שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהן תולדות הבננה וכיצד הגיעו הבננות לאמריקה?
לא רבים יודעים שהבננה התרבותית נולדה בדרום מזרח אסיה, החוקרים סבורים שזה קרה באזור גינאה החדשה. לפני 8-10 אלפים שנה היא בויתה, מה שמעמיד אותה כאחד מצמחי החקלאות הכי קדומים שיש.
במהלך אלפי שנים הופצה הבננה על ידי בני המין האנושי לאזורים טרופיים וסובטרופיים שונים. למערב היא הובאה על ידי סוחרי תבלינים. יש סברה שאלכסנדר הגדול הוא ככל הנראה מי שהביא את הבננה לאירופה, לאחר שגילה את הפרי עתיר האנרגיה בעת שכבש את אסיה.
במאה ה-8 לספירה יש כבר עדויות על אכילה וגידול בננות בארץ ישראל וככל הנראה במזרח התיכון בכלל.
הערבים הם אלה שהביאו את צמחי הבננה לאפריקה וחקלאים החלו לגדל אותם, במיוחד בצד המערבי של היבשת האפריקאית.
משם הועבר צמח הבננה, במאה ה-16, על ידי הכובשים הספרדים אל המושבות שלהם ביבשת אמריקה. הוא נקלט שם היטב וגידול בננות באזורים הטרופיים של יבשת אמריקה היה להצלחה גדולה.
במהלך ההצלחה הכלכלית של גידול הבננות באמריקה, נעקרו שטחים עצומים של יערות גשם, כדי לגדל בננות במטעים חדשים.
אבל פגיעת פטריה בזן הפופולרי ביותר של הבננות, ה"גרו מישל", התפשטה במהירות בין המטעים העצומים הללו של מרכז אמריקה. קראו לתופעה הזו "מגפת פנמה", על שם אחת מהארצות בהן גידלו בננות בכמויות ענק. בעקבות הנזקים עקרו עוד המון עצים ביערות הגשם, כדי לטעת מטעים נקיים ובריאים.
עד כדי כך גדולה הייתה ההיקלטות של הבננה באמריקה, עד שכיום מהוות ארצות אמריקה הדרומית והתיכונה את היצואניות הגדולות של בננות לכלל ארצות העולם. לאור זאת, ודאי לא תתפלאו לדעת שמגדלת הבננות הגדולה בעולם היא אקוודור, השוכנת ביבשת אמריקה.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
הסיפור הקשה של עקירת יערות הגשם במרכז אמריקה כדי לגדל בננות:
https://youtu.be/esvycD1O3cM
והדרך שעושה הבננה מדרום אמריקה אלינו:
https://youtu.be/2HeO9k7jgVo
האם צמח הבננה הוא עשב?
הבָּנָנָה (Banana) היא צמח הדומה לעץ, אך על אף גובהה היא מוגדרת כעשב דווקא. כן - מבחינה בוטנית הבננה אינה פרי. קשה אולי להאמין אבל היא עשב, כי בניגוד לעצי פרי אין לה גזע של ממש, אלא מעין גבעול שמורכב שכבות שכבות, כמו שאנו מכירים מהבצל. זו הסיבה שהגזע של עץ הבננה מכונה "גזעול", סוג של הלחם מילים בין גזע לגבעול.
יש בעולם בסביבות 200 זנים של בננות, המשתייכים ל-40 מינים שונים. כמו התמרים, גם הבננות גדלות ב"כפות", קבוצות צפופות של פרי. הכפות מסודרות בשדרה היוצרת את אשכול הבננות הענקי.
הבננה היא צמח טרופי. פירושו של דבר שהבננות גדלות באזורים טרופיים, אזורים חמים, שהם קרובים לקו המשווה. ואכן, הבננה היא מהמזונות העיקריים של מרבית תושבי הארצות החמות.
צבעה של הבננה מבחוץ מתחיל כירוק. ככל שהיא מבשילה, משתנה קליפתה החיצונית מירוק לצהוב. בשלב זה חשוב לדעת שהעמילן שבתוך הפרי מתפרק והופך לסוכר. רק אז מותר לאכול את הבננה, כי לפני כן היא אינה בריאה וכמובן שאינה מתוקה או טעימה.
בשלב האחרון נרקבת הבננה, כשצבע הקליפה הופך לחום אז שחור. בשלב החום הבננה מקבלת טעם מתוק מאד ומרקם המזכיר דבש. השלב השחור שלה, השלב האחרון, הוא שלב הרקב של הבננה, שבו היא אינה ראויה למאכל.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
מסתבר שהבננות שאנו אוכלים היום אינן הבננות שאכלו הורינו בצעירותם:
https://youtu.be/ex0URF-hWj4
כך קוטפים את הבננות:
https://youtu.be/_l7sak6Vlq8
והנה קינוח בננות קל וללא תנור שמשגע את העולם:
https://youtu.be/vMAkyACJvII
איך שומרים על הבננות ממזיקים?
