הבאלט, או בלט (ballet), הוא סגנון מחול עדין וקלאסי שהתפתח לראשונה בצרפת, בחצר המלך לואי ה-14. במשך כ-500 השנים שלאחר מכן הוצג הבאלט כליווי לאופרות ולקונצרטים של מוסיקה קלאסית.

את הבלט מלווה עד היום מוסיקה קלאסית, לרוב בליווי תזמורת שלמה.

רק בתחילת המאה ה-19 החלו מלחינים לכתוב יצירות מחול לבלט, כולל יצירות מעולות וחשובות כמו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי והמחול "ציפור האש" של סטרווינסקי.

כך התפתח הבאלט והפך לסגנון אמנותי מוביל בתרבות המערבית. כיום קיימות להקות באלט חשובות בעולם כולו, כמו להקת "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".


הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):

https://youtu.be/OEekFTj5PvU


ריקוד באלט קלאסי מתוך "אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי:

http://youtu.be/ILIaLxpgAOY


סיום "אגם הברבורים" היפה:

http://youtu.be/SXJawzOLS3k


מעט מהחזרות על ריקוד בלט שכזה:

http://youtu.be/VTmGlaJABNA?t=8s


ופירוט של מגוון תנועות הבאלט:

https://youtu.be/-ySi-8HVRZc?long=yes

הבלט ג'יזל (Giselle) הוא אחד מהאהובים בעולם הבלט. זהו בלט מסוף המאה ה-19 שמכיל איכרים ואצילים, נימפות ורוחות של נערות צעירות שנזנחות על ידי אהוביהן. סיפורו הקשה עוסק באהבה בלתי-אפשרית שסופה מוות. מחול של רוחות נשים צעירות שמצויות בנופים חלומיים של יער, מבלי שזכו לממש את אהבתן.

אלא שבלט זה הוא בעל משמעות חברתית עמוקה הרבה יותר. זאת משום שג'יזל היא בת איכרים שפותתה בידי אלברכט ואותו אהבה. כדי לפתותה התחזה אלברכט לאיכר, אבל הוא בעצם אציל המאורס לבת מעמדו.

כשג'יזל מגלה את בגידתו, היא מתה ומצטרפת לוויליס, אלה הן רוחות הרפאים של הנערות שאהוביהן זנחו אותן. אלה מחוללות בשעות שבין חצות הליל לעלות השחר ומתנקמות בכל גבר שנקלע למקום, על ידי כך שהן רוקדות עימו עד שהוא מותש ומת.

אבל ג'יזל עצמה מתעלה על יצר הנקם ונמנעת מלהתיש את אלברכט, שבא אל קברה שבלב היער. היא רוקדת איתו אבל נמנעת מלהתיש אותו עד מוות, חוזרת אל קיברה ומשוחררת לעולמים מהשפעתן של הוויליס. הא עמדה במבחן אהבת האמת ואלברכט נותר לבד בצערו ובבדידותו מאהובתו המתה.  

חוץ מביטוי לאהבה גדולה, יש בבלט הזה ביקורת גלויה על החברה המעמדית של התקופה, שלא מאפשרת לשתי הדמויות הראשיות לממש את אהבתן. הביקורת היא גם על היחסים הלא-שוויוניים שיוצרים תלות של האישה בגבר.


הנה היא ג'יזל (עם סקירה)

http://youtu.be/3TLSrI_hXEw


ריקוד זוגי מתוך "ג'יזל":

http://youtu.be/ql3o-1eSdbQ


והנה היער המכושף?:

http://youtu.be/C4jl-Uf8A84

ההגדרה של מחול היא כל ריקוד המיועד לביצוע מול קהל, כולל על מסך כלשהו, כמו טלוויזיה וקולנוע. מכאן שהמחול הוא אמנות. והבלט (ballet), או באלט, נחשב לצורת המחול הוותיקה ביותר של התרבות המערבית.

תולדות הבלט מתחילים בתקופת הרנסאנס, באיטלקיה של המאה ה-15. לאחר מכן אימצו אותו בחצר של המלכה קטרינה דה מדיצ'י והבלט, שעדיין לא נקרא כך, התפשט באיטליה.

מכאן הגיע המחול המסוגנן והעדין לצרפת, בה גם זכה בשם הזה. המעניין הוא שהמילה בצרפתית "בלט" מקורה במילה האיטלקית "balleto" שמשמעותה ריקוד קטן, או הקטנה של המילה "ballo", בלטינית "לרקוד".

אחרי איטליה וצרפת יצא ריקוד הבלט והפך לפופולרי בכל אירופה. הוא הגיע גם לרוסיה, בה הוא התקבל בהתלהבות אמנותית רבה והתפתח לרמות גבוהות במיוחד של איכות והשקעה. בימינו מדברים על להקות הבלט הרוסיות בתור להקות בלט אולי הטובות ביותר בעולם.

אם עד אז שימש הבלט בעיקר כליווי לקונצרטים של מוזיקה קלאסית או אופרה, בתחילת המאה ה-19 החלו לכתוב מחזות שהבלט עמד במרכזם, כאמנות עיקרית ועצמאית. אז גם גדל מספר הרקדנים בהתמדה והבלט התפתח יותר ויותר.

ובתקופה הרומנטית הפכה רוסיה לפעילה מאוד בעולם הבלט. הוקמו בה אז לא מעט להקות בלט ונוצרו כוראוגרפיות מעולות ליצירות מוזיקליות שכתבו מלחינים רוסיים, בעיקר צ'ייקובסקי.

בין היצירות שנכתבו לבלט היו "מפצח האגוזים" ו"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי.

לאופנה החדשה מצטרפים גם מלחינים בצרפת, כמו ליאו דליב, המתחילים באותה תקופה לכתוב גם הם מוסיקה לבלט. אליהם יצטרפו גם ראוול, דביסי וקלוד סאטי הצרפתים.

