מתח חשמלי של 500 וולט הוא יותר מכפול מהמתח של מערכת החשמל שלנו. הצלופח החשמלי (Electric Eel) הוא דג שיוצר מתח חשמלי כזה ומחשמל את הדגים שהוא רוצה לאכול. הוא מצליח לייצר מסביבו שדה חשמלי שמשתק את הדג הקטן לחלוטין ומאפשר לו לאכול אותו בנחת.

צלופח חשמלי משתמש בחשמל שהוא מייצר גם להגנה על עצמו מטורפים אחרים. באזורי המחיה שלו בדרום אמריקה הוא נחשב טורף על, שאין לו אויב טבעי בסביבתו.

על אף מראהו ושמו, הצלופח החשמלי אינו ממשפחת הצלופחים, אלא אחד ממיני דגי החשמל. הוא אינו מסוכן לבני אדם בוגרים, כיוון שהזרם שנוצר בגופו הוא מהיר ולא מספיק כדי לחשמל.


הנה הסבר על הצלופח החשמלי (מתורגם):

https://youtu.be/z0M7_HPSi14


כך הצלופח החשמלי צד בעזרת המתח החשמלי שבעזרתו הוא מחשמל דגים:

http://youtu.be/a3sviTa8hZw


סיפורו של דג החשמל:

https://youtu.be/GomeIaCmQPw


כך הוא פועל:

https://youtu.be/j0HNQNu4iyM


"צלופח חשמלי" מחשמל את הטרף:

https://youtu.be/FS-tmBD9Cjk


כאן הוא מדליק נורות חג בחשמל שלו:

https://youtu.be/y9wktSQdyaE


מערכת הגנה מושלמת, או מה קורה לתמסח שמחליט לטרוף צלופח חשמלי?

https://youtu.be/Kw6ZG860mbI


ועוד סרטון עם הצלופח החשמלי שנטרף על ידי אליגטור ומחשמל אותו למוות:

http://youtu.be/VRf1wcgVouk

מסתבר ששיער לא חייב להיות רך וגלי, אלא יכול לשמש לעניינים אחרים לגמרי. למשל לקרניים...

כי למעשה קרן הקרנף, שאורכה יכול להגיע למטר בערך, אינה אלה גוש שיער קשיח ומהודק היטב! כן כן, זה לא שהקרנף שם יותר מדי ג'ל בבוקר. זה החומר שמרכיב את קרניו...

ובעוד משקל הקרן שלו בלבד יכול להגיע ליותר מ-3.5 קילו, ממש לא בטוח שתרצו ללטף את ה"שיער" של הקרנף, במיוחד כשהוא מתקרב אליכם במהירות של 50 קילומטרים לשעה, מהירות סבירה עבור קרנף.

כי על אף שהוא חיה שוחרת שלום, הקרן שלו מאפשרת לקרנף להגן על עצמו ולתקוף בחזרה בעלי חיים אחרים שמטרידים אותו. אמנם הקרן הזו עשויה מקֶרָאטין סיבי ודחוס, מרכיב עיקרי בשערו, אבל קרן הקרנף היא כל-כך קשיחה, שהיא יכולה לנקב ללא בעיות מיוחדות, חור בדלת של מכונית!

אגב, בין אם כסמל סטטוס ובין אם כתרופה שבטית באפריקה, בימינו שווי הקרניים הללו הוא אדיר. מחירן מגיע לסכומים של 50-60 אלף דולר לקילוגרם קרן. לכן ציידים רבים הורגים את הקרנפים וחותכים את הקרניים שלהם. הזואולוגים משתדלים כיום להקדים תרופה למכה ולהשתיל להם קרניים מלאכותיות במקום קרניהם האמיתיות. את הקרניים המלאכותיות, אגב, הם מדפיסים במדפסות תלת ממד. זאת כדי למנוע מהציידים להרוג אותם, כדי לסחור בקרניים הטבעיות שלהם.


