שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי אמנות הגילוף?
גילוף עץ (Wood Carvings), או באופן כללי אמנות הגילוף (Carving), הם טכניקה של עיצוב חומר, באמצעות כלים המאפשרים גירוד והסרת חלקים ממנו.
לגלף ניתן בכל חומר שהוא מוצק מספיק ולא מתפורר כשמסירים ממנו חלקים, אך עדיין רך דיו כדי לגרד חלקים ממנו.
זוהי אחת האמנויות העתיקות ביותר שידע האדם. מדובר באמנות של חריטה וחיתוך חומרים כמו עץ, אבן, עצם או שנהב במטרה ליצור פסלים, קישוטים וכלים שונים.
הגילוף נבדל משיטות המשתמשות בחומרים רכים שניתנים להקשייה, כמו חרס או זכוכית מותכת. אם פיסול בחימר, עוסק בלישת החומר הרך ועיצובו ולאחר מכן הקשייתו, כדי שיתקבע בצורתו הסופית, המגלפים עושים את ההפך - הם מסירים חומר מגוש גולמי, עשוי עץ או אבן למשל, עד שהדמות או בצורה הרצויה נחשפת.
גילוף עץ נחשב גם היום לתחביב פופולרי מאוד. במקומות רבים אפשר למצוא קורסים וסדנאות שמלמדים את יסודות הגילוף.
#תולדות הגילוף
ההיסטוריה של הגילוף מתחילה עוד בתקופת האבן. בני האדם הקדמונים גילפו כלים ותכשיטים מעצם ומשנהב, ואחר כך גילפו דמויות משנהב של ממותות.
חפצי אבן מגולפים וכלים שנוצרו במהלך חלק מתקופת האבן (בין 10,000 לפנה"ס עד 2,000 לפנה"ס) מעידים על רמה גבוהה של גילוף באבן בתרבויות העתיקות בעולם.
שרידי גילוף עתיק בעץ קיימים כבר מהתקופה הפלאוליתית. גם בתרבות מצרים העתיקה גילפו פסלים עצומים מגרניט ומאבן גיר כדי לכבד את הפרעונים.
הגילוף ביוון העתיקה הגיע לשיא של דיוק אנושי וריאליזם. נותרו ממנו בעיקר פסלי אבן מרהיבים, ממסורת שהמשיכה גם בתקופה הרומית.
ימי הביניים הולידו שימוש נרחב בגילוף מיומן בעץ, עבור הכנסיות הגותיות. באירופה ניתן לראות גילופי עץ עדינים ונהדרים שיצרו אמני גילוף בתוך כנסיות ימי הביניים.
בתקופת הרנסנס יצרו אמנים גדולים כמו מיכלאנג'לו ודונטלו בגילוף ואבן פסלים מרהיבים שעד היום נחשבים לפסגת עולם הפיסול ונערצים ברחבי תבל.
על מיכלאנג'לו מספרים שהוא אמר: "ראיתי את המלאך בשיש וגילפתי עד ששחררתי אותו". כששאלו אותו פעם איך יצר את הפסל דוד, הוא השיב בבדיחות: "פשוט הסרתי את כל מה שלא היה דוד".
בעבר הייתה אמנות הגילוף נחלתם של בעלי מלאכה מקצועיים שעבדו שנים כדי ללמוד את הסכין, המפסלת והאזמל.
היום הגילוף עדיין חי ובועט, אך הוא השתנה. אמנים מודרניים משלבים טכניקות מסורתיות עם טכנולוגיות חדשות כמו חריטה בלייזר ועבודה בתלת ממד במחשב. יש אמנים שמתכננים את היצירה דיגיטלית לפני שהם ניגשים לחומר, יש שממשיכים בעבודת יד קלאסית.
גם בתחומים אחרים הגילוף השאיר חותם: גולשי גלים גילפו לראשונה את הגלשנים שלהם מעץ בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ומאז הפך הגלשן לסמל של אמנות שמסתננת לתוך החיים היומיומיים.