אם תשאלו את ההורים, הם יספרו לכם שהבננות של היום הן גדולות משמעותית מאלה שהכירו בילדותם. הסיבות הן אמנם גם הנדסה גנטית, שמאפשרת להגיע לזני בננה גדולים יותר, אבל גם ההגנה הטובה על הבננות.
וההגנה הזו היא ותיקה מאד. במטעי הבננות הגדולים נוהגים כבר שנים רבות המגדלים לכסות את אשכולות הבננות בשקים, כל אשכול והשק שלו. כיסוי הבננות בשקים מגינים עליהם מחרקים ומזיקים ומאפשר להן להבשיל ולגדול הרבה יותר, לפני שהם נקטפים.
כיום מכסים את העץ כולו בחומרי הדברה מתקדמים ורבים מהחקלאים כבר אינם משתמשים בשקים ובדים. אם החקלאים לא היו מכסים את הבננות, כך שימנע מהמזיקים לאכול מהן, היה עליהם לקטוף את הבננות הרבה יותר מוקדם ואז הבננות שהיינו מקבלים בשוק או אצל הירקן היו זעירות משמעותית.
הנה גידול בננות בשקי הגנה:
https://youtu.be/PRtGanL-k5A
וכך התפתחה חקלאות הבננות בקיבוצי ישראל:
https://youtu.be/Gfj_MnmB4ZQ
איך מכינים גלידת בננות טבעית?
להכין גלידה טבעית, בלי חומרים סינטטיים ולא בריאים, זו תמיד משימה.
גלידה טבעית היא עוד יותר מעניינת, כי צריך להכין אותה ללא סוכר, שמקורו אמנם טבעי אבל כיום הוא עובר תהליכים רבים ובריא בטוח שהוא לא.
ברשת יש המון מתכונים שמאפשרים לשלב טעם ובריאות, מעדנים עם טבע. צריך לחפש אותם ובעזרת גוגל זה ממש קל.
אז הנה מתכון וידאו להכנת גלידת בננה טבעית וללא סוכר (עברית):
https://youtu.be/xB9OwSNCdDQ
מה הסיפור של הבננה וסרט ההדבקה שנמכרו במאות אלפי דולרים?
הבננה (Banana duct taped to wall) שנמכרה במוזיאון במיאמי היא אחת היצירות המעניינות ביותר של האמנות העכשווית. היצירה נוצרה בידי אמן בשם מאוריציו קאטאלן (Maurizio Cattelan), אמן מצוין שנתן לה בתבונה והומור לא קטן את השם "הקומדיאן" (The Comedian).
היצירה הזו נתלתה באירוע התערוכה העצום Art Basel, שמתקיים במיאמי בכל שנה ושיש לו שם עולמי. באירוע הזה מוצגות מאות ואף אלפי יצירות, חלקן ענקיות, מושקעות, עתירות כשרון ותחכום בהרבה מבננה על קיר. בכל זאת, בתוך שעות ספורות הפכה הבננה על הקיר לסנסציה מטורפת. ההמונים שהגיעו לתערוכה נהרו לחדרון שבו היא הוצגה והצטלמו איתה בהמוניהם.
כמובן שהאינסטגרם והרשתות החברתיות האחרות עשו את עבודתן ורבים נוספים נהרו לראות את הפלא. בננה שתלויה על קיר ונמכרת ב-5 עותקים, 2 מהם ב-120 אלף דולר, השלישי ב-150 אלף ועוד שני עותקים מיוחדים שמר האמן לאנשים מיוחסים ששילמו סכומים לא ידועים אבל ככל הנראה גבוהים עוד יותר.
הצלחה מסחררת ליצירה שכל ילד יכול היה ליצור, לא? - כן. אבל אף אחד לא חשב עליה קודם ואיש לא היה מספיק מכובד ונחשב כאמן, כדי לקבל במה מכובדת כל כך ליצירה שכזו.
אבל רגע, מה קנו הרוכשים? - נתחיל במה שהם לא קנו. זו לא הבננה ולא סרט ההדבקה שחיבר אותה אל הקיר שהם קנו. הם אמנם קיבלו אותם כשקנו את היצירה, אבל את המחיר העצום הם שילמו עבור הרעיון שעומד מאחורי היצירה המשונה והמדליקה הזו. הם קיבלו תעודת מקור של היצירה, המאשרת שזו אינה סתם בננה ושסרט ההדבקה אינו סתם סרט הדבקה. התעודה מוכיחה שהם קנו את הרעיון מהמקור שלו - האמן היוצר עצמו. מבחינתם זה שווה בהחלט 150 אלף דולר. היצירה המדוברת כל כך היא שלהם ולא של אחרים.
בעתיד, אגב, הייו בטוחים ששווייה של הבננה יעלה ויאמיר עוד יותר.
אגב, הסיפור לא הסתיים בכך. במהלך התערוכה הסיר אמן מיצג אמריקני ממוצא גיאורגי, ששמו דיוויד דטונה, את הבננה מהקיר ואכל אותה. הנהלת התערוכה היוקרתית והנחשבת שמה בננה חדשה על הקיר וגרשה אותו מהתערוכה אך לא נקטה נגדו צעדים, מכיוון שהוא הבהיר שאכילת הבננה הייתה מיצג אמנותי שלו.
