שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי בלדת רוק?
אומרים שמופע בלי בלדת רוק (Rock ballad) הוא כמו אביר בלי ראש, שלא לומר בלי רוק...
בלדת הרוק היא השיר הזה, שפעם נהג הקהל להדליק בו את המציתים. היום בתפקיד הנרות משמשים הטלפונים הסלולריים, אבל הרגשות בכל מקרה גואים.
כמו הפרק השני בסימפוניה ובצורת הסונטה, בשיר הזה, כמעט תמיד עצוב, סנטימנטלי או אוהב, הנגנים נוהגים להוריד הילוך. בלדות רוק הם יעדיפו לא פעם ללוות בגיטרה חשמלית לבדה, או בכלים אקוסטיים כמו פסנתר או גיטרה אקוסטית, שעוטפים בעדינות את הקול והמסר.
זה השיר הזה, האיטי, עם השירה הצחה מצרחות, עם הסולו המלודי, שבו הגיטרה החשמלית נכנעת לרגש ולמנגינה הכובשת, המלודית כל כך, כמעט סכרינית, שננעצת לך בראש ולא מרפה.
בשיר הזה הקהל מחבק את אשתו חזק. זה השיר שבחור חושב על האפלטונית ההיא, שהוא לא העז לומר לה, ודמעה מנצנצת לו בקצה העין. זה השיר שזו שבאה עם חברה נזכרת בנער המקסים שהיא עזבה בשביל המסוקס עם האופנוע, ההוא שנעלם לה אחרי יומיים והשאיר אותה בעשן ובאבק.
כאן הניגוד עובד נהדר. הרי בלדת הרוק תמיד תבוא אחרי אוסף שירים קצביים ומלאי גרוב. היא תאפשר להחליש לרגע את האש, לפני שהמופע יחזור לעוד מאותו הרוק, מאותם הדיסטורשנים והתופים הרועמים.
לידתן של בלדות הרוק היא ככל הנראה מלהקות הגלאם מטאל. רבים מצביעים על להקת ה"סקורפיונז" כהכי בולטת ומהראשונות שבלדות הרוק שלהן זכו לשם הזה. זה היה לקראת סוף שנות השבעים, כשהלהקה הזו החלה להנפיק כאלה. "רוחות השינוי" של הלהקה ממש נקשר בתקופה בה התמוטט הגוש הקומוניסטי, אבל "Still Loving You" שלהם היא בלדת הרוק הראשונה והידועה שלהם. עד היום משייכים אותה לקלאסיקה של הז'אנר האהוב הזה.
הנה בלדת רוק בת יותר מ-50 שנה, "אנג'י" של הרולינג סטונז בהופעה בקובה:
https://youtu.be/fltEveIKo5M
"רוחות השינוי" של הסקורפיונז:
https://youtu.be/n4RjJKxsamQ
בלדת הרוק האולטימטיבית של קווין "אהבת חיי":
https://youtu.be/SVPm5lgox78
שיר ההתנצלות והאהבה Beth של להקת Kiss בליווי סימפוני:
https://youtu.be/SMokVzZ3xyw
לד זפלין הפתיעו בבלדת הרוק שהופכת בהמשך לרוק קצבי ולאגדה:
https://youtu.be/Ly6ZhQVnVow
"מאחורי עיניים כחולות" של The Who:
https://youtu.be/MomyaekDrdA
Telephone Line של "תזמורת אורות החשמל" בהופעה באצטדיון וומבלי:
https://youtu.be/XKElk9zTB04
והנציגה הישראלית סטלה מאריס עם "נר על החלון":
https://youtu.be/zoAjwEQKP_0
איך נולד "הוא לא כבד הוא אחי"?
השיר "הוא לא כבד הוא אחי" (He Ain't Heavy, He's My Brother) הוא בלדת פופ יפהפייה שהקליטו להקת "ההוליס" ב-1969 והפכה מאז לאגדה.
אמנים רבים הקליטו במהלך השנים גרסאות כיסוי לשיר והוא הפך לקלסיקת פופ הקשורה קשר עמוק לשלהי הסיקסטיז ולאווירת השלום וההיפיז של התקופה.
השיר, שכתבו בובי סקוט ובוב ראסל, זכה לא רק לביצועים וגרסאות אלא גם הפך בארצות הברית לאחד מסמלי מלחמת וייטנאם.
אבל מעניין אם הוא בכלל קשור בה.
כי לגבי מקור השם והסיפור שמאחוריו יש כמה סברות. יש המזכירים מאמר בשם "תעצומות הנפש" שפורסם בשנת 1918. הופיע בו סיפור על ילדה סקוטית שנשאה על כתפיה ילד גדול, ילד במידותיה שלה. כשאמרו לה שהוא נראה כבד היא ענתה "הוא לא כבד, הוא אח שלי".
אחרים מציינים ש-6 שנים אחר כך התפרסם בעיתון של ארגון למען נוער ממדינת אינדיאנה מאמר שכותרתו "הוא אינו כבד, הוא אחי". אולי זה היה המאמר בו נתקל האב אדוארד פלאנגן, כומר שייסד ארגון סיוע לנערים בנברסקה בשם "Boys Town", ארגון לא למטרות רווח שסיפק בית לילדים יתומים, שעברו התעללות והזנחה.
במאמר היה איור של נער הנושא את אחיו על כתפיו בעיתון ומתחתיו הכתובת "הוא אינו כבד, הוא אחי". פלנגן ביקש ואישרו לו להשתמש באיור מהמאמר כסמל הארגון, עם המשפט שהוא התאים לצרכים הארגון ואולי גם האגו הפרטי שלו "הוא לא כבד אבי, הוא אחי".
