שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
במה האמין אפלטון, הפילוסוף החברתי של האהבה?
אפלטון (Plato) היה פילוסוף יווני ומתמטיקאי, מהחשובים והמשפיעים ביותר בתולדות הפילוסופיה המערבית. לא מעט רואים בו את גדול הפילוסופים ויש אפילו מי שאמר שכל הפילוסופיה היא בעצם סדרה של הערות לכתביו.
אפלטון היה תלמידו של סוקרטס ומורו של אריסטו (כדי לזכור פשוט שננו את השנינה "SoApAr so good"). הוא חיבר כתבים רבים וייסד את האקדמיה באתונה.
על אף שאפלטון הקדיש את מירב האנרגיה שלו להוראה באקדמיה שייסד, הוא מצא זמן גם לכתוב על נושאים פילוסופיים שהעסיקו אותו.
הוא שרטט את החברה האידיאלית בספריו על הרפובליקה, כתב דיאלוגים רבים שהדגימו את רעיונותיו ואפילו עסק באהבה הלא-ממומשת, זו שזכתה מאז לשם "אהבה אפלטונית".
בין השאר עסק בתורת-הצורות שלו, ה"פלאטוניזם". אפלטון טען שהעולם מחולק לשניים. אל מול עולם החושים, זה שמסביבנו ונתפס בחושינו המוגבלים, נמצא עולם ה"צורות", ה"אידיאות", אלה שניתן להבינן רק בעזרת תבונה וחשיבה מעמיקים.
לדעתו של אפלטון, עולם החושים מציג עותקים רחוקים מהשלמות של אותן אידיאות, אותן צורות שכליות שהן האמיתיות באמת. אחת הדוגמאות לכך שנתן אפלטון וכנראה המוכרת שבהן היא זו של "משל מערת האסירים" המכונה גם פשוט "משל המערה" (קראו עליו באאוריקה בתגית "משל המערה").
הנה הפילוסופיה של אפלטון (מתורגם):
https://youtu.be/VDiyQub6vpw
שגיאותיו והצלחותיו הגדולות של אפלטון (מתורגם):
https://youtu.be/jLesc5lITvo
בספרו "הרפובליקה" הוא שרטט את הסדר החברתי האידיאלי.
משל המערה עם האסירים של אפלטון:
http://youtu.be/q34MHpBu0Oo
הרצאת כורסה על אפלטון ואריסטו (עברית):
https://youtu.be/gzndZAnGJ4U?long=yes
וסרט תיעודי קצרצר על חייו ומעשיו של אפלטון:
https://youtu.be/GWZlx6XheD4?long=yes
מהו הקיר הרביעי ולמה שוברים אותו?
הקיר הרביעי (Fourth wall) הוא מושג שמתאר קיר דמיוני שמפריד בין שחקן לקהל. בעוד שהצופים מסוגלים לראות את השחקן, השחקן לא רואה אותם ונמצא בעולם שלו. יש ביניהם מעין מראה חד-צדדית, שמאפשרת רק לצופים לראות את השחקנים, בעוד הם אינם רואים את הצופים. הרעיון הזה נמצא גם בקולנוע וגם בתיאטרון, שממנו הוא בכלל הגיע. עד לפני כמה עשורים היה "הקיר הרביעי" מרכיב יסוד באמנויות הבמה, שלפיו השחקנים אינם מתייחסים לקהל במהלך הפעולה האמנותית.
אבל שבירת ה"קיר הרביעי" בקולנוע הייתה עניין של זמן. הקולנוע המודרני שבר את המחיצה שבין הסרט לצופה, כשדמויות החלו להישיר מבט אל הצופים ולא פעם גם לפנות אליהם בדברים. המראה החד-צדדית שעמדה בין השחקן לקהל שלו הפכה בסרטים שונים לחלון רגיל, שבו השחקן מביט אל הצופה ואף מדבר איתו. היו אמצעים נוספים ל"שבירת הקיר הרביעי", כמו הרעדה מוגזמת של המצלמה ברגעי טלטלה או סערה, או שינויים ושבירה של חוקי עריכת הסרטים, שהיו מקובלים בקולנוע עד אז.
