקדן לבצע מספר סיבובים רצופים.
סיום הפירואט מתבצע כשהרגל נסגרת מאחור לעמידה בְּדֶמִי פְּלִיֶּה עם אֶפּוֹלְמָן קְרוֹאָזֶה (Épaulement Croisé). אפולמן קרואזה היא תנוחה אלכסונית שבה הגוף מסובב מעט ביחס לקהל, הכתפיים והראש מכוונים בזווית שיוצרת עומק ואלגנטיות. הכפיפה בסיום הפירואט משמשת כספוג שסופג את האנרגיה של הסיבוב ומאפשרת עצירה חלקה ומבוקרת.
אנקדוטה מעניינת על פירואטים קשורה למיכאיל בארישניקוב (Mikhail Baryshnikov), שנחשב לאחד הרקדנים הגדולים בהיסטוריה. בארישניקוב היה מסוגל לבצע פירואטים רצופים מרובים במופעים שלו, ונודע בעיקר בשליטה המושלמת והדיוק שלו. כשנשאל איך הוא משיג דיוק כזה, הוא אמר שהסוד הוא לא בכוח אלא בשליטה מושלמת בציר הגוף ובמיקוד מנטלי מוחלט. הוא התאמן על כל פירואט כאילו זה הפעם הראשונה, גם אחרי עשרות שנות ניסיון.
רקדנים רבים מתארים את תחושת הפירואט המושלם כרגע של חוסר משקל, כאילו הזמן עצר לשנייה. זה הרגע שבו הטכניקה הופכת לאמנות, כשהשליטה הפיזית משתלבת עם הביטוי האמנותי ליצירת תנועה שנראית מרחפת ונטולת מאמץ, למרות השנים של עבודה קשה שעומדות מאחוריה.
כך עושים פירואט (עברית):
https://youtu.be/hyzZSORmLFg
רקדניות צעירות מתרגלות פירואטים:
https://youtu.be/3T5AvGY8H1E
הדרכה נוספת לפירואט בדקה:
https://youtu.be/GIng1xdzxl8
וכך נראה פירואט מרהיב:
https://youtu.be/Fo250jmBl6I
מי הלחין את המוסיקה לבלט "אגם הברבורים"?
את היצירה "אגם הברבורים" (Swan Lake) כתב המלחין הרוסי פיוטר איליץ' צ'ייקוביסקי והיא נחשבת למוזיקת הבלט המפורסמת בעולם.
עלילת הסיפור היא על נסיך המתאהב בעלמה יפה, שקוסם מרושע כישף אותה. בגלל הכישוף כל בוקר היא הופכת לברבור לבן ויפה ורק בלילה חוזרת לדמותה המקורית.
המלחין צ'ייקובסקי נולד ב-1840 בכפר ברוסיה. מגיל צעיר גילה עניין במוסיקה אך מכיוון שלא התבלט יותר מדי בתחום זה, כיוונו אותו הוריו ללמוד להיות עורך דין. צ'ייקובסקי לא אהב את תחום המשפטים ובגיל 23 התפטר והתחיל לעסוק במוזיקה. בשנים הבאות הפך להיות אחד מהמלחינים הגדולים של רוסיה, ואחד מהחשובים בתקופתו.
פרט ל"אגם הברבורים" הלחין צ'ייקובסקי עוד יצירות מוכרות רבות. ביניהן בלטה "היפהפייה הנמה", וגם הבלט הידוע "מפצח האגוזים", שזכה לגרסאות רבות, כולל גרסה לילדים.
הנה קטע מתוך בלט אגם הברבורים:
https://www.youtube.com/watch?v=Xd2nTXsivHs
מתוך קונצרט לילדים "היפהפייה הנמה":
https://www.youtube.com/watch?v=cq0rKjt2i4w
סרט של דיסני על חייו של המלחין:
https://www.youtube.com/watch?v=Qi_V52tySAY
והמנצח גיל שוחט מספר על אגם הברבורים:
https://youtu.be/L5B9EtivDow?long=yes
מהן תנוחות הערבסק בבאלט?
ראיתם פעם רקדני באלט שעומדים על רגל אחת, רגלם השנייה מורמת לאחור בקו ישר ואלגנטי והיד מונפת קדימה ויוצרת קשת מרהיבה?
זוהי עֲרַבֶּסְק (Arabesque), אחת התנוחות המוכרות ביותר בבאלט הקלאסי.
הרקדנים עומדים על רגל אחת בעוד הרגל השנייה מורמת לאחור במתיחה מלאה ויוצרת קו ארוך ורציף. כל זה כשהזרועות מושטות קדימה בתיאום עם הרגליים, כשהגוף יוצר קשת חיננית - מקצות אצבעות הרגל ועד קצות אצבעות היד.
השם עצמו נלקח מעולם האמנות - המונח מתאר במקור דפוסים מתפתלים וקווים זורמים בעיצוב מורי (Moorish), שהופיעו באדריכלות של צפון אפריקה וספרד.
האיטלקי קרלו בלאסיס (Carlo Blasis) היה הראשון שהחיל את המונח על בלט ב-1820, כשהוא טען שהתנוחה מזכירה דמויות בפסלי תבליט קלאסיים ובפרסקות של רפאל.
#תנוחות הערבסק
בשיטת וגנובה (Vaganova) הרוסית מוכרות ארבע תנוחות ערבסק בסיסיות, כאשר ההבדלים ביניהן נעוצים במיקום הידיים, בכיוון הגוף ביחס לקהל ובגובה הרגל המורמת.
בשיטה של האקדמיה המלכותית לריקוד (Royal Academy of Dance) מקובלות שלוש צורות עיקריות. התנוחה יכולה להתבצע על כל כף הרגל (פַּרְטֶר) או על קצות האצבעות (en pointe). גובה הרגל המורמת נע בין 45 מעלות ל-90 מעלות, כשבתנוחה המתקדמת ערבסק פנשה (arabesque penchée) הרגל מגיעה לזווית גדולה יותר מ-90 מעלות והגוף נוטה קדימה לאיזון.
גלינה קקישבה (Galina Kekisheva), סולנית לשעבר של בלט קירוב שלמדה עם אגריפינה וגנובה, העלתה בשנים האחרונות ביקורת מעניינת על המגמה המודרנית - לדבריה, רקדנים בימינו מתמקדים בגובה הערבסק על חשבון הקו היפה והיכולת לעבור לתנוחות אחרות.
מורים מספרים על רקדנית שתקעה בתנוחת ערבסק על קצות האצבעות במהלך הופעה ונאלצה ללחוש לבן זוגה בחיוך "תוציא אותי מזה, אני לא יכולה לרדת!"
#ממלכת הצללים מהבלט "לה באיאדר"
הערבסק המפורסם ביותר מופיע בסצנת "ממלכת הצללים" (Kingdom of the Shades) מהבלט "לה באיאדר" (La Bayadère) בכוריאוגרפיה של מריוס פטיפה (Marius Petipa) - 32 רקדניות לבושות לבן יורדות אחת אחת במדרון ומבצעות ערבסק חוזר בתנועה מהפנטת שנחשבת לאחת מיצירות המופת של הבאלט הקלאסי.
סדרת הערבסקות המרהיבות ותובעניות מבחינה טכנית מדגימה את עוצמת הקורפוס דה בלט ואת יופיה של הכוריאוגרפיה של פטיפה.
מדובר ברצף של צעדים לתוך ערבסק פליה (arabesque plié), ואז שני צעדים נוספים - תנועה פשוטה לכאורה שחוזרת על עצמה עשרות פעמים ויוצרת אפקט מהפנט המבטא את הנצח.
"לה באיידר" (La Bayadère) הוא בלט רוסי איקוני מהמאה ה-19 שהוצג במקור בתיאטרון הבולשוי בסנט פטרסבורג בשנת 1877. מאז הוא הוצג באופן קבוע בברית המועצות. במערב כמעט ולא הכירו אותו, עד שלהקת הבלט קירוב יצאה לסיבוב הופעות עם סצנת ממלכת הצללים בשנת 1961.
הכל על הערבסק:
https://youtu.be/6h9vlH0sVi4
הנה הערבסק באמנות הבאלט:
https://youtu.be/SmRrfm1ihGg
כך עושים את הערבסק:
https://youtu.be/99dCcB5Unmo
על סצנת הערבסקות ב"לה באיאדר":
https://youtu.be/KH6r4_V6Lfk
"ממלכת הצללים" מתוך הבלט "לה באיאדר":
https://youtu.be/XaD36CvfPFM?long=yes
וכך מתאמנות עליו רקדניות הבלט המלכותי:
https://youtu.be/x5c1Lw_GTao?long=yes

הבאלט, או בלט (ballet), הוא סגנון מחול עדין וקלאסי שהתפתח לראשונה בצרפת, בחצר המלך לואי ה-14. במשך כ-500 השנים שלאחר מכן הוצג הבאלט כליווי לאופרות ולקונצרטים של מוסיקה קלאסית.
את הבלט מלווה עד היום מוסיקה קלאסית, לרוב בליווי תזמורת שלמה.
רק בתחילת המאה ה-19 החלו מלחינים לכתוב יצירות מחול לבלט, כולל יצירות מעולות וחשובות כמו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי והמחול "ציפור האש" של סטרווינסקי.
כך התפתח הבאלט והפך לסגנון אמנותי מוביל בתרבות המערבית. כיום קיימות להקות באלט חשובות בעולם כולו, כמו להקת "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".
הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):
https://youtu.be/OEekFTj5PvU
ריקוד באלט קלאסי מתוך "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי:
http://youtu.be/ILIaLxpgAOY
סיום "אגם הברבורים" היפה:
http://youtu.be/SXJawzOLS3k
מעט מהחזרות על ריקוד בלט שכזה:
http://youtu.be/VTmGlaJABNA?t=8s
ופירוט של מגוון תנועות הבאלט:
https://youtu.be/-ySi-8HVRZc?long=yes

הבלט ג'יזל (Giselle) הוא אחד מהאהובים בעולם הבלט. זהו בלט מסוף המאה ה-19 שמכיל איכרים ואצילים, נימפות ורוחות של נערות צעירות שנזנחות על ידי אהוביהן. סיפורו הקשה עוסק באהבה בלתי-אפשרית שסופה מוות. מחול של רוחות נשים צעירות שמצויות בנופים חלומיים של יער, מבלי שזכו לממש את אהבתן.
אלא שבלט זה הוא בעל משמעות חברתית עמוקה הרבה יותר. זאת משום שג'יזל היא בת איכרים שפותתה בידי אלברכט ואותו אהבה. כדי לפתותה התחזה אלברכט לאיכר, אבל הוא בעצם אציל המאורס לבת מעמדו.
כשג'יזל מגלה את בגידתו, היא מתה ומצטרפת לוויליס, אלה הן רוחות הרפאים של הנערות שאהוביהן זנחו אותן. אלה מחוללות בשעות שבין חצות הליל לעלות השחר ומתנקמות בכל גבר שנקלע למקום, על ידי כך שהן רוקדות עימו עד שהוא מותש ומת.
אבל ג'יזל עצמה מתעלה על יצר הנקם ונמנעת מלהתיש את אלברכט, שבא אל קברה שבלב היער. היא רוקדת איתו אבל נמנעת מלהתיש אותו עד מוות, חוזרת אל קיברה ומשוחררת לעולמים מהשפעתן של הוויליס. הא עמדה במבחן אהבת האמת ואלברכט נותר לבד בצערו ובבדידותו מאהובתו המתה.
חוץ מביטוי לאהבה גדולה, יש בבלט הזה ביקורת גלויה על החברה המעמדית של התקופה, שלא מאפשרת לשתי הדמויות הראשיות לממש את אהבתן. הביקורת היא גם על היחסים הלא-שוויוניים שיוצרים תלות של האישה בגבר.
הנה היא ג'יזל (עם סקירה)
http://youtu.be/3TLSrI_hXEw
ריקוד זוגי מתוך "ג'יזל":
http://youtu.be/ql3o-1eSdbQ
והנה היער המכושף?:
http://youtu.be/C4jl-Uf8A84

ההגדרה של מחול היא כל ריקוד המיועד לביצוע מול קהל, כולל על מסך כלשהו, כמו טלוויזיה וקולנוע. מכאן שהמחול הוא אמנות. והבלט (ballet), או באלט, נחשב לצורת המחול הוותיקה ביותר של התרבות המערבית.
תולדות הבלט מתחילים בתקופת הרנסאנס, באיטלקיה של המאה ה-15. לאחר מכן אימצו אותו בחצר של המלכה קטרינה דה מדיצ'י והבלט, שעדיין לא נקרא כך, התפשט באיטליה.
מכאן הגיע המחול המסוגנן והעדין לצרפת, בה גם זכה בשם הזה. המעניין הוא שהמילה בצרפתית "בלט" מקורה במילה האיטלקית "balleto" שמשמעותה ריקוד קטן, או הקטנה של המילה "ballo", בלטינית "לרקוד".
אחרי איטליה וצרפת יצא ריקוד הבלט והפך לפופולרי בכל אירופה. הוא הגיע גם לרוסיה, בה הוא התקבל בהתלהבות אמנותית רבה והתפתח לרמות גבוהות במיוחד של איכות והשקעה. בימינו מדברים על להקות הבלט הרוסיות בתור להקות בלט אולי הטובות ביותר בעולם.
אם עד אז שימש הבלט בעיקר כליווי לקונצרטים של מוזיקה קלאסית או אופרה, בתחילת המאה ה-19 החלו לכתוב מחזות שהבלט עמד במרכזם, כאמנות עיקרית ועצמאית. אז גם גדל מספר הרקדנים בהתמדה והבלט התפתח יותר ויותר.
ובתקופה הרומנטית הפכה רוסיה לפעילה מאוד בעולם הבלט. הוקמו בה אז לא מעט להקות בלט ונוצרו כוראוגרפיות מעולות ליצירות מוזיקליות שכתבו מלחינים רוסיים, בעיקר צ'ייקובסקי.
בין היצירות שנכתבו לבלט היו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי.
לאופנה החדשה מצטרפים גם מלחינים בצרפת, כמו ליאו דליב, המתחילים באותה תקופה לכתוב גם הם מוסיקה לבלט. אליהם יצטרפו גם ראוול, דביסי וקלוד סאטי הצרפתים.
