ההגדרה של מחול היא כל ריקוד המיועד לביצוע מול קהל, כולל על מסך כלשהו, כמו טלוויזיה וקולנוע. מכאן שהמחול הוא אמנות. והבלט, או הבאלט (ballet) נחשב לצורת המחול הוותיקה ביותר של התרבות המערבית.

תולדות הבלט מתחילים בתקופת הרנסאנס, באיטלקיה של המאה ה-15. לאחר מכן אימצו אותו בחצר של המלכה קטרינה דה מדיצ'י והבלט, שעדיין לא נקרא כך, התפשט באיטליה.

מכאן הגיע המחול המסוגנן והעדין לצרפת, בה גם זכה בשם הזה. המעניין הוא שהמילה בצרפתית "בלט" מקורה במילה האיטלקית "balleto" שמשמעותה ריקוד קטן, או הקטנה של המילה "ballo", בלטינית "לרקוד".

אחרי איטליה וצרפת יצא ריקוד הבלט והפך לפופולרי בכל אירופה. הוא הגיע גם לרוסיה, בה הוא התקבל בהתלהבות אמנותית רבה והתפתח לרמות גבוהות במיוחד של איכות והשקעה. בימינו מדברים על להקות הבלט הרוסיות בתור להקות בלט אולי הטובות ביותר בעולם.

אם עד אז שימש הבלט בעיקר כליווי לקונצרטים של מוזיקה קלאסית או אופרה, בתחילת המאה ה-19 החלו לכתוב מחזות שהבלט עמד במרכזם, כאמנות עיקרית ועצמאית. אז גם גדל מספר הרקדנים בהתמדה והבלט התפתח יותר ויותר.

ובתקופה הרומנטית הפכה רוסיה לפעילה מאוד בעולם הבלט. הוקמו בה אז לא מעט להקות בלט ונוצרו כוראוגרפיות מעולות ליצירות מוזיקליות שכתבו מלחינים רוסיים, בעיקר צ'ייקובסקי. בין היצירות שנכתבו לבלט היו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי והמחולות "ציפור האש" ו"פולחן האביב" של סטרווינסקי.

לאופנה החדשה מצטרפים גם מלחינים בצרפת, כמו ליאו דליב, המתחילים באותה תקופה לכתוב גם הם מוסיקה לבלט. אליהם יצטרפו גם ראוול, דביסי וקלוד סאטי הצרפתים.

במהלך אמצע המאה ה-20 הפך הבלט בהדרגה מאמנות שממנה נהנים בעיקר בני המעמד הגבוה, לכזו הנפתחת בהדרגה לקהל הרחב.

במהלך המאה הזו תרמה התפתחות הבלט להפיכתו לסגנון אמנותי מהמרכזיים בתרבות המערבית. בין להקות הבלט המובילות כיום בעולם נמצאות להקות "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".


הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):

https://youtu.be/OEekFTj5PvU


מצגת על תולדות הבאלט:

https://youtu.be/5aJheLRReE8


וסקירה היסטורית של ההיסטוריה של הבאלט:

https://youtu.be/2GwEY7TWm7Y

הבאלט הוא סגנון מחול עדין וקלאסי שהתפתח לראשונה בצרפת, בחצר המלך לואי ה-14. במשך כ-500 השנים שלאחר מכן הוצג הבאלט כליווי לאופרות ולקונצרטים של מוסיקה קלאסית.

את הבלט מלווה עד היום מוסיקה קלאסית, לרוב בליווי תזמורת שלמה.

רק בתחילת המאה ה-19 החלו מלחינים לכתוב יצירות מחול לבאלט, כולל יצירות מעולות וחשובות, כמו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי והמחול "ציפור האש" של סטרווינסקי.

כך התפתח הבאלט והפך לסגנון אמנותי מוביל בתרבות המערבית. כיום קיימות להקות באלט חשובות בעולם כולו, כמו להקת "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".


הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):

https://youtu.be/OEekFTj5PvU


ריקוד באלט קלאסי מתוך "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי:

http://youtu.be/ILIaLxpgAOY


סיום "אגם הברבורים" היפה:

http://youtu.be/SXJawzOLS3k


ומעט מהחזרות על ריקוד בלט שכזה:

http://youtu.be/VTmGlaJABNA?t=8s

הבלט ג'יזל (Giselle) הוא אחד מהאהובים בעולם הבלט. זהו בלט מסוף המאה ה-19 שמכיל איכרים ואצילים, נימפות ורוחות של נערות צעירות שנזנחות על ידי אהוביהן. סיפורו הקשה עוסק באהבה בלתי-אפשרית שסופה מוות. מחול של רוחות נשים צעירות שמצויות בנופים חלומיים של יער, מבלי שזכו לממש את אהבתן.

