שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה המשל בספר "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול?
הספר "חוות החיות" (Animal Farm) שפורסם בשנת 1945 על ידי ג'ורג' אורוול, הוא אלגוריה. כלומר הוא מציג באמצעות משל, את ביקורתו של הסופר על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות.
הדבר נעשה דרך תיאור חברה של חיות, שבה החזירים הם הכת השלטת במדינה.
מה שאורוול עשה זה לשתול ביצירה רעיון סמוי, מה שנקרא "סאבטקסט".
במרכז הספר קבוצת חיות בחווה באנגליה שרוצה להפוך מ"עם משועבד" ל"עם חופשי". בספר מגשימות החיות את חלומן ונתקלות במכשולים ולא מעט קשיים, אך מצליחות להתגבר על הקשיים ולהגשים את המטרה. אך בתוך החופש שזכו לו החיות שבחווה, מנהיגי המרד הופכים את עצמם בהדרגה לעריצים וממש כמו שקרה בבברית המועצות שלאחר מלחמת העולם הראשונה, החיות הנשלטות לא מתנגדות ולא שמות לב שהשתלטה עליהן קבוצת מנהיגים מושחתת.
הספר שמדבר על מעמדו של היחיד בחברה וזכויותיו, גם דן ביחסים החברתיים של כלל החברה. אורוול סיפר כיצד הגיע לכתיבת הספר כשראה ילד קטן מוביל סוס ומצליף בו בשוט. לדבריו, הוא הבין ש"בני-האדם למעשה מנצלים חיות באותו אופן שהעשירים מנצלים את מעמד הפועלים."
בקולנוע נעשו גם כמה גרסאות של סיפור "חוות החיות". הסרטים מ-1954 ומ-1999 ידועים יותר.
הנה קדימון הסרט "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול:
http://youtu.be/LAeKX5n-5IE
הסבר על האלגוריה המבריקה שהצליחה להעביר היטב את הרעיון של שלטון רקוב וקשוח המוציא את האזרחים למרד:
https://youtu.be/SIZ8i9UUQMI
נאום ההמרדה האחרון של החיות:
https://youtu.be/Rx5iLRpw8jg
והסיפור כולו בווידאו מצויר:
https://youtu.be/BFP1IMyKyy4
במה חשוב הספר "1984" מאת ג'ורג אורוול?
הספר "1984" שכתב ג'ורג אורוול מתאר את החיים תחת שלטון יחיד מאיים של המנהיג המכונה "האח הגדול". בספר יש ביקורת חריפה על המשטר הקומוניסטי של ברית המועצות באותה תקופה ויש בו מסרים חברתיים, ומוסריים שונים.
הספר השפיע על התרבות האנושית מאד. העולם הקודר שתואר בו, עם השליטה המוחלטת של השלטון באזרחים הפך לאימת האנשים שוחרי החופש והפרטיות.
בספר "1984" הציג אורוול את הטלסקרין של המנהיג, מצלמת מעקב שנמצאת בכל בית של בני המעמד הבורגני. הטלסקרין בוחן וגם מקרין מסרי תעמולה לאוכלוסייה הבורגנית. המנהיג נכנס לכל בית ולכל דירה. הוא בכל מקום, כמו עין בוחנת ושופר מהדהד.
נוכחות הטלסקרין בבתי הבורגנים, של בני המעמד הבינוני, היא בניגוד לאלה של בני מעמד הנמוך, "הפרולים" שלא ימרדו לעולם כי הם זוכים מהשלטון ללחם ושעשועים בכמויות שמעמעמות את השליטה המוחלטת שלו.
מהספר 1984 בא הביטוי "האח הגדול", שהפך למטבע לשון ומתאר מצב שבו אזרחים או יחידים בקבוצה נתונים לפיקוח ולבדיקה מתמדת של השלטון.
כיום, בעידן של אמצעים טכנולוגיים המאפשרים לפלוש לפרטיות ולחופש הזה בקלות רבה, משמעות ונבואת הספר הזה היא גדולה ומאיימת. יש חשש אמיתי שהמנהיג העתידי ישדר ממסך הטלוויזיה את מסריו, באופן חופשי, כשאנשיו מביטים באזרחים ובודקים את מעשיהם, דרך מצלמות הפרושות בכל מקום.
עוד תרם הספר לתרבות המודרנית את המציאות האורווליאנית, ביטוי המתייחס למצב בו השלטון עושה כרצונו בעיצוב התודעה וזו הופכת למצב שלמעשה "כל שקר הוא אמת ואמת היא שקר".
אורוול גם טבע את המושג "משטרת המחשבות". זוהי משטרה חשאית שמטרתה למנוע מהאזרחים לחשוב אחרת מהדעות שמנהיג ואוכף המשטר. הביטוי הזה נכנס לשיח העולמי בקשר למשטרים המגבילים או מנסים להגביל את חופש הביטוי של אזרחיהם.
הנה המשמעויות של 1984 וההשפעה התרבותית שלו (מתורגם):
https://youtu.be/oe64p-QzhNE
הקדימון לסרט המבוסס על הספר "1984" של ג'ורג אורוול:
http://youtu.be/Z4rBDUJTnNU?t=5s
והרצאת וידאו קצרה על הספר הדיסטופי (עברית):
https://youtu.be/awntu_8pfyM?long=yes
מהו האח הגדול מהספר "1984" ואיך הפך לתופעה?
איך ראה הנטינגטון את התנגשות הציביליזציות?
