שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי היה ג'ון קייג' ואיך נשמעת המוסיקה שלו?
ג'ון קייג' הוא אולי המלחין האמריקאי פורץ הדרך ביותר במאה ה-20.
הוא היה חדשן בלתי רגיל ותרם או היה חלוץ במגוון זרמים של המוסיקה המודרנית, כולל המינימליזם, המוסיקה הקונספטואלית, המוסיקה האקראית ועוד.
קראו מעט על עבודותיו ופריצות הדרך המוסיקליות שלו באאוריקה בתגית "ג'ון קייג'".
הנה ג'ון קייג' והמוסיקה שלו:
http://youtu.be/KoRNWFVPaas
אריה שכתב ג'ון קייג' - יצירה לקול יחיד:
http://youtu.be/8UGKgNDVYNc
"הדפס צמיג של מכונית" היא יצירה ויזואלית של רוברט ראושנברג, שעשה עם ג'ון קייג':
https://youtu.be/u7M6LQJnGcA
ג'ון קייג' הוא אולי המלחין האמריקאי פורץ הדרך ביותר במאה ה-20.
הוא היה חדשן בלתי רגיל ותרם או היה חלוץ במגוון זרמים של המוסיקה המודרנית, כולל המינימליזם, המוסיקה הקונספטואלית, המוסיקה האקראית ועוד.
קראו מעט על עבודותיו ופריצות הדרך המוסיקליות שלו באאוריקה בתגית "ג'ון קייג'".
הנה ג'ון קייג' והמוסיקה שלו:
http://youtu.be/KoRNWFVPaas
אריה שכתב ג'ון קייג' - יצירה לקול יחיד:
http://youtu.be/8UGKgNDVYNc
"הדפס צמיג של מכונית" היא יצירה ויזואלית של רוברט ראושנברג, שעשה עם ג'ון קייג':
https://youtu.be/u7M6LQJnGcA
מה הרעיון שבמוסיקה מינימליסטית?
מוסיקה קונספטואלית (Conceptual music) היא מוסיקה עם רעיון.. זהו סגנון מוסיקלי שהמסר שלו בא מחוץ למוסיקה עצמה. בניגוד למוסיקה המופשטת (מוסיקה שהיא רק מוסיקה וללא סיפור או אפילו שם שמרמז על מה היא "מדברת"), למוסיקה הקונספטואלית יש רעיון, מסר, דימוי או סיפור,
כמו במקרה של סגנונות אוונגארד מודרניים אחרים, גם המוסיקה הקונספטואלית הונהגה על ידי המלחין היצירתי והחקרני ג'ון קייג'. מלחין זה הושפעה מפילוסופיות של הודו והמזרח הרחוק והירבה לבחון את גבולות המוסיקה ולהרחיבם. הוא ראה במוסיקה "דבר נפלא שקורה כשלא נותנים למחשבות או לרגשות להפריע". הרבה יותר מהיצירה הסופית, הוא ראה בזרימה ובתהליך ההתהוות של המוסיקה את החלק המעניין ביצירה. יצירתו המפורסמת ''33'4", שאין בה כלל צלילים, מדגימה את רעיונותיו המרתקים (ראו בתגית "4:33").
המוסיקה הקונספטואלית השפיעה בדיעבד גם על רבים מהיוצרים שלא כתבו יצירות קונספטואליות דווקא. יותר ויותר יצירות מלוות כיום בהסברים שמלווים אותן. אם פעם אמר המלחין מנדלסון "מה שהיה לי לומר, נאמר כבר בצלילים", כיום מלוות במלל מסביר או מרחיב, גם יצירות שהמסר בהן הוא מוסיקלי בלבד.
הנה "הנשיקה" - המוסיקה הקונספטואלית של המלחין המינימליסטי פיליפ גלאס:
https://youtu.be/QcmsoYLjVXk
וביצוע של 4:33 של ג'ון קייג' - היצירה ב-3 פרקים שאין בה כלל צלילים. מה ששומעים ברקע בזמן שהמבצעים שותקים - הוא המוסיקה:
http://youtu.be/fPZYyq8LoxA
מוסיקה קונספטואלית (Conceptual music) היא מוסיקה עם רעיון.. זהו סגנון מוסיקלי שהמסר שלו בא מחוץ למוסיקה עצמה. בניגוד למוסיקה המופשטת (מוסיקה שהיא רק מוסיקה וללא סיפור או אפילו שם שמרמז על מה היא "מדברת"), למוסיקה הקונספטואלית יש רעיון, מסר, דימוי או סיפור,
כמו במקרה של סגנונות אוונגארד מודרניים אחרים, גם המוסיקה הקונספטואלית הונהגה על ידי המלחין היצירתי והחקרני ג'ון קייג'. מלחין זה הושפעה מפילוסופיות של הודו והמזרח הרחוק והירבה לבחון את גבולות המוסיקה ולהרחיבם. הוא ראה במוסיקה "דבר נפלא שקורה כשלא נותנים למחשבות או לרגשות להפריע". הרבה יותר מהיצירה הסופית, הוא ראה בזרימה ובתהליך ההתהוות של המוסיקה את החלק המעניין ביצירה. יצירתו המפורסמת ''33'4", שאין בה כלל צלילים, מדגימה את רעיונותיו המרתקים (ראו בתגית "4:33").
המוסיקה הקונספטואלית השפיעה בדיעבד גם על רבים מהיוצרים שלא כתבו יצירות קונספטואליות דווקא. יותר ויותר יצירות מלוות כיום בהסברים שמלווים אותן. אם פעם אמר המלחין מנדלסון "מה שהיה לי לומר, נאמר כבר בצלילים", כיום מלוות במלל מסביר או מרחיב, גם יצירות שהמסר בהן הוא מוסיקלי בלבד.
הנה "הנשיקה" - המוסיקה הקונספטואלית של המלחין המינימליסטי פיליפ גלאס:
https://youtu.be/QcmsoYLjVXk
וביצוע של 4:33 של ג'ון קייג' - היצירה ב-3 פרקים שאין בה כלל צלילים. מה ששומעים ברקע בזמן שהמבצעים שותקים - הוא המוסיקה:
http://youtu.be/fPZYyq8LoxA
מהי היצירה המוסיקלית האיטית בעולם?
היצירה המוסיקלית האיטית ביותר בעולם היא יצירה של המלחין ג'ון קייג'. בשנת 2001 החלו לנגן את היצירה והיא תנוגן במשך 639 שנים. הנגינה שלה צפויה להסתיים בשנת 2640.
