שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
איזה גלגל אופניים שינה את פני האמנות?
היצירה "גלגל אופניים" (Bicycle Wheel ובצרפתית Roue de bicyclette), או כמו שהיא מכונה על ידי רבים "גלגל אופניים ושרפרף", נחשבת כיצירה הראשונה שנוצרה בגישת "רדי מייד", שבה משמש חפץ קיים כיצירת אמנות.
היצירה המהפכנית נוצרה בשנת 1913 על ידי האמן הצרפתי מרסל דושאן, חבר בתנועת האמנים המורדים, ה"דאדא". היא מורכבת משרפרף עם מושב עגול מעץ, שעליו הורכב גלגל הפוך של אופניים.
דושאן, שגילה באותה תקופה סקרנות גדולה לגבי מכונות ומכניקה, הביט בסטודיו שלו בשרפרף וחשב כיצד לשלבו עם אובייקט שיקנה לו מראה שונה. על ידי הוצאת הגלגל מתפקודו המקורי, הוא הפך אותו לחלק מהיצירה האמנותית. עצם הרעיון, גרס דושאן, הוא שהופך את החיבור בין שני מרכיבים כמעט סתמיים לאמנות. ואגב, הוא טען שהיופי או הכיעור של העבודה אינם קנה מידה להחלטה אם זו אמנות או לא..
לאחר זמן מה נעלמה היצירה ובשנת 1916, בהגיעו לניו-יורק, יצר אותה דושאן מחדש. היא נוצרה אז כחלק מקבוצת פסלי רדי מייד נוספים. במהלך השנים, עד גיל מופלג, חזר דושאן ויצר מספר עותקים של העבודה. אחד מהם נמצא היום במוזיאון ישראל בירושלים.
הנה סקירה על יצירת הרדי מייד המפורסמת "גלגל אופניים":
https://youtu.be/DCgWn8fFKAQ
ראיון עם דושאן שמתבצע, כמיטב המסורת של הדאדא, בחדר מדרגות לא צפוי:
https://youtu.be/VYqDpNmnu8I
מורה שמספרת על מה שהיא יכולה להשיג בשיחה עם התלמידים על היצירה:
https://youtu.be/63yYbOnJt-o
ופרויקט מ-2012 שניסה להניע את הגלגל:
https://youtu.be/BsWcs_PTVM4
מהי יצירתו של מרסל דושאן "מעמד בקבוקים"?
היצירה "מעמד בקבוקים" (Bottle rack), או "מייבש בקבוקים", מתלה בקבוקים מברזל מגולוון שהוא קנה והחליט שהוא מוצג אמנותי נחשב למהפכה האמנותית של מרסל דושאן, מהפכת ה"רֶדִי מֶייד" (Readymade) אבל הסיפור מאחוריו הוא מהמרתקים בתולדות האמנות.
פסל הרדי מייד "מעמד בקבוקים" (Bottle Rack, בצרפתית: Porte-bouteilles או Égouttoir) הוא אחת היצירות החשובות והפרובוקטיביות ביותר בהיסטוריה של האמנות המודרנית.
היצירה, שנוצרה בשנת 1914, היא למעשה מעמד פשוט לייבוש בקבוקים שנרכש בחנות הכלבו Bazar de l'Hôtel de Ville בפריז. במוצר העשוי ברזל מגולוון בגובה כ-59 ס"מ, יש זיזים חדים המיועדים לתלות בקבוקים הפוכים לייבוש. המראה החד והקוצני של המעמד הרוויח לו את הכינוי "קיפוד" (Hérisson בצרפתית, Hedgehog באנגלית).
דושאן לקח את האובייקט הזה, חפץ יומיומי ותעשייתי לחלוטין שהיה נפוץ במשקי בית צרפתיים לייבוש בקבוקי יין לאחר שטיפה, והציג אותו כיצירת אמנות. זהו ה-"Pure Readymade" (רדימייד טהור) הראשון של דושאן - בניגוד ליצירות קודמות כמו "גלגל אופניים" (1913) שהיה "Assisted Readymade" (רדימייד מסייע) שבו שינה את האובייקט, כאן דושאן לא שינה כלום.
