שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהם הפרא האציל והאמנה החברתית של ז'אן ז'אק רוסו?
ז'אן-ז'אק רוסו (Jean-Jacques Rousseau) היה פילוסוף, סופר, מוסיקאי והוגה דעות צרפתי, בן המאה ה-18. הוא אולי הפילוסוף החשוב של עידן הנאורות.
צרפתי או לא, את רוב ימיו רוסו העביר בהחלפת אמונות, במעברים מארץ לארץ, בגיוון העיסוקים שלו ובהחלפת מאהבות ובנות זוג...
משנתו הפילוסופית של רוסו כללה תחומים שונים, כולל מחשבה מדינית, פילוסופיה של החינוך והתייחסות לנפש האדם וליחסים שבין האדם והחברה האנושית.
על כל אלה הוא הטעים כשאמר ש"האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא נתון בכבלים". אולי הפרדוכס הגדול במשנתו קשור באהדתו את החירות ומנגד - בכך שהוא רואה את השלטון כמייצג את העם ושרצונו הוא מעל רצון העם. מוזר...
ואולי לא מוזר, כי עם כל ההשפעה הענקית של רעיונותיו של רוסו, על המהפכה הצרפתית ובהמשך גם על ההיסטוריה האירופית והאמריקאית, הוא לא היה הוגה דעות שיטתי, או בעל תורה סדורה ומלוכדת.
מה שהוא כן היה זה כותב מוכשר ורגשני משהו, שהצטיין בהבזקי גאונות וניתוחים מדהימים, שמעולם לא טרח "לתפור" לתיאוריה מסודרת ומוצקה. יתכן גם שזה סוד גדולתו וסוד המגוון הגדול של התחומים שבהם הוא עסק בהגותו.
#שלטון העם
בתחום המדיני למשל, תרומתו הידועה של רוסו היא הטענה שיש להעביר את הכוח מהמלוכה אל שלטון העם. רוסו גרס שהשלטון הנכון לחברה צריך להיות שלטון העם, כלומר הדמוקרטיה. אבל הוא רצה בדמוקרטיה האמיתית, הישירה, ללא מפלגות פוליטיות ונציגים שמצביעים בשם האזרחים וכמובן - בלי לחץ חברתי שמעקר את החשיבה העצמאית של הפרט.
בכך היה ז'אן ז'אק רוסו לאחד ממקורות ההשפעה העיקריים על האידאולוגיה שעתידה להביא בהמשך את המהפכה הצרפתית ואת המהפכה האמריקאית שקיבלה ממנה השראה. יותר מזה - רעיונותיו השפיעו באופן ברור גם על תורות מדיניות משמעותיות ביותר, כמו הסוציאליזם מצד שמאל ותנועת הלאומיות מצד ימין.
מתחילת דרכו רוסו האמין בטוב הטבעי שטבוע באנושות, מה שיהפוך לעיקרון שעליו תתבסס כל הפילוסופיה שלו בהמשך.
הידועים שבין ספריו הם הספרים "אמיל", שהפך לאבן דרך בעולם החינוך, "וידויים" בה צלל לנבכי נפש האדם וכמובן יצירתו הגדולה ביותר, הספר "האמנה החברתית".
#האמנה החברתית
כמו פילוסופים והוגים מדיניים באותו זמן, גם ז'אן ז'אק רוסו ניסה להציג בתורתו המדינית את המשטר האידאלי בעיניו. ספרו הנודע "על האמנה החברתית" יצא לאור באמסטרדם, בשנת 1762. בו הוא הציג אלטרנטיבה, גישה נגדית למשטר המדיני של תקופתו, ששיעבד לדבריו את הפרט.
קודמיו של רוסו, דוגמת תומאס הובס, ג'ון לוק ושפינוזה, התייחסו לדעתו למצב הטבעי באופן שגוי. זאת כי הם לא הצליחו לבנות תיאוריה שעומדת מעל לזמן ולתקופה שבה הם חיו.
רוסו, לעומתם, תיאר מצב אידאלי שדעתו של כל אזרח תתבסס רק על מחשבותיו שלו, ללא השפעה של החברה ושל אזרחים אחרים בה. הוא ראה באורח שלילי כל השתייכות למפלגות, סיעות או מחנות למיניהם.
הוא פותח בהצגת המצב התאורטי שקדם למשטר המדיני, מה שהוא כינה ה"מצב הטבעי" של בני האדם, זה שלפני היווצרות התרבות האנושית, או הציוויליזציה. כלומר ז'אן ז'אק רוסו מנסה לתאר כיצד חיו בני האדם בטבע, מעין פראים אצילים, עוד לפני שהם התקבצו לחברה תרבותית, עם חוקים ומנהיגים, מדינות, קניין פרטי וגדרות סביב הרכוש ויחסים חברתיים מחייבים.
ושוב - המצב הטבעי הוא מצב תאורטי שלא התרחש במציאות. הוא נועד להשוואה אל מול האזרח תחת המשטר המדיני המקובל בימיו של רוסו. במצב הטבעי רוסו ראה את החופש האמיתי, ככזה שמשחרר את האדם מלעשות את מה שאינו רוצה לעשות, כלומר משחרר אותו מהשפעות המעוותות את רצונו, כמו למשל לחץ חברתי, או נורמות שאנו היינו מכנים בימינו "מה יגידו".
האדם הטבעי שלו, אותו פרא אציל, הוא יצור עם טעם פשוט ואינסטינקטים בריאים, כי הם טבעיים. הציביליזציה, מתאר רוסו, במיוחד זו של החיים בעיר, של הבדלי מעמדות ורודנות של השלטון, היא שהשחיתה את האדם הטבעי ושללה ממנו את האושר. מטרתה של החברה האידאלית שלו היא לספק לאדם אושר וחיים עם משמעות.
בחברה האידאלית שלו, המתבססת על האדם הטבעי ועל תכונותיו הטבעיות, רוסו טען שאנשים לא יאבדו את החשיבה העצמאית שלהם. מכאן שהוא גם התנגד לדמוקרטיה הייצוגית, בה מייצגים "נציגים נבחרים", כמו חברי פרלמנט או אצלנו ח"כים בכנסת, את האינטרסים של כלל הבוחרים בבחירות הדמוקרטיות.
כי השיטה הייצוגית הזו היא שיטת ממשל שבה האנשים נותנים את סך הרצונות שלהם להנהגה העליונה, מוותרים על הפלורליזם והעצמאות שלהם. בתמורה הם קיבלו לדעת רוסו קידמה ומודרניזציה, אך אלה הביאו להם בעיקר תפנוקים ומותרות, לצד ניוון, שחצנות וצביעות.
כידוע הדמוקרטיה המודרנית אימצה את הדמוקרטיה הייצוגית כמעט לחלוטין. מעניין מה הוא היה אומר על החוויות שהיא מספקת לנו כיום ועל הכשלים שבה בעשורים הראשונים של תחילת המאה ה-21.
הנה עיקרי תורתו המדינית של ז'אן ז'אק רוסו (עברית):
https://youtu.be/9ziCHT5loQw
באנגלית:
https://youtu.be/81KfDXTTtXE
השוואה בין החוזה החברתי שלו לשל הובס ולוק:
https://youtu.be/qixLQ9k8Gf4
הרצאת וידאו על הרעיונות של רוסו (עברית):
https://youtu.be/nNCAuAgXlxg?long=yes
והאמנה החברתית שלו מפורטת יותר (עברית):
https://youtu.be/_22s41yJnCM?long=yes
מה כתב מקיאוולי במדריך לדיקטטורים?
מה דעתכם על פילוסוף שמייעץ לשליט לנהוג באופן לא מוסרי? לא להיות נדיב או משוחרר מדי עם החוקים, אלא להיות נחוש ותקיף? להשתמש בהונאה ובמניפולציות כדי להשיג את מטרותיו ולא לתת לעצמו לעולם להיות פגיע אל מול אויביו?
אז כן, היה אחד כזה בהיסטוריה. קראו לו ניקולו מקיאוולי והוא היה הוגה מדיני ומדינאי איטלקי מהמאה ה-16.
הדעות שהשמיע לא היו קלות לעיכול. טענתו הייתה שכדי להשיג איחוד באיטליה, על העם האיטלקי ללמוד כיצד להשתמש בזכויות הטבעיות - פוליטיות שלו, מה שנקרא "וירטו". מכיוון שהאיטלקים לא יודעים להשתמש בזכויות הללו, צריך קודם לקחת אותם מהם ולהעניק אותם מחדש רק כשילמדו את זכויות ה”וירטו". הנסיך יושיע את איטליה ויקדם אותה לדבריו, גם אם יהיה עריץ, עדיף שיהיה גם עריץ ואכזר אך גם רחמן. במקרה של סתירה, הוא מרגיע את הנסיך, אז עדיף שיהיה עריץ אכזר.
זה כמובן עורר הרבה זעם כלפי מקיאבלי. "המטרה מקדשת את האמצעים" הוא גורס. בינתיים, עד שיוחזר ה" וירטו", גרס מקיאבלי, ייקח נסיך את הזכויות וישלוט באיטליה ביד קשה, עד שיווכח שאפשר להחזיר את הזכויות וישליט משטר דמוקרטי. מקיאוולי גורס שהעם יסכים לקבל כל סוג של שליט (אפילו מה שבעתיד יזכה לכינוי "פשיזם"), בתנאי שהממלכה תשגשג. הנסיך לדעתו יעשה כל מה שצריך על מנת שאיטליה תצליח.
דמות הנסיך של מקיאוולי היא אכזרית כדי שהעם יישמע לו, יירא מפניו ויכבד אותו. הנסיך יטיל אימה במעשים אכזריים ובשלטון טוטליטרי ולצד המלחמות שיקנו לו ולעם שם טוב, הוא יעסיק את העם בחגיגות ובשעשועים.
רק לאחר שהודח מתפקידיו הפוליטיים על ידי בני מדיצ'י והורחק לבל יעסוק בפוליטיקה, הוא עבר לאנגליה והחל לכתוב מאמרים וספרים.
לפי מקיאוולי מוסר ופוליטיקה לא הולכים ביחד. הוא תאר בספריו את הפוליטיקה של זמנו באופן מציאותי ורצה לשפר את הממשל כך שיתבסס על הגיון ולא על מוסר. מקיאבלי גרס שכל האמצעים כשרים בידי השליט במאבקו על השלטון ושמירתו. על אף שבספריו הוא לא התנגד למוסר, הוא לא ראה בו תועלת רבה בפוליטיקה.