בעיקרו של דבר, אמנות הגילוף היא דרך שבה האדם מספר סיפור דרך חומר. היא משלבת סבלנות, דיוק ודמיון וממשיכה להתפתח כל הזמן.
הנה חצי דקה של אהבת הגילוף בעץ (עברית):
https://youtu.be/znpkOIMr8tg
עבודה גדולה ומגולפת בעץ:
https://youtu.be/P596U6MQDaU
גילוף באבן:
https://youtu.be/spfinZOaVHQ
מעץ גולמי לכף עץ מגולפת:
https://youtu.be/SPZHzFk2j20
וכלי גילוף שנדרשים לאומנות זו:
https://youtu.be/4EVr-HnOKBY?long=yes
מהם עמודי הטוטם של האינדיאנים?
במקומות רבים באמריקה נהגו לפסל ולגלף הילידים, בני השבטים האינדיאנים המקומיים, עמודי טוטם (Totem) מעוצבים מעץ, לרוב עץ אלון ששורד שנים רבות.
העמודים המגולפים הללו סמלו את אלילי האינדיאנים. מוצגים בהם סמלי המשפחה, דרך ציפורים, צפרדע שמגינה על המשפחה ועוד.
את הטוטמים מציבים האינדיאנים במקומות מרכזיים בכפר. על העמודים הללו מגולפים בעץ דמויות של אלילים ושל אבותיהם שמתו בעבר הרחוק ומזכירים אגדות ואירועים שקרו בהיסטוריה של השבט.
מנהג הקמת עמודים של טוטם רווח בעיקר בשבטי האינדיאנים על החוף המערבי של צפון אמריקה ובקרב ילידי מערב קנדה.
פירוש המילה "טוטם" הוא "השומר עליהם".
הנה הדגמה של דרך ההכנה של עמוד טוטם במוזיאון האינדיאנים:
http://youtu.be/y6r5jQvQ6n0
מצגת וידאו עם עמודי טוטם מעניינים:
http://youtu.be/648gwElcPzU
וסיפורם של עמודי הטוטם:
http://youtu.be/6Lht4XGkk0k
מהו ג'ק או לנטרן?
בכל "הלואין" (Halloween) חג "ליל כל הקדושים", אפשר לראות דלועים כתומים שמנקדים את המדשאות הירוקות שלפני בתיהם. כבר בשבועות שקודמים לחג מציעים בחוות למכירה דלועי ענק לקישוט ואכילה.
עוד יותר בולט אפילו המנהג האמריקאי לגלף ולחתוך דלעת לצורה מפחידה של פרצוף, שמואר מבפנים בנר דולק. הדלעת המוארת הזו נקראת "ג'ק-או-לנטרן", בתרגום לעברית "ג'ק הפָּנָס".
את אותה דלעת של ג'ק-או-לנטרן הם מניחים על המרפסת או על אדן החלון. זה מנהג קלטי עתיק שנועד למנוע את הכניסה של רוחות רעות, בעת שמקבלים בברכה את רוחות האבות הקדמונים.
במיוחד מסמלת הדלעת המפוסלת את הנשמה חסרת המנוחה של "ג'ק הקמצן" ומכאן (ג'ק-או-לנטרן). אגב, נושא הקמצנות בולט בחג הזה, בו הילדים עוברים מבית לבית, מחופשים בתחפושות מפחידות, דופקים על הדלת ואומרים "תעלול או ממתק!" - מי שלא נותן ממתק, זוכה למעשה קונדס, כמו זריקת ביצה על ביתו.
חגיגות "ליל כל הקדושים" לא נולדו בארצות הברית, אלא הגיעו מאירלנד וסקוטלנד, ארצות מהם הגיעו קלטים רבים לאמריקה. החג הזה, שחוגגים ב-31 באוקטובר נובע מ"ליל הרוחות" הקלטי, שלפי המסורת הרוחות היו מהלכות בו בארץ. החג סימן במקור את סופה של השנה הקלטית העתיקה. הקלטים, אגב, היו מציבים בלילה את הנרות בתוך ירקות אחרים, כמו כרוב מרוקן, לפת או סלק.