בתיאטרון נשבר הקיר הרביעי כשקהל הצופים, שפעם היה צופה בהצגות, כאילו הוא מציץ לתוך חדר, מצא עצמו מעורב בו. אם פעם הייתה התפאורה מורכבת משלושה קירות והקיר הרביעי היה קיר מדומה, שהפריד בין הבמה לאולם, היום מוצא עצמו הקהל בהצגות רבות, כשהוא באולם קטן, הולך ומתקרב לבמה, הולך ונסחף לתוך המתרחש ואל הבמה. אם בעבר לא התייחס השחקן כלל אל הקהל המציץ בעלילה והקיר הרביעי היה מעין קיר שקוף מצד אחד, אך אטום מצד השחקנים, כיום הולכת ונפרצת האטימה מצד הבמה. לא פעם "רואים" השחקנים ומשתפים את הקהל.
גם בטלוויזיה ניתן לראות יותר ויותר את התופעה. סדרות לילדים, למשל, הפכו את האינטראקטיביות המפורסמת, שבה פונים המנחים אל הילדים הצופים, לחלק מהאופן שבו סדרות ילדים עובדות. בסדרות כמו "הפיג'מות" עשו את זה, בשלב מסוים, כמעט באופן קבוע והרעיון שהדמויות יודעות שהן בטלוויזיה, הפך לחלק מהרעיון של הסדרה. בסדרת "הפיג'מות" זה היה אמצעי קומי ששימש את יוצרי הסדרה, אבל גם סוג של אמירה רפלקסיבית (מתבוננת בעצמה) על עולם הטלוויזיה והאופן שבו מוצגות בו הדמויות בסדרות שונות. באופן שונה ולצרכים חינוכיים, יכולה גם דמות מצוירת, כמו דורה, לפנות אל הצופים הצעירים, העונים בתורם לשאלותיה. דורה אולי לא באמת שומעת, אבל דומה שהילדים לא מוטרדים מכך. מבחינתם ומבחינת העולם הדמיוני שלהם, ה"קיר הרביעי" מעולם לא היה ממש קיים.
עם "שבירת הקיר הרביעי", הופכת החוויה האמנותית למודעת לעצמה. נשבר ההסכם הקבוע שבין הצופה למצלמה. חוויית הצפייה בסרט קולנוע ובהצגת תיאטרון עוברת תהליך דומה לשבירת הכללים שחולל המודרניזם בתחומי האמנות השונים. כשהסרט מודע לעצמו שהוא סרט, יש בכך אולי הפחתה של האשליה שאנו הצופים חוזים במציאות הממשית, אבל מצד שני יש בכך הרחבה של השיח האמנותי, כך שהצופה יכול לחוש חלק מהעלילה, גם אם זו אשליה נוספת.
כך שוברים את הקיר הרביעי:
https://youtu.be/JLAaUvsKljc
לעיתים, כמו בסרט "פסיכו" של היצ'קוק, מספיק מבט לעבר הצופים, כדי לשבור את הקיר הרביעי:
https://youtu.be/dYDxxHrlmUg
הבמאי היהודי-אמריקאי וודי אלן נחשב לאחד החלוצים והמשמעותיים שבין שוברי הקיר הרביעי:
https://youtu.be/sXJ8tKRlW3E
שבירת קיר בטריילר, קדימון לסרט:
https://youtu.be/LwX8NiXv9Hw
דורה היא דוגמה לדמות ששוברת כשיטה, בשם האינטראקטיביות, את הקיר הרביעי בטלוויזיה לילדים:
https://youtu.be/6IvG9_V4Pcg
והנה כמה מהסצנות הכי טובות של שבירת קיר רביעי בקולנוע:
https://youtu.be/jTaN6wyMwCY?long=yes
איך שחקנים מדברים עם עצמם בסרטים?
שכפול בקולנוע (Movie Cloning), או קלונינג, הוא חלק מהקסם של האפקטים המיוחדים ומהוותיקים שבהם. לא פעם אפשר לראות בסרטים שתי דמויות שמגולמות על ידי אותו שחקן, כשהן משוחחות זו עם זו. יש ששואלים כיצד עושים את זה.
