שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהו עץ המסטיק שאותו גם מפיקים ממנו?
עץ מסטיק (Mastic) או עץ המסטיקה (Pistacia lentiscus) הוא שיח ירוק-עד קטן השייך למשפחת הפיסטוק. הוא גדל באגן הים התיכון, מספרד ועד יוון, דרך צפון אפריקה ומסתגל בקלות לקרקעות סלעיות ויבשות.
אבל מה שהפך אותו למפורסם הוא לא הצל שהוא מספק ולא פירותיו הקטנים, אלא שרף העץ השקוף, גידול נדיר ויקר ערך המטפטף מהחתכים בקליפתו וידוע בתור "מסטיק" (Mastic).
כבר אלפי שנים שחקלאים באי היווני כיוס (Chios) מתפרנסים מחומר טבעי זה, שהוא נדיר ויקר ערך. המסטיק מופק בעיקר בקצה הדרומי של האי היווני, שם גדלו עצי המסטיקה במשך אלפי שנים ומשגשגים באקלים הייחודי שלו. לפני כ-3,000 שנה כבר ידעו היוונים הקדמונים לחתוך את קליפת העץ ולאסוף את השרף המטפטף.
את המסטיק, שכינו לעתים קרובות "הזהב הלבן של כיוס" או "דמעות כיוס", אהבו מאוד גם הרומאים. אצילי רומא לעסו אותו לריח פה מוצלח. אגב, קרוב לוודאי שהמילה האנגלית ללעיסה, masticate, מקורה במילה היוונית mastichan, בעברית "ללעוס".
תהליך ההפקה של המסטיק לא השתנה כמעט מאז. בקיץ, חקלאים חותכים חריצים קטנים בקליפת הגזע והענפים של העץ. השרף מגיב ומטפטף החוצה, מתקשה במגע עם האוויר ויוצר גושים שקופים בצבע צהוב-ירוק בהיר. לאחר כשבועיים אוספים את הגושים ביד, מנקים אותם ומייבשים.
כל עץ מניב בין 60 ל-200 גרם שרף בעונה. האי כיוס מייצא כ-100 טון בשנה. מדובר בתעשייה המוגנת כמלאכה מסורתית אמנותית ייחודית של האי.
בתקופה העות'מאנית ייחס הסולטן חשיבות כה רבה למסטיק עד שהטיל עונש מוות על גניבת עצי מסטיקה מהאי. בתמורה לאספקה קבועה לארמון בקונסטנטינופול זכה כיוס להקלות מס.
ב-1822, כשהשלטון העות'מאני ביצע טבח באי והרג או שיעבד כמעט את כל תושביו, כ-20 כפרי המסטיקה (Mastichochoria) ניצלו - הסולטן פשוט לא רצה לאבד את הספקים שלו.
מה עושים עם המסטיק? הרבה יותר ממה שנדמה. החומר הזה שמחלחל מקליפת עצי המסטיק נקצר לא רק בשל טעמו הטוב אלא גם בזכות הערך הטיפולי שלו. שרף דביק זה משמש כרכיב בבשמים ובעשרות תרופות מסורתיות. הוא גם מצוין בתור בסיס ללכה ולצבעים, תוסף לגבינות, למשקאות, ממתקים וכמובן לגומי לעיסה הידוע כ... מסטיק.
בתרבות היוונית שותים ליקר מסטיק (Mastika) לאחר הארוחה. בתרבות הטורקית מכינים ממנו סוג מיוחד של גלידה נמתחת (Dondurma).
מחקרים מהשנים האחרונות בחנו את השרף כחומר אנטיבקטריאלי. המחקרים גילו שהוא עשוי לסייע בהגנה מפני חיידקים הגורמים לכיבי קיבה. עוד לא מדובר בתרופה מאושרת, אבל ענף מחקר שלם הולך וצומח סביב העניין הזה.
כך הפך שיח קטן ולא מרשים לאחד מהצמחים המסחריים המעניינים בים התיכון, כשהמקומיים שומרים מאז ימי קדם על אותה שיטת עבודה עתיקה.
הנה הסבר על הפקת המסטיק מהעצים באי כיוס, מקום הגידול של ה"גאם מסטיק":
https://youtu.be/8FQXfsrnLNg
עץ המסטיק שכמו בוכה ב"דמעות" של שרף המסטיקה:
https://youtu.be/TMUpsn6UH6I
והמסטיק הטבעי הזה יקר כי הוא קשה להפקה:
https://youtu.be/fqLhbfaAt-Q?long=yes
האי כיוס
עץ מסטיק (Mastic) או עץ המסטיקה (Pistacia lentiscus) הוא שיח ירוק-עד קטן השייך למשפחת הפיסטוק. הוא גדל באגן הים התיכון, מספרד ועד יוון, דרך צפון אפריקה ומסתגל בקלות לקרקעות סלעיות ויבשות.
