הקרקס (Circus) הוא מופע בידור נודד, שמגיע לכל עיר ובונה בה אוהל גדול. חבורת בדרנים ולוליינים עורכים באוהל את מופע הקרקס ומשעשעים את הקהל במופעי אומץ וצחוק.

ליצנים, קוסמים ולהטוטנים עורכים בקרקס מופעים שהקהל, במיוחד הילדים שבו, אוהב מאד.

המרכיבים של הקרקס היו תמיד הומור, שעשוע, השתאות מדברים מדהימים ובידור להמונים. עד לכניסת הטלוויזיה לבתינו היה הקרקס אחת מחוויות הבידור הפופולריות ביותר.

כשהקרקס מסיים את ההופעות במקום, מקפלים העובדים את כל הציוד וממשיכים בדרכם. הם מובילים את החיות, הציוד והאוהלים המקופלים, במשאיות וטנדרים, היישר אל היעד הבא להופעות.

רבים רואים בשימוש בחיות בקרקס מעשה אכזרי ולא ראוי, בשל היחס שמגלים הקרקסים הללו לחיות הפרא במהלך האילוף. בעבר הציגו בקרקסים מופעים רבים המשלבים חיות ותרגילים מדהימים שבעלי החיים יכולים לעשות, אבל כיום ההופעות הללו הולכות ונעלמות ובארצות רבות בעולם, הדבר איננו חוקי יותר.

בימינו הולך עולם הקרקסים ודועך. אחת הסיבות היא המגבלות שמטילים עליהם. מנגד משפיעה גם הירידה בפופולריות של הקרקס, בעיקר בשל ריגושים מודרניים שבמאה ה-21 הולכים ומחליפים אותו.


הנה קרקס מדהים:

https://youtu.be/n6w1N3E_QlU


עוד הופעות קרקס גדולות מהחיים:

https://youtu.be/ZUwZ4UZ_uO0


ובמסגרת ה"פריק שואו" שהציע בעבר הקרקס הוצגו בו תופעות ואנשים חריגים:

https://youtu.be/OQBukXJTfWo

הומור סלפסטיק (Slapstick) הוא סוג של קומדיה פיזית שתעניין את כל מי ששאלו את עצמם למה אנחנו נקרעים מצחוק כשמישהו מחליק על קליפת בננה, חוטף עוגה בפרצוף או מקבל מכה לא מכוונת ומתפתל מכאבים.

כי כשמכים מישהו על הראש ובמקום צרחה נשמע רעש מצלצל וכל הגוף מתנדנד כמו קפיץ, זה סלפסטיק (Slapstick), אמנות קומית שלא מבדילה בין תרבויות, שפות או תקופה.

השם "סלפסטיק" עצמו בא מכלי עץ מיוחד שהיה מורכב משני לוחות שיצרו רעש חזק כשהקישו אותם זה בזה. הם נועדו בתיאטרון ליצור רעש חזק, שהחליף את קולם של המכה או האגרוף ואיפשר לשחקנים להכות אחד את השני על הבמה מבלי להכאיב ולפגוע אחד בשני באמת.

שורשי הקומדיה הפיזית הזו מגיעים לתיאטרון האיטלקי של המאה ה-16, הקומדיה דל'ארטה (Commedia dell'Arte). בתיאטרון הזה ביצעו דמויות כמו ארלקינו (Arlecchino) פעלולים אקרובטיים ונפילות קומיות והצחיקו אץ הקהל באמצעות מה שיקבל את השם סלפסטיק.

בתחילת המאה ה-20 מצא הסלפסטיק את ביטויו המושלם בקולנוע האילם. צ'רלי צ'פלין (Charlie Chaplin), באסטר קיטון (Buster Keaton), הארולד לויד (Harold Lloyd) ולורל והארדי (Laurel and Hardy) הידועים בתור "השמן והרזה" - כולם הפכו את הנפילות, ההחלקות והתאונות הפיזיות לאמנות מדויקת, מצחיקה ומשעשעת.