תחילת שנות ה-90. התמוטטות הגוש הקומוניסטי וגמר המלחמה הקרה היא עובדה ברורה. ברור גם הניצחון המוחלט של הדמוקרטיות ובראשן ארצות הברית של אמריקה על ברית המועצות, הקומוניזם וכל מה שהם חוללו בעולם.
"מה עכשיו?" תהו חוקרי המחשבה המדינית?
עכשיו תרבות! - קבע בשנת 1993 מדען יהודי באמריקה בשם סמואל הנטינגטון. בהרצאה שנתן לרגל הופעת הספר "קץ ההיסטוריה" והפכה עם הזמן למאמר ובסוף גם לספר מפורסם בשם "התנגשות ציוויליזציות" (Clash of Civilizations).
הוא גרס שבמקום אידאולוגיות שנאבקות ביניהן על שלטון בעולם, על שיטה כלכלית או צורת משטר וכאלה, יריבו הציביליזציות ביניהן ובמהרה תיכנס למריבות גם האחות ההיא שקצת שכחנו ממנה ומהמלחמות שהיא חוללה לאורך מילניום וחצי - נו, אתם זוכרים ודאי... איך קראו לה?
אהה... הדת.
אז מדען המדינה הנטינגטון בחר את השם המצוין "התנגשות הציביליזציות", שמופיע לראשונה בספר "1984" של ג'ורג' אורוול. הוא הזכיר אמנם שם של סרט מד"ב הוליוודי מרובה כוכבים, אבל מאחוריו עמדה תיאוריה רצינית ומנומקת של הוגה מדיני מודרני.
הנטינגטון ההוגה טען אז שאחרי נפילת ברית המועצות, יתבסס המקור העיקרי לסכסוכים בעולם על הבדלים תרבותיים ודתיים בין תרבויות.
הכוונה היא, אגב, לא לתרבות במובן של Culture אלא של ציביליזציה (Civilization), מעין על-תרבות המכילה רבדים שונים. משמעות הציביליזציות לפי הנטינגטון היא חיבור בין מסורת, דת, היסטוריה, שפה, מנהגים ומוסדות - כשכל אלה יוצרים הזדהות של אנשים, העולה על ההזדהות שאנשים חשים עם המדינה.
מכל מקום, בעולם של אחרי המלחמה הקרה, ניבא הנטינגטון שהמצב יוביל להתנגשות בין ציוויליזציות שונות, ביניהן תרבויות מערביות, איסלאמיות, הינדיות וקונפוציאניות.
הוא כתב שמאבקים אל מול טרוריסטים, רדיקלים ובריתות בין ציביליזציות לאחרות, מלחמות בין מערב ומזרח, לצד מלחמות סחר, דת, מנהגים ואינטרסים ובכל שאר בעלי הדעה השונה - כל אלה ימלאו את הוואקום שנשאר אחרי גמר המלחמה הקרה ויבואו במקום המאבק שהסתיים בין הדמוקרטיה לפאשיזם, ולנאצים ובין המערב לקומוניסטים.
הנטינגטון טען שהזהויות התרבותיות והדתיות שמגדירה כל ציוויליזציה יעמתו אותה עם אחרות ובאופן כללי יגרמו לקבוצות הללו להסתכסך אחת עם השנייה. העניין הזה, קבע אז מדען המדינה המפוכח, יוביל לאלימות רבה, למלחמות ולחוסר יציבות ברמה המקומית, האזורית וגם העולמית.
יש כאן מעבר ממלחמות בין מדינות ומלחמות בין אידיאולוגיות להתנגשות אימתנית בין ציביליזציות ודתות ענק מנוגדות.
בעולם שתיאר סמואל לא יהיו גורמים שיכולים להוציא את עצמם מהמשחק, או להימלט ממאבק וממלחמת הציוויליזציות שתיכפה עליהם. כולם במשחק כי כולם מהווים סמרטוט אדום לציביליזציה כלשהי.
וראה זה פלא. מתחילת המילניום לא חסרו דוגמאות לצדקתו. מפיגועי ה-11 בספטמבר והטרור הג'יהאדיסטי, דרך מאבקי רוסיה והאיחוד האירופי על אזורי ההשפעה, מלחמות הסחר בין ארה"ב וסין ובין ארה"ב ליפן שקדמה לה, מאבקים בין סין להודו ועוד.
אז מה אתם אומרים? - האם הנטינגטון צדק או טעה?
הנה הרעיון של התנגשות הציביליזציות:
https://youtu.be/3G8y1JI-WeU
דעאש, כמו אל קעידה, מדגימה את התופעה (עברית):
https://youtu.be/hxblu3u5G_M
דיון קצר על הרעיון של התנגשות הציוויליזציות:
https://youtu.be/FcmQSQnIH2U
וראיון על ציביליזציות מתנגשות עם הנטינגטון:
https://youtu.be/ctz2Sq9K7qk?long=yes
מה זה משל ולמה נועדו משלים?
משל (Fable) הוא סיפור קצר ופשוט בעלילה, הכולל בדרך כלל בעלי חיים המתנהגים כמו בני אדם ומעביר מוסר השכל, לקח מוסרי או מסר חינוכי ששווה ללמוד.
בניגוד לסתם סיפור, ייחודו של המשל טמון ביכולתו להעביר רעיונות מורכבים, לקח וערכים חשובים. הוא עושה זאת באמצעות דימויים וסמלים המשובצים בסיפור ודרך אירועים ותיאורים פשוטים ויומיומיים שקורים לבעלי חיים.
בכל משל יש שני מרכיבים או חלקים:
המשל - זהו החלק הראשון שמסתיר רעיון או חידה כלשהם. זה הסיפור הגלוי, לרוב על בעל חיים שעובר משהו.
