שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
כיצד שינו הביטלס את העולם?
הלהקה החשובה ביותר והידועה ביותר במוסיקה העולמית היא ללא ספק להקת "החיפושיות" (The Beatles). הלהקה הבריטית "הביטלס", 4 צעירים פשוטים מהעיר ליברפול, ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר, הם הלהקה הראשונה שכל העולם הכיר ושהמעריצים שלה צרחו בהופעות שלה לאורך כל המופע. ההערצה אליהם הגיעה לרמה שקיבלה שם - "ביטלמניה" ("מחלת הביטלס")..
גם איכותה המוסיקלית של המוסיקה שיצרו "הביטלס" נחשבת לאחת הפסגות של המוסיקה הפופולארית בעולם - רבים רואים בה ממש מוסיקה קלאסית, המשתווה לאיכות המוסיקלית של מלחינים כמו בטהובן, באך ומוצרט.
בלהקה היו חברים 4 מוסיקאים מצוינים ובמיוחד הובילו אותה בכישרון רב ג'ון לנון ופול מקרטני. הם התפרסמו בשירי רוק, משולבים במקצבי ריתם אנד בלוז והרמוניות קוליות מצוינות, כותבים את שיריהם בעצמם (חדשני באותם ימים) ואלופים במשחקי מילים חביבים, חוש הומור מעולה ומראה מצודד. אחרי שכבשו את לונדון ואת אנגליה כולה, הם כבשו את ארה"ב ואת שאר העולם ולאחר שהתבגרו מוסיקלית והמוסיקה שלהם הלכה והתפתחה ונעשתה חכמה ויצירתית, הם הפכו ללהקת הרוק החשובה בהיסטוריה.
הנה סיפורם של הביטלס:
https://youtu.be/FZSHsJjsh-Y
תקציר תולדות החיפושיות:
https://youtu.be/7ItiFZBAMlI
הופעה של הביטלס מהימים הגדולים של הביטלמניה:
https://youtu.be/jenWdylTtzs
מיק ג'אגר מנהיג ה"רולינג סטונז" מכניס אותם להיכל התהילה של הרוק:
https://youtu.be/0rolz1VasS4
כדי שגם הילדים של היום יאהבו אותם, גם בערוץ הילדים בישראל עושים חגיגה לביטלס (עברית):
http://youtu.be/uxotFidI9os
אולי כך יתארו בשנת 3000 את הביטלס (:
http://youtu.be/3Z2vU8M6CYI
סרט תיעודי על הלהקה הגדולה בהיסטוריה של הפופ:
https://youtu.be/t1BEIbtoqK0?long=yes
וסיפורם המלא של הביטלס (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?long=yes
מה היה הבוטיק של הביטלס?
אם תסעו בסאבווי הלונדוני לתחנת בייקר סטריט (Baker Street) תראו את הבניין שבו היא פעלה. היא ניצבה בפינת הרחובות בייקר ופדינגטון, כשעל חזית הבניין שבו היא ניצבה, התנוסס ציור קיר ענקי ופסיכדלי. היא עצמה הייתה מבולגנת, מפסידה, נוהלה גרוע על ידי חבר ילדות שלא הבין בעסקים ולבסוף נסגרה. במי מדובר לדעתכם?
זו הייתה החנות של הלהקה המפורסמת ביותר בעולם, אבל היא נראתה כמו בדיחה. הניגודים בה זעקו לשמיים. אמרו עליה שהיא החנות הגרועה בעולם, אבל המקום הכי כיפי שיש, או "גן עדן פסיכדלי" בלשונו של ג'ון לנון..
חברי הביטלס פתחו את "בוטיק אפל" (Beatles Apple Boutique), חנות האופנה שלהם, בשנת 1967. הם קראו לה בשם המפתיע Apple Boutique, כמו שם חברת התקליטים שלהם.. בבוטיק נמכרו בגדים, חפצי אופנה ואקססוריז לגברים ונשים, בקו האופנה שהמשיך את הלבוש המסוגנן שלבשה הלהקה בתקופת האלבומים הציוריים דוגמת סרג'נט פפר. היא הייתה באמת מקום מגניב, אבל הייתה מקום מפסיד מיומו הראשון. מעריצים רבים פקדו אותו בתקווה לפגוש את אחד הכוכבים, אבל הם לא היו שם אף פעם, כך שכמעט איש לא קנה בה דבר. לחברים ומכרים הירבו לתת שם מתנות ודברים בחינם, עוד מתכון בדוק להפסדים ולפשיטת רגל..
פול מקרטני תיאר אותה ביום הפתיחה כ"מקום יפה שבו אנשים יפים יוכלו לקנות דברים יפים". אבל זה לא הספיק כדי להפוך אותה להצלחה והיא מעולם לא הייתה יותר מאשר קוריוז, או בדיחה על חשבון הלהקה הטובה בעולם. הצלחה במסחר מחייבת מיקוד והבנה בעסקים ולאיש מהם לא היה ידע כלשהו במסחר, או אפילו זמן לעשות זאת ברצינות. אחות של פטי האריסון, יפהפיה לונדונית מוכרת, ניסתה לסייע ולגרום ללקוחות להיכנס בכך שבילתה בחנות זמן רב, אבל אפילו זה לא עזר. הבוטיק התקיים ללא כיוון או מטרה, עד שאחד העיתונים כינה את הביטלס "חנוונים" והם נעלבו מאד... כך שלבסוף החליטה הלהקה לסגור את בוטיק אפל והם חילקו את הסחורה במתנה לציבור, בחינם, כשכל אחד בא ולקח כרצונו..
הנה דיווח טלוויזיוני על פתיחת בוטיק Apple, החנות של הביטלס:
http://youtu.be/vNM_WBU4Ko4
ובוטיק אפל של הביטלס בלונדון בשנת 1968:
http://youtu.be/vgy7zWJqAw4
כך נראתה החנות שנים רבות אחרי כן ובסוף ציור הענק שהתנוסס בעבר על הבניין:
http://youtu.be/og2wF9o-ylk
כך הנציח מישהו במצלמת 8 מ"מ וללא סאונד את סגירת החנות וחלוקת המלאי בחינם למעריצים:
http://youtu.be/d4eZBGHi75o
טקס להנצחת חברי הביטלס לנון וג'ורג' הריסון לאחר צביעת הבניין בלבן:
http://youtu.be/6kKU0Y05RxI
חנויות המזכרות שמוקדשות לביטלס בליברפול, לעומתה, מרוויחות המון:
http://youtu.be/HjD_h2r4E5k
איך צוללת צהובה הפך את הביטלס למצוירים?
בשנת 1968, בשיא הצלחתם, עשו חברי הלהקה המפורסמת בעולם, הביטלס, את "צוללת צהובה" (Yellow Submarine). זה היה סרט אנימציה מצויר שנוצר בהשראת שיר בשם זה, שהוקלט לראשונה באלבום "Revolver" של הלהקה.
הסרט התבסס על שירי "הביטלס", בו כיכבו הדמויות המאוירות של חבריה. לקראת סופו של הסרט, בידיעה שזה מה שיביא את המעריצים בהמוניהם לבתי הקולנוע, הוצגה גם סצנה אחת מצולמת ולא מאוירת, של הלהקה בהופעה. הסרט הציג אנימציות מרתקות ואפילו חדשניות לזמנן והיה צבעוני ומעט פסיכדלי אפילו, בהתאם לרוח התקופה.
במקביל לסרט יצא גם אלבום בשם זה, עם פסקול הסרט. הם הוסיפו לו 4 שירים נוספים, שלא נכללו בסרט. בצידו השני של התקליט נכללה גם המוסיקה מהסרט, שנכתבה ותוזמרה על ידי ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי האגדי של החיפושיות.
הנה קדימון הסרט "צוללת צהובה":
https://youtu.be/vefJAtG-ZKI
שיר הנושא צוללת צהובה עם האנימציה המקורית והנפלאה:
https://youtu.be/m2uTFF_3MaA
וניסיון משעשע בתמימותו המעריצה (עברית):
https://youtu.be/BfNhlz29GWM
מהו מעבר החציה המפורסם בעולם?
מעבר החציה הכי מפורסם בלונדון וכנראה בעולם, הוא זה שברחוב אבי רוד (Abbey Road) בבירת בריטניה. הוא הפך לאחד הצילומים המפורסמים בהיסטוריה של הרוק. הסיפור הוא שב-1969, בעת שהקליטו ארבעת המופלאים את האלבום האחרון שלהם, הוחלט שעל העטיפה יתנוסס צילום ומישהו העלה רעיון שיצטלמו במעבר החציה שליד האולפן. הם יצאו ופסעו על מעבר החצייה וקראו לאלבום על שם הרחוב שבו הוקלט.
לא רבים יודעים שמעבר החציה מול אולפני "אבי רוד" קדם לשם האולפנים הללו. רק לאחר הצלחת האלבום והפיכתו לאתר מקודש למעריצי הלהקה, שונה שם האולפנים לאולפני "אבי רוד". הם ומעבר החצייה שליד האולפן הפכו מאז ל"מכה" של מעריצי הביטלס בכל העולם.
וכך הפך מעבר החציה מול "אבי רוד" לאתר עליה לרגל להמוני תיירים. כמו "אולפני אבי רוד", גם הוא הוכרז במהלך השנים כאתר מורשת בריטי. מאות תיירים משחזרים מדי יום את צילום עטיפת האלבום, ממש כאילו היו ה"ביטלס". הם מצטלמים על מעבר החצייה הזה ומשחזרים את הרגע הגדול ההוא, כמו פול, ג'ון, ג'ורג' ורינגו.
אגב, בשיפוצים ושינויים שחלו בצומת במהלך השנים, הוזז מעבר החציה בכמה מטרים ממקומו המקורי.
הנה סיפור הצילום המפורסם והאגדות שמסביבו:
https://youtu.be/t_DLLF7sEJg
תמונות חברי הלהקה מזמן הצילומים:
https://youtu.be/id2Z7KtGSyw
שגעון הצילומים במעבר החציה הנודע:
https://youtu.be/AoVvSW-Qqmk
כך מצלמים את דוקטור הו באבי רוד:
http://youtu.be/W1bUDz4xtpc
אבי רוד היום:
https://youtu.be/Ic3tX6HdxKM
ומעט על האלבום המיתולוגי:
https://youtu.be/KXjIi6YIpbU
איך החלו הביטלס לעבוד עם ג'ורג' מרטין?
ג'ורג' מרטין (George Martin) ידוע כמי שקיבל את הביטלס לאודישן בחברת התקליטים EMI והחתים אותם על חוזה הקלטות בחברה. אבל לא כולם יודעים שהאיש הוא אחד האחראים העיקריים לכך שארבעה המוסיקאים הללו מליברפול, הפכו למלכי המוסיקה הפופולרית ולקלאסיקה בפני עצמם.
ראשית, מרטין אחראי לכך שהם החליפו את המתופף המקורי שלהם, פיט בסט, שהאגדה מספרת שהוא, ג'ורג' מרטין, דרש שיוחלף. האמת היא כנראה מעט שונה, הוא הציע להחליפו בהקלטות ולאו דווקא בהופעות. אפילו מרטין לא ידע אז שהביטלס צפויים להצלחה כה מסחררת ורק העובדה שהם הבינו שעליהם לזרוק את בסט לחלוטין מהלהקה, הביאה לכך שהם הזמינו את רינגו סטאר, מה שסגר את ה"קאסטינג" הטוב בהיסטוריה של הרוק, ללהקת רוק מעולה. ברור היום שזו הייתה אחת ההחלטות החכמות שקיבלה הלהקה ולא מעט בזכותה היא הפכה ללהקה המצליחה והטובה שהם.
עוד תרומה של ג'ורג' מרטין ללהקה קשורה בכך שהוא מעולם לא התווכח עם רצונם להקליט רק שירים שהם כתבו. ההחלטה הזו שלהם הייתה פורצת דרך והאיש הכל כך מנוסה הזה והמקושר כל כך, יכול היה בקלות ללחוץ ולהביא לשינוי, אבל הוא הבין את הכישרון והאנשים שעמדו מולו וקיבל את זה, כאילו הם המנוסים והמקצועיים והוא הלומד. זה היה כמובן ההיפך - הם היו חבורה פוחזת ורעשנית מליברפול והוא מהמפיקים המנוסים באנגליה של אותם ימים.
בהמשך הוא הפך לדמות חשובה במיוחד בעיצוב הצליל והגאונות של הביטלס. למעשה, אם בוחנים את התוספות שידע לתת להם, בעיבוד, בהפקה המוסיקלית, בסאונד ובהמצאות המוסיקליות המהממות שהוסיף לשיריהם, כמעט בלתי נמנע מלקבוע שמרטין היה הגאון הנוסף בלהקה שגם ככה הכילה כמות בלתי סבירה של גאונים.
מתוספות המיתרים בשירים כמו Yesterday ואלינור ריגבי ועד הפסיכדליה בשירי סרג'נט פפר ו"אבי רוד", מרטין עתיד להפוך לכוח משמעותי בלהקה, מבלי שהיה חבר בה. כל כך הרבה שירים הוא הפך לקלאסיקות, בזכות הידע העצום והכישרון, אבל לפני הכל בזכות היכולת שלו להכיל את הלהקה המצוינת הזו ואת חבריה, אחד לאחד, ולמזג אותם עם רעיונותיו ולהפוך את החומר שלהם לשירים מושלמים ומופקים כהלכה.