הגרסה הכי מוכרת באמריקה היא לגבי מלחמת וייטנאם. סופר בה על חייל התקרב עם היחידה שלו אל עיירה וייטנאמית אחרי שהופגזה. הוא ראה לפניו נער צעיר היוצא מתוך הריסות העיירה, כשעל כתפיו גופתו של נער אחר. לשאלת אחד החיילים אם הגופה לא כבדה לו ענה הנער "הוא אינו כבד, הוא אחי".
גרסה "וייטנאמית" אחרת הייתה שדובר בכלל בחייל שנשא שעל כתפו את חברו לנשק שנפצע.
מכל מקום, ריבוי הגרסאות רק מעיד על עוצמתו הרגשית של השיר שהיה לאחד השירים המזוהים ביותר עם מלחמת וייטנאם, אבל ההשראה לכתיבתו הגיעה דווקא מ... סקוטלנד.
כי לפי הסיפור המקורי כנראה שהיה זה רק עובר אורח סקוטי שהציע עזרה לנער צעיר שנשא את אחיו הנכה על גבו. הנער, שעשה כך את דרכו לבית החולים הסמוך, רק ענה לו: "הוא לא כבד, הוא אחי".
כך נוצרות אגדות, גם אם לא אורבניות. מאז, בכל מקרה, הפך השיר להמנון פופולרי המשמש ארגונים ומטרות צדקה שונות. ביניהם נמצאים אותו ארגון הבנים המקורי של האב פלאנגן, כמו גם האגודה לניוון שרירים בארצות הברית והאולימפיאדה המיוחדת.
הנה הביצוע המקורי של השיר "הוא לא כבד הוא אחי":
https://youtu.be/Si7gu9yGz64
ביצוע מרגש של "קולקטיב הצדק" עם אמנים מפורסמים:
https://youtu.be/Ye4cELYLzJM
"הוא לא כבד הוא אחי" בביצוע ההוליז בשנת 1975:
https://youtu.be/Jl5vi9ir49g
ומילות השיר He Ain't Heavy, He's My Brother:
https://youtu.be/fBI9i3HlFVE
מהו הסיפור של בית השמש העולה?
אחד השירים האהובים על "ילדי הפרחים" של שנות ה-60 היה "בית השמש העולה" (The House of the Rising Sun). אין חובב גיטרה שלא פורט אותו בהתלהבות ליד איזו מדורה, בליווי החבר'ה ולמול ההיא שהוא מנסה להרשים...
השיר נולד כשיר עם אמריקאי, מה שנקרא "שיר פולק". הוא זכה לפרסום גדול מבעבר לאחר שבוב דילן הקליט את השיר. אבל השיר קצת "נעלם" בין להיטי הברזל שלו. עד שלפתע הוא התפוצץ.
מי שהצליחה עם שיר העם האמריקאי היא באופן מוזר דווקא להקה בריטית בשם "האנימלס" (The Animals). היא הפכה את שיר-העם האמריקאי הזה ללהיט פולק-רוק בינלאומי. הלהקה בחרה בו לפתוח את הופעת החימום הקצרה שנבחרה לעשות, לפני ההופעה של אגדת הרוקנ'רול והחלוץ שלו, צ'אק ברי.
ההצלחה של השיר בביצוע "החיות" הייתה מסחררת. זה הפך להמנון של דורות.
"בית השמש העולה" הוא סיפור על מקום מפוקפק בשם זה, שנמצא בעיר ניו אורלינס. השיר הוא תמרור אזהרה מהסכנות שאורבות לצעירים וצעירות שמגיעים למקומות מסוג זה.
לעתים הוא בית בושת מסוכן לנשים צעירות, כמו ששר בוב דילן בביצוע שלו ולפעמים זו מסבאה עמוסת מהמרים ושתיינים, שעל הגברברים להיזהר מהם, כמו ששרו "החיות".
כי המילים אמנם השתנו בהתאם למי שהשיר מכוון אליו באותו ביצוע, אבל הרעיון תמיד דומה - מי שכבר נפלו מזהירים בשיר אחרים להימנע מהטעות שהם עשו ולהגיע למקומות המפתים הללו, כי מובטח להם להפוך שם לקרבנות האומללים של אנשים רעים.
הסברה המקובלת לגבי מקור השיר, שהפך להימנון נוסף של דור "ילדי הפרחים", היא ששורשיו הם מהמאה ה-19. מקור הלחן הוא ככל הנראה בבלדה אנגלית מסורתית. נראה שהוא הוקלט לראשונה ב-1928, אך ההקלטה הזו לא נמצאה. ההקלטה הישנה ביותר ששרדה שלו היא משנת 1934.
איש לא יודע בוודאות מהו מיקומו ואופיו האמיתי של "בית השמש העולה" המקורי. במהלך השנים הועלו השערות שונות לגבי המקום המיתולוגי הזה. למשל זו שמדברת על בית מלון בשם זה, שהתנהל תקופה קצרה בתחילת המאה ה-19 ברובע הצרפתי של ניו אורלינס.
השערה אחרת דיברה על אולם ריקודים ואירוח בעיר באותה תקופה. אחרים הרחיקו עד לסברה של כלא נשים בשם זה והוזכרה גם מכלאת עבדים שחורים שיתכן ונתנה השראה לסיפור העצוב.
במהלך שנות השישים והשנים שאחריהן, זכה "בית השמש העולה" לאינספור ביצועים נוספים, ביניהם של אמני הרוק הגדולים ביותר, כמו ג'וני קאש, נינה סימון, ג'ימי הנדריקס, לד זפלין, הסטונז ולהקת יו 2.
