» «
הנרי גוסטאב מולייסון
מי היה H.M, הנרי מולייסון, ששאבו חלק ממוחו?



סיפורו המופלא של הנרי גוסטב מולייסון (Henry Molaison) מוכיח כמה שלעתים מחלת היחיד היא ההזדמנות של המדע ליהנות ממקור מחקרי מעולה ולסייע בהמשך לאינספור חולים.

ההיסטוריה של חקר המוח זכתה בזכות המחקרים על מוחו של האיש לתנופה של ממש. הוא נחשב לנחקר החשוב ביותר בהיסטוריה של הפסיכולוגיה. תודות לו למד המדע דברים רבים, כשאחד המרכזיים שבהם הוא שיש יותר מסוג אחד של זיכרון.

סיפורו של הילד מולייסון, שנחשב למקרה הרפואי החשוב בתולדות המחקר הפסיכולוגי, מתחיל בגיל 9. הוא נפגע אז מרוכב אופניים שהפיל אותו וגרם לחבלה קשה בראשו. התאונה גרמה לו בגיל הנעורים לסבול מהתקפי אפליפסיה קשים. חוסר הידע של החוקרים הביא אותם לייחס באותה תקופה את ההתקפים למצב נפשי רעוע.

כשמצבו הפך אנוש הפנו את מולייסון למנתח מוח אלמוני ששמו וויליאם סקוביל. הוא האמין שמקור התקפי האפילפסיה הוא אזור במוחו שנקרא "היפוקמפוס".

הידע על החלק הזה במוח היה באותם זמנים דל ביותר. זה הוביל את החוקר לרעיון שהתאים למחקר של אותם זמנים. סקוביל החליט לקדוח חורים בגולגולתו של מולייסון ולשאוב את ההיפוקמפוס של מולייסון מראשו. הוא עשה זאת בעזרת כלי שמזכיר קשית לשתייה.

השאיבה של חלקים ממוחו פגעה בחלקים סמוכים וחשובים במוחו של מולייסון. הוא סבל מאמנזיה, בעברית מחלת השיכחון (Profound Amnesia). ממחלתו עתיד המחקר ללמוד המון. מולייסון ייכנס לספרי ההיסטוריה בתור Patient H.M, שפן ניסויי הזיכרון ואיברי המוח הרלוונטיים החשוב ביותר במאה ה-20.

הבחור לא איבד בניתוח את יכולת הדיבור ואת יכולתו להשתמש בכישורים מוטוריים. גם אישיותו לא השתנתה. הוא היה ונשאר סבלן ואדיב. נכונותו לבצע מבחני זיכרון הייתה גדולה. החוקרים שמרו על פרטיותו בחייו והוא כונה H.M. רק אחרי יותו התפרסם שמו המלא לציבור.

החוקרת מילנר, מי שהתפרסמה כמדענית שגילתה תודות לו את מגוון סוגי הזיכרון סיפרה שבכל פעם שחוקר נכנס לחדרו, מולייסון נהג בו כאילו לא פגש אותו מעולם. זיכרונו הפגוע גם הוביל לכך שבכל יום נבהל מחדש מי שזכר את עצמו בן 27, ממראה דמותו המזדקנת במראה.

בכל יום פגש מולייסון מחדש את העולם. ניתן היה לנהל איתו שיחה רגילה, אך שאלות כמו מה אכל בארוחת הבוקר, או מה ראה כשסייר בעיר לא נענו בתשובה של ממש.

כי מאז הניתוח הוא היה מסוגל לזכור דברים שקרו לו ב-20 שניות האחרונות. הגילוי הזה הביא את החוקרים להסיק שלא נפגע גם הזיכרון שלו לטווח קצר.

אך פגיעתו של מוליסון הובילה לכך שהוא גם זכר מצוין דברים שהתרחשו בזמן שלפני הניתוח שלו. אירועים היסטוריים גדולים, כמו השפל הגדול של שנת 1929 או מלחמת העולם השנייה, הוא זכר עד יום מותו.

פירוש הדבר היה שהוצאת ההיפוקמפוס לא פגעה בזיכרון שלו לטווח רחוק.

