שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה סיפור האיפור של להקת Kiss?
להקת "KIss" היא אחד הפלאים המשונים של הרוק בשנות ה-70. מדובר בלהקת גלאם רוק והארד רוק אמריקאית ומצליחה, שנודעה באיפור הכבד שכיסה את פני חבריה בהופעות.
במסורת הגלאם רוק של שנות ה-70, קיס לא יצרה רק מוסיקה, אלא סיפרה בהופעתה החיצונית גם סיפור תרבותי. כשלוגו הלהקה מאחריהם, מורכב ממאות נורות על קיר הבמה, הופיעו חברי הלהקה בגלימות ערפדים שחורות וארוכות.
הם צבעו את פניהם בצבעים מפחידים. צבע פנים לבן וסימן שחור מסביב לעין, לכל אחד סימן שונה. לכל חבר בלהקה הייתה דמות קומיקס אחרת: הסולן הוא ילד הכוכבים, הגיטריסט הוא איש החלל והמתופף הוא החתול. הבסיסט הוא "השד", שליטרלי יורק דם ואש. זה היה "טקס" שהפך לגימיק קבוע בהופעות כשסימונס נושך את לשונו, כביכול עד זוב דם, שהותז על כל גופו, לתרועות הקהל.
שנים רבות לא ראו זרים או מעריצים את פניהם האמיתיות. רבים מהמעריצים המושבעים נהגו גם הם וחלקם נוהגים גם היום להגיע להופעות בפנים צבועות כמו פניהם של חברי הלהקה. מיליוני המעריצים של קיס פזורים בכל העולם ומכנים את עצמם "צבא קיס" (Kiss Army). רובם הם מארצות הברית בה הייתה "קיס" אחת הלהקות המצליחות של שנות ה-70.
בתולדות הרוק קיס גם זכורה כלהקת הופעות בעלת שלל בלדות קיטשיות והמנוני רוק שהקהל שר איתה. קיס הייתה גם מהחלוצות בלהקות הרוק הכבד, הארד רוק, סגנון שהחל באותן שנים לצבור תאוצה.
המוסיקה של קיס עצמה הייתה רוק קליל, שמח ופשוט. עם שירים קליטים, טקסטים פשוטים ולא פעם נוגעים ללב, שעסקו באהבה, רוק ומסיבות - הם סחפו אחריהם המוני מעריצים.
את להקת הרוק הוותיקה והתיאטרלית הקימו ב-1972 נגן הבאס הישראלי, יליד טירת הכרמל ג'ין סימונס, ששמו המקורי היה חיים וייץ, הזמר והגיטריסט פול סטנלי. השניים צירפו אליהם את הגיטריסט המוביל אייס פרלי והמתופף פיטר כריס.
סימונס היה גם מי שניהל את העניינים העסקיים של הלהקה. הוא טיפל בשיווק הלהקה, ההכנסות, הופעות, שואו ביזנס והמרצ'נדייז, מוצרים שנשאו את דמויות חברי קיס והכניסו לא מעט ממון.
מנהיגי הלהקה היו המייסדים סימונס הבאסיסט והזמר והגיטריסט פול סטנלי, הקול של קיס ומי ששר את הבלדות והמנוני הרוק שלה.
אגב, הניסיון להסיר את המסכות לא צלח במיוחד. הלהקה, שמכרה עם השנים מעל 100 מיליון עותקים מאלבומיה, החליטה ב-1983 להסיר את האיפור. גם סגנונה באייטיז הושפע מהלהקות הצעירות של שנות ה-80 והפך לסגנון "גלאם מטאל". אבל הם לא הצליחו כמו בעבר והפסיקו לפעול ברציפות. ב-1996 התאחדו חברי הלהקה המקורית ושבו להופעות, בסגנון המוסיקה המקורי שלהם ועם האיפור.
