שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי פרגולת הגפנים הים תיכונית?
פרגולת הגפנים הים תיכונית היא מבנה אדריכלי מסורתי שהפך לסמל תרבותי באזור אגן הים התיכון ומהווה דוגמה מרתקת לקשר העמוק בין אדריכלות לחיי היומיום ולתנאי האקלים המקומיים.
מקורותיה של הפרגולה נטועים עמוק בתרבויות העתיקות של המזרח התיכון ואגן הים התיכון. עדויות ארכיאולוגיות מראות שימוש בפרגולות כבר לפני כ-4,000 שנה במצרים העתיקה, יוון ורומא.
במקור, פרגולת הגפנים נוצרה מצורך פרקטי לגידול גפנים באקלים החם והיבש של אזור הים התיכון. החקלאים הקדמונים גילו שהגפנים מניבות פרי איכותי יותר כאשר הן מטפסות על מבנה מוגבה, ובו בזמן יכולים המבנה והצמחייה המטפסת ליצור אזור מוצל ונעים בחצר הבית.
#אדריכלות
הרומאים, שהיו מומחים בבנייה ובגננות, שכללו את הפרגולה והפכו אותה לאלמנט מרכזי בווילות ובגנים שלהם, שם היא שימשה הן ליצירת צל והן לגידול ענבים. שהרי הגפנים, ביכולתם לטפס ולהתעטף סביב קורות הפרגולה, הם ללא ספק הצמחים המתאימים ביותר לפרגולה וליצור בה צל טבעי בקיץ.
בפרגולת הגפנים יש שילוב מצוין של מרכיבים פונקציונליים ואסתטיים. מתרבות הבוסתנים של העבר נותרה כיום פרגולת הגפנים על גג הבית כניצול מרבי של שטח הגג למקום בילוי והסבה מוגן מהשמש.
#פונקציונלית
אז מהי בעצם פרגולת גפנים? זהו מבנה שלד פתוח, בדרך כלל עשוי מעמודים וקורות רוחב המסודרים בצורת רשת, שעליו מטפסים צמחי גפן או צמחים מטפסים אחרים. המבנה מאפשר לגפנים לגדול במרחב מוגדר, ובה בעת הצמחייה הצפופה יוצרת הצללה טבעית המפחיתה את טמפרטורת הסביבה ב-5-10 מעלות צלזיוס.
בבתים כפריים מוצאים עד היום את ענפי הגפן קשורים אנכית לכדי קיר ירוק של פרגולה. למעלה, סוכך הגג כמעין סורג שעליו משתרגים גפנים חשופים לאור ואשכולות ענבים שמבשילים בשמש.
אז יתרונות הפרגולה עם הגפנים ברורים: מההצללה הטבעית בקיץ החם, דרך חדירת האור בחורף בו הגפנים ללא עלים, שיפור האסתטיקה של המרחב החיצוני והיכולת לגדל ענבים מוצלחים ליין ולמאכל.
#תרבות
משקפת היטב את הקשר ההדוק שבין האדם לסביבתו הטבעית, הפרגולה הייתה ונשארה מוקד לחיי החברה והמשפחה. בתרבות הים תיכונית המסורתית, שימש האזור המוצל שמתחת לפרגולה כמקום מפגש, אירוח ואכילה משותפת. ניתן למצוא אזכורים לישיבה תחת גפן בספרות עתיקה, בפסיפסים ובציורי קיר מהתקופה הרומית, הביזנטית והערבית.
כיום, כסוג של מורשת עתיקה במרחב המודרני, הפרגולה הים תיכונית ממלאת תפקידים חדשים במרחב המודרני. היא משמשת כפתרון אקולוגי וידידותי לסביבה להפחתת צריכת אנרגיה לקירור בתים באקלים חם, כאשר מחקרים מראים שפרגולת גפנים יכולה להפחית עד 75% מקרינת השמש המגיעה למבנה. כמו כן, היא תורמת לשיפור איכות האוויר, יצירת מיקרו-אקלים נעים וקידום המגוון הביולוגי בסביבה האורבנית.
מעבר להיבטים הסביבתיים, הפרגולה מהווה גם אלמנט עיצובי פופולרי באדריכלות בת-זמננו, המחבר בין מסורת למודרניות. אדריכלים ומעצבי נוף משלבים פרגולות בפרויקטים של בנייה ירוקה, מסעדות, בתי מלון וגנים ציבוריים, כאשר הם שואבים השראה מהמסורת העתיקה תוך שימוש בחומרים חדשניים וטכניקות עכשוויות.
אנקדוטה מעניינת: בכפרי יוון העתיקה, ענבי הגפן שגדלו על פרגולות שימשו לא רק למאכל אלא גם להכנת יין באירועי דיוניסוס (Dionysus), אל היין היווני, וכך הפרגולה עצמה קיבלה משמעות דתית. גם כיום, בכפרים מסורתיים באיטליה ויוון, טקס הבציר של ענבי פרגולת החצר נשאר אירוע משפחתי חגיגי המסמל את המשכיות המסורת לאורך אלפי שנים.
הנה סוכת הענבים והיתרון המתוק שבה:
https://youtu.be/rzgvUpM4iAA
פרגולת הענבים העתיקה היא פתרון מצוין:
https://youtu.be/AW8lmxhZy7Y
וכך מחזקים את הגפן שמגדלים בפרגולת ענבים:
https://youtu.be/2QnQXOQMeJs
איך דרכו על ענבים כדי לייצר יין בעבר?
הכנת יין (Wine) בימינו מתבצעת באמצעים מכניים. ישנן מכונות הסוחטות את המיץ מהענבים באמצעות לחיצה על הענבים ומעיכתם, עד שיוצא מהם המיץ.