אז השיטה היא כמו בהרבה אפקטים בקולנוע, לצלם עם מסך ירוק, גרין סקרין למי שרוצה לומר זאת בשפה ה"מקצועית". קודם מצלמים את השורות של דמות אחת מהמשוכפלות כשברקע יש מסך ירוק. המסך הירוק מאפשר להלביש ברקע את הסרטון השני שיצולם, עם הדמות ה"שנייה".
לאחר מכן מצלמים את השורות של הדמות השנייה. היא מנהלת דיאלוג ומדברת עם הדמות שצולמה קודם.
בשלב העריכה מצרפים את שני התפקידים ביחד, כך שייראה כאילו מדובר בשתי דמויות שונות. הדמות עם המסך הירוק מופיעה בערוץ אחד, כשהצבע הירוק מוגדר כשקוף. דרך השקיפות הזו עובר הסרטון של הדמות השנייה, זה שבערוץ שמתחת. כך הדמויות נראות כמדברות זו עם זו.
אז כשהשחקנים מדברים עם עצמם וחושבים שהם אנשים שונים, אל תתפלאו שמכנים את הקולנוע "תעשיית האשליות"...
כך שחקן משוחח עם עצמו בסרט:
http://youtu.be/vUWjWuBeb4A
סרט קצר שבו שחקן מדבר עם עצמו בילדותו. זו שיטה מעט שונה כמובן:
https://youtu.be/mh2lGBMcnC0
ככה זה נראה כשעושים את הדמות בהמון המון גרסאות:
https://youtu.be/6Kxt-4bkMdE
סרט הסבר ארוך על צילום דיאלוגים מוצלחים בין דמויות משוכפלות בקולנוע:
https://youtu.be/kZLrphMBYNw?long=yes
והדרכה לצילום סצמה כזו (עברית):
https://youtu.be/M9gzboCknoU?long=yes
איך עורכי סרטים ממיינים את החומר המצולם לקראת עריכה?
עריכת וידאו (Video editing) או סרטים היא מלאכה לא פשוטה. כדי להצליח בה חשוב להיות מסודרים ושיטתיים.
על ידי פעולות מאורגנות היטב תוכלו לנצל את החומרים נכון, לא תשכחו חומרים טובים ולא תיאלצו לעשות פעולות מורכבות ומתישות כדי לערוך סרט, כשניתן היה לערוך אותו בקלות ובאיכות רבות.
זה מתחיל ממיון החומרים לפני תחילת העריכה, שזו פעולה מאוד חשובה. גם כי המיון מקל את העבודה בזמן העריכה וחוסך זמן של חיפושים בכל פעם וגם כי הוא מבטיח שלא תפספסו דברים שלא נכנסים לסרט ובדיעבד היו מעשירים אותו, משפרים סצנות לא מוצלחות כי השתמשתם בטייק לא טוב, בעוד שפספסתם את הטייק המוצלח באמת וכדומה.
על הדרך המיון גם מאפשר לכם למיין את החומרים ולהעלות בעיקר את החומרים המוצלחים ולהשאיר בחוץ את החומרים שמראש חבל על הזמן לעבור עליהם בהמשך.
תוך כדי המיון, עורכי הווידאו והיוטיוברים הטובים מארגנים את החומרים לסרט בתוך תיקיות, לפי סצנות, פעולות וכל שיטה אחרת שנכונה לסוג הפרויקט.
בשיטה אחת, למשל, התיקיות תהיינה מחולקות לפי סוגים. תהיה למשל תיקייה נפרדת ל"דיבורים". בה יהיו הדברים שאנשים מדברים, לעומת תיקיית "קריינות" (מה שנקרא "Voice over") וכדומה.
תיקייה נוספת תהיה ל"בי רול". אלה החומרים שירוצו תוך כדי דיבורים ארוכים וימחישו את המדובר. הבי רולים מעשירים את הסרט מאוד ונותנים לו עומק וריגוש.