איך נולד האיפור של חברי הלהקה:
https://youtu.be/Gqv0JLF5Cd0
סיפורה של להקת קיס:
https://youtu.be/QE2cEvTEs04
"רוקנרול כל הלילה" - להקת Kiss בשנות ה-70:
https://youtu.be/o8mzIyIOdm0
Beth, בלדת הרוק הנצחית של להקת קיס - בליווי תזמורת:
https://youtu.be/SMokVzZ3xyw
Hard Luck Woman של קיס בהופעה:
https://youtu.be/sohB922c2uQ
שיר מהאייטיז ללא איפור:
https://youtu.be/EZjevnnkA20
ואוסף של 10 השירים הגדולים של קיס:
https://youtu.be/cgbJo5fuFMo?long=yes
מה היה הקשר של דיוויד בואי לחלל?
דיוויד בואי (David Bowie) גדל באנגליה וכבר בגיל צעיר הוא הפך מיוחד, כשאגרוף בפניו, במהלך תגרה עם חבר, גרם להגדלת האישון של עינו השמאלית ולמראה חד-פעמי, שאין כמוהו לאיש - אישון מוגדל ומהפנט.
זה היה אולי פרט שולי בביוגרפיה של אדם רגיל, אבל סמלי למי שעתיד להשפיע על מעצבי אופנה וסגנון, מעצבי תדמית וגברים מטרוסקסואלים בדורות הבאים.
מצד שני, רק עם מראה יחודי לא מצליחים להפוך לגאון מוסיקלי, שחקן מחונן, אייקון אופנה, חדשן בלתי נלאה ואדם שיגדיר את מוסיקת הפופ, לא פחות מהביטלס, אלביס או בוב דילן.
כי בואי, שפרץ אל מוסיקת הפופ רגע אחרי שהסתיימה רעידת האדמה המוסיקלית והתרבותית של שנות ה-60, לא הרכין את הראש בפני "הסיקסטיז" המסעירים, אלא לקח את התרבות האנושית אל פריצת גבולות חדשה ושחרור נוסף - הפעם מכבלים של מוסכמות כובלות ודברים שאסור לומר או לפעמים אפילו לחשוב.
הוא היה מודל זוהר ועדכני של כוכב רוק, אך באופן מסוים הוא היה אוונגארד, מקדים את זמנו ואת כולם, גם אם סוג של אוונגארד שמתנגן יפה וקל יחסית לעיכול.
מכל מקום, השיר הראשון שהוציא הזמר והמוסיקאי המשובח הזה נקרא "ספייס אודיטי". השיר היה אחד השירים הטובים בפופ של אותה התקופה ונחשב פורץ דרך בהפקה, בביצוע ובכתיבה שלו. דיוויד בואי כתב אותו אחרי שראה את הסרט "אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק. מסופר בו על מייג'ור טום, האסטרונאוט הדמיוני שנפלט לחלל ומאבד קשר עם כדור הארץ.
השיר יצא פחות משבוע לפני שיגור החללית אפולו 11 לירח, ליווה את סיקור המשימה בשידורי ה- "BBC" ועד לנחיתה על הירח ב-20 ליולי 1969, הוא כבר היה הצלחה מדהימה.
בנוסף, "Space Oddity" סימן לראשונה משהו יחודי נוסף בבואי האמן. הוא עתיד מכאן לזכות בהצלחה מסחררת, אבל בלי אף שיר אהבה, אפילו אחד. אין אמן שלא כותב שירי אהבה ודומה שהפופ כמעט בנוי עליהם - אבל זה דיוויד בואי והוא, כבר אמרנו, לא מחויב לדבר.
בואי כונה "איש הזיקית", איש הדמויות, מי שללא הפסקה ממציא אותן ואת עצמו מחדש. הדמות של "מייג'ור טום" (Major Tom) ממנו היא השפעה של הסרט "2001: A Space Odyssey" של סטנלי קובריק משנת 1968. הוא מספר על שיגורו של האסטרונאוט בשם זה לחלל. כמו מוטיב אהוב ישוב מייג'ור טום לככב בשירים נוספים של בואי, מ-"Ashes to Ashes" בשנת 1980, "Hallo Spaceboy" ב-1995 ובקליפ של "Blackstar" השיר מאלבומו האחרון של בואי.
אחרי מייג'ור טום הוא ימציא גם את זיגי סטארדסט, דמות דמיונית שהפכה למלווה נאמנה של הקריירה שלו, עד שיחליט להיפרד ממנה וימשיך הלאה, לחידושים נוספים שיתחלפו גם הם אחרי זמן קצר.