בתחילת מאה ה-20 יכתוב מוסיקה חדשנית לבלט גם המלחין הרוסי איגור סטרווינסקי. חשובה במיוחד המוסיקה שכתב למחולות של דיאגילב "ציפור האש" ו"פולחן האביב" שלו. המוסיקה שלו עוררה הרבה מחלוקת אך בהמשך יצרה שינוי במוסיקה כולה והייתה הבסיס למוסיקה המודרנית.

במהלך אמצע המאה ה-20 הפך הבלט בהדרגה מאמנות שממנה נהנים בעיקר בני המעמד הגבוה, לכזו הנפתחת בהדרגה לקהל הרחב.

במהלך המאה הזו תרמה התפתחות הבלט להפיכתו לסגנון אמנותי מהמרכזיים בתרבות המערבית. בין להקות הבלט המובילות כיום בעולם נמצאות להקות "הבולשוי בלט" ו"הניו-יורק סיטי באלט".


הנה סיפורו ההיסטורי של הבאלט (מתורגם):

https://youtu.be/OEekFTj5PvU


מצגת על תולדות הבאלט:

https://youtu.be/5aJheLRReE8


וסקירה היסטורית של ההיסטוריה של הבאלט:

https://youtu.be/2GwEY7TWm7Y

ראיתם פעם גולשים על הקרח מסתובבים במהירות עצומה במקום? צפיתם ברקדנית מצליחה להסתחרר במהירות בלתי אפשרית? - ודאי התפלאתם כיצד הם מסתובבים כל כך מהר. אז יש לזה הסבר והוא אפילו לא מסובך..

הסחרור או הסיבוב המהיר נעוץ במשקל שלהם. ככל שהמשקל פונה הצידה, רחוק יותר מנקודת הסיבוב, נעשה הסיבוב איטי. שימו לב שבהדרגה הם מצמידים את הרגל השניה, זו שאינם עומדים עליה, אל מרכז הגוף. ככל שהמשקל שלהם קרוב למרכז הסיבוב, כך הם מצליחים להסתובב מהר יותר.

גם בבאלט קיים ה"פירואט" (בצרפתית "סביבון"), אותו סחרור מהיר להפליא שמבצעות הרקדניות על קצה הבוהן, בתנועה סיבובית שכזו.


כך נראה סחרור על הקרח, שהולך ומתכנס למרכז וכך הופך מהיר:

http://youtu.be/wDqyipDB-nc


הסיבוב המהיר של המחליקים על הקרח:

https://youtu.be/NtEnEeEyw_s


רקדנים מסתובבים:

http://youtu.be/5lCK4jkqQxA


רקדנית מתרגלת סיבובי באלט מהירים:

http://youtu.be/wxT5gnXs4Ug


ונערה שהמציאה סיבוב משלה:

http://youtu.be/XJk1TryI5QU

צ'ייקובסקי לוהט. המלחין הרוסי רומנטי הנהדר זוכה להערכה אצל יוצרים בעולם הפופ ולא פעם אחת.

עם סקציית מיתרים ענקית וחלילים, הלהיט הענקי Daydream של להקת Wallace collection הבלגית, הוא שיר משנת 1969 שנחשב לקלאסיקה גם הוא - אבל קלאסיקה בסגנון הפופ רוק הסימפוני (כלומר בביצוע תזמורת מלאה).

זה לא הקשר היחידי של השיר הזה עם קלאסיקה. מה שהופך אותו עוד לכזה הוא העובדה שאל הפזמון המקסים שלו הוכנס קטע מוכר מהז'אנר של המוסיקה הקלאסית. ולא סתם קלאסית... חדי האוזן יזהו את הקטע הזה מתוך מופעי באלט שראו אולי בחייהם. מדובר בקטע העשירי, מתוך המערכה השנייה בבלט "אגם הברבורים" מאת צ'ייקובסקי.

אבל זו לא ההבלחה הקלאסית היחידה בשיר הנפלא הזה. השיר, שאגב לא זכה להצלחה דווקא במדינות דוברות אנגלית, על אף שמילותיו באנגלית מכיל בתוכו פנינה נוספת ומיוחדת לא פחות. מסתבר שבחלק אחר בשיר עושים היוצרים מהלהקה שימוש בנושא השני מתוך הפרק האיטי (פרק 2), מתוך הרביעיה מספר 1 של צ'ייקובסקי.


הנה Wallace collection בלהיט Daydream:

https://youtu.be/Y9I_p8K6ZPg


אגם הברבורים של צ'ייקןבסקי שעליו מבוסס השיר:

https://youtu.be/KXmPeWYi1WY


והפרק השני מהרביעיה מספר 1 לכלי מיתר של צ'ייקובסקי:

https://youtu.be/gjNZya54_7I

הצייר פסל האימפרסיוניסט הצרפתי אדגר דֵגָה (Edgar Degas) התעניין מאד בתנועה החולפת ונודע כמי שהדמות האנושית היא הנושא העיקרי של ציוריו.

הוא הירבה לצייר פעילויות אמנותיות וספורטיביות שבמרכזן התנועה, כגון קונצרטים של מוסיקה, מרוצי סוסים, נשים עובדות או רוחצות באמבטיה ובמיוחד - רקדניות באלט, נושא שהיה חביב עליו מאד והוא היה הראשון והבולט המתעדים שלו.

דגה, שצייר את הרקדניות על הבמה, מאחורי הקלעים ובמהלך החזרות, הצליח להעביר היטב את האסתטיקה והיופי בבלט וגם את קשיי הרקדנים (ובעיקר הרקדניות) בתרגול ולימוד הבלט.

אבל אדגר דגה לא בילה את זמנו בציור בזמן אמת של שיעורי הבלט והחזרות למופעים בפריז. הוא נהג לצלם אותם ואז צייר בסטודיו שלו, מה שהיה שימוש חדשני בטכנולוגיה זו, מכיוון שהצילום היה די חדשני בתקופתו.