תיקייה טובה היא של "נופים מרחוק" או מה שנקרא "לונג שוטים". אלה צילומים בעדשה רחבה, או סתם צילומי נוף מרחוק. הם יכולים להוסיף קצת מהמראה הקולנועי או התיעודי שמעמיק את הסרט שלכם.
וכך הלאה כרצונכם. יכולה להיות תיקייה ל"רחפן", תיקייה ל"דיאלוגים", תיקייה של "פספוסים" וכך הלאה.
למי שרוצים מראש לצלם נכון, כך שהחומרים יהיו מצולמים טוב ובעריכה יהיה קל יותר ליצור סרט מעולה - כדאי ללמוד את הכללים והטיפים לצילום מוצלח. הם בתגית "חוקי הקומפוזיציה".
הדרכה של לונלי פלג (עברית):
https://youtu.be/6G6AjgtNd4Q
מי היה סוקרטס אבי הפילוסופיה ואיך הוא התווכח?
הוא היה ללא ספק האב המייסד של הפילוסופיה היוונית. סוקרטס (Socrates) היה פילוסוף יווני חשוב כל כך שאת הפילוסופים שקדמו לו כינו בשם "קדם-סוקרטיים" (אלו שבאו לפני סוקרטס).
רבים רואים עד היום בסוקרטס את החכם באדם ובכל זאת הוא עצמו הצהיר בחייו שאינו יודע דבר באופן ודאי. כיוון שבתקופתו לא יכול היה אדם להיות רק פילוסוף, הוא עסק גם בפוליטיקה.
למרבה הצער, סוקרטס לא השאיר אחריו כתבים כלשהם. רק בזכות תיאורים שהופיעו ביצירותיהם של תלמידיו, אפלטון וקסנופון, מתאפשר לנו כיום ללמוד על תורתו ומעשיו.
אחת מהשיטות הפילוסופיות שפיתח סוקרטס היא השיטה הסוקרטית, או "הויכוח הסוקרטי". בשיטת דיון זו ניהל סוקרטס שיחות במה שייקרא בהמשך ההיסטוריה - השיטה הדיאלקטית. בשיטה זו הפילוסוף לא מביע עמדות משלו אלא שואל שאלות. השיחה מורכבת מסדרת שאלות על נושא מרכזי ומתן מענה על ידי בן השיח לשאלה. כל תשובה היא בסיס לשאלה נוספת, שמתבססת עליה. השאיפה של הפילוסוף היא "לנצח" בעימות על ידי כך שהוא מצביע על הסתירות בדבריו של בן השיח. כך היה סוקרטס מוכיח את טענותיו בדרך חכמה.
לאחר שעסק רבות בדיון על תורת המידות ועל ניהול תקין של החברה והמדינה, סוקרטס בן ה-70 נכלא והועמד למשפט באשמת אי כיבוד האלים וקלקול הנוער. הוא סרב להצעות למלטו מבית הכלא וגרס שעל אדם לכבד את חוקיה של המדינה בכל מקרה.
לכן, המשפט שלו נערך באתונה בשנת 399 לפני הספירה והתנהל אל מול 500 מושבעים. 280 מהם הרשיעו אותו, בעוד 220 אחרים זיכוהו. כך נמצא סוקרטס אשם והוא הוצא להורג.
הנה סרטון על חייו של סוקרטס:
http://youtu.be/kQkCGtbj_uw
מדוע תעב סוקרטס את הדמוקרטיה?
https://youtu.be/fLJBzhcSWTk
על משפט חייו בו שפטו אותו למוות (מתורגם):
https://youtu.be/vNDYUlxNIAA
משפטו של סוקרטס היה הראשון שהתקיים בפני מושבעים - שיטה מקובלת עד היום (מתורגם):
https://youtu.be/qVoYFYxGJPg
שיר שהקדישה יוון לסוקרטס באירוויזיון של שנת 1979 - הזמרת אלפידה:
https://youtu.be/uijNKsp4i6k
ויכוח מרתק כששני AI, אחד מייצג את ישראל והשני את פלשתין, מתווכחים על הזכות על הארץ, כשהרגש נעלם ונשארים רק הנימוקים הלוגיים:
https://youtu.be/9fnVxIEftis?long=yes
והרצאת כורסה על הפילוסוף האולטימטיבי סוקרטס (עברית):
https://youtu.be/7zf4Y1uLvIY?long=yes
אפלטון (Plato) היה פילוסוף יווני ומתמטיקאי, מהחשובים והמשפיעים ביותר בתולדות הפילוסופיה המערבית. לא מעט רואים בו את גדול הפילוסופים ויש אפילו מי שאמר שכל הפילוסופיה היא בעצם סדרה של הערות לכתביו.