אלא שבלט זה הוא בעל משמעות חברתית עמוקה הרבה יותר. זאת משום שג'יזל היא בת איכרים שפותתה בידי אלברכט ואותו אהבה. כדי לפתותה התחזה אלברכט לאיכר, אבל הוא בעצם אציל המאורס לבת מעמדו.

כשג'יזל מגלה את בגידתו, היא מתה ומצטרפת לוויליס, אלה הן רוחות הרפאים של הנערות שאהוביהן זנחו אותן. אלה מחוללות בשעות שבין חצות הליל לעלות השחר ומתנקמות בכל גבר שנקלע למקום, על ידי כך שהן רוקדות עימו עד שהוא מותש ומת.

אבל ג'יזל עצמה מתעלה על יצר הנקם ונמנעת מלהתיש את אלברכט, שבא אל קברה שבלב היער. היא רוקדת איתו אבל נמנעת מלהתיש אותו עד מוות, חוזרת אל קיברה ומשוחררת לעולמים מהשפעתן של הוויליס. הא עמדה במבחן אהבת האמת ואלברכט נותר לבד בצערו ובבדידותו מאהובתו המתה.  

חוץ מביטוי לאהבה גדולה, יש בבלט הזה ביקורת גלויה על החברה המעמדית של התקופה, שלא מאפשרת לשתי הדמויות הראשיות לממש את אהבתן. הביקורת היא גם על היחסים הלא-שוויוניים שיוצרים תלות של האישה בגבר.


הנה היא ג'יזל (עם סקירה)

http://youtu.be/3TLSrI_hXEw


הסיפור של ג'יזל:

http://youtu.be/3UztrlVbuCI


ריקוד זוגי מתוך "ג'יזל":

http://youtu.be/ql3o-1eSdbQ


הנה היער המכושף?:

http://youtu.be/C4jl-Uf8A84


רקדנים מתוודים למה הם אוהבים את הבאלט ג'יזל:

http://youtu.be/s_3eeU8IhC8

ראיתם פעם גולשים על הקרח מסתובבים במהירות עצומה במקום? צפיתם ברקדנית מצליחה להסתחרר במהירות בלתי אפשרית? - ודאי התפלאתם כיצד הם מסתובבים כל כך מהר. אז יש לזה הסבר והוא אפילו לא מסובך..

הסחרור או הסיבוב המהיר נעוץ במשקל שלהם. ככל שהמשקל פונה הצידה, רחוק יותר מנקודת הסיבוב, נעשה הסיבוב איטי. שימו לב שבהדרגה הם מצמידים את הרגל השניה, זו שאינם עומדים עליה, אל מרכז הגוף. ככל שהמשקל שלהם קרוב למרכז הסיבוב, כך הם מצליחים להסתובב מהר יותר.

גם בבאלט קיים ה"פירואט" (בצרפתית "סביבון"), אותו סחרור מהיר להפליא שמבצעות הרקדניות על קצה הבוהן, בתנועה סיבובית שכזו.


כך נראה סחרור על הקרח, שהולך ומתכנס למרכז וכך הופך מהיר:

http://youtu.be/wDqyipDB-nc


הסיבוב המהיר של המחליקים על הקרח:

https://youtu.be/NtEnEeEyw_s


רקדנים מסתובבים:

http://youtu.be/5lCK4jkqQxA


רקדנית מתרגלת סיבובי באלט מהירים:

http://youtu.be/wxT5gnXs4Ug


ונערה שהמציאה סיבוב משלה:

http://youtu.be/XJk1TryI5QU

ספרות, מוסיקה ומחול - דומה שכל האמנויות מיוצגות ביצירה "היפהפייה הנרדמת" (The Sleeping Beauty), עם הבלט הנשגב ב-2 מערכות ופרולוג, המוסיקה הנצחית מאת צ'ייקובסקי והאגדה שכתב הצרפתי פיירו וממוספרת כמספר 50 בלקט המפורסם של האחים גרים.