את המונח "Ready-made" טבע דושאן עצמו בינואר 1916 במכתב שכתב לאחותו סוזאן מניו יורק - זה היה השימוש הראשון של דושאן במונח זה לתיאור אובייקטים מוכנים מראש מהחיים היומיומיים, חפצים מן-המוכן שהועלו לדרגת אמנות בעצם בחירתם והצגתם במוזיאון או בגלריה.
#כיצד הגיע דושאן לרעיון?
מרסל דושאן היה כבר אמן מבוסס בפריז כאשר החל לפתח את הרעיון של Ready-made. הוא התייאש מהאמנות הרטינאלית (Retinal Art), האמנות שמכוונת רק לעין ולהנאה ויזואלית. דושאן חיפש דרכים ליצור אמנות שתפנה למוח, לרעיונות ולשאלות פילוסופיות.
בשנת 1913, לאחר הצלחתה השערורייתית של ציורו "עירום יורד במדרגות מס' 2" בתערוכת Armory Show בניו יורק, דושאן החל לחקור את גבולות האמנות. הוא רצה לאתגר את ההגדרה המסורתית של מה שנחשב ליצירת אמנות.
ב-1914, שנה אחר כך, דושאן נכנס לחנות הכלבו Bazar de l'Hôtel de Ville (המכונה גם BHV או Grand Bazar de l'Hôtel de Ville) ורכש מעמד בקבוקים רגיל. הוא הוסיף כיתוב על המעמד (שלאחר מכן שכח מה היה בו), והפך אותו ליצירת אמנות. בבחירתו הספונטנית והבלתי רגשית, הוא שאל שאלה קיצונית: האם אמן יכול להפוך חפץ יומיומי לאמנות רק על ידי בחירתו והצגתו בהקשר אמנותי?
דושאן לא שינה את האובייקט, לא צייר אותו ולא עיצב אותו מחדש. הוא פשוט בחר בו והוסיף לו כיתוב. זוהי הנקודה המהפכנית - הרעיון, הבחירה והמחווה האמנותית הם האמנות, לא החפץ עצמו או יצירתו הפיזית.
#התגובות ליצירה
התגובות ל"מעמד בקבוקים" ולקונצפט של Ready-made היו סוערות ומגוונות. בתחילה, היו שהביעו זעזוע ודחייה. הקהילה האמנותית המסורתית הייתה המומה ומבקרי אמנות רבים דחו את היצירה לחלוטין, טענו שזו לא אמנות אלא בדיחה, פרובוקציה או אפילו זלזול באמנות עצמה.
השאלה "איך זה יכול להיות אמנות?" הדהדה בקרב מבקרים ואוספי אמנות.
#אובדן המקור והתערוכה הראשונה
למרבה האירוניה, מעמד הבקבוקים המקורי אבד או נזרק, ומעולם לא הוצג בפומבי בצורתו המקורית. אחותו של דושאן, סוזאן דושאן (Suzanne Duchamp, 1889-1963, שהיתה גם היא אמנית דאדאיסטית), פינתה את דירתו כאשר עזב לניו יורק ב-1915 במהלך מלחמת העולם הראשונה וככל הנראה זרקה את המעמד, מתוך הנחה שזהו חפץ פשוט וחסר ערך.
למעשה, בינואר 1916 דושאן כתב לסוזאן מכתב היסטורי שבו השתמש בפעם הראשונה במונח "readymade", וביקש ממנה לחתום על המעמד עבורו, להוסיף כיתוב ספציפי, ולשלוח אותו לאמריקה - אך זה כבר היה מאוחר מדי, שכן סוזאן כבר זרקה את המעמד. זה רק מדגיש את האירוניה של הפרויקט כולו - היצירה "האמנותית" נזרקה כזבל. גרסה משוכפלת של מעמד הבקבוקים הוצגה לראשונה בפומבי רק ב-1936 בתערוכת אובייקטים סוריאליסטיים בפריז.