אפלטון היה תלמידו של סוקרטס ומורו של אריסטו (כדי לזכור פשוט שננו את השנינה "SoApAr so good"). הוא חיבר כתבים רבים וייסד את האקדמיה באתונה.
על אף שאפלטון הקדיש את מירב האנרגיה שלו להוראה באקדמיה שייסד, הוא מצא זמן גם לכתוב על נושאים פילוסופיים שהעסיקו אותו.
הוא שרטט את החברה האידיאלית בספריו על הרפובליקה, כתב דיאלוגים רבים שהדגימו את רעיונותיו ואפילו עסק באהבה הלא-ממומשת, זו שזכתה מאז לשם "אהבה אפלטונית".
בין השאר עסק בתורת-הצורות שלו, ה"פלאטוניזם". אפלטון טען שהעולם מחולק לשניים. אל מול עולם החושים, זה שמסביבנו ונתפס בחושינו המוגבלים, נמצא עולם ה"צורות", ה"אידיאות", אלה שניתן להבינן רק בעזרת תבונה וחשיבה מעמיקים.
לדעתו של אפלטון, עולם החושים מציג עותקים רחוקים מהשלמות של אותן אידיאות, אותן צורות שכליות שהן האמיתיות באמת. אחת הדוגמאות לכך שנתן אפלטון וכנראה המוכרת שבהן היא זו של "משל מערת האסירים" המכונה גם פשוט "משל המערה" (קראו עליו באאוריקה בתגית "משל המערה").
הנה הפילוסופיה של אפלטון (מתורגם):
https://youtu.be/VDiyQub6vpw
שגיאותיו והצלחותיו הגדולות של אפלטון (מתורגם):
https://youtu.be/jLesc5lITvo
בספרו "הרפובליקה" הוא שרטט את הסדר החברתי האידיאלי.
משל המערה עם האסירים של אפלטון:
http://youtu.be/q34MHpBu0Oo
הרצאת כורסה על אפלטון ואריסטו (עברית):
https://youtu.be/gzndZAnGJ4U?long=yes
וסרט תיעודי קצרצר על חייו ומעשיו של אפלטון:
https://youtu.be/GWZlx6XheD4?long=yes
הקיר הרביעי (Fourth wall) הוא מושג שמתאר קיר דמיוני שמפריד בין שחקן לקהל. בעוד שהצופים מסוגלים לראות את השחקן, השחקן לא רואה אותם ונמצא בעולם שלו. יש ביניהם מעין מראה חד-צדדית, שמאפשרת רק לצופים לראות את השחקנים, בעוד הם אינם רואים את הצופים. הרעיון הזה נמצא גם בקולנוע וגם בתיאטרון, שממנו הוא בכלל הגיע. עד לפני כמה עשורים היה "הקיר הרביעי" מרכיב יסוד באמנויות הבמה, שלפיו השחקנים אינם מתייחסים לקהל במהלך הפעולה האמנותית.
אבל שבירת ה"קיר הרביעי" בקולנוע הייתה עניין של זמן. הקולנוע המודרני שבר את המחיצה שבין הסרט לצופה, כשדמויות החלו להישיר מבט אל הצופים ולא פעם גם לפנות אליהם בדברים. המראה החד-צדדית שעמדה בין השחקן לקהל שלו הפכה בסרטים שונים לחלון רגיל, שבו השחקן מביט אל הצופה ואף מדבר איתו. היו אמצעים נוספים ל"שבירת הקיר הרביעי", כמו הרעדה מוגזמת של המצלמה ברגעי טלטלה או סערה, או שינויים ושבירה של חוקי עריכת הסרטים, שהיו מקובלים בקולנוע עד אז.
