שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
כיצד פרספונה השפיעה על עונות השנה?
סיפורנו מתחיל בדמטר, אלת החקלאות, הצמחים והעצים של המיתולוגיה היוונית.
ביוון העתיקה, בכל שנה, כשזרעו את הזרעים שלהם וטיפלו בעצי הפרי, נהגו החקלאים היוונים להלל ולשבח את דמטר, בתקווה ליבול טוב ולשפע של אוכל. דמטר מצידה, אכן דאגה לתנובה טובה לעצים ולשדות.
היא נהגה להביט בפרספונה (Persephone), בתה האהובה וגם בתו של זאוס, מלך האלים. פרספונה הייתה נערה יפה שכולם אהבו. היא הייתה בחורה צעירה ונבונה, שירשה את תחביבי אמה וביחד עם חברותיה העבירה את הימים כשהיא קוטפת פרחים ונוטעת עצים.
אבל פרספונה, שבניגוד להוריה לא חיה על הר האולימפוס, לא ידעה שהַדֵּס (Hades), אל המתים והשאול, התאהב בה וחומד אותה לעצמו. הוא כבר החליט לחטוף ולהביא את פרספונה אל השאול, ממלכתו השחורה שמתחת לאדמה.
ואכן יום אחד, בשעה שפרספונה בילתה באחו עם סיאני חברתה, נימפת המים המתוקים, פרץ הַאדֵּס מבקע באדמה, כשהוא רכוב על מרכבתו השחורה. הוא חטף במהירות את פרספונה ההמומה, ודהר איתה למעמקי האדמה, לשאול תחתיות. הפתח באדמה נסגר והשניים נעלמו מאחריו.
איש לא הבחין בחטיפה, חוץ מזאוס מלך האלים ומהליוס, אל השמש הרואה את הכול.
עד שדמטר הגיעה למקום בחיפושיה אחרי בתה, בכתה סיאני, חברתה של פרספונה. מרוב בכי, היא התמוססה וזרמה אל הנהר הגדול.
מרוב צער, דמטר לא ידעה את נפשה. השמועות מספרות שהיא קיללה את החברות של בתה, שלא מנעו את החטיפה והפכה אותן לסירנות.
דמטר לא ידעה שזאוס, אביה של פרספונה, הרשה להאדס להינשא לבתם. היא מיהרה להר האולימפוס לעזרה, אבל לא השיגה דבר.
ביאושה ובגעגועים לבתה, הזניחה דמטר את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה. היבולים נבלו כולם ורעב השתרר בארץ. כשראו שבני האדם החלו למות בהמוניהם מרעב, החלו האלים לחשוש. הם ראו שהסגידה אליהם והזבחים שהציעו בני האדם הלכו ונעלמו גם הם.
בינתיים בעולם השאול, מעבר לנהר הדמעות סטיקס, דחתה פרספונה את ניסיונותיו של האדס להאכיל אותה. חוץ מכמה גרגרי רימון היא לא נגעה בכלום מהשאול.
דמטר המשיכה בחיפושים ומתוך כבוד וסימפטיה לסבלה, סיפר לה הליוס על בגידתו של זאוס, הרשות שנתן להאדס ועל חטיפת פרספונה על ידו. דמטר התעמתה עם זאוס ונשבעה שאם לא תתאחד עם פרספונה, לעולם היא תשאיר את השדות ללא תנובה.
זאוס מיהר לשלוח אל האדס את שליח האלים, הרמס, כדי שישיב את פרספונה אל האולימפוס ולאם המתגעגעת. אך מכיוון שפרספונה אכלה ולו עמה גרגרי רימון בשאול, לא ניתן היה להחזירה לכל השנה ולהשיב את הגלגל לאחור. לדרישת האדס לחלק מהשנה שבה פרספונה אל עולם החיים, אבל למספר חודשים היא תשוב אל עולם המתים.