בימים עברו, וסליחה אם זה נשמע מעט מרתיע, נהגו לדרוך על הענבים ברגליים יחפות וכך להוציא את המיץ מהענבים. ודאי ששטפו את הרגליים היטב לפני דריכת הענבים (Grape Stomping).
אתם שואלים ודאי למה לא ניתן היה לדרוך בנעליים. מסתבר שאם היו דורכים על הענבים בנעליים, היו הגרעינים שלהם נשברים והיין היה הופך מר מדי.
ייצור היין בימי קדם נעשה בגת (Wine press). הגת הייתה מעין משטח סגור, קצת כמו אמבטיה, שעליו הניחו כמויות של ענבים שהניב הבציר בכרם (בציר הוא קטיף הענבים) ודרכו עליהם, כדי להוציא מהם את המיץ.
הגת שימשה גם כמשטח דריכה וגם כמקום התסיסה של מיץ הענבים, הנקרא גם תירוש. לאחר ההתססה היה המיץ יורד בתעלה או בצינורות, אל עבר בור האיסוף.
גם כיום דורכים ענבים במקומות שונים בעולם. במרביתם עושים זאת כאירוע קהילתי וחקלאי, חלק מחוויית הבציר של הענבים. עם זאת, ישנם מקומות בעולם שבהם עדיין דורכים על ענבים ובשל מחסור כלכלי נאלצים לוותר על מכונות מודרניות.
הנה דריכת ענבים כמו פעם:
https://youtu.be/o6_4jN8hN4U
יש קהילות שעושות אירוע של דריכת ענבים:
https://youtu.be/d0xw3APFQpY
אפשר גם לשלב את הדריכה עם מסיבה:
https://youtu.be/2nH7jOQgHac
גת עתיקה ביוון:
https://youtu.be/0uqOHQoK-Vs
גת ביזנטית בעיר העתיקה עבדת:
https://youtu.be/MrE9cAoAQCo
הסבר על היין והכנתו ביקב ישפה בצפת (עברית):
https://youtu.be/JI929ifxzCg
כך מועכים את הענבים היום:
https://youtu.be/4UJmB3EqhU0?t=15m43s&end=16m58s
מהו כרם ומה מייצרים מהגפנים שמגדלים בו?
כֶּרֶם (vineyard) הוא מטע שחקלאים מגדלים בו עצי פרי, אמנם מכנים כרמים גם מטעי זיתים ושקדים, אבל בדרך כלל אנו מזהים את הכרם עם הגפנים.
פירות הגפן הם הענבים. את הענבים אנו אוכלים, אבל לא פחות מזה גם מייצרים מהם יין.
הגפן שגדלה בכרם היא שיח מטפס. לכן חשובים בכרם העמודים שעליהם מטפס הגפן ונקראים "קרדונים". בכרם המודרני תומכים חוטים וקושרים את הזמורות הצעירות שנושאות את אשכולות הענבים אל הקרדונים.
שורות שורות, בסדר מופתי, תלויים הגפנים על עמודי הקרדונים, בגובה של כמטר אחד. מהכרם בוצרים את אשכולות הענבים (קטיף הענבים נקרא בציר) ומעבירים אותם אל היקב. שם מוחצים אותם והופכים אותם למיץ ענבים, שבתהליך ארוך ומתוחכם יהפוך ליין.
הנה הכרמים של טנוטה סן לאונרדו, אחד מיצרני היין הטובים בעולם:
https://youtu.be/HAFTQQaN3qs
כך מטפלים בכרם לאורך השנה:
https://youtu.be/j_BX-aIbtYM
כרם במדבר:
https://youtu.be/nE9sbkqNjC4?t=4m58s
כך אוספת מכונת הבציר, הבוצרת, את הענבים בכרם:
https://youtu.be/A7-59Q0kGrA
"שיר הבוצרים" מתוך סרטו של נתן גרוס בסרטי גבע 1953:
https://youtu.be/M7SE9rqLNys
ודרך הכנת יין בעבר:
https://youtu.be/o6_4jN8hN4U
מהם מיוחד בענבים?
ענבים (Grapes) הם מהפירות העתיקים והמשפיעים בתולדות האנושות. הם שייכים לסוג Vitis ובתוכו המין הנפוץ ביותר הוא Vitis vinifera, שמקורו באזור הקווקז ובמזרח הקרוב.
הענב גדל על גפן מטפסת, ומתכנס לאשכולות הכוללים עשרות פירות קטנים ועגולים יחדיו. צבעם נע בין ירוק בהיר, אדום לסגול כהה וכמעט שחור, בהתאם לזן הענבים.
עד היום מוכרים יותר מ-10,000 זני ענבים ברחבי העולם, אם כי בייצור יין מסחרי משמשים רק כ-1,300 מהם.
קטיף הענבים נקרא בציר. מרבית ענבי המאכל הם זנים ללא גרעינים הנוחים לאכילה.
הקשר בין הענב לייצור של יין הוא עתיק כמעט כמו החקלאות עצמה. בתהליך של תסיסה הופכים הסוכרים הטבעיים של הפרי לאלכוהול.
#תוצרי הענבים
לא רק יין יוצא מהענב. ענבים ניתן לאכול בצורה של צימוקים, ריבות, חומץ, דבשה וג'לי או ממתקים מסורתיים כמו הצ'ורצ'חלה הגאורגי.
הצימוק (Raisin), למשל, הוא ענב מיובש, מזון מרוכז שנשאו חיילים ועולי רגל במשך אלפי שנים. חומץ יין (Wine Vinegar) נוצר כשחיידקים מחמצנים את האלכוהול לחומצה אצטית, בעוד מיץ ענבים שימש כממתיק טרם עידן הסוכר.
