במקצועות מסוימים, בעיקר כאלה שיש בהם סכנה, לובשים העובדים בגדי עבודה. בגדי העבודה נועדו להקטין את הסכנה במהלך העבודה.

לרתכים, למשל, יש בגדים עבים ומסכת ריתוך, בעוד שלכבאים יש חליפות מיוחדות שעשויות מחומרים נגד אש.


הנה סרטון משעשע על בגדי העבודה:

http://youtu.be/NQ5Jny-XpM4

בד הדנים, הבד של הג'ינס, הומצא בעיר הצרפתית נים. לכן הוא נקרא de Nimes (בצרפתית, מהעיר נים). את הג'ינס הראשון יצרו בעיר ג'נובה שבאיטליה. השימוש שלו היה בעיקר לבגדי מלחים ויורדי ים, אבל חוץ מאצלם הוא לא היה פופולרי במיוחד.

שמו של הג'ינס, אגב, נולד משיבוש השם האיטלקי שלו "כחול מג'נובה" - blu di genova, מה שיהפוך בצורה משובשת ל"ג'ינס".

אבל הפיכתו של הג'ינס לפופולארי התרחשה באמריקה. ג'ייקוב דיוויס היה זה שגילה שמכנסי העבודה נוטים להתבלות במהירות רבה. הוא שם לב שהתפרים הם שנפרמים ראשונים והמכנסיים מתחילים להתפרק. לא ממש שימושי למכנסי עבודה, נכון?

אז הוא ניסה וחיבר בנקודות הרגישות, בהן בדרך כלל נוצרו הקרעים, מסמרי מתכת ש"נעלו" את התפר ולא איפשרו לו להתנתק. ההמצאה הנהדרת עבדה והמכנסיים שלו שרדו היטב. הוא פנה לידידו, עוד יהודי בשם לוי שטראוס והציע לו לייצר כך ביחד את המכנסיים למכירה. וכך החלה חברת לוי שטראוס לייצר במאה ה-19 מכנסי עבודה לכורי הזהב של קליפורניה.

החברה, שנקראה לוי'ס (Levis), הגדילה ורשמה פטנט על המצאה של מסמרים לחיבור הבד במכנסיים. המהפכה החלה. המכנסיים שלהם היו כה אמינות ושרדו כה טוב ולמשך זמן, עד שהמתחרים אכלו אבק, עם מכנסיהם המתפרקים.

כך גדל המפעל של לוי שטראוס ובמאה ה-20 היו מכנסי הג'ינס לפריט הביגוד המצליח והאהוב ביותר בשוק. גם במאה ה-21 ועם 140 שנה ממשיכים בגדי הג'ינס להצליח ולהימכר במגוון עצום של סגנונות ותרבויות בעולם. לאורך השנים ובעולם כולו, הג'ינס הוא ללא ספק פריט האופנה הכי טרנדי ויציב.


כך הומצאו מכנסי הג'ינס על ידי לוי שטראוס וג'ייקוב דייוויס (מתורגם):

https://youtu.be/SCRYuUlU_Gs


מצגת וידאו על לידת בד הדנים הצרפתי:

https://youtu.be/znv-52I3dpM


וכך הוליד הבד הנהדר את הג'ינס האמריקאי של לוי שטראוס:

https://youtu.be/pL1BEmIV_oY

בארצות חמות כדאי ללבוש בגדים קלים, רפויים ובהירים, כדי שקרני השמש לא ייספגו בבגד ויחממו את הלובש.

כשחם נוהגים המקומיים שם ללבוש בגדים קלילים ולא צמודים לגוף. כשלובשים את הבגדים הקלים ורפויים, הקרירות נשמרת בתוכם טוב יותר ומקלה על האנשים לשאת את החום.

דוגמה ללבוש כזה היא הג'לביה האוורירית, שלובשים הבדואים. זוהי מעין שמלה, שגם הגברים הבדואים מעדיפים ללבוש, כי יש בה הרבה אוויר ובאקלים החם נעים בה הרבה יותר, מאשר כשלובשים בגדים צמודים.


הנה הלבוש הרפוי של הבדואים, הג'לביות האווריריות:

http://youtu.be/c9XX5YpoBEk

המדים שאנשים לובשים הם סימן היכר שמתאים למקצועם ולארגון שבו הם עובדים.

משוטרים וחיילים ועד לדיילים וטכנאים - המדים מסייעים לנו לדעת במה אדם עוסק וכיצד נוכל להיעזר בו.