הנה הג'ק המגולף לקראת חג ההלואין:
https://youtu.be/bJPqBF6NptA
הסיפור של Jack or Lantern:
https://youtu.be/StBd35QCq4A
כך חותכים את הדלעות לקראת ההלואין:
https://youtu.be/RUVNHh2hkGU
שיר מנורות הדלעת:
https://youtu.be/Gq_TLbOwS5M
הסיפור של דלעות חג ההלואין:
https://youtu.be/GA-9nPLcnTE
והסיפור המלא של ג'ק-או-לנטרן:
https://youtu.be/v69vZMbTEH8?long=yes
מהן ערבסקות וכיצד הן נוצרו?
האמונה האיסלאמית אוסרת על ציור דיוקנאות, פורטרטים של בני אדם. לכן נמנעו האמנים ומאמיני האיסלאם לעטר את המסגדים שלהם בתמונות וציורים אנושיים. הדבר הוביל למסורת של עיטור שמתבסס על תבניות חוזרות. בעיטור הזה השתמשו ומשתמשים עד היום אמני האיסלאם. העיטור המגולף הזה נקרא "ערבסקה" (Arabesque). הוא נפוץ בעיטור מבני ציבור דתיים, בתי קודש וכתבי קודש מוסלמיים.
הערבסקות הן צורות או מוטיבים עיטוריים מופשטים שהאמנות המוסלמית מרבה להשתמש בהם. הן נולדו כשהאמנים המוסלמים יצרו עם הזמן משטחים מעוטרים בקווים ובצורות שיוצרים דגמים החוזרים על עצמם. הערבסקות כללו בדרך כלל עיטורים חוזרים כמו עלים, גבעולים שזורים ותבניות גאומטריות שונות.
יש חוקרי תולדות האמנות שרואים בערבסקה המוסלמית שילוב של מסתורין ורוחניות. אחרים רואים בה פשוט אסתטיקה שנולדה מתוך האילוץ שיצר האיסור הדתי.
מקורות ההשראה של הערבסקות לא ברורים לחלוטין. צורות הערבסקה משתמשות במרכיבים מעולם הצומח, כמו שריגים וצורות עלים. על שימוש מופשט במרכיבים כאלה אין איסור דתי. גם טקסטים מהקוראן, הספר הקדוש למוסלמים, משמשים לאמני הערבסקה, השוזרים אותם ויוצרים דגמים מופשטים שהדת מתירה להם ליצור.
הערבסקות היו לצורה הנפוצה והשכיחה באמנות המוסלמית ואמני הגילוף של ערבסקות היו מבוקשים מאד. גם הקליגרפיה המוסלמית הושפעה והשפיעה על אמנות הערבסק. במאה ה-20 הושפעה מהן האמנות המודרנית והרבתה להשתמש בערבסקות המופשטות בתחומי האמנות השונים. הערבסקה האקזוטית מהמזרח מצאה את דרכה לאמנות הציור של ציירים מודרניים כמו אנרי מאטיס, למחול, למוסיקה ולאדריכלות העולמית המודרנית שחיפשה צורות מופשטות בתרבויות העולם ולעיטור רהיטים, במיוחד בזרם האר-נובו.
זוהי הערבסקה באמנות האסלאם ותפקידה המרכזי כל כך באדריכלות ובאמנות הזו (עברית):
https://youtu.be/0NGGDXBanhs
הנה הערבסקות המצוירות:
http://youtu.be/z-NFKNd6VNg
ערבסקות יפהפיות בסרטון של אמנות איסלמית:
https://youtu.be/yGp29FIirI8
פעמים רבות מדובר בגאומטריה או בעיטור בודד החוזר על עצמו (מתורגם):
http://youtu.be/pg1NpMmPv48
ערבסקות בתקרה של מסגד:
http://youtu.be/BPwJDnHggps
ערבסקה בכיתוב על מבנים איסלמיים:
http://youtu.be/yGp29FIirI8
אמנות הערבסקה תרמה רבות לקליגרפיה האיסלאמית:
http://youtu.be/DO9I6TAzkPI
גילוף ערבסקות:
http://youtu.be/J7Rxbu4FY4Q
למה ומי מייצרים נעלי עץ הולנדיות?