#קבלה הדרגתית
עם הזמן, ובמיוחד בקרב אמנים ואנשי רוח אוונגרדיים, היצירה זכתה להערכה. תנועות כמו הדאדא והסוריאליזם אימצו את הרעיונות של דושאן. האמנים הבינו שדושאן לא רק יצר יצירה בודדת, אלא פתח דלת חדשה לחשיבה על מהי אמנות. אנדרה ברטון, אחד ממייסדי הסוריאליזם, כתב ב-1938 שה-Ready-made הוא "אובייקט רגיל שהועלה לכבוד יצירת אמנות בעצם בחירתו של אמן" - הגדרה שהפכה לקלאסית.
יצירות כמו "מעמד בקבוקים" עוררו גם פרשנויות פסיכואנליטיות: מבקרים אמנות רבים ראו בזיזים החדים והפאליים של המעמד, ובהיעדר הבקבוקים, סמליות פרוידיאנית הקשורה למעמדו של דושאן כרווק - נושא שחזר בעבודותיו. דושאן עצמו התעקש שהבחירה לא הייתה מוטת אסתטיקה כלל, אלא מבוססת על "אדישות חזותית מוחלטת... היעדר מוחלט של טעם טוב או רע, למעשה אנסתזיה מוחלטת."
#השפעה ארוכת טווח וגרסאות מאוחרות
מכיוון שהמקור אבד, דושאן עצמו יצר ואישר מספר גרסאות משוכפלות של היצירה לאורך השנים. כבר בשנות ה-20 הוא רכש מעמד נוסף עבור אחותו, וב-1936 רכש יחד עם מאן ריי גרסה נוספת לתערוכת אובייקטים סוריאליסטיים בפריז. בשנות ה-60 נוצרו גרסאות נוספות, ובשנת 1964 הפיק דושאן סדרה של שמונה העתקים תחת השגחתו האישית בגלריה Schwarz במילאנו.
אחת הגרסאות המפורסמות ביותר היא זו שדושאן בחר במיוחד עבור תערוכת "Art and the Found Object" בניו יורק בשנת 1959. הסיפור מעניין: דושאן רצה להציג את היצירה בתערוכה, ופנה תחילה ל-Man Ray לבקש ממנו לשאול לו את הגרסה משנות ה-30 שהייתה ברשותו. אך Man Ray הודיע שהוא איבד את המעמד במהלך מלחמת העולם השנייה. אז דושאן ביקש מ-Man Ray (או מראושנברג, על פי מקורות שונים) לחזור לאותה חנות BHV (שהמשיכה לפעול כל השנים!) ולקנות מעמד בקבוקים זהה לזה שקנה ב-1914.
האמן האמריקאי רוברט ראושנברג (Robert Rauschenberg) רכש גרסה זו מהתערוכה תמורת 3 דולר בלבד לאחר שנודע לו שכל הפריטים בתערוכה מוצעים למכירה. בשנת 1960, ראושנברג היסס אם ראוי לבקש מדושאן לחתום על המעמד. כשסוף סוף שאל, ענתה לו בהומור אשתו של דושאן, אלכסינה "Teenie" סאטלר (Alexina "Teenie" Sattler): "כמובן, מרסל יחתום על הכל!" דושאן אכן נעתר, אך כתב עליו בצרפתית כיתוב אירוני זה מדגיש את העובדה שגם דושאן עצמו שכח מה כתב על המקור משנת 1914: "בלתי אפשרי עבורי לזכור את הביטוי המקורי" ("Impossible de me rappeler la phrase originale M.D./Marcel Duchamp/1960").
גרסה זו נמכרה בסופו של דבר בשנת 2018 למכון האמנות של שיקגו (Art Institute of Chicago) תמורת סכום לא ידוע, שהוערך בין 10 ל-12 מיליון דולר, לפי מומחים - קפיצה מדהימה ממחיר הרכישה המקורי של 3 דולר. זוהי אחת מחמשת הגרסאות המקוריות החתומות על ידי דושאן שעדיין קיימות.
היום, "מעמד בקבוקים" הפך לאחת היצירות המשפיעות ביותר של המאה ה-20. הוא סלל את הדרך לאמנות קונספטואלית, פופ ארט, אמנות מינימליסטית ועוד זרמים אמנותיים רבים.
גרסאות של היצירה מוצגות במוזיאונים מובילים ברחבי העולם, כולל מוזיאון האמנות של פילדלפיה, מוזיאון נורטון סיימון, ומודרנה מוזאט בשטוקהולם.