הנה סרטון על הקרנף:

https://youtu.be/PIfgt9SIX3o


שווי הקרניים הללו הוא הון כיום, מה שמביא לצייד מואץ שלהם ולהכחדה מהירה:

https://youtu.be/Ss3KMPPavyE


זואולוגים חכמים מחליפים את קרניהם בקרניים מלאכותיות שהודפסו במדפסות תלת ממד:

https://youtu.be/DbzyzTP-VN4


והרצאת וידאו על הקרניים של הקרנף:

https://youtu.be/5ybLNix3yCw

הבואש הוא חלק ממשפחת הבואשיים, יונקים ממשפחה של טורפים, בעלי פרווה שחורה ולבנה.

הבואשים ידועים בנוזל המסריח שהם מתיזים על אויביהם בשעת סכנה, כאמצעי הגנה נגד טורפים.

הנוזל המצחין של הבואש מכיל בעיקר נוזל אתאנתיול מסריח במיוחד, המיוצר בעזרת בלוטות ריח בפי הטבעת.


הנה הבואש המנוקד שאם הנוזל שהוא מפריש פוגע בעיניים הוא גם מעוור זמנית:

http://youtu.be/WTQc-WEb5h8


וכך הוא מגן על עצמו:

https://youtu.be/dLz1GSkJeks

האנקילוזאורוס (Ankylosaurus), בעברית "לטאה נוקשה", נמנה על משפחת האנקילוזאוריים - הדינוזאורים המשוריינים.

היה לו בקצה זנבו מעין פטיש עשוי עצם. כשהותקף הדינוזאור אוכל הצמחים השקט הזה, הוא היה מגן על עצמו במכות הפטיש שבזנבו.

גם גבו של האנקילוזאורוס היה מוגן בשריון שהיה עשוי מלוחות עצם.


מתוך סרט - האנקילוזאורוס שנלחם ומנצח טירנוזאורוס בעזרת פטיש הזנב שלו:

https://youtu.be/40wseJ7WG0E


והאנקילוזאורוס במאבק ביחד עם טריצרטופס נגד טירנוזאורוס רקס אלים, בדמדומי ימי הדינוזאורים:

http://youtu.be/0rzFKD78it0

דָרְבָּן (Hystrix) הוא מכרסם גדול יחסית. כמו כל קיפוד גם הוא מגן על עצמו מטורפים בעזרת הקוצים שלו. אבל בניגוד לשמועות, הדורבן לא מטיל את קוציו להגנה על עצמו מטורפים.

כי הדורבן מגן על עצמו על ידי הרתעה. הוא פורש את קוצי הזנב החלולים שלו ובאופן כזה מייצר לעצמו מראה גדול יותר ומאיים, כך שמרבית הטורפים נמנעים ממנו. בנוסף לכך, מייצרת הרעדת הקוצים של הדורבן קול מרתיע, שמפחיד את הטורפים ולרוב מבריח אותם. במקרה הצורך מגן על עצמו הדורבן על ידי הטחת הזנב שלו בתוקף, כך שהקוצים חודרים לבשרו.

המעניין הוא שמהדורבנים לומדים היום לייצר חוטים כירורגיים, מהסוג שמשמש לתפרים אחרי ניתוחים.

כי אדם אחד, מישהו שנדקר פעם מקוץ של דורבן, שם לב ראשון לפרט מעניין. הוא הבחין שהרבה יותר כואב להוציא את הקוץ של הדורבן מהגוף מאשר הכאב המקורי שחש כשהקוץ ננעץ מלכתחילה בבשרו.

כשהוא חשב על זה היטב הוא הבין שיש כאן יתרון רפואי מבטיח. כי אחרי ניתוחים נוהג המנתח לסגור את התפרים באמצעות סוגרי מתכת או חוט כירורגי. הסוגר או חוט צריך להיות נוח לסגירת התפר מצד אחד ומנגד, כזה שלא יפתח בקלות. כי תפרים שנפתחים יוצרים קשיים ולכל הפחות עיכוב בהחלמה.