הנה ג'ורג' מרטין והביטלס מספרים על ההיכרות ההדדית:
https://youtu.be/h3AY1CVUgJw
והסיפור המלא של ג'ורג' מרטין והביטלס:
https://youtu.be/WscjZkIYjr8?long=yes
איך הפך ג'ון לנון את משקפי סבתא לאגדה?
איך כבשו הביטלס את אמריקה?
זה היה ב-1964, כשהביטלס הגיעו לסיבוב ההופעות הראשון שלהם באמריקה. 3000 מעריצים ובעיקר מעריצות, התגודדו בשדה התעופה וחיכו לארבעת המופלאים. עימם המתינו כמה עשרות כתבים. במסיבת העיתונאים שערכה הלהקה עם נחיתתה, התייחסו אליהם העיתונאים כדרכם של כל המבוגרים באמריקה. איש הרי לא הבין למה עושים עניין כזה מלהקת פופ... הם ראו אותם כסתם חבורה סתמית של צעירים ששרים שירים מתקתקים.
אבל במהלך מסיבת העיתונאים הזו, שבו ארבעת חברי הביטלס את ליבם, בהומור העוקצני והשנון שלהם, באי-ההתחנפות שלהם לעיתונות וב-coolיות שנטפה מהם בכמויות... התוצאה הייתה שכבר באותו היום הוכרז גם בתקשורת השגעון של הביטלס ושווק לאמריקה כולה.
73 מיליון אמריקנים צפו בהם באותו ערב, כשהם מופיעים בלייב, לא רק בתנועות שפתיים, בתכניתו הפופולארית כל כך של אד סאליבן. שידור הטלוויזיה הזה עשה את הלא-יאומן והסיר את כל שארית ההתנגדות האמריקאית לבריטים. כך הפכו הביטלס לדבר הכי חם בצפון אמריקה ומיד אחריהם החלה התופעה שתיקרא "הפלישה הבריטית". אחריהם יוזמנו להקות בריטיות רבות להופיע בארצות הברית ויהפכו פופולאריות ומשפיעות. מעתה הפציצה בריטניה את אמריקה בלהקות רוק משובחות - מ"הקינקס" המצליחים מאד ועד "החיות" עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז" ו"ג'רי והפוסעים", להקת "הזומבים", עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שיביאו הרמוניות קוליות מרהיבות. אחריהם יגיעו התותחים הכבדים, מלהקת "המי" המצויינת, עם הכור האטומי של הכשרונות שבה, ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" עם בלוז קשוחי שמקורו, כמה מעניין באמריקה ועם מיניות מתפרצת והכריזמה המדהימה של מיק ג'אגר.
אבל בראש כל אלה תעמוד ותוביל במשך כל העשור של שנות ה-60, להקה אחת - היא, איך לא, הביטלס!
הנה הביטלס אצל אד סאליבן שממש התאהב בפשטות, הכישרון וההומור של הבחורים:
https://youtu.be/b-VAxGJdJeQ
הביטלמניה מגיעה לאמריקה:
https://youtu.be/aeswlOJEdQg
וההומור השנון של חברי הלהקה שצחק על עשירים, לעג למראיינים והדליק את הצעירים:
https://youtu.be/t1BEIbtoqK0?t=415
מהי חברת אפל רקורדס שהקימו הביטלס?
זה קרה כשבריאן אפשטיין, האמרגן המיתולוגי של הביטלס, מת. מעתה, החליטו חברי הלהקה, הם ינהלו את עסקיהם בעצמם. לשם כך הוקמה בשנת 1968 חברת התקליטים והסרטים "אפל רקורדס" (Apple Records). חברי הביטלס החליטו שזו תהיה חברה שונה והפוכה מחברות התקליטים השמרניות והמסחריות שפעלו אז בעולם הפופ. ואכן, חברת אפל רקורדס התכוונה להיות מעין "בית פתוח", שיאפשר לאמנים צעירים להציג רעיונות אמנותיים לא שגרתיים ואף נועזים ולקבל מימון והפקה מחברת תקליטים יצירתית וצעירה, שמביטה בהם בעניין שאינו רק מסחרי אלא גם אמנותי ומבינה אותם.
כמובן שהחברה הייתה לחברת התקליטים שהוציאה בהמשך גם את תקליטי "הביטלס" עצמה ואת תקליטי הסולו של חברי הלהקה (ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר) בקריירות שלאחר פירוקה.
אפל רקורדס הייתה גם הסיבה שבמשך שנים רבות הייתה חברת המחשבים Apple מנועה בהסכם משפטי מלעסוק בכל דבר שקשור במוסיקה, למעט טכנולוגיה שאיפשרה השמעת מוסיקה, כמו מכשירי האייפוד המצליחים. רק לאחר שמיזם iTunes הצליח במכירת שירים מקוונת נערך הסכם שאיפשר את מכירת שירי הלהקה בו.
חברת אפל קיבלה את שמה מציור של הצייר רנה מגריט.
הנה הנסיבות שבהן נולדה חברת אפל:
http://youtu.be/3VY3_0tkjFk
http://youtu.be/SaS1u6nVE3A
והנה החיבור המנצח בין שתי ה"אפליות":
http://youtu.be/BWm6KMJGhGc
מסע באלבומים של ארבעת המופלאים, לרגל עליית שירי הביטלס לאייטונז:
https://youtu.be/4Pf3s1KNYvI
וסרט ארוך עם 107 עובדות על הביטלס:
https://youtu.be/colkbNZQ2LM?long=yes
מהו הרא קרישנה?
מי לא ראה ברחובות תל אביב את חבורת המאמינים בלבוש הצבעוני, השרים בקול גדול ובשמחה "הרי קרישנה"? - ובכן, זה לא הארי קרישנה, אלא הַרֵא קְרישְׁנַה. זוהי תנועה, וחלק מדת שמספרת שהאל קְרישְׁנַה הופיע לפני כ-5000 שנה בעיר ההודית הקדושה וְרינְדָאוַנַה (Vrindavan). לפי אמונתם של אנשי קרישנה, אחת הדרכים להגיע למטרה העליונה של אהבה לאל היא על ידי חזרה שוב ושוב על שמותיו. הם עושים זאת בכל דרך, כולל שירים רפטטיביים (שחוזרים שוב ושוב על אותן מילים).
אז איך קרה שהתנועה ההודית הקטנה הזו פרצה את גבולות הודו ויצאה אל כל העולם כולו? - איך דווקא קרישנה הפכה לאחת מהתנועות המפורסמות בעולם?
הסיפור המופלא נולד בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הביטלס, הלהקה המצליחה בעולם, גילתה לפתע עניין בתנועה וברעיונותיה. כחלק מהחיבור לקרישנה הוציא גיטריסט הלהקה ג'ורג' האריסון סינגל בשם “המנטרה של הרא קרישנה” והצטרף לתת-זרם של התנועה. ההצלחה הייתה כמעט מיידית. "ילדי הפרחים", שהיו צמאים לחיי רוח ולפילוסופיה שתחזק את רעיונותיהם הלא-מגובשים מאד, הסתערו על הבשורה המתנגנת והנעימה של קרישנה. מייסד התנועה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ניצל את ההתלהבות ופתח עשרות מרכזי לימוד באמריקה. בבת אחת הפך הקרישנה ללהיט.
חלק מהסוד של התנועה הן מנגינות סוחפות וקלות לזכירה, כאלה שנכנסות לראש וקשה להוציאן משם. לדעת המאמינים, השירה נועדה לשמור על קשר עם אלוהים. היא מתווספת לברכת ה"הרא קרישנה", שחברי התנועה נוהגים לברך בה איש את רעהו ולמנטרות החוזרות של הגיית השם.
ורק אזהרה אחת - תמיד יש מי שאולי ינצלו אמונות תמימות כמו הקרישנה, כדי לצרף אנשים לכתות לא רצויות, שאין בינן לבינה הרבה. היזהרו בבקשה. יש הבדל בין להתעניין בדת נחמדה מהעולם ולשמוח עם חבריה ובין לבחור בדרכה, מבלי להבין את המשמעות העמוקה של המעשה.
הנה החיבור בשנות ה-60 בין הרא קרישנה ללהקה הכי חשובה בעולם:
https://youtu.be/mtHNYVKHbPY
כך מסביר סוואמי פרבהופאדה, ראש האגודה לתודעת קרישנה מהי הרא קרישנה:
https://youtu.be/08mrVoNJi-k
המנגינה המפורסמת ביותר של הארי קרישנה:
https://youtu.be/XVMgEupff-E
ואותו בשיר אצל ההיפים בשנות ה-60 בסן פרנסיסקו, מולדת ההיפים:
https://youtu.be/nuZU81nhBBY
על חלומם של המאמינים לבנות מקדש ענקי בעיר וְרינְדָאוַנַה שבה התחיל הכל:
https://youtu.be/zb89uQhIqqI
ושיר להרי קרישנה ברחובות תל אביב:
https://youtu.be/4ZH79DTqMjw
הלהקה החשובה ביותר והידועה ביותר במוסיקה העולמית היא ללא ספק להקת "החיפושיות" (The Beatles). הלהקה הבריטית "הביטלס", 4 צעירים פשוטים מהעיר ליברפול, ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר, הם הלהקה הראשונה שכל העולם הכיר ושהמעריצים שלה צרחו בהופעות שלה לאורך כל המופע. ההערצה אליהם הגיעה לרמה שקיבלה שם - "ביטלמניה" ("מחלת הביטלס")..
גם איכותה המוסיקלית של המוסיקה שיצרו "הביטלס" נחשבת לאחת הפסגות של המוסיקה הפופולארית בעולם - רבים רואים בה ממש מוסיקה קלאסית, המשתווה לאיכות המוסיקלית של מלחינים כמו בטהובן, באך ומוצרט.
בלהקה היו חברים 4 מוסיקאים מצוינים ובמיוחד הובילו אותה בכישרון רב ג'ון לנון ופול מקרטני. הם התפרסמו בשירי רוק, משולבים במקצבי ריתם אנד בלוז והרמוניות קוליות מצוינות, כותבים את שיריהם בעצמם (חדשני באותם ימים) ואלופים במשחקי מילים חביבים, חוש הומור מעולה ומראה מצודד. אחרי שכבשו את לונדון ואת אנגליה כולה, הם כבשו את ארה"ב ואת שאר העולם ולאחר שהתבגרו מוסיקלית והמוסיקה שלהם הלכה והתפתחה ונעשתה חכמה ויצירתית, הם הפכו ללהקת הרוק החשובה בהיסטוריה.
הנה סיפורם של הביטלס:
https://youtu.be/FZSHsJjsh-Y
תקציר תולדות החיפושיות:
https://youtu.be/7ItiFZBAMlI
הופעה של הביטלס מהימים הגדולים של הביטלמניה:
https://youtu.be/jenWdylTtzs
מיק ג'אגר מנהיג ה"רולינג סטונז" מכניס אותם להיכל התהילה של הרוק:
https://youtu.be/0rolz1VasS4
כדי שגם הילדים של היום יאהבו אותם, גם בערוץ הילדים בישראל עושים חגיגה לביטלס (עברית):
http://youtu.be/uxotFidI9os
אולי כך יתארו בשנת 3000 את הביטלס (:
http://youtu.be/3Z2vU8M6CYI
סרט תיעודי על הלהקה הגדולה בהיסטוריה של הפופ:
https://youtu.be/t1BEIbtoqK0?long=yes
וסיפורם המלא של הביטלס (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?long=yes
אם תסעו בסאבווי הלונדוני לתחנת בייקר סטריט (Baker Street) תראו את הבניין שבו היא פעלה. היא ניצבה בפינת הרחובות בייקר ופדינגטון, כשעל חזית הבניין שבו היא ניצבה, התנוסס ציור קיר ענקי ופסיכדלי. היא עצמה הייתה מבולגנת, מפסידה, נוהלה גרוע על ידי חבר ילדות שלא הבין בעסקים ולבסוף נסגרה. במי מדובר לדעתכם?
זו הייתה החנות של הלהקה המפורסמת ביותר בעולם, אבל היא נראתה כמו בדיחה. הניגודים בה זעקו לשמיים. אמרו עליה שהיא החנות הגרועה בעולם, אבל המקום הכי כיפי שיש, או "גן עדן פסיכדלי" בלשונו של ג'ון לנון..
חברי הביטלס פתחו את "בוטיק אפל" (Beatles Apple Boutique), חנות האופנה שלהם, בשנת 1967. הם קראו לה בשם המפתיע Apple Boutique, כמו שם חברת התקליטים שלהם.. בבוטיק נמכרו בגדים, חפצי אופנה ואקססוריז לגברים ונשים, בקו האופנה שהמשיך את הלבוש המסוגנן שלבשה הלהקה בתקופת האלבומים הציוריים דוגמת סרג'נט פפר. היא הייתה באמת מקום מגניב, אבל הייתה מקום מפסיד מיומו הראשון. מעריצים רבים פקדו אותו בתקווה לפגוש את אחד הכוכבים, אבל הם לא היו שם אף פעם, כך שכמעט איש לא קנה בה דבר. לחברים ומכרים הירבו לתת שם מתנות ודברים בחינם, עוד מתכון בדוק להפסדים ולפשיטת רגל..