נעלי העץ (Clog), קבקבים עשויים מעץ צפצפה, הם סמל לאומי בהולנד ומסימני ההיכר של ההולנדים. מדובר במסורת הולנדית בת מאות שנים. במקומות רבים ניתן עדיין לראותן בשימוש יומיומי, במיוחד באזורים הכפריים ובאתרי התיירות.
הקבקבים ההולנדיות נולדו כדי למנוע את הרטבת כפות הרגליים אצל החקלאים ההולנדיים. האדמה בהולנד היא בוצית ורטובה והחקלאים שבאים במגע יומיומי עם הקרקע הרטובה נהגו להשתמש בקבקבים העשויים עץ צפצפה מיוחד, עץ שאינו חדיר למים, כדי לעבוד בצורה נוחה ויבשה.
יתרון נוסף לקפקפי העץ של החקלאים ההולנדים הוא בשמירה על כף רגלו של החקלאים מפני דריכה של הפרות שאותן הם חולבים ומטפלים בהן.
הולנדי ממוצע לא ינעל את קבקבי העץ ביומיום ובעיר כנראה שבכלל לא. נעלי העץ ההולנדיות נשמרות רק לאירועים מיוחדים וחגיגות מסורתיות.
את הקבקבים יוצרים בשתי שיטות עיקריות. בעבודת יד השיטה היא לפסל את החלק הפנימי, החור של הקבקב, במפסלת ביד. המפסלת למעשה יוצרת את החור בתוך הנעל החיצונית שיצר האמן בגזר עץ שנכרת בגיליוטינה ידנית. אמן נעליים יוצר בעבודת יד בממוצע כ-5 זוגות של קבקבים ביום עבודה.
כמובן שהצביעה והקישוט הן פונקציה של סוג הנעל ומטרותיה. נעל חקלאית תהיה פחות מסוגננת ומושקעת, בעוד שנעל ייצוגית תהיה מקושטת מאד.
#איך מייצרים קבקבים הולנדיים בימינו?
בשיטה המודרנית להכנת קבקבים הולנדיים חותכים ומעצבים את החלק החיצוני של הקבקב מגזרי עץ שנחתכו בגיליוטינה והוקצעו במקצוע. לאחר מכן משרים את העץ במים במשך 4 שעות וכך מרככים אותו. אז משמשת מכונה לעיבוד חיצוני של צורת הנעל, באמצעות שבלונה, בצורה שמזכירה שכפול מפתחות.
בשלב הבא נכנסות הנעליים למכונת כרסום שמעצבת את החלק הפנימי של הקבקב. המפסלות שבמכונה מסתובבות במהירות גבוהה ומבצעות את הכרסום במהירות. הצביעה והקישוט נעשים בדרך כלל בשילובים משתנים של אדם ומכונה, בהתאם למפעל.
מפעלים ובתי מלאכה קטנים שכאלה מייצרים עד 100 זוגות ביום, בעוד שמפעלים המצוידים במכונות ממוחשבות מייצרים אלפי זוגות קבקבים ביום.
הנה סיפורן של נעלי העץ מהולנד:
https://youtu.be/lwF6mJSwgpo
ההולנדיות נהגו אפילו לרקוד בקבקבי העץ ההולנדיים:
https://youtu.be/a3lkTZ49ejU
אמן מייצר ביד את הנעליים המסורתיות של ההולנדים:
https://youtu.be/V60N53qsjVw
וכך מייצרים את הנעליים של ההולנדים במפעל ממוכן:
https://youtu.be/Spd0qcljurs
מוזיאון נעלי העץ ההולנדיות, עם הסבר ששווה לבחון:
https://youtu.be/FWdvUdzszvw
גילוף עץ (Wood Carvings), או באופן כללי אמנות הגילוף (Carving), הם טכניקה של עיצוב חומר, באמצעות כלים המאפשרים גירוד והסרת חלקים ממנו.