בתחילת מאה ה-20 יכתוב מוסיקה חדשנית לבלט גם המלחין הרוסי איגור סטרווינסקי. חשובה במיוחד המוסיקה שכתב למחולות של דיאגילב "ציפור האש" ו"פולחן האביב" שלו. המוסיקה שלו עוררה הרבה מחלוקת אך בהמשך יצרה שינוי במוסיקה כולה והייתה הבסיס למוסיקה המודרנית.
במהלך אמצע המאה ה-20 הפך הבלט בהדרגה מאמנות שממנה נהנים בעיקר בני המעמד הגבוה, לכזו הנפתחת בהדרגה לקהל הרחב.
במהלך המאה הזו תרמה התפתחות הבלט להפיכתו לסגנון אמנותי מהמרכזיים בתרבות המערבית. בין להקות הבלט המובילות כיום בעולם נמצאות להקות "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".
הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):
https://youtu.be/OEekFTj5PvU
מצגת על תולדות הבאלט:
https://youtu.be/5aJheLRReE8
וסקירה היסטורית של ההיסטוריה של הבאלט:
https://youtu.be/2GwEY7TWm7Y

צ'ייקובסקי לוהט. המלחין הרוסי רומנטי הנהדר זוכה להערכה אצל יוצרים בעולם הפופ ולא פעם אחת.
עם סקציית מיתרים ענקית וחלילים, הלהיט הענקי Daydream של להקת Wallace collection הבלגית, הוא שיר משנת 1969 שנחשב לקלאסיקה גם הוא - אבל קלאסיקה בסגנון הפופ רוק הסימפוני (כלומר בביצוע תזמורת מלאה).
זה לא הקשר היחידי של השיר הזה עם קלאסיקה. מה שהופך אותו עוד לכזה הוא העובדה שאל הפזמון המקסים שלו הוכנס קטע מוכר מהז'אנר של המוסיקה הקלאסית. ולא סתם קלאסית... חדי האוזן יזהו את הקטע הזה מתוך מופעי באלט שראו אולי בחייהם. מדובר בקטע העשירי, מתוך המערכה השנייה בבלט "אגם הברבורים" מאת צ'ייקובסקי.
אבל זו לא ההבלחה הקלאסית היחידה בשיר הנפלא הזה. השיר, שאגב לא זכה להצלחה דווקא במדינות דוברות אנגלית, על אף שמילותיו באנגלית מכיל בתוכו פנינה נוספת ומיוחדת לא פחות. מסתבר שבחלק אחר בשיר עושים היוצרים מהלהקה שימוש בנושא השני מתוך הפרק האיטי (פרק 2), מתוך הרביעיה מספר 1 של צ'ייקובסקי.
הנה Wallace collection בלהיט Daydream:
https://youtu.be/Y9I_p8K6ZPg
אגם הברבורים של צ'ייקןבסקי שעליו מבוסס השיר:
https://youtu.be/KXmPeWYi1WY
והפרק השני מהרביעיה מספר 1 לכלי מיתר של צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/gjNZya54_7I
באלט

הצייר פסל האימפרסיוניסט הצרפתי אדגר דֵגָה (Edgar Degas) התעניין מאד בתנועה החולפת ונודע כמי שהדמות האנושית היא הנושא העיקרי של ציוריו.
הוא הירבה לצייר פעילויות אמנותיות וספורטיביות שבמרכזן התנועה, כגון קונצרטים של מוסיקה, מרוצי סוסים, נשים עובדות או רוחצות באמבטיה ובמיוחד - רקדניות באלט, נושא שהיה חביב עליו מאד והוא היה הראשון והבולט המתעדים שלו.
דגה, שצייר את הרקדניות על הבמה, מאחורי הקלעים ובמהלך החזרות, הצליח להעביר היטב את האסתטיקה והיופי בבלט וגם את קשיי הרקדנים (ובעיקר הרקדניות) בתרגול ולימוד הבלט.
אבל אדגר דגה לא בילה את זמנו בציור בזמן אמת של שיעורי הבלט והחזרות למופעים בפריז. הוא נהג לצלם אותם ואז צייר בסטודיו שלו, מה שהיה שימוש חדשני בטכנולוגיה זו, מכיוון שהצילום היה די חדשני בתקופתו.
דגה חידש בציוריו לעולם האמנות גם בעיקרון נוסף, שהיה לא פחות ממהפכה באמנות הציור - הוא הראשון שאיפשר לדמויות ולעצמים להיחתך על ידי מסגרת התמונה ולא ראה חובה לצייר את כל הדמות. עד אז נהגו לפי מסורת הציור, לצייר את הדברים החשובים בשלמותם. כלומר, הגישה הזו שלו הייתה גישה מהפכנית וחדשנית בצורה לא רגילה, שהיום אמנים מתייחסים אליה כמובנת מאליה.
#האימפרסיוניסט השונה
בשונה מציירים אחרים בתנועה האימפרסיוניסטית, דגה זלזל בנטייה של אימפרסיוניסטים אחרים לצייר באוויר הפתוח (Plain air).
הוא גם פחות נטה לציור באופן ספונטני, כמוהם. כך כמעט כל פסליו נוצרו על ידו כמודלים לצורך הציור ורק בזכות חברו ששמר תבניות שלהם הם שוחזרו לפסלי ברונזה מרהיבים.
דגה גם לא מיהר לאמץ את כתם הצבע האופייני לאימפרסיוניסטים וציוריו הרבה יותר מוחשיים וריאליסטיים משל האחרים.
הנה אמנותו של אדגר דגה בווידאו:
https://youtu.be/odmsHcU5F9c
סרטון אנימציה בהשראת האמנות של אדגר דגה:
http://youtu.be/2610ggGN2-M
ציורי המחול של אדגר דגה:
https://youtu.be/En4ds6Pc8Us
עוד מציורי הבאלט של דגה:
https://youtu.be/EFI0LSEIvcQ
סרטון נדיר וקצר שבו רואים את דגה הזקן פוסע ברחובות פאריס ב-1915:
https://youtu.be/KET94NlM7Ys
תערוכת וידאו של מאות מציוריו:
https://youtu.be/7XNSLN77-Rs?long=yes
ותכנית חינוכית על אדגר דגה (עברית):
https://youtu.be/KU48vSOlQMU?long=yes

ראיתם פעם גולשים על הקרח מסתובבים במהירות עצומה במקום? צפיתם ברקדנית מצליחה להסתחרר במהירות בלתי אפשרית? - ודאי התפלאתם כיצד הם מסתובבים כל כך מהר. אז יש לזה הסבר והוא אפילו לא מסובך..
הסחרור או הסיבוב המהיר נעוץ במשקל שלהם. ככל שהמשקל פונה הצידה, רחוק יותר מנקודת הסיבוב, נעשה הסיבוב איטי. שימו לב שבהדרגה הם מצמידים את הרגל השניה, זו שאינם עומדים עליה, אל מרכז הגוף. ככל שהמשקל שלהם קרוב למרכז הסיבוב, כך הם מצליחים להסתובב מהר יותר.
גם בבאלט קיים ה"פירואט" (בצרפתית "סביבון"), אותו סחרור מהיר להפליא שמבצעות הרקדניות על קצה הבוהן, בתנועה סיבובית שכזו.
כך נראה סחרור על הקרח, שהולך ומתכנס למרכז וכך הופך מהיר:
http://youtu.be/wDqyipDB-nc
הסיבוב המהיר של המחליקים על הקרח:
https://youtu.be/NtEnEeEyw_s
רקדנים מסתובבים:
http://youtu.be/5lCK4jkqQxA
רקדנית מתרגלת סיבובי באלט מהירים:
http://youtu.be/wxT5gnXs4Ug
ונערה שהמציאה סיבוב משלה:
http://youtu.be/XJk1TryI5QU

הפִּירוּאֶט (Pirouette) הוא אחד הסיבובים המרהיבים ביותר בבאלט. רקדן או רקדנית מסתובבים על רגל אחת, לעיתים מבצעים מספר סיבובים רצופים שנראים כמעט בלתי אפשריים מבחינה פיזית. המילה פירואט מגיעה מהצרפתית והיא מתארת תנועה שבה הגוף מסתובב במלואו סביב ציר אנכי, כשרגל אחת משמשת כנקודת עיגון והשנייה מורמת למיקום קבוע.
רקדנים מתחילים לומדים תחילה את הפירואט הבסיסי, שמבוצע בדרך כלל בתנוחת רְטִירֶה (Retiré). בתנוחה זו הרגל המורמת מתקפלת כך שכף הרגל נוגעת בברך של רגל התמיכה. זה הפירואט הראשוני שמתרגלים במשך חודשים ולעיתים שנים לפני שעוברים לווריאציות מורכבות יותר. הקושי הגדול ביותר בפירואט הבסיסי הוא שמירה על היציבות והאיזון תוך כדי סיבוב, כשהגוף צריך להישאר ממורכז מעל רגל אחת.
גְרָאן פִּירוּאֶט (Grand Pirouette) הוא פירואט מתקדם שמבוצע כשהרגל המורמת נמצאת בגובה גבוה יותר ובתנוחה מושטת. זה יכול להיות בעמידה אַ לַה סְקוֹנְד (À la Seconde), כשהרגל פרושה לצד בגובה 90 מעלות או יותר, או בעמידה אַרַבֶּסְק (Arabesque), כשהרגל מושטת לאחור. גראן פירואט דורשים כוח רב בשרירי הליבה, שליטה מושלמת באיזון, וטכניקה מדויקת של ספוטינג (Spotting), שזו השמירה על מבט קבוע בנקודה אחת כדי למנוע סחרחורת.
תהליך האימון על פירואטים הוא הדרגתי וממושך. רקדנים מתאמנים תחילה על סיבוב יחיד, חוזרים על התנועה עשרות פעמים בכל שיעור עד שהגוף זוכר אותה באופן אוטומטי. רק לאחר שליטה מושלמת בסיבוב יחיד עוברים לסיבוב כפול, ואז משולש ומעלה. חלק מהתרגול מתבצע ליד המוט, שם יש תמיכה נוספת, וחלק במרכז האולם ללא כל עזרה חיצונית.
השלבים הטכניים של הכנה לפירואט הם מדויקים ביותר. התנועה מתחילה בְּאַן פָאס (En Face), כלומר עמידה מול הקהל בתנוחה פתוחה. משם יורדים לְדֶמִי פְּלִיֶּה (Demi-Plié), שזו כפיפה חלקית של הברכיים, תנוחה שמאפשרת לרקדן לצבור תנופה ואנרגיה לסיבוב. הכפיפה צריכה להיות שקטה ומבוקרת, עם שמירה על הגב ישר והכתפיים למטה.
מהדמי פליה הרקדן עולה בתנועה אחת חלקה לתנוחת רְטִירֶה (Retiré), כשהרגל העובדת מתקפלת ועולה לברך של רגל התמיכה. בו זמנית מתבצע הסיבוב עצמו, כשהראש הוא האחרון שעוזב את הכיוון המקורי והראשון שמגיע לכיוון החדש. טכניקת הספוטינג הזו היא שמונעת סחרחורת ומאפשרת לרקדן לבצע מספר סיבובים רצופים.
סיום הפירואט מתבצע כשהרגל נסגרת מאחור לעמידה בְּדֶמִי פְּלִיֶּה עם אֶפּוֹלְמָן קְרוֹאָזֶה (Épaulement Croisé). אפולמן קרואזה היא תנוחה אלכסונית שבה הגוף מסובב מעט ביחס לקהל, הכתפיים והראש מכוונים בזווית שיוצרת עומק ואלגנטיות. הכפיפה בסיום הפירואט משמשת כספוג שסופג את האנרגיה של הסיבוב ומאפשרת עצירה חלקה ומבוקרת.
אנקדוטה מעניינת על פירואטים קשורה למיכאיל בארישניקוב (Mikhail Baryshnikov), שנחשב לאחד הרקדנים הגדולים בהיסטוריה. בארישניקוב היה מסוגל לבצע פירואטים רצופים מרובים במופעים שלו, ונודע בעיקר בשליטה המושלמת והדיוק שלו. כשנשאל איך הוא משיג דיוק כזה, הוא אמר שהסוד הוא לא בכוח אלא בשליטה מושלמת בציר הגוף ובמיקוד מנטלי מוחלט. הוא התאמן על כל פירואט כאילו זה הפעם הראשונה, גם אחרי עשרות שנות ניסיון.
רקדנים רבים מתארים את תחושת הפירואט המושלם כרגע של חוסר משקל, כאילו הזמן עצר לשנייה. זה הרגע שבו הטכניקה הופכת לאמנות, כשהשליטה הפיזית משתלבת עם הביטוי האמנותי ליצירת תנועה שנראית מרחפת ונטולת מאמץ, למרות השנים של עבודה קשה שעומדות מאחוריה.
כך עושים פירואט (עברית):
https://youtu.be/hyzZSORmLFg
רקדניות צעירות מתרגלות פירואטים:
https://youtu.be/3T5AvGY8H1E
הדרכה נוספת לפירואט בדקה:
https://youtu.be/GIng1xdzxl8
וכך נראה פירואט מרהיב:
https://youtu.be/Fo250jmBl6I

את היצירה "אגם הברבורים" (Swan Lake) כתב המלחין הרוסי פיוטר איליץ' צ'ייקוביסקי והיא נחשבת למוזיקת הבלט המפורסמת בעולם.
עלילת הסיפור היא על נסיך המתאהב בעלמה יפה, שקוסם מרושע כישף אותה. בגלל הכישוף כל בוקר היא הופכת לברבור לבן ויפה ורק בלילה חוזרת לדמותה המקורית.
המלחין צ'ייקובסקי נולד ב-1840 בכפר ברוסיה. מגיל צעיר גילה עניין במוסיקה אך מכיוון שלא התבלט יותר מדי בתחום זה, כיוונו אותו הוריו ללמוד להיות עורך דין. צ'ייקובסקי לא אהב את תחום המשפטים ובגיל 23 התפטר והתחיל לעסוק במוזיקה. בשנים הבאות הפך להיות אחד מהמלחינים הגדולים של רוסיה, ואחד מהחשובים בתקופתו.