הצעדים שלא ננקטו כנגד האמן הרעב הוכיחו שאכן היצירה היקרה היא ממש לא הבננה וסרט ההדבקה שלה, אלא הרעיון שעומד מאחריה והעניין שהם עוררו. מכאן שכל בננה וכל סרט הדבקה יוכלו להחליף מבחינת בעלי היצירה, את הבננה המקורית, כמו שכל שחקן טוב יכול לשחק את "רומיאו ויוליה" וכל כנר איכותי יכול לנגן את הקונצ'רטו לכינור במי מינור של מנדלסון.
אז בתיאבון ואת הקליפות... אולי תשמרו ויום אחד תעשו מהן יצירה?
הנה דיווח על היצירה ועל אכילת הבננה:
https://youtu.be/RV3yyjw0OQ0
תגובות המבקרים ליצירה:
https://youtu.be/WsXmohQcbtQ
האמן "הרעב" שאכל את הבננה במוזיאון:
https://youtu.be/jp5B7llEGGQ
וסיפור הבננה שנמכרה במיאמי:
https://youtu.be/so8sB25IL4o?long=yes
מהי רפובליקת בננות?
רפובליקת בננות (Banana republic) הוא כינוי מזלזל שניתן בדרך כלל למדינות במרכז אמריקה ובאיים הקאריביים. ברבות ממדינות אלה שלטו משטרים כושלים ומושחתים, בראשות דיקטטורים שנתנו את מיטב משאבי מדינותיהם לידי תאגידים קפיטליסטיים מצפון אמריקה.
המשטרים הללו אופיינו בדרך כלל בהיעדר דמוקרטיה, בחוסר יציבות והבדלי מעמדות קיצוניים, לצד שחיתות, שימוש בצבא לדיכוי העם והתערבות חזקה של מדינות זרות.
את הביטוי הוליד הסופר האמריקני או. הנרי, כששתיאר בספרו "כרובים ומלכים" רפובליקה בדיונית ששמה "אנצ'וריה". את הספר הוא כתב בזמן שחי בהונדורס, בהשפעת אירועים מסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20.
האירועים הללו יכולים להמחיש היטב מהי רפובליקת בננות. כי באותה תקופה שלט בהונדורס תאגיד מסחרי אמריקני בשם "חברת הפירות המאוחדת". מנהלי התאגיד ניצלו את השחיתות בהנהגת המדינה ואת יכולותיהם הכספיות, כדי לשלוט במדינה ולעשות בה כרצונם.
לאחר שרכש מעשירי הונדורס את הזכויות לעיבוד הקרקעות הפוריות בהונדורס והקים מערכת ליצוא בננות, הקפיד התאגיד לדכא בכוח ובאלימות את ניסיונות העובדים והאיכרים להתארגן נגדו ובהדרגה אף השתלט על כלכלת הונדורס.
עם השנים השתלט התאגיד גם על הפוליטיקה המקומית. כשגילו מנהליו שמנהיג המדינה לא מוכן לשתף עימם עוד פעולה, הם מימנו כוח צבאי שעשה הפיכה בשלטון. הם מינו מנהיג בובה, ששיתף עימם פעולה ומילא מעתה את כל דרישות התאגידים.
בין השאר ביצע המנהיג הממונה אז דיכוי בכוח של מרד אלים שארגנו פועלי הבננות כנגד הממשל המושחת.
מדינות רבות במרכז אירופה עברו מאז תהפוכות רבות. בחלקן התפתחה עצמאות כלכלית, בעוד שאחרות עברו או עוברות תהליך של דמוקרטיזציה. מדינות נוספות, כמו קובה, חוו מהפכה קומוניסטית שותתת דם. גם ניקרגואה עברה מהפכה סוציאליסטית ובהמשך חזרה לתהליך הפוך.
הנה תולדות רפובליקות הבננה:
https://youtu.be/QgydTdThoeA
השליט המושחת ברפובליקות הבננות מהסרט "בננות" של וודי אלן:
https://youtu.be/ubFgTk7m9f4
הבננות במרכז אמריקה וחיסול יערות הגשם בשבילן:
https://youtu.be/esvycD1O3cM
האם ישראל היא רפובליקת בננות - התקווה כמובן שלא (עברית):
https://youtu.be/OqaxS774aOw
וסאטירה על שליטים כמו זה של רפובליקת הבננות קובה בסרט "בננות":
https://youtu.be/sJn2siU6KB4
מהי מזו-אמריקה או אמריקה המרכזית?
מזו-אמריקה (Central America) היא מרכז אמריקה, אזור יחסית עני בעולם, הסובל מאלימות רבה ולרוב ממצב פוליטי לא יציב.
גאוגרפית זוהי רצועת יבשה עצומה, עם אקלים טרופי ולח, המשתרעת בין מקסיקו בצפון, קולומביה בדרום והאוקיינוסים במזרח ובמערב. בנוסף להן היא כוללת את גואטמלה, הונדורס, פנמה ואל סלוודור.