אז הוא החליט לייצר באופן דומה סוגרים וחוטים כירורגיים שיהיו קל לתפירה ומנגד - שלא ייפתחו בקלות. כך נתנו קוצי הפורקיופיין או הדורבן, השראה לסגירת תפרים באמצעות סוגרים שלא נופלים, כמו גם לחוט הכירורגי הנסגר היטב שמייצרת בהשראת הדרבן חברת "אנגיוסיל" (AngioSeal).


הנה הדרבן (עברית):

https://youtu.be/jrdc4X5cTGk


לדורבן הגנה עצמית כפולה, עם קוצים שנתקעים הטורף וחומר מרפא שמסביבם ומונע זיהום גם ממנו אם בטעות נדקר בעצמו:

https://youtu.be/h2XftIcqQFw


כך נתנו קוצי הפורקיופיין או הדורבן, השראה לסגירת תפרים באמצעות סוגרים שלא נופלים:

https://youtu.be/ZphlCdI2yqA



הסאונד של שקשוק והרעדת הקוצים:

https://youtu.be/9je_89CeKuo


קולו התינוקי של הדורבן:

https://youtu.be/Su-N1O6Nijw


והצרחות כשהוא עצבני:

https://youtu.be/pBBEzsGOq9w

הקיפוד הוא יונק קטן שמגן על עצמו מטורפים בצורה מיוחדת - גופו עטוף בקוצים צפופים ודוקרניים. אם הוא מרגיש שטורף מאיים עליו, מתגלגל הקיפוד ומתכדר במהירות, כלומר הופך לכדור קוצני, ששום בעל חיים לא יעז או ירצה לטרוף.

בחורף מסתתר הקיפוד מתחת לערימה של עלים. באביב, אחרי שהתעורר משנת החורף שלו, הוא יוצא לצוד חלזונות, תולעים וחרקים, כמו צרצרים, חגבים, חיפושיות וחרגולים.

את הטרף, אגב, הוא עושה בלילה. כי הקיפודים ידועים כטורפי לילה.

קיפודים הם גם ציידים שלא חוששים מבעלי חיים מסוכנים וארסיים. הם צדים נחשים בלי חשש ואפילו עקרבים.


הנה מצגת וידאו על הקיפוד, בעל חיים לא תוקפני ודי נינוח (עברית):

https://youtu.be/zLUS5t4-OiQ


הקיפוד הופך לכדור של קוצים, כשהוא מרגיש איום עליו:

https://youtu.be/D36JUfE1oYk


לפעמים הוא ממש רגוע:

https://youtu.be/kBAzEMLKTWU


התמרור ששומר עליו כשהוא חוצה את הכביש (עברית):

https://youtu.be/LAJ8ElkVWwU


וסרטון תיעודי קצר על הקיפודים (עברית):

https://youtu.be/A7iOqj_WMYY?long=yes

מלפפון הים (Sea cucumber) הוא יצור ימי שנפוץ בכל ימי העולם ויש לפחות 1,250 מינים שלו. הוא ניזון מקרקע הים שהוא בולע ומסנן מתוכה את מזונו ופולט את השאר.

ואגב, למלפפון הים שיטה מעניינת להרחיק וחביבת טורפים. כשהוא מאוים הוא מוציא מגופו את מעיו, הנראים כערימה בהירה וגדולה של תולעים. רבים מהטורפים לא מסתכנים למראה המוזר וממשיכים בדרכם.

אבל יש דג זעיר, שממש נכנס בו. הכוונה היא לא שהוא "נכנס בו" במובן של נלחם בו, אלא שדג הדייר (Pearlfish) הקטן והדקיק נכנס אל תוך גופו של מלפפון הים וחי בתוכו.