הוא היה מסוגל להחליף במהירות דמויות וזהויות, שבלבלו את המעריצים שלו, שאיכשהו תמיד ניסו להתלבש כמו האדם שנפל אל כדור הארץ, הדוכס הלבן, זיגי סטארדסט ואחרים ולא פעם מצאו את עצמם בהופעה, עומדים מול דמות חדשה ומרגישים מעט מגוחכים.
אבל נשוב רגע ל"ספייס אודיטי", שיצא ב-1969 והתקשר אצל כל המאזינים עם הנחיתה על הירח, שהתרחשה ממש באותו הזמן. הוא היה להיט הבכורה של בואי והציג אותו לציבור עם המראה המיוחד והמסתורי שלו.
השיר אפיין את פעילותו מאז - מי שיכונה "הדוכס הלבן" של עולם הרוק. זמר מרתק ובעל הופעה שונה מהמקובל, חדשן תמיד, כותב ומספר סיפורים מעולה, גאון מוסיקלי ואדם ששיריו הם בדרך כלל יצירות מרגשות ושלמות.
לאחרונה ביצע כריס הדפילד, המפקד היוצא של תחנת החלל הבינלאומית, את השיר הזה של דיוויד בואי בחלל. הביצוע זכה להצלחה גדולה ביוטיוב והדגים פעם נוספת עד כמה שהשיר הקדים את זמנו ואפילו מעט ניבא את העתיד.
כשמת בואי הוא הותיר אחריו הרבה יותר ממוסיקה. הפופ והרוק אחריו השתנו והפכו צבעוניים, מסוגננים ומרהיבים מאי-פעם. האיש שללא משים עתיד להמציא את ה"ארט רוק", הביא אל הבמה את הצבע והמראה הקרקסי והמפתה כל כך. במקום הופעות בחליפות או בבגדי היפים משומשים, החלו בהשראתו האמנים לחגוג את ההופעה שלהם בתלבושות שלא היו מביישות תיאטרון, אופרה או מחול. אחריו ברור היה שפופ הוא לא רק מוסיקה אלא גם מראה.
אפשר לומר שמשחקי הזהויות של בואי הפכו לפתרון משבר הזהות של פופ שלם...
הנה הקריירה של דיוויד בואי:
https://youtu.be/Lan_wotkon0
הקליפ של "ספייס אודיטי" בביצוע של דיוויד בואי:
https://youtu.be/iYYRH4apXDo
מחווה לבואי - מפקד תחנת החלל הבינלאומית שר את השיר "ספייס אודיטי":
http://youtu.be/KaOC9danxNo
דיוויד בואי כזיגי בהופעה בשנות ה-70:
https://youtu.be/dLYafk0Lui0
בואי בהופעה ללא מסכות עם "אפר לאפר":
http://youtu.be/lNqo0kIR-TU
בראיון מנבא ב-1999 את מה שהאינטרנט יביא וצודק בכל מילה:
https://youtu.be/8tCC9yxUIdw
הקליפ האחרון של בואי, בו הוא בעצם מבשר בטרם עת על מותו שלו:
https://youtu.be/kszLwBaC4Sw
הנה מחווה של מקהלה וקהל לגאון שלא מעט רואים בו את האלוהים של הפופ (או כמו שהוא כינה את עצמו "אליל שקר"):
https://youtu.be/LYl74O0G-fs
קדימון הסרט הנהדר שנעשה עליו ב-2022:
https://youtu.be/QUvjaPIEIBs
אוסף של 10 השירים הגדולים שלו:
https://youtu.be/5WICgADzDqw?long=yes
מתי נכנס השיער הארוך לאופנה הגברית?
אופנת השיער הארוך (Long hair) לגברים הפכה במחצית השנייה של המאה ה-20 לפופולרית מאוד ויותר מתמיד. אבל היא ממש לא נולדה במאה הזו.
שיער גברי ארוך היה וחזר לאופנה בשלבים שונים לאורך ההיסטוריה. שוב ושוב הוא הושפע ממגמות תרבותיות וחברתיות וצץ במהלך תקופות בולטות בהן שיער ארוך לגברים היה פופולרי.