#ויכוח פילוסופי מתמשך
כמובן שהוויכוח על היצירה נמשך עד היום. הוא מעלה שאלות יסודיות: מה הופך משהו לאמנות? האם כוונת האמן חשובה? האם הקשר ההצגה משנה? האם אמנות חייבת להיות יפה או מעשה ידי אומן? דושאן הצליח להפוך חפץ פשוט למחולל שיח תרבותי שנמשך מעל מאה שנים.
#סיכום
"מעמד בקבוקים" של מרסל דושאן הוא הרבה יותר ממה שנראה לעין. זוהי יצירה שהרימה את הכפפה מול כל המוסכמות של עולם האמנות תוך שהיא שואלת את השאלות הבסיסיות ביותר על טבע היצירה האמנותית. דושאן לא רק יצר אובייקט - הוא יצר מהפכה רעיונית שהשפעתה מורגשת באמנות עד היום.
אחת האירוניות המרתקות של מעמד הבקבוקים היא שהמקור, שנזרק כזבל ב-1915, מעולם לא ראה את האור. אבל הרעיון, שהיה הנושא האמיתי של היצירה, שרד והשפיע על דורות של אמנים. כפי שכתב ראושנברג בהערותיו: הוא התלבט ארוכות מבחינה "פילוסופית, אסתטית ואתית" אם לבקש מדושאן לחתום על המעמד. בסופו של דבר, תשובתה הספונטנית של Teenie - "כמובן, מרסל יחתום על הכל!" - מדגישה את עמדתו המשחררת והסאטירית של דושאן כלפי רצינות יתר בעולם האמנות. חפץ שעלה 3 דולר, שנחשב "לא שווה כלום" על ידי אחותו של האמן, הפך לאחד מהפריטים היקרים והמשפיעים ביותר באמנות המודרנית.
הנה סקירה על יצירת הרדי מייד המפורסמת "מייבש הבקבוקים":
https://youtu.be/B1_sbz04OnQ
הגדילו לטלפון:
https://youtu.be/T_o6OwjsClM
ומבט נוסף:
https://youtu.be/V8yxjLAEDak
גלגל אופניים
היצירה "גלגל אופניים" (Bicycle Wheel ובצרפתית Roue de bicyclette), או כמו שהיא מכונה על ידי רבים "גלגל אופניים ושרפרף", נחשבת כיצירה הראשונה שנוצרה בגישת "רדי מייד", שבה משמש חפץ קיים כיצירת אמנות.
היצירה המהפכנית נוצרה בשנת 1913 על ידי האמן הצרפתי מרסל דושאן, חבר בתנועת האמנים המורדים, ה"דאדא". היא מורכבת משרפרף עם מושב עגול מעץ, שעליו הורכב גלגל הפוך של אופניים.
דושאן, שגילה באותה תקופה סקרנות גדולה לגבי מכונות ומכניקה, הביט בסטודיו שלו בשרפרף וחשב כיצד לשלבו עם אובייקט שיקנה לו מראה שונה. על ידי הוצאת הגלגל מתפקודו המקורי, הוא הפך אותו לחלק מהיצירה האמנותית. עצם הרעיון, גרס דושאן, הוא שהופך את החיבור בין שני מרכיבים כמעט סתמיים לאמנות. ואגב, הוא טען שהיופי או הכיעור של העבודה אינם קנה מידה להחלטה אם זו אמנות או לא..
לאחר זמן מה נעלמה היצירה ובשנת 1916, בהגיעו לניו-יורק, יצר אותה דושאן מחדש. היא נוצרה אז כחלק מקבוצת פסלי רדי מייד נוספים. במהלך השנים, עד גיל מופלג, חזר דושאן ויצר מספר עותקים של העבודה. אחד מהם נמצא היום במוזיאון ישראל בירושלים.