החודשים הללו, ודאי ניחשתם, הם חודשי החורף. על פי המיתוס, כבר בסתיו יורדת פרספונה אל מתחת לאדמה ואימה העצובה לא מטפלת באדמה וביבולים. בחורף העולם קר וחשוך, האם המתגעגעת בוכה ומזילה דמעות של גשם, האדמה מתקשה ולא נותנת ירק או פרי.
רק כששבה הנערה מן השאול אל האולימפוס, אז מגיעים חודשי האביב והקיץ ודמטר מפרה את האדמה ונותנת בה יבול.
הנה סיפורם של האדס ופרספונה (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
סיפורה של פרספונה ועונות השנה באנגלית:
https://youtu.be/khpjQZ693Q4
ועוד מסיפור אהבתו החשוכה של האדס אל השאול לפרספונה היפה:
https://youtu.be/46MFoZmJp3g?long=yes
מיהו הדס אל המוות והשאול היווני?
הדֶס או האדֶס (Hades) הוא אל השאול והמתים במיתולוגיה היוונית, אל המוות והשאול של יוון העתיקה.
הוא היה בנם השני של קרונוס וריאה ואחיהם של זאוס (Zeus), פוסידון (Poseidon), הרה, הסטיה ודמטר (Demeter).
כאחד מ-3 האחים האולימפיים שחילקו את העולם ביניהם לאחר הניצחון על הטיטאנים, הדס מעט הפסיד. בעוד זאוס קיבל את השמיים ופוסידון את הים, הגורל נפל עליו לשלוט על עולם המוות והמתים.
ההתחלה הייתה מצמררת. אביהם קרונוס (Kronos) בלע את כל ילדיו, כולל הדס, מחשש מנבואה שילדו יפיל אותו מהשלטון. אך זאוס הצליח בסופו של דבר לשחרר את אחיו ואחיותיו וביחד הם הביסו את קרונוס והטיטאנים.
שמו של הדס משמעו "הבלתי נראה" ביוונית. היוונים פחדו ממנו עד כדי כך שנמנעו מהזכרת שמו האמיתי והעדיפו לכנותו "פלוטון" (Pluto) שפירושו "העשיר". הפחד לא נבע מכך שהדס היה אל רשע אלא מכך שהוא ייצג את המוות עצמו.
למעשה הדס היה שליט צודק והוגן, הרבה יותר מרוב האלים האולימפיים האחרים שהתאפיינו בפעולות נקמניות וקנאות. ובכל זאת, היוונים כמעט ולא הקימו לו מקדשים או פנו אליו בתפילות.
המיתוס המפורסם ביותר הקשור להדס הוא חטיפת פרספונה (Persephone) בתה של דמטר, אלת החקלאות. הדס התאהב בפרספונה וחטף אותה לעולם התחתון להיות מלכתו.
דמטר נכנסה לאבל עמוק וגרמה לכל הצמחייה על פני האדמה לנבול. זאוס נאלץ להתערב והושגה פשרה לפיה פרספונה תחזור לאמה. אולם בינתיים היא אכלה גרגירי רימון בשאול.
המסורת היוונית קובעת שכל מי שאוכל מאכל בעולם המתים נאלץ להישאר שם. לפי גרסאות שונות של המיתוס פרספונה אכלה 3 עד 6 גרגירים, מה שחייב אותה לחזור לשאול למשך 3-6 חודשים בשנה.
המיתוס הזה של פרספונה הוא שהסביר ליוונים את חילופי העונות, כי כשפרספונה בשאול דמטר אבלה והחורף מגיע. כשהעלמה האהובה שבה לאימה, חוזר גם האביב ופורח.
עולם השאול שתחת פיקודו של הדס היה ממלכה חשוכה שאליה מגיעים כל המתים ללא קשר למעשיהם בחיים. הנהר סטיקס (Styx) מפריד בין עולם החיים ועולם המתים.
הספן חרון (Charon) מעביר את נשמות המתים בתשלום של מטבע אובול (obol) אחד. היוונים, אגב, נהגו לקבור את מתיהם עם מטבע בפה למטרה זו.