לגלף ניתן בכל חומר שהוא מוצק מספיק ולא מתפורר כשמסירים ממנו חלקים, אך עדיין רך דיו כדי לגרד חלקים ממנו.
זוהי אחת האמנויות העתיקות ביותר שידע האדם. מדובר באמנות של חריטה וחיתוך חומרים כמו עץ, אבן, עצם או שנהב במטרה ליצור פסלים, קישוטים וכלים שונים.
הגילוף נבדל משיטות המשתמשות בחומרים רכים שניתנים להקשייה, כמו חרס או זכוכית מותכת. אם פיסול בחימר, עוסק בלישת החומר הרך ועיצובו ולאחר מכן הקשייתו, כדי שיתקבע בצורתו הסופית, המגלפים עושים את ההפך - הם מסירים חומר מגוש גולמי, עשוי עץ או אבן למשל, עד שהדמות או בצורה הרצויה נחשפת.
גילוף עץ נחשב גם היום לתחביב פופולרי מאוד. במקומות רבים אפשר למצוא קורסים וסדנאות שמלמדים את יסודות הגילוף.
#תולדות הגילוף
ההיסטוריה של הגילוף מתחילה עוד בתקופת האבן. בני האדם הקדמונים גילפו כלים ותכשיטים מעצם ומשנהב, ואחר כך גילפו דמויות משנהב של ממותות.
חפצי אבן מגולפים וכלים שנוצרו במהלך חלק מתקופת האבן (בין 10,000 לפנה"ס עד 2,000 לפנה"ס) מעידים על רמה גבוהה של גילוף באבן בתרבויות העתיקות בעולם.
שרידי גילוף עתיק בעץ קיימים כבר מהתקופה הפלאוליתית. גם בתרבות מצרים העתיקה גילפו פסלים עצומים מגרניט ומאבן גיר כדי לכבד את הפרעונים.
הגילוף ביוון העתיקה הגיע לשיא של דיוק אנושי וריאליזם. נותרו ממנו בעיקר פסלי אבן מרהיבים, ממסורת שהמשיכה גם בתקופה הרומית.
ימי הביניים הולידו שימוש נרחב בגילוף מיומן בעץ, עבור הכנסיות הגותיות. באירופה ניתן לראות גילופי עץ עדינים ונהדרים שיצרו אמני גילוף בתוך כנסיות ימי הביניים.
בתקופת הרנסנס יצרו אמנים גדולים כמו מיכלאנג'לו ודונטלו בגילוף ואבן פסלים מרהיבים שעד היום נחשבים לפסגת עולם הפיסול ונערצים ברחבי תבל.
על מיכלאנג'לו מספרים שהוא אמר: "ראיתי את המלאך בשיש וגילפתי עד ששחררתי אותו". כששאלו אותו פעם איך יצר את הפסל דוד, הוא השיב בבדיחות: "פשוט הסרתי את כל מה שלא היה דוד".
בעבר הייתה אמנות הגילוף נחלתם של בעלי מלאכה מקצועיים שעבדו שנים כדי ללמוד את הסכין, המפסלת והאזמל.
היום הגילוף עדיין חי ובועט, אך הוא השתנה. אמנים מודרניים משלבים טכניקות מסורתיות עם טכנולוגיות חדשות כמו חריטה בלייזר ועבודה בתלת ממד במחשב. יש אמנים שמתכננים את היצירה דיגיטלית לפני שהם ניגשים לחומר, יש שממשיכים בעבודת יד קלאסית.
גם בתחומים אחרים הגילוף השאיר חותם: גולשי גלים גילפו לראשונה את הגלשנים שלהם מעץ בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ומאז הפך הגלשן לסמל של אמנות שמסתננת לתוך החיים היומיומיים.
