שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.
»
«
מהי ההליכה לקנוסה ומי המלך שהתרפס לפני האפיפיור?
במרכזה של שרשרת טירות וביצורים, על השיפולים של הרי האפנינים, בטוסקנה שבצפון איטליה, נמצאת טירת קנוסה (באיטלקית: castello di Canossa). זו הייתה יכולה להיות עוד טירה לא חשובה, כמו אלפי טירות אחרות שנבנו בימי הביניים באירופה כולה, אבל בקנוסה נערכה בשנת 1077 אחת הפגישות ההיסטוריות והדרמתיות, ששינו את פני אירופה לשנים רבות ולמעשה את ההיסטוריה האנושית כולה.
זה החל ב"מחלוקת האינבסטיטורה" שעסקה במחלוקת על הזכות למנות אנשי דת לכהונות כנסייתיות. לכאורה דבר טכני ולא חשוב, אבל למעשה עניין מהותי בשליטה על אירופה כולה. המחלוקת הביאה לתקרית קנוסה ולהמחשה של עוצמתה ושליטתה של הכנסייה בפוליטיקה של אירופה וביחסי הכוחות שבין הכנסייה לשליטים.
היינריך הרביעי לא היה קיסר רומי כמו שאנו מכירים מההיסטוריה. למעשה, הוא היה קיסר של מה שכונה "האימפריה הרומית הקדושה", מעין שריד עמום של האימפריה הרומית, שהמשיך להתקיים במהלך ימי הביניים. בגרמניה כינו אותו גם הרייך הראשון.
העימות שהוביל להליכה לקנוסה התנהל כמשחק דמקה עצבני בן 4 שנים. הוא החל כשהיינריך הרביעי, גרמניה וקיסר האימפריה הרומית הקדושה באותו זמן, מינה לעיר מילאנו ארכיבישוף, מבלי שקיבל את אישור האפיפיור. מששמע זאת האפיפיור, הוא איים לנדות את המלך, שמצדו הודיע לבישופים של גרמניה שהוא מדיח את האפיפיור.
בצעד הבא במשחק הדמקה וכיפופי הידיים הדיח האפיפיור את המלך ואת כל בישופי גרמניה והודיע על שחרור הווסאלים של היינריך ה-4 מחובת הנאמנות למלך. בכך התיר האפיפיור לווסאלים למרוד בקיסר. זה היה השלב שבו הבין המלך שיחסי הכוחות אינם לטובתו ושהוא עלול לאבד את מלכותו. מהחשש לגורלו הוא חזר בו מהדחת האפיפיור והחליט ללכת אליו, לטירת קנוסה שבה שהה האפיפיור ראש הכנסיה באותו הזמן.
לפני שנפגשו השניים, נאלץ המלך-קיסר להמתין בשלג שלפני שערי הטירה, במשך 3 ימים, כשהוא יחף ולבוש שק, תוך שהוא מבקש סליחה ורחמים מהאפיפיור. רק אז, כשהמלך הושפל, סלח לו האפיפיור. בכך הוגדרו מחדש יחסי הכוחות שבין הכנסיה והאצולה באירופה הנוצרית.
מאז, מתאר הביטוי "הליכה לקנוסה" אדם המוותר על כבודו, או נכנע ללחצים ומסכים להשפיל את עצמו ולחזור בו מהחלטות קודמות שהחליט, רק כדי לשמור על מעמדו, תפקידו, או על התמיכה בו.
הנה ההמתנה המשפילה בשלג ליד שערי טירת קנוסה:
https://youtu.be/6iwNJPkgE2A
טירת קנוסה ההיסטורית:
http://youtu.be/feS9bOW7XS8
מצגת וידאו של הטירה הנישאת שעל ההר:
http://youtu.be/mB12DC0t-OA
ותכנית רדיו של ההיסטוריון פרופסור הרסגור על סיפור קנוסה (עברית):
https://youtu.be/P4kX6iusmdY?long=yes
למה התעללה האינקוויזיציה באנשים?
האינקוויזיציה (Inquisition) הייתה מוסד חקירה ושיפוט שהקימה הכנסייה הקתולית באירופה, החל מימי הביניים, כדי לחקור ולהעניש אנשים שלדעתה לא היו נאמנים לנצרות והאמונה הקתולית. בתי-הדין שכונו "אינקוויזיציה" הוקמו לאורך השנים בארצות נוצריות שונות.
אנשי האינקוויזיציה לא ידעו חוכמות. הם אסרו על כל ביטוי של כפירה במה שהכנסייה חשבה וכל חשד לסטייה מהמקובל והמותר על ידי הכנסייה זכתה לחקירה ובדרך כלל לענישה חמורה. את גלילאו גליליי הם הכניסו למאסר בית עד למותו. את כל השאר הם הוציאו להורג.
בראש בית הדין של האינקוויזיציה בימי הביניים ישב שופט ראשי שכונה "אינקוויזיטור". ביחד איתו שפטו מספר שופטים נוספים. העונש שהטילו על אשמים שהודו באשמה והביעו חרטה, היה קל. מנגד, מי שלא התחרטו, נידונו לעונשים כבדים, ביניהם עינויים, מאסר ואף הוצאה להורג באמצעות עליה על המוקד.