בשער השאול שומר הכלב התלת-ראשי קרברוס (Cerberus) שתפקידו למנוע מהמתים לברוח ומהחיים להיכנס.
היו מעטים שניסו לרמות את המוות. אחד מהם היה הרקלס (Heracles) שירד לשאול כאחת מ-12 משימותיו ואף שאל את קרברוס בהסכמת הדס. סיזיפוס (Sisyphus) ניסה לרמות את המוות פעמיים ונענש לגלגל סלע במעלה ההר לנצח.
אורפיאוס (Orpheus) ריגש את הדס במוסיקה שלו והוא הסכים לשחרר את אהובתו אורידיצ'ה (Eurydice) - בתנאי שלא יסתכל לאחור בדרך החוזרת. אבל אורפיאוס נכשל ברגע האחרון ואיבד את אורידיצ'ה לעולמים.
אגדה מעניינת מספרת על אסקלפוס (Ascalaphus) שדיווח שפרספונה אכלה מהרימון. כעונש הפכה אותו דמטר לינשוף.
כמעט תמיד הדס נשאר בשאול. זאת בניגוד לאלים האחרים שחיו על הר האולימפוס. הוא היה אל מבודד ומרוחק, נשוי לפרספונה אך ללא ילדים. אגב, יחי האירוניה היוונית שהוא נחשב לעשיר ביותר מהאלים, כיוון שכל המתכות והאוצרות הטמונים באדמה היו שייכים לו. מכאן שהיה גם אל המתכות ועושר האדמה ואל העושר.
אצל הרומאים הדס נודע בשם פלוטו (Pluto), אם כי לעיתים מזהים את הדס גם עם האלים הרומאיים דיס פטר (Dis Pater) ואורקוס (Orcus).
הנה סיפורו של האדס, אל המוות והשאול במיתולוגיה היוונית (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
על הדס מלך המתים:
https://youtu.be/h3d0KR4Ru4U?long=yes
והדס השולט בעולם השאול:
https://youtu.be/t-SueUxP8TI?long=yes
דמטר
סיפורנו מתחיל בדמטר, אלת החקלאות, הצמחים והעצים של המיתולוגיה היוונית.
ביוון העתיקה, בכל שנה, כשזרעו את הזרעים שלהם וטיפלו בעצי הפרי, נהגו החקלאים היוונים להלל ולשבח את דמטר, בתקווה ליבול טוב ולשפע של אוכל. דמטר מצידה, אכן דאגה לתנובה טובה לעצים ולשדות.
היא נהגה להביט בפרספונה (Persephone), בתה האהובה וגם בתו של זאוס, מלך האלים. פרספונה הייתה נערה יפה שכולם אהבו. היא הייתה בחורה צעירה ונבונה, שירשה את תחביבי אמה וביחד עם חברותיה העבירה את הימים כשהיא קוטפת פרחים ונוטעת עצים.
אבל פרספונה, שבניגוד להוריה לא חיה על הר האולימפוס, לא ידעה שהַדֵּס (Hades), אל המתים והשאול, התאהב בה וחומד אותה לעצמו. הוא כבר החליט לחטוף ולהביא את פרספונה אל השאול, ממלכתו השחורה שמתחת לאדמה.
ואכן יום אחד, בשעה שפרספונה בילתה באחו עם סיאני חברתה, נימפת המים המתוקים, פרץ הַאדֵּס מבקע באדמה, כשהוא רכוב על מרכבתו השחורה. הוא חטף במהירות את פרספונה ההמומה, ודהר איתה למעמקי האדמה, לשאול תחתיות. הפתח באדמה נסגר והשניים נעלמו מאחריו.
איש לא הבחין בחטיפה, חוץ מזאוס מלך האלים ומהליוס, אל השמש הרואה את הכול.
עד שדמטר הגיעה למקום בחיפושיה אחרי בתה, בכתה סיאני, חברתה של פרספונה. מרוב בכי, היא התמוססה וזרמה אל הנהר הגדול.