היצירה נקראת "איטי ככל האפשר" (As Slow as Possible ובקיצור ASLSP). האקורד מתחלף בה אחת לפרק זמן של שנה או חצי שנה, בהתאם לאורך הצליל. זה קורה ב-5 לספטמברֿ אחת לשנה, ביום הולדתו של המלחין.
אקורד הוא צירוף של כמה צלילים, רגע בהרמוניה של היצירה והוא אכן מתחלף אחת להרבה זמן. אבל העוגב מנגן, או יותר נכון פולט מעין זמזום נמוך ומדיטטיבי, לאורך כל הזמן שבין התחלפויות האקורדים.
קייג' לא ציין כמה זמן תימשך נגינת היצירה שלו. מה שקבע את האורך הוא למעשה תאריך ההתחלה של הביצוע, בדיוק 639 שנים לאחר שניקולאוס פאבר בנה את עוגב הכנסייה הראשון שלו.
אירוע החלפת האקורד ביצירה הזו מתקיים בכנסייה בהלברשטדט שבגרמניה ומגיעים אליו כ-100 מאזינים שבאים להאזין לאקורד הנוסף ביצירה ובעיקר לחוות חוויה אמנותית מעט מוזרה אך מרגשת, בהתחשב בכך שאיש מהם לא יחיה בסיום הביצוע של היצירה.
לערוך
הקונצרט החל בשנת 2001 בכנסיית סנט בורכרד לשעבר בהלברשטט, גרמניה, והוא אמור להסתיים בשנת 2640, למשך 639 שנים. למרות שקייג' לא ציין משך זמן ליצירה שלו, האורך נבחר מכיוון שתאריך ההתחלה של ההופעה הוא 639 שנים לאחר שניקולאוס פאבר בנה את עוגב הכנסייה הראשון. ביצועים אחרים של היצירה נמשכו בין 29 ל-70 דקות.
ההופעה של הלברשטט, על ידי עוגב אוטומטי, מתקדמת כל כך לאט שהמבקרים נאלצים להמתין חודשים לשינוי אקורד (לשינוי תו אחד, ב-2008, יותר מ-1,000 מבקרים הגיעו להאזין). הם מתרחשים בחמישי לחודש, אבל הבא מתוכנן רק ביולי 2012. האיבר פולט זמזום מדיטטיבי נמוך בכל עת. אתה יכול לשמוע אותו באתר האינטרנט של ASLSP.
הנה סרטון על היצירה האיטית בעולם:
http://youtu.be/irSOBLwBvb0
ואירוע החלפת האקורד הגדול:
http://youtu.be/bSoH4_valAs
היצירה המוסיקלית האיטית ביותר בעולם היא יצירה של המלחין ג'ון קייג'. בשנת 2001 החלו לנגן את היצירה והיא תנוגן במשך 639 שנים. הנגינה שלה צפויה להסתיים בשנת 2640.
היצירה נקראת "איטי ככל האפשר" (As Slow as Possible ובקיצור ASLSP). האקורד מתחלף בה אחת לפרק זמן של שנה או חצי שנה, בהתאם לאורך הצליל. זה קורה ב-5 לספטמברֿ אחת לשנה, ביום הולדתו של המלחין.
אקורד הוא צירוף של כמה צלילים, רגע בהרמוניה של היצירה והוא אכן מתחלף אחת להרבה זמן. אבל העוגב מנגן, או יותר נכון פולט מעין זמזום נמוך ומדיטטיבי, לאורך כל הזמן שבין התחלפויות האקורדים.
קייג' לא ציין כמה זמן תימשך נגינת היצירה שלו. מה שקבע את האורך הוא למעשה תאריך ההתחלה של הביצוע, בדיוק 639 שנים לאחר שניקולאוס פאבר בנה את עוגב הכנסייה הראשון שלו.
אירוע החלפת האקורד ביצירה הזו מתקיים בכנסייה בהלברשטדט שבגרמניה ומגיעים אליו כ-100 מאזינים שבאים להאזין לאקורד הנוסף ביצירה ובעיקר לחוות חוויה אמנותית מעט מוזרה אך מרגשת, בהתחשב בכך שאיש מהם לא יחיה בסיום הביצוע של היצירה.
לערוך
הקונצרט החל בשנת 2001 בכנסיית סנט בורכרד לשעבר בהלברשטט, גרמניה, והוא אמור להסתיים בשנת 2640, למשך 639 שנים. למרות שקייג' לא ציין משך זמן ליצירה שלו, האורך נבחר מכיוון שתאריך ההתחלה של ההופעה הוא 639 שנים לאחר שניקולאוס פאבר בנה את עוגב הכנסייה הראשון. ביצועים אחרים של היצירה נמשכו בין 29 ל-70 דקות.
ההופעה של הלברשטט, על ידי עוגב אוטומטי, מתקדמת כל כך לאט שהמבקרים נאלצים להמתין חודשים לשינוי אקורד (לשינוי תו אחד, ב-2008, יותר מ-1,000 מבקרים הגיעו להאזין). הם מתרחשים בחמישי לחודש, אבל הבא מתוכנן רק ביולי 2012. האיבר פולט זמזום מדיטטיבי נמוך בכל עת. אתה יכול לשמוע אותו באתר האינטרנט של ASLSP.
הנה סרטון על היצירה האיטית בעולם:
http://youtu.be/irSOBLwBvb0
ואירוע החלפת האקורד הגדול:
http://youtu.be/bSoH4_valAs
מי הלחין שקט מוחלט וקרא לזה יצירה מוזיקלית?
מוצרט, מגדולי המלחינים בהיסטוריה, אמר פעם ש"המוסיקה אינה בתווים, אלא בשקט שביניהם." ואכן, מוסיקאים תמיד יספרו לכם עד כמה ההפסקות שבין הצלילים חשובות ומשמעותיות, בין אם הן כתובות ובין אם הן מבוצעות ב"פרייזינג" ובנשימות שבין השירה, או הנגינה.
אבל המלחין ג'ון קייג' הגדיל לעשות בתחום הזה, יש שיאמרו אפילו הגזים... הוא יצר את יצירתו המודרנית 4:33, שבה הנגנים לא עושים דבר, במשך 4 דקות ו-33 שניות. נסביר שוב - הנגנים (או הזמרים, אגב) נדרשים על ידי המלחין שלא לנגן או לשיר דבר, במשך כל זמן היצירה. המוסיקה היא מה ששומעים בינתיים...