אפילו לחרצנים שימוש חשוב, מתמצית זרעי ענבים ועד שמן גרעיני ענבים (Grape Seed Oil) הנחשב לשמן בריאות ומשמש לבישול, עיסוי ורפואה.
עלי הגפן נאכלים בבישול המזרח תיכוני כבר מאות שנים. ענבי שולחן, כלומר ענבים המיועדים לאכילה ישירה, מהווים ענף חקלאי ענק בפני עצמו.
#בריאות
מבחינה תזונתית, הענב עשיר בסוכרים פשוטים, ויטמין C, ויטמין K ואשלגן. הקליפה הכהה מכילה רזברטרול (Resveratrol), נוגד חמצון שעניין את מדעני הרפואה בשל תפקידו האפשרי בהגנה על הלב. חשוב לציין שהמחקר בנושא עדיין מתפתח ואין קונצנזוס מדעי מלא לגבי ההשפעות הבריאותיות שלו.
#תולדות הענבים
ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על כך שבני אדם החלו לגדל ענבים לפני כ-8,000 שנה ואולי אף קודם לכן, באזורים במרכז אסיה שהיום הם חלק מגיאורגיה, ארמניה ואיראן. שם גם נולד המשקה האלכוהולי שנקרא "יין".
המצרים הקדמונים, היוונים והרומאים שילבו את היין בחיי הדת, המסחר והרפואה שלהם. הירוגליפים שנוצרו במצרים העתיקה מציגים את מלאכת עיבוד הענבים הסגולים, מה שיתפשטו לכל אירופה, יהפוך את היין למרכזי בעת העתיקה ולחלק מתרבות היוונים, הפיניקים והרומאים.
למעשה, בתקופת האימפריה הרומית (Roman Empire) היו הייצור והסחר ביין למניעים כלכליים מרכזיים. עדויות לכך נמצאו בצנצנות יין (Amphora) בכל קצוות הים התיכון.
באזור בורגונדי (Burgundy) שבצרפת, נהגו נזירים בימי הביניים לטעום את האדמה עצמה. הם עשו זאת כדי לזהות הבדלים עדינים בין חלקות שדה שונות, ניחוש שהפך מאוחר יותר לעיקרון המוכר בעולם היין כטרואר (Terroir), כלומר ההשפעה של קרקע, אקלים וסביבה על טעם הפרי.
עם גילוי יבשת אמריקה יתפשטו הענבים גם ל"עולם החדש" (כינויה של אמריקה). חשוב לדעת שבאמריקה היו קיימים עוד קודם זני גפן ילידיים שמקורם בענבים אחרים ובעלי מאפיינים שונים במקצת מהגפן האירופאי והאסייתי.
כיום, ספרד, צרפת, איטליה, סין וארצות הברית הן המדינות המובילות בגידול ענבים בעולם, בעוד יצואניות הענבים המרכזיות בעולם הן פרו וצ'ילה.
בעשורים האחרונים עולה עניין גדול בזני ענבים עתיקים שכמעט נעלמו, כמו אסירטיקו (Assyrtiko) מיוון ורקציטלי (Rkatsiteli) מגיאורגיה. חלק מהיקבים בחרו לחזור לשיטות ייצור עתיקות כמו התססה בכדי חרס קבורים באדמה, שיטה שנשמרה בגיאורגיה ברצף של אלפי שנים ומוכרת שם כ-Qvevri.
הגפן, הענב והיין הפכו עם הזמן מצמח טבעי ונושא פירות לסמל תרבות, לנושא אמנות ולחומר גלם כלכלי וחברתי המוביל בפער על הפירות האחרים בחדירה אל עומק התרבות האנושית.
הנה הענבים ויתרונותיהם:
https://youtu.be/FLaou__OoGQ
ההיסטוריה של הענבים:
https://youtu.be/A4ZZBYkD7iE
על ביות הענבים:
https://youtu.be/ZRBEkiA8Hec
מה בריא בענבים וספציפית בענבים ירוקים?
https://youtu.be/55fmpobbNoI
ומשל השועל והענבים של איזופוס (עברית):
https://youtu.be/pWG6BNOh78k
מהם שבעת המינים ביהדות?
שבעת המינים (Seven Species) הם שבעת הצמחים שבהם השתבחה ארץ ישראל בתנ"ך: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.
ואכן, שבעת המינים הופיעו בפסוק בספר דברים שמנה אותם כגידולים המתארים את פוריות החקלאות של ארץ ישראל: ”כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.“ (דברים, ח', ז'–ח').
אבל רגע - אם זה דבש אז למה תמר? התשובה היא שהדבש שהפסוק כיוון אליו אינו דבש דבורים, אלא דבש תמרים, כלומר העסיס שמופק מפרי התמר - לכן מדובר בתמר.
מה טוב בהם?
אז נתחיל בחיטה ושעורה, שהם 2 הדגניים שעמדו בבסיס התזונה בארץ ישראל הקדומה. מהחיטה הכינו לחם לבן ועוגות, בעוד השעורה שימשה לחם כהה ולצידו מאכל לבהמות. השעורה בשלה מוקדם יותר ואם קציר השעורה מסמן את תחילת חג הפסח, קציר החיטה מסמן את חג השבועות.
הגפן, התאנה והרימון הם פירות שגדלו בשפע בארץ ישראל הקדומה. ענבים שימשו לייצור יין, שהיה אז משקה יומיומי ולא מותרות. התאנה הייתה מהפירות הנגישים ביותר ונאכלה טרייה או מיובשת, כשעוגות תאנים משמשות אז כמזון מרוכז לנוסעים והולכים בדרכים.
הרימון, עם מאות הגרגרים שבו, הפך לסמל פוריות ושפע ועיצוביו מופיעים על מעיל האפוד של הכהן הגדול.