דגה חידש בציוריו לעולם האמנות גם בעיקרון נוסף, שהיה לא פחות ממהפכה באמנות הציור - הוא הראשון שאיפשר לדמויות ולעצמים להיחתך על ידי מסגרת התמונה ולא ראה חובה לצייר את כל הדמות. עד אז נהגו לפי מסורת הציור, לצייר את הדברים החשובים בשלמותם. כלומר, הגישה הזו שלו הייתה גישה מהפכנית וחדשנית בצורה לא רגילה, שהיום אמנים מתייחסים אליה כמובנת מאליה.


#האימפרסיוניסט השונה
בשונה מציירים אחרים בתנועה האימפרסיוניסטית, דגה זלזל בנטייה של אימפרסיוניסטים אחרים לצייר באוויר הפתוח (Plain air).

הוא גם פחות נטה לציור באופן ספונטני, כמוהם. כך כמעט כל פסליו נוצרו על ידו כמודלים לצורך הציור ורק בזכות חברו ששמר תבניות שלהם הם שוחזרו לפסלי ברונזה מרהיבים.

דגה גם לא מיהר לאמץ את כתם הצבע האופייני לאימפרסיוניסטים וציוריו הרבה יותר מוחשיים וריאליסטיים משל האחרים.


הנה אמנותו של אדגר דגה בווידאו:

https://youtu.be/odmsHcU5F9c


סרטון אנימציה בהשראת האמנות של אדגר דגה:

http://youtu.be/2610ggGN2-M


ציורי המחול של אדגר דגה:

https://youtu.be/En4ds6Pc8Us


עוד מציורי הבאלט של דגה:

https://youtu.be/EFI0LSEIvcQ


סרטון נדיר וקצר שבו רואים את דגה הזקן פוסע ברחובות פאריס ב-1915:

https://youtu.be/KET94NlM7Ys


תערוכת וידאו של מאות מציוריו:

https://youtu.be/7XNSLN77-Rs?long=yes


ותכנית חינוכית על אדגר דגה (עברית):

https://youtu.be/KU48vSOlQMU?long=yes

ספרות, מוסיקה ומחול - דומה שכל האמנויות מיוצגות ביצירה "היפהפייה הנרדמת" (The Sleeping Beauty), עם הבלט הנשגב ב-2 מערכות ופרולוג, המוסיקה הנצחית מאת צ'ייקובסקי והאגדה שכתב הצרפתי פיירו וממוספרת כמספר 50 בלקט המפורסם של האחים גרים.

הבלט מתמקד בקורותיה של נסיכה שובת לב, מיום לידתה, דרך הכישוף שיוטל בה, על התרדמה הארוכה שלה ובנשיקה האוהבת של הנסיך, שיעיר אותה משנתה ויישא אותה לאישה. סיומו של הבאלט יהיה במחול מסחרר של חגיגת החתונה וטקס הנישואין.

המעשיה האהובה מופיעה במסורת של עמים רבים באירופה וליוותה דורות רבים של ילדים בכל העולם. הסיפור על הנסיכה ועל המאבק של הטוב ברע, הוא משל ושיעור במוסריות ואמונה בטוב.

האגדה הקסומה על היפהפייה הנרדמת הפכה לסיפור קלאסי אהוב גם באמנות. היא עובדה במהלך השנים ליצירות רבות, כולל בתיאטרון, בספרות ובקולנוע. זכור במיוחד סרט האנימציה האהוב משנת 1959, של אולפני דיסני.

וכחוט השני משתלב באגדה היפה גם הנמשל, של המחזוריות שבטבע. כי כמו הנסיכה, גם האדמה נרדמת בחורף וכמו ממתינה לנשיקת האביב, שתעיר אותה משנתה, לחיים חדשים והתחדשות הפריחה שלה.

אבל מה הופך את היצירה הזו לכל כך מיוחדת בתולדות התרבות האירופית? - כנראה שלפני הכל מדובר בשילוב של מצוינות, בין האגדה הקסומה והעל-זמנית של פיירו ושתיעדו והפיצו האחים גרים, למוסיקה המופלאה של צ'ייקובסקי ובראש ובראשונה לבלט המרהיב עם הכוריאוגרפיה הנהדרת של מריוס פטיפה.


#העלילה
הבלט נפתח בנשף בארמון המלוכה, לרגל לידתה של הנסיכה אורורה. בעוד הפיות השונות מברכות את התינוקת הקטנה, הפיה קלבוס חווה חוויה הפוכה, כשמגרשים אותה בבושת פנים מהנשף. מושפלת ופגועה עד עמקי נשמתה, היא מבטיחה לנקום.

ובמערכה הראשונה, שנים אחר כך, חוגגת הנסיכה אורורה את יום הולדתה ה-16. בחגיגה מתקבצים סביבה מחזרים רבים, כולם רוצים להילחם על לב הנסיכה היפה. אבל היא עצמה לא מתרגשת מאיש מהם וניגשת לקשישה שמגיעה אל הטקס ובידה פרחים.

הזקנה הזו היא קלבוס הפיה, שבין הוורדים מסתירה לא מחט. כשהנסיכה אורורה אוחזת בפרחים היא נדקרת ונרדמת לשנים רבות. רק נשיקה מנסיך אמיתי תוגל להעיר אותה משנתה. האם נסיך כזה אכן יגיע?


#המוסיקה
היצירה המוסיקלית של "היפהפייה הנרדמת" או "היפהפייה הנמה" (Swan Lake) היא אחת משלוש יצירותיו הגדולות של המלחין פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי) לבלט, שהן "אגם הברבורים", "מפצח האגוזים" ו"היפהפיה הנרדמת".

את המוסיקה לבלט הזה הוא כתב בשנים 1888-1889. "היפהפייה הנרדמת" היא היצירה המורכבת והמרתקת ביותר שצ'ייקובסקי הלחין לעולם המחול. ביצירה זו הוא מתגלה בשיאו, כמלחין דרמטי וסימפוני, העובד היטב גם כמוסיקאי למחול אמנותי.

וגם אם שתי יצירות המוסיקה לבאלטים האחרים של צ'ייקובסקי, "אגם הברבורים" ו"מפצח האגוזים", הן יותר מפורסמות יותר ממנה, המוסיקה של "היפהפייה הנרדמת" היא אחת היצירות הכי אהובות ומבוצעות של צ'ייקובסקי.