באסטר קיטון, למשל, נודע בכך שביצע את כל הפעלולים המסוכנים בעצמו, כולל סצנה מפורסמת בסרט Steamboat Bill," Jr." משנת 1928. זו סצנה שבה קיר בניין שלם במשקל 2 טון נופל עליו והוא שורד רק בזכות חלון פתוח שעבר בדיוק מעליו. המרחק, אגב, בין מסגרת החלון לגופו היה רק 5 סנטימטרים מכל צד.

הרולד לויד, מצידו, התפרסם בסצנה האייקונית שבה הוא תלוי על מחוגי שעון ענקי בגובה רב, למרות שאיבד שתי אצבעות בתאונה עם פצצת דמה בצילומים מוקדם יותר.

הקסם של הסלפסטיק טמון ביכולתו לעקוף מחסומי שפה ותרבות, כי הוא מצחיק ללא מילים. אבל יש בו גם משהו עמוק יותר. התיאוריה הפסיכולוגית מסבירה שאנחנו צוחקים בזכות שילוב של תחושת עליונות והקלה. כשצ'פלין מחליק על קליפת בננה או כשקיטון נופל מבניין, האלימות כל כך מוגזמת, שהיא הופכת למופשטת. המוח שלנו מזהה את הפער בין המציאות הכואבת לבין הייצוג המוגזם, מה שיוצר הקלה של המתח שמתבטאת בצחוק רועם.

הסיטואציות המוגזמות יוצרות מרחק בטוח בין הצופה לבין הכאב המדומה, מה שמאפשר לנו לצחוק ללא תחושת אשמה.

הפיזיקה המעוותת של עולם הסלפסטיק, שבו אנשים יכולים לשרוד נפילות מגובה רב או להיפגע מפטישים ענקיים ולהמשיך הלאה, יוצרת מציאות פנטסטית משלה. העיקרון המרכזי בה הוא תזמון מדויק לחלוטין וגם הקצנה פיזית מבוקרת שגורמת לנו להאמין ובו זמנית לא להאמין למה שאנחנו רואים.

בעידן המודרני השפיעו שלושת המצחיקנים (The Three Stooges) על דורות שלמים עם הסטירות, המכות והמצבים האבסורדיים שלהם. מו הווארד (Moe Howard) היה מכה את לארי פיין (Larry Fine) וקרלי הווארד (Curly Howard) במשך שנים, עד שמשפחות בכל העולם הכירו את הצליל האופייני של כף היד על המצח.

השני הוא ג'קי צ'אן (Jackie Chan) ששילב אומנויות לחימה עם סלפסטיק בצורה ייחודית, תוך שהוא מבצע את כל הפעלולים בעצמו. צ'אן שבר כמעט כל עצם בגופו לפחות פעם אחת במהלך הקריירה שלו.

השלישי הוא ג'ים קארי (Jim Carrey) שהפך את גופו לכלי קומי גמיש במיוחד. רואים את זה בסרטים כמו "המסכה" (The Mask) ואייס ונטורה. כמוהו אבל באופן שונה, יצר רואן אטקינסון (Rowan Atkinson) את מיסטר בין (Mr. Bean), דמות שמעט מאוד מדברת אבל מצחיקה מיליונים רק עם קומדיה פיזית טהורה.

בעידן החדש העביר את המסורת לדורות הצעירים הסרט "לבד בבית" (Home Alone), שכתב ג'ון יוז (John Hughes) וביים כריס קולמבוס (Chris Columbus). היו בו, למשל, מלכודות ביתיות מתוחכמות שהפכו שודדים למטרות סלפסטיק קלאסיות ומצחיקות במיוחד.


הנה הומור הסלפסטיק:

https://youtu.be/G5Ny3jaZ82Y


דוגמה לסלפסטיק בסרטים מתקופת הסרט האילם:

https://youtu.be/SsIm6bRUg7M


לורל והארדי בקטע סלפסטיק אופייני:

https://youtu.be/Nsc0s0kUXjQ


צ'ארלי צ'אפלין בסלפסטיק?

https://youtu.be/kPcEFHA3X0c


סלפסטיק בנוסח מיסטר בין:

https://youtu.be/qkAvyxZNOvo


סלפסטיק בנוסח ילדי ישראל (עברית):

https://youtu.be/5cd9OuU-gt8


וההיסטוריה של קומדיית הסלפסטיק:

https://youtu.be/Sihi0awUnEc?long=yes

רבים מכירים את צ'ארלי צ'אפלין כשחקן הקומדיה הגדול ביותר מתקופת הסרט האילם וכלל לא מכירים את המתחרה הגדול שלו ומי שבעיני רבים נחשב אז לגדול השחקנים והיוצרים בתחום הקומדיה של אותם ימים, או כמו שאורסון וויילס כינה אותו פעם "הליצן הגדול בתולדות הקולנוע".