הבלט מתמקד בקורותיה של נסיכה שובת לב, מיום לידתה, דרך הכישוף שיוטל בה, על התרדמה הארוכה שלה ובנשיקה האוהבת של הנסיך, שיעיר אותה משנתה ויישא אותה לאישה. סיומו של הבאלט יהיה במחול מסחרר של חגיגת החתונה וטקס הנישואין.

המעשיה האהובה מופיעה במסורת של עמים רבים באירופה וליוותה דורות רבים של ילדים בכל העולם. הסיפור על הנסיכה ועל המאבק של הטוב ברע, הוא משל ושיעור במוסריות ואמונה בטוב.

האגדה הקסומה על היפהפייה הנרדמת הפכה לסיפור קלאסי אהוב גם באמנות. היא עובדה במהלך השנים ליצירות רבות, כולל בתיאטרון, בספרות ובקולנוע. זכור במיוחד סרט האנימציה האהוב משנת 1959, של אולפני דיסני.

וכחוט השני משתלב באגדה היפה גם הנמשל, של המחזוריות שבטבע. כי כמו הנסיכה, גם האדמה נרדמת בחורף וכמו ממתינה לנשיקת האביב, שתעיר אותה משנתה, לחיים חדשים והתחדשות הפריחה שלה.

אבל מה הופך את היצירה הזו לכל כך מיוחדת בתולדות התרבות האירופית? - כנראה שלפני הכל מדובר בשילוב של מצוינות, בין האגדה הקסומה והעל-זמנית של פיירו ושתיעדו והפיצו האחים גרים, למוסיקה המופלאה של צ'ייקובסקי ובראש ובראשונה לבלט המרהיב עם הכוריאוגרפיה הנהדרת של מריוס פטיפה.


#העלילה
הבלט נפתח בנשף בארמון המלוכה, לרגל לידתה של הנסיכה אורורה. בעוד הפיות השונות מברכות את התינוקת הקטנה, הפיה קלבוס חווה חוויה הפוכה, כשמגרשים אותה בבושת פנים מהנשף. מושפלת ופגועה עד עמקי נשמתה, היא מבטיחה לנקום.

ובמערכה הראשונה, שנים אחר כך, חוגגת הנסיכה אורורה את יום הולדתה ה-16. בחגיגה מתקבצים סביבה מחזרים רבים, כולם רוצים להילחם על לב הנסיכה היפה. אבל היא עצמה לא מתרגשת מאיש מהם וניגשת לקשישה שמגיעה אל הטקס ובידה פרחים.

הזקנה הזו היא קלבוס הפיה, שבין הוורדים מסתירה לא מחט. כשהנסיכה אורורה אוחזת בפרחים היא נדקרת ונרדמת לשנים רבות. רק נשיקה מנסיך אמיתי תוגל להעיר אותה משנתה. האם נסיך כזה אכן יגיע?


#המוסיקה
היצירה המוסיקלית של "היפהפייה הנרדמת" או "היפהפייה הנמה" (Swan Lake) היא אחת משלוש יצירותיו הגדולות של המלחין פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי) לבלט, שהן "אגם הברבורים", "מפצח האגוזים" ו"היפהפיה הנרדמת".

את המוסיקה לבלט הזה הוא כתב בשנים 1888-1889. "היפהפייה הנרדמת" היא היצירה המורכבת והמרתקת ביותר שצ'ייקובסקי הלחין לעולם המחול. ביצירה זו הוא מתגלה בשיאו, כמלחין דרמטי וסימפוני, העובד היטב גם כמוסיקאי למחול אמנותי.

וגם אם שתי יצירות המוסיקה לבאלטים האחרים של צ'ייקובסקי, "אגם הברבורים" ו"מפצח האגוזים", הן יותר מפורסמות יותר ממנה, המוסיקה של "היפהפייה הנרדמת" היא אחת היצירות הכי אהובות ומבוצעות של צ'ייקובסקי.


#הבלט
בלט ב-3 מערכות (למעשה מדובר בשתי מערכות ופרולוג, כלומר חחחלחחל), "היפהפיה הנרדמת" הוא בלט קסום שמתבסס על האגדה האהובה ורבת השנים בשם זה.

הבלט "היפהפייה הנרדמת" עלה לראשונה על במה ב-15 בינואר, שנת 1890. זה היה על בימת תיאטרון מריאינסקי בסנט פטרבורג.