פרט ל"אגם הברבורים" הלחין צ'ייקובסקי עוד יצירות מוכרות רבות. ביניהן בלטה "היפהפייה הנמה", וגם הבלט הידוע "מפצח האגוזים", שזכה לגרסאות רבות, כולל גרסה לילדים.
הנה קטע מתוך בלט אגם הברבורים:
https://www.youtube.com/watch?v=Xd2nTXsivHs
מתוך קונצרט לילדים "היפהפייה הנמה":
https://www.youtube.com/watch?v=cq0rKjt2i4w
סרט של דיסני על חייו של המלחין:
https://www.youtube.com/watch?v=Qi_V52tySAY
והמנצח גיל שוחט מספר על אגם הברבורים:
https://youtu.be/L5B9EtivDow?long=yes

ראיתם פעם רקדני באלט שעומדים על רגל אחת, רגלם השנייה מורמת לאחור בקו ישר ואלגנטי והיד מונפת קדימה ויוצרת קשת מרהיבה?
זוהי עֲרַבֶּסְק (Arabesque), אחת התנוחות המוכרות ביותר בבאלט הקלאסי.
הרקדנים עומדים על רגל אחת בעוד הרגל השנייה מורמת לאחור במתיחה מלאה ויוצרת קו ארוך ורציף. כל זה כשהזרועות מושטות קדימה בתיאום עם הרגליים, כשהגוף יוצר קשת חיננית - מקצות אצבעות הרגל ועד קצות אצבעות היד.
השם עצמו נלקח מעולם האמנות - המונח מתאר במקור דפוסים מתפתלים וקווים זורמים בעיצוב מורי (Moorish), שהופיעו באדריכלות של צפון אפריקה וספרד.
האיטלקי קרלו בלאסיס (Carlo Blasis) היה הראשון שהחיל את המונח על בלט ב-1820, כשהוא טען שהתנוחה מזכירה דמויות בפסלי תבליט קלאסיים ובפרסקות של רפאל.
#תנוחות הערבסק
בשיטת וגנובה (Vaganova) הרוסית מוכרות ארבע תנוחות ערבסק בסיסיות, כאשר ההבדלים ביניהן נעוצים במיקום הידיים, בכיוון הגוף ביחס לקהל ובגובה הרגל המורמת.
בשיטה של האקדמיה המלכותית לריקוד (Royal Academy of Dance) מקובלות שלוש צורות עיקריות. התנוחה יכולה להתבצע על כל כף הרגל (פַּרְטֶר) או על קצות האצבעות (en pointe). גובה הרגל המורמת נע בין 45 מעלות ל-90 מעלות, כשבתנוחה המתקדמת ערבסק פנשה (arabesque penchée) הרגל מגיעה לזווית גדולה יותר מ-90 מעלות והגוף נוטה קדימה לאיזון.
גלינה קקישבה (Galina Kekisheva), סולנית לשעבר של בלט קירוב שלמדה עם אגריפינה וגנובה, העלתה בשנים האחרונות ביקורת מעניינת על המגמה המודרנית - לדבריה, רקדנים בימינו מתמקדים בגובה הערבסק על חשבון הקו היפה והיכולת לעבור לתנוחות אחרות.
מורים מספרים על רקדנית שתקעה בתנוחת ערבסק על קצות האצבעות במהלך הופעה ונאלצה ללחוש לבן זוגה בחיוך "תוציא אותי מזה, אני לא יכולה לרדת!"
#ממלכת הצללים מהבלט "לה באיאדר"
הערבסק המפורסם ביותר מופיע בסצנת "ממלכת הצללים" (Kingdom of the Shades) מהבלט "לה באיאדר" (La Bayadère) בכוריאוגרפיה של מריוס פטיפה (Marius Petipa) - 32 רקדניות לבושות לבן יורדות אחת אחת במדרון ומבצעות ערבסק חוזר בתנועה מהפנטת שנחשבת לאחת מיצירות המופת של הבאלט הקלאסי.
סדרת הערבסקות המרהיבות ותובעניות מבחינה טכנית מדגימה את עוצמת הקורפוס דה בלט ואת יופיה של הכוריאוגרפיה של פטיפה.
מדובר ברצף של צעדים לתוך ערבסק פליה (arabesque plié), ואז שני צעדים נוספים - תנועה פשוטה לכאורה שחוזרת על עצמה עשרות פעמים ויוצרת אפקט מהפנט המבטא את הנצח.
"לה באיידר" (La Bayadère) הוא בלט רוסי איקוני מהמאה ה-19 שהוצג במקור בתיאטרון הבולשוי בסנט פטרסבורג בשנת 1877. מאז הוא הוצג באופן קבוע בברית המועצות. במערב כמעט ולא הכירו אותו, עד שלהקת הבלט קירוב יצאה לסיבוב הופעות עם סצנת ממלכת הצללים בשנת 1961.
הכל על הערבסק:
https://youtu.be/6h9vlH0sVi4
הנה הערבסק באמנות הבאלט:
https://youtu.be/SmRrfm1ihGg
כך עושים את הערבסק:
https://youtu.be/99dCcB5Unmo
על סצנת הערבסקות ב"לה באיאדר":
https://youtu.be/KH6r4_V6Lfk
"ממלכת הצללים" מתוך הבלט "לה באיאדר":
https://youtu.be/XaD36CvfPFM?long=yes
וכך מתאמנות עליו רקדניות הבלט המלכותי:
https://youtu.be/x5c1Lw_GTao?long=yes
מאיפה באה ההשראה לבלט "היפהפייה הנרדמת"?
ספרות, מוסיקה ומחול - דומה שכל האמנויות מיוצגות ביצירה "היפהפייה הנרדמת" (The Sleeping Beauty), עם הבלט הנשגב ב-2 מערכות ופרולוג, המוסיקה הנצחית מאת צ'ייקובסקי והאגדה שכתב הצרפתי פיירו וממוספרת כמספר 50 בלקט המפורסם של האחים גרים.
הבלט מתמקד בקורותיה של נסיכה שובת לב, מיום לידתה, דרך הכישוף שיוטל בה, על התרדמה הארוכה שלה ובנשיקה האוהבת של הנסיך, שיעיר אותה משנתה ויישא אותה לאישה. סיומו של הבאלט יהיה במחול מסחרר של חגיגת החתונה וטקס הנישואין.
המעשיה האהובה מופיעה במסורת של עמים רבים באירופה וליוותה דורות רבים של ילדים בכל העולם. הסיפור על הנסיכה ועל המאבק של הטוב ברע, הוא משל ושיעור במוסריות ואמונה בטוב.
האגדה הקסומה על היפהפייה הנרדמת הפכה לסיפור קלאסי אהוב גם באמנות. היא עובדה במהלך השנים ליצירות רבות, כולל בתיאטרון, בספרות ובקולנוע. זכור במיוחד סרט האנימציה האהוב משנת 1959, של אולפני דיסני.
וכחוט השני משתלב באגדה היפה גם הנמשל, של המחזוריות שבטבע. כי כמו הנסיכה, גם האדמה נרדמת בחורף וכמו ממתינה לנשיקת האביב, שתעיר אותה משנתה, לחיים חדשים והתחדשות הפריחה שלה.
אבל מה הופך את היצירה הזו לכל כך מיוחדת בתולדות התרבות האירופית? - כנראה שלפני הכל מדובר בשילוב של מצוינות, בין האגדה הקסומה והעל-זמנית של פיירו ושתיעדו והפיצו האחים גרים, למוסיקה המופלאה של צ'ייקובסקי ובראש ובראשונה לבלט המרהיב עם הכוריאוגרפיה הנהדרת של מריוס פטיפה.
#העלילה
הבלט נפתח בנשף בארמון המלוכה, לרגל לידתה של הנסיכה אורורה. בעוד הפיות השונות מברכות את התינוקת הקטנה, הפיה קלבוס חווה חוויה הפוכה, כשמגרשים אותה בבושת פנים מהנשף. מושפלת ופגועה עד עמקי נשמתה, היא מבטיחה לנקום.
ובמערכה הראשונה, שנים אחר כך, חוגגת הנסיכה אורורה את יום הולדתה ה-16. בחגיגה מתקבצים סביבה מחזרים רבים, כולם רוצים להילחם על לב הנסיכה היפה. אבל היא עצמה לא מתרגשת מאיש מהם וניגשת לקשישה שמגיעה אל הטקס ובידה פרחים.
הזקנה הזו היא קלבוס הפיה, שבין הוורדים מסתירה לא מחט. כשהנסיכה אורורה אוחזת בפרחים היא נדקרת ונרדמת לשנים רבות. רק נשיקה מנסיך אמיתי תוגל להעיר אותה משנתה. האם נסיך כזה אכן יגיע?
#המוסיקה
היצירה המוסיקלית של "היפהפייה הנרדמת" או "היפהפייה הנמה" (Swan Lake) היא אחת משלוש יצירותיו הגדולות של המלחין פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי) לבלט, שהן "אגם הברבורים", "מפצח האגוזים" ו"היפהפיה הנרדמת".
את המוסיקה לבלט הזה הוא כתב בשנים 1888-1889. "היפהפייה הנרדמת" היא היצירה המורכבת והמרתקת ביותר שצ'ייקובסקי הלחין לעולם המחול. ביצירה זו הוא מתגלה בשיאו, כמלחין דרמטי וסימפוני, העובד היטב גם כמוסיקאי למחול אמנותי.
וגם אם שתי יצירות המוסיקה לבאלטים האחרים של צ'ייקובסקי, "אגם הברבורים" ו"מפצח האגוזים", הן יותר מפורסמות יותר ממנה, המוסיקה של "היפהפייה הנרדמת" היא אחת היצירות הכי אהובות ומבוצעות של צ'ייקובסקי.
#הבלט
בלט ב-3 מערכות (למעשה מדובר בשתי מערכות ופרולוג, כלומר חחחלחחל), "היפהפיה הנרדמת" הוא בלט קסום שמתבסס על האגדה האהובה ורבת השנים בשם זה.
הבלט "היפהפייה הנרדמת" עלה לראשונה על במה ב-15 בינואר, שנת 1890. זה היה על בימת תיאטרון מריאינסקי בסנט פטרבורג.
לצד עוד שתי יצירות אייקוניות בבלט הקלאסי, "אגם הברבורים" ו"ג'יזל", גם "היפהפיה הנרדמת" תפס את מקומו על בימת עולם המחול כלהיט על זמני ופופולרי מאוד.
הכוריאוגרפיה שיצר מריוס פטיפה היא תוצר מדויק ונאמן לרוח המסורת הקלאסית של עולם הבלט האירופי של שלהי המאה ה-19. בעזרת תלבושות תואמות לתקופה בה נוצרה ועידון אופייני לתקופה הרומנטית, היא מעבירה אותנו לארמונות המלוכה האירופיים של המאה ה-19.
הנה הבלט "היפהפייה הנרדמת" של צ'ייקובסקי (עברית):
https://youtu.be/QyVWTRUxSuE?t=28s
סיפורו של הבאלט המפורסם הזה (מתורגם):
https://youtu.be/BRdFt3brZNw
חזרות לבלט:
https://youtu.be/-5Yp-vToI2E
חלק מהבלט המפורסם:
https://youtu.be/jTgh7VywVfE
שיר הנושא של של דיסני המבוסס על "ואלס הגרלנדה" מהמערכה הראשונה של הבלט:
https://youtu.be/TXbHShUnwxY
והביצוע הנשגב של לנה דל ריי לדיסני פינת צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/bYrD_l3juoU
ספרות, מוסיקה ומחול - דומה שכל האמנויות מיוצגות ביצירה "היפהפייה הנרדמת" (The Sleeping Beauty), עם הבלט הנשגב ב-2 מערכות ופרולוג, המוסיקה הנצחית מאת צ'ייקובסקי והאגדה שכתב הצרפתי פיירו וממוספרת כמספר 50 בלקט המפורסם של האחים גרים.
הבלט מתמקד בקורותיה של נסיכה שובת לב, מיום לידתה, דרך הכישוף שיוטל בה, על התרדמה הארוכה שלה ובנשיקה האוהבת של הנסיך, שיעיר אותה משנתה ויישא אותה לאישה. סיומו של הבאלט יהיה במחול מסחרר של חגיגת החתונה וטקס הנישואין.
המעשיה האהובה מופיעה במסורת של עמים רבים באירופה וליוותה דורות רבים של ילדים בכל העולם. הסיפור על הנסיכה ועל המאבק של הטוב ברע, הוא משל ושיעור במוסריות ואמונה בטוב.
האגדה הקסומה על היפהפייה הנרדמת הפכה לסיפור קלאסי אהוב גם באמנות. היא עובדה במהלך השנים ליצירות רבות, כולל בתיאטרון, בספרות ובקולנוע. זכור במיוחד סרט האנימציה האהוב משנת 1959, של אולפני דיסני.
וכחוט השני משתלב באגדה היפה גם הנמשל, של המחזוריות שבטבע. כי כמו הנסיכה, גם האדמה נרדמת בחורף וכמו ממתינה לנשיקת האביב, שתעיר אותה משנתה, לחיים חדשים והתחדשות הפריחה שלה.
אבל מה הופך את היצירה הזו לכל כך מיוחדת בתולדות התרבות האירופית? - כנראה שלפני הכל מדובר בשילוב של מצוינות, בין האגדה הקסומה והעל-זמנית של פיירו ושתיעדו והפיצו האחים גרים, למוסיקה המופלאה של צ'ייקובסקי ובראש ובראשונה לבלט המרהיב עם הכוריאוגרפיה הנהדרת של מריוס פטיפה.
#העלילה
הבלט נפתח בנשף בארמון המלוכה, לרגל לידתה של הנסיכה אורורה. בעוד הפיות השונות מברכות את התינוקת הקטנה, הפיה קלבוס חווה חוויה הפוכה, כשמגרשים אותה בבושת פנים מהנשף. מושפלת ופגועה עד עמקי נשמתה, היא מבטיחה לנקום.
ובמערכה הראשונה, שנים אחר כך, חוגגת הנסיכה אורורה את יום הולדתה ה-16. בחגיגה מתקבצים סביבה מחזרים רבים, כולם רוצים להילחם על לב הנסיכה היפה. אבל היא עצמה לא מתרגשת מאיש מהם וניגשת לקשישה שמגיעה אל הטקס ובידה פרחים.