קראו לו באסטר קיטון (Buster Keaton) וסרטו "הגנרל" הוא מהסרטים הגדולים בתולדות הקולנוע. הוא כתב, ביים ושיחק בסרטיו בצורה גאונית והיה אולי המלך של שחקני הקומדיה בעידן הסרט האילם.

באסטר קיטון ידע להפיק קטעי קומדיה מצולמים ומורכבים, שהיו חסרי תקדים בסרטים הקומיים של ה"מוביז", הסרטים האילמים של תחילת המאה העשרים. המצבים הקומיים שהוא ידע ליצור בסרטיו היו מתוחכמים ומסונכרנים באופן מדהים ומשעשע במיוחד.

כמו צ'אפלין, היו לו רעיונות מדהימים ויצירתיים והוא עשה קולנוע מלא דימיון, פעולה ובידור - במלוא הרצינות.

סמלו המסחרי של קיטון היו הפנים החתומות שלו. הקומדיה שלו היתה גופנית והוא היה אלוף הביצועים המצחיקים. אבל הוא סירב לחייך ותמיד עשה הכל עם פני "פוקר פייס". נים לא נע בפניו, כשמסביב הכל אחוז טירוף וצחוק. זה היה חלק מהקסם שלו. חלק מכריע כנראה.

אז נכון שגדול שחקני הקומדיה הזה לא חייך מעולם בסרטיו והבעת פניו החתומה לא השתנתה אפילו בסצנות המשעשעות ביותר, אבל הקהל התפוצץ מצחוק.

כי דווקא הניגוד שבין פניו הקפואות וללא ההבעה ובין הביצועים ה"מפילים" שלו הוא שהפך אותו לאגדה ולענק קומדיה מטורף.

אבל קיטון, בניגוד לצ'אפלין ולורל והארדי (השמן והרזה), לא הצליח לצלוח את המעבר לסרט המדבר. כל סרטיו המדברים נכשלו והוא לא חזר לעצמו. מדי פעם זכה לתפקידים קטנים בסרטים של גדולי הקולנוע, כולל צ'ארלי צ'אפלין עצמו, אבל אלה היו תפקידים זעירים שניתנו לו יותר מתוך רחמים וכבוד למי שהיה, מאשר מתוך הערכה ליכולות המשחק שלו בהווה.

רק בשנות ה-60 של המאה הקודמת גילו את באסטר קיטון מחדש והחלו לחפש עותקים ישנים של סרטיו, כדי לתת לו את הכבוד המגיע לו כאחד מגדולי הראינוע.

בסרטיו הגדולים מתקופת הסרט האילם, באסטר קיטון גם לא נעזר בכפילים או פעלולנים. הוא עצמו עשה את כל הפעלולים והפעולות המסוכנות, המפחידות והיצירתיות שכל כך אפיינו את סרטיו - לגמרי בעצמו.


הנה באסטר קיטון וההשפעה שלו על תולדות הקולנוע והקומדיה הקולנועית:

https://youtu.be/UWEjxkkB8Xs


קטעים מצחיקים מתוך סרטיו:

http://youtu.be/LWEo4M8nZQQ


פעלולים מטורפים שעשה בעצמו וללא כפילים:

https://youtu.be/yOo_ZUVU_O8


חברים מספרים עליו:

https://youtu.be/frYIj2FGmMA


באסטר קיטון לומד איגרוף:

https://youtu.be/2IKEJcVE_M0


קיתון בקטע רציני מתוך סרטו "הצלם":

http://youtu.be/3a69Ek4KWts


על מלך הפעלולים vs הסרטים המודרניים:

https://youtu.be/-zpapFoUgTI


הפעלולים הגדולים של בסטר קיטון - עכשיו בצבע:

https://youtu.be/34IqNZ0zB-I?long=yes


וסיפורו המלא של ענק הסרט האילם שסירב לחייך:

https://youtu.be/72FQIV-jpEk?long=yes

מונטי פייטון (Monty Python) הם קבוצת קומיקאים בריטית שהפכה לאחת מהמשפיעות ביותר על עולם הקומדיה המודרנית ונחשבות היום לאחת מפסגות ההומור של המאה ה-20.