ספרו המפורסם והידוע ביותר לשמצה הוא הספר "הנסיך", שהתפרסם אחרי מותו. זהו מעין מדריך לשליט, שבו מלמד הוגה הדעות, ממש כמו בספר לימוד, כיצד לנהל על פי צורכי המציאות הפוליטית ולא לפי עקרונות דת או מוסר. הכנסיה הקתולית אסרה להדפיס ולהפיץ את הספר ואפילו קריאתו נחשבה לעבירה דתית. אין ספק שהרבה דיקטטורים למדו מהספר הזה כמה דברים על ניהול נוקשה על פי "טובת המדינה".
אבל בדיעבד מקיאוולי נחשב לאבי התורה המדינית המודרנית, מה שהיום קרוי "מדע המדינה". חסידי המוסר והכנסייה הנוצרית גינו את דעותיו המדיניות. הראשונים שנאו את העובדה שהוא מנתח את ההנהגה בצורה קרה ולא מוטרד מהצד המוסרי של מעשי המנהיג שעליהם המליץ. הכנסייה זעמה על גישתו החילונית של מקיאבלי והמונח "מקיאווליזם" נחשב עד היום לשם גנאי שפירושו מדיניות צינית ותככנית, שאין בה עקרונות ואידיאלים, אלא שליטה, כוח וניצחון. מצד שני, הוא היה גאון, בעל יכולת לנמק כל טיעון בצורה מדויקת ולפרוש משנה מסודרת ובעלת הגיון רב.
הנה סרטון על מקיאוולי ועצותיו (מתורגם):
https://youtu.be/GTQlnmWCPgA
חייו של ניקולו מקיאוולי:
http://youtu.be/44DNBRL4nR8?t=17s
על ספרו "הנסיך" (עברית):
https://youtu.be/yMZ9-p6CylQ
עוד על הספר המפורסם הזה:
http://youtu.be/bPiF0HOPBbc
והרצאת וידאו על הפילוסוף של הפוליטיקאים הערמומיים (עברית):
https://youtu.be/72aiJlKanRE?long=yes
מתי התרחש "קץ ההיסטוריה" לפי פוּקוּיאמַה?
"קץ ההיסטוריה?" היה שמו של מאמר מאת הפרופסור האמריקאי פרנסיס פוּקוּיאמַה משנת 1989.
במאמר הועלתה האפשרות שנפילת הגוש הקומוניסטי אינה עוד מהלך בהיסטוריה האנושית, אלא אירוע שמסמן את קיצה של ההיסטוריה כפי שהעולם הכיר עד אז. מתוך שלוש תנועות אידיאולוגיות, צורות משטר שנלחמו ביניהן לאורך המאה ה-20, ניצחה אחת. הקומוניזם קרס אל מול כל העולם בקריסת חומת הברזל, הפשיזם הובס כבר במלחמת העולם השנייה והדמוקרטיה הליברלית היא שניצחה.
פוקויאמה מכריז על ניצחון המערב והדמוקרטיה הקפיטליסטית על אויביהם. ההיסטוריה נגמרה בתבוסת הקנאים למיניהם וניצחון של הדמוקרטיה הקפיטליסטית ליברלית.
לטענת פוקויאמה, החל מנקודה היסטורית זו (של נפילת הקומוניזם) מתחיל המעבר לתקופה שבה תשלוט בעולם צורת משטר אחת, עם השקפת עולם אחת. הדמוקרטיה הליברלית, הוא גרס, תשלוט מעתה בכל העולם, ללא עוררין ומבלי שאידאולוגיה אחרת תקרא עליה תיגר.
המריבה האקדמית והעיתונאית גם יחד הפכה לדיון מלא אמוציות (רגשות). אנשי מדע המדינה הפכו כוכבים לרגע. גם להיסטוריונים יש הרבה יצרים וכשהם מקבלים עידוד מפילוסופים וכלכלנים, הם יודעים להתווכח יפה לא פחות. הפוליטיקאים והעיתונאים שהצטרפו לוויכוחים בנושא רק ליבו את האש והמחישו על איזו יבלת דרך כנראה פוקויאמה.
הוא אגב לא נרגע אלא להיפך. את הרעיון המרכזי של המאמר פיתח הפרופסור לפילוסופיה מדינית בספר באותו שם רק בלי סימן השאלה, "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון".
כיום אנו יודעים שההנחה שההיסטוריה הסתיימה ושהליברליזם ניצח התבררה במהירות כמופרכת. ארגוני טרור בינלאומיים ותנועות דתיות וקיצוניות הלכו במהירות והחליפו את האידאולוגיות הקודמות.
בהמשך הגיעו תנועות פנים ומפלגות במדינות רבות שהבינו כיצד קיצוניות ואפילו ארס מביאים בעולם המקוון לנסיקת מניות פוליטיות. מחומשות בשימוש נואל ברשתות החברתיות ובמניפולציות כמו פייק ניוז אפקטיבי ובוטים שתוכנתו להיות קיצוניים, הפכו כל אלה לאיום על הדמוקרטיה. לטווח הארוך הוא עלול להסתבר כלא פחות חמור מהפאשיזם והקומוניזם ואולי הרסני אף יותר מהם.
היום הן אלה שמאתגרות ומתנגדות לליברליזם הדמוקרטי של המדינות המפותחות בעולם. אבל ברור כבר שאחריהן יבואו אתגרים חדשים לדמוקרטיה. זה לא הקץ של ההיסטוריה, זה היה רק רגע של ניוטרל בדרך הארוכה שלה למילניום הבא.
הנה הרעיון של קץ ההיסטוריה:
https://youtu.be/g37Ed8pBNoU
ההיסטוריה לא רק שלא תמה כמו שניבא פוקויאמה, היא עוררה התנגשות חדשה:
https://youtu.be/bFYe9F0YpaA
וביקורת על מאמרו וספרו של פוקויאמה:
https://youtu.be/03mgPT5fiaU
מי היה סוקרטס אבי הפילוסופיה ואיך הוא התווכח?
הוא היה ללא ספק האב המייסד של הפילוסופיה היוונית. סוקרטס (Socrates) היה פילוסוף יווני חשוב כל כך שאת הפילוסופים שקדמו לו כינו בשם "קדם-סוקרטיים" (אלו שבאו לפני סוקרטס).
רבים רואים עד היום בסוקרטס את החכם באדם ובכל זאת הוא עצמו הצהיר בחייו שאינו יודע דבר באופן ודאי. כיוון שבתקופתו לא יכול היה אדם להיות רק פילוסוף, הוא עסק גם בפוליטיקה.
למרבה הצער, סוקרטס לא השאיר אחריו כתבים כלשהם. רק בזכות תיאורים שהופיעו ביצירותיהם של תלמידיו, אפלטון וקסנופון, מתאפשר לנו כיום ללמוד על תורתו ומעשיו.
אחת מהשיטות הפילוסופיות שפיתח סוקרטס היא השיטה הסוקרטית, או "הויכוח הסוקרטי". בשיטת דיון זו ניהל סוקרטס שיחות במה שייקרא בהמשך ההיסטוריה - השיטה הדיאלקטית. בשיטה זו הפילוסוף לא מביע עמדות משלו אלא שואל שאלות. השיחה מורכבת מסדרת שאלות על נושא מרכזי ומתן מענה על ידי בן השיח לשאלה. כל תשובה היא בסיס לשאלה נוספת, שמתבססת עליה. השאיפה של הפילוסוף היא "לנצח" בעימות על ידי כך שהוא מצביע על הסתירות בדבריו של בן השיח. כך היה סוקרטס מוכיח את טענותיו בדרך חכמה.
לאחר שעסק רבות בדיון על תורת המידות ועל ניהול תקין של החברה והמדינה, סוקרטס בן ה-70 נכלא והועמד למשפט באשמת אי כיבוד האלים וקלקול הנוער. הוא סרב להצעות למלטו מבית הכלא וגרס שעל אדם לכבד את חוקיה של המדינה בכל מקרה.
לכן, המשפט שלו נערך באתונה בשנת 399 לפני הספירה והתנהל אל מול 500 מושבעים. 280 מהם הרשיעו אותו, בעוד 220 אחרים זיכוהו. כך נמצא סוקרטס אשם והוא הוצא להורג.
הנה סרטון על חייו של סוקרטס:
http://youtu.be/kQkCGtbj_uw
מדוע תעב סוקרטס את הדמוקרטיה?
https://youtu.be/fLJBzhcSWTk
משפטו של סוקרטס היה הראשון שהתקיים בפני מושבעים - שיטה מקובלת עד היום (מתורגם):
https://youtu.be/qVoYFYxGJPg
שיר שהקדישה יוון לסוקרטס באירוויזיון של שנת 1979 - הזמרת אלפידה:
https://youtu.be/uijNKsp4i6k
והרצאת כורסה על הפילוסוף האולטימטיבי סוקרטס (עברית):
https://youtu.be/7zf4Y1uLvIY?long=yes
איך נימק ג'ון לוק את ההפרדה בין דת ומדינה?
ג'ון לוק (John Lock) היה פילוסוף מדיני שנודע בהיותו מי שהניח את היסודות לרעיון של זכויות האדם. אבל הוא גם מי שדגל בהפרדה בין דת ומדינה, או במקרה האירופי הפרדת הכנסייה מהמדינה ("separation of church and state").
הפרדת הדת מהמדינה היא עקרון שלפיו הממסד הדתי והממסד האזרחי במדינה מופרדים לגמרי.
הדת, לוק גרס, היא עניין של מה שאתה, האזרח הפשוט, מאמין ולא מה שהשליט או המפלגה השלטת מאמינה.
#הרעיון
לוק, מאבות הליברליזם ודמות מרכזית בתנועת ההשכלה, טען שהממשלה צריכה להבטיח שהאזרחים יזכו לחופש ביטוי דתי ולא להגביל או לאסור אמונות מסוימות.
בנוסף, הוא טען שאין להשתמש בסכסוכי דת ככלי על ידי המדינה לשלוט באנשיה.
לדעתו, במקרה שבו הממשלה מאלצת אנשים לדבוק בפילוסופיה דתית מסוימת, היא פוגעת בזכותם הטבעית לביטוי ולמחשבה חופשיים.
הסיבה שג'ון לוק תמך בהפרדה בין הכנסייה והמדינה היא אמונתו שדת ובחירה דתית היא קודם כל עניין של מצפון אישי ולא של אכיפה פוליטית.
תפיסתו הייתה שהממשלה אמורה להבטיח שלאזרחים יהיה חופש ביטוי דתי ואסור לה לאסור או אפילו להגביל אמונות כלשהן.
כמו כן, הוא הטעים, אין להשתמש בסכסוכים דתיים ככלי בידי המדינה, על מנת לשלוט באנשיה. אם הממשלה מאלצת אנשים לדבוק בפילוסופיה דתית מסוימת, הוא כתב, היא מפרה את הזכות הטבעית שלהם למחשבה ולביטוי חופשיים.