הזקנה הזו היא קלבוס הפיה, שבין הוורדים מסתירה לא מחט. כשהנסיכה אורורה אוחזת בפרחים היא נדקרת ונרדמת לשנים רבות. רק נשיקה מנסיך אמיתי תוגל להעיר אותה משנתה. האם נסיך כזה אכן יגיע?
#המוסיקה
היצירה המוסיקלית של "היפהפייה הנרדמת" או "היפהפייה הנמה" (Swan Lake) היא אחת משלוש יצירותיו הגדולות של המלחין פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי) לבלט, שהן "אגם הברבורים", "מפצח האגוזים" ו"היפהפיה הנרדמת".
את המוסיקה לבלט הזה הוא כתב בשנים 1888-1889. "היפהפייה הנרדמת" היא היצירה המורכבת והמרתקת ביותר שצ'ייקובסקי הלחין לעולם המחול. ביצירה זו הוא מתגלה בשיאו, כמלחין דרמטי וסימפוני, העובד היטב גם כמוסיקאי למחול אמנותי.
וגם אם שתי יצירות המוסיקה לבאלטים האחרים של צ'ייקובסקי, "אגם הברבורים" ו"מפצח האגוזים", הן יותר מפורסמות יותר ממנה, המוסיקה של "היפהפייה הנרדמת" היא אחת היצירות הכי אהובות ומבוצעות של צ'ייקובסקי.
#הבלט
בלט ב-3 מערכות (למעשה מדובר בשתי מערכות ופרולוג, כלומר חחחלחחל), "היפהפיה הנרדמת" הוא בלט קסום שמתבסס על האגדה האהובה ורבת השנים בשם זה.
הבלט "היפהפייה הנרדמת" עלה לראשונה על במה ב-15 בינואר, שנת 1890. זה היה על בימת תיאטרון מריאינסקי בסנט פטרבורג.
לצד עוד שתי יצירות אייקוניות בבלט הקלאסי, "אגם הברבורים" ו"ג'יזל", גם "היפהפיה הנרדמת" תפס את מקומו על בימת עולם המחול כלהיט על זמני ופופולרי מאוד.
הכוריאוגרפיה שיצר מריוס פטיפה היא תוצר מדויק ונאמן לרוח המסורת הקלאסית של עולם הבלט האירופי של שלהי המאה ה-19. בעזרת תלבושות תואמות לתקופה בה נוצרה ועידון אופייני לתקופה הרומנטית, היא מעבירה אותנו לארמונות המלוכה האירופיים של המאה ה-19.
הנה הבלט "היפהפייה הנרדמת" של צ'ייקובסקי (עברית):
https://youtu.be/QyVWTRUxSuE?t=28s
סיפורו של הבאלט המפורסם הזה (מתורגם):
https://youtu.be/BRdFt3brZNw
חזרות לבלט:
https://youtu.be/-5Yp-vToI2E
חלק מהבלט המפורסם:
https://youtu.be/jTgh7VywVfE
שיר הנושא של של דיסני המבוסס על "ואלס הגרלנדה" מהמערכה הראשונה של הבלט:
https://youtu.be/TXbHShUnwxY
והביצוע הנשגב של לנה דל ריי לדיסני פינת צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/bYrD_l3juoU
מהן עמידות היסוד של הבאלט הקלאסי?
עמידות היסוד של הבאלט הקלאסי
(Ballet positions) הן שפה גופנית מדויקת שהתגבשה לאורך מאות שנים. כשרקדנית בוגרת מבצעת את התנועות שלה בזרימה שנראית כה טבעית היא למעשה מסתמכת על מערכת קפדנית של 5 עמידות בסיסיות לרגליים (feet positions) ועמידות משלימות לזרועות (Feet positions), שקיבלו את צורתן המקודדת במאה ה-17 בצרפת.
פייר בושאן (Pierre Beauchamp), מי שהיה רקדן החצר של לואי ה-14 ומנהל האקדמיה המלכותית למוסיקה קידד והגדיר את העמידות שכבר נהגו באופן פחות פורמלי. לואי עצמו היה רקדן נלהב שרקד בבלטים בחצר וכשהיה בן 14 הופיע בתפקידים כמו השמש באופרה בלט שנקראה "בלט דה לה נווי" (Ballet de la Nuit), ביצוע שהפך אותו לסמל השמש המלכותי שליווה אותו לאורך חייו.
העמידה הראשונה (First Position) היא נקודת המוצא. שתי הרגליים צמודות כשהעקבים נוגעים זה בזה והבהונות פונות החוצה בזווית רחבה ככל האפשר, לעתים עד 90 מעלות ובמקצועיים גם עד 140 מעלות. זוהי העמידה המאתגרת ביותר למתחילים משום שהיא דורשת סיבוב של הירך החוצה מהמפרק, תנועה שנקראת טרנאאוט (turnout) והיא אבן היסוד של כל טכניקת הבאלט.
העמידה השנייה (Second Position) דומה לראשונה אך הרגליים מרוחקות זו מזו במרחק של כ-30 סנטימטרים תוך שמירה על אותו סיבוב חיצוני.
העמידה השלישית (Third Position) מציבה את עקב רגל אחת אל אמצע כף הרגל השנייה כששתיהן ממשיכות לפנות החוצה. עמידה זו פחות נפוצה בהוראה המודרנית אך עדיין נלמדת באולפנים רבים כשלב ביניים.
העמידה הרביעית (Fourth Position) דורשת הצבה של רגל אחת מול השנייה במרחק של כצעד קטן כשהעקב של הרגל הקדמית מיושרת מול בהונות הרגל האחורית. קיימות 2 גרסאות של עמידה זו, הפתוחה (ouverte) והצלובה (croisée) שבה הרגל הקדמית מוצלבת מעט לכיוון מרכז הגוף.
העמידה החמישית (Fifth Position) היא המורכבת ביותר כששתי הרגליים צמודות לחלוטין וכל עקב נוגע בבסיס בהונות הרגל השנייה.
מעבר לעמידות הרגליים קיימים מצבי הזרועות שמשתנות מעט בין האסכולות השונות. המסורת הרוסית משתמשת ב-3 עמידות בסיסיות ממוספרות בנוסף לעמידת ההכנה (preparatory position).
המסורת הצרפתית והאיטלקית מציעות מערכות עם מספר גדול יותר של מצבי זרועות. העמידות הבסיסיות כוללות את עמידת ההכנה שבה הזרועות מעוגלות מעט מול הגוף בגובה הטבור, העמידה הראשונה (First) שבה הזרועות מורמות מעט יותר לגובה בית החזה, העמידה השנייה (Second) שבה הזרועות פרושות לצדדים בגובה הכתפיים והעמידה השלישית (Third) או החמישית (Fifth) לפי האסכולה שבה הזרועות מורמות מעל הראש במעגל עדין.
כל אסכולה פיתחה וריאציות משלה אך העקרון המרכזי נשאר זהה - הזרועות תמיד מעוגלות במתינות ואף פעם לא נעולות לחלוטין במרפק.
אגריפינה ואגנובה (Agrippina Vaganova) רקדנית ומורה רוסית מהמאה ה-20 פיתחה שיטת הוראה משלה שמשלבת אלמנטים מהאסכולות הצרפתית והאיטלקית והרוסית. היא הייתה ידועה בדרישות המחמירות שלה מתלמידיה ובמיוחד בבדיקת העמידה החמישית. סיפור מפורסם מספר שהיא נהגה לעבור בין התלמידות בכיתה ולבדוק את הצמידות של העמידה בכך שניסתה להחליק את האצבע בין הרגליים, אם האצבע עברה התלמידה קיבלה מכה קלה במקל עץ על הירך.
רקדנים ורקדניות באלט מתחילים את אימונם מגיל צעיר מאוד ומבלים שנים בשכלול העמידות הבסיסיות הללו. מה שנראה פשוט לעין הצופה דורש למעשה שליטה שרירית מדויקת, גמישות יוצאת דופן ומודעות גופנית עמוקה. העמידות הללו הן הדקדוק של שפת הבאלט וכל תנועה מורכבת במופע מתחילה ומסתיימת באחת מהן.
הנה 5 העמידות של כפות הרגליים (ללא מילים):
https://youtu.be/1fSa3ESmA1s
הסבר על עמידות כפות הרגליים:
https://youtu.be/PwHoT40Es7I
הנה מצבי הזרועות:
https://youtu.be/S5HwZJQ8NuA
ופירוט 5 מצבי הזרועות:
https://youtu.be/87qF6UGrG9o
עמידות היסוד של הבאלט הקלאסי
(Ballet positions) הן שפה גופנית מדויקת שהתגבשה לאורך מאות שנים. כשרקדנית בוגרת מבצעת את התנועות שלה בזרימה שנראית כה טבעית היא למעשה מסתמכת על מערכת קפדנית של 5 עמידות בסיסיות לרגליים (feet positions) ועמידות משלימות לזרועות (Feet positions), שקיבלו את צורתן המקודדת במאה ה-17 בצרפת.
פייר בושאן (Pierre Beauchamp), מי שהיה רקדן החצר של לואי ה-14 ומנהל האקדמיה המלכותית למוסיקה קידד והגדיר את העמידות שכבר נהגו באופן פחות פורמלי. לואי עצמו היה רקדן נלהב שרקד בבלטים בחצר וכשהיה בן 14 הופיע בתפקידים כמו השמש באופרה בלט שנקראה "בלט דה לה נווי" (Ballet de la Nuit), ביצוע שהפך אותו לסמל השמש המלכותי שליווה אותו לאורך חייו.
העמידה הראשונה (First Position) היא נקודת המוצא. שתי הרגליים צמודות כשהעקבים נוגעים זה בזה והבהונות פונות החוצה בזווית רחבה ככל האפשר, לעתים עד 90 מעלות ובמקצועיים גם עד 140 מעלות. זוהי העמידה המאתגרת ביותר למתחילים משום שהיא דורשת סיבוב של הירך החוצה מהמפרק, תנועה שנקראת טרנאאוט (turnout) והיא אבן היסוד של כל טכניקת הבאלט.
העמידה השנייה (Second Position) דומה לראשונה אך הרגליים מרוחקות זו מזו במרחק של כ-30 סנטימטרים תוך שמירה על אותו סיבוב חיצוני.
העמידה השלישית (Third Position) מציבה את עקב רגל אחת אל אמצע כף הרגל השנייה כששתיהן ממשיכות לפנות החוצה. עמידה זו פחות נפוצה בהוראה המודרנית אך עדיין נלמדת באולפנים רבים כשלב ביניים.
העמידה הרביעית (Fourth Position) דורשת הצבה של רגל אחת מול השנייה במרחק של כצעד קטן כשהעקב של הרגל הקדמית מיושרת מול בהונות הרגל האחורית. קיימות 2 גרסאות של עמידה זו, הפתוחה (ouverte) והצלובה (croisée) שבה הרגל הקדמית מוצלבת מעט לכיוון מרכז הגוף.
העמידה החמישית (Fifth Position) היא המורכבת ביותר כששתי הרגליים צמודות לחלוטין וכל עקב נוגע בבסיס בהונות הרגל השנייה.
מעבר לעמידות הרגליים קיימים מצבי הזרועות שמשתנות מעט בין האסכולות השונות. המסורת הרוסית משתמשת ב-3 עמידות בסיסיות ממוספרות בנוסף לעמידת ההכנה (preparatory position).
המסורת הצרפתית והאיטלקית מציעות מערכות עם מספר גדול יותר של מצבי זרועות. העמידות הבסיסיות כוללות את עמידת ההכנה שבה הזרועות מעוגלות מעט מול הגוף בגובה הטבור, העמידה הראשונה (First) שבה הזרועות מורמות מעט יותר לגובה בית החזה, העמידה השנייה (Second) שבה הזרועות פרושות לצדדים בגובה הכתפיים והעמידה השלישית (Third) או החמישית (Fifth) לפי האסכולה שבה הזרועות מורמות מעל הראש במעגל עדין.
כל אסכולה פיתחה וריאציות משלה אך העקרון המרכזי נשאר זהה - הזרועות תמיד מעוגלות במתינות ואף פעם לא נעולות לחלוטין במרפק.
אגריפינה ואגנובה (Agrippina Vaganova) רקדנית ומורה רוסית מהמאה ה-20 פיתחה שיטת הוראה משלה שמשלבת אלמנטים מהאסכולות הצרפתית והאיטלקית והרוסית. היא הייתה ידועה בדרישות המחמירות שלה מתלמידיה ובמיוחד בבדיקת העמידה החמישית. סיפור מפורסם מספר שהיא נהגה לעבור בין התלמידות בכיתה ולבדוק את הצמידות של העמידה בכך שניסתה להחליק את האצבע בין הרגליים, אם האצבע עברה התלמידה קיבלה מכה קלה במקל עץ על הירך.
רקדנים ורקדניות באלט מתחילים את אימונם מגיל צעיר מאוד ומבלים שנים בשכלול העמידות הבסיסיות הללו. מה שנראה פשוט לעין הצופה דורש למעשה שליטה שרירית מדויקת, גמישות יוצאת דופן ומודעות גופנית עמוקה. העמידות הללו הן הדקדוק של שפת הבאלט וכל תנועה מורכבת במופע מתחילה ומסתיימת באחת מהן.
הנה 5 העמידות של כפות הרגליים (ללא מילים):
https://youtu.be/1fSa3ESmA1s
הסבר על עמידות כפות הרגליים:
https://youtu.be/PwHoT40Es7I
הנה מצבי הזרועות:
https://youtu.be/S5HwZJQ8NuA
ופירוט 5 מצבי הזרועות:
https://youtu.be/87qF6UGrG9o
מי היה המלחין צ'ייקובסקי?
המלחין פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי (Pyotr Ilyich Tchaikovsky) הוא מגדולי המלחינים הרוסיים ומגדולי המלודיסטים של תולדות המוסיקה.