הקבוצה נוסדה בשנת 1969 והורכבה מ-6 חברים מוכשרים: גרהם צ'פמן, ג'ון קליז, טרי גיליאם, אריק אידל, טרי ג'ונס ומייקל פיילין. כל אחד מהם הביא איתו סגנון הומור ייחודי משלו, מה שיצר תמהיל מנצח של יצירתיות וטירוף.

סוד ההומור של מונטי פייטון טמון ביכולתם לשלב אבסורד עם ביקורת חברתית חדה. הם לקחו את המציאות היומיומית והפכו אותה על פיה, תוך שהם מערערים על מוסכמות חברתיות ותרבותיות. הקבוצה הצליחה ליצור הומור שהוא בו-זמנית אינטליגנטי ומטופש, מתוחכם ופשוט, ובכך פנתה לקהל רחב ומגוון.

תחילת דרכם של מונטי פייטון הייתה בתוכנית הטלוויזיה "מונטי פייטון'ס פליינג סירקס" ששודרה ב-BBC בין השנים 1969 ל-1974. התוכנית הייתה מהפכנית לזמנה, עם מבנה לא שגרתי של מערכונים שזרמו אחד לתוך השני בצורה אסוציאטיבית, ואנימציות סוריאליסטיות של טרי גיליאם. הם שברו את כל הכללים המקובלים של קומדיית סקצ'ים טלוויזיונית, והציגו סגנון חדש ונועז שלא נראה כמותו קודם לכן.

ההצלחה של התוכנית הובילה את הקבוצה ליצור סרטים קולנועיים, כאשר "מונטי פייטון והגביע הקדוש" משנת 1975, שהפך לסרט פולחן אהוב במיוחד. הסרט, שהוא פרודיה על אגדות המלך ארתור, הדגים היטב את הסגנון הייחודי של הקבוצה: שילוב של הומור אבסורדי, ביקורת חברתית ושבירת המוסכמות של הז'אנר הקולנועי.

אגב, תוך שהוא הצליח לשלב בדרמה היסטורית את הקומדיה המופרעת שלהם, "מונטי פייטון והגביע הקדוש" גם פגע בו-זמנית בכל דת מרכזית, מה שהיוצרים הגדירו בתור ההישג הקומי הגדול ביותר שלהם.

מונטי פייטון ידועים במיוחד במערכונים הבלתי נשכחים שלהם. "מערכון התוכי המת" למשל, הפך לאחד המערכונים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של הקומדיה. הוא מציג לקוח המנסה להחזיר תוכי מת לחנות חיות מחמד, כשהמוכר מתעקש שהתוכי רק ישן. המערכון מדגים את יכולתם של מונטי פייטון ליצור סיטואציות אבסורדיות ולהעצים אותן עד לנקודת שיא מצחיקה.

מערכונים מפורסמים נוספים כוללים את "משרד ההליכות המטופשות", שבו ג'ון קליז מציג סדרת הליכות מגוחכות, או זה של "כנופיית סבתות הגיהנום", המציג קבוצת נשים מבוגרות ככנופיית אופנוענים מפחידה. מערכונים אלה מדגימים את יכולתם של מונטי פייטון לקחת רעיונות פשוטים ולהפוך אותם לקומדיה גאונית.

השפעתם של מונטי פייטון על עולם הקומדיה היא עצומה. הם פתחו את הדלת לסגנונות חדשים של הומור והשפיעו על דורות של קומיקאים ויוצרים. הגישה הפוסט-מודרנית שלהם, המערערת על מוסכמות ומשחקת עם המדיום עצמו, ניכרת בעבודותיהם של יוצרים עכשוויים רבים.