#הבלט
בלט ב-3 מערכות (למעשה מדובר בשתי מערכות ופרולוג, כלומר חחחלחחל), "היפהפיה הנרדמת" הוא בלט קסום שמתבסס על האגדה האהובה ורבת השנים בשם זה.

הבלט "היפהפייה הנרדמת" עלה לראשונה על במה ב-15 בינואר, שנת 1890. זה היה על בימת תיאטרון מריאינסקי בסנט פטרבורג.

לצד עוד שתי יצירות אייקוניות בבלט הקלאסי, "אגם הברבורים" ו"ג'יזל", גם "היפהפיה הנרדמת" תפס את מקומו על בימת עולם המחול כלהיט על זמני ופופולרי מאוד.

הכוריאוגרפיה שיצר מריוס פטיפה היא תוצר מדויק ונאמן לרוח המסורת הקלאסית של עולם הבלט האירופי של שלהי המאה ה-19. בעזרת תלבושות תואמות לתקופה בה נוצרה ועידון אופייני לתקופה הרומנטית, היא מעבירה אותנו לארמונות המלוכה האירופיים של המאה ה-19.


הנה הבלט "היפהפייה הנרדמת" של צ'ייקובסקי (עברית):

https://youtu.be/QyVWTRUxSuE?t=28s


סיפורו של הבאלט המפורסם הזה (מתורגם):

https://youtu.be/BRdFt3brZNw


חזרות לבלט:

https://youtu.be/-5Yp-vToI2E


חלק מהבלט המפורסם:

https://youtu.be/jTgh7VywVfE


שיר הנושא של של דיסני המבוסס על "ואלס הגרלנדה" מהמערכה הראשונה של הבלט:

https://youtu.be/TXbHShUnwxY


והביצוע הנשגב של לנה דל ריי לדיסני פינת צ'ייקובסקי:

https://youtu.be/bYrD_l3juoU

את היצירה "אגם הברבורים" (Swan Lake) כתב המלחין הרוסי פיוטר איליץ' צ'ייקוביסקי והיא נחשבת למוזיקת הבלט המפורסמת בעולם.

עלילת הסיפור היא על נסיך המתאהב בעלמה יפה, שקוסם מרושע כישף אותה. בגלל הכישוף כל בוקר היא הופכת לברבור לבן ויפה ורק בלילה חוזרת לדמותה המקורית.

המלחין צ'ייקובסקי נולד ב-1840 בכפר ברוסיה. מגיל צעיר גילה עניין במוסיקה אך מכיוון שלא התבלט יותר מדי בתחום זה, כיוונו אותו הוריו ללמוד להיות עורך דין. צ'ייקובסקי לא אהב את תחום המשפטים ובגיל 23 התפטר והתחיל לעסוק במוזיקה. בשנים הבאות הפך להיות אחד מהמלחינים הגדולים של רוסיה, ואחד מהחשובים בתקופתו.

פרט ל"אגם הברבורים" הלחין צ'ייקובסקי עוד יצירות מוכרות רבות. ביניהן בלטה "היפהפייה הנמה", וגם הבלט הידוע "מפצח האגוזים", שזכה לגרסאות רבות, כולל גרסה לילדים.


הנה קטע מתוך בלט אגם הברבורים:

https://www.youtube.com/watch?v=Xd2nTXsivHs


מתוך קונצרט לילדים "היפהפייה הנמה":

https://www.youtube.com/watch?v=cq0rKjt2i4w


סרט של דיסני על חייו של המלחין:

https://www.youtube.com/watch?v=Qi_V52tySAY


והמנצח גיל שוחט מספר על אגם הברבורים:

https://youtu.be/L5B9EtivDow?long=yes

הפִּירוּאֶט (Pirouette) הוא אחד הסיבובים המרהיבים ביותר בבאלט. רקדן או רקדנית מסתובבים על רגל אחת, לעיתים מבצעים מספר סיבובים רצופים שנראים כמעט בלתי אפשריים מבחינה פיזית. המילה פירואט מגיעה מהצרפתית והיא מתארת תנועה שבה הגוף מסתובב במלואו סביב ציר אנכי, כשרגל אחת משמשת כנקודת עיגון והשנייה מורמת למיקום קבוע.

רקדנים מתחילים לומדים תחילה את הפירואט הבסיסי, שמבוצע בדרך כלל בתנוחת רְטִירֶה (Retiré). בתנוחה זו הרגל המורמת מתקפלת כך שכף הרגל נוגעת בברך של רגל התמיכה. זה הפירואט הראשוני שמתרגלים במשך חודשים ולעיתים שנים לפני שעוברים לווריאציות מורכבות יותר. הקושי הגדול ביותר בפירואט הבסיסי הוא שמירה על היציבות והאיזון תוך כדי סיבוב, כשהגוף צריך להישאר ממורכז מעל רגל אחת.

גְרָאן פִּירוּאֶט (Grand Pirouette) הוא פירואט מתקדם שמבוצע כשהרגל המורמת נמצאת בגובה גבוה יותר ובתנוחה מושטת. זה יכול להיות בעמידה אַ לַה סְקוֹנְד (À la Seconde), כשהרגל פרושה לצד בגובה 90 מעלות או יותר, או בעמידה אַרַבֶּסְק (Arabesque), כשהרגל מושטת לאחור. גראן פירואט דורשים כוח רב בשרירי הליבה, שליטה מושלמת באיזון, וטכניקה מדויקת של ספוטינג (Spotting), שזו השמירה על מבט קבוע בנקודה אחת כדי למנוע סחרחורת.

תהליך האימון על פירואטים הוא הדרגתי וממושך. רקדנים מתאמנים תחילה על סיבוב יחיד, חוזרים על התנועה עשרות פעמים בכל שיעור עד שהגוף זוכר אותה באופן אוטומטי. רק לאחר שליטה מושלמת בסיבוב יחיד עוברים לסיבוב כפול, ואז משולש ומעלה. חלק מהתרגול מתבצע ליד המוט, שם יש תמיכה נוספת, וחלק במרכז האולם ללא כל עזרה חיצונית.

