שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה היו גני החיות האנושיים?
בשנת 1889, בתערוכה העולמית של פריז שהתקיימה בפארק "שאן דה מארס" (Champ de Marsׂ) שבפריז, הוצג מיצג אמנותי בצורת גן חיות אנושי. זה היה מיצג מעניין במיוחד, אבל מעט מטריד. הסיבה - בגן החיות הזה הוצגו בני אדם.
המחזה הזה לא היה יוצא דופן באותם ימים. קשה אולי להאמין אבל במאה ה-19 פעלו באירופה גני חיות אנושיים (Human zoo). כמו בגן חיות של ימינו, הוצגו לעיני הקהל בני אדם. בתצוגה מפוארת, לחללים המזכירים כלובים ובדומה למתחמי דובים או גורילות של ימינו, הוכנסו כל מי שלא היו אירופאים או בעלי מראה לבן.
אחת האטרקציות המרכזיות בגן החיות האנושי של פריז הייתה אז מה שמנהליו כינו "הכפר הכושי". הוא מנה 400 ילידים מאפריקה, שהציגו לפני קהל המבקרים את חייהם האותנטיים. באטרקציה הזו לבדה ביקרו כ-28 מיליון איש.
לא רק ילידים אפריקאים הוצגו באותם ימים בגני החיות האנושיים. גם אם רוב הילידים היו ממוצא אפריקאי, בגן חיות אנושי הוצגו אז גם אינדיאנים מאמריקה, אבוריג'ינים מאוסטרליה, אינואיטים מהקוטב ובני תרבויות אסייתיות שונות.
לראווה הוצגו אז כל מי שניתן היה להגדיר כ"ילידים", בני קבוצות אתניות שהוגדרו כאוכלוסיות טבעיות וראשוניות במקום מסוים על פני כדור הארץ.
באותה תקופה היו גני החיות האנושיים אטרקציה לאירופים הלבנים והגזענים, שראו במי שלא בא מקרבם אדם נחות ופרימיטיבי. זה היה חלק מהקולוניאליזם שראה את עצמו כמי שמביא את התרבות לשבטים נבערים שחיים כמו חיות בג'ונגלים.
מטרת התצוגות הללו, שנמשכו עד אמצע המאה ה-20, הייתה כמובן בידורית. אבל ממש כמו מופעי ה"פריק שואו" שהקרקסים הנודדים הרבו אז להציג, גם כאן הודגש האופי "הנחות" של הילידים הללו והשוני בינם לבין בני התרבות המערבית.
גני החיות האתנוגרפיים בדרך כלל התבססו על גזענות מדעית ודארוויניזם חברתי. הילידים הללו היו הניגוד לקדמה האנושית ולכן נחשבו כסוג של, אם תרצו," בני אדם מוקדמים". הביקור בגני החיות הללו היה עבור בני התקופה מעין ביקור במוזיאון או במכון מדעי ביזארי...
הנה סיפור הקמתם של גני חיות אנושיים:
https://youtu.be/hal8sxg0fvE?t=16s
עוד על גני החיות האנושיים:
https://youtu.be/i0VOb8HNlJo
בחיוך, אולי כולנו קצת חיות, בקטע טוב כמובן:
https://youtu.be/9fSgRKujZSo
סרטון תיעודי על הצד הזה של הקולוניאליזם:
https://youtu.be/_WFTSM8JppE?long=yes
גני החיות האנושיים בבירות אירופה:
https://youtu.be/JjU3Bob8IFA?long=yes
וגם באמריקה באו לראות שחורים בכלובים:
https://youtu.be/nY6Zrol5QEk?long=yes
מי היה הליצן השחור הראשון בצרפת?
הוא היה איש הבמה השחור הראשון אי-פעם בצרפת, כוכב ענק והליצן הראשון בתולדות צרפת שהיה שחור. אבל הוא היה גם פורץ דרך בימתי וגם דמות טרגית, כי ההצלחה עלתה לו לראש והרסה אותו ואת חייו. קראו לו רפאל פדייה (Rafael Padilla), אבל כולם הכירו אותו בתור "שוקולד".
רפאל פדייה נולד בקובה ב-1860 וכשהתבגר, הוא הצטרף לעולם הקרקסים. בתחילה השתמשו בו בקרקס, בכדי להפחיד את הקהל. הוא היה מעין פרא שחור, גורילה אנושית שמאיימת לאכול ילדים. אבל הוא רצה יותר.
צריך להבין שמאז המהפכה הצרפתית הפכה צרפת גן עדן למהגרים ולמיעוטים, אבל במאה ה-19 עדיין לא השתלבו השחורים אפילו בהופעות בקרקסים. האמנות הזו נחשבה אמנות אירופית ולבנה. שחורים ובני גזעים שלא היו לבנים, הוצגו לכל היותר כחיות, במה שנקרא אז "גני חיות אנושיים".