אם נניח הצידה את הפרהיסטוריה והאדם הקדמון, שמיעט להסתפר ולכן שערו ארך דרך קבע, השיער הגברי הארוך חוזר לא פעם בזמנים עתיקים. גברים בתרבויות עתיקות שונות, כולל באלו של מצרים העתיקה, יוון ורומא, גידלו לא פעם שיער ארוך כסמל למעמד ולגבריות. גם אם זה לא היה המראה הנפוץ ביותר, הוא התקיים אצל רבים ובמקומות שונים בעולם העתיק.
בתקופת הרנסנס, בין המאות ה-14 וה-17, התקשר המראה הארוך לרעיונות של אצילות ועידון. שיער ארוך הפך אז אופנתי, במיוחד בקרב גברים במעמדות הגבוהים. לעתים קרובות הוא עוצב עם כיסויי ראש מעוטרים, תלתלים ואפילו צמות.
אחרי מאות שנים, בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, יחזור המנהג הגברי לגדל שיער.
ראשונים היו הביטניקים, מתנועת דור הביט (ראו בתגית "ביטניקים"). בסוף העשור שלפני הסיקסטיז מרדו אותם צעירים בדור המבוגר והמסודר של הוריהם. בהפגנתיות ברורה ואפילו בוטה, הם לא טרחו להסתפר, כחלק מהמראה הכללי המוזנח שאימצו אז.
אגב, את השיער הארוך אי אפשר לנתק מהמראה המזוקן. שניהם כשילוב נולדו בתנועת הביט של הפיפטיז, אך צברו פופולריות בשנות ה-60, עשור של מחאה ועמידה על עקרונות של אהבה, שוויון ושלום, או בקיצור - העשור של תנועת ההיפים.
גברי הפרחים, פראפראזה על הכינוי "ילדי הפרחים" לו זכו ההיפים, אימצו את השיער הארוך והזקן, כסמלים גבריים של המרד וההתנגדות למלחמת וייטנאם.
בהמשך ובהשפעת התנועה ההיפית, גידלו צעירים רבים בעולם את שיערם. זה היה אז סמל למרד בזרם המרכזי של החברה ודרך לבטא את האינדיבידואליות שלהם.
אגב, גם כוכבי הזמר של ההיפים גידלו אז שיער. דמות שמדגימה את זה יפה היא של קרוסבי מהלהקה הפופולרית "קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג". למטה מופיע שיר שלו מהאלבום "דז'ה וו". זה אולי השיר הפוליטי החשוב ביותר שלו והוא עוסק בתנועה ההיפית ובמראה המזוקן וארוך השיעור, כמסמל את המרד וההתנגדות למלחמה בווייטנאם.
מגמת השיער הגברי הארוך תימשך גם בשנות ה-70, בהן עולה מוסיקת הרוק לשיאים של פופולריות. הדגש כאן הוא על ז'אנרים כמו הרוק הכבד והגלאם רוק, בהם היה שכיח במיוחד המראה של מוסיקאים גברים עם שיער ארוך וגולש.
גם בימינו שיער ארוך הוא עדיין בחירה אופנתית עבור גברים רבים. ועדיין, שיער ארוך נתפס פחות ופחות כהצהרה של מרד ויותר כהעדפה של סגנון אישי. דומה שהמרד עבר לבחירות אחרות כמו היפר-קעקועים וצבעי שיער יצירתיים.
השיר "Almost Cut My Hair" בהופעה של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג ב-1974:
https://youtu.be/MfjPjQvXdcg
הוא עדיין עם שיער ארוך - "היי היי" של ניל יאנג ב-1985:
https://youtu.be/LQ123T3zD2k
"סוסים פראיים" בשיער ארוך - הרולינג סטונס:
https://youtu.be/Xb3fZmkzy84
אפילו הדוכס הלבן של הרוק, גידל שיער בשלב מסוים בקריירה שלו:
https://youtu.be/o_cHvtPB2dY
אצל מעריצי המטאל והגראנג' של האייטיז וניינטיז שימש השיער הארוך להטחה מעל הראש:
https://youtu.be/CI2Hv5wNBbU
גלאם רוק
להקת "KIss" היא אחד הפלאים המשונים של הרוק בשנות ה-70. מדובר בלהקת גלאם רוק והארד רוק אמריקאית ומצליחה, שנודעה באיפור הכבד שכיסה את פני חבריה בהופעות.