בכך ייצג לוק את הליברליזם והרעיון של הפרדת הדת מהמדינה, רעיון חשוב וחדשני בתקופתו, רעיון שעתיד להפוך לעיקרון המזוהה איתו במחשבה המדינית המודרנית ולנפוץ במדינות המתקדמות ביותר בעולם המודרני.
הנה תורתו של ג'ון לוק:
https://youtu.be/pZBs78WQuUc
הרחבה של ההסבר:
https://youtu.be/bZiWZJgJT7I
תולדות חייו:
https://youtu.be/b2NnEfhQ15M
תפקידו בהגדרת הנכסים וחופש אישי:
https://youtu.be/c6J730PqBik
כיצד הניח ג'ון לוק את היסודות לזכויות האדם?
הפילוסוף ג'ון לוק (John Lock) היה פילוסוף מדיני ומרכזי בהגות הליברלית וההומניסטית. הוא ידוע כמי שהניח את היסודות לרעיון של "זכויות האדם".
בתורתו הוא הדגיש את המרכזיות של זכויות הפרט והחירויות שלו. את הבסיס ללגיטימציה של המדינה הוא ראה בהסכמה שבאמנה החברתית.
המושג "זכויות האדם" מתחבר למה שלוק קרא "האדם הטבעי", הוא האדם שקדם ל"אדם החברתי".
במה מדובר?
לוק גרס שבטבע, עוד בטרם הוא השתלב בחברה, יש לכל אדם "זכויות טבעיות" שעליהן הוא יכול להגן, כמו לחוות, להיות חופשי ולהחזיק בדברים שהוא מצא או יצר לעצמו.
לכן, כשהאדם הוא חלק מהחברה האנושית, אין לחברה זכות לפגוע בזכויות הטבעיות הללו.
ואכן, בהגותו שם לוק דגש על הרעיון של אותן זכויות שמקורן בטבע. בין "הזכויות הטבעיות" הוא כלל את הזכות לחיים, הזכות לחירות והזכות לקניין. הוא האמין וקבע שהממשלה נוצרה כדי להגן על הזכויות הללו ועליה להיות כפופה לעם.
מהזכות לחירות, למשל, לוק גזר שלאזרחים יש את כל הזכויות למחות ולהתקומם כנגד ממשלה שמדכאת אותם.
מהזכות לקניין הוא קבע שעל ממשלות מוטלת החובה להגן על הרכוש הפרטי ואף לתמרץ ולעודד צמיחה כלכלית.
על הממשלה גם לעודד את החינוך, על פי לוק, כדרך לפיתוח הפוטנציאל האישי של האזרח. זו זכות לחייו של הפרט.
כך הניח ג'ון לוק למעשה את הבסיס המוסרי למרכיבים חברתיים שונים המהווים את הבסיס לדמוקרטיה והליברליזם של ימינו. ביניהם אפשר להדגיש את הדרישה לסובלנות בענייני דת ומצפון, את הצדקת המרד של אזרחים כנגד שלטון המתעמר בהם, את ההגנה על הפרט והקניין שלו מפני המדינה וכדומה.
הנה קיצור תורתו של ג'ון לוק:
https://youtu.be/pZBs78WQuUc
קבלו את זכויות האדם לפי יובל מנדלסון:
https://youtu.be/Uu0mzjIcQs0
ושורשי הזכויות הטבעיות וזכויות האדם הוא עוד מהבודהיזם המוקדם (עברית):
https://youtu.be/qJYQccHNNvY?long=yes
כיצד תמך תומאס הובס בשלטון היחיד של ה"לווייתן"?
תומאס הובס (Thomas Hobbes) היה פילוסוף מדיני אנגלי שחי בעידן רב תהפוכות לאנגליה. זו תקופה מרובת סכסוכים ומאופיינת באי יציבות שלטונית. מכאן שהגותו המדינית תאמה את ניסיונו היומיומי.
הובס הילד הצטיין בספרות ובמתמטיקה והראה ניצנים של גאונות כבר אז. עוד כילד תירגם מיוונית ללטינית את המחזה "מְדִיאָה" של אֶוְרִיפִידֶס ובשל בלוריתו השחורה כונה על ידי חבריו ללימודים בשם "עורב".
ב-1642 עזב תומס הבוגר, שונא הסכסוכים ומי שתמיד השתדל להימנע מהם, לצרפת. שם פרסם את הספר "הלוויתן". ספר ההגות שעתיד לזעזע רבים. זה היה בשנת 1651.
הרעיונות המדיניים של תומאס הובס, חשוב לציין שנבעו בין השאר מהבנתו את הסכנות הטמונות בשלטון לא יציב ודרדור המצב לאנרכיה ורצונו ביציבות.
#הרעיון
בבסיס תפיסתו של הובס הרציונלי ניצב הניגוד בין מצב הטבע, בו האדם נהנה מחירות ולא קיים שלטון מדיני, לבין המצב המדיני, בו מתקיים שלטון.
"חירות" על פי הגדרתו היא היעדרם של גורמים חיצוניים שביכולתם ליטול מהאדם חלק מהכוח שלו לעשות כרצונו.
העולם שהוא ראה במצב הטבעי היה עולם בו אין שלטון ובני האדם נמצאים במלחמה מתמדת.
מצב הטבע היה לתפיסתו מצב אומלל של "מלחמת הכול בכול". רצונותיהם האנוכיים של בני האדם מובילים אותם למאבק מתמיד, אחד כנגד השני.
משום כך הוא פיתח תיאוריה הדוגלת במשטר יציב, חזק ובלתי ניתן לערעור. הוא אף האמין בזכותם האלוהית של המלכים ותמך במונרכיה מוחלטת.
הוא ציין שלושה מניעים שמאפיינים בני אדם: התחרות (גורמת לנו לפגוע באחרים על מנת לצבור הישגים), חוסר האמון (שמוביל אותנו לפגוע באחרים למען ביטחוננו) והרצון בתהילה (שמניע אותנו לפגוע באחרים רק כדי להשיג פרסום ומוניטין).
לא מקבלים? - באחת משתי דוגמאות שהוא נותן הובס מראה את המלחמה התמידית בין מדינות. בהיעדר שלטון מעליהן נמצאות ארצות דרך קבע במצב הטבע, זו ביחס לזו. דוגמאות? - אם היה חי היום הוא היה ודאי מדגים זאת במלחמת רוסיה באוקראינה. לפני חצי מאה היה מצביע ודאי על מלחמת העולם השנייה, בה כיכבו היטלר וסטאלין השאפתנים, חסרי האמון והמגלומנים.
מכאן הייתה תפיסתו שהחיים ללא ממשל ושולט יהיו בודדים, דלים, קצרים, מאוסים ואכזריים. ואם זהו המצב שבו אין שלטון מדיני, סבור הובס שעל בני האדם התבוניים לכרות ביניהם ברית לכינון מדינה ושבראשה יעמוד ריבון.
הובס מבדיל בין שני מושגי יסוד טבעיים. הראשון הוא ה"זכות הטבעית" (Jus Naturale), במרכזה החרות של הפרט לעשות כרצונו על מנת לשמור על חייו.
השני הוא "חוק הטבע" (Lex Naturalis), הנגזר מכוח ההגיון ואוסר על הפרט לנקוט בפעולות שיסכנו את קיומו.
מסקנתו של הובס שעדיף שלטון אבסולוטי של ריבון, עם עדיפות לשלטון של אדם אחד או לפחות של אספה ריבונית. אגב, הוא מעדיף שלטון יחיד בו לא יהיו מאבקים בין השותפים לשלטון שיערערו את היציבות.
לתפיסתו, שלטון כזה לא יהיה כפוף לחוק וישלוט בכל תחומי החיים של אזרחיו. השלטון האבסולוטי גם יחזיק בסמכות, כולל בתחום הדת והפרשנות לעקרונות המוסר.
תמיכתו של הוגה הדעות הובס בשלטון של שליט יחיד נובעת ממסקנתו שיש לעשות הכל על מנת שלא לשוב למצב הטבעי, המצב שהוא רואה כמצב הרע ביותר.
תפיסתו הפילוסופית של תומס הובס כיוונה לתורת החוזים החברתיים. זו תיאוריה שגרסה שהיחיד מסכים לוותר על זכויותיו הטבעיות או לפחות על חלק מהן, בתמורה להגנה ממדינה מדכאת. במילים אחרות, הפרט בחברה מקריב מעט מזכותו הטבעית לחירות ולחופש - בתמורה לביטחון אישי העומד במרכז חוק הטבע. זו "האמנה החברתית", מושג שהוא טבע ושעמיתים ומתנגדים כמו ז'אן ז'אק רוסו וג'ון לוק אימצו ופיתחו גם הם, כל אחד לכיוונו.
הנה הרעיונות של הובס לגבי המדינה:
https://youtu.be/BsN3f1-DFbA
התאוריה המדינית של תומס הובס:
https://youtu.be/9i4jb5XBX5s
ומצגת וידאו עם השוואה בין תורתו המדינית לזו של ג'ון לוק:
https://youtu.be/hNO0DuhLdv4
איך ראה הנטינגטון את התנגשות הציביליזציות?
תחילת שנות ה-90. התמוטטות הגוש הקומוניסטי וגמר המלחמה הקרה היא עובדה ברורה. ברור גם הניצחון המוחלט של הדמוקרטיות ובראשן ארצות הברית של אמריקה על ברית המועצות, הקומוניזם וכל מה שהם חוללו בעולם.
"מה עכשיו?" תהו חוקרי המחשבה המדינית?
עכשיו תרבות! - קבע בשנת 1993 מדען יהודי באמריקה בשם סמואל הנטינגטון. בהרצאה שנתן לרגל הופעת הספר "קץ ההיסטוריה" והפכה עם הזמן למאמר ובסוף גם לספר מפורסם בשם "התנגשות ציוויליזציות" (Clash of Civilizations).
הוא גרס שבמקום אידאולוגיות שנאבקות ביניהן על שלטון בעולם, על שיטה כלכלית או צורת משטר וכאלה, יריבו הציביליזציות ביניהן ובמהרה תיכנס למריבות גם האחות ההיא שקצת שכחנו ממנה ומהמלחמות שהיא חוללה לאורך מילניום וחצי - נו, אתם זוכרים ודאי... איך קראו לה?
אהה... הדת.
אז מדען המדינה הנטינגטון בחר את השם המצוין "התנגשות הציביליזציות", שמופיע לראשונה בספר "1984" של ג'ורג' אורוול. הוא הזכיר אמנם שם של סרט מד"ב הוליוודי מרובה כוכבים, אבל מאחוריו עמדה תיאוריה רצינית ומנומקת של הוגה מדיני מודרני.
הנטינגטון ההוגה טען אז שאחרי נפילת ברית המועצות, יתבסס המקור העיקרי לסכסוכים בעולם על הבדלים תרבותיים ודתיים בין תרבויות.