הנמשל - הוא המסר שעל הקורא לפענח או להבין מהסיפור ואז להעבירו לעולם האנושי, לגבי התנהגות נכונה יותר בעולם שלנו בני האדם.
#דמויות המשלים
הדמויות במשל הן בדרך כלל מעולם החי, הצומח או מחיי האנשים הפשוטים. הדמויות הללו מייצגות תכונות אנושיות, אירועים ומצבים שאנשים בכל מקום יכולים להתחבר אליהם ולהבינם.
#ההצלחה
בזכות יכולתו הייחודית לשלב בין הנאה ללמידה, המשל נשאר כלי חינוכי אהוב ויעיל גם בעידן המודרני. הסיפור המעניין מושך את תשומת הלב, בעוד שהמסר המוסרי מחלחל ללב באופן טבעי.
המשלים הם יצירות ספרותיות עתיקות מאוד. עד שהועלו על הכתב הם הועברו בעל פה ומדור לדור ובשלב מסוים, במיוחד בתקופת ההשכלה, החלו לרכז את חלקם ולקבצם לספרי משלים ידועים.
איכשהו, המשל הצליח לשרוד כאמנות סיפור עתיקה וחינוכית, שלא איבדה מכוחה - במיוחד בתקופה שבה הורים ומחנכים מודעים מחפשים דרכים יצירתיות להעברת ערכים ומסרים משמעותיים וחשובים לדורות הבאים.
#עוצמת המשל
כוחו הגדול של המשל נובע מיכולתו להנגיש רעיונות מופשטים באמצעות סיפור קליט וממוקד, שאינו מעוגן במקום ובזמן כלשהם.
קחו את המשל המפורסם על הנמלה והצרצר ושימו לב איזו דרך נפלאה יש לו לחנך על חשיבות החריצות והתכנון לטווח ארוך. המשל עושה זאת דרך סיפור פשוט שכל אחד יכול להבין - הנמלה החרוצה מתכוננת לחורף ללא ליאות, בזמן זהצרצר קל הדעת חי רק את הרגע, לא מתכונן וכשמגיע החורף גם סובל.
אחד היתרונות המשמעותיים של המשל הוא יכולתו להעביר ביקורת חברתית ומסרים מוסריים בדרך עקיפה ועדינה. במקום להטיף ישירות, המשל מאפשר לקורא או למאזין להגיע למסקנות בכוחות עצמו.
גישה זו יעילה במיוחד בחינוך ילדים וצעירים, שכן היא מאפשרת להם להזדהות עם הדמויות ולהפנים את המסר בדרך חווייתית וטבעית. עובדה זו סייעה במהלך ההיסטוריה להפוך את ספרות המשל העולמית ליצירה חשובה ומשמעותית.
#המשל בעולם ובהיסטוריה
בתרבות היהודית המשל הוא כלי חינוכי מרכזי, החל מהתנ"ך וכלה בספרות חז"ל. דוגמה מובהקת לכך היא משל "כִּבְשַׂת הָרָשׁ", בו השתמש נתן הנביא כדי להוכיח את דוד המלך. משלים אחרים הופיעו שוב ושוב בספרי המקרא כמו משלי, איוב, קוהלת ושיר השירים.
חכמי המדרש והתלמוד הירבו להשתמש גם הם במשלים כדי להסביר רעיונות מופשטים בתורה ובמחשבת ישראל. בספרות חז"ל משמשים אגדות ומדרשים כאמצעים מצוינים לחינוך והוראה של רעיונות דתיים ומוסריים ביהדות.
אך חשיבותו של המשל אינה מוגבלת לתרבות היהודית או היוונית בלבד. בתרבות המערבית, מוכר ההיסטוריון היווני הרודוטוס שמספר במאה ה-6 לפני הספירה על משליו של איזופוס (Aesop) שמעולם לא הועלו על הכתב, אך נפוצו בכל העולם.
משלי איזופוס מיוון העתיקה ממשיכים לשמש מקור השראה ולימוד עד ימינו. המשלים הללו מדגימים כיצד באמצעות סיפורים פשוטים אך עמוקים יכולות לעבור מדור לדור אמיתות על טבע האדם, כאלה שאינן תלויות בזמן או במקום כלשהם ונתפסות כראויות תמיד.
בהקשר זה ראוי להזכיר גם את משלי קרילוב (Ivan Krylov), המשורר והמספר הרוסי שחי במאה ה-18 וה-19. קרילוב נחשב לאחד מגדולי כותבי המשלים בספרות העולמית. הוא הצליח ליצור משלים שמשלבים הומור שנון עם ביקורת חברתית נוקבת. משליו המפורסמים, כמו "הברווז, הדג והסרטן" ו"הנגן בתזמורת", מתארים בחדות ובדיוק סיטואציות אנושיות מורכבות ומגוחכות כאחד.
ראוי לציין גם את לה פונטיין (Jean de La Fontaine), הסופר וממשיל המשלים הצרפתי שעיבד במאה ה-17 את משלי איזופוס ואף כתב משלים מקוריים משלו.
הסופר הרוסי קרילוב, שהושפע רבות ממשלי לה פונטיין, פרסם במאה ה-18 קובץ משלים בחרוזים, בחלקם מקוריים ובחלקם עיבודים למשלי איזופוס ולה פונטיין. הוא הצליח להתאים למציאות הרוסית את סגנון המשל של כותב המשלים הצרפתי ולהעניק להם צביון מקורי ומיוחד משלו.
