שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מי דחה את הביטלס והצטער על כך?
זה כנראה אחד הסיפורים המדהימים על החמצות היסטוריות, שעשה מישהו בתולדות המוסיקה. מדובר במייק סמית, המנהל בחברות התקליטים המצליחה "דקה" שאמר לביטלס ש"להקות גיטרה הן בדרך החוצה". התחזית השחצנית והשגוייה הזו גרמה לו להפסיד את הלהקה המצליחה ביותר בעולם והכנסות בקנה מידה שחברת "דקה" יכולה הייתה רק לדמיין.
והסיפור התחיל כשבריאן אפשטיין, המנהל החדש שזה עתה חתם עם הלהקה, סיים לשנות את לבושם של חברי הלהקה. כמי שניחן בחוש תיאטרלי הוא המיר את בגדי העור ובלוריות הברילנטין שלהם, לחליפות מעונבות ושיער שסורק לפנים. בשלב הבא והמיידי הוא יפעל במרץ כדי להשיג חוזה הקלטות לנערים מליברפול. די מהר הצליח אפשטיין לקבוע לביטלס אודישן בחברת התקליטים "דקה" (The Beatles Decca Audition), במה שיהפוך לאחד הסיפורים המכוננים של הלהקה הגדולה הזו.
באודישן בחברת "דקה" ישירו חברי הלהקה 15 שירים. המתופף היה אז פיט בסט, שיוחלף בהמשך הדרך ברינגו סטאר. בהקלטות של האודישן נשמעים הביטלס כשהם חסרי אנרגיה וכמעט משועממים. הם מבצעים שם אוסף של שירים של זמרים אחרים, "קאברים" כמו שהיו מכונים כיום. הסיבה לכל אלה הייתה פרוזאית - מי שבחר אותם היה בריאן אפשטיין עצמו. הוא ניסה להרשים את אנשי דקה" בכך שהביטלס הם מבצעים מצוינים ומגוונים בסגנונות שהם יכולים לשיר ולנגן. אבל דווקא מה שיהיו התכונות הבולטות של הביטלס בהמשך, היכולת לכתוב שירים מעולים בעצמם והאנרגיות המצוינות שלהם, לא הוצגו באודישן הכושל הזה.
האודישן, שהיה יותר הקלטת מבחן, התקיים באולפני חברת "דקה" ב-1 בינואר 1962. כולם היו עייפים מחגיגות סוף השנה בלילה שלפני והביטלס נדחו באותה תחזית שעתידה להתגשם אבל ההיפך - ש"להקות גיטרה כבר לא באופנה"...
לאחר שקיבלו תשובה שלילית מ"דקה", ג'ון לנון כעס על אפשטיין והאשים אותו בהחלטות הכושלות שנגעו לבחירת החומר באודישן. את המסקנות הם הסיקו מהר. לעולם לא ייתנו יותר הביטלס לאפשטייין להתערב במוסיקה שלהם.
מצד שני, ההקלטות של "דקה" הביאו את אפשטיין להשגת החוזה במהירות מפתיעה וכמעט בלי כוונה. אפשטיין מסר את ההקלטה למעבדה להכנת תקליטי דמו, שירות דומה לאלו של היום, שבהם ממירים קלטות וידאו למשל, לתקליטורי DVD או לקבצי וידאו. הטכנאי ששמע את ההקלטות התרשם, סיפר על הלהקה לסיד קולמן מחברת EMI שאחרי אודישן קצר החתימה את הביטלס על החוזה שיהפוך אותם לכוכבים.