פול מקרטני תיאר אותה ביום הפתיחה כ"מקום יפה שבו אנשים יפים יוכלו לקנות דברים יפים". אבל זה לא הספיק כדי להפוך אותה להצלחה והיא מעולם לא הייתה יותר מאשר קוריוז, או בדיחה על חשבון הלהקה הטובה בעולם. הצלחה במסחר מחייבת מיקוד והבנה בעסקים ולאיש מהם לא היה ידע כלשהו במסחר, או אפילו זמן לעשות זאת ברצינות. אחות של פטי האריסון, יפהפיה לונדונית מוכרת, ניסתה לסייע ולגרום ללקוחות להיכנס בכך שבילתה בחנות זמן רב, אבל אפילו זה לא עזר. הבוטיק התקיים ללא כיוון או מטרה, עד שאחד העיתונים כינה את הביטלס "חנוונים" והם נעלבו מאד... כך שלבסוף החליטה הלהקה לסגור את בוטיק אפל והם חילקו את הסחורה במתנה לציבור, בחינם, כשכל אחד בא ולקח כרצונו..
הנה דיווח טלוויזיוני על פתיחת בוטיק Apple, החנות של הביטלס:
http://youtu.be/vNM_WBU4Ko4
ובוטיק אפל של הביטלס בלונדון בשנת 1968:
http://youtu.be/vgy7zWJqAw4
כך נראתה החנות שנים רבות אחרי כן ובסוף ציור הענק שהתנוסס בעבר על הבניין:
http://youtu.be/og2wF9o-ylk
כך הנציח מישהו במצלמת 8 מ"מ וללא סאונד את סגירת החנות וחלוקת המלאי בחינם למעריצים:
http://youtu.be/d4eZBGHi75o
טקס להנצחת חברי הביטלס לנון וג'ורג' הריסון לאחר צביעת הבניין בלבן:
http://youtu.be/6kKU0Y05RxI
חנויות המזכרות שמוקדשות לביטלס בליברפול, לעומתה, מרוויחות המון:
http://youtu.be/HjD_h2r4E5k
בשנת 1968, בשיא הצלחתם, עשו חברי הלהקה המפורסמת בעולם, הביטלס, את "צוללת צהובה" (Yellow Submarine). זה היה סרט אנימציה מצויר שנוצר בהשראת שיר בשם זה, שהוקלט לראשונה באלבום "Revolver" של הלהקה.
הסרט התבסס על שירי "הביטלס", בו כיכבו הדמויות המאוירות של חבריה. לקראת סופו של הסרט, בידיעה שזה מה שיביא את המעריצים בהמוניהם לבתי הקולנוע, הוצגה גם סצנה אחת מצולמת ולא מאוירת, של הלהקה בהופעה. הסרט הציג אנימציות מרתקות ואפילו חדשניות לזמנן והיה צבעוני ומעט פסיכדלי אפילו, בהתאם לרוח התקופה.
במקביל לסרט יצא גם אלבום בשם זה, עם פסקול הסרט. הם הוסיפו לו 4 שירים נוספים, שלא נכללו בסרט. בצידו השני של התקליט נכללה גם המוסיקה מהסרט, שנכתבה ותוזמרה על ידי ג'ורג' מרטין, המפיק המוסיקלי האגדי של החיפושיות.
הנה קדימון הסרט "צוללת צהובה":
https://youtu.be/vefJAtG-ZKI
שיר הנושא צוללת צהובה עם האנימציה המקורית והנפלאה:
https://youtu.be/m2uTFF_3MaA
וניסיון משעשע בתמימותו המעריצה (עברית):
https://youtu.be/BfNhlz29GWM
מעבר החציה הכי מפורסם בלונדון וכנראה בעולם, הוא זה שברחוב אבי רוד (Abbey Road) בבירת בריטניה. הוא הפך לאחד הצילומים המפורסמים בהיסטוריה של הרוק. הסיפור הוא שב-1969, בעת שהקליטו ארבעת המופלאים את האלבום האחרון שלהם, הוחלט שעל העטיפה יתנוסס צילום ומישהו העלה רעיון שיצטלמו במעבר החציה שליד האולפן. הם יצאו ופסעו על מעבר החצייה וקראו לאלבום על שם הרחוב שבו הוקלט.
לא רבים יודעים שמעבר החציה מול אולפני "אבי רוד" קדם לשם האולפנים הללו. רק לאחר הצלחת האלבום והפיכתו לאתר מקודש למעריצי הלהקה, שונה שם האולפנים לאולפני "אבי רוד". הם ומעבר החצייה שליד האולפן הפכו מאז ל"מכה" של מעריצי הביטלס בכל העולם.
וכך הפך מעבר החציה מול "אבי רוד" לאתר עליה לרגל להמוני תיירים. כמו "אולפני אבי רוד", גם הוא הוכרז במהלך השנים כאתר מורשת בריטי. מאות תיירים משחזרים מדי יום את צילום עטיפת האלבום, ממש כאילו היו ה"ביטלס". הם מצטלמים על מעבר החצייה הזה ומשחזרים את הרגע הגדול ההוא, כמו פול, ג'ון, ג'ורג' ורינגו.
אגב, בשיפוצים ושינויים שחלו בצומת במהלך השנים, הוזז מעבר החציה בכמה מטרים ממקומו המקורי.
הנה סיפור הצילום המפורסם והאגדות שמסביבו:
https://youtu.be/t_DLLF7sEJg
תמונות חברי הלהקה מזמן הצילומים:
https://youtu.be/id2Z7KtGSyw
שגעון הצילומים במעבר החציה הנודע:
https://youtu.be/AoVvSW-Qqmk
כך מצלמים את דוקטור הו באבי רוד:
http://youtu.be/W1bUDz4xtpc
אבי רוד היום:
https://youtu.be/Ic3tX6HdxKM
ומעט על האלבום המיתולוגי:
https://youtu.be/KXjIi6YIpbU
החיפושיות
ג'ורג' מרטין (George Martin) ידוע כמי שקיבל את הביטלס לאודישן בחברת התקליטים EMI והחתים אותם על חוזה הקלטות בחברה. אבל לא כולם יודעים שהאיש הוא אחד האחראים העיקריים לכך שארבעה המוסיקאים הללו מליברפול, הפכו למלכי המוסיקה הפופולרית ולקלאסיקה בפני עצמם.
ראשית, מרטין אחראי לכך שהם החליפו את המתופף המקורי שלהם, פיט בסט, שהאגדה מספרת שהוא, ג'ורג' מרטין, דרש שיוחלף. האמת היא כנראה מעט שונה, הוא הציע להחליפו בהקלטות ולאו דווקא בהופעות. אפילו מרטין לא ידע אז שהביטלס צפויים להצלחה כה מסחררת ורק העובדה שהם הבינו שעליהם לזרוק את בסט לחלוטין מהלהקה, הביאה לכך שהם הזמינו את רינגו סטאר, מה שסגר את ה"קאסטינג" הטוב בהיסטוריה של הרוק, ללהקת רוק מעולה. ברור היום שזו הייתה אחת ההחלטות החכמות שקיבלה הלהקה ולא מעט בזכותה היא הפכה ללהקה המצליחה והטובה שהם.
עוד תרומה של ג'ורג' מרטין ללהקה קשורה בכך שהוא מעולם לא התווכח עם רצונם להקליט רק שירים שהם כתבו. ההחלטה הזו שלהם הייתה פורצת דרך והאיש הכל כך מנוסה הזה והמקושר כל כך, יכול היה בקלות ללחוץ ולהביא לשינוי, אבל הוא הבין את הכישרון והאנשים שעמדו מולו וקיבל את זה, כאילו הם המנוסים והמקצועיים והוא הלומד. זה היה כמובן ההיפך - הם היו חבורה פוחזת ורעשנית מליברפול והוא מהמפיקים המנוסים באנגליה של אותם ימים.
בהמשך הוא הפך לדמות חשובה במיוחד בעיצוב הצליל והגאונות של הביטלס. למעשה, אם בוחנים את התוספות שידע לתת להם, בעיבוד, בהפקה המוסיקלית, בסאונד ובהמצאות המוסיקליות המהממות שהוסיף לשיריהם, כמעט בלתי נמנע מלקבוע שמרטין היה הגאון הנוסף בלהקה שגם ככה הכילה כמות בלתי סבירה של גאונים.
מתוספות המיתרים בשירים כמו Yesterday ואלינור ריגבי ועד הפסיכדליה בשירי סרג'נט פפר ו"אבי רוד", מרטין עתיד להפוך לכוח משמעותי בלהקה, מבלי שהיה חבר בה. כל כך הרבה שירים הוא הפך לקלאסיקות, בזכות הידע העצום והכישרון, אבל לפני הכל בזכות היכולת שלו להכיל את הלהקה המצוינת הזו ואת חבריה, אחד לאחד, ולמזג אותם עם רעיונותיו ולהפוך את החומר שלהם לשירים מושלמים ומופקים כהלכה.
הנה ג'ורג' מרטין והביטלס מספרים על ההיכרות ההדדית:
https://youtu.be/h3AY1CVUgJw
והסיפור המלא של ג'ורג' מרטין והביטלס:
https://youtu.be/WscjZkIYjr8?long=yes
מה סיפורם של משקפי ג'ון לנון?
המשקפיים העגולים בסגנון ג'ון לנון נקראו פעם "משקפי סבתא". בשנות ה-20 של המאה הקודמת הן היו משקפי נשים מקובלות. מי שבעיקר נודעו במשקפיים העגולות של אותם ימים, לא היו אושיות אופנה או נשים צעירות דווקא, אלא נשים מבוגרות, דוגמת הרעיות של נשיאי ארה"ב, שהצטלמו לא פעם במשקפיים כאלה.
אבל בשנת 1966 ג'ון לנון שינה לחלוטין את מראהו הצעיר. האיש שבשנים הראשונות של הביטלס היה לבוש חליפה שחורה, בעל שיער ארוך וללא משקפיים, סיגל לעצמו מראה היפי ומרושל. הוא גידל שפם וכמשקפי ראייה הוא בחר במשקפיים העגולים, שהפכו במהירות למזוהים איתו בכל העולם.
כולם קראו אז למשקפיים העגולות "משקפי ג'ון לנון". המרתק הוא שהמוסיקאי המפורסם בעולם הפך ברגע משקפי נשים לא אופנתיות בעליל, לפריט טרנדי ומבוקש אצל כל הצעירים באותן שנים. ממש כמו שכל הגברים הצעירים החלו לגדל אז שפם, רבים מהם חיפשו משקפיים עגולים. זה אגב נרגע אחרי שלנון נרצח...
ואנקדוטה קטנה ומעניינת בנושא. ג'ונישי יורי היה המתורגמן היפאני שליווה את הביטלס במסע ההופעות שלהם ב-1966 ביפאן. בתום סיבוב ההופעות הוא קיבל מלנון את משקפי השמש העגולים שלו במתנה. לאחר שלנון נרצח ב-1980 הסיר ג'ונישי יורי מהמשקפיים את הזגוגיות, מכיוון שהיפאנים מאמינים שהנשמה משתמשת במשקפיים גם בחיים שלאחר המוות. אותו יורי הציע את המשקפיים הללו בשנת 2007 למכירה פומבית, וקיבל עבור המשקפיים של ג'ון לנון סכום ששוויו היה אז מעל מיליון וחצי דולר!
הנה הסיפור של משקפי ג'ון לנון:
https://youtu.be/S30dv5OsK0Y
המשקפיים הללו בשיר הכי מוכר של ג'ון לנון:
https://youtu.be/YkgkThdzX-8
וכך מציעים אותן היום לנשים:
https://youtu.be/AHLUP1TO48k
המשקפיים העגולים בסגנון ג'ון לנון נקראו פעם "משקפי סבתא". בשנות ה-20 של המאה הקודמת הן היו משקפי נשים מקובלות. מי שבעיקר נודעו במשקפיים העגולות של אותם ימים, לא היו אושיות אופנה או נשים צעירות דווקא, אלא נשים מבוגרות, דוגמת הרעיות של נשיאי ארה"ב, שהצטלמו לא פעם במשקפיים כאלה.
אבל בשנת 1966 ג'ון לנון שינה לחלוטין את מראהו הצעיר. האיש שבשנים הראשונות של הביטלס היה לבוש חליפה שחורה, בעל שיער ארוך וללא משקפיים, סיגל לעצמו מראה היפי ומרושל. הוא גידל שפם וכמשקפי ראייה הוא בחר במשקפיים העגולים, שהפכו במהירות למזוהים איתו בכל העולם.
כולם קראו אז למשקפיים העגולות "משקפי ג'ון לנון". המרתק הוא שהמוסיקאי המפורסם בעולם הפך ברגע משקפי נשים לא אופנתיות בעליל, לפריט טרנדי ומבוקש אצל כל הצעירים באותן שנים. ממש כמו שכל הגברים הצעירים החלו לגדל אז שפם, רבים מהם חיפשו משקפיים עגולים. זה אגב נרגע אחרי שלנון נרצח...