משלי קרילוב מדגימים היטב כיצד המשל יכול לשמש ככלי לביקורת חברתית ופוליטית. באמצעות דמויות של חיות ומצבים לכאורה תמימים, הוא העביר ביקורת נוקבת על השחיתות בממסד הרוסי, על הבירוקרטיה המסואבת ועל חולשות אנושיות שונות.
יש ספרים שלמים שהם משלים. אחד הידועים שבהם הוא ספרו של ג'ורג' אורוול "חוות החיות" שבו חיות מתארות תכונות ומעשים אנושיים. כך עושים גם ספרי גוליבר של ג'ונתן סוויפט וכך גם "על העיוורון", ספרו של ז'ורז' סאראמגו. זהו ספר שהוא כולו משל על הטבע החברתי של אדם וכיצד הוא מתנהל בזמנים של מצוקה.
כל הדוגמאות הללו מדגישות את כוחו של המשל ככלי ספרותי שמסוגל לעקוף צנזורה ולהעביר מסרים חתרניים באופן עקיף אך אפקטיבי.
כמה משלים ידועים תמצאו בתגית "משלים".
חיפזון וזהירון מסבירים מהו משל (עברית):
https://youtu.be/YDKOE7zliwM
הנה, למשל, משל השועל והכרם המפורסם (עברית):
https://youtu.be/LTctzR5Pzss
משל המערה של אפלטון הוא אחד המשלים החכמים והעתיקים בהיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/1jrgE7PSY38
משל המרכבה הוא משל יהודי (עברית):
https://youtu.be/-vukbQovRPw
משל נהדר אך גם עצוב על החברה האנושית וכיצד היא מתנהלת בדפוס דומה שוב ושוב:
https://youtu.be/HTDdIO74BuA
משל שלא סופר מהטלוויזיה הלימודית של פעם (עברית):
https://youtu.be/grFxRr3HJnk
והחיים כמשל על צפרדעים (עברית):
https://youtu.be/ANP4y5PUuB4
הספר "חוות החיות" (Animal Farm) שפורסם בשנת 1945 על ידי ג'ורג' אורוול, הוא אלגוריה. כלומר הוא מציג באמצעות משל, את ביקורתו של הסופר על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות.
הדבר נעשה דרך תיאור חברה של חיות, שבה החזירים הם הכת השלטת במדינה.
מה שאורוול עשה זה לשתול ביצירה רעיון סמוי, מה שנקרא "סאבטקסט".
במרכז הספר קבוצת חיות בחווה באנגליה שרוצה להפוך מ"עם משועבד" ל"עם חופשי". בספר מגשימות החיות את חלומן ונתקלות במכשולים ולא מעט קשיים, אך מצליחות להתגבר על הקשיים ולהגשים את המטרה. אך בתוך החופש שזכו לו החיות שבחווה, מנהיגי המרד הופכים את עצמם בהדרגה לעריצים וממש כמו שקרה בבברית המועצות שלאחר מלחמת העולם הראשונה, החיות הנשלטות לא מתנגדות ולא שמות לב שהשתלטה עליהן קבוצת מנהיגים מושחתת.
הספר שמדבר על מעמדו של היחיד בחברה וזכויותיו, גם דן ביחסים החברתיים של כלל החברה. אורוול סיפר כיצד הגיע לכתיבת הספר כשראה ילד קטן מוביל סוס ומצליף בו בשוט. לדבריו, הוא הבין ש"בני-האדם למעשה מנצלים חיות באותו אופן שהעשירים מנצלים את מעמד הפועלים."
בקולנוע נעשו גם כמה גרסאות של סיפור "חוות החיות". הסרטים מ-1954 ומ-1999 ידועים יותר.
הנה קדימון הסרט "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול:
http://youtu.be/LAeKX5n-5IE
הסבר על האלגוריה המבריקה שהצליחה להעביר היטב את הרעיון של שלטון רקוב וקשוח המוציא את האזרחים למרד:
https://youtu.be/SIZ8i9UUQMI
נאום ההמרדה האחרון של החיות:
https://youtu.be/Rx5iLRpw8jg
והסיפור כולו בווידאו מצויר:
https://youtu.be/BFP1IMyKyy4
הספר "1984" שכתב ג'ורג אורוול מתאר את החיים תחת שלטון יחיד מאיים של המנהיג המכונה "האח הגדול". בספר יש ביקורת חריפה על המשטר הקומוניסטי של ברית המועצות באותה תקופה ויש בו מסרים חברתיים, ומוסריים שונים.
הספר השפיע על התרבות האנושית מאד. העולם הקודר שתואר בו, עם השליטה המוחלטת של השלטון באזרחים הפך לאימת האנשים שוחרי החופש והפרטיות.
בספר "1984" הציג אורוול את הטלסקרין של המנהיג, מצלמת מעקב שנמצאת בכל בית של בני המעמד הבורגני. הטלסקרין בוחן וגם מקרין מסרי תעמולה לאוכלוסייה הבורגנית. המנהיג נכנס לכל בית ולכל דירה. הוא בכל מקום, כמו עין בוחנת ושופר מהדהד.
נוכחות הטלסקרין בבתי הבורגנים, של בני המעמד הבינוני, היא בניגוד לאלה של בני מעמד הנמוך, "הפרולים" שלא ימרדו לעולם כי הם זוכים מהשלטון ללחם ושעשועים בכמויות שמעמעמות את השליטה המוחלטת שלו.
מהספר 1984 בא הביטוי "האח הגדול", שהפך למטבע לשון ומתאר מצב שבו אזרחים או יחידים בקבוצה נתונים לפיקוח ולבדיקה מתמדת של השלטון.