הנה סקירה על יצירת הרדי מייד המפורסמת "גלגל אופניים":
https://youtu.be/DCgWn8fFKAQ
ראיון עם דושאן שמתבצע, כמיטב המסורת של הדאדא, בחדר מדרגות לא צפוי:
https://youtu.be/VYqDpNmnu8I
מורה שמספרת על מה שהיא יכולה להשיג בשיחה עם התלמידים על היצירה:
https://youtu.be/63yYbOnJt-o
ופרויקט מ-2012 שניסה להניע את הגלגל:
https://youtu.be/BsWcs_PTVM4
היצירה "מעמד בקבוקים" (Bottle rack), או "מייבש בקבוקים", מתלה בקבוקים מברזל מגולוון שהוא קנה והחליט שהוא מוצג אמנותי נחשב למהפכה האמנותית של מרסל דושאן, מהפכת ה"רֶדִי מֶייד" (Readymade) אבל הסיפור מאחוריו הוא מהמרתקים בתולדות האמנות.
פסל הרדי מייד "מעמד בקבוקים" (Bottle Rack, בצרפתית: Porte-bouteilles או Égouttoir) הוא אחת היצירות החשובות והפרובוקטיביות ביותר בהיסטוריה של האמנות המודרנית.
היצירה, שנוצרה בשנת 1914, היא למעשה מעמד פשוט לייבוש בקבוקים שנרכש בחנות הכלבו Bazar de l'Hôtel de Ville בפריז. במוצר העשוי ברזל מגולוון בגובה כ-59 ס"מ, יש זיזים חדים המיועדים לתלות בקבוקים הפוכים לייבוש. המראה החד והקוצני של המעמד הרוויח לו את הכינוי "קיפוד" (Hérisson בצרפתית, Hedgehog באנגלית).
דושאן לקח את האובייקט הזה, חפץ יומיומי ותעשייתי לחלוטין שהיה נפוץ במשקי בית צרפתיים לייבוש בקבוקי יין לאחר שטיפה, והציג אותו כיצירת אמנות. זהו ה-"Pure Readymade" (רדימייד טהור) הראשון של דושאן - בניגוד ליצירות קודמות כמו "גלגל אופניים" (1913) שהיה "Assisted Readymade" (רדימייד מסייע) שבו שינה את האובייקט, כאן דושאן לא שינה כלום.
את המונח "Ready-made" טבע דושאן עצמו בינואר 1916 במכתב שכתב לאחותו סוזאן מניו יורק - זה היה השימוש הראשון של דושאן במונח זה לתיאור אובייקטים מוכנים מראש מהחיים היומיומיים, חפצים מן-המוכן שהועלו לדרגת אמנות בעצם בחירתם והצגתם במוזיאון או בגלריה.
#כיצד הגיע דושאן לרעיון?
מרסל דושאן היה כבר אמן מבוסס בפריז כאשר החל לפתח את הרעיון של Ready-made. הוא התייאש מהאמנות הרטינאלית (Retinal Art), האמנות שמכוונת רק לעין ולהנאה ויזואלית. דושאן חיפש דרכים ליצור אמנות שתפנה למוח, לרעיונות ולשאלות פילוסופיות.
בשנת 1913, לאחר הצלחתה השערורייתית של ציורו "עירום יורד במדרגות מס' 2" בתערוכת Armory Show בניו יורק, דושאן החל לחקור את גבולות האמנות. הוא רצה לאתגר את ההגדרה המסורתית של מה שנחשב ליצירת אמנות.
ב-1914, שנה אחר כך, דושאן נכנס לחנות הכלבו Bazar de l'Hôtel de Ville (המכונה גם BHV או Grand Bazar de l'Hôtel de Ville) ורכש מעמד בקבוקים רגיל. הוא הוסיף כיתוב על המעמד (שלאחר מכן שכח מה היה בו), והפך אותו ליצירת אמנות. בבחירתו הספונטנית והבלתי רגשית, הוא שאל שאלה קיצונית: האם אמן יכול להפוך חפץ יומיומי לאמנות רק על ידי בחירתו והצגתו בהקשר אמנותי?
דושאן לא שינה את האובייקט, לא צייר אותו ולא עיצב אותו מחדש. הוא פשוט בחר בו והוסיף לו כיתוב. זוהי הנקודה המהפכנית - הרעיון, הבחירה והמחווה האמנותית הם האמנות, לא החפץ עצמו או יצירתו הפיזית.