צ'ייקובסקי נולד ב-1840 בכפר ברוסיה. מגיל צעיר גילה עניין במוסיקה והיה ילד פלא, אך מכיוון שבאותה תקופה להיות מלחין זה לא מקצוע נחשב מכוונים אותו הוריו ללימודי משפטים והוא הופך להיות פקיד משפטי בעיר סנט פטרבורג.
די מהר צ'ייקובסקי גילה שהוא לא אוהב את עולם המשפט. בגיל 23 הוא מתפטר מעבודתו במשרד המשפטים הרוסי ומתחיל ללמוד מוסיקה באופן מסודר.
בשנים הבאות הוא ילמד בקונסרבטוריון של סנט פטרבורג וכבר כסטודנט הוא יתגלה כיוצר עצמאי המתנגד בשקט ללחצי מוריו ומתעקש ליצור מוסיקה בסגנונו שלו ופחות בסגנון המקובל, תוך פריצת דרכי קומפוזיציה (הלחנה) ותזמור (בחירת כלי תזמורת וכתיבה לכל אחד מהם) משלו.
מכאן יילך ויתגלה צ'ייקובסקי כבעל הבנה עמוקה בגוני הקולות התזמורתיים. הוא יפגין יכולת גאונית לשלב את כלי התזמורת על צבעי הצלילים השונים שלהם. באופן זה, כמתזמר מעולה, עם תזמורים מבריקים ומיוחדים לו, הוא יילך ויפתח שפה תזמורתית משלו וסגנון שייבנה על המלודיות הנפלאות שלו ויכולת הכתיבה ששילבה ביצירותיו לא פעם מנגינות שירי עם רוסיים ואוקראיניים.
בהדרגה יתגלה צ'ייקובסקי כאחד המלחינים הגדולים של רוסיה ומהחשובים במלחיני המוסיקה הקלאסית בתקופתו.
בין השאר הוא יכתוב את היצירה "אגם הברבורים" (Swan Lake), היצירה שתקנה לו לראשונה פרסום ותהילה עצומים ונחשבת עד היום למוסיקת הבלט המפורסמת ביותר בעולם.
פרט ל"אגם הברבורים" ילחין צ'ייקובסקי לבלט עוד יצירות מוכרות, ביניהן יבלטו גם "היפהפייה הנרדמת" והבלט המפורסם "מפצח האגוזים", שיזכה לגרסאות רבות, כולל גרסה לילדים.
כיום רואים בצ'ייקובסקי את אחד מגדולי מלחיניה של רוסיה ומהמלחינים הגדולים והחשובים ביותר של התקופה הרומנטית.
אך במקביל להצלחה האמנותית שלו, חייו של צ'ייקובסקי היו מלאים בבדידות, דיכאון והסתרה. הוא יחיה חיים צנועים, יעשה בכל יום הליכה של שעתיים ויקדיש זמן לתחביבו של איסוף פטריות ביער. במהלך חלק גדול מהקריירה שלו הוא יזכה למימון קבוע מאישה עשירה שמאמינה בכשרונו ומעבירה לו מימון באופן קבוע, רק כדי שיוכל להמשיך ולכתוב מוסיקה נפלאה בסגנונו המיוחד.
#מותו של צ'ייקובסקי
הרבה מסתורין אופף את נסיבות מותו של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי. הגרסה הרשמית שפורסמה ברוסיה לגבי מותו גרסה שלאחר שהספיק לנצח על הסימפוניה ה-6 שלו בסנט פטרבורג, התיישב ב-2 באוקטובר 1893 לארוחת ערב. במהלכה הוא לוגם מים שלא הורתחו ובעקבותיו הוא נופל למחלת הכולרה. במשך 4 ימים הוא מתייסר בכאבי תופת וב-6 בנובמבר הולך המלחין הרוסי הדגול לעולמו.
אך חייו הקשים של צ'ייקובסקי לא הסתיימו במותו. ברוסיה הולך ונפוץ סיפור מסתורי וסודי. לפיו חשש המלחין הדגול, לאורך כל חייו, שתתגלה ברבים נטייתו ההומוסקסואלית.
לפי העלילה הזו, שחוקרים שונים הגיעו למסקנה שהיא בדויה ולא נתמכת בעובדות, חשפה רעייתו של חברו יעקובי בפני שבעה מחבריו הטובים של המלחין את עובדת רומן שהיה למלחין עם גבר. משהוקיעו חבריו את מעשיו של צ'ייקובסקי הם דרשו ממנו לשים קץ לחייו, על מנת שהפרטים האינטימיים של חייו של המלחין לא יתגלו לצאר הרוסי.
לפי גרסה זו העביר ביום שאחרי אחד מחבריו, אוגוסט גרקה, רעל למלחין שיוסווה לאחר מותו כמים נגועים בכולירה.
אם הפרשה נכונה או לא, כנראה שלעולם לא נוכל לדעת בוודאות. שלל מחקרים על המלחין הגיעו למסקנה שמותו של המלחין נבע מסיבות טבעיות ולא מרעל. אך אם סיפור חייו של צ'ייקובסקי היה לאגדה, נותר גם סיפור מותו מסתורי, אגדי, ומסקרן לא פחות.
על כל פנים, נראה שממש כמו סבלם של גיבורי האופרה שלו, "טטיאנה ואונייגין", ידע גם המלחין לסבול גם בחייו וגם במותו האומלל והטרגי. המוסיקה האדירה שלו מספרת על אהבה עצומה שהותיר למין האנושי כולו - נשים וגברים גם יחד.
הנה סיפור חייו של צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/hW1rs_iW9_k
60 שניות על איליץ' צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/vraItKK8uhQ
סרט של דיסני על חייו של צ'ייקובסקי:
https://www.youtube.com/watch?v=Qi_V52tySAY
קטע מתוך הבלט "אגם הברבורים":
https://www.youtube.com/watch?v=Xd2nTXsivHs
ומתוך קונצרט לילדים של "היפהפייה הנמה":
https://www.youtube.com/watch?v=cq0rKjt2i4w
וסרט תיעודי על חייו של פיוטר צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/PLuwftz9njU?long=yes
הפתיחה 1812 שכתב צ'ייקובסקי לציון הניצחון על נפוליאון בונפרטה:
https://youtu.be/r92NiK08l6Q?long=yes
ואוסף מיצירותיו של פיוטר איליץ צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/7_WWz2DSnT8?long=yes
המלחין פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי (Pyotr Ilyich Tchaikovsky) הוא מגדולי המלחינים הרוסיים ומגדולי המלודיסטים של תולדות המוסיקה.
צ'ייקובסקי נולד ב-1840 בכפר ברוסיה. מגיל צעיר גילה עניין במוסיקה והיה ילד פלא, אך מכיוון שבאותה תקופה להיות מלחין זה לא מקצוע נחשב מכוונים אותו הוריו ללימודי משפטים והוא הופך להיות פקיד משפטי בעיר סנט פטרבורג.
די מהר צ'ייקובסקי גילה שהוא לא אוהב את עולם המשפט. בגיל 23 הוא מתפטר מעבודתו במשרד המשפטים הרוסי ומתחיל ללמוד מוסיקה באופן מסודר.
בשנים הבאות הוא ילמד בקונסרבטוריון של סנט פטרבורג וכבר כסטודנט הוא יתגלה כיוצר עצמאי המתנגד בשקט ללחצי מוריו ומתעקש ליצור מוסיקה בסגנונו שלו ופחות בסגנון המקובל, תוך פריצת דרכי קומפוזיציה (הלחנה) ותזמור (בחירת כלי תזמורת וכתיבה לכל אחד מהם) משלו.
מכאן יילך ויתגלה צ'ייקובסקי כבעל הבנה עמוקה בגוני הקולות התזמורתיים. הוא יפגין יכולת גאונית לשלב את כלי התזמורת על צבעי הצלילים השונים שלהם. באופן זה, כמתזמר מעולה, עם תזמורים מבריקים ומיוחדים לו, הוא יילך ויפתח שפה תזמורתית משלו וסגנון שייבנה על המלודיות הנפלאות שלו ויכולת הכתיבה ששילבה ביצירותיו לא פעם מנגינות שירי עם רוסיים ואוקראיניים.
בהדרגה יתגלה צ'ייקובסקי כאחד המלחינים הגדולים של רוסיה ומהחשובים במלחיני המוסיקה הקלאסית בתקופתו.
בין השאר הוא יכתוב את היצירה "אגם הברבורים" (Swan Lake), היצירה שתקנה לו לראשונה פרסום ותהילה עצומים ונחשבת עד היום למוסיקת הבלט המפורסמת ביותר בעולם.
פרט ל"אגם הברבורים" ילחין צ'ייקובסקי לבלט עוד יצירות מוכרות, ביניהן יבלטו גם "היפהפייה הנרדמת" והבלט המפורסם "מפצח האגוזים", שיזכה לגרסאות רבות, כולל גרסה לילדים.
כיום רואים בצ'ייקובסקי את אחד מגדולי מלחיניה של רוסיה ומהמלחינים הגדולים והחשובים ביותר של התקופה הרומנטית.
אך במקביל להצלחה האמנותית שלו, חייו של צ'ייקובסקי היו מלאים בבדידות, דיכאון והסתרה. הוא יחיה חיים צנועים, יעשה בכל יום הליכה של שעתיים ויקדיש זמן לתחביבו של איסוף פטריות ביער. במהלך חלק גדול מהקריירה שלו הוא יזכה למימון קבוע מאישה עשירה שמאמינה בכשרונו ומעבירה לו מימון באופן קבוע, רק כדי שיוכל להמשיך ולכתוב מוסיקה נפלאה בסגנונו המיוחד.
#מותו של צ'ייקובסקי
הרבה מסתורין אופף את נסיבות מותו של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי. הגרסה הרשמית שפורסמה ברוסיה לגבי מותו גרסה שלאחר שהספיק לנצח על הסימפוניה ה-6 שלו בסנט פטרבורג, התיישב ב-2 באוקטובר 1893 לארוחת ערב. במהלכה הוא לוגם מים שלא הורתחו ובעקבותיו הוא נופל למחלת הכולרה. במשך 4 ימים הוא מתייסר בכאבי תופת וב-6 בנובמבר הולך המלחין הרוסי הדגול לעולמו.
אך חייו הקשים של צ'ייקובסקי לא הסתיימו במותו. ברוסיה הולך ונפוץ סיפור מסתורי וסודי. לפיו חשש המלחין הדגול, לאורך כל חייו, שתתגלה ברבים נטייתו ההומוסקסואלית.
לפי העלילה הזו, שחוקרים שונים הגיעו למסקנה שהיא בדויה ולא נתמכת בעובדות, חשפה רעייתו של חברו יעקובי בפני שבעה מחבריו הטובים של המלחין את עובדת רומן שהיה למלחין עם גבר. משהוקיעו חבריו את מעשיו של צ'ייקובסקי הם דרשו ממנו לשים קץ לחייו, על מנת שהפרטים האינטימיים של חייו של המלחין לא יתגלו לצאר הרוסי.
לפי גרסה זו העביר ביום שאחרי אחד מחבריו, אוגוסט גרקה, רעל למלחין שיוסווה לאחר מותו כמים נגועים בכולירה.
אם הפרשה נכונה או לא, כנראה שלעולם לא נוכל לדעת בוודאות. שלל מחקרים על המלחין הגיעו למסקנה שמותו של המלחין נבע מסיבות טבעיות ולא מרעל. אך אם סיפור חייו של צ'ייקובסקי היה לאגדה, נותר גם סיפור מותו מסתורי, אגדי, ומסקרן לא פחות.
על כל פנים, נראה שממש כמו סבלם של גיבורי האופרה שלו, "טטיאנה ואונייגין", ידע גם המלחין לסבול גם בחייו וגם במותו האומלל והטרגי. המוסיקה האדירה שלו מספרת על אהבה עצומה שהותיר למין האנושי כולו - נשים וגברים גם יחד.
הנה סיפור חייו של צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/hW1rs_iW9_k
60 שניות על איליץ' צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/vraItKK8uhQ
סרט של דיסני על חייו של צ'ייקובסקי:
https://www.youtube.com/watch?v=Qi_V52tySAY
קטע מתוך הבלט "אגם הברבורים":
https://www.youtube.com/watch?v=Xd2nTXsivHs
ומתוך קונצרט לילדים של "היפהפייה הנמה":
https://www.youtube.com/watch?v=cq0rKjt2i4w
וסרט תיעודי על חייו של פיוטר צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/PLuwftz9njU?long=yes
הפתיחה 1812 שכתב צ'ייקובסקי לציון הניצחון על נפוליאון בונפרטה:
https://youtu.be/r92NiK08l6Q?long=yes
ואוסף מיצירותיו של פיוטר איליץ צ'ייקובסקי:
https://youtu.be/7_WWz2DSnT8?long=yes
מהי כוריאוגראפיה?
אמנות הכוריאוגראפיה (Choreography) היא יצירה בתנועות. זוהי יצירה של אמנות בעזרת תנועות, כמו שצייר יוצר בצבעים ופסל בחומר, הכוריאוגרף יוצר כשחומר היצירה שלו הוא תנועות.
השפה התנועתית אינה מוגבלת, אלא חופשית. לכל כוריאוגרף יש את הדרך והסגנון המיוחדים שלו, המאפיינים את התנועות שלו.
את הכוראוגרפיה ניתן להשוות עם תחום היצירה, בתחומי אמנות ויצירה כמו ציור, הלחנה, בימוי, כתיבה וכדומה.
אם במקור שימש המונח כוריאוגרפיה בתחום המחול, כיום משתמשים בו בתחומים רבים נוספים כמו מופעים, הצגות, התעמלות אמנותית, בידור, תאטרון, מחזות זמר ועוד.
הכירו דמויות חשובות בתחום בתגית "כוריאוגרפים".