מזו-אמריקה היא טרופית וחמה ולחה מאד. גשמים רבים יצרו בה צמחיה שופעת והחקלאות בה מפותחת מאד. במיוחד בולטים בה גידולים חקלאיים כמו קקאו, קפה, בננות, אננס וקני סוכר.
עד שכריסטופר קולומבוס גילה את אמריקה, ישבו במרכז אמריקה קבוצות ילידים שונות. בג'ונגלים של מרכז אמריקה מסתתרות שלל עדויות על תרבויות עתיקות מימי קדם, שנכחדו זה מכבר. המפורסמות מביניהן הן תרבות המאיה והאצטקים.
בשנת 1523 הגיעו הספרדים ובהדרגה כבשו את האזור. בין המאות ה-16 וה-19 נשלטה מרכז אמריקה על ידי הספרדים, בשלטון קולוניאליסטי חזק. ניסיון לקיים במאה ה-19 רפובליקה פדרלית מאוחדת במרבית אמריקה המרכזית נכשל. באמצע אותה מאה, נפרדו הפרובינציות המאוחדות למדינות שונות.
כאן נולד הכינוי הלועג של "רפובליקת בננות". זה היה חלק מתהליך בו נתנו הדיקטטורים ששלטו במדינות שונות במרכז אמריקה את השליטה על הכלכלות שלהם לידיהם של הקפיטליסטים מארצות הברית וצפון אמריקה. קראו על כך בתגית "רפובליקת בננות".
ההווה גם הוא לא תמיד פשוט. רבים מהחיים במדינות מרכז אמריקה מאופיינים במצב כלכלי לא טוב ובחוסר יציבות פוליטית. ברבות מהן הדמוקרטיה לא מתייצבת והמאבק לעצמאות כלכלית לא תמיד פשוט.
הנה מבט מהיר בתמונות לכמה מתרבויות אמריקה המרכזית (עברית):
https://youtu.be/r8n64QD-F0s
כלכלת הבננות שבשבילן עקרו את יערות הגשם:
https://youtu.be/esvycD1O3cM
על רפובליקות הבננות שצמחו במזו-אמריקה:
https://youtu.be/iif8r15bA48
וסרט שמתעד טיול אחרי צבא לתרבויות מרכז אמריקה הנעלמות (עברית):
https://youtu.be/BjYvuaMIhG4?long=yes?t=16s
מהי להקת מחתרת הקטיפה?
"מחתרת הקטיפה", הוולווט אנדרגראונד, היה הרכב רוק שפעל בסוף שנות ה-60, אבל הוא השפיע לדורות על מוסיקת הרוק וניבא את זרם הפאנק, שיוולד עשור אחר כך. מההרכב הנסיוני הזה נולדו בהמשך הרבה הרכבי שוליים חשובים, מאד לא מסחריים ומאד חדשניים.
חברי הלהקה הראשונים לו ריד, ג'ון קייל, סטרלינג מוריסון ומורין טאקר. הלהקה יצרה צליל חדשני ועשתה ניסויים מוסיקליים ואוונגרדיים (שהקדימו את זמנם). הם עשו הרבה שימוש בדיסטורשן, סאונד נועז כמו רעשי גיטרה, דיסוננס ועוד.
הקסם של "מחתרת הקטיפה" לא חמק מעיניו של אנדי וורהול, אמן הפופ-ארט החשוב בעולם. הוא הזמינם לסטודיו המפורסם שלו וניהל אותם. הוא גם הכיר להם את המוזה שלו, הדוגמנית והשחקנית הגרמניה ניקו, זמרת מעניינת ששיתפה עם וורהול פעולה בכמה סרטים ניסיוניים שעשה. הלהקה הוקסמה ממנה והם יצרו איתה ובהשראת וורהול את אלבום הבכורה "הוולווט עם ניקו".
זה יהיה האלבום החשוב ביותר שלהם, יצירת מופת מרובת סגנונות ובמובן מסוים רעידת אדמה חרישית. למה חרישית? - כי בזמן אמת לא הייתה לה השפעה משמעותית, אבל גלי ההדף שלה יצרו סגנון חדש. בריאן אינו, מהמוסיקאים החשובים של שנות ה-70, אמר פעם שאת אלבום הבכורה הזה של הוולווט אנדרגראונד "קנו מעט מאד אנשים כשיצא, אבל כל מי שקנה אותו הקים להקה"... הלהקות האלה היו ברובן להקות פאנק - גולמיות, מחוספסות, בועטות וצועקות, כמעט בלי מילים - גרסאות תמציתיות של הרוח של "מחתרת הקטיפה".
את עטיפת הבננה, ששימשה לאלבום הזה, צייר אנדי וורהול וגם היא הפכה לאגדית. הבננה, מסתבר, היא לא פחות אייקוני מהתפוח של הביטלס ושל חברת Apple.