מרוב צער, דמטר לא ידעה את נפשה. השמועות מספרות שהיא קיללה את החברות של בתה, שלא מנעו את החטיפה והפכה אותן לסירנות.
דמטר לא ידעה שזאוס, אביה של פרספונה, הרשה להאדס להינשא לבתם. היא מיהרה להר האולימפוס לעזרה, אבל לא השיגה דבר.
ביאושה ובגעגועים לבתה, הזניחה דמטר את האדמה, שחדלה לתת את תנובתה ולהצמיח את פריה. היבולים נבלו כולם ורעב השתרר בארץ. כשראו שבני האדם החלו למות בהמוניהם מרעב, החלו האלים לחשוש. הם ראו שהסגידה אליהם והזבחים שהציעו בני האדם הלכו ונעלמו גם הם.
בינתיים בעולם השאול, מעבר לנהר הדמעות סטיקס, דחתה פרספונה את ניסיונותיו של האדס להאכיל אותה. חוץ מכמה גרגרי רימון היא לא נגעה בכלום מהשאול.
דמטר המשיכה בחיפושים ומתוך כבוד וסימפטיה לסבלה, סיפר לה הליוס על בגידתו של זאוס, הרשות שנתן להאדס ועל חטיפת פרספונה על ידו. דמטר התעמתה עם זאוס ונשבעה שאם לא תתאחד עם פרספונה, לעולם היא תשאיר את השדות ללא תנובה.
זאוס מיהר לשלוח אל האדס את שליח האלים, הרמס, כדי שישיב את פרספונה אל האולימפוס ולאם המתגעגעת. אך מכיוון שפרספונה אכלה ולו עמה גרגרי רימון בשאול, לא ניתן היה להחזירה לכל השנה ולהשיב את הגלגל לאחור. לדרישת האדס לחלק מהשנה שבה פרספונה אל עולם החיים, אבל למספר חודשים היא תשוב אל עולם המתים.
החודשים הללו, ודאי ניחשתם, הם חודשי החורף. על פי המיתוס, כבר בסתיו יורדת פרספונה אל מתחת לאדמה ואימה העצובה לא מטפלת באדמה וביבולים. בחורף העולם קר וחשוך, האם המתגעגעת בוכה ומזילה דמעות של גשם, האדמה מתקשה ולא נותנת ירק או פרי.
רק כששבה הנערה מן השאול אל האולימפוס, אז מגיעים חודשי האביב והקיץ ודמטר מפרה את האדמה ונותנת בה יבול.
הנה סיפורם של האדס ופרספונה (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
סיפורה של פרספונה ועונות השנה באנגלית:
https://youtu.be/khpjQZ693Q4
ועוד מסיפור אהבתו החשוכה של האדס אל השאול לפרספונה היפה:
https://youtu.be/46MFoZmJp3g?long=yes
הדֶס או האדֶס (Hades) הוא אל השאול והמתים במיתולוגיה היוונית, אל המוות והשאול של יוון העתיקה.
הוא היה בנם השני של קרונוס וריאה ואחיהם של זאוס (Zeus), פוסידון (Poseidon), הרה, הסטיה ודמטר (Demeter).
כאחד מ-3 האחים האולימפיים שחילקו את העולם ביניהם לאחר הניצחון על הטיטאנים, הדס מעט הפסיד. בעוד זאוס קיבל את השמיים ופוסידון את הים, הגורל נפל עליו לשלוט על עולם המוות והמתים.
ההתחלה הייתה מצמררת. אביהם קרונוס (Kronos) בלע את כל ילדיו, כולל הדס, מחשש מנבואה שילדו יפיל אותו מהשלטון. אך זאוס הצליח בסופו של דבר לשחרר את אחיו ואחיותיו וביחד הם הביסו את קרונוס והטיטאנים.
שמו של הדס משמעו "הבלתי נראה" ביוונית. היוונים פחדו ממנו עד כדי כך שנמנעו מהזכרת שמו האמיתי והעדיפו לכנותו "פלוטון" (Pluto) שפירושו "העשיר". הפחד לא נבע מכך שהדס היה אל רשע אלא מכך שהוא ייצג את המוות עצמו.