לסיכום, סוד ההצלחה של מונטי פייטון טמון ביכולתם לשלב אבסורד, חדשנות וביקורת חברתית בצורה שמדברת אל קהלים מגוונים. הם הצליחו ליצור הומור שהוא בו-זמנית נגיש ומתוחכם והשפעתם ממשיכה להיות מורגשת עד היום בעולם הקומדיה והבידור.


הנה סיפורה של חבורת מונטי פייטון (עברית):

https://youtu.be/Pqy647XnHsw


ראיון עבודה מטופש:

https://youtu.be/-v1OLMjG52I


וזה כבר פולחן - "המשרד להליכות מטופשות" מתוך "הקרקס המעופף" של מונטי פייטון:

https://youtu.be/HHFuTpVvRCI


הכפר הנורווגי המצחיק עם מעבר החצייה המטופש שנולד בהשראתם:

https://youtu.be/NWez8iYHI00


מערכון התוכי המת (מתורגם):

https://youtu.be/pUQh2ivVED4


הכנופיה של "סבתות הגיהנום":

https://youtu.be/Ygy7UDADXDg


למה מיכלאנג'לו לא צייר את הסעודה האחרונה?

https://youtu.be/l9Aj7W3g1qo


האביר השחור:

https://youtu.be/ZmInkxbvlCs


החידון הקומוניסטי:

https://youtu.be/vZ9myHhpS9s


מתקן האופניים:

https://youtu.be/Tq_xTeWiv6I


הצלובים ששרים "תמיד הבט על הצד הבהיר של החיים"...

https://youtu.be/SJUhlRoBL8M


ממשרד החיוך - לא צריך סוסים בקאסט:

https://youtu.be/895eSm4oQRw


סרט תיעודי על הפלא של חבורת מונטי פייטון:

https://youtu.be/GnTWlK6orz8?long=yes


וכתבה על הסרט "מונטי פייטון והגביע הקדוש":

https://youtu.be/RJyJjffX4sY?long=yes

צ'ארלי צ'פלין נחשב מגדולי שחקני הקולנוע ובמאי הקולנוע בכל הזמנים. הוא ידוע כמי ששמו היה בשלב מסוים במאה ה-20 כמעט שם נרדף לקולנוע בכלל ולהומור קולנועי בפרט.

אבל לא כולם יודעים שמי שהיה גם הכוכב הגדול של הקולנוע האילם לא היה רק שחקן ובמאי מצויין, אלא גם תסריטאי, מפיק ורקדן מצוין ואולי מפתיע, אבל גם מלחין מדהים שהלחין את המוסיקה לכל סרטיו, מבלי לדעת תווים כלל.

צ'פלין הוא שהמציא את דמות "הנווד", דמות קולנועית מרתקת ואהובה שרבים בעולם רצו לראות כל סרט שבו היא משתתפת וכמובן שמדובר בסרטיו שלו. הדמות המלנכולית אך משעשעת הזו עתידה להפוך בידי הזהב שלו לדמות אנטי גיבור מושלמת, שדרכה צ'פלין העביר רעיונות ומסרים חברתיים חשובים ביותר.

צ'ארלי צ'פלין היה מהכוכבים היחידים של תקופת הסרט האילם שהצליחו לשמור על מעמדם גם בתקופת הסרט המדבר. הוא לא החל לעשות סרטים כאלו מיד. במקום לקפוץ למים הקוליים ולהסתכן בכישלון, כמו שקרה לרבים מכוכבי הסרט האילם, הוא המתין זמן רב עד שהחל ליצור סרטים מדברים, המתנה שהשתלמה לו ולקהל שלו מאוד.

כי צ'פלין למד היטב את החידוש ויישם אותו היטב, בהדרגה ובמקוריות ויצירתיות שאפיינו אותו מאז ומתמיד. התוצאה הייתה סרטים מדברים ומצליחים נוספים ולא פחות חשוב - בעלי משמעות ומסרים חברתיים נוספים.


הנה סיפורו של צ'ארלי צ'פלין (עברית):

https://youtu.be/HodX1sewRos


באנגלית על חייו של צ'ארלי צ'פלין והקריירה שלו:

https://youtu.be/cjIVItch43Y


קטע מסרט "הנער" של צ'ארלי צ'פלין, בו הילד שלו שובר בשבילו חלון ואז מופיע "במקרה" צ'ארלי הזגג בסביבה:

https://youtu.be/7K5mdTDFLZY


צ'ארלי הוא עובד פס ייצור במפעל בסרט "זמנים מודרניים" ונכנס אל תוך גלגלי המכונה הגדולה:

https://youtu.be/ZdvEGPt4s0Y


מה שקורה כשהוא נבחר לנסות במפעל את "אוטומט המזון".