בזכותו הצליחה להקת "החיות" עצמה להפוך אחרי הביטלס ללהקה הבריטית השנייה שהגיעה לראש מצעד המכירות באמריקה. בכך היא ביססה את מה שלימים ייקרא "הפלישה הבריטית" - הצפת ארצות הברית בלהקות רוק מצליחות מבריטניה.
הנה להקת "החיות" מבצעת את The House of the Rising Sun (מתורגם):
https://youtu.be/4-43lLKaqBQ
"בית השמש העולה" בסגנון העממי של ימים שהיו:
https://youtu.be/yM4bYyC1HU0
בריאליטי שירה:
https://youtu.be/bYH_5Qxo77E
"רחוק רחוק מכאן" הגרסה העברית בביצוע אריק איינשטיין ובמילים של לאה נאור (עברית):
https://youtu.be/sPnh0uzw4UU
והסיפור המלא של השיר "בית השמש העולה":
https://youtu.be/ahnYw3KmX74?long=yes
מה מתאר "זוחלי השטיח" המיסטי של ג'נסיס?
מרבית שיריה של להקת ג'נסיס מכילים רעיונות מרתקים וסיפורים מעוררי סקרנות. בלדת הרוק המתקדם "זוחלי השטיח" (Carpet Crawlers) לא יצאה על סינגל רב-מכר מצליח, אבל המנגינה המהפנטת עם הארפג'ו המתמיד והמילים החלומיות סוריאליסטיות שלו הפכו את השיר לאהוב מאוד אצל המעריצים של ג'נסיס. בהופעות חיות של הלהקה הוא בוצע לא מעט ויצא על כמה מאלבומי הלהקה.
"זוחלי השטיח", כמקובל באלבומי הקונספט של הלהקה, הוא שיר בעל עומק פילוסופי וסיפורי לא רגיל. השיר ידוע באווירה המיסטית שבו ובמילים המעורפלות שמזמינות פרשנויות שונות. כרגיל הוא מדגים את הכתיבה היצירתית והמורכבת של פיטר גבריאל, סולן הלהקה והמוח הסיפורי ומילולי שלה.
השיר במקור הוא חלק מאלבום הקונספט הסיפורי משנת 1974, "The Lamb Lies Down on Broadway". ראל, הגיבור והדמות הראשית ביצירה, חוזר בו אל הזכרונות שלו, כמו שכבר הופיעו בשיר "Hairless Heart".
בשיר הוא רואה מסדרון ארוך, שעל רצפתו שטיח מקיר לקיר בצבע אדום עם אוכרה (צהוב וחום). על הקירות עיטורים של יצורים דמיוניים בצלולויד ואלמנטים של ציפורים, סירות, עיניים של שור ועוד.
סוריאליזם אמרנו? - לא חסרים כאן צירופים נהדרים של יצורים קסומים ודמיוניים. סלמנדרה, פרעושים שנצמדים לצמר הזהב, סופרמנים נעימי-הליכות שתקועים בתוך קריפטונייט ובובת חרסינה עם עור סדוק שחוששת ממתקפה.
לפתע ראל נחשף למראה מבעית של זוחלי השטיח, אנשים שזוחלים לאיטם וכמו נאבקים במשהו לא ברור. זוחלי השטיח כמו נמשכים על ידי מגנט ומאמינים שהם חופשיים.
הוא ממהר לדבר איתם, שואל נזיר ונענה במלמול שמסתיר פיהוק ועונה לו ש"יש עוד זמן מה עד השחר". בהמשך, יאמר לו זוחל דמוי ספינקס שהנזיר שתוי ושכל אחד מהאנשים הזוחלים מנסה להגיע אל דלת עץ כבדה המובילה אל החופש שבמעלה המדרגות.
כאן הם שבים ואומרים כולם ש"עלינו להיכנס פנימה - כדי לצאת החוצה". ראל עולה אל הדלת הכבדה וכשהוא פותח ונכנס בה פנימה, הוא רואה שולחן אוכל שמאחוריו מדרגות לולייניות המובילות אל התקרה.
#סמליות
"זוחלי השטיח" הסימבולי עוסק בחוויות סוריאליסטיות בעיר ניו-יורק (ברודוויי). הזוחלים שבו יכולים לסמל המון דברים. אם זה את המאבק והמאמץ להתקדם בחיים, החיפוש אחרי משמעות או התעלות ואפילו הארה. אולי הם מסמלים את ההמונים שנעים בחוסר מטרה, אחרי מטרה לא ברורה, אולי את הזחילה לחומרנות ולסטטוס החברתי. או שזה בכלל המסע הפנימי של האדם, החיפוש אחרי זהות, או הקושי בהתמודדות עם האתגרים שבחיינו.
ברור שהכתיבה האניגמטית (חידתית) של פיטר גבריאל היא רבת-משמעויות, מורכבת וסוריאליסטית. היא הובילה לכך שלא מעט דיונים ופרשנויות התפתחו סביב השיר והדיון בהם לא הסתיים מעולם. הפרשנות של השיר והתיאורים שבו היא לכן סובייקטיבית ומשתנה בהתאם לתפיסה ולמבט של כל אחד מאיתנו כמאזינים.
הנה גרסת האולפן האחרונה מ-1999, ההקלטה האחרונה של הלהקה אי-פעם:
https://youtu.be/WR7yOnIYSjw
מילות השיר המומחזות למצגת תמונות מרהיבה:
https://youtu.be/XJOySnOFzm0
ובהופעה חיה משנות ה-70 עם הסולן פיטר גבריאל:
https://youtu.be/PtzgBJ13vro
מה הסיפור של השיר עם המנגינה בתו אחד?
סימפוניה של תו אחד, ובמקור "One Note Symphony" הוא שם של יצירה מוסיקלית המוכרת כשיר מפורסם של "אלן פרסונס פרוג'קט", הרכב רוק מתקדם, פרוגרסיב רוק מפורסם.