מדעית, המחקר מצא שחלק הזיכרון שנפגע אצל מולייסון היה הזיכרון האפיזודי, שהוא זיכרון מודע. הזיכרון הזה כולל את האוסף של חוויות, רגשות, אנשים שאנו זוכרים וסיפורים שקרו איתם. בכל אלה ניתן להיזכר באופן מודע ולשוחח עליהם.

זיכרון שלא נפגע אצלו היה הזיכרון הפרוצדורלי שאחראי למיומנויות השונות ובדרך כלל המוטוריות. זיכרון זה מבטיח שמרגע שאנו לומדים ללכת, לצייר או לרכוב על אופניים, לא נשכח כיצד לעשות אותם. על סוגי הזיכרון הללו אחראים אזורי מוח אחרים, שהפגיעה בהיפוקמפוס לא משפיעה עליהם. המוח והגוף זוכרים אותם, גם אם אנו לא זוכרים מתי ואיך למדנו אותם.


הנה סיפורו של הנרי מולייסון והעובדות החשובות על ההיפוקמפוס שלמדו דרך המקרה שלו (מתורגם):

https://youtu.be/KkaXNvzE4pk


סיפורו באנגלית של H.M חסר הזיכרון לטווח ארוך:

https://youtu.be/xrFpXPnzvEA


ועוד על סיפורו של H.M שהזיכרון שלו היה פחות מחצי הדקה האחרונה:

https://youtu.be/SQASyR0w8Qo
זיכרון
איך אנו זוכרים ושוכחים ומהו ההיפוקמפוס שאחראי לכך?



הזיכרון האנושי (memory) הוא היכולת לשמור מידע על הסביבה, שנקלט מהחושים, לאגור אותו ולחזור ולהשתמש בו. לא רק היכולת נקראת זיכרון אלא גם המידע שאגרנו נקרא באותו שם - זיכרון.

הזיכרון חשוב מאד ליכולת הלמידה שלנו, מכיוון שבעזרתו ניתן לצבור ידע וניסיון מחוויות העבר שלנו. כמו כן הוא משמש לכל פעילות קוגניטיבית, פעילות הקשורה לחשיבה. חשיבות הזיכרון ליכולת ההישרדות שלנו היא קריטית. זאת מפני שהזיכרון חיוני ליכולת הלמידה שלנו. זה קורה דרך הניסיון והידע מחוויות העבר, שאנו הולכים וצוברים. כך מאפשר הזיכרון לפרש חוויות חדשות וללמוד עליהן.

מבחינת המוח, הזיכרון הוא היכולת שלו לקודד את המידע, לאחסן אותו ולשלוף אותו ממאגר זיכרון, כשהוא נדרש. זה ממש כמו זיכרון של מחשב, שמאחסן מידע בכונן או בתאי זיכרון ושולף את המידע המאוחסן, על פי הצורך. האיבר האחראי על כך במוח הוא ההיפוקמפוס (Hippocampus).

איך נאגרים הזיכרונות במוח? - ובכן, כשקורה לנו משהו, הזיכרון לטווח קצר מחזיק את הזיכרונות לשניות עד דקות אחדות. משם עוברים הזיכרונות, דרך ההיפוקמפוס ואזורים נוספים, אל הזיכרון לטווח ארוך. הם עתידים להתאחסן מעתה באזורי האחסון של המוח. המעניין הוא שיעילות שתתגבר בין כל קבוצת נוירונים, כאלה שמתקשרים שוב ושוב ביניהם, מביאה לכך שנוצר "פוטנציאל לטווח ארוך". זהו תהליך שבו נאגרים הזיכרונות לטווח ארוך במוח ומשמשים אותנו בעתיד.

השכחה היא אנושית, אבל מי שלא מפעילים את המוח מספיק, זיכרונם נפגע. במיוחד זה בולט אצל אנשים מבוגרים, שמתחילים לשכוח דברים והזיכרון שלהם נפגע. כך אנו מאבדים את הזיכרונות שלנו, או פשוט "שוכחים".

יש מחלה בשם "דמנציה" שהמאפיין הכי בולט שלה הוא אובדן הזיכרון. תוכלו לקרוא עליה בתגית "דמנציה".