הנה סיפורה של הלהקה:
http://youtu.be/TEkTlu3-9k4
מחתרת הקטיפה בשיר "יום ראשון בבוקר":
http://youtu.be/0cWzxJvgWc8
והשיר "ונוס בפרווה" שמתבסס על שם ספרו של הברון פון זאכר מאזוך:
http://youtu.be/AwzaifhSw2c
לא רבים יודעים שהבננה התרבותית נולדה בדרום מזרח אסיה, החוקרים סבורים שזה קרה באזור גינאה החדשה. לפני 8-10 אלפים שנה היא בויתה, מה שמעמיד אותה כאחד מצמחי החקלאות הכי קדומים שיש.
במהלך אלפי שנים הופצה הבננה על ידי בני המין האנושי לאזורים טרופיים וסובטרופיים שונים. למערב היא הובאה על ידי סוחרי תבלינים. יש סברה שאלכסנדר הגדול הוא ככל הנראה מי שהביא את הבננה לאירופה, לאחר שגילה את הפרי עתיר האנרגיה בעת שכבש את אסיה.
במאה ה-8 לספירה יש כבר עדויות על אכילה וגידול בננות בארץ ישראל וככל הנראה במזרח התיכון בכלל.
הערבים הם אלה שהביאו את צמחי הבננה לאפריקה וחקלאים החלו לגדל אותם, במיוחד בצד המערבי של היבשת האפריקאית.
משם הועבר צמח הבננה, במאה ה-16, על ידי הכובשים הספרדים אל המושבות שלהם ביבשת אמריקה. הוא נקלט שם היטב וגידול בננות באזורים הטרופיים של יבשת אמריקה היה להצלחה גדולה.
במהלך ההצלחה הכלכלית של גידול הבננות באמריקה, נעקרו שטחים עצומים של יערות גשם, כדי לגדל בננות במטעים חדשים.
אבל פגיעת פטריה בזן הפופולרי ביותר של הבננות, ה"גרו מישל", התפשטה במהירות בין המטעים העצומים הללו של מרכז אמריקה. קראו לתופעה הזו "מגפת פנמה", על שם אחת מהארצות בהן גידלו בננות בכמויות ענק. בעקבות הנזקים עקרו עוד המון עצים ביערות הגשם, כדי לטעת מטעים נקיים ובריאים.
עד כדי כך גדולה הייתה ההיקלטות של הבננה באמריקה, עד שכיום מהוות ארצות אמריקה הדרומית והתיכונה את היצואניות הגדולות של בננות לכלל ארצות העולם. לאור זאת, ודאי לא תתפלאו לדעת שמגדלת הבננות הגדולה בעולם היא אקוודור, השוכנת ביבשת אמריקה.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
הסיפור הקשה של עקירת יערות הגשם במרכז אמריקה כדי לגדל בננות:
https://youtu.be/esvycD1O3cM
והדרך שעושה הבננה מדרום אמריקה אלינו:
https://youtu.be/2HeO9k7jgVo
הבָּנָנָה (Banana) היא צמח הדומה לעץ, אך על אף גובהה היא מוגדרת כעשב דווקא. כן - מבחינה בוטנית הבננה אינה פרי. קשה אולי להאמין אבל היא עשב, כי בניגוד לעצי פרי אין לה גזע של ממש, אלא מעין גבעול שמורכב שכבות שכבות, כמו שאנו מכירים מהבצל. זו הסיבה שהגזע של עץ הבננה מכונה "גזעול", סוג של הלחם מילים בין גזע לגבעול.
יש בעולם בסביבות 200 זנים של בננות, המשתייכים ל-40 מינים שונים. כמו התמרים, גם הבננות גדלות ב"כפות", קבוצות צפופות של פרי. הכפות מסודרות בשדרה היוצרת את אשכול הבננות הענקי.
הבננה היא צמח טרופי. פירושו של דבר שהבננות גדלות באזורים טרופיים, אזורים חמים, שהם קרובים לקו המשווה. ואכן, הבננה היא מהמזונות העיקריים של מרבית תושבי הארצות החמות.
צבעה של הבננה מבחוץ מתחיל כירוק. ככל שהיא מבשילה, משתנה קליפתה החיצונית מירוק לצהוב. בשלב זה חשוב לדעת שהעמילן שבתוך הפרי מתפרק והופך לסוכר. רק אז מותר לאכול את הבננה, כי לפני כן היא אינה בריאה וכמובן שאינה מתוקה או טעימה.
בשלב האחרון נרקבת הבננה, כשצבע הקליפה הופך לחום אז שחור. בשלב החום הבננה מקבלת טעם מתוק מאד ומרקם המזכיר דבש. השלב השחור שלה, השלב האחרון, הוא שלב הרקב של הבננה, שבו היא אינה ראויה למאכל.
הנה ההיסטוריה של הבננה:
https://youtu.be/SpAHPXNhAwk
מסתבר שהבננות שאנו אוכלים היום אינן הבננות שאכלו הורינו בצעירותם:
https://youtu.be/ex0URF-hWj4
כך קוטפים את הבננות:
https://youtu.be/_l7sak6Vlq8
והנה קינוח בננות קל וללא תנור שמשגע את העולם:
https://youtu.be/vMAkyACJvII
אם תשאלו את ההורים, הם יספרו לכם שהבננות של היום הן גדולות משמעותית מאלה שהכירו בילדותם. הסיבות הן אמנם גם הנדסה גנטית, שמאפשרת להגיע לזני בננה גדולים יותר, אבל גם ההגנה הטובה על הבננות.