#התגובות ליצירה
התגובות ל"מעמד בקבוקים" ולקונצפט של Ready-made היו סוערות ומגוונות. בתחילה, היו שהביעו זעזוע ודחייה. הקהילה האמנותית המסורתית הייתה המומה ומבקרי אמנות רבים דחו את היצירה לחלוטין, טענו שזו לא אמנות אלא בדיחה, פרובוקציה או אפילו זלזול באמנות עצמה.
השאלה "איך זה יכול להיות אמנות?" הדהדה בקרב מבקרים ואוספי אמנות.
#אובדן המקור והתערוכה הראשונה
למרבה האירוניה, מעמד הבקבוקים המקורי אבד או נזרק, ומעולם לא הוצג בפומבי בצורתו המקורית. אחותו של דושאן, סוזאן דושאן (Suzanne Duchamp, 1889-1963, שהיתה גם היא אמנית דאדאיסטית), פינתה את דירתו כאשר עזב לניו יורק ב-1915 במהלך מלחמת העולם הראשונה וככל הנראה זרקה את המעמד, מתוך הנחה שזהו חפץ פשוט וחסר ערך.
למעשה, בינואר 1916 דושאן כתב לסוזאן מכתב היסטורי שבו השתמש בפעם הראשונה במונח "readymade", וביקש ממנה לחתום על המעמד עבורו, להוסיף כיתוב ספציפי, ולשלוח אותו לאמריקה - אך זה כבר היה מאוחר מדי, שכן סוזאן כבר זרקה את המעמד. זה רק מדגיש את האירוניה של הפרויקט כולו - היצירה "האמנותית" נזרקה כזבל. גרסה משוכפלת של מעמד הבקבוקים הוצגה לראשונה בפומבי רק ב-1936 בתערוכת אובייקטים סוריאליסטיים בפריז.
#קבלה הדרגתית
עם הזמן, ובמיוחד בקרב אמנים ואנשי רוח אוונגרדיים, היצירה זכתה להערכה. תנועות כמו הדאדא והסוריאליזם אימצו את הרעיונות של דושאן. האמנים הבינו שדושאן לא רק יצר יצירה בודדת, אלא פתח דלת חדשה לחשיבה על מהי אמנות. אנדרה ברטון, אחד ממייסדי הסוריאליזם, כתב ב-1938 שה-Ready-made הוא "אובייקט רגיל שהועלה לכבוד יצירת אמנות בעצם בחירתו של אמן" - הגדרה שהפכה לקלאסית.
יצירות כמו "מעמד בקבוקים" עוררו גם פרשנויות פסיכואנליטיות: מבקרים אמנות רבים ראו בזיזים החדים והפאליים של המעמד, ובהיעדר הבקבוקים, סמליות פרוידיאנית הקשורה למעמדו של דושאן כרווק - נושא שחזר בעבודותיו. דושאן עצמו התעקש שהבחירה לא הייתה מוטת אסתטיקה כלל, אלא מבוססת על "אדישות חזותית מוחלטת... היעדר מוחלט של טעם טוב או רע, למעשה אנסתזיה מוחלטת."
#השפעה ארוכת טווח וגרסאות מאוחרות
מכיוון שהמקור אבד, דושאן עצמו יצר ואישר מספר גרסאות משוכפלות של היצירה לאורך השנים. כבר בשנות ה-20 הוא רכש מעמד נוסף עבור אחותו, וב-1936 רכש יחד עם מאן ריי גרסה נוספת לתערוכת אובייקטים סוריאליסטיים בפריז. בשנות ה-60 נוצרו גרסאות נוספות, ובשנת 1964 הפיק דושאן סדרה של שמונה העתקים תחת השגחתו האישית בגלריה Schwarz במילאנו.
אחת הגרסאות המפורסמות ביותר היא זו שדושאן בחר במיוחד עבור תערוכת "Art and the Found Object" בניו יורק בשנת 1959. הסיפור מעניין: דושאן רצה להציג את היצירה בתערוכה, ופנה תחילה ל-Man Ray לבקש ממנו לשאול לו את הגרסה משנות ה-30 שהייתה ברשותו. אך Man Ray הודיע שהוא איבד את המעמד במהלך מלחמת העולם השנייה. אז דושאן ביקש מ-Man Ray (או מראושנברג, על פי מקורות שונים) לחזור לאותה חנות BHV (שהמשיכה לפעול כל השנים!) ולקנות מעמד בקבוקים זהה לזה שקנה ב-1914.
