שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מה גדולתו של ההיסטוריון הערבי אבן חלדון?
במרחב הרוחני של העולם האסלאמי הימי-ביניימי, זרח כוכבו של אבן חלדון (1332-1406), הוגה רב-תחומי, מהפכני, ששינה את הבנת ותפיסת מדע ההיסטוריה לחלוטין.
גאון מבריק זה, שנולד בטוניס שבצפון אפריקה, יצר מהפכה מחשבתית שהקדימה את זמנה בהבנת תהליכים חברתיים ותרבותיים. כי בניגוד להיסטוריונים בני זמנו שראו בהיסטוריה רצף אירועים מקריים, הוא הציג תפיסה מערכתית וכוללנית.
אבן חלדון ראה בהיסטוריה רקמה חיה של תהליכים חברתיים, כלכליים ותרבותיים המשתנים באופן דינמי. חדשנית במיוחד הייתה אז תאוריית "העסביה" שהגה, בערבית: הסולידריות החברתית. היא הסבירה כיצד קבוצות חברות מתפתחות במעגלים - הן מתחילות בחברה נוודית, הופכות למדינה מאורגנת ומשם מתחילות תהליך של התפוררות ולאחריו התחדשות.
כחוקר רב-תחומי, אבן חלדון חרג הרבה מעבר לגבולות ההיסטוריוגרפיה המסורתית. הוא עסק בגאוגרפיה, כלכלה, דמוגרפיה ופילוסופיה. הוא מהראשונים שחקרו כיצד משפיע האקלים על חברות, דפוסי הגירה, והאופן שבו סביבה מעצבת תרבויות. תובנותיו בתחומים אלו היו כה מתקדמות וחדשניות עד שרבים רואים בו אבי הסוציולוגיה המודרנית.
אחת מהתאוריות המרתקות והמפורסמות ביותר שלו עסקה במנהיגות ובהעברת הכוח השלטוני בין דורות. במילים פשוטות, הניתוח המעניין והתקף כמעט תמיד שלו לגבי מנהיגות הוא שבשלטון ובתי המלוכה "האבא בונה והבן הורס".
כלומר, אבן חלדון הבחין בדפוס מעניין של דעיכת כוח שלטוני - מנהיגים מייסדים בונים אימפריות דרך מאמץ ומסירות, בעוד בניהם, הגדלים בתנאי רווחה, מאבדים את החספוס והרעב שאפיין את הדור הראשון. הוא תיאר מחזור טבעי שבו דור מייסד בונה, דור שני מנהל, ודור שלישי מתפרק.
תאוריית אבן חלדון על מנהיגות ועברתה מדור לדור היא אחת התובנות המרכזיות בספרו המונומנטלי "אל-מוקדמה", "המוקדמה", שהוא מבוא מקיף להיסטוריה, סוציולוגיה, פילוסופיה וכלכלה.
בכתביו הוא גם הגדיר דפוס מעניין וחוזר בהעברת כוח שלטוני בין אבות לבנים, דפוס שמשקף את מה שהוא קרא לו "עסביה", שמשמעותו, כאמור, היא סולידריות חברתית.
#עסביה
אבן חלדון הבחין כי לעתים קרובות, בנים של מנהיגים מצליחים נוטים להיות חלשים יותר מאבותיהם. הוא הסביר זאת בכך שהדור השני, שגדל בתנאי רווחה ונוחות, חסר את התכונות החיוניות שאפיינו את האב המייסד - כגון חריצות, משמעת עצמית וכוח רוח.
לדידו, המנהיגים המייסדים בונים אימפריות דרך מאמץ, מסירות ותושייה. בניהם, שנולדים לתוך פריבילגיות ועושר, מאבדים את החספוס והרעב שהניעו את אביהם. הם נעשים רכים, מפונקים ופחות מוכשרים למאבק ולבנייה.
אם להעמיק יותר אז אבן חלדון ראה בתהליך זה מעין מחזור טבעי: דור מייסד בונה, דור שני מנהל, ודור שלישי מתפרק. זוהי תובנה סוציולוגית עמוקה שהקדימה את זמנה, והיום רואים אותה כמעט כחוק היסטורי בהתפתחות של שושלות שלטוניות.
במהלך חייו המרתקים, שירת אבן חלדון בחצרות של שליטים שונים בצפון אפריקה והגיע אפילו לפגישה עם טימור לנג, המנהיג המונגולי החזק. ניסיונו האישי איפשר לו להעשיר את תפיסותיו ההיסטוריות והחברתיות.
מורשתו של אבן חלדון חוצה תרבויות וזמנים. הוגים כמו קארל מרקס מצאו השראה רבה בגישתו החדשנית. הוא היה מדען חברתי שבמקום לראות את ההיסטוריה כרשימת תאריכים ועובדות יבשות, ראה אותה כמערכת חיה ודינמית, כשדבר קשור בדבר.
יכולתו לראות רחוק מעבר לזמנו הפכה את אבן ח'לדון להוגה רב-ממדי שהקדים את תקופתו בהבנת המורכבות האנושית.