ואנקדוטה קטנה ומעניינת בנושא. ג'ונישי יורי היה המתורגמן היפאני שליווה את הביטלס במסע ההופעות שלהם ב-1966 ביפאן. בתום סיבוב ההופעות הוא קיבל מלנון את משקפי השמש העגולים שלו במתנה. לאחר שלנון נרצח ב-1980 הסיר ג'ונישי יורי מהמשקפיים את הזגוגיות, מכיוון שהיפאנים מאמינים שהנשמה משתמשת במשקפיים גם בחיים שלאחר המוות. אותו יורי הציע את המשקפיים הללו בשנת 2007 למכירה פומבית, וקיבל עבור המשקפיים של ג'ון לנון סכום ששוויו היה אז מעל מיליון וחצי דולר!
הנה הסיפור של משקפי ג'ון לנון:
https://youtu.be/S30dv5OsK0Y
המשקפיים הללו בשיר הכי מוכר של ג'ון לנון:
https://youtu.be/YkgkThdzX-8
וכך מציעים אותן היום לנשים:
https://youtu.be/AHLUP1TO48k
זה היה ב-1964, כשהביטלס הגיעו לסיבוב ההופעות הראשון שלהם באמריקה. 3000 מעריצים ובעיקר מעריצות, התגודדו בשדה התעופה וחיכו לארבעת המופלאים. עימם המתינו כמה עשרות כתבים. במסיבת העיתונאים שערכה הלהקה עם נחיתתה, התייחסו אליהם העיתונאים כדרכם של כל המבוגרים באמריקה. איש הרי לא הבין למה עושים עניין כזה מלהקת פופ... הם ראו אותם כסתם חבורה סתמית של צעירים ששרים שירים מתקתקים.
אבל במהלך מסיבת העיתונאים הזו, שבו ארבעת חברי הביטלס את ליבם, בהומור העוקצני והשנון שלהם, באי-ההתחנפות שלהם לעיתונות וב-coolיות שנטפה מהם בכמויות... התוצאה הייתה שכבר באותו היום הוכרז גם בתקשורת השגעון של הביטלס ושווק לאמריקה כולה.
73 מיליון אמריקנים צפו בהם באותו ערב, כשהם מופיעים בלייב, לא רק בתנועות שפתיים, בתכניתו הפופולארית כל כך של אד סאליבן. שידור הטלוויזיה הזה עשה את הלא-יאומן והסיר את כל שארית ההתנגדות האמריקאית לבריטים. כך הפכו הביטלס לדבר הכי חם בצפון אמריקה ומיד אחריהם החלה התופעה שתיקרא "הפלישה הבריטית". אחריהם יוזמנו להקות בריטיות רבות להופיע בארצות הברית ויהפכו פופולאריות ומשפיעות. מעתה הפציצה בריטניה את אמריקה בלהקות רוק משובחות - מ"הקינקס" המצליחים מאד ועד "החיות" עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז" ו"ג'רי והפוסעים", להקת "הזומבים", עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שיביאו הרמוניות קוליות מרהיבות. אחריהם יגיעו התותחים הכבדים, מלהקת "המי" המצויינת, עם הכור האטומי של הכשרונות שבה, ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" עם בלוז קשוחי שמקורו, כמה מעניין באמריקה ועם מיניות מתפרצת והכריזמה המדהימה של מיק ג'אגר.
אבל בראש כל אלה תעמוד ותוביל במשך כל העשור של שנות ה-60, להקה אחת - היא, איך לא, הביטלס!
הנה הביטלס אצל אד סאליבן שממש התאהב בפשטות, הכישרון וההומור של הבחורים:
https://youtu.be/b-VAxGJdJeQ
הביטלמניה מגיעה לאמריקה:
https://youtu.be/aeswlOJEdQg
וההומור השנון של חברי הלהקה שצחק על עשירים, לעג למראיינים והדליק את הצעירים:
https://youtu.be/t1BEIbtoqK0?t=415
זה קרה כשבריאן אפשטיין, האמרגן המיתולוגי של הביטלס, מת. מעתה, החליטו חברי הלהקה, הם ינהלו את עסקיהם בעצמם. לשם כך הוקמה בשנת 1968 חברת התקליטים והסרטים "אפל רקורדס" (Apple Records). חברי הביטלס החליטו שזו תהיה חברה שונה והפוכה מחברות התקליטים השמרניות והמסחריות שפעלו אז בעולם הפופ. ואכן, חברת אפל רקורדס התכוונה להיות מעין "בית פתוח", שיאפשר לאמנים צעירים להציג רעיונות אמנותיים לא שגרתיים ואף נועזים ולקבל מימון והפקה מחברת תקליטים יצירתית וצעירה, שמביטה בהם בעניין שאינו רק מסחרי אלא גם אמנותי ומבינה אותם.
כמובן שהחברה הייתה לחברת התקליטים שהוציאה בהמשך גם את תקליטי "הביטלס" עצמה ואת תקליטי הסולו של חברי הלהקה (ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר) בקריירות שלאחר פירוקה.
אפל רקורדס הייתה גם הסיבה שבמשך שנים רבות הייתה חברת המחשבים Apple מנועה בהסכם משפטי מלעסוק בכל דבר שקשור במוסיקה, למעט טכנולוגיה שאיפשרה השמעת מוסיקה, כמו מכשירי האייפוד המצליחים. רק לאחר שמיזם iTunes הצליח במכירת שירים מקוונת נערך הסכם שאיפשר את מכירת שירי הלהקה בו.
חברת אפל קיבלה את שמה מציור של הצייר רנה מגריט.
הנה הנסיבות שבהן נולדה חברת אפל:
http://youtu.be/3VY3_0tkjFk
http://youtu.be/SaS1u6nVE3A
והנה החיבור המנצח בין שתי ה"אפליות":
http://youtu.be/BWm6KMJGhGc
מסע באלבומים של ארבעת המופלאים, לרגל עליית שירי הביטלס לאייטונז:
https://youtu.be/4Pf3s1KNYvI
וסרט ארוך עם 107 עובדות על הביטלס:
https://youtu.be/colkbNZQ2LM?long=yes
מי לא ראה ברחובות תל אביב את חבורת המאמינים בלבוש הצבעוני, השרים בקול גדול ובשמחה "הרי קרישנה"? - ובכן, זה לא הארי קרישנה, אלא הַרֵא קְרישְׁנַה. זוהי תנועה, וחלק מדת שמספרת שהאל קְרישְׁנַה הופיע לפני כ-5000 שנה בעיר ההודית הקדושה וְרינְדָאוַנַה (Vrindavan). לפי אמונתם של אנשי קרישנה, אחת הדרכים להגיע למטרה העליונה של אהבה לאל היא על ידי חזרה שוב ושוב על שמותיו. הם עושים זאת בכל דרך, כולל שירים רפטטיביים (שחוזרים שוב ושוב על אותן מילים).
אז איך קרה שהתנועה ההודית הקטנה הזו פרצה את גבולות הודו ויצאה אל כל העולם כולו? - איך דווקא קרישנה הפכה לאחת מהתנועות המפורסמות בעולם?
הסיפור המופלא נולד בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הביטלס, הלהקה המצליחה בעולם, גילתה לפתע עניין בתנועה וברעיונותיה. כחלק מהחיבור לקרישנה הוציא גיטריסט הלהקה ג'ורג' האריסון סינגל בשם “המנטרה של הרא קרישנה” והצטרף לתת-זרם של התנועה. ההצלחה הייתה כמעט מיידית. "ילדי הפרחים", שהיו צמאים לחיי רוח ולפילוסופיה שתחזק את רעיונותיהם הלא-מגובשים מאד, הסתערו על הבשורה המתנגנת והנעימה של קרישנה. מייסד התנועה שְׂרִילַה פְּרַבְּהוּפָּאדַה ניצל את ההתלהבות ופתח עשרות מרכזי לימוד באמריקה. בבת אחת הפך הקרישנה ללהיט.
חלק מהסוד של התנועה הן מנגינות סוחפות וקלות לזכירה, כאלה שנכנסות לראש וקשה להוציאן משם. לדעת המאמינים, השירה נועדה לשמור על קשר עם אלוהים. היא מתווספת לברכת ה"הרא קרישנה", שחברי התנועה נוהגים לברך בה איש את רעהו ולמנטרות החוזרות של הגיית השם.
ורק אזהרה אחת - תמיד יש מי שאולי ינצלו אמונות תמימות כמו הקרישנה, כדי לצרף אנשים לכתות לא רצויות, שאין בינן לבינה הרבה. היזהרו בבקשה. יש הבדל בין להתעניין בדת נחמדה מהעולם ולשמוח עם חבריה ובין לבחור בדרכה, מבלי להבין את המשמעות העמוקה של המעשה.
הנה החיבור בשנות ה-60 בין הרא קרישנה ללהקה הכי חשובה בעולם:
https://youtu.be/mtHNYVKHbPY
כך מסביר סוואמי פרבהופאדה, ראש האגודה לתודעת קרישנה מהי הרא קרישנה:
https://youtu.be/08mrVoNJi-k
המנגינה המפורסמת ביותר של הארי קרישנה:
https://youtu.be/XVMgEupff-E
ואותו בשיר אצל ההיפים בשנות ה-60 בסן פרנסיסקו, מולדת ההיפים:
https://youtu.be/nuZU81nhBBY
על חלומם של המאמינים לבנות מקדש ענקי בעיר וְרינְדָאוַנַה שבה התחיל הכל:
https://youtu.be/zb89uQhIqqI
ושיר להרי קרישנה ברחובות תל אביב:
https://youtu.be/4ZH79DTqMjw
מה לביטלס בשידור הלוויין העולמי הראשון?
מתי התקיים שידור הלוויין הראשון לכל העולם?
איך החל הלוויין לשדר לכל העולם?
קראו לו ארתור סי קלארק והאו פרסם באוקטובר 1945 במגזין הבריטי "עולם האלחוט” מאמר על "ממסרים מחוץ לכדור הארץ". קלארק תיאר בו רעיון לגבי לוויינים מלאכותיים שישמשו להעברת אותות רדיו. זה היה האות להמצאת לוויין התקשורת. בשנות ה-60 החלו לווייני תקשורת להישלח לחלל. לוויין התקשורת הפעיל הראשון ששימש לתמסורת ישירה של שידורים היה “טלסטאר” (Telstar).
שידור הלוויין הראשון התקיים בתאריך ה-25 ביוני 1967. במהלכו שודרה תכנית הטלוויזיה הראשונה בהיסטוריה ל-26 מדינות 400 מליון צופים. לתכנית של ה-BBC קראו "Our World” והיא הציגה שירים וקטעים שהעבירו מדינות שונות להפקה. במהלך השידור ההיסטורי שודר השיר “All You Need Is Love” (בעברית "אהבה היא כל מה שאתם צריכים”) שנכתב במיוחד לתכנית ובוצע על ידי הלהקה הפופולארית ביותר בעולם באותם ימים, הביטלס. הלחין אותו ג'ון לנון, אבל כרגיל אצל הביטלס, הוא נרשם על שם לנון ומקרטני. המסר שבחרו הביטלס להעביר לעולם נבחר בקפידה והותאם לדור “ילדי הפרחים” ולימים שבהם התנהלה מלחמה קרה ומלחמה חמה בוייטנאם.
השיר שכולל לווי תזמורתי לכל אורכו נפתח בהמנון צרפת, "לה מארסֵיֶיז”. לאחר מכן מצטרפים לתזמורת שמלווה אותו בחגיגיות ובכובד לא אופייני חברי הלהקה. הביטלס שראו באירוע לא פחות גם אירוע בריטי לאומי, הזמינו להשתתף בשיר זמרים ומוסיקאים בריטיים חשובים באותה התקופה (במקרה גם חבריהם הטובים) והללו מצטרפים לשירת הפזמונים החוזרים. בין ענקי הרוק והזמרים שמשתתפים ביחד עם הביטלס היו מיק ג’אגר וקית’ ריצ'רדס מה”אבנים המתגלגלות”, ענק הגיטרה אריק קלפטון, הזמרת מריאן פיית'פול, השחקנית והסופרת ג'יין אשר ועוד.
הנה קטע מהשיר All You Need Is Love בשידור הלוויין הראשון:
https://youtu.be/t5ze_e4R9QY
וביצוע מקסים לשיר מהסרט המקסים "מעבר ליקום", שמבוסס על שירי הביטלס:
https://youtu.be/10TDlUVGwMk
איך החל הלוויין לשדר לכל העולם?
קראו לו ארתור סי קלארק והאו פרסם באוקטובר 1945 במגזין הבריטי "עולם האלחוט” מאמר על "ממסרים מחוץ לכדור הארץ". קלארק תיאר בו רעיון לגבי לוויינים מלאכותיים שישמשו להעברת אותות רדיו. זה היה האות להמצאת לוויין התקשורת. בשנות ה-60 החלו לווייני תקשורת להישלח לחלל. לוויין התקשורת הפעיל הראשון ששימש לתמסורת ישירה של שידורים היה “טלסטאר” (Telstar).