כיום, בעידן של אמצעים טכנולוגיים המאפשרים לפלוש לפרטיות ולחופש הזה בקלות רבה, משמעות ונבואת הספר הזה היא גדולה ומאיימת. יש חשש אמיתי שהמנהיג העתידי ישדר ממסך הטלוויזיה את מסריו, באופן חופשי, כשאנשיו מביטים באזרחים ובודקים את מעשיהם, דרך מצלמות הפרושות בכל מקום.
עוד תרם הספר לתרבות המודרנית את המציאות האורווליאנית, ביטוי המתייחס למצב בו השלטון עושה כרצונו בעיצוב התודעה וזו הופכת למצב שלמעשה "כל שקר הוא אמת ואמת היא שקר".
אורוול גם טבע את המושג "משטרת המחשבות". זוהי משטרה חשאית שמטרתה למנוע מהאזרחים לחשוב אחרת מהדעות שמנהיג ואוכף המשטר. הביטוי הזה נכנס לשיח העולמי בקשר למשטרים המגבילים או מנסים להגביל את חופש הביטוי של אזרחיהם.
הנה המשמעויות של 1984 וההשפעה התרבותית שלו (מתורגם):
https://youtu.be/oe64p-QzhNE
הקדימון לסרט המבוסס על הספר "1984" של ג'ורג אורוול:
http://youtu.be/Z4rBDUJTnNU?t=5s
והרצאת וידאו קצרה על הספר הדיסטופי (עברית):
https://youtu.be/awntu_8pfyM?long=yes
מהי תופעת האח הגדול?
אין כמו צירוף המילים "האח הגדול" כדי לעורר אסוציאציות של חברה במעקב, בשליטה טוטאלית של מנהיג אוטוריטרי, השולט בכל פרט מחיי אזרחיו, עוקב אחריהם בכל מקום, מונע מהאזרחים לחשוב אחרת ממנו, מפעיל "משטרת מחשבות" כדי לוודא שאינם חושבים אחרת ומגביל את חופש הביטוי של אזרחיו.
דומה שג'ורג אורוול יצר את הארכיטיפ המודרני, מהמשמעותיים והמדויקים ביותר למאה ה-20 וצפונה. "האח הגדול" שהוא הביא לתרבות שולט בדיסטופיה אוקיאניה ו"רואה את הכל". הוא עוקב אחרי האזרחים ונכנס לתוך פרטיותם, מה שכיום מטריד רבים באיכוני שירות הביטחון הכללי על הטלפונים שלהם.
אבל אותו שליט, הנמצא בכל מקום, גם משכתב את ההיסטוריה לצרכיו. באוקיאניה אין אמת היסטורית שלא עברה שיפוץ, עריכה ומיטוב בדיעבד של מעשי השליט הזה.
וכדי להרים ענן של עשן, השליט הזה מפזר ומלעיט את אזרחיו, המכונים אצל אורוול "פרולים", בלחם ושעשועים. הוא מפטם אותם בדברים המסיחים את דעתם משליטתו הטוטאלית בחייהם ובתוך כך שומר על שליטה מוחלטת בהם.
יש מקום אחד בו הוסר חשש המעקב והפרת הפרטיות ברגע. מדובר בקרב משתתפי ריאליטי, תכנית מציאות בשם "האח הגדול", שזכתה לפופולרית עולמית. בתכנית זו נסגרת קבוצת אנשים ביחד ב"בית האח הגדול" למשך מספר חודשים, כשהם מצולמים 24 שעות ביממה על ידי מצלמות טלוויזיה רבות הסובבות אותם.
מצד אחד מנותקים המשתתפים מהעולם, ממש כמו אוקיאניה המבודדת מהאמת ומהחדשות העולמיות ומקבלת את המידע מהאח הגדול ורק אחרי טיפול במידע ו"התאמה שלו". מצד שני הם עצמם חשופים כל העת למבטים הבוחנים והשיפוט של צופי הטלוויזיה.
אבל אם בבידור של עולם הריאליטי לא רואים ההמונים בעיה בוויתור על הפרטיות, בתרבות הכללית מהווה הרעיון של האח הגדול סוג של אות אזהרה מפני האיום של מעקב מתמיד ושתילת תעמולה כוזבת במוחות האזרחים, בידי שליט חסר מגבלות ומעצורים.
לשיח העולמי תרם הספר גם את המושג "משטרת המחשבות", שמקורו בספר הנודע. ב"1984" מתוארת בשם זה המשטרה החשאית, שתפקידה למנוע מהאזרחים מחשבות או דעות שונות מאלה שהמשטר מנהיג ומאשר במדינה. בתרבות העולם של ימינו נעשה שימוש לא מועט במושג זה. הוא מופנה במיוחד כלפי משטרים העושים פעולות שונות, שנועדו להגביל את חופש הביטוי של אזרחיהם.
הנה המשמעויות של 1984 וההשפעה התרבותית שלו (מתורגם):
https://youtu.be/oe64p-QzhNE
הקדימון לסרט המבוסס על הספר "1984" של ג'ורג אורוול:
http://youtu.be/Z4rBDUJTnNU?t=5s
ופרסומת המקינטוש המקורי מ-1984 שנעשתה ברוח "האח הגדול", כשמיקרוסופט ומחשב הפי.סי. שלה הם האח הגדול:
http://youtu.be/VtvjbmoDx-I
אין כמו צירוף המילים "האח הגדול" כדי לעורר אסוציאציות של חברה במעקב, בשליטה טוטאלית של מנהיג אוטוריטרי, השולט בכל פרט מחיי אזרחיו, עוקב אחריהם בכל מקום, מונע מהאזרחים לחשוב אחרת ממנו, מפעיל "משטרת מחשבות" כדי לוודא שאינם חושבים אחרת ומגביל את חופש הביטוי של אזרחיו.