הנה סיפורו של איבן חאלדון:
https://youtu.be/DZQ93lTI2vU
מיהו אבי הכלכלה המודרנית? - האם הוא או אדם סמית'?
https://youtu.be/8baR8u-Wf3A
סרטון על חייו של גאון ההיסטוריה המוסלמי:
https://youtu.be/2UwnrZi_bFw?long=yes
וסרטון תיעודי על ההיסטוריון האיסלאמי הגדול:
https://youtu.be/yqvmMFJQtm0?long=yes
מיהו הרודוטוס אבי ההיסטוריה וכיצד תרם להבנת הדמוקרטיה?
הֶרוֹדוֹטוֹס (Herodotus), הידוע כ"אבי ההיסטוריה", הוא פילוסוף יווני בן המאה ה-5 לפני הספירה. האיש נחשב ל"אבי ההיסטוריה", על שום היותו הראשון שנקט בשיטות מחקריות לתיעוד וניתוח של אירועים שקרו בימיו.
מאז פרסום ספרו היחיד של האיש, שחי בהליקרנאסוס, באזור דרום טורקיה של ימינו, הוא זוכה להערכה רבה ואף לפופולריות. בספר, שנקרא "היסטוריוֹת" תיאר הרודוטוס את הפלישה הפרסית ליוון של התקופה.
מאז ימי העת העתיקה ועד לימי הביניים לא חדלו להעתיק בכתב יד את ספרו של הירודוטוס, על גבי פפירוסים ומגילות קלף. גם בעת החדשה הרבו להדפיסו והוא תורגם לשפות רבות.
חשיבותו הגדולה של הרודוטוס נובעת מהעובדה שהוא חולל מהפכה חשיבתית, בהיותו הראשון שהבדיל בין המחקר השיטתי של מאורעות העבר לבין מיתוסים וסיפורים שנוהגים היו אז לספר על אירועים שהיום היינו מכנים כאירועים היסטוריים.
כך שלמעשה הרודוטוס היה ההיסטוריון הידוע הראשון ומי שניסח עקרונות בסיס של מה שייוודע לימים כתחום מדעי, שייקרא כשם ספרו היחיד "היסטוריה".
בזכותו של הרודוטוס וברוח כתיבתו, המשיכו אנשים בתקופות שאחריו, לתעד ולשמר עדויות על האירועים שקרו בתקופתם. בכך הוא יצר מסורת מחקרית של עשיית סדר בידע האנושי על העבר או במילים אחרות - של ההִיסְטוֹרְיָה (History).
מאז "אבי ההיסטוריה" נוהגים ההיסטוריונים, כאנשי המדע, לעשות סדר שיטתי בידע שלנו על העבר. במקביל, מהמילה "היסטוריה" תיוולד עם השנים גם המילה האנגלית "Story", לסיפורים. ואגב, מעניין לציין שהניגוד וההשלמה בין התיעוד ההיסטורי והסיפורים המלווים את האירועים מלווים מאז את התחום. זאת משום שידוע שההיסטוריה נרשמת לרוב על ידי המנצחים וגרסתם לאירועים היא זו שנתפסת שנים רבות אחר כך לגרסה המקובלת, מה שלא פעם מעלה בעיה אמיתית לגבי אמינות המחקר ההיסטורי ומוביל היסטוריונים בעת החדשה לעודד כתיבת גרסאות שונות לאותן התרחשויות.
כך הוליד הרודוטוס את ההיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/A542ixwyBhc
וציר זמן לילדים המתאר את ההיסטוריה האנושית עד אז ומאז (מתורגם):
https://youtu.be/8POXvpQ31Uc
מי היה יוספוס פלביוס שהפך ממפקד יהודי להיסטוריון רומי?
סיפורו של יוסף בן מתתיהו הוא אחד הסיפורים המדהימים של ההיסטוריה היהודית, כשלא פחות מדהים הוא שזהו סיפורו של היסטוריון, מההיסטוריונים הידועים בעולם ומגדולי ההיסטוריונים של העת העתיקה.
אתם אולי מכירים אותו בשם יוספוס פלביוס, היסטוריון רומי נודע. אבל מי שנולד בתור יוסף בן מתתיהו היהודי, היה בכלל לוחם יהודי חשוב.
ולא סתם חשוב. למעשה יוסף היה מפקד הגליל במרד הגדול נגד הרומאים. עם נפילת העיר היהודית יודפת לידי הרומאים, הורגים החיילים הרומים את תושביה, ללא רחמים.
באותה עת מסתתרים במערה סמוכה לעיר 40 מורדים ויוסף בן מתתיהו בראשם. עם השנים הוא יכתוב בספרו על המרד הגדול שבשלב מסוים הם ערכו הגרלה והוא ולוחם נוסף זכו להיות האחרונים, מי שיהרגו את עצמם לאחר שכל המורדים האחרים יתאבדו.
אך השניים שינו את התכנית ולא מסרו את גורלם בידי האל. במקום להתאבד, כמו חבריהם להגרלה, הם הסגירו את עצמם לידי כוחותיו של המפקד הרומי, אספסיאנוס.