השלבים הטכניים של הכנה לפירואט הם מדויקים ביותר. התנועה מתחילה בְּאַן פָאס (En Face), כלומר עמידה מול הקהל בתנוחה פתוחה. משם יורדים לְדֶמִי פְּלִיֶּה (Demi-Plié), שזו כפיפה חלקית של הברכיים, תנוחה שמאפשרת לרקדן לצבור תנופה ואנרגיה לסיבוב. הכפיפה צריכה להיות שקטה ומבוקרת, עם שמירה על הגב ישר והכתפיים למטה.

מהדמי פליה הרקדן עולה בתנועה אחת חלקה לתנוחת רְטִירֶה (Retiré), כשהרגל העובדת מתקפלת ועולה לברך של רגל התמיכה. בו זמנית מתבצע הסיבוב עצמו, כשהראש הוא האחרון שעוזב את הכיוון המקורי והראשון שמגיע לכיוון החדש. טכניקת הספוטינג הזו היא שמונעת סחרחורת ומאפשרת לרקדן לבצע מספר סיבובים רצופים.

סיום הפירואט מתבצע כשהרגל נסגרת מאחור לעמידה בְּדֶמִי פְּלִיֶּה עם אֶפּוֹלְמָן קְרוֹאָזֶה (Épaulement Croisé). אפולמן קרואזה היא תנוחה אלכסונית שבה הגוף מסובב מעט ביחס לקהל, הכתפיים והראש מכוונים בזווית שיוצרת עומק ואלגנטיות. הכפיפה בסיום הפירואט משמשת כספוג שסופג את האנרגיה של הסיבוב ומאפשרת עצירה חלקה ומבוקרת.

אנקדוטה מעניינת על פירואטים קשורה למיכאיל בארישניקוב (Mikhail Baryshnikov), שנחשב לאחד הרקדנים הגדולים בהיסטוריה. בארישניקוב היה מסוגל לבצע פירואטים רצופים מרובים במופעים שלו, ונודע בעיקר בשליטה המושלמת והדיוק שלו. כשנשאל איך הוא משיג דיוק כזה, הוא אמר שהסוד הוא לא בכוח אלא בשליטה מושלמת בציר הגוף ובמיקוד מנטלי מוחלט. הוא התאמן על כל פירואט כאילו זה הפעם הראשונה, גם אחרי עשרות שנות ניסיון.

רקדנים רבים מתארים את תחושת הפירואט המושלם כרגע של חוסר משקל, כאילו הזמן עצר לשנייה. זה הרגע שבו הטכניקה הופכת לאמנות, כשהשליטה הפיזית משתלבת עם הביטוי האמנותי ליצירת תנועה שנראית מרחפת ונטולת מאמץ, למרות השנים של עבודה קשה שעומדות מאחוריה.


כך עושים פירואט (עברית):

https://youtu.be/hyzZSORmLFg


רקדניות צעירות מתרגלות פירואטים:

https://youtu.be/3T5AvGY8H1E


הדרכה נוספת לפירואט בדקה:

https://youtu.be/GIng1xdzxl8


וכך נראה פירואט מרהיב:

https://youtu.be/Fo250jmBl6I

עמידות היסוד של הבאלט הקלאסי
(Ballet positions) הן שפה גופנית מדויקת שהתגבשה לאורך מאות שנים. כשרקדנית בוגרת מבצעת את התנועות שלה בזרימה שנראית כה טבעית היא למעשה מסתמכת על מערכת קפדנית של 5 עמידות בסיסיות לרגליים (feet positions) ועמידות משלימות לזרועות (Feet positions), שקיבלו את צורתן המקודדת במאה ה-17 בצרפת.

פייר בושאן (Pierre Beauchamp), מי שהיה רקדן החצר של לואי ה-14 ומנהל האקדמיה המלכותית למוסיקה קידד והגדיר את העמידות שכבר נהגו באופן פחות פורמלי. לואי עצמו היה רקדן נלהב שרקד בבלטים בחצר וכשהיה בן 14 הופיע בתפקידים כמו השמש באופרה בלט שנקראה "בלט דה לה נווי" (Ballet de la Nuit), ביצוע שהפך אותו לסמל השמש המלכותי שליווה אותו לאורך חייו.

העמידה הראשונה (First Position) היא נקודת המוצא. שתי הרגליים צמודות כשהעקבים נוגעים זה בזה והבהונות פונות החוצה בזווית רחבה ככל האפשר, לעתים עד 90 מעלות ובמקצועיים גם עד 140 מעלות. זוהי העמידה המאתגרת ביותר למתחילים משום שהיא דורשת סיבוב של הירך החוצה מהמפרק, תנועה שנקראת טרנאאוט (turnout) והיא אבן היסוד של כל טכניקת הבאלט.

העמידה השנייה (Second Position) דומה לראשונה אך הרגליים מרוחקות זו מזו במרחק של כ-30 סנטימטרים תוך שמירה על אותו סיבוב חיצוני.

העמידה השלישית (Third Position) מציבה את עקב רגל אחת אל אמצע כף הרגל השנייה כששתיהן ממשיכות לפנות החוצה. עמידה זו פחות נפוצה בהוראה המודרנית אך עדיין נלמדת באולפנים רבים כשלב ביניים.

העמידה הרביעית (Fourth Position) דורשת הצבה של רגל אחת מול השנייה במרחק של כצעד קטן כשהעקב של הרגל הקדמית מיושרת מול בהונות הרגל האחורית. קיימות 2 גרסאות של עמידה זו, הפתוחה (ouverte) והצלובה (croisée) שבה הרגל הקדמית מוצלבת מעט לכיוון מרכז הגוף.

העמידה החמישית (Fifth Position) היא המורכבת ביותר כששתי הרגליים צמודות לחלוטין וכל עקב נוגע בבסיס בהונות הרגל השנייה.