וההגנה הזו היא ותיקה מאד. במטעי הבננות הגדולים נוהגים כבר שנים רבות המגדלים לכסות את אשכולות הבננות בשקים, כל אשכול והשק שלו. כיסוי הבננות בשקים מגינים עליהם מחרקים ומזיקים ומאפשר להן להבשיל ולגדול הרבה יותר, לפני שהם נקטפים.
כיום מכסים את העץ כולו בחומרי הדברה מתקדמים ורבים מהחקלאים כבר אינם משתמשים בשקים ובדים. אם החקלאים לא היו מכסים את הבננות, כך שימנע מהמזיקים לאכול מהן, היה עליהם לקטוף את הבננות הרבה יותר מוקדם ואז הבננות שהיינו מקבלים בשוק או אצל הירקן היו זעירות משמעותית.
הנה גידול בננות בשקי הגנה:
https://youtu.be/PRtGanL-k5A
וכך התפתחה חקלאות הבננות בקיבוצי ישראל:
https://youtu.be/Gfj_MnmB4ZQ
להכין גלידה טבעית, בלי חומרים סינטטיים ולא בריאים, זו תמיד משימה.
גלידה טבעית היא עוד יותר מעניינת, כי צריך להכין אותה ללא סוכר, שמקורו אמנם טבעי אבל כיום הוא עובר תהליכים רבים ובריא בטוח שהוא לא.
ברשת יש המון מתכונים שמאפשרים לשלב טעם ובריאות, מעדנים עם טבע. צריך לחפש אותם ובעזרת גוגל זה ממש קל.
אז הנה מתכון וידאו להכנת גלידת בננה טבעית וללא סוכר (עברית):
https://youtu.be/xB9OwSNCdDQ
בננות
הבננה (Banana duct taped to wall) שנמכרה במוזיאון במיאמי היא אחת היצירות המעניינות ביותר של האמנות העכשווית. היצירה נוצרה בידי אמן בשם מאוריציו קאטאלן (Maurizio Cattelan), אמן מצוין שנתן לה בתבונה והומור לא קטן את השם "הקומדיאן" (The Comedian).
היצירה הזו נתלתה באירוע התערוכה העצום Art Basel, שמתקיים במיאמי בכל שנה ושיש לו שם עולמי. באירוע הזה מוצגות מאות ואף אלפי יצירות, חלקן ענקיות, מושקעות, עתירות כשרון ותחכום בהרבה מבננה על קיר. בכל זאת, בתוך שעות ספורות הפכה הבננה על הקיר לסנסציה מטורפת. ההמונים שהגיעו לתערוכה נהרו לחדרון שבו היא הוצגה והצטלמו איתה בהמוניהם.
כמובן שהאינסטגרם והרשתות החברתיות האחרות עשו את עבודתן ורבים נוספים נהרו לראות את הפלא. בננה שתלויה על קיר ונמכרת ב-5 עותקים, 2 מהם ב-120 אלף דולר, השלישי ב-150 אלף ועוד שני עותקים מיוחדים שמר האמן לאנשים מיוחסים ששילמו סכומים לא ידועים אבל ככל הנראה גבוהים עוד יותר.
הצלחה מסחררת ליצירה שכל ילד יכול היה ליצור, לא? - כן. אבל אף אחד לא חשב עליה קודם ואיש לא היה מספיק מכובד ונחשב כאמן, כדי לקבל במה מכובדת כל כך ליצירה שכזו.
אבל רגע, מה קנו הרוכשים? - נתחיל במה שהם לא קנו. זו לא הבננה ולא סרט ההדבקה שחיבר אותה אל הקיר שהם קנו. הם אמנם קיבלו אותם כשקנו את היצירה, אבל את המחיר העצום הם שילמו עבור הרעיון שעומד מאחורי היצירה המשונה והמדליקה הזו. הם קיבלו תעודת מקור של היצירה, המאשרת שזו אינה סתם בננה ושסרט ההדבקה אינו סתם סרט הדבקה. התעודה מוכיחה שהם קנו את הרעיון מהמקור שלו - האמן היוצר עצמו. מבחינתם זה שווה בהחלט 150 אלף דולר. היצירה המדוברת כל כך היא שלהם ולא של אחרים.
בעתיד, אגב, הייו בטוחים ששווייה של הבננה יעלה ויאמיר עוד יותר.
אגב, הסיפור לא הסתיים בכך. במהלך התערוכה הסיר אמן מיצג אמריקני ממוצא גיאורגי, ששמו דיוויד דטונה, את הבננה מהקיר ואכל אותה. הנהלת התערוכה היוקרתית והנחשבת שמה בננה חדשה על הקיר וגרשה אותו מהתערוכה אך לא נקטה נגדו צעדים, מכיוון שהוא הבהיר שאכילת הבננה הייתה מיצג אמנותי שלו.