יש פה דילמה גדולה - האם במה שעשה יוסף בן מתתיהו ניתן לראות מעשה לגיטימי של מי שלא נותרה לו ברירה אחרת והעדיף את ההישרדות האישית, או שנטישתו את המערכה, שהוא עצמו היה למעשה המפקד האזורי בה, משמעותה בגידה בעמו ובחבריו למרד, אחיו לנשק?
כי שוב ושוב חוזרות מוראות המצור הרומי על ערים כמו יודפת, גמלא, ירושלים ודומיהן ושבים הרגעים הדרמטיים, בהם ניצבים תושבי הערים או המצודות הנכבשות בצומת של החלטה: להילחם ולמות בידי החיילים הרומים, או להיכנע ולהפוך לעבדיהם או ללכת על המעשה הקיצוני - להתאבד ולמות על קידוש השם ולא לוותר על צור ישראל.
כך או כך, לאחר שהסגיר את עצמו לרומאים, פלביוס לא רק יציל את חייו אלא יהפוך להיסטוריון יהודי בחצרו של הקיסר הרומי. הוא עתיד להפוך לסופרו הנאמן של הקיסר, המתעד את תולדות הקיסרות הרומית לאורך כל חייו, על אף שהוא יחיה ברומא כיהודי וכיהודי גם ימות.
ואכן, מקובל ביהדות לראות ביוספוס פלוויוס בוגד. למעשה, מי שהפך מיהודי לאזרח רומי יחזק בכתביו את המסר הקבוע - רומי היא שליטת העולם ועל כל אדם להחליט - או שיקבל עליו את מרותה של רומי ושליטתה או שיתאבד או ימות בחרב.
כך בדיוק תיאר יוספוס התאבדויות של אלפי אנשים בגמלא, במצדה ובאופן מסוים גם בירושלים. יש היסטוריונים שחלוקים על התיאורים הללו ורואים בהם סילוף של העובדות, שנועד לצרכים רומיים. הם אומרים שההתאבדות ההמונית היא לא טקטיקה יהודית. אולי הקנאים של מצדה נהגו כך אבל לא במקומות כמו גמלא, למשל.
ועדיין, כתביו של יוסף בן מתתיהו שהיה ליוספוס פלביוס הם חשובים במיוחד. הם מספקים ידע משמעותי מאין כמותו על ההיסטוריה של בית שני, על התקופה של אספסיאנוס וטיטוס בנו, קיסרי האימפריה הגדולה של רומי, ועל ההיסטוריה של המזרח.
הנה סיפורו של הגיבור והמפקד היהודי שהיה להיסטוריון רומי ובוגד (עברית):
https://youtu.be/IBf315NOdXM
בחיוך - כשלא מאמינים לו שהוא חי (עברית):
https://youtu.be/oyeFX2JJids
וסרט על חורבן בית המקדש, כפי שתיאר אותו יוספוס פלביוס:
http://youtu.be/GTxDcif-XT4?long=yes
מהו השוויון בפני החוק?
המשפט "כולם שווים בפני החוק" ניתן להניח שמוכר לכם מהצהרות עצמאות, חוקות ונאומים פוליטיים. אך מה הוא אומר בפועל?
השוויון בפני החוק (Equality before the law), המכונה גם שוויון פורמלי (Formal Equality), הוא עיקרון יסוד בדמוקרטיות מודרניות, רעיון דמוקרטי בסיסי ואחד המאפיינים של משטרים הדמוקרטיים. הרעיון פשוט: כל אדם, ללא קשר למוצאו, מינו, עושרו או מעמדו החברתי או הדתי, כפוף לאותם חוקים בדיוק.
במילים אחרות, השופט לא אמור לשאול מי עומד לפניו, אלא רק לברר מה הוא עשה.
ההיסטוריה של הרעיון ארוכה. בתחילת המאה ה-6 לפני הספירה כותב המדינאי סולון, כשהוא עורך באתונה רפורמות דמוקרטיות: "חוקים קבעתי ישרים עבור כולם - נקלה ומרומם שווים בפני החוק".
במאה ה-5 לפני הספירה, ביוון העתיקה, כותב הרודוטוס "אבי ההיסטוריה" (Herodotus) על מה שהיום היינו קוראים "דמוקרטיה", בלשונו שלו "איסונומיה", שוויון החוק. השוויון הזה התממש באופן חזק בסוף ימי הביניים, כשנקבע במגנה כרטה (Magna Carta) שבאנגליה שהמלך עצמו כפוף גם הוא לחוק.
אגב, משמעות המילה הלטינית "פריווילגיה" היא "חוק פרטי". הרעיון בהקשר שלה הוא שבנו אין שליטים פריבילגים, שנמצאים מעל החוק או שיש להם חוק משלהם. כלומר, שוויון בפני החוק משמעותו היא שאין אדם או מיעוט שאינם כפופים לחוק, אלא הוא חל על כולם בשווה.
הניסוח המודרני התגבש בעיקר במאה ה-18, עם המהפכה הצרפתית וההצהרה האמריקאית על העצמאות, שהכריזו כי כל בני האדם נולדים שווים בזכויותיהם.