דומה שג'ורג אורוול יצר את הארכיטיפ המודרני, מהמשמעותיים והמדויקים ביותר למאה ה-20 וצפונה. "האח הגדול" שהוא הביא לתרבות שולט בדיסטופיה אוקיאניה ו"רואה את הכל". הוא עוקב אחרי האזרחים ונכנס לתוך פרטיותם, מה שכיום מטריד רבים באיכוני שירות הביטחון הכללי על הטלפונים שלהם.
אבל אותו שליט, הנמצא בכל מקום, גם משכתב את ההיסטוריה לצרכיו. באוקיאניה אין אמת היסטורית שלא עברה שיפוץ, עריכה ומיטוב בדיעבד של מעשי השליט הזה.
וכדי להרים ענן של עשן, השליט הזה מפזר ומלעיט את אזרחיו, המכונים אצל אורוול "פרולים", בלחם ושעשועים. הוא מפטם אותם בדברים המסיחים את דעתם משליטתו הטוטאלית בחייהם ובתוך כך שומר על שליטה מוחלטת בהם.
יש מקום אחד בו הוסר חשש המעקב והפרת הפרטיות ברגע. מדובר בקרב משתתפי ריאליטי, תכנית מציאות בשם "האח הגדול", שזכתה לפופולרית עולמית. בתכנית זו נסגרת קבוצת אנשים ביחד ב"בית האח הגדול" למשך מספר חודשים, כשהם מצולמים 24 שעות ביממה על ידי מצלמות טלוויזיה רבות הסובבות אותם.
מצד אחד מנותקים המשתתפים מהעולם, ממש כמו אוקיאניה המבודדת מהאמת ומהחדשות העולמיות ומקבלת את המידע מהאח הגדול ורק אחרי טיפול במידע ו"התאמה שלו". מצד שני הם עצמם חשופים כל העת למבטים הבוחנים והשיפוט של צופי הטלוויזיה.
אבל אם בבידור של עולם הריאליטי לא רואים ההמונים בעיה בוויתור על הפרטיות, בתרבות הכללית מהווה הרעיון של האח הגדול סוג של אות אזהרה מפני האיום של מעקב מתמיד ושתילת תעמולה כוזבת במוחות האזרחים, בידי שליט חסר מגבלות ומעצורים.
לשיח העולמי תרם הספר גם את המושג "משטרת המחשבות", שמקורו בספר הנודע. ב"1984" מתוארת בשם זה המשטרה החשאית, שתפקידה למנוע מהאזרחים מחשבות או דעות שונות מאלה שהמשטר מנהיג ומאשר במדינה. בתרבות העולם של ימינו נעשה שימוש לא מועט במושג זה. הוא מופנה במיוחד כלפי משטרים העושים פעולות שונות, שנועדו להגביל את חופש הביטוי של אזרחיהם.
הנה המשמעויות של 1984 וההשפעה התרבותית שלו (מתורגם):
https://youtu.be/oe64p-QzhNE
הקדימון לסרט המבוסס על הספר "1984" של ג'ורג אורוול:
http://youtu.be/Z4rBDUJTnNU?t=5s
ופרסומת המקינטוש המקורי מ-1984 שנעשתה ברוח "האח הגדול", כשמיקרוסופט ומחשב הפי.סי. שלה הם האח הגדול:
http://youtu.be/VtvjbmoDx-I
תחילת שנות ה-90. התמוטטות הגוש הקומוניסטי וגמר המלחמה הקרה היא עובדה ברורה. ברור גם הניצחון המוחלט של הדמוקרטיות ובראשן ארצות הברית של אמריקה על ברית המועצות, הקומוניזם וכל מה שהם חוללו בעולם.
"מה עכשיו?" תהו חוקרי המחשבה המדינית?
עכשיו תרבות! - קבע בשנת 1993 מדען יהודי באמריקה בשם סמואל הנטינגטון. בהרצאה שנתן לרגל הופעת הספר "קץ ההיסטוריה" והפכה עם הזמן למאמר ובסוף גם לספר מפורסם בשם "התנגשות ציוויליזציות" (Clash of Civilizations).
הוא גרס שבמקום אידאולוגיות שנאבקות ביניהן על שלטון בעולם, על שיטה כלכלית או צורת משטר וכאלה, יריבו הציביליזציות ביניהן ובמהרה תיכנס למריבות גם האחות ההיא שקצת שכחנו ממנה ומהמלחמות שהיא חוללה לאורך מילניום וחצי - נו, אתם זוכרים ודאי... איך קראו לה?
אהה... הדת.
אז מדען המדינה הנטינגטון בחר את השם המצוין "התנגשות הציביליזציות", שמופיע לראשונה בספר "1984" של ג'ורג' אורוול. הוא הזכיר אמנם שם של סרט מד"ב הוליוודי מרובה כוכבים, אבל מאחוריו עמדה תיאוריה רצינית ומנומקת של הוגה מדיני מודרני.
הנטינגטון ההוגה טען אז שאחרי נפילת ברית המועצות, יתבסס המקור העיקרי לסכסוכים בעולם על הבדלים תרבותיים ודתיים בין תרבויות.