במסורת הגלאם רוק של שנות ה-70, קיס לא יצרה רק מוסיקה, אלא סיפרה בהופעתה החיצונית גם סיפור תרבותי. כשלוגו הלהקה מאחריהם, מורכב ממאות נורות על קיר הבמה, הופיעו חברי הלהקה בגלימות ערפדים שחורות וארוכות.
הם צבעו את פניהם בצבעים מפחידים. צבע פנים לבן וסימן שחור מסביב לעין, לכל אחד סימן שונה. לכל חבר בלהקה הייתה דמות קומיקס אחרת: הסולן הוא ילד הכוכבים, הגיטריסט הוא איש החלל והמתופף הוא החתול. הבסיסט הוא "השד", שליטרלי יורק דם ואש. זה היה "טקס" שהפך לגימיק קבוע בהופעות כשסימונס נושך את לשונו, כביכול עד זוב דם, שהותז על כל גופו, לתרועות הקהל.
שנים רבות לא ראו זרים או מעריצים את פניהם האמיתיות. רבים מהמעריצים המושבעים נהגו גם הם וחלקם נוהגים גם היום להגיע להופעות בפנים צבועות כמו פניהם של חברי הלהקה. מיליוני המעריצים של קיס פזורים בכל העולם ומכנים את עצמם "צבא קיס" (Kiss Army). רובם הם מארצות הברית בה הייתה "קיס" אחת הלהקות המצליחות של שנות ה-70.
בתולדות הרוק קיס גם זכורה כלהקת הופעות בעלת שלל בלדות קיטשיות והמנוני רוק שהקהל שר איתה. קיס הייתה גם מהחלוצות בלהקות הרוק הכבד, הארד רוק, סגנון שהחל באותן שנים לצבור תאוצה.
המוסיקה של קיס עצמה הייתה רוק קליל, שמח ופשוט. עם שירים קליטים, טקסטים פשוטים ולא פעם נוגעים ללב, שעסקו באהבה, רוק ומסיבות - הם סחפו אחריהם המוני מעריצים.
את להקת הרוק הוותיקה והתיאטרלית הקימו ב-1972 נגן הבאס הישראלי, יליד טירת הכרמל ג'ין סימונס, ששמו המקורי היה חיים וייץ, הזמר והגיטריסט פול סטנלי. השניים צירפו אליהם את הגיטריסט המוביל אייס פרלי והמתופף פיטר כריס.
סימונס היה גם מי שניהל את העניינים העסקיים של הלהקה. הוא טיפל בשיווק הלהקה, ההכנסות, הופעות, שואו ביזנס והמרצ'נדייז, מוצרים שנשאו את דמויות חברי קיס והכניסו לא מעט ממון.
מנהיגי הלהקה היו המייסדים סימונס הבאסיסט והזמר והגיטריסט פול סטנלי, הקול של קיס ומי ששר את הבלדות והמנוני הרוק שלה.
אגב, הניסיון להסיר את המסכות לא צלח במיוחד. הלהקה, שמכרה עם השנים מעל 100 מיליון עותקים מאלבומיה, החליטה ב-1983 להסיר את האיפור. גם סגנונה באייטיז הושפע מהלהקות הצעירות של שנות ה-80 והפך לסגנון "גלאם מטאל". אבל הם לא הצליחו כמו בעבר והפסיקו לפעול ברציפות. ב-1996 התאחדו חברי הלהקה המקורית ושבו להופעות, בסגנון המוסיקה המקורי שלהם ועם האיפור.