בפועל, השוויון בפני החוק מתחלק לכמה רבדים. הרובד הראשון הוא שוויון פורמלי טהור ורשמי: אותו חוק חל על כולם. הרובד השני, שנוי יותר במחלוקת, הוא שוויון מהותי (Substantive Equality): כדי שהחוק יהיה שוויוני באמת, יש לפעמים להתאים את ההתנהגות לנסיבות האדם. לדוגמה, מתן ייצוג משפטי חינמי לנאשמים חסרי אמצעים. יש דבר כזה והוא צודק וקיים גם בארץ בדמות הסנגוריה הציבורית.
הפער בין עיקרון למציאות הוא מוכר. הסופר הצרפתי אנטול פראנס (Anatole France) ניסח זאת בציניות: "החוק, בגדולתו השוויונית, אוסר על עשיר ועל עני כאחד לישון מתחת לגשרים." הביקורת חדה: כשמשאבים אינם שווים, גם חוק זהה עשוי להוביל לתוצאות שונות.
מדינות רבות מנסות לגשר על הפער הזה. בישראל, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מעגן את השוויון כזכות חוקתית. בארצות הברית, התיקון ה-14 לחוקה מבטיח הגנה שווה בפני החוק לכל אזרח. אך מחקרים חברתיים מראים שוב ושוב שלצער כולם, מיקום האדם בסולם הכלכלי והחברתי עדיין משפיע על אופן הטיפול בו במערכת המשפט.
השוויון בפני החוק אינו עובדה קיימת. הוא שאיפה מתמדת. ראוי לדבוק בו למען חברה מתוקנת והגונה.
הנה רעיון השוויון ובהמשך גם השוויון בפני החוק (עברית):
https://youtu.be/3MoUrMUyOYY
סיפור לידתה של ההיסטוריה, עם הרודוטוס "אבי ההיסטוריה" (מתורגם):
https://youtu.be/A542ixwyBhc
ולא פעם שוויון וחירות מתנגשים (עברית):
https://youtu.be/oNOROFBMPkc
מהו מדע ההיסטוריה?
ההִיסְטוֹרְיָה (History) האנושית רצופה באירועים והתרחשויות מופלאות. אנשים בכל תקופה ותקופה תיעדו והשאירו עדויות על האירועים ההיסטוריים שקרו בעבר. אבל אנשי המדע שעושים סדר בידע שלנו על העבר הם ההיסטוריונים.
היסטוריה היא תחום מחקרי שעוסק בחקר אירועים שהתרחשו בעבר, בעיקר לפי חומר כתוב. אנו רוצים לחשוב שההיסטוריה היא מדע מדויק ושתיאור המציאות של ההיסטוריון הוא אכן פני הדברים המדויקים. אבל ההיסטוריון זוכר תמיד שהמנצחים הם שכותבים את ההיסטוריה. לכן, יש לבחון היטב את סיפוריהם שתועדו במסמכים שאותם בוחן חוקר ההיסטוריה ולדעת שהמרחק בין הדימוי של המלך החזק, המנצח, החכם והמצליח, לבין בוגד עלוב, טיפש וחדל-אישים, הוא העובדה הפשוטה שהראשון הוא זה שניצח בקרב או במאבק על הירושה ואנשיו הם שכתבו את העדויות ההיסטוריות. השני, גם אם גרסתו נכתבה, לא פעם היא הושמדה על ידי השליט, או סתם לא נחשבה למשהו בעל ערך ונגוזה - אל פח האשפה של ההיסטוריה.
כך, לדוגמה, קרה עם שטיח באייה, שמציג במעין קומיקס מימי הביניים 58 סצינות שמספרות על נצחונו של דוכס נורמנדי "ויליאם הכובש", בקרב הייסטינגס, והפיכתו למלך אנגליה. הוא מימן את יצירת השטיח ואין בו כל עדות או זווית מגירסתם של כוחות הרולד, מלך אנגליה שהובס ומת בקרב.
השימוש הנפוץ במילה היוונית היסטוריה, שפירושה "תיעוד" או "חקירה", הוא כמתארת אירועים והתרחשויות חשובות בעבר. היא הוכנסה לשימוש התרבותי בעידן של יוון הקדומה, מתוך השם "היסטוריה", שבחר הרודוטוס, מי שלימים יכונה "אבי ההיסטוריה", לספרו על מלחמת פרס-יוון. אגב, מהמילה "היסטוריה" נולדה גם המילה האנגלית "Story", לסיפור.
הנה סיפור לידתה של ההיסטוריה, עם הרודוטוס "אבי ההיסטוריה" (מתורגם):
https://youtu.be/A542ixwyBhc
ציר זמן לילדים המתאר את ההיסטוריה האנושית (מתורגם):
https://youtu.be/8POXvpQ31Uc
יש גם היסטוריות ספציפיות, כמו למשל ההיסטוריה של האינטרנט (מתורגם):
https://youtu.be/DBJsVfmvbuo
זו חשיבות לימוד ההיסטוריה (עברית):
https://youtu.be/OA1gjV_Lhio
כמה מהאישים המפורסמים בהיסטוריה:
https://youtu.be/ca3BJqFcPXA?si=nK6mWcpsDdYv13vC
סרטון שמציג את ההיסטוריה של העולם בשעתיים בלבד (מתורגם):
https://youtu.be/HZzSLaqk2dA?long=yes
ומדע ההיסטוריה המרתק כל כך (מתורגם):
https://youtu.be/5TbUxGZtwGI?long=yes
במרחב הרוחני של העולם האסלאמי הימי-ביניימי, זרח כוכבו של אבן חלדון (1332-1406), הוגה רב-תחומי, מהפכני, ששינה את הבנת ותפיסת מדע ההיסטוריה לחלוטין.