האינקוויזיציות המפורסמות בהיסטוריה היו אלה האינקוויזיציה של ימי-הביניים, האינקוויזיציה הספרדית והאינקוויזיציה הרומית.
ולמעשה, האינקוויזיציה מעולם לא בוטלה או נסגרה. בשלב מסוים שינו בכנסייה הקתולית את שמה והיא זכתה לשם הנקי של "החברה להפצת הדת". אבל לא בטוח שמכשירי העינויים ומתקני ההוצאה להורג הושלכו שם לפח. הם בטח אוחסנו זמנית בבוידעם...
הנה תולדות האינקוויזיציה הספרדית (מתורגם):
https://youtu.be/zmcKS47BsAo
עוד מסיפוריה של האינקוויזיציה בספרד:
http://youtu.be/CkzDrLpmIXY
ובחיוך עצוב (עברית):
http://youtu.be/po7DkAbVMdw
מה היו טקסי האוֹטוֹ דָה פֶה?
טקסי ה"אוֹטוֹ דָה פֶה" (Auto da fé), בעברית "מעשה האמונה", היו טקסים פומביים שארגנה האינקוויזיציה בספרד ובפורטוגל, במהלך המאות ה-15 עד ה-18. הטקס המצמית הזה היה סיומו של הליך שיפוט שהחל מחקירות, נמשך במשפט, הרשעה ואז ענישה, לרוב בהוצאה לפועל וביצוע גזרי דין של הקורבנות למוות בשריפה.
כל אלה ננקטו כנגד אנשים שהואשמו בכפירה באל או בפשעים דתיים אחרים כנגד הנצרות. כי, בניגוד למאסרם ולעינויים בחשאי של החשודים בכפירה, מטרת טקס ה"אוטו דה פה" היה להפגין את כוחן של הכנסייה והממלכה ולהטיל אימה ופחד על מי שהיו עלולים לערער על סמכותן.
בשבועות שלפני הטקס, נהגו להכריז, מעל לדוכני הכנסיות בסביבה, על המועד בו ייערך. את יום הטקס קבעו בדרך כלל ליום ראשון, או ליום חג. את הנידונים ליוותה תהלוכה גדולה, בה השתתפו גם כמרים, אצילים והקהל הגדול, שבא לצפות בטקס.
במהלך הטקס המשפיל והאכזרי, הוצעדו הנאשמים ברחובות העיר, כשהם כבולים בשלשלאות, לבושים בבגדים מיוחדים, שנהגו להלביש בהם את מי שרצו שהציבור יזהה ככופרים. בהמשך הצעידה בעיר הם הובאו לכיכר המרכזית או לכנסייה המקומית, שם הם נשפטו ונידונו לעונש. חלקם נשאו בעונשים "קלים", כשהם נכלאו, עונו או נאלצו לבצע פעולות תשובה פומביות. אחרים נידונו למוות, לרוב בשריפה על המוקד, כשמי שהיו שכניהם וחבריהם, ולא פעם גם בני משפחה, צופים בהם מוצאים להורג באש האכזרית.
הזוועה בטקסי ה"אוטו דה פה" היא שזה היה אירוע תיאטרלי במיוחד, שמטרתו הייתה להוקיע בציבור את הכפירה ואת הצורך בפעולה נגדה ובזהירות ממנה. הייתה במה קטנה להוצאה להורג והאירוע התקיים במעמד המלך או נציגו וכן האינקוויזיטור הראשי, שניצח על האירוע.
הנידונים נדרשו להתוודות ולעתים וידוייהם הוקראו על ידי מנהלי הטקס. הם גם נדרשו לחזור בתשובה. אם אכן חזר בו נאשם מכפירתו (שלא פעם הוא כלל לא היה כופר), נהגו "לעשות איתו חסד" ולחנוק אותו ורק ורק אז שרפו את גופתו.
מי שסירבו להודות ולחזור בהם, נשרפו חיים.
במהלך השנים, הוצאו כך להורג אלפי אנשים. מבחינת השלטון והכנסייה, היו הטקסים הללו אמצעי לביסוס כוחם של האינקוויזיציה והכנסייה, בצד השמירה על שליטה חברתית - כנגד מחלוקת וחוסר התאמה, של "מורדים ומתנגדים", להתנהגות המצופה מנתינים.
על טקס ה"אוֹטוֹ דָה פֶה" של האינקוויזיציה בספרד, מתוך הסרט "הלשכה הקדושה" (עברית):
https://youtu.be/FScJ6jYG2BI
היא הייתה רק חלק ממערכת זוועתית של עינויים שהפעילה האינקוויזיציה על הנוצרים:
https://youtu.be/bovJiPttJQQ
הטקס בכיכר העיר (לא מומלץ לילדים):
https://youtu.be/w9YwlMp0Ssw
שיר בשם זה:
https://youtu.be/J2W21SsDfWQ
ואוטו דה פה מהאופרה דון קרלו:
https://youtu.be/-Ciez8ldky4?long=yes
מהו מרווח השטן שאסרו פעם בהלחנה?