בתיאטרון נשבר הקיר הרביעי כשקהל הצופים, שפעם היה צופה בהצגות, כאילו הוא מציץ לתוך חדר, מצא עצמו מעורב בו. אם פעם הייתה התפאורה מורכבת משלושה קירות והקיר הרביעי היה קיר מדומה, שהפריד בין הבמה לאולם, היום מוצא עצמו הקהל בהצגות רבות, כשהוא באולם קטן, הולך ומתקרב לבמה, הולך ונסחף לתוך המתרחש ואל הבמה. אם בעבר לא התייחס השחקן כלל אל הקהל המציץ בעלילה והקיר הרביעי היה מעין קיר שקוף מצד אחד, אך אטום מצד השחקנים, כיום הולכת ונפרצת האטימה מצד הבמה. לא פעם "רואים" השחקנים ומשתפים את הקהל.
גם בטלוויזיה ניתן לראות יותר ויותר את התופעה. סדרות לילדים, למשל, הפכו את האינטראקטיביות המפורסמת, שבה פונים המנחים אל הילדים הצופים, לחלק מהאופן שבו סדרות ילדים עובדות. בסדרות כמו "הפיג'מות" עשו את זה, בשלב מסוים, כמעט באופן קבוע והרעיון שהדמויות יודעות שהן בטלוויזיה, הפך לחלק מהרעיון של הסדרה. בסדרת "הפיג'מות" זה היה אמצעי קומי ששימש את יוצרי הסדרה, אבל גם סוג של אמירה רפלקסיבית (מתבוננת בעצמה) על עולם הטלוויזיה והאופן שבו מוצגות בו הדמויות בסדרות שונות. באופן שונה ולצרכים חינוכיים, יכולה גם דמות מצוירת, כמו דורה, לפנות אל הצופים הצעירים, העונים בתורם לשאלותיה. דורה אולי לא באמת שומעת, אבל דומה שהילדים לא מוטרדים מכך. מבחינתם ומבחינת העולם הדמיוני שלהם, ה"קיר הרביעי" מעולם לא היה ממש קיים.
עם "שבירת הקיר הרביעי", הופכת החוויה האמנותית למודעת לעצמה. נשבר ההסכם הקבוע שבין הצופה למצלמה. חוויית הצפייה בסרט קולנוע ובהצגת תיאטרון עוברת תהליך דומה לשבירת הכללים שחולל המודרניזם בתחומי האמנות השונים. כשהסרט מודע לעצמו שהוא סרט, יש בכך אולי הפחתה של האשליה שאנו הצופים חוזים במציאות הממשית, אבל מצד שני יש בכך הרחבה של השיח האמנותי, כך שהצופה יכול לחוש חלק מהעלילה, גם אם זו אשליה נוספת.
כך שוברים את הקיר הרביעי:
https://youtu.be/JLAaUvsKljc
לעיתים, כמו בסרט "פסיכו" של היצ'קוק, מספיק מבט לעבר הצופים, כדי לשבור את הקיר הרביעי:
https://youtu.be/dYDxxHrlmUg
הבמאי היהודי-אמריקאי וודי אלן נחשב לאחד החלוצים והמשמעותיים שבין שוברי הקיר הרביעי:
https://youtu.be/sXJ8tKRlW3E
שבירת קיר בטריילר, קדימון לסרט:
https://youtu.be/LwX8NiXv9Hw
דורה היא דוגמה לדמות ששוברת כשיטה, בשם האינטראקטיביות, את הקיר הרביעי בטלוויזיה לילדים:
https://youtu.be/6IvG9_V4Pcg
והנה כמה מהסצנות הכי טובות של שבירת קיר רביעי בקולנוע:
https://youtu.be/jTaN6wyMwCY?long=yes
שכפול בקולנוע (Movie Cloning), או קלונינג, הוא חלק מהקסם של האפקטים המיוחדים ומהוותיקים שבהם. לא פעם אפשר לראות בסרטים שתי דמויות שמגולמות על ידי אותו שחקן, כשהן משוחחות זו עם זו. יש ששואלים כיצד עושים את זה.