כך עובד הזיכרון שלנו מבחינת המוח (מתורגם):

https://youtu.be/yOgAbKJGrTA


הזיכרון משתנה לאורך חיינו:

https://youtu.be/grZuwo_YlY0


זה מה שמתרחש במוח עם הזיכרון:

https://youtu.be/4V57saJT698


לא פעם אנו שוכחים מילים שנמצאות לנו על קצה הלשון, מה שנקרא Tot (עברית):

https://youtu.be/nsNprZIomq0


יש את הזיכרון לטווח הקצר ויש את זה שזוכר לטווח הארוך:

https://youtu.be/K1rfDoVA7-Y


כמה דברים שלא ידעתם על הזיכרון האנושי:

https://youtu.be/sI_ceF5-OiQ


ושיר שמבקש מאיתנו לזכור (עברית):

https://youtu.be/0DYLaPpatdk
זכרונות
איך נוצרים הזכרונות שלנו?



אחד הדברים המעניינים בחיינו הם הזכרונות (Memories) שלנו. מי שאחראי לזכרונות שלנו הוא המוח. מוחנו אוגר את הזכרונות שלנו, החוויות שאנו עוברים ומתעדף ביניהם. חלק מהדברים נשמרים לטווח קצר וחלק מאוחסנים לשנים ארוכות, לטווח הארוך.

להתגבשות של זיכרונות חדשים אחראי חלק במוחנו, היפוקמפוס, שדומה באופן מוזר לסוסון ים. הצורה הזו מוזכרת רק כדי שנזכור אותו, אפרופו זיכרון. ההיפוקמפוס הוא האחראי במוח לאנדקס ולשלוף את הזכרונות שלנו.

להיפוקמפוס גם תפקיד חשוב מאד במעבר של זיכרונות במוחנו מהמאגר של הזיכרונות לטווח קצר אל המאגר ארוך הטווח, מה שמייצר לנו זיכרונות חדשים לאירועים שיישמרו במוחנו לשנים רבות.

את תפקידו החשוב כל כך של ההיפוקמפוס גילו בזכות אירוע רפואי יחודי. מדובר בבחור ששמו היה הנרי מולייסון. הוא סבל מאפילפסיה חמורה, מה שהביא את רופאיו להסיר את ההיפוקמפוס שלו, כשהיה בן 27. ההיפוקמפוס, יש לדעת, אחראי גם על יצירת זיכרונות חדשים וגם על הזיכרון המרחבי שלנו.

המדהים הוא שאחרי הסרת ההיפוקמפוס, מוחו של הנרי הפסיק לגמרי לייצר זיכרונות מילוליים חדשים. הוא היה שוכח שיחה שניהל מיד עם סיומה, שוכח מה קרא בעיתון מיד כשסיים את. הכתבה וכך הלאה. כך הוא שכח גם אנשים חדשים שהכיר לאחר הניתוח ועשה עימם היכרות מחודשת, כל יום מחדש.

המקרה הרפואי של הנרי מולייסון סייע לחוקרים בחקר המוח ובאבחנה בין סוגי הזיכרון השונים. זאת משום שבמקביל לאבדן יכולות יצירתם של זיכרונות חדשים לטווח ארוך, שמר מוחו של הנרי זיכרונות מלפני הניתוח. כך, הוא זכר את הוריו, את חברתו מילדות ואת שכונת נעוריו, אך לא את רופאיו, החוקרים שסבבו אותו וכדומה.


כך המוח קובע מה לשמור לזמן רב ומה לא (מתורגם):

https://youtu.be/yOgAbKJGrTA


כך נוצרים הזיכרונות שלנו:

https://youtu.be/K1rfDoVA7-Y


במוח זה מתרחש באמצעות הסינפסות, שהן הצמתים שבין הנוירונים:

https://youtu.be/25NUy6xMWlQ


כך למדו מההיפוקמפוס של הנרי מולייסון (מתורגם):

https://youtu.be/KkaXNvzE4pk


והרצאת וידאו קצרה על הזיכרון והיווצרותו:

https://youtu.be/Pq0aQAG0A3o
השתלת זיכרון
מהי השתלת זיכרון?