אז כן, זואולוגים ימיים שעקבו אחרי מלפפון הים גילו שדג הדייר נכנס למעין תא או "חדרון" קטן בחלקו האחורי של גוף מלפפון הים ומתגורר בתוכו. התא הזה הוא שק הנשימה של המלפפון והדג הטפיל שנקרא "דג דייר" חי כך בקביעות בתוך גופו של מלפפון הים.

זו לא ממש סימביוזה ושיתוף פעולה בין השניים. זה יותר טפילות, כשיצור אחד נטפל לשני ומנצל אותו. כי דג הדייר לא רק סידר לעצמו מקום לישון בתוך מלפפון הים. כשהוא ממש רעב הוא גם מנשנש מהמעיים שלו ואוכל מהם.

למלפפון הים אין הרבה יכולת להתגונן מפני דג הדייר שנטפל ומנצל אותו לשינה ולמאכל. איבריו הפנימיים של מלפפון הים אמנם לא נפגעים וכשצריך גדלים מחדש אם נאכלו מעט, אבל הוא לא מרוויח דבר מהיחסים עם הדג הטפילי שמתגורר ואוכל מגופו.

המדהים הוא שהטפיל הדקיק גם מביא את החברים שלו. לא פעם התגלו דגים דיירים רבים שהצטופפו על מלפפון ים אחד. החוקרים אומרים שמספרם יכול להגיע ל-15 דיירים על מלפפון אחד גדול!

וכך, מידי לילה עוזבים דגי הדייר את מלפפוני הים שלהם כדי לאכול בחוץ ובהמשך שבים ומשתחלים לתוך "חדרם" שבתוך מלפפון הים, בו ינומו ואם יהיו רעבים, יסעדו גם מהמזווה, כלומר ממעיו.


הנה סיפורו של מלפפון הים (עברית):

https://youtu.be/ljI_RfRF8Co


דג הדייר מריח, מוצא את הפתח ומשתחל בו אל תוך מלפפון הים:

https://youtu.be/o6NIG3KkwLE


מול יצורים אחרים מלפפון הים דווקא מגן היטב:

https://youtu.be/nBPbOrKiXnk


הסיפור של הדייר:

https://youtu.be/dOoZ6wHiSnI


ודגי הדייר שחיים בתוך מלפפון הים ומקבלים שותפים:

https://youtu.be/K2Eyup8Jk3w

העקרבים (Scorpions) מפורסמים בזנב המעוקל שלהם, שבקצהו עוקץ רעיל. הזנב משמש אותו כשהוא מניף את זנבו קדימה ועוקץ. הוא עושה זאת כשהוא נאלץ להגן על עצמו מטורף או מתוקף שמאיים עליו, או לטרוף בעצמו בעל חיים אחר.

חלק ממיני העקרבים מסוכנים גם לבני אדם.

הארס שבקצה זנבו של העקרב עלול להיות מסוכן מאד גם לבני אדם. אבל הזנב הוא לא רק עוקץ. הזנב מורכב מ-5 פרקים. בקצהו מצויה בלוטת הארס והעוקץ. למעשה, הזנב הוא המשך של הבטן האחורית.

מלבד היותו הזרוע הארוכה של העקרב, זו שעליה יושב העוקץ ומכוון בהתאם לצורך, הזנב גם משמש להזזה של עפר, כשהוא בונה מחסה. בשבילו זו בעצם "יד" נוספת שמרחיקה מטרדים ואצל חלק ממיני העקרבים, משמשת גם להפקה של קולות.

אגב, העקרבים, שכיום מונים כ-1,500 מינים, נמנים על שושלת עתיקה. מאובנים לימדו שהם היו קיימים כבר בתקופת הסילור, לפני יותר מ-400 מיליוני שנים.

לעקרבים גם זוג צבתות הנישאות בחזית גופם. ארס אין בצבתות. הן משמשות לאחיזה של מזון, לחפירה, התגוננות, חישה ולאחיזת הנקבה בטקס החיזור.