מעבר לעמידות הרגליים קיימים מצבי הזרועות שמשתנות מעט בין האסכולות השונות. המסורת הרוסית משתמשת ב-3 עמידות בסיסיות ממוספרות בנוסף לעמידת ההכנה (preparatory position).

המסורת הצרפתית והאיטלקית מציעות מערכות עם מספר גדול יותר של מצבי זרועות. העמידות הבסיסיות כוללות את עמידת ההכנה שבה הזרועות מעוגלות מעט מול הגוף בגובה הטבור, העמידה הראשונה (First) שבה הזרועות מורמות מעט יותר לגובה בית החזה, העמידה השנייה (Second) שבה הזרועות פרושות לצדדים בגובה הכתפיים והעמידה השלישית (Third) או החמישית (Fifth) לפי האסכולה שבה הזרועות מורמות מעל הראש במעגל עדין.

כל אסכולה פיתחה וריאציות משלה אך העקרון המרכזי נשאר זהה - הזרועות תמיד מעוגלות במתינות ואף פעם לא נעולות לחלוטין במרפק.

אגריפינה ואגנובה (Agrippina Vaganova) רקדנית ומורה רוסית מהמאה ה-20 פיתחה שיטת הוראה משלה שמשלבת אלמנטים מהאסכולות הצרפתית והאיטלקית והרוסית. היא הייתה ידועה בדרישות המחמירות שלה מתלמידיה ובמיוחד בבדיקת העמידה החמישית. סיפור מפורסם מספר שהיא נהגה לעבור בין התלמידות בכיתה ולבדוק את הצמידות של העמידה בכך שניסתה להחליק את האצבע בין הרגליים, אם האצבע עברה התלמידה קיבלה מכה קלה במקל עץ על הירך.

רקדנים ורקדניות באלט מתחילים את אימונם מגיל צעיר מאוד ומבלים שנים בשכלול העמידות הבסיסיות הללו. מה שנראה פשוט לעין הצופה דורש למעשה שליטה שרירית מדויקת, גמישות יוצאת דופן ומודעות גופנית עמוקה. העמידות הללו הן הדקדוק של שפת הבאלט וכל תנועה מורכבת במופע מתחילה ומסתיימת באחת מהן.


הנה 5 העמידות של כפות הרגליים (ללא מילים):

https://youtu.be/1fSa3ESmA1s


הסבר על עמידות כפות הרגליים:

https://youtu.be/PwHoT40Es7I


הנה מצבי הזרועות:

https://youtu.be/S5HwZJQ8NuA


ופירוט 5 מצבי הזרועות:

https://youtu.be/87qF6UGrG9o

ראיתם פעם רקדני באלט שעומדים על רגל אחת, רגלם השנייה מורמת לאחור בקו ישר ואלגנטי והיד מונפת קדימה ויוצרת קשת מרהיבה?

זוהי עֲרַבֶּסְק (Arabesque), אחת התנוחות המוכרות ביותר בבאלט הקלאסי.

הרקדנים עומדים על רגל אחת בעוד הרגל השנייה מורמת לאחור במתיחה מלאה ויוצרת קו ארוך ורציף. כל זה כשהזרועות מושטות קדימה בתיאום עם הרגליים, כשהגוף יוצר קשת חיננית - מקצות אצבעות הרגל ועד קצות אצבעות היד.

השם עצמו נלקח מעולם האמנות - המונח מתאר במקור דפוסים מתפתלים וקווים זורמים בעיצוב מורי (Moorish), שהופיעו באדריכלות של צפון אפריקה וספרד.

האיטלקי קרלו בלאסיס (Carlo Blasis) היה הראשון שהחיל את המונח על בלט ב-1820, כשהוא טען שהתנוחה מזכירה דמויות בפסלי תבליט קלאסיים ובפרסקות של רפאל.


#תנוחות הערבסק
בשיטת וגנובה (Vaganova) הרוסית מוכרות ארבע תנוחות ערבסק בסיסיות, כאשר ההבדלים ביניהן נעוצים במיקום הידיים, בכיוון הגוף ביחס לקהל ובגובה הרגל המורמת.

בשיטה של האקדמיה המלכותית לריקוד (Royal Academy of Dance) מקובלות שלוש צורות עיקריות. התנוחה יכולה להתבצע על כל כף הרגל (פַּרְטֶר) או על קצות האצבעות (en pointe). גובה הרגל המורמת נע בין 45 מעלות ל-90 מעלות, כשבתנוחה המתקדמת ערבסק פנשה (arabesque penchée) הרגל מגיעה לזווית גדולה יותר מ-90 מעלות והגוף נוטה קדימה לאיזון.

גלינה קקישבה (Galina Kekisheva), סולנית לשעבר של בלט קירוב שלמדה עם אגריפינה וגנובה, העלתה בשנים האחרונות ביקורת מעניינת על המגמה המודרנית - לדבריה, רקדנים בימינו מתמקדים בגובה הערבסק על חשבון הקו היפה והיכולת לעבור לתנוחות אחרות.

מורים מספרים על רקדנית שתקעה בתנוחת ערבסק על קצות האצבעות במהלך הופעה ונאלצה ללחוש לבן זוגה בחיוך "תוציא אותי מזה, אני לא יכולה לרדת!"


#ממלכת הצללים מהבלט "לה באיאדר"
הערבסק המפורסם ביותר מופיע בסצנת "ממלכת הצללים" (Kingdom of the Shades) מהבלט "לה באיאדר" (La Bayadère) בכוריאוגרפיה של מריוס פטיפה (Marius Petipa) - 32 רקדניות לבושות לבן יורדות אחת אחת במדרון ומבצעות ערבסק חוזר בתנועה מהפנטת שנחשבת לאחת מיצירות המופת של הבאלט הקלאסי.

סדרת הערבסקות המרהיבות ותובעניות מבחינה טכנית מדגימה את עוצמת הקורפוס דה בלט ואת יופיה של הכוריאוגרפיה של פטיפה.

מדובר ברצף של צעדים לתוך ערבסק פליה (arabesque plié), ואז שני צעדים נוספים - תנועה פשוטה לכאורה שחוזרת על עצמה עשרות פעמים ויוצרת אפקט מהפנט המבטא את הנצח.