אבל מה שהפך אותו למפורסם הוא לא הצל שהוא מספק ולא פירותיו הקטנים, אלא שרף העץ השקוף, גידול נדיר ויקר ערך המטפטף מהחתכים בקליפתו וידוע בתור "מסטיק" (Mastic).
כבר אלפי שנים שחקלאים באי היווני כיוס (Chios) מתפרנסים מחומר טבעי זה, שהוא נדיר ויקר ערך. המסטיק מופק בעיקר בקצה הדרומי של האי היווני, שם גדלו עצי המסטיקה במשך אלפי שנים ומשגשגים באקלים הייחודי שלו. לפני כ-3,000 שנה כבר ידעו היוונים הקדמונים לחתוך את קליפת העץ ולאסוף את השרף המטפטף.
את המסטיק, שכינו לעתים קרובות "הזהב הלבן של כיוס" או "דמעות כיוס", אהבו מאוד גם הרומאים. אצילי רומא לעסו אותו לריח פה מוצלח. אגב, קרוב לוודאי שהמילה האנגלית ללעיסה, masticate, מקורה במילה היוונית mastichan, בעברית "ללעוס".
תהליך ההפקה של המסטיק לא השתנה כמעט מאז. בקיץ, חקלאים חותכים חריצים קטנים בקליפת הגזע והענפים של העץ. השרף מגיב ומטפטף החוצה, מתקשה במגע עם האוויר ויוצר גושים שקופים בצבע צהוב-ירוק בהיר. לאחר כשבועיים אוספים את הגושים ביד, מנקים אותם ומייבשים.
כל עץ מניב בין 60 ל-200 גרם שרף בעונה. האי כיוס מייצא כ-100 טון בשנה. מדובר בתעשייה המוגנת כמלאכה מסורתית אמנותית ייחודית של האי.
בתקופה העות'מאנית ייחס הסולטן חשיבות כה רבה למסטיק עד שהטיל עונש מוות על גניבת עצי מסטיקה מהאי. בתמורה לאספקה קבועה לארמון בקונסטנטינופול זכה כיוס להקלות מס.
ב-1822, כשהשלטון העות'מאני ביצע טבח באי והרג או שיעבד כמעט את כל תושביו, כ-20 כפרי המסטיקה (Mastichochoria) ניצלו - הסולטן פשוט לא רצה לאבד את הספקים שלו.
מה עושים עם המסטיק? הרבה יותר ממה שנדמה. החומר הזה שמחלחל מקליפת עצי המסטיק נקצר לא רק בשל טעמו הטוב אלא גם בזכות הערך הטיפולי שלו. שרף דביק זה משמש כרכיב בבשמים ובעשרות תרופות מסורתיות. הוא גם מצוין בתור בסיס ללכה ולצבעים, תוסף לגבינות, למשקאות, ממתקים וכמובן לגומי לעיסה הידוע כ... מסטיק.
בתרבות היוונית שותים ליקר מסטיק (Mastika) לאחר הארוחה. בתרבות הטורקית מכינים ממנו סוג מיוחד של גלידה נמתחת (Dondurma).
מחקרים מהשנים האחרונות בחנו את השרף כחומר אנטיבקטריאלי. המחקרים גילו שהוא עשוי לסייע בהגנה מפני חיידקים הגורמים לכיבי קיבה. עוד לא מדובר בתרופה מאושרת, אבל ענף מחקר שלם הולך וצומח סביב העניין הזה.
כך הפך שיח קטן ולא מרשים לאחד מהצמחים המסחריים המעניינים בים התיכון, כשהמקומיים שומרים מאז ימי קדם על אותה שיטת עבודה עתיקה.
הנה הסבר על הפקת המסטיק מהעצים באי כיוס, מקום הגידול של ה"גאם מסטיק":
https://youtu.be/8FQXfsrnLNg
עץ המסטיק שכמו בוכה ב"דמעות" של שרף המסטיקה:
https://youtu.be/TMUpsn6UH6I
והמסטיק הטבעי הזה יקר כי הוא קשה להפקה:
https://youtu.be/fqLhbfaAt-Q?long=yes