הנה סיפור האודישן של החיפושיות בחברת התקליטים "דקה" כשמייק סמית' מעיד על ההחמצה הגדולה שלו:
http://youtu.be/GoZofvIcXOE
בסרטים זה כמובן דרמטי ממה שזה היה באמת:
http://youtu.be/rdgW3VgzQ04
האזינו לאלבום הדמו שהקליטו הביטלס בחברת דקה:
https://youtu.be/LdHOPl79fHM
האודישן של הביטלס בחברת דקה
זה כנראה אחד הסיפורים המדהימים על החמצות היסטוריות, שעשה מישהו בתולדות המוסיקה. מדובר במייק סמית, המנהל בחברות התקליטים המצליחה "דקה" שאמר לביטלס ש"להקות גיטרה הן בדרך החוצה". התחזית השחצנית והשגוייה הזו גרמה לו להפסיד את הלהקה המצליחה ביותר בעולם והכנסות בקנה מידה שחברת "דקה" יכולה הייתה רק לדמיין.
והסיפור התחיל כשבריאן אפשטיין, המנהל החדש שזה עתה חתם עם הלהקה, סיים לשנות את לבושם של חברי הלהקה. כמי שניחן בחוש תיאטרלי הוא המיר את בגדי העור ובלוריות הברילנטין שלהם, לחליפות מעונבות ושיער שסורק לפנים. בשלב הבא והמיידי הוא יפעל במרץ כדי להשיג חוזה הקלטות לנערים מליברפול. די מהר הצליח אפשטיין לקבוע לביטלס אודישן בחברת התקליטים "דקה" (The Beatles Decca Audition), במה שיהפוך לאחד הסיפורים המכוננים של הלהקה הגדולה הזו.
באודישן בחברת "דקה" ישירו חברי הלהקה 15 שירים. המתופף היה אז פיט בסט, שיוחלף בהמשך הדרך ברינגו סטאר. בהקלטות של האודישן נשמעים הביטלס כשהם חסרי אנרגיה וכמעט משועממים. הם מבצעים שם אוסף של שירים של זמרים אחרים, "קאברים" כמו שהיו מכונים כיום. הסיבה לכל אלה הייתה פרוזאית - מי שבחר אותם היה בריאן אפשטיין עצמו. הוא ניסה להרשים את אנשי דקה" בכך שהביטלס הם מבצעים מצוינים ומגוונים בסגנונות שהם יכולים לשיר ולנגן. אבל דווקא מה שיהיו התכונות הבולטות של הביטלס בהמשך, היכולת לכתוב שירים מעולים בעצמם והאנרגיות המצוינות שלהם, לא הוצגו באודישן הכושל הזה.
האודישן, שהיה יותר הקלטת מבחן, התקיים באולפני חברת "דקה" ב-1 בינואר 1962. כולם היו עייפים מחגיגות סוף השנה בלילה שלפני והביטלס נדחו באותה תחזית שעתידה להתגשם אבל ההיפך - ש"להקות גיטרה כבר לא באופנה"...
לאחר שקיבלו תשובה שלילית מ"דקה", ג'ון לנון כעס על אפשטיין והאשים אותו בהחלטות הכושלות שנגעו לבחירת החומר באודישן. את המסקנות הם הסיקו מהר. לעולם לא ייתנו יותר הביטלס לאפשטייין להתערב במוסיקה שלהם.
מצד שני, ההקלטות של "דקה" הביאו את אפשטיין להשגת החוזה במהירות מפתיעה וכמעט בלי כוונה. אפשטיין מסר את ההקלטה למעבדה להכנת תקליטי דמו, שירות דומה לאלו של היום, שבהם ממירים קלטות וידאו למשל, לתקליטורי DVD או לקבצי וידאו. הטכנאי ששמע את ההקלטות התרשם, סיפר על הלהקה לסיד קולמן מחברת EMI שאחרי אודישן קצר החתימה את הביטלס על החוזה שיהפוך אותם לכוכבים.
הנה סיפור האודישן של החיפושיות בחברת התקליטים "דקה" כשמייק סמית' מעיד על ההחמצה הגדולה שלו:
http://youtu.be/GoZofvIcXOE
בסרטים זה כמובן דרמטי ממה שזה היה באמת:
http://youtu.be/rdgW3VgzQ04
האזינו לאלבום הדמו שהקליטו הביטלס בחברת דקה:
https://youtu.be/LdHOPl79fHM