היצירה נכתבה על ידי אריק וולפסון (Eric Woolfson) ואלן פרסונס (Alan Parsons) כחלק מהאלבום "I Robot" שיצא בשנת 1977. היא נולדה כשעלה רעיון חדשני אצל המוסיקאי וטכנאי ההקלטות אלן פרסונס.
פרסונס, מי שנחשב ליוצר מבריק של מוסיקת רוק פרוגרסיבי רך והתנסה לא מעט כשעבד בעברו על אלבומים כמו "The Dark Side of the Moon" של פינק פלויד, חשב על קטע שידגים איך תו בודד יכול להפוך ליצירה מורכבת ועשירה במיוחד.
השיר-יצירה מתחיל בתו בודד שחוזר שוב ושוב במנגינה מונוטונית לכאורה, כשהתזמורת מלווה אותה בליווי והרמוניה עשירים, בעוד מנגינת התו הבודד מתפתחת ונבנית לגובה, עוברת פיתוחים מרהיבים ושינויים מוסיקליים של גובה, מרקם, גוון צליל ועוצמה הולכת ומתגברת. כל שינוי כזה מוסיף לשיר שכבה נוספת של מורכבות ועומק הולכים ומתחזקים, בדומה לטריק הידוע של מוריס ראוול, מאה שנה לפני כן, ב"בולרו" המפורסם שלו.
כל אלה מתפתחים בהדרגה לסימפוניה שלמה. במקור זה הוקלט באמצעות סינתיסייזרים, הרמוניות מורכבות וטכניקות הקלטה מתקדמות.
הרעיון בא בכלל מעובדה מדעית. המדענים מצאו, מעיד אלן פרסונס, שיש צליל המכונה "תהודת שומאן", שמתקיים בתווך שבין כדור הארץ והחלל. התדר שלו הוא 7.83 הרץ והוא קיים כל הזמן, גם אם אינו נשמע לאוזנינו. "כל הדברים בחיים - אמר פרסונס - מהדהדים בתדר הזה..."
וכאן בא העניין שמעבר לחדשנות הטכנית, היצירה המרהיבה הזו היא גם דימוי, מטאפורה עמוקה על הקשר בין אדם למכונה, קשר שהוא הנושא המרכזי של כל האלבום. המטאפורה הזו מדגימה כיצד הטכנולוגיה יכולה להעשיר ולהעצים את היצירות האנושיות שלנו ובד בבד גם מעלה שאלות שיתחדדו מן הסתם בעתיד עוד יותר, על הגבול שבין טבעי למלאכותי במוסיקה ואולי באמנות בכלל.
מכל מקום, גם אם הוא לא היה להיט עצום כמו השירים המלודיים של הפרויקט של אלן פרסונס, השיר הזה הפך לאחת היצירות החשובות והמזוהות עם הרוק הפרוגרסיבי של שנות ה-70. בהמחשה שלו את היכולת של אמנים לקחת רעיון מינימליסטי וליצור ממנו יצירת אמנות מורכבת ורבת-רבדים, הוא השפיע לא מעט על התפתחות המוסיקה האלקטרונית בהמשך.
הנה השיר עם מנגינת התו האחד "One Note Symphony":
https://youtu.be/7kaGwuGwsZQ
והופעה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית שהשיר הזה פותח את כולה והיא נקראת על שמו:
https://youtu.be/hKYK6F0CaXg?long=yes
מהי תהודת שומאן שבין כדור הארץ לחלל?
אומרים שמופע בלי בלדת רוק (Rock ballad) הוא כמו אביר בלי ראש, שלא לומר בלי רוק...
בלדת הרוק היא השיר הזה, שפעם נהג הקהל להדליק בו את המציתים. היום בתפקיד הנרות משמשים הטלפונים הסלולריים, אבל הרגשות בכל מקרה גואים.
כמו הפרק השני בסימפוניה ובצורת הסונטה, בשיר הזה, כמעט תמיד עצוב, סנטימנטלי או אוהב, הנגנים נוהגים להוריד הילוך. בלדות רוק הם יעדיפו לא פעם ללוות בגיטרה חשמלית לבדה, או בכלים אקוסטיים כמו פסנתר או גיטרה אקוסטית, שעוטפים בעדינות את הקול והמסר.
זה השיר הזה, האיטי, עם השירה הצחה מצרחות, עם הסולו המלודי, שבו הגיטרה החשמלית נכנעת לרגש ולמנגינה הכובשת, המלודית כל כך, כמעט סכרינית, שננעצת לך בראש ולא מרפה.
בשיר הזה הקהל מחבק את אשתו חזק. זה השיר שבחור חושב על האפלטונית ההיא, שהוא לא העז לומר לה, ודמעה מנצנצת לו בקצה העין. זה השיר שזו שבאה עם חברה נזכרת בנער המקסים שהיא עזבה בשביל המסוקס עם האופנוע, ההוא שנעלם לה אחרי יומיים והשאיר אותה בעשן ובאבק.
כאן הניגוד עובד נהדר. הרי בלדת הרוק תמיד תבוא אחרי אוסף שירים קצביים ומלאי גרוב. היא תאפשר להחליש לרגע את האש, לפני שהמופע יחזור לעוד מאותו הרוק, מאותם הדיסטורשנים והתופים הרועמים.
לידתן של בלדות הרוק היא ככל הנראה מלהקות הגלאם מטאל. רבים מצביעים על להקת ה"סקורפיונז" כהכי בולטת ומהראשונות שבלדות הרוק שלהן זכו לשם הזה. זה היה לקראת סוף שנות השבעים, כשהלהקה הזו החלה להנפיק כאלה. "רוחות השינוי" של הלהקה ממש נקשר בתקופה בה התמוטט הגוש הקומוניסטי, אבל "Still Loving You" שלהם היא בלדת הרוק הראשונה והידועה שלהם. עד היום משייכים אותה לקלאסיקה של הז'אנר האהוב הזה.
