שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה זה בלופרינט או בלו פרינט?
אף שרבים מאיתנו מעולם לא ראו אותו במציאות, הבלופרינט (Blueprint), שכיום משמעותו ביום יום היא "תכנית" או "מדריך", הוא אחד מהכלים החשובים ביותר שעיצבו את העולם המודרני.
במקור מדובר היה בשיטת שכפול תכניות הנדסיות ואדריכליות. זוהי בעצם טכנולוגיה לשכפול שרטוטים באמצעות הדפסת מגע על נייר רגיש לאור. היא הומצאה במאה ה-19 והפכה לסטנדרט עולמי למשך יותר מ-100 שנה.
הטכניקה המקורית פותחה ב-1842 על ידי המהנדס והמתמטיקאי ג'ון הרשל (John Herschel), שגילה תהליך צילומי מבוסס-אור המאפשר יצירת עותקים מדויקים של שרטוטים.
השיטה הייתה מהפכנית: נייר רגיש לאור שהוטבל בתמיסת אמוניום ציטראט ברזל ופוטסיום פריסיאניד הפך כחול כאשר נחשף לאור. כאשר הונחו שרטוטים מקוריים על הנייר המטופל ונחשפו לשמש, האזורים המכוסים נשארו לבנים והחשופים הפכו כחולים עמוקים.
השרטוטים של ג'ון הרשל שינו את פני התכנון התעשייתי והעולם המודרני כולו. התוצאה שלו הייתה עותק מדויק, זול ומהיר בצבע כחול-לבן, הוא הבלופרינט. השם עצמו ("תדפיס כחול" באנגלית) נובע כמובן מהצבע הכחול האופייני של העותקים.
לפני הבלופרינט, כל שרטוט הנדסי או אדריכלי היה צריך להיות מועתק ביד, תהליך יקר, איטי ופגיע לטעויות. הבלופרינטים אפשרו לראשונה ייצור המוני של עותקים מדויקים, מהפכה בתיעוד ההנדסי, שהאיצה את קצב הבנייה והפיתוח התעשייתי ברחבי העולם.
בשיאם, הבלופרינטים שינו את העולם. הם היו הכלי הסטנדרטי לתיעוד אדריכלי והנדסי בכל ענף - מבניינים וגשרים ועד מכונות ואפילו חלליות. גורד השחקים הראשון, מגדל אייפל, מנהטן המודרנית, ספינות המלחמה של מלחמת העולם השנייה וחללית אפולו 11 – כולם החלו כבלופרינטים כחולים.
עם התפתחות הטכנולוגיה במאה ה-20 המאוחרת, נכנסו לשימוש שיטות שכפול חדשות כמו צילומי דיאזו שיצרו קווים כחולים על רקע לבן, ומאוחר יותר העתקות קסרוקס בשחור-לבן ומכונות העתקה דיגיטליות. בשנות ה-1980 וה-1990, תוכנות תכנון בעזרת מחשב (CAD) התחילו להחליף את השרטוט הידני, וכיום רוב התכנון נעשה בתלת-ממד בתוכנות מתקדמות כמו אוטודסק (Autodesk) ודומותיה.
אף שכיום רוב השרטוטים ההנדסיים אינם באמת כחולים, המונח "בלופרינט" נשאר איתנו כמטאפורה חזקה לתכנית מפורטת או למתווה מדויק.
דוגמאות? - גם כיום אנו עדיין מדברים על "הבלופרינט לשלום במזרח התיכון", "בלופרינט לחיים מאושרים" או "הבלופרינט הגנטי" של בני אדם. ישנם מקרים נדירים בהם אדריכלים עדיין מייצרים בלופרינטים בטכניקה המסורתית, אך זאת בעיקר כמחווה נוסטלגית ואמנותית.
אנקדוטה מעניינת: בחלל הלבן שבשולי הבלופרינטים המקוריים נהגו המהנדסים והאדריכלים לרשום לעתים הערות או לשרבט סקיצות מהירות. מסורת זו המשיכה גם בעידן הדיגיטלי, עם "הערות שוליים" שמוטמעות בקבצים הדיגיטליים כשכבה נפרדת.