בעיקרו של דבר, אמנות הגילוף היא דרך שבה האדם מספר סיפור דרך חומר. היא משלבת סבלנות, דיוק ודמיון וממשיכה להתפתח כל הזמן.
הנה חצי דקה של אהבת הגילוף בעץ (עברית):
https://youtu.be/znpkOIMr8tg
עבודה גדולה ומגולפת בעץ:
https://youtu.be/P596U6MQDaU
גילוף באבן:
https://youtu.be/spfinZOaVHQ
מעץ גולמי לכף עץ מגולפת:
https://youtu.be/SPZHzFk2j20
וכלי גילוף שנדרשים לאומנות זו:
https://youtu.be/4EVr-HnOKBY?long=yes
במקומות רבים באמריקה נהגו לפסל ולגלף הילידים, בני השבטים האינדיאנים המקומיים, עמודי טוטם (Totem) מעוצבים מעץ, לרוב עץ אלון ששורד שנים רבות.
העמודים המגולפים הללו סמלו את אלילי האינדיאנים. מוצגים בהם סמלי המשפחה, דרך ציפורים, צפרדע שמגינה על המשפחה ועוד.
את הטוטמים מציבים האינדיאנים במקומות מרכזיים בכפר. על העמודים הללו מגולפים בעץ דמויות של אלילים ושל אבותיהם שמתו בעבר הרחוק ומזכירים אגדות ואירועים שקרו בהיסטוריה של השבט.
מנהג הקמת עמודים של טוטם רווח בעיקר בשבטי האינדיאנים על החוף המערבי של צפון אמריקה ובקרב ילידי מערב קנדה.
פירוש המילה "טוטם" הוא "השומר עליהם".
הנה הדגמה של דרך ההכנה של עמוד טוטם במוזיאון האינדיאנים:
http://youtu.be/y6r5jQvQ6n0
מצגת וידאו עם עמודי טוטם מעניינים:
http://youtu.be/648gwElcPzU
וסיפורם של עמודי הטוטם:
http://youtu.be/6Lht4XGkk0k
בכל "הלואין" (Halloween) חג "ליל כל הקדושים", אפשר לראות דלועים כתומים שמנקדים את המדשאות הירוקות שלפני בתיהם. כבר בשבועות שקודמים לחג מציעים בחוות למכירה דלועי ענק לקישוט ואכילה.
עוד יותר בולט אפילו המנהג האמריקאי לגלף ולחתוך דלעת לצורה מפחידה של פרצוף, שמואר מבפנים בנר דולק. הדלעת המוארת הזו נקראת "ג'ק-או-לנטרן", בתרגום לעברית "ג'ק הפָּנָס".
את אותה דלעת של ג'ק-או-לנטרן הם מניחים על המרפסת או על אדן החלון. זה מנהג קלטי עתיק שנועד למנוע את הכניסה של רוחות רעות, בעת שמקבלים בברכה את רוחות האבות הקדמונים.
במיוחד מסמלת הדלעת המפוסלת את הנשמה חסרת המנוחה של "ג'ק הקמצן" ומכאן (ג'ק-או-לנטרן). אגב, נושא הקמצנות בולט בחג הזה, בו הילדים עוברים מבית לבית, מחופשים בתחפושות מפחידות, דופקים על הדלת ואומרים "תעלול או ממתק!" - מי שלא נותן ממתק, זוכה למעשה קונדס, כמו זריקת ביצה על ביתו.
חגיגות "ליל כל הקדושים" לא נולדו בארצות הברית, אלא הגיעו מאירלנד וסקוטלנד, ארצות מהם הגיעו קלטים רבים לאמריקה. החג הזה, שחוגגים ב-31 באוקטובר נובע מ"ליל הרוחות" הקלטי, שלפי המסורת הרוחות היו מהלכות בו בארץ. החג סימן במקור את סופה של השנה הקלטית העתיקה. הקלטים, אגב, היו מציבים בלילה את הנרות בתוך ירקות אחרים, כמו כרוב מרוקן, לפת או סלק.