הנה בלדת רוק בת יותר מ-50 שנה, "אנג'י" של הרולינג סטונז בהופעה בקובה:
https://youtu.be/fltEveIKo5M
"רוחות השינוי" של הסקורפיונז:
https://youtu.be/n4RjJKxsamQ
בלדת הרוק האולטימטיבית של קווין "אהבת חיי":
https://youtu.be/SVPm5lgox78
שיר ההתנצלות והאהבה Beth של להקת Kiss בליווי סימפוני:
https://youtu.be/SMokVzZ3xyw
לד זפלין הפתיעו בבלדת הרוק שהופכת בהמשך לרוק קצבי ולאגדה:
https://youtu.be/Ly6ZhQVnVow
"מאחורי עיניים כחולות" של The Who:
https://youtu.be/MomyaekDrdA
Telephone Line של "תזמורת אורות החשמל" בהופעה באצטדיון וומבלי:
https://youtu.be/XKElk9zTB04
והנציגה הישראלית סטלה מאריס עם "נר על החלון":
https://youtu.be/zoAjwEQKP_0
השיר "הוא לא כבד הוא אחי" (He Ain't Heavy, He's My Brother) הוא בלדת פופ יפהפייה שהקליטו להקת "ההוליס" ב-1969 והפכה מאז לאגדה.
אמנים רבים הקליטו במהלך השנים גרסאות כיסוי לשיר והוא הפך לקלסיקת פופ הקשורה קשר עמוק לשלהי הסיקסטיז ולאווירת השלום וההיפיז של התקופה.
השיר, שכתבו בובי סקוט ובוב ראסל, זכה לא רק לביצועים וגרסאות אלא גם הפך בארצות הברית לאחד מסמלי מלחמת וייטנאם.
אבל מעניין אם הוא בכלל קשור בה.
כי לגבי מקור השם והסיפור שמאחוריו יש כמה סברות. יש המזכירים מאמר בשם "תעצומות הנפש" שפורסם בשנת 1918. הופיע בו סיפור על ילדה סקוטית שנשאה על כתפיה ילד גדול, ילד במידותיה שלה. כשאמרו לה שהוא נראה כבד היא ענתה "הוא לא כבד, הוא אח שלי".
אחרים מציינים ש-6 שנים אחר כך התפרסם בעיתון של ארגון למען נוער ממדינת אינדיאנה מאמר שכותרתו "הוא אינו כבד, הוא אחי". אולי זה היה המאמר בו נתקל האב אדוארד פלאנגן, כומר שייסד ארגון סיוע לנערים בנברסקה בשם "Boys Town", ארגון לא למטרות רווח שסיפק בית לילדים יתומים, שעברו התעללות והזנחה.
במאמר היה איור של נער הנושא את אחיו על כתפיו בעיתון ומתחתיו הכתובת "הוא אינו כבד, הוא אחי". פלנגן ביקש ואישרו לו להשתמש באיור מהמאמר כסמל הארגון, עם המשפט שהוא התאים לצרכים הארגון ואולי גם האגו הפרטי שלו "הוא לא כבד אבי, הוא אחי".
הגרסה הכי מוכרת באמריקה היא לגבי מלחמת וייטנאם. סופר בה על חייל התקרב עם היחידה שלו אל עיירה וייטנאמית אחרי שהופגזה. הוא ראה לפניו נער צעיר היוצא מתוך הריסות העיירה, כשעל כתפיו גופתו של נער אחר. לשאלת אחד החיילים אם הגופה לא כבדה לו ענה הנער "הוא אינו כבד, הוא אחי".
גרסה "וייטנאמית" אחרת הייתה שדובר בכלל בחייל שנשא שעל כתפו את חברו לנשק שנפצע.
מכל מקום, ריבוי הגרסאות רק מעיד על עוצמתו הרגשית של השיר שהיה לאחד השירים המזוהים ביותר עם מלחמת וייטנאם, אבל ההשראה לכתיבתו הגיעה דווקא מ... סקוטלנד.
כי לפי הסיפור המקורי כנראה שהיה זה רק עובר אורח סקוטי שהציע עזרה לנער צעיר שנשא את אחיו הנכה על גבו. הנער, שעשה כך את דרכו לבית החולים הסמוך, רק ענה לו: "הוא לא כבד, הוא אחי".
כך נוצרות אגדות, גם אם לא אורבניות. מאז, בכל מקרה, הפך השיר להמנון פופולרי המשמש ארגונים ומטרות צדקה שונות. ביניהם נמצאים אותו ארגון הבנים המקורי של האב פלאנגן, כמו גם האגודה לניוון שרירים בארצות הברית והאולימפיאדה המיוחדת.
הנה הביצוע המקורי של השיר "הוא לא כבד הוא אחי":
https://youtu.be/Si7gu9yGz64
ביצוע מרגש של "קולקטיב הצדק" עם אמנים מפורסמים:
https://youtu.be/Ye4cELYLzJM
"הוא לא כבד הוא אחי" בביצוע ההוליז בשנת 1975:
https://youtu.be/Jl5vi9ir49g
ומילות השיר He Ain't Heavy, He's My Brother:
https://youtu.be/fBI9i3HlFVE
אחד השירים האהובים על "ילדי הפרחים" של שנות ה-60 היה "בית השמש העולה" (The House of the Rising Sun). אין חובב גיטרה שלא פורט אותו בהתלהבות ליד איזו מדורה, בליווי החבר'ה ולמול ההיא שהוא מנסה להרשים...