שידור הלוויין הראשון התקיים בתאריך ה-25 ביוני 1967. במהלכו שודרה תכנית הטלוויזיה הראשונה בהיסטוריה ל-26 מדינות 400 מליון צופים. לתכנית של ה-BBC קראו "Our World” והיא הציגה שירים וקטעים שהעבירו מדינות שונות להפקה. במהלך השידור ההיסטורי שודר השיר “All You Need Is Love” (בעברית "אהבה היא כל מה שאתם צריכים”) שנכתב במיוחד לתכנית ובוצע על ידי הלהקה הפופולארית ביותר בעולם באותם ימים, הביטלס. הלחין אותו ג'ון לנון, אבל כרגיל אצל הביטלס, הוא נרשם על שם לנון ומקרטני. המסר שבחרו הביטלס להעביר לעולם נבחר בקפידה והותאם לדור “ילדי הפרחים” ולימים שבהם התנהלה מלחמה קרה ומלחמה חמה בוייטנאם.
השיר שכולל לווי תזמורתי לכל אורכו נפתח בהמנון צרפת, "לה מארסֵיֶיז”. לאחר מכן מצטרפים לתזמורת שמלווה אותו בחגיגיות ובכובד לא אופייני חברי הלהקה. הביטלס שראו באירוע לא פחות גם אירוע בריטי לאומי, הזמינו להשתתף בשיר זמרים ומוסיקאים בריטיים חשובים באותה התקופה (במקרה גם חבריהם הטובים) והללו מצטרפים לשירת הפזמונים החוזרים. בין ענקי הרוק והזמרים שמשתתפים ביחד עם הביטלס היו מיק ג’אגר וקית’ ריצ'רדס מה”אבנים המתגלגלות”, ענק הגיטרה אריק קלפטון, הזמרת מריאן פיית'פול, השחקנית והסופרת ג'יין אשר ועוד.
הנה קטע מהשיר All You Need Is Love בשידור הלוויין הראשון:
https://youtu.be/t5ze_e4R9QY
וביצוע מקסים לשיר מהסרט המקסים "מעבר ליקום", שמבוסס על שירי הביטלס:
https://youtu.be/10TDlUVGwMk
מי המוסיקאי העשיר בתולדות המוסיקה?
הוא היה אחד ממנהיגי הביטלס, הלהקה החשובה בתולדות הפופ, אבל כיום אפשר כבר לזהות שהזמר ובסיסט הביטלס פול מקרטני הוא גם הראשון שחצה את גבול מיליארד הדולרים והפך לאמן הפופ העשיר ביותר בהיסטוריה.
כבר מתחילת שנות ה-2000 היה מקרטני לידוען העשיר ביותר. במהלך השנים הוא רכש זכויות של מוסיקאים רבים שהוא העריך ומעריך, כמו באדי הולי, הזמר-יוצר הראשון בתולדות הרוק והאליל של הביטלס, מי שעל שם להקתו, "הצרצרים", הם בחרו לעצמם את השם "החיפושיות". מעבר לסנטימנט וההערצה להולי, מקרטני מרוויח מהם עד היום לא מעט כסף.
בשנים האחרונות הפך מי שגדל כבנו של מוסיקאי ג'אז מליברפול, אבל לא למד תווים וחיבר את המוסיקה הנהדרת שלו בכישרון טבעי, למיליארדר הראשון בהיסטוריה של המוסיקה. עוד אב נוסף, אביה איש הכספים של חברתו לינדה, לימד אותו כיצד לנהל את ענייניו הכספיים ותרם רבות להבנתו העסקית ולהצלחתו.
כיום שווה הונו הרבה יותר. כל מסע הופעות שלו מוסיף כמה מיליונים נוספים לחשבון הבנק שלו. ואגב, רק לשם הדיוק - מלהקת הביטלס, אחת הלהקות המצליחות בשנות ה-60 של המאה הקודמת, הרוויח מקרטני "רק" 7 מיליון דולר. את כל השאר הוא עשה בקריירת הסולו ובחוש העסקי הבולט שלו, כמו גם מהידע הרב שרכש מאביה של אשתו, לינדה מקרטני, שהלכה לצערו לעולמה מוקדם מדי, ממחלת הסרטן.
הנה הוא והקריירה המופלאה שלו בקצרה:
https://youtu.be/7uOIQxmaYmw
קצה ראיון עם מקרטני על חוויית הביטלס:
https://youtu.be/h_gjSQCxxhw
קצת נתונים על עושרו:
https://youtu.be/37qw521cYJU
האיש הרציני הזה יודע לשעשע:
https://youtu.be/W2qqOYmY82k
הוא היה אחד ממנהיגי הביטלס, הלהקה החשובה בתולדות הפופ, אבל כיום אפשר כבר לזהות שהזמר ובסיסט הביטלס פול מקרטני הוא גם הראשון שחצה את גבול מיליארד הדולרים והפך לאמן הפופ העשיר ביותר בהיסטוריה.
כבר מתחילת שנות ה-2000 היה מקרטני לידוען העשיר ביותר. במהלך השנים הוא רכש זכויות של מוסיקאים רבים שהוא העריך ומעריך, כמו באדי הולי, הזמר-יוצר הראשון בתולדות הרוק והאליל של הביטלס, מי שעל שם להקתו, "הצרצרים", הם בחרו לעצמם את השם "החיפושיות". מעבר לסנטימנט וההערצה להולי, מקרטני מרוויח מהם עד היום לא מעט כסף.
בשנים האחרונות הפך מי שגדל כבנו של מוסיקאי ג'אז מליברפול, אבל לא למד תווים וחיבר את המוסיקה הנהדרת שלו בכישרון טבעי, למיליארדר הראשון בהיסטוריה של המוסיקה. עוד אב נוסף, אביה איש הכספים של חברתו לינדה, לימד אותו כיצד לנהל את ענייניו הכספיים ותרם רבות להבנתו העסקית ולהצלחתו.
כיום שווה הונו הרבה יותר. כל מסע הופעות שלו מוסיף כמה מיליונים נוספים לחשבון הבנק שלו. ואגב, רק לשם הדיוק - מלהקת הביטלס, אחת הלהקות המצליחות בשנות ה-60 של המאה הקודמת, הרוויח מקרטני "רק" 7 מיליון דולר. את כל השאר הוא עשה בקריירת הסולו ובחוש העסקי הבולט שלו, כמו גם מהידע הרב שרכש מאביה של אשתו, לינדה מקרטני, שהלכה לצערו לעולמה מוקדם מדי, ממחלת הסרטן.
הנה הוא והקריירה המופלאה שלו בקצרה:
https://youtu.be/7uOIQxmaYmw
קצה ראיון עם מקרטני על חוויית הביטלס:
https://youtu.be/h_gjSQCxxhw
קצת נתונים על עושרו:
https://youtu.be/37qw521cYJU
האיש הרציני הזה יודע לשעשע:
https://youtu.be/W2qqOYmY82k
איך אלביס פגש את הביטלס?
זה היה ב-1965 כשהביטלס ואלביס פרסלי נפגשו בביתו של מלך הרוק בלוס אנג'לס. אלביס היה הדבר המסעיר ביותר בעולם הרוק של שנות ה-50 והביטלס כבשו את העולם הזה בשנות ה-60, כשהם שוברים שיאים של הערצה וממוטטים את הנוער בכל העולם מהערצה אליהם.
אבל הפגישה הזו שלהם עם האליל הגדול של הרוק, האב המייסד, הייתה רגע בלתי נתפס עבור חבורת הצעירים שבאה מעיר קטנה ולא נחשבת ומצאו את עצמם בשלב הזה בכל פסגה אפשרית של הצלחה ומימוש החלומות שלהם.
בביתו של אלביס, המתינו הוא והמנהל שלו לחבורה שזה עתה כבשה את אמריקה. כשהביטלס נכנסו לחדר המגורים בו פגשו את אלילם, הם היו המומים. בתחילה לא הצליחו להוציא מילה. הם רק בוהים באליל נעוריהם שעומד מולם ולא מצליחים לעשות דבר.
כמה שנים אחר כך אלביס יעשה הכל כדי שהם לא ייכנסו לארצות הברית, בעיקר מסיבות של קנאה, אבל עכשיו הוא החליט לשבור את הקרח ונטל גיטרה באס לידיו. הוא החל לנגן והביטלס הצטרפו.
לאחר הג'אם סשן הקצר וכמה שירים משותפים, שחבל שהם מעולם לא הוקלטו, המשיכו אלביס והרביעיה המופלאה את המפגש בבדיחות ובאווירה משוחררת יותר מצידם של הביטלס. הקרח בין הלהקה המצליחה בעולם ובין מי שהיה אחת הדמויות הנערצות עשור לפני כן ובמיוחד עליהם, נשבר.
הנה הביטלס מספרים על המפגש עם אלביס פרסלי:
https://youtu.be/zWSfqQcJ9tE
קטע מסרט תעודי על המפגש בין אלביס פרסלי לביטלס:
https://youtu.be/yb9NW4QbGg4
אשתו של אלביס פרסלי מספרת על הביקור של הביטלס אצלו:
https://youtu.be/Qp1EATjmP40
ומאד סמלי לסיים בביצוע של אלביס לשיר המבוצע ביותר בעולם, Yesterday של הביטלס:
https://youtu.be/gKp0V6lJHpk
זה היה ב-1965 כשהביטלס ואלביס פרסלי נפגשו בביתו של מלך הרוק בלוס אנג'לס. אלביס היה הדבר המסעיר ביותר בעולם הרוק של שנות ה-50 והביטלס כבשו את העולם הזה בשנות ה-60, כשהם שוברים שיאים של הערצה וממוטטים את הנוער בכל העולם מהערצה אליהם.
אבל הפגישה הזו שלהם עם האליל הגדול של הרוק, האב המייסד, הייתה רגע בלתי נתפס עבור חבורת הצעירים שבאה מעיר קטנה ולא נחשבת ומצאו את עצמם בשלב הזה בכל פסגה אפשרית של הצלחה ומימוש החלומות שלהם.
בביתו של אלביס, המתינו הוא והמנהל שלו לחבורה שזה עתה כבשה את אמריקה. כשהביטלס נכנסו לחדר המגורים בו פגשו את אלילם, הם היו המומים. בתחילה לא הצליחו להוציא מילה. הם רק בוהים באליל נעוריהם שעומד מולם ולא מצליחים לעשות דבר.
כמה שנים אחר כך אלביס יעשה הכל כדי שהם לא ייכנסו לארצות הברית, בעיקר מסיבות של קנאה, אבל עכשיו הוא החליט לשבור את הקרח ונטל גיטרה באס לידיו. הוא החל לנגן והביטלס הצטרפו.
לאחר הג'אם סשן הקצר וכמה שירים משותפים, שחבל שהם מעולם לא הוקלטו, המשיכו אלביס והרביעיה המופלאה את המפגש בבדיחות ובאווירה משוחררת יותר מצידם של הביטלס. הקרח בין הלהקה המצליחה בעולם ובין מי שהיה אחת הדמויות הנערצות עשור לפני כן ובמיוחד עליהם, נשבר.
הנה הביטלס מספרים על המפגש עם אלביס פרסלי:
https://youtu.be/zWSfqQcJ9tE
קטע מסרט תעודי על המפגש בין אלביס פרסלי לביטלס:
https://youtu.be/yb9NW4QbGg4
אשתו של אלביס פרסלי מספרת על הביקור של הביטלס אצלו:
https://youtu.be/Qp1EATjmP40
ומאד סמלי לסיים בביצוע של אלביס לשיר המבוצע ביותר בעולם, Yesterday של הביטלס:
https://youtu.be/gKp0V6lJHpk
למה שנא פול מקרטני את הדרך הארוכה והמתפתלת?
האלבום "Let it Be" של הביטלס נחשב לאחד האלבומים הטובים של הלהקה. לא כולם יודעים שההקלטות שלו היו בתקופה שבה הלהקה הייתה מפורקת כמעט לגמרי. איש מחברי הלהקה לא היה פנוי להרהר באלבום הנוסף של הלהקה וכל אחד מהחברים כבר עסק בכתיבה והקלטות לאלבום סולו משל עצמו. ההקלטות שכבו במחסן של חברת EMI ואנשי החברה החליטו למסור אותן למפיק מוסיקלי שיפיק מהן את האלבום.
שם שנצץ באותה תקופה משני צידי האוקיינוס האטלנטי היה פיל ספקטור. הוא היה מוסיקאי מצוין, שהפך למפיק מוסיקלי פורה ומוכשר. לאחר שרשרת הצלחות ענקיות של להקות ואמנים שעבדו אתו וזכו ללהיטים אלמותיים החליטו בחברת התקליטים לנסות אותו. ג'ון לנון דרש שספקטור יוכיח את יכולותיו הידועות כמפיק מוסיקלי בשיר סולו שלו "אינסטנט קארמה". ספקטור הפך אותו ללהיט עצום ולנון המרוצה התאהב. הוא אישר את הפרויקט וכך נמסרו לידי ספקטור ההקלטות של "לט איט בי". הוא התבקש להפיק אותן וקיבל "יד חופשית" לעשות בהן על פי הבנתו.
ספקטור עשה את מלאכתו ברצינות. הוא פצח בעיבודים עשירים ומלאי מיתרים וקולות, כמיטב מסורת שיטת "חומות הצליל" שהמציא. הרעיון היה ליצור שכבות של עומק והכפלות, כך שהשירים מקבלים נפח גדול ומרשים. הצליל שמתקבל מ"חומות הצליל" הוא סימפוני, כמעט קלאסי. משהו שהופך שירים קטנים לגדולים מהחיים ושירים גדולים ליצירות פאר... לט איט בי, אתם יודעים...