אבל תאמרו שאם לא מנגנים או שרים, הרי שאין מוסיקה בעצם. ובכן, קייג' הלחין את היצירה המיוחדת הזו, בניסיון לגרום למאזינים להקשיב לשקט, או בעצם להיעדרו של השקט - לרעשי הרקע והסביבה שאנו שומעים, כשהמוסיקאים לא מנגנים.
בעצם קייג' הצביע ביצירה זו על אי קיומה של הדממה. הטענה שלו היא שגם כשאין מוזיקה ביצירה, המוזיקה בכל זאת קיימת - בקולות הקהל, בגשם שעל גג האולם, בשברירי שיחות ואפילו ברעשים של חוסר הנוחות של המאזינים... כשאנו שומעים את השקט, הוא מכריח אותנו להיות מודעים לזה שאין מוזיקה, אבל יש רעשים שגם הם סוג של מוזיקה. טפשי? גאוני? אולי לא ואולי לא. מעניין? - בטוח שכן!
הנה ביצוע של 4:33 על ידי תזמורת סימפונית באנגליה:
https://youtu.be/-umW268nusc
וביצוע לפסנתר של 4:33 בידי הפסנתרן הישראלי אריה ורדי:
http://youtu.be/dGCZ7iKSZIM
מוצרט, מגדולי המלחינים בהיסטוריה, אמר פעם ש"המוסיקה אינה בתווים, אלא בשקט שביניהם." ואכן, מוסיקאים תמיד יספרו לכם עד כמה ההפסקות שבין הצלילים חשובות ומשמעותיות, בין אם הן כתובות ובין אם הן מבוצעות ב"פרייזינג" ובנשימות שבין השירה, או הנגינה.
אבל המלחין ג'ון קייג' הגדיל לעשות בתחום הזה, יש שיאמרו אפילו הגזים... הוא יצר את יצירתו המודרנית 4:33, שבה הנגנים לא עושים דבר, במשך 4 דקות ו-33 שניות. נסביר שוב - הנגנים (או הזמרים, אגב) נדרשים על ידי המלחין שלא לנגן או לשיר דבר, במשך כל זמן היצירה. המוסיקה היא מה ששומעים בינתיים...
אבל תאמרו שאם לא מנגנים או שרים, הרי שאין מוסיקה בעצם. ובכן, קייג' הלחין את היצירה המיוחדת הזו, בניסיון לגרום למאזינים להקשיב לשקט, או בעצם להיעדרו של השקט - לרעשי הרקע והסביבה שאנו שומעים, כשהמוסיקאים לא מנגנים.
בעצם קייג' הצביע ביצירה זו על אי קיומה של הדממה. הטענה שלו היא שגם כשאין מוזיקה ביצירה, המוזיקה בכל זאת קיימת - בקולות הקהל, בגשם שעל גג האולם, בשברירי שיחות ואפילו ברעשים של חוסר הנוחות של המאזינים... כשאנו שומעים את השקט, הוא מכריח אותנו להיות מודעים לזה שאין מוזיקה, אבל יש רעשים שגם הם סוג של מוזיקה. טפשי? גאוני? אולי לא ואולי לא. מעניין? - בטוח שכן!
הנה ביצוע של 4:33 על ידי תזמורת סימפונית באנגליה:
https://youtu.be/-umW268nusc
וביצוע לפסנתר של 4:33 בידי הפסנתרן הישראלי אריה ורדי:
http://youtu.be/dGCZ7iKSZIM
ג'ון קייג'
מהו משפט זכויות היוצרים המוזר בהיסטוריה?
האם אפשר לגנוב שקט, כמו שגונבים מנגינה או מילים ומפרים זכויות יוצרים? - מסתבר שלדעת בית המשפט זה בהחלט אפשרי. בשנת 2002 נתבע המפיק והמוסיקאי האנגלי מייק באט באחד המשפטים המטומטמים בהיסטוריה של האמנות ובכלל.
מדובר היה בתביעה שהוגשה על ידי בית ההוצאה לאור וחברת התקליטים של המלחין הנודע והאוונגארדיסט, פורץ הדרך, המלחין המודרני ג'ון קייג'. אותו קייג', דמות חשובה מאד במוסיקה המודרנית, נפטר 10 שנים לפני כן, בשנת 1992. אבל בעלי הזכויות על הקלטותיו ויצירותיו תבעו את באט, מכיוון שהוא "כתב" קטע שקט בן דקה, שנשמע כמו חלק מ-4:33, יצירתו המפורסמת ומעוררת המחלוקת של ג'ון קייג (תוכלו להכיר אותה בתגית "4:33").
את הקטע הוא סיפק ללהקה שלה הפיק אלבום שנתיים לפני כן, להקת "The Planets". בשיר "A One Minute Silence", שהם "ביצעו" באלבום. הם בעצם לא ניגנו או שרו דבר. רק שתקו במשך דקה...
היצירה המקורית כללה בעצם 3 דקות ו-33 שניות של דממה מוחלטת. המוסיקאי או ההרכב המבצע את היצירה פשוט לא עושים דבר במשך 4 וחצי דקות ועוד 3 שניות. הרעיון של קייג', אגב, אינו טיפשי. הוא טען שהשקט מאפשר למאזין לשמוע את רעשי הסביבה וזו בעצם המוסיקה הייחודית, בביצוע חד-פעמי, שחווים המאזינים.
נחזור לבית המשפט. ראשית, את השופט לא הטרידה העובדה ששקט היה קיים תמיד בעולם, לפחות באותם רגעים שהילדים של השכנים הולכים לישון... הוא אכן ראה היגיון בתביעה שמפקיעה את השקט מהציבור, לטובת המלחין הראשון שהגה את הרעיון הגאוני מכולם - לרשום יצירה שלמה שהדממה בה מככבת באופן בלעדי בתור יצירתו שלו. מצד שני, היה היגיון גם בטענת התובעים, שקייג' היה הראשון לחשוב על יצירה שכולה שקט ושבשמה הוגדר משך זמן השקט.
באט לא טיפש. ענייני זכויות יוצרים מצליחים לא פעם לצאת משליטה ואף לרושש את הנתבעים, אם בית המשפט יחליט להרשיעם (ראו בתגית "זכויות יוצרים"). הוא החליט להגיע לפשרה עם התובעים והסכים לשלם להם פיצוי כספי נאות, בכדי להביא לסיום הפרשה. לא ברור בכמה כסף התבטא הפיצוי, אבל ברור הוא שהתובעים מצידם, יותר משמחו להגדיר בחסות בית משפט את זכות היוצרים שלהם, על זמן השקט המוקלט ועל היות הקונספט שלהם.