אז השיטה היא כמו בהרבה אפקטים בקולנוע, לצלם עם מסך ירוק, גרין סקרין למי שרוצה לומר זאת בשפה ה"מקצועית". קודם מצלמים את השורות של דמות אחת מהמשוכפלות כשברקע יש מסך ירוק. המסך הירוק מאפשר להלביש ברקע את הסרטון השני שיצולם, עם הדמות ה"שנייה".
לאחר מכן מצלמים את השורות של הדמות השנייה. היא מנהלת דיאלוג ומדברת עם הדמות שצולמה קודם.
בשלב העריכה מצרפים את שני התפקידים ביחד, כך שייראה כאילו מדובר בשתי דמויות שונות. הדמות עם המסך הירוק מופיעה בערוץ אחד, כשהצבע הירוק מוגדר כשקוף. דרך השקיפות הזו עובר הסרטון של הדמות השנייה, זה שבערוץ שמתחת. כך הדמויות נראות כמדברות זו עם זו.
אז כשהשחקנים מדברים עם עצמם וחושבים שהם אנשים שונים, אל תתפלאו שמכנים את הקולנוע "תעשיית האשליות"...
כך שחקן משוחח עם עצמו בסרט:
http://youtu.be/vUWjWuBeb4A
סרט קצר שבו שחקן מדבר עם עצמו בילדותו. זו שיטה מעט שונה כמובן:
https://youtu.be/mh2lGBMcnC0
ככה זה נראה כשעושים את הדמות בהמון המון גרסאות:
https://youtu.be/6Kxt-4bkMdE
סרט הסבר ארוך על צילום דיאלוגים מוצלחים בין דמויות משוכפלות בקולנוע:
https://youtu.be/kZLrphMBYNw?long=yes
והדרכה לצילום סצמה כזו (עברית):
https://youtu.be/M9gzboCknoU?long=yes
עריכת וידאו (Video editing) או סרטים היא מלאכה לא פשוטה. כדי להצליח בה חשוב להיות מסודרים ושיטתיים.
על ידי פעולות מאורגנות היטב תוכלו לנצל את החומרים נכון, לא תשכחו חומרים טובים ולא תיאלצו לעשות פעולות מורכבות ומתישות כדי לערוך סרט, כשניתן היה לערוך אותו בקלות ובאיכות רבות.
זה מתחיל ממיון החומרים לפני תחילת העריכה, שזו פעולה מאוד חשובה. גם כי המיון מקל את העבודה בזמן העריכה וחוסך זמן של חיפושים בכל פעם וגם כי הוא מבטיח שלא תפספסו דברים שלא נכנסים לסרט ובדיעבד היו מעשירים אותו, משפרים סצנות לא מוצלחות כי השתמשתם בטייק לא טוב, בעוד שפספסתם את הטייק המוצלח באמת וכדומה.
על הדרך המיון גם מאפשר לכם למיין את החומרים ולהעלות בעיקר את החומרים המוצלחים ולהשאיר בחוץ את החומרים שמראש חבל על הזמן לעבור עליהם בהמשך.
תוך כדי המיון, עורכי הווידאו והיוטיוברים הטובים מארגנים את החומרים לסרט בתוך תיקיות, לפי סצנות, פעולות וכל שיטה אחרת שנכונה לסוג הפרויקט.
בשיטה אחת, למשל, התיקיות תהיינה מחולקות לפי סוגים. תהיה למשל תיקייה נפרדת ל"דיבורים". בה יהיו הדברים שאנשים מדברים, לעומת תיקיית "קריינות" (מה שנקרא "Voice over") וכדומה.
תיקייה נוספת תהיה ל"בי רול". אלה החומרים שירוצו תוך כדי דיבורים ארוכים וימחישו את המדובר. הבי רולים מעשירים את הסרט מאוד ונותנים לו עומק וריגוש.
תיקייה טובה היא של "נופים מרחוק" או מה שנקרא "לונג שוטים". אלה צילומים בעדשה רחבה, או סתם צילומי נוף מרחוק. הם יכולים להוסיף קצת מהמראה הקולנועי או התיעודי שמעמיק את הסרט שלכם.