איך נולד האיפור של חברי הלהקה:
https://youtu.be/Gqv0JLF5Cd0
סיפורה של להקת קיס:
https://youtu.be/QE2cEvTEs04
"רוקנרול כל הלילה" - להקת Kiss בשנות ה-70:
https://youtu.be/o8mzIyIOdm0
Beth, בלדת הרוק הנצחית של להקת קיס - בליווי תזמורת:
https://youtu.be/SMokVzZ3xyw
Hard Luck Woman של קיס בהופעה:
https://youtu.be/sohB922c2uQ
שיר מהאייטיז ללא איפור:
https://youtu.be/EZjevnnkA20
ואוסף של 10 השירים הגדולים של קיס:
https://youtu.be/cgbJo5fuFMo?long=yes
דיוויד בואי (David Bowie) גדל באנגליה וכבר בגיל צעיר הוא הפך מיוחד, כשאגרוף בפניו, במהלך תגרה עם חבר, גרם להגדלת האישון של עינו השמאלית ולמראה חד-פעמי, שאין כמוהו לאיש - אישון מוגדל ומהפנט.
זה היה אולי פרט שולי בביוגרפיה של אדם רגיל, אבל סמלי למי שעתיד להשפיע על מעצבי אופנה וסגנון, מעצבי תדמית וגברים מטרוסקסואלים בדורות הבאים.
מצד שני, רק עם מראה יחודי לא מצליחים להפוך לגאון מוסיקלי, שחקן מחונן, אייקון אופנה, חדשן בלתי נלאה ואדם שיגדיר את מוסיקת הפופ, לא פחות מהביטלס, אלביס או בוב דילן.
כי בואי, שפרץ אל מוסיקת הפופ רגע אחרי שהסתיימה רעידת האדמה המוסיקלית והתרבותית של שנות ה-60, לא הרכין את הראש בפני "הסיקסטיז" המסעירים, אלא לקח את התרבות האנושית אל פריצת גבולות חדשה ושחרור נוסף - הפעם מכבלים של מוסכמות כובלות ודברים שאסור לומר או לפעמים אפילו לחשוב.
הוא היה מודל זוהר ועדכני של כוכב רוק, אך באופן מסוים הוא היה אוונגארד, מקדים את זמנו ואת כולם, גם אם סוג של אוונגארד שמתנגן יפה וקל יחסית לעיכול.
מכל מקום, השיר הראשון שהוציא הזמר והמוסיקאי המשובח הזה נקרא "ספייס אודיטי". השיר היה אחד השירים הטובים בפופ של אותה התקופה ונחשב פורץ דרך בהפקה, בביצוע ובכתיבה שלו. דיוויד בואי כתב אותו אחרי שראה את הסרט "אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק. מסופר בו על מייג'ור טום, האסטרונאוט הדמיוני שנפלט לחלל ומאבד קשר עם כדור הארץ.
השיר יצא פחות משבוע לפני שיגור החללית אפולו 11 לירח, ליווה את סיקור המשימה בשידורי ה- "BBC" ועד לנחיתה על הירח ב-20 ליולי 1969, הוא כבר היה הצלחה מדהימה.
בנוסף, "Space Oddity" סימן לראשונה משהו יחודי נוסף בבואי האמן. הוא עתיד מכאן לזכות בהצלחה מסחררת, אבל בלי אף שיר אהבה, אפילו אחד. אין אמן שלא כותב שירי אהבה ודומה שהפופ כמעט בנוי עליהם - אבל זה דיוויד בואי והוא, כבר אמרנו, לא מחויב לדבר.
בואי כונה "איש הזיקית", איש הדמויות, מי שללא הפסקה ממציא אותן ואת עצמו מחדש. הדמות של "מייג'ור טום" (Major Tom) ממנו היא השפעה של הסרט "2001: A Space Odyssey" של סטנלי קובריק משנת 1968. הוא מספר על שיגורו של האסטרונאוט בשם זה לחלל. כמו מוטיב אהוב ישוב מייג'ור טום לככב בשירים נוספים של בואי, מ-"Ashes to Ashes" בשנת 1980, "Hallo Spaceboy" ב-1995 ובקליפ של "Blackstar" השיר מאלבומו האחרון של בואי.
אחרי מייג'ור טום הוא ימציא גם את זיגי סטארדסט, דמות דמיונית שהפכה למלווה נאמנה של הקריירה שלו, עד שיחליט להיפרד ממנה וימשיך הלאה, לחידושים נוספים שיתחלפו גם הם אחרי זמן קצר.