קונספט? - כן, שהרי היצירה 4:33 עצמה היא יצירה קונספטואלית, כלומר שהרעיון בה הוא העניין ולאו דווקא התווים הלא-קיימים שאין או יש בה.
ובאט שמח לסכם אז ש"זה היה אחד העימותים המשפטיים הכי משעשעים שבהם השתתפתי. בטוחני שג'ון קייג' היה מאשר (אם היה חי...) שהשקט שלנו הוא מקורי לגמרי ואינו גנוב מהשקט שלו".
הנה 4:33 של קייג' בביצוע של תזמורת:
https://youtu.be/Oh-o3udImy8
הנה להקת "The Planets" בשירם "A One Minute Silence". שימו לב מי חתום בתור המחברים וכמה נגנים דרושים כדי לבצע את השקט הזה:
https://youtu.be/1Xc2LM8hutU
הפלאנטס עשו עיבודים גם לאחרים - כמו רודריגו:
https://youtu.be/J4qUEw9KOf8
והנה שיר אחר של מייק באט, בביצוע של קייטי מלואה הנפלאה, כדי שתהיו משוכנעים שהוא גם מוזיקאי מדהים בפני עצמו:
https://youtu.be/8wCiQnKi1q4
האם אפשר לגנוב שקט, כמו שגונבים מנגינה או מילים ומפרים זכויות יוצרים? - מסתבר שלדעת בית המשפט זה בהחלט אפשרי. בשנת 2002 נתבע המפיק והמוסיקאי האנגלי מייק באט באחד המשפטים המטומטמים בהיסטוריה של האמנות ובכלל.
מדובר היה בתביעה שהוגשה על ידי בית ההוצאה לאור וחברת התקליטים של המלחין הנודע והאוונגארדיסט, פורץ הדרך, המלחין המודרני ג'ון קייג'. אותו קייג', דמות חשובה מאד במוסיקה המודרנית, נפטר 10 שנים לפני כן, בשנת 1992. אבל בעלי הזכויות על הקלטותיו ויצירותיו תבעו את באט, מכיוון שהוא "כתב" קטע שקט בן דקה, שנשמע כמו חלק מ-4:33, יצירתו המפורסמת ומעוררת המחלוקת של ג'ון קייג (תוכלו להכיר אותה בתגית "4:33").
את הקטע הוא סיפק ללהקה שלה הפיק אלבום שנתיים לפני כן, להקת "The Planets". בשיר "A One Minute Silence", שהם "ביצעו" באלבום. הם בעצם לא ניגנו או שרו דבר. רק שתקו במשך דקה...
היצירה המקורית כללה בעצם 3 דקות ו-33 שניות של דממה מוחלטת. המוסיקאי או ההרכב המבצע את היצירה פשוט לא עושים דבר במשך 4 וחצי דקות ועוד 3 שניות. הרעיון של קייג', אגב, אינו טיפשי. הוא טען שהשקט מאפשר למאזין לשמוע את רעשי הסביבה וזו בעצם המוסיקה הייחודית, בביצוע חד-פעמי, שחווים המאזינים.
נחזור לבית המשפט. ראשית, את השופט לא הטרידה העובדה ששקט היה קיים תמיד בעולם, לפחות באותם רגעים שהילדים של השכנים הולכים לישון... הוא אכן ראה היגיון בתביעה שמפקיעה את השקט מהציבור, לטובת המלחין הראשון שהגה את הרעיון הגאוני מכולם - לרשום יצירה שלמה שהדממה בה מככבת באופן בלעדי בתור יצירתו שלו. מצד שני, היה היגיון גם בטענת התובעים, שקייג' היה הראשון לחשוב על יצירה שכולה שקט ושבשמה הוגדר משך זמן השקט.
באט לא טיפש. ענייני זכויות יוצרים מצליחים לא פעם לצאת משליטה ואף לרושש את הנתבעים, אם בית המשפט יחליט להרשיעם (ראו בתגית "זכויות יוצרים"). הוא החליט להגיע לפשרה עם התובעים והסכים לשלם להם פיצוי כספי נאות, בכדי להביא לסיום הפרשה. לא ברור בכמה כסף התבטא הפיצוי, אבל ברור הוא שהתובעים מצידם, יותר משמחו להגדיר בחסות בית משפט את זכות היוצרים שלהם, על זמן השקט המוקלט ועל היות הקונספט שלהם.
קונספט? - כן, שהרי היצירה 4:33 עצמה היא יצירה קונספטואלית, כלומר שהרעיון בה הוא העניין ולאו דווקא התווים הלא-קיימים שאין או יש בה.
ובאט שמח לסכם אז ש"זה היה אחד העימותים המשפטיים הכי משעשעים שבהם השתתפתי. בטוחני שג'ון קייג' היה מאשר (אם היה חי...) שהשקט שלנו הוא מקורי לגמרי ואינו גנוב מהשקט שלו".
הנה 4:33 של קייג' בביצוע של תזמורת:
https://youtu.be/Oh-o3udImy8
הנה להקת "The Planets" בשירם "A One Minute Silence". שימו לב מי חתום בתור המחברים וכמה נגנים דרושים כדי לבצע את השקט הזה:
https://youtu.be/1Xc2LM8hutU
הפלאנטס עשו עיבודים גם לאחרים - כמו רודריגו:
https://youtu.be/J4qUEw9KOf8
והנה שיר אחר של מייק באט, בביצוע של קייטי מלואה הנפלאה, כדי שתהיו משוכנעים שהוא גם מוזיקאי מדהים בפני עצמו:
https://youtu.be/8wCiQnKi1q4
מהי מוסיקה אקראית או מוסיקה אלאטורית?
מוסיקה אלאטורית, מוסיקת המקרה, היא אכן מוסיקה שמבוססת על אקראיות, או מקריות. מלחיני סגנון מוסיקלי מודרני ואוונגארדי זה גרמו ליצירותיהם להיות אחרת בכל פעם.
האופן הפשוט ביותר של מקריות הוא אולי האלתור, צורת נגינה שבה כל נגן ממציא מראשו קטע נגינה או סולו ובכך מוסיף ליצירה מוסיקה כרצונו. צורות חדשניות שפיתחו מלחיני מוסיקה אקראית היו של בחירה בין אפשרויות נגינה על ידי הטלת קוביה, כמו שעשה המלחין ג'ון קייג' למשל או בהחלפה של התווים המדוייקים בהנחיות כלליות לנגנים, כמו: "כאן יש לנגן הרבה צלילים באוקטבה הרביעית ובעוצמה מתגברת". מכאן אגב מובן שבסגנון זה, כמו בסגנונות מודרניים אחרים במאה ה-20, השתמשו בצורת תיווי חדשה, במקום התווים המסורתיים.
