שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה ההיסטוריה של הבצל?
כבר אלפי שנים שהוא מככב בתפריט האנושי ובתרבות העולמית. זהו הבצל (Onion), הידוע בשמותיו הנוספים בצל הגינה או הבצל הביתי.
לאורך ההיסטוריה יוחסו לבצל לא מעט סגולות, כולל בתחומי התזונה, הרפואה והפולחן.
מוצאו המדויק אינו ברור לחלוטין, אך עדויות ארכיאולוגיות מצביעות על אזור מרכז אסיה, ככל הנראה איפה שהוא באזור שבין אפגניסטן, איראן ופקיסטן של ימינו, ערש התרבות של צמח זה.
מצרים העתיקה העריצה את הבצל עד כדי מעמד של אובייקט קדוש. נמצאו עדויות היסטוריות שמראות על שימושו בחניטה המצרית, ברפואה וכמזון. בציורי קיר מלפני כ-5,000 שנה נראים בצלים כחלק מטקסי פולחן. שרידי בצלים נמצאו גם בקברי פרעונים, כשהם מבטיחים למת חיי נצח.
המצרים הקדמונים האמינו שצורתו העגולה והשכבתית של הבצל מסמלת חיי נצח ועובדי הפירמידות קיבלו מנות בצל כדי לחזק את כוחם. ואגב, המצרים גם נשבעו בשום ובצל, כשם שאנו נשבעים כיום בדברים יקרי ערך. אולי משום שהפרעונים שילמו את שכרם של פועלי הפירמידות בשקי בצל. על רקע השכר הנמוך מדי, פרצו שם לא פעם שביתות, ממש כמו שגם היום פורצות לא פעם שביתות על רקע זהה.
בתנ"ך הבצל מוזכר בתקופת יציאת מצרים, כמו גם בימי בית שני, בתלמוד ובמשנה. גם אחרי תקופות אלה, התרפקו בני ישראל השבים מהמדבר על הבצלים שאכלו במצרים, לצד הדגים, השום, הקישואים והאבטיחים.
ביוון העתיקה, אתלטים אכלו בצל או שתו את המיץ הניגר ממנו, כדי לחזק את גופם לקראת המשחקים האולימפיים. הבצל אצלם גם שימש לחיזוק של הראיה ולשיפור התיאבון. אפילו אלכסנדר הגדול, המצביא שהבין את חשיבות האוכל עבור לוחמיו, הקפיד על תפריט עשיר בבצל עבורם, הרבה לפני נפוליאון גרס שהצבא צועד על קיבתו.
הרומאים הקדמונים הביאו את הבצל לאירופה והפיצו אותו בכל רחבי האימפריה. בשל האמונה שהוא מחזק את השרירים ומגביר את האומץ לפני קרב צרכו החיילים הרומיים בצל באופן קבוע. הם גם שפשפו בצל על עור הגוף כדי להגן מהפציעות בקרב.
במהלך ימי הביניים, הבצל, בשמו המדעי Allium cepa, הפך למרכיב בסיסי בתזונה האירופית והרבו להשתמש בו לבישול. הוא היה זמין לעניים ולעשירים כאחד, בתקופת החורף הארוכה היווה מקור חשוב לוויטמינים, כשירקות טריים היו נדירים. באותה תקופה גם נמצאו והתפתחו שיטות לייבוש הבצל, מה שאיפשר את שימורו לתקופות ארוכות.
קולומבוס ומגלי עולם אחרים הביאו את הבצל לאמריקה, שם מצאו שילידי אמריקה כבר מגדלים זנים מקומיים של בצלי בר. השילוב בין הזנים האירופיים והמקומיים הוביל להתפתחות מגוון רחב של זני בצל.
את חשיבות הבצל ביבשת מדגים סיפורו של הגנרל יוליסס גרנט. מסתבר שבמלחמת האזרחים האמריקאית, הודיע פעם רמטכ"ל צבא האיחוד, המצביא יוליסס גרנט, למשרד המלחמה שלא יזיז את הצבא שלו בלי בצל. כבר למחרת נשלחו לחזית שלוש רכבות עמוסות בבצל.