"לה באיידר" (La Bayadère) הוא בלט רוסי איקוני מהמאה ה-19 שהוצג במקור בתיאטרון הבולשוי בסנט פטרסבורג בשנת 1877. מאז הוא הוצג באופן קבוע בברית המועצות. במערב כמעט ולא הכירו אותו, עד שלהקת הבלט קירוב יצאה לסיבוב הופעות עם סצנת ממלכת הצללים בשנת 1961.


הכל על הערבסק:

https://youtu.be/6h9vlH0sVi4


הנה הערבסק באמנות הבאלט:

https://youtu.be/SmRrfm1ihGg


כך עושים את הערבסק:

https://youtu.be/99dCcB5Unmo


על סצנת הערבסקות ב"לה באיאדר":

https://youtu.be/KH6r4_V6Lfk


"ממלכת הצללים" מתוך הבלט "לה באיאדר":

https://youtu.be/XaD36CvfPFM?long=yes


וכך מתאמנות עליו רקדניות הבלט המלכותי:

https://youtu.be/x5c1Lw_GTao?long=yes

אמנות הכוריאוגראפיה (Choreography) היא יצירה בתנועות. זוהי יצירה של אמנות בעזרת תנועות, כמו שצייר יוצר בצבעים ופסל בחומר, הכוריאוגרף יוצר כשחומר היצירה שלו הוא תנועות.

השפה התנועתית אינה מוגבלת, אלא חופשית. לכל כוריאוגרף יש את הדרך והסגנון המיוחדים שלו, המאפיינים את התנועות שלו.

את הכוראוגרפיה ניתן להשוות עם תחום היצירה, בתחומי אמנות ויצירה כמו ציור, הלחנה, בימוי, כתיבה וכדומה.

אם במקור שימש המונח כוריאוגרפיה בתחום המחול, כיום משתמשים בו בתחומים רבים נוספים כמו מופעים, הצגות, התעמלות אמנותית, בידור, תאטרון, מחזות זמר ועוד.


הנה קטעים מכוריאוגרפיות מודרניות של אוהד נהרין ללהקת בת שבע:

https://youtu.be/uehwtT8KOiE


כוריאוגרפיה רוסית אחידה ומדויקת כמעט להגזים...

https://youtu.be/K21yj2lEgrA


כאן היא משתלבת עם ריקודי ברייקדאנס מההיפ הופ:

https://youtu.be/es6xywE9NP0


בסרטים אפילו סלסה עוברת כוראוגרפיה כבדה:

https://youtu.be/_hLNKA_9V0I


עוד כוריאוגרפיה מעניינת:

https://youtu.be/Jzcd5HJik2c


הרצאת טד על עבודת הכוריאוגרף היצירתית:

https://youtu.be/KPPxXeoIzRY?long=yes


ופגישה חינוכית עם כוריאגורפית (עברית):

https://youtu.be/BMRNZX_wqBk?long=yes

חדר חזרות (Rehearsal room) הוא חלל אקוסטי ומאובזר, שבו מתאמנים מוסיקאים, להקות ואמנים, יוצרים מוסיקה ומכינים חומרים להופעות, הקלטות או לתרגול והשראה משותפת.

חדרי חזרות כאלה מבודדים מרעש כדי לאפשר עבודה אינטנסיבית מבלי להפריע לסביבה או להיות מופרעים ברעשים מבחוץ.

חדר חזרות אופייניי מצויד בדרך כלל במגברי גיטרות, פסנתר, מערכת תופים, הגברה וציוד נוסף לפי הצורך.

המשתמשים העיקריים הם להקות, הרכבים מוסיקליים מכל הסוגים, לעיתים גם חבורות זמר, מקהלות או קבוצות תיאטרון לתרגול קולי ולעתים גם תלמידי מוסיקה או מוסיקאים וזמרים בודדים.

התחום העיקרי של חדרי חזרות הוא מוסיקה, אך יש חדרי חזרות משמשים גם לאמנויות במה אחרות, כמו תיאטרון או מחול, בהתאם לאופי החדר והציוד שבו.


הנה הביטלס בחדר חזרות מתרגלים את "Don’t Let Me Down":

https://youtu.be/385eTo76OzA


ילדי גרייסטונז המופלאים בחדר החזרות שלהם:

https://youtu.be/zCIdMOt9iVk


ג'יין בורדו עם רונה קינן בחדר חזרות:

https://youtu.be/hfIa-iBYwKQ


בואו לחזרה עם בוב דילן:

https://youtu.be/di6wU11_4Wg


וחזר-הוט לתכנית טלוויזיה בחדר חזרות לתנועה:

https://youtu.be/IPNCAoXrKOc

מתיחות שרירים (Stretching) הן חלק בסיסי מכל תרגול ספורטיבי או מחול והן משרתות מספר מטרות פיזיולוגיות חשובות. כאשר מבצעים מתיחה, סיבי השריר מתארכים בצורה מבוקרת, מה שמאפשר טווח תנועה רחב יותר ומפחית את הסיכון לפציעות.

רקדני בלט זקוקים לגמישות יוצאת דופן כדי לבצע תנועות כמו גראנד ז'טה (Grand Jeté) או ערבסקה (Arabesque). אבל גם כדורגלנים זקוקים למתיחות כדי למנוע פציעות בשרירי הירך האחורית, שהן בין הפציעות השכיחות ביותר במגרשי הכדורגל. שחקני כדורסל משתמשים במתיחות כדי לשפר את יכולת הקפיצה שלהם, רצים למרחקים ארוכים מותחים כדי להימנע מכאבי ברכיים.

המתיחות עושות הרבה יותר מסתם לאפשר פיצול מרשים - הן מגבירות את זרימת הדם לשרירים, מספקות להם חמצן וחומרי תזונה חיוניים ומשפרות את התיאום הנוירו-שרירי (בין מערכת העצבים והשרירים) שחיוני לכל תנועה מדויקת.