מרווח הטריטון (Tritone, שלושה טונים) הוא מרווח מוסיקלי בן שלושה טונים, שבמשך מאות שנים ראו בו מרווח איום, שמזמין צרות למי שמשתמש בו. בניגוד למרווחים מוסיקליים אחרים, הצליל שלו הוא מעט משונה ונותן תחושה לא יציבה באוזנו של המאזין.
זו הסיבה שלקראת סוף ימי הביניים ובתקופת הרנסאנס נחשב הטריטון ל"מרווח השטן". כינו אותו אז בלטינית "השטן במוזיקה" (diabolus in musica). ואכן, ההתייחסות אליו כאל מרווח שטני גרמה לכך שאסרו על הלחנה שכוללת מנגינות עם המרווח הזה, של טריטון המנוגן בין שני תווים שבאים אחד אחרי השני.
מבחינת מוסיקלית, הטריטון הוא מרווח דיסוננטי. כלומר הוא כזה שנתפש כצורם ו"בלתי יציב". כמו כל מרווח דיסוננטי לא ניתן לסיים בו משפט מוסיקלי ואחריו תמיד יבוא המשך, או "פתרון מוסיקלי".
להמונים הנבערים של עידן החושך של ימי הביניים היה קל למכור את הטריטון כשטני. הפחד והבורות התערבבו עם תחושת האי-נוחות שגרם המרווח למאזין וגרמו לו להאמין שהמרווח הזה מטופל אישית על ידי השטן.
את שמו קיבל מרווח השטן מטריטון, שליח המצולות במיתולוגיה היוונית. על פי המיתולוגיה הוא היה בנו של פוסידון, אל הימים והאוקיינוסים. אגב, טריטון המיתולוגי הזה היה בחלקו העליון אדם, בעוד פלג גופו התחתון היה של דג.. משונה ממש כמו המרווח שקיבל את שמו, לא?
הנה המחשה תיאטרלית של הטריטון וההתנגדות הדתית והתרבותית אליו בימי הביניים:
https://youtu.be/9hUfI0uQbS0
המשמעות המתמטית של מרווח הטריטון:
http://youtu.be/oDweyxD2FtA
"עיר הלוונדר" ממשחק הפוקימון, קטע שבו שימש המרווח ליצירת המוסיקה הכי מרגיזה בתולדות משחקי הוידאו:
http://youtu.be/de3cONeaR_8
ומצגת וידאו נהדרת על טריטון בתיאוריה של המוזיקה:
https://youtu.be/JJIO-Jr0E8o
מהו החטא הקדמון בדתות השונות?
החטא הקדמון (Original sin) הוא מושג דתי חשוב, במיוחד בנצרות המערבית. הוא מתאר את החטא הבסיסי, הראשוני, זה שבעקבותיו נענש העולם עד ימינו. מדובר ב"חטא עץ הדעת", המסופר בתחילת ספר בראשית.
החטא הקדמון הוא אכילת התפוח האסור מעץ הדעת. מבחינת הדת, זו לא האכילה שחמורה כל כך. החטא הוא בהפרת דבר האל, בבחירה שיכולים אדם וחוה היו לעשות, אבל לא עמדו ביצר. בעקבות אותו החטא סולקו השניים מגן העדן ולפי הנצרות הוא ממשיך לרדוף אותנו כבני אדם, דור אחרי דור. החטא הקדמון רודף אותנו וכל אחד מאיתנו, לפי הדת הזו, צריך לעמוד בפניו ובפני הפיתויים יום יום.
חלק מהטבע האנושי, לפי האמונה הזו, הוא להתפתות לרוע. זה החטא הקדמון שרודף אותנו.
#הסיפור המקראי
הפרטים מתחילים בהכנסת אדם לגן עדן. עצים רבים, יפים וטובים למאכל היו בגן ואדם הצטווה בידי אלוהים לאכול מכולם, מלבד אחד. אכילה מעץ הדעת טוב ורע, הוא הוזהר בידי האל, תביא למותו.
הציווי האלוהי החד משמעי לא הותיר ספק ואסר על אדם וחווה את אכילת פירות עץ הדעת שבמרכז גן העדן. אך הנחש בגן העדן, היה הערמומי מכל חיות השדה. הוא פיתה ושידל את חוה, לאכול מעץ הדעת והיא בתורה פיתתה את אדם.
לאחר שעברו השניים על הצו, הם רכשו דעת. לפתע הבינו שהם ערומים, התביישו והחלו לכסות את עצמם בחגורות. כששמעו את קולו של אלוהים המתהלך בגן, הם הסתתרו ממנו ומצא אותם, בכל זאת אלוהים אתם יודעים, הם נענשו עם הנחש על החטאים הללו.
כך קלל ה' את האדם ואת אשתו בקללות שהשפיעו על המין האנושי כולו. במקום מוות הוא גזר קללות, כמו זו שהלידה תהיה כרוכה בעצב, או שהגבר ישלוט באישה וכן הלאה.
#מה לומדים מזה?