אם בסרט הידוע "שמש נצחית בראש צלול" ("Eternal Sunshine of the Spotless Mind") עברו הגיבורים מחיקת זיכרון, הרי שהעתיד צופן לנו, כפי שזה נראה כרגע, גם את אפשרות השתלת זיכרון (Memory implants).

השתלת זיכרון היא פעולה שבה אנו מזינים אל המוח זיכרונות מבחוץ, אם הם זיכרונות של אדם אחר ואם זיכרונות שיוצרו באופן מלאכותי, במיוחד כדי להשתילם במוחם של בני אדם, למטרות שונות.

ב"בלייד ראנר", סרט המדע הבדיוני שהפך לסרט פולחן, הוצגו שתלי זיכרון שאיפשרו לאנשי העתיד לזכור דברים שלא חוו. רפואית, אמורים שתלי הזיכרון לאפשר בעתיד, בין השאר לאנשים שסובלים מנזק מוחי לייצר שוב זיכרונות.

ישנן גם אפשרויות עתידיות שבהן יושתלו למשל "זיכרונות" של הידע שנרכש בקורס מקיף ללימוד אנגלית, מה שבמילים אחרות יאפשר למושתל לדעת אנגלית, מבלי ללמוד זאת בעצמו. מדובר בקונספט מדהים וכמעט בלתי נתפס, כי בקצה העליון שלו אנשים יוכלו לרכוש השתלות של ידע ברמת פרופסור למתמטיקה, מבלי שלמדו לתארים נמוכים יותר. במקרה של אחרים, יתכן שיושתל הידע שיאפשר להם להטיס מטוס נוסעים, מבלי שלקחו בחייהם אפילו שיעור טיס אחד.

כבר בשנת 2011 פורסם במגזין Journal of Neural Engineering שמדענים מאוניברסיטת דרום קליפורניה בראשות ד"ר תיאודור ברגר הצליחו להשתיל זיכרון בחולדות. מדובר בניסוי שבו הושתל לחולדות שתל זיכרון שלפיו לחיצה על ידית כלשהי תעניק להם פרס. השתל חיקה למעשה את פעולת ההיפוקמפוס במוח, איבר שתפקידו ליצור ולאחסן את הזכרונות.

אותו ברגר מתכנן בעתיד שבבי סיליקון שיאפשרו לנו להעלות במוחנו ידע וחוויות שלא חווינו בעבר. על-ידי השתלת שבבים כאלה במוח, הוא רוצה לשחזר את היכולת ליצור זיכרונות ארוכי-טווח אצל אנשים שמוחותיהם ניזוקו מאלצהיימר, או מנזק לרשתות העצביות במוחם, שנגרם לרוב בגלל שבץ או פציעה.

כתב העת המדעי Nature דיווח ב-2014 שגם באוניברסיטת סטנפורד הצליחו מדענים לשתול במוח של עכברים זיכרונות של אירועים שלא קרו.


מעט על השתלת זיכרון באמצעות החדרת רכיב למוח:

https://youtu.be/P674CG9mOTs


על ניסויי העכברים באוניברסיטת דרום קליפורניה:

https://youtu.be/-JlLcua13H8


הנה השתלת זיכרונות מתוקנים למוחות פגועים:

https://youtu.be/ZJmN-ImU9p4


והרצאת וידאו על השתלת זיכרונות ותעתועי זיכרון:

https://youtu.be/t41JsFIOvXM?long=yes

היפוקמפוס

דמנציה
מהי מחלת הדמנציה הכרוכה באובדן הזיכרון?



מחלת הדמנציה (Dementia), מחלת אובדן הזיכרון, היא אחת המחלות הפחות נעימות למוח האנושי. מדובר גם באחת המחלות הקשות לאדם ולמשפחתו וכמובן לחברה כולה.

מדובר במחלה שבעברית נקראת גם בשם המעליב והלא מוצדק "שיטיון". מי שחולים בה מאבדים בהדרגה את יכולות הזיכרון שלהם, מה שמוביל גם לפגיעה ביכולת החשיבה שלהם וביכולות מנטליות שונות, כמו היכולת לזהות אנשים וחפצים וההתמצאות בזמן ובמרחב.