פיל ספקטור שלח עותקים מהתקליט הסופי לכל חברי הלהקה. הוא כלל גם הסברים להפקה שלו וקיווה לטוב. פול מקרטני היה היחיד שמחה על התוצאה. הוא הזדעזע מהעיבודים הלא-ביטלסיים וקיבל קשה מאד את הסילוף של מה שהוא ראה כרוח המוסיקלית של הלהקה. במיוחד מיהר פול לדרוש שהשירים שכתב, "לט איט בי" ו"הדרך הארוכה והמתפתלת", לא יצורפו לאלבום בגרסה הספקטורית. במקומם הוא ביקש לכלול באלבום את הגרסאות הרזות והאינטימיות שהקליט באולפן.
קליין מחברת התקליטים אפילו לא השיב לו. הוא עוד כעס על התעלמות הלהקה מהחומרים והאדישות הכללית שהפגינו בנושא האלבום במשך זמן רב. הוא עשה מה שהוא רצה, כשהכל מתבצע בהתאם לאינטרס של חברת התקליטים. קליין אף הוציא את השירים כתקליטונים ושלח אותם לתחנות הרדיו.
ההיסטוריה חייכה והפכה את האלבום עם עיבודיו של פיל ספקטור להצלחה מסחררת. גם השיר "הדרך הארוכה והמתפתלת", שפול כה השמיץ ותעב את ההפקה שלו, הפך ללהיט ענק והלהיט האחרון אי-פעם של הלהקה. מעריצי הלהקה התאהבו בו לגמרי. דווקא מה שפול ראה כחילול הקודש הביטלסי, נתפס בעיניהם כהפיכת הלהקה לקלסיקה, לגדולה מאי-פעם. באלבום הזה זכו הביטלס סופית להיחשב למוסיקאים שעומדים בשורה אחת עם גדולי המוסיקה הקלאסית... באך, בטהובן, ברהמס, ביטלס!
אבל פול מעולם לא שכח את מה שראה כהשפלה וכפגיעה בשירים שלו ובאלבום כולו. שנים אחר כך הוא יוציא את האלבום כולו שוב לאור, בגרסה שנקראה "לט איט בי בעירום". זה היה אותו אלבום, של אותה להקה, אבל ללא התוספות של פיל ספקטור. האלבום הזה, כמה עצוב, נכשל במכירות.
הנה תולדות האלבום "Let it Be" והפקתו של פיל ספקטור:
https://youtu.be/YI4k4SNcbLA?t=2m35s&end=4m30s
כפי שהפיק אותו פיל ספקטור:
https://youtu.be/3A19HSowZp0
הנה הגרסה הרזה שרצה פול מקרטני לשיר:
https://youtu.be/cWpRY0flS2U
כך יצא לבסוף באלבום "Let It Be Naked":
https://youtu.be/_pneJKj5wro
וכאן מקרטני בהופעה:
https://youtu.be/UdxU1sX8kfY
האלבום "Let it Be" של הביטלס נחשב לאחד האלבומים הטובים של הלהקה. לא כולם יודעים שההקלטות שלו היו בתקופה שבה הלהקה הייתה מפורקת כמעט לגמרי. איש מחברי הלהקה לא היה פנוי להרהר באלבום הנוסף של הלהקה וכל אחד מהחברים כבר עסק בכתיבה והקלטות לאלבום סולו משל עצמו. ההקלטות שכבו במחסן של חברת EMI ואנשי החברה החליטו למסור אותן למפיק מוסיקלי שיפיק מהן את האלבום.
שם שנצץ באותה תקופה משני צידי האוקיינוס האטלנטי היה פיל ספקטור. הוא היה מוסיקאי מצוין, שהפך למפיק מוסיקלי פורה ומוכשר. לאחר שרשרת הצלחות ענקיות של להקות ואמנים שעבדו אתו וזכו ללהיטים אלמותיים החליטו בחברת התקליטים לנסות אותו. ג'ון לנון דרש שספקטור יוכיח את יכולותיו הידועות כמפיק מוסיקלי בשיר סולו שלו "אינסטנט קארמה". ספקטור הפך אותו ללהיט עצום ולנון המרוצה התאהב. הוא אישר את הפרויקט וכך נמסרו לידי ספקטור ההקלטות של "לט איט בי". הוא התבקש להפיק אותן וקיבל "יד חופשית" לעשות בהן על פי הבנתו.
ספקטור עשה את מלאכתו ברצינות. הוא פצח בעיבודים עשירים ומלאי מיתרים וקולות, כמיטב מסורת שיטת "חומות הצליל" שהמציא. הרעיון היה ליצור שכבות של עומק והכפלות, כך שהשירים מקבלים נפח גדול ומרשים. הצליל שמתקבל מ"חומות הצליל" הוא סימפוני, כמעט קלאסי. משהו שהופך שירים קטנים לגדולים מהחיים ושירים גדולים ליצירות פאר... לט איט בי, אתם יודעים...
פיל ספקטור שלח עותקים מהתקליט הסופי לכל חברי הלהקה. הוא כלל גם הסברים להפקה שלו וקיווה לטוב. פול מקרטני היה היחיד שמחה על התוצאה. הוא הזדעזע מהעיבודים הלא-ביטלסיים וקיבל קשה מאד את הסילוף של מה שהוא ראה כרוח המוסיקלית של הלהקה. במיוחד מיהר פול לדרוש שהשירים שכתב, "לט איט בי" ו"הדרך הארוכה והמתפתלת", לא יצורפו לאלבום בגרסה הספקטורית. במקומם הוא ביקש לכלול באלבום את הגרסאות הרזות והאינטימיות שהקליט באולפן.
קליין מחברת התקליטים אפילו לא השיב לו. הוא עוד כעס על התעלמות הלהקה מהחומרים והאדישות הכללית שהפגינו בנושא האלבום במשך זמן רב. הוא עשה מה שהוא רצה, כשהכל מתבצע בהתאם לאינטרס של חברת התקליטים. קליין אף הוציא את השירים כתקליטונים ושלח אותם לתחנות הרדיו.
ההיסטוריה חייכה והפכה את האלבום עם עיבודיו של פיל ספקטור להצלחה מסחררת. גם השיר "הדרך הארוכה והמתפתלת", שפול כה השמיץ ותעב את ההפקה שלו, הפך ללהיט ענק והלהיט האחרון אי-פעם של הלהקה. מעריצי הלהקה התאהבו בו לגמרי. דווקא מה שפול ראה כחילול הקודש הביטלסי, נתפס בעיניהם כהפיכת הלהקה לקלסיקה, לגדולה מאי-פעם. באלבום הזה זכו הביטלס סופית להיחשב למוסיקאים שעומדים בשורה אחת עם גדולי המוסיקה הקלאסית... באך, בטהובן, ברהמס, ביטלס!
אבל פול מעולם לא שכח את מה שראה כהשפלה וכפגיעה בשירים שלו ובאלבום כולו. שנים אחר כך הוא יוציא את האלבום כולו שוב לאור, בגרסה שנקראה "לט איט בי בעירום". זה היה אותו אלבום, של אותה להקה, אבל ללא התוספות של פיל ספקטור. האלבום הזה, כמה עצוב, נכשל במכירות.
הנה תולדות האלבום "Let it Be" והפקתו של פיל ספקטור:
https://youtu.be/YI4k4SNcbLA?t=2m35s&end=4m30s
כפי שהפיק אותו פיל ספקטור:
https://youtu.be/3A19HSowZp0
הנה הגרסה הרזה שרצה פול מקרטני לשיר:
https://youtu.be/cWpRY0flS2U
כך יצא לבסוף באלבום "Let It Be Naked":
https://youtu.be/_pneJKj5wro
וכאן מקרטני בהופעה:
https://youtu.be/UdxU1sX8kfY
מה הייתה הביטלמניה?
יותר מכל אמן או להקה אחרת לפניה חוותה להקת הביטלס הערצת המונים. ארבעת הצעירים מליברפול לא התכוננו להערצה כה גדולה, מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שהתופעה הסוציולוגית הזו התרחשה בצורה שכזו. לא היה אמן עד אליהם, שחווה הערצה כה מהממת, משתקת ובהמשך מציקה.
קראו לשיגעון הביטלס שנוצר סביב הלהקה "ביטלמניה". מומחים ידעו לומר שמדובר ב"פסיכוזת המונים". מעריצים מוטרפים, במיוחד נערות בגיל העשרה, שלא מפסיקים לצרוח בעת שחברי הלהקה נגלים לפניהם. הופעות הלהקה התאפיינו אז בצרחות מחרישות אוזניים, שנמשכו לאורך כל ההופעה.
בנים חיקו את התסרוקות של חברי הלהקה ולבשו חליפות צמודות כמו אלה שאיתם הופיעו בצילומים ובהופעות. בנות התגודדו בנמלי התעופה ובבתי מלון שאליהם הגיעו וצרחו כשראו אותם.
זה החל באוקטובר 1963, לאחר שהלהקה הופיעה בשידור חי בטלוויזיה. למחרת דיווחו כל עיתוני בריטניה והחלו לסקר כל פרט על הלהקה הצעירה. כותרות ענק בעיתונים ותמונות שער של חברי הלהקה הפכו לעניין יומיומי, שבאופן מסוים התעלה על כל עניין אחר בממלכה. הפסטיבל התקשורתי התמים יצר גלים של עניין וקופות הכרטיסים לא עמדו בלחץ מעריצים שהמתינו לידן במשך יממות ארוכות, כדי לקנות כרטיס להופעות של הביטלס. בנובמבר 1963 הכריז העיתון הבריטי "הדיילי מירור" על תופעת ה"ביטלמניה" והשימוש במונח הפך לשגרתי.
כשיצאו לסיבוב ההופעות המפורסם באמריקה, התפשטה הביטלמניה אל ארצות הברית ולעולם כולו. בסרט של הביטלס עצמם "A Hard Day's Night" הוצגה התופעה וכיצד הביטלס לא יכולים לעשות צעד, מבלי שהמוני מעריצות נלהבות ישעטו לעברם בצרחות. אבל הסרט וכתבות טלוויזיה שהציגו את ההערצה אל הלהקה רק חיזקו את התופעה ובכל מקום בעולם שאליו הגיעו "ארבעת המופלאים" הם נתקלו במעריצות היסטריות המתגודדות בקבוצות גדולות, צווחות ללא הפסקה ומתעלפות מהתרגשות.
אבל בהדרגה זה החל להפריע. כשהביטלמניה הפכה לחלק מ"ההתנהגות המקובלת" סביב הלהקה, היא מנעה מהביטלס כל מגע עם המעריצים. הם לא יכולים היו לצאת מחדרי המלון שלהם ומצאו עצמם מסוגרים בכל עיר שבה הופיעו, בלי כל קשר עם הסביבה. צעדיהם הוגבלו לנסיעות והופעות. בראיונות עימם הם העידו שלא תמיד הם יודעים איפה הם נמצאים היום..
ואז באה ההודעה על הפסקת ההופעות של הביטלס. הביטלמניה הייתה אולי הסיבה העיקרית להחלטה. חברי הלהקה כבר לא נהנו והטירוף סביבם היקשה על חייהם. ג'ורג' האריסון כתב שנים אחר כך שהחיים הפכו עבורם לגיהנום. הצרחות בהופעות, סיפר פול מקרטני אחרי שנים, גברו על המוסיקה והביטלס כך לא הצליחו לשמוע את עצמם על הבמה.
וכך, באופן פרדוכסלי, גרמה האהבה וההערצה אליהם להחלטה של חברי הלהקה הפופולארית בעולם להפסיק להופיע ולהתמקד בהקלטות אולפן.
הנה תופעת הביטלמניה (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s
כאן, בדנדי שבסקוטלנד, נתן המפיק לצרחות ההיסטריות את הכינוי "ביטלמניה":
https://youtu.be/dbjlahUpV3Y
גילויי הערצה חסרי תקדים באמריקה:
https://youtu.be/7mw1D3HTGng
המעריצים הישנים בשדה התעופה בהמתנה להם כשהם חוזרים לאנגליה:
http://youtu.be/I6Diyy4SYFE
ביטלמניה בהולנד:
http://youtu.be/YoYwkr1y0UE
וגילויי הערצה בלתי נתפסים גם באוסטרליה הרחוקה:
http://youtu.be/zBhzJjjlMkE
יותר מכל אמן או להקה אחרת לפניה חוותה להקת הביטלס הערצת המונים. ארבעת הצעירים מליברפול לא התכוננו להערצה כה גדולה, מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שהתופעה הסוציולוגית הזו התרחשה בצורה שכזו. לא היה אמן עד אליהם, שחווה הערצה כה מהממת, משתקת ובהמשך מציקה.
קראו לשיגעון הביטלס שנוצר סביב הלהקה "ביטלמניה". מומחים ידעו לומר שמדובר ב"פסיכוזת המונים". מעריצים מוטרפים, במיוחד נערות בגיל העשרה, שלא מפסיקים לצרוח בעת שחברי הלהקה נגלים לפניהם. הופעות הלהקה התאפיינו אז בצרחות מחרישות אוזניים, שנמשכו לאורך כל ההופעה.