הנה קטעים מכוריאוגרפיות מודרניות של אוהד נהרין ללהקת בת שבע:
https://youtu.be/uehwtT8KOiE
כוריאוגרפיה רוסית אחידה ומדויקת כמעט להגזים...
https://youtu.be/K21yj2lEgrA
כאן היא משתלבת עם ריקודי ברייקדאנס מההיפ הופ:
https://youtu.be/es6xywE9NP0
בסרטים אפילו סלסה עוברת כוראוגרפיה כבדה:
https://youtu.be/_hLNKA_9V0I
עוד כוריאוגרפיה מעניינת:
https://youtu.be/Jzcd5HJik2c
הרצאת טד על עבודת הכוריאוגרף היצירתית:
https://youtu.be/KPPxXeoIzRY?long=yes
ופגישה חינוכית עם כוריאגורפית (עברית):
https://youtu.be/BMRNZX_wqBk?long=yes
אמנות הכוריאוגראפיה (Choreography) היא יצירה בתנועות. זוהי יצירה של אמנות בעזרת תנועות, כמו שצייר יוצר בצבעים ופסל בחומר, הכוריאוגרף יוצר כשחומר היצירה שלו הוא תנועות.
השפה התנועתית אינה מוגבלת, אלא חופשית. לכל כוריאוגרף יש את הדרך והסגנון המיוחדים שלו, המאפיינים את התנועות שלו.
את הכוראוגרפיה ניתן להשוות עם תחום היצירה, בתחומי אמנות ויצירה כמו ציור, הלחנה, בימוי, כתיבה וכדומה.
אם במקור שימש המונח כוריאוגרפיה בתחום המחול, כיום משתמשים בו בתחומים רבים נוספים כמו מופעים, הצגות, התעמלות אמנותית, בידור, תאטרון, מחזות זמר ועוד.
הכירו דמויות חשובות בתחום בתגית "כוריאוגרפים".
הנה קטעים מכוריאוגרפיות מודרניות של אוהד נהרין ללהקת בת שבע:
https://youtu.be/uehwtT8KOiE
כוריאוגרפיה רוסית אחידה ומדויקת כמעט להגזים...
https://youtu.be/K21yj2lEgrA
כאן היא משתלבת עם ריקודי ברייקדאנס מההיפ הופ:
https://youtu.be/es6xywE9NP0
בסרטים אפילו סלסה עוברת כוראוגרפיה כבדה:
https://youtu.be/_hLNKA_9V0I
עוד כוריאוגרפיה מעניינת:
https://youtu.be/Jzcd5HJik2c
הרצאת טד על עבודת הכוריאוגרף היצירתית:
https://youtu.be/KPPxXeoIzRY?long=yes
ופגישה חינוכית עם כוריאגורפית (עברית):
https://youtu.be/BMRNZX_wqBk?long=yes
מה הפך את מרתה גרהם לכוהנת המחול המודרני?
מרתה גְרָהם (Martha Graham) הייתה רקדנית וכוריאוגרפית, מי שנחשבת כחלוצה והכוהנת הגדולה של המחול המודרני והוכתרה בתום האלף על ידי המגזין "טיים" כרקדנית של המאה ה-20.
כחלוצת המחול המודרני פרצה מרתה את הדרך למחול חדש. במקביל לשנברג שיצר שפה חדשה במוסיקה, קנדינסקי ומלביץ' שעשו מהפכה דומה באמנות החזותית ולתיאטרון האבסורד שיצר יוג'ין יונסקו, היא תיצור שפה חדשה בעולם המחול.
את דרכה בעולם המחול היא החלה בגיל 22, גיל מאוחר מדי לפי כל קנה מידה קלאסי, אך גם מה שעתיד להיות יתרונה הגדול, מכיוון שהיא הייתה משוחררת מהרגלים שהגבילו את מי שגדלו על בלט קלאסי. זה משנה אצלה את הכל ומאפשר לה לפתח תפיסה ותודעה תנועתית ייחודית וחדשנית משלה.
היא מתחילה את לימודיה בבית הספר המפורסם בלוס אנג'לס בית הספר למחול "דנישון" (Denishawn), חיבור שמותיהם של מייסדיו רות סט. דניס וטד שון.
בדנישון היא סופגת השפעות ממחולות אסיאתיות, אצטקיות ואמריקניות ילידיות, תוך שהיא הופכת במהירות לאחת הכוכבות הבולטות של הלהקה.
שבע שנים אחרי והיא תעבור לניו יורק ולדרך משלה, אך היא עתידה לשאוב השראה לא רק מהמיתולוגיה היוונית, הפולקלור האמריקאי ודמויות היסטוריות, אלא גם מחקירה מעמיקה של עולמן הפנימי של הדמויות, בעיקר הנשים שבהן.
וכך, מי שהחלה את דרכה בגיל מאוחר, כתלמידה וכרקדנית קלאסית - הולכת עשור אחר כך ומפתחת תפיסה ותודעה תנועתית ייחודית משלה. היא מקימה בית ספר למחול שבזכות טכניקת המחול הייחודית שהיא פיתחה זוכה להצלחה יוצאת דופן.
תוך כדי הפעילות בבית הספר היא מקימה את להקת המחול המפורסמת שלה. בתחילה כוללת הלהקה נשים בלבד ויגדלו בה דמויות מובילות במחול המודרני, כמו אנה סוקולוב ורינה שיינפלד. אך מ-1944 יצורפו אליה גם גברים וביניהם דמויות שיהפכו בעתיד לאושיות מחול מודרני בפני עצמם, דוגמת מרס קנינגהם, פול טיילור ואוהד נהרין.
מעל 180 יצירות יצרה מרתה גרהם בחייה והן יזכו להצלחה מסחררת, הן בארצות-הברית ובעולם כולו. בשבעה העשורים בהם היא תפעל תפתח גרהם ותלמד את טכניקת המחול הייחודית שלה, זו שנלמדת עד היום.
אגב, גרהם תהיה לימים גורם מרכזי בייסודה של להקת "בת שבע" הישראלית. רבים מתלמידיה עתידים להפוך ליוצרים מוכרים במחול הישראלי, ביניהם רינה שיינפלד ואוהד נהרין.
בזכות תפיסתה האמנותית המהפכנית, הנושאים שביטאה, והשפעתה העצומה על עולם המחול, נחשבת מרתה גרהם כ"אם" וכ"כוהנת" המחול המודרני כולו. היא הצליחה לחולל מהפכה אמנותית ולהפוך למודל מופת לדורות של יוצרי מחול.
ב-1976 זוכה גרהם במדליית החירות הנשיאותית והופכת לרקדנית הראשונה שזוכה בהצטיינות זו. את המחול האחרון שלה, Cortege of Eagles, היא יוצרת מעל גיל 75, אחרי 7 עשורים על הבמה ושפה תנועתית שנלמדת עד היום בכל העולם.
מי שהמגזין Time כינה "רקדנית המאה" יצרה אינספור יצירות והייתה ללא ספק מהאמנים הגדולים של אמריקה, אם המחול המודרני ומי שנחשבת עד היום כאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתולדות המחול המודרני ובכלל.
#החדשנות שלה
מרתה גרהם לא הסתפקה בטכניקה החיצונית, אלא חיפשה לבטא באמצעות התנועה את עולמה הפנימי והרגשי. זו עתידה להיות נקודת מפנה מרכזית בדרכה שלה ובתולדות המחול האמנותי כולו.
אביה היה רופא שהתמחה בהפרעות נפשיות והוא חינך אותה על תפיסה פשוטה ועמוקה שעתידה ללוות אותה לאורך כל חייה והקריירה שלה: "הגוף לעולם אינו משקר".
במקום להתמקד בתנועה זורמת וחיננית מהבלט וצורות קלאסיות וחיצוניות של המחול, היא מתמקדת בגוף האדם ומפתחת שיטה המבוססת על כיווץ ושחרור פנימי. היא מתבססת על הנשימה עצמה, בעצמות הסרעפת ובמשיכת הגוף לרצפה, תוך כדי חיזוק המודעות הפנימית של הרקדן.
את בגדי הבלט מחליפה גרהם בשמלות פשוטות. הקהל רואה תנועות חדות, נפילות, עוויתות ורגליים שטוחות, כשהמבקרים כמובן מלגלגים ומבטלים את הכל אבל ההמשך מראה אחרת.
מי שתיחשב לימים לאם המחול המודרני מבססת את עבודתה ויצירתה על רעיונות של אמוציות, פרשנות אישית ותחושות פנימיות. זה מהווה שבר מהותי מהתפיסה הקלאסית של המחול ויהיה לבסיס של סגנון המחול המודרני.
עבודותיה של גרהם הביעו נושאים פמיניסטיים, אישיים וחברתיים בצורה חדשנית ופורצת דרך. באמצעות התנועה היא תצליח להעביר רעיונות ורגשות עמוקים, שנוגדים את תפיסות המחול הקלאסי המבוססות לרוב על צורה והחצנה בלבד.
גרהם תוביל בדרכה להתפתחות המחול המודרני כתחום אמנותי עצמאי, שלא יהיה תחליף למחול הקלאסי אלא חלופה מקורית ומשמעותית שלו. היא תטביע חותם בל ימחה על המחול האמנותי ובכך תשפיע עמוקות על הדורות הבאים של כוריאוגרפים ורקדנים.
בזכות תפיסתה האמנותית המהפכנית, הנושאים שביטאה, והשפעתה העצומה על עולם המחול, נחשבת מרתה גרהם כ"אם" ו"כוהנת" המחול המודרני. היא הצליחה לחולל מהפכה אמנותית ולהפוך למודל מופת לדורות של יוצרי מחול.
מרתה גרהם בראיון על המחול המודרני שלה:
https://youtu.be/itKJXEoBWWg
חזרות של להקתה של מרתה גרהם כיום:
https://youtu.be/Yuh4eovc0-Q
להקת המחול מרתה גרהם ביצירה "Diversion of Angels":
https://youtu.be/G9LGVsKY1iQ
היצירה המופשטת "אחו אפל" מדגימה את המרכזיות שלה במודרניזם של אמצע המאה ה-20:
https://youtu.be/iZ-OX_zYeJM
קטעים מהטכניקה של מרתה גרהם, בביצוע להקת המחול שלה:
https://youtu.be/FuCbs25LGh0?long=yes?t=10s
וסרט תיעודי על חייה והקריירה של הכוהנת הגדולה של המחול המודרני:
https://youtu.be/wH5fjgrXlzs?long=yes
מרתה גְרָהם (Martha Graham) הייתה רקדנית וכוריאוגרפית, מי שנחשבת כחלוצה והכוהנת הגדולה של המחול המודרני והוכתרה בתום האלף על ידי המגזין "טיים" כרקדנית של המאה ה-20.
כחלוצת המחול המודרני פרצה מרתה את הדרך למחול חדש. במקביל לשנברג שיצר שפה חדשה במוסיקה, קנדינסקי ומלביץ' שעשו מהפכה דומה באמנות החזותית ולתיאטרון האבסורד שיצר יוג'ין יונסקו, היא תיצור שפה חדשה בעולם המחול.
את דרכה בעולם המחול היא החלה בגיל 22, גיל מאוחר מדי לפי כל קנה מידה קלאסי, אך גם מה שעתיד להיות יתרונה הגדול, מכיוון שהיא הייתה משוחררת מהרגלים שהגבילו את מי שגדלו על בלט קלאסי. זה משנה אצלה את הכל ומאפשר לה לפתח תפיסה ותודעה תנועתית ייחודית וחדשנית משלה.
היא מתחילה את לימודיה בבית הספר המפורסם בלוס אנג'לס בית הספר למחול "דנישון" (Denishawn), חיבור שמותיהם של מייסדיו רות סט. דניס וטד שון.
בדנישון היא סופגת השפעות ממחולות אסיאתיות, אצטקיות ואמריקניות ילידיות, תוך שהיא הופכת במהירות לאחת הכוכבות הבולטות של הלהקה.
שבע שנים אחרי והיא תעבור לניו יורק ולדרך משלה, אך היא עתידה לשאוב השראה לא רק מהמיתולוגיה היוונית, הפולקלור האמריקאי ודמויות היסטוריות, אלא גם מחקירה מעמיקה של עולמן הפנימי של הדמויות, בעיקר הנשים שבהן.
וכך, מי שהחלה את דרכה בגיל מאוחר, כתלמידה וכרקדנית קלאסית - הולכת עשור אחר כך ומפתחת תפיסה ותודעה תנועתית ייחודית משלה. היא מקימה בית ספר למחול שבזכות טכניקת המחול הייחודית שהיא פיתחה זוכה להצלחה יוצאת דופן.
תוך כדי הפעילות בבית הספר היא מקימה את להקת המחול המפורסמת שלה. בתחילה כוללת הלהקה נשים בלבד ויגדלו בה דמויות מובילות במחול המודרני, כמו אנה סוקולוב ורינה שיינפלד. אך מ-1944 יצורפו אליה גם גברים וביניהם דמויות שיהפכו בעתיד לאושיות מחול מודרני בפני עצמם, דוגמת מרס קנינגהם, פול טיילור ואוהד נהרין.
מעל 180 יצירות יצרה מרתה גרהם בחייה והן יזכו להצלחה מסחררת, הן בארצות-הברית ובעולם כולו. בשבעה העשורים בהם היא תפעל תפתח גרהם ותלמד את טכניקת המחול הייחודית שלה, זו שנלמדת עד היום.
אגב, גרהם תהיה לימים גורם מרכזי בייסודה של להקת "בת שבע" הישראלית. רבים מתלמידיה עתידים להפוך ליוצרים מוכרים במחול הישראלי, ביניהם רינה שיינפלד ואוהד נהרין.
בזכות תפיסתה האמנותית המהפכנית, הנושאים שביטאה, והשפעתה העצומה על עולם המחול, נחשבת מרתה גרהם כ"אם" וכ"כוהנת" המחול המודרני כולו. היא הצליחה לחולל מהפכה אמנותית ולהפוך למודל מופת לדורות של יוצרי מחול.
ב-1976 זוכה גרהם במדליית החירות הנשיאותית והופכת לרקדנית הראשונה שזוכה בהצטיינות זו. את המחול האחרון שלה, Cortege of Eagles, היא יוצרת מעל גיל 75, אחרי 7 עשורים על הבמה ושפה תנועתית שנלמדת עד היום בכל העולם.
מי שהמגזין Time כינה "רקדנית המאה" יצרה אינספור יצירות והייתה ללא ספק מהאמנים הגדולים של אמריקה, אם המחול המודרני ומי שנחשבת עד היום כאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתולדות המחול המודרני ובכלל.