בשיתוף פעולה חסר-תקדים, שעתיד להתקיים במשך שנים, הורשה "שוקולד" להופיע בקרקס הקטן, ביחד עם הקומיקאי הלבן פוטיט. ההופעות שעשו, אל מול הקהל הצרפתי שכאמור לא היה רגיל אז לליצנים שחורים, חשפו את כשרונו האדיר והטבעי והוא הלך והתבלט בקרקס, כבעל כישרון קומי עצום. בהדרגה הפך פדייה לסנסציה בקרקס והשניים הוזמנו להופיע בפאריס. בתוך זמן קצר הם יהפכו לצמד המצחיק והמצליח ביותר בצרפת. בזכות "שוקולד".
כך פילס פדייה את דרכו עד שהיה לליצן המצליח ביותר בצרפת. עם הכינוי "שוקולד" הוא זכה להצלחה שפרצה דרך לרבים אחרים והיה לאמן השחור הראשון שזכה להופיע על במות בצרפת, במה שנראה לזמן מה כהתגברות על הגזענות כלפי כל מי שאינו לבן.
בתור שוקולד כיכב פדייה בסרטים, שלימים עתידים להיות היסטוריים, מכיוון שהם היו סרטיהם של האחים לומייר, ממציאי הקולנוע. הצלחתו הייתה כה גדולה, עד שפרסומאים לקחו אותו לפרסם מוצרים וכך היה גם לשחור הראשון שכיכב בפרסומות בצרפת.
זו הייתה תקופת ה"בֶּל אפּוֹק", בפאריס של סוף המאה ה-19. "שוקולד" היה אז בשיאו. אבל ההצלחה, כמו אצל מצליחנים רבים במהלך ההיסטוריה, לא רק שחורים או בני מיעוטים שלפתע הצליחו, הייתה גדולה עליו מאד. הימורים, המון כסף קל ואפליה הולכת ומתגברת כנגדו, שהפעילו בין השאר בעלי אינטרסים מנוגדים, השפיעו על היחסים עם שותפו לצמד ועל הקריירה שלו בכלל. הוא הלך והדרדר וסיים את חייו כבחור עני וחולה, שריד של מי שפרץ דרך, לרבים אחרים, להצליח בשוק הבידור בצרפת ובאירופה כולה.
הנה סרטים אמיתיים של פדייה עם פוטיט, מסוף המאה ה-19:
https://youtu.be/XjHZ_z23BZY
סיפורו בעברית של רפאל פדייה, מסייה שוקולד:
https://youtu.be/B03hBHfMAmQ?t=26s
על סיפורו נעשה הסרט "מסייה שוקולד".
https://youtu.be/bPoMmYJbx8w
וכאן בסרטון שנצבע, משנת 1900:
https://youtu.be/qpYTanqDzvc
גני חיות אנושיים
בשנת 1889, בתערוכה העולמית של פריז שהתקיימה בפארק "שאן דה מארס" (Champ de Marsׂ) שבפריז, הוצג מיצג אמנותי בצורת גן חיות אנושי. זה היה מיצג מעניין במיוחד, אבל מעט מטריד. הסיבה - בגן החיות הזה הוצגו בני אדם.
המחזה הזה לא היה יוצא דופן באותם ימים. קשה אולי להאמין אבל במאה ה-19 פעלו באירופה גני חיות אנושיים (Human zoo). כמו בגן חיות של ימינו, הוצגו לעיני הקהל בני אדם. בתצוגה מפוארת, לחללים המזכירים כלובים ובדומה למתחמי דובים או גורילות של ימינו, הוכנסו כל מי שלא היו אירופאים או בעלי מראה לבן.
אחת האטרקציות המרכזיות בגן החיות האנושי של פריז הייתה אז מה שמנהליו כינו "הכפר הכושי". הוא מנה 400 ילידים מאפריקה, שהציגו לפני קהל המבקרים את חייהם האותנטיים. באטרקציה הזו לבדה ביקרו כ-28 מיליון איש.
לא רק ילידים אפריקאים הוצגו באותם ימים בגני החיות האנושיים. גם אם רוב הילידים היו ממוצא אפריקאי, בגן חיות אנושי הוצגו אז גם אינדיאנים מאמריקה, אבוריג'ינים מאוסטרליה, אינואיטים מהקוטב ובני תרבויות אסייתיות שונות.
לראווה הוצגו אז כל מי שניתן היה להגדיר כ"ילידים", בני קבוצות אתניות שהוגדרו כאוכלוסיות טבעיות וראשוניות במקום מסוים על פני כדור הארץ.
באותה תקופה היו גני החיות האנושיים אטרקציה לאירופים הלבנים והגזענים, שראו במי שלא בא מקרבם אדם נחות ופרימיטיבי. זה היה חלק מהקולוניאליזם שראה את עצמו כמי שמביא את התרבות לשבטים נבערים שחיים כמו חיות בג'ונגלים.
מטרת התצוגות הללו, שנמשכו עד אמצע המאה ה-20, הייתה כמובן בידורית. אבל ממש כמו מופעי ה"פריק שואו" שהקרקסים הנודדים הרבו אז להציג, גם כאן הודגש האופי "הנחות" של הילידים הללו והשוני בינם לבין בני התרבות המערבית.
