שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איפה חי הביזון?
הביזונים (Bison) חיו בערבות אמריקה הצפונית בימים עברו. יש להם קרניים רחבות ורעמה גבוהה ומרשימה. משום כך צדו המתיישבים, שבאו לאמריקה מאירופה, רבים מהם. גם כדי לאכול אותם וגם בכדי להכין בגדים מעורם.
לכן נותרו היום מעטים מהם והם חיים בשמורות בצפון אמריקה. הם הולכים ומתרבים במספרם. בעבר היו מינים נוספים, אבל כיום נותרו שני מינים של ביזונים. אף על פי כן, שני המינים הללו השתקמו ולא נמצאים עוד בסכנת הכחדה. תודה לאל!
אבל מיהו הביזון?
מדובר בסוג של בקר ממשפחת הפרים, שניזון בעיקר משיחים ומעשב. בזכות גודלם של הביזונים, מעטים הטורפים שתוקפים אותם. האדם עשה בהם בעבר שמות, אבל כיום אלו בעיקר להקות זאבים שלעתים תוקפות אותם ומצליחות לכתר ולטרוף ביזון חלש.
הנה הביזון מקרוב:
http://youtu.be/g8V9X_eWZK4
בוקרים מובילים עדר ביזונים ענקי בדרום דקוטה ארצות הברית:
https://youtu.be/dbA_WYSVbJg
הביזון הוא מהיחידים שיכול לשרוד חשוף בחורפים הקשים של צפון אמריקה:
https://youtu.be/cCrWMFE3SVE
וביזונים רצים ובורחים בפארק ילוסטון בארה"ב, בסרטון שגרם לחשש שהם חשים ברעידת אדמה מתקרבת:
https://youtu.be/eShuDxc9P8s
מהם בורות הזפת בלה בריאה?
בבורות הזפת של לה בריאה, בלוס אנג'לס שבקליפורניה התחוללה דרמה פרהיסטורית מטורפת ופראית במיוחד. היא הותירה שרידים רבים שתוכלו לראות גם היום.
כי ביצות הזפת המפורסמות של לה בריאה (The La Brea Tar Pit) קיימות כבר עשרות אלפי שנים. לאורך השנים נלכדו בתוכן ממותות ובעלי חיים שונים שחיו לפני כ-11,000 שנים, באזור לוס אנג'לס הפראי של אותם ימים.
מוזיאון לה בראה ובריכות הזפת (La Brea Museum and Tar Pits), שניהם מרתקים ומדהימים בהיסטוריה הזואולוגית שהם טומנים בחובם, מוקפים גנים ושבילים ונמצאים בלבה של העיר הסואנת.
בתוך הבורות נוצרו מהם מאובנים שמהם ניתן ללמוד לא מעט על מה שהתרחש כאן בעבר. מעל 3 מיליון מאובנים וממצאים מוצגים או שמורים במוזיאון, למטרות מחקר ולתצוגות לקהל המבקרים.
בורות הזפת המבעבעים, מהם מוציאים המדענים של המקום מדי שנה עוד ועוד שרידים של בעלי חיים קדמוניים, מלמדים על החיים שהיו כאן לפני עשרות אלפי שנים. הזפת מכוסה לרוב באבק, עלים או מים.
זה אחד המקומות המיוחדים בעולם. במקום ניתן לצפות במלאכת השחזור של המדענים ולראותם עובדים ופועלים במקום, לסייר באתרי החפירות הפעילים באזור, להתנסות במגוון פעילויות במוזיאון, לתצפת על בורות הזפת שעדיין פעילים ולסייר בגנים הנעימים בהם יש פינות ישיבה ופסלי בעלי חיים קדמוניים.
מי שנכנסים למוזיאון עצמו מרגישים כאילו נכנסו לעולם אחר. יש בו ממותות, נמרים שן-חרביים, עצלנים ענקיים - מאובנים, שלדים ושרידים של מאות בעלי חיים קדמוניים ששקעו לפני מליוני שנים בזפת ומאז המאה ה-18 המדענים עובדים מאד קשה כדי לחשוף אותם בפני הציבור.
הנה בורות הזפת של לה בריאה:
https://youtu.be/e0GhhBGZZVc
הסיפור ההיסטורי של בורות הזפת הללו:
https://youtu.be/Utx9DWUhWfE
וביקור בבורות הזפת והמוזיאון בלה בריאה:
https://youtu.be/fP-yUXOyfNU
למה זכרים נאבקים ביניהם בטבע?