וכך הלאה כרצונכם. יכולה להיות תיקייה ל"רחפן", תיקייה ל"דיאלוגים", תיקייה של "פספוסים" וכך הלאה.
למי שרוצים מראש לצלם נכון, כך שהחומרים יהיו מצולמים טוב ובעריכה יהיה קל יותר ליצור סרט מעולה - כדאי ללמוד את הכללים והטיפים לצילום מוצלח. הם בתגית "חוקי הקומפוזיציה".
הדרכה של לונלי פלג (עברית):
https://youtu.be/6G6AjgtNd4Q
דיאלוגים
הוא היה ללא ספק האב המייסד של הפילוסופיה היוונית. סוקרטס (Socrates) היה פילוסוף יווני חשוב כל כך שאת הפילוסופים שקדמו לו כינו בשם "קדם-סוקרטיים" (אלו שבאו לפני סוקרטס).
רבים רואים עד היום בסוקרטס את החכם באדם ובכל זאת הוא עצמו הצהיר בחייו שאינו יודע דבר באופן ודאי. כיוון שבתקופתו לא יכול היה אדם להיות רק פילוסוף, הוא עסק גם בפוליטיקה.
למרבה הצער, סוקרטס לא השאיר אחריו כתבים כלשהם. רק בזכות תיאורים שהופיעו ביצירותיהם של תלמידיו, אפלטון וקסנופון, מתאפשר לנו כיום ללמוד על תורתו ומעשיו.
אחת מהשיטות הפילוסופיות שפיתח סוקרטס היא השיטה הסוקרטית, או "הויכוח הסוקרטי". בשיטת דיון זו ניהל סוקרטס שיחות במה שייקרא בהמשך ההיסטוריה - השיטה הדיאלקטית. בשיטה זו הפילוסוף לא מביע עמדות משלו אלא שואל שאלות. השיחה מורכבת מסדרת שאלות על נושא מרכזי ומתן מענה על ידי בן השיח לשאלה. כל תשובה היא בסיס לשאלה נוספת, שמתבססת עליה. השאיפה של הפילוסוף היא "לנצח" בעימות על ידי כך שהוא מצביע על הסתירות בדבריו של בן השיח. כך היה סוקרטס מוכיח את טענותיו בדרך חכמה.
לאחר שעסק רבות בדיון על תורת המידות ועל ניהול תקין של החברה והמדינה, סוקרטס בן ה-70 נכלא והועמד למשפט באשמת אי כיבוד האלים וקלקול הנוער. הוא סרב להצעות למלטו מבית הכלא וגרס שעל אדם לכבד את חוקיה של המדינה בכל מקרה.
לכן, המשפט שלו נערך באתונה בשנת 399 לפני הספירה והתנהל אל מול 500 מושבעים. 280 מהם הרשיעו אותו, בעוד 220 אחרים זיכוהו. כך נמצא סוקרטס אשם והוא הוצא להורג.
הנה סרטון על חייו של סוקרטס:
http://youtu.be/kQkCGtbj_uw
מדוע תעב סוקרטס את הדמוקרטיה?
https://youtu.be/fLJBzhcSWTk
על משפט חייו בו שפטו אותו למוות (מתורגם):
https://youtu.be/vNDYUlxNIAA
משפטו של סוקרטס היה הראשון שהתקיים בפני מושבעים - שיטה מקובלת עד היום (מתורגם):
https://youtu.be/qVoYFYxGJPg
שיר שהקדישה יוון לסוקרטס באירוויזיון של שנת 1979 - הזמרת אלפידה:
https://youtu.be/uijNKsp4i6k
ויכוח מרתק כששני AI, אחד מייצג את ישראל והשני את פלשתין, מתווכחים על הזכות על הארץ, כשהרגש נעלם ונשארים רק הנימוקים הלוגיים:
https://youtu.be/9fnVxIEftis?long=yes
והרצאת כורסה על הפילוסוף האולטימטיבי סוקרטס (עברית):
https://youtu.be/7zf4Y1uLvIY?long=yes
