שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו ה"גייד" שמשיק הקלטות אולפן?
גייד טראק (Guide Track), או גייד ווקאל בהקלטות הוא הקלטה ראשונית ופשוטה של השיר כולו, המשמשת כמפת דרכים לכל תהליך ההקלטה המורכב של ערוצי השירה והנגינה שיבואו אחריה.
עבור הנגנים והזמרים באולפן הקלטות, הגייד מהווה נקודת עוגן המאפשרת דיוק וסנכרון של כל הערוצים בהקלטה.
מהיותו כלי עבודה, ערוץ עם תפקיד בתהליך ההקלטה ורק בו, כמעט תמיד הגייד לא ייכלל בשיר הסופי.
במרבית המקרים מנגן מוסיקאי אחד לגייד טראק, ערוץ ההקלטה של הגייד, את השיר. הוא עושה זאת בצורה פשוטה לגמרי, על גיטרה או פסנתר ותוך כדי שירה או זמזום של המנגינה.
איכות ההקלטה בגייד לא צריכה להיות מושלמת וגם הקצב לא חובה שיהיה מדויק מאוד. אך הערוץ של שירת ונגינת הגייד חשוב שיציג את כל המבנה של השיר, כולל המעברים בין חלקיו השונים והתחושה הרגשית שהשיר מבטא.
שלא כמו מטרונום דיגיטלי (Click Track) שמספק רק פעימה מכנית, הגייד טראק מעניק למוסיקאים את ההקשר המוסיקלי המלא,כולל ההרמוניה, הרגש והאווירה של השיר.
בשלב הקלטת התפקידים, שומע כל מוסיקאי את הגייד טראק באוזניות, תוך כדי נגינת או שירת החלק שלו. נדגיש שוב שבסטודיו מודרני, בו לעתים קרובות מקליטים כל כלי בנפרד ולפעמים בימים או בשבועות אחרים, הגייד מהווה את נקודת העיגון המשותפת לכולם.
לאחר שכל הערוצים הוקלטו, הגייד טראק מושתק או נמחק מהמיקס הסופי. ממש כמו פיגום זמני בבניית מבנים, הוא מילא את תפקידו וסיים אותו. במקרים נדירים (ראו בהמשך), בהם ההקלטה המקורית ל הגייד לכדה תחושה ייחודית או הייתה טובה במיוחד, המפיק המוסיקלי והאמנים עשויים לשלב אלמנטים מהגייד בגרסה הסופית של השיר.
דוגמה מעניינת היא הביטלס (The Beatles), שבהקלטות רבות שלהם באולפני אבי רואד (Abbey Road Studios) התחילו עם גייד טראקים פשוטים שהפכו בסופו של דבר למרכיבים מרכזיים במיקס הסופי. פול מקרטני (Paul McCartney) סיפר שכמה משירי האלבום הלבן (The White Album) נשארו קרובים מאוד להקלטות הגייד המקוריות שלהם.
לא ברור אם זו אמת או סיפור טוב אבל מספרים על השיר “Billie Jean” של מייקל ג’קסון שגם בו הוא הקליט דמו כגייד ווקל, שהיה כל כך טוב עד שבסוף השאירו אותו כמעט כולו, עם תיקונים קטנים בלבד, בערוץ השירה הסופי. הסיבה היא ששום ערוץ הקלטה אחר לא הצליח לספק את האינטנסיביות והגרוב של אותו גייד טראק ראשון.
וגם אצלנו בארץ, עדויות מאנשי סאונד שעבדו עליו בשנות ה-80 מספרות שגם בשיר האייקוני של שלום חנוך "מחכים למשיח” קרה דבר כזה. הגייד טראק מהסקיצה שלו היה כל כך מוצלח ואנרגטי שהוא נשאר בסוף בתור הליד של השיר, ערוץ השירה המוביל שלו.
כך מקליטים גייד טראק בתוכנת הקלטות:
https://youtu.be/wUjn-zNxBb0
מרבית השירה ב"בילי ג'ין" של מייקל ג'קסון הוא גייד ווקאל:
https://youtu.be/97oqKwDopFg
מתופף מקליט ליווי תופים על ערוץ הגייד והמטרונום - שימו מסך מלא:
https://youtu.be/mfM3q-R3aaQ
היום guide track הוא פלאגין לעמדות הקלטה:
https://youtu.be/cpGNGKNmB5M
וערוץ גייד עם שיר לקריוקי:
https://youtu.be/CSbVK213aP0
גייד טראק
גייד טראק (Guide Track), או גייד ווקאל בהקלטות הוא הקלטה ראשונית ופשוטה של השיר כולו, המשמשת כמפת דרכים לכל תהליך ההקלטה המורכב של ערוצי השירה והנגינה שיבואו אחריה.