למעשה הדס היה שליט צודק והוגן, הרבה יותר מרוב האלים האולימפיים האחרים שהתאפיינו בפעולות נקמניות וקנאות. ובכל זאת, היוונים כמעט ולא הקימו לו מקדשים או פנו אליו בתפילות.
המיתוס המפורסם ביותר הקשור להדס הוא חטיפת פרספונה (Persephone) בתה של דמטר, אלת החקלאות. הדס התאהב בפרספונה וחטף אותה לעולם התחתון להיות מלכתו.
דמטר נכנסה לאבל עמוק וגרמה לכל הצמחייה על פני האדמה לנבול. זאוס נאלץ להתערב והושגה פשרה לפיה פרספונה תחזור לאמה. אולם בינתיים היא אכלה גרגירי רימון בשאול.
המסורת היוונית קובעת שכל מי שאוכל מאכל בעולם המתים נאלץ להישאר שם. לפי גרסאות שונות של המיתוס פרספונה אכלה 3 עד 6 גרגירים, מה שחייב אותה לחזור לשאול למשך 3-6 חודשים בשנה.
המיתוס הזה של פרספונה הוא שהסביר ליוונים את חילופי העונות, כי כשפרספונה בשאול דמטר אבלה והחורף מגיע. כשהעלמה האהובה שבה לאימה, חוזר גם האביב ופורח.
עולם השאול שתחת פיקודו של הדס היה ממלכה חשוכה שאליה מגיעים כל המתים ללא קשר למעשיהם בחיים. הנהר סטיקס (Styx) מפריד בין עולם החיים ועולם המתים.
הספן חרון (Charon) מעביר את נשמות המתים בתשלום של מטבע אובול (obol) אחד. היוונים, אגב, נהגו לקבור את מתיהם עם מטבע בפה למטרה זו.
בשער השאול שומר הכלב התלת-ראשי קרברוס (Cerberus) שתפקידו למנוע מהמתים לברוח ומהחיים להיכנס.
היו מעטים שניסו לרמות את המוות. אחד מהם היה הרקלס (Heracles) שירד לשאול כאחת מ-12 משימותיו ואף שאל את קרברוס בהסכמת הדס. סיזיפוס (Sisyphus) ניסה לרמות את המוות פעמיים ונענש לגלגל סלע במעלה ההר לנצח.
אורפיאוס (Orpheus) ריגש את הדס במוסיקה שלו והוא הסכים לשחרר את אהובתו אורידיצ'ה (Eurydice) - בתנאי שלא יסתכל לאחור בדרך החוזרת. אבל אורפיאוס נכשל ברגע האחרון ואיבד את אורידיצ'ה לעולמים.
אגדה מעניינת מספרת על אסקלפוס (Ascalaphus) שדיווח שפרספונה אכלה מהרימון. כעונש הפכה אותו דמטר לינשוף.
כמעט תמיד הדס נשאר בשאול. זאת בניגוד לאלים האחרים שחיו על הר האולימפוס. הוא היה אל מבודד ומרוחק, נשוי לפרספונה אך ללא ילדים. אגב, יחי האירוניה היוונית שהוא נחשב לעשיר ביותר מהאלים, כיוון שכל המתכות והאוצרות הטמונים באדמה היו שייכים לו. מכאן שהיה גם אל המתכות ועושר האדמה ואל העושר.
אצל הרומאים הדס נודע בשם פלוטו (Pluto), אם כי לעיתים מזהים את הדס גם עם האלים הרומאיים דיס פטר (Dis Pater) ואורקוס (Orcus).
הנה סיפורו של האדס, אל המוות והשאול במיתולוגיה היוונית (מתורגם):
https://youtu.be/zLAYGZeVTPQ
על הדס מלך המתים:
https://youtu.be/h3d0KR4Ru4U?long=yes
והדס השולט בעולם השאול:
https://youtu.be/t-SueUxP8TI?long=yes