השיר נולד כשיר עם אמריקאי, מה שנקרא "שיר פולק". הוא זכה לפרסום גדול מבעבר לאחר שבוב דילן הקליט את השיר. אבל השיר קצת "נעלם" בין להיטי הברזל שלו. עד שלפתע הוא התפוצץ.
מי שהצליחה עם שיר העם האמריקאי היא באופן מוזר דווקא להקה בריטית בשם "האנימלס" (The Animals). היא הפכה את שיר-העם האמריקאי הזה ללהיט פולק-רוק בינלאומי. הלהקה בחרה בו לפתוח את הופעת החימום הקצרה שנבחרה לעשות, לפני ההופעה של אגדת הרוקנ'רול והחלוץ שלו, צ'אק ברי.
ההצלחה של השיר בביצוע "החיות" הייתה מסחררת. זה הפך להמנון של דורות.
"בית השמש העולה" הוא סיפור על מקום מפוקפק בשם זה, שנמצא בעיר ניו אורלינס. השיר הוא תמרור אזהרה מהסכנות שאורבות לצעירים וצעירות שמגיעים למקומות מסוג זה.
לעתים הוא בית בושת מסוכן לנשים צעירות, כמו ששר בוב דילן בביצוע שלו ולפעמים זו מסבאה עמוסת מהמרים ושתיינים, שעל הגברברים להיזהר מהם, כמו ששרו "החיות".
כי המילים אמנם השתנו בהתאם למי שהשיר מכוון אליו באותו ביצוע, אבל הרעיון תמיד דומה - מי שכבר נפלו מזהירים בשיר אחרים להימנע מהטעות שהם עשו ולהגיע למקומות המפתים הללו, כי מובטח להם להפוך שם לקרבנות האומללים של אנשים רעים.
הסברה המקובלת לגבי מקור השיר, שהפך להימנון נוסף של דור "ילדי הפרחים", היא ששורשיו הם מהמאה ה-19. מקור הלחן הוא ככל הנראה בבלדה אנגלית מסורתית. נראה שהוא הוקלט לראשונה ב-1928, אך ההקלטה הזו לא נמצאה. ההקלטה הישנה ביותר ששרדה שלו היא משנת 1934.
איש לא יודע בוודאות מהו מיקומו ואופיו האמיתי של "בית השמש העולה" המקורי. במהלך השנים הועלו השערות שונות לגבי המקום המיתולוגי הזה. למשל זו שמדברת על בית מלון בשם זה, שהתנהל תקופה קצרה בתחילת המאה ה-19 ברובע הצרפתי של ניו אורלינס.
השערה אחרת דיברה על אולם ריקודים ואירוח בעיר באותה תקופה. אחרים הרחיקו עד לסברה של כלא נשים בשם זה והוזכרה גם מכלאת עבדים שחורים שיתכן ונתנה השראה לסיפור העצוב.
במהלך שנות השישים והשנים שאחריהן, זכה "בית השמש העולה" לאינספור ביצועים נוספים, ביניהם של אמני הרוק הגדולים ביותר, כמו ג'וני קאש, נינה סימון, ג'ימי הנדריקס, לד זפלין, הסטונז ולהקת יו 2.
בזכותו הצליחה להקת "החיות" עצמה להפוך אחרי הביטלס ללהקה הבריטית השנייה שהגיעה לראש מצעד המכירות באמריקה. בכך היא ביססה את מה שלימים ייקרא "הפלישה הבריטית" - הצפת ארצות הברית בלהקות רוק מצליחות מבריטניה.
הנה להקת "החיות" מבצעת את The House of the Rising Sun (מתורגם):
https://youtu.be/4-43lLKaqBQ
"בית השמש העולה" בסגנון העממי של ימים שהיו:
https://youtu.be/yM4bYyC1HU0
בריאליטי שירה:
https://youtu.be/bYH_5Qxo77E
"רחוק רחוק מכאן" הגרסה העברית בביצוע אריק איינשטיין ובמילים של לאה נאור (עברית):
https://youtu.be/sPnh0uzw4UU
והסיפור המלא של השיר "בית השמש העולה":
https://youtu.be/ahnYw3KmX74?long=yes
מרבית שיריה של להקת ג'נסיס מכילים רעיונות מרתקים וסיפורים מעוררי סקרנות. בלדת הרוק המתקדם "זוחלי השטיח" (Carpet Crawlers) לא יצאה על סינגל רב-מכר מצליח, אבל המנגינה המהפנטת עם הארפג'ו המתמיד והמילים החלומיות סוריאליסטיות שלו הפכו את השיר לאהוב מאוד אצל המעריצים של ג'נסיס. בהופעות חיות של הלהקה הוא בוצע לא מעט ויצא על כמה מאלבומי הלהקה.
"זוחלי השטיח", כמקובל באלבומי הקונספט של הלהקה, הוא שיר בעל עומק פילוסופי וסיפורי לא רגיל. השיר ידוע באווירה המיסטית שבו ובמילים המעורפלות שמזמינות פרשנויות שונות. כרגיל הוא מדגים את הכתיבה היצירתית והמורכבת של פיטר גבריאל, סולן הלהקה והמוח הסיפורי ומילולי שלה.
השיר במקור הוא חלק מאלבום הקונספט הסיפורי משנת 1974, "The Lamb Lies Down on Broadway". ראל, הגיבור והדמות הראשית ביצירה, חוזר בו אל הזכרונות שלו, כמו שכבר הופיעו בשיר "Hairless Heart".