עבור הנגנים והזמרים באולפן הקלטות, הגייד מהווה נקודת עוגן המאפשרת דיוק וסנכרון של כל הערוצים בהקלטה.
מהיותו כלי עבודה, ערוץ עם תפקיד בתהליך ההקלטה ורק בו, כמעט תמיד הגייד לא ייכלל בשיר הסופי.
במרבית המקרים מנגן מוסיקאי אחד לגייד טראק, ערוץ ההקלטה של הגייד, את השיר. הוא עושה זאת בצורה פשוטה לגמרי, על גיטרה או פסנתר ותוך כדי שירה או זמזום של המנגינה.
איכות ההקלטה בגייד לא צריכה להיות מושלמת וגם הקצב לא חובה שיהיה מדויק מאוד. אך הערוץ של שירת ונגינת הגייד חשוב שיציג את כל המבנה של השיר, כולל המעברים בין חלקיו השונים והתחושה הרגשית שהשיר מבטא.
שלא כמו מטרונום דיגיטלי (Click Track) שמספק רק פעימה מכנית, הגייד טראק מעניק למוסיקאים את ההקשר המוסיקלי המלא,כולל ההרמוניה, הרגש והאווירה של השיר.
בשלב הקלטת התפקידים, שומע כל מוסיקאי את הגייד טראק באוזניות, תוך כדי נגינת או שירת החלק שלו. נדגיש שוב שבסטודיו מודרני, בו לעתים קרובות מקליטים כל כלי בנפרד ולפעמים בימים או בשבועות אחרים, הגייד מהווה את נקודת העיגון המשותפת לכולם.
לאחר שכל הערוצים הוקלטו, הגייד טראק מושתק או נמחק מהמיקס הסופי. ממש כמו פיגום זמני בבניית מבנים, הוא מילא את תפקידו וסיים אותו. במקרים נדירים (ראו בהמשך), בהם ההקלטה המקורית ל הגייד לכדה תחושה ייחודית או הייתה טובה במיוחד, המפיק המוסיקלי והאמנים עשויים לשלב אלמנטים מהגייד בגרסה הסופית של השיר.
דוגמה מעניינת היא הביטלס (The Beatles), שבהקלטות רבות שלהם באולפני אבי רואד (Abbey Road Studios) התחילו עם גייד טראקים פשוטים שהפכו בסופו של דבר למרכיבים מרכזיים במיקס הסופי. פול מקרטני (Paul McCartney) סיפר שכמה משירי האלבום הלבן (The White Album) נשארו קרובים מאוד להקלטות הגייד המקוריות שלהם.
לא ברור אם זו אמת או סיפור טוב אבל מספרים על השיר “Billie Jean” של מייקל ג’קסון שגם בו הוא הקליט דמו כגייד ווקל, שהיה כל כך טוב עד שבסוף השאירו אותו כמעט כולו, עם תיקונים קטנים בלבד, בערוץ השירה הסופי. הסיבה היא ששום ערוץ הקלטה אחר לא הצליח לספק את האינטנסיביות והגרוב של אותו גייד טראק ראשון.
וגם אצלנו בארץ, עדויות מאנשי סאונד שעבדו עליו בשנות ה-80 מספרות שגם בשיר האייקוני של שלום חנוך "מחכים למשיח” קרה דבר כזה. הגייד טראק מהסקיצה שלו היה כל כך מוצלח ואנרגטי שהוא נשאר בסוף בתור הליד של השיר, ערוץ השירה המוביל שלו.
כך מקליטים גייד טראק בתוכנת הקלטות:
https://youtu.be/wUjn-zNxBb0
מרבית השירה ב"בילי ג'ין" של מייקל ג'קסון הוא גייד ווקאל:
https://youtu.be/97oqKwDopFg
מתופף מקליט ליווי תופים על ערוץ הגייד והמטרונום - שימו מסך מלא:
https://youtu.be/mfM3q-R3aaQ
היום guide track הוא פלאגין לעמדות הקלטה:
https://youtu.be/cpGNGKNmB5M
וערוץ גייד עם שיר לקריוקי:
https://youtu.be/CSbVK213aP0