צ'ארלי צ'פלין באוסף "פספוסים" מסרטיו השונים:

https://youtu.be/2A_xERLt-2U


וכתבת טלוויזיה על חייו שלא היו תמיד פשוטים (עברית):

https://youtu.be/CmAWhlEbQfE?long=yes

טום וג'רי (Tom and Jerry) הם הגיבורים של סדרת סרטי אנימציה משנות החמישים והשישים. הסרטים הקצרים מהסדרה נוצרו גם לקולנוע ואף זכו כמה פעמים בפרס אוסקר וגם הפכו לסדרות טלוויזיה מצליחות המוקרנות עד היום.

הסדרה היא המחשה ברורה לחיים בטבע, בכל הסרטים של טום וג'רי מנסה טום החתול לתפוס את ג'רי העכבר. הוא תמיד מסתבך ונכשל במשימה, כשבמיוחד עושה לו צרות כלב הבולדוג ספייק שהתכניות של טום ללכוד את ג'רי לא מעניינות אותו כי הוא עסוק בלרדוף את טום עצמו.

אבל בסרטים המצוירים באורך מלא של טום וג'רי הם עשו יותר מאשר בטלוויזיה. ראשית, הם דיברו הרבה יותר מבסדרת הטלוויזיה. הם גם בסרטים שונים גיבורי ספרות כמו שרלוק הולמס, הקוסם מארץ עוץ ורובין הוד.

ויקיפדיה מספרת שבשנות השישים השמידה שריפה גדולה שפרצה באולפני MGM את כל העותקים המקוריים של טום וג'רי. מאז משודרים סרטונים אחרים שהם עיבוד שנעשה לפרקי הסדרה ושוחרר כמה שנים לפני השריפה.


הנה קדימון מהסרט של טום וג'רי: 2021

https://youtu.be/ra_SOUDQWyY


האבולוציה, השינוי שעברו הדמויות המצוירות של טום וג'רי לאורך השנים:

https://youtu.be/No24CzbE928


טום וג'רי במשחק מחשב:

https://youtu.be/gD55AgtZh_s


וטום וג'רי בהמון סרטונים:

https://youtu.be/beOrCRG6V3g?long=yes

מומחים אומרים שהומור ושכל קשורים זה בזה ושאנשים מצחיקים הם גם לרוב אנשים נבונים ואינטליגנטיים מאד. יתכן שההוכחה הקיצונית לכך היא הקומיקאי הבריטי רואן אטקינסון (Rowan Atkinson). הוא בעיקר ידוע בזכות הדמות הטלוויזיונית המעט ילדותית אבל מאוד מצחיקה, שברא, "מיסטר בִּין" (Mr. Bean).

עם מנת משכל שהיא גבוהה אפילו מזו של אלברט איינשטיין, היא עומדת על 178, ותואר שני בהנדסת חשמל מאוניברסיטת אוקספורד היוקרתית, האיש הזה יכול היה בקלות להיות מהנדס, ממציא או מדען בעל שם עולמי.

אבל הופעה חביבה שנתן במקביל לסיום לימודיו, מקום בו אגב, לא הפסיק להצחיק את חבריו הסטודנטים, שינתה את ייעודו. הוא השתתף במערכון של חבורת מונטי פייטון ודי גנב ההצגה לאלופי הקומדיה הטלוויזיונית של התקופה.

בטלוויזיה הוא מקבל, אחרי שבעבר ביקש וסורב, תכנית משלו ואחרי ההצלחה המטורפת הוא פוצח בתכנית קבועה. בבריטניה הרגילה להומור שנון ומילולי הוא מככב והפרצופים שהוא כל כך מיטיב לייצר מקנים לו את הכינוי "פני גומי".