לפי הנצרות וגם מעט ביהדות, אותו החטא, של אכילת פרי עץ הדעת בידי אדם וחוה ובניגוד לציווי של אלוהים, מסמל עיקרון שעתיד ללוות את המין האנושי לאורך הדורות. החטא הזה הוא התשוקה הראשונית שיש לכל אדם ובכל אדם, משיכה ופיתוי לרע ולחטא. עד שטעמו מהפרי האסור, האמונה גורסת שאדם וחוה לא ידעו רוע. היום אנו יודעים שהרוע הוא יצר, דחף בסיסי ואנושי, שמצוי בכל אחד מאיתנו. הדת גורסת שעל המאמין להיאבק בו כדי להיות ראוי לעולם הבא ולגן העדן.
הדת גרסה שחטא עץ הדעת אינו חשוב רק בקיומו הראשוני. החטא הקדמון יכול להשתנות בפרטים אבל העיקרון נשאר - אנו נולדים עם החטא שכבר טבוע בדנ"א הרוחני שלנו ועם החטא שירשנו מאדם הראשון.
כך שמאז אדם וחווה ובשל חטאו של אדם, ששוכנע על ידי חווה לאכול מפרי עץ הדעת, עובר החטא הקדמון לנצח, מדור לדור. הרוע והחטא חוזרים על עצמם וההתמודדות של האדם, עם הרע ששוכן בו ביחד עם הטוב, לא מסתיימת.
ואנו אומרים - דת או לא דת, פשוט השתדלו לבחור בטוב תמיד, כי אדם לא ייבחן דווקא בדתיות שלו או במילוי מצוות של דת כלשהי, אלא בהיותו אדם טוב, מוסרי, שאינו מזיק או פוגע באחרים ובטח לא בכוונה.
דווקא הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" שלכאורה בא מהדת ומרבי עקיבא אינו דתי. הוא כולו אומר הומניות ואהבת אדם ומתאים לכל אדם, חילוני או דתי, מאמין או אתאיסט. הדת או כל בחירה רוחנית אחרת יבואו כאופציה לגיטימית, אבל רק אחריו. קודם כל חשוב להיות בני אדם.
הנה סיפורם של אדם וחווה והסדר החברתי במיתוסים קדומים (מתורגם):
https://youtu.be/PBbTkzakiM8?long=yes
אנשי דת נוצרים מסבירים לנוצרי את החטא הטמון בכל אחד מרגע לידתו:
https://youtu.be/MCgkVCgEC70
וגרסתם של נוצרים או משיחיים לגבי החטא הקדמון (עברית):
https://youtu.be/yWg6ay0CQVk
איך בוחרים אפיפיור בקפלה הסיסטינית?
הקפלה הסיסטינית (Sistine Chapel) בקריית הוותיקן נקראת על שם האפיפיור שבימיו נבנתה. מכאן שמה בלטינית "הקפלה של סיקסטוס".
באותה קפלה סיסטינית מתקיים אחת לכמה שנים טקס ה"קונקלווה" המסורתי, הוא טקס בחירת האפיפיור החדש. ה"קונקלווה" הוא כינוס מיוחד של מועצת הקרדינלים, החשמנים, שבוחרים את הכס הקדוש. בקפלה המפורסמת בציורי הקיר המרהיבים של גדולי האמנות מתכנסים לא פחות מ-115 קרדינלים בני פחות מ-80, הבאים מעשרות מדינות בעולם.
על החשמנים מוטל סגר והם מבודדים לחלוטין מהעולם שמסביב. אמצעים אלקטרוניים מיוחדים משבשים את התקשורת האלחוטית מהקפלה, הן כדי למנוע מגורמים מבחוץ להאזין למתרחש ב"קונקלווה" והן כדי להקשות על מי מהנוכחים בתוך הקפלה להדליף מידע אל מחוץ לה.
בתחילה עורכים הקרדינלים את ההצבעה הראשונה על זהות היורש החדש של האפיפיור. הם כותבים את שם הנבחר שלהם על פיסות בד, הנאספות לתוך גביע זהב. אם לא יושג הרוב הדרוש, יישרפו פיסות הבד יחד ויעלה מהקפלה עשן שחור, מה שמעיד מבחוץ שלא נבחר עדיין אפיפיור חדש.
אם לא יימצא מועמד שיגרוף לפחות שני-שלישים מהקולות, מי ש-77 קרדינלים יבחרו בו, הקרדינלים ימשיכו להיפגש ולשבת מדי יום לשיחות בדלתיים סגורות. הם ידונו שוב ושוב בסוגיות הקשורות בכנסייה, ישכנעו זה את זה וינסו להעריך ולהבין את מידת ההתאמה של המועמדים לתפקיד.
אם תוך 3 ימים לא ייבחר האיש, יושעה התהליך ליום אחד, מה שיאפשר לקרדינלים לדון ביניהם, להתפלל ולהרהר. אחרי ההפסקה הזו הם יחזרו להצביע. כך ימשיכו המצביעים ויערכו עד 4 הצבעות בכל יום. כל זה ימשיך, עד שיושג רוב לטובת אחד המועמדים, ייבחר אפיפיור חדש ויעלה עשן לבן שיודיע שיש נבחר.