הנה הג'ק המגולף לקראת חג ההלואין:
https://youtu.be/bJPqBF6NptA
הסיפור של Jack or Lantern:
https://youtu.be/StBd35QCq4A
כך חותכים את הדלעות לקראת ההלואין:
https://youtu.be/RUVNHh2hkGU
שיר מנורות הדלעת:
https://youtu.be/Gq_TLbOwS5M
הסיפור של דלעות חג ההלואין:
https://youtu.be/GA-9nPLcnTE
והסיפור המלא של ג'ק-או-לנטרן:
https://youtu.be/v69vZMbTEH8?long=yes
האמונה האיסלאמית אוסרת על ציור דיוקנאות, פורטרטים של בני אדם. לכן נמנעו האמנים ומאמיני האיסלאם לעטר את המסגדים שלהם בתמונות וציורים אנושיים. הדבר הוביל למסורת של עיטור שמתבסס על תבניות חוזרות. בעיטור הזה השתמשו ומשתמשים עד היום אמני האיסלאם. העיטור המגולף הזה נקרא "ערבסקה" (Arabesque). הוא נפוץ בעיטור מבני ציבור דתיים, בתי קודש וכתבי קודש מוסלמיים.
הערבסקות הן צורות או מוטיבים עיטוריים מופשטים שהאמנות המוסלמית מרבה להשתמש בהם. הן נולדו כשהאמנים המוסלמים יצרו עם הזמן משטחים מעוטרים בקווים ובצורות שיוצרים דגמים החוזרים על עצמם. הערבסקות כללו בדרך כלל עיטורים חוזרים כמו עלים, גבעולים שזורים ותבניות גאומטריות שונות.
יש חוקרי תולדות האמנות שרואים בערבסקה המוסלמית שילוב של מסתורין ורוחניות. אחרים רואים בה פשוט אסתטיקה שנולדה מתוך האילוץ שיצר האיסור הדתי.
מקורות ההשראה של הערבסקות לא ברורים לחלוטין. צורות הערבסקה משתמשות במרכיבים מעולם הצומח, כמו שריגים וצורות עלים. על שימוש מופשט במרכיבים כאלה אין איסור דתי. גם טקסטים מהקוראן, הספר הקדוש למוסלמים, משמשים לאמני הערבסקה, השוזרים אותם ויוצרים דגמים מופשטים שהדת מתירה להם ליצור.
הערבסקות היו לצורה הנפוצה והשכיחה באמנות המוסלמית ואמני הגילוף של ערבסקות היו מבוקשים מאד. גם הקליגרפיה המוסלמית הושפעה והשפיעה על אמנות הערבסק. במאה ה-20 הושפעה מהן האמנות המודרנית והרבתה להשתמש בערבסקות המופשטות בתחומי האמנות השונים. הערבסקה האקזוטית מהמזרח מצאה את דרכה לאמנות הציור של ציירים מודרניים כמו אנרי מאטיס, למחול, למוסיקה ולאדריכלות העולמית המודרנית שחיפשה צורות מופשטות בתרבויות העולם ולעיטור רהיטים, במיוחד בזרם האר-נובו.
זוהי הערבסקה באמנות האסלאם ותפקידה המרכזי כל כך באדריכלות ובאמנות הזו (עברית):
https://youtu.be/0NGGDXBanhs
הנה הערבסקות המצוירות:
http://youtu.be/z-NFKNd6VNg
ערבסקות יפהפיות בסרטון של אמנות איסלמית:
https://youtu.be/yGp29FIirI8
פעמים רבות מדובר בגאומטריה או בעיטור בודד החוזר על עצמו (מתורגם):
http://youtu.be/pg1NpMmPv48
ערבסקות בתקרה של מסגד:
http://youtu.be/BPwJDnHggps
ערבסקה בכיתוב על מבנים איסלמיים:
http://youtu.be/yGp29FIirI8
אמנות הערבסקה תרמה רבות לקליגרפיה האיסלאמית:
http://youtu.be/DO9I6TAzkPI
גילוף ערבסקות:
http://youtu.be/J7Rxbu4FY4Q
גילוף
נעלי העץ (Clog), קבקבים עשויים מעץ צפצפה, הם סמל לאומי בהולנד ומסימני ההיכר של ההולנדים. מדובר במסורת הולנדית בת מאות שנים. במקומות רבים ניתן עדיין לראותן בשימוש יומיומי, במיוחד באזורים הכפריים ובאתרי התיירות.