בנים חיקו את התסרוקות של חברי הלהקה ולבשו חליפות צמודות כמו אלה שאיתם הופיעו בצילומים ובהופעות. בנות התגודדו בנמלי התעופה ובבתי מלון שאליהם הגיעו וצרחו כשראו אותם.
זה החל באוקטובר 1963, לאחר שהלהקה הופיעה בשידור חי בטלוויזיה. למחרת דיווחו כל עיתוני בריטניה והחלו לסקר כל פרט על הלהקה הצעירה. כותרות ענק בעיתונים ותמונות שער של חברי הלהקה הפכו לעניין יומיומי, שבאופן מסוים התעלה על כל עניין אחר בממלכה. הפסטיבל התקשורתי התמים יצר גלים של עניין וקופות הכרטיסים לא עמדו בלחץ מעריצים שהמתינו לידן במשך יממות ארוכות, כדי לקנות כרטיס להופעות של הביטלס. בנובמבר 1963 הכריז העיתון הבריטי "הדיילי מירור" על תופעת ה"ביטלמניה" והשימוש במונח הפך לשגרתי.
כשיצאו לסיבוב ההופעות המפורסם באמריקה, התפשטה הביטלמניה אל ארצות הברית ולעולם כולו. בסרט של הביטלס עצמם "A Hard Day's Night" הוצגה התופעה וכיצד הביטלס לא יכולים לעשות צעד, מבלי שהמוני מעריצות נלהבות ישעטו לעברם בצרחות. אבל הסרט וכתבות טלוויזיה שהציגו את ההערצה אל הלהקה רק חיזקו את התופעה ובכל מקום בעולם שאליו הגיעו "ארבעת המופלאים" הם נתקלו במעריצות היסטריות המתגודדות בקבוצות גדולות, צווחות ללא הפסקה ומתעלפות מהתרגשות.
אבל בהדרגה זה החל להפריע. כשהביטלמניה הפכה לחלק מ"ההתנהגות המקובלת" סביב הלהקה, היא מנעה מהביטלס כל מגע עם המעריצים. הם לא יכולים היו לצאת מחדרי המלון שלהם ומצאו עצמם מסוגרים בכל עיר שבה הופיעו, בלי כל קשר עם הסביבה. צעדיהם הוגבלו לנסיעות והופעות. בראיונות עימם הם העידו שלא תמיד הם יודעים איפה הם נמצאים היום..
ואז באה ההודעה על הפסקת ההופעות של הביטלס. הביטלמניה הייתה אולי הסיבה העיקרית להחלטה. חברי הלהקה כבר לא נהנו והטירוף סביבם היקשה על חייהם. ג'ורג' האריסון כתב שנים אחר כך שהחיים הפכו עבורם לגיהנום. הצרחות בהופעות, סיפר פול מקרטני אחרי שנים, גברו על המוסיקה והביטלס כך לא הצליחו לשמוע את עצמם על הבמה.
וכך, באופן פרדוכסלי, גרמה האהבה וההערצה אליהם להחלטה של חברי הלהקה הפופולארית בעולם להפסיק להופיע ולהתמקד בהקלטות אולפן.
הנה תופעת הביטלמניה (עברית):
http://youtu.be/Vikz88Wj8W8?t=1m16s&end=8m52s
כאן, בדנדי שבסקוטלנד, נתן המפיק לצרחות ההיסטריות את הכינוי "ביטלמניה":
https://youtu.be/dbjlahUpV3Y
גילויי הערצה חסרי תקדים באמריקה:
https://youtu.be/7mw1D3HTGng
המעריצים הישנים בשדה התעופה בהמתנה להם כשהם חוזרים לאנגליה:
http://youtu.be/I6Diyy4SYFE
ביטלמניה בהולנד:
http://youtu.be/YoYwkr1y0UE
וגילויי הערצה בלתי נתפסים גם באוסטרליה הרחוקה:
http://youtu.be/zBhzJjjlMkE
איך הקליטו הביטלס עם ג'ון המת?
השירים "Free As A Bird" ו"Real Love" הם שני שירים של ג'ון לנון, שכתב כסקיצות דמו (Demo) לעצמו. זה היה בשנת 1977, בתקופה שבה היה עקר-בית וגידל את שון הקטן ולא הופיע. השירים נותרו בעזבונו, בתוך קלטת שנמצאה על ידי אלמנתו יוקו אונו, לאחר שנרצח.
שנים אחר-כך מסרה אונו את הקלטת לפול מקרטני והוא הבטיח לעבוד עליהם ביחד עם חבריו לביטלס. בשנות ה-90, לקראת הוצאת האנתולוגיה של הביטלס, התאחדו שלושת חברי הלהקה הנותרים והשלימו אותם.
הקלטת השירים נעשתה בהפקה של המוסיקאי ג'ף לין, מי שהיה בעבר מנהיג להקת ELO הזכורה לטוב. בתהליך אולפני מורכב ומקצועי, נטל ג'ף לין מהקלטת המקורית והפשוטה שאליה הקליט לנון את הסקיצות המקוריות, העביר את קולו של לנון למחשב ו"הושיב אותו על הקצב". זאת כדי שיותאם להקלטת הערוצים הנוספים. לאחר מכן הוסיפו שאר חברי הלהקה, ג'ורג' האריסון, פול מקרטני ורינגו סטאר, את הליווי שלהם בנגינה ובקולות רקע עשירים.
שני הסינגלים של השירים הללו הפכו ללהיטים כמעט מיד. בקליפ שהוכן להם הוכנסו הרבה רמזים לימים הגדולים של הביטלס, כמו מועדון ה-Cavern שבו התגלו הארבעה, אולפני אבי רוד, דמות כותב הספרים מ-Paperback Writer, התוף מעטיפת האלבום סרג'נט פפר, מעבר החצייה המפורסם של אבי רוד והקבר של אלינור ריגבי.
הנה הגרסה הסופית של "חופשי כמו ציפור" (Free as a bird):
https://youtu.be/ODIvONHPqpk
ההקלטה המקורית מהרשמקול של לנון:
https://youtu.be/yHSFTRUekT0
"אהבה אמיתית" (Real Love) - השיר השני שהושלם בשביל האנתולוגיה:
https://youtu.be/ax7krBKzmVI
והאנתולוגיה שיצאה עם שירי הלהקה והשירים הנוספים של ג'ון והחברים הנותרים:
https://youtu.be/bXqMLChVbik?long=yes
השירים "Free As A Bird" ו"Real Love" הם שני שירים של ג'ון לנון, שכתב כסקיצות דמו (Demo) לעצמו. זה היה בשנת 1977, בתקופה שבה היה עקר-בית וגידל את שון הקטן ולא הופיע. השירים נותרו בעזבונו, בתוך קלטת שנמצאה על ידי אלמנתו יוקו אונו, לאחר שנרצח.
שנים אחר-כך מסרה אונו את הקלטת לפול מקרטני והוא הבטיח לעבוד עליהם ביחד עם חבריו לביטלס. בשנות ה-90, לקראת הוצאת האנתולוגיה של הביטלס, התאחדו שלושת חברי הלהקה הנותרים והשלימו אותם.
הקלטת השירים נעשתה בהפקה של המוסיקאי ג'ף לין, מי שהיה בעבר מנהיג להקת ELO הזכורה לטוב. בתהליך אולפני מורכב ומקצועי, נטל ג'ף לין מהקלטת המקורית והפשוטה שאליה הקליט לנון את הסקיצות המקוריות, העביר את קולו של לנון למחשב ו"הושיב אותו על הקצב". זאת כדי שיותאם להקלטת הערוצים הנוספים. לאחר מכן הוסיפו שאר חברי הלהקה, ג'ורג' האריסון, פול מקרטני ורינגו סטאר, את הליווי שלהם בנגינה ובקולות רקע עשירים.
שני הסינגלים של השירים הללו הפכו ללהיטים כמעט מיד. בקליפ שהוכן להם הוכנסו הרבה רמזים לימים הגדולים של הביטלס, כמו מועדון ה-Cavern שבו התגלו הארבעה, אולפני אבי רוד, דמות כותב הספרים מ-Paperback Writer, התוף מעטיפת האלבום סרג'נט פפר, מעבר החצייה המפורסם של אבי רוד והקבר של אלינור ריגבי.
הנה הגרסה הסופית של "חופשי כמו ציפור" (Free as a bird):
https://youtu.be/ODIvONHPqpk
ההקלטה המקורית מהרשמקול של לנון:
https://youtu.be/yHSFTRUekT0
"אהבה אמיתית" (Real Love) - השיר השני שהושלם בשביל האנתולוגיה:
https://youtu.be/ax7krBKzmVI
והאנתולוגיה שיצאה עם שירי הלהקה והשירים הנוספים של ג'ון והחברים הנותרים:
https://youtu.be/bXqMLChVbik?long=yes
איך נולדה ההופעה של הביטלס על הגג?
זה קרה ב-30 בינואר 1969. בקור המקפיא של לונדון החורפית עלו אל גג בניין בלונדון כמה ברנשים בשיער ארוך, עטויי זקנים ושפמים אופנתיים, והחלו לנגן כמה שירים. יחד אתם היה גם הפסנתרן השחור בילי פרסטון. קראו להם הביטלס והם באו לעשות היסטוריה.
האגדה מספרת שהרעיון להופעה על הגג עלה בראשם של הביטלס כשעמדו ועישנו על הגג בהפסקה שבין ההקלטות. זה היה גג הבניין של החברה שהקימו, חברת Apple. במרתף אותו בניין שכן האולפן שחברי הלהקה בנו שם לקראת סוף שנות השישים.
ברגע אחד ובאופן ספונטני הם החליטו להופיע הופעת חינם על הגג ולצלם אותה לסרט Let it Be. במהלך 7 שנות פעילות הלהקה העולם התרגל לחדשנות ולרעיונות היצירתיים של חבריה וזה היה עוד אחד מהם. היות ולא הרשו להם להעלות מסוק מעל לונדון, הציבו הצלמים שהזמינו הביטלס 4 מצלמות במקומות שונים על הגג וההופעה החלה.
הכל כאמור היה ספונטנית ואיש לא ידע עליה מראש. זו הייתה תקופה שבה הביטלס כבר היו מסוכסכים ביניהם וכמעט ולא נפגשו מחוץ לאולפן. להופיע הם חדלו כבר יותר מ-5 שנים לפני כן, אחרי שהתייאשו מצעקות ההופעה מחרישות האוזניים, מקריעת בגדיהם ותלישת קווצות שיערם, החלקים הקשים מבחינתם בתופעת ה"ביטלמניה".
ברגע שבו החלו לנגן והתברר לעוברים ושבים שמדובר בשיר של הביטלס, הגיעו מיד אנשים רבים, נקבצו ברחוב שלמטה והתלהבו. איש מאלה שיצרו את ההתקהלות ברחוב לא ידע שזו ההופעה האחרונה של הלהקה הגדולה ושהם חוזים באירוע תרבותי היסטורי, או יותר נכון מאזינים לו..
במיוחד לא ידעו זאת השכנים העצבניים שהזמינו את המשטרה. השוטרים שהגיעו די מהר הפסיקו את ההופעה לאחר השיר החמישי. סדר באנגליה הרי זה סדר.. מקרטני עוד ניסה לבקש מהשוטרים אבל הקסם הביטלסי לא הספיק כדי למנוע את סיום ההופעה המאולתרת. אחרי כמה שירים שיהפכו בקרוב ללהיטי ענק, ביניהם Get Back ו-Don't Let me Down זה היה הסוף.
ג'ון לנון עוד הספיק לומר תודה למעריצים שהאזינו למטה ואמר "אני מקווה שעברנו את האודישן".. כנראה שהם עברו.
הנה הסיפור של ההופעה על הגג (עברית):
https://youtu.be/5wLtsiGZS00
קצת מהאווירה בה:
https://youtu.be/NCtzkaL2t_Y
שחזור ישראלי בתל אביב:
https://youtu.be/yuLBA8x-sXo
וכאן הייתה הופעת הגג של הביטלס:
https://youtu.be/9yXj1ING15I
זה קרה ב-30 בינואר 1969. בקור המקפיא של לונדון החורפית עלו אל גג בניין בלונדון כמה ברנשים בשיער ארוך, עטויי זקנים ושפמים אופנתיים, והחלו לנגן כמה שירים. יחד אתם היה גם הפסנתרן השחור בילי פרסטון. קראו להם הביטלס והם באו לעשות היסטוריה.
האגדה מספרת שהרעיון להופעה על הגג עלה בראשם של הביטלס כשעמדו ועישנו על הגג בהפסקה שבין ההקלטות. זה היה גג הבניין של החברה שהקימו, חברת Apple. במרתף אותו בניין שכן האולפן שחברי הלהקה בנו שם לקראת סוף שנות השישים.
ברגע אחד ובאופן ספונטני הם החליטו להופיע הופעת חינם על הגג ולצלם אותה לסרט Let it Be. במהלך 7 שנות פעילות הלהקה העולם התרגל לחדשנות ולרעיונות היצירתיים של חבריה וזה היה עוד אחד מהם. היות ולא הרשו להם להעלות מסוק מעל לונדון, הציבו הצלמים שהזמינו הביטלס 4 מצלמות במקומות שונים על הגג וההופעה החלה.