גאון מבריק זה, שנולד בטוניס שבצפון אפריקה, יצר מהפכה מחשבתית שהקדימה את זמנה בהבנת תהליכים חברתיים ותרבותיים. כי בניגוד להיסטוריונים בני זמנו שראו בהיסטוריה רצף אירועים מקריים, הוא הציג תפיסה מערכתית וכוללנית.
אבן חלדון ראה בהיסטוריה רקמה חיה של תהליכים חברתיים, כלכליים ותרבותיים המשתנים באופן דינמי. חדשנית במיוחד הייתה אז תאוריית "העסביה" שהגה, בערבית: הסולידריות החברתית. היא הסבירה כיצד קבוצות חברות מתפתחות במעגלים - הן מתחילות בחברה נוודית, הופכות למדינה מאורגנת ומשם מתחילות תהליך של התפוררות ולאחריו התחדשות.
כחוקר רב-תחומי, אבן חלדון חרג הרבה מעבר לגבולות ההיסטוריוגרפיה המסורתית. הוא עסק בגאוגרפיה, כלכלה, דמוגרפיה ופילוסופיה. הוא מהראשונים שחקרו כיצד משפיע האקלים על חברות, דפוסי הגירה, והאופן שבו סביבה מעצבת תרבויות. תובנותיו בתחומים אלו היו כה מתקדמות וחדשניות עד שרבים רואים בו אבי הסוציולוגיה המודרנית.
אחת מהתאוריות המרתקות והמפורסמות ביותר שלו עסקה במנהיגות ובהעברת הכוח השלטוני בין דורות. במילים פשוטות, הניתוח המעניין והתקף כמעט תמיד שלו לגבי מנהיגות הוא שבשלטון ובתי המלוכה "האבא בונה והבן הורס".
כלומר, אבן חלדון הבחין בדפוס מעניין של דעיכת כוח שלטוני - מנהיגים מייסדים בונים אימפריות דרך מאמץ ומסירות, בעוד בניהם, הגדלים בתנאי רווחה, מאבדים את החספוס והרעב שאפיין את הדור הראשון. הוא תיאר מחזור טבעי שבו דור מייסד בונה, דור שני מנהל, ודור שלישי מתפרק.
תאוריית אבן חלדון על מנהיגות ועברתה מדור לדור היא אחת התובנות המרכזיות בספרו המונומנטלי "אל-מוקדמה", "המוקדמה", שהוא מבוא מקיף להיסטוריה, סוציולוגיה, פילוסופיה וכלכלה.
בכתביו הוא גם הגדיר דפוס מעניין וחוזר בהעברת כוח שלטוני בין אבות לבנים, דפוס שמשקף את מה שהוא קרא לו "עסביה", שמשמעותו, כאמור, היא סולידריות חברתית.
#עסביה
אבן חלדון הבחין כי לעתים קרובות, בנים של מנהיגים מצליחים נוטים להיות חלשים יותר מאבותיהם. הוא הסביר זאת בכך שהדור השני, שגדל בתנאי רווחה ונוחות, חסר את התכונות החיוניות שאפיינו את האב המייסד - כגון חריצות, משמעת עצמית וכוח רוח.
לדידו, המנהיגים המייסדים בונים אימפריות דרך מאמץ, מסירות ותושייה. בניהם, שנולדים לתוך פריבילגיות ועושר, מאבדים את החספוס והרעב שהניעו את אביהם. הם נעשים רכים, מפונקים ופחות מוכשרים למאבק ולבנייה.
אם להעמיק יותר אז אבן חלדון ראה בתהליך זה מעין מחזור טבעי: דור מייסד בונה, דור שני מנהל, ודור שלישי מתפרק. זוהי תובנה סוציולוגית עמוקה שהקדימה את זמנה, והיום רואים אותה כמעט כחוק היסטורי בהתפתחות של שושלות שלטוניות.
במהלך חייו המרתקים, שירת אבן חלדון בחצרות של שליטים שונים בצפון אפריקה והגיע אפילו לפגישה עם טימור לנג, המנהיג המונגולי החזק. ניסיונו האישי איפשר לו להעשיר את תפיסותיו ההיסטוריות והחברתיות.
מורשתו של אבן חלדון חוצה תרבויות וזמנים. הוגים כמו קארל מרקס מצאו השראה רבה בגישתו החדשנית. הוא היה מדען חברתי שבמקום לראות את ההיסטוריה כרשימת תאריכים ועובדות יבשות, ראה אותה כמערכת חיה ודינמית, כשדבר קשור בדבר.
יכולתו לראות רחוק מעבר לזמנו הפכה את אבן ח'לדון להוגה רב-ממדי שהקדים את תקופתו בהבנת המורכבות האנושית.