בין הטורפים שלהם ישנם בעלי חיים רבים, כמובן כאלה שפיתחו באבולוציה עמידות לארס של העקרב, גם אם נעקצו עקיצות רבות. נמנים עליהם חדפים, קיפודי, סוגי עטלפים, לטאות, חומטים, נחשים אחדים, בבונים, עכבישים מסוג אלמנה ודורסי לילה קטנים.


הנה העקרב:

https://youtu.be/eT89nvkYNDM


היכרות עם עקרבי ישראל (עברית):

https://youtu.be/-RdqpQoGjKA


אדם שנעקץ בידי עקרב ואיך לטפל בעקיצה כזו:

https://youtu.be/IoxYUNyyoag


ואל תנסו את זה בבית - חובב טבע שהחליט להיעקץ:

https://youtu.be/XFw_HRG8PvY

מיאזאורה פירושה "אמא טובה שדואגת לצאצאיה".

נקבת הדינוזאור הקרוי מיזאורה או מיאזאורה (Maiasaura) אכן הייתה אמא טובה. היא סידרה לביציה קן שנראה כמו קערה גדולה וכמו רבים מהדינוזאורים היא הגנה על הביצים שלה מטורפים.

גם אחרי שבקעו מהביצים, המשיכה נקבת המיזאורה לדאוג למזונם של הדינוזאורים הצעירים שלה, כמו כל אם בעולם בעלי החיים של אז ושל ימינו.


הנה היכרות עם המיזאורה:

http://youtu.be/FxBOFAJ8iag


הסבר על המאיזאורה:

http://youtu.be/iNE5yeAotXw


והדגמה של מיזאורה במוזיאון:

http://youtu.be/z__d8Qz00cI

בים קיימים סוגי דגי חשמל רבים, כשחלקם פורקים מתח חשמלי גדול, בעוד אצל אחרים המתח החשמלי נמוך יותר.

אחד הידועים שבהם הוא דג חשמל (Electric fish), המכונה בטעות "צלופח חשמלי" (Electric Eel). הכירו אותו בתגית "צלופח חשמלי".

איברים מיוחדים משמשים את דגי החשמל כדי לייצר חשמל. אצל דגים שונים החשמל משמש לצרכים שונים. מתקשורת או ניווט ועד להתקפה של יריב או טרף.

אצל המתקיפים בעזרת חשמל נועד איבר החשמל לייצור של מתח חשמלי גבוה. החשמל במתח כזה, כשהוא מופנה לבעל חיים אחר, נועד להמם את טרפם או את היריב שנגדו הם נלחמים.

מכת חשמל מדג כזה היא מאוד לא נעימה ויכולה להגיע עד מוות מיידי. יש דגי חשמל שמייצרים מכת חשמל במתח שהוא עד פי 3 ממתח חשמל של 220 וולט, כמו זה שזורם במערכת החשמל שלנו.


#איך דגי חשמל מייצרים את החשמל בגופם?
חשמל פועל בגופו של כל יצור חי. רק שאצל רובם החשמל הוא השפה או כלי התקשורת של כל מערכת העצבים. בגופם של דגי חשמל, לעומת זאת, התאים שיוצרים את החשמל הם גדולים מתאי העצב.

כמו במכשירים חשמליים, בהם הסוללות מחוברות בטור, ראש אל זנב, כשתאי החשמל מסודרים בטור, אחד אחרי השני, הם יוצרים מתח גבוה יותר. המתח הזה הוא סכום המתח שיוצר כל אחד מהם בנפרד. כל דג חשמל יכול לייצר חשמל במתח של מעל 850 וולט, פי 4 מהמתח החשמלי שבשקעים בבתינו ובמערכת החשמל שלנו.


#מאיפה בא החשמל בגופם?
אם חשמל בעולם שלנו נוצר על ידי מחוללים (ראו בתגית "חשמל"), הגוף החי אינו יכול לייצר את השדות המגנטיים הנחוצים לייצור של חשמל בדרך זו. במקומה, מייצר הגוף את החשמל קצת כמו בסוללות - באמצעים כימיים.