הכל כאמור היה ספונטנית ואיש לא ידע עליה מראש. זו הייתה תקופה שבה הביטלס כבר היו מסוכסכים ביניהם וכמעט ולא נפגשו מחוץ לאולפן. להופיע הם חדלו כבר יותר מ-5 שנים לפני כן, אחרי שהתייאשו מצעקות ההופעה מחרישות האוזניים, מקריעת בגדיהם ותלישת קווצות שיערם, החלקים הקשים מבחינתם בתופעת ה"ביטלמניה".
ברגע שבו החלו לנגן והתברר לעוברים ושבים שמדובר בשיר של הביטלס, הגיעו מיד אנשים רבים, נקבצו ברחוב שלמטה והתלהבו. איש מאלה שיצרו את ההתקהלות ברחוב לא ידע שזו ההופעה האחרונה של הלהקה הגדולה ושהם חוזים באירוע תרבותי היסטורי, או יותר נכון מאזינים לו..
במיוחד לא ידעו זאת השכנים העצבניים שהזמינו את המשטרה. השוטרים שהגיעו די מהר הפסיקו את ההופעה לאחר השיר החמישי. סדר באנגליה הרי זה סדר.. מקרטני עוד ניסה לבקש מהשוטרים אבל הקסם הביטלסי לא הספיק כדי למנוע את סיום ההופעה המאולתרת. אחרי כמה שירים שיהפכו בקרוב ללהיטי ענק, ביניהם Get Back ו-Don't Let me Down זה היה הסוף.
ג'ון לנון עוד הספיק לומר תודה למעריצים שהאזינו למטה ואמר "אני מקווה שעברנו את האודישן".. כנראה שהם עברו.
הנה הסיפור של ההופעה על הגג (עברית):
https://youtu.be/5wLtsiGZS00
קצת מהאווירה בה:
https://youtu.be/NCtzkaL2t_Y
שחזור ישראלי בתל אביב:
https://youtu.be/yuLBA8x-sXo
וכאן הייתה הופעת הגג של הביטלס:
https://youtu.be/9yXj1ING15I
מה הייתה הפלישה הבריטית בסיקסטיז?
בשנות ה-60. אחרי שכבשו הביטלס את אמריקה, זה היה רק עניין של זמן עד שהאמריקאים הנכנעים יתחילו לחפש עוד מהחומר המשובח הזה שיכול להגיע מהאיים הבריטיים.
הביטלס פרצו את הדרך ועשו את הלא-יאומן, כששברו את כל ההתנגדות האמריקאית לתרבות הבריטית, שעד אז נדמתה לאמריקאים כתרבות מוסיקלית מיושנת ולא מעניינת. אחרי הכל, בעשור הקודם צמחו דווקא באמריקה כל מלכי הרוקנ'רול - מאלביס פרסלי, מייסד הסגנון, דרך צ'אק ברי, שהראה כיצד מבצעים רוק גיטרות משובח ובאדי הולי, שאמנם מת מוקדם אבל הספיק ללמד את הרוקרים לכתוב את שיריהם בעצמם - כולם גדלו ופרצו באמריקה.
אבל עכשיו אלה הביטלס ואמריקה כבר נכבשה. בעקבות הכיבוש הבריטי החל מה שיזכה לשם "הפלישה הבריטית" (British Invasion). זו הייתה שורת להקות בריטיות מעולות, שרובן אימצו את הבלוז האמריקאי וכמובן את הרוק ועשו מוסיקה מצוינת.
כך זכו להצלחה בבריטניה להקות מערים שונות, כמו ה"הוליז" שהגיעו ממנצ'סטר, "החיות" מניוקאסל, ה"מי" ממערב לונדון וה"רולינג סטונז", שבארץ נקראו "האבנים המתגלגלות" ונולדו בפרברים של קמפיץ'. כולם הוזמנו די מהר להופיע בצפון אמריקה והפכו ברגע לפופולאריות ומשפיעות מאוד ברוק העולמי.
אבל בריטניה התחילה להפציץ את אמריקה בלהקות רוק משובחות - הבולטות הבאות היו "הקינקס" המצליחים מאד גם בבריטניה, שחייבים לומר שבגלל בעיות אישיות של אחד מהם קצת החמיצו את הפלישה, "החיות" עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז", "ג'רי והפוסעים", "הזומבים" עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שביצעו הרמוניות קוליות מרהיבות בסגנון שנולד בעשור הקודם באמריקה של "האחים אוורלי".
אחריהם יגיעו התותחים הכבדים באמת - מלהקת "המי" המצויינת, עם חממת הכשרונות המתפרצת שלה, הסופר-גרופ "Cream" של אריק קלפטון וג'ינג'ר בייקר ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" ויפגיזו את אמריקה במיניות המתפרצת שלהם ובכריזמה של מיק ג'אגר הסולן...
אבל בראש כל אלה ימשיכו, איך לא, הביטלס לככב ולהוביל את הפלישה לאמריקה ואת ההתמכרות העולמית ובמיוחד האמריקאית, לרוק הבריטי.
באופן אירוני ומשעשע משהו, הפלישה הבריטית תרמה להחזרת הבלוז, שנולד באמריקה, אל הזרם המרכזי והפופולרי של המוסיקה האמריקאית. כך יצא שמוסיקאים בריטים צעירים, מי שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, הם שבאופן פרדוקסלי לימדו והרגילו את המעריצים בארצות הברית לצרוך על בסיס יומיומי מוסיקה שחורה, את המוסיקה השחורה של אמריקה...
לא פלא שבעקבות הפלישה הזו יתחילו להיוולד גם באמריקה ענקי רוק וריתם אנד בלוז שחורים, כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של סוסי מוסטנג אמריקאים וכישרון של נגני קומנדו בריטים.
עוד תוצאה של החיבור בין הבריטים לאמריקה, אגב, הייתה המסחור האמריקאי המיומן של ההצלחה המוסיקלית. כמו תמיד, הביטלס הם שהחלו את המגמה הזו. אלפי מרצ'נדייז, מוצרים שנשאו את דמותם, הופצו ברחבי צפון אמריקה ואחר כך לכל העולם כולו ולימדו אמני פופ ורוק אחריהם איך עושים כסף, הרבה כסף, מהצלחתם.
המוצרים האלה הכניסו סכומי עתק, רובם ליצרנים ויזמים אמריקאים, שקנו את הזכויות בזול ויצרו מיליוני יחידות למעריצים הנלהבים ובעלי הכיסים המלאים. מעכשיו הרוק והפופ הפכו למוצרי צריכה, מוצרי מדף, אביזרי פופ. יחי הכסף (גם)!
כך הכל החל:
https://youtu.be/w88VXGTrQ5c
זו הייתה רק תחילתה של הפלישה הבריטית:
https://youtu.be/yrlKKVsMnd8
הביטלס היו כמובן השחקנים המרכזיים בפלישה הבריטית לאמריקה:
https://youtu.be/RiQicdzrshQ
מצגת של תלמידה על הפלישה:
https://youtu.be/DewcER-iM6Q
היצוא הבריטי היה גם קלאסי והכניס גם את באך ואת הבתולות הווסטיליות מהמיתולוגיה היוונית לתמונה:
https://youtu.be/Mb3iPP-tHdA
והנה עשר הלהקות שמוכיחות שהפלישה הבריטית ממשיכה ויוצרת להקות מדהימות:
https://youtu.be/F4JuRqbyl6o?long=yes
בשנות ה-60. אחרי שכבשו הביטלס את אמריקה, זה היה רק עניין של זמן עד שהאמריקאים הנכנעים יתחילו לחפש עוד מהחומר המשובח הזה שיכול להגיע מהאיים הבריטיים.
הביטלס פרצו את הדרך ועשו את הלא-יאומן, כששברו את כל ההתנגדות האמריקאית לתרבות הבריטית, שעד אז נדמתה לאמריקאים כתרבות מוסיקלית מיושנת ולא מעניינת. אחרי הכל, בעשור הקודם צמחו דווקא באמריקה כל מלכי הרוקנ'רול - מאלביס פרסלי, מייסד הסגנון, דרך צ'אק ברי, שהראה כיצד מבצעים רוק גיטרות משובח ובאדי הולי, שאמנם מת מוקדם אבל הספיק ללמד את הרוקרים לכתוב את שיריהם בעצמם - כולם גדלו ופרצו באמריקה.
אבל עכשיו אלה הביטלס ואמריקה כבר נכבשה. בעקבות הכיבוש הבריטי החל מה שיזכה לשם "הפלישה הבריטית" (British Invasion). זו הייתה שורת להקות בריטיות מעולות, שרובן אימצו את הבלוז האמריקאי וכמובן את הרוק ועשו מוסיקה מצוינת.
כך זכו להצלחה בבריטניה להקות מערים שונות, כמו ה"הוליז" שהגיעו ממנצ'סטר, "החיות" מניוקאסל, ה"מי" ממערב לונדון וה"רולינג סטונז", שבארץ נקראו "האבנים המתגלגלות" ונולדו בפרברים של קמפיץ'. כולם הוזמנו די מהר להופיע בצפון אמריקה והפכו ברגע לפופולאריות ומשפיעות מאוד ברוק העולמי.
אבל בריטניה התחילה להפציץ את אמריקה בלהקות רוק משובחות - הבולטות הבאות היו "הקינקס" המצליחים מאד גם בבריטניה, שחייבים לומר שבגלל בעיות אישיות של אחד מהם קצת החמיצו את הפלישה, "החיות" עם הריתם אנד בלוז החזק והפראי שלהם, "חמישיית דייב קלארק", "ההוליז", "ג'רי והפוסעים", "הזומבים" עם נגן הקלידים המתקדם שלהם, ו"מתבודדי הרמן" שביצעו הרמוניות קוליות מרהיבות בסגנון שנולד בעשור הקודם באמריקה של "האחים אוורלי".
אחריהם יגיעו התותחים הכבדים באמת - מלהקת "המי" המצויינת, עם חממת הכשרונות המתפרצת שלה, הסופר-גרופ "Cream" של אריק קלפטון וג'ינג'ר בייקר ועד ל"רולינג סטונז", מי שיהיו "הילדים הרעים של הרוק" ויפגיזו את אמריקה במיניות המתפרצת שלהם ובכריזמה של מיק ג'אגר הסולן...
אבל בראש כל אלה ימשיכו, איך לא, הביטלס לככב ולהוביל את הפלישה לאמריקה ואת ההתמכרות העולמית ובמיוחד האמריקאית, לרוק הבריטי.
באופן אירוני ומשעשע משהו, הפלישה הבריטית תרמה להחזרת הבלוז, שנולד באמריקה, אל הזרם המרכזי והפופולרי של המוסיקה האמריקאית. כך יצא שמוסיקאים בריטים צעירים, מי שאהבו מאד את הבלוז והרית'ם אנד בלוז הקצבי יותר, הם שבאופן פרדוקסלי לימדו והרגילו את המעריצים בארצות הברית לצרוך על בסיס יומיומי מוסיקה שחורה, את המוסיקה השחורה של אמריקה...
לא פלא שבעקבות הפלישה הזו יתחילו להיוולד גם באמריקה ענקי רוק וריתם אנד בלוז שחורים, כמו ג'יימס בראון וג'ימי הנדריקס - כוכבי במה עם אנרגיות של סוסי מוסטנג אמריקאים וכישרון של נגני קומנדו בריטים.
עוד תוצאה של החיבור בין הבריטים לאמריקה, אגב, הייתה המסחור האמריקאי המיומן של ההצלחה המוסיקלית. כמו תמיד, הביטלס הם שהחלו את המגמה הזו. אלפי מרצ'נדייז, מוצרים שנשאו את דמותם, הופצו ברחבי צפון אמריקה ואחר כך לכל העולם כולו ולימדו אמני פופ ורוק אחריהם איך עושים כסף, הרבה כסף, מהצלחתם.
המוצרים האלה הכניסו סכומי עתק, רובם ליצרנים ויזמים אמריקאים, שקנו את הזכויות בזול ויצרו מיליוני יחידות למעריצים הנלהבים ובעלי הכיסים המלאים. מעכשיו הרוק והפופ הפכו למוצרי צריכה, מוצרי מדף, אביזרי פופ. יחי הכסף (גם)!
כך הכל החל:
https://youtu.be/w88VXGTrQ5c
זו הייתה רק תחילתה של הפלישה הבריטית:
https://youtu.be/yrlKKVsMnd8
הביטלס היו כמובן השחקנים המרכזיים בפלישה הבריטית לאמריקה:
https://youtu.be/RiQicdzrshQ
מצגת של תלמידה על הפלישה:
https://youtu.be/DewcER-iM6Q
היצוא הבריטי היה גם קלאסי והכניס גם את באך ואת הבתולות הווסטיליות מהמיתולוגיה היוונית לתמונה:
https://youtu.be/Mb3iPP-tHdA
והנה עשר הלהקות שמוכיחות שהפלישה הבריטית ממשיכה ויוצרת להקות מדהימות:
https://youtu.be/F4JuRqbyl6o?long=yes