קרבות זכרים (Male fights) בטבע מתקיימים בעיקר על שני דברים: שליטה ונקבות. הזכר נאבק בזכרים אחרים כדי לשמור על הטריטוריה שלו, תא שטח שבו הוא שולט בלעדית, או על הנקבות "שלו", מפני זכרים אחרים.
סיומו של קרב זכרים שכזה יכול, אבל לא חייב ולרוב לא מסתיים במותו של הזכר המובס. בדרך כלל הקרב מסתיים כשאחד הזכרים מתייאש, בורח או סתם מתרחק.
מינים רבים של בעלי חיים מקיימים ביניהם קרבות זכרים ומאבקי שליטה. ביניהם יונקים, זוחלים, עופות, דגים ולא מעט מיני חרקים וחסרי חוליות.
על הזכות להתרבות כמעט כל זכר ימצא את עצמו בטבע נאבק. אבל כאן האבולוציה עושה גם היא עבודה. כי הזכרים החזקים והעקשנים יותר הם מן הסתם אלה שינצחו ויזכו להתרבות. כך יוצא שצאצאיהם יקבלו בירושה את התכונות המנצחות הללו, של כוח פיזי וחתירה עקשנית לניצחון. התוצאה היא שהם ישרדו טוב יותר גם בדורות הבאים וימשיכו את השושלת.
למעשה, כבר בצעירותם "מתאמנים" זכרים מתבגרים של יונקים בהאבקות ראשונית, נגיחות ומאבקי הכנה לקרבות חיזור שיקיימו בעתיד על הנקבות.
אם צבאים ואיילים נוגחים זה בזה בקרניהם, אריות, דובים ועופות מרבים להתגושש באמצעות גופם. ג'ירפים נאבקים זה בזה בצוואריהם, בעוד היפופוטמים וכמוהם גם פילי ים נוהגים להטיל את כובד משקלם זה על זה. סרטנים ובעלי חיים ימיים כמו שושנות ים נאבקים גם הם, כשהסרטן למשל משתמש בצבתות החזקות שלו.
אצלנו לא נדיר לראות בנגב יעלים זכרים שנוגחים זה בזה, בקרב על נקבות היעל או על שליטה באזור כלשהו במדבר.
כדי לזכות בנקבה או להגן על הטריטוריה שלהם נוהגים גם זכרי אנטילופות להילחם. לא פעם במהלך הקרב בין הזכרים הם "נועלים" את הקרניים שלהם זו בזו.
מי שמנהלים קרבות סוערים מאלה של מיני אנטילופות אחרים, הם הדלגנים, סוג של אנטילופה שמסוגלים לדלג דילוגים מרהיבים ומועילים כדי לברוח מטורפים. בקרבות שלהם הדלגנים מתנגשים ומתגוששים על מנת להפיל את היריב ארצה.
נחשים ממין כרכני הקרניים הרוקדים, הם למעשה שני זכרים שמנהלים קרב לחיים ולמוות. בסופו של המאבק המרשים והמפותל הזה יובהר מיהו הזכר החזק והשולט מבין השניים. המנצח במאבק שיכול להימשך שעה, יוביל את הלהקה שבה הם חיים.
אם אתם מתכוונים להתנשא על בעלי החיים הללו אז דעו לכם שגם אצלנו בני האדם יש מאבקי שכנים שלצערנו מגיעים לא פעם לאלימות. בעבר נהגו גברים גם לנהל דו-קרב שהתחרו על הזכות לאהבתה של אישה. כיום, למרבה המזל, לא מקובלות יותר המלחמות בין גברים כדרך חיזור.
הנה אריה נלחם באריות המנסים להשתלט על הלהקה שלו:
http://youtu.be/sjyuIYzNqeI
שני ראמים זכרים בקרב על השליטה בעדר:
http://youtu.be/PFnGYxFsv1s
מאבק בין זכרי הקנגורו:
https://youtu.be/WCcLMNcWZOc
ביזונים זכרים במאבק חיזור על ליבה של נקבה:
https://youtu.be/L4eOhuLDfeU
וריקוד החיזור המכושף של כרכני הקרניים, כפי שהוא מכונה בטעות, והוא בעצם מאבק זכרים עוצמתי וקטלני:
http://youtu.be/2fggr_aY9EQ
ביזון
הביזונים (Bison) חיו בערבות אמריקה הצפונית בימים עברו. יש להם קרניים רחבות ורעמה גבוהה ומרשימה. משום כך צדו המתיישבים, שבאו לאמריקה מאירופה, רבים מהם. גם כדי לאכול אותם וגם בכדי להכין בגדים מעורם.