הכוונה היא, אגב, לא לתרבות במובן של Culture אלא של ציביליזציה (Civilization), מעין על-תרבות המכילה רבדים שונים. משמעות הציביליזציות לפי הנטינגטון היא חיבור בין מסורת, דת, היסטוריה, שפה, מנהגים ומוסדות - כשכל אלה יוצרים הזדהות של אנשים, העולה על ההזדהות שאנשים חשים עם המדינה.
מכל מקום, בעולם של אחרי המלחמה הקרה, ניבא הנטינגטון שהמצב יוביל להתנגשות בין ציוויליזציות שונות, ביניהן תרבויות מערביות, איסלאמיות, הינדיות וקונפוציאניות.
הוא כתב שמאבקים אל מול טרוריסטים, רדיקלים ובריתות בין ציביליזציות לאחרות, מלחמות בין מערב ומזרח, לצד מלחמות סחר, דת, מנהגים ואינטרסים ובכל שאר בעלי הדעה השונה - כל אלה ימלאו את הוואקום שנשאר אחרי גמר המלחמה הקרה ויבואו במקום המאבק שהסתיים בין הדמוקרטיה לפאשיזם, ולנאצים ובין המערב לקומוניסטים.
הנטינגטון טען שהזהויות התרבותיות והדתיות שמגדירה כל ציוויליזציה יעמתו אותה עם אחרות ובאופן כללי יגרמו לקבוצות הללו להסתכסך אחת עם השנייה. העניין הזה, קבע אז מדען המדינה המפוכח, יוביל לאלימות רבה, למלחמות ולחוסר יציבות ברמה המקומית, האזורית וגם העולמית.
יש כאן מעבר ממלחמות בין מדינות ומלחמות בין אידיאולוגיות להתנגשות אימתנית בין ציביליזציות ודתות ענק מנוגדות.
בעולם שתיאר סמואל לא יהיו גורמים שיכולים להוציא את עצמם מהמשחק, או להימלט ממאבק וממלחמת הציוויליזציות שתיכפה עליהם. כולם במשחק כי כולם מהווים סמרטוט אדום לציביליזציה כלשהי.
וראה זה פלא. מתחילת המילניום לא חסרו דוגמאות לצדקתו. מפיגועי ה-11 בספטמבר והטרור הג'יהאדיסטי, דרך מאבקי רוסיה והאיחוד האירופי על אזורי ההשפעה, מלחמות הסחר בין ארה"ב וסין ובין ארה"ב ליפן שקדמה לה, מאבקים בין סין להודו ועוד.
אז מה אתם אומרים? - האם הנטינגטון צדק או טעה?
הנה הרעיון של התנגשות הציביליזציות:
https://youtu.be/3G8y1JI-WeU
דעאש, כמו אל קעידה, מדגימה את התופעה (עברית):
https://youtu.be/hxblu3u5G_M
דיון קצר על הרעיון של התנגשות הציוויליזציות:
https://youtu.be/FcmQSQnIH2U
וראיון על ציביליזציות מתנגשות עם הנטינגטון:
https://youtu.be/ctz2Sq9K7qk?long=yes
ג'ורג' אורוול
משל (Fable) הוא סיפור קצר ופשוט בעלילה, הכולל בדרך כלל בעלי חיים המתנהגים כמו בני אדם ומעביר מוסר השכל, לקח מוסרי או מסר חינוכי ששווה ללמוד.
בניגוד לסתם סיפור, ייחודו של המשל טמון ביכולתו להעביר רעיונות מורכבים, לקח וערכים חשובים. הוא עושה זאת באמצעות דימויים וסמלים המשובצים בסיפור ודרך אירועים ותיאורים פשוטים ויומיומיים שקורים לבעלי חיים.
בכל משל יש שני מרכיבים או חלקים:
המשל - זהו החלק הראשון שמסתיר רעיון או חידה כלשהם. זה הסיפור הגלוי, לרוב על בעל חיים שעובר משהו.
הנמשל - הוא המסר שעל הקורא לפענח או להבין מהסיפור ואז להעבירו לעולם האנושי, לגבי התנהגות נכונה יותר בעולם שלנו בני האדם.
#דמויות המשלים
הדמויות במשל הן בדרך כלל מעולם החי, הצומח או מחיי האנשים הפשוטים. הדמויות הללו מייצגות תכונות אנושיות, אירועים ומצבים שאנשים בכל מקום יכולים להתחבר אליהם ולהבינם.
#ההצלחה
בזכות יכולתו הייחודית לשלב בין הנאה ללמידה, המשל נשאר כלי חינוכי אהוב ויעיל גם בעידן המודרני. הסיפור המעניין מושך את תשומת הלב, בעוד שהמסר המוסרי מחלחל ללב באופן טבעי.
המשלים הם יצירות ספרותיות עתיקות מאוד. עד שהועלו על הכתב הם הועברו בעל פה ומדור לדור ובשלב מסוים, במיוחד בתקופת ההשכלה, החלו לרכז את חלקם ולקבצם לספרי משלים ידועים.
איכשהו, המשל הצליח לשרוד כאמנות סיפור עתיקה וחינוכית, שלא איבדה מכוחה - במיוחד בתקופה שבה הורים ומחנכים מודעים מחפשים דרכים יצירתיות להעברת ערכים ומסרים משמעותיים וחשובים לדורות הבאים.
#עוצמת המשל
כוחו הגדול של המשל נובע מיכולתו להנגיש רעיונות מופשטים באמצעות סיפור קליט וממוקד, שאינו מעוגן במקום ובזמן כלשהם.