הנה סיפורו של איבן חאלדון:
https://youtu.be/DZQ93lTI2vU
מיהו אבי הכלכלה המודרנית? - האם הוא או אדם סמית'?
https://youtu.be/8baR8u-Wf3A
סרטון על חייו של גאון ההיסטוריה המוסלמי:
https://youtu.be/2UwnrZi_bFw?long=yes
וסרטון תיעודי על ההיסטוריון האיסלאמי הגדול:
https://youtu.be/yqvmMFJQtm0?long=yes
הֶרוֹדוֹטוֹס (Herodotus), הידוע כ"אבי ההיסטוריה", הוא פילוסוף יווני בן המאה ה-5 לפני הספירה. האיש נחשב ל"אבי ההיסטוריה", על שום היותו הראשון שנקט בשיטות מחקריות לתיעוד וניתוח של אירועים שקרו בימיו.
מאז פרסום ספרו היחיד של האיש, שחי בהליקרנאסוס, באזור דרום טורקיה של ימינו, הוא זוכה להערכה רבה ואף לפופולריות. בספר, שנקרא "היסטוריוֹת" תיאר הרודוטוס את הפלישה הפרסית ליוון של התקופה.
מאז ימי העת העתיקה ועד לימי הביניים לא חדלו להעתיק בכתב יד את ספרו של הירודוטוס, על גבי פפירוסים ומגילות קלף. גם בעת החדשה הרבו להדפיסו והוא תורגם לשפות רבות.
חשיבותו הגדולה של הרודוטוס נובעת מהעובדה שהוא חולל מהפכה חשיבתית, בהיותו הראשון שהבדיל בין המחקר השיטתי של מאורעות העבר לבין מיתוסים וסיפורים שנוהגים היו אז לספר על אירועים שהיום היינו מכנים כאירועים היסטוריים.
כך שלמעשה הרודוטוס היה ההיסטוריון הידוע הראשון ומי שניסח עקרונות בסיס של מה שייוודע לימים כתחום מדעי, שייקרא כשם ספרו היחיד "היסטוריה".
בזכותו של הרודוטוס וברוח כתיבתו, המשיכו אנשים בתקופות שאחריו, לתעד ולשמר עדויות על האירועים שקרו בתקופתם. בכך הוא יצר מסורת מחקרית של עשיית סדר בידע האנושי על העבר או במילים אחרות - של ההִיסְטוֹרְיָה (History).
מאז "אבי ההיסטוריה" נוהגים ההיסטוריונים, כאנשי המדע, לעשות סדר שיטתי בידע שלנו על העבר. במקביל, מהמילה "היסטוריה" תיוולד עם השנים גם המילה האנגלית "Story", לסיפורים. ואגב, מעניין לציין שהניגוד וההשלמה בין התיעוד ההיסטורי והסיפורים המלווים את האירועים מלווים מאז את התחום. זאת משום שידוע שההיסטוריה נרשמת לרוב על ידי המנצחים וגרסתם לאירועים היא זו שנתפסת שנים רבות אחר כך לגרסה המקובלת, מה שלא פעם מעלה בעיה אמיתית לגבי אמינות המחקר ההיסטורי ומוביל היסטוריונים בעת החדשה לעודד כתיבת גרסאות שונות לאותן התרחשויות.
כך הוליד הרודוטוס את ההיסטוריה (מתורגם):
https://youtu.be/A542ixwyBhc
וציר זמן לילדים המתאר את ההיסטוריה האנושית עד אז ומאז (מתורגם):
https://youtu.be/8POXvpQ31Uc
סיפורו של יוסף בן מתתיהו הוא אחד הסיפורים המדהימים של ההיסטוריה היהודית, כשלא פחות מדהים הוא שזהו סיפורו של היסטוריון, מההיסטוריונים הידועים בעולם ומגדולי ההיסטוריונים של העת העתיקה.
אתם אולי מכירים אותו בשם יוספוס פלביוס, היסטוריון רומי נודע. אבל מי שנולד בתור יוסף בן מתתיהו היהודי, היה בכלל לוחם יהודי חשוב.
ולא סתם חשוב. למעשה יוסף היה מפקד הגליל במרד הגדול נגד הרומאים. עם נפילת העיר היהודית יודפת לידי הרומאים, הורגים החיילים הרומים את תושביה, ללא רחמים.
באותה עת מסתתרים במערה סמוכה לעיר 40 מורדים ויוסף בן מתתיהו בראשם. עם השנים הוא יכתוב בספרו על המרד הגדול שבשלב מסוים הם ערכו הגרלה והוא ולוחם נוסף זכו להיות האחרונים, מי שיהרגו את עצמם לאחר שכל המורדים האחרים יתאבדו.
אך השניים שינו את התכנית ולא מסרו את גורלם בידי האל. במקום להתאבד, כמו חבריהם להגרלה, הם הסגירו את עצמם לידי כוחותיו של המפקד הרומי, אספסיאנוס.
יש פה דילמה גדולה - האם במה שעשה יוסף בן מתתיהו ניתן לראות מעשה לגיטימי של מי שלא נותרה לו ברירה אחרת והעדיף את ההישרדות האישית, או שנטישתו את המערכה, שהוא עצמו היה למעשה המפקד האזורי בה, משמעותה בגידה בעמו ובחבריו למרד, אחיו לנשק?