האמן האמריקאי רוברט ראושנברג (Robert Rauschenberg) רכש גרסה זו מהתערוכה תמורת 3 דולר בלבד לאחר שנודע לו שכל הפריטים בתערוכה מוצעים למכירה. בשנת 1960, ראושנברג היסס אם ראוי לבקש מדושאן לחתום על המעמד. כשסוף סוף שאל, ענתה לו בהומור אשתו של דושאן, אלכסינה "Teenie" סאטלר (Alexina "Teenie" Sattler): "כמובן, מרסל יחתום על הכל!" דושאן אכן נעתר, אך כתב עליו בצרפתית כיתוב אירוני זה מדגיש את העובדה שגם דושאן עצמו שכח מה כתב על המקור משנת 1914: "בלתי אפשרי עבורי לזכור את הביטוי המקורי" ("Impossible de me rappeler la phrase originale M.D./Marcel Duchamp/1960").
גרסה זו נמכרה בסופו של דבר בשנת 2018 למכון האמנות של שיקגו (Art Institute of Chicago) תמורת סכום לא ידוע, שהוערך בין 10 ל-12 מיליון דולר, לפי מומחים - קפיצה מדהימה ממחיר הרכישה המקורי של 3 דולר. זוהי אחת מחמשת הגרסאות המקוריות החתומות על ידי דושאן שעדיין קיימות.
היום, "מעמד בקבוקים" הפך לאחת היצירות המשפיעות ביותר של המאה ה-20. הוא סלל את הדרך לאמנות קונספטואלית, פופ ארט, אמנות מינימליסטית ועוד זרמים אמנותיים רבים.
גרסאות של היצירה מוצגות במוזיאונים מובילים ברחבי העולם, כולל מוזיאון האמנות של פילדלפיה, מוזיאון נורטון סיימון, ומודרנה מוזאט בשטוקהולם.
#ויכוח פילוסופי מתמשך
כמובן שהוויכוח על היצירה נמשך עד היום. הוא מעלה שאלות יסודיות: מה הופך משהו לאמנות? האם כוונת האמן חשובה? האם הקשר ההצגה משנה? האם אמנות חייבת להיות יפה או מעשה ידי אומן? דושאן הצליח להפוך חפץ פשוט למחולל שיח תרבותי שנמשך מעל מאה שנים.
#סיכום
"מעמד בקבוקים" של מרסל דושאן הוא הרבה יותר ממה שנראה לעין. זוהי יצירה שהרימה את הכפפה מול כל המוסכמות של עולם האמנות תוך שהיא שואלת את השאלות הבסיסיות ביותר על טבע היצירה האמנותית. דושאן לא רק יצר אובייקט - הוא יצר מהפכה רעיונית שהשפעתה מורגשת באמנות עד היום.
אחת האירוניות המרתקות של מעמד הבקבוקים היא שהמקור, שנזרק כזבל ב-1915, מעולם לא ראה את האור. אבל הרעיון, שהיה הנושא האמיתי של היצירה, שרד והשפיע על דורות של אמנים. כפי שכתב ראושנברג בהערותיו: הוא התלבט ארוכות מבחינה "פילוסופית, אסתטית ואתית" אם לבקש מדושאן לחתום על המעמד. בסופו של דבר, תשובתה הספונטנית של Teenie - "כמובן, מרסל יחתום על הכל!" - מדגישה את עמדתו המשחררת והסאטירית של דושאן כלפי רצינות יתר בעולם האמנות. חפץ שעלה 3 דולר, שנחשב "לא שווה כלום" על ידי אחותו של האמן, הפך לאחד מהפריטים היקרים והמשפיעים ביותר באמנות המודרנית.
הנה סקירה על יצירת הרדי מייד המפורסמת "מייבש הבקבוקים":
https://youtu.be/B1_sbz04OnQ
הגדילו לטלפון:
https://youtu.be/T_o6OwjsClM
ומבט נוסף:
https://youtu.be/V8yxjLAEDak