קחו את המשל המפורסם על הנמלה והצרצר ושימו לב איזו דרך נפלאה יש לו לחנך על חשיבות החריצות והתכנון לטווח ארוך. המשל עושה זאת דרך סיפור פשוט שכל אחד יכול להבין - הנמלה החרוצה מתכוננת לחורף ללא ליאות, בזמן זהצרצר קל הדעת חי רק את הרגע, לא מתכונן וכשמגיע החורף גם סובל.
אחד היתרונות המשמעותיים של המשל הוא יכולתו להעביר ביקורת חברתית ומסרים מוסריים בדרך עקיפה ועדינה. במקום להטיף ישירות, המשל מאפשר לקורא או למאזין להגיע למסקנות בכוחות עצמו.
גישה זו יעילה במיוחד בחינוך ילדים וצעירים, שכן היא מאפשרת להם להזדהות עם הדמויות ולהפנים את המסר בדרך חווייתית וטבעית. עובדה זו סייעה במהלך ההיסטוריה להפוך את ספרות המשל העולמית ליצירה חשובה ומשמעותית.
#המשל בעולם ובהיסטוריה
בתרבות היהודית המשל הוא כלי חינוכי מרכזי, החל מהתנ"ך וכלה בספרות חז"ל. דוגמה מובהקת לכך היא משל "כִּבְשַׂת הָרָשׁ", בו השתמש נתן הנביא כדי להוכיח את דוד המלך. משלים אחרים הופיעו שוב ושוב בספרי המקרא כמו משלי, איוב, קוהלת ושיר השירים.
חכמי המדרש והתלמוד הירבו להשתמש גם הם במשלים כדי להסביר רעיונות מופשטים בתורה ובמחשבת ישראל. בספרות חז"ל משמשים אגדות ומדרשים כאמצעים מצוינים לחינוך והוראה של רעיונות דתיים ומוסריים ביהדות.
אך חשיבותו של המשל אינה מוגבלת לתרבות היהודית או היוונית בלבד. בתרבות המערבית, מוכר ההיסטוריון היווני הרודוטוס שמספר במאה ה-6 לפני הספירה על משליו של איזופוס (Aesop) שמעולם לא הועלו על הכתב, אך נפוצו בכל העולם.
משלי איזופוס מיוון העתיקה ממשיכים לשמש מקור השראה ולימוד עד ימינו. המשלים הללו מדגימים כיצד באמצעות סיפורים פשוטים אך עמוקים יכולות לעבור מדור לדור אמיתות על טבע האדם, כאלה שאינן תלויות בזמן או במקום כלשהם ונתפסות כראויות תמיד.
בהקשר זה ראוי להזכיר גם את משלי קרילוב (Ivan Krylov), המשורר והמספר הרוסי שחי במאה ה-18 וה-19. קרילוב נחשב לאחד מגדולי כותבי המשלים בספרות העולמית. הוא הצליח ליצור משלים שמשלבים הומור שנון עם ביקורת חברתית נוקבת. משליו המפורסמים, כמו "הברווז, הדג והסרטן" ו"הנגן בתזמורת", מתארים בחדות ובדיוק סיטואציות אנושיות מורכבות ומגוחכות כאחד.
ראוי לציין גם את לה פונטיין (Jean de La Fontaine), הסופר וממשיל המשלים הצרפתי שעיבד במאה ה-17 את משלי איזופוס ואף כתב משלים מקוריים משלו.
הסופר הרוסי קרילוב, שהושפע רבות ממשלי לה פונטיין, פרסם במאה ה-18 קובץ משלים בחרוזים, בחלקם מקוריים ובחלקם עיבודים למשלי איזופוס ולה פונטיין. הוא הצליח להתאים למציאות הרוסית את סגנון המשל של כותב המשלים הצרפתי ולהעניק להם צביון מקורי ומיוחד משלו.
משלי קרילוב מדגימים היטב כיצד המשל יכול לשמש ככלי לביקורת חברתית ופוליטית. באמצעות דמויות של חיות ומצבים לכאורה תמימים, הוא העביר ביקורת נוקבת על השחיתות בממסד הרוסי, על הבירוקרטיה המסואבת ועל חולשות אנושיות שונות.
יש ספרים שלמים שהם משלים. אחד הידועים שבהם הוא ספרו של ג'ורג' אורוול "חוות החיות" שבו חיות מתארות תכונות ומעשים אנושיים. כך עושים גם ספרי גוליבר של ג'ונתן סוויפט וכך גם "על העיוורון", ספרו של ז'ורז' סאראמגו. זהו ספר שהוא כולו משל על הטבע החברתי של אדם וכיצד הוא מתנהל בזמנים של מצוקה.
כל הדוגמאות הללו מדגישות את כוחו של המשל ככלי ספרותי שמסוגל לעקוף צנזורה ולהעביר מסרים חתרניים באופן עקיף אך אפקטיבי.
כמה משלים ידועים תמצאו בתגית "משלים".
חיפזון וזהירון מסבירים מהו משל (עברית):
https://youtu.be/YDKOE7zliwM
הנה, למשל, משל השועל והכרם המפורסם (עברית):
https://youtu.be/LTctzR5Pzss
משל המערה של אפלטון הוא אחד המשלים החכמים והעתיקים בהיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/1jrgE7PSY38
משל המרכבה הוא משל יהודי (עברית):
https://youtu.be/-vukbQovRPw
משל נהדר אך גם עצוב על החברה האנושית וכיצד היא מתנהלת בדפוס דומה שוב ושוב:
https://youtu.be/HTDdIO74BuA
משל שלא סופר מהטלוויזיה הלימודית של פעם (עברית):
https://youtu.be/grFxRr3HJnk
והחיים כמשל על צפרדעים (עברית):
https://youtu.be/ANP4y5PUuB4