למדים שונים יש תפקיד מקצועי. לחיילים משמשים לא פעם מדים שמאפשרים להם להסתוות בפני האויב. מדי הכבאים עשויים מחומרים מונעי שריפה, כך שלא ייגרמו להם כוויות. אחיות לובשות מדים לבנים בכדי שיהיו תמיד נקיים, כי על לבן רואים אם המדים מלוכלכים ויש להחליפם, במקום לפגוע בסטריליות ובחולים.


הנה סרטון על המדים הלבנים של חיל הים:

http://youtu.be/onaLOD05oCw


על התפתחות מדי הרופאים (עברית):

https://youtu.be/I2kqqHLIv7o


ומדי הדיילות של חברת התעופה "אל על":

http://youtu.be/eOcpWdajz3I?t=2s

הבטלדרס (Battledress) היה המעיל הצבאי הקצר, שהיה נפוץ במחצית השנייה של המאה ה-20. הוא היה מעיל נוח וקליל, ששימש את הטייסים, בתור "מעיל טייסים" ואת הקצינים והחיילים הלוחמים. הוא נכנס לצה"ל בהדרגה, בתקופת מלחמת השחרור. ישראל קיבלה אותו בעיקר מעודפים של צבאות אחרים, כמו הצבא הצ'כי והצבא הבריטי.

הבטלדרס, הלחמה של המילים "קרב" (Battle) ו"בגד" (Dress), החליף את השינֶל, שהיה כינויו של מעיל החיילים הארוך. השינל היה מעיל ארוך ועבה, עשוי מצמר וכבד ביותר. הוא אמנם חימם היטב אבל התנועה בו הייתה קשה ולא נוחה, במיוחד כשירד גשם. השינל היה נפוץ מאז שצבא נפוליאון חילק אותו לחייליו בפלישה לרוסיה.

את הבטלדרס החליף בצה"ל מעיל הדובון.


הנה סרטון שבו מוצג הבטלדרס:

http://youtu.be/1BBHNI933to

אמנם בהודו, כבר במאה ה-16, יצרו בדים מבד דומה לג'ינס שנקרא "דונגארי", אבל את הג'ינס המודרני יצרו בג'נובה שבאיטליה, בשביל מכנסי מלחים. שיבוש השם האיטלקי שלו "כחול מג'נובה" blu di genova, כשג'נובה הפך למילה ג'ינס.

את בד הדנים שיהפוך לבד שממנו עושים מכנסי ג'ינס כיום, יצרו בעיר נים שבצרפת. לכן הוא נקרא de Nimes (בצרפתית, מהעיר נים).

אבל את פריצתו האמיתית לעולם האופנה חייב הג'ינס לסוחר יהודי ממוצא גרמני בשם לוי שטראוס, שבאמצע המאה ה-19 התחיל למכור מכנסיים חזקות לכורי הזהב בקליפורניה.

לוי שטראוס שמע על מסמרי מתכת (Copper Corner) שבהם חיזק חייט בשם ג'ייקוב דיוויס את המכנסיים שתפר. הרעיון שהבזיק בראשו של לוי עמד להפוך אותו לאיש עשיר מאוד. כי הוא ידע שהכורים יעוטו על המכנסיים החזקים שהם יאפשרו. אותם כורים, הוא ידע, סבלו אז מבגדים שנקרעו במהירות, בזמן העבודה הקשה.

מסמרי המתכת של החייט המבריק, העריך לוי שטראוס, יפתרו את הבעיה ויהפכו את הבגדים שלו ללהיט.

וכך התחבר שטראוס לחייט ג'ייקוב דיוויס. הם חיברו את הג'ינס של לוי למסמרי הנחושת של דיוויס, חיזקו באמצעות המסמרים את הנקודות החלשות של התפרים במכנסיים, באותם מקומות שבהם המכנסיים נוטות להיקרע ויצרו את ה-Copper Corner, הפינות המחוזקות שאנו מכירים מהג'ינס שלנו.

השניים הקימו שותפות שנקראה "לוי שטראוס ושותפו" או בקיצור לוי'ס (Levi's). הם רשמו פטנט על ההמצאה החדשה של המסמרות (מסמרים) שעל המכנסיים והמוני הבוקרים במערב הפרוע החלו ללבוש ג'ינס.

השאר הפך להיסטוריה. הג'ינס נמכר כמו לחם אחיד והפך מאז לבד האופנתי והנמכר ביותר בהיסטוריה, זה שאין מי שלא מכירים, ששומר בכל התקופות על פופולריות ושכולם אוהבים - מצעירים ועד קשישים.


כך הומצא הג'ינס (מתורגם):

https://youtu.be/SCRYuUlU_Gs


על המצאת הג'ינס החזק עם המסמרים:

http://youtu.be/7pPbwNmo2pU


ופרסומת לג'ינס אופנתי של היום:

http://youtu.be/vJv0HzmvcV8