הוא היה מסוגל להחליף במהירות דמויות וזהויות, שבלבלו את המעריצים שלו, שאיכשהו תמיד ניסו להתלבש כמו האדם שנפל אל כדור הארץ, הדוכס הלבן, זיגי סטארדסט ואחרים ולא פעם מצאו את עצמם בהופעה, עומדים מול דמות חדשה ומרגישים מעט מגוחכים.
אבל נשוב רגע ל"ספייס אודיטי", שיצא ב-1969 והתקשר אצל כל המאזינים עם הנחיתה על הירח, שהתרחשה ממש באותו הזמן. הוא היה להיט הבכורה של בואי והציג אותו לציבור עם המראה המיוחד והמסתורי שלו.
השיר אפיין את פעילותו מאז - מי שיכונה "הדוכס הלבן" של עולם הרוק. זמר מרתק ובעל הופעה שונה מהמקובל, חדשן תמיד, כותב ומספר סיפורים מעולה, גאון מוסיקלי ואדם ששיריו הם בדרך כלל יצירות מרגשות ושלמות.
לאחרונה ביצע כריס הדפילד, המפקד היוצא של תחנת החלל הבינלאומית, את השיר הזה של דיוויד בואי בחלל. הביצוע זכה להצלחה גדולה ביוטיוב והדגים פעם נוספת עד כמה שהשיר הקדים את זמנו ואפילו מעט ניבא את העתיד.
כשמת בואי הוא הותיר אחריו הרבה יותר ממוסיקה. הפופ והרוק אחריו השתנו והפכו צבעוניים, מסוגננים ומרהיבים מאי-פעם. האיש שללא משים עתיד להמציא את ה"ארט רוק", הביא אל הבמה את הצבע והמראה הקרקסי והמפתה כל כך. במקום הופעות בחליפות או בבגדי היפים משומשים, החלו בהשראתו האמנים לחגוג את ההופעה שלהם בתלבושות שלא היו מביישות תיאטרון, אופרה או מחול. אחריו ברור היה שפופ הוא לא רק מוסיקה אלא גם מראה.
אפשר לומר שמשחקי הזהויות של בואי הפכו לפתרון משבר הזהות של פופ שלם...
הנה הקריירה של דיוויד בואי:
https://youtu.be/Lan_wotkon0
הקליפ של "ספייס אודיטי" בביצוע של דיוויד בואי:
https://youtu.be/iYYRH4apXDo
מחווה לבואי - מפקד תחנת החלל הבינלאומית שר את השיר "ספייס אודיטי":
http://youtu.be/KaOC9danxNo
דיוויד בואי כזיגי בהופעה בשנות ה-70:
https://youtu.be/dLYafk0Lui0
בואי בהופעה ללא מסכות עם "אפר לאפר":
http://youtu.be/lNqo0kIR-TU
בראיון מנבא ב-1999 את מה שהאינטרנט יביא וצודק בכל מילה:
https://youtu.be/8tCC9yxUIdw
הקליפ האחרון של בואי, בו הוא בעצם מבשר בטרם עת על מותו שלו:
https://youtu.be/kszLwBaC4Sw
הנה מחווה של מקהלה וקהל לגאון שלא מעט רואים בו את האלוהים של הפופ (או כמו שהוא כינה את עצמו "אליל שקר"):
https://youtu.be/LYl74O0G-fs
קדימון הסרט הנהדר שנעשה עליו ב-2022:
https://youtu.be/QUvjaPIEIBs
אוסף של 10 השירים הגדולים שלו:
https://youtu.be/5WICgADzDqw?long=yes
אופנת השיער הארוך (Long hair) לגברים הפכה במחצית השנייה של המאה ה-20 לפופולרית מאוד ויותר מתמיד. אבל היא ממש לא נולדה במאה הזו.
שיער גברי ארוך היה וחזר לאופנה בשלבים שונים לאורך ההיסטוריה. שוב ושוב הוא הושפע ממגמות תרבותיות וחברתיות וצץ במהלך תקופות בולטות בהן שיער ארוך לגברים היה פופולרי.