#בימינו
כיום קיימים מעל 500 זנים של בצלים ברחבי העולם. הם נבדלים בגודל, צבע, טעם ועונת הגידול. הבצלים האדומים, הלבנים והצהובים הם הנפוצים ביותר במטבח. הבצל הסגול מתאפיין בטעם מתוק יותר והוא פופולרי בסלטים, בעוד שהבצל הלבן חריף יותר ומקובל במטבח המקסיקני והאסיאתי.
בעידן המודרני, הבצל נמצא במקום השלישי ברשימת הירקות הנצרכים בעולם, כשלפניו רק העגבניות והמלפפונים. סין היא יצרנית הבצל הגדולה בעולם עם ייצור שנתי בזמנו של כ-26 מיליון טון, אחריה הודו עם 23 מיליון וארצות הברית עם כ-3 מיליון טונות.
ברפואה מצביעים מחקרים עדכניים על יתרונות בריאותיים רבים של הבצל. ביניהם הפחתת הסיכון למחלות לב, סיוע באיזון רמות הסוכר בדם, תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-בקטריאליות.
קוורצטין (quercetin), למשל, הוא נוגד חמצון חזק הנמצא בבצל ונחקר רבות בשל תכונותיו האנטי-סרטניות הפוטנציאליות.
למרות ההיסטוריה העשירה והתכונות המיוחדות, השימוש הנפוץ ביותר בבצל נותר פשוט ושורשי, כשתפקידו להוסיף עומק וטעם למגוון מנות בכל תרבויות הבישול שבעולם.
הנה תולדות הבצל:
https://youtu.be/F6TB2pOtBz0
התפוצה בתרבויות ומטבחי כל העמים:
https://youtu.be/4-yHbw3B6tk
ההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/Tnw52M9Sb4s
וחיתוך בצל נכון:
https://youtu.be/X7CnntWgIy8
בצל הגינה
כבר אלפי שנים שהוא מככב בתפריט האנושי ובתרבות העולמית. זהו הבצל (Onion), הידוע בשמותיו הנוספים בצל הגינה או הבצל הביתי.
לאורך ההיסטוריה יוחסו לבצל לא מעט סגולות, כולל בתחומי התזונה, הרפואה והפולחן.
מוצאו המדויק אינו ברור לחלוטין, אך עדויות ארכיאולוגיות מצביעות על אזור מרכז אסיה, ככל הנראה איפה שהוא באזור שבין אפגניסטן, איראן ופקיסטן של ימינו, ערש התרבות של צמח זה.
מצרים העתיקה העריצה את הבצל עד כדי מעמד של אובייקט קדוש. נמצאו עדויות היסטוריות שמראות על שימושו בחניטה המצרית, ברפואה וכמזון. בציורי קיר מלפני כ-5,000 שנה נראים בצלים כחלק מטקסי פולחן. שרידי בצלים נמצאו גם בקברי פרעונים, כשהם מבטיחים למת חיי נצח.
המצרים הקדמונים האמינו שצורתו העגולה והשכבתית של הבצל מסמלת חיי נצח ועובדי הפירמידות קיבלו מנות בצל כדי לחזק את כוחם. ואגב, המצרים גם נשבעו בשום ובצל, כשם שאנו נשבעים כיום בדברים יקרי ערך. אולי משום שהפרעונים שילמו את שכרם של פועלי הפירמידות בשקי בצל. על רקע השכר הנמוך מדי, פרצו שם לא פעם שביתות, ממש כמו שגם היום פורצות לא פעם שביתות על רקע זהה.
בתנ"ך הבצל מוזכר בתקופת יציאת מצרים, כמו גם בימי בית שני, בתלמוד ובמשנה. גם אחרי תקופות אלה, התרפקו בני ישראל השבים מהמדבר על הבצלים שאכלו במצרים, לצד הדגים, השום, הקישואים והאבטיחים.