ג'ון קייג', מי שהיה ראשון המלחינים האלאטוריים, טען שהמלחין אינו צריך לשלוט ביצירה אלא לתת לה "לקרות". למעשה, זו הייתה תנועת נגד או תגובה לסגנון הסריאליזם הטוטאלי, שפגע בזרימה ובפשטות הטבעית של המוסיקה, בגלל השליטה הקיצונית והתחכום הרב שבו.
הנה סונטה אחת מני רבות שכתב ג'ון קייג' בשנות ה-40 לפסנתר ממותקן - פסנתר שלמיתריו הידק המלחין היצירתי הזה כל מיני חפצים, שהקנו לו צלילי הקשה ביחד עם צלילי הפסנתר:
http://youtu.be/VYsx5Di3bso
היצירה "נוף דמיוני מס' 4" מתוך סדרת יצירות שבהן השמיע ג'ון קייג' 12 מכשירי רדיו עם תחנות אקראיות והגביר והחליש את התחנות הללו בהחלטות לא צפויות ורגעיות:
https://youtu.be/NXIrCuQbe8k
וביצוע עכשווי של אותה היצירה:
http://youtu.be/tBPOgydgI1o
מוסיקה אלאטורית, מוסיקת המקרה, היא אכן מוסיקה שמבוססת על אקראיות, או מקריות. מלחיני סגנון מוסיקלי מודרני ואוונגארדי זה גרמו ליצירותיהם להיות אחרת בכל פעם.
האופן הפשוט ביותר של מקריות הוא אולי האלתור, צורת נגינה שבה כל נגן ממציא מראשו קטע נגינה או סולו ובכך מוסיף ליצירה מוסיקה כרצונו. צורות חדשניות שפיתחו מלחיני מוסיקה אקראית היו של בחירה בין אפשרויות נגינה על ידי הטלת קוביה, כמו שעשה המלחין ג'ון קייג' למשל או בהחלפה של התווים המדוייקים בהנחיות כלליות לנגנים, כמו: "כאן יש לנגן הרבה צלילים באוקטבה הרביעית ובעוצמה מתגברת". מכאן אגב מובן שבסגנון זה, כמו בסגנונות מודרניים אחרים במאה ה-20, השתמשו בצורת תיווי חדשה, במקום התווים המסורתיים.
ג'ון קייג', מי שהיה ראשון המלחינים האלאטוריים, טען שהמלחין אינו צריך לשלוט ביצירה אלא לתת לה "לקרות". למעשה, זו הייתה תנועת נגד או תגובה לסגנון הסריאליזם הטוטאלי, שפגע בזרימה ובפשטות הטבעית של המוסיקה, בגלל השליטה הקיצונית והתחכום הרב שבו.
הנה סונטה אחת מני רבות שכתב ג'ון קייג' בשנות ה-40 לפסנתר ממותקן - פסנתר שלמיתריו הידק המלחין היצירתי הזה כל מיני חפצים, שהקנו לו צלילי הקשה ביחד עם צלילי הפסנתר:
http://youtu.be/VYsx5Di3bso
היצירה "נוף דמיוני מס' 4" מתוך סדרת יצירות שבהן השמיע ג'ון קייג' 12 מכשירי רדיו עם תחנות אקראיות והגביר והחליש את התחנות הללו בהחלטות לא צפויות ורגעיות:
https://youtu.be/NXIrCuQbe8k
וביצוע עכשווי של אותה היצירה:
http://youtu.be/tBPOgydgI1o
מהי מוסיקה קונספטואלית?
מוסיקה קונספטואלית היא, אם תרצו, מוסיקה עם רעיון.. זהו סגנון מוסיקלי שהמסר שלו בא מחוץ למוסיקה עצמה. בניגוד למוסיקה המופשטת (מוסיקה שהיא רק מוסיקה וללא סיפור או אפילו שם שמרמז על מה היא "מדברת"), למוסיקה הקונספטואלית יש רעיון, מסר, דימוי או סיפור,
כמו בסגנונות אוונגארד אחרים, גם המוסיקה הקונספטואלית הונהגה על ידי המלחין היצירתי והחקרני ג'ון קייג'. מלחין זה הושפעה מפילוסופיות של הודו והמזרח הרחוק והירבה לבחון את גבולות המוסיקה ולהרחיבם. הוא ראה במוסיקה "דבר נפלא שקורה כשלא נותנים למחשבות או לרגשות להפריע". הרבה יותר מהיצירה הסופית, הוא ראה בזרימה ובתהליך ההתהוות של המוסיקה את החלק המעניין ביצירה. יצירתו המפורסמת ''33'4", שאין בה כלל צלילים, מדגימה את רעיונותיו המרתקים (ראו בתגית "4:33").
המוסיקה הקונספטואלית השפיעה בדיעבד גם על רבים מהיוצרים שלא כתבו יצירות קונספטואליות דווקא. יותר ויותר יצירות מלוות כיום בהסברים שמלווים אותן. אם פעם אמר המלחין מנדלסון "מה שהיה לי לומר, נאמר כבר בצלילים", כיום מלוות במלל מסביר או מרחיב, גם יצירות שהמסר בהן הוא מוסיקלי בלבד.
הנה ביצוע של "הליכת מים" בידי ג'ון קייג' בטלוויזיה האמריקאית - יצירה קונספטואלית שהמגיש מתאר כ"הוא חושב שזה רציני ואני חושב שזה מעניין, אם אתם מופתעים מותר לכם לצחוק..":
http://youtu.be/aLZ7yVszwgk
תיאור של הקלטות לאלבום של מוסיקה קונספטואלית:
http://youtu.be/I23lr_oDeYY
וביצוע של 4:33 של ג'ון קייג' - היצירה ב-3 פרקים שאין בה כלל צלילים. מה ששומעים ברקע בזמן שהמבצעים שותקים - הוא המוסיקה:
http://youtu.be/fPZYyq8LoxA
מוסיקה קונספטואלית היא, אם תרצו, מוסיקה עם רעיון.. זהו סגנון מוסיקלי שהמסר שלו בא מחוץ למוסיקה עצמה. בניגוד למוסיקה המופשטת (מוסיקה שהיא רק מוסיקה וללא סיפור או אפילו שם שמרמז על מה היא "מדברת"), למוסיקה הקונספטואלית יש רעיון, מסר, דימוי או סיפור,
כמו בסגנונות אוונגארד אחרים, גם המוסיקה הקונספטואלית הונהגה על ידי המלחין היצירתי והחקרני ג'ון קייג'. מלחין זה הושפעה מפילוסופיות של הודו והמזרח הרחוק והירבה לבחון את גבולות המוסיקה ולהרחיבם. הוא ראה במוסיקה "דבר נפלא שקורה כשלא נותנים למחשבות או לרגשות להפריע". הרבה יותר מהיצירה הסופית, הוא ראה בזרימה ובתהליך ההתהוות של המוסיקה את החלק המעניין ביצירה. יצירתו המפורסמת ''33'4", שאין בה כלל צלילים, מדגימה את רעיונותיו המרתקים (ראו בתגית "4:33").