לצד עוד שתי יצירות אייקוניות בבלט הקלאסי, "אגם הברבורים" ו"ג'יזל", גם "היפהפיה הנרדמת" תפס את מקומו על בימת עולם המחול כלהיט על זמני ופופולרי מאוד.

הכוריאוגרפיה שיצר מריוס פטיפה היא תוצר מדויק ונאמן לרוח המסורת הקלאסית של עולם הבלט האירופי של שלהי המאה ה-19. בעזרת תלבושות תואמות לתקופה בה נוצרה ועידון אופייני לתקופה הרומנטית, היא מעבירה אותנו לארמונות המלוכה האירופיים של המאה ה-19.


הנה הבלט "היפהפייה הנרדמת" של צ'ייקובסקי (עברית):

https://youtu.be/QyVWTRUxSuE?t=28s


סיפורו של הבאלט המפורסם הזה (מתורגם):

https://youtu.be/BRdFt3brZNw


חזרות לבלט:

https://youtu.be/-5Yp-vToI2E


חלק מהבלט המפורסם:

https://youtu.be/jTgh7VywVfE


שיר הנושא של של דיסני המבוסס על "ואלס הגרלנדה" מהמערכה הראשונה של הבלט:

https://youtu.be/TXbHShUnwxY


והביצוע הנשגב של לנה דל ריי לדיסני פינת צ'ייקובסקי:

https://youtu.be/bYrD_l3juoU

צ'ייקובסקי לוהט. המלחין הרוסי רומנטי הנהדר זוכה להערכה אצל יוצרים בעולם הפופ ולא פעם אחת.

עם סקציית מיתרים ענקית וחלילים, הלהיט הענקי Daydream של להקת Wallace collection הבלגית, הוא שיר משנת 1969 שנחשב לקלאסיקה גם הוא - אבל קלאסיקה בסגנון הפופ רוק הסימפוני (כלומר בביצוע תזמורת מלאה).

זה לא הקשר היחידי של השיר הזה עם קלאסיקה. מה שהופך אותו עוד לכזה הוא העובדה שאל הפזמון המקסים שלו הוכנס קטע מוכר מהז'אנר של המוסיקה הקלאסית. ולא סתם קלאסית... חדי האוזן יזהו את הקטע הזה מתוך מופעי באלט שראו אולי בחייהם. מדובר בקטע העשירי, מתוך המערכה השנייה בבלט "אגם הברבורים" מאת צ'ייקובסקי.

אבל זו לא ההבלחה הקלאסית היחידה בשיר הנפלא הזה. השיר, שאגב לא זכה להצלחה דווקא במדינות דוברות אנגלית, על אף שמילותיו באנגלית מכיל בתוכו פנינה נוספת ומיוחדת לא פחות. מסתבר שבחלק אחר בשיר עושים היוצרים מהלהקה שימוש בנושא השני מתוך הפרק האיטי (פרק 2), מתוך הרביעיה מספר 1 של צ'ייקובסקי.


הנה Wallace collection בלהיט Daydream:

https://youtu.be/Y9I_p8K6ZPg


אגם הברבורים של צ'ייקןבסקי שעליו מבוסס השיר:

https://youtu.be/KXmPeWYi1WY


והפרק השני מהרביעיה מספר 1 לכלי מיתר של צ'ייקןבסקי:

https://youtu.be/eZFUaQxuymA

את היצירה "אגם הברבורים" (Swan Lake) כתב המלחין הרוסי פיוטר איליץ' צ'ייקוביסקי והיא נחשבת למוזיקת הבלט המפורסמת בעולם.

עלילת הסיפור היא על נסיך המתאהב בעלמה יפה, שקוסם מרושע כישף אותה. בגלל הכישוף כל בוקר היא הופכת לברבור לבן ויפה ורק בלילה חוזרת לדמותה המקורית.

המלחין צ'ייקובסקי נולד ב-1840 בכפר ברוסיה. מגיל צעיר גילה עניין במוסיקה אך מכיוון שלא התבלט יותר מדי בתחום זה, כיוונו אותו הוריו ללמוד להיות עורך דין. צ'ייקובסקי לא אהב את תחום המשפטים ובגיל 23 התפטר והתחיל לעסוק במוזיקה. בשנים הבאות הפך להיות אחד מהמלחינים הגדולים של רוסיה, ואחד מהחשובים בתקופתו.