הכוונה היא, אגב, לא לתרבות במובן של Culture אלא של ציביליזציה (Civilization), מעין על-תרבות המכילה רבדים שונים. משמעות הציביליזציות לפי הנטינגטון היא חיבור בין מסורת, דת, היסטוריה, שפה, מנהגים ומוסדות - כשכל אלה יוצרים הזדהות של אנשים, העולה על ההזדהות שאנשים חשים עם המדינה.
מכל מקום, בעולם של אחרי המלחמה הקרה, ניבא הנטינגטון שהמצב יוביל להתנגשות בין ציוויליזציות שונות, ביניהן תרבויות מערביות, איסלאמיות, הינדיות וקונפוציאניות.
הוא כתב שמאבקים אל מול טרוריסטים, רדיקלים ובריתות בין ציביליזציות לאחרות, מלחמות בין מערב ומזרח, לצד מלחמות סחר, דת, מנהגים ואינטרסים ובכל שאר בעלי הדעה השונה - כל אלה ימלאו את הוואקום שנשאר אחרי גמר המלחמה הקרה ויבואו במקום המאבק שהסתיים בין הדמוקרטיה לפאשיזם, ולנאצים ובין המערב לקומוניסטים.
הנטינגטון טען שהזהויות התרבותיות והדתיות שמגדירה כל ציוויליזציה יעמתו אותה עם אחרות ובאופן כללי יגרמו לקבוצות הללו להסתכסך אחת עם השנייה. העניין הזה, קבע אז מדען המדינה המפוכח, יוביל לאלימות רבה, למלחמות ולחוסר יציבות ברמה המקומית, האזורית וגם העולמית.
יש כאן מעבר ממלחמות בין מדינות ומלחמות בין אידיאולוגיות להתנגשות אימתנית בין ציביליזציות ודתות ענק מנוגדות.
בעולם שתיאר סמואל לא יהיו גורמים שיכולים להוציא את עצמם מהמשחק, או להימלט ממאבק וממלחמת הציוויליזציות שתיכפה עליהם. כולם במשחק כי כולם מהווים סמרטוט אדום לציביליזציה כלשהי.
וראה זה פלא. מתחילת המילניום לא חסרו דוגמאות לצדקתו. מפיגועי ה-11 בספטמבר והטרור הג'יהאדיסטי, דרך מאבקי רוסיה והאיחוד האירופי על אזורי ההשפעה, מלחמות הסחר בין ארה"ב וסין ובין ארה"ב ליפן שקדמה לה, מאבקים בין סין להודו ועוד.
אז מה אתם אומרים? - האם הנטינגטון צדק או טעה?
הנה הרעיון של התנגשות הציביליזציות:
https://youtu.be/3G8y1JI-WeU
דעאש, כמו אל קעידה, מדגימה את התופעה (עברית):
https://youtu.be/hxblu3u5G_M
דיון קצר על הרעיון של התנגשות הציוויליזציות:
https://youtu.be/FcmQSQnIH2U
וראיון על ציביליזציות מתנגשות עם הנטינגטון:
https://youtu.be/ctz2Sq9K7qk?long=yes
איך שינה קרל מרקס ביחד עם אנגלס את העולם?
הפילוסוף הגרמני קרל מרקס (Karl Marx) היה אחד הפילוסופים המשפיעים בתולדות הפילוסופיה, כנראה המשפיע מכולם. ביחד עם עמיתו פרידריך אנגלס, מי שהתוודע לעוני ולעליבות שיצרה המהפכה התעשייתית וכתב ב-1842 את "מצבו של המעמד העובד באנגליה", מרקס ניסח, הגדיר ועיצב את הרעיון הסוציאליסטי.
כגיבור מעמד הפועלים שהוא עתיד להפוך, ראה מרקס עוד במאה ה-19 את הסוציאליזם כשלב שיבוא לאחר שהעם העני ישתחרר מכבליו, יעשה מהפכה ויעביר את אמצעי הייצור הקפיטליסטיים לבעלותו שלו, כלומר לבעלות העם.
רעיונות אלה ואחרים נוסחו בספרו של הוגה הדעות קרל מרקס "הקפיטל". את הספר הוא כתב בלונדון, בשנת 1867, בעת גלותו מגרמניה. אלה היו ימי התיעוש הוויקטוריאני המטורף של המהפכה התעשייתית, בתקופה שבה הקפיטליזם היה לטרנד הכלכלי המצליח והסוחף בשתי היבשות החזקות בעולם ובאי האנגלי שביניהן.
אגב, הוא עצמו חי חיי עוני נוראים. איש חולני וחסר אמצעים, מקדיש את חייו לכתיבה, לא עובד בשום עבודה אחרת ולכן ללא הכנסות. בהיותו סוג של סמרטוט אדום עבור האליטה הקפיטליסטית ומצד שני נשוי לאהבת חייו ג'ני ואב ל-7 ילדים - רק שלושה מהם הגיעו לגיל בגרות - העוני הוא סיפור חייו.
ואם היה צריך השראה, אז נקודה מעניינת היא שלא מעט מתיאוריו הקשים של מרקס לגבי מצוקת מעמד הפועלים, הגיעו מספריו של הסופר צ'ארלס דיקנס. סיפוריו היו מלאים בדוגמאות ספרותיות לתוצאות האיומות של כלכלת השוק ושל אי השיוויון שהיא יצרה.
העניים בספריו הם מובסים וחלשים והוא יודע מגוף ראשון על העוני. חוסר הסיכוי של העניים להתמודד אל מול חברה דורסנית השפיע עליו עמוקות. נראה שלא מן הנמנע שהילד אוליבר טוויסט, אותה דמות ספרותית מבית המחסה לעניים באנגליה, השפיע על ההיסטוריה לא פחות מהקיסר הצרפתי נפוליאון ומהצורר הנאצי היטלר.
כך או כך, ביחד עם שותפו אנגלס, הפיץ מרקס את רעיונותיו הסוציאליסטיים בעולם. הוא טען שאחרי המהפכה הסוציאליסטית והשתלטות הסוציאליזם עליה, על החברה להתקדם לשלב של קומוניזם, מבנה חברתי שבו ישררו חיי שיתוף ושוויון מלאים בין האזרחים כולם.
כמו שבדרך כלל מוצאים אצל אנשים מורכבים - גם בקרל מרקס יש טוב ויש רע. מצד אחד הוא רצה בעולם טוב יותר, עולם שבו אין מנוצלים ומנצלים. מצד שני, הוא חתר למהפכה וידע שבדרך להגשמת חזונו, האלימות היא בלתי נמנעת. הגותו של מרקס הדגישה את נושא המעמדות בחברה והציגה את המהפכה האלימה כיסוד משמעותי בשינוי החברתי או בוויסות של הסדר לכיוון הסדר הצודק העתידי של השליטים והנשלטים.
שנים רבות אחרי מותו, אכן חוללו רעיונותיהם של הפילוסוף מרקס וידידו אנגלס את המהפכה הסוציאליסטית. ברוסיה השתלטו הבולשביקים על הממלכה והשליטו בה קומוניזם נוקשה וקפדני. אחריהם הפכו קומוניסטיות מדינות רבות, כולל סין, וייטנאם וקובה.
היו שנים שבהם נראה היה שהקומוניזם עומד להשתלט על העולם. למדינות הקומוניסטיות ניתן להוסיף גם את מדינות ברית ורשה, כמו פולין, יוגוסלביה, בולגריה ועוד. הייתה זו ברית המועצות החזקה שהשליטה בהן את הקומוניזם באותה תקופה. בכל מדינה כזו היא דאגה להשליט שלטון קומוניסטי מקומי וצייתן.
עד היום רואים הסוציאליסטים בקרל מרקס את מי שניתץ את השלשלאות של הבורגנות, הגן על המסכנים וחשב על הפועלים ועל שחרורם מהעול של הקפיטליזם הדורסני.
רבים אחרים, במיוחד אלו שבעד כלכלה חופשית, דמוקרטית ואף קפיטליסטית, רואים בו את מי שהוביל לסבלם של מיליארד בני אדם. בתור הדגמה הם מצביעים על מדינות גברית המועצות, סין ומדינות ברית ורשה, שנשלטו ועדיין די נשלטות על ידי הקומוניזם והבולשביזם, כמו גם על משטרים שקמו על יסודות תורתו והיו לדיקטטורות אכזריות, נוקשות ובלתי דמוקרטיות.
יש גם עניין עם יהדותו של מרקס. כן, קרל "הלוי" מרקס נמנה על משפחת מומרים. נולד יהודי ומשפחתו הפכה נוצרית. מצד אביו הוא היה נכדו של הרב הראשי של עירו ומצד אמו נמנה על שושלת רבנים הולנדית. אביו, עורך הדין, המיר את דתו לאחר שהשתנו בגרמניה החוקים ונאסר על יהודים לעסוק במקצוע. על מנת שיוכל להתפרנס מעריכת דין, הוא התנצר עם משפחתו ושם המשפחה "הלוי" הפך למרקס. החלפת הדת הזו עתידה לעצב את אופיו הפילוסופי, כצופה אובייקטיבי אל לפחות שלא חושש להצביע על הדרך המתמרנת בה משמשות דתות לשליטה במעמד העובדים המנוצלים.
בימינו רבים רואים בקרל עצמו אנטישמי היסטורי, דבר לא קשה כל כך בגרמניה של אותם ימים. אומרים שבכתביו התייחס האיש ליהודים בביקורתיות כמעט ארסית. הוא גרס שהדימוי של היהודים כנוכלים ורודפי כסף היא שלאורך דורות הם נדחפו שלא מרצונם להתפרנס מהלוואות בריבית ועסקאות ממון די בזויות, מה שיצר להם דימוי של חמדנים.
להגנתו אומרים רבים מהחוקרים כי את האשמה באופי היהודי הגרוע תלה הגאון האקסצנטרי בדת היהודית ולא ביהודים עצמם. זה מסתדר כמובן גם עם תיעובו של מרקס את הדתות בכלל וראייתו את הדת ככלי המשמש את הקפיטליזם כ"אופיום להמונים", אמצעי מתוחכם שבזכותו מוכנים הפועלים לשאת את חיי העוני והסבל שלהם, בדרך לגאולה שמבטיחה הדת.
כנראה שכמו כל גיבור בסרט איכותי, או במקרה הזה בסרט של ההיסטוריה עצמה, גם מרקס היה מורכב ורב פנים - גם טוב, גם רע וגם מה שביניהם.