הנה סרטון על תהליך בחירת האפיפיור:
https://youtu.be/4R-Gez_Rv30
במרכזה של שרשרת טירות וביצורים, על השיפולים של הרי האפנינים, בטוסקנה שבצפון איטליה, נמצאת טירת קנוסה (באיטלקית: castello di Canossa). זו הייתה יכולה להיות עוד טירה לא חשובה, כמו אלפי טירות אחרות שנבנו בימי הביניים באירופה כולה, אבל בקנוסה נערכה בשנת 1077 אחת הפגישות ההיסטוריות והדרמתיות, ששינו את פני אירופה לשנים רבות ולמעשה את ההיסטוריה האנושית כולה.
זה החל ב"מחלוקת האינבסטיטורה" שעסקה במחלוקת על הזכות למנות אנשי דת לכהונות כנסייתיות. לכאורה דבר טכני ולא חשוב, אבל למעשה עניין מהותי בשליטה על אירופה כולה. המחלוקת הביאה לתקרית קנוסה ולהמחשה של עוצמתה ושליטתה של הכנסייה בפוליטיקה של אירופה וביחסי הכוחות שבין הכנסייה לשליטים.
היינריך הרביעי לא היה קיסר רומי כמו שאנו מכירים מההיסטוריה. למעשה, הוא היה קיסר של מה שכונה "האימפריה הרומית הקדושה", מעין שריד עמום של האימפריה הרומית, שהמשיך להתקיים במהלך ימי הביניים. בגרמניה כינו אותו גם הרייך הראשון.
העימות שהוביל להליכה לקנוסה התנהל כמשחק דמקה עצבני בן 4 שנים. הוא החל כשהיינריך הרביעי, גרמניה וקיסר האימפריה הרומית הקדושה באותו זמן, מינה לעיר מילאנו ארכיבישוף, מבלי שקיבל את אישור האפיפיור. מששמע זאת האפיפיור, הוא איים לנדות את המלך, שמצדו הודיע לבישופים של גרמניה שהוא מדיח את האפיפיור.
בצעד הבא במשחק הדמקה וכיפופי הידיים הדיח האפיפיור את המלך ואת כל בישופי גרמניה והודיע על שחרור הווסאלים של היינריך ה-4 מחובת הנאמנות למלך. בכך התיר האפיפיור לווסאלים למרוד בקיסר. זה היה השלב שבו הבין המלך שיחסי הכוחות אינם לטובתו ושהוא עלול לאבד את מלכותו. מהחשש לגורלו הוא חזר בו מהדחת האפיפיור והחליט ללכת אליו, לטירת קנוסה שבה שהה האפיפיור ראש הכנסיה באותו הזמן.
לפני שנפגשו השניים, נאלץ המלך-קיסר להמתין בשלג שלפני שערי הטירה, במשך 3 ימים, כשהוא יחף ולבוש שק, תוך שהוא מבקש סליחה ורחמים מהאפיפיור. רק אז, כשהמלך הושפל, סלח לו האפיפיור. בכך הוגדרו מחדש יחסי הכוחות שבין הכנסיה והאצולה באירופה הנוצרית.
מאז, מתאר הביטוי "הליכה לקנוסה" אדם המוותר על כבודו, או נכנע ללחצים ומסכים להשפיל את עצמו ולחזור בו מהחלטות קודמות שהחליט, רק כדי לשמור על מעמדו, תפקידו, או על התמיכה בו.
הנה ההמתנה המשפילה בשלג ליד שערי טירת קנוסה:
https://youtu.be/6iwNJPkgE2A
טירת קנוסה ההיסטורית:
http://youtu.be/feS9bOW7XS8
מצגת וידאו של הטירה הנישאת שעל ההר:
http://youtu.be/mB12DC0t-OA
ותכנית רדיו של ההיסטוריון פרופסור הרסגור על סיפור קנוסה (עברית):
https://youtu.be/P4kX6iusmdY?long=yes
האינקוויזיציה (Inquisition) הייתה מוסד חקירה ושיפוט שהקימה הכנסייה הקתולית באירופה, החל מימי הביניים, כדי לחקור ולהעניש אנשים שלדעתה לא היו נאמנים לנצרות והאמונה הקתולית. בתי-הדין שכונו "אינקוויזיציה" הוקמו לאורך השנים בארצות נוצריות שונות.
אנשי האינקוויזיציה לא ידעו חוכמות. הם אסרו על כל ביטוי של כפירה במה שהכנסייה חשבה וכל חשד לסטייה מהמקובל והמותר על ידי הכנסייה זכתה לחקירה ובדרך כלל לענישה חמורה. את גלילאו גליליי הם הכניסו למאסר בית עד למותו. את כל השאר הם הוציאו להורג.
בראש בית הדין של האינקוויזיציה בימי הביניים ישב שופט ראשי שכונה "אינקוויזיטור". ביחד איתו שפטו מספר שופטים נוספים. העונש שהטילו על אשמים שהודו באשמה והביעו חרטה, היה קל. מנגד, מי שלא התחרטו, נידונו לעונשים כבדים, ביניהם עינויים, מאסר ואף הוצאה להורג באמצעות עליה על המוקד.