אם נניח הצידה את הפרהיסטוריה והאדם הקדמון, שמיעט להסתפר ולכן שערו ארך דרך קבע, השיער הגברי הארוך חוזר לא פעם בזמנים עתיקים. גברים בתרבויות עתיקות שונות, כולל באלו של מצרים העתיקה, יוון ורומא, גידלו לא פעם שיער ארוך כסמל למעמד ולגבריות. גם אם זה לא היה המראה הנפוץ ביותר, הוא התקיים אצל רבים ובמקומות שונים בעולם העתיק.
בתקופת הרנסנס, בין המאות ה-14 וה-17, התקשר המראה הארוך לרעיונות של אצילות ועידון. שיער ארוך הפך אז אופנתי, במיוחד בקרב גברים במעמדות הגבוהים. לעתים קרובות הוא עוצב עם כיסויי ראש מעוטרים, תלתלים ואפילו צמות.
אחרי מאות שנים, בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, יחזור המנהג הגברי לגדל שיער.
ראשונים היו הביטניקים, מתנועת דור הביט (ראו בתגית "ביטניקים"). בסוף העשור שלפני הסיקסטיז מרדו אותם צעירים בדור המבוגר והמסודר של הוריהם. בהפגנתיות ברורה ואפילו בוטה, הם לא טרחו להסתפר, כחלק מהמראה הכללי המוזנח שאימצו אז.
אגב, את השיער הארוך אי אפשר לנתק מהמראה המזוקן. שניהם כשילוב נולדו בתנועת הביט של הפיפטיז, אך צברו פופולריות בשנות ה-60, עשור של מחאה ועמידה על עקרונות של אהבה, שוויון ושלום, או בקיצור - העשור של תנועת ההיפים.
גברי הפרחים, פראפראזה על הכינוי "ילדי הפרחים" לו זכו ההיפים, אימצו את השיער הארוך והזקן, כסמלים גבריים של המרד וההתנגדות למלחמת וייטנאם.
בהמשך ובהשפעת התנועה ההיפית, גידלו צעירים רבים בעולם את שיערם. זה היה אז סמל למרד בזרם המרכזי של החברה ודרך לבטא את האינדיבידואליות שלהם.
אגב, גם כוכבי הזמר של ההיפים גידלו אז שיער. דמות שמדגימה את זה יפה היא של קרוסבי מהלהקה הפופולרית "קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג". למטה מופיע שיר שלו מהאלבום "דז'ה וו". זה אולי השיר הפוליטי החשוב ביותר שלו והוא עוסק בתנועה ההיפית ובמראה המזוקן וארוך השיעור, כמסמל את המרד וההתנגדות למלחמה בווייטנאם.
מגמת השיער הגברי הארוך תימשך גם בשנות ה-70, בהן עולה מוסיקת הרוק לשיאים של פופולריות. הדגש כאן הוא על ז'אנרים כמו הרוק הכבד והגלאם רוק, בהם היה שכיח במיוחד המראה של מוסיקאים גברים עם שיער ארוך וגולש.
גם בימינו שיער ארוך הוא עדיין בחירה אופנתית עבור גברים רבים. ועדיין, שיער ארוך נתפס פחות ופחות כהצהרה של מרד ויותר כהעדפה של סגנון אישי. דומה שהמרד עבר לבחירות אחרות כמו היפר-קעקועים וצבעי שיער יצירתיים.
השיר "Almost Cut My Hair" בהופעה של קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג ב-1974:
https://youtu.be/MfjPjQvXdcg
הוא עדיין עם שיער ארוך - "היי היי" של ניל יאנג ב-1985:
https://youtu.be/LQ123T3zD2k
"סוסים פראיים" בשיער ארוך - הרולינג סטונס:
https://youtu.be/Xb3fZmkzy84
אפילו הדוכס הלבן של הרוק, גידל שיער בשלב מסוים בקריירה שלו:
https://youtu.be/o_cHvtPB2dY
אצל מעריצי המטאל והגראנג' של האייטיז וניינטיז שימש השיער הארוך להטחה מעל הראש:
https://youtu.be/CI2Hv5wNBbU