כל אלה פוגעים ביכולת של החולים בדמנציה לתקשר עם הסביבה ולבצע פעילויות יומיומיות. בהדרגה גם נפגעים התפקודים הרגשיים, ההתנהגותיים והפיזיים שלהם.

דמנציה מתפתחת בקרב קשישים ומהווה את אחד הגורמים העיקריים למוגבלות בגיל זה. לצערנו היא מהווה את הצד הלא נעים של הגדלת תוחלת החיים. זו מובילה להזדקנות האוכלוסייה ומגדילה בהתמדה את מספר הסובלים מדמנציה.


#איך להקטין את הסיכון לדמנציה?
הפגיעה הקוגניטיבית של הדמנציה באדם הקשיש היא עצובה וקשה והחמרתה הפיזית והתפקודית היא ממש מכמירת לב. אבל יש דברים שניתן לעשות כדי למנוע את המחלה והם קשורים בהפעלת המוח שלנו.

פעם חשבו שהלמידה מתרחשת רק כשאנו צעירים, אבל מדעני המוח גילו את הנוירופלסטיות, בעברית "גמישות המוח" (Neuroplasticity). התכונה הזו פירושה שמוחנו משתנה כל חיינו ובאמצעות למידה, תרגול ואימון, אנו יכולים לפתח אותו וליצור חיבורים חדשים, מה שנקרא "חיווט מחדש" ופירושו יכולות חשיבה, פעולה ורגש חדשות.

אז אותה גמישות מוחית מאפשרת לנו ללמוד דברים חדשים ולשפר את תפקוד המוח בכל גיל.

נדגיש שוב - גם כשאנו מתבגרים, המוח שלנו אינו מתקבע בצורתו, אלא משתנה בהתאם ללמידה ולהתנסויות שלנו. הגמישות המוחית שלנו היא שמאפשרת לנו ללמוד.

הלמידה המתמדת אחראית ליכולות הקוגניטיביות שלנו, לחשיבה, ליצירתיות, להתמודדות שלנו עם העולם ועם בעיות שנקרות בדרכנו, באופן שלא יאומן. אדם לומד הוא אדם חי, בריא יותר, מוצלח יותר, חד, מעניין ומאריך חיים - באיכות חיים טובה יותר. למדו תמיד! - בימינו זה קל מתמיד. בטלוויזיה יש שלל ערוצים מעולים והאינטרנט מוצף בידע, הרצאות ואפשרויות ללימוד עצמי, ללא תשלום, מאנשים מדהימים, מכל מקום ובכל מקום.

ההיפוקמפוס במוח ממשיך לייצר נוירונים לאורך כל חיינו. במספרים קטנים יותר, אבל בהתמדה. אנו יכולים וצריכים להמשיך ולהפעיל את המוח בכל גיל. ללמוד דברים חדשים, לשוחח עם אנשים, לקרוא, לפגוש חברים, להשתתף בחוגים, ליצור גם אם לא נהיה אמנים דגולים, לשמוע מוסיקה, לגוון פעילויות ועוד.

דמיינו את המוח כשריר שדורש אימון. ממש כמו שרירים, למידה מתמדת וגם פעילות ספורטיבית כמו ריצה או הליכה למשל, מסייעים למוח להתחדש ומשאירים אותנו עם חשיבה בריאה וזיכרון פעיל. והם בהחלט חשובים אך לא מספיקים - חשוב גם להקפיד על תזונה בריאה, שכן היא תנאי למוח מתוקתק ויעיל בכל גיל!


הנה תיאור של מחלת הדמנציה ומה שמתרחש בה במוח (מתורגם):

https://youtu.be/TSzChO3QEeU


כך מרגישה מחלת הדמנציה (עברית):

https://youtu.be/icRQ7lZLrUg



הטיפול בדמנציה ובמחלת האלצהיימר שהיא אחד הגורמים לה:

https://youtu.be/L_uAOJjeBsQ


והסבר ברמה גבוהה של מומחית על מחלת הדימנציה:

https://youtu.be/b7SdEY_gSns?long=yes


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.