האינקוויזיציות המפורסמות בהיסטוריה היו אלה האינקוויזיציה של ימי-הביניים, האינקוויזיציה הספרדית והאינקוויזיציה הרומית.
ולמעשה, האינקוויזיציה מעולם לא בוטלה או נסגרה. בשלב מסוים שינו בכנסייה הקתולית את שמה והיא זכתה לשם הנקי של "החברה להפצת הדת". אבל לא בטוח שמכשירי העינויים ומתקני ההוצאה להורג הושלכו שם לפח. הם בטח אוחסנו זמנית בבוידעם...
הנה תולדות האינקוויזיציה הספרדית (מתורגם):
https://youtu.be/zmcKS47BsAo
עוד מסיפוריה של האינקוויזיציה בספרד:
http://youtu.be/CkzDrLpmIXY
ובחיוך עצוב (עברית):
http://youtu.be/po7DkAbVMdw
טקסי ה"אוֹטוֹ דָה פֶה" (Auto da fé), בעברית "מעשה האמונה", היו טקסים פומביים שארגנה האינקוויזיציה בספרד ובפורטוגל, במהלך המאות ה-15 עד ה-18. הטקס המצמית הזה היה סיומו של הליך שיפוט שהחל מחקירות, נמשך במשפט, הרשעה ואז ענישה, לרוב בהוצאה לפועל וביצוע גזרי דין של הקורבנות למוות בשריפה.
כל אלה ננקטו כנגד אנשים שהואשמו בכפירה באל או בפשעים דתיים אחרים כנגד הנצרות. כי, בניגוד למאסרם ולעינויים בחשאי של החשודים בכפירה, מטרת טקס ה"אוטו דה פה" היה להפגין את כוחן של הכנסייה והממלכה ולהטיל אימה ופחד על מי שהיו עלולים לערער על סמכותן.
בשבועות שלפני הטקס, נהגו להכריז, מעל לדוכני הכנסיות בסביבה, על המועד בו ייערך. את יום הטקס קבעו בדרך כלל ליום ראשון, או ליום חג. את הנידונים ליוותה תהלוכה גדולה, בה השתתפו גם כמרים, אצילים והקהל הגדול, שבא לצפות בטקס.
במהלך הטקס המשפיל והאכזרי, הוצעדו הנאשמים ברחובות העיר, כשהם כבולים בשלשלאות, לבושים בבגדים מיוחדים, שנהגו להלביש בהם את מי שרצו שהציבור יזהה ככופרים. בהמשך הצעידה בעיר הם הובאו לכיכר המרכזית או לכנסייה המקומית, שם הם נשפטו ונידונו לעונש. חלקם נשאו בעונשים "קלים", כשהם נכלאו, עונו או נאלצו לבצע פעולות תשובה פומביות. אחרים נידונו למוות, לרוב בשריפה על המוקד, כשמי שהיו שכניהם וחבריהם, ולא פעם גם בני משפחה, צופים בהם מוצאים להורג באש האכזרית.
הזוועה בטקסי ה"אוטו דה פה" היא שזה היה אירוע תיאטרלי במיוחד, שמטרתו הייתה להוקיע בציבור את הכפירה ואת הצורך בפעולה נגדה ובזהירות ממנה. הייתה במה קטנה להוצאה להורג והאירוע התקיים במעמד המלך או נציגו וכן האינקוויזיטור הראשי, שניצח על האירוע.
הנידונים נדרשו להתוודות ולעתים וידוייהם הוקראו על ידי מנהלי הטקס. הם גם נדרשו לחזור בתשובה. אם אכן חזר בו נאשם מכפירתו (שלא פעם הוא כלל לא היה כופר), נהגו "לעשות איתו חסד" ולחנוק אותו ורק ורק אז שרפו את גופתו.
מי שסירבו להודות ולחזור בהם, נשרפו חיים.
במהלך השנים, הוצאו כך להורג אלפי אנשים. מבחינת השלטון והכנסייה, היו הטקסים הללו אמצעי לביסוס כוחם של האינקוויזיציה והכנסייה, בצד השמירה על שליטה חברתית - כנגד מחלוקת וחוסר התאמה, של "מורדים ומתנגדים", להתנהגות המצופה מנתינים.
על טקס ה"אוֹטוֹ דָה פֶה" של האינקוויזיציה בספרד, מתוך הסרט "הלשכה הקדושה" (עברית):
https://youtu.be/FScJ6jYG2BI
היא הייתה רק חלק ממערכת זוועתית של עינויים שהפעילה האינקוויזיציה על הנוצרים:
https://youtu.be/bovJiPttJQQ
הטקס בכיכר העיר (לא מומלץ לילדים):
https://youtu.be/w9YwlMp0Ssw
שיר בשם זה:
https://youtu.be/J2W21SsDfWQ
ואוטו דה פה מהאופרה דון קרלו:
https://youtu.be/-Ciez8ldky4?long=yes
מרווח הטריטון (Tritone, שלושה טונים) הוא מרווח מוסיקלי בן שלושה טונים, שבמשך מאות שנים ראו בו מרווח איום, שמזמין צרות למי שמשתמש בו. בניגוד למרווחים מוסיקליים אחרים, הצליל שלו הוא מעט משונה ונותן תחושה לא יציבה באוזנו של המאזין.