המוסיקה הקונספטואלית השפיעה בדיעבד גם על רבים מהיוצרים שלא כתבו יצירות קונספטואליות דווקא. יותר ויותר יצירות מלוות כיום בהסברים שמלווים אותן. אם פעם אמר המלחין מנדלסון "מה שהיה לי לומר, נאמר כבר בצלילים", כיום מלוות במלל מסביר או מרחיב, גם יצירות שהמסר בהן הוא מוסיקלי בלבד.
הנה ביצוע של "הליכת מים" בידי ג'ון קייג' בטלוויזיה האמריקאית - יצירה קונספטואלית שהמגיש מתאר כ"הוא חושב שזה רציני ואני חושב שזה מעניין, אם אתם מופתעים מותר לכם לצחוק..":
http://youtu.be/aLZ7yVszwgk
תיאור של הקלטות לאלבום של מוסיקה קונספטואלית:
http://youtu.be/I23lr_oDeYY
וביצוע של 4:33 של ג'ון קייג' - היצירה ב-3 פרקים שאין בה כלל צלילים. מה ששומעים ברקע בזמן שהמבצעים שותקים - הוא המוסיקה:
http://youtu.be/fPZYyq8LoxA
מה סוד המוסיקה המהפנטת של פיליפ גלאס, המלחין השרברב?
"מהפנטת, מטאפיסית, רוחנית, מחווטת מחדש את הקשרים בין תאי העצב במוח, מנגנת את העתיד" - המוסיקה שלו כבר קיבלה את כל שמות התואר והסופרלטיבים האפשריים ויש רבים שרואים בו את המלחין הגדול ביותר שחי כיום. פיליפ גלאס (Philip Glass) הוא אכן אחד המלחינים הנערצים ומהמוסיקאים הגדולים במאה ה-20.
גלאס הוא מלחין יהודי, שאמנם נולד בבולטימור שבארצות הברית אבל להורים יהודים שהיגרו שנים מעטות לפני כן מליטא, לפני שפרצה מלחמת העולם השניה. היה לו ולהוריו מזל גדול, כי מרבית יהודי ליטא נרצחו בשואה.
גלאס הוא חלק מהזרם המינימליסטי, לצד מלחינים אמריקאים כמו ג'ון קייג' וסטיב רייך ומלחינים ממזרח אירופה דוגמת ליגֶטי, פֶּנדֶרֶצקי ואַרווֹ פֵּארְט מאסטוניה.
כשרונו מדהים. בגיל 15 הוא כבר סיים את התיכון ומיהר להרשם ללימודי מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטת שיקגו. אבל גאון נשאר גאון ודי מהר הוא נרשם ללימודי המוסיקה בבית הספר ג'וליארד. במהלך לימודיו פיליפ הצעיר היה צריך להתפרנס אז הוא החל לעבוד בעבודות שונות ומשונות, כדי לממן את לימודיו. בין השאר הוא עבד בחברת הובלות, באינסטלציה ועל גבי מנוף. כשעבד בתור נהג מונית בניו-יורק, הוא כבר החל לפרסם את יצירותיו. האגדה מספרת שיום אחרי הבכורה של האופרה שלו, "איינשטיין על החוף", במטרופוליטן בניו יורק, הוא הסיע במונית שלו נוסעת מבוגרת שאמרה לו, אחרי שראתה את שמו על הלוחית, ש"יש לך שם זהה למלחין מפורסם ששמעתי אתמול אופרה שלו"... בפעם אחרת מצא עצמו עושה עבודת אינסטלציה עבור לקוח שהתגלה כלא פחות מהמבקר של המגזין "Time". כשהמבקר זיהה אותו והתפלא שהקומפוזיטור הגאון הוא שמחבר לו את מדיח הכלים לצנרת, גלאס אישר ורק ביקש בנימוס מהלקוח הנדהם לתת לו לסיים את העבודה...
אגב, רובם של אותם מבקרים לא עשו לו חיים קלים בתחילת הדרך. מרבית מבקרי המוסיקה הקלאסית ראו ב"מינימליזם" סוג של עינוי. החזרה על תבנית שוב ושוב, עם מעט מאד שינויים במעגל האינסופי של מה שאנו מכנים כיום Loop הייתה בעיניהם בזויה. מבקר אחד כתב פעם שהאזנה למוסיקה של גלאס היא סוג של מזוכיזם וכשזה נגמר, מרגישים הקלה נהדרת...
מבקר אחר הזמין פעם את קוראיו לחשוב מה היה קורה אם בטהובן היה חוזר שוב ושוב, לאורך כל הקריירה שלו, רק על ההתחלה של סונטת אור ירח...
את השמות של המבקרים הללו איש אינו זוכר. גלאס, לעומתם, הפך לאגדה. בתחילת שנות ה-80 הוא מיזג את המוסיקה המודרנית שלו, עם מוסיקת הפופ, באלבום פורץ הדרך "GlassWorks". כמו אנדי וורהול וליכטנשטיין הוא הצליח להכניס את מוסיקת הפופ בדלת הקדמית, לעולם המוסיקה "הרצינית" של המאה ה-20. במקביל הוא גם הלחין את הפסקול לסרט הקולנוע המהפנט "הנבואה", בו המוסיקה ליוותה מראות מצולמים מרהיבים וערוכים בתחכום ובשינויי מהירות ואופי, שיצרו לה מראה עתידני, כמעט פילוסופי. אחר-כך באו הקונצ'רטי שלו והפסקול המטורף ביופיו לסרט "השעות", על סיפוריהן המקבילים של 3 נשים אובדניות ודכאוניות, אחת מהן היא הסופרת האגדית וירג'יניה וולף. הדיכאון לא נשמע מעולם כל כך יפה ופיוטי.