#החדשנות שלה
מרתה גרהם לא הסתפקה בטכניקה החיצונית, אלא חיפשה לבטא באמצעות התנועה את עולמה הפנימי והרגשי. זו עתידה להיות נקודת מפנה מרכזית בדרכה שלה ובתולדות המחול האמנותי כולו.
אביה היה רופא שהתמחה בהפרעות נפשיות והוא חינך אותה על תפיסה פשוטה ועמוקה שעתידה ללוות אותה לאורך כל חייה והקריירה שלה: "הגוף לעולם אינו משקר".
במקום להתמקד בתנועה זורמת וחיננית מהבלט וצורות קלאסיות וחיצוניות של המחול, היא מתמקדת בגוף האדם ומפתחת שיטה המבוססת על כיווץ ושחרור פנימי. היא מתבססת על הנשימה עצמה, בעצמות הסרעפת ובמשיכת הגוף לרצפה, תוך כדי חיזוק המודעות הפנימית של הרקדן.
את בגדי הבלט מחליפה גרהם בשמלות פשוטות. הקהל רואה תנועות חדות, נפילות, עוויתות ורגליים שטוחות, כשהמבקרים כמובן מלגלגים ומבטלים את הכל אבל ההמשך מראה אחרת.
מי שתיחשב לימים לאם המחול המודרני מבססת את עבודתה ויצירתה על רעיונות של אמוציות, פרשנות אישית ותחושות פנימיות. זה מהווה שבר מהותי מהתפיסה הקלאסית של המחול ויהיה לבסיס של סגנון המחול המודרני.
עבודותיה של גרהם הביעו נושאים פמיניסטיים, אישיים וחברתיים בצורה חדשנית ופורצת דרך. באמצעות התנועה היא תצליח להעביר רעיונות ורגשות עמוקים, שנוגדים את תפיסות המחול הקלאסי המבוססות לרוב על צורה והחצנה בלבד.
גרהם תוביל בדרכה להתפתחות המחול המודרני כתחום אמנותי עצמאי, שלא יהיה תחליף למחול הקלאסי אלא חלופה מקורית ומשמעותית שלו. היא תטביע חותם בל ימחה על המחול האמנותי ובכך תשפיע עמוקות על הדורות הבאים של כוריאוגרפים ורקדנים.
בזכות תפיסתה האמנותית המהפכנית, הנושאים שביטאה, והשפעתה העצומה על עולם המחול, נחשבת מרתה גרהם כ"אם" ו"כוהנת" המחול המודרני. היא הצליחה לחולל מהפכה אמנותית ולהפוך למודל מופת לדורות של יוצרי מחול.
מרתה גרהם בראיון על המחול המודרני שלה:
https://youtu.be/itKJXEoBWWg
חזרות של להקתה של מרתה גרהם כיום:
https://youtu.be/Yuh4eovc0-Q
להקת המחול מרתה גרהם ביצירה "Diversion of Angels":
https://youtu.be/G9LGVsKY1iQ
היצירה המופשטת "אחו אפל" מדגימה את המרכזיות שלה במודרניזם של אמצע המאה ה-20:
https://youtu.be/iZ-OX_zYeJM
קטעים מהטכניקה של מרתה גרהם, בביצוע להקת המחול שלה:
https://youtu.be/FuCbs25LGh0?long=yes?t=10s
וסרט תיעודי על חייה והקריירה של הכוהנת הגדולה של המחול המודרני:
https://youtu.be/wH5fjgrXlzs?long=yes
מה עושים בחדר חזרות?
חדר חזרות (Rehearsal room) הוא חלל אקוסטי ומאובזר, שבו מתאמנים מוסיקאים, להקות ואמנים, יוצרים מוסיקה ומכינים חומרים להופעות, הקלטות או לתרגול והשראה משותפת.
חדרי חזרות כאלה מבודדים מרעש כדי לאפשר עבודה אינטנסיבית מבלי להפריע לסביבה או להיות מופרעים ברעשים מבחוץ.
חדר חזרות אופייניי מצויד בדרך כלל במגברי גיטרות, פסנתר, מערכת תופים, הגברה וציוד נוסף לפי הצורך.
המשתמשים העיקריים הם להקות, הרכבים מוסיקליים מכל הסוגים, לעיתים גם חבורות זמר, מקהלות או קבוצות תיאטרון לתרגול קולי ולעתים גם תלמידי מוסיקה או מוסיקאים וזמרים בודדים.
התחום העיקרי של חדרי חזרות הוא מוסיקה, אך יש חדרי חזרות משמשים גם לאמנויות במה אחרות, כמו תיאטרון או מחול, בהתאם לאופי החדר והציוד שבו.
הנה הביטלס בחדר חזרות מתרגלים את "Don’t Let Me Down":
https://youtu.be/385eTo76OzA
ילדי גרייסטונז המופלאים בחדר החזרות שלהם:
https://youtu.be/zCIdMOt9iVk
ג'יין בורדו עם רונה קינן בחדר חזרות:
https://youtu.be/hfIa-iBYwKQ
בואו לחזרה עם בוב דילן:
https://youtu.be/di6wU11_4Wg
וחזר-הוט לתכנית טלוויזיה בחדר חזרות לתנועה:
https://youtu.be/IPNCAoXrKOc
חדר חזרות (Rehearsal room) הוא חלל אקוסטי ומאובזר, שבו מתאמנים מוסיקאים, להקות ואמנים, יוצרים מוסיקה ומכינים חומרים להופעות, הקלטות או לתרגול והשראה משותפת.
חדרי חזרות כאלה מבודדים מרעש כדי לאפשר עבודה אינטנסיבית מבלי להפריע לסביבה או להיות מופרעים ברעשים מבחוץ.
חדר חזרות אופייניי מצויד בדרך כלל במגברי גיטרות, פסנתר, מערכת תופים, הגברה וציוד נוסף לפי הצורך.
המשתמשים העיקריים הם להקות, הרכבים מוסיקליים מכל הסוגים, לעיתים גם חבורות זמר, מקהלות או קבוצות תיאטרון לתרגול קולי ולעתים גם תלמידי מוסיקה או מוסיקאים וזמרים בודדים.
התחום העיקרי של חדרי חזרות הוא מוסיקה, אך יש חדרי חזרות משמשים גם לאמנויות במה אחרות, כמו תיאטרון או מחול, בהתאם לאופי החדר והציוד שבו.
הנה הביטלס בחדר חזרות מתרגלים את "Don’t Let Me Down":
https://youtu.be/385eTo76OzA
ילדי גרייסטונז המופלאים בחדר החזרות שלהם:
https://youtu.be/zCIdMOt9iVk
ג'יין בורדו עם רונה קינן בחדר חזרות:
https://youtu.be/hfIa-iBYwKQ
בואו לחזרה עם בוב דילן:
https://youtu.be/di6wU11_4Wg
וחזר-הוט לתכנית טלוויזיה בחדר חזרות לתנועה:
https://youtu.be/IPNCAoXrKOc
מה הסיפור של "רקדנית קטנה"?
השיר "Tiny Dancer" של אלטון ג'ון נחשב לאחד מהשירים היפים של הכוכב הענק ומוכר התקליטים היחיד, שמכר הכי הרבה אלבומים בהיסטוריה.
את מילותיו ברני טופין כתב בביקורו הראשון בקליפורניה ב-1970. הוא מאוד התרשם אז מהנשים החופשיות והרוחניות שהוא פגש בקליפורניה. אחת מהן הייתה לחברתו היפה ולימים גם אשתו, מקסין פייבלמן.
על מקסין מופיעות כמה עובדות בשיר. הראשונה היא על היותה "תופרת להקה" - ליטרלי מי שתפרה בגדים למוסיקאים במסעות הופעות. המילים "Blue-jean baby" מדברות על מכנסי הג'ינס שלה והביטוי "רקדנית קטנה" מתייחס ללימודי הבלט בהם השקיעה בילדותה.
השיר יצא ב-1971 באלבום Madman Across the Water,, אך הפך לקלאסיקה רק 30 שנה אחר כך, כשתפס תפקיד נהדר בסרט קולנוע מצליח, מה שהביא לו פופולריות מחודשת וגדולה מאי-פעם.
במקור הופיע השיר בסרט Aloha, Bobby and Rose משנת 1975 אבל זה לא מה שיהפוך אותו ללהיט ענק. לפריצה הגדולה הוא זכה בשנת 2000 בסרט "כמעט מפורסמים" (Almost Famous) משנת 2000,, בו הוא מופיע בסצנה מרגשת באוטובוס של להקת Stillwater, סצנה רגשית וחמימה בין חברי הלהקה והמלווים שלהם, המאחדת את כולם ומקלה על המתחים שביניהם.
#על הסצנה
בסצנה איקונית באוטובוס הלהקה של "Stillwater" השיר מתנגן ברקע כשכל הנוסעים כולל ה"עיתונאי" הצעיר וויליאם, יחד עם נערת הרוק "פני ליין" (קייט הדסון) וחברי הלהקה, מתאחדים בהדרגה לשירה משותפת שמאחדת את חברי הלהקה המסוכסכים ומחברת אותם מחדש. הבמאי קרואו ממש נלחם מול האולפנים שתהיה בסרט. לבסוף צילמו אותה במשך יומיים.
הסצנה הזו, מעבר לכך היו שרבים אוהבים אותה ונתנו לה את הכינוי "נשמת הסרט", גם הגבירה את הפופולריות של השיר עצמו, שיר שב-1971 היה כישלון יחסי וזכה בקושי למקום 41 במצעד ה-Billboard.
בעקבות הפופולריות שיצר לה הסרט היא הפכה לאחד מלהיטי אלטון ג'ון הגדולים ביותר, עם עליות במצעדים ועותקים רבים של הדיסק שנמכרו מחדש. היא תרמה למוניטין הסרט כפנינה של שנות ה-70, עזרה לקייט הדסון לזכות במועמדות לאוסקר ועשתה את הסרט לקלאסיקה תרבותית מתמשכת ואהובה.
הנה הקליפ של "Tiny Dancer":
https://youtu.be/yYcyacLRPNs
הסצנה הנהדרת של השיר מהסרט "כמעט מפורסמים":
https://youtu.be/_qW9wqUI4Lg
סרטון אותנטי משנות ה-70 בו החברה של ברני שומעת לראשונה את השיר שנכתב עליה:
https://youtu.be/fswdJilCBKM
והגאונות של השיר המופלא הזה:
https://youtu.be/Dw_QPHnAOAk?long=yes
השיר "Tiny Dancer" של אלטון ג'ון נחשב לאחד מהשירים היפים של הכוכב הענק ומוכר התקליטים היחיד, שמכר הכי הרבה אלבומים בהיסטוריה.
את מילותיו ברני טופין כתב בביקורו הראשון בקליפורניה ב-1970. הוא מאוד התרשם אז מהנשים החופשיות והרוחניות שהוא פגש בקליפורניה. אחת מהן הייתה לחברתו היפה ולימים גם אשתו, מקסין פייבלמן.
על מקסין מופיעות כמה עובדות בשיר. הראשונה היא על היותה "תופרת להקה" - ליטרלי מי שתפרה בגדים למוסיקאים במסעות הופעות. המילים "Blue-jean baby" מדברות על מכנסי הג'ינס שלה והביטוי "רקדנית קטנה" מתייחס ללימודי הבלט בהם השקיעה בילדותה.
השיר יצא ב-1971 באלבום Madman Across the Water,, אך הפך לקלאסיקה רק 30 שנה אחר כך, כשתפס תפקיד נהדר בסרט קולנוע מצליח, מה שהביא לו פופולריות מחודשת וגדולה מאי-פעם.
במקור הופיע השיר בסרט Aloha, Bobby and Rose משנת 1975 אבל זה לא מה שיהפוך אותו ללהיט ענק. לפריצה הגדולה הוא זכה בשנת 2000 בסרט "כמעט מפורסמים" (Almost Famous) משנת 2000,, בו הוא מופיע בסצנה מרגשת באוטובוס של להקת Stillwater, סצנה רגשית וחמימה בין חברי הלהקה והמלווים שלהם, המאחדת את כולם ומקלה על המתחים שביניהם.
#על הסצנה
בסצנה איקונית באוטובוס הלהקה של "Stillwater" השיר מתנגן ברקע כשכל הנוסעים כולל ה"עיתונאי" הצעיר וויליאם, יחד עם נערת הרוק "פני ליין" (קייט הדסון) וחברי הלהקה, מתאחדים בהדרגה לשירה משותפת שמאחדת את חברי הלהקה המסוכסכים ומחברת אותם מחדש. הבמאי קרואו ממש נלחם מול האולפנים שתהיה בסרט. לבסוף צילמו אותה במשך יומיים.
הסצנה הזו, מעבר לכך היו שרבים אוהבים אותה ונתנו לה את הכינוי "נשמת הסרט", גם הגבירה את הפופולריות של השיר עצמו, שיר שב-1971 היה כישלון יחסי וזכה בקושי למקום 41 במצעד ה-Billboard.
בעקבות הפופולריות שיצר לה הסרט היא הפכה לאחד מלהיטי אלטון ג'ון הגדולים ביותר, עם עליות במצעדים ועותקים רבים של הדיסק שנמכרו מחדש. היא תרמה למוניטין הסרט כפנינה של שנות ה-70, עזרה לקייט הדסון לזכות במועמדות לאוסקר ועשתה את הסרט לקלאסיקה תרבותית מתמשכת ואהובה.
הנה הקליפ של "Tiny Dancer":
https://youtu.be/yYcyacLRPNs
הסצנה הנהדרת של השיר מהסרט "כמעט מפורסמים":
https://youtu.be/_qW9wqUI4Lg
סרטון אותנטי משנות ה-70 בו החברה של ברני שומעת לראשונה את השיר שנכתב עליה:
https://youtu.be/fswdJilCBKM
והגאונות של השיר המופלא הזה:
https://youtu.be/Dw_QPHnAOAk?long=yes
למה טובות מתיחות בספורט וריקוד?
מתיחות שרירים (Stretching) הן חלק בסיסי מכל תרגול ספורטיבי או מחול והן משרתות מספר מטרות פיזיולוגיות חשובות. כאשר מבצעים מתיחה, סיבי השריר מתארכים בצורה מבוקרת, מה שמאפשר טווח תנועה רחב יותר ומפחית את הסיכון לפציעות.