עם תכניתו הוא רץ 5 שנים. ההצלחה לה זכה הפכה אותו לסופר סטאר בריטי. אבל כשהציעו לו לעשות תכנית חדשה בפריים טיים, הוא העדיף ליצור סדרה. כדי להקל על העבודה הקשה של לכתוב את התכנית בעצמו, הוא בוחר לבנות צוות שאיתו יעשה את התכנית.

אבל הכי מעניינת הייתה סוגיית הדיבור. אטקינסון החליט לעשות סדרה ללא מילים. הסיבה - הוא כבר תכנן הצלחה עולמית והבין שרק דילוג על מחסום השפה יאפשר זאת. הוא בחר בדמות שלא תדבר, אלא תתנהג.

את הרעיון, אגב, הוא לקח מז'אק טאטי, השחקן הצרפתי שבילדותו ראה סרט שלו מ-1953, "חופשתו של מר הולו". הגיבור התמים והמצחיק של טאטי לא מפסיק להתקע בכל דבר, לחולל נזקים ולזרוע הרס, ואת הכל הוא עושה ללא מילים. כשהוא מתוכנן נכון, רואן מבין, ההומור האילם משעשע לא פחות מאשר סרטים עם טקסטים שנונים.

וכך נולד "מיסטר בִּין". קשה להחליט אם הוא ילד מגודל או מבוגר אינפנטילי, אבל בִּין הוא ברנש חכם, קצת קנאי, לוטש עיניים לצדדים ובעיקר - איש ללא מילים. עם בובת דובי שהוא לוקח לכל מקום ומכונית חבוטה, שננעלת בעזרת מנעול ובריח, הוא מפלס את דרכו בעולם.

וממש כמו טאטי, צ'ארלי צ'פלין, באסטר קיטון ואנשי הקומדיה של הסרט האילם - בִּין עושה את דרכו בעולם בשקט, תרתי משמע.

ההצלחה פנומנלית. בכל פרק של "מיסטר בין" צפו כמעט מיד כ-20 מיליון איש. המדהים הוא שעם כל התהילה שלה, אנשים לא מודעים לכך שבסדרת "מיסטר בין" צולמו רק 14 פרקים.

רק 14 פרקים, אבל קנו אותם לשידור יותר מ-250 תחנות טלוויזיה בעולם. ובכול ארץ בה הוצגה, היא הפכה ללהיט מטורף.

לאחר ההצלחה הפנומנלית רואן עובר לקולנוע. הסרט הראשון של מיסטר בִּין היה לסרט הבריטי המצליח ביותר בהיסטוריה.

הסרט השני והאחרון שלו הוא "החופשה של מיסטר בין", סרט מטורף שגם בו הוא מפוצץ אולמות.

אחר כך יהיו גם "ג'וני אינגליש", "הפתן השחור" והוא כבר יגלם דמויות חדשות. אבל בעיני הציבור יישאר לעד אטקינסון, חובב המכוניות המפוארות, "מיסטר בין".


קיצור דמותו של רואן אטקינסון - המצחיקן הגאון:

https://youtu.be/HHA-NdM7mZE


קטע ההגזמות עם חבורת מונטי פייתון:

https://youtu.be/cYtYBI6eZ3E


מתכנית הטלוויזיה הראשונה שלו "לא מהדורת השעה 9 בערב" בה מונטי פייתון הוא המשיח האמיתי:

https://youtu.be/asUyK6JWt9U


קטע מהסדרה המצחיקה-היסטורית blackadder על תולדות אנגליה:

https://youtu.be/G2DCExerOsA


מהרגעים הגדולים של מיסטר בין:

https://youtu.be/KsgJC6brhgc


קדימון לסרט הקולנוע הראשון שלו והסרט הבריטי הכי מצליח בהיסטוריה:

https://youtu.be/OxLQZVmKWEo


סצנה ממנו:

https://youtu.be/QE6PvNohffc


במוזיאון:

https://youtu.be/rWqVoaYxgRs


סועד במסעדה צרפתית:

https://youtu.be/MCJcxb_RtII


יותר מזל משכל - הולך לים בסצנת הסיום של "החופשה של מיסטר בין":

https://youtu.be/0Iykn4mBT9U


והקדימון של "ג'וני אינגליש" המהדורה השפויה של ג'יימס בונד:

https://youtu.be/bbi0A2EUQUs