אבל גלאס, כמו השרברב שהוא היה בתחילת הדרך, נשאר גם כמוסיקאי נערץ, אותו אדם צנוע ולא מתנשא, שלא מרים את קולו ולא פיתח מניירות של כוכב, כמו רבים במעמדו. הוא רואה בעצמו יהודי בודהיסטי ומעורב במאבק העולמי למען עצמאותה של טיבט ושחרורה מהשלטון הסיני. הוא התחתן שוב ושוב, 5 פעמים בינתיים, עושה ילדים, אהבה ומקפיד על תזונה שלא מן החי, אבל לא מטיף לאחרים. פשוט בן אדם. מלחין גדול אבל אדם טוב.
הנה קדימון לסיפורו של גלאס, "המלחין הגדול ביותר שחי בינינו":
https://youtu.be/5dVNwmj11bk
המוסיקה המהפנטת שיצר לסרט המהפנט "הנבואה":
https://youtu.be/-g5_E6armyQ
הפתיחה הנפלאה שלו ל-Glassworks הממכרת:
https://youtu.be/TWu9VxVQ6Lg
גלאס התאים בול לקולנוע והוכיח את זה בסרטים רבים - "הנשיקה" של פיליפ גלאס:
http://youtu.be/QcmsoYLjVXk
הקטע המינימליסטי "פתיחה" של המלחין פיליפ גלאס:
http://youtu.be/fkmNqyUSrFw
אלה הקטעים שמפריעים למבקרים - Floe מתוך Glassworks עם ההרכב שלו:
https://youtu.be/gK46EKVYfNU
יצירה שלו לנבל:
https://youtu.be/hV2-zFh3tAU
קטע שהלחין המלחין המינימליסט פיליפ גלאס לתכנית "רחוב סומסום":
http://youtu.be/ch-R1aIM-C0
"דברים מתים" מהמוסיקה הקסומה שלו לסרט "השעות":
https://youtu.be/0VrceEJ2_Wo
עצמו את העיניים והקשיבו ל-Mad rush שהוא מנגן בפסנתר סולו:
https://youtu.be/8Q0G0-9E5SE?long=yes
ורביעייה קאמרית מנגנת גלאס:
https://youtu.be/JzOyo7NoSBQ?long=yes
"מהפנטת, מטאפיסית, רוחנית, מחווטת מחדש את הקשרים בין תאי העצב במוח, מנגנת את העתיד" - המוסיקה שלו כבר קיבלה את כל שמות התואר והסופרלטיבים האפשריים ויש רבים שרואים בו את המלחין הגדול ביותר שחי כיום. פיליפ גלאס (Philip Glass) הוא אכן אחד המלחינים הנערצים ומהמוסיקאים הגדולים במאה ה-20.
גלאס הוא מלחין יהודי, שאמנם נולד בבולטימור שבארצות הברית אבל להורים יהודים שהיגרו שנים מעטות לפני כן מליטא, לפני שפרצה מלחמת העולם השניה. היה לו ולהוריו מזל גדול, כי מרבית יהודי ליטא נרצחו בשואה.
גלאס הוא חלק מהזרם המינימליסטי, לצד מלחינים אמריקאים כמו ג'ון קייג' וסטיב רייך ומלחינים ממזרח אירופה דוגמת ליגֶטי, פֶּנדֶרֶצקי ואַרווֹ פֵּארְט מאסטוניה.
כשרונו מדהים. בגיל 15 הוא כבר סיים את התיכון ומיהר להרשם ללימודי מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטת שיקגו. אבל גאון נשאר גאון ודי מהר הוא נרשם ללימודי המוסיקה בבית הספר ג'וליארד. במהלך לימודיו פיליפ הצעיר היה צריך להתפרנס אז הוא החל לעבוד בעבודות שונות ומשונות, כדי לממן את לימודיו. בין השאר הוא עבד בחברת הובלות, באינסטלציה ועל גבי מנוף. כשעבד בתור נהג מונית בניו-יורק, הוא כבר החל לפרסם את יצירותיו. האגדה מספרת שיום אחרי הבכורה של האופרה שלו, "איינשטיין על החוף", במטרופוליטן בניו יורק, הוא הסיע במונית שלו נוסעת מבוגרת שאמרה לו, אחרי שראתה את שמו על הלוחית, ש"יש לך שם זהה למלחין מפורסם ששמעתי אתמול אופרה שלו"... בפעם אחרת מצא עצמו עושה עבודת אינסטלציה עבור לקוח שהתגלה כלא פחות מהמבקר של המגזין "Time". כשהמבקר זיהה אותו והתפלא שהקומפוזיטור הגאון הוא שמחבר לו את מדיח הכלים לצנרת, גלאס אישר ורק ביקש בנימוס מהלקוח הנדהם לתת לו לסיים את העבודה...
אגב, רובם של אותם מבקרים לא עשו לו חיים קלים בתחילת הדרך. מרבית מבקרי המוסיקה הקלאסית ראו ב"מינימליזם" סוג של עינוי. החזרה על תבנית שוב ושוב, עם מעט מאד שינויים במעגל האינסופי של מה שאנו מכנים כיום Loop הייתה בעיניהם בזויה. מבקר אחד כתב פעם שהאזנה למוסיקה של גלאס היא סוג של מזוכיזם וכשזה נגמר, מרגישים הקלה נהדרת...
מבקר אחר הזמין פעם את קוראיו לחשוב מה היה קורה אם בטהובן היה חוזר שוב ושוב, לאורך כל הקריירה שלו, רק על ההתחלה של סונטת אור ירח...
את השמות של המבקרים הללו איש אינו זוכר. גלאס, לעומתם, הפך לאגדה. בתחילת שנות ה-80 הוא מיזג את המוסיקה המודרנית שלו, עם מוסיקת הפופ, באלבום פורץ הדרך "GlassWorks". כמו אנדי וורהול וליכטנשטיין הוא הצליח להכניס את מוסיקת הפופ בדלת הקדמית, לעולם המוסיקה "הרצינית" של המאה ה-20. במקביל הוא גם הלחין את הפסקול לסרט הקולנוע המהפנט "הנבואה", בו המוסיקה ליוותה מראות מצולמים מרהיבים וערוכים בתחכום ובשינויי מהירות ואופי, שיצרו לה מראה עתידני, כמעט פילוסופי. אחר-כך באו הקונצ'רטי שלו והפסקול המטורף ביופיו לסרט "השעות", על סיפוריהן המקבילים של 3 נשים אובדניות ודכאוניות, אחת מהן היא הסופרת האגדית וירג'יניה וולף. הדיכאון לא נשמע מעולם כל כך יפה ופיוטי.