הנה סיפורו של קרל מרקס, מבקר הקפיטליזם (מתורגם):
https://youtu.be/fSQgCy_iIcc
כאן המרקסיזם מוסבר יפה (מתורגם):
https://youtu.be/0gNkohtRB0s
סרטון אנימציה שמתאר בביקורתיות את הסוציאליזם לפי קרל מרקס (מתורגם):
http://youtu.be/LAkyUJ5aIZY
משנתו של קארל מרקס:
https://youtu.be/TMmDebW_OBI
וסרט תיעודי על קארל מרקס וחייו (עברית):
https://youtu.be/Z3vVhd42Ct4?long=yes
ז'אן-ז'אק רוסו (Jean-Jacques Rousseau) היה פילוסוף, סופר, מוסיקאי והוגה דעות צרפתי, בן המאה ה-18. הוא אולי הפילוסוף החשוב של עידן הנאורות.
צרפתי או לא, את רוב ימיו רוסו העביר בהחלפת אמונות, במעברים מארץ לארץ, בגיוון העיסוקים שלו ובהחלפת מאהבות ובנות זוג...
משנתו הפילוסופית של רוסו כללה תחומים שונים, כולל מחשבה מדינית, פילוסופיה של החינוך והתייחסות לנפש האדם וליחסים שבין האדם והחברה האנושית.
על כל אלה הוא הטעים כשאמר ש"האדם נולד חופשי, ובכל מקום הוא נתון בכבלים". אולי הפרדוכס הגדול במשנתו קשור באהדתו את החירות ומנגד - בכך שהוא רואה את השלטון כמייצג את העם ושרצונו הוא מעל רצון העם. מוזר...
ואולי לא מוזר, כי עם כל ההשפעה הענקית של רעיונותיו של רוסו, על המהפכה הצרפתית ובהמשך גם על ההיסטוריה האירופית והאמריקאית, הוא לא היה הוגה דעות שיטתי, או בעל תורה סדורה ומלוכדת.
מה שהוא כן היה זה כותב מוכשר ורגשני משהו, שהצטיין בהבזקי גאונות וניתוחים מדהימים, שמעולם לא טרח "לתפור" לתיאוריה מסודרת ומוצקה. יתכן גם שזה סוד גדולתו וסוד המגוון הגדול של התחומים שבהם הוא עסק בהגותו.
#שלטון העם
בתחום המדיני למשל, תרומתו הידועה של רוסו היא הטענה שיש להעביר את הכוח מהמלוכה אל שלטון העם. רוסו גרס שהשלטון הנכון לחברה צריך להיות שלטון העם, כלומר הדמוקרטיה. אבל הוא רצה בדמוקרטיה האמיתית, הישירה, ללא מפלגות פוליטיות ונציגים שמצביעים בשם האזרחים וכמובן - בלי לחץ חברתי שמעקר את החשיבה העצמאית של הפרט.
בכך היה ז'אן ז'אק רוסו לאחד ממקורות ההשפעה העיקריים על האידאולוגיה שעתידה להביא בהמשך את המהפכה הצרפתית ואת המהפכה האמריקאית שקיבלה ממנה השראה. יותר מזה - רעיונותיו השפיעו באופן ברור גם על תורות מדיניות משמעותיות ביותר, כמו הסוציאליזם מצד שמאל ותנועת הלאומיות מצד ימין.
מתחילת דרכו רוסו האמין בטוב הטבעי שטבוע באנושות, מה שיהפוך לעיקרון שעליו תתבסס כל הפילוסופיה שלו בהמשך.
הידועים שבין ספריו הם הספרים "אמיל", שהפך לאבן דרך בעולם החינוך, "וידויים" בה צלל לנבכי נפש האדם וכמובן יצירתו הגדולה ביותר, הספר "האמנה החברתית".
#האמנה החברתית
כמו פילוסופים והוגים מדיניים באותו זמן, גם ז'אן ז'אק רוסו ניסה להציג בתורתו המדינית את המשטר האידאלי בעיניו. ספרו הנודע "על האמנה החברתית" יצא לאור באמסטרדם, בשנת 1762. בו הוא הציג אלטרנטיבה, גישה נגדית למשטר המדיני של תקופתו, ששיעבד לדבריו את הפרט.
קודמיו של רוסו, דוגמת תומאס הובס, ג'ון לוק ושפינוזה, התייחסו לדעתו למצב הטבעי באופן שגוי. זאת כי הם לא הצליחו לבנות תיאוריה שעומדת מעל לזמן ולתקופה שבה הם חיו.
רוסו, לעומתם, תיאר מצב אידאלי שדעתו של כל אזרח תתבסס רק על מחשבותיו שלו, ללא השפעה של החברה ושל אזרחים אחרים בה. הוא ראה באורח שלילי כל השתייכות למפלגות, סיעות או מחנות למיניהם.
הוא פותח בהצגת המצב התאורטי שקדם למשטר המדיני, מה שהוא כינה ה"מצב הטבעי" של בני האדם, זה שלפני היווצרות התרבות האנושית, או הציוויליזציה. כלומר ז'אן ז'אק רוסו מנסה לתאר כיצד חיו בני האדם בטבע, מעין פראים אצילים, עוד לפני שהם התקבצו לחברה תרבותית, עם חוקים ומנהיגים, מדינות, קניין פרטי וגדרות סביב הרכוש ויחסים חברתיים מחייבים.
ושוב - המצב הטבעי הוא מצב תאורטי שלא התרחש במציאות. הוא נועד להשוואה אל מול האזרח תחת המשטר המדיני המקובל בימיו של רוסו. במצב הטבעי רוסו ראה את החופש האמיתי, ככזה שמשחרר את האדם מלעשות את מה שאינו רוצה לעשות, כלומר משחרר אותו מהשפעות המעוותות את רצונו, כמו למשל לחץ חברתי, או נורמות שאנו היינו מכנים בימינו "מה יגידו".
האדם הטבעי שלו, אותו פרא אציל, הוא יצור עם טעם פשוט ואינסטינקטים בריאים, כי הם טבעיים. הציביליזציה, מתאר רוסו, במיוחד זו של החיים בעיר, של הבדלי מעמדות ורודנות של השלטון, היא שהשחיתה את האדם הטבעי ושללה ממנו את האושר. מטרתה של החברה האידאלית שלו היא לספק לאדם אושר וחיים עם משמעות.
בחברה האידאלית שלו, המתבססת על האדם הטבעי ועל תכונותיו הטבעיות, רוסו טען שאנשים לא יאבדו את החשיבה העצמאית שלהם. מכאן שהוא גם התנגד לדמוקרטיה הייצוגית, בה מייצגים "נציגים נבחרים", כמו חברי פרלמנט או אצלנו ח"כים בכנסת, את האינטרסים של כלל הבוחרים בבחירות הדמוקרטיות.
כי השיטה הייצוגית הזו היא שיטת ממשל שבה האנשים נותנים את סך הרצונות שלהם להנהגה העליונה, מוותרים על הפלורליזם והעצמאות שלהם. בתמורה הם קיבלו לדעת רוסו קידמה ומודרניזציה, אך אלה הביאו להם בעיקר תפנוקים ומותרות, לצד ניוון, שחצנות וצביעות.
כידוע הדמוקרטיה המודרנית אימצה את הדמוקרטיה הייצוגית כמעט לחלוטין. מעניין מה הוא היה אומר על החוויות שהיא מספקת לנו כיום ועל הכשלים שבה בעשורים הראשונים של תחילת המאה ה-21.
הנה עיקרי תורתו המדינית של ז'אן ז'אק רוסו (עברית):
https://youtu.be/9ziCHT5loQw
באנגלית:
https://youtu.be/81KfDXTTtXE
השוואה בין החוזה החברתי שלו לשל הובס ולוק:
https://youtu.be/qixLQ9k8Gf4
הרצאת וידאו על הרעיונות של רוסו (עברית):
https://youtu.be/nNCAuAgXlxg?long=yes
והאמנה החברתית שלו מפורטת יותר (עברית):
https://youtu.be/_22s41yJnCM?long=yes
מה דעתכם על פילוסוף שמייעץ לשליט לנהוג באופן לא מוסרי? לא להיות נדיב או משוחרר מדי עם החוקים, אלא להיות נחוש ותקיף? להשתמש בהונאה ובמניפולציות כדי להשיג את מטרותיו ולא לתת לעצמו לעולם להיות פגיע אל מול אויביו?
אז כן, היה אחד כזה בהיסטוריה. קראו לו ניקולו מקיאוולי והוא היה הוגה מדיני ומדינאי איטלקי מהמאה ה-16.
הדעות שהשמיע לא היו קלות לעיכול. טענתו הייתה שכדי להשיג איחוד באיטליה, על העם האיטלקי ללמוד כיצד להשתמש בזכויות הטבעיות - פוליטיות שלו, מה שנקרא "וירטו". מכיוון שהאיטלקים לא יודעים להשתמש בזכויות הללו, צריך קודם לקחת אותם מהם ולהעניק אותם מחדש רק כשילמדו את זכויות ה”וירטו". הנסיך יושיע את איטליה ויקדם אותה לדבריו, גם אם יהיה עריץ, עדיף שיהיה גם עריץ ואכזר אך גם רחמן. במקרה של סתירה, הוא מרגיע את הנסיך, אז עדיף שיהיה עריץ אכזר.
זה כמובן עורר הרבה זעם כלפי מקיאבלי. "המטרה מקדשת את האמצעים" הוא גורס. בינתיים, עד שיוחזר ה" וירטו", גרס מקיאבלי, ייקח נסיך את הזכויות וישלוט באיטליה ביד קשה, עד שיווכח שאפשר להחזיר את הזכויות וישליט משטר דמוקרטי. מקיאוולי גורס שהעם יסכים לקבל כל סוג של שליט (אפילו מה שבעתיד יזכה לכינוי "פשיזם"), בתנאי שהממלכה תשגשג. הנסיך לדעתו יעשה כל מה שצריך על מנת שאיטליה תצליח.
דמות הנסיך של מקיאוולי היא אכזרית כדי שהעם יישמע לו, יירא מפניו ויכבד אותו. הנסיך יטיל אימה במעשים אכזריים ובשלטון טוטליטרי ולצד המלחמות שיקנו לו ולעם שם טוב, הוא יעסיק את העם בחגיגות ובשעשועים.
רק לאחר שהודח מתפקידיו הפוליטיים על ידי בני מדיצ'י והורחק לבל יעסוק בפוליטיקה, הוא עבר לאנגליה והחל לכתוב מאמרים וספרים.
לפי מקיאוולי מוסר ופוליטיקה לא הולכים ביחד. הוא תאר בספריו את הפוליטיקה של זמנו באופן מציאותי ורצה לשפר את הממשל כך שיתבסס על הגיון ולא על מוסר. מקיאבלי גרס שכל האמצעים כשרים בידי השליט במאבקו על השלטון ושמירתו. על אף שבספריו הוא לא התנגד למוסר, הוא לא ראה בו תועלת רבה בפוליטיקה.