לכן נותרו היום מעטים מהם והם חיים בשמורות בצפון אמריקה. הם הולכים ומתרבים במספרם. בעבר היו מינים נוספים, אבל כיום נותרו שני מינים של ביזונים. אף על פי כן, שני המינים הללו השתקמו ולא נמצאים עוד בסכנת הכחדה. תודה לאל!
אבל מיהו הביזון?
מדובר בסוג של בקר ממשפחת הפרים, שניזון בעיקר משיחים ומעשב. בזכות גודלם של הביזונים, מעטים הטורפים שתוקפים אותם. האדם עשה בהם בעבר שמות, אבל כיום אלו בעיקר להקות זאבים שלעתים תוקפות אותם ומצליחות לכתר ולטרוף ביזון חלש.
הנה הביזון מקרוב:
http://youtu.be/g8V9X_eWZK4
בוקרים מובילים עדר ביזונים ענקי בדרום דקוטה ארצות הברית:
https://youtu.be/dbA_WYSVbJg
הביזון הוא מהיחידים שיכול לשרוד חשוף בחורפים הקשים של צפון אמריקה:
https://youtu.be/cCrWMFE3SVE
וביזונים רצים ובורחים בפארק ילוסטון בארה"ב, בסרטון שגרם לחשש שהם חשים ברעידת אדמה מתקרבת:
https://youtu.be/eShuDxc9P8s
בבורות הזפת של לה בריאה, בלוס אנג'לס שבקליפורניה התחוללה דרמה פרהיסטורית מטורפת ופראית במיוחד. היא הותירה שרידים רבים שתוכלו לראות גם היום.
כי ביצות הזפת המפורסמות של לה בריאה (The La Brea Tar Pit) קיימות כבר עשרות אלפי שנים. לאורך השנים נלכדו בתוכן ממותות ובעלי חיים שונים שחיו לפני כ-11,000 שנים, באזור לוס אנג'לס הפראי של אותם ימים.
מוזיאון לה בראה ובריכות הזפת (La Brea Museum and Tar Pits), שניהם מרתקים ומדהימים בהיסטוריה הזואולוגית שהם טומנים בחובם, מוקפים גנים ושבילים ונמצאים בלבה של העיר הסואנת.
בתוך הבורות נוצרו מהם מאובנים שמהם ניתן ללמוד לא מעט על מה שהתרחש כאן בעבר. מעל 3 מיליון מאובנים וממצאים מוצגים או שמורים במוזיאון, למטרות מחקר ולתצוגות לקהל המבקרים.
בורות הזפת המבעבעים, מהם מוציאים המדענים של המקום מדי שנה עוד ועוד שרידים של בעלי חיים קדמוניים, מלמדים על החיים שהיו כאן לפני עשרות אלפי שנים. הזפת מכוסה לרוב באבק, עלים או מים.
זה אחד המקומות המיוחדים בעולם. במקום ניתן לצפות במלאכת השחזור של המדענים ולראותם עובדים ופועלים במקום, לסייר באתרי החפירות הפעילים באזור, להתנסות במגוון פעילויות במוזיאון, לתצפת על בורות הזפת שעדיין פעילים ולסייר בגנים הנעימים בהם יש פינות ישיבה ופסלי בעלי חיים קדמוניים.
מי שנכנסים למוזיאון עצמו מרגישים כאילו נכנסו לעולם אחר. יש בו ממותות, נמרים שן-חרביים, עצלנים ענקיים - מאובנים, שלדים ושרידים של מאות בעלי חיים קדמוניים ששקעו לפני מליוני שנים בזפת ומאז המאה ה-18 המדענים עובדים מאד קשה כדי לחשוף אותם בפני הציבור.