גני החיות האתנוגרפיים בדרך כלל התבססו על גזענות מדעית ודארוויניזם חברתי. הילידים הללו היו הניגוד לקדמה האנושית ולכן נחשבו כסוג של, אם תרצו," בני אדם מוקדמים". הביקור בגני החיות הללו היה עבור בני התקופה מעין ביקור במוזיאון או במכון מדעי ביזארי...
הנה סיפור הקמתם של גני חיות אנושיים:
https://youtu.be/hal8sxg0fvE?t=16s
עוד על גני החיות האנושיים:
https://youtu.be/i0VOb8HNlJo
בחיוך, אולי כולנו קצת חיות, בקטע טוב כמובן:
https://youtu.be/9fSgRKujZSo
סרטון תיעודי על הצד הזה של הקולוניאליזם:
https://youtu.be/_WFTSM8JppE?long=yes
גני החיות האנושיים בבירות אירופה:
https://youtu.be/JjU3Bob8IFA?long=yes
וגם באמריקה באו לראות שחורים בכלובים:
https://youtu.be/nY6Zrol5QEk?long=yes
הוא היה איש הבמה השחור הראשון אי-פעם בצרפת, כוכב ענק והליצן הראשון בתולדות צרפת שהיה שחור. אבל הוא היה גם פורץ דרך בימתי וגם דמות טרגית, כי ההצלחה עלתה לו לראש והרסה אותו ואת חייו. קראו לו רפאל פדייה (Rafael Padilla), אבל כולם הכירו אותו בתור "שוקולד".
רפאל פדייה נולד בקובה ב-1860 וכשהתבגר, הוא הצטרף לעולם הקרקסים. בתחילה השתמשו בו בקרקס, בכדי להפחיד את הקהל. הוא היה מעין פרא שחור, גורילה אנושית שמאיימת לאכול ילדים. אבל הוא רצה יותר.
צריך להבין שמאז המהפכה הצרפתית הפכה צרפת גן עדן למהגרים ולמיעוטים, אבל במאה ה-19 עדיין לא השתלבו השחורים אפילו בהופעות בקרקסים. האמנות הזו נחשבה אמנות אירופית ולבנה. שחורים ובני גזעים שלא היו לבנים, הוצגו לכל היותר כחיות, במה שנקרא אז "גני חיות אנושיים".
בשיתוף פעולה חסר-תקדים, שעתיד להתקיים במשך שנים, הורשה "שוקולד" להופיע בקרקס הקטן, ביחד עם הקומיקאי הלבן פוטיט. ההופעות שעשו, אל מול הקהל הצרפתי שכאמור לא היה רגיל אז לליצנים שחורים, חשפו את כשרונו האדיר והטבעי והוא הלך והתבלט בקרקס, כבעל כישרון קומי עצום. בהדרגה הפך פדייה לסנסציה בקרקס והשניים הוזמנו להופיע בפאריס. בתוך זמן קצר הם יהפכו לצמד המצחיק והמצליח ביותר בצרפת. בזכות "שוקולד".
כך פילס פדייה את דרכו עד שהיה לליצן המצליח ביותר בצרפת. עם הכינוי "שוקולד" הוא זכה להצלחה שפרצה דרך לרבים אחרים והיה לאמן השחור הראשון שזכה להופיע על במות בצרפת, במה שנראה לזמן מה כהתגברות על הגזענות כלפי כל מי שאינו לבן.
בתור שוקולד כיכב פדייה בסרטים, שלימים עתידים להיות היסטוריים, מכיוון שהם היו סרטיהם של האחים לומייר, ממציאי הקולנוע. הצלחתו הייתה כה גדולה, עד שפרסומאים לקחו אותו לפרסם מוצרים וכך היה גם לשחור הראשון שכיכב בפרסומות בצרפת.
זו הייתה תקופת ה"בֶּל אפּוֹק", בפאריס של סוף המאה ה-19. "שוקולד" היה אז בשיאו. אבל ההצלחה, כמו אצל מצליחנים רבים במהלך ההיסטוריה, לא רק שחורים או בני מיעוטים שלפתע הצליחו, הייתה גדולה עליו מאד. הימורים, המון כסף קל ואפליה הולכת ומתגברת כנגדו, שהפעילו בין השאר בעלי אינטרסים מנוגדים, השפיעו על היחסים עם שותפו לצמד ועל הקריירה שלו בכלל. הוא הלך והדרדר וסיים את חייו כבחור עני וחולה, שריד של מי שפרץ דרך, לרבים אחרים, להצליח בשוק הבידור בצרפת ובאירופה כולה.
הנה סרטים אמיתיים של פדייה עם פוטיט, מסוף המאה ה-19:
https://youtu.be/XjHZ_z23BZY
סיפורו בעברית של רפאל פדייה, מסייה שוקולד:
https://youtu.be/B03hBHfMAmQ?t=26s
על סיפורו נעשה הסרט "מסייה שוקולד".
https://youtu.be/bPoMmYJbx8w
וכאן בסרטון שנצבע, משנת 1900:
https://youtu.be/qpYTanqDzvc