הזית הוא אולי המין שהשאיר את החותם הגדול ביותר. שמן זית שימש לא רק לאוכל אלא גם להדלקת מנורות, לטיפוח הגוף ולמשיחת מלכים וכוהנים. עצי זית בארץ ישראל יכולים לחיות אלפי שנים ויש עצים באזור הגליל שגילם מוערך ביותר מ-1,000 שנה.
התמר סוגר את הרשימה בתואר "דבש". עצי תמר גדלו בעמק הירדן ובאזור ים המלח, כשפרי התמר המתוק מספק אנרגיה מרוכזת. מיצוי התמרים שימש כממתיק ביומיום, בתקופה בה סוכר לבן לא היה קיים.
בחקלאות ארץ ישראל נראה שכל אחד משבעת המינים קשור בעונת השנה החקלאית שתואמת את הבשלתו - על פי לוח גזר. ארבעה מהם גם זכו לשמות קטיף משלהם: בציר הענבים, מסיק הזיתים, גדיד התמרים וארייה הוא קטיף התאנים.
בהלכה היהודית קיבלו שבעת המינים מעמד מיוחד. יש חובה לברך עליהם ברכה מיוחדת לאחר האכילה ויש מצווה להקריבם לבית המקדש, מה שעשו מהביכורים, כלומר מהפירות הראשונים של העונה.
כמובן שגם כיום נהוג לאכול משבעת המינים בחג השבועות.
ואגב, ארבעת הפירות העבריים שנכללים בשבעת המינים אך זכו לפעלים ייחודיים להם, שיתארו את הקטיף אצלם:
קטיף הענבים נקרא בציר
קטיף הזיתים - מסיק
קטיף התאנים נקרא אֲרִיָה
קטיף התמרים הוא גדיד.
מייצרי הדבש של העולם העתיק.
ראו פירוט של כל המינים הללו בתגית "שבעת המינים".
הנה שבעת המינים עם הסבר לילדים (עברית):
https://youtu.be/7cWVwGOy7mk
מבט לשבעת מיני הארץ (ללא מילים):
https://youtu.be/vJbJKA0eNQE
שיר לילדים על שבעת המינים (עברית):
https://youtu.be/7YmYHPM4R3k
ומירי אלוני להורים (עברית):
https://youtu.be/1eWMx3Zn5ME
כמה יתרונות בריאותיים בשבעת המינים (עברית):
https://youtu.be/-NWjSNU-XZ0
ועזריה אלון מסביר מדוע נבחרו דווקא שבעה אלו (עברית):
https://youtu.be/J8_xRfFMJVw?long=yes
מהו בוסתן עצי הפרי?
בוסתן (Bustan), שריד ליישוב הקדום, הוא גן ביתי צנוע, שבו עצי פרי, שיחי ירק וצמחי תבלין המיועדים לכלכלת המשפחה ולצריכה הביתית. על עצי הבוסתן נמנים עצים כמו עצי תאנה, זית, שקד, רימון, גפן ליד הפרגולה ולא פעם גם משוכות צבר, המשמשים לסגירה שלו מפני כניסה של זרים.
המילה 'בוסתן' היא מילה נרדפת למילים 'גן' ו'פרדס' בעברית. מקורה הוא בשפה הפרסית. היא ככל הנראה נולדה בתקופת האימפריה בפרס.
משמעות המילה 'בוסתן' בפרסית היא "מקום של ריח". המילה "בו" בפרסית פירושה "ריח", בעוד "אסתן" משמעותו "מקום".
את הבוסתן, שנפוץ בעיקר במזרח התיכון דל-המשקעים, בונים בדרך כלל ליד מקור מים. כך מובטח שלא יחסרו בו מים להשקייה, על אף המיעוט בגשמים.
חומת הבוסתן הנהוגה בבוסתנים הקנתה להם במהלך הדורות מימד מסתורי משהו. הנוהג לתחום את הבוסתן בחומת אבנים או בטון, נוצר בכדי לשמור עליו מוגן ממי שיהיו מעוניינים ליטול לעצמם מפרי העץ ושאר הגידולים.
במזרח התיכון נהוג לומר שכמו הרעלה המוסלמית, המשקפת את נפש האישה שמאחוריה באמצעות העיניים החשופות, כך מסגיר שער הבוסתן שבמרכז החומה שלו, את קיומו של הבוסתן שמאחורי הגדר ומנגד שומר ומגן עליו ועל הירקות ופירות למאכל שבו.
מהרוחות הגנו על הבוסתן ברושים או עצים עמידים דומים, בעוד שבצד השמש, בצידו הדרומי של הבוסתן נוהגים לשתול חלקות של ירקות ותבלינים.
אם בעבר היו בוסתנים רבים בנוף הארץ ישראלי, כיום הביאו השפע וזמינות המזון הגדולה עבור המשפחה הישראלית להיעלמות כמעט מוחלטת של צורת הנוף האוטרקית הזו.
אם נשאר כיום ביטוי לצורת הנוף הזו, הרי שאפשר למצוא אותו על גג הבית, בצורה של פרגולת גפן וענבים תלויים בה, מה שנותן תנובה מתוקה ליושבי הבית והגנה מהשמש כל הגג בקיץ המזרח תיכוני הלוהט.