ביוון העתיקה, אתלטים אכלו בצל או שתו את המיץ הניגר ממנו, כדי לחזק את גופם לקראת המשחקים האולימפיים. הבצל אצלם גם שימש לחיזוק של הראיה ולשיפור התיאבון. אפילו אלכסנדר הגדול, המצביא שהבין את חשיבות האוכל עבור לוחמיו, הקפיד על תפריט עשיר בבצל עבורם, הרבה לפני נפוליאון גרס שהצבא צועד על קיבתו.
הרומאים הקדמונים הביאו את הבצל לאירופה והפיצו אותו בכל רחבי האימפריה. בשל האמונה שהוא מחזק את השרירים ומגביר את האומץ לפני קרב צרכו החיילים הרומיים בצל באופן קבוע. הם גם שפשפו בצל על עור הגוף כדי להגן מהפציעות בקרב.
במהלך ימי הביניים, הבצל, בשמו המדעי Allium cepa, הפך למרכיב בסיסי בתזונה האירופית והרבו להשתמש בו לבישול. הוא היה זמין לעניים ולעשירים כאחד, בתקופת החורף הארוכה היווה מקור חשוב לוויטמינים, כשירקות טריים היו נדירים. באותה תקופה גם נמצאו והתפתחו שיטות לייבוש הבצל, מה שאיפשר את שימורו לתקופות ארוכות.
קולומבוס ומגלי עולם אחרים הביאו את הבצל לאמריקה, שם מצאו שילידי אמריקה כבר מגדלים זנים מקומיים של בצלי בר. השילוב בין הזנים האירופיים והמקומיים הוביל להתפתחות מגוון רחב של זני בצל.
את חשיבות הבצל ביבשת מדגים סיפורו של הגנרל יוליסס גרנט. מסתבר שבמלחמת האזרחים האמריקאית, הודיע פעם רמטכ"ל צבא האיחוד, המצביא יוליסס גרנט, למשרד המלחמה שלא יזיז את הצבא שלו בלי בצל. כבר למחרת נשלחו לחזית שלוש רכבות עמוסות בבצל.
#בימינו
כיום קיימים מעל 500 זנים של בצלים ברחבי העולם. הם נבדלים בגודל, צבע, טעם ועונת הגידול. הבצלים האדומים, הלבנים והצהובים הם הנפוצים ביותר במטבח. הבצל הסגול מתאפיין בטעם מתוק יותר והוא פופולרי בסלטים, בעוד שהבצל הלבן חריף יותר ומקובל במטבח המקסיקני והאסיאתי.
בעידן המודרני, הבצל נמצא במקום השלישי ברשימת הירקות הנצרכים בעולם, כשלפניו רק העגבניות והמלפפונים. סין היא יצרנית הבצל הגדולה בעולם עם ייצור שנתי בזמנו של כ-26 מיליון טון, אחריה הודו עם 23 מיליון וארצות הברית עם כ-3 מיליון טונות.
ברפואה מצביעים מחקרים עדכניים על יתרונות בריאותיים רבים של הבצל. ביניהם הפחתת הסיכון למחלות לב, סיוע באיזון רמות הסוכר בדם, תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-בקטריאליות.
קוורצטין (quercetin), למשל, הוא נוגד חמצון חזק הנמצא בבצל ונחקר רבות בשל תכונותיו האנטי-סרטניות הפוטנציאליות.
למרות ההיסטוריה העשירה והתכונות המיוחדות, השימוש הנפוץ ביותר בבצל נותר פשוט ושורשי, כשתפקידו להוסיף עומק וטעם למגוון מנות בכל תרבויות הבישול שבעולם.
הנה תולדות הבצל:
https://youtu.be/F6TB2pOtBz0
התפוצה בתרבויות ומטבחי כל העמים:
https://youtu.be/4-yHbw3B6tk
ההיסטוריה שלו:
https://youtu.be/Tnw52M9Sb4s
וחיתוך בצל נכון:
https://youtu.be/X7CnntWgIy8