ספרו המפורסם והידוע ביותר לשמצה הוא הספר "הנסיך", שהתפרסם אחרי מותו. זהו מעין מדריך לשליט, שבו מלמד הוגה הדעות, ממש כמו בספר לימוד, כיצד לנהל על פי צורכי המציאות הפוליטית ולא לפי עקרונות דת או מוסר. הכנסיה הקתולית אסרה להדפיס ולהפיץ את הספר ואפילו קריאתו נחשבה לעבירה דתית. אין ספק שהרבה דיקטטורים למדו מהספר הזה כמה דברים על ניהול נוקשה על פי "טובת המדינה".
אבל בדיעבד מקיאוולי נחשב לאבי התורה המדינית המודרנית, מה שהיום קרוי "מדע המדינה". חסידי המוסר והכנסייה הנוצרית גינו את דעותיו המדיניות. הראשונים שנאו את העובדה שהוא מנתח את ההנהגה בצורה קרה ולא מוטרד מהצד המוסרי של מעשי המנהיג שעליהם המליץ. הכנסייה זעמה על גישתו החילונית של מקיאבלי והמונח "מקיאווליזם" נחשב עד היום לשם גנאי שפירושו מדיניות צינית ותככנית, שאין בה עקרונות ואידיאלים, אלא שליטה, כוח וניצחון. מצד שני, הוא היה גאון, בעל יכולת לנמק כל טיעון בצורה מדויקת ולפרוש משנה מסודרת ובעלת הגיון רב.
הנה סרטון על מקיאוולי ועצותיו (מתורגם):
https://youtu.be/GTQlnmWCPgA
חייו של ניקולו מקיאוולי:
http://youtu.be/44DNBRL4nR8?t=17s
על ספרו "הנסיך" (עברית):
https://youtu.be/yMZ9-p6CylQ
עוד על הספר המפורסם הזה:
http://youtu.be/bPiF0HOPBbc
והרצאת וידאו על הפילוסוף של הפוליטיקאים הערמומיים (עברית):
https://youtu.be/72aiJlKanRE?long=yes
"קץ ההיסטוריה?" היה שמו של מאמר מאת הפרופסור האמריקאי פרנסיס פוּקוּיאמַה משנת 1989.
במאמר הועלתה האפשרות שנפילת הגוש הקומוניסטי אינה עוד מהלך בהיסטוריה האנושית, אלא אירוע שמסמן את קיצה של ההיסטוריה כפי שהעולם הכיר עד אז. מתוך שלוש תנועות אידיאולוגיות, צורות משטר שנלחמו ביניהן לאורך המאה ה-20, ניצחה אחת. הקומוניזם קרס אל מול כל העולם בקריסת חומת הברזל, הפשיזם הובס כבר במלחמת העולם השנייה והדמוקרטיה הליברלית היא שניצחה.
פוקויאמה מכריז על ניצחון המערב והדמוקרטיה הקפיטליסטית על אויביהם. ההיסטוריה נגמרה בתבוסת הקנאים למיניהם וניצחון של הדמוקרטיה הקפיטליסטית ליברלית.
לטענת פוקויאמה, החל מנקודה היסטורית זו (של נפילת הקומוניזם) מתחיל המעבר לתקופה שבה תשלוט בעולם צורת משטר אחת, עם השקפת עולם אחת. הדמוקרטיה הליברלית, הוא גרס, תשלוט מעתה בכל העולם, ללא עוררין ומבלי שאידאולוגיה אחרת תקרא עליה תיגר.
המריבה האקדמית והעיתונאית גם יחד הפכה לדיון מלא אמוציות (רגשות). אנשי מדע המדינה הפכו כוכבים לרגע. גם להיסטוריונים יש הרבה יצרים וכשהם מקבלים עידוד מפילוסופים וכלכלנים, הם יודעים להתווכח יפה לא פחות. הפוליטיקאים והעיתונאים שהצטרפו לוויכוחים בנושא רק ליבו את האש והמחישו על איזו יבלת דרך כנראה פוקויאמה.
הוא אגב לא נרגע אלא להיפך. את הרעיון המרכזי של המאמר פיתח הפרופסור לפילוסופיה מדינית בספר באותו שם רק בלי סימן השאלה, "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון".
כיום אנו יודעים שההנחה שההיסטוריה הסתיימה ושהליברליזם ניצח התבררה במהירות כמופרכת. ארגוני טרור בינלאומיים ותנועות דתיות וקיצוניות הלכו במהירות והחליפו את האידאולוגיות הקודמות.
בהמשך הגיעו תנועות פנים ומפלגות במדינות רבות שהבינו כיצד קיצוניות ואפילו ארס מביאים בעולם המקוון לנסיקת מניות פוליטיות. מחומשות בשימוש נואל ברשתות החברתיות ובמניפולציות כמו פייק ניוז אפקטיבי ובוטים שתוכנתו להיות קיצוניים, הפכו כל אלה לאיום על הדמוקרטיה. לטווח הארוך הוא עלול להסתבר כלא פחות חמור מהפאשיזם והקומוניזם ואולי הרסני אף יותר מהם.
היום הן אלה שמאתגרות ומתנגדות לליברליזם הדמוקרטי של המדינות המפותחות בעולם. אבל ברור כבר שאחריהן יבואו אתגרים חדשים לדמוקרטיה. זה לא הקץ של ההיסטוריה, זה היה רק רגע של ניוטרל בדרך הארוכה שלה למילניום הבא.
הנה הרעיון של קץ ההיסטוריה:
https://youtu.be/g37Ed8pBNoU
ההיסטוריה לא רק שלא תמה כמו שניבא פוקויאמה, היא עוררה התנגשות חדשה:
https://youtu.be/bFYe9F0YpaA
וביקורת על מאמרו וספרו של פוקויאמה:
https://youtu.be/03mgPT5fiaU
הוא היה ללא ספק האב המייסד של הפילוסופיה היוונית. סוקרטס (Socrates) היה פילוסוף יווני חשוב כל כך שאת הפילוסופים שקדמו לו כינו בשם "קדם-סוקרטיים" (אלו שבאו לפני סוקרטס).
רבים רואים עד היום בסוקרטס את החכם באדם ובכל זאת הוא עצמו הצהיר בחייו שאינו יודע דבר באופן ודאי. כיוון שבתקופתו לא יכול היה אדם להיות רק פילוסוף, הוא עסק גם בפוליטיקה.
למרבה הצער, סוקרטס לא השאיר אחריו כתבים כלשהם. רק בזכות תיאורים שהופיעו ביצירותיהם של תלמידיו, אפלטון וקסנופון, מתאפשר לנו כיום ללמוד על תורתו ומעשיו.
אחת מהשיטות הפילוסופיות שפיתח סוקרטס היא השיטה הסוקרטית, או "הויכוח הסוקרטי". בשיטת דיון זו ניהל סוקרטס שיחות במה שייקרא בהמשך ההיסטוריה - השיטה הדיאלקטית. בשיטה זו הפילוסוף לא מביע עמדות משלו אלא שואל שאלות. השיחה מורכבת מסדרת שאלות על נושא מרכזי ומתן מענה על ידי בן השיח לשאלה. כל תשובה היא בסיס לשאלה נוספת, שמתבססת עליה. השאיפה של הפילוסוף היא "לנצח" בעימות על ידי כך שהוא מצביע על הסתירות בדבריו של בן השיח. כך היה סוקרטס מוכיח את טענותיו בדרך חכמה.
לאחר שעסק רבות בדיון על תורת המידות ועל ניהול תקין של החברה והמדינה, סוקרטס בן ה-70 נכלא והועמד למשפט באשמת אי כיבוד האלים וקלקול הנוער. הוא סרב להצעות למלטו מבית הכלא וגרס שעל אדם לכבד את חוקיה של המדינה בכל מקרה.
לכן, המשפט שלו נערך באתונה בשנת 399 לפני הספירה והתנהל אל מול 500 מושבעים. 280 מהם הרשיעו אותו, בעוד 220 אחרים זיכוהו. כך נמצא סוקרטס אשם והוא הוצא להורג.
הנה סרטון על חייו של סוקרטס:
http://youtu.be/kQkCGtbj_uw
מדוע תעב סוקרטס את הדמוקרטיה?
https://youtu.be/fLJBzhcSWTk
משפטו של סוקרטס היה הראשון שהתקיים בפני מושבעים - שיטה מקובלת עד היום (מתורגם):
https://youtu.be/qVoYFYxGJPg
שיר שהקדישה יוון לסוקרטס באירוויזיון של שנת 1979 - הזמרת אלפידה:
https://youtu.be/uijNKsp4i6k
והרצאת כורסה על הפילוסוף האולטימטיבי סוקרטס (עברית):
https://youtu.be/7zf4Y1uLvIY?long=yes
הוגים מדיניים
ג'ון לוק (John Lock) היה פילוסוף מדיני שנודע בהיותו מי שהניח את היסודות לרעיון של זכויות האדם. אבל הוא גם מי שדגל בהפרדה בין דת ומדינה, או במקרה האירופי הפרדת הכנסייה מהמדינה ("separation of church and state").
הפרדת הדת מהמדינה היא עקרון שלפיו הממסד הדתי והממסד האזרחי במדינה מופרדים לגמרי.
הדת, לוק גרס, היא עניין של מה שאתה, האזרח הפשוט, מאמין ולא מה שהשליט או המפלגה השלטת מאמינה.
#הרעיון
לוק, מאבות הליברליזם ודמות מרכזית בתנועת ההשכלה, טען שהממשלה צריכה להבטיח שהאזרחים יזכו לחופש ביטוי דתי ולא להגביל או לאסור אמונות מסוימות.
בנוסף, הוא טען שאין להשתמש בסכסוכי דת ככלי על ידי המדינה לשלוט באנשיה.
לדעתו, במקרה שבו הממשלה מאלצת אנשים לדבוק בפילוסופיה דתית מסוימת, היא פוגעת בזכותם הטבעית לביטוי ולמחשבה חופשיים.
הסיבה שג'ון לוק תמך בהפרדה בין הכנסייה והמדינה היא אמונתו שדת ובחירה דתית היא קודם כל עניין של מצפון אישי ולא של אכיפה פוליטית.
תפיסתו הייתה שהממשלה אמורה להבטיח שלאזרחים יהיה חופש ביטוי דתי ואסור לה לאסור או אפילו להגביל אמונות כלשהן.
כמו כן, הוא הטעים, אין להשתמש בסכסוכים דתיים ככלי בידי המדינה, על מנת לשלוט באנשיה. אם הממשלה מאלצת אנשים לדבוק בפילוסופיה דתית מסוימת, הוא כתב, היא מפרה את הזכות הטבעית שלהם למחשבה ולביטוי חופשיים.