בעלי חיים מחשמלים מתבססים על מולקולות גדולות המתמחות בכך. הן מצויות בקרומי כל התאים. המולקולות הללו מעבירות יונים מצד אחד של קרום התא אל הצד השני, כלומר מתוך פנים התא החוצה. לכן הן נקראות "משאבות יונים".

את האנרגיה הדרושה לפעולה זו, שגם היא מחייבת מן הסתם אנרגיה, מספק בעקיפין המזון שנכנס לגוף, אבל לפעולה זו הם מקבלים את האנרגיה דרך איבר ששמו ATP, הנחשב ספק האנרגיה הבסיסי בגוף.

אגב, המנגנון הטבעי הזה ליצירת חשמל הוא יעיל להפליא והטכנולוגיה המודרנית עדיין מנסה לחקות אותו ולא כל כך בהצלחה.


איך מייצר דג החשמל את האנרגיה החשמלית שלו (מתורגם):

https://youtu.be/z0M7_HPSi14


בציד מתואם הם יודעים לצוד ולחשמל ביחד להקת דגים כדי לטרוף אותם:

https://youtu.be/dbZmBJ1FpJg


וכך חוקרים אותם:

https://youtu.be/9RE5LwkaeCo

השריון של הצב מגן עליו מפני טורפים. גם צבי הים וגם צבי היבשה הם זוחלים שעוטים עליהם שריון חזק ונוקשה.

כשהם חשים בסכנה, רוב מיני הצבים נכנסים לתוך השריון ומסתתרים עד שהטורף או האיום מתרחק. תודות לשריון שלהם, חיים הצבים הרבה שנים. מצד שני, בשל משקלו הגדול של השריון, תנועתם נוטה להיות איטית במיוחד.


הנה הצב וההגנה שלו שמספק לו השריון שעל גבו:

http://youtu.be/2Ko0Zuv4Z64


כך התפתח באבולוציה השריון הקשה של הצב (מתורגם):

https://youtu.be/W9wAfqBd_T0


קרב שריון בין צב תוקפני לאחרים:

http://youtu.be/yWsIq-XX-qg


הצב אוכל:

http://youtu.be/OvSUIoK_q7Q


ולאחים הקטנים - כשיש לך שריון מותר לך לנסות לעוף:

http://youtu.be/dIK2DFjzgbg

צפרדע החץ המורעל חיה ביערות הגשם של דרום אמריקה. ביערות אלה יש הרבה בעלי חיים שניזונים מצפרדעים, אבל עורה של צפרדע החץ המורעל הוא ארסי ביותר. טיפה אחת מהארס הזה יכולה להרוג בקלות.. כך הוא מסייע לה לשמור על עצמה מתוקפים ואויבים. אגב, לא פחות מדהים שעורה של הצפרדע אינו ארסי מלידה אלא התזונה שלה היא שהופכת אותה למסוכנת וארסית לטורפים.

הצפרדע הזעירה הזו, גודלה פחות מסנטימטר, היא בעצם ממשפחה גדולה של צפרדעים ארסיות שנקראות דנדרובטיים. המסוכנת ביותר במשפחה הזו ואחד היצורים המסוכנים בעולם היא צפרדע החץ המורעל הזהובה.

ואגב, צבעיה של צפרדע החץ מהווים אזהרה לבעלי חיים, לבל ינסו לטרוף אותה.


הנה צפרדע החץ המורעל שניתן למצוא במגוון צבעים באיים שונים והן תמיד מסוכנות ובולטות בצבעיהן החזקים:

http://youtu.be/sfENSyycPQ4


והתכונות הארסיות של צפרדע החץ הרעיל:

http://youtu.be/bqBc80FiJB4

הזיקית (Chameleon) משנה את צבע העור שלה, בהתאם לסביבה בה היא נמצאת. היא עושה זאת כדי להסוות את עצמה מפני טורפים. יכולתה להחליף צבעים מאפשרת לה להתמזג היטב ברקע שבו היא נמצאת וכך לא רק להגן על עצמה אלא גם להתגנב בעצמה אל הטרף שבו היא מעוניינת.