כי שוב ושוב חוזרות מוראות המצור הרומי על ערים כמו יודפת, גמלא, ירושלים ודומיהן ושבים הרגעים הדרמטיים, בהם ניצבים תושבי הערים או המצודות הנכבשות בצומת של החלטה: להילחם ולמות בידי החיילים הרומים, או להיכנע ולהפוך לעבדיהם או ללכת על המעשה הקיצוני - להתאבד ולמות על קידוש השם ולא לוותר על צור ישראל.
כך או כך, לאחר שהסגיר את עצמו לרומאים, פלביוס לא רק יציל את חייו אלא יהפוך להיסטוריון יהודי בחצרו של הקיסר הרומי. הוא עתיד להפוך לסופרו הנאמן של הקיסר, המתעד את תולדות הקיסרות הרומית לאורך כל חייו, על אף שהוא יחיה ברומא כיהודי וכיהודי גם ימות.
ואכן, מקובל ביהדות לראות ביוספוס פלוויוס בוגד. למעשה, מי שהפך מיהודי לאזרח רומי יחזק בכתביו את המסר הקבוע - רומי היא שליטת העולם ועל כל אדם להחליט - או שיקבל עליו את מרותה של רומי ושליטתה או שיתאבד או ימות בחרב.
כך בדיוק תיאר יוספוס התאבדויות של אלפי אנשים בגמלא, במצדה ובאופן מסוים גם בירושלים. יש היסטוריונים שחלוקים על התיאורים הללו ורואים בהם סילוף של העובדות, שנועד לצרכים רומיים. הם אומרים שההתאבדות ההמונית היא לא טקטיקה יהודית. אולי הקנאים של מצדה נהגו כך אבל לא במקומות כמו גמלא, למשל.
ועדיין, כתביו של יוסף בן מתתיהו שהיה ליוספוס פלביוס הם חשובים במיוחד. הם מספקים ידע משמעותי מאין כמותו על ההיסטוריה של בית שני, על התקופה של אספסיאנוס וטיטוס בנו, קיסרי האימפריה הגדולה של רומי, ועל ההיסטוריה של המזרח.
הנה סיפורו של הגיבור והמפקד היהודי שהיה להיסטוריון רומי ובוגד (עברית):
https://youtu.be/IBf315NOdXM
בחיוך - כשלא מאמינים לו שהוא חי (עברית):
https://youtu.be/oyeFX2JJids
וסרט על חורבן בית המקדש, כפי שתיאר אותו יוספוס פלביוס:
http://youtu.be/GTxDcif-XT4?long=yes
המשפט "כולם שווים בפני החוק" ניתן להניח שמוכר לכם מהצהרות עצמאות, חוקות ונאומים פוליטיים. אך מה הוא אומר בפועל?
השוויון בפני החוק (Equality before the law), המכונה גם שוויון פורמלי (Formal Equality), הוא עיקרון יסוד בדמוקרטיות מודרניות, רעיון דמוקרטי בסיסי ואחד המאפיינים של משטרים הדמוקרטיים. הרעיון פשוט: כל אדם, ללא קשר למוצאו, מינו, עושרו או מעמדו החברתי או הדתי, כפוף לאותם חוקים בדיוק.
במילים אחרות, השופט לא אמור לשאול מי עומד לפניו, אלא רק לברר מה הוא עשה.
ההיסטוריה של הרעיון ארוכה. בתחילת המאה ה-6 לפני הספירה כותב המדינאי סולון, כשהוא עורך באתונה רפורמות דמוקרטיות: "חוקים קבעתי ישרים עבור כולם - נקלה ומרומם שווים בפני החוק".
במאה ה-5 לפני הספירה, ביוון העתיקה, כותב הרודוטוס "אבי ההיסטוריה" (Herodotus) על מה שהיום היינו קוראים "דמוקרטיה", בלשונו שלו "איסונומיה", שוויון החוק. השוויון הזה התממש באופן חזק בסוף ימי הביניים, כשנקבע במגנה כרטה (Magna Carta) שבאנגליה שהמלך עצמו כפוף גם הוא לחוק.
אגב, משמעות המילה הלטינית "פריווילגיה" היא "חוק פרטי". הרעיון בהקשר שלה הוא שבנו אין שליטים פריבילגים, שנמצאים מעל החוק או שיש להם חוק משלהם. כלומר, שוויון בפני החוק משמעותו היא שאין אדם או מיעוט שאינם כפופים לחוק, אלא הוא חל על כולם בשווה.
הניסוח המודרני התגבש בעיקר במאה ה-18, עם המהפכה הצרפתית וההצהרה האמריקאית על העצמאות, שהכריזו כי כל בני האדם נולדים שווים בזכויותיהם.
בפועל, השוויון בפני החוק מתחלק לכמה רבדים. הרובד הראשון הוא שוויון פורמלי טהור ורשמי: אותו חוק חל על כולם. הרובד השני, שנוי יותר במחלוקת, הוא שוויון מהותי (Substantive Equality): כדי שהחוק יהיה שוויוני באמת, יש לפעמים להתאים את ההתנהגות לנסיבות האדם. לדוגמה, מתן ייצוג משפטי חינמי לנאשמים חסרי אמצעים. יש דבר כזה והוא צודק וקיים גם בארץ בדמות הסנגוריה הציבורית.