זו הסיבה שלקראת סוף ימי הביניים ובתקופת הרנסאנס נחשב הטריטון ל"מרווח השטן". כינו אותו אז בלטינית "השטן במוזיקה" (diabolus in musica). ואכן, ההתייחסות אליו כאל מרווח שטני גרמה לכך שאסרו על הלחנה שכוללת מנגינות עם המרווח הזה, של טריטון המנוגן בין שני תווים שבאים אחד אחרי השני.
מבחינת מוסיקלית, הטריטון הוא מרווח דיסוננטי. כלומר הוא כזה שנתפש כצורם ו"בלתי יציב". כמו כל מרווח דיסוננטי לא ניתן לסיים בו משפט מוסיקלי ואחריו תמיד יבוא המשך, או "פתרון מוסיקלי".
להמונים הנבערים של עידן החושך של ימי הביניים היה קל למכור את הטריטון כשטני. הפחד והבורות התערבבו עם תחושת האי-נוחות שגרם המרווח למאזין וגרמו לו להאמין שהמרווח הזה מטופל אישית על ידי השטן.
את שמו קיבל מרווח השטן מטריטון, שליח המצולות במיתולוגיה היוונית. על פי המיתולוגיה הוא היה בנו של פוסידון, אל הימים והאוקיינוסים. אגב, טריטון המיתולוגי הזה היה בחלקו העליון אדם, בעוד פלג גופו התחתון היה של דג.. משונה ממש כמו המרווח שקיבל את שמו, לא?
הנה המחשה תיאטרלית של הטריטון וההתנגדות הדתית והתרבותית אליו בימי הביניים:
https://youtu.be/9hUfI0uQbS0
המשמעות המתמטית של מרווח הטריטון:
http://youtu.be/oDweyxD2FtA
"עיר הלוונדר" ממשחק הפוקימון, קטע שבו שימש המרווח ליצירת המוסיקה הכי מרגיזה בתולדות משחקי הוידאו:
http://youtu.be/de3cONeaR_8
ומצגת וידאו נהדרת על טריטון בתיאוריה של המוזיקה:
https://youtu.be/JJIO-Jr0E8o
הכנסייה הנוצרית
החטא הקדמון (Original sin) הוא מושג דתי חשוב, במיוחד בנצרות המערבית. הוא מתאר את החטא הבסיסי, הראשוני, זה שבעקבותיו נענש העולם עד ימינו. מדובר ב"חטא עץ הדעת", המסופר בתחילת ספר בראשית.
החטא הקדמון הוא אכילת התפוח האסור מעץ הדעת. מבחינת הדת, זו לא האכילה שחמורה כל כך. החטא הוא בהפרת דבר האל, בבחירה שיכולים אדם וחוה היו לעשות, אבל לא עמדו ביצר. בעקבות אותו החטא סולקו השניים מגן העדן ולפי הנצרות הוא ממשיך לרדוף אותנו כבני אדם, דור אחרי דור. החטא הקדמון רודף אותנו וכל אחד מאיתנו, לפי הדת הזו, צריך לעמוד בפניו ובפני הפיתויים יום יום.
חלק מהטבע האנושי, לפי האמונה הזו, הוא להתפתות לרוע. זה החטא הקדמון שרודף אותנו.
#הסיפור המקראי
הפרטים מתחילים בהכנסת אדם לגן עדן. עצים רבים, יפים וטובים למאכל היו בגן ואדם הצטווה בידי אלוהים לאכול מכולם, מלבד אחד. אכילה מעץ הדעת טוב ורע, הוא הוזהר בידי האל, תביא למותו.
הציווי האלוהי החד משמעי לא הותיר ספק ואסר על אדם וחווה את אכילת פירות עץ הדעת שבמרכז גן העדן. אך הנחש בגן העדן, היה הערמומי מכל חיות השדה. הוא פיתה ושידל את חוה, לאכול מעץ הדעת והיא בתורה פיתתה את אדם.
לאחר שעברו השניים על הצו, הם רכשו דעת. לפתע הבינו שהם ערומים, התביישו והחלו לכסות את עצמם בחגורות. כששמעו את קולו של אלוהים המתהלך בגן, הם הסתתרו ממנו ומצא אותם, בכל זאת אלוהים אתם יודעים, הם נענשו עם הנחש על החטאים הללו.
כך קלל ה' את האדם ואת אשתו בקללות שהשפיעו על המין האנושי כולו. במקום מוות הוא גזר קללות, כמו זו שהלידה תהיה כרוכה בעצב, או שהגבר ישלוט באישה וכן הלאה.
#מה לומדים מזה?