רצח הזיקית, אגב, הציד מתבצע באמצעות הלשון הארוכה והמהירה שלה. זו נשלחת במהירות הבזק אל החרק שבו היא מעוניינת ולרוב לא מותירה לו שום סיכוי.

הזיקית גם מסוגלת להביט בכל אחת מעיניה לכיוון אחר לחלוטין. שלא כמו כל היונקים האחרים, יש לה שתי עיניים עצמאיות לחלוטין זו מזו. לא נדיר לראות זיקית שעין אחת שלה מביטה קדימה והעין השנייה לצד או אפילו לאחור.

אבל נחזור לצבעים שלה - איך הזיקית מחליפה צבעים כל כך מהר?

בעורה של הזיקית יש תאים קטנים עם פיגמנטים בכמה צבעים והאור משתקף בהם על פי המצב. כשהזיקית משנה מצב רוח או מבחינה בשוני של הגוונים שבהם היא נמצאת, המיקום של הפיגמנטים על עור הזיקית משתנה והצבע הכללי שלה מתאים את עצמו לצבע המשטח שעליו או לידו הזיקית נמצאת.


הנה הסבר על הזיקית (עברית):

https://youtu.be/gRazRR0yqXk


הזיקית המופלאה וצבעיה:

https://youtu.be/KJtaIqahi3I


הזיקית כשהיא צדה באמצעות הלשון:

https://youtu.be/ySCV23UIe_Y


זיקית שמשנה את צבעיה בהגזמה קלה:

http://youtu.be/KMT1FLzEn9I


ההסבר החדש לשינוי הצבעים שלה:

https://youtu.be/SQggDnScsvI


ותת גוונים מדהימים והחלפת צבעים במהירות, כדי להסוות את עצמה:

https://youtu.be/ioblgpA5eTo

הם הפולשים האולטימטיביים, הברברים של עולם הציפורים, טייסים ידועים בדיוקם וחברי להקות ענק עם התנהגות של ענן שחור ומרחף כמו שמלה כהה של רקדנית בשמיים.

אלו הם הזרזירים (starling), עוף חברותי שנע בלהקות גדולות, נחילים של אלפי פריטים שיודע כקבוצה טריק אחד בלבד, אבל הוא כל כך מדהים שהוא עצמו תופעה טבעית לא פחות ממופלאה.

לעניין הזה קוראים לזה מעוף הזרזירים. זהו מעוף של להקות זרזירים ענקיות, נחיל עצום היוצר ענן שחור של ציפורים, ענן הנע במהירות בשמיים כמו היה איזו חללית משונה מכוכב אחר. בתיאום מרהיב ומושלם בין כל פרטי הלהקה יוצר כל כמה רגעים ענן הציפורים צורה חדשה ומעופף לכיוון אחר.

המעוף המשותף הזה שלהם הוא אחד הדברים היפים בעולם הציפורים. כמו נחילי הסרדינים העצומים שנעים מתחת לפני המים כאיוושות וגלים כהים ואדירים, כך נראות להקות הזרזירים העצומות באוויר, כמו ענן שחור ומהיר להפליא המשייט לו ברקיע, במעין מחול בלתי נתפס.

חוץ מלהתרבות, לנדוד ולהשיג מזון כשלא פעם הם אף גורמים נזק לשדות, הזרזירים מבצעים בלהקות הענק מגוון של תרגילי תעופה מדהימים, בדרך כלל לפנות ערב. רבים כבר מזהים את הענן השחור של להקות הזרזירים, המשנה כהרף עין את כיוון התעופה ויוצר צורות מרהיבות בשמיים.