הנה בוסתן בישראל:
https://youtu.be/MUN_GRR5_Ts
הגפן היא מרכזית בבוסתן הים תיכוני (עברית):
https://youtu.be/AW8lmxhZy7Y
כך מתאימים את עצי הפרי לבוסתן (עברית):
https://youtu.be/D28Mv1F9ew0
כך בוחרים אותם במשתלה (עברית):
https://youtu.be/MI-LjjhfRj8
ושיקום בוסתן עתיק בישראל (עברית):
https://youtu.be/aO9-qlw3nbQ?long=yes
פרגולת הגפנים הים תיכונית היא מבנה אדריכלי מסורתי שהפך לסמל תרבותי באזור אגן הים התיכון ומהווה דוגמה מרתקת לקשר העמוק בין אדריכלות לחיי היומיום ולתנאי האקלים המקומיים.
מקורותיה של הפרגולה נטועים עמוק בתרבויות העתיקות של המזרח התיכון ואגן הים התיכון. עדויות ארכיאולוגיות מראות שימוש בפרגולות כבר לפני כ-4,000 שנה במצרים העתיקה, יוון ורומא.
במקור, פרגולת הגפנים נוצרה מצורך פרקטי לגידול גפנים באקלים החם והיבש של אזור הים התיכון. החקלאים הקדמונים גילו שהגפנים מניבות פרי איכותי יותר כאשר הן מטפסות על מבנה מוגבה, ובו בזמן יכולים המבנה והצמחייה המטפסת ליצור אזור מוצל ונעים בחצר הבית.
#אדריכלות
הרומאים, שהיו מומחים בבנייה ובגננות, שכללו את הפרגולה והפכו אותה לאלמנט מרכזי בווילות ובגנים שלהם, שם היא שימשה הן ליצירת צל והן לגידול ענבים. שהרי הגפנים, ביכולתם לטפס ולהתעטף סביב קורות הפרגולה, הם ללא ספק הצמחים המתאימים ביותר לפרגולה וליצור בה צל טבעי בקיץ.
בפרגולת הגפנים יש שילוב מצוין של מרכיבים פונקציונליים ואסתטיים. מתרבות הבוסתנים של העבר נותרה כיום פרגולת הגפנים על גג הבית כניצול מרבי של שטח הגג למקום בילוי והסבה מוגן מהשמש.
#פונקציונלית
אז מהי בעצם פרגולת גפנים? זהו מבנה שלד פתוח, בדרך כלל עשוי מעמודים וקורות רוחב המסודרים בצורת רשת, שעליו מטפסים צמחי גפן או צמחים מטפסים אחרים. המבנה מאפשר לגפנים לגדול במרחב מוגדר, ובה בעת הצמחייה הצפופה יוצרת הצללה טבעית המפחיתה את טמפרטורת הסביבה ב-5-10 מעלות צלזיוס.
בבתים כפריים מוצאים עד היום את ענפי הגפן קשורים אנכית לכדי קיר ירוק של פרגולה. למעלה, סוכך הגג כמעין סורג שעליו משתרגים גפנים חשופים לאור ואשכולות ענבים שמבשילים בשמש.
אז יתרונות הפרגולה עם הגפנים ברורים: מההצללה הטבעית בקיץ החם, דרך חדירת האור בחורף בו הגפנים ללא עלים, שיפור האסתטיקה של המרחב החיצוני והיכולת לגדל ענבים מוצלחים ליין ולמאכל.
#תרבות
משקפת היטב את הקשר ההדוק שבין האדם לסביבתו הטבעית, הפרגולה הייתה ונשארה מוקד לחיי החברה והמשפחה. בתרבות הים תיכונית המסורתית, שימש האזור המוצל שמתחת לפרגולה כמקום מפגש, אירוח ואכילה משותפת. ניתן למצוא אזכורים לישיבה תחת גפן בספרות עתיקה, בפסיפסים ובציורי קיר מהתקופה הרומית, הביזנטית והערבית.
כיום, כסוג של מורשת עתיקה במרחב המודרני, הפרגולה הים תיכונית ממלאת תפקידים חדשים במרחב המודרני. היא משמשת כפתרון אקולוגי וידידותי לסביבה להפחתת צריכת אנרגיה לקירור בתים באקלים חם, כאשר מחקרים מראים שפרגולת גפנים יכולה להפחית עד 75% מקרינת השמש המגיעה למבנה. כמו כן, היא תורמת לשיפור איכות האוויר, יצירת מיקרו-אקלים נעים וקידום המגוון הביולוגי בסביבה האורבנית.
מעבר להיבטים הסביבתיים, הפרגולה מהווה גם אלמנט עיצובי פופולרי באדריכלות בת-זמננו, המחבר בין מסורת למודרניות. אדריכלים ומעצבי נוף משלבים פרגולות בפרויקטים של בנייה ירוקה, מסעדות, בתי מלון וגנים ציבוריים, כאשר הם שואבים השראה מהמסורת העתיקה תוך שימוש בחומרים חדשניים וטכניקות עכשוויות.
אנקדוטה מעניינת: בכפרי יוון העתיקה, ענבי הגפן שגדלו על פרגולות שימשו לא רק למאכל אלא גם להכנת יין באירועי דיוניסוס (Dionysus), אל היין היווני, וכך הפרגולה עצמה קיבלה משמעות דתית. גם כיום, בכפרים מסורתיים באיטליה ויוון, טקס הבציר של ענבי פרגולת החצר נשאר אירוע משפחתי חגיגי המסמל את המשכיות המסורת לאורך אלפי שנים.
הנה סוכת הענבים והיתרון המתוק שבה:
https://youtu.be/rzgvUpM4iAA
פרגולת הענבים העתיקה היא פתרון מצוין:
https://youtu.be/AW8lmxhZy7Y
וכך מחזקים את הגפן שמגדלים בפרגולת ענבים:
https://youtu.be/2QnQXOQMeJs
הכנת יין (Wine) בימינו מתבצעת באמצעים מכניים. ישנן מכונות הסוחטות את המיץ מהענבים באמצעות לחיצה על הענבים ומעיכתם, עד שיוצא מהם המיץ.