בכך ייצג לוק את הליברליזם והרעיון של הפרדת הדת מהמדינה, רעיון חשוב וחדשני בתקופתו, רעיון שעתיד להפוך לעיקרון המזוהה איתו במחשבה המדינית המודרנית ולנפוץ במדינות המתקדמות ביותר בעולם המודרני.
הנה תורתו של ג'ון לוק:
https://youtu.be/pZBs78WQuUc
הרחבה של ההסבר:
https://youtu.be/bZiWZJgJT7I
תולדות חייו:
https://youtu.be/b2NnEfhQ15M
תפקידו בהגדרת הנכסים וחופש אישי:
https://youtu.be/c6J730PqBik
הפילוסוף ג'ון לוק (John Lock) היה פילוסוף מדיני ומרכזי בהגות הליברלית וההומניסטית. הוא ידוע כמי שהניח את היסודות לרעיון של "זכויות האדם".
בתורתו הוא הדגיש את המרכזיות של זכויות הפרט והחירויות שלו. את הבסיס ללגיטימציה של המדינה הוא ראה בהסכמה שבאמנה החברתית.
המושג "זכויות האדם" מתחבר למה שלוק קרא "האדם הטבעי", הוא האדם שקדם ל"אדם החברתי".
במה מדובר?
לוק גרס שבטבע, עוד בטרם הוא השתלב בחברה, יש לכל אדם "זכויות טבעיות" שעליהן הוא יכול להגן, כמו לחוות, להיות חופשי ולהחזיק בדברים שהוא מצא או יצר לעצמו.
לכן, כשהאדם הוא חלק מהחברה האנושית, אין לחברה זכות לפגוע בזכויות הטבעיות הללו.
ואכן, בהגותו שם לוק דגש על הרעיון של אותן זכויות שמקורן בטבע. בין "הזכויות הטבעיות" הוא כלל את הזכות לחיים, הזכות לחירות והזכות לקניין. הוא האמין וקבע שהממשלה נוצרה כדי להגן על הזכויות הללו ועליה להיות כפופה לעם.
מהזכות לחירות, למשל, לוק גזר שלאזרחים יש את כל הזכויות למחות ולהתקומם כנגד ממשלה שמדכאת אותם.
מהזכות לקניין הוא קבע שעל ממשלות מוטלת החובה להגן על הרכוש הפרטי ואף לתמרץ ולעודד צמיחה כלכלית.
על הממשלה גם לעודד את החינוך, על פי לוק, כדרך לפיתוח הפוטנציאל האישי של האזרח. זו זכות לחייו של הפרט.
כך הניח ג'ון לוק למעשה את הבסיס המוסרי למרכיבים חברתיים שונים המהווים את הבסיס לדמוקרטיה והליברליזם של ימינו. ביניהם אפשר להדגיש את הדרישה לסובלנות בענייני דת ומצפון, את הצדקת המרד של אזרחים כנגד שלטון המתעמר בהם, את ההגנה על הפרט והקניין שלו מפני המדינה וכדומה.
הנה קיצור תורתו של ג'ון לוק:
https://youtu.be/pZBs78WQuUc
קבלו את זכויות האדם לפי יובל מנדלסון:
https://youtu.be/Uu0mzjIcQs0
ושורשי הזכויות הטבעיות וזכויות האדם הוא עוד מהבודהיזם המוקדם (עברית):
https://youtu.be/qJYQccHNNvY?long=yes
תומאס הובס (Thomas Hobbes) היה פילוסוף מדיני אנגלי שחי בעידן רב תהפוכות לאנגליה. זו תקופה מרובת סכסוכים ומאופיינת באי יציבות שלטונית. מכאן שהגותו המדינית תאמה את ניסיונו היומיומי.
הובס הילד הצטיין בספרות ובמתמטיקה והראה ניצנים של גאונות כבר אז. עוד כילד תירגם מיוונית ללטינית את המחזה "מְדִיאָה" של אֶוְרִיפִידֶס ובשל בלוריתו השחורה כונה על ידי חבריו ללימודים בשם "עורב".
ב-1642 עזב תומס הבוגר, שונא הסכסוכים ומי שתמיד השתדל להימנע מהם, לצרפת. שם פרסם את הספר "הלוויתן". ספר ההגות שעתיד לזעזע רבים. זה היה בשנת 1651.
הרעיונות המדיניים של תומאס הובס, חשוב לציין שנבעו בין השאר מהבנתו את הסכנות הטמונות בשלטון לא יציב ודרדור המצב לאנרכיה ורצונו ביציבות.
#הרעיון
בבסיס תפיסתו של הובס הרציונלי ניצב הניגוד בין מצב הטבע, בו האדם נהנה מחירות ולא קיים שלטון מדיני, לבין המצב המדיני, בו מתקיים שלטון.
"חירות" על פי הגדרתו היא היעדרם של גורמים חיצוניים שביכולתם ליטול מהאדם חלק מהכוח שלו לעשות כרצונו.
העולם שהוא ראה במצב הטבעי היה עולם בו אין שלטון ובני האדם נמצאים במלחמה מתמדת.
מצב הטבע היה לתפיסתו מצב אומלל של "מלחמת הכול בכול". רצונותיהם האנוכיים של בני האדם מובילים אותם למאבק מתמיד, אחד כנגד השני.
משום כך הוא פיתח תיאוריה הדוגלת במשטר יציב, חזק ובלתי ניתן לערעור. הוא אף האמין בזכותם האלוהית של המלכים ותמך במונרכיה מוחלטת.
הוא ציין שלושה מניעים שמאפיינים בני אדם: התחרות (גורמת לנו לפגוע באחרים על מנת לצבור הישגים), חוסר האמון (שמוביל אותנו לפגוע באחרים למען ביטחוננו) והרצון בתהילה (שמניע אותנו לפגוע באחרים רק כדי להשיג פרסום ומוניטין).
לא מקבלים? - באחת משתי דוגמאות שהוא נותן הובס מראה את המלחמה התמידית בין מדינות. בהיעדר שלטון מעליהן נמצאות ארצות דרך קבע במצב הטבע, זו ביחס לזו. דוגמאות? - אם היה חי היום הוא היה ודאי מדגים זאת במלחמת רוסיה באוקראינה. לפני חצי מאה היה מצביע ודאי על מלחמת העולם השנייה, בה כיכבו היטלר וסטאלין השאפתנים, חסרי האמון והמגלומנים.
מכאן הייתה תפיסתו שהחיים ללא ממשל ושולט יהיו בודדים, דלים, קצרים, מאוסים ואכזריים. ואם זהו המצב שבו אין שלטון מדיני, סבור הובס שעל בני האדם התבוניים לכרות ביניהם ברית לכינון מדינה ושבראשה יעמוד ריבון.
הובס מבדיל בין שני מושגי יסוד טבעיים. הראשון הוא ה"זכות הטבעית" (Jus Naturale), במרכזה החרות של הפרט לעשות כרצונו על מנת לשמור על חייו.
השני הוא "חוק הטבע" (Lex Naturalis), הנגזר מכוח ההגיון ואוסר על הפרט לנקוט בפעולות שיסכנו את קיומו.
מסקנתו של הובס שעדיף שלטון אבסולוטי של ריבון, עם עדיפות לשלטון של אדם אחד או לפחות של אספה ריבונית. אגב, הוא מעדיף שלטון יחיד בו לא יהיו מאבקים בין השותפים לשלטון שיערערו את היציבות.
לתפיסתו, שלטון כזה לא יהיה כפוף לחוק וישלוט בכל תחומי החיים של אזרחיו. השלטון האבסולוטי גם יחזיק בסמכות, כולל בתחום הדת והפרשנות לעקרונות המוסר.
תמיכתו של הוגה הדעות הובס בשלטון של שליט יחיד נובעת ממסקנתו שיש לעשות הכל על מנת שלא לשוב למצב הטבעי, המצב שהוא רואה כמצב הרע ביותר.
תפיסתו הפילוסופית של תומס הובס כיוונה לתורת החוזים החברתיים. זו תיאוריה שגרסה שהיחיד מסכים לוותר על זכויותיו הטבעיות או לפחות על חלק מהן, בתמורה להגנה ממדינה מדכאת. במילים אחרות, הפרט בחברה מקריב מעט מזכותו הטבעית לחירות ולחופש - בתמורה לביטחון אישי העומד במרכז חוק הטבע. זו "האמנה החברתית", מושג שהוא טבע ושעמיתים ומתנגדים כמו ז'אן ז'אק רוסו וג'ון לוק אימצו ופיתחו גם הם, כל אחד לכיוונו.
הנה הרעיונות של הובס לגבי המדינה:
https://youtu.be/BsN3f1-DFbA
התאוריה המדינית של תומס הובס:
https://youtu.be/9i4jb5XBX5s
ומצגת וידאו עם השוואה בין תורתו המדינית לזו של ג'ון לוק:
https://youtu.be/hNO0DuhLdv4
תחילת שנות ה-90. התמוטטות הגוש הקומוניסטי וגמר המלחמה הקרה היא עובדה ברורה. ברור גם הניצחון המוחלט של הדמוקרטיות ובראשן ארצות הברית של אמריקה על ברית המועצות, הקומוניזם וכל מה שהם חוללו בעולם.
"מה עכשיו?" תהו חוקרי המחשבה המדינית?
עכשיו תרבות! - קבע בשנת 1993 מדען יהודי באמריקה בשם סמואל הנטינגטון. בהרצאה שנתן לרגל הופעת הספר "קץ ההיסטוריה" והפכה עם הזמן למאמר ובסוף גם לספר מפורסם בשם "התנגשות ציוויליזציות" (Clash of Civilizations).
הוא גרס שבמקום אידאולוגיות שנאבקות ביניהן על שלטון בעולם, על שיטה כלכלית או צורת משטר וכאלה, יריבו הציביליזציות ביניהן ובמהרה תיכנס למריבות גם האחות ההיא שקצת שכחנו ממנה ומהמלחמות שהיא חוללה לאורך מילניום וחצי - נו, אתם זוכרים ודאי... איך קראו לה?
אהה... הדת.
אז מדען המדינה הנטינגטון בחר את השם המצוין "התנגשות הציביליזציות", שמופיע לראשונה בספר "1984" של ג'ורג' אורוול. הוא הזכיר אמנם שם של סרט מד"ב הוליוודי מרובה כוכבים, אבל מאחוריו עמדה תיאוריה רצינית ומנומקת של הוגה מדיני מודרני.
הנטינגטון ההוגה טען אז שאחרי נפילת ברית המועצות, יתבסס המקור העיקרי לסכסוכים בעולם על הבדלים תרבותיים ודתיים בין תרבויות.
הכוונה היא, אגב, לא לתרבות במובן של Culture אלא של ציביליזציה (Civilization), מעין על-תרבות המכילה רבדים שונים. משמעות הציביליזציות לפי הנטינגטון היא חיבור בין מסורת, דת, היסטוריה, שפה, מנהגים ומוסדות - כשכל אלה יוצרים הזדהות של אנשים, העולה על ההזדהות שאנשים חשים עם המדינה.