פרט ל"אגם הברבורים" הלחין צ'ייקובסקי עוד יצירות מוכרות רבות. ביניהן בלטה "היפהפייה הנמה", וגם הבלט הידוע "מפצח האגוזים", שזכה לגרסאות רבות, כולל גרסה לילדים.


הנה קטע מתוך בלט אגם הברבורים:

https://www.youtube.com/watch?v=Xd2nTXsivHs


מתוך קונצרט לילדים "היפהפייה הנמה":

https://www.youtube.com/watch?v=cq0rKjt2i4w


סרט של דיסני על חייו של המלחין:

https://www.youtube.com/watch?v=Qi_V52tySAY


והמנצח גיל שוחט מספר על אגם הברבורים:

https://youtu.be/L5B9EtivDow?long=yes

אמנות הכוריאוגראפיה (Choreography) היא יצירה בתנועות. זוהי יצירה של אמנות בעזרת תנועות, כמו שצייר יוצר בצבעים ופסל בחומר, הכוריאוגרף יוצר כשחומר היצירה שלו הוא תנועות.

השפה התנועתית אינה מוגבלת, אלא חופשית. לכל כוריאוגרף יש את הדרך והסגנון המיוחדים שלו, המאפיינים את התנועות שלו.

את הכוראוגרפיה ניתן להשוות עם תחום היצירה, בתחומי אמנות ויצירה כמו ציור, הלחנה, בימוי, כתיבה וכדומה.

אם במקור שימש המונח כוריאוגרפיה בתחום המחול, כיום משתמשים בו בתחומים רבים נוספים כמו מופעים, הצגות, התעמלות אמנותית, בידור, תאטרון, מחזות זמר ועוד.


הנה קטעים מכוריאוגרפיות מודרניות של אוהד נהרין ללהקת בת שבע:

https://youtu.be/uehwtT8KOiE


כוריאוגרפיה רוסית אחידה ומדויקת כמעט להגזים...

https://youtu.be/K21yj2lEgrA


כאן היא משתלבת עם ריקודי ברייקדאנס מההיפ הופ:

https://youtu.be/es6xywE9NP0


בסרטים אפילו סלסה עוברת כוראוגרפיה כבדה:

https://youtu.be/_hLNKA_9V0I


עוד כוריאוגרפיה מעניינת:

https://youtu.be/Jzcd5HJik2c


הרצאת טד על עבודת הכוריאוגרף היצירתית:

https://youtu.be/KPPxXeoIzRY?long=yes


ופגישה חינוכית עם כוריאגורפית (עברית):

https://youtu.be/BMRNZX_wqBk?long=yes

הצייר פסל האימפרסיוניסט הצרפתי אדגר דֵגָה (Edgar Degas) התעניין מאד בתנועה החולפת ונודע כמי שהדמות האנושית היא הנושא העיקרי של ציוריו.

הוא הירבה לצייר פעילויות אמנותיות וספורטיביות שבמרכזן התנועה, כגון קונצרטים של מוסיקה, מרוצי סוסים, נשים עובדות או רוחצות באמבטיה ובמיוחד - רקדניות באלט, נושא שהיה חביב עליו מאד והוא היה הראשון והבולט המתעדים שלו.

דגה, שצייר את הרקדניות על הבמה, מאחורי הקלעים ובמהלך החזרות, הצליח להעביר היטב את האסתטיקה והיופי בבלט וגם את קשיי הרקדנים (ובעיקר הרקדניות) בתרגול ולימוד הבלט.

אבל אדגר דגה לא בילה את זמנו בציור בזמן אמת של שיעורי הבלט והחזרות למופעים בפריז. הוא נהג לצלם אותם ואז צייר בסטודיו שלו, מה שהיה שימוש חדשני בטכנולוגיה זו, מכיוון שהצילום היה די חדשני בתקופתו.

דגה חידש בציוריו לעולם האמנות גם בעיקרון נוסף, שהיה לא פחות ממהפכה באמנות הציור - הוא הראשון שאיפשר לדמויות ולעצמים להיחתך על ידי מסגרת התמונה ולא ראה חובה לצייר את כל הדמות. עד אז נהגו לפי מסורת הציור, לצייר את הדברים החשובים בשלמותם. כלומר, הגישה הזו שלו הייתה גישה מהפכנית וחדשנית בצורה לא רגילה, שהיום אמנים מתייחסים אליה כמובנת מאליה.