בשיר הוא רואה מסדרון ארוך, שעל רצפתו שטיח מקיר לקיר בצבע אדום עם אוכרה (צהוב וחום). על הקירות עיטורים של יצורים דמיוניים בצלולויד ואלמנטים של ציפורים, סירות, עיניים של שור ועוד.
סוריאליזם אמרנו? - לא חסרים כאן צירופים נהדרים של יצורים קסומים ודמיוניים. סלמנדרה, פרעושים שנצמדים לצמר הזהב, סופרמנים נעימי-הליכות שתקועים בתוך קריפטונייט ובובת חרסינה עם עור סדוק שחוששת ממתקפה.
לפתע ראל נחשף למראה מבעית של זוחלי השטיח, אנשים שזוחלים לאיטם וכמו נאבקים במשהו לא ברור. זוחלי השטיח כמו נמשכים על ידי מגנט ומאמינים שהם חופשיים.
הוא ממהר לדבר איתם, שואל נזיר ונענה במלמול שמסתיר פיהוק ועונה לו ש"יש עוד זמן מה עד השחר". בהמשך, יאמר לו זוחל דמוי ספינקס שהנזיר שתוי ושכל אחד מהאנשים הזוחלים מנסה להגיע אל דלת עץ כבדה המובילה אל החופש שבמעלה המדרגות.
כאן הם שבים ואומרים כולם ש"עלינו להיכנס פנימה - כדי לצאת החוצה". ראל עולה אל הדלת הכבדה וכשהוא פותח ונכנס בה פנימה, הוא רואה שולחן אוכל שמאחוריו מדרגות לולייניות המובילות אל התקרה.
#סמליות
"זוחלי השטיח" הסימבולי עוסק בחוויות סוריאליסטיות בעיר ניו-יורק (ברודוויי). הזוחלים שבו יכולים לסמל המון דברים. אם זה את המאבק והמאמץ להתקדם בחיים, החיפוש אחרי משמעות או התעלות ואפילו הארה. אולי הם מסמלים את ההמונים שנעים בחוסר מטרה, אחרי מטרה לא ברורה, אולי את הזחילה לחומרנות ולסטטוס החברתי. או שזה בכלל המסע הפנימי של האדם, החיפוש אחרי זהות, או הקושי בהתמודדות עם האתגרים שבחיינו.
ברור שהכתיבה האניגמטית (חידתית) של פיטר גבריאל היא רבת-משמעויות, מורכבת וסוריאליסטית. היא הובילה לכך שלא מעט דיונים ופרשנויות התפתחו סביב השיר והדיון בהם לא הסתיים מעולם. הפרשנות של השיר והתיאורים שבו היא לכן סובייקטיבית ומשתנה בהתאם לתפיסה ולמבט של כל אחד מאיתנו כמאזינים.
הנה גרסת האולפן האחרונה מ-1999, ההקלטה האחרונה של הלהקה אי-פעם:
https://youtu.be/WR7yOnIYSjw
מילות השיר המומחזות למצגת תמונות מרהיבה:
https://youtu.be/XJOySnOFzm0
ובהופעה חיה משנות ה-70 עם הסולן פיטר גבריאל:
https://youtu.be/PtzgBJ13vro
בלדת רוק
סימפוניה של תו אחד, ובמקור "One Note Symphony" הוא שם של יצירה מוסיקלית המוכרת כשיר מפורסם של "אלן פרסונס פרוג'קט", הרכב רוק מתקדם, פרוגרסיב רוק מפורסם.
היצירה נכתבה על ידי אריק וולפסון (Eric Woolfson) ואלן פרסונס (Alan Parsons) כחלק מהאלבום "I Robot" שיצא בשנת 1977. היא נולדה כשעלה רעיון חדשני אצל המוסיקאי וטכנאי ההקלטות אלן פרסונס.
פרסונס, מי שנחשב ליוצר מבריק של מוסיקת רוק פרוגרסיבי רך והתנסה לא מעט כשעבד בעברו על אלבומים כמו "The Dark Side of the Moon" של פינק פלויד, חשב על קטע שידגים איך תו בודד יכול להפוך ליצירה מורכבת ועשירה במיוחד.
השיר-יצירה מתחיל בתו בודד שחוזר שוב ושוב במנגינה מונוטונית לכאורה, כשהתזמורת מלווה אותה בליווי והרמוניה עשירים, בעוד מנגינת התו הבודד מתפתחת ונבנית לגובה, עוברת פיתוחים מרהיבים ושינויים מוסיקליים של גובה, מרקם, גוון צליל ועוצמה הולכת ומתגברת. כל שינוי כזה מוסיף לשיר שכבה נוספת של מורכבות ועומק הולכים ומתחזקים, בדומה לטריק הידוע של מוריס ראוול, מאה שנה לפני כן, ב"בולרו" המפורסם שלו.
כל אלה מתפתחים בהדרגה לסימפוניה שלמה. במקור זה הוקלט באמצעות סינתיסייזרים, הרמוניות מורכבות וטכניקות הקלטה מתקדמות.
הרעיון בא בכלל מעובדה מדעית. המדענים מצאו, מעיד אלן פרסונס, שיש צליל המכונה "תהודת שומאן", שמתקיים בתווך שבין כדור הארץ והחלל. התדר שלו הוא 7.83 הרץ והוא קיים כל הזמן, גם אם אינו נשמע לאוזנינו. "כל הדברים בחיים - אמר פרסונס - מהדהדים בתדר הזה..."
וכאן בא העניין שמעבר לחדשנות הטכנית, היצירה המרהיבה הזו היא גם דימוי, מטאפורה עמוקה על הקשר בין אדם למכונה, קשר שהוא הנושא המרכזי של כל האלבום. המטאפורה הזו מדגימה כיצד הטכנולוגיה יכולה להעשיר ולהעצים את היצירות האנושיות שלנו ובד בבד גם מעלה שאלות שיתחדדו מן הסתם בעתיד עוד יותר, על הגבול שבין טבעי למלאכותי במוסיקה ואולי באמנות בכלל.