הנה בורות הזפת של לה בריאה:
https://youtu.be/e0GhhBGZZVc
הסיפור ההיסטורי של בורות הזפת הללו:
https://youtu.be/Utx9DWUhWfE
וביקור בבורות הזפת והמוזיאון בלה בריאה:
https://youtu.be/fP-yUXOyfNU
קרבות זכרים (Male fights) בטבע מתקיימים בעיקר על שני דברים: שליטה ונקבות. הזכר נאבק בזכרים אחרים כדי לשמור על הטריטוריה שלו, תא שטח שבו הוא שולט בלעדית, או על הנקבות "שלו", מפני זכרים אחרים.
סיומו של קרב זכרים שכזה יכול, אבל לא חייב ולרוב לא מסתיים במותו של הזכר המובס. בדרך כלל הקרב מסתיים כשאחד הזכרים מתייאש, בורח או סתם מתרחק.
מינים רבים של בעלי חיים מקיימים ביניהם קרבות זכרים ומאבקי שליטה. ביניהם יונקים, זוחלים, עופות, דגים ולא מעט מיני חרקים וחסרי חוליות.
על הזכות להתרבות כמעט כל זכר ימצא את עצמו בטבע נאבק. אבל כאן האבולוציה עושה גם היא עבודה. כי הזכרים החזקים והעקשנים יותר הם מן הסתם אלה שינצחו ויזכו להתרבות. כך יוצא שצאצאיהם יקבלו בירושה את התכונות המנצחות הללו, של כוח פיזי וחתירה עקשנית לניצחון. התוצאה היא שהם ישרדו טוב יותר גם בדורות הבאים וימשיכו את השושלת.
למעשה, כבר בצעירותם "מתאמנים" זכרים מתבגרים של יונקים בהאבקות ראשונית, נגיחות ומאבקי הכנה לקרבות חיזור שיקיימו בעתיד על הנקבות.
אם צבאים ואיילים נוגחים זה בזה בקרניהם, אריות, דובים ועופות מרבים להתגושש באמצעות גופם. ג'ירפים נאבקים זה בזה בצוואריהם, בעוד היפופוטמים וכמוהם גם פילי ים נוהגים להטיל את כובד משקלם זה על זה. סרטנים ובעלי חיים ימיים כמו שושנות ים נאבקים גם הם, כשהסרטן למשל משתמש בצבתות החזקות שלו.
אצלנו לא נדיר לראות בנגב יעלים זכרים שנוגחים זה בזה, בקרב על נקבות היעל או על שליטה באזור כלשהו במדבר.
כדי לזכות בנקבה או להגן על הטריטוריה שלהם נוהגים גם זכרי אנטילופות להילחם. לא פעם במהלך הקרב בין הזכרים הם "נועלים" את הקרניים שלהם זו בזו.
מי שמנהלים קרבות סוערים מאלה של מיני אנטילופות אחרים, הם הדלגנים, סוג של אנטילופה שמסוגלים לדלג דילוגים מרהיבים ומועילים כדי לברוח מטורפים. בקרבות שלהם הדלגנים מתנגשים ומתגוששים על מנת להפיל את היריב ארצה.
נחשים ממין כרכני הקרניים הרוקדים, הם למעשה שני זכרים שמנהלים קרב לחיים ולמוות. בסופו של המאבק המרשים והמפותל הזה יובהר מיהו הזכר החזק והשולט מבין השניים. המנצח במאבק שיכול להימשך שעה, יוביל את הלהקה שבה הם חיים.
אם אתם מתכוונים להתנשא על בעלי החיים הללו אז דעו לכם שגם אצלנו בני האדם יש מאבקי שכנים שלצערנו מגיעים לא פעם לאלימות. בעבר נהגו גברים גם לנהל דו-קרב שהתחרו על הזכות לאהבתה של אישה. כיום, למרבה המזל, לא מקובלות יותר המלחמות בין גברים כדרך חיזור.
הנה אריה נלחם באריות המנסים להשתלט על הלהקה שלו:
http://youtu.be/sjyuIYzNqeI
שני ראמים זכרים בקרב על השליטה בעדר:
http://youtu.be/PFnGYxFsv1s
מאבק בין זכרי הקנגורו:
https://youtu.be/WCcLMNcWZOc
ביזונים זכרים במאבק חיזור על ליבה של נקבה:
https://youtu.be/L4eOhuLDfeU
וריקוד החיזור המכושף של כרכני הקרניים, כפי שהוא מכונה בטעות, והוא בעצם מאבק זכרים עוצמתי וקטלני:
http://youtu.be/2fggr_aY9EQ