ההסבר האבולוציוני המקובל למעוף המיוחד של הזרזירים בעולם הציפורים הוא הצורך להתגונן מעופות דורסים, שכמו כל טורף בעולם הטבע מנסים לבודד זרזירים או לאתר את הזרזירים החלשים יותר לטרף.

נחיל כמו זה, המבצע פניות חדות בהפתעה ומשנה צורה כל הזמן, מקשה על הטורף לצוד או להתרכז בזרזיר בודד. כשנפתחת הלהקה מצורת גוש למניפה, למשל, היא יוצרת משב רוח שמטיל את העוף הדורס על גבו.


הנה זרזיר אירופי מדבר בחיקוי:

https://youtu.be/yhBaVInb3jI


כך מזהים זרזיר:

https://youtu.be/ypoPyoUn9CY


הזרזירים במעוף היפהפה שלהם:

https://youtu.be/QOGCSBh3kmM


שיש לו סאונד מדהים משלו:

https://youtu.be/V4f_1_r80RY


ושרים:

https://youtu.be/vFmk-RfZaY8

חלזונות רבים עברו שינוי חשוב במהלך האבולוציה ואיבדו לחלוטין את אביזר ההגנה החשוב ביותר - את הקונכייה. את שוכני היבשה שביניהם אנו מכירים בתור החשופית (). אלו שחיים בים נקראים חינניות ().

החינניות חיות במים והחיים די נוחים להם. אך הם לא מוגנים ובעל החיים הקטן והאיטי הזה הוא טרף קל. בהיעדר הקונכייה, המשמשת כמגן בפני טורפים, היה עליהם לפתח אמצעי הגנה חדש.

מה יכול לשמש להגנת חשופית כזו בים?

הפתרון הוא רעל וכך הם הפכו להיות רעילים. החינניות מפרישות חומרי רעל חומצי על גופם ולכן אינם טעימים למאכל ודוחים את הטורף.

כדי להכריז על תכונתם זו יש להם צבעי אזהרה שמתריעים "לא כדאי לנסות לאכול אותנו".

אז אם לא לאכול, לפחות להתבונן. צירוף הצבעים והקשר שבינו לבין השונית הצבעונית שמתחת לפני הים, הפכו אותם לחביבי הקהל – ולא פלא שבעברית הם קרויים "חינניות".


הנה החינניות:

http://youtu.be/5WkkJUDD4ao?t=1m34s

לכל מדוזה יש זרועות שבהן קיימים תאי רעל עוקצניים מאד. כמובן שהמדוזה משתמשת בארס הזה גם להגנה מפני טורפים. אפילו בני אדם חשים את הצריבות הכואבות שלהן.

אז אמנם מרבית המדוזות לא קטלניות לבני אדם, אבל הרעלנים הללו כמעט תמיד צורבים בעלי חיים גדולים כמונו וגורמים לכאב.

לדגים ולבעלי חיים קטנים,לעומת זאת, הרעלנים והארס של המדוזות הם מאוד מסוכנים. כי באמצעות התאים הרעילים הללו והארס שנשלף מתוכם במהירות עצומה, המדוזה מהממת את הטרף וכך היא יכולה ללכוד אותו ואז לעכל אותו.


הנה המדוזה הצורבת (עברית):

https://youtu.be/6iSpvg0oyw4


כך המדוזה צורבת (מתורגם):

https://youtu.be/Pu_ijC8HFRU


כך היא סוגרת על הדגים הזעירים, לקראת עוד ארוחה טובה:

https://youtu.be/PhDe25v7ES0?t=5s


אחת שממש לא תרצו להסתבך איתה - מדוזת הקופסה, שהיא קטלנית גם לבני אדם:

https://youtu.be/WrMRwddl7iQ


ומה עושים במקרה של כוויה ממדוזה (עברית):

https://youtu.be/p949MMTfN-Q