בשנת 2008 ולאחר הליך בחירה ארוך שכונה "תחרות הציפור של המדינה" ואורגן על-ידי החברה להגנת הטבע, הכריז נשיא המדינה שמעון פרס על הדוכיפת (Hoopoe) כציפור הלאומית של ישראל.

אבל הדוכיפת, במקביל, היא שנואת נפשם של ציידי הציפורים. כשהיא נמצאת במצב של לחץ, היא מסוגלת להזריק נוזל מסריח מהכיס שלה כמנגנון הגנה. זו תכונה מרגיזה שהפכה אותה פחות אהובה בעיני הצייד שרוצה לשוב הביתה ללא ריח רע בבגדיו.

אך הציפור המיוחדת הזו מתהדרת בשורה נדירה של נוצות, במעין כתר על ראשה. שאר נוצותיה הן בצבעי זהוב-קינמון, עם פסים שחורים ולבנים בכנפיים ובזנב.

מאפיין ייחודי של הדוכיפת הוא הקול שלה - קריאה חוזרת ונשנית של "הוּפ הוּפ הוּפ", שממנה גם נגזר שמה.

זוהי ציפור קרקע שמתמחה בחיפוש חרקים, זחלים ותולעים בעזרת מקורה הארוך והמעוקל.

הדוכיפת נודדת ועוברת דרך ישראל בדרכה בין אירופה לאפריקה, אך חלק מהאוכלוסייה מקנן גם בארץ. היא מעדיפה שטחים פתוחים, עם עצים בודדים ומקננת בחורים שבגזעי עצים או בקירות.

בתרבויות העבר השונות זכתה הדוכיפת להערכה רבה. במצרים העתיקה היא הייתה סמל של ברכה, הסינים רואים בה סמל של אושר וברכה. באיסלאם היא נחשבת לציפור חכמה שבעבר העבירה מסרים בין המלך שלמה למלכת שבא.


הנה שיר הדוכיפת עם תכונותיה ותודותיה לבחירה כציפור הלאומית (עברית):

https://youtu.be/87JDAVEBrXg


קריאת הדוכיפת המקסימה:

https://youtu.be/8vNj9FM6g4Y


מנגנון ההגנה נגד טורפים וציידים:

https://youtu.be/Nch_6t2Gcjg


תכונות הדוכיפת:

https://youtu.be/XmZy3HnAJZw