אחד היתרונות החשובים של מתיחות הוא מניעת כאבי שרירים. לאחר אימון אינטנסיבי, מצטברים בשרירים חומרים מטבוליים (פסולת ותוצרי לוואי שנוצרו בשריר מהפעילות גופנית). החומרים הללו גורמים לתחושת נוקשות וכאב. המתיחות עוזרות לפנות חומרים אלה ולהאיץ את תהליך ההתאוששות.

בנוסף, מתיחות קבועות משפרות את היציבה על ידי איזון מתח שרירי בין קבוצות שרירים מנוגדות, מה שמועיל במיוחד לאנשים היושבים שעות רבות ליד מחשב.

המחלוקת בין מאמנים, כשישנה כזו, היא בעיקר מתי לעשות מתיחות.

לפני הפעילות מומלצות מתיחות דינמיות, הכוללות תנועה פעילה של המפרקים דרך טווח התנועה המלא שלהם - כמו נדנודי רגליים או סיבובי זרועות. אלה מתאימות לפני האימון כי הן מחממות את השרירים מבלי להחליש אותם.

מתיחות סטטיות, שבהן מחזיקים את התנוחה למשך 15-60 שניות, מתאימות יותר לאחר האימון - כחלק מתהליך ההתאוששות ושחרור השרירים.

מעניין שיותר מדי מתיחה עלולה להזיק. מחקרים הראו שמתיחה אגרסיבית מדי לפני אימון עלולה להחליש זמנית את כוח השריר ולפגוע בביצועים. האיזון הנכון בין גמישות לכוח הוא אומנות שמאמנים מקצועיים מתרגלים שנים.

בריקוד העכשווי, כוריאוגרפים כמו מרס קנינגהם (Merce Cunningham) שילבו מתיחות כחלק אינטגרלי מהטכניקה עצמה, גישה שהפכה פופולרית גם בספורט, במיוחד ביוגה לספורטאים.


#לפני ואחרי
לפני האימון, מומלץ לבצע מתיחות דינמיות (תנועתיות) להכנת השרירים. בסופו של האימון יש לבצע מתיחות סטטיות לשחרורם.

חשוב לבצע את המתיחות בעדינות, בלי כאב, תוך נשימה מבוקרת וכאשר מתיחות דינמיות מחקות תנועות ספורטיביות ומגבירות את זרימת הדם.


הנה המתיחות בספורט ומה בריא בהן (מתורגם):

https://youtu.be/g1pb2aK2we4


מתיחות לפני אימון ספורט - מתיחות דינמיות (עברית):

https://youtu.be/0xZGSwtJOOY


מתיחות אחרי אימון ספורט - 5 דקות מתיחות לכל הגוף (עברית):

https://youtu.be/A89l7lb-xic


מתיחות במחול (עברית):

https://youtu.be/UzKnpV8i_S8


מתיחות בקיי פופ:

https://youtu.be/Kty3ErhzYyU


ומתיחות בוקר להתחלת היום:

https://youtu.be/vBtGOtzh2bM?long=yes

לאורך תולדות המוסיקה הייתה המנגינה הדבר החשוב ביותר במוסיקה המערבית. במאה ה-16 הפכה גם ההרמוניה הטונלית למרכיב חשוב ביותר במוסיקה של אירופה.

מופע הבכורה של המוסיקה לבלט "פולחן האביב" (The Rite of Spring) היה אולי האסון האמנותי המפורסם ביותר בהיסטוריה של המוסיקה. הקהל ששמע מוסיקה מוזרה במקום מה שציפה והיה רגיל לקבל ממלחינים קלאסיים, קרא בוז והשתולל מזעם.

במקום תרבות, עידון ואלגנטיות הציגה היצירה מחול ומוסיקה פולחניים, עם סממנים של עבודת אלילים, הקרבת קורבנות אדם, יצרים חייתיים ומוסיקה שנשמעה יותר כרעש משונה ולעגני מאשר יצירה קלאסית.

המהומה שפרצה באותו ערב היוותה תפנית בעולם המוסיקה. אבל במקום שתקבור את היצירה ותחביא אותה במגירות העמוסות יצירות שכשלו, שינתה היצירה הזו את עולם המוסיקה והוכרה כחלוצת המוסיקה המודרנית.

זו היתה הפעם הראשונה שמוסיקה לא נעמה לאוזן בכוונה, הכילה מקצבים הפוכים, חזרות שוב ושוב על הפעמה, שינויי משקל מטורפים, לא מנגינה וללא מהלך הרמוני, הדגשות לא צפויות וצליל פרימיטיבי ולא נעים לאוזן.

זו הייתה בדיוק מטרתו של המלחין איגור סטרווינסקי (Igor Stravinsky). בכך הוא גם שרת את יצירת המחול לה הוא כתב את המוסיקה, יצירה שכללה תנועות פרימיטיביות וגסות במכוון - בלי העידון של הבאלט הקלאסי, בלי התפקידים של גברים ונשים, בלי זוגות וסולואים ועם כפות רגלי הרקדנים על הבמה ולא בפוזיציות מחול.

משום שהמלחין הנועז הזה עמד בהתקפות הארסיות של מבקריו ובהמשך הצליח למשוך עמו את כל עולם המוסיקה, הוא נחשב אחד מגדולי המוסיקה. אחריו כבר לא נשמעה המוסיקה הקלאסית כמו קודם.


הנה קיצור סיפורו של המהפכן הגדול של המאה ה-20:

https://youtu.be/JNdu4mG7Phc


"הערצה האדמה" - החלק הראשון מהיצירה של סטרוינסקי "פולחן האביב":

http://youtu.be/phIRRINOF-M


אותו הקטע עם רקדנים במחול המקורי של הכוראוגרף ניז'ינסקי, מלהקת המחול של דיאגילב:

http://youtu.be/jF1OQkHybEQ


סקירה על היצירה הזו שפתחה את המאה ה-20 במוסיקה:

https://youtu.be/i1B-P1os07c?long=yes


וכל היצירה "פולחן האביב" של סטרווינסקי:

https://youtu.be/EkwqPJZe8ms?long=yes