בימים עברו, וסליחה אם זה נשמע מעט מרתיע, נהגו לדרוך על הענבים ברגליים יחפות וכך להוציא את המיץ מהענבים. ודאי ששטפו את הרגליים היטב לפני דריכת הענבים (Grape Stomping).
אתם שואלים ודאי למה לא ניתן היה לדרוך בנעליים. מסתבר שאם היו דורכים על הענבים בנעליים, היו הגרעינים שלהם נשברים והיין היה הופך מר מדי.
ייצור היין בימי קדם נעשה בגת (Wine press). הגת הייתה מעין משטח סגור, קצת כמו אמבטיה, שעליו הניחו כמויות של ענבים שהניב הבציר בכרם (בציר הוא קטיף הענבים) ודרכו עליהם, כדי להוציא מהם את המיץ.
הגת שימשה גם כמשטח דריכה וגם כמקום התסיסה של מיץ הענבים, הנקרא גם תירוש. לאחר ההתססה היה המיץ יורד בתעלה או בצינורות, אל עבר בור האיסוף.
גם כיום דורכים ענבים במקומות שונים בעולם. במרביתם עושים זאת כאירוע קהילתי וחקלאי, חלק מחוויית הבציר של הענבים. עם זאת, ישנם מקומות בעולם שבהם עדיין דורכים על ענבים ובשל מחסור כלכלי נאלצים לוותר על מכונות מודרניות.
הנה דריכת ענבים כמו פעם:
https://youtu.be/o6_4jN8hN4U
יש קהילות שעושות אירוע של דריכת ענבים:
https://youtu.be/d0xw3APFQpY
אפשר גם לשלב את הדריכה עם מסיבה:
https://youtu.be/2nH7jOQgHac
גת עתיקה ביוון:
https://youtu.be/0uqOHQoK-Vs
גת ביזנטית בעיר העתיקה עבדת:
https://youtu.be/MrE9cAoAQCo
הסבר על היין והכנתו ביקב ישפה בצפת (עברית):
https://youtu.be/JI929ifxzCg
כך מועכים את הענבים היום:
https://youtu.be/4UJmB3EqhU0?t=15m43s&end=16m58s
כֶּרֶם (vineyard) הוא מטע שחקלאים מגדלים בו עצי פרי, אמנם מכנים כרמים גם מטעי זיתים ושקדים, אבל בדרך כלל אנו מזהים את הכרם עם הגפנים.
פירות הגפן הם הענבים. את הענבים אנו אוכלים, אבל לא פחות מזה גם מייצרים מהם יין.
הגפן שגדלה בכרם היא שיח מטפס. לכן חשובים בכרם העמודים שעליהם מטפס הגפן ונקראים "קרדונים". בכרם המודרני תומכים חוטים וקושרים את הזמורות הצעירות שנושאות את אשכולות הענבים אל הקרדונים.
שורות שורות, בסדר מופתי, תלויים הגפנים על עמודי הקרדונים, בגובה של כמטר אחד. מהכרם בוצרים את אשכולות הענבים (קטיף הענבים נקרא בציר) ומעבירים אותם אל היקב. שם מוחצים אותם והופכים אותם למיץ ענבים, שבתהליך ארוך ומתוחכם יהפוך ליין.
הנה הכרמים של טנוטה סן לאונרדו, אחד מיצרני היין הטובים בעולם:
https://youtu.be/HAFTQQaN3qs
כך מטפלים בכרם לאורך השנה:
https://youtu.be/j_BX-aIbtYM
כרם במדבר:
https://youtu.be/nE9sbkqNjC4?t=4m58s
כך אוספת מכונת הבציר, הבוצרת, את הענבים בכרם:
https://youtu.be/A7-59Q0kGrA
"שיר הבוצרים" מתוך סרטו של נתן גרוס בסרטי גבע 1953:
https://youtu.be/M7SE9rqLNys
ודרך הכנת יין בעבר:
https://youtu.be/o6_4jN8hN4U
ענבים (Grapes) הם מהפירות העתיקים והמשפיעים בתולדות האנושות. הם שייכים לסוג Vitis ובתוכו המין הנפוץ ביותר הוא Vitis vinifera, שמקורו באזור הקווקז ובמזרח הקרוב.
הענב גדל על גפן מטפסת, ומתכנס לאשכולות הכוללים עשרות פירות קטנים ועגולים יחדיו. צבעם נע בין ירוק בהיר, אדום לסגול כהה וכמעט שחור, בהתאם לזן הענבים.
עד היום מוכרים יותר מ-10,000 זני ענבים ברחבי העולם, אם כי בייצור יין מסחרי משמשים רק כ-1,300 מהם.
קטיף הענבים נקרא בציר. מרבית ענבי המאכל הם זנים ללא גרעינים הנוחים לאכילה.
הקשר בין הענב לייצור של יין הוא עתיק כמעט כמו החקלאות עצמה. בתהליך של תסיסה הופכים הסוכרים הטבעיים של הפרי לאלכוהול.
#תוצרי הענבים
לא רק יין יוצא מהענב. ענבים ניתן לאכול בצורה של צימוקים, ריבות, חומץ, דבשה וג'לי או ממתקים מסורתיים כמו הצ'ורצ'חלה הגאורגי.
הצימוק (Raisin), למשל, הוא ענב מיובש, מזון מרוכז שנשאו חיילים ועולי רגל במשך אלפי שנים. חומץ יין (Wine Vinegar) נוצר כשחיידקים מחמצנים את האלכוהול לחומצה אצטית, בעוד מיץ ענבים שימש כממתיק טרם עידן הסוכר.