הנה התכניות הכחולות:
https://youtu.be/11eKSlkT2qg
למה הם כחולים?
https://youtu.be/7vnGY9vXgsQ
ומצגת וידאו של תולדות הבלו פרינט:
https://youtu.be/tXoYXr4G6l8
בלופרינט
אף שרבים מאיתנו מעולם לא ראו אותו במציאות, הבלופרינט (Blueprint), שכיום משמעותו ביום יום היא "תכנית" או "מדריך", הוא אחד מהכלים החשובים ביותר שעיצבו את העולם המודרני.
במקור מדובר היה בשיטת שכפול תכניות הנדסיות ואדריכליות. זוהי בעצם טכנולוגיה לשכפול שרטוטים באמצעות הדפסת מגע על נייר רגיש לאור. היא הומצאה במאה ה-19 והפכה לסטנדרט עולמי למשך יותר מ-100 שנה.
הטכניקה המקורית פותחה ב-1842 על ידי המהנדס והמתמטיקאי ג'ון הרשל (John Herschel), שגילה תהליך צילומי מבוסס-אור המאפשר יצירת עותקים מדויקים של שרטוטים.
השיטה הייתה מהפכנית: נייר רגיש לאור שהוטבל בתמיסת אמוניום ציטראט ברזל ופוטסיום פריסיאניד הפך כחול כאשר נחשף לאור. כאשר הונחו שרטוטים מקוריים על הנייר המטופל ונחשפו לשמש, האזורים המכוסים נשארו לבנים והחשופים הפכו כחולים עמוקים.
השרטוטים של ג'ון הרשל שינו את פני התכנון התעשייתי והעולם המודרני כולו. התוצאה שלו הייתה עותק מדויק, זול ומהיר בצבע כחול-לבן, הוא הבלופרינט. השם עצמו ("תדפיס כחול" באנגלית) נובע כמובן מהצבע הכחול האופייני של העותקים.
לפני הבלופרינט, כל שרטוט הנדסי או אדריכלי היה צריך להיות מועתק ביד, תהליך יקר, איטי ופגיע לטעויות. הבלופרינטים אפשרו לראשונה ייצור המוני של עותקים מדויקים, מהפכה בתיעוד ההנדסי, שהאיצה את קצב הבנייה והפיתוח התעשייתי ברחבי העולם.
בשיאם, הבלופרינטים שינו את העולם. הם היו הכלי הסטנדרטי לתיעוד אדריכלי והנדסי בכל ענף - מבניינים וגשרים ועד מכונות ואפילו חלליות. גורד השחקים הראשון, מגדל אייפל, מנהטן המודרנית, ספינות המלחמה של מלחמת העולם השנייה וחללית אפולו 11 – כולם החלו כבלופרינטים כחולים.
עם התפתחות הטכנולוגיה במאה ה-20 המאוחרת, נכנסו לשימוש שיטות שכפול חדשות כמו צילומי דיאזו שיצרו קווים כחולים על רקע לבן, ומאוחר יותר העתקות קסרוקס בשחור-לבן ומכונות העתקה דיגיטליות. בשנות ה-1980 וה-1990, תוכנות תכנון בעזרת מחשב (CAD) התחילו להחליף את השרטוט הידני, וכיום רוב התכנון נעשה בתלת-ממד בתוכנות מתקדמות כמו אוטודסק (Autodesk) ודומותיה.
אף שכיום רוב השרטוטים ההנדסיים אינם באמת כחולים, המונח "בלופרינט" נשאר איתנו כמטאפורה חזקה לתכנית מפורטת או למתווה מדויק.
דוגמאות? - גם כיום אנו עדיין מדברים על "הבלופרינט לשלום במזרח התיכון", "בלופרינט לחיים מאושרים" או "הבלופרינט הגנטי" של בני אדם. ישנם מקרים נדירים בהם אדריכלים עדיין מייצרים בלופרינטים בטכניקה המסורתית, אך זאת בעיקר כמחווה נוסטלגית ואמנותית.
אנקדוטה מעניינת: בחלל הלבן שבשולי הבלופרינטים המקוריים נהגו המהנדסים והאדריכלים לרשום לעתים הערות או לשרבט סקיצות מהירות. מסורת זו המשיכה גם בעידן הדיגיטלי, עם "הערות שוליים" שמוטמעות בקבצים הדיגיטליים כשכבה נפרדת.
הנה התכניות הכחולות:
https://youtu.be/11eKSlkT2qg
למה הם כחולים?
https://youtu.be/7vnGY9vXgsQ
ומצגת וידאו של תולדות הבלו פרינט:
https://youtu.be/tXoYXr4G6l8