הפער בין עיקרון למציאות הוא מוכר. הסופר הצרפתי אנטול פראנס (Anatole France) ניסח זאת בציניות: "החוק, בגדולתו השוויונית, אוסר על עשיר ועל עני כאחד לישון מתחת לגשרים." הביקורת חדה: כשמשאבים אינם שווים, גם חוק זהה עשוי להוביל לתוצאות שונות.
מדינות רבות מנסות לגשר על הפער הזה. בישראל, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מעגן את השוויון כזכות חוקתית. בארצות הברית, התיקון ה-14 לחוקה מבטיח הגנה שווה בפני החוק לכל אזרח. אך מחקרים חברתיים מראים שוב ושוב שלצער כולם, מיקום האדם בסולם הכלכלי והחברתי עדיין משפיע על אופן הטיפול בו במערכת המשפט.
השוויון בפני החוק אינו עובדה קיימת. הוא שאיפה מתמדת. ראוי לדבוק בו למען חברה מתוקנת והגונה.
הנה רעיון השוויון ובהמשך גם השוויון בפני החוק (עברית):
https://youtu.be/3MoUrMUyOYY
סיפור לידתה של ההיסטוריה, עם הרודוטוס "אבי ההיסטוריה" (מתורגם):
https://youtu.be/A542ixwyBhc
ולא פעם שוויון וחירות מתנגשים (עברית):
https://youtu.be/oNOROFBMPkc
היסטוריונים
ההִיסְטוֹרְיָה (History) האנושית רצופה באירועים והתרחשויות מופלאות. אנשים בכל תקופה ותקופה תיעדו והשאירו עדויות על האירועים ההיסטוריים שקרו בעבר. אבל אנשי המדע שעושים סדר בידע שלנו על העבר הם ההיסטוריונים.
היסטוריה היא תחום מחקרי שעוסק בחקר אירועים שהתרחשו בעבר, בעיקר לפי חומר כתוב. אנו רוצים לחשוב שההיסטוריה היא מדע מדויק ושתיאור המציאות של ההיסטוריון הוא אכן פני הדברים המדויקים. אבל ההיסטוריון זוכר תמיד שהמנצחים הם שכותבים את ההיסטוריה. לכן, יש לבחון היטב את סיפוריהם שתועדו במסמכים שאותם בוחן חוקר ההיסטוריה ולדעת שהמרחק בין הדימוי של המלך החזק, המנצח, החכם והמצליח, לבין בוגד עלוב, טיפש וחדל-אישים, הוא העובדה הפשוטה שהראשון הוא זה שניצח בקרב או במאבק על הירושה ואנשיו הם שכתבו את העדויות ההיסטוריות. השני, גם אם גרסתו נכתבה, לא פעם היא הושמדה על ידי השליט, או סתם לא נחשבה למשהו בעל ערך ונגוזה - אל פח האשפה של ההיסטוריה.
כך, לדוגמה, קרה עם שטיח באייה, שמציג במעין קומיקס מימי הביניים 58 סצינות שמספרות על נצחונו של דוכס נורמנדי "ויליאם הכובש", בקרב הייסטינגס, והפיכתו למלך אנגליה. הוא מימן את יצירת השטיח ואין בו כל עדות או זווית מגירסתם של כוחות הרולד, מלך אנגליה שהובס ומת בקרב.
השימוש הנפוץ במילה היוונית היסטוריה, שפירושה "תיעוד" או "חקירה", הוא כמתארת אירועים והתרחשויות חשובות בעבר. היא הוכנסה לשימוש התרבותי בעידן של יוון הקדומה, מתוך השם "היסטוריה", שבחר הרודוטוס, מי שלימים יכונה "אבי ההיסטוריה", לספרו על מלחמת פרס-יוון. אגב, מהמילה "היסטוריה" נולדה גם המילה האנגלית "Story", לסיפור.
הנה סיפור לידתה של ההיסטוריה, עם הרודוטוס "אבי ההיסטוריה" (מתורגם):
https://youtu.be/A542ixwyBhc
ציר זמן לילדים המתאר את ההיסטוריה האנושית (מתורגם):
https://youtu.be/8POXvpQ31Uc
יש גם היסטוריות ספציפיות, כמו למשל ההיסטוריה של האינטרנט (מתורגם):
https://youtu.be/DBJsVfmvbuo
זו חשיבות לימוד ההיסטוריה (עברית):
https://youtu.be/OA1gjV_Lhio
כמה מהאישים המפורסמים בהיסטוריה:
https://youtu.be/ca3BJqFcPXA?si=nK6mWcpsDdYv13vC
סרטון שמציג את ההיסטוריה של העולם בשעתיים בלבד (מתורגם):
https://youtu.be/HZzSLaqk2dA?long=yes
ומדע ההיסטוריה המרתק כל כך (מתורגם):
https://youtu.be/5TbUxGZtwGI?long=yes