אפילו לחרצנים שימוש חשוב, מתמצית זרעי ענבים ועד שמן גרעיני ענבים (Grape Seed Oil) הנחשב לשמן בריאות ומשמש לבישול, עיסוי ורפואה.
עלי הגפן נאכלים בבישול המזרח תיכוני כבר מאות שנים. ענבי שולחן, כלומר ענבים המיועדים לאכילה ישירה, מהווים ענף חקלאי ענק בפני עצמו.
#בריאות
מבחינה תזונתית, הענב עשיר בסוכרים פשוטים, ויטמין C, ויטמין K ואשלגן. הקליפה הכהה מכילה רזברטרול (Resveratrol), נוגד חמצון שעניין את מדעני הרפואה בשל תפקידו האפשרי בהגנה על הלב. חשוב לציין שהמחקר בנושא עדיין מתפתח ואין קונצנזוס מדעי מלא לגבי ההשפעות הבריאותיות שלו.
#תולדות הענבים
ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על כך שבני אדם החלו לגדל ענבים לפני כ-8,000 שנה ואולי אף קודם לכן, באזורים במרכז אסיה שהיום הם חלק מגיאורגיה, ארמניה ואיראן. שם גם נולד המשקה האלכוהולי שנקרא "יין".
המצרים הקדמונים, היוונים והרומאים שילבו את היין בחיי הדת, המסחר והרפואה שלהם. הירוגליפים שנוצרו במצרים העתיקה מציגים את מלאכת עיבוד הענבים הסגולים, מה שיתפשטו לכל אירופה, יהפוך את היין למרכזי בעת העתיקה ולחלק מתרבות היוונים, הפיניקים והרומאים.
למעשה, בתקופת האימפריה הרומית (Roman Empire) היו הייצור והסחר ביין למניעים כלכליים מרכזיים. עדויות לכך נמצאו בצנצנות יין (Amphora) בכל קצוות הים התיכון.
באזור בורגונדי (Burgundy) שבצרפת, נהגו נזירים בימי הביניים לטעום את האדמה עצמה. הם עשו זאת כדי לזהות הבדלים עדינים בין חלקות שדה שונות, ניחוש שהפך מאוחר יותר לעיקרון המוכר בעולם היין כטרואר (Terroir), כלומר ההשפעה של קרקע, אקלים וסביבה על טעם הפרי.
עם גילוי יבשת אמריקה יתפשטו הענבים גם ל"עולם החדש" (כינויה של אמריקה). חשוב לדעת שבאמריקה היו קיימים עוד קודם זני גפן ילידיים שמקורם בענבים אחרים ובעלי מאפיינים שונים במקצת מהגפן האירופאי והאסייתי.
כיום, ספרד, צרפת, איטליה, סין וארצות הברית הן המדינות המובילות בגידול ענבים בעולם, בעוד יצואניות הענבים המרכזיות בעולם הן פרו וצ'ילה.
בעשורים האחרונים עולה עניין גדול בזני ענבים עתיקים שכמעט נעלמו, כמו אסירטיקו (Assyrtiko) מיוון ורקציטלי (Rkatsiteli) מגיאורגיה. חלק מהיקבים בחרו לחזור לשיטות ייצור עתיקות כמו התססה בכדי חרס קבורים באדמה, שיטה שנשמרה בגיאורגיה ברצף של אלפי שנים ומוכרת שם כ-Qvevri.
הגפן, הענב והיין הפכו עם הזמן מצמח טבעי ונושא פירות לסמל תרבות, לנושא אמנות ולחומר גלם כלכלי וחברתי המוביל בפער על הפירות האחרים בחדירה אל עומק התרבות האנושית.
הנה הענבים ויתרונותיהם:
https://youtu.be/FLaou__OoGQ
ההיסטוריה של הענבים:
https://youtu.be/A4ZZBYkD7iE
על ביות הענבים:
https://youtu.be/ZRBEkiA8Hec
מה בריא בענבים וספציפית בענבים ירוקים?
https://youtu.be/55fmpobbNoI
ומשל השועל והענבים של איזופוס (עברית):
https://youtu.be/pWG6BNOh78k
גפן
שבעת המינים (Seven Species) הם שבעת הצמחים שבהם השתבחה ארץ ישראל בתנ"ך: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.
ואכן, שבעת המינים הופיעו בפסוק בספר דברים שמנה אותם כגידולים המתארים את פוריות החקלאות של ארץ ישראל: ”כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.“ (דברים, ח', ז'–ח').
אבל רגע - אם זה דבש אז למה תמר? התשובה היא שהדבש שהפסוק כיוון אליו אינו דבש דבורים, אלא דבש תמרים, כלומר העסיס שמופק מפרי התמר - לכן מדובר בתמר.
מה טוב בהם?
אז נתחיל בחיטה ושעורה, שהם 2 הדגניים שעמדו בבסיס התזונה בארץ ישראל הקדומה. מהחיטה הכינו לחם לבן ועוגות, בעוד השעורה שימשה לחם כהה ולצידו מאכל לבהמות. השעורה בשלה מוקדם יותר ואם קציר השעורה מסמן את תחילת חג הפסח, קציר החיטה מסמן את חג השבועות.
הגפן, התאנה והרימון הם פירות שגדלו בשפע בארץ ישראל הקדומה. ענבים שימשו לייצור יין, שהיה אז משקה יומיומי ולא מותרות. התאנה הייתה מהפירות הנגישים ביותר ונאכלה טרייה או מיובשת, כשעוגות תאנים משמשות אז כמזון מרוכז לנוסעים והולכים בדרכים.
הרימון, עם מאות הגרגרים שבו, הפך לסמל פוריות ושפע ועיצוביו מופיעים על מעיל האפוד של הכהן הגדול.