אבל גלאס, כמו השרברב שהוא היה בתחילת הדרך, נשאר גם כמוסיקאי נערץ, אותו אדם צנוע ולא מתנשא, שלא מרים את קולו ולא פיתח מניירות של כוכב, כמו רבים במעמדו. הוא רואה בעצמו יהודי בודהיסטי ומעורב במאבק העולמי למען עצמאותה של טיבט ושחרורה מהשלטון הסיני. הוא התחתן שוב ושוב, 5 פעמים בינתיים, עושה ילדים, אהבה ומקפיד על תזונה שלא מן החי, אבל לא מטיף לאחרים. פשוט בן אדם. מלחין גדול אבל אדם טוב.
הנה קדימון לסיפורו של גלאס, "המלחין הגדול ביותר שחי בינינו":
https://youtu.be/5dVNwmj11bk
המוסיקה המהפנטת שיצר לסרט המהפנט "הנבואה":
https://youtu.be/-g5_E6armyQ
הפתיחה הנפלאה שלו ל-Glassworks הממכרת:
https://youtu.be/TWu9VxVQ6Lg
גלאס התאים בול לקולנוע והוכיח את זה בסרטים רבים - "הנשיקה" של פיליפ גלאס:
http://youtu.be/QcmsoYLjVXk
הקטע המינימליסטי "פתיחה" של המלחין פיליפ גלאס:
http://youtu.be/fkmNqyUSrFw
אלה הקטעים שמפריעים למבקרים - Floe מתוך Glassworks עם ההרכב שלו:
https://youtu.be/gK46EKVYfNU
יצירה שלו לנבל:
https://youtu.be/hV2-zFh3tAU
קטע שהלחין המלחין המינימליסט פיליפ גלאס לתכנית "רחוב סומסום":
http://youtu.be/ch-R1aIM-C0
"דברים מתים" מהמוסיקה הקסומה שלו לסרט "השעות":
https://youtu.be/0VrceEJ2_Wo
עצמו את העיניים והקשיבו ל-Mad rush שהוא מנגן בפסנתר סולו:
https://youtu.be/8Q0G0-9E5SE?long=yes
ורביעייה קאמרית מנגנת גלאס:
https://youtu.be/JzOyo7NoSBQ?long=yes
מה מיוחד במוסיקה המינימליסטית?
מוסיקה מינימליסטית היא מוסיקה שמבוססת על תבניות קצרות שחוזרות על עצמן שוב ושוב לאורך זמן, כשמדי פעם מתרחשים שינויים קלים. כך, המוסיקה החוזרת על עצמה עם שינויים אלה מאפשרת למלחין לחקור את החומר שעומד לרשותו ולהשמיעו באופן חוזר אך מעמיק.
המינימליזם די החזיר את הטונאליות שנעלמה בסגנונות מודרניים אחרים. הוא גם הושפע מסגנונות ג'אז מתקדמים כמו סגנון הביבופ והג'אז הקר (Cool Jazz) ומיצירות ג'אז והחקר המוסיקלי של מוסיקאים כמו מיילס דיוויס וג'ון קולטריין.
סגנון המוסיקה המינימליסטי התפתח בשני ראשים, כשבארצות הברית פועלים מלחינים כמו ג'ון קייג', סטיב רייך ופיליפ גלאס ובמזרח אירופה מלחינים כמו ליגֶטי, פֶּנדֶרֶצקי ואַרווֹ פֵּארְט מאסטוניה.
דוגמה מצוינת לתפקיד של הלופ המחזורי - "מוזיקה לכפיסי עץ" של סטיב רייך:
https://youtu.be/gy2kyRrXm2g
כשמלודיה פוגשת בלופים - "הנשיקה" של פיליפ גלאס:
http://youtu.be/QcmsoYLjVXk
לילדים מהמלחין המינימליסטי פיליפ גלאס לתכנית "רחוב סומסום":
http://youtu.be/ch-R1aIM-C0
"צא החוצה" של סטיב רייך:
https://youtu.be/ouYiTiiY3vg
הקטע המינימליסטי "פתיחה" של המלחין פיליפ גלאס:
http://youtu.be/fkmNqyUSrFw
דוגמה למוסיקה מינימליסטית קולית מאת המלחין האסטוני המצוין ארוו פארט:
http://youtu.be/Cq5ZvpE67nY
מוסיקה מינימליסטית היא מוסיקה שמבוססת על תבניות קצרות שחוזרות על עצמן שוב ושוב לאורך זמן, כשמדי פעם מתרחשים שינויים קלים. כך, המוסיקה החוזרת על עצמה עם שינויים אלה מאפשרת למלחין לחקור את החומר שעומד לרשותו ולהשמיעו באופן חוזר אך מעמיק.
המינימליזם די החזיר את הטונאליות שנעלמה בסגנונות מודרניים אחרים. הוא גם הושפע מסגנונות ג'אז מתקדמים כמו סגנון הביבופ והג'אז הקר (Cool Jazz) ומיצירות ג'אז והחקר המוסיקלי של מוסיקאים כמו מיילס דיוויס וג'ון קולטריין.
סגנון המוסיקה המינימליסטי התפתח בשני ראשים, כשבארצות הברית פועלים מלחינים כמו ג'ון קייג', סטיב רייך ופיליפ גלאס ובמזרח אירופה מלחינים כמו ליגֶטי, פֶּנדֶרֶצקי ואַרווֹ פֵּארְט מאסטוניה.
דוגמה מצוינת לתפקיד של הלופ המחזורי - "מוזיקה לכפיסי עץ" של סטיב רייך:
https://youtu.be/gy2kyRrXm2g
כשמלודיה פוגשת בלופים - "הנשיקה" של פיליפ גלאס:
http://youtu.be/QcmsoYLjVXk
לילדים מהמלחין המינימליסטי פיליפ גלאס לתכנית "רחוב סומסום":
http://youtu.be/ch-R1aIM-C0
"צא החוצה" של סטיב רייך:
https://youtu.be/ouYiTiiY3vg
הקטע המינימליסטי "פתיחה" של המלחין פיליפ גלאס:
http://youtu.be/fkmNqyUSrFw
דוגמה למוסיקה מינימליסטית קולית מאת המלחין האסטוני המצוין ארוו פארט:
http://youtu.be/Cq5ZvpE67nY