הקבקבים ההולנדיות נולדו כדי למנוע את הרטבת כפות הרגליים אצל החקלאים ההולנדיים. האדמה בהולנד היא בוצית ורטובה והחקלאים שבאים במגע יומיומי עם הקרקע הרטובה נהגו להשתמש בקבקבים העשויים עץ צפצפה מיוחד, עץ שאינו חדיר למים, כדי לעבוד בצורה נוחה ויבשה.
יתרון נוסף לקפקפי העץ של החקלאים ההולנדים הוא בשמירה על כף רגלו של החקלאים מפני דריכה של הפרות שאותן הם חולבים ומטפלים בהן.
הולנדי ממוצע לא ינעל את קבקבי העץ ביומיום ובעיר כנראה שבכלל לא. נעלי העץ ההולנדיות נשמרות רק לאירועים מיוחדים וחגיגות מסורתיות.
את הקבקבים יוצרים בשתי שיטות עיקריות. בעבודת יד השיטה היא לפסל את החלק הפנימי, החור של הקבקב, במפסלת ביד. המפסלת למעשה יוצרת את החור בתוך הנעל החיצונית שיצר האמן בגזר עץ שנכרת בגיליוטינה ידנית. אמן נעליים יוצר בעבודת יד בממוצע כ-5 זוגות של קבקבים ביום עבודה.
כמובן שהצביעה והקישוט הן פונקציה של סוג הנעל ומטרותיה. נעל חקלאית תהיה פחות מסוגננת ומושקעת, בעוד שנעל ייצוגית תהיה מקושטת מאד.
#איך מייצרים קבקבים הולנדיים בימינו?
בשיטה המודרנית להכנת קבקבים הולנדיים חותכים ומעצבים את החלק החיצוני של הקבקב מגזרי עץ שנחתכו בגיליוטינה והוקצעו במקצוע. לאחר מכן משרים את העץ במים במשך 4 שעות וכך מרככים אותו. אז משמשת מכונה לעיבוד חיצוני של צורת הנעל, באמצעות שבלונה, בצורה שמזכירה שכפול מפתחות.
בשלב הבא נכנסות הנעליים למכונת כרסום שמעצבת את החלק הפנימי של הקבקב. המפסלות שבמכונה מסתובבות במהירות גבוהה ומבצעות את הכרסום במהירות. הצביעה והקישוט נעשים בדרך כלל בשילובים משתנים של אדם ומכונה, בהתאם למפעל.
מפעלים ובתי מלאכה קטנים שכאלה מייצרים עד 100 זוגות ביום, בעוד שמפעלים המצוידים במכונות ממוחשבות מייצרים אלפי זוגות קבקבים ביום.
הנה סיפורן של נעלי העץ מהולנד:
https://youtu.be/lwF6mJSwgpo
ההולנדיות נהגו אפילו לרקוד בקבקבי העץ ההולנדיים:
https://youtu.be/a3lkTZ49ejU
אמן מייצר ביד את הנעליים המסורתיות של ההולנדים:
https://youtu.be/V60N53qsjVw
וכך מייצרים את הנעליים של ההולנדים במפעל ממוכן:
https://youtu.be/Spd0qcljurs
מוזיאון נעלי העץ ההולנדיות, עם הסבר ששווה לבחון:
https://youtu.be/FWdvUdzszvw