הצעדים שלא ננקטו כנגד האמן הרעב הוכיחו שאכן היצירה היקרה היא ממש לא הבננה וסרט ההדבקה שלה, אלא הרעיון שעומד מאחריה והעניין שהם עוררו. מכאן שכל בננה וכל סרט הדבקה יוכלו להחליף מבחינת בעלי היצירה, את הבננה המקורית, כמו שכל שחקן טוב יכול לשחק את "רומיאו ויוליה" וכל כנר איכותי יכול לנגן את הקונצ'רטו לכינור במי מינור של מנדלסון.
אז בתיאבון ואת הקליפות... אולי תשמרו ויום אחד תעשו מהן יצירה?
הנה דיווח על היצירה ועל אכילת הבננה:
https://youtu.be/RV3yyjw0OQ0
תגובות המבקרים ליצירה:
https://youtu.be/WsXmohQcbtQ
האמן "הרעב" שאכל את הבננה במוזיאון:
https://youtu.be/jp5B7llEGGQ
וסיפור הבננה שנמכרה במיאמי:
https://youtu.be/so8sB25IL4o?long=yes
רפובליקת בננות (Banana republic) הוא כינוי מזלזל שניתן בדרך כלל למדינות במרכז אמריקה ובאיים הקאריביים. ברבות ממדינות אלה שלטו משטרים כושלים ומושחתים, בראשות דיקטטורים שנתנו את מיטב משאבי מדינותיהם לידי תאגידים קפיטליסטיים מצפון אמריקה.
המשטרים הללו אופיינו בדרך כלל בהיעדר דמוקרטיה, בחוסר יציבות והבדלי מעמדות קיצוניים, לצד שחיתות, שימוש בצבא לדיכוי העם והתערבות חזקה של מדינות זרות.
את הביטוי הוליד הסופר האמריקני או. הנרי, כששתיאר בספרו "כרובים ומלכים" רפובליקה בדיונית ששמה "אנצ'וריה". את הספר הוא כתב בזמן שחי בהונדורס, בהשפעת אירועים מסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20.
האירועים הללו יכולים להמחיש היטב מהי רפובליקת בננות. כי באותה תקופה שלט בהונדורס תאגיד מסחרי אמריקני בשם "חברת הפירות המאוחדת". מנהלי התאגיד ניצלו את השחיתות בהנהגת המדינה ואת יכולותיהם הכספיות, כדי לשלוט במדינה ולעשות בה כרצונם.
לאחר שרכש מעשירי הונדורס את הזכויות לעיבוד הקרקעות הפוריות בהונדורס והקים מערכת ליצוא בננות, הקפיד התאגיד לדכא בכוח ובאלימות את ניסיונות העובדים והאיכרים להתארגן נגדו ובהדרגה אף השתלט על כלכלת הונדורס.
עם השנים השתלט התאגיד גם על הפוליטיקה המקומית. כשגילו מנהליו שמנהיג המדינה לא מוכן לשתף עימם עוד פעולה, הם מימנו כוח צבאי שעשה הפיכה בשלטון. הם מינו מנהיג בובה, ששיתף עימם פעולה ומילא מעתה את כל דרישות התאגידים.
בין השאר ביצע המנהיג הממונה אז דיכוי בכוח של מרד אלים שארגנו פועלי הבננות כנגד הממשל המושחת.
מדינות רבות במרכז אירופה עברו מאז תהפוכות רבות. בחלקן התפתחה עצמאות כלכלית, בעוד שאחרות עברו או עוברות תהליך של דמוקרטיזציה. מדינות נוספות, כמו קובה, חוו מהפכה קומוניסטית שותתת דם. גם ניקרגואה עברה מהפכה סוציאליסטית ובהמשך חזרה לתהליך הפוך.
הנה תולדות רפובליקות הבננה:
https://youtu.be/QgydTdThoeA
השליט המושחת ברפובליקות הבננות מהסרט "בננות" של וודי אלן:
https://youtu.be/ubFgTk7m9f4
הבננות במרכז אמריקה וחיסול יערות הגשם בשבילן:
https://youtu.be/esvycD1O3cM
האם ישראל היא רפובליקת בננות - התקווה כמובן שלא (עברית):
https://youtu.be/OqaxS774aOw
וסאטירה על שליטים כמו זה של רפובליקת הבננות קובה בסרט "בננות":
https://youtu.be/sJn2siU6KB4
מזו-אמריקה (Central America) היא מרכז אמריקה, אזור יחסית עני בעולם, הסובל מאלימות רבה ולרוב ממצב פוליטי לא יציב.
גאוגרפית זוהי רצועת יבשה עצומה, עם אקלים טרופי ולח, המשתרעת בין מקסיקו בצפון, קולומביה בדרום והאוקיינוסים במזרח ובמערב. בנוסף להן היא כוללת את גואטמלה, הונדורס, פנמה ואל סלוודור.