מכל מקום, גם אם הוא לא היה להיט עצום כמו השירים המלודיים של הפרויקט של אלן פרסונס, השיר הזה הפך לאחת היצירות החשובות והמזוהות עם הרוק הפרוגרסיבי של שנות ה-70. בהמחשה שלו את היכולת של אמנים לקחת רעיון מינימליסטי וליצור ממנו יצירת אמנות מורכבת ורבת-רבדים, הוא השפיע לא מעט על התפתחות המוסיקה האלקטרונית בהמשך.
הנה השיר עם מנגינת התו האחד "One Note Symphony":
https://youtu.be/7kaGwuGwsZQ
והופעה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית שהשיר הזה פותח את כולה והיא נקראת על שמו:
https://youtu.be/hKYK6F0CaXg?long=yes
מהו התדר ששורה על התווך שבין כדור הארץ לחלל?
סימפוניה של תו אחד, ובמקור "One Note Symphony" הוא שמו של שיר מפורסם של "אלן פרסונס פרוג'קט".
הוא נולד מעובדה מדעית. המדע, לפי אלן פרסונס, קבע שיש צליל המכונה "תהודת שומאן", שמתקיים בחלל שבין כדור הארץ והחלל. התדר שלו הוא 7.83 הרץ.
מדובר למעשה בגל אלקטרומגנטי עומד, תופעה שקרויה על שמו של פיזיקאי גרמני בשם וינפריד אוטו שומאן (Winfried Otto Schumann).
אותו שומאן חזה באופן מתמטי את קיומה של התופעה הזו ופיתח מודל תיאורטי שמתאר אותה, עוד בשנת 1952.
ניתן להבין את התופעה, אם מדמיינים את המרחב שבין כדור הארץ לאיונוספירה כמעין תוף ענקי בכדור הארץ, בעת שברקים מכים בו. זה, אגב, מתרחש במקומות שונים בכל העולם, בממוצע של כ-100 פעמים כל שניה.
הברקים הללו יוצרים גלים אלקטרומגנטיים שמתנהגים בחלל הזה כמו הדי תופים. התדר הבסיסי של תהודה זו הוא 7.83 הרץ, אבל קיימים גם צלילים הרמוניים וגבוהים יותר. כבר בשנות ה-50 החלו לנסות ולמדוד את התהודה הזו, אך המטרה הושגה רק בשנת 1960, כשהטכנולוגיה התפתחה מספיק כדי לזהות אותות חלשים והתבצעה המדידה המדויקת הראשונה,
אגב, למרות שקיומה של התופעה הוא עובדה מדעית מוכחת, עדיין נמצאות חלק מהטענות לגבי השפעותיה על הבריאות האנושית במחקר ובדיון המדעי
הנה תהודת שומאן:
https://youtu.be/1R6wfsssjLg
השיר עם מנגינת התו האחד "One Note Symphony" שנקשר בתהודת שומאן:
https://youtu.be/7kaGwuGwsZQ
בתחום הרוחני מפיצים סאונד שאמור להיות תהודת שומאן:
https://youtu.be/nqMWOyDI2WA?long=yes
והסבר באנגלית על התופעה:
https://youtu.be/xTBPLYtOYfg?long=yes
סימפוניה של תו אחד, ובמקור "One Note Symphony" הוא שמו של שיר מפורסם של "אלן פרסונס פרוג'קט".
הוא נולד מעובדה מדעית. המדע, לפי אלן פרסונס, קבע שיש צליל המכונה "תהודת שומאן", שמתקיים בחלל שבין כדור הארץ והחלל. התדר שלו הוא 7.83 הרץ.
מדובר למעשה בגל אלקטרומגנטי עומד, תופעה שקרויה על שמו של פיזיקאי גרמני בשם וינפריד אוטו שומאן (Winfried Otto Schumann).
אותו שומאן חזה באופן מתמטי את קיומה של התופעה הזו ופיתח מודל תיאורטי שמתאר אותה, עוד בשנת 1952.
ניתן להבין את התופעה, אם מדמיינים את המרחב שבין כדור הארץ לאיונוספירה כמעין תוף ענקי בכדור הארץ, בעת שברקים מכים בו. זה, אגב, מתרחש במקומות שונים בכל העולם, בממוצע של כ-100 פעמים כל שניה.
הברקים הללו יוצרים גלים אלקטרומגנטיים שמתנהגים בחלל הזה כמו הדי תופים. התדר הבסיסי של תהודה זו הוא 7.83 הרץ, אבל קיימים גם צלילים הרמוניים וגבוהים יותר. כבר בשנות ה-50 החלו לנסות ולמדוד את התהודה הזו, אך המטרה הושגה רק בשנת 1960, כשהטכנולוגיה התפתחה מספיק כדי לזהות אותות חלשים והתבצעה המדידה המדויקת הראשונה,
אגב, למרות שקיומה של התופעה הוא עובדה מדעית מוכחת, עדיין נמצאות חלק מהטענות לגבי השפעותיה על הבריאות האנושית במחקר ובדיון המדעי
הנה תהודת שומאן:
https://youtu.be/1R6wfsssjLg
השיר עם מנגינת התו האחד "One Note Symphony" שנקשר בתהודת שומאן:
https://youtu.be/7kaGwuGwsZQ
בתחום הרוחני מפיצים סאונד שאמור להיות תהודת שומאן:
https://youtu.be/nqMWOyDI2WA?long=yes
והסבר באנגלית על התופעה:
https://youtu.be/xTBPLYtOYfg?long=yes