#האימפרסיוניסט השונה
בשונה מציירים אחרים בתנועה האימפרסיוניסטית, דגה זלזל בנטייה של אימפרסיוניסטים אחרים לצייר באוויר הפתוח (Plain air).

הוא גם פחות נטה לציור באופן ספונטני, כמוהם. כך כמעט כל פסליו נוצרו על ידו כמודלים לצורך הציור ורק בזכות חברו ששמר תבניות שלהם הם שוחזרו לפסלי ברונזה מרהיבים.

דגה גם לא מיהר לאמץ את כתם הצבע האופייני לאימפרסיוניסטים וציוריו הרבה יותר מוחשיים וריאליסטיים משל האחרים.


הנה אמנותו של אדגר דגה בווידאו:

https://youtu.be/odmsHcU5F9c


סרטון אנימציה בהשראת האמנות של אדגר דגה:

http://youtu.be/2610ggGN2-M


ציורי המחול של אדגר דגה:

https://youtu.be/En4ds6Pc8Us


עוד מציורי הבאלט של דגה:

https://youtu.be/EFI0LSEIvcQ


סרטון נדיר וקצר שבו רואים את דגה הזקן פוסע ברחובות פאריס ב-1915:

https://youtu.be/KET94NlM7Ys


תערוכת וידאו של מאות מציוריו:

https://youtu.be/7XNSLN77-Rs?long=yes


ותכנית חינוכית על אדגר דגה (עברית):

https://youtu.be/KU48vSOlQMU?long=yes

לאורך תולדות המוסיקה הייתה המנגינה הדבר החשוב ביותר במוסיקה המערבית. במאה ה-16 הפכה גם ההרמוניה הטונלית למרכיב חשוב ביותר במוסיקה של אירופה. מופע הבכורה של "פולחן האביב" היה אולי האסון האמנותי המפורסם ביותר בהיסטוריה של המוסיקה. הקהל ששמע מוסיקה מוזרה במקום מה שציפה והיה רגיל לקבל ממלחינים קלאסיים, קרא בוז והשתולל מזעם. במקום תרבות, עידון ואלגנטיות הוא הציגה היצירה מחול ומוסיקה פולחניים, עם סממנים של עבודת אלילים, הקרבת קורבנות אדם, יצרים חייתיים ומוסיקה שנשמעה יותר כרעש משונה ולעגני מאשר יצירה קלאסית. המהומה שפרצה באותו ערב היוותה תפנית בעולם המוסיקה. במקום שתקבור את היצירה ותחביא אותה במגירות העמוסות יצירות שכשלו, שינתה היצירה הזו את עולם המוסיקה והוכרה כחלוצת המוסיקה המודרנית. זו היתה הפעם הראשונה שמוסיקה לא נעמה לאוזן בכוונה, הכילה מקצבים הפוכים, חזרות שוב ושוב על הפעמה, שינויי משקל מטורפים, לא מנגינה וללא מהלך הרמוני, הדגשות לא צפויות וצליל פרימיטיבי ולא נעים לאוזן.

זו הייתה בדיוק מטרתו של סטרוינסקי ובכך הוא גם שרת את יצירת המחול שלה כתב את המוסיקה - יצירה שכללה תנועות פרימיטיביות וגסות במכוון, בלי העידון של הבאלט הקלאסי, בלי התפקידים של גברים ונשים, בלי זוגות וסולואים ועם כפות רגלי הרקדנים על הבמה ולא בפוזיציות מחול.

משום שהמלחין הנועז הזה עמד בהתקפות הארסיות של מבקריו ולבסוף משך עמו את כל עולם המוסיקה, הוא נחשב אחד מגדולי המוסיקה ואחריו כבר לא נשמעה המוסיקה כמו קודם.


הנה "הערצה האדמה" - החלק הראשון מהיצירה של סטרוינסקי "פולחן האביב":

http://youtu.be/phIRRINOF-M


אותו הקטע עם רקדנים במחול המקורי של הכוראוגרף ניז'ינסקי, מלהקת המחול של דיאגילב:

http://youtu.be/jF1OQkHybEQ


והדגמה לתיאורים הנפלאים מפטרושקה של סטרווינסקי:

https://youtu.be/DYsWMk8ymWA