מזו-אמריקה היא טרופית וחמה ולחה מאד. גשמים רבים יצרו בה צמחיה שופעת והחקלאות בה מפותחת מאד. במיוחד בולטים בה גידולים חקלאיים כמו קקאו, קפה, בננות, אננס וקני סוכר.
עד שכריסטופר קולומבוס גילה את אמריקה, ישבו במרכז אמריקה קבוצות ילידים שונות. בג'ונגלים של מרכז אמריקה מסתתרות שלל עדויות על תרבויות עתיקות מימי קדם, שנכחדו זה מכבר. המפורסמות מביניהן הן תרבות המאיה והאצטקים.
בשנת 1523 הגיעו הספרדים ובהדרגה כבשו את האזור. בין המאות ה-16 וה-19 נשלטה מרכז אמריקה על ידי הספרדים, בשלטון קולוניאליסטי חזק. ניסיון לקיים במאה ה-19 רפובליקה פדרלית מאוחדת במרבית אמריקה המרכזית נכשל. באמצע אותה מאה, נפרדו הפרובינציות המאוחדות למדינות שונות.
כאן נולד הכינוי הלועג של "רפובליקת בננות". זה היה חלק מתהליך בו נתנו הדיקטטורים ששלטו במדינות שונות במרכז אמריקה את השליטה על הכלכלות שלהם לידיהם של הקפיטליסטים מארצות הברית וצפון אמריקה. קראו על כך בתגית "רפובליקת בננות".
ההווה גם הוא לא תמיד פשוט. רבים מהחיים במדינות מרכז אמריקה מאופיינים במצב כלכלי לא טוב ובחוסר יציבות פוליטית. ברבות מהן הדמוקרטיה לא מתייצבת והמאבק לעצמאות כלכלית לא תמיד פשוט.
הנה מבט מהיר בתמונות לכמה מתרבויות אמריקה המרכזית (עברית):
https://youtu.be/r8n64QD-F0s
כלכלת הבננות שבשבילן עקרו את יערות הגשם:
https://youtu.be/esvycD1O3cM
על רפובליקות הבננות שצמחו במזו-אמריקה:
https://youtu.be/iif8r15bA48
וסרט שמתעד טיול אחרי צבא לתרבויות מרכז אמריקה הנעלמות (עברית):
https://youtu.be/BjYvuaMIhG4?long=yes?t=16s
"מחתרת הקטיפה", הוולווט אנדרגראונד, היה הרכב רוק שפעל בסוף שנות ה-60, אבל הוא השפיע לדורות על מוסיקת הרוק וניבא את זרם הפאנק, שיוולד עשור אחר כך. מההרכב הנסיוני הזה נולדו בהמשך הרבה הרכבי שוליים חשובים, מאד לא מסחריים ומאד חדשניים.
חברי הלהקה הראשונים לו ריד, ג'ון קייל, סטרלינג מוריסון ומורין טאקר. הלהקה יצרה צליל חדשני ועשתה ניסויים מוסיקליים ואוונגרדיים (שהקדימו את זמנם). הם עשו הרבה שימוש בדיסטורשן, סאונד נועז כמו רעשי גיטרה, דיסוננס ועוד.
הקסם של "מחתרת הקטיפה" לא חמק מעיניו של אנדי וורהול, אמן הפופ-ארט החשוב בעולם. הוא הזמינם לסטודיו המפורסם שלו וניהל אותם. הוא גם הכיר להם את המוזה שלו, הדוגמנית והשחקנית הגרמניה ניקו, זמרת מעניינת ששיתפה עם וורהול פעולה בכמה סרטים ניסיוניים שעשה. הלהקה הוקסמה ממנה והם יצרו איתה ובהשראת וורהול את אלבום הבכורה "הוולווט עם ניקו".
זה יהיה האלבום החשוב ביותר שלהם, יצירת מופת מרובת סגנונות ובמובן מסוים רעידת אדמה חרישית. למה חרישית? - כי בזמן אמת לא הייתה לה השפעה משמעותית, אבל גלי ההדף שלה יצרו סגנון חדש. בריאן אינו, מהמוסיקאים החשובים של שנות ה-70, אמר פעם שאת אלבום הבכורה הזה של הוולווט אנדרגראונד "קנו מעט מאד אנשים כשיצא, אבל כל מי שקנה אותו הקים להקה"... הלהקות האלה היו ברובן להקות פאנק - גולמיות, מחוספסות, בועטות וצועקות, כמעט בלי מילים - גרסאות תמציתיות של הרוח של "מחתרת הקטיפה".
את עטיפת הבננה, ששימשה לאלבום הזה, צייר אנדי וורהול וגם היא הפכה לאגדית. הבננה, מסתבר, היא לא פחות אייקוני מהתפוח של הביטלס ושל חברת Apple.
הנה סיפורה של הלהקה:
http://youtu.be/TEkTlu3-9k4
מחתרת הקטיפה בשיר "יום ראשון בבוקר":
http://youtu.be/0cWzxJvgWc8
והשיר "ונוס בפרווה" שמתבסס על שם ספרו של הברון פון זאכר מאזוך:
http://youtu.be/AwzaifhSw2c