רקדני בלט זקוקים לגמישות יוצאת דופן כדי לבצע תנועות כמו גראנד ז'טה (Grand Jeté) או ערבסקה (Arabesque). אבל גם כדורגלנים זקוקים למתיחות כדי למנוע פציעות בשרירי הירך האחורית, שהן בין הפציעות השכיחות ביותר במגרשי הכדורגל. שחקני כדורסל משתמשים במתיחות כדי לשפר את יכולת הקפיצה שלהם, רצים למרחקים ארוכים מותחים כדי להימנע מכאבי ברכיים.
המתיחות עושות הרבה יותר מסתם לאפשר פיצול מרשים - הן מגבירות את זרימת הדם לשרירים, מספקות להם חמצן וחומרי תזונה חיוניים ומשפרות את התיאום הנוירו-שרירי (בין מערכת העצבים והשרירים) שחיוני לכל תנועה מדויקת.
אחד היתרונות החשובים של מתיחות הוא מניעת כאבי שרירים. לאחר אימון אינטנסיבי, מצטברים בשרירים חומרים מטבוליים (פסולת ותוצרי לוואי שנוצרו בשריר מהפעילות גופנית). החומרים הללו גורמים לתחושת נוקשות וכאב. המתיחות עוזרות לפנות חומרים אלה ולהאיץ את תהליך ההתאוששות.
בנוסף, מתיחות קבועות משפרות את היציבה על ידי איזון מתח שרירי בין קבוצות שרירים מנוגדות, מה שמועיל במיוחד לאנשים היושבים שעות רבות ליד מחשב.
המחלוקת בין מאמנים, כשישנה כזו, היא בעיקר מתי לעשות מתיחות.
לפני הפעילות מומלצות מתיחות דינמיות, הכוללות תנועה פעילה של המפרקים דרך טווח התנועה המלא שלהם - כמו נדנודי רגליים או סיבובי זרועות. אלה מתאימות לפני האימון כי הן מחממות את השרירים מבלי להחליש אותם.
מתיחות סטטיות, שבהן מחזיקים את התנוחה למשך 15-60 שניות, מתאימות יותר לאחר האימון - כחלק מתהליך ההתאוששות ושחרור השרירים.
מעניין שיותר מדי מתיחה עלולה להזיק. מחקרים הראו שמתיחה אגרסיבית מדי לפני אימון עלולה להחליש זמנית את כוח השריר ולפגוע בביצועים. האיזון הנכון בין גמישות לכוח הוא אומנות שמאמנים מקצועיים מתרגלים שנים.
בריקוד העכשווי, כוריאוגרפים כמו מרס קנינגהם (Merce Cunningham) שילבו מתיחות כחלק אינטגרלי מהטכניקה עצמה, גישה שהפכה פופולרית גם בספורט, במיוחד ביוגה לספורטאים.
#לפני ואחרי
לפני האימון, מומלץ לבצע מתיחות דינמיות (תנועתיות) להכנת השרירים. בסופו של האימון יש לבצע מתיחות סטטיות לשחרורם.
חשוב לבצע את המתיחות בעדינות, בלי כאב, תוך נשימה מבוקרת וכאשר מתיחות דינמיות מחקות תנועות ספורטיביות ומגבירות את זרימת הדם.
הנה המתיחות בספורט ומה בריא בהן (מתורגם):
https://youtu.be/g1pb2aK2we4
מתיחות לפני אימון ספורט - מתיחות דינמיות (עברית):
https://youtu.be/0xZGSwtJOOY
מתיחות אחרי אימון ספורט - 5 דקות מתיחות לכל הגוף (עברית):
https://youtu.be/A89l7lb-xic
מתיחות במחול (עברית):
https://youtu.be/UzKnpV8i_S8
מתיחות בקיי פופ:
https://youtu.be/Kty3ErhzYyU
ומתיחות בוקר להתחלת היום:
https://youtu.be/vBtGOtzh2bM?long=yes
מתיחות שרירים (Stretching) הן חלק בסיסי מכל תרגול ספורטיבי או מחול והן משרתות מספר מטרות פיזיולוגיות חשובות. כאשר מבצעים מתיחה, סיבי השריר מתארכים בצורה מבוקרת, מה שמאפשר טווח תנועה רחב יותר ומפחית את הסיכון לפציעות.
רקדני בלט זקוקים לגמישות יוצאת דופן כדי לבצע תנועות כמו גראנד ז'טה (Grand Jeté) או ערבסקה (Arabesque). אבל גם כדורגלנים זקוקים למתיחות כדי למנוע פציעות בשרירי הירך האחורית, שהן בין הפציעות השכיחות ביותר במגרשי הכדורגל. שחקני כדורסל משתמשים במתיחות כדי לשפר את יכולת הקפיצה שלהם, רצים למרחקים ארוכים מותחים כדי להימנע מכאבי ברכיים.
המתיחות עושות הרבה יותר מסתם לאפשר פיצול מרשים - הן מגבירות את זרימת הדם לשרירים, מספקות להם חמצן וחומרי תזונה חיוניים ומשפרות את התיאום הנוירו-שרירי (בין מערכת העצבים והשרירים) שחיוני לכל תנועה מדויקת.
אחד היתרונות החשובים של מתיחות הוא מניעת כאבי שרירים. לאחר אימון אינטנסיבי, מצטברים בשרירים חומרים מטבוליים (פסולת ותוצרי לוואי שנוצרו בשריר מהפעילות גופנית). החומרים הללו גורמים לתחושת נוקשות וכאב. המתיחות עוזרות לפנות חומרים אלה ולהאיץ את תהליך ההתאוששות.
בנוסף, מתיחות קבועות משפרות את היציבה על ידי איזון מתח שרירי בין קבוצות שרירים מנוגדות, מה שמועיל במיוחד לאנשים היושבים שעות רבות ליד מחשב.
המחלוקת בין מאמנים, כשישנה כזו, היא בעיקר מתי לעשות מתיחות.
לפני הפעילות מומלצות מתיחות דינמיות, הכוללות תנועה פעילה של המפרקים דרך טווח התנועה המלא שלהם - כמו נדנודי רגליים או סיבובי זרועות. אלה מתאימות לפני האימון כי הן מחממות את השרירים מבלי להחליש אותם.
מתיחות סטטיות, שבהן מחזיקים את התנוחה למשך 15-60 שניות, מתאימות יותר לאחר האימון - כחלק מתהליך ההתאוששות ושחרור השרירים.
מעניין שיותר מדי מתיחה עלולה להזיק. מחקרים הראו שמתיחה אגרסיבית מדי לפני אימון עלולה להחליש זמנית את כוח השריר ולפגוע בביצועים. האיזון הנכון בין גמישות לכוח הוא אומנות שמאמנים מקצועיים מתרגלים שנים.
בריקוד העכשווי, כוריאוגרפים כמו מרס קנינגהם (Merce Cunningham) שילבו מתיחות כחלק אינטגרלי מהטכניקה עצמה, גישה שהפכה פופולרית גם בספורט, במיוחד ביוגה לספורטאים.
#לפני ואחרי
לפני האימון, מומלץ לבצע מתיחות דינמיות (תנועתיות) להכנת השרירים. בסופו של האימון יש לבצע מתיחות סטטיות לשחרורם.
חשוב לבצע את המתיחות בעדינות, בלי כאב, תוך נשימה מבוקרת וכאשר מתיחות דינמיות מחקות תנועות ספורטיביות ומגבירות את זרימת הדם.
הנה המתיחות בספורט ומה בריא בהן (מתורגם):
https://youtu.be/g1pb2aK2we4
מתיחות לפני אימון ספורט - מתיחות דינמיות (עברית):
https://youtu.be/0xZGSwtJOOY
מתיחות אחרי אימון ספורט - 5 דקות מתיחות לכל הגוף (עברית):
https://youtu.be/A89l7lb-xic
מתיחות במחול (עברית):
https://youtu.be/UzKnpV8i_S8
מתיחות בקיי פופ:
https://youtu.be/Kty3ErhzYyU
ומתיחות בוקר להתחלת היום:
https://youtu.be/vBtGOtzh2bM?long=yes
מה היה מהפכני במוסיקה של סטרווינסקי?
לאורך תולדות המוסיקה הייתה המנגינה הדבר החשוב ביותר במוסיקה המערבית. במאה ה-16 הפכה גם ההרמוניה הטונלית למרכיב חשוב ביותר במוסיקה של אירופה.
מופע הבכורה של המוסיקה לבלט "פולחן האביב" (The Rite of Spring) היה אולי האסון האמנותי המפורסם ביותר בהיסטוריה של המוסיקה. הקהל ששמע מוסיקה מוזרה במקום מה שציפה והיה רגיל לקבל ממלחינים קלאסיים, קרא בוז והשתולל מזעם.
במקום תרבות, עידון ואלגנטיות הציגה היצירה מחול ומוסיקה פולחניים, עם סממנים של עבודת אלילים, הקרבת קורבנות אדם, יצרים חייתיים ומוסיקה שנשמעה יותר כרעש משונה ולעגני מאשר יצירה קלאסית.
המהומה שפרצה באותו ערב היוותה תפנית בעולם המוסיקה. אבל במקום שתקבור את היצירה ותחביא אותה במגירות העמוסות יצירות שכשלו, שינתה היצירה הזו את עולם המוסיקה והוכרה כחלוצת המוסיקה המודרנית.
זו היתה הפעם הראשונה שמוסיקה לא נעמה לאוזן בכוונה, הכילה מקצבים הפוכים, חזרות שוב ושוב על הפעמה, שינויי משקל מטורפים, לא מנגינה וללא מהלך הרמוני, הדגשות לא צפויות וצליל פרימיטיבי ולא נעים לאוזן.
זו הייתה בדיוק מטרתו של המלחין איגור סטרווינסקי (Igor Stravinsky). בכך הוא גם שרת את יצירת המחול לה הוא כתב את המוסיקה, יצירה שכללה תנועות פרימיטיביות וגסות במכוון - בלי העידון של הבאלט הקלאסי, בלי התפקידים של גברים ונשים, בלי זוגות וסולואים ועם כפות רגלי הרקדנים על הבמה ולא בפוזיציות מחול.
משום שהמלחין הנועז הזה עמד בהתקפות הארסיות של מבקריו ובהמשך הצליח למשוך עמו את כל עולם המוסיקה, הוא נחשב אחד מגדולי המוסיקה. אחריו כבר לא נשמעה המוסיקה הקלאסית כמו קודם.
הנה קיצור סיפורו של המהפכן הגדול של המאה ה-20:
https://youtu.be/JNdu4mG7Phc
"הערצה האדמה" - החלק הראשון מהיצירה של סטרוינסקי "פולחן האביב":
http://youtu.be/phIRRINOF-M
אותו הקטע עם רקדנים במחול המקורי של הכוראוגרף ניז'ינסקי, מלהקת המחול של דיאגילב:
http://youtu.be/jF1OQkHybEQ
סקירה על היצירה הזו שפתחה את המאה ה-20 במוסיקה:
https://youtu.be/i1B-P1os07c?long=yes
וכל היצירה "פולחן האביב" של סטרווינסקי:
https://youtu.be/EkwqPJZe8ms?long=yes
לאורך תולדות המוסיקה הייתה המנגינה הדבר החשוב ביותר במוסיקה המערבית. במאה ה-16 הפכה גם ההרמוניה הטונלית למרכיב חשוב ביותר במוסיקה של אירופה.
מופע הבכורה של המוסיקה לבלט "פולחן האביב" (The Rite of Spring) היה אולי האסון האמנותי המפורסם ביותר בהיסטוריה של המוסיקה. הקהל ששמע מוסיקה מוזרה במקום מה שציפה והיה רגיל לקבל ממלחינים קלאסיים, קרא בוז והשתולל מזעם.
במקום תרבות, עידון ואלגנטיות הציגה היצירה מחול ומוסיקה פולחניים, עם סממנים של עבודת אלילים, הקרבת קורבנות אדם, יצרים חייתיים ומוסיקה שנשמעה יותר כרעש משונה ולעגני מאשר יצירה קלאסית.
המהומה שפרצה באותו ערב היוותה תפנית בעולם המוסיקה. אבל במקום שתקבור את היצירה ותחביא אותה במגירות העמוסות יצירות שכשלו, שינתה היצירה הזו את עולם המוסיקה והוכרה כחלוצת המוסיקה המודרנית.
זו היתה הפעם הראשונה שמוסיקה לא נעמה לאוזן בכוונה, הכילה מקצבים הפוכים, חזרות שוב ושוב על הפעמה, שינויי משקל מטורפים, לא מנגינה וללא מהלך הרמוני, הדגשות לא צפויות וצליל פרימיטיבי ולא נעים לאוזן.
זו הייתה בדיוק מטרתו של המלחין איגור סטרווינסקי (Igor Stravinsky). בכך הוא גם שרת את יצירת המחול לה הוא כתב את המוסיקה, יצירה שכללה תנועות פרימיטיביות וגסות במכוון - בלי העידון של הבאלט הקלאסי, בלי התפקידים של גברים ונשים, בלי זוגות וסולואים ועם כפות רגלי הרקדנים על הבמה ולא בפוזיציות מחול.
משום שהמלחין הנועז הזה עמד בהתקפות הארסיות של מבקריו ובהמשך הצליח למשוך עמו את כל עולם המוסיקה, הוא נחשב אחד מגדולי המוסיקה. אחריו כבר לא נשמעה המוסיקה הקלאסית כמו קודם.
הנה קיצור סיפורו של המהפכן הגדול של המאה ה-20:
https://youtu.be/JNdu4mG7Phc
"הערצה האדמה" - החלק הראשון מהיצירה של סטרוינסקי "פולחן האביב":
http://youtu.be/phIRRINOF-M
אותו הקטע עם רקדנים במחול המקורי של הכוראוגרף ניז'ינסקי, מלהקת המחול של דיאגילב:
http://youtu.be/jF1OQkHybEQ
סקירה על היצירה הזו שפתחה את המאה ה-20 במוסיקה:
https://youtu.be/i1B-P1os07c?long=yes
וכל היצירה "פולחן האביב" של סטרווינסקי:
https://youtu.be/EkwqPJZe8ms?long=yes