מכל מקום, בעולם של אחרי המלחמה הקרה, ניבא הנטינגטון שהמצב יוביל להתנגשות בין ציוויליזציות שונות, ביניהן תרבויות מערביות, איסלאמיות, הינדיות וקונפוציאניות.
הוא כתב שמאבקים אל מול טרוריסטים, רדיקלים ובריתות בין ציביליזציות לאחרות, מלחמות בין מערב ומזרח, לצד מלחמות סחר, דת, מנהגים ואינטרסים ובכל שאר בעלי הדעה השונה - כל אלה ימלאו את הוואקום שנשאר אחרי גמר המלחמה הקרה ויבואו במקום המאבק שהסתיים בין הדמוקרטיה לפאשיזם, ולנאצים ובין המערב לקומוניסטים.
הנטינגטון טען שהזהויות התרבותיות והדתיות שמגדירה כל ציוויליזציה יעמתו אותה עם אחרות ובאופן כללי יגרמו לקבוצות הללו להסתכסך אחת עם השנייה. העניין הזה, קבע אז מדען המדינה המפוכח, יוביל לאלימות רבה, למלחמות ולחוסר יציבות ברמה המקומית, האזורית וגם העולמית.
יש כאן מעבר ממלחמות בין מדינות ומלחמות בין אידיאולוגיות להתנגשות אימתנית בין ציביליזציות ודתות ענק מנוגדות.
בעולם שתיאר סמואל לא יהיו גורמים שיכולים להוציא את עצמם מהמשחק, או להימלט ממאבק וממלחמת הציוויליזציות שתיכפה עליהם. כולם במשחק כי כולם מהווים סמרטוט אדום לציביליזציה כלשהי.
וראה זה פלא. מתחילת המילניום לא חסרו דוגמאות לצדקתו. מפיגועי ה-11 בספטמבר והטרור הג'יהאדיסטי, דרך מאבקי רוסיה והאיחוד האירופי על אזורי ההשפעה, מלחמות הסחר בין ארה"ב וסין ובין ארה"ב ליפן שקדמה לה, מאבקים בין סין להודו ועוד.
אז מה אתם אומרים? - האם הנטינגטון צדק או טעה?
הנה הרעיון של התנגשות הציביליזציות:
https://youtu.be/3G8y1JI-WeU
דעאש, כמו אל קעידה, מדגימה את התופעה (עברית):
https://youtu.be/hxblu3u5G_M
דיון קצר על הרעיון של התנגשות הציוויליזציות:
https://youtu.be/FcmQSQnIH2U
וראיון על ציביליזציות מתנגשות עם הנטינגטון:
https://youtu.be/ctz2Sq9K7qk?long=yes
הפילוסוף הגרמני קרל מרקס (Karl Marx) היה אחד הפילוסופים המשפיעים בתולדות הפילוסופיה, כנראה המשפיע מכולם. ביחד עם עמיתו פרידריך אנגלס, מי שהתוודע לעוני ולעליבות שיצרה המהפכה התעשייתית וכתב ב-1842 את "מצבו של המעמד העובד באנגליה", מרקס ניסח, הגדיר ועיצב את הרעיון הסוציאליסטי.
כגיבור מעמד הפועלים שהוא עתיד להפוך, ראה מרקס עוד במאה ה-19 את הסוציאליזם כשלב שיבוא לאחר שהעם העני ישתחרר מכבליו, יעשה מהפכה ויעביר את אמצעי הייצור הקפיטליסטיים לבעלותו שלו, כלומר לבעלות העם.
רעיונות אלה ואחרים נוסחו בספרו של הוגה הדעות קרל מרקס "הקפיטל". את הספר הוא כתב בלונדון, בשנת 1867, בעת גלותו מגרמניה. אלה היו ימי התיעוש הוויקטוריאני המטורף של המהפכה התעשייתית, בתקופה שבה הקפיטליזם היה לטרנד הכלכלי המצליח והסוחף בשתי היבשות החזקות בעולם ובאי האנגלי שביניהן.
אגב, הוא עצמו חי חיי עוני נוראים. איש חולני וחסר אמצעים, מקדיש את חייו לכתיבה, לא עובד בשום עבודה אחרת ולכן ללא הכנסות. בהיותו סוג של סמרטוט אדום עבור האליטה הקפיטליסטית ומצד שני נשוי לאהבת חייו ג'ני ואב ל-7 ילדים - רק שלושה מהם הגיעו לגיל בגרות - העוני הוא סיפור חייו.
ואם היה צריך השראה, אז נקודה מעניינת היא שלא מעט מתיאוריו הקשים של מרקס לגבי מצוקת מעמד הפועלים, הגיעו מספריו של הסופר צ'ארלס דיקנס. סיפוריו היו מלאים בדוגמאות ספרותיות לתוצאות האיומות של כלכלת השוק ושל אי השיוויון שהיא יצרה.
העניים בספריו הם מובסים וחלשים והוא יודע מגוף ראשון על העוני. חוסר הסיכוי של העניים להתמודד אל מול חברה דורסנית השפיע עליו עמוקות. נראה שלא מן הנמנע שהילד אוליבר טוויסט, אותה דמות ספרותית מבית המחסה לעניים באנגליה, השפיע על ההיסטוריה לא פחות מהקיסר הצרפתי נפוליאון ומהצורר הנאצי היטלר.
כך או כך, ביחד עם שותפו אנגלס, הפיץ מרקס את רעיונותיו הסוציאליסטיים בעולם. הוא טען שאחרי המהפכה הסוציאליסטית והשתלטות הסוציאליזם עליה, על החברה להתקדם לשלב של קומוניזם, מבנה חברתי שבו ישררו חיי שיתוף ושוויון מלאים בין האזרחים כולם.
כמו שבדרך כלל מוצאים אצל אנשים מורכבים - גם בקרל מרקס יש טוב ויש רע. מצד אחד הוא רצה בעולם טוב יותר, עולם שבו אין מנוצלים ומנצלים. מצד שני, הוא חתר למהפכה וידע שבדרך להגשמת חזונו, האלימות היא בלתי נמנעת. הגותו של מרקס הדגישה את נושא המעמדות בחברה והציגה את המהפכה האלימה כיסוד משמעותי בשינוי החברתי או בוויסות של הסדר לכיוון הסדר הצודק העתידי של השליטים והנשלטים.
שנים רבות אחרי מותו, אכן חוללו רעיונותיהם של הפילוסוף מרקס וידידו אנגלס את המהפכה הסוציאליסטית. ברוסיה השתלטו הבולשביקים על הממלכה והשליטו בה קומוניזם נוקשה וקפדני. אחריהם הפכו קומוניסטיות מדינות רבות, כולל סין, וייטנאם וקובה.
היו שנים שבהם נראה היה שהקומוניזם עומד להשתלט על העולם. למדינות הקומוניסטיות ניתן להוסיף גם את מדינות ברית ורשה, כמו פולין, יוגוסלביה, בולגריה ועוד. הייתה זו ברית המועצות החזקה שהשליטה בהן את הקומוניזם באותה תקופה. בכל מדינה כזו היא דאגה להשליט שלטון קומוניסטי מקומי וצייתן.
עד היום רואים הסוציאליסטים בקרל מרקס את מי שניתץ את השלשלאות של הבורגנות, הגן על המסכנים וחשב על הפועלים ועל שחרורם מהעול של הקפיטליזם הדורסני.
רבים אחרים, במיוחד אלו שבעד כלכלה חופשית, דמוקרטית ואף קפיטליסטית, רואים בו את מי שהוביל לסבלם של מיליארד בני אדם. בתור הדגמה הם מצביעים על מדינות גברית המועצות, סין ומדינות ברית ורשה, שנשלטו ועדיין די נשלטות על ידי הקומוניזם והבולשביזם, כמו גם על משטרים שקמו על יסודות תורתו והיו לדיקטטורות אכזריות, נוקשות ובלתי דמוקרטיות.
יש גם עניין עם יהדותו של מרקס. כן, קרל "הלוי" מרקס נמנה על משפחת מומרים. נולד יהודי ומשפחתו הפכה נוצרית. מצד אביו הוא היה נכדו של הרב הראשי של עירו ומצד אמו נמנה על שושלת רבנים הולנדית. אביו, עורך הדין, המיר את דתו לאחר שהשתנו בגרמניה החוקים ונאסר על יהודים לעסוק במקצוע. על מנת שיוכל להתפרנס מעריכת דין, הוא התנצר עם משפחתו ושם המשפחה "הלוי" הפך למרקס. החלפת הדת הזו עתידה לעצב את אופיו הפילוסופי, כצופה אובייקטיבי אל לפחות שלא חושש להצביע על הדרך המתמרנת בה משמשות דתות לשליטה במעמד העובדים המנוצלים.
בימינו רבים רואים בקרל עצמו אנטישמי היסטורי, דבר לא קשה כל כך בגרמניה של אותם ימים. אומרים שבכתביו התייחס האיש ליהודים בביקורתיות כמעט ארסית. הוא גרס שהדימוי של היהודים כנוכלים ורודפי כסף היא שלאורך דורות הם נדחפו שלא מרצונם להתפרנס מהלוואות בריבית ועסקאות ממון די בזויות, מה שיצר להם דימוי של חמדנים.
להגנתו אומרים רבים מהחוקרים כי את האשמה באופי היהודי הגרוע תלה הגאון האקסצנטרי בדת היהודית ולא ביהודים עצמם. זה מסתדר כמובן גם עם תיעובו של מרקס את הדתות בכלל וראייתו את הדת ככלי המשמש את הקפיטליזם כ"אופיום להמונים", אמצעי מתוחכם שבזכותו מוכנים הפועלים לשאת את חיי העוני והסבל שלהם, בדרך לגאולה שמבטיחה הדת.
כנראה שכמו כל גיבור בסרט איכותי, או במקרה הזה בסרט של ההיסטוריה עצמה, גם מרקס היה מורכב ורב פנים - גם טוב, גם רע וגם מה שביניהם.
הנה סיפורו של קרל מרקס, מבקר הקפיטליזם (מתורגם):
https://youtu.be/fSQgCy_iIcc
כאן המרקסיזם מוסבר יפה (מתורגם):
https://youtu.be/0gNkohtRB0s
סרטון אנימציה שמתאר בביקורתיות את הסוציאליזם לפי קרל מרקס (מתורגם):
http://youtu.be/LAkyUJ5aIZY
משנתו של קארל מרקס:
https://youtu.be/TMmDebW_OBI
וסרט תיעודי על קארל מרקס וחייו (עברית):
https://youtu.be/Z3vVhd42Ct4?long=yes