הזית הוא אולי המין שהשאיר את החותם הגדול ביותר. שמן זית שימש לא רק לאוכל אלא גם להדלקת מנורות, לטיפוח הגוף ולמשיחת מלכים וכוהנים. עצי זית בארץ ישראל יכולים לחיות אלפי שנים ויש עצים באזור הגליל שגילם מוערך ביותר מ-1,000 שנה.
התמר סוגר את הרשימה בתואר "דבש". עצי תמר גדלו בעמק הירדן ובאזור ים המלח, כשפרי התמר המתוק מספק אנרגיה מרוכזת. מיצוי התמרים שימש כממתיק ביומיום, בתקופה בה סוכר לבן לא היה קיים.
בחקלאות ארץ ישראל נראה שכל אחד משבעת המינים קשור בעונת השנה החקלאית שתואמת את הבשלתו - על פי לוח גזר. ארבעה מהם גם זכו לשמות קטיף משלהם: בציר הענבים, מסיק הזיתים, גדיד התמרים וארייה הוא קטיף התאנים.
בהלכה היהודית קיבלו שבעת המינים מעמד מיוחד. יש חובה לברך עליהם ברכה מיוחדת לאחר האכילה ויש מצווה להקריבם לבית המקדש, מה שעשו מהביכורים, כלומר מהפירות הראשונים של העונה.
כמובן שגם כיום נהוג לאכול משבעת המינים בחג השבועות.
ואגב, ארבעת הפירות העבריים שנכללים בשבעת המינים אך זכו לפעלים ייחודיים להם, שיתארו את הקטיף אצלם:
קטיף הענבים נקרא בציר
קטיף הזיתים - מסיק
קטיף התאנים נקרא אֲרִיָה
קטיף התמרים הוא גדיד.
מייצרי הדבש של העולם העתיק.
ראו פירוט של כל המינים הללו בתגית "שבעת המינים".
הנה שבעת המינים עם הסבר לילדים (עברית):
https://youtu.be/7cWVwGOy7mk
מבט לשבעת מיני הארץ (ללא מילים):
https://youtu.be/vJbJKA0eNQE
שיר לילדים על שבעת המינים (עברית):
https://youtu.be/7YmYHPM4R3k
ומירי אלוני להורים (עברית):
https://youtu.be/1eWMx3Zn5ME
כמה יתרונות בריאותיים בשבעת המינים (עברית):
https://youtu.be/-NWjSNU-XZ0
ועזריה אלון מסביר מדוע נבחרו דווקא שבעה אלו (עברית):
https://youtu.be/J8_xRfFMJVw?long=yes
בוסתן (Bustan), שריד ליישוב הקדום, הוא גן ביתי צנוע, שבו עצי פרי, שיחי ירק וצמחי תבלין המיועדים לכלכלת המשפחה ולצריכה הביתית. על עצי הבוסתן נמנים עצים כמו עצי תאנה, זית, שקד, רימון, גפן ליד הפרגולה ולא פעם גם משוכות צבר, המשמשים לסגירה שלו מפני כניסה של זרים.
המילה 'בוסתן' היא מילה נרדפת למילים 'גן' ו'פרדס' בעברית. מקורה הוא בשפה הפרסית. היא ככל הנראה נולדה בתקופת האימפריה בפרס.
משמעות המילה 'בוסתן' בפרסית היא "מקום של ריח". המילה "בו" בפרסית פירושה "ריח", בעוד "אסתן" משמעותו "מקום".
את הבוסתן, שנפוץ בעיקר במזרח התיכון דל-המשקעים, בונים בדרך כלל ליד מקור מים. כך מובטח שלא יחסרו בו מים להשקייה, על אף המיעוט בגשמים.
חומת הבוסתן הנהוגה בבוסתנים הקנתה להם במהלך הדורות מימד מסתורי משהו. הנוהג לתחום את הבוסתן בחומת אבנים או בטון, נוצר בכדי לשמור עליו מוגן ממי שיהיו מעוניינים ליטול לעצמם מפרי העץ ושאר הגידולים.
במזרח התיכון נהוג לומר שכמו הרעלה המוסלמית, המשקפת את נפש האישה שמאחוריה באמצעות העיניים החשופות, כך מסגיר שער הבוסתן שבמרכז החומה שלו, את קיומו של הבוסתן שמאחורי הגדר ומנגד שומר ומגן עליו ועל הירקות ופירות למאכל שבו.
מהרוחות הגנו על הבוסתן ברושים או עצים עמידים דומים, בעוד שבצד השמש, בצידו הדרומי של הבוסתן נוהגים לשתול חלקות של ירקות ותבלינים.
אם בעבר היו בוסתנים רבים בנוף הארץ ישראלי, כיום הביאו השפע וזמינות המזון הגדולה עבור המשפחה הישראלית להיעלמות כמעט מוחלטת של צורת הנוף האוטרקית הזו.
אם נשאר כיום ביטוי לצורת הנוף הזו, הרי שאפשר למצוא אותו על גג הבית, בצורה של פרגולת גפן וענבים תלויים בה, מה שנותן תנובה מתוקה ליושבי הבית והגנה מהשמש כל הגג בקיץ המזרח תיכוני הלוהט.
הנה בוסתן בישראל:
https://youtu.be/MUN_GRR5_Ts
הגפן היא מרכזית בבוסתן הים תיכוני (עברית):
https://youtu.be/AW8lmxhZy7Y
כך מתאימים את עצי הפרי לבוסתן (עברית):
https://youtu.be/D28Mv1F9ew0
כך בוחרים אותם במשתלה (עברית):
https://youtu.be/MI-LjjhfRj8
ושיקום בוסתן עתיק בישראל (עברית):
https://youtu.be/aO9-qlw3nbQ?long=yes