לפי הנצרות וגם מעט ביהדות, אותו החטא, של אכילת פרי עץ הדעת בידי אדם וחוה ובניגוד לציווי של אלוהים, מסמל עיקרון שעתיד ללוות את המין האנושי לאורך הדורות. החטא הזה הוא התשוקה הראשונית שיש לכל אדם ובכל אדם, משיכה ופיתוי לרע ולחטא. עד שטעמו מהפרי האסור, האמונה גורסת שאדם וחוה לא ידעו רוע. היום אנו יודעים שהרוע הוא יצר, דחף בסיסי ואנושי, שמצוי בכל אחד מאיתנו. הדת גורסת שעל המאמין להיאבק בו כדי להיות ראוי לעולם הבא ולגן העדן.
הדת גרסה שחטא עץ הדעת אינו חשוב רק בקיומו הראשוני. החטא הקדמון יכול להשתנות בפרטים אבל העיקרון נשאר - אנו נולדים עם החטא שכבר טבוע בדנ"א הרוחני שלנו ועם החטא שירשנו מאדם הראשון.
כך שמאז אדם וחווה ובשל חטאו של אדם, ששוכנע על ידי חווה לאכול מפרי עץ הדעת, עובר החטא הקדמון לנצח, מדור לדור. הרוע והחטא חוזרים על עצמם וההתמודדות של האדם, עם הרע ששוכן בו ביחד עם הטוב, לא מסתיימת.
ואנו אומרים - דת או לא דת, פשוט השתדלו לבחור בטוב תמיד, כי אדם לא ייבחן דווקא בדתיות שלו או במילוי מצוות של דת כלשהי, אלא בהיותו אדם טוב, מוסרי, שאינו מזיק או פוגע באחרים ובטח לא בכוונה.
דווקא הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" שלכאורה בא מהדת ומרבי עקיבא אינו דתי. הוא כולו אומר הומניות ואהבת אדם ומתאים לכל אדם, חילוני או דתי, מאמין או אתאיסט. הדת או כל בחירה רוחנית אחרת יבואו כאופציה לגיטימית, אבל רק אחריו. קודם כל חשוב להיות בני אדם.
הנה סיפורם של אדם וחווה והסדר החברתי במיתוסים קדומים (מתורגם):
https://youtu.be/PBbTkzakiM8?long=yes
אנשי דת נוצרים מסבירים לנוצרי את החטא הטמון בכל אחד מרגע לידתו:
https://youtu.be/MCgkVCgEC70
וגרסתם של נוצרים או משיחיים לגבי החטא הקדמון (עברית):
https://youtu.be/yWg6ay0CQVk
הקפלה הסיסטינית (Sistine Chapel) בקריית הוותיקן נקראת על שם האפיפיור שבימיו נבנתה. מכאן שמה בלטינית "הקפלה של סיקסטוס".
באותה קפלה סיסטינית מתקיים אחת לכמה שנים טקס ה"קונקלווה" המסורתי, הוא טקס בחירת האפיפיור החדש. ה"קונקלווה" הוא כינוס מיוחד של מועצת הקרדינלים, החשמנים, שבוחרים את הכס הקדוש. בקפלה המפורסמת בציורי הקיר המרהיבים של גדולי האמנות מתכנסים לא פחות מ-115 קרדינלים בני פחות מ-80, הבאים מעשרות מדינות בעולם.
על החשמנים מוטל סגר והם מבודדים לחלוטין מהעולם שמסביב. אמצעים אלקטרוניים מיוחדים משבשים את התקשורת האלחוטית מהקפלה, הן כדי למנוע מגורמים מבחוץ להאזין למתרחש ב"קונקלווה" והן כדי להקשות על מי מהנוכחים בתוך הקפלה להדליף מידע אל מחוץ לה.
בתחילה עורכים הקרדינלים את ההצבעה הראשונה על זהות היורש החדש של האפיפיור. הם כותבים את שם הנבחר שלהם על פיסות בד, הנאספות לתוך גביע זהב. אם לא יושג הרוב הדרוש, יישרפו פיסות הבד יחד ויעלה מהקפלה עשן שחור, מה שמעיד מבחוץ שלא נבחר עדיין אפיפיור חדש.
אם לא יימצא מועמד שיגרוף לפחות שני-שלישים מהקולות, מי ש-77 קרדינלים יבחרו בו, הקרדינלים ימשיכו להיפגש ולשבת מדי יום לשיחות בדלתיים סגורות. הם ידונו שוב ושוב בסוגיות הקשורות בכנסייה, ישכנעו זה את זה וינסו להעריך ולהבין את מידת ההתאמה של המועמדים לתפקיד.
אם תוך 3 ימים לא ייבחר האיש, יושעה התהליך ליום אחד, מה שיאפשר לקרדינלים לדון ביניהם, להתפלל ולהרהר. אחרי ההפסקה הזו הם יחזרו להצביע. כך ימשיכו המצביעים ויערכו עד 4 הצבעות בכל יום. כל זה ימשיך, עד שיושג רוב לטובת אחד המועמדים, ייבחר אפיפיור חדש ויעלה עשן לבן שיודיע שיש נבחר.
הנה סרטון על תהליך בחירת האפיפיור:
https://youtu.be/4R-Gez_Rv30
